http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t363534#4408837 - זה זה?

מה עם הקטע? אתה מתכוון שנקרא אותו וניתן ביקורת?

הסתכלתי פה בפורום ואני רואה שכל מיני אנשים כותבים דברים ושירים (הרי כל החמשירים האלה בעולם קטן זה לא סופרים ומשוררים ידועים כתבו, נכון?)

אז מה שהתכוונתי זה שאולי מישהו פה רוצה לכתוב משהו ושהיא/הוא ישלחו לעולם קטן.

אני אוהב לקרוא אבל לא יודע לכתוב דברים שכאלה..

פשוט החיים האלה בפנימיה ושעות לימודים ארוכות, לפעמים בלי לשים לב אתה נהיה קצת שתלטן על החפצים של החברים שלך וזה קצת לא נעים, כמו שאתה לא היית רוצה שייגעו לך בדברים (מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך)..

רעיון יפה! [מעולם לא הייתי בפנימיה,לכן לא מכירה מקרוב,אבל מסוגלת להבין..]

למה שלא תכתוב? אתה דווקא כותב יפה ומובן

לא יודע פשוט אני לא יודע מה.. אבל פשוט בקיצור זה כמו שהדגמתי עם החולצה במכנסיים - ת'כלס רובנו הולכים "זרוק" (כמו שהחרדים לובשי החליפות מכנים) ואכן כמו שכתבו זה פשוט יותר מכובד ללכת לבוש מכובד בשבת ולא רק להחליף את החולצה ללבנה...

טוב בכ"מ אני אחזור לפה עוד פעם אחת במוצ"ש ואם מישהו רוצה לעשות עם זה משהו - יהיה יפההה

ולא קוראים לה טל ברכה!!...

יש דבר כזה שעתונאים וסופרים קוראים לעצמם בשם ספרותי, דרך אגב היא הייתה מורה גם שלי.

כותב ברדיוס של 400 500 מטר מביתך (אל תנסי לנחש, במיוחד לא בפומבי)

כמו סוף הדרך, חפש ת'מטמון...אבל זה תלוי בגיל

תני עוד פרטים ואז יהיה הרבה יותר קל לכוון אותך

אין לי את הזמן לפרט כרגע, ממש מצטערD:

(כנסי בקישור של החתימה, ותחפשי ברשימות בצדדים)

אחיותיי היקרות.. 
אני כותבת אליכן ברגעי האחרונים, בשארית הכוחות שנותרו בי, אני כותבת בדמעות ובדם ליבי השבור והמיוסר.. 
כן, אני, רויטל אברהם בת 19 עומדת לפני הסוף, צעירה אבל השערים בפני נסגרים.. אני מרגישה כמו פרח יפה שסוגר את עלו.. גם אני כמותכן חלמתי רבות על הבעל שאחיה איתו, המקצוע שאעסוק ועודד.. 
אבל..אלוקים גזר אחרת, והיום אני יודעת שאם הייתי חיה את חיי אחרת זה לא היה קורה. 
נולדתי למשפחה דתית במרכז הארץ.. מיום שעמדתי על דעתי ידעתי שאני ילדה יפה.. מאז שהייתי ילדה בגן הייתי מאוד מושכת תשומת לב בתווי פני המיוחדים, גדלתי בידיעה שנתברכתי ביופי נדיר, ואני לא מגזימה, מנת היופי שקיבלתי היא משהו יוצא דופן במיוחד. הוריי החכמים ניסו תמיד לגמד בעיניי את עצם היותי יפה והשתדלו להמשיך בסדר חיים תקינים ובלי התייחסות מיוחדת, אבל אני שהייתי ילדה חכמה מאוד גדלתי וטיפחתי את היופי הזה יותר ויותר, העידוד מצד החברה גרם לי להבין שביופי אפשר לקנות-חברות, מעמד וכבוד.. עשיתי את זה בכל דרך, 
למדתי להבין שיופי כמו שלי צריך לנצל.. דאגתי להיראות טוב, יותר מידי טוב. אהבתי ללבוש בגדים צמודים שיבליטו את גופי. שערי הארוך, המיוחד היה תמיד גורם להתפלאות רבה וכך כל פרט במראי החיצוני נמדד בתשומת לב רבה, איך אפשר לבלוט יותר, להיראות יותר. במיוחד אהבתי לצאת בחצאית צרה וקמרה כשלרגלי מגף ארוך. נהניתי לחוש איך מבטי האנשים נדבקים בי לרגעים ארוכים.. בעוונותיי זה עשה לי טוב! 
 

כשמורותיי לתיכון קלטו את המצב וניסו לשנות היה כבר מאוחר, נמשכתי בחבלי קסם למעגל הזה שנקרא-להראות, להתבלט. 
זכרוני מילותיה של מורתי- 
"רויטל, קיבלת מתנה נדירה, יופי מיוחד, זה הניסיון שלך. 
שמרי עליו מכל משמר יבוא יום וכל היופי הזה יינתן לאדם המתאים". 
 

