פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1479)

לכבוד יום שחרור ירושלים, מתכנסים בעיר הקודש (י-ם... ) וצועדים ברחובותיה להראות שאנחנו כאן, וסוג של לחגוג את שחרורה... שוב של "תהלוכת יום העצמאות" של העיר... עכשיו הוסיפו לזה פן ישראלי צועדים עם דגלים. והרבה... ערמות של דגלי ישראל צועצים ברחובותיה של עיר הבירה... באמת שזה יפה...

לצערינו, זה לא ממש ככה... זה הפך ליותר, סוג של... לא יודעת איך להגדיר את זה.. (אם יש למישו' הגדרה מתאימה אני אשמח..), סתם מתערבבים (בנים-בנות) זה די מציק, ומוריד ת'רמה...

ובעניין הדגלים... הגיוני שכשהיית ראית פחות דגלים. גם עניין של ירידת הרמה.. אם אתה לא יודע למה את שם אין עניין להסחב עם דגל...) וגם בעקבות דברים שעברו על העם, במיוחד מאז הגרוש, יש הרבה אנשים שקשה להם עם הדגל ועם מה שהוא מסמל. וזאת עוד סיבה להפחתת מס' הדגלים המונפים בגאון ברחובותיה של עיר הקודש...

וואי... עם כל הכבוד ל"הסבר קטן"... חח...

כי נפט לא יזיק למדינה...

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93_%D7%93%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D

(הערך "ריקוד דגלים" ביוקיפדיה..)

אני דווקא רואה תריקודגלים בתור משהו מ-ט-ו-ר-ף!!

אשכרה כל הנוער, אבל כ-ו-ל-ם!! באותו יום מגיעים לעיר הקודש, בשביל להכריז: הרוח קיימת!! בשביל לקדש את שם שמיים!! בשביל להרים את הגאווה היהודית שלנו!

וזה באמת ככה!! במות עם זמרים יהודיים, אשכרה משלנו, עומדים בכל פינות העיר, העיר לובשת כחול-לבן, דגלים, קודש!! תמיד חוזרים משם באוווורות!! היה מדהים וכו' וכו'! ולא סתם!

פתאום רואים באמת כמה כוחות יש לנו כשאנחנו ביחד, כולנו.

מכריזים בכח ועוצמה: גאים להיות יהודים!!!

ונכון, כמו בכל מקום יש בעיות צניעות, יש בעיות של בנים-בנות,

אבל מי שלא נמצא שם, מי שעסוק בלשמוח, בלרקוד, פשוט לא מתעסק בזה.

אנחנו מגיעות עם האולפנה, מוצאות לנו מקום בפנים עמוק עמוק וקורעות שערי שמיים בריקוד, מה יותר גדול מזה?!..

וכמה שיותר נגיע לשם ודווקא נראה שמה שחשוב זה הקדושה, זה הגאווה היהודית, זאת הרוח שתיהיה!!

שנזכה להפגש השנה בע"ה בירושלים הבנויה!!

כמה מרום! איזה קדושה! איזה יופי! נוער, נוער ועוד קצת נוער.. כולם באים לעיר הקודש ביום המיוחד הזה, יום עצמאות קטן של עיר הבירה המקודשת לעם כמה אלפי שנים.

באמת שזה יפה. עד שאני שם.

זה מה שנקרא "סיבה למסיבה"... כדי להדגיש את החיבור העמוק שיש בין בני הנוער בישראל, הינה סיפור קטן... אני עומדת לתומי באזור רחבת המשביר, מחכה להתחלה כל שהיא, לתזוזה, ואני זוכה בבנים ש"נופלים" עלי. באמת שזה מרומם! כמה כיף לחטוף יד של מישו' מפה, רגל משם. מילה, ועוד אחת.

<צ> אם זה לא היה ברור...

