פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1148)

אם זה שכולים תעשי להם על אביבית שעאר

פשוט צריך להחליט...להתרגש באילוץ ולאט לאט זה יבוא...נראה לי....

וכל מידותיו של אדם ניתנות לשינוי.

חלק קשה יותר חלק פחות,

אבל הכל עניין של בחירה.

יש רגעים שהיא ממש רעה. שהאדם לא צריך להיות אדיש במקרה מסוים..

ויש רגעים שזה ממש טוב..

צריך לדעת מתי ואיפה..

אבל להיות אדיש באמת???

זה מונע ממך לכאוב טעויות שעשית, ולהתקדם.

מונע ממך לשמוח/ לכאוב עם אחרים (שבסופו של דבר הם חלק ממך..)

האדם נוצר כדי לפעול.

האדישות מצמצמת פעולה.

(לא משמח.. לא עצוב..)

מקווה שהובנתי..

אשמח לשמוע עוד אנשים.

ומיאיפה זה מגיע לדעתכם?

זה בא נראלי מדכאון.. או מישו שהמוון זמן לא היה לו חברים.. או שאין לו חבר טוב

דרך להתמודד עם המציאות..אולי זה גם בא לפעמים מייאוש..

אם לבנאדם יש בפנים רגישות..והאדישות היא רק מעטפת חיצונית, זה בסדר..-לדעתי.

טובה\רעה?! תלוי מתי.. ומימה היא נובעת..

אלי,אחת החברות שלחה לנו במייל הכיתתי,וחשבנו להתארגן קבוצה מהכיתה,

השאלה שלי,אם את יודעת מי הקבוצה,כדי שאם הקבוצה הזאת,זה לא הכיתה שלי,אז שנדע אם צריך ואתנו או לא....

בס"ד

אפשר גם הקבוצה מהכיתה שלך וגם קבוצה מפה זה לא סותר...

תחשבי שאין שם אף אחד והם ממש צריכים.

והיא אמרה לי שכבר לא צריכים ויש מספיק...

גם קבוצה מכאן,רק התכוונתי לשאול אם את יודעת בטעות מי הקבוצה, כדי שראני ידע אם הכיתה שלי היא חלק מהקבוצה,או לא,כדי שנדע אם להמשיך להתארגן לזה(הסעה וכו'),או שכבר יש מספיק שיבואו בלי הקבוצה של הכיתה שלי...

אני גם גרה "מחוץ לקו הירוק", ואני גם מדריכה בקייטנה, ואצלינו זה בהחלט נאכף,

ואנחנו מקבלים כסף על כל שעה שאנחנו נותנים מזמנינו לקייטנה...

בס"ד

אני די בטוחה שמטפלים גם במקרים מעבר ל'קו הירוק'.תנסי שוב לדבר איתם או עם מישהוא אחר שאחראי על ניצול הנוער..

ותדברי עם מי שאחראי עלייך.

בהצלחה!!!

~ מכתב אישי שישמח אותה

~ סודוקו

~ בדיחות... גם פנימיות

בהצלחהה (:

ממליצה על מכתב אישי, אם את בקטע של מתנה, אני קניתי לה ספר (חברה ממש טובה, וספר שאני יודעת מה דעתה עליו..)

ונראה לי הדבר הכי כיף- הבאתי לה מעטפה עם כל מיני פתקים בפנים, כאשר על כל פתק כתוב מתי לפתוח אותו..

'לפתוח ביום חמישי טו תמוז..' 'לפתוח לפני הטיסה חזור' 'לפתוח בבוקר אחד בשבוע השני..'

וכ'ו..

ובתוך כל פתק לרשום לה מש'ו (מן הסתם את מספיק קרובה בשביל להיות יצירתית ולעת מה ישמח אותה..)

זה אחד הדברים המשמחים והמצחיקים!

אגב, לא צריך דברים מפוצצים, אני נניח קשקשתי לה שם...'בוקר טוב! לילה טוב! בתאבון! יומקסים! יומאושר וכ'ו..'

בס"ד

את יכולה לקחת אבן מא"י (!!!!!!!!) ולהוסיף איזו ברכה נחמדה.אבל זה בעיקר תלוי בבת עצמה.