הייתי מראה שהדברים חודרים לליבי אבל בעצם הם כלל לא נכנסו דרך אוזניי.. הייתי שיכורה מרדיפה אחרי עוד בגד בולט, 
ועוד מראה שחצן שיסובב את כולם.. היום אני יודעת בוודאות שהכשלתי מאות ואולי אלפי אנשים בלבוש שלי..עשיתי זאת בהנאה אמיתית. האיתות הראשון היה בערב אחד..עמדתי במטבח וטיגנתי חביתה, שערי הארוך היה אסוף וקצבותיו נגעו באש שמתחת למחבת. בתוך שניות הפך שערי ללהבה של אש גדולה ואדמונית. שערי היפה נשרף, אבל אני ניצלתי. 
זכורני איך שכבתי בבית החולים בוכה בהיסטריה מרוב צער על שערי השרוף ואבי יושב לצידי מנחם ומרגיע- "רויטל, ה' עשה לנו נס יכולת כולך להישרף.. אנא,תביני זה לטובתך, תשתני והכול מאחורינו".

אבל אני לא שמעתי, היית אז בת 16 ותוך שנתיים גדל שערי והתייפה.. והמעשה, האיתות נשכח מליבי לגמרי. תמיד הייתי אהובה בכיתה אף פעם לא סבלתי מבדידות או כאב.. כל מה שביקשתי ניתן לי מיד, כך עברתי את חיי.  בגיל 16 מטבע הדברים גדלתי והתייפיתי, לא יכולתי שלא להתאפר זה כבר הפך להיות חלק מימני באותה התקופה הסתבכתי קצת יותר לעומק, אני לא יכולה לפרט על זה קשה לי מאוד אבל תבינו...

שכחתי לספר, הייתה לי סבתא צדיקה שהייתי קשורה אליה מאוד.. היא מאוד כאבה את המצב הרוחני שלי והייתה מנסה בכל דרך לחזק אותי, היא הייתה נותנת לי כסף לקנות בגדים יותר צנועים אבל גם זה לא עזר..תקופה קצרה אח"כ כשהייתי בת 16 וחציי היא נפטרה. בכיתי עליה נורא..היא הייתה חלק מהעולם שלי ולא הבנתי איך העולם יכול להמשיך להתקיים בלעדיה.. לאחר תקופה התאוששתי.

אני חייבת לציין שהמוות שלה גרם לי להתחזקות קלה אבל תוך כמה חודשים חזרתי למעשיי ואף הגברתי אותם. 
ככל שהגיל התבגר כך נעשיתי יותר שחצנית ובולטת.

ובסוף הגיעה ההתראה השנייה.. באחד הלילות חלמתי על סבתא שלי היא ישבה על אבן ובכתה..
עמדתי לידה ושאלתי אותה-"סבתא, למה את בוכה?!" היא הצביעה על ראשה ולא אמרה מילה. התעוררתי מזועזעת, ניסיתי להירגע והצלחתי. מעשה זה פרח מזיכרוני עד מהרה וכך גם האיתות השני עבר בלי התייחסות 
 

ואז זה הגיע..אמנם בהדרגה אבל בעקביות. בהתחלה אלו היו כאבי ראש סטנדרטיים. אמא שלי אמרה שאני עייפה ולומדת קשה ושאקח לי מנוחה, אבל הלב שלי הרגיש אחרת. כעבור חודש לא יכולתי לעמוד מרוב כאבי ראש, היה ניראה לי שמשהו שם עומד להתפוצץ לרסיסים. הדרך למרפאה הייתה מלאת חששות וכך גם הציפייה לתוצאות של הבדיקות המקיפות. כשישבנו אמא ואני בחדרו של הרופא, הפנים שלו אמרו הכול.. "כזו בחורה יפה וכ"כ חולה"- פרצתי בבכי וביקשתי הסברים. 
גם אמא בכתה היינו חסרות אונים המציאות עלתה על כל דמיון... אני נושאת גידול ממאיר בראש, המוות הוא עניין של זמן.. אני לא זוכרת איך הגענו הביתה באותו יום, אני זוכרת רק הרבה דמעות, כאב וחוסר אונים מוחלט. לפתע נזכרתי בחלום, בסבתא הבוכה ומצביעה על ראשה. אך, אולי אם הייתי מתייחסת לאיתותים הכול היה ניראה היום אחרת.. אבל אני המשכתי במעשיי בלי שום התייחסות.. ביום המחרת הלכנו לבית החולים, בחלומות השחורים ביותר לא האמנתי שהטיפולים האלו כ"כ כואבים זה פשוט מוות הרגשתי ששורפים לי את העצמות את הדם את כל מה שיש לי מבפנים.. 

אלוקים הטוב..אתה טוב ואני לא שמעתי לך, אבא איך התעלמתי מרחמייך הרבים?! ההמשך עצוב וכואב נורא, קשה לי לכתוב אותו.. שערי היפה, המדהים נשר. תוך מס' חודשים אני נותרתי קירחת, חיוורת וחלשה. כל רופא שטיפל בי ציין באוזניי שיש לי יופי נדיר וזה צבט לי את הלב, ה' נתן לי פיקדון יקר, יופי מיוחד, ואני השתמשתי בו הפוך, במקום לשמור עליו הפקרתי אותו...אלוקים!

אני היום בת 19 מיוסרת מהחיים, מלאה כאבים ימיי ספורים המחלה גוברת עליי אני רואה את המוות קרוב, אני רוצה שכל מה שהתייסרתי יהיה כפרה על העוונות שלי. אתן, אחיות שלי אנא מכן הלב שלי שבור וקרוע תשמעו לדברי האחרונים שמרו על צניעותכן מכל משמר, מה יישאר לנו אח"כ, מה, יש דין ויש דיין הוא רואה הכול ויודע הכול..והכול יבוא במשפט. 
אנא מכן, תתחזקנה בצניעות בכל ניסיונות וזה שווה אל תחכו לאיתותים. אנא מכן, בשבילי.

