פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 222)

אל תשנה כלום זה מיוחד ממש!

כל דבר צריך לבחון אם הוא מתאים לך בכלל, ולהעזר כמובן במישהו מבוגר, שמכיר אותך ואתה סומך עליו שיכול לעזור לך.. אם זה אבא/אמא/רב/חבר/ה/הר"מ/המורה/אנא לא עראף...

עשיתי מה שצריך... ולפני זה אבא שלי ידע וגם אחרי זה ולא היה לו מה להגיד לי... אמור לי להשאר אותה רמת אמון בעולם.???

אם זה מישהו מבחוץ הרס, ואת יודעת שעשית מה שצריך אז שיילך לאכול פיצה ושייתקע לו בגרון, אבל אם את עשית לא בסדר(למרות שממה שכתבת זה לא נשמע(שוב אני לא יודע אתה המקרה)) אז פשוט לשבת ולעשות ח"ן...

 

אני חושב שצריך לבחון את הדבר, ואם באמת תראי שהרמת אמון ירדה, תבקשי ממנו לדבר איתו על זה, יש אפשרות שזה ייפתר, ואם לא אז תדברי עם מישהו אחר שאת סומכת עליו, אבל מישהו שיכול לעזור....

וזה היה ממש חשוב לי ואבא שלי אמר לי איך להנהל עם זה וזה מה שעשיתי ופשוט המציאות של החיים (בעיות טכניות אצל מי שרצה שאני יעבוד בשבילו) זה נתקע מלא זמן והפסדתי דברים בשביל זה .... וזה התבטל אבל ניסית להמשיך והגיע עוד פרוייקט ב"ה.... אבל גם הוא עכשיו ירד....... וזה מתסכלללללל ואני לא עשיתי שום דבר לא טוב....

רצון הבורא הוא מה שנעשה, ראיתי בחתימה שלך שה' הוא המלך ואת הבת שלו אז, המלך יודע להגיד גם לא, שאם היה אומר תמיד כן,, לא היה מלך, ולכן (לפחות כך אני חושב, יש מצב שזה לא ימצא חן בעיינך) צריך להאמין שהכל ממנו יתברך, ואם הוא החליט עכשיו שאני לא אקבל יש מצב שעוד כמה זמן הוא ייתן לי דבר לא קטן אלא כפול ומכופל (לא חייב, יש אפשרות).

 

לכן אני חושב שעכשיו זה זמן של התחזקות, ואסיים במקרה שקרה לי, חבר התקשר אליי וסיננתי,לאחר כמה שעות נפגשנו והוא אמר לי למה לא ענית? הייתה לי אחלה עבודה בשבילך(והייתי מרוויח מזה), באותו רגע החלטתי שאני פשוט אומר לקב"ה תודה!! אמרתי אם זה היה מגיע לי היה מגיע ואם לא אז לא, וכנראה שזה לא הגיע לי...

פעם שלישית....

חיזקת אותי!!!
תודה!!
@עבד ה'.

להגיע למצב של חברות אמיתית מתחילים בקטן וככהרק ממשיכים ועולים מעלה

תכל'ס-

אם הקשר כרגע לא טוב, ממליצה להתקשר, גם כי ייראה מוזר להציע פתאום להפגש וגם כי כשתפגשו עלולים להיות פדיחות..ואז יותר להפגש ובע''ה זה יהיה יותר זורם..

לדעתי, להתחיל לדבר על כל מיני נושאים כדאי כאלו שיהיו עם כמה שפחות וויכוחים (אפשר דברים על הקורונה כי על רוב הנושאים שקשורים בה כמעט כולם מסכימים ואז השיחה יותר זורמת..(להתעצבן ביחד על הלמידה מרחוק, להביע דעות על הסגר וכו')😅 

 

 

מקווה שעזרתי, נראהלי שלא מספיק הבנתי מה נתקע לך איתה אז אם תרצי לפרט אולי אוכל לעזור יותר..

 

אולי להרים טלפון לשאול מה נשמע

מה עשית היום ואם יצאת לגינה

בתקופת הקורונה נושא הדיבור מגוון

אפשר לדבר על לימודים על בידודים ועל חודש חשוון.

 

 

 

שכוייח שאתה שם כל יום סיפור..

אשמח גם לתיוג😁

(לא משוויץ)

גם 20 זה משהו אני ב.... רק רגע אני בודקת.... שניה....

זאת ההודעה ה-71 שלי!!!!!!

מדהים נכון?

אתה מקדם בקצב טוב למדי!

איך קצב טוב?

שמור על קצב!!!!!!!!!!! המשך כך!!!!!!!!!!!!!!

אני בפורומים כבר שבוע שלם!!!!!!! יאוו איך הזמן טס!

ויש לי כבר 74 הודעות 

ואתה פה כבר חודש ויש לך כבר 22

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

אבל כבר יש לך 23 הודעות!

מזל טוב!

איזה קבוצות?

סלח לי עם אני חופרת...

 

מזל טוב לי (קורץ)

אני עכשיו בהודעה ה87

טטדם טטדם טטדם טדדדם טדמטדמטידם

1000???

@אני❤

שתבוא ל@מתנחלת

גם אני יצאתי מקבוצות מעורבות לפני 4 חודשים

 

 

צריך לעשות סטיקר כזה "גם אני יצאתי מקבוצות מעורבות" אולי להוסיף בחתימה (קורץ)

20 ואני לא מגזימה אפילו יותר

מעריכה

(אני לא אגיד עם מי) והיא לא הגיעה למקומות לא טובים.
אבל אחרי זמן מסוים שני בנים יצאו בעקבות חשיבה והבנה שהמטרה שלשמה הקבוצה נפתחה הושגה וכבר מתחילה לחרוג ואז יצאתי גם אני.

