פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1856)

ניראלי תחפש בחנויות ספורט

אבל רק ניראלי

חפש ספורט - ציוד והלבשה. אם אתה באיזור המרכז, יש חנות בש גל ברח' הקישון 29 בבני ברק שבה מוכרים את בגדים לאומנויות לחימה.

ירושלים: כדאי לבדוק ב"אחוות ללוחמים" בקניון.

ברר אם יש לפני שתיסע.

א'. לבדוק עם עצמך את הדבר המתבקש - להבין שאת רוצה ויכולה להפסיק להיות מכורה למה שאת מכורה.

ב'. הרמב"ם כותב שמי שיש לו מדה לא טובה, איך הוא יעזוב אותה? אם הוא ילך בדרך בינוני הוא לא יצליח. אלא מה? הוא צריך ללכת בדרך הקיצונית במשך זמן מה, ולאחר מכן לחזור לדרך הבינונית [אם זה דבר שהוא לא רע, כמו מחשב. אם זה דבר רע - כמו סיגריות וכדומה, אז לעזוב לגמרי לתמיד].

ג'. צריך להאמין לרמב"ם. הרמב"ם ידע את כל החכמות, ואמר כך. אם הוא אמר כך - זה בוודאי נכון, ומי שילך אחריו [=אחרי התורה] - יצליח. מי שלא - כנראה שלא יצליח.

ד'. למעשה: תפסיקי להתמכר למה שאת מכורה אליו באופן טוטאלי. איך? אם זה אינטרנט ויש אפשרות - לבקש שינתקו אותו לכמה חודשים, או לאסור עלייך להתקרב לאינטרנט ואם ח"ו נכשלת והתקרבת - לתת לצדקה סכום כסף מסויים [וזה בדוק - כשזה נוגע בכיס, חושבים פעמיים..]. בכל מיני שיטות כאלו, ולפרוש מזה לחלוטין. אם זה דבר שאין בו רע, כמו מחשב [עם חסימה כמובן.. אחרת זה מסוכן], אז אחרי כמה חודשים אפשר לחזור לדרך בינונית [להיות בצורה נורמלית על המחשב, ולא הגזמתית].

ב"הצלחה!

אגב, באיזה שלב של התמכרות את?
הסכיתי ושימעי יום בחייה של מכורה טיפוסית:

"מה עושים כשמכורים?" או "איך גילית שאני בטטת מחשב?"

אני קמה בבוקר, אחרי שינה קצרה נטולת קפאין.
פוקחת את עיני המסרבות להיפתח, ומדליקה ת'מחשב. מתענגת על הדקות העלובות שיש לי בשעות הבוקר, לבדוק מה קורה בפורום.
בעודי מתמתחת בנסיעה לביה"ס, אני מהרהרת נוגות בפורום לימוד נהיגה.
בתפילת אני חושבת מה מתרחש ממש ברגעים אלו בפורום תפילה וישועה.
בשיעור יהדות, הלא הוא תושב"ע, אני חושבת בערגה על פורום 'בראש יהודי'.
בשיעור מוזיקה שאין לנו, אני מהרהרת בפורום 'צלילים ומוזיקה'.
בהפסקת 10, כשאני מגלה ששכחתי את שמונת הסנדוויצ'ים שהכנתי לי, אני נזכרת בגעגועים בפורום 'אוכל ומתכונים'.
האסוציאציה הראשונה שעולה לי בראש למראה הלחם החי עם עלי התרד המתים שחברתי מציעה לי, היא : 'טבעונות ואוכל אורגני'.
בהפסקת 12 אני נוהרת לחדר מחשבים. אני טיפה מתחזקת.
אח"כ שעתיים ספרות, אני חולמת בגעגועים רבים על פורום 'סופרים וסיפורים'.
וכאן מתחיל שלב הקריז: (לבירורים נוספים עיין פה).
בתחילה אני נהיית חיוורת. אח"כ חולשה פושטת בי. כל ורידי מצטמקים ואני מזיעה.
ואז אני מבינה- אני מכורה.
בשארים כוחותי אני מגיעה הביתה. אל המחשב אני ניגשת.
כוחות חדשים מוזרמים בעוקריי. הכל נראה פתאום ורוד.
-----
אגב, כל זה^^ היה רציני. אני באמת מרגישה שאני יותר חושבת על הפורום מאשר על החיים המציאותיים, וזה דפוק ממש. קשה. קשה. אני גם כבר בקושי מדברת עם בני אדם. רק בש"א פה. דוג'- השבוע אמרתי למורה- "אממ סורי, אבל אין לי עצבים לשחנ"ש איתך עכשיו... תוכלי להתחבר בין שבע-ארבעים-וחמש לרבע-לשמונה לצ'אט של ג'ימייל ונדבר שם?... תודה." דפוקה שכמוני.
ועכשיו עצה חכמה, הישר מתוך המוח המכור שלי-
כדי שלא תגיעי למצב שלי, מצב בו אני חושבת יותר על הפורום מאשר על החיים המציאותיים, ומפטפטת יותר בש"א מאשר במילים, אני מציעה לך  לקחת פטיש ולדפוק במסך.
בהתחלה זה יכאב לו, אבל אז הוא ירגע.
ואת תרוויחי המון שעות של זמן פנוי, להשפיע בלימודים וכד'. צאי החוצה, שחקי עם חברותייך בגומי ובחבל. לא כדאי לך לשקוע בפורום, זה אמנם נותן קצת שעות של בריחה מהבעיות, אבל עושה המון קרינה שישפיעו בשנים הבאות...
[טוב, ת'אמת היא שאני מרגישה שהפורם באמת עוזר לי וביגר אותי וכו', אבל לא כולם ככה. את נשמעת לי אחת שמתאים לה יותר לצאת החוצה ולקפוץ בחבל...]

