פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1239)

ואממ..... אצלינו הן השתלבו דווקא יפה מאוד!!!

ואני חושבת שהן יחסית נהנות....

אני יודעת שיש ערים שזה ממש תורם אבל נגיד דיברתי עם מישהי מחצור שאמרה שהשלפים רק מזיקים...

אז צריך לשים לב.

לדעתי זו שנה שממש חשובה כן להיות עדיין בסוג של מסגרת. (עד כמה שהשמינית היא מסגרת..)

והיא ממש תורמת נראלי. גם מבחינה חברתית- השמינית היא שנה ממש מגבשת בתור כתה/שכבה. עושים הכתרה ביחד, שבוע ירושלים, הכל..

וגם מבחינה רוחנית- האולפנה ממש עושה כלמיני דברים שבונים לקראת ה'יציאה לחיים'.

אז נכון, של"פ זה ממש חשוב. וזה גם יכול ממש לתרום. אבל נראלי שיש עניין כן לחכות עם העניין של התרומה לעמ"י עוד שנה. אחת. כי לתרום לעמ"י אפשר גם שנה אחרי, שמינית לא.

השמינית יכולה להיות משמעותית גם בלי של"פ אני חושבת.

טוב. כתבתי פע ממש בכללי בעיקרון. יכוליות שדווקא כן יהיה נכון לך לעשות של"פ.

בהצלחה!!

הי..

א..אני עכשיו בשנת של"פ באחת מעיירות הפיתוח החביבות בצפון..

 אז אם את רוצה לשאול שאלות אני בכיף יענה לך, אני פשוט אף פעם לא יודעת.. מה את בדיוק רוצה לדעת..?!

בכיף את מוזמנת לשאול פה או בפרטי

חבל לעשות את זה.שנה הבאה תצא\תצאי.יש לנו את כל החיים לעשייה,חבל לבזבז את השנה הכי חשובה מבחינת חברויות..העשייה והתרומה לכלל תחכה.זו דעתי.אם אתה ממש לא מצליח בלימודים ומרגיש שאתה מבזבז ת'זמן בבי"
ס,לך על זה!

סוף סיפור.

נ.ב.

שכן שלי בשל"פ, אבל אני לא יודעת מה הוא עושה והכל.

שירה (מהיישוב שלי) מי"ב רצתה ללכת (והתקבלה) וירדה מזה. את יכולה לדבר איתה. היא ממש מותק ותענה לך בכיף

אני גרה בחצור וכבר 4 שנים יש אצלנו שלפי"ם הם לא רק עוזרים לכיתה שבה הם לומדים הם בסניף וכו

ודווקא ממש כיף  איתם אח"כ שומרים על קשר הם באים לבקר.....

*וחוץ מזה יש אפשרו שגם בנות יוהו שלפיו"ת למשל בדודה שלי היתה שלפית בערד שווה בדיקה זה תורם גם לך וגם לכלל!!!!

אצלי דווקא הנקודה שמעלה אצלי את ההתלבטות היא השנה האחרונה והמשמעותית הזאת באולפנה ובכיתה. - מה? ללכת דווקא בשנה המדהימה הזאת? לעזוב את הצוות והחברות מדהימות שלי?

יב לא שנה מבוזבזת מבחינת חברה, היא מבוזבזת - איך נסביר? לדוג' אני רואה עכשיו את כל השמיניסטיות הולכות ובאות מתי שבא להן בערך, כבר לא כ"כ מרגישים אותן..

ואם אפשר שגם תהיה שנה מלאה ומשעותית וגם להשלים תעודת בגרות, למה לא לעשות את זה?

[והחסרונות שוב נעמדים לי מול העינים..]

שיראל - +

אממ...... בואי נגיד שאני מניחה שאת בסביבות גיל החמש עשרה נכון?

חברה שלי מדריכה עם שלפים ומאחורי הקלעים זה לא בדיוק מה שכולם רואים.

אני לא יודעת אבל צריך לבדוק את העניין כי כן גם בחצור אוהבים אותם אבל היא שמה לב שהם לא באמת עוזרים והם עושים דברים לא לעניין....

התלמיד בשנים הללו צריך לגדול כמו שצריך, בתורה וביראה. אסור להסית לו את המחשבה למקומות אחרים.

ע"כ התנדבויות הן דבר טוב ויפה, כל עוד הן בזמן החופשי והפנוי, ולא בזמן לימודים. ובכלל זה תוכנית של"פ.

לפני שיוצאים לעשות, צריך לשבת וללמוד כמו שצריך.

וכמו שהיה אומר הרב גולדוויכט זצ"ל, כל שנה על פרשת נח, גבי ישיבה:

"בחוץ - מבול; בפנים - סגור!" 

אחרי שגדלים כיאות, כאשר יוצאים, פתאום הכל נתחוור ונהיה ברור. 

לפי דעתי,

השמינית היא השנה שאת הכי נבנית בה!

מניסיון!!! (איזה כיף להגיד את זה סוף סוף..)

נכון, שיש בה תקופות דיי מיותרות וריקניות כאלו שאפשר למלא אותן בהרבה יותר,

ונכון שלפעמים יש קצת בזבוז זמן...

אבל, 11 שנה את מייחלת לכיתה הזו, לגיל הזה,

ועכשיו להעביר אותה במקום אחר?!

והכתרה! זה נושא בפני עצמו!!!

מי כמונו יודעות...(כל האולפניסטיות למיניהן)

שזו הנקודת שיא בשנה!!!

למה שלו תחווי אותה עם החברות הכי קרובות אלייך?

במקום הכי בטוח שלך?

אני מבינה את הרצון להיות של"פ,

כי גם אני שקלתי את זה שנה שעברה,

ואפילו בדקתי כמה מקומות...