הכרית ספוגה בדמעותיי אני כותבת בשארית הכוח שיש בי אלוקים, אני מבקשת, תאמרנה שההתחזקות הזאת תהיה לרפואתי אני מתחננת, אני רוצה לחיות. 

רויטל אברהם.

זה הכוח שלנו בנות ישראל.. הצניעות..!! 
כמהה חשובה הצניעות..

רויטל נפטרה כמה זמן אחרי שכתבה את המכתב והצוואה שהשאירה הייתה לפרסם את המכתב שלה ברבים...       יהי זכרה ברוך...

דברים מהחוק, גם שזה רק בצורה של החרמת חנונים|

למה היא החליטה שהכל קרה ביגלל הצניעות ?!

ממתי אנחנו יודעים חשבונות שמים?

אני מסכימה איתכם שזה בא בצורת הפחדה..אבל אולי רק ככה אנשים יבינו???

אבל לא לשמור על הצניעות בגלל שהיא מפחדת לקבל את המחלה...
אני ממש לא מסכימה עם הפחדה כדי לקיים את המצוות.
כל הישועות!

אז מה אם אפשר להתפלל? אז מה אם יש לי אמונה..?זה אומר שזה לא מפחיד???

מלחמת 6 הימים חשבו שנחוסל כנ"ל ביום כיפור אבל הקב"ה איתנו ואין מה לדאוג 

זה מבחן האמונה דווקא במצבים הקשים..

ולשמור על עצמנו.
 

ומשהו קרה???

מתקשר לי תמיד ל"מי בקיצו ומי לא בקיצו"

ול"גיא ההריגה"

אני מחכה למשיח, לא לגוג ומגוג שבדרך.

לא להרג ולמלחמות.

חוצמזה אני מסכימה שמי אמר שההצעה תתקבל וכו'..

ושהמשיח כבר פה..

וגם חכמים נוספים :

שהשואה היא לא גוג ומגוג המדוברת אלא המלחמה עדיין לא באה.

פשוט דברים כאלה אני לא מצליחה לפתוח..

http://www.kipa.co.il/ask/show/1871-%D7%92%D7%95%D7%92-%D7%95%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%92-%D7%95%D7%91%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97

"אמר רבי יצחק: שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך הערבי והולך מלך הערבי לאדום ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך ואומרים להיכן נבוא ונלך ואומר להם [הקב"ה לעם ישראל] בני אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתייראים הגיע זמן גאולתכם" [מדרש פסיקתא, מובא בילקוט שמעוני ישעיה ס].
 

אז ככה: גוג ומגוג זהו תהליך שכבר מתקיים כמאה שנים - המלחמות במקביל לתהליך הגאולה

המפחדים "צודקים" שאכן אמורה להיות עוד מלחמה, אולי אפילו עולמית, אבל הם לא צודקים בפחד כנ"ל.

כפי שרואים במציאות שכבר הספקנו קצת לשכוח - עיקר הבעיה היא אירן!

ועל זה מובא גם בגמרא (ועוד לפני כן בנביא, למשל בסוף מיכה):

"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום ר' יהודה ברבי אלעאי: עתידה רומי שתפול ביד פרס, קל וחומר: ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים נפלו כשדיים ביד פרסיים, מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסיים?! אמר רב: עתידה פרס שתפול ביד רומי אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: בנויי ביד סתורי אמר להו אין גזירת מלך היא. איכא דאמרי אמר: אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא. תניא נמי הכי: עתידה פרס שתפול ביד רומי חדא דסתרי בי כנישתא ועוד גזירת מלך הוא שיפלו בונין ביד סותרין, דאמר רב יהודה אמר רב: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל" [מס' יומא י' ע"א].

מזה נראה שמוקד הרעש הוא באירן (פרס) ושארה"ב (שהיא רומי. עפ"י הבן איש חי) תנצח אותה..
 

וזה סותר לגמרי את מה שכתוב!!!

כתוב שזה יהיה בא"י!!!!!!!!!!

בס"ד

כבר לפני 20 שנה אמר הרבי מילובוויטש שמצד מה המחוייב על פי הנבואות של המלחמות והסבל של עם ישראל, יצאנו ידי חובה, בהידור הכי מהודר שיכול להיות. כל רגע נוסף שאנו בגלות זה רק בגלל שאנו עדיין לא משוחררים מהגלות הפנימית שלנו. כל דבר שאנו יכולים לעשות, אהבת ישראל, צדקה, עבודה פנימית על האגו, תפילה אמיתית וכנה לביאת הגאולה, זה מה שיביא לנו את הגאולה מהר וללא כאב מיותר.

ובע"ה אם נבקש את הגאולה באמת-היא תבוא! צריך לרצות אותה. והלוואי ונזכה לרצות אותה מתוך מצב נורמאלי. כי  מציאות חדה יכולה לצמוח רק כאשר המציאות הקודמת נעלמה כליל. רק כאשר באמת יימאס לנו מהגלות, ובאמת לא נהייה מוכנים לחיות בהסתר פנים הזה עוד רגע אחד נוסף, רק אז הגאולה תוכל להופיע. אז בואו ולא נחכה שהגלות תראה לנו כמה ששהיא קשה, ונבקש את הגאולה באמת כבר עכשיו. שתהייה לנו שנת גאולה.

