פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1853)

יש מצב - שהיא לא הייתה אף פעם "דוסה".
אולי אני טועה , אבל זה מה שאני חושב.

אולי היא התלבשה כמו "דוסה" , חשבה -
ואפילו הרגישה ככה...
אבל , זו לא הייתה היא באמת. כנראה בגלל שההורים שלה או מישו השפיע -
עליה אז היא האמינה חזק בה'...
לכן גם אני חושב ש - היא נפלה מ - ה"דוסיות" הזו.

דברי איתה. לא בקטע שאת כועסת עליה -
אלא , בגלל שאת אוהבת אותה - את דואגת לה.
תשאלי אותה למה היא ככה...דברי איתה איך היא יכולה לחזור ל - "דוסיות" האמיתית.

  [עוד משו - לא יודע אם זה יעזור , אבל אולי כדאי שתנסי -
  * תגידי לה כשהיא מקללת - "עזבי , אחותי - המילים שלך יקרות מידי. חבל לך לבזבז אותם סתם...". עם חיוך יפה.
  * זה משו ש...רק אם את יודעת שתוכלי לעשות את זה בלי לפגוע בה תעשי את זה. לדוגמא קוראים לה "רותי" -
    תשאלי אותה בחיוך [!!] כזה - "איפה רותי?" היא תגיד לך - "כאן" - תגידי לה , "לא , רותי של פעם...".
  שני הדברים האלה בד"כ נותנים להם הבזק כזה של אור במחשבה...]

כל זה - מתחיל לדעתי בזה ש...
אנשים מאמינים בה' - מה שה' לא רוצה ממנו.
כך ש...מגיע רגש אחר - הוא שובר אותם.
ידיעת ה' במצב הזה בד"כ מחזירה אותם ל - "דוסיות" האמיתית.

"אל תוכח לץ פן ישנאך - הוכח לחכם ויאהבך"
דברי אליה בהסתכלות ש...בגלל שהיא אחת עם ראש על הכתפיים את אומרת לה את זה.
תעשי את זה עם המון - חיוך , הקשבה - ו...הכי חשוב - אהבה.

בשורות טובות.
המון בהצלחה!

היא סיפרה לי שפעם היא הייתה דוסה כזאת כשהיתה קטנה ואז היתה לה תקופה של כמה חודשים שבהם היתה ממש לא דוסית ואז היא חזרה להיות דוסית והיא היתחרטה על זה שלא היתה דוסית והיא לא רוצה לחזור לזה....

אבל בכל זאת ממש תודה!!!

(אני משמאל. זה שנה שעברה בגינה שלנו, כשמימני החמור מושיקו יהי זכרו ברוך). (והבגדים זה האופנה שהיתה אז..)

בס"ד

שרגא זכור לטוב.

חחחחח

ברור שלא לשים..

מי שצריך לראותותי יראה.. השאר לא!!!!!

^^ זה בגיל שנתיים בערך.

כל יום אני לובשת דמות אחרת! בגלל זה...

נגיד היום אני בובספוג. להראות לכם תמונה שלי איך אני ניראית היום? ככה:

בס"ד

מי אמר שבמשך ה3 שנים האלה הם יישארו יחד?

סתם תירוץ והתגרות בגורל.

תקראי לא רק את הכותרת.. ויפה על האיפוק אני מעריך את זה..

ולכן יש לי מה לרדת..

טוב נדבר.. חחחח |חכה חכה|

לדוגמא לאחי יש חבר שמתארס עם חברה שלו... והם היו יחד מהשישית... הזוי משהו...

וזה לא אומר שכדי...

בס"ד

זה לא אומר שזה נכון.
כי תכל'ס, באותה מידה הם יכלו להיות ביחד גם אח"כ ולהתחתן.

יש לי מורה שהיא ובעלה חברים מכיתה ח' ...

ז-ה הזוי...

האם א ת ם הייתם עושים את זה.

מעולם לא היינו אנשי חינוך נשואים כדי לקבוע אם זה טוב או לא...

חברות מלכתחילה לא אמורה להיות!

כל הבעיות שבאמצע.. אני לא יפרט עכשיו..

למה להיות חברים.. אם מלכתחילה החתונה המיועדת היא עוד הרבה זמן?

למה לגרום להתחתן מוקדם (לפני הזמן) רק.. כי אין כוח לחכות???

לא שלא יובן דברים לא נכונים מדברי.. אני בעד להתחתן מוקדם.. אבל "בעיתו ובזמנו"..

אני מכירה כמה שהתחתנו רק בגלל שלא יכלו יותר לחכות כי מהשישית הם ביחד.. מי אמר שהם מוכנים..?

א. קשה חבל על הזמן לישמור על כל הגדרות ולא ליפול.. מי אמר שהם יצליחו?

ב. בגיליים האלו כל אחד בונה את עצמו וכשהם ביחד הם בונים את עצמם באותה הדרך ולא תמיד זה מתאים לשניהם... אם חס וחלילה הם יפרדו אחד הצדדים ימצא את עצמו לבד בלי דרך חיים שהוא בנה לבד ובטוח בה מה שיכול לישבור בצורה מטורפת!

ג. עכשיו אני מדברת מהצד של הבנות-נערה בגיל הזה צריכה לחזק קשרים עם החברות שלה וגם לילמוד ולחיות! חבר

חבר אומנם יקשיב לה אבל החברות יבינו הרבה יותר טוב.... והיא גם תפסיק לילמוד...(אני מדברת מניסיון)

אם היא צכה להרגיש שיש מישהו שאוהב אותה ודואג לה בישביל זה יש חברות!

ואם הם באמת מתאימים אז הם יחזרו אח"כ אחד לשניה...

לענ"ד

א. אין מה להגיד זה קשה..

ב. בקשר חיובי יש בנייה הרבה יותר ממה שהייתה בונה לבד ולפעמים אתה תלוי בקשר ככה שאם תפסיק אתה לא תיבנה יותר מידי.