וברגע האחרון הגעתי למסקנה,

שאין מצב!!! שאני עוזבת את האולפנא!

נכון שאת תורמת למקום אחר, ומקדישה מעצמך לקהילה אחרת...

אבל חכי עוד שנה...לשירות..(אם תחליטי לעשות..)

שם ידרשו את זה ממך!

ואני בטוחה שתמצאי את המקום היכ נכון לעשות את זה.

אני לא חושבת שאת השנה שחותמת לך את 12 שנות הלימוד האלו על חייך,

תחתמי במקום שאין לך מושג מה ומי הוא!

בשבילי! () תחשבי על זה יותר מפעמיים..טוב?

 מתה עלייך ועל השפיציות שלך!!!

הלוואי על כולנו...

שבת שלום נשמה

הייתה שנה יפהפיה, ואני ממש לא אחת שבקטע של חברות לוחצת ובתי ספר ומשמעת...

הייתי עושה את השמינית עוד פעם בכיף, ואני כבר כמעט מסיימת תואר שני...

אחר כך אפשר לעשות שנתיים שירות לאומי או לעבוד בעבודה של נתינה ועשייה, וכ-מ-ה שמתגעגעים לזה אחר כך, אבל כבר אין מה לעשות, ואי אפשר לעשות שמינית פעם שנייה או עוד פעם אולפנה.

להתנדב אפשר כל החיים.

שמינית זאת שנה מאוד משמעותית וכדי לנצל אותה בשביל להתקדם בחיים, אם השל"פ הוא חלק מהמסלול שלך (הדרכה>של"פ>שירות במרכז יהדות>ריכוז נוער>הדרכת סמנריונים>שליחות>חינוך) אז זה באמת תורם גם לך וגם לחברה. אם זה לא חלק (לימודים>של"פ>שיפור בגרויות>לימודי רפואה\לימודי תוכנה\מנהל עסקים) אז של"פ יגרום לך לצאת מהמסלול ומהדרך שלך לתרום לעמ"י.

יום אחד נקלעתי לשיחה של בנות שעושות של"פ, והן דיברו בדיוק על של"פ, ועד כמה שהבנתי - זה קשה, וכן יש את הרצון להיות חלק מהשכבה הקודמת, מהמקום שעזבת.

נכון, זה סיפוק גדול,, גם הן אמרו את זה.

אבל  סיפוק-סיפוק: יש לך שנה-שנתיים של ש"ל, לא כדאי קודם לבנות את עצמך? והשמינית זו שנה מאוד-מאוד משמעותית, הרבה יותר משאר השנים באולפנה.

זו שנה שאת נבנית בה, ולומדת בה המון דברים- לא עדיף שתחשפי לדברים האלה עם חברות שאת מכירה? במקום שמכיר אותך?

מה-גם, שאת הבנייה הזו את לאו דווקא תקבלי איפה שתעשי של"פ.

לפי דעתי לעשות של"פ זו טעות, יש דרכים נוספות לתרום בגיל הזה, לא צריך להקדים דברים שזמנם מאוחר יותר .

אבל אין לי זמן עכשיו לענות ולקרוא ...

בהזדמנות 

מוזמנת לפנות בשמחה בשיחה אישי....

אני חושבת שאם את רוצה לתרום, את יכולה לעשות את זה במקום בו את גרה או במקום סמוך. נשמע לי מיותר לנדוד למקום רחוק כשאת אותם דברים שתעשי שם תוכלי לעשות גם קרוב לבית (אני בטוחה שיש הדרכה, מועדוניות, קומונה וכו' גם באזור שאת גרה בו).

ועוד נקודה - מבחינת החברה זה גם לא מומלץ, כי את מתנתקת מהכיתה / שכבה הקודמת שלך, אבל גם את לא מתחברת לשכבה החדשה.. קיצר יוצאים קרחים מכאן ומכאן.

ולעניין יציאה מהבית, הכרות עם אנשים חדשים, וכו' - יש לך את זה בשירות לאומי (בהנחה שאת מתכוונת לעשות שירות לאומי, וגם אם לא..).

אבל כמובן שיש דעות בעד..

יש לי חברה שעושה, דברי איתי באישי ואני אקשר ביניכן.

בהצלחה!

מגניב שהגענו לשלב של לדבר על של"פ מהנקודה בפנים...

אני התלבטתי כ"כ הרבה, סגרתי רק בחופש...

יש לי תשובות לכול השאלות הבעיות והחסרונות- לא שזה פותר אותם, יש חסרונות, אבל מבחינתי זה היה הדבר הנכון..

זה מאוד מאוד תלוי אופי, מאוד!!

ובגלל זה אני חושבת שכול מה שסיפרו כאן צפציפי על מקומות בכלל לא ראלי, כי איך שהשלפים בחצור יתנהגו לא אמור להשפיע עליך..

אני חושבת שהענין בשנה הזאת הוא לא לתרום! זה באמת משהו אחר--- ההשתלבות, להיות חלק מאוכלוסיה שעד לפני כמה חודשים הייתה כ"כ רחוקה ממני...

זה לא ללכת להתנדב!! (למרות שאני גם מתנדבת בכמה וכמה מקומות, פשוט אני לא רואה בזה את הנקודה)

בגלל זה התירוץ ששנה הבאה תתרמי או עוד שבע שנים לא עובד, כי זה לא הענין, מה שתכירי, תפגשי ותעשי בשנה הזאת שונה בתכלית, לכיתה שבה את יכולה להשתלב זה סיכוי אחרון להכיר מישהו כמוך וכמוני, וזה כ"כ משמעותי להם( הם לא מאמינות שאני באמת הולכת לשחיה נפרדת)

זה ששנה כ"כ משמעותית, מעצימה ומגדלת, שאני באמת משווה אותה למה שהייתי יכולה לקבל באולפנא שלי, אבל אני חושבת שחלק מזה בא מהנקודה שהייתי מאוד חזקה לפני, הגעתי עם אישיות מאוד חזקה.

