פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 190)

 

למי? למה? באיזה הקשר?..

רעל. איכ.

בלי קשר לאיסור ההלכתי שיש על עישון סיגריות, זה ממכר והורס את הבריאות.

אני מכיר רב גדול...ענק!

הוא מעשן קצת מידי פעם... ממש קצת

אבל זה כי מופעל עליו כמויות לחץ, עבודה , ואחריות ברמה שבן אדם נורמלי לא יכול לשאת - בן אדם יקרוס

אז הוא מעשן ממש קצת מידי פעם כדי להירגע מדי פעם.

אז לפעמים יותר בריא לעשן...

 

אבל בד"כ זה דבר רע מאוד .

עצם ההתמכרות למשהו מסוג זה היא רעה בלי קשר להשפעה שלו על הבן אדם

יש עוד בעיה.
עישון מתייג אותך בקבוצה מסוימת של אנשים ואת צריכה לחשוב אם את רוצה להיות חלק מהם.
יכול להיות שאת באמת לא משתייכת לקבוצה הזו  אבל העולם ישייך אותך לשם בצורה כמעט אוטומטית כשיראו אותך מעשנת.

אמא לא מרשהה
אבל מידי פעם עושים קצת שטויות

ומהחלת לכולנו שלא נשמין מהמטוגנים

אין על הרב יוני לביא

עוד לא קראתי הכל אבל ההתחלה חמודה.. 

כמה זמן שמרת אותו בפנים?

 

התחברתי כול כך לצעקה שלך!

רוצה גם לברוח ולצרוח לולם שהם סתומים שלא שמים לב למה שקורה סביבים!

 

 

חיימשלי! אוהבת אוהבת אוהבת!

אם באלך בואי לפרטי

💋💋💋💋💋

אל תדאגי בסוף יהיה טוב!!
תיהי חזקה לבנתיים

מזדהה לפעמים
וזה ממש קשה,
לא יודעת מה לעשות
אז אין לי עצות..
אבל באמת חיבוק ענקק
מאמינה שתמצאי בסוף את המקום שלך (מקווה גם עליי)

(השניה פחות...... לא מתאים לצחוק על זה)

אבל בקטע של השואה זה מקום שאסור לצחוק עליו....

ומסכימה עם הפילוסופית..

אבל יש לי אחת טובה
היהודים בשואה היו כל כך טובים בכדורגל שהיה להם 6 מליון אוהדים שרופים..

2 ילדים רבים מכות ואחד הילדים זורק על השני חול, הילד השני צועק לו בחזרה- אהו אמרנו בלי לערב הורים

ילד אחד בא עם המבורגר ילד שני שואל אותו- מהזה מאיפה יש לך? הילד הראשון עונה לו- אבא שלי טחון

סורי אם יש פה כאלה שלא יכולים לשמוע אתזה..

איך אפשר לצחוק על זה?

 

מחילה אם אני קיצונית..

תרגישו בנוח 

מזדהה ברמות!!

''אנלא מבינה איך רוצים שאני ישים גבולות לעצמי'' אמרתי משהו כזה לא מזמן, כשההיתי במצב רוח עצבני..

אז אם זה עוזר לך, את לא לבד;)

האמת שגם אני במצב עצבני 

הוא אומר שאתן צריכות לשים גבולות והמסקנה שלו שאתן לא יכולות?

על זה את מתעצבנת?

או על עצם הרעיון של לשים גבולות?

קצת התבלבלתי...

הוא אמר לנו לשמור עלצמנו ולא לעשו אפילו משו קטן נגיד לראות סרטונים שלכאורה אין בהם בעיה (בסוגרים יש בהם)

ומה שהכי עיצבן אותי שהוא נתן לדוגמא תפורום זה הרתיח אותי
האמת שבדבריו הוא צדק אבל נמאס שהוא כל הזמן מטיף לנו בצורה נסתרת ושוטף לנו תמוייח
קיצור בעצם הוא כן אמר לשים גבולות אז הוא קצת סתר תצמו 

ועוד משו שמעצבן סבבה תאומר שנשמור עלצמנו ולפחות נננסה לשים גבולות 

אחלה אינלי בעיה שתגיד אתזה אבל 

לפחות תגיד לנו איך לשמור עלצמנו תכוון איך לשים גבולות...

זה מה שמשגע  כל היום אומרים מה לא לעשות אבל לא אומרים איכ לעשות או איך לא לעשות 

יש מבין? 

זה באמת מבולבל אני בעצמי התבלבלתי ...

תראי, זה באמת מבלבל.

הייתי מציע לך לא להתמקד בדוגמאות שהוא נתן, אלא בעיקרון.

ובאמת צריך לשמור על עצמינו ולשים לעצמינו גבולות. חובה!

ואני לא כ"כ מבין למה הכעס על זה שהוא "שוטף תמוויח" כביכול, אנל'א מבין, בשביל מה הוא קיים? בשביל לשחק ששבש?

תפקידו לחנך, וזה מה שהאו עושה, וזה לטובתכם!

כשנער שם לעצמו גבולות - הוא לא עושה טובה לאף אחד, הוא עושה טובה לעצמו, והתפקיד של הרב זה לעודד אותכן לזה.

 

 

אממה, איך לעשות את זה? באמת שאלה קשה.

אני אגיד בסוד: גם אני לא יודע לומר איך..

ואני מקווה שלא תכעסי עלי כמו שאת כועסת עליו.. שאני אומר שצריך לשים ולא אומר איך..

 

אבל אני חושב שבאמת אין לך למה לכעוס.

כי אכן שלב ראשון הוא לדעת שצריך לשים, והבין את החשיבות

ועל גבי זה - השלב השני

כי ההבנה הזו - גורמת לנו לנסות באמת לחפש איך אפשר לעשות את זה.

ואני לא חושב שזו בעיה שהרב מסביר שזה חשוב, גם אם הוא לא נותן את הכלים.

 

וחוצמזה, לכן נאמר "לא הביישן למד", אפשר פשוט לגשת אליו בכבוד ולומר לו "הרב מסביר כל הזמן שצריך ושזה חשוב, אוקיי, הבנו, אבל אנחנו צריכים להבין איך!! אם רוציםש נשים גבולות - צריך ללמד אותנו איך עושים את זה! נשמח אם הרב יתייחס לזה ויעזור"

 

 

 

 

מקווה שהועלתי במשהו...

בתאכלס תצודק במה שרשמת
ותצודק שאפשר לשאול ,אני הייתי על סף התפרצות עליו למרות שזה ממש חוצפה אבל תאמין לי שכדאי לי לסתום כי שאני מתחילה לדבר לא נגמר טוייב ואני גמככה מתוסבכת מעל הראש עם האולפנה אז פשוט עדיף שאני יסתום

ובאמת לא חכם לדבר איתו מתוך העצבים...

אבל אפשר להמתין קצת, ואחרי זה לגשת ולשאול, באמת ממקום של שאלה ולא תלונה.

