פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1148)

אומנם אני לא יכול לחשוב על פרטים אחרים שאתר יכול לגבות ממנו כסף פרט לכרטיס אשראי (בצירוף עוד כמה פרטים) או הכנסת כסף ידנית לחשבון שלו (אבל אז מדובר באקט מעשי של הלקוח ולא בנתינת פרטים).

אל תשתקי על זה!

 

אל תשתקי על זה!!!!!

היא הסגנית ושנה הבאה היא המנהלת...

וכולם מפחדים ממנה.....

וזה היה שקוף שהיא תתנקם בי...

אגב ה78 זה אחרי שהיא העלתה לי מ73

אצלנו בישיבה פיצצו ת'רכב של המנהל תיכון בביצים!!!

זה אולי אחלה רעיון לישיבה אבל לא לבנות...

בס"ד

 

אני שונא את המורים האלה!!!!

אצלינו בחיים לא היו עוןשים כזה דבר!!

ועוד הסגנית?

זה דוגמא אישית זה?

המורה שלי להסטוריה טעתה לי בשני ציונים של מתכונת ב20 נקודות. במתכונת השניה חישבתי ת'נקודות והגעתי במקום 73 ל93 וזה היה באותו עיום של הבגרות הלכתי למורה שאלתי אותה מה המגן שלי?? אז היא אמרה לי 75 ואז הראיתי לה את המתכונת ואמרתי  לה שתחשב אז היא אמרה שהים לא יכולה עלות לי מ 75 והיא הגישה אותי באמת על 75!!!

מה זה התעצבנתי עליה....

ידברו איתה..  - חצופה O:

ולסיים שונה..כנראה שמשהו בניסוח שלה שונה וגורם למורה לשקלל שונה..

אז לספר לך שאני הזאת שמקבלת ת'ציונים הנמוכים אני לא יכולה יותר זה שובר אותי עוד יותר גם ככה קשה לי למה אותה מגישים על 100 ואתי רק על 75?? אנחנו לומדות ביחד ישלנו את אותם הידיעות??? זה פשוט קשה ולפעמים זה גורם לי שנאה למרות שזו החברה הכי טובה שלי

כי אני מאמינה בזה, וב'תקופות קשות' זה מה שמחזיק אותי,
זה יותר- איך מגיעים ליציבות מכל אירועי החיים, גם כשמאמינים שהכל לטובה?

פשוט הגעתי למסקנה שאין יציבות..

קשה... בחודשים האחרונים אני יחסית במצב יציב ובדרך כלל עם הרבה שמחה!!!

 

אולי את צריכה לפרוק משו שרובץ עלייך המון זמן... אני לא יודע אבל יש מצב

 

וגם שיש ירידות לזכור שאבא תמיד שם וברגעים הקשים הוא רוצה להרים אותנו ואנחנו לא נותנים לו...

 

תסתכלי קדימה אל תסתכלי על המצב השלילי תתמקדי בחיובי ובע"ה יהיה טוב!!!

 

ואחרי ש יותר מידי...

 

שבת שלום ובשורות טובות לכולנו!!!

 

 

 

ע"י ששבוע אחד יקרא 'תקופה קשה' ובשבוע שאחריו 'הכל נפלא'.

עליה מחייבת להימצא בירידה. אין כזה דבר לעלות במישור.

אולם בסוף, לאחר כל העליות (שנמצאות בירידות כמובן..תלוי אם מסתכלים למטה או למעלה...) מגיעים לראש הפיסגה = המישור = היציבות.

 

ולסיום, שאלה שניתקלתי בה בעבר: מה יש יותר בעולם, עליות או ירידות?

 

ומה התשובה לדעתך?

 

...

זה טוב שיש עליות וירידות... ככה זה בכל החיים.

אני חושבת שאנחנו תופסים לא נכון את השמחה בעבודת ה'.

תתקני אותי אם אני טועה...

אבל כשאומרים "כל נפילה אותי רק מעלה", זה מבטא את השמחה שיש לנו כשהעמל נגמר.