בהצלחה

אבל ההיפך- איך בנים יכירו בנות.

בס"ד

א. יש שדכנים

ב. יש עבודה, שירות לאומי וכדומה

ג. חברים\משפחה שמציעים

ד. אינטרנט.

ואם את דואגת לגבי איך הן ידעו לדבר עם הבנים וכדומה אז אני חושבת שהן יסתדרו...

זה יבוא להן.

חוץ מזה שלפעמים דווקא הבישנות והדרך הזאת שאת לא יודעת איך לדבר ויוצא לך מוזר כזה דווקא היא זאת שתקרב...

אבל בכללי אל תדאגי, הן יתרגלו וזה גם קורה לכולן בסוף
 

אה ובד"כ בנות מתחילות לצאת בגילאי 20+ ובגילאים כאלה אני מניחה שהן נחשפו קצת לבנים אז...

בס"ד

אגב, אני מכירה כמה שהכירו בטרמפים, באוטובוס, סתם ברחוב כי נפל לה משהו אז הוא הביא לה.

יש המון סיפורים הזויים וכבר כתבתי כמה דרכים למעלה.

אמנם אני גדלתי (ואני עדיין..) בחברה מעורבת מ א ו ד, אבל זה לא נראה לי כזה מסובך לפגוש בנים.

אחרי הכל, (למרבה הצער), חצי מאוכלוסיית העולם עדיין מורכבת מיצורים ממין זכר.

לא נראה לי כזה קשה להיתקל בכמה יצורים מהזן הזה..

(חוצמיזה, תמיד יש אחים, חברה נשואה, שכן, מישהו בחתונה של חברה. הם שורצים בכל מקום!)

ואם בא לי להתחתן לפני 20 +????

ואם אני לא רוצה לחכות עד שאני יגיע לגיל ששדכנית מציעה לי???

ואם לא בא לי לחכות עד שחברה שלי תתחתן כדי שבעלה יכיר לי מישו????

ואם לא לכולם יוצא להיתקל בדרך הזויה עם מישו ושיצא מזה משו???? 

אני כבר ממש מבולבלת מה עדיף... היה לי ברור כל החיים שאני נחרצת נגד חברה מעורבת. אני יכולה עדין לנאום יפה את כל האידיאלים. אבל תכלס- עכשיו....אני מתחילה לפחד שאולי בגלל זה אני יצטרך לחכות לכל הדברים הנ"ל (שלא בא לי...) בשביל למצוא מישו....

אוווווווווווווווווווווווווווווווווווףףףף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בס"ד

כשזה צריך להגיע זה יגיע..

ב. את לא מזמינה חתונה לפני גיל 20+..

זה לא "טוב באלי להתחתן" ונופל חתן מהשמיים..

קודמים לזה המון שלבים, ורוב האנשים לא מתחתנים עם הראשון שלהם.

כשמתחילים אז באמת עדיין לא כל כך יודעים ועדיין מתבישים וכו'

אבל עם הזמן מתרגלים ומבינים.

ולגבי איך מכירים-

שדכנית משדכת גם לבנות בנות 17 ככה שזאת ממש לא בעיה...

ולמצוא דרך חברה זה גם אפשרי, יש בחורים שמחפשים גם בנות בגיל צעיר (18-20).

וגם האינטרנט הוא אופציה.

ולא כדאי לך לדאוג לזה עכשיו יותר מדי

זה יגיע, בעיתו ובזמנו.

(וכדאי לך שזה יגיע רק בעיתו ובזמנו... מניסיון)

פשוט תפגשי אותו איפשהו...או שיפגישו בניכם....

יש פול מכירים...!

לא נראה לי שאת צריכה לחשוש מזה זה יבוא בטבעי!

(ועוד משהו-עדיף שלא תתבישי לדבר עם בנים-את לא חייבת לדבר אבל לא צריכה להתבייש זה יקל עליך מאוד!)

בהצלוחס

זה ממש לא צריך להטריד אותך! בשביל זה בדיוק קיימים השדכנים קיצר.. ממש לא בעייתי

ודווקא נראלי בחברה מעורבת זה יותר קשה! כי אתה כבר חבר של 100 בנות! איך בוחרים עכשיו אחת???

