פורום הורות (עמוד 73)

להגיד אח"כ, פחות כדאי יעיל.

אבל מראש, אם הם אכן אכלו טוב, את יכולה בשקט לומר להם, בחיוך גוער: זה אוכל של אמא.. אמא הכינה לכולם מספיק אוכל - גם לכם, אתם לא רעבים כבר.. כעת גם אמא צריכה לאכול, שיהיה לה כח לטפל בכם, להכין לכם, לעזור לכם... גם אמא בן אדם..

לא יקרה להם שום רע מזה.

למרת שכהורים, קשה לנו מאד לומר כך (וכנראה שאישית לא היית אומר... אבל תגידי..)

שלא תתני להם את האוכל שלך ולא תיצרי להם אח"כ רגשות אשמה

בעצם בסיטואציה שקרתה את היית זו שצריכה להציב את הגבולות ולאמר את הלא וזה היה הנכון לדעתי - שתאמרי להם שהם כבר אכלו ועכשיו את אוכלת. נקודה.

את מתוסכלת שלא עשית את זה ואת התסכול הזה את משליכה עליהם ואומרת להם שאת כועסת - יש בזה משהו קצת לא הוגן.

לסיכום - את שואלת אם הגיוני ללמד אותם לא לבקש את האוכל שלך - כן! 

איך לעשות את זה? להציב גבולות. כשהם מבקשים לאמר להם לא בצורה נעימה אבל ברורה והחלטית. (כמובן כשאת בטוחה שהם אכלו מספיק ולא באמת רעבים) אם האוכל שלך ממש מגרה את יכולה לתת להם קצת לטעום... 

זה לא הרגל טוב לוותר על ארוחת ערב בגלל זה.

(וחוץ מזה שגם היית חולה! אני מקווה שכבר הבראת. מחלה זה ממש ממש לא הזמן לשאוף לגדולות בחינוך. אם את שורדת והבית שורד, זה כבר יפה.)

- אז חוץ מכל אלה, לטווח ארוך יותר, הייתי מציעה לך לשקול ארוחת ערב משותפת עם הילדים. איך את עם הרעיון הזה? ניסית פעם?

ברור לי שיכולים להיות בזה הרבה קשיים, אבל אולי שווה להתאמץ, להשקיע, לשנות לו"ז, ולנסות בכ"ז, משתי סיבות עיקריות:

הסיבה העיקרית היא את-עצמך. זה נראה לי בלתי נסבל הרעיון שרוב הימים את לא אוכלת ארוחת ערב. את צריכה תדלוק, על מה תפעלי? ומגיע לך, מגיע לך לקבל לפחות את הצרכים הבסיסיים ביותר, שבחיים לא היית משלימה עם מצב שהילדים שלך לא יקבלו.

הסיבה הנוספת היא הילדים. כי בגדול עצם העניין של ההפעלה שלהם בדוגמה האישית, הדבר הזה שטבוע בהם שאם אמא אוכלת אז הדבר הנכון לעשות הוא לאכול - בגדול זה דבר חיובי, וזה מבסיסי החינוך. ילדים מתוכנתים לחקות את ההורים, וזה נכון להם ובונה אותם. ליתר ביטחון אני אבהיר שוב, שאני לא מדברת על המצב הנקודתי שנוצר. בטח שאת צודקת שיש לך זכויות, והילדים חייבים ללמוד לכבד את הצרכים שלך. אבל אם במצב אחר, כשיהיו בך יותר כוחות, תוכלי לנסות לכתחילה לאפשר את המצב הזה - שהם רואים אותך אוכלים באותו זמן שגם הם אמורים לאכול, ייתכן שתהיה בזה תועלת גדולה לך ולהם.

ענ"ד...

הנתון היה, שהיא לא מספיקה לאכול עם הילדים.  אם אפשר, בוודאי טוב.

מי אמר שזה אוכל שונה.. ואם אמא אוכלת מאוחר יותר - אז אכן זה אוכל של אמא. היא לא בן אדם?.. זה דבר טבעי, שאם ילדים רואים מישהו אוכל, תופסים טרמפ...  גם בחינה חינוכית, אם בטוחים שילד שבע, אין כל סיבה שיתחיל מחדש.