או שאנחנו שמחים תוך כדי - כי אנחנו יודעים שבסוף יהיה טוב.

אבל זאת לא שמחה ברגש, בחוויה, בעמדת הנפש. זו שמחה 'שכלית' כזו - צריך להיות שמח.

וחוץ מזה, 

בלי לשים לב, אנחנו כל הזמן מחפשים את הנפילה הבאה.

בתכל'ס, אנחנו תופסים את ההתקדמות שלנו כרצף של נפילות שמהם צמחנו...

 

ואז, כשאנחנו בתוך 'נסיון', שכמובן כואב לנו (אבל גורם לנו להרגיש 'חיים' ומתקדמים), אז אנחנו שוקעים.

שבוע אח"כ, כשאנחנו ב'פוס' מהתהליך האמיתי של החיים (לתפיסתנו) אז פתאום שמח.

 

לא, לא, לא.

הענג והשמחה הם דברים מוכרחים להיות מתלווים אל כל עסק רוחני.

(אדר היקר,"הענג והשמחה", הרב קוק. תפתחי!)

צריך בסיס איתן של בריאות נפשית, אמונה בחיים ובטוב,

וממנו לעמול ולעמול עד אין קץ - 

ללכת מחיל אל חיל.

ממשימה למשימה, מאתגר לאתגר, מהתקדמות להתקדמות.

בשמחה, בנעימות, בשלווה, בגדלות, בעוצמה.

 

... בלי סבל.

הוא ממש מיותר...

 

אני מרגישה שאני לא מובנת, ובאמת בנושא הזה יהיה לי קל יותר אחד-על-אחד.

(תבואי לשבוע שביעית ונדבר...)

 

בשיא הרצינות, יפה מאוד.

ב"ה שאנחנו כל החיים לא ביציבות. כי ברגע שניתיצב זה בעצם אומר שאין לנו למה להמשיך בחיים, למה לשאוף. החוסר יצבות התמידי גורם לנו לבנות ולהבנות.. ועל ידי זה אנחנו רק מיתרוממים עוד ועוד.
וברגע שעגנו ליציבות זאת אומר שאין לנו יותר מה לעשות פה: שישרנו את כל הקווים וסתמנו את כל החורים, ותפקידנו בעולם הזה נגמר...

(ולדעתי היציבות המושלמת זאת שכששואלים אותך: מה שלומך? ואתה יכול לענות: סבבה! בלב שלם זה אהיה רק כשהמשיח יבוא, כי רק אז אנחנו נהיה באמת יציבים.
וזה אפילו שנראה לנו שהיציבות שאנחנו מדברים עליה זה רק בדברים הפרטים שנוגעים לנו, זה ממש לא נכון כי כל דבר שהוא בעיה של כלל ישראל זה בעצם בעיה אישית...) 

 

זה שימע לך מופרך בהתחלה אבל תחשוב על זה קצת - תכלס ההסתכלות שלך על החיים תלויה במשקפיים שדרכם אתה רואה את החיים.. ברע שמה שמעסיק אותך זה עד כמה אתה שמח בכל תקופה ותקופה - אז אתה כאילו מלביש לעצמך משקפיים שכל מה שאפשר לראות בהם זה אם כרגע טוב לך או לא טוב לך.. וזה מה שלא לעניין!!

 

תכלס הרי הכי עדיף לא ללבוש משקפיים בכלל! לראות את החיים כמו שהם! כדי להוריד את המשקפיים הבררניות שכל מה שהם רואות זה את החיים לפי תקופות - אתה חייב לשנות גישה! להגיד לעצמך : "מעכשיו אני שמח מהחיים! בלי קשר אם כרגע טוב לי או רע לי... החיים עצמם הם מתנה וכל ארוע שקורה בהם הם לא חלק מתקופה הם פשוט חלק מסדרה של ארועים|!!"