שנזכה כולנו לאמונה וביטחון גמורים בקב"ה!

בשורות טובות!

אשריך שאתה לא מפחד!!! אין יאוש בעולם כלל!!! עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!!

בס"ד

מישהי אמרה לי שהרב מרדכי אליהו זצ"ל (או אשתו, אוף! אני לא ממש זוכרת...) אמר שמלחמת גוג ומוגוג הייתה השואה, ושאין לנו ממה לפחד כי היא הייתה. והגאולה מתעקבת בגלל שאנשים לא רוצים אותה כי מפחדים ממלחמת גוג ומגוג...

כתוב במפורש בנביא שזה יהיה בארץ!!!

היתה 1 מתוך שלוש מלחמות שישראל צריכים לעבור. עברנו כבר 2..ונשארה עוד אחת!!!!

יאללה ערבים עופו לבתים!!!!!!!!!! שאין לכם!!

|פריקה|

אז נכון, זה רבנים גדולים וחשובים ואין בי ח"ו שום זילזול או אי הסכמה איתם, אבל כל אחד אומר שרב אחר אמר ככה, ואנחנו לא יכולים לדעת כלום.

פשוט כלום!

כתוב הרבה דברים ואיך אומרים- "הזמן עושה (או במקרה שלנו-יעשה) את שלו.."

ועכשיו לדעתי בנושא השירשור-

נכון, אני הייתי פחדנית ר-צ-ח-! אבל אני אומרת עכשיו ואני ממש רוצה שתגידו גם:

"אני מאמינה באמונה שלימה בביאת המשיח!!!!"

אנחנו נעשה את המעשים הטובים ואת ההשתדלות שלנו וה' יעזור!!!

תאמינו בזה! זה מאוד נעים להרגיש שאתה מאמין! (לפחות לי..)

מקווה שיהיה טוב בעז"ה!

מי שאמר זאת התכוון למלחמה רוחנית ודבריו הוצאו מהקשרן.

סיבה טובה לחכות...

אם זה לבן צבא עדיף..

אם זה לבת רק שירות לאומי (לפי דעת גדולי ישראל)

כמובן שזה תלוי גם איפה עושים את השירות

לפי דעתי, אין כזה דבר "יותר חשוב".

שני הדברים הנ"ל חשובים באותה המידה.

שירות לאומי טוב כמו צבא. זה מאוד תלוי בך.

את טיפוס של צבא?או של ש"ל?

את חושבת שמקום התרימה שלך היה בצבא?-אז לכי על זה. את חושבת שבש"ל?-ישנה גם את האפשרות הזו.

חשוב להגיד שהיום התפקידים של בנות בצבא הם ממש לא להכין קפה או להיות פקידה. יש המון תפקידים מדהימים ומשמעותיים מאוד שבנות דתיות יכולות לתרום בהם. וכן בש"ל.

אני אישית חושבת שאם בחורה חושבת שהיא מתאימה לתרום יותר לעיוורים מאשר להגן בנשק על המדינה עדיף שתתנדב בשרות לאומי וכן ההפך. וזה לא אומר שהיא לא תורמת למדינה.
אני חושבת ששני הדברים הם ברמת חשיבות גבוהה. ש"ל חשוב למדינה בדיוק כמו צבא.

הלכתיות.

כמה מקורות בעניין למי שתרצה:

http://www.kipa.co.il/ask/show/128259-%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA

http://www.kipa.co.il/ask/show/195391

http://www.kipa.co.il/ask/show/230745

http://www.kipa.co.il/ask/show/241168-%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA

אצטט לך מה אמרו על גיוס נשים במדרשת לינדנבאום(מדרשה המשלבת שרות צבאי).

"המדרשה רואה בתפקידים מסוימים בצבא כשירות לכתחילה (למשל כחיל חינוך וחיל המודיעין ובתפקידי עורף נוספים) ובתפקידים מסוימים אף בדיעבד. (לא ביחידות קרביות).".

"המדרשה רואה בשירות לאומי אופציה חשובה השווה בערכה לשירות הצבאי. התרומה לחברה ולמדינה המעוגנת במסגרת החוק, מציעה לבנות דתיות שתי אפשרויות – צבא או שירות לאומי, שכל אחת מהן בעלת יתרונות וחשיבות משלה. בסופו של דבר חשוב שכל בת תברר לעצמה איזו מסגרת מתאימה לה יותר והיכן היא תרגיש יותר "במקום שלה", וכך תוכל למצות את השירות בצורה הטובה ביותר."

ואם ככה מעניין אותך לדעת מי הצוות של המדרשה, אז פה:

http://www.lind.org.il/%D7%94%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%A0%D7%95.htm

שבהחלט מתאימים לבנות בצבא. אפילו יותר מאשר שירות לאומי בחלק מהמקומות (לפעמים התפקידים זהים). אם זה לא שירות קרבי או מעורב עם בנים, לא הייתי שולל את זה על הסף.

אני אומר לך שכל הרבנים הגדולים בציבור שלנו אוסרים את זה אם זה הרב אליהו והרב שפירא זצ"ל והרב מלמד והרב לבנון ווד המון רבנים ככה  שמצטער לומר לך אבל המדרשה הזאת לא מהווה שום אסמכתא...