כ"כ פחדתי מנפילות, מירידה רוחנית- וכרגע אני רק עולה, מתחזקת, והכול הופך להיות אמיתי יותר, נכון יותר, וקרוב יותר לעבוןדת ה' אמיתית!!

אני נהנית, כיף לי, אני לפעמים מצטערת שאני לא באולפנא, אבל יש לי כיף אחר, שונה, שלהם אין... הדירה,

השמינית בתור של"פית זה באמת משהו מיוחד וכיף!!

אני לא באה פה לשכנע, כי אני נגד שיכנועים לשל"פ אני חושבת שאת צריכה לקחת את כל השיקולים בעד ונגד, לבחון אותם על עצמך ולראות עם זה באמת מתאים לך..

אני חושבת שזה אחד הדברים המדהימים עם רק הסינון אליו היה טיפה יותר קשוח, אם רק נבדוק שאנחנו מגיעים לשם מהנקודה הכי אמיתית... לכן אני לא משכנעת, אני פשוט מנסה להעלות לך נקודות בתור שלפ"ית.

אם יש עוד שאלות אשמח לענות כאן או במקום אחר, עדיף אולי באישי, כי באופן כללי אני לא נכנסת לפה, (רק לפורום סגור של השכבה שלי- יש לי ב"ה עוד קשר טוב איתם) פשוט ראיתי את הנושא וזה קפץ לי לעיניים...

ואני חושבת שעדיף להישאר באולפנא שאת נמצאת בה עכשו.

זה נכון שתורמים אבל בכלל לא בטוח שיותר ממה שאת יכולה לתרום במקום שבו את נמצאת.

אפשר לשלב גם ימים שבהם תסעי למקומות אחרים להתנדב אבל ממש לא הכרח לצאת לגמרי מהבית כדי לראות עולם..

ובאמת מפסידים הרבה שעוזבים בשמינית, ולא תמיד ההשקעה משתלמת מבחינת תרומה.

כך שלדעתי אם את נהנית באולפנא, אל תעזבי!, אפשר לתרום ולהכיר בכל כך הרבה דרכים, גם בלי לעזוב הכל.

בכל מקרה שתהיה לך בהצלחה.

לדעתי אם את בת-אין עניין ללכת!! קודם כל, את יכולה להשפיע מאד על הסביבה בה את נמצאת, חברות/סניף/אולפנא/משפחה. לא חייב ללכת רחוק בשביל לתרום.

חוץ מיזה, שזה כמעט אותו עיקרון של גרעין! מה הבעיה לחכות עוד שנה ולעשות את התפקיד בתור בת שירות? מה הקטע להקדים את זה? רוצה לתרום יותר? תעשי שנתיים! לדעתי התפקיד נועד יותר לבנים שרוצים לתרום גם במישור האזרחי ולא רק הצבאי ולא רוצים שזה יבוא להם על חשבון הלימודים בישיבה[לא התיכונית..]

וכמו שאמרת, לא לעשות תהכתרה עם הכיתה שלך, השבעה, וכל מה שציינת-סתם באסה ולדעתי מאד מיותר.

 ועוד משהו, לפעמים המקומיים בעיירות הפיתוח רואים את השל"פים בתור מתנשאים..כאילו למה מה אתה יותר טוב שתבוא ותשפיע עלינו?? שזה בא בתור שירות לאומי זה יותר מקובל..זו דעתי לפחות!

בהצלחה

בהרבה פעמים... (בתור אחת שמאד קרובה למה שאת קוראת "עיירות פיתוח"..)

ולמה באמת אנחנו חושבים שאנחנו יותר טובים מהם וצריכים להשפיע / לשנות אותם??

ולמה בתור של"פ לא אבל בתור שירות לאומי כן?! מהות העבודה /תפקיד לא שונה..

אני עושה השנה של"פ וממש ממש נהנת!

לגבי מה שאמרו כאן.. נכון הרבה הולכים לשל"פ בין השאר כי לא טוב להם איפה שהם נימצאים. זה עובדה. אבל השאלה היא האם יש בעיה בלעשות שינוי אם לא טוב לך? במיוחד אם השינוי תורם לך ולסביבה!

עוד דבר- שאלו אם זה לא התנשאות לבוא ולהשפיע מבפנים... אז זהו שזה ממש תלוי בגישה. אני אישית חושבת שלי יש מה לתת להם כי אני באה ממקום אחר, מרקע שונה... ולכן גם להם יש המוווווווווןן מה לתת לי. קיצר אני חושבת שעצם זה שאני באה במטרה לעשות ולתת עם ראש פתוח זה נותן לשני הצדדים המון!

ולגבי מי שאמר שזה כמו גרעין, זה נכון ולא נכון. כי בתור של"פ אתה חלק לכל דבר בכיתה (כולל נוכחות ומבחנים..) וזה יוצר קשר אחר.

ובקשר ללימודים זה תלוי מי את... אני אשית לא ממש למדתי ברצינות ... ודווקא השנה אני הרבה יותר לומדת., גם כי אני עוזרת לבנות וגם כי אני דוגמא אשית לבנות הכיתה (אם אני לא מגיעה ישר בנות אומרות לי: "את לא של"פ?" אולי בצחוק, אבל בכל צחוק יש אמת...). קיצר אם את רוצה לדבר מוזמת לשלוח לי מייל לiskaroichman@gmail.com . בהצלחה רבה!! וסליחה על המכתב המבולגן...