אני חושב שזה פחות גרוע מלהיות בסניף מעורב ואם אתה פותח קבוצה כזו למטרה מסוימת ואח"כ סוגרים אותה - אין בה בעיה!!
 

מי שחושב אחרת - שיגיב.

בקבוצות זה נראה לי פחות בעייתי מאשר בפרטי

יותר מאשר קבוצות לשם מטרה מסוימת.

פה אתה לא מדבר באישי או בקבוצות קטנות

 

שיצאה שתודיע לי!

יש הפתעהה

אני מדבר על המדיה, שם זה יותר נוח לשמוע.. אבל אין תיקיות

יש אפשרות שכשאתה מעביר את קבצי השירים לטלפון (מהמחשב) לחלק אותם לתקיות וזה פשוט שומר לך את זה ככה בטלפון
אבל אני עושה בנוקיה של אח שלי אז אנלא יודעת איך זה בשלך
ואני לא זוכרת איזה נוקיה יש לו😅

נוקיה 208..

 

וישלי מלאנתה קבצי שמעע

 

קרוב ל1000....

שאפשר לעשות בטלפון..
אבל אם נניח הוא עובר אחר כך לטלפון אחר אז (נראה לי) שהרשימה לא נשמרת
אבל כשעושים את זה דרך המחשב לתיקיות זה נשמר על הכרטיס זיכרון
אבל לא יודעת יש מצב שזה לא ככה..

במחשב.. ואי אפשר לפתוח אתזה במדיה

טוב🤷‍♀️

ולחלק את כל השירים אז אפשר אחרת אי אפשר

צריך להכנס דרך "כל התוכן ולא דרך "יישומים"

.

יחד עם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, היו צועדים רגלית בכל בוקר מביתם שבשכונת בית ישראל אל ישיבת - פורת יוסף בעיר העתיקה, וגם חוזרים רגלית מהישיבה לביתם. כל הדרך היו הם משננים את לימודם, ובכל יום היו מספיקים לשנן דף גמרא בהלוך ודף גמרא בחזור...

 

סיפר מי שהיה שכנו בתקופה שהיה אברך צעיר, שכאשר היה ממתין לאוטובוס (קו 3) הוא היה שקוע בריכוז עצום בספר שבידו, ואף לא היה מרגיש שהאוטובוס הגיע לתחנה. נהגי האוטובוס הכירוהו והיו צופרים לו בהגיעם לתחנה. וגם כשהיה מאכיל את ילדיו, היה מניח ספר פתוח על השיש, מסתכל בספר, ניגש לילדיו להאכיל אותם, שוב רץ לעיין בספר, וממשיך להאכיל את ילדיו.

 

וכך סיפר על עצמו בערוב ימיו: "כשהייתי צעיר, הייתי בא כל ליל שבת אחרי התפילה לעשות קידוש. עד שמסדרים ועד שיושבים, היתה לי גמרא ביד והייתי גומר עמוד, שני עמודים, שלושה עמודים, כמה שיכול, בינתיים עד שיגידו 'שלום עליכם' 'אשת חיל מי ימצא', הייתי גומר עמוד ועוד עמוד, גמרות שלמות גמרתי בצורה הזאת".

 

באחד הלילות איחר הנער הרך להגיע לבית הוריו, ולא שמעו בני הבית את דפיקותיו. התיישב הנער על מדרגת החצר, ולאור הלבנה שהייתה במלואה שינן את תלמודו עד לאור הבוקר...

 

 

(העתקתי בערך מהאינטרנט, כי לא הייתה לי סבלנות.. עימכם הסליחה)

אם מגיל כל כך צעיר אפשר לראות את הגדלות שלו והנפש האדירה שלו והכל כך יוצאת דופן , איך אפשר ללמוד מהסיפורים האלו שכל אחד מאיתנו יכול להיות גדול הדור??

המטרה בסיפורים זה כדי שנבין כמה עמל והשקעה הם השקיעו, לא כתבתי שראו עליו שהיה מוכשר גדול או משהו כזה, אלא שהשקיע ועמל ויגע לעסוק בתורה, 

לכל אחד פשוט וברור שזה לא היה לו קל, הנקודה היא שהוא ניסה, עוד ועוד ועוד, נלחם ביצרו ובתירוציו, והעפיל מעלה מעלה...

 

אבל עקרונית את צודקת, צריך לזכור שבוודאי שהיו קשיים ונפילו, וכפי שהיטיב לנסח הרב הוטנר זצ"ל:

"רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.

הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל."

 

 

 

אז כן, צריך לזכור, שהיו לו נפילות, והיו לו קשיים, והיו לו מעקשים ופיתולים,

אבל הוא היה ממוקד מטרה,

וחתר קדימה.

בכל הכח, עם כל הקושי.

ובזכות כך הגיע לאן שהגיע.

 

 

 

ומה אנחנו לומדים מזה? שלמרות שגם לנו קשה, ושלא פשוט, ושנופלים שוב ושוב, 

למרות הכל - אנו נתאמץ להתקדם, עוד טיפה ועוד טיפה, "לא ביום אחד נבנתה רומי", ואם נתמיד במאבק - לבסוף ננצח.

כמותו.

 

 

 

ותודה שהערת והפנת את תשומת הלב.

ר' עקיבא וכו'

באופן כללי התניא אומר "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים עמד ושתלן בכל דור" יש אנשים שנולדו להיות צדיקים

את צריכה להיות הכי טובה שאת יכולה ותכלס אם נודה על האמת כולנו אם נשקיע נהיה פי כמה יותר טובים ממה שאנחנו עכשיו

בסליחות, ראו שהוא ממרר בבכי באמירת "ביטלנו תורתך" בעת הוידוי (נוסח עדות המזרח...)