וזה בלי קשר לעובדה שבנות רוקדות ושרות בקולי קולות במרכז העיר.. להשחתה שהולכת שם... לא מזמן עברתי שם באזור, הלכתי מכיכר פריז למשביר, ואיפה שהיתה הבמה של אודי דודי. איפה שכל הבנות עצרו לצעוק ולצווח. איפה שכל מי שרצה לעבור עבר דרך הדשא מאחורה. איפה שכל מי שלא היתה לו סבלנות או כח או את האפשרות הנוחה ללכת מסביב פשוט חתך בשיחים שהיו שם.. בהתחלה היו שיחים, לאט לאט נוצר שביל, ועוד אחד, בסוף זה היה משטח ירוק מעוך. לפני כמה חודשים, זה עוד היה מעוך!!!

באמת שאני חושבת שזה רעיון יפה. באמת שיש בזה יופי מיוחד. ונכון שבעיות בסגנון מה שכתבתי למעלה (בהתחלה) יש, ונכון שזה לא מה שצריך לבלוט. אבל לשים לב. מתעלמים מכל הבאלגן שהשארנו מאחור.. מכל מה שהרסנו.. מתייחסים רק ל"איזה כיף היה לרקוד" אבל למה ברחוב?? ועוד במרכז העיר???

ושוב, כהרגלי בקודש אז סליחה ממי שזה מפריע לו... אני בעד תגובות ארוכות. מי שלא נח לו- שלא יקרא!!

וצל"ש למי שהגיע עד פה...

לא, אני מדברת על המקום שלך - את על תתעסקי בדברים האלה,

זה לא התפקיד שלך,

אני מבטיחה לך שהמארגנים של האירוע שוברים על זה תראש..

אבל את, כמה שאת תעצימי קדושה, תוסיפי, ככה יהיה יותר טוב, אם כל אחד מאיתנו - הקטנים, יוסיף טוב..

זה מה שישפיע.

ולא לבד או עם חברה אחת...

כי עם הרבה בנות מתלהבים... רוקדים... אבל עם עוד חברה אחת זה לפעמים פדיחות... סתם הולכים עם כולם...

(לא שהייתי שם כ"כ הרבה פעמים.. )

אני מסכימה עם מה שאת אומרת. אני רק אומרת שאם מתארים את זה כמו שאת כתבת. בפעם הראשונה חוטפים שוק... כי מבחוץ, מראיה כללית, קצת קשה למצוא את מה שאת מדברת עליו...

מצטער הייתי חייב לפחות אותי זה הצחיק...

ושוב סורי

זה כול כך מעצבן...

סתם נשמה!!

זה שיא המעצבן אותי  גם,רוב התגובות אותו דבר..

אבל מה לעשות?אין לאנשים מה לכתוב..

לא יודעת..מקפיצה..

מתכוונים לזה!!!!!!! -שהם באמת מחכים לה בש"א....

בעיקרון בכללי אם בנאדם נמצא בבעיה הוא צריך לחשוב עם עצמו ממה זה נובע ואיך לקדם את עצמו אף אחד לא יוכל לעזור לו כמו שהוא עצמו יוכל!אף אחד לא יוכל להבין אותו כמו שהוא עצמו מסוגל!

ואם כן אז זאת בעיה גדולה ושיתחיל לנסות להפסיק שאחרים כל הזמן יעזרו לו כי זה מונע ממנו להתמודד עם עצמו בצורה הנכונה ...כי מתישהו בחיים שלו יקרה שאף אחד לא יוכל לעזור לו והוא לא ידע איך להתמודד עם זה  כי תמיד עשו לו את העבודה .....

אני לא אומרת בסחף אבל בכללי בדרך כלל בנאדם לא צריך על כל פיפס או על כל יום שקשה לו להתחיל לדבר עם אנשים ולהרגיש מסכן (שלא תבינו לא נכון דברו עם חברים שלכם אבל את המחשבה על דרך ההתמודדות וכו' תשאירו לעצמכם ...לפחות את רובה (אפשר להתיעץ אבל גם לחשוב עם עצמך ...))כי הוא צריך ללמוד לתקשר עם עצמו וזה עוד בשיחה קל וחומר בשרשור שקשה מאוד לדעת מה עובר על הבנאדם בצד השני של המסך...

מקווה שהובנתי ....

יום טוב !