המדרשה הזאת לא מביאה לך שום אסמכתא.

תתפלא, שדווקא יש כמה שכן..

אתה סומך על הרב אליהו והרב שפירא זצ"ל והרב מלמד והרב לבנון.

אבל יש כאלה שדווקא סומכים על הרב חיים נבון, ועל הרב ברוך גיגי, ועל הרב שוקי רייך, ועל הרב צבי קורן, ועל הרב דן האוזר ועוד..

ככה שאני פה מצטערת לומר לך, אבל אין לך שום זכות לשלול ישר את האפשרות הזו.

אני עפר לרגליהם. כלום שכמותי.

יחד עם זאת, שימי לב למעמדם של הרבנים שהבאת.

תקני אותי אם אני טועה, אבל הם לא מסתמכים על גדולי דור.

זו שאלה ציבורית ונושא כזה משמעותי ועקרוני צריך לחקור היטב ובהחלט לבדוק מה דעת גדולי הדור של ימינו על הנושא.

(זה לא כמו שאלה הלכתית אישית פשוטה, שאתה שואל את הרב של הישוב וכד'..)

לא להזכיר שמות של גדולי עולם לצד שמות רעבעלעכים. מעט כבוד לגדולי ישראל...

א. זה שאולי הרבנים שהזכרת מופיעים כצוות של המדרשה המהוללה הנ"ל, לא בהכרח מורה על כך שהם מסיכמים עם דרכה... 

ב. גדולי הדור כיום הם לא הרבנים שהזכרת ושמופיעים בצוות של המדרשה (על אף שיש שם ת"ח חשובים מאוד... ולא, אני לא מדבר על הרב נבון...), וממילא הם אינם רשאים לפסוק בעניינים כלל-ישראליים כמו גיוס לצבא.

אם בחורה מחליטה שלמרות הבעייתיות  הרבה הכרוכה בשירות צבאי,(= ההלכה לא בדיוק מדרבנת זאת, במילים היפות..) היא רוצה ללכת-

אז טוב מאוד שתלך למדרשת לינדבאום ותתחזק שם, וטוב מאוד שתראה בשירותה הצבאי כאידיאל.

אבל זה לא מצב אידאלי ולא מתוקן מלכתחילה!

הצבא בשביל שנחיה והשירות לאומי כדי שנחיה כמו בני אדם

למרות שאני לא נגד אלה שאומרים לא להתגייס...

ובקשר לש"ל  אף פעם לא הבנתי מה תורם בזה אבל אני כנראה אעשה שנה אחת אא"כ אני אתחתן או אשנה את דעתי במקרה...

הרי עצם ההתנדבות היא תרומה

באותה מידה אני יכולה לתרום אם אתחתן או אם אלך ללמוד.

לכלל ישראל נצרכת וחשובה. למה אנשים יצאו להתנדב מכאן ? 

ואני אף פעם לא מבינה את הלאומיות שבזה...

ברור שהכל חשוב אני לא נגד להתחתן אבל הרבה פעמים אנשים מזדעזעים שאני אומרת שאני לא מרגישה צורך ללכת לש"ל ולא יודעת עדיין אם אעשה את זה...

את משרתת אם העם, את המדינה, (את הלאום)...

בנות השירות נמצאות בבתי יתומים, מוסדות חינוך, הדרכות, קומונה, גרעינים ועוד הרבה...

את מה הן משרתות?!

את הכלל!!! את הציבור!! את המדינה!! את העם!!! >>> וזה השירות הלאומי בעצם!

את משרתת את הלאום שלך

אם את צריכה עוד משהו, תשאלי כאן או באישי

יומעולה ושב"ש

שניהם תורמים. מי בהגנה על המדינה ומי בקידום שלה...

בלי צבא- מזמן לא היינו כאן.

בלי שירות- מזמן המדינה הייתה מתמוטטת מחוסר כוחות.

[למרות שאינלי התנגדות לבן שעושה ש"ל בגלל סיבות כאלה ואחרות..]

את פוסקת במקרה? כל גדולי ישראל אוסרים לבנות להתגייס ואת בהינד עפעף מתירה את זה כאילו מה?

ואם אתם רוצים לתוח אותו מחדש אז תעשו את זה בשרשור אחר ולא בנצלוש תודה!

כל אחד חשוב יותר מהשני

אבל עכשיו שאני חושבת על זה...ניראלי שצבא..

כי זה יכול להגיד אפי' להקרבה למען המדינה....אני יודעת..

[ואם בנים כ-"-כ רוצים, אז בסדר גם ש"ל. 

אבל הם צריכים סיבה טובה, למה זה לא מובן מאליו..(לפי דעתי )]

יש את זה אצלנו כל שנה.

שנה שעברה הן הצליחו להשיג שלושים אלף שקל להכנסת כלה. וזה לרוב הסכומים. (לרוב אצלנו.)

זה משו לחודש אלול.

יש למישו מידע על החדר מוזיקה?

אני יודע על עבודות לבנים (מה לעשות ככה נולדתי{בן})

עבודה במפעלים זה נראה לי האפשרות הטובה ביותר. יש מפעלים שדורשים הרבה ידיים ומעסיקים ערבים כי אין להם יהודים. 

לרוב אין הרבה עבודות ל50 60 .אולי  אצל בנות זה אחרת?