 

אבל רק הערה קטנה - לשנות גישה של עצמך זה לא תמיד דבר קל - רק רציתי להגיד שלפעמים אדן נורא משתדל לשנות גישה ובסוף עם הזמן היא פשוט משתנה לבד.. הקיצר מסקנה: אל תדאג הגישה הזאת תעבור לבד! 

זה חלק מהחיים.. ברור שאם הזמן העליות והירידות הם פחות דרמטיות אבל תמיד בחיים כולפ נופלים וקמים.. נופלים וקמים...

ולעזור בתעמולת בחירות נגד  כל מי שהיה לו חלק במהלך הזה, שם זה המלחמה שהפוליטקאים מפחדים

מתפנים מאונס ולא מרצון.

מבינים את הכאב שלך!

עד כמה שזה קשה לך!!

 

אבל אל תשפטי אותנו!!

אנחנו לא בסיטואציה שלך-זה נכון!!!

אבל כואב לנו גם!!

אז בחיים לא נרגיש כמוך אבל בכל זאת....

 

 

אני רק רוצה שתקלטו. המשפחות לא מתפנות מרצון.

אבל לא נלחמים על כך-ועוד מחלקים קפה!!

עצוב....

זה היה ציני.

גם לא היה שם למי לחלק קפה.

זה לא שבאמת באו שוטרים לגרש אותם.

וגם הרב לא חתם על ההסכם הזה מרצון.

נכון, זה מה שהוא בחר, כי זה הרע במיעוטו. באופן וודאי.

אבל הם ממש לא מתפנים מרצון!!

ואלך תדברו בלי שאתם יודעים מה הולך שם.

ברור שהכל בידי רבונו של עולם. אבל יש הסתברות שזה ערבים ביכלל.

 

פשוט לא בא להם בטוב עוד 300 יחידות דיור..

קודם ניראה אותם בונים

בכל מקרה, משה כבר התייחס לעניין בפורום משוב.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t440964#5186153

 

אם מישהו רוצה לקחת את זה על עצמו, שיפנה למשה.

אין לזה שום קשר לנוג''ה.

בס"ד

 

ואתה יכול לחפש בהודעות שלי כי כבר פרטתי 80 פעם למה.

אפילו הקלתי עליך את העבודה:
http://www.inn.co.il/Search.aspx?string=%EB%E5%FA%E1%3A2085+%F9%E8%E7%E9%FA&type=

(במיוחד כשצדק לא מעניין יותר מידי אנשים..)

הוא נפטר הלילה...

מי שיכול שילמד לעילוי נשמתו...

 

בשורות טובות!

יותר מדי אנשים מתים בזמן האחרוון!

זה משיר של עמיר בניון?

אם כן, מאיזה שיר?

אבל תמיד אני מעדיף אמרות של הרב נריה זצ"ל, הן הכי מעודדות (אותי לפחות...).

אבל עדיין, אין על עמיר בניון! בכזה קטע קצר מצליח להביא כל כך הרבה.

אני לקחתי!

 

שורות שורות של אנשים, של זיכרונות, של לקחים...

שורות שורות, עומדים כפופים, עייפים ומתרגשים לקראת עולם חדש...

די לי בקרן אור אחת ויחידה! שתכוון אותי למטרה!

די לי ברוח חזקה אחת! שתיתן בי הכרה...

 

בס"ד

 

(תהייה: ג'ינג'ים ובלונדינים הם לא יריבים? <צ>)

אנחנו יריבות, אבל אני פשוט מתעלה על עצמי ומאחלת לה מזל טוב...

בס"ד

 

מזל טוב

מלאמלא מזל"ט!

שתזכי לאורך ימים ושנים מאושרות, ומלאות רק טוב!

 

מתעלייך צדיקה!

וגם שיערתי לעצמי שמחר אני לא ממש יספיק להיות על המחשב...

שתהיי תמיד שמחה

מלאא מלא מזל טוב עד 120!!!

שיהיה לך כל הטוב שבעולם!! מגיע לך

חולעליך!!

