פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 249)

סבתא שלי מביאה לי כל הזמן ספרים לקרוא.. ובשביל לא להעליב אותה אני צריכה לקרוא ואני לא אוהבת לעשות את זה. 

זה לא שזה לא ספרים יפים .. זה כן (אורנה בורדמן וכו) אבל אין לי כח... מה עושים?

 

@ים סוער לא יכלה להעלות אז היא ביקשה ממני להעלות בשמה אבל היא עוקבת אחרי התגובות....

 

רגע חשוך
קודר ומאיים
אין מי שיעודד
שייתן מבט אוהב
יחבק חיבוק חם
ויגיד
פשוט יגיד
ואני ידמע
ואז הוא מגיע
הקרן אור בתוך הפחד והכאב
הלב רועד מהתרגשות
הדמעות נעצרות על הלחיים
לא ממשיכות
תקועות במין קסם
בדממה
מילים בודדות
בתוך הבכיות
שנתנו תקווה לחיות

רשימה לדברים לפנימיה אבח שתיהיה רשימה של בנותת

אנשים ככה הולכים נעלמים
החלומות שלהם נקברים
קוברים את עצמם
ואת מה שהם רוצים
בגלל מה שאחרים יגידו
מפחדים לבכות
להוציא רגשות
קוברים בפנים את הדמעות
שוכחים מעצמם
ומהלב שלהם שמבקש קצת יחס
אנשים ככה הולכים נעלמים
פוגעים נפגעים
הולכים חוזרים
מה הטעם
אנשים נפטרים
בתי קברות מלאים
דמעות כאב צער
העולם כמנהגו נוהג
כלום לא משתנה
הכל ממשיך
כמו בסרט
מה יהיה הסוף
חולים פצועים פיגועים
אנשים ככה הולכים נעלמים
מרימים עיניים למרומים
מבקשים מאלוקים רחמים
מקווים מתפללים
שהכל יהיה טוב
שיהיה סוף לפיגועים לנפטרים
שיסגרו הבתי חולים
שכולם יהיו מאושרים
איך כל הטובים הולכים
הלב נשבר
כואב
עם ישראל לא יכול עוד
אנשים ככה הולכים נעלמים
את עצמם קוברים
את הדמעות מוחים
ולטוב מקווים

אהלן אנשים. רוצה לשתף אתכם:
כל כך הרבה פעמים הגעתי לשחרית מעוך ומצוברח או סתם גמור מעייפות, אבל אז אני נכנס לבית כנסת, והגבאי מחייך אליי חיוך אוהב, עם עיניים טובות, וכל גופי מתמלא חום וחדוה. איש יקר הגבאי אצלנו במניין.
האמת, בשביל רוב האנשים הוא לא 'הגבאי', הוא סתם שלמה. אתה פוגש אותו לשניה ברחוב רק מחליפים 'בוקר טוב' ו'בשורות טובות' והלב מתרחב.

אני הולך ברחוב ורואה מודעת אבל, והעיניים מוצפות דמעות.. איש יקר היה הגבאי אצלנו במניין.
לא לקח הרבה זמן ותחושה ברורה אומרת לי שחייבים ללמוד ממנו. ברור.
חוזר הביתה ורואה את אחי מצוברח, אבל הפעם במקום להמשיך לעיסוקיי אני משתדל להאיר פנים.
אחים ואחיות, תוסיפו רק עוד חיוך אחד ביום, עוד מילה אוהבת ופירגון. -פשוט לא ייאמן כמה שזה משפיע ומוסיף טוב בלי גבול. החיוך הזה לא נגמר, הוא עכשיו בלב של מי שחייכנו אליו, והוא יעבור הלאה והלאה במעגלי מעגלים. הוסיפו חיוך⁦️⁩

הרב יוני לביא

 

להיות מתבגר זה לעמוד כל יום מול המראה ולגלות מישהו אחר. זה לקלוט שהבגדים ששפכת עליהם המון כסף רק לפני חודש נעשו קטנים והנעליים ממש לוחצות.

 

להיות מתבגר זה לשמוע את הקול שלך משתנה, לראות את השרירים מתפתחים ושיער שמבצבץ מכל מיני מקומות. ועוד לא אמרנו מילה על החצ'קונים שמתעקשים לצוץ דווקא בזמנים הכי פחות מתאימים.

 

להיות מתבגר זה להרגיש פתאום בתוכך התעניינות אדירה כלפי המין השני. לתפוס את עצמך בוהה במישהי חמודה ולגלות רצון מסוג שלא ידעת שקיים בך, להכיר אותה יותר.