אני מניח שהיא יודעת לא פחות טוב, שנחמד מאד אם אפשר לאכול סעודה משפחתית. אז הפירוט הזה כאן, החביב לכשלעצמו, אינו שייך לענין. תארי לך שמישהי היתה כותבת, ש"אצלנו אוכלים עם האבא".. בעלך חוזר מאוחר יותר, אז אי אפשר. ואצלה, אי אפשר לאכול עם הילדים, כי עסוקה בגילאים השונים. מצב נתון ולא נדיר.

ושם זה לא היה "כמה כפיות", ולא כמו שאת מתארת שקורה לפעמים שאת אוכלת עם בעלך (משהו יותר טעים..) ומישהו קם. הילדים קמו, לאמא לא היה לב לסרב, לא נשאר לה. על זה יש להתפלא מהפירוש "אוכל של אמא"?... כפשוטו לגמרי.

אני בטוח במאה אחוז, שגם האמא הזו, היתה מזמינה לאיזה שובב מהילדים מנה מיוחדת שהזמינה לה ולבעלה, אם זו היתה המציאת שעליה דיברה..

מותר לך בהחלט לומר להם שזה אוכל של אמא.

הם מבינים זאת היטב

אם תרצי- יכולה לתת לטעום

אם לא- גם בסדר

להבא פשוט לא כדאי להכניס אותם לסיטואציה בה הם שואלים, נענים בחיוב, ואח"כ ננזפים..

שבנאדם צריך להטעין את עצמו באנרגיות כדי שיהיה לו כח לפעול ולעשות מה שצריך, כמו פלאפון שצריך להטעין לו את הבטריה

דברנו על שעות שינה מספקות ועל אכילה בריאה וכאלה

ומאז זה הפך לסוג של מושג - אני יכולה לאמר להם - חברה, הבטריה שלי בסוף אני הולכת עכשיו קצת להטעין את עצמי - לאכול/לנוח כמה דקות על הספה - עוד מעט אני אתאושש ואמשיך לשחק/לדבר/לעזור בש"ב וכו

אני יכולה להלביש לבת שלי (בת עוד מעט שנה) 6-12, 9-12, אבל גם 12 פלוס, וגם קצת 3-6!

זה משתנה בין החברות בגדים וגם תלוי בגודל שלה...

אבל הרוב זה 9-12 או 6-12.

אני ממליצה לא לקנות מעכשיו לאחרי פסח, לחכות עם זה קצת..

יש הבדל גדול בין 2-4 לבין 15-18

זה זמן לסיבוב כייפ וזורם פשוט אפשר לדבר על כל הנושאים שבעולם גם אז זה דברים מצחיקים או היומיומיים.. זה פשוט זמן של ביחד.. ובכלל אפשר לעשות את זה עם כל ילד בכל גיל שהוא לעשות סיבוב עם שיח משותף ברמה שלו בעניין שלו... (בתור אמא אפשר עם שאלות מכוונות..;)  ) פשוט כייפ! אתם לא תאמינו כמה תצליחו להגיע לילדכם.. תהנו!

היה לי ילד שהיה בדיוק ככה ולמעשה התחיל להיות יבש לגמרי ביום רק בכיתה ג. כבר חשבתי שזה לעולם לא יגיע. אנחנו היינו אצל אורולוג ילדים ועשינו בדיקות מקיפות. דברים שבדקו:

* עצירות. לפעמים זו עצירות לא מורגשת, כלומר הילדה לא מתלוננת. אבל, יש יציאות רק פעם בכמה ימים. זה יוצר לחץ על שלפוחית השתן וגורם לפספוסים. בקשו מאיתנו "יומן צואה" שבו עקבנו ורשמנו במשך חודש אם הילד עשה צואה באותו יום. 

* יומן שתן, שבו במשך 24 שעות רושמים כמה הם שותים ובדיוק כמה שתן יוצא ובאיזה שעה (סיוט!! עוד יותר סיוט עם בת!!). ככה אפשר לראות אם כל הזמן עושים קצת טפטופים כאלו ואף פעם לא מרוקנים עד הסוף

* אולטרה סאונד של הכליות לראות שהם תקינים. אצלנו (אם אני זוכרת נכון) הנפח שהם הכילו (או אולי של השלפוחית?) היה קטן מהרגיל, מה שכנראה גם הפריע להחזקת השתן.