ג. בקשר חיובי אתה לא מפסיק ללמוד כדי לדבר עם החברה, היא נותנת כוח ללמוד.

אם בגלל הקשר אתה יותר טוב אז הוא חיובי, ואם במקום זה נמצאים בדיכאון כי אי אפשר לדבר עכשיו מדברים במקום ללמוד ובכללי מדרדרים אז אין שום מקום לקשר.

א. קשה.. אה?! אז למה להכנס למסכת שלימה של ניסינות שאתה מביא אותם לעצמיך???? זה אבסורד...!

ב. מזה לא!!!! אין דבר כזה קשר חיובי בגיל הזה.. להיות תלוי בקשר בשביל הבניה האישית..

זה הסתכלות מעוותת.. שהרי ברור שהיית מתפתח לבד.. וגם אם פחות טוב..

 בטוח שמבחינות אחרות.. זה היה יותר מוצלח!!

יאללה זה סתם תירוצים.. "הבניה המוצלחת= בשתיים"!!!

ג. אפשר לדבר  גם עם חברים ולא רק עם בנות.. וגם אם אתה צודק במידה מסוימת..

זה לא חייב להיות עם קשר רציני שיוביל לבעיות!!!!!

לסיום-- אני לא מסכימה איתך..

חחח... 

בס"ד

הדברים שאני אומר, הם מתוך מבט די רציני על הדברים, מתוך בירור דעת ההלכה, ומניסיון של הרבה מאוד חבר'ה.

יש מושג שנקרא "ספחי שביעית". זה מושג הלכתי במקור, שהיום עשו לו פארודיה צינית, לחבר וחברה מהשביעית שכשהבן מגיע לישיבה, הם מתחתנים...

אני מכיר הרבה זוגות כאלה. ולאשתו של חבר טוב שלי, יהיה יומולדת 18 עוד שבוע בעז"ה. יש להם תינוק ממש ממש חמוד...

אני מכיר גם הרבה כאלה שהיו חברים. כמובן, הכל למטרת חתונה (צדיקים...) ו.. כמה נפילות היו באמצע... כמה ווכוחים על כלום. בסוף הם נפרדו, לאחר שהתפתח קשר רגשי עמוק- סתם...

הלכתית, זה בעיה לא פשוטה. חברות זה אסור הלכתית. איך שלא מסתכלים על זה.

בנוסף, האם זה חכם?! הרי, למה הם לא מתחתנים עכשיו? כי הם לא מתאימים, והם רוצים להתבגר בשנים האלה. אז, מי אמר להם שהם יתאימו אחד לשני גם אח"כ?

אם זה לא היה ברור למישהו - כותב השורות דוגל בנישואים בגיל צעיר. כמאמר הגמרא בקידושין "האי דעדיפנא מחבראי, דנסיבנא בשיתסר. ואי הווא נסיבנא בארביסר, הווא אמינא לשטן גירא בעיניך" (זה שאני עדיף מחברי, זה בגלל שהתחתני בגיל 16, ואם הייתי מתחתן בגיל 14 לא הייתי מפחד מהשטן). אבל, כדי שתהיה חתונה צריכים חתן וכלה, ולא סתם ילדים קטנים שמשחקים באבא ואמא. צריכים להיות מוכנים לחתונה. צריכים בגרות נפשית (וכן, זה כולל גם להבין, שגיל 17 זה לא הזמן לרוב האנשים). צריך לחנך את עצמך מגיל צעיר. לא לבזבז את החיים!!!

מי שרוצה הרחבות, ביאורים וכו'- באישי...

בדור שלנו להוציא אנשים בודדים (הרבה פחות מאחוז) - אף אחד לא מוכן בחתונה בגיל צעיר.

הייתי ממליץ להם: א. להתחיל עם החברות בעוד שנתיים.

ב. להתייעץ עם רב.

להתחתן אחרי שמינית..

אבל אם אתם חברים.. בכיףף..כאילו אין בעיה..

אב אל תיהיו יחד בשביל להתחתן מתישו..

תהיו יחד כי טוב לכם יחד..לא במטרה לחתונה..

לא למטרת חתונה? סתם לזרום? מה הם חילונים?

לאאאאאא אל תתאהבו בשביעית! טעות חמורה! עשיתי את זה ואני מצטערת על זה מאוד.

גם אני חשבתי שנתחתן ובסוף זה לא קרה, צריך לחכות לזמן המתאים..לשידוך המושלם(:

גייטל רייזל.מה הקשר בין אנגלית למה שאחד מאלף כתב?

נשגב מבינתי,ממש ככה

סתם...

אני שונאת שמתחתנים מוקדם...

למרות שדווקא אצלנו באולפנא יש בנות שמתחתנות בגיל 17 (אומנם לא הרבה אבל יש)

מה נראה לאנשים שהפ מתחתנים בגיל- 17?- אתה עדיין תינוק....

הבעל הוא היה מדריך של הכלה והוא חיכה שהיא תתבגר ואז כשהיתבגרה הם היתחתנו......

זה מגעיל!!!!

ולמה לילדה בגיל הזה יש חבר שגדול מימנה בעשר שנים?!!?

תגיד, נחרים את מי שכתב...

זה ענין של זמן...

ההורים אוהבים אותו, והוא רק לא יודע את זה.

להזכיר לו מידי פעם על כל הטובות שההורים עושים לו.

רק שהוא יידע שהוא חייב להם....והרבה. 

בס"ד

פשוט תקבעו לדבר באיזה מקום ותסדרו את העניין בנייכם..

קודם כל.. נראלי שאם הוא נפרד ממך בגלל חברים שלו ובגלל שצחקו עליו זאת אומרת שהוא לא בעל אופי חזק.. ומישהו שהוא לא בעל אופי חזק לא יכול להחזיק מעמד בקשר הרבה זמן..

