בס"ד

כחחחחחחחחח פוייר יא קרועה אחת

המשך הסיפור:
ניסיתי באמת להתקשר אליהם,והם לא ענו והתחלתי לפנטז על פיגועים,הלוויות,תאונות דרכים וכו'
אז התקשרתי לאבא שלי והוא ישן[דאא]
והתקשרתי אליהם שוב ואז הם ענו ואמרו שאני יכולה ללכת הביתה כי הם עוד15 שעה בבית..
מזה התעצבנתי עליהם,בואנה, אתם לא יכולים להודיע??!! משו???נאדה??כלום??
ב"ה שנגמר טוב

שהם נלחצים כשמשהו שהם מצפים לו לא מגיע....

תנו לה.

ואם היא היתה כותבת למיכל ש"למה לשאול בצורה כזאת? זה כל כך מצחיק לטעמי..." היתם קוטלים אותה. למה? כי זאת הדרך המקובלת.

ואם היא מתמודדת בדרך של ציניות? תנו לה.

תעם תבין

|מקיא|

איכס, תסבירו לי מה כיף כ"כ לעשן??

זה עצוב שאתם יודעים מה זה, ושזה הסיבה שלו לחיים... ממש עצוב!

 משתתפת בצערכם גם אם אין לכם...

שיש לי מטרה בהם. שלהכל פה יש מטרה. שגם אם קשה לי - גם לזה יש מטרה.

ואני יודעת מה המטרה.

לא צריך מוות קליני בשביל לדעת.

אני לא מחכה שה' יאמר לי בדיוק מהי השליחות שלי בעולם...

אני פשוט מוצאת אותה.

ואם היא לפי התורה - אז בוודאי שזה טוב בעיני ה'.

וזאת המטרה שלי - לעשות רצונו...

כי זה מה שה' אמר לנו לעשות!

לדעתי:

לכל אחד יש מטרה שונה בעולם שהוא לא יודע מה היא, ובחיים שלו הוא מקיים אותה מתישהו, זה יכוליות משהו כ"כ פשוט אבל עם ערך כ"כ גדול...

לעשות רצונו זאת מטרה שהצבת לעצמך וזאת אחלה מטרה, אבל זאת לא ה-מטרה שלך בחיים, המטרה שבגללה באת לעולם בדיוק בזמן שבו באת...

 זה כמו שאני אציב מטרה לעצמי לא לדבר לשון הרע, זאת אחלה מטרה וזה לפי רצון ה', אבל אני לא חושבת שברגע שאני אפסיק לחלוטין לדבר לשון הרע, זה אומר שעשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות בחיים שלי. זה שאיפה שהצלחתי לממש, אבל לא מטרה.

סליחה אם חפרתי!! 

יש לכל אדם מלא מלא שליחויות. אבל יש את השליחות. לפעמים יודעים מהי, לפעמים לא יודעים, לפעמים חושבים שיוגעים-  אבל בעצם היא אחרת.

לכל תקופה בחיים יש שליחות (ויש חיים שמלאים בשליחות אחת רצופה). לכן - אם למדת להקפיד על לה"ר, הוספת טוב בעולם, ובאותה תקופה - אחת מהשליחויות שלך, היתה ללמוד להקפיד לא לומר לה"ר...

אבל מטרת העל - שממנה נובעות כל השליחויות, היא לעשות רצונו!

אני באתי לעולם מתי שבאתי, כי יש לי שליחות (והשליחות הזאת לא יחידה, יש עוד... כל מצווה שאני עושה - עושה טוב בעולם!). אבל השליחות היא "בשביל" ה'. וכולנו פה בשביל לעשות את רצונו.

מהו רצונו? תגובה אחרת...

חברות....

משפחה....

ואולי זה יישמע אידיוטי שהחיים נותנים לי טעם לחיים....

אבל הקב''ה נתן לנו אותם ואנחנו יכולים למות בכל רגע.....(בלי להלחיץ...)

וזה מה שגורם לי לחיות....רק לרצות לעשות ולהספיק הכל....

לדעתי את הטעם לחיים אתה מגלה פתאום באמצע החיים אתה מבין למה ה' שלח אותך לעולם...

מבטיח לך , את תמותי.
בעתו ובזמנו שה' יקבע.

"הנה ימים באים..."
רק קצת בסגנון שונה.

"והשלכתי רעב בארץ...כי אם לשמוע את דברי ה'"
קצת , או הרבה שונה.

תתחברי למקור חיים - את תחיי.
תתחברי אליו. הוא מחכה לך.
שמחה תבוא מה'.

ידיעת ה' - ואהבת ישראל - זה הפתרון.

בהצלחה!

תפרסמי את זה בלל"ת, זה מכניס  לדיכאון!!! שם כולם גם ככה מדוכאים ומבינים בזה יותר ממנו(בשירים)...

ותתגברי, תהיי שמחה!!!

טוב שמעי ילדה החיים חרא...סתמי ת'אף...זה די דומה לשוקולד....

גם אני לא מת על החיים...

אני חי רק ביגלל שאני בטוח(!!)שיהיה יותר טוב....

תנסי לעשות צחוק מיכל דבר.....

אני לפחות לא מצליח להיכנס לדיכאון...

וואו אני חייבת להגיד, שאני עוד שנייה בוכה.
זה שיר מדהים, מעביר כלכך הרבה, כל כך הרבה כאב. רואים את הדמעות מבעד למילים.
זה יהיה קלישאי לחלוטין אם אני אגיד לך, שהשמחה תמיד בלב, ושאנחנו צריכים להתעלות ולשמוח תמיד- אבל זאת באמת האמת. יש לנו עניין להסתכל על הכל בצורה חיובית, להאמין שהקב''ה איתנו תמיד.
אני זוכרת תקופה מאוד אפרורית בחיים שלי, שממש לא ידעתי מה מפריע לי, רציתי רק להפסיק להרגיש כאב, אבל לא ידעתי בכלל מאיפה הוא נובע. והרי איך אפשר לגרום למשהו להפסיק אם לא יודעים למה הוא נמצא שם?
תראי, העצב והדיכאון הם חלק "מהמאפיינים" של גיל ההתבגרות. אדם מרגיש רע, לצערנו הרבה מהזמן. המון דברים מייאשים אותנו, וגורמים לנו לעצב רב. אבל... חייבים חייבים להמשיך הלאה.
חייבים להאמין שהקב''ה רוצה אותנו כאן ועכשיו. אם התפקיד שלנו היה נגמר, לא היינו כאן. כל שנייה ודקה שאנחנו חיים- זה למטרה. זה כי יש אדם או דבר שעוד יהיו זקוקים לנו, שיש עוד דברים שלא סיימנו. אדם המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו- יש לך עוד הרבה נפשות וחיים להציל, יש לך בידיים כוח עצום. כל כך הרבה אהבה ואור לשפוך לכולם. את פשוט צריכה לתת לעצמך צ'אנס להפיץ אותו. המדריכה שלי סיפרה לי שבעבר כשהיא הדריכה בתנועת נוער, הייתה בת אחת מאוד עצובה שעברה חיים שלא היו קלים. והיה איזה מקרה שבו היא ממש הצילה אדם ממות. והיא פשוט אמרה למדריכה שלי, "זהו, אני מבינה עכשיו. האדם הזה ניצל בזכותי, אני חייתי את ה-15 שנים האחרונות בשביל זה, כדי שאני אוכל להיות המלאך שיציל את האדם הזה". בבני אדם יש כוח כל כך עצום שאי אפשר לתאר את זה בכלל.
א. אני ממליצה לך בחום לדבר על הבעיות שלך, ואני אגיד את המילה האסורה.. פסיכולוג, את אומנם לא יודעת מה מפריע לך, אבל אולי אם תשטיחי את צרותייך על השולחן, יוכלו לעזור לך. וגם אם לא, אוזן קשבת אפעם לא עושה רע.
ב. לנסות ולהתפלל, כל פעם שאת מרגישה ייאוש, פשוט להגיד לעצמך שוב ושוב ושוב, "הקב''ה אוהב אותי, הוא רוצה אותי כאן, הוא מאמין בי, הוא מאמין ביכולות שלי, ואני לא יאכזב אותו, אני אמשיך ואני אנסה בכל יכולתי לקום- כי זה רצון השם". חלק מהמטרות של הדת, היא כדי שנהייה אנשים טובים יותר, שנהייה דגם משופר של בני אדם- הקב''ה אוהב אותך כל כך, והוא רוצה שיהיה לך טוב, הוא רוצה שתתקרבי אליו, שתפני אליו. תנסי! שהמצוות יהוו בשבילך מקור קוח, מקור חיים.
ג. את מוזמנת בכל מצב לשיחה אישית, עם מלא אנשים מדהימים שנמצאים בפורום הזה. לפעמים הדיבור עם אנשים אחרים הוא מועיל כלכך, רק האוביקטיביות יכולה לעורר תשובות ושאלות שלא ידעת שיש בך, ושלא ציפית לקבל ולהציג.