טיפלנו תרופתית במשך תקופה (כי הוא היה כבר בבית הספר). היתרון של הטיפול היה שזה עזר לו להחזיק את השתן יותר זמן וככה הנפח של שלפוחית גדל. גם טיפלנו בעצירות. היינו במרפאה בשערי צדק. שמה מלמדים את הילדים תרגילים לחיזוק רצפת האגן ולהחזקת השתן. 

כל זה עזר אבל האמת שזה היה עניין של זמן, בגרות, מודעות לגוף עד שעבר באמת. אגב, הוא ילד רגיל, חכם, וחברותי. מבצעים ופרסים ניסינו הרבה פעמים אבל אצלנו לא עזר. 

בזמנו חשבנו שאנחנו היחידים בעולם עם הבעיה. אז אם זה מנחם, אתם לא היחידים וזה עובר סוף. מקווה בשבילכם שיותר מהר מאשר לנו. 

את יכולה לחכות לשנה הבאה. בינתיים אני מציעה לך לנסות להגביר את המודעות העצמית שלה. מידי פעם תשאלי אותה אם היא יבשה או רטובה וכשתצליחי "לתפוס" אותה יבשה תני מחמאה כמו "ניצחת את הקטנים - כל הכבוד". אני מקווה בשבילך שהגברת המודעות יעזור. 

בגן חובה אני מציעה לנסות אורולוג אם לא יעבור עדיין.

בהצלחה. זה זכור כסיוט מתמשך (!!) אבל ב"ה שאני יכולה להגיד כבר "זכור" ולא כבר לא התמודדות יום יומית. מאחלת בקרוב אצלכם.

טבעי שהורה שמגלה שיש לילד שלו בעיה, ירצה להאשים מישהו. 

השימוש הציני של סוכני המחלות באותם אנשים מסכנים - ללא בדל של ראיה שיש קשר ולו הקלוש ביותר בין הדברים - הוא פשוט מזעזע. 

אין להם גבולות. 

1. החיסון הזה נבדק על אלפי בני אדם ונעשה שימוש במאות אלפי מנות חיסון של החיסון המדובר. 

2. אחוז הילדים הסובלים מפגיעות נוירולוגיות שחוסנו בחיסון שהוחזר, לא גבוה יותר מאשר ביתר האוכלוסיה, מה שאומר אחד משני דברים:

או שהחיסון הזה לא גורם לבעיות נוירולוגיות, או שהחיסון הזה מרפא בעיות אצל ילדים מסוימים וגורם להם אצל ילדים אחרים באחוז זהה... 

3. אם חיסון זוהם, הסכנה היא שיהיה, ובכן, זיהום... אם היה חשש שזיהום גורם לפגיעות נוירולוגיות, אז בכל פעם שילד היה נשרט, היינו צריכים להיות מודאגים שאולי מה ששרט אותו היה מזוהם ושהוא יפתח בעיות נוירולוגיות. 

4. כן, החיסון הוחזר. למה? כי לא לוקחים צ'אנסים וכי חיסון מזוהם יכול לגרום לזיהום שיכול להיות מסוכן. נכון לעכשיו, לא ידוע על ילדים שפיתחו זיהום בעקבות החיסונים הללו. 

5. מן הסתם, בבית המשפט, ההורים לא יוכלו להוכיח קשר לחיסון ואפילו לא להוכיח קשר סטטיסטי - ואני מקווה מאוד שמשרד הבריאות לא יתפשר על קבלת פסק דין כיוון שכל קבלת פשרה, תהווה נשק בידי סוכני המחלות. 

וזה מה שיש לאנשי מקצוע לומר על הענין: 

שאלות ותשובות בנוגע לחיסון צהבת B מסוג Sci-B-Vac - מדעת

http://chisunim.co.il/Upload/Documents/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%20%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%20%D7%A6%D7%94%D7%91%D7%AA%20B.pdf

בנוסף, כדי שזיהום יגרום לבעיות נוירולוגיות, הוא צריך לעבור את מחסום הדם-מח, שזה לא מאוד פשוט. (זה קורה במקרים של דלקת קרום המח - אבל אז יש, ובכן, דלקת... ). 

רוב הזיהומים לא יכולים להגיע למח, כמו גם רעלים שונים ואנטיביוטיקה ולכן כל הזמן חוקרים איך ניתן להחדיר למח תרופות בצורה יעילה יותר במקרה הצורך - כי זה מאוד לא פשוט.  