עשינו הפנינג לילדים בישוב.  מכניס מאד.

אבל מעייף נורא.

כל אחד מביא דברים מהבית שהוא לא צריך אך במצב טוב,ומוכרים כל פריט בשקל  או שתיים או שלוש...

נראה לי שאצל בנות זה יכניס יותר אך אין לדעת...

הצלחות---

=]

אפשר לעשות הגרלה או כל מיני כאלו....

ומי שאומרת ותופסים אותה חייבת לשתות מים

בתחילת המסלול משהו מחזיק אטב ואז הוא צריך לשים את האטב למשהו על התיק בגד.....

ואז מי שבסוף המסלול יש לו את האטב צריך לעשות משימה שמחליטיםעליה בתחילת המסלול

טיול מהנה!!!

לוקחים שקף וכותבים עלו שקוף שנהנתם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לוקחים מקל של ארטיק...עושים מזה שרשרת וכתובים על זה..."מקל עלי"...

אני אשמח אם תוכלי להגיב עלמה שכתבתי,לעזור,אפילו להגיד מה את חושבת..

אפילו באישי

מצב מוכר להרבה אנשים, רק שלא כולם יודעים איך להתמודד איתו

קודם כל את כותבת מהממם...... ועכשיו אני מרגישה שאני יכולה לומר לך דברים מועילים כי אני גם חויתי את זה עם מישי מהצוות שלי שאני בכיתה י' והיא בי"א ואני והיא היינו ממש אחיות והיינו סופגת אחת ת'שניה בכל מצב וממש חברות טובות אם בשביל הכיף והצחוקים ואם בשביל הרצינות והסכנושים וכל זה.... היא באיזה שהוא שלב כמו שאת מתארת ממש ככה לא התייחסה או אולי פחות ממה שהייתי רגילה ובהתחלה כתבתי לה מכתב ארווך אבל זה לא כ"כ עזר ולאט לאט הקשר אולי אפשר לומר התנתק לא יודעת אני כן מדברת איתה ולפעמים צוחקות אבל ההההרררבבבהה פחות וזה בהתחלה ביאס אבל פשוט החלטתי "אודיה.." (זאת אני) יאללה עזבי אותה היא לא רוצה להיות חברה שלי או לא יודעת מה אני יעזוב אותה אני לא אכפה עליה להתחבר איתי זה הפסד שלה והבעיה שלה בלבד בהתחלה זה עדיין הציק לי ולאט לאט כבר לא...  תתעלמי תראי שזה כבר לא אכפת לך עזבי אותה... יאללה לא נורא תתקדמי, הלאה תמשיכי אולי בהתחלה זה יהיה קשה אבל יש ואת תמצאי עוד חברות אני מבטיחה לך... אני יכולה אם באלך..... אני מאמינה בך ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתעשי מה שנכון לך ... מחזיקה לך אצבעות אחותי... אודיה..

וואו, ריגשת... !

אוודיה, איזה חמודה את

תודה באמת .

זה קשה לשחרר,במיוחד כשהיא בנאדם ממש חשוב לי..

תודה על התגובה, אינכמוך

אולי אם תתעלמי ממנה קצת זמן- אבל לגמרי..!!

היא תרגיש מתישהו גם שנפגעת וגם שאת חסרה לה..!!

שיהיה בהצלחה רבה!!!!!!

לא הייתי מגדירה את זה בכזאת בוטות, 

אבל תקופת צינון בהחלט תעזור משמעותית.

יש לי הרבה מאוד מה להגיד לך אם את רוצה באישי, אני מכירה את הסיפור טוב מאוד קצת שונה, ומהזוית השניה.

ושוב, אם תתרקחי טיפה, תצאי מהמעגל של הרגשות וממנה, תתני לעצמך קצת יותר רוחב, קצת יותר עם חברות אחרות, אל תהרסי את החיים שלך עכשיו בגלל זה.

וזה לא בקטע של לנקום. זה להסתגל ולהתמודד קצת אחרת.

מוזמנת ליותר הסבר באישי..זה פשוט מסובך וקצת אינטימי

אבל זה לא פשוט כ'כ, וגם היא בקושי תשים לב...

אנחנו לא לומדות יחד, ובזמן האחרון אנחנו בקושי מדברות,

טוב לה .

כל כך מוכר וכל כואב...

אני אישית החדרתי לעצמי למוח דבר אחד: אני נותנת שלא על מנת לקבל.

 לא רוצה לקבל.

רוצה לעזור, לתת, להשתמש במתנות הנפלאות שהביא לי הבורא כדי שאוכל להיטיב עם אנשים.

אני יודעת שזה מרגיש לא הוגן שהיא לא שם בשבילך, אבל אולי כדאי שתחליטי באמת שאת עוזרת לה וזהו ולא תתיחסי לשאר.

אולי אפילו לנתק את עצמך רגשית ממנה.... ולעזור לה כמו שאת עוזרת לכל אחד אחר.

אני יודעת שזה נשמע רע אבל זה מה שאני עושה. מנתקת לפעמים את הרגש מהעזרה.

כדי לא להגיע למצב שבו אתאכזב מזה שלא קיבלתי בחזרה תמורה.

ואם זה נשמע לך יותר מדי רע אז כמו שאמרו לפניי- תתרחקי ממנה לזמן מה, תחפשי לך חברות אחרות, שיקשיבו לך ויעודדו.

זה יעזור לך ויעזור להן.

לך יהיו חברות נפלאות, ולהן תהיה חברה תומכת.