מאחלת לך מכל הלב המון המון ב''הצלחה, וכאן אם את צריכה משהו, תמיד!
את בת של מלך!! והוא רוצה מאוד שתהיי שמחה.

אם תתאבדי לא יהיה לנשמה שלך שום שקט!!! והנשמה שלך כ"כ מתחננת לרגיעה, לשקט(אם הבנתי אותך נכון...)ופשר לתת לה אותו!ולא במוות! לפרטים ועזרה -פני במסרש...

וגם אם ממש קשה לך, תלכי לפסיכולוגית, באמת, זה יעזור...

חבלל..את נימצאת ביאושש..וזה הכי גרוע לא להאמין שיש ענין ליחיות! אבל תיתגברי על זה!! יש חיים כול כך טובים ויפים!!

וה" אוהב אותךך!!!!אתתת הבת שלו!!!הוא שומר עליך ואיתך גם שכואב כןן זה ניסיון קשהה אבל תפסי את עצמךךך

ותתגברי עליוו!כי ה" הביא לך תכוחות להתגבר לגמרי על הקשיים!!ודברי עם חברות אל תיכנסי יותר מידי למחשבות ולרגשות!צריך

גם לעבוד עם השכל שאומר לך מה נכון ומה אמת כן יש רגשות אבל את צריכה להבין שאת לא פה בישביל עצמך ואת לא תחליתי מתי את זורכת את המתנה המדהימה הזאת-חיים!! !!!!!!מיניסיוןןן!!בההצצלחחהה!!!=)

לא מזמן שהייתי ממש עצבנית כתבתי משהו, אבל אני חייבת לציין ששלך הרבה יותר מוצלח ...

אבל ת'אמת שלא הגשתי כמו המילים בשיר , הקצנתי  את זה כדי להוציא את העצבים ...

לנשוך את השפתיים ולשתוק..

זה כואב

לעצור את הכאב ולהכניס פנימה

הדמעות יורדות בפנים

ואף אחד לא רואה

ואף אחד לא שומע

הם זולגות בתוך הלב

כמו נחלים של דם שותת

ומכסות הכל במסך אדום בוהק

אתה רואה הכל מטושטש

לא מבין

לא יודע

מרוכז כל כך בכאב

אין מקום להגיון

אתה צריך שמישהו יבוא ויטלטל אותך

שתתעורר....

להוציא את את הכאב

שהוא בפנים מתעצם

לא נותן מקום לנשום

חונק....

אתה חושב הכל עבר

שוכח הכל

אבל הוא חוזר בפנים מכה שוב בגדול

לא נותן מנוח

סוחט את כל הכח

מייאש

די...!

אבל פתאום אתה קולט

כאילו פקחו לך את העיניים

שיש שם אלוקים

למעלה בשמים ...

אסור לשקוע ביאוש

אף אחד לא אמר

שזה קל

אבל אני יצליח ....

החיים לא ישרים יש עליות וירידות.

כמו שכתבת שזה מצב רוח זמני אז בעז"ה יהיה טוב!!!

ומתוך כל נפילה יש עליה יותר גדולה!!!

יומנעים

בס"ד

אימלה קודם כל בקשה על תחשבי על זה!!
אח"כ חשבת לעצמך אחרי נגיד חס ושלום תתאבדי חשבת פעם מה זה עושה למשפחה!?
במיוחד המצומצמת(אבא אמא אחים אחיות) וגם הרחבה(סבא סבתא דודים דודות וכו......)?????????
אימלה זה פשוט.......................
זה מפחיד זה שיא העצוב החיים אח"כ משתנים אני רואה את דודה שלי שהבן שלה התאבד!!!!
אימלה היא כמעט כל הזמן בוכה הם מנסים להמשיך אבל זה אחרת........
ולחברים ולחברות פתאום זהו החבר שלך התאבד הוא לא יחזור יותר!!!
זה עצוב זה קשה זה עושה לך משהו בלב!!!!!!!!!!!!!!!
לפעמים שיש שיר כזה מרגש נגיד שכולם שרות באולפנה או שיר של חתונה אני ישר חושבת עליו זהו הוא
לא יזכה להתחתן יותר אני לא יהיה בחתונה שלו...ומתחילה לבכות
עכשיו אני פונה עליך זה מה שאת רוצה שהיה למשפחה שלך ולחברות?????????(מקווה לתשובה!!)
אימלה אני מדברת(כותבת) בתור בת דודה וזה מה שאני מרגישה.....
 אם היה לי כח הייתי יכולה להמשיך ולספר איך אני מרגיש ומה זה עושה לכולם??????
אס אני מאחלת לך "כי אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך"
אמן!

זו פריקת לחצים? אז למה זה כתוב כמו שיר? בגלל זה חשבנו שזה שיר...

 זו אחלה של דרך לפרוק...

ב100%,  ממש נכון, אני לא אסתיר שמאוד מאוד התרגשתי בעצמי מהתגובה שלה, אני ממליץ לך באמת לקרוא כי כל מילה זהב.

בנוסף לכך, ממה שכתבת אני באמת חושב שפסיכולוג יוכל לעזור, וזו לא מילה אסורה, ממש לא, יש הרבה מאוד אנשים וביניהם גם מתבגרים רבים שנפגשים עם פסיכולוג מפעם לפעם, זה לגמרי טבעי ונכון במצבים שצריך, אבל וגם אם א"א מסיבות שונות, שוב אני מצטרף לדעת להבת כח שאת יכולה לשוחח באישי עם אנשים שאכפת להם בפורום הזה או בפורומים אחרים.