בקיצור, יש כאן מספר קטן של הורים שיש לילדים שלהם בעיות. 

קורה. 

כמו אצל הרבה אנשים, כשקורה משהו רע, הם רצו לחפש את מי להאשים. 

קורה. 

כמו שמקובל בקרב סוכני המחלות - הם לא יחמיצו הזדמנות לנצל את אותם הורים ניצול ציני ואכזרי כדי לשכנע אנשים באג'נדה ההרסנית והשקרית של הכת שלהם. 

1. החיסון הזה נבדק על אלפי בני אדם ונעשה שימוש במאות אלפי מנות חיסון של החיסון המדובר. 

2. אחוז הילדים הסובלים מפגיעות נוירולוגיות שחוסנו בחיסון שהוחזר, לא גבוה יותר מאשר ביתר האוכלוסיה, מה שאומר אחד משני דברים:

או שהחיסון הזה לא גורם לבעיות נוירולוגיות, או שהחיסון הזה מרפא בעיות אצל ילדים מסוימים וגורם להם אצל ילדים אחרים באחוז זהה... 

3. אם חיסון זוהם, הסכנה היא שיהיה, ובכן, זיהום... אם היה חשש שזיהום גורם לפגיעות נוירולוגיות, אז בכל פעם שילד היה נשרט, היינו צריכים להיות מודאגים שאולי מה ששרט אותו היה מזוהם ושהוא יפתח בעיות נוירולוגיות. 

4. כן, החיסון הוחזר. למה? כי לא לוקחים צ'אנסים וכי חיסון מזוהם יכול לגרום לזיהום שיכול להיות מסוכן. נכון לעכשיו, לא ידוע על ילדים שפיתחו זיהום בעקבות החיסונים הללו. 

5. מן הסתם, בבית המשפט, ההורים לא יוכלו להוכיח קשר לחיסון ואפילו לא להוכיח קשר סטטיסטי - ואני מקווה מאוד שמשרד הבריאות לא יתפשר על קבלת פסק דין כיוון שכל קבלת פשרה, תהווה נשק בידי סוכני המחלות. 

וזה מה שיש לאנשי מקצוע לומר על הענין: 

http://midaat.org.il/midaat/press/scibvac-qa/

http://chisunim.co.il/Upload/Documents/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA%20%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%20%D7%97%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99%20%D7%A6%D7%94%D7%91%D7%AA%20B.pdf

אני בהתחלה התאמנתי על שקד מרק ואז על פישקלך ואז על הסוכריות האלה שנראות כמו כדור תרופה.

ויש לי אחות שגם כל הזמן מקיאה כשהיא לוקחת כדור והיא בת 16 ויכול להיות שזה קשור לזה שהקורדינציה שלה לא טובה אז הרבה יותר קשה לה לבלוע ככה, אם גם לבן שלך הקורדינציה לא טובה אז זה כנראה ייקח מלאאא זמן עד שהוא ילמד לבלוע אם בכלל.
אולי כדאי לחזור לנירולוג ולבדוק איתו עוד אופציות?

יש סוגים שמותר לרסק וזה הרבה יותר פשוט

אם לא רוצה-לא ללחוץ. הלחץ בד"כ גורם לחוסר רצון מצד הילד, וכנראה גם לקשייי הבליעה. תנסי להמחיש לו כמה זה בשבילו ויעזור לו ולא בשבילך, ושהוא לא חייב

כי זה נראה לי גם משפיע על ההתנהלות של הלקיחה, אם יש לו התנגדות עקרונית לעניין...

דברים שראיתי, לא ניסיתי בעצמי-

תודה רבה על הסירטון

אנסה להיעזר בזה

זה רק ילחיץ יותר.

יש ילדים שקשה להם לבלוע כדורים.

תגידי לו שאת מבינה שקשה לו לבלוע. שיש עוד ילדים כאלה, ועם הגיל זה ממש מסתדר (כלומר, שלא ייתקע לו בראש לטווח ארוך ש"הוא ככה"..).

תסבירי לו לאיזו מטרה זה חשוב - ותשאלי אם יש לו רעיונות איך יוכל לקחת את הכדור יותר בקלות.