"אנ'בדיכאון" יש לי חבר ואני בהתלבטות" "יש לי חברה ואני בהתלבטות" "יש לי חברה ואני בדיכאון" "יואאאו איזה דיכאון משעמם" "יש לי גלידה ואני בהתלבטות" "למה לשמור נגיעה" ומאמר של אח פעם בשבוע (איזה גלידה לבחור? למה לבחור פיסטוק? למה אתה אוהב גלידת פיסטוק?) ועוד כהנה וכהנה חוזרים על עצמם...

(כן ארי צלוב, נפגע ולא נפגעת)
סתם.. אל תקחי קשה. לא נעלבתי..

אני אישית, כשאני כותבת שאני שולחת חיבוק, אני באמת מתכוונת לזה. באמת שבאלי לתת לה חיבוק! במיוחד לך ;)

ד"א- אני צכה לדבר איתך!

אבל תכלס צודק...

זה בערך רוח ההודעות בפורום הזה...

ראה  שהם מתכוונים לזה...

טוב אני כבר לא כותבת כל כך הרבה,

אבל אני מבטיחה פה לכולם אחד אחד שכל מה שאני כותבת פה

כנה ומהלב!!

כולל החיבוקים וה'שימחת'..

ואני לא מגיבה פה לכל דבר אז עד שאני מגיבה זה באמת מהלב..

ואני לפחות (ואני בטוחה שגם הרבה אחרים....) עצוב לי לראות מישהי עצובה, בדיכאון, ואני רוצה באמת מכל הלב לעזור לה.... לא תמיד אני יודעת איך אז אני מעודדת! את יודעת כמה נותנות טוב לבנאדם המילים האלה?

וכבר יצא לי לעזור למישהי ברוך ה' ואני יודעת שזה עזר לה באמת, ושיפר לה את המצב רוח!!!

אז למה לעצור את האהבת ישראל המופלאה הזאת?

ואת בדר"כ צודקת. בדר"כ כותבים דברים כאלה כי זה מה שנהוג לכתוב לשרשור דיכאון. קיצר מסכימה.

לא יודעת מה איתך, לפחות אני לא כל היום חושבת על המשיח והישועה.. לצערנו זה המצב שלנו כיום..

ודווקא, דווקא בגלל זה את צריכה להגיד כל יום ויום מחדש "לישועתך קיווינו כל היום". כי זה מה שיגרום לנו, ואפילו טיפ טיפה, לחשוב עלזה קצת יותר...
כל יום כשאני אומרת את זה אני מרגישה צבועה שאני אומרת את זה.. כאילו מה?! זה עובדה, אני לא מצליחה (וגם אולי לא כ"כ מנסה?) לקוות לישועה, למשיח, לביהמ"ק כל היום.. 

אבל בעצם זה אולי גם קצת המטרה שתיקנו להגיד את המילים האלו כל יום ויום מחדש... כי  'אחרי המעשים נמשכים הללבות' .. ככה לפחות אני מרגישה אצלי, כשאני אומרת את זה, ואני בעצם רואה עד כמה זה לא באמת הדבר שאנחנו חושבים עליו כל היום, זה נותן לי לחשוב על זה יותר..אפילו כמה שניות, בתפילה עצמה..

וזה לא שעכשיו אני כל הזמן חושבת על זה, ומחכה למשיח, אבל זה שאני מרגישה את הציפיי'ה הזו אפילו לכמה דקות, זה כבר משהו.. זה כבר היה שווה..

אז בקיצור במקום להגיד מה אני עובדת על עצמי?, תקחי לך איזה זמן מסויי'ם בתוך היום העמוס- אפילו כמה שניות באמצע התפילה, שאת באמת חושבת על הרצון שביהמ"ק. לא מצפים ממך עכשיו להתחיל כל היום לחשוב על זה, אלא תיקנו לומר את המשפט הזה, שלפחות רק כשאת אומרת אותו, תביני את זה.. ואולי תנסי קצת יותר לחשוב, מה את יכולה לעשות ברגע הזה כדי שיקדם את ביאת המשיח..

בהצלחה~!

אבל בתת'כלס, אי אפשר לעצור ת'חיים אבל כל הזמן לחשוב על זה!!

הלוואי עלינו!!!

לא בשביל זה פתחו את "השם של כולם!"!!!!!!!!