אל ייאוש! אף פעם אסור להתייאש! תמיד תמיד יש פיסת תקווה אחרונה, תמיד!. לא משנה מה המצב, אנשים יצאו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא (האימרה המקורית היא שונה אבל חפיף). אנשים חשבו שבחיים הם לא יראו אור! בין אם זה צרות בפן הרוחני, פיזי, וכדו', אבל הקב''ה הציל אותם. קיים שם אדם שכן יכול לעזור לך, הקב''ה אומנם "נותן" לנו צרות- מכיוון שהכל מאת השם, אבל הוא גם נותן לנו כוח אדיר כדי להתמודד איתם. 
צריך להאמין, תנסי אולי לקרוא את הספר של הרב ארוש, "בגן האמונה". יכול להיות שאת צריכה הפסק מכל המחשבות על הצרות ולהעביר את מחשבותייך למשהו שדורש ממך פחות כוחות נפש, ושיכול לעורר בך דברים- שמתוך הצרה, ודווקא מתוך הצרה תתקרבי אל הקב''ה.
העולם עובד ככה שיש לנו צרות, אין ברירה- ישנם דברים פחות יפים בעולם. אבל אנחנו מקבלים כוח, אנחנו מאמינים שישנו כוח שבאמת יושיע אותנו, שכל הזמן נמצא איתנו. אנחנו מאמינים שהקב''ה פועל בצדק ואמת, ושאם קיבלנו קושי- זה לטובה.
זה לטובה, כדי שתוכלי להתקדם, כדי שתלמדי על עצמך ועל כוחותייך, כדי שתתקדמי להשם יתברך. שום דבר לא קורה סתם.
אני חושבת שאפשר להסתכל על הצרות שלנו בשני גישות.
האחת, הכל לרעתי, הקב''ה שונא אותי, כל העולם שונא אותי, אין לי תקווה, שום דבר לא יצא ממני, ושהעניין פשוט אבוד. זה סגור וחתום שכל החיים שלי יתגלגלו לרע ורק רע.
השנית, שהקב''ה מאתגר אותי מאוד, שקיבלתי מנת צרות יותר מאחרים, אבל שהצרות האלה בעז''ה יתהפכו לטובה, שעם כל הכוח האדיר שתקני אחרי ההתגברות על הקושי- תוכלי להתקדם בכמויות כאלה אדירות.
אני בוחרת להסתכל על זה בצורה השנייה, אני יודעת שהכל לטובה, זה לא מונע ממני סבל לפעמים, זה לא אומר שלא קשה לי. אבל זה אומר שכשקשה לי, אני מאמינה! אני מאמינה שבעז''ה זה כן יעבור. באותו הרגע של הקושי- קשה לראות את זה ככה. אבל כשהרגש הרע עובר- אני מסתכלת על זה, ומנסה ללמוד, מנסה להתחזק ולהתקדם.

באמת באמת, שיהיה לך כל כך הרבה ב''הצלחה. ואני ממש אשמח לדבר איתך באישי, בתנאי שאת רוצה.
יום נהדר ומרומם.

בס"ד

אחותי?!!

החיים יפים..

א. בישבל זה יש ת'פורום צלילים ומוזיקה

ב.מי הזמר/ת ? 

ג. זה מפריע שזה מורד?

עושים משהו שקשור ליהדות.. מתפללים,פרק תהילים,קוראים משהו.. לומשנה מה.. זה נותן בד"כ הרגשה של משמעות לחיים..

מקווה שעזרתי..[= בה"צלחה בכל!!

תיקראי אותה שוב ושוב עד שתביני אותה ותראי שזה ירגיש לך יותר טוןב....

וגם לי זה קרה.... אני חיפשתי לי תעסוקה....(זה עוזר...)

בהצלח''ה

      ושיהיה לך המשך חיימשוגעים!!

לגוף יש את כל מה שהוא צריך, וגם כוחות הרגש והאהבה ממולאים דיים. מה חסר? הרוח. הנשמה זועקת ליחס. לצומי.
תשקיע ברוחניות, תתחבר לגובה. מיסטיקה אומנות לימודים וכדו'..
ואני לא מדבר רק על יהדות, למרות שזו ברירת המחדל הטבעית והראויה לך בתור יהודי

לך ללמוד מתורתו של ה' יתברך

אם אתה יכול בבקשה לכתוב שוב רק להסביר אותך מעט...

[מרגישה שכתבת דברים אקטואלים, אבל השפה קצת גבוהה..לא הבנתי הכל..]

אני בת עשרים ואפשר להגיד שכבר התבגרתי. עברתי הרבה בגיל ההתבגרות, וגם חוויתי הרבה את התחושה שאת מתארת.

האם את מרגישה דברים נוספים חוץ מהריקנות הזאת? עצב מוגזם? שיעמום? מחשבות שחוזרות על עצמן? (משהו מוגזם שאני מוסיפה: מחשבות על מוות?)...

לדעתי פניה ליועצת של ביה"ס (כמובן אם את סומכת עליה...) או למישהו מבוגר שיכול להכיל את מה שאת מרגישה יכול מאוד לעזור. וגם לדבר ולשתף מישהו במה שקורה לך, זה מוריד חלק גדול מהעול...

בהצלחה מתוקה. ותנצלי את הזמן של הגיל הזה... הוא לא חוזר....(יואו אני מדברת כמו ספתאלה... אבל 20 זה קצת שונה מ16...)

אממ... מה שרשמת על "דברים נוספים חוץ מריקנות" אז כן, כולם ממש נכונים לגבי..

ולפנות ליועצת..לא רלוונטי....או "מישו מבוגר".... בעייתי...*סובלת מאובדן אמון קטן*

כמעט כל אחד חווה את ההרגשות האלו. אומנם יועצת יכולה לעזור, אבל בדיוק כמו העצות של חלק מהאנשים פה.

אם את מרגישה שאין טעם בחייך, למרות כל האושר והעושר - צריך לפתור את הבעיה מהשורש. למה אין טעם לחיי? מה אני עושה פה בכלל? בשאלות כאלו מוטב לפנות לרב/מחנכת/ספרים...

ללכת ליועצת של בית הספר זה לא נקרא ללכת ליעוץ... עם כל הכבוד...

מצד שני עדיף שיותר אנשים ילכו ליעוץ ולא ימצאו להם כלום מאשר שבנאדם יסבול ולא יבין מה קורה לו...

ואכן, את צודקת, ואמרתי לה, אפשר ללכת למבוגר, רב, מחנכת... (היא רק אמרה שאין לה אחד כזה שהיא סומכת עליו...

נ.ב אם חושבים על מוות יותר מכמה פעמים,או יותר גרוע, מתכננים מוות, יש ללכת ליעוץ מקצועי. (אני לא מאמינה שהיא הגיעה למצב הזה...)

כתבתי "יעוץ" בשביל החרוז...

אפשר גם ללכת לחברה שעברה את זה כבר, או שכבר יודעת קצת יותר. אפשר ללכת לחברה גדולה יותר.

מי לא חושבת על מוות? מי לא "מתכנן" בלי לתכנן (ז"א - חושב מה יקרה אילו הוא ימות, או אילו יהיה לו דחף פתאומי ליפול מהגג שעליו הוא עושה עכשיו "ברכת חמה")? כמעט כולם. נחמד ללכת ליעוץ מקצועי, אבל אני חושבת שלא צריך. מספיק שיש מישהו שקצת יותר יודע ומבין, שאתה מאוד מעריך ואוהב...