אז נראלי באמת כדאי לך פשוט לא להיות בקשר איתו.. זה באמת קשה.. אני יודעת.. אבל תחשבי שיהיהו לכם עוד כמה שיקולים בחיים.. ואז הוא יבחר את הצעדים שלו לפי איך שחברים שלו רוצים ולא לפי איך שהוא רוצה- זה יכול לדפוק הכל..

ועדיף לך עכשיו להיות עצובה ולחשוב עליו והכל מאר שבעתיד משהו יקרה והוא יבחר את ההחלטות הלא נכונות ואז זה פשוט ישבור אותך..

אם את רוצה- את יכולה לפנות אליי אישית.. =)

מקווה שעזרתי..

כמו שנאמר, דיי לחכימא ברמיזא.

אני דווקא חושבת שמצליחים להבין יותר בשיחה אישית, זאת הסיבה שהצעתי. ושיחה אישית- ממש לא אומר שמוסרים פרטים, אני לא חושבת שאת צריכה, צורך- ממש לא. אבל אני אשמח כי אני מרגישה באותה סירה איתך, וכי יש דברים שיותר קשה להגיד בפומבי כשכולם רואים.

אז סליחה.

יש לך מקור לזה?

כאילו למה זה לא מפורסם..

מוזר..

בס"ד

אני חושבת שהרגש שלך טבעי, אני מעידה על עצמי שבערך מגיל ארבע אני רוצה להתחתן ושיהיו לי מליון ילדים, וכו' וכו'.

ככול שהאדם גודל, הרצון שלו מתעמק, והעומק של הרצון מתעמק איתו.

זה נורא יפה שאת מקשרת את הרצון שלך לבעל, במקום לחבר- כמו שרוב הבנות היו עושות.

אחרי כל זה, אני לא חושבת שיש לך ברירה מלחכות כמה שנים. הרצון יהיה שם, ויתחזק ובעיתו ובזמנו יתבטא באמת, ואת תמצאי חתן בעז''ה. עד אז, הגיל כובל אותך ממציאת חתן, ואין כלכך מה לעשות.

אנשים- be nice!!! תהיו נחמדים!

זה לא הקטע של הילדים וזה,

זה פשוט מעצבן שאני משקיעה בקשרים ש--בדוגרי- חצי (או יותר) מהם לא יתקיימו עוד 3 שנים~~

ואני יודעת שאין לי מה לעשות, זה פשוט מעצבן!!

ו-תודה על העידוד D:

זה ממש נכון.. דבר ראשון.. יפה שאת משליכה את הרצון שלך.. להתחתן.. ולא.. סתם חבר..

אבל אין מה לעשות.. יש גיל מתאים.. גם בגרות נפשית אין לך עדיין..

ולא כל אחד שתוכלי לספר לו הכל.. ולהעמיק איתו קשר.. מתאים להיות בעליך..

חתונה זה משו שצריך גם להיות מוכנים אליו.. ולא רק בגלל שרוצים קשר ושיתוף בחיים עם עוד מישו..

לכן.. יפה שזה חדור אצליך כבר בגיל הזה..

אבל.. לחכות זה לא כ"כ נורא.. (זה עובר מהר..)

ב"צלחה

אז ככה. אני חושבת שכמו שכתבה להבת כוח- זה טיבעי. אבל מה שאני עוד חושבת, שזה לא הדבר שצריך להעסיק אותך עכשיו. אני יודעת שעכשיו את באמת מרגישה שאת רוצה חבר ותתחתנו והכל נראה וורוד, אבל אנשים משתנים. כמה שאת נראית לעצמך מאופסת על עצמך ויודעת מה שאת רוצה מהחיים שלך,  את תשתני, והרבה. פתאום עוד כמה  שנים תראי שהאופי שלך יהיה שונה, את תרצי דברים אחרים, ואת תרצי סוג בעל שונה ממה שאת רוצה עכשיו. אין מה לעשות, בשביל זה מתחתנים בגיל 20 ולא בגיל 12. ואני יודעת שקצת קשה לך לקבל את זה עכשיו, כי עכשיו הכל נראה ורוד, אבל מה לעשות שבני אדם משתנים...
אי לכך את צריכה עכשיו להעסיק את עצמך בדברים אחרים. כשתגיעי לגיל שבו תהיי יותר מודעת למה את רוצה בהמשל החיים שלך וכל זה- אז תתחילי לצאת. לדעתי זה בגיל 17- משו כזה.. כל אחד בגיל שונה מרגיש שהוא יודע מה הוא רוצה בחייו. יש כאלו שמתבגרים יותר מהר ויש כאלו שיותר לאט. כל אחד והבגרות שלו..

א. אם את בונה עכשיו קשרים, תיזהרי עם זה מאוד. רובם באמת לא שורדים, וזה עצוב נורא אבל הגיוני מאוד.

ב. לבנים רמת הבגרות (לא כולם, אבל בכללי) הרבה יותר נמוכה משלך. ולכן אל תשקיעי את כולך בצפייה דרוכה לחתונה, כי לצערי הרב זה לרוב לא קורה. פשוט תזהרי, תפקחי את העיניים ותשליטי את השכל על הרגש.

ג. רעות, את צודקת שאנשים משתנים, אבל אני חושבת שהמילה היא לא נכונה. שינוי זה אומר שאתה נמצא במקום א', ועובר למקום ב'. יש דברים שצריכים שינוי, מידות ותכונות שצריכות ברוב רובם להיעלם- ילדותיות למשל, שככל שמתבגרים אתה פחות ילדותי, וזה אכן דבר שצריך שינוי. מה שכן, אני חושבת שלהתפתח זה מילה יותר נכונה, את נמצאת במקום א' ועוברת לא' משופר. לגירסה יותר טובה משל עצמך. את נהדרת ונפלאה איך שאת עכשיו, אבל תמיד יש מקום לשיפור, ותמיד ישנו שיפור- כל יום את משתפרת ומתפתחת!!