וחצמזה, ברגע שמפנימים באמת שזו שאלה ככל השאלות, שאולי לא עמד לו בראש הפרט הזה, וצריך פשוט לשאול, אז זה בכלל לא מעצבן מלכתחילה, ואפשר אפילו תוך כדי לשאול, בכנות " הבנו שזה חשוב, אבל איך הרב רוצה שנעשה את זה? שהרב יסביר לנו וייעץ גם איך עושים את זה" 

בקיצר, זה לא שעדיף לסתום, אלא עדיף לדבר בצורה טובה...

 

בהצלחה, את יכולה!!

נתת לי חשק לשאול בעז"ה

משמח מאוד. באמת.

 

 

תזכרי לספר לנו....

קשה לשמוע בעיקר לא, בלי לשמוע גם את הכן.
בעניין הזה יש עקרון חשוב ועמוק:
החיים צריכים להיות משולבים משני דברים - 1.תוכן שנותן שמחה והרגשה טובה, 2.כלים שיכולים להכיל את התוכן הזה. (חסד וגבורה). אם יש רק צד אחד, זה לא טוב.
לדוגמא, מי שרוצה רק תוכן נעים, משמח וכו' בלי להציב גבולות, בסוף לא יצליח לשמור על התוכן הזה. תראי מה קורה לזוגיות של אחינו החילונים, שכשהם לא שמים לה גבולות היא לא שורדת לאורך זמן.
ומהצד השני, מי שרק עסוק בגבולות ולא בתוכן, מפספס את המטרה של הגבולות. ולא יהיה לו שמח בדרך הזאת, ולכן הוא כנראה יעזוב אותה.
צריך להבין שצריך גבולות, והמטרה שלהם היא לא בשביל להגביל את עצמנו, אלא בשביל שנוכל לשמוח בתוכן של החיים.

חשוב שתעסקי גם בלהבין מה הגבולות הנכונים, אבל לא פחות חשוב, שתנסי להפגש עם התוכן. עם השמחה העצומה שבחיי תורה. כמו בחנוכה לדוגמא
בהצלחה. השם ישמח אותך ויאיר לך בכל דרכיך.

ממש אהבתי תתשובה ,תודה
האמת שאני מבינה מה הגבולות ולמה צריך פשוט אני מרגישה שממש קשה לי לשים לעצמי כאלה
הכל מידי חזק וסוחף...

 ולכן את מתייאשת מראש, עושה לעצמך חיים קלים, וחושבת שאחרים ידאגו לחנך אותך בעצמם\ יסתדרו עם הבעיות שלך???

אני חושבת שזה גישה לא נכונה. זה אומנם קשה לעמוד בגבולות שקבעת לעצמך אבל זה אפשרי בהחלט. אדם שבאמת אין לו גבולות זה אחד בלי טיפת שליטה עצמית שלא מתחשב באחרים. כל אחד יכול לקבוע לעצמו גבולות הגיוניים ולעמוד בהם לפחות רוב הזמן.

אני אומרת שיש דברים שקשה לשים תגבולת
ולפעמים לא יודעים גם איך
גבולות הגיוניים ישלי אבל גבולות שלרוב הנוער בימינו אין קצת קשה לי לשים לעצמי

וואלה את צודקת שזה מעצבן ובאמת לא ברור
אבל זה הגיל פשוט 
וגם הגבולות אפילו שאני שמה לעצמי
הם לא ברורים לי וגם אני ליפעמים עוברת אותם
מה לעשות גם אני נערה מיתבגרת [אולי מיתפגרת..? ]
וגם אני עוברת ניסיונות וקשיים 
אבל אני מישתדלת מנסה...

ואף אדם בעולם לא יוכל לשים את עצמו במקום שלי
ולהגיד איזה גבולות לשים
ואם אני יכולה לשים אותם או לא...
מיזדהה..?

אכן זה גיל ממש סוער ואפוף בכל כך הרבה אינטריגות אפלות שכל נער משחק בהן את התפקיד הראשי
אבל מה שנדרש הוא להנות מחדוות הנעורים ולנצל את הכוחות הנפשיים שהיא נותנת כדי לחשב את המהלכים במרץ הנעורים ולהחליט מהו טוב ואיך אפשר להגיע אליו בצורה יעילה.
זה קשה!
אפשרי.

-אם הוא לא ילד, כנראה הוא כן היה במקום שלך.

-הוא רב. מלמד אתכן דרך חיים. הוא לא חופר.

-למה כזה מפתיע אותך שהוא מצפה ממך להגביל את עצמך? סורי שאני מעיזה, אבל לדעתי את, כמו כל יהודי, אכן צריכה להגביל את עצמך...

-אני מעלה אופציה לגבי הגבולות: יתכן והוא מתכוון שיש גבולות שבתור ילדים, צריכים שההורים ישימו אותן, ובתור נוער, כבר אפשר לצפות שישימו בעצמם.
לדוגמה- בתור ילדה כנראה העירו אותך בבוקר ללכת ללימודים, ולא איפשרו לך לישון עד מאוחר, ועכשיו בתור נוער, מצפים ממך להקים את עצמך.
ולעומת זאת, יש גבולות שמתחדשים/משתנים/נוצרים רק החל מהנערות, ואז לא תמיד אפשר לסמוך על הנוער שישים לעצמו את הגבולות הנכונים.
לדוגמה-טרמפים/מתי להגיע בלילה.

אין לך מה להתעצבן. אני בטוחה שהוא רוצה בטובתך.

נכון סופו של דבר הוא רוצה לטובתנו אבל זה קצת קשה כל הדיבורים שלו גם של המורה שלי הם אומרים לנו דברים כילו זה מובן מאילו
ולא מסבירים איך לעשות
רוצים שנגיע לתשובה בעצמנו מחילה אבל איתי זה לא עובד זה עושה אותי יותר נגד

אחת יותר דת"ל ומה שאני עכשיו בה היא יותר דוסית..
ולפי דעתי לכי על האולפנה הדוסית יותר.
זה פשוט טובב! מימלאא סיבות!
אם באלך אני יכולה בכיף להסביר לך...

(אמנם הבנתי שלבנות זה יותר קשה)

אם את כבר הולכת לפנימייה את לא מחויבת לאולפנה מסוימת כי הנסיעות זה משהו יחסית שולי אז שאר הבעיות שכתבת לא רלוונטיות

וממחיש לנו ממש את ההיסטוריה חוזרת

קראתי גם, כל כך מתאימה ההקבלה הזאת!

או שזה היפוטתי

הוא כן נועד לייצג דרך.

דרך שיודעת שיש עוד ערכים בתורה חוץ מלהיות נחמד...

דרך שיודעת שלפעמים הערכים האלו הם דוחים את ערכי הנחמדות...

דרך שלא מכניסה את כל סל התרבות המערבית לתוך החיים שלנו על ידי כמה "מאמרי חז"ל - מחמד" על שלום וקירבה ומידות טובות..

דרך שיודעת לעמוד על שלה, לסרב בגאון ובתוקף למנסים לערער אותה ולפגוע באלוהי'ה.