שאלוהו תלמידיו - "רבינו, עד כמה? האם אתה צריך לבכות כל כך בזה?"

ואמר להם - אם הייתם יודעים יקרת כל דקה ודקה של לימוד....

היו זוג שהרבה שנים לא היו להם ילדים.. הם הגיעו למרן זצ"ל, הרב בירך אותם בבנים ונתן לאשה פתק שרשם עליו משהו (הם לא ידעו מה רשום שם) הוא אמר להם לפתוח את הפתק רק בעוד תשעה חודשים
ואכן לאחר תשעה חודשים נולדו להם בס"ד שלישיה של בנים!
כמה ימים לאחר הלידה הם פתחו את הפתק שהביא להם מרן והיה כתוב בפתק "אברהם, יצחק ויעקב"
הם מאוד התרגשו מכך שהרב ממש "ראה את הנולדים" וכמובן קראו לילדיהם בשמות האלו..

הרב שניר גואטה בסיפור על הרב עובדיה👆

יחסו של מרן לרבנית: 

דיבורו עימה בנחת: נוהג היה רבינו מידי יום לאכול עם רעייתו את ארוחת הצהריים, ובמהלכה היה מספר לה את אשר עבר עליו באותו יום. בתוך כל סדר יומו העמוס הייתה לו גם קביעות לשוחח עימה מידי לילה במשך רבע שעה. (עדות נכדו, מחבר הספר "אביר הרועים") 

מקרב את קרוביו – יחס חם לילדים: סיפרה הרבנית, שהרב היה אבא חם ואוהב לילדיו, ואהב לשמח אותם ואת הנכדים ולשיר עימהם בשמחות משפחתיות. כמו כן סיפרה שכשהיו הילדים קטנים היה יושב ומספר להם סיפורים. וכן מספר חתנו הרה"ג ר' אהרון בוטבול שליט"א, שבתקופת הילדות של ילדיו, כשהיה מרן שב לביתו מהשיעור, היה מתיישב בחדר הילדים ומקדיש עשר דקות בכל ערב לסיפורים בהמשכים מספרי הרב להמן, שאותם סיפר במתק שפתיים. ו

עוד הוא מספר: "מרן היה אב לילדיו במלוא מובן המילה. זוגתי משמשת מורה לנביא. תמיד כשהכינה שיעור, הייתה נעזרת באביה, מרן. הוא היה מתעניין במערכים ומוסיף משלו מדרשים העשויים לרתק ולעניין, והכול מתוך הזיכרון. מוקדם יותר כשהייתה בסמינר, נבחנה על מאתיים פרקים בנביא, ואביה הגדול הקדיש בעבורה את הלילה שקודם לכן לחזרה מהירה על כל הפרקים – היא מתוך הספר והוא בעל פה!"

עוד בעניין זה מספר נכדו הרה"ג עובדיה יוסף טולידנו שליט"א: "סבא התמסר מאוד למשפחה. אימי שתחי' סיפרה לי, שלאחר שנולדתי בכיתי מאוד במשך שלושה חודשים. בדיעבד התברר כי הכתף שלי לא הייתה במקום, דבר שגרם לי סבל נורא. אימי, שהייתה תשושה לאחר הלידה, שהתה באותו פרק זמן בבית הוריה, וסבא, שרחמיו נכמרו גם עליי וגם על אימי, שבכיי הדיר שינה מעיניה, ביקש לשמור עליי בלילה כדי שאימי תוכל לישון. באותם הלילות הזדמן לאמא לראות את המחזה היפה, איך סבא, בעודו כותב דברי תורה, מנדנד בעזרת הרגל את העגלה שבה שכבתי. כשסבא היה צריך לקום רגע ממקומו להביא ספר כל שהוא, הוא רכן על העגלה ואמר: 'אל תבכה, בני, אני כבר חוזר'. הוא הזדרז להביא את הספר ושב לנדנד את העגלה".

"בצעירותו הוא היה אבא רגיל", מספרת הרבנית עדינה ל'יום ליום', "זה נראה תואר קטן עליו, אבל הוא באמת היה אבא, אמנם הוא למד תורה, אבל אם הכיתי את אחי או להפך הוא היה בא ומרחיק כל אחד מאיתנו לחדר אחר הוא מעולם לא שאל למה אתה בוכה ולמה הכית,  הוא היה שולח אותנו כל אחד לחדר אחר, הוא היה מטיף לנו מוסר שאסור להכות ולפגוע ושצריך לבקש סליחה אחד מהשני, ואחרי שעה שעתיים היה שואל: 'ביקשתם סליחה?' כדי שנבין".

 

ואם כבר בקשת סליחה, אי אפשר שלא להזכיר את ערב יום הכיפורים בבית משפחת יוסף, בעיניים דומעות ובקול נשנק מספרת הרבנית בר שלום על הטקס שהיה נערך מדי שנה: "כל שנה הטקס הזה חזר על עצמו, כשאחרי האוכל עומדים כל בני הבית ומבקשים סליחה מעומק הלב בדמעות אחד מהשני ומאבא ואמא, וגם אמא מאבא ואחר כך אפילו אבא מאמא, יש לך דוגמא חינוכית יפה יותר מהדבר הזה שאבא ואמא מבקשים סליחה אחד מהשני בדמעות שליש?!" היא תוהה.