 

להיות מתבגר זה למצוא את עצמך שוב ושוב במריבות מעצבנות עם ההורים, כשבסופן אתה לא תמיד מבין למה מלכתחילה התעקשת על כל העניין. להיות מתבגר זה לגלות בתוכך דחף מוזר להגיד ההפך מהם כדי לשמור על המקום והייחודיות שלך.

להיות מתבגר זה לרצות לגלות דברים חדשים. לנסות. לחוות. לטעום. להרגיש. להתלהב. זה לחפש אחר 'מים גנובים' ולהציץ בסקרנות אל מה שמעבר לגדר.

להיות מתבגר דתי זה בכלל דבר מסובך. זה לחיות במקביל בשני עולמות - קודש וחול - ולגלות שפעמים רבות הם מתנגשים. שדברים שמוצגים בעולם אחד כטעם החיים ופסגת השאיפות, נחשבים בשני כפסולים ואסורים. ואתה חי בקונפליקט בין שני דברים שאתה מאוד רוצה אבל לא תמיד מסתדרים יחד.

להיות מתבגר זה להזיע שעה שלימה בסחיבת ארגזים בסוּפֶּר ובסידור קופסאות שימורים ולקבל עליה בסוף רק 22.98 ₪.

 

להיות מתבגר זה להתנחמד ללקוחות שאתה אורז להם את המוצרים בתקווה שיהיו נחמדים בחזרה וישאירו לך 5 ₪ טיפ.

 

להיות מתבגר זה לשבת אחרי יום עבודה מתיש ולגלות שכל מה שעשית מהבוקר מספיק לך לממן שיעור נהיגה אחד בלבד. 40 דקות.

150 ₪.

להיות מתבגר זה לשאול המון שאלות. זה לבחון מחדש את כל הדברים שהורגלת אליהם ועשית אותם בפשטות כי כך לימדו אותך בתור ילד ההורים והגננת.

 

להיות מתבגר זה להיבהל כשפתאום עולה לך בראש מחשבה מפחידה: ומה אם כל מה שאמרו לי עד עכשיו לא נכון?! ומה אם אין אלוהים והתורה אינה אמת?!

להיות מתבגר זה ללכת לישון בחופש לפנות בוקר ולקום לפנות צהריים. זה להיצמד למיטה בשבת בבוקר כאילו הייתם פוליטיקאי והמשרה שלו.

 

להיות מתבגר זה לגלות שלמרות הנ"ל ביום שיש לך טסט אתה מסוגל להתגבר כמו אריה ולהיות בשש וחצי על הרגליים מתייצב במשרד הרישוי חצי שעה לפני הזמן שנקבע לך.

להיות מתבגר זה להתעצבן ולעשות סצנות כשאבא רוצה להתקין לך סינון בסמארטפון. זה להגיד: "אני לא צריך את השטויות האלו והאפליקציה הזו סתם תוקעת את המכשיר", אבל בלב שלך לדעת שאתה זקוק לה נואשות. שבלעדיה תמצא את עצמך מהר מאוד במחוזות נמוכים שממש תתחרט עליהם.

להיות מתבגר זה להכריז לפני ההורים: "לכ-ו-ל-ם מרשים לחזור אחרי שתים-עשרה / להחזיק אייפון / לנסוע לשבוע טיול ברמת הגולן, ורק אתם...", ולדעת שהמציאות בשטח היא לא בדיוק כזו. שיש עוד הרבה חבר'ה שלהורים שלהם יש גבולות וכללים שלא שונים בהרבה מאשר ההורים שלך.

להיות מתבגר זה לנהל עם ההורים שיחות קצרצרות ולהשתמש הרבה ב:"בסדר", "כלום" ו"סבבה", מרופדות בהמון "כזה" ו"כאילו". אם ההורים עדיין לא יורדים ממך להפעיל עליהם את הג'וקר: "חאלס אמא, תפסיקי לחפור".

ולמרות זאת להיות מתבגר זה לרצות שימשיכו להתעניין בך ולאהוב אותך. זה לדעת שלא יוותרו עליך בשום מצב גם אם תהיה ממש מעצבן ותעשה שטויות איומות.

להיות מתבגר זה לשאול את עצמך: אז מי אני בעצם? מה אני שווה? לְמה אני שייך? איך נכון לחיות?, ולהישאר עם סימני שאלה תלויים באוויר.