דרך שיודעת שמותר לומר לא. בתקיפות. באומץ. בחדות ונחרצות.

דרך שיודעת ללחום במזיקים לה, בעוז, בגאון, מתוך אמונה עמוקה ובטוחה

דרך שלא חושבת שמלחמה כזו היא פגם במידות, או מעשה גס.

דרך שיודעת ש"להיות נגד" זה לא מילה גסה.

דרך שיודעת להיות נאמנת לתורה, לתורה באמת, בלי לעשות בה כווצ'ים עד שהיא נראית כמו סחבה אחרי ספונג'ה..

דרך שיודעת להוקיע, כן, להוקיע. דברים פסולים מתוכה. ולא מרגישה "לא הומאנית".

דרך שיודעת לבוז, לבזות, להשפיל, את הלוחמים בה והמערערים עליה. הלוחמים באלקיה ומערערים עליו. ולא חוששת "אולי זה לא יפה?"

 

דרך שיודעת להניף בעוז ובגאון את הדגל "עברי אנוכי ואת ה' אלוקי השמים אני ירא"!!

 

ומי לה' - אליה!!

תודה לה' שזכיתי להשתייך לדרך הזאת!!!

אכן, יש להודות כ"כ הרבה..

נדיר היום, נדיר...

אתה מרגיש גאה כאילו אתה עשית משהו מיוחד. לא, זה לא אתה, ואתה אפילו לא 'הולך בדרך הנכונה'. אתה נבחרת, שלא בבחירתך, להיות הבן של ה', נבחר מכל העמים, וזה לא הופך אותך לשווה יותר מהם, זה לא נותן לך סיבה להתגאות אישית. זה אומר שאתה צריך לשמוח, שאתה צריך להבין את חשיבות התפקיד, אבל לדעת שהארץ לא שלך, והתורה היא לא שלך, היא של ה'! ואתה בסך הכל מנסה ללכת בדרך שהוא אמר, להיות ישר, לשמוע למצוותיו ולדבוק במידותיו. אבל אין לך שום עליונות אישית על אדם. אם אתה רוצה להגן על הדרך של התורה, תחשוב באמת מה ה' היה רוצה. לפעמים צריך לב חכם. שכל רגיש. לדעת מה לומר אם באמת חשובה לך התורה... אם באמת אתה מבין שגם אתה בסך הכל שליח של ה', ואין לך רשות לפגוע בבריותיו בלי שהוא אמר.
לפעמים מרוב רצון להגן על התורה אבל לוקח את זה אישית, ופועל "דוך" בלי מעצורים, בלי רגישות, עם הרבה נגיעות אישית ולא מכוון לרצון השם נטו.
מלבד זאת, במאמר אכן ראיתי נאמנות לתורה... אבל דווקא לא בדרך עיוורת, אלא בדרך שתפעל, בדרך מחושבת ורגישה (הוא עשה כאילו הוא בא לשחוט את הערכים אבל בסוף- הפתעה...)


מעריכה את האמירה, וגם את הרצון שמאחורי זה, אבל יכול להיות שמאחורי הדבקות הזאת מסתתר גם חוסר ביטחון כלשהו שמצריך עמדת התגוננות והתקפה במקום נועם ודרך ארץ.

כמו שאמרתי פעם, אני בהחלט מעריכה אותך, אבל דווקא בגלל זה הציפיות ממך גבוהות הרבה יותר.

אין לי אפילו כח להגיב..

משאיר לקוראים להחליט אם דברייך רלוונטיים או לא.

 

(וכן, אני תוהה אם לא היית אומרת בדיוק בדיוק את זה למתתיהו... לצערי אני משער שכן)

חס וחלילה. אני מאוד מקווה שאני לא עד כדי כך מושפעת

בסדר
שיהיה לילה טוב!

ראשית, מאוד מוזר כל ההתמקדות ב"נגיעות אישיות שלי" והאריכות שלך בביקורת על "מה אני עושה". את חושבת שאני כתבתי את המאמר? שכותב המאמר מכיר אותי? יש כאן מאמר שנועד לתאר דרך של תורה. ומה אנו למדים בנושא ממתתיהו. למה רלוונטי כאן מה את חושבת עלי?

עכשיו אני מבין ששאלתך מראש למי זה מכוון לרמוז הייתה כי הנחת שאני מנסה לרמוז על עצמי, אז לא, גברתי, אני לא כ"כ מגלומן... הבאתי את זה כדי ללמוד על הדרך, אכן, דרך שאני רוצה ללכת בה ומשתדל ללכת בה, ומנסה גם להסביר אותה. אבל ממש לא "עלי" ולכן כל נאום המוסר לגבי לא ממש רלוונטי לדיון.

 

לעצם הדבר, נכון שאנו נבחרנו מלמעלה, ועל כך עלינו לשבח לפאר ולרומם. אבל זה לא סותר כלל שזה כן הרגשה של "הולך בדרך הנכונה" כי זו היא הדרך הנכונה!! כן כן, נבחרנו לדרך הנכונה!!

ומה שהמאמר מנסה להעביר לנו, ללמוד ממתתיהו - שאם אנו בדרך הנכונה, עלינו להלחם עליה ללא פשרות.

ללא גישה של "הכלה", ו"בואו נהיה נחמדים", ו"לא צריך להיות קיצונים", ו"למה כל דבר נגד"...

לא לא לא. זה אנחנו לומדים ממתתיהו, שזו לא חשיבה נכונה!

עלינו להגן ולשמור בקנאות על דרך התורה, דרך ה'. ולא לנסות להתייפייף ולהתעדן נגד גישות המנסות לקעקע אותה. 

(וזה שהוא פעל בחכמה ועשה תרגיל, לא רלוונטי ולא זה הנידון. האם זה מה שראית כעיקר המאמר? כמדומה שמי שקורא אותו מתחילתו לסופו רואה בדיוק מה הוא בא לבטא - מלחמה עיקשת למען התורה, בלי התכופפות ופשרנות)

דווקא הגישה של "אל תפגע.." "אל תתגאה".."אתה רק שליח"... היא היא הגישה שנראית כביכול בשם התורה, אבל באמת היא נגד התורה! היא נשמעת מאוד יפה ומושכת, אבל על ידה מכשירים את כל השרצים, מרוב ענווה לא מעיזים להלחם ברוע.. ואז - גומרים כמו המתייונים..

 

מכיוון שלמעשה כן נכנסת לתקוף אותי על דרכי האישית, אני כן אענה על זה.

ותמצית תשובתי היא במה שכתבתי כבר לפני - שאת אותם הדברים היית אומרת גם למתתיהו.

זה בדיוק מה שבא המאמר לבטא - שתפסיקו כבר להתייחס לכל מי שמגן בקנאות על ערכי התורה כאילו הוא סתם אדם שאוהב מריבות ופועל מנגיעות אישיות, כשבכך אתם בעצם אומרים - הדרך הנכונה היא דרך של עדינות, "דרכי נועם" ושאר ציטוטים... צריך להיות מתקדם, נאור, לא להלחם בכל העולם ואשתו....וכו' וכו', וזה בדיוק הטעות!!