בהצלחה

זה האסוציאציה הראשונה שעלתה בי.
מה עוד יכולהיות? סמים? סיגריות? קולה? מסטיקים?

ממתי צועקים על מישו שמעשן ברבים?!?!

הבנאדם הזה עשה חילול ה' עצום!!!!!!!!!!!!! ניראלי שזה הרבה יותר חשוב לקדש שם שמיים

מאשר לעשן בשבת... אני כ"כ מזועזעת מאנשים היום שחושבים שאפשר לעשות ה-כ-ל כדי

שאנשים לא יחללו שבת, ילכו צנוע וכו'. כאילו בנאדם! תחשוב קודם!!! ואם זה חשוב לו להעיר לה- אז בעדינות, בכבוד... כל פעולה שכזאת צריכה להעשות עם קצת חשיבה....

אף פעם לא מזיק לקבל חוות דעת תורנית [יחסית, כן?]

ב. דעתי באופן כללי: להעיר בעדינות, אבל להעיר. היא אמורה לכבד את הכללים של המקום בו היא נמצאת.

המורה לספורט אמרה לנו את זה,

אחרי שעושים ספורט משתחרר חומר שנקרא אידרופידים (משו כזה) שגורם לשמחה, ותחושה של קלילות.

אחרי שאוכלים, את/ה על בטוח יודע/ת שמרגישים מבוסמים, ונינוחים.

אבל תחושת הסימום בהתחלה זה אולי כיף, אבל אחרי זה, זה לא בדיוק נחמד...

אני זוכרת שפעם אחת הייתי ממש בדיכאון, ואז פתאום איזה שמחה השתלטה עלי, ונהייתי ממש כמו מסוממת.

או לפעמים קורה שאתה שומע חדשות טובות, או קורה לך משו ממש שמח- וגם אז אתה "מסתמם" באיזשהו מובן,נהייה מאוד שמח..

לא מסומם אלא בקריז. שאתה אוהב משהו ומכור אליו ואז לוקחים אותו ממך ואז אתה עצבני ומסוחרר ומדוכא. מכירים?

אוקי עכשיו שהבנתי, אז כן!

אני מכורה למחשב, ברמות מטורפות. וכשלוקחים לי, אני דיי נכנסת לקריזה. זאת תופעה טבעית, אתה קשור למשו ואתה לא רוצה שיקחו אותו.

אוקי עכשיו שהבנתי, אז כן!

אני מכורה למחשב, ברמות מטורפות. וכשלוקחים לי, אני דיי נכנסת לקריזה. זאת תופעה טבעית, אתה קשור למשו ואתה לא רוצה שיקחו אותו.

החל בסמים דרך סיגריות, מחשב,שוקולד ויכול להיות אפילו בחברות.

בכל אופן(רוני בלילה) בהצלחה בהתגברות. ויש לך חתימה מיוחדת.

כמה עצוב, אבל בדיוק לפני יומיים לקחו לי את המודם.. ופשוט הרגשתי בקריז.. שאני חייבת מחשב..

בינתיים אני מחוברת מאמא שלי.. היא לא מרשה תמיד, זה מחשב עבודתי.

