פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1879)

מספר הרב מיכל וישצקי:

כשגרתי בניו יורק היה לי עסק של נעליים. באותה תקופה היה לי חבר ישראלי שהיתה לו חנות באיסט-סייד (והיא קיימת עד היום). יחד היינו קונים הרבה דברים וכך יכולנו לקבל את הסחורה במחיר מוזל יותר.

פעם אחת, כשהייתי באיסט-סייד נכנסתי לבקר בחנותו של ידידי. כשנכנסתי לחנות ראיתי שם יהודי עומד וכיפה לראשו ולידו עמדה אשה וילדתם בת ה-‏4-3 כשהיא משתובבת ורצה מפינה לפינה. האיש עמד שם כשלידו מזוודות. על פיהן הבנתי שרק עכשיו הוא הגיע משדה התעופה. ידידי בעל החנות הציג אותי בפניו ואמר לו שאני חב”דניק. “אתה אכן חבדני”ק?” שאל אותי. השבתי בחיוב.

“תגיד לי - הוא שואל - לרבי יש רוח הקודש?” אמרתי שאין ספק בכך.

“הרבי יודע לקרוא מחשבות?” הוסיף ושאל, ואני עניתי בחיוב. וכך הוא מוסיף ושואל עוד ועוד שאלות. לבסוף לא התאפקתי ושאלתי אותו: “למה אתה שואל אותי את כל השאלות הללו?”. הוא הסתכל לעבר הילדה ואומר לי: “אתה רואה את הילדה הזאת שרצה מפינה לפינה? היא נולדה עם מחלה מסוימת, והרופאים אמרו כי אף פעם לא תוכל לעמוד על רגליה!...

במהלך סיפורו התברר כי הוא קיבוצניק בנשמתו. הוא סיפר כי אל הקיבוץ שלהם היה מגיע איזשהו חב”דניק כדי לתת הרצאות. הוא אישית לא מאמין בשום דבר ובאף אדם, וכך גם רוב משתתפי ההרצאה, אבל כולם פשוט נתנו לו כבוד ובאו לשמוע אותו.

פעם הוא בא אלי - אומר הקיבוצניק - ואמר לי: נראה שאתה עצוב כל הזמן, אולי תספר לי את הסיבה לכך. אמרתי לו: איך לא אהיה עצוב כשיש לי בת יפה וחכמה אבל היא אינה יכולה לעמוד על רגליה?

החב”דניק שמע זאת ואמר לי בפליאה “אז למה אתה לא ת רבי?”.

“מה רבי, איזה רבי? אני לא מאמין בהקב”ה ואתה אומר לי ל ת רבי?”.

החב”דניק לא עזב אותי והאיץ בי שוב ושוב ל ת רבי. “אני לא יכול לכתוב”, עניתי בפסקנות, “אני לא מאמין ואיך אוכל ל ת ?”. בסוף הציע לי שהוא יכתוב בשבילי, ואני הסכמתי.

החב”דניק התחיל לכתוב “כ”ק אדמו”ר שליט”א” וממשיך וכותב כאילו אני הוא כותב המכתב, ומספר לרבי את כל הסיפור. בהמשך שאל אותי לשמי ולשם האמא וחתם בשמי.

חלפו כמה שבועות ואני מקבל מכתב מהרבי. הרבי עונה לי כי קיבלתי את המכתב שלך, ואם תקבל על עצמך לשמור טהרת המשפחה, אני מברך אותך שהבת תהיה בריאה ותלך על רגליה. כשקיבלתי מכתב כזה מהרבי, התפלאתי ראשית כל על ההתייחסות - הוא הרי לא מכיר אותי ולא את החבר שלי, וחוץ מזה איך הוא יודע שאני לא שומר טהרת המשפחה? (מה גם שהמכתב היה כתוב בסגנון חב”די...).

מכל מקום לקחתי את זה לתשומת ליבי, ובפעם הבאה שהחב”דניק הגיע, ביקשתי שרעייתו תגיע עימו כדי שילמדו אותנו את הלכות טהרת המשפחה. החלטתי שלטובת בתי אני רוצה לנסות ואין לי ברירה אחרת. למדנו והתחלנו לשמור.

עברו שלושה חודשים של שמירה על טהרת המשפחה ברצינות, אבל לא ראינו שום שינוי בילדה. בשלב הזה חשבנו כבר להפסיק, שהרי בין כה זה לא עוזר.