לא יודעת מה בדיוק להגיד לך לעשות או לתת לך משהו כמו רשימת מכולת איך להתגבר על זה... אני יודעת שנועה ירון דיין בספר "מקימי" מתארת בדיוק את ההרגשה, שיש לך הכל אבל משהו בכל זאת חסר.ואז היא מספרת שהחזרה בתשובה מילאה לה את החלל הזה.(דרך אגב, אני ממליצה בחום על הספר-הוא מעניין והוא ממש חיזק אותי!)

 אני לא יודעת מה בדיוק להגיד לך שתעשי. אני מרגישה שאני ממלאת את הריקנות הזו כשאני קוראת ספרים של רבי נחמן, ספרים ברמה הכי פשוטה שלו, לא איזה משהו מסובך, וזה "מרגיע" את הנשמה שלי לכמה זמן.       

אפילו אפשר לאמר- משעמם מדיי! אין מה לעשות פה...

מד"א, להכין גינה, ללמוד לנגן על כלי מסויים, ללכת לחוג ריקוד-משו שעושה לך תחושה טובה...

אשמח לדבר איתך.....

בסוף יהיה הכי מגניב,

קצת ר' נחמן ישמח לך את הנשמה וייתן לך ערך לחיים

כי יהודי לא משנה איפוהוא הוא הכי טוב שבעולם וה' עושה איתו את הכי טוב שבעולם

ממש ממשברגע הזה

בעזהי"ת

שאדם שהתרגל לחטוא במשו מסויים, יתרגל לזה. וזה כבר לא מאוד יפריע לו.

--אז, מה אפשר לעשות נגד זה? אפשר לשנות את זה בכלל?

ברור. הרבה הרבה הרבה עבודה עצמית.
מזתומרת?
בואו נלחם ביצר בדרך שלו, סבבה? הוא עובד עלינו בדרך של הרגל? נחזיר לו בהרגל. נרגיל ת'צמינו  למשל, לעשות מצוות הפוכות. לדוג', אם היצר הרגיל אותנו, ניקח דוג' קיצונית, לגנוב? אז נרגיל ת'צמנו לתת לאחרים דברים משלנו. אחרי שנתרגל, היצר יגיד לנו "נו, תגנוב עוד פעם!" [או שבעצם הוא יתחכם ויגיד "נו, מה אכפת לך לקחת את זה? הוא לא ישים לב שזה נעלם..."], אז ההרגל שהרגלנו לעצמינו יגיד "רגע! מה העניין לקחת את זה?תתן לו את זה!".
זה כשלב ראשון.
אחר כך, אחרי שההרגל לגנוב יפסק- נוכל ללמוד קצת ת'נושא הספיציפי של החטא, ולהסביר לעצמנו כמה זה רע.
אחרי כל זה, ההרגל של לגנוב לא יעיז להטריד אותכם שוב..

להוציא את הקליפה ולגלות את הנשמה, אין כזה דבר שהנשמה נעלמת או משו אחר הנשמה תמיד נשארת רק שכלפי חוץ אדם שעושה עבירה ממשיך לעשות עברות כמו שכתוב עבירה גוררת עבירה ואז נדמה לו שהוא סיים עם יהדותו נשמתו של יהודי נשארת לעולמים אפילו אם הוא המיר את דתו ח''ו עדיין נשמתו נשארת עוד בגדר של ניצוץ אבל מתכסה בעוד קליפות של קדושה לכן אפילו שכאילו הוא המיר את דתו הוא נשאר עדיין יהודי למהדרין בנשמתו.אחת העצות של היצר הרע ימ''ש הוא לדכא את האדם ולהגיד לו לנשמתו מה הבעיה לעשות עברה לא קורא שום דבר העולם לא התפוצץ אם תעשה עוד עבירה וכך הוא עובר עליו עד שיהודי שעושה עבירה הוא כבר לא מרגיש בחומרתה ואז הנשמה מתחילה להתכסות עד שנשאר ניצוץ קטנטן שמפעפע אולי ביום כיפור וכו' העצה היעוצה היא לא להכנע לעצות היצר אלא להתגבר עליהם ולהיות בשמחה שאנו כיהודים העם המובחר צריכים להיות שמחים שהקב''ה מנסה אותנו ואנחנו מתגברים על הניסיונות וכך אנו מזרזים את הגאולה ואת המשיח שיתגלה תיכף ומיד ממש.  

נ.ב סליחה אם הרחקתי לכת בדברי.  

תשמח על כל מצוה שה' מזכה אותך לקיים, ולאט לאט תתחיל לשכוח שבכל אי פעם עברת עבירות.

ב"ה אתה קם כל בוקר, מתפלל, לומד תורה, מניח תפילין, משתדל להיות יהודי טוב,עוזר לאנשים, 

תתחיל לשמוח על זה וכבר תראה איך הכל מסתדר בעז"ה.

כול עבירה שאתה עושה עוטפת לך תנשמה ואם כבר לא רואים אותה זה אומר שיש הרבה קליפות והרבה שחור על הנשמה..

אבל היא לעולם אבל לעולםם לא נעלמת תמיד היא נישארת בתוככה עד שאתה מת..והיא היחידה שממשיכה איתך!!!

גם לי קרה מקרה דומה..תאמין לי היא נימצאת שם!!!!ומחכה רק לך שתימצא אותה!!!ואת העברות אי אפשר לימחוק אבל אפשר

לתקן ולעשות תשובה עליהם..

ונשארת איתך לתמיד, לנצח, לעולמי עד... גם אם את מתחרטת עליה. גם אם לא התכוונת לעשות אותה.

ואם את לא רואה אותה - זה בגלל שאת כל כך רגילה לטוב שיש בך, שאת לא שמה לב אליו... ואולי גם רגילים להסתכל על מה שרע - על העבירה שעשיתי.

אני משתדלת, כל פעם שיוצא לי לעשות חשבון נפש או להצטער על משהו שעשיתי - לחשוב גם על משהו (אפילו קטן) טוב שעשיתי באותו יום. לראות את המציאות כמו שהיא. אני לא כ"כ גרועה בסה"כ... ועצם זה שיש לי רצון להשתפר - זה מעולה!

שבת שלום!

כאילו, 13 עיקרים... ואע"פ שיתמהמה אחכה לו... . 

אנשים מה אתם חושבים שזה המשיח? סתם איזה מין יצור חדש שרוכב אל חמור? ממש לא!!.

כל היום אני רואה כאן בפורום ובכלל בעולם "אני רוצה להתהבד!!" נמעס לי מהחיים, ההורים, הכל, למה יש פיגועים, מחלות, דם, אררררררררררררררררר.... צונמי, רידת אדמה, שואה, אינטיפדה, וכווווווווו....."

העולם רק מחמיר מיום ליום... והמשיח יעזור לנו... יותר מובן?

ורחלי סתם שתדעי, היה תחית המתים, ניראה לי שווה לא?

מי שרוצה הסבר יותר טוב באישי.

הסבר באישי.

המעשים שלנו, הכוונה!!!

אבל דוגרי- אנחנו באמת רוצים את המשיח? כאילו החיים יהיו שיא המסובכים כשהוא יבוא!!