בינתיים גם אפשר לצאת מההתמכרות. יותר בריא!

בס"ד

זוועה של חתימה!!!!!

דווקא הכינוי מצא חן בעיניי (ואני אחד שלא מתלהב מכאלה דברים) : "רוני בלילה". "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'"

אני יכולה להרגשי מסוממת, אבל זה כלום לעומת כשאני ב-א-מ-ת מסוממת!

הכל תלוי בכמות ובחומר.... <צ>

שאיפה קטנה זה נחשב?

רק אני.. |אסמטי|

אבל אתה היחיד שלא הבנת שזה היה בציניות...

שרוקדים כמה שעות\

שממש ממש עייפים ולא ישנים 3 ימים...=0

לא יודע מה איתכם

‎‎תודה לאחד מאלף..

בס"ד

זמן לחשבון נפש!!

מזל טוב!!!

זה היום? כלומר, כ"ח בשבט??

מזל טוב עד 120... המון אושר ושמחה

ושתזכה שלא יקרצצו לך יותר מדי אנשים בפורום...

בתור שביעסיט זקן....או שלא...

הכי כיף זה השישית...!!...

אני כל שבוע יוצאת לפחות פעמייםם..וכמעט כל יום עושה משו..

טוב אבל ת'אמת אני בקושי לומדתתת..

זה היה שניה לפני השביעית שאז... ממש אחלה

וחוצמיזה,תתעודדי ככה זה לפעמים,אין מצב רוח,עצבים,אין כוח,

זה קורה אבל צריך לדעת לקום מזה,לא נורא,אלה החיים לפעמים....

בתקווה לתקווה

מה עוזר להגיד לי כמה כיף זההשישית אם אני אומרת שלא כיף?! (נק' למחשבה)

וישי- אהבתי.

באמת יש הבדל גדול בין החמישית לשישית..

נראלי זה ההבדל הכי גדול בין שנה לשנה.. אבל!!!

גם אם כל הכיתה בלחץ של מבחנים, בגרויות (שנה ראשונה) זה לא אומר.. שא"א לעשות מעבר..

לוידעת דברי עם חברות שלך.. שמעבר ללימודים- זה הזמן להנות..

הינה אני בי"ב עכשיו.. וכ"כ כיף לחשוב.. שמעבר ללימודים עשינו עוד דברים..

כמובן שצריך לאזן.. כי רק עכשיו יש ת'זמן לילמוד..

אח"כ להשלים בגרויות זה סיוטטטטטטט!!! (תשאלי תחבר'ה מפה שעושים את זה...)

למשל אנחנו נוסעים כמעט כל שבוע לפ"ת..

פעם לקניון,לקולנוע,לבאולינג או לגלידה..

או הולכים למישו הביתה..מזמינים פיצה ורואים סרט [עשינו את זה השבוע ביום שני איזה 7 חבר'ה והיה ממש כיף!!]

היום גם נסעו..אבל יש מסיבה של הנוער אז לא נסעתי -והודה את במת משו אחר..אני צכה לסוע עד פ"ת בשביל לראותותך!!

אני יסביר לך מה זה, יכול להיות שזהלא קורה אצלכן אבל זה מה שקורה אצלינו:[הכל בהכללות!]

בחמישית כולם מגיעים, לומדים, בקושי מבריזים ואם כן עושים מזה מבצע מסובך ומרגש, נכסים לכל השיעורים, לומדים בסדר.[הכוונה לסדר, כמו סדר ערב ] הרבה גם מתחזקים רוחנית, לומדים עוד דברים , קיצר מעין העולם הבא.

בשישית מקדישים הרבה יותר חשיבות למקצועות חול, ומתחילים לחפף בגמרא, כל אחד שרמה שלו. נגיד מישהו שבחמישית היה לומד גם תוספות בזמנו הפנוי עכשיו לומד "רק" את הגמרא הרגילה. ויש כאלה שבחמישית למדו פחות או יותר, ובשישית כבר לא לומדים בכלל .

בד"כ כל אחד חוזר בערך למה שוא היה בכיתה ח' או יותר גרוע,שוב- כל אחד ברמה שלו. מספרים בדיחות גסות רואים סרטים מעשנים ועושים שטויות..יש עוד דברים שלא ראוי לפרסם פה ..