ומניסיון, אני גם בגיל 12 כבר התחלתי לחשוב על כל הנושא הזה, ואני נורא מצטערת על זה. זה שינה אותי (אכן שינה, לא רק פיתח- נפטר מתכונות שאני שמחה שלא נמצאות איתי יותר- אבל זה כאב), וזה גם פיתח אותי ב''ה. השנים האלו היו חוויה מאוד חשובה בשבילי, אבל ת'אמת ת'אמת- הייתי מעדיפה למחוק אותם!

המון המון ב''הצלוחס!!

ותזכרי, כל דבר בעיתו ובזמנו.

לדעתי זאת אחריות גדולה עם הרבה מסירות

להיות נאמן רק לאישה אחת.....וזה מראה על גדלות

יום יבוא ותבין/י....

חח סתם..

תכלס זה אולי נשמע "חנק"...אבל כל עוד עושים את זה מרצון, מאהבה, אז זה טוב...

בס"ד

אולי זה לא הפורום המתאים () אבל, הסוד בנישואין הוא החידוש.

בנאדם הוא עולם מלא. וככל שעובר הזמן מגלים יותר דברים.

זה לא המקום, אבל יש הדרכות שהתורה מדריכה אותנו כיצד "להתחתן כל פעם מחדש"...

שתגיעי לגיל, תבררי...

בס"ד

זה ממש לא במקום,ואתה לא צריך להיות טרוד בקשר לכאלה נושאים. רואים שאתה לא בגיל של חתונה כי זה מראה על חוסר בשלות מוחלט.

זוהי דעתי,ודרך אגב להיות נשוי זה חתיכת אתגר וכלל לא משעמם. אני חושבת שמי שמשעמם לו בחיים צריך להודות לה',כי בד"כ יש המון התרוצצויות ולא חסר מה לעשות.

שיהיה ברור גמאני בסה"כ נערה, וכן גם לי יש מחשבות על העתיד אבל הכל בעיתו ובזמנו.

לילה טוב לכולם!

כי זה נראה לי נורא משעמם לחיות עם אותו אדם שאתה מכיר כל הזמן 50 שנה..

אולי אני באמת עדיין לא בשלה..

"החיים קשים, בסוף כולם מתים..." (מרצ'...)
"החיים הם לא שמנת ואנחנו לא תותים!" (אנדרלמוסיה)

עוד משפטי עידוד?
לא יודעת מה איתך, אבל אני חיה על המשפט 'שאין לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו'. אז נכון, החיים קשים.  אבל מישהו אמר שבאנו להנות? אנחנו באנו גם בשביל התקופות הכי קשות והרגעים הכי עצובים וששום דבר לא מצליח לך ושאת שונאת את כל העולם, וגו'...
קיצור- המטרה שלנו זה לא להתאבד. המטרה שלנו זה להתמודד. ותזכרי שאם ה' הביא עלייך כלמיני דברים זה אומר שיש לך את הכוחות להתמודד עם זה. כי להתאבד זה טיפשי, ולהתאבד זה אגואיסטי ברמות. כי אם את מתאבדת את לא חסה על הסביבה שלך וזה אגואיסטי וכפיות טובה כלפי ה', כי את צריכה לסמוך עליו שאם הוא עושה לך דברים קשים הוא גם נותן לך כוחות, ואם את מתאבדת את בזה לו. זה מה שאת עושה.  ואל תפסיקי להאמין שיהיה טוב. ואם ה' מביא עליך דברים, סימן שאת יכולה להתמודד איתם.

צודקת. החיים בזבל. אין. הכל ח- - (צינזרתי לצדיקים שביננו! איזה מתחשבת אני! ). העולם רע, מושחת מתועב ומגעיל...החיים בצפרדע הירוקה...(מילה נרדפת לזבל..) הם מעצבנים! מגעילים ועצובים!!  ראבק איתם!!!

ובנימה אופטימית זאת:

יאללה! בואי נתאבד!!!

<צ>

שבא עם הרעיונות שלו להתאבדות.......

צומי!? לא צומי!?
באמת!? לא באמת!?
נשמה, מה את חושבת שאנחנו לא חשבנו ע הרעיו הזה? חשבנו...

ואנחנו כאן לפניך, חיים, גילינו שיש משהו טיפה יותר טוב מהגיהנום...

אבל צריך בכל זאת לעזוב ת'דברים הרעים ולנסות לסים דגש על הטובים

צריך לילמוד ליצחוק גם מהדברים הכי רעים...

אם תנסו...זה ממש קל וכיף...

של חברות אמיתית [!!] בינכם.

קודם כל , את כל הדברים שאת חושבת שאת יודעת עליהם - תנסי
לאמת אותם. כי אולי....או אולי...יש מיליון סיבות שזה לא נכון - לכן ,
תאמתי את הסיפורים שאת יודעת עליה.

ו...אם את רוצה לעזור לה , תהי חייבת לעשות את זה רק מתוך הקשר
האמיתי שנבנה בניכם. ז"א חברות ממש כמו אחיות. אז - את תוכלי לדבר איתה על דברים
כאלה.
זהו. פתחת את הקשר. [אגב , זה לא יום יומיים. זו דיי עבודה.]
תתחילי לשחנ"ש איתה סתם כך. ספרי לה בעיות שיש לך - היא תפתח אלייך.
היא תספר לך בעיות שיש לה - כמובן שזה ישאר בינכם - תוכלי לעזור לה.