בס"ד

בשביל שהמשיח יגיע, אנחנו צריכים "לכסוף אליו תכלית הכוסף" [ציטטתי נכון?]. שזה אומר לרצות אותו הכי הכי בעולם, להתרכז כל החיים שלנו רק במטרה שהוא יבוא..
לצערנו אנחנו מאד רחוקים מזה היום, כי אנחנו בכלל לא מבינים מה זה בית מקדש. אנחנו לא מכירים מציאות מתוקנת. לפעמים נראה לנו שהדבר הכי טוב שיכול לקרות זה שהחיים ימשיכו באותה שבלונה שההורים שלנו הלכו בה, וההורים שלהם, וההורים שלהם, ושום משיח לא יבוא ויפריע לנו באמצע ויעשה "חיים קשים יותר"...
וואו כמה שזה לא נכון. ככה אין שום מטרה בחיים שלך, ואתה מפספס הכל. במקום לתקן עולם במלכות ש-ד-י, שזה בעצם התפקיד שלנו, אתה מבזבז הכל לריק.
[לדוג': מישהו פה נהנה השנה בליל-הסדר? יפה. עכשיו תחשבו שזה רק הזיוף, שזה עלוב ומסכן יחסית ללילה המדהים שאמור להיות לנו בירושלים, אוכלים את קרבן הפסח, ולא רק עושים דברים "לזכר". קראו עולם קטן של פסח.]

בשביל זה צריך ללמוד כל הזמן על ביהמ"ק, על המשיח, כדי שנדע מה זה ורק אז נוכל באמת לרצות את זה...
לדוג', יש חוברות ממש טובות, לכל חודש, עם לימוד יומי על המקדש- "המקדש בדרך". זה הכי הכי מומלץ בעולם! וגם כמובן לבוא לסיבוב שערים, ללכת למכון המקדש, ובכלל- כל אחד יכול לחשוב מה הוא עושה בשביל שייבנה המקדש וככה לאט-לאט נבין כמה שאנחנו רוצים אותו...

והערה לסיום: לא יודעת מה אתכם, אבל אני אומרת כל בוקר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח..." ואני משתדלת מאד גם להתכוון למה שאני אומרת. תחשבו על המילים פעם.

אם אנחנו בדור "אתחלתא דגאולה" זה אומר שאנחנו בתהליך בימות משיח.
שהמשיח יבוא בסוף התהליך.
התהליך הזה הוא ארוך מאוד לפי הבנתי.
איך אנחנו יכולים להתפלל כל הזמן שיבוא המשיח אם אנחנו בתהליך?
לא עדיף שנגמור ת'תהליך ואז נתפלל?

ובכלל, יש סיכוי שהמשיח יבוא בדורינו?
אם אנחנו התהליך, מי אמר שסופו לא יהיה עוד כמה מאות שנים?
אנחנו יכולים לקרב, אבל עדיין, אנחנו כ"כ רחוקים.

אנחנו בכלל באמת מוכנים לחיי ימות המשיח?

למי שיש תשובות, הגיות ומחשבות, לדבר..
אבל לא לנצל"ש לשטויות, בבקשה.
מקסימום אפנה את התגובה הזו לבראש יהודי, אבל חשוב לי לשמוע את דעתכם.

תודה.

לפי מה שאני יודע, המשיח יכול להגיע בשני אופנים:

או שנחזור בתשובה ונתפלל ונרצה שהמשיח יבוא, לכן אנחנו אומרים 'אחכה לו בכל יום'- כי הוא בפוטנציאל ודאי יכול להגיע כל יום, אנחנו לא סתם מתפללים שיבוא בכל יום, אבל זה רק אפשרות אחת,

אפשרות שניה היא שלא ניהיה ראויים לביאת המשיח ואז הוא יגיע בתהליך הפורמלי... גוג ומגוג וכל זה, אבל, כל זה לא חייב לקרות, כלומר, אם המשיח יגיע עכשו אז הכל יגמר בלי 'אתחלתא דגאולתא' ו'חבלי משיח' וכל הדברים האלה

התחלנו את ה"אתחלתא דגאולה", בזה (לי) אין ספק. אבל אם כולנו נהיה במדרגה גבוהה, המשיח גם יבוא עכשיו (ולכן צריך להתפלל, כי תפילה מעלה מדרגות).

התהליך של הגאולה הוא אכן איטי לפי הבנתנו, אבל ה' יכול לעשות הכל. גם להביא את המשיח עכשיו - למרות שאנחנו חושבים שזה יקרה רק בעוד כמה עשרות שנים, עד שנהיה כולנו במדרגה ראויה.

לחשב את הקץ, אי אפשר. התהליך יכול להגמר בעוד עשור, ואולי בעוד מאה שנה. אבל אפשר לשים לב להתפתחות האדירה שלנו, להתקדמות הרוחנית (כן! כן! עמ"י מתחיל לברר לעצמו את הדרך שוב, אחרי שפרק עול אי שם לפני מאה-מאתיים שנה), ולומר שזה יקרה הרבה יותר מהר. וזה תלוי בנו. קודם כל - בהתקדמות של כל אחד. אח"כ - אנחנו גם צריכים לקדם את כולם איתנו.

אני באמת מאמינה שהמשיח יבוא בעז"ה בימי חיי. ואני גם יודעת ומקווה, שהוא יגיע מחר. אולי לה' יש תוכניות אחרות בשבילנו...

[זה תגובות על שירשורים שהיו פעם , יש קשר...]

1)

שאלת שאלה יפה!

נחדד את השאלה ברשותך -

מצד אחד כתוב - "ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא"
מצד שני כתוב - "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת"

אז....רגע , תחליטו , זה אמור להיות שאנחנו לא נהיה מוכנים אליו? אז...למה לחכות לו?!
אנחנו אמורים לחכות לו? אז...למה כתוב שהוא יבוא בהיסח דעת?!

התשובה: את עומדת ברמזור. מחכה שכבר יהיה האור ירוק בכדי שתוכלי לעבור את המעבר חציה.
את מחכה...מחכה...ו - הופ!! הרמזור בבת אחת מתחלף לירוק...
את לא היית מוכנה לזה עכשיו. זה הפתיע אותך הפתאום הזה שזה התחלף לירוק....
אבל - את גם חיכית שזה יתחלף לירוק!
הנה מציאות שאנו מחכים למשו אבל...הוא מפתיע אותנו.

כך גם יהיה בעז"ה עם המשיח. אנחנו מחכים לו שיבוא כל יום! באמת כך! מחכים לו ממש...
כל יום ויום המשיח יכול לבוא. רק צריך את ה "שריקה" של ה' והוא כבר פה...
אבל מה , אנחנו לא עוצרים את אורח החיים שלנו. אנחנו ממשיכים רגיל...
עושים בגרות , עובדים , כסף....למה? הרי אם אנחנו בטוחים שכל רגע הוא יבוא - נעסוק רק בתורה...??
לא. אנחנו מאמינים ובטוחים שכל רגע הוא יכול לבוא - אבל - אנחנו לא צריכים לעצור את אורח החיים שלנו בשביל זה.
[כי אנחנו לא יודעים בברור מתי הוא יבוא - ממשיכים אורח חיים רגיל...]
אנחנו צריכים להמשיך רגיל ועם זאת להאמין אמונה שלימה שהוא עוד מעט בא...

כן. המשיח שיבוא בזמן שאנחנו מאמינים שיבוא ["כל יום אחכה לו"] אבל - בד בבד זה יהיה בפתאומיות ["היסח דעת"].