 

"היה לנו אמנם אבא רגיל שדאג לנו שנאכל כל יום ארוחת צהריים", מוסיפה הרבנית בר שלום ומספרת, "הייתה זו משימה שלקח על עצמו כדי להקל על אמא, וכשהיה מאכיל אותנו היינו יושבים על ברכיו גם כשהיינו גדולים יחסית. בגיל שבע בערך אבא כבר דאג שאשב ליד השולחן ואוכל איתו, בשעת הארוחה לפעמים אבא היה שומע סיפורי תנ"ך של נחמה ליבוביץ והיה אומר לנו: 'תראו איך היא בקיאה בתנ"ך, כל כך חשוב ללמוד תנ"ך ולהיות בקיאים בו', ולפעמים היינו משוחחים או שמרן היה מאזין לדברים אחרים. אלה דברים שאחר כך אתה מרגיש מיוחד בזכות אבא כזה, אתה צריך להיות ראוי לזה, מי שנולד לתוך זה לא יכול ולא רוצה לברוח מזה, אתה מרגיש שהייתה לך זכות שאין לאחרים כמוך", חותמת הבת הבכירה.

 

בתקופה שהיה מרן זצוק"ל לאב בית דין בירושלים, מנהג היה בידו ובכל מוצאי שבת היו יושבים כל בני המשפחה יחד עם אחיותיה של הרבנית, הרב היה מעביר שיעור מתובל בסיפורים ומעשיות, משלים ונמשלים ולקח בצדם. דאגתו של הרב לבני משפחת רעייתו הרבנית ע"ה הייתה גדולה, ומשכך דאג בכל עת שילדי אחיותיה של הרבנית יספגו את דברי התורה אולי ביום מן הימים מי מהם ילך לישיבות ומוסדות תורניים. "ואכן אחותה של אמי, כל ילדיה הלכו לישיבות אחר כך, אף שכולם באותה עת היו דתיים כמו כל הספרדים", מספרת בר שלום, "הם היו אומרים בוא נלך לשמוע את הרב עובדיה את הסיפורים שלו".

אוהב את הרבנית כגופו: אחד הרבנים בארצות הברית סיפר: "באחת הפעמים שרבינו הגיע להרביץ תורה בגולה, זכינו לארחו עם רעייתו בשבת בביתנו. לפני השבת ביקש רבינו שאסדר שהאור ידלוק בחדר השינה כל הלילה, אך שיהיה אור חלש כדי שלא יפריע לרבנית לישון! אמרתי לו שיש לי רק אפשרות אחת: בתוך הארון בחדר ניתן להדליק מנורה, ואפשר לפתוח את הארון כך שהמנורה תאיר לעבר החדר והאור יהיה קלוש. וסיפרה הרבנית שרבינו חשש, אולי בכל אופן יפריע לה האור. מה עשה? הכניס כיסא לתוך הארון, נכנס לארון והשאיר את דלת הארון פתוחה קצת כדי שייכנס אוויר, וישב שם ולמד עד השעות הקטנות של הלילה".(על פי הספר "מרן" מהגאון רבי יחיאל מיכל שטרן שליט"א, פרק "אשתו הרבנית") 

 

מעדכן את הרבנית: סיפר הרב שלום סעדון הי"ו, שליווה את מרן זצ"ל שנים רבות: "התלוויתי פעם אל מרן זצ"ל בנסיעה לעיר נתניה. היה מרגש לראות כיצד בכל מהלך הנסיעה, שהתארכה ונמשכה עד שעה מאוחרת, עדכן הרב את הרבנית באמצעות נהגו במקום הימצאנו, שהכול כשורה והיא יכולה להיות רגועה".

 

מדריך את בניו ובנותיו בדרך ישרה: סיפרה הרבנית: "פעמים רבות באתי אליו והתלוננתי על התנהגות הילדים: זו אינה רוצה לפנות את הזבל מן הבית לפח האשפה, זה רב עם אחיו וכדומה. הייתה לו דרך מקורית לפתרון דברים אלה. הוא אמר לי: 'תכתבי את ה'עוונות' שלהם ואני אטפל בעניין'. ואז היה קורא לילד שסרח ואומר לו: 'ציפור קטנה סיפרה לי שעשית כך וכך'. לא רצה לומר 'אמא סיפרה'... והיה יושב ומטיף לו דברי מוסר. הוא היה מדבר בשקט אך בתקיפות, והדברים היו נכנסים ללב הילד והיה מתקן דרכו. בדברים חריגים אף היה מקיים מה שכתוב: 'חֹוׂשֵ ְך ׁשִ בְ טֹו ׂשֹונֵא בְ נֹו'". עוד סיפרה הרבנית: "הבחירה במקום הלימודים של הילדים הייתה תמיד שלו. הוא היה מברר ומתעניין מי המורים ומה רמת הלימודים, ועל פי זה היה מחליט. הרישום בפועל כבר היה התפקיד שלי, כמו כן הקשר עם המחנכים והמורים באסיפות ההורים היה מוטל עליי. אך הוא עקב אחרי מצבו והתקדמותו של כל ילד בלימודים, ידע היטב את הדברים ונהג עם הילדים בהתאם". (על פי ריאיון עם הרבנית מרגלית ע"ה, הובא בספר "מעדני מלך" ח"ב)

מרבה בטובתה כפי ממונו: דברים הנובעים ממעיין התורה המפכה, אין שגרת החיים מחלישה ומעמעמת, וגם לעת זקנותם של רבינו ורעייתו היו ניכרים היחס הנכון של רבינו לרבנית והכבוד שרחש לה. מספר נכדו, מח"ס "אביר הרועים", שלעת זקנותם, כשמצבם הכלכלי היה מבוסס, קנה רבינו לרבנית לכבוד יום הנישואין תכשיט נאה מזהב טהור ושימח את אשתו כרצונו, וכפי שאומרת הגמרא (נדרים נ.) על רבי עקיבא, שזכה לקיים את מה שאמר לאשתו רחל בימי עוניים, שכשתהיה לו אפשרות יקנה לה עיר של זהב.