בנתיים - גם כש - [אם] אין לך קשר הדוק איתה , סתם תפסי אותה לשיחה כזו קצרה - [שמתחילה קשר של חברות אמיתית]
אחרי שאימתת את הדברים , תגידי לה - "תקשיבי , אני יודעת מה עובר עלייך"
"אני רוצה לעזור לך". מכאן - תפתחו את השיחה הלאה. אם היא רוצה > תלכו למבוגר
שיעזור לכם בנושאים האלה. אלו לא נושאים שצעירים יכולים לפתור.
אם היא אומרת שהיא לא רוצה עזרה > אל תלחצי עליה. אבל...יום למחרת , תפסי אותה
שוב , תבקשי ממנה עוד הפעם. תסבירי לה את חומרת המצב. תסבירי לה ש -
היא חייבת [!!] לצאת מהמצב הזה. היא לא תוכל להמשיך את החיים אם היא לא תצא מזה.
ככה.עוד פעם ועוד פעם...
בסופו של דבר , כנראה שהיא "תשבר" אלייך ותסכים לעזרה מצידך.

אהה...משו חשוב - בכל השיחות שלכן - אל תדברי אליה כמישי מעליה.
בקול נמוך , תשמעי גם אותה , בקול שמראה אכפתיות ורצון לעזור.
תגידי לה גם [ותקימי את זה.] שזה ל-א יוצא החוצה בשום פנים ואופן ממך -
אלא אם כן היא תסכים לך להוציא את זה לאדם אחר.

עכשיו - היא צריכה ה-מ-ו-ן אהבה.
תני לה. זה חשוב מאוד דווקא במצב הזה.



בשורות טובות!

תקשיב חבר. אין לי מושג מי אתה או בן כמה אתה, אם אתה מדבר מניסיון וכו', אבל מה שבטוח- אני, מדברת עכשיו מניסיון.

היתה לי חברה, טובה טובה, שנאנסה ועברה כל מיני דברים קשים, היא ג"כ היתה מוכה ועוד כל מיני בלאגנים במשפחה. כל הסרטים.

קיצור, ידעתי את זה וממש לא ממנה, וגם בחיים היא לא סיפרה לי בפירוש אף פעם (חוץ מהמכות ועוד כמה בלאגנים, שכמובן היא כל הזמן שיתפה אותי בהם. יותר נכון להגיד שהדבר היחיד שהיא לא ידעה שאני יודעת עליו זה האונס והטרדות).

הייתי חברה שלה שנים, לפעמים היו מצידה רמיזות קטנטנות, ואני הייתי מחליקה אותם כאילו כלום. היא היתה חושבת שאני לא מבינה, אבל אני- הבנתי. ועוד איך הבנתי... הרבה פעמים הרגשתי לא נעים עם העניין הזה, שאני יודעת עליה דברים נורא אישיים, בלי שהיא תדע בכלל ובלי שנדבר על זה...

שנה שעברה, היינו ביחד כמה ימים רצופים ובאחד הלילות דיברנו שעות על החיים, עלינו. שחנ"ש... בהחלטה של רגע(או שלא), החלטתי להגיד לה. נקבתי בשמה זרקתי לה משהו כמו: אני יודעת מה היה לך... 

שתבינו. שנים אנחנו חברות, מדברות על הרבה בעיות אחרות שיש לה אבל על משהו ספציפי ומאד מאד רגיש וטראומתי אצלה, בחיים לא דיברנו. לא נגענו בזה.

היא היתה בשקט כמה רגעים, ואז היא שאלה אותי איך אני יודעת את זה. אמרתי לה ששמעתי מבנות מזמן...

נראה לי שהתחלתי לפתוח את הנושא, אולי שאלתי אותה אם היא רוצה לדבר על זה, כי איזה בנאדם לא ירצה לדבר על משהו קשה שעבר עליו? במיוחד כשזה עם חבר מאד טוב...

היא ממש התקשתה. היא אמרה לי: תקשיבי. אני באמת לא יכולה לדבר על זה. זה מחזיר לי הכל! מחזיר אותי לשם...

אני באמת הבנתי אותה, והבנתי עוד משהו. הייתי בסדר גמור כל השנים האלה. לא הייתי צריכה להעלות את זה. אם היא היתה רוצה היא היתה מספרת לי כבר.

יש מצב גדול שאם הייתי מדברת איתה על זה הרבה זמן לפני אותו לילה, היה לה קשה להיפתח אליי, כי בעצם, אני יודעת עליה הכל!!! זה באמת נורא כשחושבים על זה.

* * * * * * * * * * *

והקשר לדברי ה"אח":
לצפות שהבת תיפתח אל החברה באיזשהו שלב זה טיפשי וחסר עניין, בגלל שזה פשוט לא יקרה. אונס- זה טראומה. בקושי יש בנות שמדברות על זה. אני הייתי הבנאדם שהיה כמעט הכי קרוב אל חברה שלי(ואולי הכי), ועדיין, לפתוח דברים כאלה זה להרגיש את הכאב מחדש.
גם כן- לתפוס אותה לשיחה קצרה ולהגיד לה "תקשיבי , אני יודעת מה עובר עלייך" זה שטותי לגמרי! היא תאבד את כל האמון בבת.

לדעתי צריך לתת לה את הזמן. לגמרי. הבת זקוקה לה(אם היא חברה שלה...), ולא בשביל להיות אוזן לטראומה הספציפית, אלא בכללי. להתמודדות היומיומית.

ונסיים בתפילה, שהשם ישלח לכולנו מרפא לכל מכאובינו (הגופניים והנפשיים). אמן.

בהצלחה לכולם.

אגב, "אח", זה ממש לא אישי. פשוט רציתי להביא את הדעה שלי.

יכול להיות שאף אחד לא יודע על זה ואז  המצב הזה ממשיך וכן צריך לדבר איתה ולערב אנשים חכמים..

זה תלוי איזה בנאדם היא ואם זה כבר היה או נמשך עדיין.

אם זה כבר היה אז יכול להיות שצריך לדבר איתה ולשחרר אותה מיזה ויכות להיות שזה רק יקשה עליה

ועם זה עכשיו קורה את חייבת לדב איתה ולשכנע אותה שתרשה לך לערב עוד אנשים!!