צדיקה, החברה הזאת שאת מספרת עליה צריכה קצת לעבוד על עצמה בעניין של בין אדם לחברו ואת צריכה לחפש לעצמך עוד חברות חוץ ממנה.

כי היא לא היחידה יש עוד טובות כמוה שתוכלי להתחבר אליהן ואני בטוחה בזה.

אפילו פה, אם תחפשי למרות שאני יותר ממליצה לחפש במציאות.

בהצלחה צדיקה!

ולסיום רק משפט יפה: "לתת שלא על מנת לקבל, כמו שמש שזורחת, כמו צל שנופל"

זה קשה, ללמוד לתת בלי לקבל תמורה,

במיוחד כשתה מתרגל למצב שבו כן מתייחסים אליך ופתאום זה נעלם ....

זאת עבודה.

אבל זה אפשרי ותאמיני לי שאחר כך זה כל כך משתלם.

הבחירה בידייך אם לנסות לעבוד על זה

דבר ראשון רציתי להגיד לך שיש לך כשרון כתיבה ענק!!!!!!!!

ובקשר למה שכתבת, לפי מה שנראה את ניסית לעשות את כל השתדלותך ושתקת זמן די רב (לפי מה שמשתמע ממכתבך)  אבל לא הייתי ממליצה לך לעזוב אותה עדיין ולוותר עליה כ''כ מהר אם את רוצה לדעת למה דברי איתי בש''א

בהצלווווחה!

לאיודעת מה לומר, באמת שלא יודעת....

מלא בהצלחה!!

יש לך כישרון אדיר!!!!

לפי מה שהבנתי מהמכתב את אוהבת את הילדה הזאת אז אני מציעה לך לא להפסיק לגמרי את הקשר רק פשוט פחות להיות עם הילדה עד שהיא תתגעגע,ותבין שהקשר חשוב לה!

אני מציעה לך לא לנתק את הקשר כי גם לי היתה חברה כזאת שניתקתי איתה קשר ואז מזה התגעגתי אליה אבל כבר עברתי דירה....אבל אז היא התקשרה והשלמנו אחת עם השניה אבל זה עדיין לא אותו קשר!

אוהבתותך ומקווה שהכל יסתדר

תפארת

תוודה,  אנימנסה פחות להתייחס, אבל זה קשה, לשבת לחכות עד שהיא תזכר בי ...

רייגשת.. ואת כותבת מדהיים.. אבל לא נראלי שאוכל לעזור במשהו לצעריי. =]

הלוואי ובעז"ה יהיה לך רק טוווה!!~

בס"ד

א'- קצת קשה לי לעשות את זה על רגל אחת, לכן, אני ממש אשמח אם תפני אלי באישי.

ב'- יש לך משהו בכתיבה שממש נגע בי וריגש אותי.

ג'- אני ממש מבינה אותך.

ד'- אני יודעת שיש אנשים שלא כל כך נעים להם לפנות באישי אז אני בכל זאת אנסה לעזור, כמה שאני יכולה:

אני מאמינה במילים. מה זה אומר? זה אומר שאני מאמינה שהצד השני לא יודע מה אני מרגישה, כי אני לא אמרתי לו, אז איך הוא ידע? בשביל שהוא ידע- צריך להגיד לו. אם אני הבנתי נכון, את כן התחלת לדבר איתה, אבל לא ממש הלך לך, אז אני חושבת שתתני לה את המכתב הזה, כמו שהוא. כמה שהוא "פוגע" ואולי "מעליב". אני, בתור חברה, הייתי מעדיפה שיגידו לי את האמת ה"כואבת" בפנים, שאני אפגע קצת ויעבור לי- מאשר שאני אדע שאין לי אמון בך יותר- שאת לא אומרת מה שאת מרגישה, שאת "משקרת", ואולי מסתירה ממני דברים- והפגיעה הזאת, היא הרבה יותר חמורה, בעייני, ויהיה הרבה יותר קשה לסלוח על דבר כזה.

אם זה מה שאת מרגישה, וזה מה שאת חושבת- תגידי לה את זה, תביאי לה את המכתב.

ואם, זה ממשיך, אותה "חברה" ממשיכה להתנהג אלייך ככה, לא להתייחס אליך וכ"ו- אז אותה "חברה", היא לא חברה. היא לא שווה אף דמעה שלך עליה. היא לא שווה את זה. היא לא שווה את היחס שלך כלפיה- כי בן אדם שלא יודע להעריך אותך כמו שצריך, ולהיות שם בשבילך, בדיוק כמו שאת היית שם בשבילה- באמת שלא שווה שום יחס מצדנו.

המשך לילה מקסים.

יאווו את מרגשת בכתיבה שלך ויש לך כשרון גדוול !!

ואני ממש מכירה ת'מצב ואני לא ידעתי איך לבטאות במכתב, במילים, בפנים ואת הוצאת לי את הכל מהפה !!

אין עלייך ! את מרגשת .

או פורום פרוזה [פורום סגור. להצטרפות לפנות לבת-שמש].

אם זו עזרה כללית בפיסוק אפשר לפנות אלי במסרש ואני אשתדל בלנ"ד לעזור...

פיסוק- אפשר לפנות אלי, אני אשמח לעזור.

ניקוד- חובה ניקוד? בשביל לנקד סיפור שלם, צריך ממש להיות מוכשר.

אם בכ"ז את לא רוצה אפשר לקנות לה שובר מחנות בגדים שהיא אוהבת, או להדפיס לה על כרית תמונה שלכם יחד...

המתאים כי הרוב פה זה נוער (ישיבות תיכוניות)... עדיף שתשאל בלנ"ו או אר"מ

ב. זה תלוי מה אתה מחפש ומה הסגנון שלך

א.תכתוב כיוון/משו/סגנון ע"מ שאנשים יוכלו לעזור לך.כי היום יש ב"ה בכל עיר כמעט ישיבה.