 כל הכבוד על האבחנה, מרווין.

כל כלי! השאלה היא איך מתייחסים אליו ואיך מנגנים בו....אם אוהבים אותו אז זה לא מפריעה!

חוץ מזה שיש כלי נגינה שלא יושבים כשמנגנים בו ולא נושפים:

                                כינור!!!!

מעניין מאד הדוגמא שלך אה?

|נשפך מצחוק|

בס"ד!

כמה זה קשה? |מקווה שתרגמתי ת'שאלה נכון|

זה תלוי מה הרמה.

יהיו אנשים שיגידו לך שזה מאד קשה ויהיו שיגידו מאד קל.

אם את מתכננת לדעת כדי לדעת לנשוף, ומסתפקת בידע בסיסי- כל מקצוע יהיה קל (גם כינור, כנריתנו). אם את רוצה רמה גבוהה יותר- לנגן ממש, בקונצרטים וכו'- לא לדעת לנגן אלה להיות נגנית- זה מורכב יותר.

דברי איתי באישי, יש לי הרבה להגיד על שניהם (אבל כואב לי מאד להקליד?)

ברור שאפשר שיהיו עיתנאיות דוסיות!
וזה איפול ממש חשוב!
ראי ערך הקורס עיתונאים של מקור ראשון....

אני יודעת חלילית אורגנית קצת אורגן (יש הבדל) ואני מתה על כתיבה

יש כבר רעיון לסיפור בראש אבל אני לא מעיזה בקושי להעלות את זה על הכתב

זה קורה לאט לאט ואז כשקולטים את זה כבר קצת מאוחר....

דבר שני זה תלוי בך, מה את עושה עם זה שאת שומעת אותם...

דבר שלישי- תלוי איזה שירים לועזיים, אם את מבינה את המילים......

בקשר למילים - אני מבינה אנגלית טוב וגם לא כ"כ משנה לי המילים. אני מתחברת יותר למוזיקה

אבל מה שחשוב לי לדעת זה אם אני לא מרגישה אם זה בעיה אז למה להשתנות ? כאילו אנשים אומרים לי כול הזמן להפסיק עם זה ..

גדולי ישראל שבכל הדורות התירו את זה. וכן פסק הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר, וכן לא מצינו שום איסור במשנה ברורה. וכן בנו אמר כך שבוע שעבר. וכל זה כשאין מבינים את המילים, אבל אם מבינים ואלו מילים פסולות- זה אסור, בלי שום קשר לעברי ולועזי.

ואני מדבר בתור אחד שבדק את העניין לעומק, עיינו: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t55804#4159859

מה שנכון- עם המילים בעיתיות את לא צריכה להרגיש שזה הורס ת'נפש. זה יכול להרוס גם בלי שתרגישי.

ואין הרבה שירים ישראלים יפים...

יש מלא יפים !!

והרב אבינר פסק שאסור לשמנוע זמר שלא שומר על תרי"ג מצוות

ז"א שמוזיקה לועזית יש יותר סיכוי שהזמר שומר על שבע מצוות בני נח

מאשר שזמר ישראלי שומר על תרי"ג מצוות ככה שעדיף לשמוע זמר לועזי

(לא שזה טוב רק מה עדיף)

בס"ד

לא הייתי חותמת על זה שהזמרים הגויים שומרים על 7 מצוות בני נח. משפט ישר? גילוי עריות?

בכל מקרה,

לא קל להרגיש שהנשמה נטמאת.

גם כשאני רואה משו לא צנוע, גם כשאני שומעת רכילות, גם כשאני לוקחת עט מחברה בלי לבקש- אני לא מרגישה שהנשמה שלי נהרסת. אבל כן, זה שורט אותה שם בפנים.  [בלי קשר לשירים לועזיים]

ואם עושים שינוי. מרגישית ת'הבדל. תאמיני לי.. עכשיו שכצת התנתקתי מהשירים הלועזיים שמסביבי.. כשאני שומעת שיר, במיוחד כשהמילים שלו לא הכי הכי... אני מרגישה א תההבדל! גם כשאני שומעת רק פלייבק, מרגישים שזה לא הכי טוב.