וואי איזה נושא יציאתי

פשוט מכירים איכשהו...

אני בעיקרון בסניף מעורב,אבל אני רואה על חברות...

לא נראה לי שמתכננים את זה זה פשוט קורה

את תמצאי אותו ! 

תראי כמה בנות שבאות מחברה ומציאות כזאת התחתנו ... [כן, אפילו לפני גיל 20!!!]

תסמכי על ה' שימצא לך את הבעל הכי טוב ...

עניין של אמונה... 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f12

בבקשה

בס"ד

אם תפרט יותר טוב אוכל לנסות לעזור.

לא הבנתי את העניין של הדיבור עם הבנות. זה קשור למה שכתבת לפני או שזה כאילו בעיה אחרת?

אשמח לעזור לך גם באישי

יום טוב ובעז"ה יהיה בסדר!

אבל אני יודע שזה לא טוב לי.

אני צריך משהו שחסר וזה גורם לי לדבר למרות זה מפריע ואני כבר מבולבל לא יודע  בעצמי מה לעשות ואולי קשה לי כי אם הכל התמודדתי לבד אבל איך אני יכול להגיד למישהו{ואז התמונות חוזרת והכל מבולבל  שוב ושוב אני מנסה להחליט מה לעשות עם עצמי}

אז זהו שזה לא נכון שאין לך כח, יש לך הרבה כח.

צריך לדעת לקום אחרי המשבר, אני עברתי מלא דברים והייתי בדיכאון של כמעט 8 שנים.

יש בנו הרבה כוחות שמתחבאים ואנחנו צריכים לגלות אותם, אסור להתייאש!!!

אל תשבר תהיה חזק!!!

ותמיד לשרותך באישי

תתייעץ עם הרב שלך
 

אחרי שעוברים מסכת של התעללויות וכו'.

א. שיחות נפש יכולות להועיל המון. (וכאחד עם ניסיון לפעמים זה יותר מועיל מאשר ללכת לאיש מקצוע)

ב. לעודד אף פעם זה לא מזיק, זה רק מועיל.

ג. אנשי מקצוע זה יכול להיות טוב אחרי שהבנאדם בונה את עצמו.. זה לא קל להגיע לאיש מקצוע אחרי כל

מה שהחבר פה עבר...

מקווה שהצלחתי להסביר טוב...

אני כאחד שעברתי תקופות קשות בחיים שלי יודע עד כמה זה לא קל להגיע לאיש מקצוע וכו'

אצלי האיש מקצוע כשל לצערי.

גם אם זה לא קל למישהו,איש מקצוע יכול להועיל,וחשוב מאוד לשתף פעולה להצלחת התהליך.

וכדאי יותר שחנש"ים עם נערים\נערות בגילך

לאותה רמה של טיפול ועזרה
 

לפעמים הרבה יותר טוב מפסיכולוג.

לא יכלתי להשיג ממנו כלום לא יכלתי להקשיב וזה היה אחד שדוקא כן בן אדם{הוא הכין לאח הבכור שלי רצף של עשרה מפגשים ואחרי חמישה הודיע לאמא  שלי שהוא גמר[קיצר בן אדם}

אבל אני לא יכול לפנות לאנשים

מה שכן יש לי את כל הכלים כבר אני צריך למצוא איך לנצל אותם

ציטוט

"איבדתי אמון באנשים כי "חברים" שלי גרמו לי לרצות לקפוץ ולסיים את חיי"

אז את רוצה שאני אדבר עם אנשים ככה אני  לא יכול{ואולי זה קשור לשיחות כי באותו זמן לא דיברתי עם בנות אז אולי בהן  לא איבדתי  אמון}

ממש לא תודה

חשוב מאוד

ומן הסתם אתם לא יודעים..

בס"ד

לא יודעת אם צריכים עוד אנשים.

בעקרון יש ארגון "מרימים את הדגל" שמארגן שבוע עבודה לקבוצות.

יש הרבה מקומות שצריכים עזרה, במיוחד בחקלאות!
אתם מסבירים להם איזה כיוון אתם רוצים (חקלאות, בנייה, צביעת בתים ובתי-כנסת, קייטנות בגרעינים וכו')
והם משבצים אתכם.