ו... עושה את כל הדברים שפרטת, חוץ מהעישון כי אני נגד עישון.
טוב, אולי אני קצת יותר חננה.
אבל בתחילת שנה-- עשיתי ת'מוות למורים...ישבתי בשולחן הראשון- כל שיעור אני או מבריזה או ישנה.
אחרי שקיבלתי ת'תעודה היה כבר צריך להשקיע, למה לא נעים לחזור הביתה בסוף ט' עם תעודה שיש בה רק 10 אחד (טוב, המורה לשל"ח שכח להגיש ציונים...) והכי נמוך זה 6/7, ועוד באנגלית, בחמש יחידות.
אקיצר-- לחמשושים מותר גם להריץ בדיחות גסות (שאני לא אחזור עליהן פה. |אהמחןאהם|), לראות סרטים ולא של גרובייס, להבריז משיעורים בלי לפחד מהמורה ובלי לתכנן שיטות פריצה מתקדמות.

עדיין לא הגעתילמשבר שישית |לעעע| פשוט הייתי חייבת לענות לו...

והכל בהקצנה שכחתי לציין.. !!

וגם זה יותר לפי תקו]ות, בגלל זה קוראים לזה משבר.. כי בסוף אמורים לצאת מזה...

בע"ה

אם את מרגישה שאח"כ ממש תתבאסי שלא הלכת ותרגישי שתפסידי חוויות עם חברות - תלכי! בסוף בטוח תהני..

בס"ד

של לצאת לטיול אבל לא לצאת למסלולים.

[לדעתי זה הפסד]

בע"ה

למרות שאם יש פחד גבהים, לפעמים זה הרבה יותר טוב (מנסיון)..

בס"ד

[אבל כמו שאמרת- די הקצנת..]

בכ"מ- צריך לראות מה בנאדם יכול לעשות נגד זה.
נגד ההתפסות לשגרה.

למה להיות עצוב???

אני באמת לא מבינה???!!!

החיים כ"כ יפים!

כשאדם שמח הוא באמת מקרין רק 'טוב'... וכשהוא עצוב.. כל הסביבה שלו 'סובלת' מיזה!

בס"ד

כדי שאנל'א אנצל"ש כמו גדוליממני-

לא הבנתי ולו מילה אחת ממה ש'הרועה' כתב. אשמח להסברים בעברית..

כשאני עצובה..זה לא בכוונה...מה את חושבת? שכשמישהו אומר שהוא בדיכאון הוא רוצה את זה?

אני אישית כל היום במאבקים לנסות לשמוח...אבל לא הולך...

בס"ד

אולי ב:  טיולים, ארץ מולדת, לימוד נהיגה,

;)

זה לא נכון.

תלוי אם הפורום חברתי או ענייני.

בס"ד

יש אנשים שאומרים שהם בדיכאון, אולי זה המקום היחיד שבו הם יכולים לפתוח את הפה ולהגיד?, אולי הם בכוונה אומרים את זה כאן בפורום, כדי לקבל יחס, ואז לקבל חום ואהבה מהאנשים שנמצאים כאן בפורום, ואח"כ אנשים כאלה חוזרים לעצמם או לפחות לחלק ממה שהם היו. לכן אני חושב שמי שרע לו באמת שיקום ויאמר ויקבל מה שמגיע לו, הרי אני מאמין שאין כאן אחד בפורום הרי שמפריע לו לעזור לחבר שלו (או לפחות עוד אדם מישראל), לא יקרה כלום גם אם באמת לא מגיע לו..

נ.ב:לאלה שרוצים צומי אז תגידו שהם רוצים צומי. כי כמו ש'הי' כתבה זה הפך לכמו סלנג כזה שכל אחד אומר את ז וזה משפיע על אחרים, אז אולי גם אלה שכותבים תחשבו באמת מה לכתוב שכך תעזרו לכם וגם תעזרו לאחרים שלא יושפעו מזה..

בהצלחה!!

בס"ד

למה הדרך שלהם למשיכת צומי, חום ואהבה וגו' זה ע"י להכנס לעצבות/דכאון וכד'..?

למה אם הם רוצים תשומת לב- הם לא יכולים לכתוב איזה משהו יפה וכולם יגידו 'איזה יופי'?
הרי לכל אחד יש את הכשרון שלו שבעזרתו הוא מושך את הצומי שלו..
אם זה כתיבה/ציור/חשיבה וכד'..

למה פתאום, בזמן האחרון, כולם[בעולם הכללי. לאוו דווקא כאן-בפורום] התחילו להתלבש על העצבות כשיטה לצומי??

בס"ד

תלוי איפה ישלי כוח לחשוב ולהיות רצינית..

;)

איזה שחיתויות הולכות עם המנהלים כאן.. זה משו!