אכן ביקשנו מהרופא את הכדור

הוא משפיע לפחות שעות ואנו מנסים אותו כרגע

איך הוא בגן?

בכל אופן לפי מה שאת מתארת אני חושבת שכדאי לפנות לאיש מקצוע או לאבחון.

יכול להיות שיש לו מצוקה אמיתית וזה צריך התערבות מקצועית.

המון הצלחה.

1) מה שמדברים עליו הוא מה שמחזקים. לא לקרוא לו פחדן. להיפך, למצוא הזדמנויות להראות לו כמה הוא אמיץ. נניח, הוא טיפס והתגלש על מגלשה, להגיד "וואו, זה כ"כ גבוהה. אני הייתי מפחדת. אתה כל כך אמיץ". ירד חצי קומה במדרגות בלעדייך כשהוא רואה אותך מסתכלת עליו מלמעלה, תחמיאי לו. תספרי לאבא מה הוא עשה כשהוא שומע ברקע. בקיצור לחפש כל הזדמנות לתת לו מחמאות על האומץ. 

2) לספר סיפורים על ילד שפחד ממשהו והתגבר. תבחרי שם של דמות, נניח שמעון, ותספרי עוד ועוד סיפורים עליו. תתחילי בדברים שהילד שלך לא מפחד מהם. נניח על שמעון שפחד ללכת לגן כי הוא פחד להיות בלי אמא. תשאלי את הילד שלך מה הוא היה ממליץ לשמעון ותציעי גם את הצעות. תספרי איך הוא התגבר בסוף והיה מאד גאה והם התקשרו לסבתא וספרו לה וגם היא היתה גאה וכו... תמשיכי באותו אופן על סיטואציות שעולות בחיי הילד שלך שהוא מפחד מהם. בפרט לפני משהו שעשוי להפחיד, תקדימי את הסיפור כדי שיראה איך שמעון התמודד ואיך הוא יכול גם.

3) לא לוותר על דברים בסיסיים בחיים בגלל הפחד. בזה שאת מוותרת, את מלמדת אותו שיש בזה משהו מפחיד באמת ושהוא לא יכול להתגבר. נניח לגבי להסתפר, תספרי לו על שמעון שפחד ובסוף החליט ללקק סוכריה על מקל בזמן התספורת ואיך זה עזר לו. תקנו סוכריה ותלכו להסתפר. גם אם יבכה קצת לא נורא. בסוף תספרי לו כמה את גאה בו שהתגבר וכמה הוא אמיץ ויפה עם התספורת ותשלחי תמונה לסבתא של הילד האמיץ והיפיפה עם התספורת. וכך על אותו הדרך לגבי דברים אחרים שהוא מפחד מהם. לתת חיבוק, אבל בהחלט לאט לאט להכניס אותו למצבים שבו הוא מפחד ושיראה שהוא מתמודד.

בהצלחה!

או מטפל פרטי

ותבדקו גם ויסות חושי אצל מרפאה בעיסוק, יש מצב שזה קשור (למשל הרתיעה מתספורת)

אבל "הכלה סמכותית", כזאת שדורשת ולא מוותרת על כל דבר. כמובן לא דרישות מוגזמות אלא לפי המסוגלות המקסימלית

שהוא יכול ואתם סומכים עליו ובטוחים שיש לו את הכוחות להתמודד

רופא משפחה יידע לאן להפנות אותך

קודם כל - מבינה אותך מאד מנסיון מאד דומה. זה מאד מאד מתסכל להתמודד עם כזה דבר.

משתפת אותך אחרי שעברנו לא מעט ומכל מה שניסינו, הגישה שהכי הוכיחה את עצמה, פעם אחר פעם, היא זאת:

יש לי עצה שאולי תשמע לך מוזרה בהתחלה - ללכת ליעוץ או טיפול - רק ההורים (או רק את אם בעלך לא משתף פעולה) בלי הילד.

הרציונל שעומד מאחורי זה הוא שהילד מגיב לנו, אולי הכל התחיל ממשהו קטן שבאמת הפריע לילד, אולי משהו באמת הפחיד אותו או שעבר איזה טראומה קטנה אבל משם והלאה התגובות שלנו הן אלה שהחריפו את המצב והפכו אותו לכדור שלג שהתנפח ויצא מכלל שליטה.