נראלי יותר חשוב לסנן. למיין ת'שירים. לשים לב מה את שומעת. לא לכלול הכל. גם אם יש זמר שנגיד השירים שלו סבבה, בכל זאת להקשיב לכל שיר (גם למילים..) ולראות אם זה מתאים..

אבל אם אני ישמיע לך פלייבק את לא תדעי אם הוא לועזי או לא לפי "ההרגשה"...

כי זה פוגע איפושו עמיוק מאוד.. אבל גם רגיש מאוד ועדים מאוד!

דבר ראשון- מי ששר את השירים הלועזיים גם לא נראה לי שומר 7 מצוות בני נח... (ד.א.- מתי שמעת על גוי ובמיוחד זמר ששומר שבע מצוות בני נח?)

ודבר שני- ליהודי יש מעלה על גוי, גם יהודי שלא שומר תרי"ג מצוות עדיף מגוי (כלומר בשירים שלו, לא בבנאדם עצמו..)

אבל יש קהילה שלמה של בני נח באוסטרליה...

על וונדל ג'ונס שמעתם? כן כן, וונדל, לא אינדיאנה... אינדיאנה ג'ונס מבוסס על החוקר וונדל ג'ונס... קיצ', הוא בן נח! ילדים שלו גרי צדק.

היה לי עוד משו' להגיד, אבל אני לא זוכרת.... חחח....

יהיה בעזרת ה' בסדר אחות יקרה,

רק דבר אחד תזכרי - שעם כל ניסיון שמגיע אלייך, מגיעים גם הכוחות להתמודד איתו.

בואי לאישי, יש לי הרבה מה להגיד לך בעיניין..

זה לא אמור להלחיץ אותך.. כי לימודים זה באמת לא כל החיים גם תקבלי בהכל 0 את עדין תתחתני  ותקימי בית ותוכלי לעבוד וכו' וכו'!

אז קודם תרגעי באמת!!

דבר שני, פשוט קחי  את כל המקצועות שיש לך ותחלקי לך אותם בצורה שווה ל6 ימים וכל יום תשבי ותשלימי חומר, בואי נגיד שעה לכל מקצוע! מעכשיו בשיעורים תתחילי להקשיב ואם את יכולה גם לסכם,למבחנים תלמדי עם חברות,ואל תחשבי בכלל על כל מה שהמורות אומרות או חושבות כי באמת זה סתם..זה ממשפ שוט ולא בעיה..

נכון?.

איזה כיף שאתן עוזרות לי!

היום אחותי באה הבייתה וראתה ת'ציונים המכפירים שלי והיא שעות צעקה עלי שאני לא נורמאלית!

ושאני הורסת לעצמי ת'חיים

וכמה היא מתחרטת על זה שהיא לא למדה יותר..

וכאילו היא חושבת שאני לא עצובה מזה..

אבל אני יאנו משחקת אותה שלא אכפת לי ובעצם זה מפריע לי!! מאוד!!

תעזרו לי!אני חצי בוכה!!

אז מה אם הציונים ברצפה....

בס"ד

פרטי...

אומרים!!!!!!!

יאללה! תתחילי להשלים חומר, בשיעורים זה ממש עוזר לכתוב סיכום בסוף השיעור של מה שלמדת, ואז לא שוכחים חומר למבחן! זה מה שאני עושה!

תשלימי חומר או לבד או בעזרת חברות... אם אי-אפשר או להיעזר במשפחה או במורה פרטי..

יאללה! תתחילי דף חדש ותראי לכולם למה את באמת מסוגלת!!!!!!

והכי חשוב- לא להתייאש!

לוקח זמן עד שההשקעה מראה פירות...

גם לי כל הציונים מעפנים.

למדתי ממש טוב לאיזה מבחן בהלכה עם אבא שלי, וקיבלתי 40 עגול ולא יפה.

הייתי מזה בשוק. באמת שאין לי מושג מה עבר.

וככה זה בכל המקצועות. ואצלי זה בטוח לא קשור לסניף, כי אני רכזת חב"ב, שזה לא מתנגש בנעל עם הלימודים.