ההסעות מסופסדות והם מביאים לכם שיחות שאנשים מהאיזור מעבירים ופעילויות.

המספר שלהם-

ישי-0523003871

עינת-0523003874

יש דרך ארגון אחר אפשרות למשהו ממש מגניב בשילה הקדומה-

חפירות ארכיאולוגיות ואשכרה מוצאים דברים מתקופת בית ראשון ושני.
זה מרגש למצוא פתאום מקווה\כסף ואפילו גרעינים של אוכל שהם אכלו באותה תק' וכאלה..

זה רק לבוגרי כיתה י' ומעלה ומינימום 4 ימים.

וגם, מסופסד ברמות! 

יש שם אפשרות לבריכה נפרדת, נחלים שבאזור, שיחות עם האנשים שבישוב, על האש,פויקע ודברים ממש שווים.

העבודה קשה מאוד פיזית אז תחשבו אם זה מתאים לקבוצה שלכם.

המספר-

נעמי- 02-9944019 שלוחה 112

ב"הצלוחה!

והריח של השרפה-וואו.....

(כבר כמה אמרו שזה כנראה הצתה...

חכם במיוחד....

כילו בכל זאת זה נפגעים וזה..

אבל אם זה נכון אז למי שעלה הרעיון הזה בראש יש רעיונות מקוריים מאווד!

ואם זה לא נכון אז לך יש ראש מאווד יצירתי

כאילו אחרי דו"ח המבקר על השריפה בכרמל.

איך אפשר בכלל לחשוב דבר כזה?!!

בדיוק חשבתי על זה...

תחשבו-שתי מקומות בבת אחת?...

ברור שהצתה!!

(הריח עולה !!)

הצתה בפני עצמה זה יכול להיות, אבל בגלל זה?!

בס"ד

הרי הפינוי של גבעת האולפנה בכל מקרה עובר (לצערנו) בשקט... אז למה להם לעשות את זה.

לפי דעתי ההרגשה הזאת ממש ממש לא נכונה 

ובלי קשר לאולפנה...מי ניסה לקשר את זה?...!!

ויעל-כן, הריח עלה, וגם המטוסים

מי אנחנו שנגיד למה זה קרה?

בס"ד

כל השרפות על יד ההתנחלויות לאחרונה?

אבל אני לא חושב שההצתה באה בעקבות הגירוש מהאולפנה.

(אגב, את התגובה הקודמת כתבתי

כשדלקה שרפה די קרוב לבית שלי.

תיאום מושלם...)

שריפה?

 זה מליונים, שריפה בגודל כזה שווה מליונים

אני בטוחה שהמדינה מעדיפה שייראו את פינוי גבעת האולפנה מאשר לבזבז כ"כ הרבה כסף על שריפה, וגם לזהם את האוויר, להרוס את הצמחים [זה טוב צמחים ירוקים למי שלא יודע] וגם לחסום את הכביש

חוצמזה שהשריפה לא קיבלה כזה רייטינג כמו גבעת האולפנה אז שכח מזה זה לא הסיבה

סתם ערבים שרצו קצת להרוס לנו את הארץ

הרי הם מפונים בהחלטת הרב-וכביכול ברצון...

מה אנחנו נעזור-שנרסס ונפגין???...

ובכלל, אז יראו חבורה של נערים מפגינים-ואז?...

סליחה .

זה יעזור במודעות של הציבור ועוד, ועוד.

בס''ד

למעלה זה כבר סיפור אחר.

אני לא ואכל לבוא אבל כולם כולם לבוא!

להראות היזדהות עם שלטים וכאלו בלי אלימות...

מי שיכול יבורך!!

מתפנים מאונס ולא מרצון!!

אלימות אז מיתפנים מרצון זה ממש לא ככה!!!!!!!

ושושי בטח שזה יעזור זה יראה שאנכנו  לא מוותרים ושאנכנו לא שותקים על העוול הנוראי הזה

בס"ד

הסכם- שורש ס.כ.ם, מילים נוספות: הסכים, מוסכם

עכשיו ברור לך למה כולם אומרים מרצון?

יופי. תודה.

אף אחד לא אמר שהמשפחות עושות את זה כי ממש התחשק להם לוותר על הבית שלהם, אלא שהם עשו את זה מרצון.