ותזכרי, את ופנינה הבטחתם שתבואו אלי לשבת.

 

ותודה לכל החמודות שהגיבו!!

 

שעושים ימים כלילות כדי שאנחנו נוכל לחיות בשקט ובשלוה.

זה איזה משו שאחים שלי נהנים לחקות אותם כל הזמן

וכל היום מצטטים משם משפטים שלמים!

נראלי שהם רואים את זה!

איזה יום סיוט...........

 

טיול אחד.5 חולצות של "מגורש מביתי"

 

אוווף!

בס"ד ובהשתדלותי

 

צריך ללמוד לתכנן את הזמן נכון וללמוד במידה, כך שתספיק ללמוד את כל החומר, וגם לשנן ולעכל אותו. אבל לא צריך להשתגע בגלל הדברים האלה. כלומר, טוב להשקיע - זאת תכונה טובה, אבל כמובן הכל במידה.

 

 

אא"כ אתה עסוק בדברים אחרים שלא פחות חשובים כמו סניף אז לדעתי כדאי לחרוש ת'חיים.... זה גם נותן הרגשת סיפוק כאילו מיצית את עצמך עד הסוף והשאר כבר בידי שמים!

הכל נמדד במבחן התוצאה. כל מה שיביא אותך לציון גבוה יותר, הוא עדיף.

והאם הלימודים עושים לך רע באופן קיצוני.

 

והאם זה שתלמד- יעזור לך מעבר לציון.

למה לא לנצל אותה?

ה' לא סתם ברא אותך עם היכולת הזאת.

וכן, אני מדברת גם על יכולת לשבת וללמוד.

 

אני מתבאסת על ציונים נמוכים. אבל לפעמים אני שמחה עליהם.

כשאני יודעת שעשיתי את כל המאמצים, אז סבבה.

אבל אם לא, אז אני מתבאסת שלא התאמצתי יותר.

כי אני יכולה. וזה חבל.

 

אז אם אפשר, תשקיעו!

בס"ד

ה' לא נתן לך סתם יכולות, הוא נתן לך אותן כדי שתנצל אותן.

כמובן, לא להשתגע - לדוג' - אם יש שיעור של הרב שלך בגמרא, ואחרי השיעור מבחן בהיסטוריה (או כל מקצוע אחר), אל תלמד בשיעור של הרב, ותגיד לעצמך שמה שאתה יודע - אתה יודע ואין מה לעשות עכשיו. אל תשתגע (חוץ מזה שזה חוצפה וכו'..).

בהצלחה!

ולנסות לנצל את כל הכשרונות שלך אבל לא להשתגע בגלל זה!

בס''ד

ולחפור ולהשקיע את הנשמה.

 

 

ללמוד-לעבור פעמים (ולא פעם אחת) על החומר...

 

לא התכוונתי עכשיו לשבת על זה לילה

וכן תלמד, רק תעבור על החומר פעם אחת אם אין לך כח...
תעבור פעמיים רק אם אתה מסוגל...

א. מתי הוא אמר לך את זה? יכול להיות שהחניך עבר משו והוא רוצה שתשוחח איתו.

 

ב. להמשיך להראות לו שאתה אוהב אותו,  אני הייתי קומונר שנה שעברה והראיתי לחניכים שאני אוהב אותם למרות שלפעמים הייתי גם קשוח. (הייתי מחבק אותם)

 

אני לא יודע עם במצב של היום כדאי לחבק חניכים אבל בדרך כלל חניך אמור להרגיש שאוהבים אותו...

 

ג. אני מאמין שאותו חניך לא חושב שאתה שונא אותו באמת...

 

בהצלחה ותמיד כאן לשרותך!

 

דוד סעדה

יכולות להיות כמה סיבות...(!!)

 

יכול להיות שהוא אמר לך את זה דווקא כי הוא צריך עוד צומי ואהבה..(תלוי בטון בכאלה...)