אנשים היום מדוכאים יותר בגלל שתי סיבות:

א. החיים היום הם בלי משמעות, המטרה שלנו מסתכמת בלהרויח כסף או\ו להתפרסם יש אנשים שנמאס להם מזה ואז או שהם חופרים מתחת לאדמה למצוא משמעות משהו כמו "להציל את הצ'יוואווה הדרום קוראנית" שכלנו מסכימים שזה מטרה נעלה ויש אנשים שנשארים בלי מטרה ואז נופלים לדיכאון (כל זה באנשים בלי המטרה הגדולה של "ה' ימלוך לעולם ועד").

ב. לאנשים יש זמן להיות מדוכאים, פעם אם מישהו היה בדיכאון הוא היה מת מרעב או מקור ולכן הגוף לא נתן לא להיות בדיכאון ולמעט האנשים שכן הם פשוט מתו ואז הם כבר לא היו בדיכאון אלא לא היו בכללן. 

אם לא הובנתי אשמח לפרט יותר.

אנשים היום ממש אבל ממש לא חסרי משמעות!

דווקא היום לאנשים.. יש המון תפקיד.. רק צריך למצוא אותו ולמצות אותו עד הסוף!

בס"ד

יש לאנשים תפקיד. לכל דבר בעולם יש מטרה. ק"ו שלאדם, נזר הבריאה, יש אחת כזאת.

הבעיה היא, שהיום אנשים חדלו מלחפש את המטרה האמיתית לחיים.

נצח, את אומרת שיש מטרה. והרועה אומר שהיא לא מעניינת את האנשים היום.

---

האמת היא, שאפשר להתווכח על זה. מומחים למיניהם ידברו על "פוסט מודרניזם" ודומיו...

אני מסכימה שאנשים היום פשוט לא מנסים למצוא את המטרות.. הם חיים בשביל הנאה..

לא בשביל התקדמות..

הם חיים כי.. "הם קמו שוב בבוקר"

TNT- זה לא כולם- שהמצב רע..

חבר'ה פה פשוט מכניסים בכוח לדיכאון!! למה שוב ושוב לדבר על עצבות?!

בס"ד

נו, ב'מת, כמה זמרים[לדוג'] היום מדברים על שמחה[ולא מדובר על המוזיקה הדתית, טוב?]

0. [אלא אם כן מחשיבים את השיר 'שמחה' של הלהקת בנים הזאת{איך קורימלהם?}..]


וכל השירה שנכתבת היא דכאונית ועצובה..
אז אם כולם עושים ככה למה לא להיות כמו כולם ולא לדבר על עצבות, דכאון, כמה רע לי?!

מאוד לגיטימי, לא?

כלל ראשון אני תמיד טועה ונצח לנצח צריכה רק להסביר לי את זה.

בקשר להסבר שלך אתה בהחלט צודק.

למה אצל כולם המצב הטיבעי זה רע

למה זה לא כמו שמצב רוח רע זה חד פעמי  

למה לא כולם במצב רוח רגיל של או דיכאון או באמצע...

בס"ד

המצב הטבעי של זה שמחה[ראו תינוקות- מודל הטבעיות- שמחים ומאושרים.].

העניין הוא שהעולם הכניס את עצמו לעצבות.

ברור שאנשים נופלים היום לעצבות יותר מהר אבל לדעתי זה בעיקר בגלל שהם לא מוציאים את הכוחות שלהם זאת אומרת נגיד בן אדם מתאים לו לנגן וקצת ללמוד אבל בגלל הבגרויות הוא לא מנגן והכוחות נפש שלו כלואים ואז הוא ניהייה  בבאסה (וגם לא לומד) או שהוא כל היום על המחשב ולא מתרענן ולא עושה מה שבאמת צריך לעשות אלא סתם נגרר לשטויות.חוצמזהואין ספק שכשדבר הופך לנורמה אנשים מרשים לעצמם לעשות את זה בקלות אבל איך זה הפך לנורמה דווקא עכשיו זה מה שאמרתי לעיל

בע"ה

בקשר לנושא השרשור:
יש אנשים שצריכים לפרוק את מה שהם רגישים בזמן האחרון ובגלל שהפורום הזה הוא מקום שפורקים בו את הרגשות ומבקשים עזרה - הם כותבים את זה כאן...
למרות שיש כאן הרבה שרשורים שמתארים בדיוק את מה שהם מרגישים, הם רוצים גם לתאר את התחושה שלהם, לפרוק ולקבל עצה דווקא בשירשור שלהם כי הם רוצים תשומת לב אליהם, להרגיש שאנשים רוצים לעזור להם, שאיכפת לאנשים מהם.. זה נותן הרגשה טובה.. אז למה לדכא את האנשם שרוצים יחס אישי..? אם הם רוצים לפרוק, רוצים שנעזור להם - בכיף! יכול להיות שאתם רואים בבעיות של כולם אותו הדבר, אבל מי שפותח שרשור חדש רואה את הבעי'ה שלו שונה מהבעי'ה של קודמו ורוצה יחס שונה לבעי'ה שלו..