וכדאי לך לבדוק את ההגדרה המילונית לרצון לפני שתקבעי שזה היה מאונס.

(אה, וגם את ההגדרה לאונס)

הזה

בס"ד

זה היה מרצון.

לא הבעתי דעה.

הצגתי עובדה.

הם מתפנים ממש לא מרצון!!

פתאום ביום בהיר החליטו שהורסים להם את הבית.

עדיף שילדים בני 5 ישארו עם צלקות מיס"מניקים כל החיים?

ככה הם החליטו, ואל תעיזי לשפוט אותם בחיים. אוקע?

כולם יודעים שבכל מקרה הם היו מתפנים..

לדעתי מי שנלחם בקטע הזה זה בדיוק בשביל להרגיע את המצפון שלו ולא לחשוב בגדוןל, תכלס ובלי אגו עצמי..

וממש תיזהרו לא לזלזל ברב!!!!!!

בס"ד

אגב, כשאת תתחילי לדבר נורמלי על אחרים ולא לשפוט אחרים אז אני לא אשפוט אף אחד (למרות שלא שפטתי אבל זה לא רלונטי כרגע).

אורה, תני כבוד גם לאלו שלא בדיוק בדעה שלך!!!

הם בחרו להתפנות בלי אלימות פיזית

אין לי מושג מה הסיבות שלהם אבל אני יכולה לשער..

בשביל הילדים זה וואחד טראומה..

ובתכלס מי שהיה נלחם זה רק הנוער שבא מבחוץ

ולא התושבים עצמם של גבעת האולפנה ואז ..

לוידת איך להסביר את זה אבל זה קצת מוזר..

אבל בתכלס ככה או ככה הם היו מתפנים..

אז זה אונס.. כי הכריחו אותם להתפנות.. אבל זה סוג של רצון איך לעשות את זה..

תבינו הם רוצים לצאת מהבית בתמורה לכך שהם יקבלו חלופי והילדים שלהם לו יעבו את התראומות האלו וכו' וכו'

אבל אי אפשר להכחיש שהם רוצים לצאת ולא אנוסים לצאת כל מי שעדיין יכול פיזית לגור שם (גם אם זה רק לעוד 2 דקות אבל בוחר לצאת שידע שהוא עושה זות מרצון ולא מאונס

אף אחד לא אמר שהם עושים את זה בשמחה אבל כן הם עושים את זה מרצון

אני לא מכירה אף אחד שפוי שהיה מוותר על הבית שלו מרצון לטובת איזה קראווילה מצ'וקמקת.

דרך היציאה- מרצון. (ואולי זה מה שמעצבן את הנוער. אפח'ד לא חושב שהם יוצאים מאושרים עם חיוך על הפנים.)

זה הרע במיעוטו.

זה הסכמה.

ויש הרבה הבדל בין זה לזה.

למשל, אני לא רוצה לשטוף כלים, אבל אני מסכימה לעשות את זה.

אוקע?

כן את "מסכימה" כלומר את רוצה את זה יותר מאשר את האפשרות השניה (מריבות עם ההורים) כל עוד יש לך אפשרות פיזית לא לעשות את זה ואת עושה את זה את כנראה רוצה את זה

(באופן מסויים ולכן כאשר אני מסתכל על זה כאונס או רצון אז זה מרצון כמובן שאצלך יש איזושהי מציאות בניים של "לא רוצה" (את יכולה עם הכתפיים) שבה את לא אנוסה ולא רוצה אבל אם תקראי את התגובות תראי שלרובנו אין את אותה מציאות בניים ולכן אנחנו קוראים לזה רצון)

היה מתרחש פינוי ושוטרים היו מפנים אותם כנראה גם בניגוד לרצונם ולכן רצונם כנראה לא היה משפיע בשביל מנוע זאת.ולכן לכתוב מרצון והסכימו לפי דעתי זו טרמינולוגיה מטעה,כי הם בהחלט לא רצו בכך אך התפנו תמורת הסכם שבא לקיים את הרע במיעוטו ולהגדיל את ההתיישבות בארץ.

אורה (הבתאלנקים איתך...)

אם כל הכבוד לזה שהם עושים הסכם זה לא אומר שזה מרצון!!!