אלא מה, את אומרת "כן, זה מתתיהו, אבל אתה? אתה בטח פועל מעצבים ונגיעות אישיות" ובכן - תני לי סיבה אחת למה את חושבת שלא היית אומרת את אותו דבר בדיוק למתתיהו עצמו אם היית חיה לפני אלפיים שנה?

אם את חושבת שמי שמגיב בקנאות ותקיפות זה מתוך גאווה ונגיעות, זה כנראה מה שהיית חושבת גם עליו.

אבל משום מה ממרחק קל להעריץ אותו, ולחגוג את נצחונו, עד שזה מגיע אלינו, לדור שלנו, פתאום כבר מקדשים את הסובלנות... את הפרדוקס הזה בא לנתץ כותב המאמר! והוא זועק אל כל קורא וקורא: "אם אתה גבר, תלמד ממתתיהו, אל תחגוג סתם ותשאר בצד שנגדו, תלמד ממנו, תלמד איך לפעול ומה היחס לכל מי שמקעקע את יסודות התורה"!!

 

 

ולסיום, מה שכתבת על כך שזה מעיד על חוסר ביטחון עצמי, כבר האריך ידידי כאן:  בלי להיכנס פה לויכוח - נוער וגיל ההתבגרות להסביר למה זה ממש לא נכון, וגם על זה יש לציין שמי שחושב כך על כל מי שתקיף נגד התורה - היה חושב כך על מתתיהו עצמו.... ומי שחוגג את חנוכה - מוזמן להבין את מה הוא חוגג, ולהפנים שלעיתים מלחמה עיקשת וחסרת פשרות נובעת דווקא מתוך ביטחון ואמונה  עזה בצדקת הדרך, ולא הפוך. מתוך קנאות לשם שמים, ולא מתוך גאווה ונגיעות.

 

ובהקשר לכל זה, הייתי ממליץ לעבור על מה שהבאתי כאן: הנה דבר תורה נהדר, על יסוד מהותו של החנוכה: - נוער וגיל ההתבגרות שום דבר שמה אינו מדעתי האישית, אלא מתוך המבואר בספרים הקדושים על עניין החנוכה.

אני אכתוב לך בפרטי

רק דבר קטן בקשר למשהו שכתבת

 

"אבל יכול להיות שמאחורי הדבקות הזאת מסתתר גם חוסר ביטחון כלשהו שמצריך עמדת התגוננות והתקפה במקום נועם ודרך ארץ."

 

אני אוכל מרורים מהטיעון הפסאודו פסיכולוגי הזה כבר שנים...

 

חוסר ביטחון זה ממש לא ההסבר היחיד לתוקפנות, והוא גם לא ההסבר הסביר. רוב מוחלט של הפעמים הוא נובע מחוסר סובלנות לדעות של השני או לאי יכולתו להבין, או סתם בגלל המזג של האדם. 

גם מהכיוון השני, רוב מוחלט של הפעמים כשמישהו לא בטוח במשהו, הוא מהסס ומרסן, לא תוקף.

 

אני לא אומר שזה המקרה פה, אבל בד"כ הייתי שומע אותו אחרי שקטלתי אנשים בוויכוחים, ואז מה שנשאר להם בארסנל היה "אתה תוקף משמע אתה לא בטוח בדעותיך משמע אתה טועה" במקום לענות עניינית.

 

מאז אני פשוט מתעב אותו...

מתיתיהו בן יוחנן כהן גדול החשמונאי...

 

ועכשיו תקראי את הכל שוב

 

זה מישהו שמושווה אליו
מה הקטע אם זה לא היה 'מתתיהו' של ימינו

זה נקרא רפרנס...
לוקחים סיפור מפעם ומדביקים עליו מציאות של היום.
והרעיון הוא להעביר את המסר שכך הוא היה פועל אילו היה חי היום...
פשוט חשבתי שאפילו את הרפרנס לא הבנת

יכול להסביר לי בקצרצרה מה המסר של המאמר?
אני לא מצליחה לקרוא....
זתומרת...
לאמשנה שמישהו יסביר לי בבקשה.

אבל מה שהוא כותב שם זה בעצם משל כזה, המאמר הוא סיפור שכביכול מישהו מהעתיד כותב על התקופה שלנו
והוא כותב על ארץ ישראל שמתדמה לתרבות המערב והליברליזם שולט, כולם רוצים למצוא חן ולהחשב נאורים וזה (בשם הממלכתיות...), ואז מזמינים את "ממתיהו החרד"לי" לכנס שחיטת הערכים שממומן ע"י קרן ברברית- גרמנית כמובן, ומצפים שהוא סוף סוף שהכי מייצג את העולם הישן והלא נאור להצטרף אליהם ולהביע את האמירה שלו אבל הוא עומד שם מול כולם ובסוף אומר להם לא. ואומר את דעתו העצמאית וחותם ב"מי לה' אלי" והאמת מנצחת... העם מסכימים איתו והליברל נשאר אבק
ואז בפסקה האחרונה כתוב את העניין של "בימים ההם בזמן הזה" שנרות חנוכה מספרים גם את הסיפור הזה
וזה בעצם לדעתי המסר שלו שאנחנו צריכים להבין את התפקיד שלנו ושאנחנו יכולים לגרום לזה אם נקח אחריות ונהיה נאמנים לאמת כי השקר יכלה בסוף, ומי שהיה פעם נחשב מיושן כי היה נראה נאמן, בסוף ירוויח
וכשיודעים מה הסוף פתאום זה עוזר להסתכל על המציאות המבט אחר ולראות מה האמת, ולרצות להיות אלה שיביאו את הגאולה גם כשזה לא נראה...

מתתיהו החרד"לי
אירוע זה, של מלחמת תרבות יהודית עיקשת, נצרב בהיסטוריה ונחרת לדורות. הנרות הקטנים, הדולקים מאז בפתח כל בית - נשארו כדי לספר
תגיות: הרב אביעד גדות חנוכה
הרב אביעד גדות , כ"א בכסלו תשפ"א 07/12/20 11:15

הרב אביעד גדות
הרב אביעד גדותצילום: רעות קורנברג – ראות טובה
ההיסטוריונים אוהבים אותה. אוהבים לחקור את התקופה המרתקת ההיא: צמיחתה ושקיעתה של האימפריה הפרוגרסיבית.

הפוך בה והפוך בה – ותמיד תמצא פן חדש למהפכה העולמית החדשה שהתרחשה אי שם במאה העשרים ואחת למניינם, חבקה את המערב, עם שלוחות משמעותיות למזרח התיכון.

מרתקת מכולן, היתה מדינה זעירה, אי שם בפריפריית האימפריה. חלוקות הדעות, אם המדינה היתה מרדנית או רק קבוצות מסוימות, אשר בלמו את הגזירות שהתפשטו ברחבי האימפריה. בלמו, חרף הכספים הרבים, בדולרים וביורו שנשלחו מעבר לים על בכדי לעצב את זהותה.