 

עזרה ל"עזרתו" הרבנית: על אף התמדתו העצומה של רבינו, ועל אף ההקפדה הנפלאה של הרבנית לפרוק מעליו כל עול דרך ארץ כדי שלא תוסח דעתו מהגיון התורה, השכיל רבינו לשלב תוך כדי עמל התורה עזרה ל"עזרתו" הרבנית. סיפרה הרבנית: "כאשר הילדים היו קטנים הייתי הולכת פעם בשבוע לשוק. לא יכולתי לשאת את הסלים הכבדים, והייתי משאירה אותם אצל אחד החנוונים ממכרינו. כשהרב היה מסיים את תלמודו, היה עובר בדרכו הביתה דרך השוק ומביא עימו את הסלים".

 

באותה הזדמנות אף העלתה על נס את עזרתו לה בתקופה מאוחרת יותר, כשהיה יושב ולומד בביתו, וכך אמרה: "באמת הייתה לי עזרה רבה ממנו. הוא ישב בבית ולמד, ולכן לא נזקקתי אף פעם לשמרטפית. שעתיים ביום הייתי יוצאת לקניות וסידורים, והייתי רגועה, כיוון שידעתי שהילדים נתונים תחת השגחה". )על פי ריאיון עם הרבנית מרגלית ע"ה, הובא בספר מעדני מלך ח"ב( בעניין זה מסופר שלפעמים הייתה הרבנית עסוקה במטבח, והוא ישב בחדרו, אוחז את בנו בידו, ל פ נ י ו ע ג ל ה שבתוכה שוכבת בתו התינוקת והגמרא מונחת ע ל ה ע ג ל ה , וכך ישב ולמד והתמיד בעסק התורה הקדושה.

 

ופעמים שהייתה הרבנית צריכה להתעסק בניקיון הבית, וביקשה את עזרתו שישמור על הילדים בחוץ. והיה רבינו יוצא עימהם למרפסת הבית כשידו אוחזת בספר, "תלמודו בידו", ולא אחת קרה ששקע בלימודו ושכח כל מה שסביבו, והילדים הרכים בכו והוא לא שמע מאומה, עד שקולות הבכי היו מגיעים לאוזני הרבנית בתוך הבית, והיא הייתה קוראת לו ומעוררת אותו למתרחש. (מלך ביופיו עמוד 54)

יחס חם היה לו למרן, שאותו היה מעניק לכל ילדיו, אולם חביבות מיוחדת הייתה לו כלפי הבת הצעירה הרבנית בוטבול. "היא הייתה בעיניו כמו תלמיד חכם", מספרת אחותה הרבנית טולדנו, "ממתי שהיא קטנה אבא היה אומר: 'חבל שהיא לא נולדה בן', אבא העריך מאוד את ההתמדה שלה, אך משם ניתן ללמוד ואפילו להיבהל ממידת התמדתו של אבא. פעם אחת אחותי הרבנית לאה ישבה ולמדה עד השעה שלוש לפנות בוקר, אבא ניגש אליה ושאל: 'מתי את הולכת לישון?' והיא ענתה לו 'אני ישנתי כל אחר הצהרים אבל אתה ישבת ולמדת, אתה צריך לישון', ואבא ענה לה: 'לא. אינני יכול לישון, כתוב והגית בו יומם ולילה, איך אני אעלה על יצועי כשאת לומדת?!' כשלאה ראתה שאבא מתעקש ולא הולך לישון, עשתה היא עצמה ישנה בשביל שהוא ילך לישון, וכשאכן נרדם חזרה היא ללמוד".

 

"אני מאוד אהבתי ללמוד, במיוחד בלילה", מספרת הרבנית בוטבול נשואת הסיפור, "היה שקט היינו רק הוא ואני ובזמן הזה אהבתי ללמוד למבחנים שלי, איזה קול יפה היה לו, המנגינות שלו כשהוא לומד נחרטו לי בנשמה, בדרך כלל היינו הולכים לישון ביחד, הוא לא היה הולך לישון לפניי מעולם אלא או שאני הייתי הולכת לישון קודם או ביחד, אך אף פעם לא היה עולה על מיטתו קודם שהייתי אני עולה לישון".

ספרדים (פסקי הרב עובדיה), פעם הבאה אנסה להסתכל

לשלוח באישי?

פשוט יש פה ח'ברה שהם בישיבות/גבעות כמוני וכמו עוד.. אז כל עוד אני אוכל אני אשתדל לעשות, אבל אם יהיו עוד זה יהיה טוב...

בוא נראה מה המצב של הח'ברה האם הם רוצים...

שבוע כשאני חוזר לבית (השבוע אני בבית כי עוד לא חזרו לישיבות)

אני פשוט בישיבה גבוהה...

כשאני כאן אשתדל להעלות

מקווה שיהיו עוד כמה כמוך שיכולים, זה יעזור מאד...

אני יודעת ש - 'רוצה לעשות' שולחת כל יום למי שרוצה במסר הלכה יומית של שמירת הלשון אז אולי זה גם קשור אם היא תוכל לשלוח את זה כבר לכולם, או שמי שרוצה שפשוט יפנה אליה

וורטים, באמונה, הלכה צניעות וכו'

 

אם זה באמת יתפוס אולי נדבר עם ההנהלה שינעצו את זה בפורום, וכל דבר הלכה, חידוש, וכו' יכתב שם...