הם היו יוצאים משם בכל מיקרה  (בלי הסכם ועם הסכם..) אז הם בחרו בלצאת בלי אלימות(ב"ה)

שימו לב שכל הביתאלניקים מייצגים דעה אחת, וכל השאר דעה אחרת.

ותכלס, אנחנו אלה שבאמת נמצאים שם.. וידעים ורואים בעיניים מה קורה..

בס"ד

אתן שמות עצמכן כאילו אתן מסכנות וצריך לרחם עליכן ואסור להעביר ביקורת ואסור לומר כלום חוץ מתמיכה.

אתן קצת טועות, מותר לנו להביע דעה גם אם לא היינו שם.

אני מכירה הכי טוב את עצמי, ועדיין ביקורת מאוד עוזרת לי כי יש דברים שרואים רק מבחוץ.

אצל גלעד שליט-

אימא שלו, ראתה ברגש, נלחמה עם רגש, 

רק אנחנו שלא קשורים אליו יכולנו לומר שאסור לעשות את העסקה.

צריך את המבט החיצוני הזה, ואם אתן לא יודעות לקבל אותו אז כנראה שאתן צריכות להתחיל לעבוד על זה.

בס"ד

זה לא שאלה של מי צודק, זה שאלה של הסתכלות על הדברים. אנחנו מסתכלים באופן שונה על המציאות.

ובשיחה עם אחותך (צפיה) הגענו למסקנה ששנינו עם אותה הדעה ועם אותה המחשבה, פשוט כל אחד מסתכל על זה מצד רבו ומצד הדעה שהוא מחזיק ממנה.

וזה לא סותר

היה מתרחש פינוי ושוטרים היו מפנים אותם כנראה גם בניגוד לרצונם ולכן רצונם כנראה לא היה משפיע בשביל מנוע זאת.ולכן לכתוב מרצון והסכימו לפי דעתי זו טרמינולוגיה מטעה

שבעז"ה נישמע בשורות טובות!!!

(זה ממילון ספיר)

אונס-  1. הכרח, כפיה, מעשה שנעשה לאדם בעל כורחו.

הסכם- 1. התחייבות הדדית, הסכמה, דעה משותפת ומוסכמת על כל הנוגעים בדבר. 2. תוקף חוקי המחייב את כל הצדדים, חוזה, ברית.

רצון- 1. כוח נפשי הדוחף לעשות או להשיג דבר מה. 2. כושר להחליט מה לעשות. 3. חפץ, שאיפה, תשוקה, משאלה. 4. נחת רוח, שביעות רצון. 5. הסכמה. 6. חסד, טובה וברכה.

תסיקו מה שאתם רוצים..

זה היה בגדול. כלה תוכנית של היציאה מהבתים מראש.

מה שקרה בפועל היה מהסכמה.

כי הם לא רצו אלימות, ולזה יש את השיקולים שלהם שאני לא יודעת.

אבל רצון.. זה הדבר שכ"כ כ"כ לא נכון ולא מתאים פה.

אז תבלמו. אוקע?

אומנם אני לא יכול לחשוב על פרטים אחרים שאתר יכול לגבות ממנו כסף פרט לכרטיס אשראי (בצירוף עוד כמה פרטים) או הכנסת כסף ידנית לחשבון שלו (אבל אז מדובר באקט מעשי של הלקוח ולא בנתינת פרטים).

אל תשתקי על זה!

אל תשתקי על זה!!!!!

היא הסגנית ושנה הבאה היא המנהלת...

וכולם מפחדים ממנה.....

וזה היה שקוף שהיא תתנקם בי...

אגב ה78 זה אחרי שהיא העלתה לי מ73

אצלנו בישיבה פיצצו ת'רכב של המנהל תיכון בביצים!!!

זה אולי אחלה רעיון לישיבה אבל לא לבנות...

בס"ד

אני שונא את המורים האלה!!!!

אצלינו בחיים לא היו עוןשים כזה דבר!!

ועוד הסגנית?

זה דוגמא אישית זה?