על כן , בכדי שלא נתבלבל:
אנו צריכים להאמין שהוא יבוא היום. עכשיו. לחכות לו.
בכל יום אני צריך לחכות לו - איך מחכים לאדם? עומדים בפתח וחושבים , הנה הוא כבר כאן. זה - לחכות...
איך הוא יבוא? אין לי מושג. אני סומך על מי שברא אותי שאם עולם כזה נפלא הוא ברא , ולהחיות מתים הוא יכול -
את המשיח ברור לי שהוא יכול להביא בכל עת ובכל זמן ו...אני תמיד אמור לצפות לו שהרי אולי עכשיו הוא יבוא...
למה הוא לא בא עד עכשיו? כי...ה' עוד לא "שרק" לו. אבל - כשהוא "ישרוק" לו הוא יבוא לפה מהר!


מקווה שקצת עזרתי.
בציפיה לביאת גואל ולבניית בנין אריאל בעז"ה.
בהצלחה!!

2) עוד שירשור "טרי" בנושא..

Forum/Forum.aspx/t97525

מקוה שזה הובן.
בהצלחה.
שבת שלום!

גם אני יכולה לפתוח עצומה שקוראת לשחרורם של הברווזים האוסטרלים מגן החיות באפגניסטן!!

מה הקטע לפתוח עצומה כל שנייה?

אבל  אח שלי הקרוע פתח עצומה דומה... משהו כמו לשקרוא לפינגוונים האינים לעשות שלום עם שאר הפינגוונים בעולם!!!

ופתחתי עצומה  שקוראת לסגירת העצומות המפגרות שפותחים כל שנייה... אני אביא קישור... ותחתמו, זה ממש חשוב!! 

http://www.atzuma.co.il/petition/enybady/1/

בבקשה תחתמו!!

מה אתה רוצה שניכתוב?

יש הרבה סיפורים... כמעת שש מליון...

במה להתחיל?

שאנשים (או חיות במקרה הזה...) יכולים לעשות דבר כזה!?!

למה?

כי אנחנו לא נראים כמוהם????

ויש לי לפרוק משהו....

אני עוד יחיה מחדש את היטלר יימח שמו וזכרו ויהרוג אותו שוב בעינויים קשים!!!

              או בקיצור - אני אנקום!

מעבר לזה שהוא ממש מעניין ומומלץ הוא גם דיי מסביר איך המצב הדרדר לכזה שאנשים התנהגו כמו חיות פרא..

למרות שתכלס אין שום צידוק לזוועות האלה

זה יום כ"כ עצוב..

כל היום הזה אתה בבאסה, מנסה לעקל את כל הזוועות שהיו שם..

זה כ"כ לא נקלט... עצוב

יש לי חברות שלא רוצות ללכת ואני ממש מבינה אותם אבל-

אני חושבת שזה חשוב. כי למרות שזה קשה ומזוויע, אנחנו חייבים לזכור. המחשבה שנערה בגילי שניצלה, עברה כאלה זוועות ואז הקימה משפחה למרות הכל מצמררת אותי... לכן אני חושבת שזה כ"כ חשוב שנקדיש קצת זמן  לסרטים\טקסים\סיפורי חיים כדי שנוכל להרגיש ולו במעט את מה שעברו כל הניצולי שואה האלה שחוו זאת כמה שנים איומות.

ה' יקום דמם של כל הקדושים שנספו.

היא נפטרה לפני כמה שנים בארץ עם בערך 10 נכדים... היא היתה באושוויץ וניצלה...

היא סיפרה כי היתה קבוצה של ניצולי שואה שהוציאו ספר עם כל הסיפורים שלהם, אז ככה כל המשפחה ידעה את הסיפור שלה...

זהו, אין לי יותר מה להוסיף... כאילו, יש, אבל אין לי כוח לכתוב את זה... זה קשה מידי...

אבל כימעט והם הגיעו לסבא וסבתא שלי....

זה פשוט לא להאמין כמה ב&*%$^$%&^*)&ת יכולים ליות הגרמנים.....

קראתי כתבה על איך תפסו את אייכמן אבל את כל הסיפור....

ופשוט למה לא היתעללו בו עוד?! הב&^$*&*&^*&^$^&)&ה הזה....

ואגב אם מישו ראה את הסרט הנער בפיג'מת הפסים...בטח מיתחרט כמוני...

אני מזהיר אל תיראו.....

לא לבעלי לב חזק גם....

אבל מזמן..

למה? זה כ"כ קשה לראותותו.. ?? כי הספר דווקא טוב..

לא ידעתי שיש גם סרט..

שואה זה באמת נושא עצוב, מתחילת השבוע אני חופרת את הנושא בגלל שיש לנו טקס ואנחנו משתדלות השנה להשקיע כמה שיותר.
ובע"ה מחר ייצא לנו טקס קשה.כואב.עצוב.
והגעתי למסקנה כזאת:
לא משנה כמה נלמד,נעשה,נקריא,נזכור וכו'
ב-ח-י-י-ם אבל תזכרו- בח-י-י-ם אין שום סיכוי שבעולם שנצליח לעכל באמת את המספר העצום 6,000,000.
כאילו, באמת, אני לא חושבת שמישהו יכול לעכל דבר כזה, אפילו הניצולי שואה בעצמם!!
אני לא בטוחה שכל הניצולי שואה מסוגלים לעכל את גודל הנס שקרה להם שהם שרדו וכל מספר האנשים העצום הזה
פשוט נכחד מהעולם!!

ויש לי תהייה שמנקרת בראשי כל שנה:
איך אתם מסבירים את הדרך של ה'פאנאטים'[שונאת ת'מילה הזאת] לא לשיר את התקווה וככה לזלזל במדינה,
הם לא מבינים שכל 6 מיליון יהודים חלמו,קיוו ולא הגיעו למצב שבו אנחנו כיום??
מדינה חופשית,צבא,ממשלה,יישובים,ערים,שדות,כרמים,מוסדות וכו' וכו'.
אני פשוט לא מבינה את זה,
איך הם מעיזים לזלזל "בדמם של כל הנרצחים" ולא לשיר את השיר שהם כל כך חלמו לשיר במצב שלהם!! איךך???
כל שנה אני חוטפת מזה ג'ננה חדשה!! זה פשוט משגע אותי!!

אני בטוחה שאני לא מצליחה להביע את הבלבול והכעס שלי על הכתב,ככה סתם.
אבל... אין, זה הורג אותי מבפנים המחשבה הזאת שמיליוני!! כן,מיליוני אנשים נהרגו,נרצחו,נטבחו,מתו מרעב או ממיתות משונות ומזוויעות
ואנשים אגואיסטיים[כן,אגואיסטיים] שנולדו למציאות טובה ונושמת,פשוט מזלזלים בכל הנשמות הטהורות האלהשמסרו נפשם על קידוש ה'!!
נכון, אני מבינה,הממשלה תקעה לנו סכין בגב ופשוט פוגעת בנו בצורה שלא תאמן,אבל אווף... פשוט אווף...

[סליחה על החפירות,הייתי חייבת!!]

אנשים תעמדו,תשירו.... מה יש לכם?!

לפחות אולי זה יהיה סוג של היזדהות עם האנשים מהשואה....

זה כזה מעצבן....