לא. זה לא קרה ביום אחד. להפך, בתחילה היה נראה כי אותה ישות הולכת ונבלעת אל קרבו של התהליך הגלובלי, אך בהחלט ניתן להצביע על תהליך ברור: אי קבלת מרות, ואפילו חשיבה עצמאית, בקרב מספר מצומצם של יודעי ספר ומסורה – אשר שאבו משנה ממקורה, הפוכה להכעיס מכל מה שגדולי הפילוסופים הפרוגרסיבים התוו.

אסכולה אחת אף טענה כי ניתן להצביע על אדם אחד כמחולל המהפכה – אשר העניקה עצמאות לאומית, מחשבתית ותרבותית למדינה ההיא: מתתיהו החרד"לי.

הוא לא נשא באף משרה רשמית, ועל אף שיוכו לזרע הכהונה, שכנו הוא, בניו ומשפחתו באזור הכפרי הנחות, ולא בעיר הבירה. בעבר נשא במשרה רמה אך נחסם על ידי הפקידות המקומית. בניו ששירתו בצבא ביחידות הקרביות ביותר נתקלו תמיד בתקרת זכוכית אטומה. לנגד עיניו חוללה עבודת הקודש הממלכתית, עליה חינך את תלמידיו: תחילה באקדמיה החד-גונית, בתעמולה התקשורתית, ובבתי המשפט המוטים, אך בהמשך גם בבית המחוקקים, במשרדי הממשל השונים, בחומרי הלימוד, ואף ברשויות המקומיות. הכל באיצטלה ליברלית, כביכול.

בעלי השררה לא היו פרוגרסיבים להכעיס אך מי בשוגג ומי במזיד, רצו למצוא חן בעיני נציבי האימפריה ולחוש ליברליים ונאורים. הם שחו עם הזרם, בשם הממלכתיות ושלטון החוק. כך נצבעה המדינה כולה בצבע אחיד ושינתה פניה, לבלי היכר.

ואיפה היה העם בתקופה ההיא? הסקרים, הלמ"ס, וגם הבחירות שנערכו כל כמה שנים, הראו כי רוחו נאמנת ללאומיות ולשורשים. אולם תמיד בקצה, התקבלו תוצרים שונים - ברוח האימפריה, וזאת מפחדם של נציגי הרוב להתעמת או לנסות למשול ברוח מגילת היסוד של המדינה.


האירוע, או השיא, כך אומרים, אשר הוביל את המרד לכדי נקודת התפרצות, התחולל במעמד "שחיטת הערכים" בו התבקש מתתיהו להשתתף, דווקא בגלל דמותו האותנטית. מעמד שחיטה זה, היה החביב ביותר על ידי נציגי האימפריה, היות וביטא יותר מכל את מהות הפרוגריסבים – שחיטת כל הקדוש והיקר, והתפוררות הערכים המיושנים, בעיניהם - למען גילוי "האור". מיותר לציין כי את הטקס כולו מימנה קרן ברברית-גרמנית.

ויהי היום. מתתיהו קרב בנונשלנטיות אל המזבח, ולרגע היה נראה כאחד משלהם. זקנו הלבן ומראהו הלהיב את נציג האימפריה, הלבוש במיטב מחלצות התקופה: הנה, מתתיהו המיושן, הולך עוד רגע קט לשחוט בעצמו - את הערכים.

בחיוך רחב הגיש הנציג לזקן ההדור את הסכין, ופקד: "שחט!". הנה, תכף ערך לאומי ושורשי נוסף יתמוטט תחתיו, כפגר מובס.

אך מתתיהו הישיר מבט אל הנציג. משם שטו עיניו אל הקהל העצום אשר נשא עיניו בחזרה בחזרה, והמתין למוצא פיו (הם העריכו רבנים).

מתתיהו פתח ואמר: "לא אשתף פעולה. אני חושב אחרת, אני נאמן לתורה מפיה אנו חיים, אשר קדמה לעולם. אני נאמן לזהותי. ממלכתיותך הסלקטיבית – אינה ממלכתיות. חוקיך המוטים – שמים ללעג את החוק. אני בז לרוחות הזמן להן הינך כורע, ויודע אני לברור בין טוב לרע. אינך ליברל – כי את דעותינו אינך סובל ואת פינו אתה סותם בכל הזדמנות. לא עוד!" הוא פנה אל העם וזעק כמשה למרגלות סיני: "מי לה' אליי!" (שמות, לב)

הנציג הליברלי התמוטט תחתיו, הוא לא היה מסוגל לשמוע דעה כה עצמאית. עיני הקהל ברקו בהזדהות: "כי הם חיינו!" העיתונאים נאלמו, והרשתות החברתיות געשו.

אירוע זה, של מלחמת תרבות יהודית עיקשת, של רעיון ומעש, נצרב בהיסטוריה ונחרת לדורות. הנרות הקטנים, הדולקים מאז בפתח כל בית, מחממים משפחות ומאירים את הלב - נשארו כדי לספר. בימים ההם – בזמן הזה.

זה ארוך מידי!! אני לא מצליחה לקרוא. מצטערת. באמת....
תודה על השקעה אבל אני צריכה משפט אחד או שניים. זהו.

השוואה של מתיתיהו המכבי לשמרן הנלחם בפרוגרסיבים בימינו...

פה
אני הבנתי - נוער וגיל ההתבגרות

ולזה את קוראת בקצרה.... הגדרות נחמדות יש לך...

וכן זה קטע שלי... אני לא יודעת לסכם..

 

אמ כי הוא חרד"לי והוא פונה לחרד"לים מה השאלה

שהקשר הוא שהיחידים שבאמת ילחמו בפרוגרסיבים אלו החרדלי"ם. הלייטים מקבלים אותם מחד, והחרדים מאידך, פשוט לא מעניין אותם כי הם סגורים בתוך עצמם, וכל עוד זה לא נוגע אליהם, הם לא יילחמו בזה (זו לפחות דעת הכותב לפי הבנתי...)

@שושיאדית

להסביר לי מה זה פרוגסיבי?
הפגנת בורות...

פרוגרסיביזם (באנגלית: Progressivism; נגזרת של המילה progress, עברית: קִדמה) היא פילוסופיה המבוססת על הרעיון כי התקדמות מדעית, טכנולוגית, התפתחות כלכלית וארגון חברתי חיוניים לשיפור מצב האנושות. הקידמה הפכה לרעיון רב-משמעות בתקופת הנאורות האירופית, שדגלה בהתבססות על ידע אמפירי כיסוד לחברה. במרוצת הזמן השתנו משמעויות המושג בהתאם לתקופות ולנקודות מבט שונות.

ההפך משמרן

נאמני תורה ועבודה בקריאה חדשה: מחנכים מגוונים - חדשות כיפה סרוגה

 

למה שתלמיד ישמע רק עמדות תורניות? בואו נחשוף אותו לכל הזבל! נהיה חלק מהעולם המתקדם והנאור...