המורה שלי להסטוריה טעתה לי בשני ציונים של מתכונת ב20 נקודות. במתכונת השניה חישבתי ת'נקודות והגעתי במקום 73 ל93 וזה היה באותו עיום של הבגרות הלכתי למורה שאלתי אותה מה המגן שלי?? אז היא אמרה לי 75 ואז הראיתי לה את המתכונת ואמרתי  לה שתחשב אז היא אמרה שהים לא יכולה עלות לי מ 75 והיא הגישה אותי באמת על 75!!!

מה זה התעצבנתי עליה....

ידברו איתה..  - חצופה O:

ולסיים שונה..כנראה שמשהו בניסוח שלה שונה וגורם למורה לשקלל שונה..

אז לספר לך שאני הזאת שמקבלת ת'ציונים הנמוכים אני לא יכולה יותר זה שובר אותי עוד יותר גם ככה קשה לי למה אותה מגישים על 100 ואתי רק על 75?? אנחנו לומדות ביחד ישלנו את אותם הידיעות??? זה פשוט קשה ולפעמים זה גורם לי שנאה למרות שזו החברה הכי טובה שלי

כי אני מאמינה בזה, וב'תקופות קשות' זה מה שמחזיק אותי,
זה יותר- איך מגיעים ליציבות מכל אירועי החיים, גם כשמאמינים שהכל לטובה?

פשוט הגעתי למסקנה שאין יציבות..

קשה... בחודשים האחרונים אני יחסית במצב יציב ובדרך כלל עם הרבה שמחה!!!

אולי את צריכה לפרוק משו שרובץ עלייך המון זמן... אני לא יודע אבל יש מצב

וגם שיש ירידות לזכור שאבא תמיד שם וברגעים הקשים הוא רוצה להרים אותנו ואנחנו לא נותנים לו...

תסתכלי קדימה אל תסתכלי על המצב השלילי תתמקדי בחיובי ובע"ה יהיה טוב!!!

ואחרי ש יותר מידי...

שבת שלום ובשורות טובות לכולנו!!!

ע"י ששבוע אחד יקרא 'תקופה קשה' ובשבוע שאחריו 'הכל נפלא'.

עליה מחייבת להימצא בירידה. אין כזה דבר לעלות במישור.

אולם בסוף, לאחר כל העליות (שנמצאות בירידות כמובן..תלוי אם מסתכלים למטה או למעלה...) מגיעים לראש הפיסגה = המישור = היציבות.

ולסיום, שאלה שניתקלתי בה בעבר: מה יש יותר בעולם, עליות או ירידות?

ומה התשובה לדעתך?

...

זה טוב שיש עליות וירידות... ככה זה בכל החיים.

אני חושבת שאנחנו תופסים לא נכון את השמחה בעבודת ה'.

תתקני אותי אם אני טועה...

אבל כשאומרים "כל נפילה אותי רק מעלה", זה מבטא את השמחה שיש לנו כשהעמל נגמר.

או שאנחנו שמחים תוך כדי - כי אנחנו יודעים שבסוף יהיה טוב.

אבל זאת לא שמחה ברגש, בחוויה, בעמדת הנפש. זו שמחה 'שכלית' כזו - צריך להיות שמח.

וחוץ מזה, 

בלי לשים לב, אנחנו כל הזמן מחפשים את הנפילה הבאה.

בתכל'ס, אנחנו תופסים את ההתקדמות שלנו כרצף של נפילות שמהם צמחנו...

ואז, כשאנחנו בתוך 'נסיון', שכמובן כואב לנו (אבל גורם לנו להרגיש 'חיים' ומתקדמים), אז אנחנו שוקעים.

שבוע אח"כ, כשאנחנו ב'פוס' מהתהליך האמיתי של החיים (לתפיסתנו) אז פתאום שמח.

לא, לא, לא.

הענג והשמחה הם דברים מוכרחים להיות מתלווים אל כל עסק רוחני.

(אדר היקר,"הענג והשמחה", הרב קוק. תפתחי!)

צריך בסיס איתן של בריאות נפשית, אמונה בחיים ובטוב,

וממנו לעמול ולעמול עד אין קץ - 

ללכת מחיל אל חיל.

ממשימה למשימה, מאתגר לאתגר, מהתקדמות להתקדמות.

בשמחה, בנעימות, בשלווה, בגדלות, בעוצמה.

... בלי סבל.