 

אני חושב שבמצב הנתון הזה, עד כמה שאפשר להבין ולהיות בתוך הסיטואציה.... צריך לדעתי להתנהג אליו

כמו אל שאר החניכים בשבט, הוא שווה בין שווים, וכמו שאתה לא שונא אותו יותר מכולם, ככה גם לא תפלה אותו לטובה בשבט.. 

בטח כשהוא רומז לא לעשות את זה...

 

הוא צריך להבין שהוא מקבל את האהבה שלך כמו כולם, שאין לך שום שנאה אליו ואתה גם לא נלחם בשביל לסחוט ממנו טיפת תשומת לב..

 

שהוא כמו כולם..!..

 

בכולופן... אני חושב שאחרי כל העצות שייכתבו כאן, רק אתה , המד"ש אם יש והקומונר תוכלו לפתור את הבעייה, פשוט כי אתם נמצאים בפנים, ורואים ת'מציאות כמו שהיא..

נסה לבחון את העיצות,

ולראות איך הן נכנסות במקרה הספציפי שלך..!!

 

ב"הצלחה גדולה אחי...!!...

 

 

יש גם מצב שהילד עובר משהוא במשפחה והוא מרגיש ששונאים אותו בבית אז הוא מוציא את העצבים אליך!!!

 

אני חושב שאתה צריך ליזום איתו שיחה.

אחרי הפעולה תקרא לו ותשאל אותו:

"למה אתה חושב שאני שונא אותך?" תן לו לדבר, לפרוק מה שמפריע לו, להאשים...

תבדוק אם קרה איזה מקרה שהפך לנקודת מפנה ביחסים שלכים. אם תמצא כזה, המצב

יהיה יותר ברור. אם הוא לא רוצה לשתף, לא חייב.

 

תן לו גם את הגרסה שלך. תסביר לו "אמרתי/ עשיתי ככה וככה, אבל זה לא אומר שאני שונא אותך!

אתה חניך שלי כמו כל החניכים שלי ואתה חשוב לי באותה מידה כמו כל השבט! אני מאוד מצטער אם

נעלבת, זו לא הייתה הכוונה..."

תפגין כנות מולו בשיחה. חניכים מזהים מתי כנים איתם ומתי יש סיבה מאחורי הקלעים. עם החניך הזה

זה בולט במיוחד, אחרי שהוא זיהה שאתה מתייחס אליו כך כתוצאה ממה שהוא אמר לך.

זה יותר נראה שהוא מחפש תשומת לב..

אז, כדאי לתת לו אותה.

בוא לא היה דוחה את תשומת הלב שהוא קיבל.

בשביל לקבל עוד צומי.

 

זה כמו שכשילד מתנהג לא בסדר כדי לקבל תשומת לב, כל פעם שהוא ירצה עוד קצת ממנה- הוא יתנהג לא בסדר.

 

 

 

כשהוא נוקט פעולת צומי התנהגותי (מפריע בפעולה, נדבק למדריך, מעיר הערות וכו') אפשר להבין שהוא רוצה צומי כי זאת תהיה התוצאה הישירה מהמעשים שלו. כל עוד הוא פועל, צומי הוא יקבל.

 

כשהוא אומר למדריך שלו בפירוש "אני לא רוצה צומי!" הוא מבין שהוא גם לא יקבל צומי, לזה הוא מצפה. אם הוא מתכנן לקבל צומי, הוא לא היה אומר את זה. כנראה שהוא לא רוצה צומי. יותר סביר שקרה איזה מקרה שצריך לטפל בו...

 

 

 

(השתמשתי הרבה בשורש צ.ו.מ )

לפי דעתי תדבר איתו...ותגיד לו שאתה ממש שמח שהוא שיתף אותך ואמר מה שהוא חושב...

ותשאל אותו איפה הוא רואה את זה...כדי שתבין יותר.

ואז אתה גם תבין איפה טעית ותנסה להשתפר...