לעזעזל מה עשו 6 מיליון יהודים שהם היו צריכים למות??????????????.............

במה הם חטאו??......

יש למישהו הסבר?

זה כאילו כמו משו חיצוני על מה שיש להם ביפנים...

לא זוכר איך זה הולך...עם המראה יבואו גם המעשים....סתם בלי קשר...

איזה רוע לב גזענות אכזריות בהמתיות יכלה להיות לעולם שלם.....איזה עצובב וכל מילה שמישו יגדיר את השואה הנוראית הזאתי זה יגמיד על מה שהיא הייתה וגם רואים שזה היה משמייים כמו כל דבר כי מה ההיגיון לרצח כל כך המוני של עם ועולם שלם שותק כי אם ה' היה רוצה לגמור את זה היינו גומרים את המלחמה הארורה הזאתי מהר... !! אין מילים לתאר את האירוע הזה ששינה את פני האנושות ועיצב את מדינת ישראל ואופיה להיום...

ואנשיםפ שפעם צחקו על הניצוליםם לא הבינו כאילו באיזה סטיאוציה באיזה דבר קשה הם עמדו ובגבורה!! מי שיצא בחיים משמה גיבור!! קראו להם סבונים למה בגלל שעוש מהם סבונים אני לא מבין איך עם  מתפרד ומתחלק ככה שחלק חושבים שחצי מהעם שלהם בא והרגו וטבחו אותו כמו צאן אנשים רעים ואכזריים ואתה לא יודע איזה קשה זה כי ברגעשלוקחים לך את האוכל שתייה תנאים אנושים בסיסים אתה מאבד כל צלם אנושי שיש לך ואז אתה כבר נכנע ועצם זה שיצאת משמה זה נ-ס!!

אבל זה לא נכון להגיד שהקב"ה לא היה שם היה שם ניסי ניסים פשוט והוא היה בכל צעד ושעל והגן ושמר תראו כנראה שה' רצה לעשות לנו שיחות התעוררות קטנה להראת לנו שאנחנו לא שייכים לגווים ואפעם לא נהיה כמוהם בגלל שנטמענו בהם מידי ושכחנו את מוצאנו והכי עצוב שלא למדנו לקח בכלל כאילו מה עם החזרות שטחים ונישואי תערובות?? עצוובב גם המצב של היום כאילו חשבתם איזה טראומה ממש בלשון המעטה הייתה לילד שגדל בשואה או איזה אובדן זה לאבד משפחה שדלימה את ערירי בודד לבד ?! והיום שמעתי משפט שמאוד קומם ועיצבן אותי ברדיו איזה אחד אמר האשכנזים יותר מתאבלים בשואה בגלל שהם עברו את זה המזרחיים לא יבינו זאת בחיים מה הבנאדם הזה שפווי!?! נורמאלי?? למה עשו לנו !! את זה כי הם אשכנזים ואנחנו מרוקאאים אז לא ?! לא עשו לנו את זה בגלל הלאום שאני כל כך גאה בו בגלל עצם מהותנו וחיינו בתור יהודיים זה הפרי ע להם וגם נגיד אם זה היה קורה לעם אחר זה היה עדיין עצוב אז לבוא ולהגיד לי שאני לא עצוב ביום הזוועתי והנוראי הזה בגלל שאני תמני ואתה אשכנזי!? מה זה השטות הזאתי ועוד גזענות זה הצרעת של העולם שלנו...;(

אווויי טעטא ועוד במקום שיבוא וויגנו על חלשים במקום זה הכי קל לדרו ךעליהם ולזלזל בהם למה יום זורקים את ניצול י השאוה לכלבים במלאה בקוששי נשאר לנו אז אתם גם בחייהם לא מספיק מה הם עברו לפני 64 שנים אז פה במדינה שלנו ?! הם צריכים לעבור אלימות כלפי קשישים התעלמות וחסור עזרה מהממשל שרק מתכחש להם ולא מעז להסתכל להם בפרצוף כי כבר אין להם ת'כוחות להלחם?!? האנשים האלה  שבזכותם ועצם קיומנו זה בזכותם אז לבוא ולעות להם ככה זה לא פחות גרוע ממה שעשו לפני 60 שנה...

                                                         מזעזע

אי אפשר אפילו לתאר ....

יש שיר שאומר , '' כשחושבים על השואה תחשבו על בכיו של ילד , על זעקתה של ילדה ''

אם קשה לתפוס מה זה בכי של ילד שראה את ההורים שלו נרצחים לו מול העיניים , צריך רק לנסות לדמיין 6 מיליון זעקות ובכיות כאלה .....

בטקס יום השואה , באולפנה היום , לפי מה שראיתי ,  הטישו היה מצרך מבוקש....

אי אפשר כול מילות הזוואהה..לא יספיקוו..מה שהלך שם מטורף לא אנושי!!!!!!!!!!

תחשבו על זה שעברו בסך הכול 60 שנה.

יש לנו מדינה משל עצמנו,צבא אחד מהחזקים בעולם...

היטלר ימחשמו ניסה להשמיד אותנו אבל להפך הוא גרם להמון יהודים לעלות לארץ ולישב אותה.

סבא וסבתא רבה שלי היו ניצולים סבא בא מבית חרדי ובמהלך המלחמה חזר בשאלה,וסבתא שלי הייתה גויה אבא שלה החביא יהודים בביתם בפולין. לאחר המלחמה היא התגירה והתחתנה עם סבא שלי. יהי זכרם ברוך...

אבל דיי מיזמן...

ליפני איזה שנתיים...

אני חושבת, שבדור של הילדים שלנו אנשים כבר יתחילו לפקפק באמיתות השואה, ומכאן - שבמגזרים מסוימים בעמנו, אנשים יחליטו שאין עניין להקים מדינה יהודית, והכי קל ונוח - לפרק אותה.

מייאש?

אני מקווה שעד אז נצליח כולנו להבין באמת מה המשמעות של מדינה יהודית בארץ ישראל, בלי קשר ל"עד כמה השואה היתה איומה, וכמה הגויים שונאים אותנו". 

ערב שבת שיוצאים כל החברים...זה קורה מלא...

אז אני שוכח מכל הצרות...(טוב בדרך כלל אני שוכח מהם...אז מי אני שידבר...חח)

זה אשכרה קורה רק בערב שבת..

אז שוכחים פשוט מכלהצרות=]

איזה כייף לראות שיש אדם שאוהב את החיים! כן ירבו... בעז''ה!

תהני, ותתמכרי

אני יתפוס אותך...

תחדשי...ובאמת סוף סוף היתווסף לרשימה המצומצמת אחושילינג משו ב&^$%^#$&%^*ה אחת שמחה...

תיזהרי...זה ממקרקר...

שקוראים לזה "נוער"...

טוב, וגם "וגיל ההתבגרות"....

לפני בערך שנתיים כמדומני, ועברתי על יד גו'ק שהיה הפוך על גבו בדרך לבית ספר, ובאתי אליו והפכתי אותו. ואז אחרי כמה צעדים שלי ראיתי שהוא שוב התהפך, ואז שוב הפכתי אותו וכו' וכו'. והייתי צריכה ללכת, ולא הצלחתי, הרגשתי כלכך רע להשאיר אותו ככה. אז קראתי לאיזה ילד, והוא לא הבין אותי ופשוט בא ונתן לג'וק מכה ענקית שהעיפה אותו. בקיצר, זה היה עצוב.