הוא ממש מיותר...

אני מרגישה שאני לא מובנת, ובאמת בנושא הזה יהיה לי קל יותר אחד-על-אחד.

(תבואי לשבוע שביעית ונדבר...)

בשיא הרצינות, יפה מאוד.

ב"ה שאנחנו כל החיים לא ביציבות. כי ברגע שניתיצב זה בעצם אומר שאין לנו למה להמשיך בחיים, למה לשאוף. החוסר יצבות התמידי גורם לנו לבנות ולהבנות.. ועל ידי זה אנחנו רק מיתרוממים עוד ועוד.
וברגע שעגנו ליציבות זאת אומר שאין לנו יותר מה לעשות פה: שישרנו את כל הקווים וסתמנו את כל החורים, ותפקידנו בעולם הזה נגמר...

(ולדעתי היציבות המושלמת זאת שכששואלים אותך: מה שלומך? ואתה יכול לענות: סבבה! בלב שלם זה אהיה רק כשהמשיח יבוא, כי רק אז אנחנו נהיה באמת יציבים.
וזה אפילו שנראה לנו שהיציבות שאנחנו מדברים עליה זה רק בדברים הפרטים שנוגעים לנו, זה ממש לא נכון כי כל דבר שהוא בעיה של כלל ישראל זה בעצם בעיה אישית...) 

 

זה שימע לך מופרך בהתחלה אבל תחשוב על זה קצת - תכלס ההסתכלות שלך על החיים תלויה במשקפיים שדרכם אתה רואה את החיים.. ברע שמה שמעסיק אותך זה עד כמה אתה שמח בכל תקופה ותקופה - אז אתה כאילו מלביש לעצמך משקפיים שכל מה שאפשר לראות בהם זה אם כרגע טוב לך או לא טוב לך.. וזה מה שלא לעניין!!

תכלס הרי הכי עדיף לא ללבוש משקפיים בכלל! לראות את החיים כמו שהם! כדי להוריד את המשקפיים הבררניות שכל מה שהם רואות זה את החיים לפי תקופות - אתה חייב לשנות גישה! להגיד לעצמך : "מעכשיו אני שמח מהחיים! בלי קשר אם כרגע טוב לי או רע לי... החיים עצמם הם מתנה וכל ארוע שקורה בהם הם לא חלק מתקופה הם פשוט חלק מסדרה של ארועים|!!"

אבל רק הערה קטנה - לשנות גישה של עצמך זה לא תמיד דבר קל - רק רציתי להגיד שלפעמים אדן נורא משתדל לשנות גישה ובסוף עם הזמן היא פשוט משתנה לבד.. הקיצר מסקנה: אל תדאג הגישה הזאת תעבור לבד! 

זה חלק מהחיים.. ברור שאם הזמן העליות והירידות הם פחות דרמטיות אבל תמיד בחיים כולפ נופלים וקמים.. נופלים וקמים...

ולעזור בתעמולת בחירות נגד  כל מי שהיה לו חלק במהלך הזה, שם זה המלחמה שהפוליטקאים מפחדים

מתפנים מאונס ולא מרצון.

מבינים את הכאב שלך!

עד כמה שזה קשה לך!!

אבל אל תשפטי אותנו!!

אנחנו לא בסיטואציה שלך-זה נכון!!!

אבל כואב לנו גם!!

אז בחיים לא נרגיש כמוך אבל בכל זאת....

אני רק רוצה שתקלטו. המשפחות לא מתפנות מרצון.

אבל לא נלחמים על כך-ועוד מחלקים קפה!!

עצוב....

זה היה ציני.

גם לא היה שם למי לחלק קפה.

זה לא שבאמת באו שוטרים לגרש אותם.

וגם הרב לא חתם על ההסכם הזה מרצון.

נכון, זה מה שהוא בחר, כי זה הרע במיעוטו. באופן וודאי.

אבל הם ממש לא מתפנים מרצון!!

ואלך תדברו בלי שאתם יודעים מה הולך שם.

ברור שהכל בידי רבונו של עולם. אבל יש הסתברות שזה ערבים ביכלל.

פשוט לא בא להם בטוב עוד 300 יחידות דיור..

קודם ניראה אותם בונים