 

זה, זה המודל לחוסר היכולת לעמוד עם עמוד שדרה.

זו הדוגמה לעולם שמקבל את כל מה שהיונים רוצים שהוא יקבל...

 יש לי משהו על הסביבון

 

את הסביבון מחזיקים מלמעלה-

מרמז שבחנוכה הגזרה הייתה על הנשמה היהודית, על התורה, על הרוח של עם ישראל.

ולעומת הרעשן בפורים שמחזיקים מלמטה-

כי בפורים הגזירה הייתה על הגוף, להשמיד את העם באופן פיזי.

בעיקרון זה דבר תורה ממש ארוך, זו מערכה שלימה שאמר אחד מגדולי הצדיקים, אבל אני אביא את תמצית הדברים, ואמנם זה עדיין קצת ארוך, אבל מומלץ מאוד לקרוא בכל זאת, אפילו בצורה של שלבים שלבים. (ולא נורא קצת להתרגל לסגנון דברי תורה כאלו, שהם מערכות בנויות לתלפיות, מורכבות חוליות חוליות הנשזרות באופן מופלא):

 

אנו מוצאים בחנוכה ענין מיוחד שאינו בשום חג, ש"קבעו להודות ולהלל", וצריך להבין - מה המיוחדות הזו.

ובכן, הנה על הפסוק "לא מרובכם מכל העמים.. כי מאהבת ה' אתכם.." מסביר הרמב"ן שהאהבה היא למי שמוכן להתמסר עבורו בשלימות - וזה ייחודי לכלל ישראל, ומביא את המדרש "מה לך יוצא להסקל? [כלומר: על מה אתה נסקל] - על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא להשרף? - על שמלתי את בני, מה לך יוצא להרג? - על שעשיתי סוכה, על שנטלתי לולב, על שעשיתי רצון אבא שבשמיים" ומסיים הרמב"ן שעל זה נאמר "ישראל עזין שבאומות" שהם עזים על שמירת יהדותם ונאמנותם לה'.

***

בנבואת דניאל אנו מוצאים שדימו את יוון לנמר, ומסביר המהר"ל שזה מחמת שהם עם עז, ונמר הוא החיה שמתייחדת בעזות, "הוי עז כנמר", והסיבה שיוון היא עם של עזות - היות שעניינם הוא בחכמה, בשכל, ושכל - בשונה מכל המידות, אינו ניתן להכנעה, אדם שכועס יכול לכבוש את כעסו, אדם שמקנא יכול לכבוש את קנאתו, אבל אדם שמבין הבנה מסויימת - אינו יכול "להחליט שהוא מבין הפוך", והוא עז בנאמנותו ומלחמתו. ולכן - יוון שגידלו ושיבחו את עניין החכמה, שהוציאו את כל הפילוסופים, הם מתייחדים בעזותם. ומולם התייחדו ישראל במלחמתן - בתור ה"עזין שבאומות"

ודקדקו צדיקים במהר"ל - שאינו מציג את העזות כדרך של "בדיעבד" ש"טוב, אין ברירה, נהיה חייבים להיות עזים" אלא שזו תנועה חיובית בנפש, שכשנתקל אדם מישראל בהתנגדות לערכי התורה - יגיב בעזות. 

***

בפתיחת הלכות חנוכה מתאר הרמב"ם "בבית שני כשעמדה מלכות יוון", וידוע ההסבר בכך שהדגיש את "בית שני" - היות שמהותו של בית שני הוא בהארת תורה שבעל פה, כמבואר במדרש הקבלי "היכלות" - שבבית שני אמר הקב"ה לישראל שהוא רואה שהשתוקקותם להרבות תורה בקושיות ותירוצים - להאיר את אור תורה שבעל פה.

עומק עניין תורה שבעל פה נובע ממידת החכמה, שמתוך חכמת התורה והעיון בה - מוציאים חידושים ועיונים, מתוך שכלו של האדם העמל בתורה.

ועיקר מלחמת היוונים - שעניינם, כאמור, הוא בחכמה. הייתה להחליף את חכמת התורה בחכמת יוון, שבשונה מחכמת התורה שמכוונת להתאים ולהשפיע על המציאות, חכמת יוון היא באופן נבדל, כמו אותו פילוסוף שהתנהג בצורה מגונה והסביר: "וכי מתמטיקאי חייב להיות משולש?". וזו עיקר מלחמתם - הם רצו לעקור את חכמת התורה המשפיעה על הגוף, ולהעמיד את השכל כדבר נפרד ואת תרבות הגוף כדבר נפרד.

לא לחינם אמרו חז"ל "ארור מי שילמד את בנו חכמת יוונית" - כי היא שורש הרע ששם, להפריד את המושכלות מהמעשה, ולכפור בחכמת התורה.

***

במאבק זה, של יוון בעזותה המנסה להחדיר את תפיסת החכמה שלה, אל מול ישראל העזין שבאומות שהתעקשו לשמור על תפיסת החכמה של התורה. חכמה מול חכמה, עזות מול עזות. ניצחו ישראל בעזותם. והותירו את עוז חכמת התורה על מכונה.

לכן מתבטא נס החנוכה במנורה, ואת החג קבעו בעיקר על נס פך השמן ולא על ניסי המלחמות - כי המנורה היא הביטוי המרכזי לכל המלחמות כולם - שהתנהלו סביב המאבק על החכמה, והמנורה היא סמל החכמה, כמו שנאמר "הרוצה להחכים ידרים - שמנורה עומדת בדרום". היא סמלה של תורה שבעל פה, הנקראת במדרש "הארת תורה שבעל פה" - אור, הנובע מן החכמה.

ולכן אף אנו מדליקים לדורות את החנוכיה - שהיא היא זכר למנורת המקדש, כסמל לחכמה ולהארת תורה שבעל פה. ועל זה אמרו צדיקים שהתבוננות באור הנרות היא סגולה לשפע בתושבע"פ ולהארתה.

***

אלא, שלאחר שמקדשים כל כך את העזות, יש חשש שיחשוב האדם שמידה זו בפני עצמה מקודשת, וישחית את מידותיו כשיהפוך את עצמו לחוצפן.

לכן הדגישו במיוחד את ההודאה - שהיא האנטיתזה לעזות, כי מהותה הוא בהתבטלות, בהכרה במשהו עליון ומשפיע והיכנעות לפניו. 

כשבכך אנו מדגישים: קידשנו את החוצפה והעזות אל מול הרוע והרשעה, אל מול הדעות המנוגדות לחכמת התורה. אבל אין זה בגלל שבפנימיותינו אנו חצופים, כי הנה אנו פועלים בנפשינו פעולה של היכנעות לפני אדון העולם, ורק מכוח נאמנותינו לו - אנו מעיזים פנינו כנגד הנלחמים בו.

 

בחנוכה יש קביעה מיוחדת של מצוות הודאה, צריך להבין למה.