 נראלי שהדור שלנו בעצבות:
א'.  בגלל כל הטכנולוגי'ה המפותחת שיש, מעדיפים להסתגר בבית במקום לצאת, לתרום ולפעול ואז מרגישים שלחי'ים אן ערך. ש'אני בכל מקרה לא תורמ\ת בעולם, אז מה הבעי'ה שאני לא אהי'ה פה? זה בכ"מ לא יש כלום לאף אחד'. ואז נכנסים לדיכאון...

ב'. בגלל שזה עכשיו באופנה להרגיש כאילו הכל רע וליפול לעצבות, אנשים מסכימים לעצמם ליפול לעצבות בגלל כל דבר קטן שקורה להם.. בזמן האחרון אנחנו נותנים חשיבות גדולה מדי לדברים הרעים (גם אם יש כ"כ הרבה טוב, רואים דווקא את הרע..), וככה יוצרים לעצמנו את הבאסה..

ג'. העצבות שואבת לתוכה כ"כ חזק.. לפעמים אנחנו מסכימים לעצמנו להיות עצובים רק קצת ומוצאים את עצמנו אחרי שבוע שקועים כ"כ עמוק בתוך העצב עד שלא רואים את האור שבקצה המנהרה... אז תעשו לעצמכם טובה - כשאתם מרגישים כאילו אתם קצת בבאסה, אל תתנו לזה להמשיך. תנסו בכל דרך לשמוח קצת. עדיף להפגש עם חברים, להשתגע ולהתחרפן קצת ופשוט לעשות כל דבר שישכיח ממך את הבאסה...

'משנכנס אדר מרבין בשמחה', חברים!!! הגיע הזמן לנסות להיות קצת יותר שמחים.. נכון, זה לפעמים ממש קשה, אבל לפחות לנסות.. ב"הצלחה!

מחפשים ת'טוב שבדבר נשמה!!!

אני יודעת שזה נשמע קצת דפוק וקשה לביצוע אבל זה עוזר....

בס"ד

;)

------
לנושא השרשור-
תעבדי לאט-לאט.
יש זמן, אל דאגה. תתחילי ממה שקל ותעברי לקשה יותר.
כולם התגברו, מתגברים וייתגברו על דברים במשך כל החיים.
רק, אל תתייאשי באמצע. אל תעצרי ממה שהספקת ואל תרדי משם.

המון ב"הצלחה!

ועם ציפי לבני. בעצם- ציפורה לא מתאבדת. היא סתם גוש מת חסר כל תועלת~

בצי, או וואט אבר--
כמו רעות. מחכים לתקופות שמחות, ומעבירים ת'תקופה המעצבנת בכמה שיותר לשמוח...

בס"ד

יש מצב שאדם וויתר לעצמו פעם אחת. והתרגל למצב, ועכשיו כשהוא לא מרשה לעצמו להיות ככה הוא מסתכל על כל מה שהוא צריך לעבור[בגלל הוויתור הזה] וזהמה שקשה וגדול עליו וכו'..

אנחנו כווולה בתחילת הדרך החיים האמיתיים עדיין לפנינו..

אז מה להתייאש עכשיו??? יש עוד הרבה לעבור.. תהנו מהחיים עכשיו..

זה הגיל הכי שווה!!

באמת.. תסתכלו על החיים קצת שונה... למה רק אני מצליחה להנות מהם? כולם פה בדיכאון כל הזמן!!

עדיין לא הבנתי ל מ ה ????

מימה אפשר להגיש דיכאון? מלימודים? מחברות/ים? ממשפחה? סניף? מימה???

אני באמת רוצה להבין.. אולי ככה אני יוכל יותר לעזור!

בס"ד

היא בסכ"ה אמרה ש"הכל נראה קשה וגדול". וכן. זה קורה.
לדוג'- בנאדם שאפ'פם לא עשה בגרות וכל היום רק מדברים איתו על זה- ישמצב גדול שזה ייראה לו קשה וגדול.
מאוד הגיוני, לגיטימי.