רק אני חושב, שאם כל יום מישהו יזרוק הלכה, פחות יזכרו את זה אחרי יום-יומיים. כדאי שזה יהיה לפי נושאים. 

תוכל לעזור גם בכתיבה של הלכות מידי פעם? (אני חושב שכן, השאלה מה אתה חושב)

עקרונית כן, אבל נראה באמת איך זה מתגבש ומה תהיה הצורה... יש כאן רבים וטובים ב"ה.

מאורות?

 

הדרכת רבותינו, ובראשם תלמידיו המובהקים - הרצי"ה,  הרי"מ חרל"פ והנזיר, הייתה שצריך הרבה הכנה כדי להיכנס בשער הספר הזה וללומדו בדקדוק ועיון גדול. 

פחות שייך לפורום אינטרנטי של נוער.

כאילו לא משו מעצמי, משו מספרים, קטעים וכו'...
ועדיף לעשות רשימה לפי נושאים..

בעזרת ה' מהבוקר הבעל"ט יחל הלכה יומית - פורום נוג"ה שבאה ישלח בכל יום:

כ2 הלכות לפי נושאים/ענייני הזמן, ההלכות (בעזרתו יתברך, בל"נ ישתדלו) להיות לכולם, ההלכות יכתבו בשעות הבוקר (בין השעה 9 - 9:30), כל מי שירצה לכתוב, בבקשה שיעדכן,ברגע שלא אוכל, נקווה (שבעזרתו יתברך) נמצא מישהו שיסדר..

 

אם יש הערה והארה כמובן שאשמח לשמוע ולהחכים...

ב9 יש לי שיעור...

היא כנראה רוצה גם להתחזק, בלב. אבל לא הולך לה.

את רוצה, אז תעשי מה טוב לך.

"אני לא יודעת כל כך איך אני אסתדר בכיתה עם כל הבנות"

אבל רק אחת הגיבה לא נחמד..מה הבעיה בכל השאר? קיבלו אותך יפה.

כאילו יש לנו מישהי שהיא ממש חזקה בכיתה והיא מזה אחלה אבל יוצא שאין לה כמעט חברות כי היא פשוט דוסה

החיים בכיתה די סובבים סביב דיבורים על סרטים \ שירים \ וכו

איכשהו מי שמתחזקת זה ממש מוריד , במיוחד כי כשחושבים שמי שמתחזקת נהפכת למאה שערים , וגם אם היא התחזקה בדבר קטן , ישר הופכים אותה לנשות השאלים וקיצוני רצח . אני כבר חצי שנה ככה ורק עכשיו תפסתי אומץ להגיד את זה לחברות . החברה שאמרתי לה היא בסגנון של שאר הכיתה , שהן פתוחות ממש , ואם היא זלזלה בזה , אז קל וחומר עליהן ..

אם אין לך את החברות שלך אז אני מבינה

לגמרי.

אבל אם יש ו'סתם לא מקובלות אצלכן דוסות' אז העניין הזה לא אמור להיות רלוונטי

למי איכפת מאה שערים לא מאה שערים

הבנות בכיתה שלך לא יותר שוות ממך, ולא אמור כ'כ לשנות לך הזלזול שלהם.

 

לדעתי להישאר במקום כזה ולשמש כדוגמה (במיוחד שאת תעלי לשמינית) זה מדהים

שלא לדבר על העתיד, שהעמוד שדרה שלך יהיה חזק וחסין יותר

כי את לא רגילה לבועה.

את הוחכת לעצמך שאת מסוגלת

לעמוד בזה

ואם את מסוגלת עכשיו- יהיה לך יותר קל אחכ

כי לא כל החיים שלך תהיה מוקפת בדוסות.

ובגלל שאת מספיק חזקה- את רק תצאי מזה מחושלת וזה ילמד אותך שיעורים

 

לעבור לאולפנא דוסית במקרה כמו שלך, מדבר על בנות שקשה להן להתחזק בעצמן והן צריכות סביבה יותר תומכת 

אבל אני מאמינה בך, כי כבר עשית את השינוי

 

להתחזק כשלא דורשים מימך לעשות את זה ועוד כשהחברה ככה, מטורף! 

אני אומרת שבכל מקום שתלכי יהיו את היותר פתוחות גם במכללה/אוניברסיטה גם במקום עבודה בכל מקום שתהיי יהיו אנשים שיוכלו להוריד אותם. אני חושבת שצריך לדעת לשים גבולות לעצמך מה אתה לא עובר גם כשהחברה עוברת על זה...

ובקשר ללעבור אולפנה זה גם תלוי בהורים שלך לא? 

 

ואת מדהימה באמת!

זה תלוי , אבל זה די מסובך . 

אנחנו חוזרים בתשובה - את כל העניין עם הסרטים והשירים הכרתי מהחברות , וכאילו המשכתי איתן לאותו מקום שרובן הלכו - שזה מקום פתוח - כי לא הייתי בכלל בכוונה להתחזק . מאז תחילת שנה שעברה הבנתי שזה פשוט לא נכון להיות ככה , אז אני בתהליכים ואז פשוט החלטתי להפסיק עם מה שאני לא מרגישה במילא בנוח לעשות . 

ישלי המון חברות ברוך השם , אבל אני לא רוצה שיתרחקו \ שאני ארגיש לא בנוח לעשות לידן דברים שעבדתי על עצמי להגיע אליהם , זה יעשה לי ממש רע אם יזלזלו , אני מפחדת שהכול ירד לי .