מחפש סגנון חסידי?ישיבה קטנה?גדולה?מה חשוב לך ומאיזה בחינה..וכו'..

ב.אולי בפורום אחר תקבל יותר מענה.

ב"הצלוחה ע-נקית,כי אני יודע מה זה..

תברר!!

נאמר :"שקר החן והבל היופי" שמשמעו לדעתי שלמרות שזה האופי של הנשים לא צריך להתעסק יותר מדי בחיצוניות.

לדעתי בעקבות האופי באו פסוקים ולא ההפך.

כמו שיש בנים שהיצר שלהם הוא להסתכל על בנות, וכו'..

לבנות זה היצ, להראות את עצמם, וכו'..

ותאמין לי, זה לא קל!! האשה נולדה, שהיופי זה דבר מאד חשוב לה.

למה הבנים שצריכים (לפחות בנערותם)ללמוד הרבה תורה לא כל כך עושים את זה?

הבעיה היא שזה לא עובד ככה יש יצר הרע שגורם להרבה טעויות...

אצל הבנים בדברים שלהם ואצל הבנות בדברים שלהם

לבת יש משיכה חזקה להתעסק הרבה ביופי שלה (כמו שלבן יש משיכה חזקה להסתקל על בנות) בעיקרון בת צדיקה וצנועה לא אמורה כל היום להתעסק ביופי שלה היא אמורה להראות טוב מכובד ויפה אבל לא מלכת אנגליה  

ובאמת זה בעיה שצריך לעבוד עליה...

 דווקא לפי דעתי יש  המון חשיבות למראה חיצוני של בנאדם (לאו דווקא אישה), בנאדם לא יכול להיראות כמו שלוך ולצפות שיתיחסו רק ל"פנימיות" שלו... נכון, צריך להקפיד לשמור על גדרי הצניעות, אבל זה לא סותר את זה שבת תתעסק בלבוש שלה.. המון... ונכון, צריך להשקיע יותר בפנימיות ובאופי ולא להיסחף ולעמוד ככלל היום מול הראי,אבל היופי הוא חשוב, וגם לו יש תפקיד חשוב בהצגת האופי של הבנאדם כלפי  חוץ.

אבל גם לא להתעסק יותר מידי בחיצוניות להראות מכובד וזהו

רוב הגברים שאני מכיר כמעט לא מתעסקים בלבוש שלהם והם לא נראים כמו שלוח

כדי שידעו לאזן את עצמם.

וגם אותך אני רוצה לאזן -

יופי זה לא רע. זה לא "לא צנוע" ומיותר.

יופי הוא חלק מעבודת ה'. 

אדם (גם גבר!) שואף ליופי ואסתטיקה, כחלק מהשאיפה הפנימית שלו - לשלמות.

מתי הדברים יפים בעיננו? מתי המוזיקה שאנחנו שומעים עריבה לנו?

כשהם הרמוניים.

מתאימים.

אדם, מטבעו, רוצה לחבר בין הדברים ולאחד אותם.

למצוא לכל כח את המקום שלו המדויק, באיזון, ולא לוותר על שום דבר.

כך המציאות תהיה מושלמת.

והשאיפה הזו לשלימות, היא בעצם שאיפה לריבונו של עולם (כי הוא הוא השלימות).

וזה מה שהוא רוצה מאיתנו - שנעמול על השלימות פה, בעולם הזה.

גם ע"י יופי.

בטבע של הבנות להתעסק ביופי ובמראה חיצוני, אז להן אומרים את זה כדי להזהיר ולשמור...

מתי פעם אחרונה שראית גבר עומד חצי שעה מול המראה?

אני לא אומר שלא צריך בכלל להשקיע בחיצוניות אבל לא בצורה מוגזמת כשכל היום רק מתעסקים בחיצוניות

אז הדברים ממש לא "הרמוניים"

בס"ד

למה זה מפריע לך?

אז אנחנו מתעסקות "יותר מדי" ביופי החיצוני שלנו, SO? כואב לך?

אני משתגעת מאנשים שמזניחים את עצמם, או ככה זה לפחות נראה, משתגעת! הלו!!! ככה אתה מכבד את עצמך? ככה אתה מכבד את עבודת ה' שלך?

כדי לכבד מישהו אחר, דבר ראשון צריך לכבד ולהעריך את עצמי. לא ברעיון ה"גאוותני" שבדבר, ממש לא, אלא, בענווה שבדבר. אדם צריך להכיר ביכולות שלו ובחסרונות שלו. זאת ענווה אמיתית.

נראה לך הגיוני, שרב יבוא להעביר לך שיחה והחולצה שלו תהיה מקומטת? שהשיער והזקן שלו יצמחו פרא? אני עוד לא מדברת על דברים מזעזעים באמת, אלא רק על דברים קטנים- נכון, שמראה חיצוני לא קובע, הוא לא, אבל כולנו בני אדם, וכולנו יודעים שדבר ראשון שרואים אצלנו זה המראה החיצוני. רב שיבוא ויעביר לי שיחה עם חולצה מקומטת, או קצת מלוכלכת, בתת מודע שלי, אני לא אעריך אותו, ולא אתייחס ברצינות לשיחה, למה? כובע! אני לא יודעת להסביר לך את זה.

ותאמין לי, שבין הדברים שאני הכי שונאת זה שמתייחסים על מראה חיצוני כאל אישיות האדם.

נכון, צריך לאזן בין הדברים, לא ללכת על הקיצוניות שבדבר, להתעסק רק במראה חיצוני, או ללכת לקיצוניות השניה, לא להתעסק בה בכלל- אתה לא יכול להתקיים.