ולפעמים קשה בחברה, קשה במשפחה, קשה בסניף וקשה בלימודים. קורה.
זה לא סותר את זה שזה גיל כייפי וכו'..

היא לא אמרה שהיא מיואשת ולא שהיא בדכאון.
היא שאלה איך אפשר לצאת מהמצב הזה ש"הכל נראה קשה וגדול", שקשה להתמודד עם החיים- מה שהחיים מביאים לה.

זה שקשה לה לא אומר שהיא התייאשה.

לא התכוונתי לקפוץ עלייה ככה...
סליחה,batshi!

גם כשהכל קשה.. אולי בזה שתחשבו שזה לא קשה.. כי יש דברים קשים יותר..

כן לפעמיים זה דבר מעודד.. כשמסתכלים על חיים של אחרים ..(שהם קשים)

אבל אם אתם רוצים כבר טיפ.. איך לצאת ממצב כזה!

אז נראלי שהבעיה.. היא שההסתכלות לא נכונה.. כי פשוט על כל דבר שמסתכלים יש 2 צדדים להסתכל עליו..

אז למה לבחור בדרך השלילית- כי זה יותר קל?

אז אל תעשו לכם חיים קלים, כי אח"כ אתם נדפקים מיזה.. ועוד מתלוננים...!!!

בס"ד

אולי ב'מת, כמו שאת אומרת, צריך לשנות את ההסתכלות..

אבל גם בזה, כל אחד ו'שיטתו'- יש כאלה שלהסתכל על אחרים ישנה את התפיסה ויש כאלה שממש לא[לדוג'- אנוכי הקטנה..]

אני כולי קינאה שניראה לכם כ"כ פשוט לשמוח..באמת אין כמוכם...

אתם שואלים ממה אפשר להיות עצובים? אני לא רוצה לפרט אבל יש כ"כ הרבה קשיים ודברים כואבים שמקשים עלי ליראות את כל הטוב העצום שיש כאן...מקשים עלי להרים ת'ראש..מקשים עלי לרצות לשמוח..

אתם יכולים להאשים...אבל באמת שהעצבות הזאת לא מכוונה ולא מרצון...

אווףף..באמת שתגידו איך, תעזרו...אל תגידו זה מרצונכם...

בס"ד

מתחילים מאחד שמחפשים ממש בכח- מה היה לי טוב היום?
אח"כ ה1 הזה בא בקלות ועוברים ל5 דברים טובים שקרו לי היום.
בהתחלה זה יהיה בכח ואפ' דברים שהם לכאורה 'סתם'- כמו אכלתי ארוחת בוקר, קמתי מהמיטה וכאלה..
ככה לאט-לאט, מתקדמים.
בסוף-
כשתקומי בבוקר גם אם תחפשי רע בכח- לא תמצאי!
כי תראי את כל הטוב שיש בכל יוםמחדש ותעריכי.

דבר נוסף-
תרשמי על דף[/דפים!!] את כל הדברים שזכורים לך כטוב שקרו לך כל החיים.
כשמתחיל מתישו רק להיות קשה,
את הולכת למגירה, לוקחת את הדף וקוראת אותו.
ומשווה בין הרע של עכשיולכל הטוב ורואה שברור ששמחים!

כי הרע עובר![גם הטוב. לכן מנצלים כל שניה של טוב!]

חאלס לחפש ת'רע

תהנו מהדברים הטובים

תעשו מהדברים הרעים צחוק

תנצלו ת'זמן

למרות שחיים רק פעם אחת אבל הם להרבה זמן

ואני לא חושב שא ני דוס שאני אומר את זה....

כי בלי שימחה באמת לא מרגישים את הקטע של החיים

הם כמו סתם חרא שלא שווה

ביגלל זה קשה להסביר למישו מבואס למה החיים בכל זאת טובים

תנסי להתמקד במשהו שאת אוהבת ורוצה להשקיע בו וזה יתן לך כח להתמודד גם עם דברים פחות נחמדים מניסיון בהצלחה

בעז"ה

אבל אוף

אין אתה רשאי להיבטל ממנה...

 משו מגבש..

פעילות מושקעת..

תכוון..

בס"ד

כל ה'מרצה אורח' שהגיעו אלינו שנ"ש לאולפנא היו בהודו, איזה אינדיאני אחד אמר להם שיהודי זה יותר טוב והם חזרו לארץ וחזרו בתש'..