את אומרת שאת מתפוצצת, זה מאד מובן - אבל אין ספק שזה מזיק מאד לילד ולמצב, קשה לך לשלוט בזה ולכן את זאת שצריכה עזרה (לא הילד), את צריכה מקום מבין ומכיל שיאפשר לך לפתוח את כל מה שאת מרגישה עם המצב, בליווי של איש/אשת מקצוע שיעזרו לך לגלות איזה ילדה קטנה בתוכך יוצאת משליטה כשהילד שלך מביא אותך לפינות האלה, טיפול מתאים שיעזור לך לרפא את פצעי הילדות שלך עצמך (לכולנו יש!) וכתוצאה מזה התגובות שלך לילד שלך יוכלו לרפא גם אותו.

במצבים כאלה אני ממש נגד לקחת את הילד לטיפול רגשי - אין בזה שום טעם! הילד יחזור מהטיפול וכששוב לא ירצה ללכת להסתפר למשל אמא שוב תתפוצץ עליו וכל הטיפול שהוא עבר הלך לפח הזבל. זה לא רק חסר טעם אלא יכול להחריף את הבעיה עוד יותר כי התסכול שלך יחריף יותר. 

רק אחרי שאת בעצמך (ועוד יותר טוב - יחד עם בעלך)  תלכו לטיפול/יעוץ, תעברו תהליך ותלמדו איך לטפל נכון בילד בנושא הזה - רק אז, אם עדיין תגיעו למסקנה שגם הילד צריך עוד קצת תמיכה מקצועית בשבילו - אז תוכלו לקחת אותו לטיפול וזה יוכל להועיל. הרבה פעמים אחרי שההורים עברו את הטיפול כבר אין צורך בטיפול לילד.

מקווה שהועלתי, המון הצלחה!

ילדים מנסים ללמוד על העולם ולוקח להם זמן. אם דוחקים בהם (חזרה על אותו משפט שוב ושוב כאילו הם לא הבינו אותו בפעם הראשונה, מוסיפים לו איזה "נו כבר! כמה זמן לוקח לך להבין את מה שאני אומר... זה פשוט..." או איומים למיניהם ואף אם מבטיחים פרסים) הם רואים זאת כזלזול באינטלגנציה שלהם. כי אם בראש שלהם הם לא רוצים לעשות את זה, אז נגיד אם מציעים להם פרסים, זה יוצר מצב של שכנוע והפעלת לחצים על משהו שהם לא רוצים, וניסיון לשכנע על משהו שהם יודעים כביכול, גורר תגובה הפוכה.

תחזרי רגע לחשוב מעיניים של ילד קטן על אירועים המוניים, החנק הקלאוסטרופובי שהוא חש כאילו בתוך קופסא כשכל כך הרבה אנשים הולכים הלוך חזור ולא רואים אותו, רגליהם דורכות על רגליו הקטנות ברכיהם נדפקות בבטנו ובחזהו והוא בתוך מנהרה כזו ארוכה של אנשים נהנים שאיבדו במקצת את זהירותם (מוזיקה גבוהה, אלכוהול וכו') ולא חושבים עליו הקטן. אולי גם קרה שמישהו פעם נדפק בו כשהוא לא אחז בידך, ולקח לו זמן ארוך בעיניו למצוא את הביטחון של אמא שוב, כי בעיני ילדים כל רגע ארוך יותר, הם עוד לא יודעים להעביר את הזמן ולהמתין עד שמה שהם רוצים יקרה. ואם זהו מצב סכנה "אני לא אמצא את אמא יותר לעולם אם לא אמצא אותה עכשיו" ו"כל רגע שעובר הסיכויים קטנים", אז הפחד משתק אותם והם עושים הכל כולל הכל (כולל בושות, צעקות, דיבור עם זרים, או אי דיבור איתם תלוי בחשש ובחינוך).

כחלק מלימודו על העולם, הוא רוצה לדעת מה אמא עושה, להשתתף איתה בבישולים, ביציאות ובביחד. אם אמא יוצאת מהרכב, הוא רוצה לדעת מה היא עושה, המנגנון שלו סקרן ואם הוא לא ידע, הוא מפחד שהוא לא ידע מה עושים בחיים. אולי המורה בביה"ס סיפר לו על ילדים שמתו באוטו לבד כי שכחו אותם שם, וכשהוא שמע על זה, ברור שהוא יפחד. אולי יצא לך עצמך לדבר על המוות האחרון של ילד שנשכח ברכב עם חברה כשהוא שומע. והם מבינים כל מילה ומפנימים אותה ברגש חזק יותר מלנו המבוגרים.