 

להיות מתבגר זה להירתע כשאבא מניח יד על כתפך וכשאמא מנסה לחבק אותך, ובכל זאת להיות צמא לחום, אהבה ויחס אישי. בעולם הווירטואלי שאתה משוטט בו יש המון דיבורים על אהבה וקשר אבל מעט מאוד מהדבר האמיתי.

להיות מתבגר זה לשמוע הרבה תלונות ש"הנוער של היום" עצלן ואנוכי ו"כל היום רובץ מול המסך", ואז לצאת ולהדריך בתנועת נוער, להתנדב במד"א וללכת בקביעות בימי שישי לשמח ילדים חולי סרטן.

להיות מתבגר זה לפמפם לעצמך: "אני בחיים לא אהיה כמו ההורים שלי", "אני אחיה את החיים שלי אחרת לגמרי", ויום אחד להסתכל על עצמך ולגלות שאשכרה אתה מאוד דומה להם וזה אפילו די נחמד.

 

אחותי,
כואב לי.
אני לא מעכל, איך?
איך?איך?איך?איך?איך?

אחותי,
איזה חושך נפל,
אנחנו אשמים, שלא צעקנו על זה בפעם הקודמת שמשהו כזה קרה, אני אשם, שלא הערתי לחברים שלי כשהסתכלו על בחורות באינסטגרם.

אחותי,
מילים מאבדות משמעות לנוכח החורבן, איך נגזר על נפשך להיקטף ולהשאיר גוף שבור, מתה מהלכת...

אחות קטנה,
איך יכולת לדעת?
שתיפלי לידי חבורת מרצחים בני עוולה,
שתקומי בבוקר ותזכרי במה שקרה,

אחות אהובה,
סליחה,
אשמנו, בגדנו, נכשלנו...
איך נתנו לאפשרות הזאת להתקיים?
איך לא כל רחוב התקומם?

אנא קבלי סליחה זאת ממני





ואתם,
סרוחים, בזויים, איך היא אחת בודדה ואתם כה רבים?!???
שלושים???????
אפשר לכבוש שכונה עם מספר כזה של לוחמים, אפשר, לבנות בית בחצי שנה, ואתם החלטתם לרצוח ילדה????

שפלים,

מי בא\ה מחר לתפילת ר"ח בכותל??

 

כואב לי עליך , ילדה
כואב לי מה שאת סוחבת
את עדיין ילדה קטנה
עוד לא התבגרת
וכבר את כואבת ודומעת
כבר הבנת מה זה העולם
זה כואב לי
הבנת מקרוב מה זה להיפגע
החבר הכי טוב שלך הוא הכאב
כבר אין לך חצי לב
למדת מה זה לשנוא ולאהוב ביחד
העיניים שלך משדרות כל כך הרבה פחד
אני דואגת לך , ילדה קטנה
התבגרת מהר מידי
הצחוק שלך הוא נדיר
הבכי אצלך הוא תדיר
מוחה את הדמעות
לא רוצה יותר לבכות
את תהיי בסדר , ילדה
אני מבטיחה לך
שבקרוב תראי ימים יפים
שבקרוב תהיי מאושרת
שבקרוב הלב שלך יושלם
ואני איתך עד אז וגם אחרי
אוהבת אותך הכי בעולם
ומאמינה בך שתעברי הכל
כי יש לך כוחות
רוצה כל כך לחבק אותך
ילדה שנמצאת בתוכי
ילדה שזאת בעצם אני

אז, לכבוד תשעה באב וכדי להגביר את אהבת החינם החלטתי לפתוח מיזם חדש בשם "אני אומר תודה ל..." (שמח)!

אז איך זה הולך?
כל אחד כותב בכותרת בתגובה: "אני אומר תודה ל...", ואז בגוף התגובה יש לכתוב למי אתה אומר תודה בפורום הנוכחי, ולמי בכלל, בכל הפורומים.

מוזמנים להפיץ לפורומים אחרים גם אם אתם לא מנהלים.
(לא לשכוח לכתוב שהתחילו את זה בפורום הארי פוטר!)
יאללה, שוטו!