שאם הם חברות טובות שלך הם לא יעזבו אותך במיוחד שאת לא הולכת להיות עכשיו מנשות השאלים...

עדיף לך לעבור
עצם זה שזה כ"כ מרתיע אותך מעיד על זה שאולי את לא בגיל ובשלב המתאים, את בגיל שנותנים הרבה משקל לסביבה ואני ממש חושבת שכדאי לך לעבור
תשמעי לעיצות של אנשים מבוגרים יותר עם ניסיון (לא מזלזלת בצעירים שענו לך, כן?)

בהצלחה ויישר כח

קודם כל-
אשרייך!
זה באמת באמת קשה...
גם אני בכיתה י' החלטתי שאני מתחזקת(פחות בקטע חיצוני, אלא יותר פנימי), וגם לי היה את החשש של 'מה אמר הסביבה?'.
אני חושבת שזה ניסיון מטורף, פשוט ככה, אבל זה באמת עצת היצר.

אני יכולה להגיד לך עלי, שאני גם חששתי אבל החלטתי שאני עושה את הצעד הזה-אמנם תמיד הייתי הדוסה, אבל זה גיל שיש רצון פנימי שבוער ורוצה להתקרב לבורא עולם, בקטע יותר פנימי, וזה מה שקרה לי.
אז פשוט התחלתי לשמוע שיעורי תורה- זה היה בקטע מוגזם ממש, כמעט כל פעם שהייתי בפאלפון הייתי רואה איזה שיעור תורה, ולאט לאט מתחזקת.
הייתי מעריצה של איזה רב מסויים, הייתי מדברת עליו עם מלא חברות, לוקחת אותן לשיעורי תורה והן היו אשכרה באות.
וגרמתי ללק מהבנות קצת להתחזק(לא בקטע הכי מודע).

כי אני מאמינה שברגע שהחלטתי שאני מתחזקת עם כל החששות שבזה, לא פחדתי כי ידעתי שמי שאוהבת אותי תאהב אותי בכל מצב.

ואדרבה, אני מאמינה שבחורה שבגיל הזה מתחזקת היא הופכת לבן אדם יותר טוב, וזה רק משפיע לטובה על הסביבה.
בנות ממש העריכו אותי על זה ב"ה, אחר כך שכבר התחזקתי גם מבחינת צניעות חיצונית לא עניין אותי האמת, והיו עקיצות ועדיין יש.
יש קטעים שיכולים לתקוע לי מבטים על הטייץ(כי התחלתי ב"ה לכסות את השוק), או להגיד 'מי זאת שחזרה בתשובה' 'איזה דוסה' וכאלה.
כיום זה כמעט ולט קורה לי, בעבר יותר.

אבל אני יודעת שאני מתלבשת יפה למרות שאני צנועה ושאני משקיעה בעצמי, והכי חשוב ש*אני* אהיה שלמה עם עצמי ולא שהסביבה תהיה שלמה איתי.
כי מי שאני זה הכי טוב!
במיוחד כשרוצים להתחזק צריך לשים בצד את התגובות של הסביבה.
וכתבת בעצמך שרוב החברות חוץ מאחת הגיבה לך בצורה יפה, אז מה רע?
תמיד יהיה את הצרות עין, אז באמת לא צריך להתייחס.
שתדעי שככה זה בחיים, ממש לא רק בקטע דתי.
אם תהיי יפה, אז יהיו את הצרות עין.
ואם תהיי חכמה, אז יהיו בנות צרות עין.
ועוד ועוד.

צריך למצוא את החברות שמקבלות אותך כמו שאת ושמעריכות אותך, ואין שום סיבה לעבור למוסד אחר בעיני.
את גם בשביעית, עוד פחות משנתיים גומרת..
יש לך שם חברות שמקבלות אותך כמו שאת ושאוהבות אותך, אז בעיני אין טעם.
אבל זה באמת תלוי בהרגשה שלך...
רק אל תחשבי שלעבור מוסד זה פיתרון...
דווקא אצלי זה הפוך על הפוך-
שאני נמצאת בסביבה שבה אני יותר דוסה, אז זה נותן לי מרץ יותר להתחזק...
אבל זה ממש עניין אישי.

בקיצור, באמת שאני חושבת שלא כזה נחוץ לך לעבור אם טוב לך ואת מצליחה ללכת עם האמת שלך.
אבל זו החלטה שלך, אני בסופו של דבר לא מכירה אותך ולא יודעת מה הסביבה שלך...
בהצלחה נשמה❤

עצה שלי.. אם גם ככה לא הכי כיף לך שם ברמה הרוחנית.. ויש לך את האפשרות..
תעברי למקום דוס יותר שיהיה לך שם שמח יותר. (אני גם עשיתי אתזה אז אם יש לך שאלות/התלבטויות מוזמנת בשימחה..
בהצלחה🙂

אני לא רוצה להגיד עצות בנוגע לשאלה אם לעבור או לא, לא חושב שאני מבין בזה...

וכתבו כאן כמה תגובות ממש נהדרות!! כל אחת הדגישה חלק מסויים, ואם תשימי לב לצרף את כל מה שכתבו פה בתגובות ולהקפיד על הנקודות שכל אחת העלתה - אני בטוח שזה יכול מאוד לעזור, על הצד שאת כן נשארת שם. שזה מה שתמכו פה בתגובות...

אל "תחנכי" אותן, שלא ירגישו שאת באה להגיד שאת יותר טובה או משהו כזה, אל תכפי שיחה בנושאים שהן לא רוצות..

מצד שני, את יכולה לספר על העולם שלך, כמו חברה שמספרת שעשתה אתמול שופינג, את יכולה לספר על מה שאת עשית..