האדם עשוי משני חלקים: גוף, ונפש. גוף ונפש זה חלקים בלתי נפרדים, מה שאומר שאתה צריך לטפל בשניהם. נפש- צריכה אתה מזון שלה- מזון רוחני, וגוף צריך את המזון שלו- מזון גשמי.

גוף, לא יכול להתקיים בלי נפש- מה שאומר, שאם תטפח רק את הגוף, ותזניח את הנפש- לא תשרוד.

נפש, לא יכולה להתקיים ללא הגוף, ככה, שאם תטפח רק את הנפש, ולא את הגוף -לא תשרוד.

(וצער לי שאני לא זוכרת מי אמר את הדברים האלה...)

תמיד צריך לשלב בין הדברים.

יום טוב, ד"ר אריק.

זה לא אומר שאי אפשר להשקיע בחיצוניות.

נכון, יש בנות ששעה בלי מראה זה בלתי אפשרי, אבל כמו ששטוזי אמרה, יש לנו יצר, אז אנחנו משתדלות לא להפגין אותו יותר מדי, אבל בדיוק בגלל זה יש לנו יצר, כדי שנתגבר ונעבוד על עצמנו.

בחיצוניות ולהיות מוזנח אבל כמו שאני רואה היום בנות משקיעות בחיצוניות בצורה פשוט מופרזת

וזה נותן הנאה, למה לא?

בנים אוהבים לשחק כדורגל, בנות אוהבות להתייפייף...

אישה יותר נוטה להוציא לפועל את ההרמוניה שביופי (טבעיות).

ואיש יותר נוטה לעמול בשכלו כדי להשיג הרמוניה.

וההרמוניה הכי גדולה, כשהדברים מתחברים.

מאוד הפריע לי מה שכתבת, כי חשתי הרבה זלזול כלפי הבלתי מוכר לך,

במקום לקבל שיש אנשים שונים שיכולים להוסיף גם לך משהו בחיים.

ברוך ה' שאתה לא מתחבר לזה - כי זה לא אתה!

אבל תכיר בזה שלא לכולם יש אותו איזון בנפש כמו אצלך.

חצי שעה מול המראה, לבחורה שעושה את זה באמת מתוך רצון פנימי, ולא מלחץ חברתי/לחץ להראות מושלמת -

זה הדבר הכי מקסים שיכול להיות.

וחצי שעה לגבר - באופן כללי לא. כי אסור להסתכל במראה. זה לא מה שהוא צריך להביא לעולם.

חלק מהאומנות הזאת מתבטא בלבוש של האישה עצמה.

מה נועדנו להביא לעולם?

חוץ מילדים, אנחנו מיצגות את חוש האסטתיקה, הניקיון.

להיות חצי שעה מול המראה בשבילי נגיד זה המון אבל יש נשים שזה מה שהן צריכות.

מצווה על אישה להראות יפה, יש כאלה שלוקחות את זה גם לתחום של איפור וכו' ואז לוקח להן חצי שעה אם לא יותר.

ויש כאלה כמוני שיפה בשבילן זה מטופחת נורמלית ולא מוזנחת ואז לא לוקח יותר מרבע שעה.

מאוד תלוי באישה.

אבל אין בעיה בלהיות מול המראה חצי שעה אם זה באמת כי בת מלך צריכה להראות טוב.

אם זה בגלל אופנה ולחץ חברתי אז....... אני קצת מסתייגת.

וכמובן שגם נשים הן חכמות שצריכות להוציא לפועל את חוכמתן,

וגם לגברים יש טבעיות שמתגלה -

אבל זה לא העיקר.

|לא תוקפת!! פלייז לא להפגע!|

נכון. לגברים זה קצת בעיה, לנשים זה לא. כן, ככה נוצרנו, אוהבת להשקיע בעצמנו, בגוף שלנו.. לא חושבת שזה יצר רע שצריך להלחם בו בכל כוחינו!

אלא? אין תכונה שד' שם אצלינו- אצל האדם, והוא לא צריך אותה, אם זה היה ככה, ד' לא היה שם לנו אותה..

כמו כל דבר בחיים השאלה היא מינון.. אפילו מידת הכעס, שהיא מידה שחז"ל הבליגו ב"שבחים" עליה, הרב קוק בעין אי"ה (אם מישהו רוצה מקור מדוייק שיפנה אלי..) אומר שאם ד' שם בנו את התכונה הזאת, יש לה תפקיד.

אז כל העניין פה זה של מינון. קיצוניות זה לא טוב (בד"כ..) בת שמזניחה את עצמה, לובשת סמרטוטים, וכו'.. ממש לא עושה את רצון ד', (לדעתי..) ובטח שלא את "שקר החן והבל היופי.." וגם בת שמתגנדרת שלוש שעות לפני שהיא יוצאת מהבית, ותקנה רק בגדי מותגים באלפי-עשרות אלפי שקלים, וכל פעם שהיא יוצאת לזרוק ת'זבל היא צריכה להיות עם מייקאפ, סומק, פודרה איילנר, עיפרון, צלילית, אודם, ליפסטיק, קונסילר, מסקרה (ואני אפסיק פה כדי לא לשעמם את הבנים שלא הכירו מילה מתוך הרשימה..) זה לא בדיוק רצון ד'

צריך לקחת את המראה החיצוני בפרופרציה, אבל, לא לזלזל בו! צריך לזכור מה עיקר ומה טפל. לא להפוך את הלבוש, וההתעסקות בחיצוניות לאלילים. [זה נשמע ענק כזה, אבל זה לא!] כשהופכים את המראה החיצוני לאליל- אם ימרח לי טיפה האיפור באיזה חתונה. הלכה החתונה! שזה יהפוך לאיזה מין מרדף כזה.. או שאיך שאני אסתכל על אנשים יהיה  לפי מה הם לובשים..