סליחה באמת
אני מתחננת אליך שתסלח לי
אני לוחצת אותך שוברת אותך
אני לא התכוונתי
ולא מתכוונת
אני בסך הכל על אנשים מסכנים מגוננת
סליחה שזה בא על חשבונך
סליחה שאתה נשבר כל פעם מחדש
סליחה שאתה נפגע וכבר לא מאמין
סליחה שאתה מחפש כל הזמן בן אדם אחד אמין
אפילו אני בגדתי בך
אני לא מספיק שומרת עליך
חושפת אותך כל הזמן
סליחה לב שלי
סליחה שאני נותנת לאנשים גישה אליך
סליחה שאתה מלוכלך באבק
כבר מתיישן שם בפנים
בלי שימוש
סליחה לב שלי
שלפעמים אתה מרגיש קצת נטוש
ושלפעמים יש עליך לכלוכים
שאני לא מנקה
סליחה שאתה מלא בכאב ובדמעות
סליחה שאתה כבר מיואש מאהבות
אני מבטיחה שלא התכוונתי
רציתי לשמור עליך מכל משמר
סליחה שאני מגנה על אנשים
על חשבונך
תאמין לי שזה לא מה שאני באמת רוצה
תאמין לי שאני אבודה
ושאני בדרך אין מוצא
סליחה לב שלי
פשוט , סליחה

מחשבות שהיו לי בזמן האחרון...
יש משהו שאני לא מבינה, למה כשבנאדם נפטר כל הזמן מספרים איך הוא עשה טוב לאחרים ואיזה צדיק הוא וכו, למה כשהוא בחיים אי אפשר לומר אתזה??
יש 2 דברים שקשים לי עם זה.
1. זה מרגיש כאילו רק כשהוא נפטר רואים אתזה, עד עכשיו לא ראו את הטוב שהוא עשה אבל כשהוא נפטר פתאום שמים לב מה הוא עשה.
2. זה מרגיש כאילו כל מי שנפטר מושלם ומי שבחיים לא יכול להגיע למצב הזה, כאילו לא הגיוני שמישו נפטר סתם, שכל מי שנפטר היה חייב לעשות משו מדהים וגדול כדי שנזכור אותו.

אני לוקחת מזה לחיים שלי 2 דברים שממליצה לכל אחד לחשוב עליהם....
1. לשים לב לפרגן ולהודות לאחרים ביומיום, לא לחכות שיקרה להם משו ח"ו כדי לדעת איזה אדם טוב הוא היה.
2. לדעת שבכל יהודי יש טוב, גם אם זה משהו קטן זה עדיין נחשב, לפעמים רק צריך להסתכל יותר טוב כדי לראות, אבל אין סיכוי שאין טוב אצל יהודי. וגם אם זה לא משו ענק זה לא אומר שלא צריך להודות ולפרגן וכו....

הטיעון שלי הוא כזה: נניח שמדענים יפתחו בעתיד רובוט דמוי-אדם. והרובוט יהיה כל כך דומה לאדם, עד כי לא נוכל להבדיל בינו לבין אדם אמיתי (נניח שהוא אף עשוי חומר אורגני ומכיל מנגנון שכפול, כמו יצור חי). ללא ספק רובוט שכזה יהיה הוכחה לתכנון רב. אם כך, מדוע לא האדם עצמו המורכב בהרבה? בנוסף, מדענים מצאו גלגלי שיניים בטבע (תמונה מצורפת), ואנחנו יודעים שגלגלי שיניים נוצרים ע'י תכנון:

ואיך בשניה הכל קרס
האימון שלי הלב השמחה הכל נהרס
נמאס לי לצאת הנשמה הטובה
כשכולם רעים
נמאס לי להשאר בלי כוחות שכולם חזקים
למה אני אמיתית וכנה
כשכולם משקרים
וזה כל כך קשה להחזיר טוב על רע
כשאין בכלל למי לספר מה קרה
ואיך שהכל כואב ופצוע
הלב שלי כבר מכיר את התחושה של להיות הפגוע
אני מפקירה אותו בשדה הקרב
אוסרת עליו להיות מאוהב
שישנא את כולם
למי אפשר להאמין
אין פה אף אחד אמין
ואיך זה שכל אחד עסוק בעצמו
ואיך זה שהדמעות יורדות בלי סיבה
ואיך שכחתי מה זו באמת אהבה
והעיניים האדומות לפנות בוקר
והלילות הלבנים
הפריקות הכאבים הצער
הם יכולים לספר למי שרוצה לשמוע
ששוב הכל חזר
ששום דבר לא באמת נגמר
כל האנשים שבאמת אוהבים אותי
עוזבים אחד אחרי השני
כי פגעתי בהם רק בגלל שאני פגועה בעצמי
ואיך שנמאס לי מהעולם
שאני כבר לא אני
ואיך שלמדתי לפגוע ולהרוס לעצמי