אני אחרי חנוכה יושבת עם המורה שלי על בניית לוח זמנים מסודר והיא פשוט עוזרת לי להצליח.. תנסי גם לדבר עם המחנכת שתעזור לך לתכנן ת'דברים.

יודעת מה זה תל"א/תח"י..?? זה איזה משו של מורות. זה ראשי תיבות של תוכנית לימודים אישית/תכנית משו.. [אמא שלי עושה תל"א..]

קיצור-- זה ממש עוזר. זה פשוט נותן מטרות. אינלי מושג אם יש גישה לטפסי תל"א למי שלא מורה, אבל אפשר לבדוק.. תנסי באתר של מתי"א. קיצור-- אני עובדת עם תל"א [למרות שזה ליסודי ולכיתות תקדמות. זה טוב גם לתיכון ולכיתה רגילה. מניסיון!!] וזה יחסית עוזר לי.. זה טבלה שאת צריכה לכתוב בה מטרה כללית, מטרה ספציפית, איך את הוכלת לעשות את זה ומי יעזור לך בזה. אם את לא מוצאת את זה- תנסי לבנות לעצמך טבלה כזאת לבד, ואני אנסה להביא לך כזה [אם את רוצה..]

סליחה על החפירה(=

בהצלחה!!!

דבר ראשון אני איתך ממש. מבינה ומכירה.

אני די לא מסכימה עם מה שאמרו לך פה. המורים סה"כ רוצים את טובתך ואין להם עניין סתם להלחיץ אותך. כנ"ל משפחה והורים.

תעשי בנחת את ההשתדלות. אבל אל תסבני את עצמך. את מסוגלת להרבה- אז תתני הרבה.

תראי בסופו של דבר שזה גם יספק אותך ברמה של מיצוי יכולת שיכלית. וגם סתם, שאת לא טיפשה חלילה, ואת מצליחה לשלב כמה דברים שחשובים לך.

עם כל הכבוד, אחרי הכל, זה העתיד שלך. לא ברמה קיצונית אבל כן, זה משפיע.

תני פוש, כנסי לעניינים בצורה מסודרת. ובנחת. זה המפתח. שלווה נפשית.

שיהיה לך טוב, והצלחות

אני הייתי במצב הזה עד ליפני שנתיים .

כל התעודות שלי היו 0 ,והייתי בהקבצות הכי נמוכות בכל המקצעות ... (היום אני בהכי גבוהות)

עד שאמרתי לעצמי, דיי ! אני לוקחת את עצמי בידיים !

ומה שעזר לי, זה לישאול שאלות לחפור עד שהמורה תיתן לי תשובה ...

יש מצבים שזה ניראה שיעור פרטי ,אני והמורה  מיתפלספות על הנושא =]]]

וככה גם המורות אוהבות אותי

וגם אם הציונים במיבחן לא טוב הם נותנו לי ציון טוב בתעודה בייגלל השיעור ...

בקיצור אני נחשבת לאחת החננות =] והכל מכח רצון !!!

בעז"ה תצליחי ! ואם בא לך באישי ...

להשלים עכשיו הכל ואני פוחדת שאני אתחיל בשיא המרץ ללמוד ואז אני לא אצליח ואתיאש!

תתחילי, ברור שבהתחלה לא יהיה קל, הציונים עדיין לא יהיו פרפקט,

אבל התקדמת. השגת עוד 5 נקודות יותר. 

והסיפוק שלך יהיה שבאמת למדת. שלא סתם העתקת (חס"ו)\יצא לך בפוקס.

ולאט לאט זה יגיע.

לומר את האמת, גם לי היה את זה במקצוע מסויים...

ובאמת התחלתי להשקיע בו יותר...והצלחתי טיפה יותר, ויותר, ויותר....

אני בעד שתצלמי חומר ותלמדי ממנו למבחנים כי להשלים זה סיוט! אבל את יכולה מעכשיו לתפוס את עצמך בידיים ולהתחיל גם לסכם בשיעורים. כמה שאנחנו נדבר זה לא יעזור, זאת את שתצטרכי לקום ולעשות, אז יאלה תחליטי להתחיל ללמוד ועם משמעת עצמית תצליחי!