יום אחד אני יושב בסלון על הספה וקורא עיתון - מספר הקיבוצניק - כשאשתי והילדה היו במטבח. לפתע שמעתי ‘בום’ גדול בליווי צעקה גדולה... בהבזק של שניה חשבתי על הגרוע מכל. זינקתי לעבר המטבח וראיתי את אשתי שוכבת על הרצפה מעולפת. התחלתי לשפוך עליה מים ולטלטל אותה עד שהצלחתי לעוררה.

שאלתי אותה מה קרה? “אתה לא רואה?” - אמרה לי - “תסתכל על הילדה!” אני מסתכל על הילדה וכמעט התעלפתי גם אני. הילדה שישבה תמיד בעגלה, ואני רואה שהיא עומדת על הרצפה ומחזיקה בשתי ידיה את העגלה כשהיא עומדת על רגליה.

לקחנו את הילדה לרופאים וגם הם לא האמינו למה שקרה. היא התחילה לקבל טיפולי פיזיותרפיה והיום היא רצה על רגליה ככל הילדים...

כעת באנו לארה”ב כדי לראות מיהו הרבי מליובאוויטש ולהראות לו את הילדה הבריאה שלנו. בקיבוץ אצלנו כולם כבר מכירים את הסיפור, והרבה מהם התחילו לשמור טהרת המשפחה. אמנם הם אוכלים טרף, נוסעים בשבת - אבל שומרים טהרת המשפחה בזכות הסיפור - - -

מספר הרב שמעון בקרמן:

לחיים! לחיים!

האמת שכולנו צריכים לדעת כי אי לאו האי יומא בו התקרבנו לחב”ד, אז מי יודע היכן היינו היום. כל מה שיש לנו זה בזכות הרבי. כל החיים שלנו זה הרבי.

לקראת י’ שבט תשד”מ או תשמ”ה נסענו לרבי כמה מאנ”ש. בטיסה עמדנו בסוף המטוס כאשר לפתע עבר במקום יהודי עם זקן ארוך, נכה שסוחב רגל. הוא הלך לידינו הלוך חזור, נראה היה שרוצה לומר לנו משהו. לבסוף ניגש ואמר “לפי חזות פניכם אתם נראים כחב”דניקים”. השבנו בחיוב והוספנו שאנחנו נוסעים כעת לרבי. אומר לנו היהודי: “אני רוצה לספר לכם סיפור שבדידי הווה עובדא.

“כשהייתי צעיר התגוררתי בעפולה. פעם הגעתי להתפלל בבית הכנסת כשלפתע ניגש אלי השליח הרב חיים שלום סגל ואמר לי: ר’ יהודי, למה אתה עצוב? עניתי לו שיש לי בעיות. הוא ביקש שאספר לו, אבל השבתי לו: מה אתה יכול לעזור לי? הוא לא עזב אותי והפציר בי שוב ושוב עד שסיפרתי לו כי יש לי בן עם מכאובים ובעיות שעבר הרבה צרות בחייו, וכעת הרופאים בבית הרפואה ‘העמק’ החליטו שצריך לנתח אותו. השליח הרב סגל השיב לי: אז מה אתה עצוב, יש רבי בישראל, ת ת רבי! אמרתי לו: מה ל ת רבי והרי אני חסיד בעלז?! הוא לא וויתר ואמר: אם יש לך בעיה ת ת רבי! השבתי כי המכתב כבר לא יעזור לי כיון שהניתוח יתקיים בעוד ימים ספורים, ועד שהמכתב יגיע ותחזור תשובה יחלפו שבועות. הרב סגל לא וויתר ואמר לי שמקובל אצל חסידים שכשכותבים לרבי המכתב מיד מגיע לרבי והברכה נתונה.

לא יכולתי לסרב לו וכתבתי לרבי. כעבור זמן קצר קיבלתי מכתב תשובה מהרבי. הרבי לא מכיר אותי, לא יודע מי אני, אבל הוא עונה לי במכתב ברכה כשבסופו הוא כותב נ. ב. בטח ידוע לכבודו התקנה של מורי וחמי אדמו”ר הריי”צ להגיד חת”ת כל יום, ואם לא שמר על זה עד היום, אזי שיתחיל לומר וכו’.

לא הבנתי למה בדיוק הרבי מתכוון, וגם לא ייחסתי לזה כובד ראש מיוחד, כיון שהייתי כה טרוד בבעיות שלנו. שמתי אפוא את המכתב בכיס והמשכתי הלאה.