מקווה שעזרתי

 

לשיחה...רק אתה והוא...תסביר לו מה אתה באמת חושב אבל שיחה רצינית כזאת חופרת....וניראלי הוא יבין  

קח אותו לשיחה ותשאל בעדינות למה הוא חושב שאתה שונא אותו אולי זה כי הוא רוצה צומי..

אולי כי קשה לא בשבט אז סתם עצבים על כל העולם.. קיצר.. דבר ותסביר לו שאתה לא שונא אותו!

אם זה יהיה אישי לבד בעדינות ומאהבה הוא יבין את זה!

אבל זה רק אבל ממש ממש רק אם אתה לא באמת שונא אותו

בהצלחה D:

שטענה שאני עושה לה פרצופים כל הזמן...

 

ואני פשוט טיפוס שעושה פרצופים, אבל  לכולם, והיא היתה בטוחה שזה רק לה...

אני פשוט השתדלתתי ממש לא לעשות פרצופים לידה...=]

אני יודעת שגם לי מתאים לחשוב דברים כאלה וזה פשוט עניין של ביטחון עצמי.

תדבר איתו על זה- תגיד לו שהוא צריך להאמין בעצמו ולא לחשוב כל הזמן שאנשים שונאים איתו.

לי זה קרה באולפנא והמדריכה שלי פשוט ישבה ולמדה איתי על זה.

תנסה גם ללמוד איתו- אני יודעת שלי זה ממש עזר..

זרום איתו לפיצה משהו שהוא אוהב (בלי נתינה צומיסטית מדי...) בהצלחה!

 

 

תתפוס אותו לשיחה תגיד לו, בכנות! שאתה מצפה ממנו להקשיב ולהבין שאתה הולך להיות הכי פתוח איתו עכשיו.. ותסביר לו שאתה אוהב אותו ואין לך שום דבר נגדו, ואם הוא מרגיש ככה או אחרת שיגיד לך למה, כדי שתוכל לתקן.

 

ואולי אני לא מבינה בעניינים כאלה של בנים, אבל אצל בנות זה עובד תנסה אולי להכניס כזה מלא מילים של בנים- ''אחי'' , ''וואלה'' ו-''מפנק!'' זה בערך הלקסיקון של המד''ש שלי. אה, ו-''פשרנים.'' 

 

 

 

וזה שהוא בא ואמר לך זה אומר שזה ממש מפריע לו (או שהוא חניך חסר טקט שאומר מה שבא לו)

הוא בא אלייך כי הוא יודע שמתפקידך לתת לו צומי, אבל אחרי שהוא ביקש הוא כבר לא יאמין לכל מה שתעשה...

ו, וואללה, אני מכירה את זה מקרוב....

מה שכן צריך לעשות לפי דעתי זה להתייחס אליו כמו לכל חניך אחר, אבל לשים לב שיהיו כמה שפחות סיטואציות שהוא יכול לפרש אותם כאילו אתה לא סובל אותו והוא נטל עלייך ואתה צריך להתייחס אליו רק כי הוא חניך שלך....

ובנוסף לזה-

נסה לחזק לו את הדימוי העצמי (סתם מתוך סקרנות- מעניין אותי מה המצב החברתי שלו... האם זה קורה גם בשטח או שהוא רק מרגיש דחוי...), אפשר דרך פעולות, ופעולות על הנושא אף פעם לא מזיקות..., אפשר לעשות משהו שכל אחד עושה משהו לשני, אפשר לעשות לו מכתב מהלב ליומולדת, אפשר להפנות את תשומת ליבו לכל מיני מקרים שמראים שאוהבים אותו (אתה או כל אדם אחר, בהתאם למה שהוא חושב על מה שקורה סביבו)

 

טוב, ממש חפרתי...

אבל אם לא הבנת אפשר במסר...

 

ב"הצלחה!!

יש לך נשמות ביידים, זו משימה גדולה!