מקווה שעזרתי-

בס"ד

במקרה שלך- אם היא היתה חברה ממש טובה, שהחברות כבר היתה בנוי'ה, ולא התחלת לבנות אותה בשביל להכנס לה לחי'ים האישיי'ם,
ואם ידעת מראש שיש לך דרך לעזור לה- אשרי'יך לגמרי.

מביאה אותה לדבר על זה כדי שהיא תוציא את זה ....

אם זה לא הולך אז פשוט תיהיי החברה שלה שלצידה...

על זה שחזרת על זה פעמיים!

לא נורא, עדיין עזרת[:

[תגובה שכתבתי לפני כמה זמן. עשיתי "העתק" - "הדבק" - לכאן. זה מתאים לפה.]

שלום!

המצב שאת נמצאת בו הוא מצב ממש קשה וכואב , את מודעת לזה , הוא כואב בגלל שזה אהבה חד צדדית שלא מתבאטת בכלום , אין כאן קשר של דיבור , שיחה , או שאפילו לפחות יחס מינימלי מצידו. את מצידך התאהבת , קשורה אליו וקשה לך להפסיק לחשוב עליו.

כשאני הייתי קטן לימדו אותי שיש פצעים שאפילו שנשים עליהם את כל התרופות בעולם , זה לא יעזור ומשום שהם פצעים ש "הזמן מרפא אותם".
מזה אותם פצעים? בואי נחשוב : הפצעים שבקטגוריה של פצע פיזי , אם נשים עליהם תרופה לפחות היא תעזור לו במשו , תשכך את הכאב , תרגיע , א"כ איזה עוד פצעים יש???
והתשובה היא: יש עוד פצע , שהוא בד"כ הכואב מכולם. "האיבר" שנפגע ממנו הוא לא פיזי ולא חומרני אלא הוא רוחני , קוראים לו "הנפש". הפצעים האלו נמצאים בקטגורית של "פציעות הנפש".

את עברת מצב שאפשר להגדיר אותו כסוג של פגיעת נפש , יש פגיעות נפש שלא כואבות כ"כ או שע"י תרופות+זמן מטפלים בהם , לדוגמא: אדם שנכנס לדיכאון , יש תרופות שיעזרו לו לשכך את הדיכאון ועם הזמן זה יעבור לו.
אבל יש דברים שאנחנו אכן רוצים להשאר ככה , בעיקרון זה לא רע לנו , ז"א אנחנו אנשים עם רגש ועכשיו הרגש עובד שעות נוספות , מתלהב ואומר שהכל בסדר , אבל השכל בא ונדף ואומר לנו , "לא , זהירות! משו לא עובד כשורה...".

אני אישית חושב שיש כאן ארבע דרכים לפתרון.
כל אחת היא דבר מחויבת שבלעדיה היא , חברתה לא תוכל לחול.
לכן זה יותר ארבעה הביטים שצריכים להתעורר אצלך.

** "הזמן הוא מרפא".
** "תני לשכל שלך להשתלט על הרגש שלך".
** הסחת העינין מליבך.
** איך אם לא , תפילה לבורא עולם!!

"הזמן הוא מרפא" -

צריך לקחת את הזמן כאן בעינין ולדעת שזה לא יתרפא מיד , יקח לפחות קצת זמן , אבל גם לדבר הזה יגיע העת וזה בעז"ה יתרפא... - הזמן מאחה את הפצעים!!

"תני לשכל שלך להשתלט על הרגש שלך" -

זה טבעי שיבואו לך מחשבות והירהורים של אהבה עליו , אבל מה לעשות , אם את רוצה באמת לצאת מזה את צריכה להחליט , זהו , לא ממשיכה לחשוב עליו , זה קשה מאוד , אז איך? זה מחשבה , קשה לשלוט בזה? לכן יש את ה -

הסחת העינין מליבך -

לכי לבלות עם חברות ככה בפאנן , שכחי מכל הצרות , תעזרי לאחרים , תעסיקי את עצמך , אקיצר העיקר שלא יהיה לך {הרבה} זמן פנוי כי אז באות המחשבות , בזמן הפנוי...

איך אם לא , תפילה לבורא עולם!!

הדבר הכי חשוב בעיניי זה להתפלל לאבא' שבשמיים שהוא שולט על כל המחשבות בעולם ולבקש ממנו "אנא ה' , תעזור לי " , הוא יעזור לך - "הבא ליטהר מסיעין בידו" . אבל חשוב שזה יהיה מעומק הלב , כמה שיהיה יותר עמוק הרצון שלך לצאת מזה , ככה התפילות יגיעו יותר רחוק.


מקווה שעזרתי!

בהצלחה!!!

תתנדבי...תהיי מאד עסוקה ושלא ישאר לך זמן לחשוב

אז למה להיפרד...?

אם את לא רוצה...בעצם אם את באמת רוצה ליות חברה שלו...תחזרי

ואם לא ניראלי שזה לא יהיה קשה כל כך...

אז אני די מזדהה...
כאילו לא אותה בעיה, אבל משהו בסגנון...

דבר ראשון- כל הכבוד!! כל הכבוד שאת מרגישה מגעיל עם זה, אם לא היית מרגישה מגעיל, ומרגישה רע עם זה- הייתה לנו בעיה.

דבר שני, תנסי להירגע.

דבר שלישי, אני ממליצה לך לחפש בכל מיני אתרים שו''תים של רבנים, לגבי צניעות ושמירת נגיעה. כדי שתוכלי להעמיק, וללמוד.

דבר רביעי, מה טיב הקשר שלך עם הבן? (כדאי להפסיק, אם הוא נוגע בך ללא רצונך)

חחחח תחזירי לו ...

יאלללה אנחנו רוצים לראות דם....

אם הוא היה מרביץ אז הייתי מחזירה.