ואפילו לומר בפירוש (בהקשרים המתאימים, כמובן, לא לבא למישהי ולומר "שמעי יש לי משהו להגיד לך"..) שהחברות (בשורוק) שלכן לא תלויה בדברים האלו, כל אחת והעולם שלה, כל אחת והרמה שלה, כל אחת עושה מה שטוב לה, וזה לא אמור לפגוע בחברות שלכן. אני מאמין שהן יקלטו את הגישה שלך - ויהיו גם כן באותה גישה, ותשארנה חברות טובות, ואולי תוכלי גם לעזור לבת ההיא (שאני בטוח שמאוד מאוד קשה לה, לפי איך שאת מתארת את זה!) להשתלב גם כן בחברה, וזה כל כך כל כך חשוב! 

ובאופן כללי, כשמשוחחים על העניין הזה, אז חוץ מהנ"ל של לא "לחנך" ולהגיד ש"ככה צריך", תשתדלי להדגיש יותר את הצד שזה מה שטוב לך, הלכת על זה כי הגעת למסקנה שזה מה שטוב לך, ואת שמחה עם זה, וכו'...

ואולי תגרמי לעוד בנות להתחזק גם, כשזה לא מגיע בקטע של "את מנסה לחזק אותן" אלא שאתן נשארות חברות, ומשוחחות כדרכן של חברות, ויוצא  לך לספר על המקום שלך, ואולי יעניין אותם וכו', וכמו שנועה גבריאל סיפרה - שהחברות התחזקו בעקבותיה... כי היא לא חינכה אותן, אלא ממקום של חברות - היא סיפרה על מה שהיא שומעת וכו', והציעה להן לראות גם וכו'...

ותזכרי שבסופו של דבר - כל עוד שאת לא "דחויה" בחברה, אלא יש לך חברות והמצב בסדר, אז גם אם המעמד שלך לא בעננים, לא קרה כלום, וכמו שכתבה אוכפית.

 

תוספת עריכה: אני גם חושב, שאם תתחזקי אבל תישארי זורמת וכיפית עם החברות, אולי זה יוריד את הסטיגמה שיש להן, שהן לא מבדילות בין השאליסטיות לדוסות נורמליות.. פתאום הן תראינה שהנה החברה שלנו, החמודה והזורמת, היא גם דוסה, ולא קרה לה כלום, וואלה!...

וזה יגרום גם שיהיה להן יחס יותר טוב לדוסיות (גם בחולם וגם בשורוק...) ואלי גם יגרום להן להתחזק, כי תאבד להן הרתיעה שיש בגלל הסטיגמה, הן לא תחשובנה שהתחזקות פירושה למחוק לעצמן את העולם.

 

 

 

 

ותכל'ס - אשרייך שזכית!!

ה' שמח בך, ה' מאושר בך! הוא גאה בך!!

כמה כמה שזה חשוב, כמה נחת את עושה לה'....

ה' משתבח בך בפני כל פמליה של מעלה - ראו את ביתי פלונית!! שורו והביטו!! איך שהיא מתחזקת, למרות שזה קשה, למרותש האי במקום שלא ממש מעודד לזה, כמה היא מתאמצת ומתחזקת!! בשביל לעשות את רצוני, בשביל לעשות לי נחת רוח!! ראו בריה שבראתי בעולמי!!

ככה הוא קורא למלאכיו ומשרתיו, מצביע עלייך ומתפאר בך! מתגאה בך!!

ממש ככה!!

וכמה הוא שמח בכל קטע וקטע שבהתחזקות שלך, כמה זה משמח אותו, כמה נחת זה מעלה לפניו...

וכמה זכויות את מרעיפה בכך, על עצמך, על המשפחה, על עמישראל כולו.....

זכית ממש!! ואת ראויה להערכה גדולה מאוד!!

בסוף בסוף - זה הדבר הכי חשוב, שאת עושה רצון ה', שאת משמחת אותו, שהוא גאה בך!!

ושאת מתקרבת אליו, נדבקת בו, שזה אושר כ"כ גדול!! בעולם הזה ובעולם הבא....

שזה תכלית כל הבריאה, זה הסיבה שבכלל באנו לעולם,

וכמה רבים, לצערינו, לא יודעים למה באנו לעולם, ולא מקיימים את זה...

וכמה זכות יש, לאותם ה"עובדים בודדים מבקשי האמת" - ואת בתוכם, שממלאים את הייעוד!

תחשבי, עולם שלם, מליארדי בעלי חיים....

שבעה מלייארדי בני אדם..

כמה מתוכם מכירים את מי שאמר והיה העולם? 

כמה מתוכם עושים את רצונו?

בודדים, בודדים ממש, לגיונו של מלך!!

ואת - בתוך הלגיון הזה! היחידה המובחרת הזו!!

הכי קרוב למלך!

תזכרי את זה תמיד, תקבעי את זה במחשבתך....

אשרייך!!!

בהצלחה רבה רבה לך אמן.

כל מי שרוצה לקבל כל יום הלכה/חיזוק משמירת הלשון שישלח לי מסר ואני אצרף אותו ואשלח כל יום

יום נעים לכולם

כאילו יודעת מה המחירים בערך, משלוח וזה?

יענו שפשוף על הנעל נחשב פגום.
אם אני לא טועה זה עולה בערך 150-200 שקל.

אגיב בהמשך.

קניתי אחד ב-450!
לא נכון.....

רציתי רק רדבק.

את בטוחה שזה רדבק?

בישיבה שלי שמוכר בלנסטון אמיתיות ב250!

יצא לא מזמן חיקוי מטורף של בלנסטון אז לא להתבלבל