בע"ה

לדעתי, הכי הכי חשוב זה קודם כל להאמין בעצמך שאת יכולה.
כי זה לא שלמדת ואת מקבלת ציונים גרועים - זה שאפילו לא ניסית.
אז זה אומר שיש לך את הפוטנציאל יכול להיות

ועכשיו - פשוט תתחילי להשקיע במקצועות שיש לך בהם בגרות השנה, כי זה הכי חשוב כרגע.
אז בגלל שאינמצב שתתחילי להעתיק עכשיו את כל החומר בכל המקצועות - תצלמי חומר מחברות.

שימי לב שיש כל מיני שיטות ללמוד למבחנים - יש כאלה שיותר נוח להם ללמוד עם חברים, ויש כאלה שיותר נוח להם ללמוד לבד. יש כאלה שצריכים להקריא בקול את החומר ורק ככה הם זוכרים, ושי כאלה שזוכרים רק אם הם קוראים את החומר בעיניים, בשקט שלהם. אז תבדקי איך את לומדת הכי טוב - ותלמדי לכל מבחן משהו כמו חמישה ימים לפני.
ואז תראי שבע"ה אחרי שתקבלי ציון טוב אחד - זה כבר יראה לך שאת מסוגלת, וככה תרגישי שיש לך יותר כוח להשקיע בעוד מקצועות.

מלא ב"הצלחה!!

תהילה-

אנחנו נעזור לך

אבל תמשיכו להביא עיצות!!
 

זה מעניין!

ולדעת שבאמת אכפת לכם ממני!!

אתם מתוקים!!

אני לא מצליחה לכתוב, זה כל שניה קופץ לי..

ניסיון להקפצה..

בס"ד

אני גם שביעיסטית. לא לומדת..

סתם.. בדיוק תפסתי ת'צמי בידיים.. אז הנה כמה עצות:

להתחיל להשתלט עכשיו על כל החומר זה לא ריאלי.

אבל גם אל תמשיכי עם ציונים נמוכים. תעודת בגרות זה כן חשוב. (לא יותר מהדרכה, אבל זה חשוב.)

קודם כל- תעשי רשימה של כל המקצועות. כל מקצוע זה סיפור בפני עצמו. סבבה?

כל המקצועות שלא לבגרות השנה- לעזאזל! (ספורט ואזרחות אצלי במערכת הם שיעורים חופשיים.)

עכשיו, שימי ת'אצבע על הנק' הבעייתית.  את לא נכנסת לשיעורים? את לא לומדת למבחנים? את לא מבינה ת'חומר? תבדקי מה הבעיה. זה ממש חשוב.

וגם תבדקי איך הכי טוב לך ללמוד. (זה יכול להשתנות ממקצוע למקצוע.) לבד? עם חברות? מספיק לך רק להיות בשיעורים? את לא צריכה בכלל ת'שיעורים ומספיק לך רק לתרגל לבד?

סדרי לך את המקצועות בסדר עדיפויות. (יש בגרות במתמט' עוד חודש וחצי.. וכדו'..)

ותתחילי להכין לך תוכנית לימודים בכל מקצוע.

לדוג': מחשבת- מספיק ללמוד לפני המבחן מסיכומים מצולמים. לשון- לקחת 4 שיעורים פרטיים, אנגלית- לעשות אנסין בשבוע..

אם את צריכה להשלים חומר, תקבעי לך תאריכים לכל מקצוע. (מומלץ להתאים ללוח מבחנים..)

תזכרי לא להעמיס על עצמך יותר מידי!! להיות עם רגליים על הקרקע!! "תפסת מרובה- לא תפסת!!"

אוקיי?

ועכשיו, אם זה אפשרי תסכמי את הדברים עם המורים עצמם.

תבואי למורה ותגידי לו "עד התאריך הזה והזה, אני משלימה את כל החומר. עד אז תתעלם ממני. טוב?" לא יודעת איך המורים אצלכם, אבל לי כל המורים פשוט פירגנו ומורה אחת צעקה עליי שחסר לי אם אני מתפדחת לבקש ממנה עזרה.. חמודים..

אולי אפילו אם את רוצה תשיגי לעצמך פטור משיעורים ספציפים. אם תוכיחי שאת מצליחה בלעדיהם.