'מנסיוני הרב' () , יש הבדל די גדול בין בנים לבנות.. במיוחד בגילאים של החניכים שלך והחניכות שלי.
בכלמקרה, זה הולך קצת לבאס אותך - אבל אין כלכך פיתרון קסם בדברים האלה.
אם הוא הגיע למסקנה שאתה שונא אותו, וחושב שזה סתם בולשיט שאתה אוהב אותו - אז יש לך לדעתי דרך די ארוכה..
זתומרת - גם אחרי שיחה רצינית איתו(וזה דבר שאתה צריך לעשות) הוא לא פתאום יאמין שאתה כן אוהב אותו ויחזור להיות סבבה והכל איתך.
שוב - הגיוני ממש שאני טועה, ושחניכות שלי זה סיפור אחר לחלוטין, אבל פשוט היה לי מקרה עם חניכה(ישמצב שסיפרתי לך אותו מתישהו?), שהיה די מוגזם מבחינת שתינו (היא לא דיברה איתי חצי שנה, אני פחדתי לפתוח את זה... ).
בכלמקרה, גם אחרי השיחה שעשיתי איתה -  המצב ממש לא חזר לקדמותו תוך שניה. זה לקח זמן. זה תהליך ארוך, ולפעמים אפילו טיפה מייגע.

בקיצור, בשורה התחתונה - תעשה איתו שיחה רצינית, תנסה להבין למה הוא חושב שאתה שונא אותו, וכו' וכו'.
אבל תדע שאם הוא רציני שהוא חושב שאתה שונא אותו - ייקח זמן עד שהיחסים בינכם יחזרו להיות שפויים.

אם אתה הולך לאיבוד(וגם אם לא..) - תנסה לערב את המד"ש בעניין. יש כאלה שזה עוזר להם - יש כאלה שלא. כל אחד ומד"שו הוא.

אבל מה שחשוב הוא שלא תתחיל לעוף עליו עם מליון צומי ואהבה פתאום, במיוחד אם זה משו שאתה לא עושה עם שאר החניכים, כי זה באמת יגרום לו לחשוב שאתה סתם מבלשט.

אם אתה צריך הסברים\תהיות\שאלות - מוזמן..

תנסה לדבר אליו כמו אל אדם בוגר תעשה שיחה איתו ב4 עיינים ותנסה להבין מה גורם לו לחשוב שאתה שונא אותו

ואחרי זה תנסו לחשוב ביחד עם פיתרון משותף וככה תשיג 2 מטרות 1. תראה לו שאתה לא שונא אותו ושבאמת אכפת לך ממנו 2. תשיג פיתרון לבעיה

בהצלחה

או לוקחים דברים ללב.

כנראה נפוץ יותר אצל בנות - אבל לא בהכרח נדיר אצל בנים.

 

 

כמדומני שהעצות שנתנו פה שוות מחשבה.

אתה יכול לנסות אלף דברים להוכיח לו אחרת בלי לקלוע לנקודה.

כל הכבוד על המסירות!!

אם הוא חושב שאתה שונא אותו ואתה באמת באמת (באמת!) לא שונא אותו אז זאת אך ורק בעיה שלו.

תמשיך עניינים כרגיל ואם הוא אומר לך דברים בסגנון של "אתה שונא אותי" תייבש אותו ותגיד לו שאתה אפילו שונא אותו מאוד! D:

וצריך שיהיה קשר טוב עם החניך, 

ובתור מדריך צריך להראות לחניכים את הדרך הנכונה ולהיות איתם בקשר חם ולא להרחיק אותם ממך

(שזה בעצם העצה שלך בין השורות)

ככה שאפילו שהוא לא שונא אותו כל הכבוד לו וזה ממש נכון שהוא מחפש דרך להסביר לו ולהראות לו שהוא טועה

לעשות דבר כזה לחניך זה פשע! זה מזעזע!

מה התועלת בהדרכה אם טובת החניך לא מול עיניך כל הזמן? זה העיקר. ומי שלא

חושב על טובת החניך, מפספס את כל הרעיון.

בוא ננתח את זה שניה:

למה החניך אומר כזה דבר?