אפשר להתחלק לכמה קבוצות.

על יריד חסד נראה לי שעדיף לשאול בנות.

זה ממש יעזור לנו אם תגיבו

אני לא יודעת עליו יותר מידי, כי אני לא ממש נמצאת בו...
יש בו פסנתר, גיטרה, דרבוקות, ואני לא ממש זוכרת מה עוד...
ויש אחראית מפתח, מישי מהשמינית שנמצאת בו בדר"כ הרבה [מנגנת או משו],
והיא אחראית לפתוח ולנעול אותו, יש שעות קבועות שהוא פתוח נראה לי, ואם מישהי צריכה בזמן אחר היא פשוט פונה אליה...

לא יודעת עוד הרבה... מצטערת.

זה גם עוזר.

סתם הדלקת אותי עם העניין של האני לא מתפללת בשביל המורה..

אבל אני ממש עייפה ולא מאופסת אז עדיף שלא אכתוב גם כדי לא לפגוע..

נכון את עושה את כל הדברים האלה בשביל עצמך ולא בשביל אף אחד אחר אבל....

א. בשביל המורה אני מתארת לעצמי שבאולפנה מחייבים אותך וזה נכון לדעתי כי צריך חוקים צריך סדר אי אפשר שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה...

וגם אני בטוחה שאת מכירה את המשפט "מתוך שלא לשמה בא לשמה"...

ב. בשביל הסביבה- אנחנו בתור בני אדם יש לנו טבע כזה שאנחנו מושפעים מהסביבה...

קשה לנו מאוד לעשות מה שאנחנו חושבים בלי לפחד מה יגידו עלינו, אבל אנחנו צריכים למגר את התופעה הזאת לדעתי.

זה קשה מאוד מאוד קשה אבל זה נצרך כל אחד ואחת מאיתנו צריכים להיות עצמם בלי לעשות פוזות אבל כנראה שזה כמעט לא מציאותי למרות שבטוח בחלק דברים את לא מתבישת להיות עצמך.

אני יודעת שאני למשל בכיתה מאוד יוצאת דופן בכל מיני דברים, זה קשה באמת שזה קשה לפעמים זה נוראי אבל אני חושבת שאנחנו צריכים להיות כאלה בכל תחומי החיים.

אם את באמת מאמינה במשהו ולא עושה אותו בגלל הסביבה אז אני חושבת שזה פשוט תלוי באומץ שלך את צריכה לקחת אומץ ופעם אחת לעשות את זה ולאט לאט יתרגלו אלייך...

זה יהיה מוזר בהתחלה אבל בסוף יעריכו אותך על שעמדת על שלך באמת אני אומרת מניסיון...

אגב, סתם משהו שעלה לי בגלל מה שאמרת ועניתי לך.

לפעמים צריך לא להגיד את מה שאנמחנו חושבים (שזה חלק ממה שהיא אמרה שלהיות עצמי) לפעמים "סייג לחוכמה שתיקה" צריך לשים לב מתי להיות אנחנו ומתי פשוט לא להגיב ולא להראות מי אנחנו...

אני בכיתה שלי כמעט לא מביעה כבר דעות פוליטיות ומדיניות מכיוון שבנות כיתתי שונות ממני בדעות אלה מאוד מאוד במילים עדינות...

אני יודעת שויכוח יכול להתפתח לדברים רעים ועד שלא אראה שהן יכולות להתווכח בלי להגיד מילים "יפות" או לצעוק אז אולי אתדיין איתן אבל לפעמים אני פשוט שותקת ונותנת להן להגיד מה שהן רוצות עד שהן נרגעות.

קיצור לפעמים "סייג לחוכמה שתיקה" צריך לדעת מתי כן ומתי לא.

מקווה שהובנתי ושהבנתי

אין מה להוסיף

אני ממש לא חושבת שעושים את הדברים שציינת בשביל הרב/המורה או החברות. אני אישית ממש לא חושבת על מה יגידו. (כע..ואת מכירה אותי טוב מאוד!!) אבל באיזשהו מקום אני אומרת לעצמי..:"אולי בכ"ז יש משו מעבר למה שהמורה אומרת? אולי יש משו מעבר למה שהרב אומר??" הרי הוא לא אומר לך את זה סתם!!! לא בא לו/בא לה להגיד לך את זה כי זה מה שמתחשק להם..מסתתר משו מאחורי הדברים שהוא ברור וידוע!! השאלה אם את לוקחת את זה למקום של מכריחים אותי,או למקום של,וואללה הם צודקים../או אולי יש משו בדברים שלהם.. כי לדעתי -סתם לא אומרים דברים... (וגם מה שכתבתי זה לא סתם!)

למרות שקיים לחץ חברתי חיובי וחשוב מאוד שאנשים ישימו לב לעצמם.

זה לא אידאלי לקיים מצוות בגלל לחץ חברתי, אבל זו מדרגה עד שנפנים את ערך המצווה.

אם אנחנו לא מתחברים למצווה מסוימת, אולי כדאי לחשוב מאיפה זה בא.

אשרייך.

לפעמים ניגש אלי אדם ואומר:"סליחה, אני מקווה שאני לא מפריע לך".
לכן אני מודיע:
לא זה לא מפריע לי,
בשביל זה אני כאן,
אפשר לפנות אליי תמיד,
בבית הכנסת ובמכולת,
בשבילים שביישוב ובתור לקופת חולים,
בבית ובעבודה,
בכל עת ובכל שעה,
ביום ובלילה.
ואם בלילה אני לא עונה-
סימן שאני ישן...".