זה מישהו שאני מכירה מהשכונה ודיברנו קצת ופתאום הוא התחיל לגעת בי אז אמרתי די והלכתי משם ועכשיו אני מרגישה דוחה..לא דיברתי עם חברות כי הן יגידו שאני סתומה שבכלל דיברתי איתו כי הוא נחשב לכזה ערס..

ומתחזקת-מותק,אם אין לך מה להגיד עדיף שתשתקי.

מנגיעה לא נהיים מקוללים/מלוכלכים/מסריחים...

את היית בסדר גמור, וזה מה שחשוב. הוא היה מגעיל, אז פשוט תתרחקי ממנו.

---> שימו לב מה שיחה עם בנים יכולה לגרום. לכן זאת נראית שיחה תמימה, אבל לו כבר רצות מחשבות...

ושוב, "הצילו" - את היית בסדר גמור! ומותר לדבר עם בנים לצורך (זאת בעיה שלהם).

שזה מטומטם להגיד אצת זה לאנשים שנפתחים פה?

לי זה קרה שראיתי מישו שלא ראיתי מלא זמן והוא בא וחיבק אותי ונתן לי נשיקה כזאת על הלחי..

הייתי בשוק.. ואחר כך גם בכיתי..

והוא עצמו התחלן או משו והוא בכלל לא הבין שהוא עשה משו לא בסדר..

אבל עם הזמן זה עובר..

במיוחד עם תגידי לעצמך שזה לא את- זה הוא..

תנסי להתרחק ממנו כמה שיותר..

ואת לא צריכה כ''כ לעשות מיזה סיפור..

יעבור לך..

בהצלחה!..

אנלך מה להתרגש

רק תזהרי כשאת מדברת עם טיפוסים כאלה..

לגעת בבנים זה אסור, וזה יכול לגרום למצבים מזה לא יפים אבל-
אם למשל,בטעות, נגעת בבן ב2 אצבעות או שבטעות נתקעת בו או שבטעות לוידעת מה...
אז לא צריך להיבהל ולהיכנס לדיכאון חודשים וזה ולעשות מזה עניין ממש גדול, כי זה לא...
אבל, כן, צריך להיזהר!! כי לגעת בבן בלי קשר שזה יכול להיות מסוכן, זה נוגד את ההלכה, וכמו שההלכה אומרת לשמור שבת ככה היא אומרת שאסור לגעת בבנים, וזה בסדר, ונכון...
וככה זה...

אני למשל נגעתי בבן כמה פעמים השבוע, כי ככה[אינלי כוח להתחיל לפרט]
ולא עשיתי מזה סיפור, אבל מה שכן, אני משתדלת להתרחק מבנים!
ב-ה-צ-ל-ח-ה!!

היא נרתעה.. לא בגלל שממש נגעה במשו מגעיל..

אבל--- כל הזמן מתחנכים על שמירת נגיעה.. לכן.. זה עושה לה משו.. מרגישה רע..

הצילו- את צכה להבין שפשוט עלייך להסביר בצורה בוגרת.. שא-ת לא נוגעת..

למה שהוא לא יקבל את זה?

יותם-- בנים הם לא מגעילים.. כפי מובן המילה.. אבל יש דברים שבנות פשוט לא יבינו.. איך בנים הגיעו אליהם.....

אחת ללא שם- גם אם זה לא אשמתך.. צריך להזהר!!!

זה יכול לקרות לכולם, אפילו במגע מקרי, שהיה בטעות,

אבל עדיין את לא צריכה להרגיש מגעילה... כי את לא.

אתם לא מבינים שזאת לא סתם נגיעה?!

זה לא אופס שדחפתי מישהו לאטובוס..זה יותר מזה

הוא עוד שנייה נישק אותי המפגר הזה! שעכשיו שאני רואה אותו אני לא שמה עליו

לפעמים יש מצב שבנות צוחקות ונחמדות וללא כוונות זדוניות.

ובנים........מפרשים אחרת.

אז למרות שלא רצית שזה יקרה, יכול להיות שמישהו הזה לא פרש אותך כמו שרצית.

בפעם הבאה , שימי  לב.

ו...כן א ני מבינה את הרגשתך,.מעבר להלכה ולאיסור נגיעה בד"כ בנות לא אוהבות מגע של אדם שלא מרגישים אליו שום רגש. ולכן הרגשת איכססס 

עוד אחד שערוץ מאיר לילדים שולט אצלו בבית?!

מי את?

צריך לצרף אותך לפורום.... ערוץ מאיר לילדיםםםםם!!!!!!!!!!!!!

ו'אין כמוני' - תודה על האיחולים. אני אשתדל ליישם אותם0.

אמרו לי שההירהורים שלי הם הרהורי קדדם התאבדות ואני יכןלה לשפוך אותם פה - אז יישמתי.

"הרהורי קדם התאבדות"-אהבתי ת'ביטוי..חייכתני..

מי אני? לוידעת..סתם אחת.

בחור ישיבה התחיל להסביר לאח שלי בן הארבע על סגולת ישראל, נצח ישראל, מלכות ישראל וכלל ישראל + ציטוטים מהרב קוק. והכל בשיא הרצינות.

מצחיק לראות שמיניסטים שלי, שעכשיו הם בשיעור א', ופתאום מכריחים אותי לשבת ללמוד איתם...

החזן במנחה התחיל לקרוא את "על-הניסים" כמו סיפור, וכשהוא אמר שהמן ניסה להרוג אותנו, הוא התחיל לצחוק עליו....

ב"עלינו לשבח", התחילו להגיד במנגינה של יוה"כ, וכמעט השתחוו כשהגיעו ל"ואנחנו כורעים"....

מנחה- שעה 12:45 עד 50 דק' אח"כ....

תמיד שרואים אותי, מתחילים לשאול אותי שאלות בקשר לפיגוע (במרכז), אפילו שעברה שנה!

נחשוב על עוד....