בע"ה

בגלל החברה, ולא בגלל סיבות אחרות- לענ"ד מבעיות לא בורחים! ואני בטוחה שגם אם את שקטה אם  תנסי בחוכמה תצלחי להשתלב ולהרגיש טוב איפה שאת!!

בהצלוחס במה שתחליטי...=]

בקשר לפנימיה- זה כבר החלטה שלך.. תעשי מה שאת חושבת..

ו.. בקשר לחברות- לדעתי זה טוב לך לשנות ת'תדמית. עכשיו כולן מכירות אותך. ושם את תוכלי לשנות ת'תדמית שלך ולהפוך את עצמך למישי אחרת!!

לא קשור רק לשקט.. לפעמים זה טוב לשנות את האופי כי שם אפח'ד ל מכיר אותך..

אולי זה יהיה קשה בהתחלה בקשר לחבררות.. אבל.. לא נראה לי שיהיה לך כ"כ קשה.. !!

ו.. סליחה שחפרתי..!

לא אמרתי שלא טוב להיות שקטה.

וברור לי שלא כל אחד בנוי לרעש. אבל.. יש אנשים שבנו תדמית של מישו שקט והם עכשיו לא יכולים להוריד ת'סטיגמה הזאת מהם.

כי אז כל החברות מתחילות להסתכל על זה, ולהעיר הערות כמו "וואי איך זה לא מתאים לה" וכל מיני שטויות כאלה.. וזה מוריד אותך לאפס..

אני מכירה מישי כזאת שהיא ממש שקטה (או לפחות ככה אומרת הסטיגמה עליה) והיא ממש אבל ממש רוצה לשנות את זה.

וזה ממש קשה לה בגלל כל החברה.

אז לפעמים זה טוב לעבור מקום ואז יותר קל לך לשנות את זה.

אז.. סליחה אם לא הסברתי מספיק טוב-

אם את רוצה לשנות את השקט הזה כדאי לך לעבור אולפנא, ואם את רוצה להשאר בזה (וזה פסדר.. אם זה מה שאת רוצה) אז..

בהצלחה!   

נראלי מוזר לעבור רק בגלל חברות! אבל בקשר לפנימיה זה דבר טוב וכייפי אין לך מה לדאוג...

ויש לי חברים שהיו שקטים מאוד ואף אחד לא הכיר אותם, בפנימיה הם נפתחו וכולם חברים שלהם עכשיו....

ודווקא את הרעשנים פחות אוהבים....

מקווה שעזרתי....

בס"ד

עדיף ללכת לפנטימיה את תפתחי יותר, ויהיו לך שם חוויות שלא יהיו לך בשום מקום, ואלו חוויות שאי אפשר לוותר עליהן וגם לא תקבלי אותן בשום מקום אחר..

אבל בהצלחה שיהיה לך..!!!

אבל בתנאי אחד את חייבת לדעת שבכל מקום שלא תהיי יהיה קשה לא משנה מה.. זה העולם ולכן תמיד  נצטרך לעבוד.

ואת צריכה להבין שאת לא עוברת לפנימיה כי את בורחת ממציאות. אלא בגלל שאת רוצה שינוי ובהתחלות חדשות תמיד יותר גם להשתנות לאן שתירצי..

ממש ב"הצלחה בהכל.

את תמיד יכולה לשנות תדמית לא משנה איפה זה יהיה!

מבחינת פנימיה - את צריכה לחשוב טוב טוב למה כדאי ולמה לא כדאי לעבור ואם הלא כדאי גובר על הכדאי אל תעברי....

אני- את ממש אבל ממש מ ש ו ע מ מ ת!!!!!

לכי לישון!!1

גם אם ישנת בצוהורים..

חח..

חזרות להכתרתשס"ט!!!!

לילה לבן באולפנה....

לילה לבן זה שנשארים כל הלילה ערים... הבנת רעות?! חח..

זהו.. ב ו ק ר!!!

אני חוזרת לבית ליששווווווווןןןןןןןןןןן!!!!!!!!!

סופסוף יש אוטובוסים... עכשיו...

בוקר טוב לכולם!!! תקנאו, תקנאו... אני הולכת לישון..|נה נה בנננה..| חח..

אה.. וד"א ארנאו--- מאיפה הסמילי?????

יש לילה לבן באולפנה שלנו!!!!!

אז כל השישית והשמינית... ערות..

חלומות נעימים לכולם..\עוד שניה בוקר