מה שאני מנסה להגיד, שכן, טבעי שתרגישי רע לגו'ק, לדעתי זה טוב לחוס על כולם, גם לדברים הכי קטנים. לא סתם יש את האימרה "לא מסוגל להרוג זבוב" זה מראה על רגישות כלפי הכל, כמו שמשה רבנו סחב על גבו את הכבשה. זה דבר מבורך וטוב!.

אין כזה דבר לא רע להיות בגישה מסויימת, אם זאת גישתך והיא לא פוגעת בך, המשיכי בה. להפך זאת גישה רחמנית וטובה.

סתם לידע כללי, ליתושים אין הרבה זמן בחייהם, אז לרוב אני בספק אם יש להם משפחה, או מכרים. לגבי רגשות, לא יודעת.

לילה טוייב!!

יכול להיות שיש להם רגשות אבל אסור להקיש בין המושג רגש ששייך בבן אדם למושג רגש של בעל חיים. זה כמו שאהבת אימא לתינוקה לא דומה לאהבת כלבה לגוריה...

סתם להרוג בעלי חיים זה צער בעלי חיים. ולפי המקובלים גם לקטוף סתם עלה ללא טעם - אין לעשות כן, וכמו שאמר הרב קוק לר' אריה לוין.

כתוב בכתבי האר"י שלא לפגוע בשום חיה ואפילו בנמה. אבל מה שברור שאם הג'וק מפריע לבן אדם, לחבר, לאישה, אז אי אפשר להתחסד במידות חסידות שכתובים בכתבי האר"י ז"ל ולא מתאימים לכל אדם ולפגוע בואהבת לרעך כמוך שזו מצווה מהתורה. אדרבא, אם נהרוג את הגו'ק הזה מתוך מצוות ואהבת לרעך כמוך- יהיה לו עילוי. לפי רמתו ודרגתו. 

אין מקום להרגיש רוצחת, אבל יש מקום להרגיש צער.

בס"ד

איך את משווה בין חיה לאדם?!

יש כאלה שלא יכולים להרוג אותם בגלל גועל, לא בגלל אכפתיות. אצלך המקרה לא ככה!

יש בך המון אהבה לעולם ולנמצאים בו, שזה פשוט מדהים...! אין כאן קשר לגישה אלא להרגשה, והיא טובה מאוד

או לתת לה לגסוס ושהיא תשאר בחיים.

והיא לא הבינה מה עובר עלי.

פעם ראשונה!!!!!! (מחיאות כפיים....)

אבל זה מותר כי הוא לא חי הרבה וכי הוא עוקץ, אבל מקק?? (שלא תבינו לא נכון-הוא מגעיל אותי, אבל אם מישו מגעיל אותי זה סיבה להרוג אותו???)

לג'וקים יש תחושות.

זה בערך כמו שהרב סולובייצ'יק

כותב שבע"ח יכולים לחוש כאב(פיזי) אבל לא ייסורים(רוחניים)

אם את תתלשי לג'וק רגל ייכאב לו,כי לו תחושות-מנגון עצבים.

אם תהרגי אותו מייד הוא לא ירגיש,

ולא קרה אסון.

ואמרו לי שאין להם רגשות....

אבל אני עדיין לא מסוגלת להרוג אותם...

הרב שך אומר שכן, והרבי מליובביץ' אומר שלא...

אה, ועוד משהו: לא זורקים פצצות - פשוט יורים אותם...

אני יודעת שעם ישראל חיי תמיד....

תחשבו על זה!!

עמ''י שרד דברים נוראים והיום אנחנו חיים במדינה ובארץ משלנו....

קודם כל , ברור שהיא תעלב. 
בת רגילה - מן הסתם תעלב.

היא לא יודעת למה את לא ענית לה - ומן הסתם היא חושבת שזה בגלל
שאת היית עם ההיא ואמרת להיא - "אין לי עצבים אליה" או משו כזה.
לכן , פתרון הכי פשוט - לכי דברי איתה.

לא יצא לכן לדבר - לכי תיזמי את הדיבור.
רק , בקצרה , טיפ - תסתכלי על החתימה שלי.
עוד טיפ - דברי איתה עם המון אהבה. בלי כעס אפילו אם היא תגיד לך דברים ש...לא נעים לשמוע.
תגידי שאת טעית. אבל את מצטערת. את תשתדלי לא לעשות את זה שוב.

[שירשור בנושא: Forum/Forum.aspx/t96755 ]

עידוד - בשורות טובות.
המון בהצלחה!

אל תילחצי...

גם לי זה קרה פעם...  תיכתבי לה מכתב ותסבירי לה הכל במכתב.... ואם היא לא רוצה לקרא אותו (מוכר....=) אז פשוט תגידי לה את זה גם אם היא "לא מקשיבה לך"... ואם זה לא עוזר אז פשוט אל תדברי איתה ביכלל עד שהיא תתחנן שתדברי איתה....(זה מ'זה כיף!!!=)

ואל תידאגי יהיה בסדר וכמו ש"אח" אמר תיראי את החתימה שלי...

                                                בהצל''חה....

זהו אז זה מה שעשיתי ומקודם פשוט התקשרתי אליה ואמרתי לה:"מה נשמע?" אז היא ענתה:"בסדר"

אז אמרתי:"מה קורה" "בסדר" ואז אמרתי לה:"תקשיבי באותו יום שלא עניתי לך פשוט החלטתי לא לענות לאנשים, אני נורא מצטערת אם לקחת את זה אישי אבל אין לי שום דבר נגדך" וככה ניסיתי להסביר לה קצת ואחרי שגמרתי לומר לה הכל אז היא אמרה:"בסדר, בייייייייייי"

וזה קצת הצבן אותי שככה זה נגמר כי ציפיתי שכאילו היא תגיד:"נכון אני מבינה " או משהו כזה אבל היא כאילו סימה בלתת לי הרגשה מזה דפוקה כזאת ואני עדין לא יודעת מה לעשות!!!!!!!!!!

לא טלפון - לא SMS - לא ICQ.

Forum/Forum.aspx/t96755
[תסתכלי , שם , בתגובה [שתיהן] שכתבתי - יש התיחסות ל - "את עומד מולה".]

בהצלחה!

בס"ד

הגיוני שזאת תהיה התגובה שלה-
לפעמים קצת קשה לקבל את האמת.
חכי, לאט-לאט היא תעכל את זה. תבין שלא היה לך שום דבר נגדה.
בעה"י תחזרו להיות חברות. זה רק משבר קטן. קורה.

[לא כל-כך מסכימה עם 'אח..' לא כולם מסוגלים לעמוד פנים מול פנים.
טלפון זה לא הודעה- זאת עדיין שיטה טובה למי שקשה לו.]

אבל לא באסמס או באייסי, כי זה קצר ולא אישי...

אם את טובה בכתיבה, תכתבי לה מכתב-אי אפשר להתעלם ממכתב- ותסבירי את עצמך. תתנצלי, יש לה סיבה להעלב, גם היא לא מוצדקת(הסיבה)... אל  תצדיקי את עצמך, תגידי לה שהיא צודקת ולא היית כ"כ בסדר, אבל היית צריכה להרגע או משהו ולכן לא ענית לה... אם היא חברה באמת טובה, היא תבין... ב"הצלחה!