ועוד דבר, חשוב לא פחות. חוץ ממינון, צריך גם לדעת זמן ומקום. אין לי עניין למשוך כל גבר ברחוב, (בדיוק להיפך..) לכן אני אשתדל מאוד להמנע ממצב כזה.. בטח שלא אעשה את זה בכוונה.. לבעלך, תהיי הכי יפה בעולם. כשאת סתם ככה יוצאת, יכולה לאהוב את איך שאת נראית, יכולה להשקיע בעצמך, אבל לעשות את זה במידה..

לסיכום: למי שלא קרא הכל. חז"ל אומרים על שקר החן והבל היופי, שאם באמת יש רק את החיצוניות. זה הבל, שקר. אבל "אישה יראת ד' היא תתהלל" במה היא תתהלל? במראה. כשיש לאישה מה להציע (במובן החיובי..) שהיא יודעת שהעיקר זה "יראת ד'", המראה לא הפוך לעיקר, אלא בתור תוספת, נכנס בפרופציה, במשבצת הראויה לו, הוא מותר, ואפילו רצוי. האישה מתהללת בו. אז לזכור- כל העבודה היא על גבולות!

בהצלחה, ושוב סליחה אם מישהו הרגיש שתקפתי אותו ח"ו..

בשורות טובות חודש טוב ושמח!!

אחרים. למשל למה שבת תלך בחורף אם חצאית מעל הברך אם לא בגלל שזה באופנה?

זה ברוב הפעמים בא על חשבון הצניעות

ביום רביעי ר"ח שבט, בשעה 10 בבוקר,

כולנו אומרים מזמור קמ"ב לחזרתו המהירה של אחינו                                       יהונתן פולארד

יהודי שעזר רבות למדינת ישראל

והקריב את עצמו בשביל שלומה

בואו נכיר לו טובה! בשבילנו אלו 2 דקות, בשבילו זה החיים!

             תתתתהיו שליחים של המיזם הזה ותפרסמו במשפחה, בישיבות ובאולפנות, ובעזרת ה'- יהונתן ישתחרר בקרוב!

/

בעזרת ה' רק בשורות טובות

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t406621#4848744

תמיד בסוף, שער האשפות, מפגש.

אני לא אחראית לפדיחות של כולכם

כל מי שרוצה בא.

מי שהיה בסיבו''ש קודם- הטיפטופים שמצוינים בתחזית לא אמורים לרגש אותו...

וואי.. זה היה אחד הגשמים...

מי מפחד מהגשם הגדול? א-ף א-חד! (על משקל> הדוב הגדול)

וברור שבאים בסוף.. (ל-2 שניות.. ואז בורחים לאוטובוס..)

ועושים מליון פאדיחות. וכל המרבה הרי זה משובחח..

אני בעז"ה באה .. 

[חחח אפרופו פאדיחות של סיבו"שים  - נזכרתי ב הסטלן הקטן ובל"חית חחחח ]

ובאמת היה גשם מטורף סיבוש שעבר ובכל זאת עשינו את זה.

לפחות הוכחנו שאנחנו לא מסוכר

מי ימלל גבורות אנשי פורומינו?!

נגיד תכתוב"שרשור השירים הגדול 7"ואז תעשה חפש וזה יופיע לך......

מקווה שהבנת ועם לא תגיד ואני ינסה להסביר עודפעם...

לך!!

תחפשי שם, ותשאלי אם אפשר להוריד..(זכויות יוצרים)

20120124104522.jpg

20120124104657.jpg

20120124104725.jpg

20120124125730.jpg

אבל במקום תמונה של שקיעה, חפשי את הפורומים..(המבין יבין...)

אבל אני צילמתי אותם....אז זה לא בדיוק הכי...אבל עדיין זה מהמם...

יש לי מלא של זריחה...[מכל בוקר בערך..] והרבה של השקיעה בים..... אם את צריכה עדיין- באישי...

הוא מעלה לי לפה לאט מידי...

וואי אודיה,

גמאני, במצבי הלא כ'כ מזהיר במיוחד. אולי יכולה לעזור לך ...

להתאבד זה אסור ולא כדאי, את בורחת מלפתור את הבעיות שלך...

ולהתבאבד זזה לא פתרון, זה בריחה.

אשמח לשמוע מה קורה לך, אשמח לעזור. 

יומטוב.

את הגדרת מ-צ-ו-י-ן- את מה שעובר עלי!! עם ההורים וחברות!!

ווואואאווו אני מריגשה כאילו אני כתבתי את זה!

קראתי את ההודעה שלך ורציתי להציע לך מקום לימים כאלה.. ימים של משבר שבהם את מתוסכלת ומבואסת ונדמה שיש כל כך הרבה רגשות שמושכים למטה..כי נדמה לי שאולי קשה לך לראות איך להתמודד עכשיו עם מה שאת מרגישה, שההורים לא באמת מבינים ואין כל כך עם מי להתייעץ אז רציתי להזמין אותך לסה"ר, אתר שאני מתנדבת בו.. יש לנו צ'ט אישי ואנונימי כל ערב בין תשע לחצות ובו תוכלי לפרוק קצת ולחשוב יחד עם מתנדב/ת שיקשיבו וינסו באמת להבין ולהיות איתך..

את מוזמנת, אם תרצי..

שלך, מתנדבת סה"ר

מישהו יודע על בטוח?

נראה לי שמושקא זה שם של חסידיות...

.