ועוד משו חשוב לזכור: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" תעזרי באחרים!! מורים פרטיים, חברות, הורים, מורים.. אני בטוחה שכולם ישמחו לעזור.

סליחה על האורך.. ואם את צריכה עזרה- באמת בכיף ובשמחה מוזמנת לפנות באישי!

בס"ד

שזה יהיה רק מסיבות טובות ולא מהערצה/ קנאה/ יש בהן מה שאין בך.

אל תקטיני את עצמך לידן (בעיקר לא בעינייך.. שהבטחון העצמי שלך לא ייבנה על אם הן חברות שלך או לא. או מה הן אומרות.) 

תשתדלי מאוד שהחברות תהיה ממש הדדית. תעזרי להן ושהן יעזרו לך.

וכל הזמן תהיי עם היד על הדופק: ברגע שאת רואה שאת נסחפת- תתרחקי. (מומלץ להזהיר אותן לפני. שלא תפגעי בהן.)

הרי את בת ועדיין (נדמה לי)  אין לך רשיון

א. שלחו לי את זה בפייס

ב. אני בת

ג. אין לי רשיון

בטח שמוכר, אלא מה.

ותהיי בטוחה שאת לא היחידה:/

מוזמנת באישי!

ולבינתיים קבלי חיבוק חזק!

קבלי חיבוק בינתיים!

ותני חיוך.. פשוט תתחילי לחייך.. ואז בע"ה זה יבוא..

אז קחי חיבוק, תחייכי ו...זה יעבור.

הרבה פעמים נכנסים לעצבות ודכאון כשנמצאים הרבה לבד, עם זמן פנוי..

תצאי החוצה, תתחילי לפעול,

אפילו להפעיל את עצמך בתחביבים שלך, בדברים שאת אוהבת לעשות,

יצירות/חוגים/נגינה/לאפות/לתכנן הפתעה למישהו/לדבר עם חברה בטלפון/לשמוע שירים משמחים/להתנדב/ללכת לסניף/לכתוב סיפור..

ו.. תפילה תמיד עוזרת (:

ב"הצלחה אחותי..

הי חכם זה להפוך את היאוש לחיוך..נסי לראות הכל בטוב..

ומומנת באישי בחום

חבל..! אל תבכי כי זה כואב וזה שובר לי את הלב אל תבכי כי אני אוהבתותך... שכחי מעומר אדם הוא לא יגיד דבר כזה לכל אחת.

אבל במקרה כמו זה אני כן אגיד

דיכאון? חשבתי שזה לא נכלל אצל יהודים!!

זבל מנקים עם אקונומיקה ואז הכל נהיה לבן נקי וצח!

ב"הצלחה רבה! אם באלך עזרה אשמח גם באישי.

להביא לה 18 דברים שמותר לה לעשות מגיל 18 (נגיד להביא וודקה/ משקה אלכוהלי אחר)

(אם את רוצה דברים יותר מפורטים תשאלי את בקטנה היא הגתה את הרעיון...)

זה סיוט מתמשך.(אחת החברות הכי טובות שלי היא בת של מורה אצלנו ואני היחידה שהיא מספרת לה כמה שזה נוראי,קשה וכו'.).תלמידות של האמא עלולות ממש לעצבן את הבת.חוץ מזה שלבנות יש הרגל מוזר להגיד את כל דעותיהן על המורה ועל דרך ההוראה שלה לבת שלה וזה מרגיז אפילו את החברות.חוץ מזה שאף אחת לא רוצה שאמא שלה תהיה כל הזמן בבית ספר שלה,זה ממש קשה.

גם בגלל מה שנוגה אמרה, וגם אם לא, קשה לילד להתפתח ולבנות את עצמו בצורה כזאת.

מי צריך את זה??

ואני יכול לומר לכם שזה ממש תלוי בבנאדם. אם יש לבנאדם אופי חזק שום דבר לא יזיז לו. ובד"כ מי שבונה לך את האופי הזה זה המציאות שאבא שלך המנהל וכל שאר התלמידים.

אני - לא ממציאה....

לפחות לא הפעם....