הרב אבינר

פעם הלכנו אני וחבר

הגענו לוילה עם פרחים בחצר

ראינו שם שלט תלוי על הקיר:

פה גר ראש העיר!!

נכנסנו פנימה לתוך החצר

ראינו כל רגע שלט שאומר:

אסור לצלצל

אסור להפריע

לא להיכנס, חייבים להודיע!!

אז רק שתדעו:

אני לא ראש העיר!

מותר לצלצל, מותר להעיר

ואם יש בעיה או דבר קטן,

אשמח לעזור-

בשביל זה אני כאן!!

(ת'מספר פלאפון שלך מתאים לרשום בסוף הקטע... ת'צופר הזה ממש אהבתי! בהצלחה!

שעה וחצי

איזה טוב ה' =]

ישנתי אצל אחותי, במרחק חצי שעה בערך מהאולפנה,

יום לפני בגרות.

תכננתי להתעורר שעה וחצי לפני, קיצור, אני קמה, רואה 9:25

סבבה.. יש לי זמן.

הסתכלתי שוב בשעון, ואני קולטת שזה בכלל 10:25

והבגרות ב 11:00!!!

קיצור, קמתי, התארגנתי בטילים.. ועפתי החוצה..

צועדת במרץ.. מתפללת שיבוא טרמפ לאולפנה..

זה היה באמצע החופש, מה הסיכוי שמישהו בכללל יסע לכיוון?

קיצור, אמרתי שיר המעלות אשא עיני..

תוך חצי דקה (!) מופיעה מורה שנוסעת לאולפנה..

הגעתי.. (לא משנה שהבגרות בכלל לא היתה משהו..)

כל השבוע שאח"כ עשיתי פרסומי ניסא..

ב"ה..

בס"ד

חצי ארץ עברתי איתו!

ואני כמעט בטוחה שאני מכירה אותך.. 

נראלי אני יותר צריכה מקורות תורניים...

20110903214515.docx

 מקווה שעזרתי....

בהצלחה!!

איש אחד חזר הביתה מהעבודה בשעה מאוחרת, עייף ומרוגז ומצא את בנו בן החמש מחכה לו בפתח הבית: 
"אבא, אפשר לשאול אותך שאלה?"
"בטח, מה העניין?" ענה האיש.
"אבא, כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" 
"זה לא העסק שלך, למה בכלל אתה שואל שאלה כזאת?" השיב האב בכעס.
"אני פשוט רוצה לדעת. בבקשה ענה לי. כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" הפציר בו בנו הקטן.
"אם אתה ממש רוצה לדעת, אז אני מרוויח 20 דולר בשעה". 
"אהה", אמר הבן הקטן בראש מורכן ואז הוא הרים את ראשו: 
"אבא, אתה יכול בבקשה להלוות לי עשרה דולרים?"
האב רתח: "אם הסיבה היחידה בגללה שאלת את השאלה הזאת, היא כדי לקבל קצת כסף בשביל לקנות לעצמך צעצוע מטופש או איזו שטות אחרת, אז לך עכשיו ישר לחדר שלך, תכנס למיטה ותחשוב בבקשה, למה אתה מתנהג בכזאת אנוכיות. כל יום אני עובד שעות רבות וקשות כל כך ואין לי זמן להתנהגות ילדותית מהסוג הזה." 
הילד הקטן הלך בשקט לחדרו וסגר את הדלת.
האיש התיישב, כועס אפילו עוד יותר על השאלה של בנו. איך הוא מעז לשאול שאלות רק בשביל לקבל קצת כסף?
אחרי שעה, האיש נרגע. הוא התחיל לחשוב שאולי היה קצת קשוח מדי עם בנו. אולי יש משהו שהוא באמת צריך לקנות עם עשרת הדולרים האלה? והאמת היא, שהוא לא מבקש כסף לעיתים קרובות... 
האיש ניגש אל החדר של בנו ופתח את הדלת: "אתה ישן בן, הוא שאל?"
"לא אבא, אני ער" ענה בנו.
"חשבתי שאולי הייתי קצת קשוח איתך קודם" אמר האב, "היה לי יום ארוך והוצאתי את כל הכעס שלי עליך, הנה לך עשרה דולרים". 
הבן הקטן התיישב במיטה וחייך.
"תודה, אבא!" הוא קרא. אז הושיט את ידו אל מתחת לכרית והוציא משם מספר שטרות מקומטים.
כשהאב ראה שלבנו כבר יש כסף, הוא התחיל להתרגז מחדש.
הילד הקטן ספר במתינות את הכסף שלו והתבונן באביו. 
"למה אתה צריך עוד כסף, אם כבר יש לך?" רטן האב.

"כי לא היה לי מספיק" ענה הבן, "אבל עכשיו יש לי. אבא, יש לי עכשיו עשרים דולר!"
הוא הגיש אותם לאביו. 
"האם אני יכול לקנות שעה מזמנך? בבקשה, בוא מחר מוקדם הביתה, אני רוצה לאכול יחד איתך ארוחת ערב..."

אשמח אם תסביר לי!

תודה בכלופן!

אז לא לעזור...הוא צריך להרוויח את זה בעצמו..