אחרי כמה ימים הוכנס בני לבית רפואה כדי לבצע את הניתוח. יום קודם לכן ערכו לו את כל הצילומים הדרושים. למחרת אני ורעייתי ישבנו מחוץ לחדר ניתוח ואמרנו תהילים. באמצע הניתוח אנו רואים משהו מוזר; אנשים נכנסים ויוצאים מחדר הניתוח בצורה לא מקובלת. בין האנשים זיהיתי את אחד הרופאים. נבהלתי מאד. פניתי ואמרתי לו בחרדה “ד”ר, מה קרה?” הרופא השיב לי: הכנסנו את הילד לניתוח עם כל תיק הצילומים שלו שמראים את הבעיה. רגעים ספורים לפני הניתוח החליט הרופא המנתח כי הוא רוצה לעשות עוד צילום. ערכו את הצילום הנוסף - וכלום, לילד אין כל בעיה... חשבנו שאולי המכונה מקולקלת, ועשינו צילום נוסף במכונה אחרת, אך גם שם לא זיהינו כלום. לילד לא היתה כל בעיה. הזעקנו גם את הרופאים הגדולים כדי לחשוב ביחד מה קרה לפתע?!

בו במקום הוצאתי לו מהכיס את המכתב מהרבי והראיתי את זה לרופא באומרי כי יש ברכה מהרבי.

“מאז הכל בסדר” - סיים אותו יהודי את סיפורו בגובה עשרים אלפים רגל - “אמנם אינני חסיד חב”ד אבל את שיעורי החת”ת אני שומר מידי יום. גם הילד רץ ככל חבריו”.

מוסיף ומספר הרב שמעון בקרמן:

לפני כ-‏13 שנה הגעתי לכפר הנוער של הכפר הירוק כשלפתע ניגשה אלי אשה שהציגה עצמה בשם חנה ואומרת לי שיש לה בעיה. היא סיפרה כך: יש לי בן ששנים מספר חלפו מאז נישואיו ועדיין אין לו ילדים. אמרתי לה שתגיד לבנה שיכתוב מכתב לרבי ויבקש ברכה. היא השיבה כי הוא לא יודע מי ומה. התעניינתי היכן הוא מתגורר והיא ענתה לי - בהרצליה. הצעתי שיכנס לבית חב”ד בהרצליה ויכתוב שם מכתב לרבי.

כעבור שבוע היא מגיעה אלי ואני שואל אותה “נו, מה חדש?” והיא אומרת שבנה הגיע לבית חב”ד בהרצליה שם אמרו לו שבמקום שי ת רבי, עדיף שייסע אליו!...

הוא אכן עשה כך ונסע לרבי. כשהגיע לרבי הוא עבר בחלוקת הדולרים ואומר לרבי “אני מבקש ברכה לילדים!”. הרבי שאל אותו לשמו ושם רעייתו ושמות האמהות, והוא נתן לרבי את השמות, והרבי ברכו.

בשבוע הבא הוא עבר שנית וגם הפעם אמר: “רבי, אני רוצה ברכה לילדים!” הרבי אמר לו “והרי כבר קיבלת?” אך הוא מתעקש על שלו...

כעבור חודש נפקדה אשתו ובאותה שנה עשו חגיגה גדולה בברית המילה. במהלך הברית קמו בני הזוג וסיפרו את הנס שעשה להם הרבי, וכי בזכותו נולד להם בנם.

לא חלפו כמה ימים ולביתם הגיע הגזבר של היישוב. “למה לא סיפרת לי על ‘הסגולה?’ שאל והוסיף כי הוא נשוי בשנית אך הוא מבקש ברכה לבן מנישואיו הנוכחיים. הלה הציע לו שי ת רבי ויבקש ברכה. גזבר היישוב אכן עשה כך, וכעבור שבועיים התקשרו אליו ואמרו לי כי הרבי ענה לבדוק את התפילין והמזוזות.

כשסיפר זאת הגזבר לחברו (אבי הבן) שאלו החבר: אז מה עשית? ענה הגזבר “אני לא עשיתי חשבונות. נסעתי לבני ברק וביקשתי את התפילין הכי מהודרות שיש, המזוזות הכי מהודרות, והחלפתי הכל”.

כעבר חודש הוא הגיע וסיפר שיש בשורות טובות...

לפרטים 0508080770 משיח עכשיו