ברמב"ן מבואר שהסיבה שה' אוהב את עמ"י - זה כי הם עזים במלחמתם למענו, ועל זה נאמר "ישראל עזים שבאומות" שמתנהגים לגבי זה בעזות.

גם יוון עניינה בעזות, והטעם - כי הם סמל החכמה האנושית, ובשונה משאר מידות - אדם לא יכול להכניע את השכל שלו. ולכן הוא עז בחכמתו.

והעזות של ישראל - שהם נלחמים מנגד על חכמת התורה - היא דבר מבורך, לא "דיעבד" אלא תנועה חיובית בנפש - להגיב בעזות לכל דבר שהוא התנגדות לתורה.

בבית שני האיר אור תורה שבעל פה, שעניינה הוא "החכמה", ודווקא אז קמו היוונים להלחם - לנתק את חכמת התורה ולהעמיד תחתיה את חכמת יוון, שהיא חכמה שלא מתיימרת להשפיע על הגשמיות, אלא מקדשת את הגוף בפני עצמו ועוסקת בחכמה בפני עצמה.

עם ישראל נלחם בעזות נגד זה, ושמר בקנאות על חכמת התורה.  סמל המלחמה מתנקז לנס המנורה - שהמנורה מסמלת את החכמה ותורה שבעל פה, שאותה הצליחו עם ישראל לשמר בעזותם כנגד עזות יוון המנסים להחדיר את חכמתם במקום חכמת התורה. 

לכן גם תיקנו את הדלקת נרות חנוכה - כהמשך למנורת המקדש וכביטוי לחכמת תושבע"פ, ולכן התבוננות בנורת היא סגולה לקבל הארת תושבע"פ וחכמה.

ועל מנת שלא יהפוך להיות מצב שנשחית את מידותינו בגלל העזות הזו - תיקנו מנגד את ההודאה, שהיא תנועה של הכנעה בפני ה' - ובה אנו מראים - אין לנו טבע של חוצפה, כלפי ה' אנו כנועים, אלא שמכח כניעה זו אנו עזים כנגד הנלחמים בו.

ולכן לבקש מה שצריכים מהשם הן ברוחניות והן בגשמיות.

של הרב יוני לביא
מומלץ בחום!!🥵

יש את המשחק הזה עם הסביבון והמטבעות...לא זוכר איך הוא עובד...

 

אפשר לעשות חידון חנוכה לכל הסניף (עם תחרות פרטית, שבטית, או איך שבא לכם...) - מחלקים חומר לא ארוך ללמוד...(עם פרסים כמובן)

 

אולי חלוקת סופגניות לאנשים ברחוב...אם יש לכם תקציב...

 

מההתקהלות של החגים...

 

בחגים אנשים בדר"כ מתקהלים, אז עשו חוק שאסור להתקהל בחנוכה כדי לא להפיץ את הקורונה.

למה כל דבר שהמדינה עושה אתם רואים כמו גזרות שמד?

 

אגב, אתה יודע מה המקור של המנהג חסידים שכתבת?

גם לנו זה טוב. וחשוב. ויש לזה עוד המון סגולות טובות 😁

מתה עליוו

חוץ מסוכות, שבועות.. ואז 🙃

גם כשאני מצליחה לשמח מישהו אחר או לשלוט בעצמי.

אני עומדת במטרות שהצבתי לעצמי.
בכל תחום שהוא
(האמת כשמישהו מציב לעצמו זה כבר מספק, לא?🙈🙂)
כי בא לי להתקדם בחיים, להתבגר

אני מרגיש סיפוק אחרי שהתאמצתי ממש ויצא לי טוב

אני גם מרגיש סיפוק אחרי שהבנתי משהו ממש מסובך... תוספות קשה במיוחד בד"כ 

אני מרגיש סיפוק לפעמים אחרי שמשהו הולך לי גם בקלות

כשאני מצליח לנגן יצירה קשה.

כשאני לומד (ומבין) גמרא קשה.

כשאני מצליח לסיים את הדף היומי, הרמב"ם היומי, המשנ"ב היומי (המצאה שלי) ושניים מקרא ואחד תרגום.

@ניק כמעט בלי ראש

ברמב"ם היומי אני בפיגור ענק...

במה?

סיפוקי הרבים:

1. להצליח במבחן שהתכוננתי אליו הרבה
2. כנל שלא התכוננתי אליו הרבה
3. חקלאות זה אחד המספקים ביותר
4. להצליח לעשות את כל  המטלות של הלמידה מרחוק
5. להצליח לכתוב דברים מספקים
6. לנצח בחידון
7. עוד ועוד

יש לי סיפוק כשאני רואה סרטונים של 5-Minute Craft
חח סתם

כשאני משקיעה במשהו והוא הולך טוב. (עבודה, מבחן וכו..)

כשאני מצליחה לעודד חברה עצובה

כשאני נותנת

כשאני מצליחה לנצח את היצר הרע

כשאני מצליחה להתמיד במשו שקבעתי לעצמי

כשאני רואה מישו שעזרתי לו מצליח

כשאני מצליחה להציב לעצמי יעדים וליישם אותם

וכו וכו וכו

להיפגש ..לצאת..ליקנות בגדים 
ועוד דברים כאלא..

 

קודם כול שולחת לך חיבוק ענק..

אני חושבת שאולי כדאי לך לדבר איתה ולומר לה שזה נקודה ממש רגישה אצלי וכו..

שיהיה בהצלחה..

אם את צריכה משהו בפרטי

קשהה..

חיבוק ענק

את ענקית.

 

מקווה מאוד שהצלחת להעביר את זה..
ושעבר לך בטוב..
בואי אני יגיד לך משו..
אל תתעצבני מטימטום של אנשים זה שלהם זה לא שלך

  לומד לעצמו ולסביבתו הוא לומד למען כלל ישראל ולמענו....

לדעתי קבוצה שלומדת רק לעצמה למען העולם הבא שלה היא כמו התלמידים של רבי עקיבא, שהיו גאונים וצדיקים ואנחנו לא מגיעים לקרסוליהם ואסור לחשוב עליהם בתור לא יודעת מה, אבל היה חסר להם משו. היה חסר להם האהבה לזולת. וזה חוסר עצום.

לדעתי (הנוספת) הלמידה למען עם ישראל ולמען החזקת העולם גם משפיעה על העלה"ב שלנו.. אנחנו מרבים אהבהת חינם וחסד בעולם.... 

 

הקב"ה בוחן כליות ולב, ורק הוא ידע.
מקווה מאוד שהתורה נלמדת ע"י עם ישראל לשם שמיים.

כנסו

Happy Emoticons - Page 1 of 3 - BigFontSite

עכשיו הבנתי מאיפה מביאים הכל...