בס"ד

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f22

ואת ה22 תחילף ב12

זה סוג של סינון שרק אנשים ברמת השפיות הנכונה יגיעו לשם....

זה המקום הכי שווה (לצד נוג"ה) בערוץ 7! יש שם את כל השרוטים של ערוץ 7 (עייני בחתימה של שוש קשקוש: "..כל הטובים שרוטים")

אני קצת יותר מזה..

שכל הטובים-סרוווווטים!!

תתגאו בזה אנשים!!

לא הבנתי ת'קטע של התרוויח אותי בעצמך...

אם מסימות שאתה מכין מראש!!!!

יהיה יותר מדי בלאגן

כי הייסורים שאחרי ההתאבדות(יענטו גיהנם)

הם פי לוידע כמה יותר מהייסורים שיש בעולמנו.

יהודי שמאמין יודע שיש המשכיות לעולם גם אחרי המוות ואדם שעושה רע יקבל רע, הקב"ה נתן לנו חיים ואין לאף אחד זכות להחזיר את המתנה הזו מלבד הקב"ה ומי שעושה את זה העוון שלו גדול ביותר..

אנחנו יהודים ,אנחנו יודעים שיש את העולם הבא ושהעולם הזה הוא זמני אך בעל תפקיד חשוב בבחירת הדרך שלנו וניטובה לטוב.כמו כן אנחנו יודעים ששליחת יד אדם בנפשו עצמו היא אסורה לחלוטין על פי התורה ולמעשה אין לו זכות לעשות זאת.אם כן זו בהחלט עבירה חמורה מאוד . אדם שמתאבד בעצם מתעלם לעניות דעתי משני הדברים הללו הן מן הצד שהעולם הזה הוא זמני ויש בו מטרה שצריך לעשותה והן מן הצד שזה אסור ,ואם זה אסור אם הוא מתאבד ייטב לו ? הרי הוא עשה עבירה מאוד גדולה שיש לה השפעות לא קלות.

אני לא רוצה להצטייר כמי שמתיימר לבטל את צערו של אחר בהינף יד זו לא הכוונה שלי ,המטרה היא להראות שהפתרון שלו הוא לא כאן.

ותכלס, ברור שזה לא פתרון, זה בריחה!  אדם שפוחד מחושך, ודואג שתמיד יהיה אור איפה שהוא נמצא, הוא לא פתר את הבעיה שלו, אלא הוא ברח ממנו. לפעמים זה נכון לברוח.. לפעמים לא..

בהצלחה אחותי! שיהיה רק טוב! (ושנתמקד בחיים, ולא במוות..)

בשורות טובות!

להתאבד זה לא פתרון כי לאדם יש תפקיד בעולם נסיונות וקשיים שהוא צריך להתמודד איתם .אני שמעתי שכשבן-אדם

לא ממלא את התפקיד שלו הוא יצטרך לרדת לעולם הזה עוד פעם בשביל להתחיל את התפקיד מהתחלה ולהתמודד עם הנסיונות והקשיים ולכן בעצם במבט של היהדות חוץ מזה שזה עברה ממש גדולה זה גם לא עוזר

אז תדעו שגם אתם בסיכון.

מי שרוצה להתאבד לא מבין את המציאות בעולם הזה לאושרה,זה דווקא עניין של אי הבנה,ולא איזה שהיא הבנת תזה בעלת שורשים אמיתיים..

ואני רוצה להדגיש שדברי לא נועדו להתנשאות או להתסכל מלמעלה ביהירות ,אם אדם במצב כזה הוא צריך ללמוד ולהשתפר ולהבין שזה דוקא לא רציונאלי.

אבל אני יכולה להגיד, שכל בעיה שיש לך בעולם הזה, תעבור אחרי חודש, חודשיים, שנה שנתיים, 

אבל אם את מתאבדת, אז אין דרך חזרה, זה סופי .. "פתרון נצחי לבעיות זמניות..."

יש סכיו שתגיע לגיהנום ושמה יהיה לך יור רע ממה שפה בחיים!

נראה לי לפחות..

אבל עצוב...פתרון שמביא לשאלות....

פתרון שלא פותר כלום...רק בריחה מהמציאות...

לרוב אפשר להסתדר עם כל מורה

בהצלחה.

היו לי 2 מורות לאנגלית שבטוח היו יותר נוראיות משלך! ושרדתי אתזה...

חבל שסתם תתבאסי מיזה כל הזמן כי זה לא מה שיחליף אותם..

או להתמש בתנך סימנים.

זה ממש שטויות חומר

בעזהי"ת.

אבל זה לא בשבילי...

למה לעזאזל יש מקצועות קודש בבגרות?!

לא יודעת אם זה יעזור לך, אבל יש לי קבצים של תשובות לשאלות סיכום שלהם מהספר של אליצור עמנואל (צהוב לבן כזה..)

לא בטוח שהם 100 אחוז נכונות, אבל רוב הסיכוים שכן..  ובאופן כללי זה ממש טוב ללמוד מהשאלות סיכום האלה..  מנסיון.. אחרי איזו חצי שנה שלא למדתי בכלל שופטים, עשיתי ת'שאלות סיכום (זה מלאאא שאלות.. מי אמר לי, אנשים, חפצים, שאלות ועוד הרבה..)  והצלחתי דיי טוב במבחן..

קיצער, אם את רוצה> אז בשמחה...