במתחם הפעלות רצוי לבלות עם הילד, עד שהוא מתחבר אל אחד הילדים האחרים לפחות. כי הוא לא מכיר אף אחד. בכל מקרה איך אפשר להתרכז במסך כשכל כך הרבה חיים ורעשים במתחם? הפחד ממקום לא מוכר הוא פחד שיש לכולנו, בין בעבודה חדשה, שכונת מגורים אליה עברנו לאחרונה וכו'.

אז סבלנות! בחדר המדרגות, למה הוא צריך לרדת לפניך? אז יקח שתי דקות יותר שהוא ירד איתך. לא סוף העולם. לשחק איתו במגרש ולנדנד אותו בנדנדה במתחם ההפעלות, הקשר שתבני איתו יהיה שווה כל מאמץ. למה לנוח יותר חשוב? אפשר לקנות ציוד סיפור ולקצוץ בבית, גם חוסכים את זמן הנסיעה, לחכות בתור וכו' וגם את הכסף לספר והנה גם פה זהו זמן איכות עם הילד ולא זמן עצבים לחכות בתור. לאט לאט הוא ילמד להתמודד עם העולם. להסביר גם הסבר פעם אחת ואז לחכות, לא צריך ללחוץ עם אותו הסבר שוב ושוב.

בהצלחה!

ב"ה

כפי שנכתב לפני ההורה הוא המפתח לשינוי,הוא האחראי המבוגר,

הילד מגיב לתגובה שלנו,גם אם לא נומר מילה וגם אם נצעק בשני המצבים הילד מרגיש היטב את המסר הפנימי שלנו

ומפרש אותו בצורה גרועה. אני לא אהוב,אני לא רצוי,אני דחוי,ועוד...ואז המצב יחריף כי הילד בפאניקה מהרגשות הנ"ל

כהורים עלינו ללמוד כלים איך להישאר האחראי המבוגר ולא ליפול לבור שנפער לרגלינו.(זה לא קל,אך חובה לבריאות הנפשית 

של ההורה והילד) .

בהצלחה רבה .

איילין ארון.אני מנחמת אותך שיש לי כמה!! ילדים בסגנון הנ"ל,גם אני הייתי לא רחוקה מזה...

כשתקראי את הספר,או בהתחלה את תקצירו,ממש תועלתי!תביני את החברה האלה,ותדעי טוב

יותר מה לעשות.

כל הכבוד שאת מכילה אותו,זה נותן לו ביטחון אדיר.הוא לא יישאר כך לתמיד.

שימי לב אם הוא בגן רגוע,מוגן וחם,אם טוב לו שם.אחרת אם הוא באוירה,לוחצת,תובענית,מלגלגת

זה משפיע גם על הבית.

באופן כללי במצבים של תספורת,או משהו אחר שחייבים לעשות,חשובה ההכנה מראש ונתינת בחירה מוגבלת.

נאמר,את אומרת לו היום,נלך להסתפר אצל פלוני.תרצה שנביא סינר מהבית או גלימה?תרצה ספר זה או אחר?

באיזו שעה נלך?אח"כ תבטיחי לו פרס/ממתק קטן.

לגבי בילוי משפחתי,אולי בשלב הזה לתת לו את הבחירה אם ללכת או לא.אם לא,יישאר אצל חבר,שכן וכו'.

ממש לא לזרוק אותו למים!זה יכול לפגוע בו ריגשית.

המון הצלחה,מחזיקה לך ידיים,זה לא קל!

לא פתרון לבעיה הכללית, אבל אולי לתספורת- תקנו מכונת תספורת ותספרו אותו בעצמכם, פשוט וקל. תספורת פשוטה זה ממש לא מסובך. וגם אם זה לא יצא כמו ספר מקצועי, זה עדיף מהמצב הנוכחי.

בנוסף, אם תשווקו לו את זה בצורה נכונה זה אולי יכול לעזור גם לבעיה הכללית. אבל זה שייך לתגובות האחרות...