תודה שידעת אותי לאתר הנ"ל

התלהבתייי

ברעידות מקור!!!!!
אווו כל כך קררררר

עד שמצאתי את זה באתר פונטים נראלי

נגיד ערב פסח, מפגש של המשפחה המורחבת, יומולדת, ימים שאין זמן אבל זה יוצא מקסימום 10 פעמים בשנה

וכשהיינו מזמינים לא היה לי מה לאכול, אז פשוט אמרתי לאמא שלי שאני לא אוהבת פיצה והתחלנו להזמין פחות. וכשאנחנו כן מזמינים, אמא שלי מזמינה גם לחם שום או משהו כזה או שאני פשוט אוכלת משהו אחר שאני מכינה לעצמי.

 

 

בכל מקרה, נראה לי באמת הכי פשוט לדבר עם ההורים.

תגידי להם שפיצה זה ממש לא בריא, ואת רוצה להתחיל לאכול טיפה יותר בריא, אז אם אפשר להזמין בתדירות נמוכה יותר...

או שתעשו שפעם בשבוע הילדים מכינים את האוכל, ככה זה יהיה משהו שאתם אוהבים, וגם לא ההורים שלך יצטרכו להתאמץ ולבשל

תודה רבה!!

מוסיפה
ואם מידי פעם כן בא לך פיצה כשמזמינים
אפשר להניח על המשולש מפיון ולספוג את השמן טיפונת
ואז זה בערךךך כמו טוסט.🤔

נגיד ערב פסח/כשעושים מבצע לאחד הילדים אבל עכשיו בקורונה התחלנו להזמין יותר 🙈

וכול אחד שרוצה מוזמן להכין 

ורק בזמנים כאילו מיוחדים אנחנו מזמנים- בתור פינוק או משהו

אבל זה רק במקרים נואשים....
זה קורה פעם בחודשיים בערך.

עכשיו הוא מכין פעם בכמה שבועות...

אולי תשים קישור לשירשור השני?

למה צריך?

אני ממש אוהבת שמחמיאים לי

אם שוכחים להחמיא לי אני מחמיאה לעצמי בסגנון:

איזה גאונה אני או כל הכבוד לי (סורי שנשמע קצת חי בסרט פשוט אנשים אצלנו לא יודעים להחמיא)

 

כשמשבחים אותי בפני אנשים זה מאוד תלוי באיזו סיטואציה ובפני מי,בכללי זה ממש נחמד שמשבחים אותך אבל לפעמים לא ממש...

 

כשזה קורה אני מגיבה רוב הפעמים תודה

 

(תתעלמו מהשם של הניק ולמי שתהה אני בת)

ודווקא זה חמוד שאת מפרגנת לעצמך, זה גם חשוב (:

(לגבי הסוגריים, זכר זה גם לשון סתמי בעברית!

כשפונים בלשון זכר ברבים זה כש-מדברים לזכר, לא יודעים את המין של הנמען, או שפונים לכולם! באמת נמאס מהפמיניזם המטופש הזה שמוחק כללי שפה בשביל לדחוף לשון נקבה כאילו שכל הנשים יכלאו בתוך מטבח אם לא יזכירו אותן כל שנייה.

בטח לא נעשה בכוונה, אבל סתם לידע כללי)

 

לא שזה קורה הרבה, אבל אם כן, אני נבוכה אומרת תודה ומנסה להעביר נושא.

בעיקר קרה לי עם המחברת ציור שלי. 

 

פעם אמא שלי דברה עם סבתא שלי בטלפון וסתם היא אמרה שאני מציירת במחברת, אז סבתא שלי בקשה שאני אשלח לה צילום של כמה עמודים, אחרי הרבה שכנועים מאמא שלי עשיתי את זה.

וגיליתי שהיא שלחה את התמונות לחברות שלה!

הן כולן התפעלו מאוד והציעו שאני אעשה אתר שצריך לשלם כסף כדי לראות את התמונות ודברים הזויים אחרים. אני בחיים לא אשלח לה תמונות של כלום.

 

בפעם אחרת המחנכת ראתה את המחברת ואמרה לי "אנחנו נשתמש בכישרון שלך" זה אפילו לא היה מחמאה, כאילו היא רואה אותי בתור איזה משאב כמו נפט או משהו שאפשר להשתמש בו לתועלת, לא בן אדם.

 

ההתנסחות הסוערת שלך על הסיפור עם הציורים.. וההבטחה הנחרצת "יותר לא אשלח לה"... וואו, מה? מה כל כך מפריע לך בזה עד כדי כך?

אני בסך הכל מובכת מזה, אני לא כועסת על סבתא שלי, הכל בסדר, זה קרה לפני כמה חודשים.

 

ומה אפשר להסביר?

דבר א' גורם למישהו להרגיש ב'- למה? כי ככה זה גורם לו להרגיש, אין מה להרחיב על זה.

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מתלבטת אם זה ישמע ציני או ישמע רציני או בהומור...
ואז אני צריכה לתמרן עם אימוגים לא קיימים....

(מחילה, לא הייתה לי שום כוונה לעצבן חלילה, האמת שלא חשבתי בכלל על הכיוון הזה, אני חושבת שזה היה מאינסטינקט שצריך בפנייה לכתוב גם לבנים וגם לבנות.. אבל תודה, החכמת אותי)

בכולפן אני מסימקה אבל מתה על זה כמו רובנו😅😜

תודה שענית

לי זה מאוד נעים ומחמם.

אם מחמיאים מקנאה זה כבר לא נעים...

לא כתבתי ברור. התכוונתי שלפעמים אני מתביישת כשמישהו מחמיא לי ואני יודעת שהוא ממש היה רוצה להיות כמוני בקטע הזה...

זה לא טוב שהוא מתגבר על הרצון הזה ועל הקנאה ובכל זאת מחמיא לך? או שזו פשוט מחמאה שמרגישה מזוייפת?

אבל אני פשוט מרגישה לא נעים שאנשים מקנאים בי. זה לא אשמתם, זה הגיוני למדי, סתם לי לא נוח עם זה...

תודה לך (:

לא כזה אוהבת..

מעדיפה לוותר..

ואם אומרים אז אני נבוכה ומעבירה נושא מהר...

שלא יעריכו את המאמצים שאת עושה? או שיפרגנו לך?

קצת נבוכה...
תלוי במוזה שלי איך להגיב...
לפעמים אני נבוכה ממש ולפעמים אני לא מתייחסת
אני אוסיף עוד סעיף!
כשלא מחמיאים לי ואני מרגישה שאני צריכה עידוד אני מעודדת אנשים להחמיא לי! 🤣
נו... מה יש לך תראי איזה יפה זה!! תגידי משהו!!
או
יואו השם תודה על השכל שלי... פשוט לא עומדת בזה...!
או
זהו אני הגעתי למסקנה שאין עלי בעולם!!! אין כמוני!! וטוב שכך!

מצבי נואש אה?...
חחחחח
סתםסתם.... נו באמת...
לזה קוראים מודעות עצמית ......🤣🤣🤣

חח ממש לא נואש, אחלה סעיף

וואלה זה משמח, מחמם, מחזק.. (עדיף לא ליד הרבה אנשים..)
אבל אני ממש מתפאדחת ומתביישת..

זה ממש מעלה תביטחון העצמי. זה מביך אותי אבל משמח ממש!