שתי אפשרויות:

1. הוא באמת חושב ככה.

2. הוא רוצה צומי.

 

אם המקרה שלנו הוא אפשרות 1, ואתה מנסה לעשות ככל שביכולתך להראות לו שאתה לא שונא אותו וזה נכשל, כנראה הבעיה בו. אתה באמת אוהב אותו, ואם תנסה להמשיך להוכיח לו זה סתם יראה ניסיון מדומה לקנות את ליבו.

ואז צריך להתייחס אליו כמו אל כל חניך ולקוות שהבעיה תעבור (וזה במידה שלא מדובר בחניך שמתוסבך באופן מיוחד..).

 

ואם המקרה שלנו הוא אפשרות 2, אז אתה פשוט מפתח מערכת יחסים לא בריאה עם חניך, שהוא צמא לתשומת לב (וזה לא טוב בכלל!!) ואתה מספק לו אותה. הוא נהיה תלותי במידה מסויימת בתשומת לב שאתה מעניק לו.

אז במקרה כזה הייתי ממליץ אפילו לייבש לפעמים כדי שהחניך לא יפתח כלפיך תסביכים..

לנקודה הראשונה:

בגילאים צעירים, פחות שמים דגש על ההיגיון בקשר עם החניך. הסברים זה

טוב, אבל בגיל הזה המניע העיקרי שלהם הוא רגש. אם לא הצלחנו לטפל בו,

כנראה לא ראינו את הבעיה. אי-אפשר לומר "זו בעיה שלו". בן כמה הוא לקחת

אחריות על הקשר עם המדריך? ברגע שרגשות מציפים ילד, הוא לא רואה כלום

חוץ מזה. ככה זה. המדריך צריך ליזום. בגלל זה הוא מדריך.

 

לנקודה השנייה:

זה שהילד אולי רוצה צומי, לא אומר שהוא יפתח תלות במדריך. זה צורך נורמלי

אצל ילדים בגיל הזה. למה שזה יתפתח לתסביכים? ילדים צריכים דמות להיקשר

אליה. זו תכונה חשובה, ככה הם נבנים ולומדים. הם לא יתפתחו בעצמם. המהות

שלהם היא יניקה מהסביבה.

"לייבש" זה נשמע דבר פשוט. למילים של המדריך יש ערך ענק על החניכים, אנחנו

הרבה פעמים לא תופסים את זה. ברגע שפגעת בחניך, הרסת את היכולת לבנות אמון

ביניכם באופן כמעט בלתי-הפיך ומעלת באחריות שיש לך כלפי החניכים וההדרכה. "אני

שונא אותך" זה משפט שיהרוס הרבה יותר מאשר יבנה.

 

כן, כל מי שמקלל/ מרביץ/ פוגע בחניכים שלו, הוא פושע. כי מי שהכניס אותו להדרכה

הכניס אותו נתן לו אחריות. ואם המדריך קיבל את האחריות הזאת וזלזל בה, הוא פושע.

אין לזה הצדקה.

בעזהי"ת

 

לפעמים הם כ"כ צריכים את הצומי שלך, ואם הם יגידו לך שאתה שונא אותם- תתייחס יותר.

 

 

גם אני הייתי חניכה כזאת, כ"כ כ"כ כל הזמן. תשאלו את מדריכותיי המסכנות, לפני אי-אלו יובלות. 

וזה רק מרוב אהבה אליך, מבטיחה.

פשוט בסמינריון סיפרתי עליה ואמרו לי פשוט לשבת איתה פעם אחת וללבן את העיניינים נכוון זה לא תמיד עוזר אבל לעשות זאת עוד עוד ועוד ואני בטווחה שבסווף הכל יסתדר בעזרת ד'

היא אפילו לא אומרת לי שהיא חושבת שאני שונאת אותה - את זה אני שומעת מבנות אחרות..

היא הפסיקה לבוא לסניף והיא לא מוכנה לדבר איתי אפילו לא מילה...

מה עושים איתה??