אבא שלי אמר לי שחזרתי מהישיבה אחרי המסיבה הייתי מסטול רצח, ואז בגלל היין

הלכתי למיטה של אח שלי הקטן, זרקתי אותו ונכנסתי לישון שם..

1. במסיבה בישוב בערב, כמה שיכורים השתלטו על התזמורת, והתחילו לשיר במקומם ולנגן במקומם...

2. חברה שלי ואני רצינו לשתות משו נחמד בערב אז אבא שלי הכין לנו קוקטייל וזה קצת מיסטל את חברה שלי...

3. "סוג של" חברה שלי התבשמה[-במילים עדינות] תפסה אותי, משכה אותי לרקוד ושפכה עלי יין...

4.בסעודת פורים...אנחנו יושבים שלוים [פחות או יותר] פתאום נכנס חבר של אחי, שיכור ל-ג-מ-ר-י בערך פירק את כל הבית...ועד שאחי וחבר שלו הצליחו  להוציא אותו....אחרי איזה 15-20 דק' פתאום הוא חזר ורמס קצת מהבית...ועד שהצליחו להוציא אותו... היה מצחיק..

5. לקראת סוף פורים כולם התאספו בבית של רב הישוב...3/4 [אפילו קצת יותר] שיכורים, עושים שטויות אבל מה, שיהיו בריאים בלי עין הרע, איזה צדיקים!!!! דיברו שם דיברי תורה ממש יפים...!!!!

היה באמת פורים כייף..!!!

ביינישים מבוסמים! |מתענג|

לא שאני זוכר הרבה...

אבל היוה כמה מצחיקים..

איזה אחד הלך ברחוב וצעקקקק א-נ-ח-נ-ו  ה-ע-ם  ה-נ-ב-ח-ר וזרק שולחנות...

והיה גם איזה איש שטען שאני מחפס "לקות אלוהית" שאין לי שמץ מזה...

בעקרון מה אני עשיתי..רקדתי במשך החג בלילה 5 שעות ברצף..וביום עוד 4...

שתיתי...חצי ליטר בירה, 3 כוסות יין, 4 וודקה, 2 ליקר שוקולד, 1 ליקר אפרסקים, חצי כוס ברנדי, 4 כוסות ערק, ועוד כוס של משהו שאין לי מושג מזה ... וזה מה שמסביר תריקודים..

אני עדין זוכר קצת.. אבל לא משהו..

אני ועוד שתי חברים (ואחותי הקטנה) עשינו בצהורים(בזמן ההרוחה) סבב בכימעת כל הבתים בישוב, פשוט נחנסנו ורקוד איתם...  (נופניקים תספרו...)

וגם עשינו מחסומים בכבישים...היה מזה כייף..כל מי שרצה לעבור היה צריך לצעת ולרקוד, ולשתות, בשביל שניתן לו לעבור..

קיצור היה מממממממממממממממממש כייף................

וקיבלתי 17 מ"מ...מזה תעימים...

ועכשיו אני מבינהלמהלא באת לשוק^^

חוויות? אני אספר לכם ממה שאני זוכרת, וממה שאני לא זוכרת [אחים שלי ובנידודים שלי סיפרו לי. וגם כמה דברים שקראתיפהה~]
מה שאני זוכרת:
1. היינו אצל סבא וסבתא שלי, אי שם בצפון הרחוק. ואני, כולי מסטולה, יצאתי מהבית שלהם ע6ם בקבוק ליקר פירות יער (חברים- הדבר הזה חריייף), ישבתי על הגדר והתחלתילשיר את השיר של ה"אולפיזמון" שלנו [האור הגנווווווווווווב. הקץ לבושות לפחדים שללהלהה] וזה היה מורחח...
2. ישבתי כולי מסטולה על הכיסא נוח של סבא וסבתא שלי מול המחשב, וכתבתי פה דברים, שעליהם באמת לא היה לי מושג שכתבתיי...
מה שאני לא זוכרת:
1. אחים שלי סיפרו לי שכמה שניות אחרי ששרתי ת'אור הגנוב הזה שכן של סבתא שלי [חילוני בן 17.5] וחבר שלו [כנ"ל] יצאו מהבית, ודיברנו שנים. וניהלנו דיון סוער על סוגי יין וכיוצא בזה^^
2. את כל הנסיעהשלי בחזור, חוץ משהתעורתי ואמרתי להורים שלי :"בוקר טוב סבתא." וחזרתי לישון^^
אח"כ השתכרתי שוב, ומשם אני זוכרת הכל, למרותש הייתי יותר מסטולה. תשאלו את ב.מ. היהודי^^ שנים שיח"אשנוו [שיחה אישית. המצאה גאונית שלי] ושנים דיברנו על זה שאני שיכורה. צחוקיייםם..

מתוקה מדבש(היא דומה לקיפוד).
וגם אני ראיתי את השיכורים מישיבת רמת גן...באמת חוויה..
והייתי באולפנה שלי- היו אורות לא מהעולם הזה..

את קורעת אבל לא היית בבוקר היה ממש מצחיק בבוקר
אחרי שהם באו אלינו אז הם ניקו לנו את כל הבית
ואחד לא מצא מגב אז הוא לקח את המגב של הכיור והתחיל לנקות
איתו את הרצפה פשוט נמרחנו מצחוק


יש עוד כמה סיפורים קורעים אבל אולי פעם אחרת אני אכתוב אותם כאן

לא השתכרתי, ולא מצטערת עלזה..

ו.. היה לי אחלה פורים..!

אני גם יודעת מי זאת
אבל היא הייתה בסוף בהתחלה היה קורע!!

שנזכה באמת לביאת המשיח אמן!!!

(שבלול- איזה כיף שסבא שלך התחתן שוב! ואל תדאגי בקשר לתחיית המתים... בעז"ה יהיה טוב ואני בטוחה שיש פיתרון לבעיות כאלה...)