פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 398)

אני נקראת ילדה מקובלת והיום בביצפר המורה לקחה את הבנות המקובלות לשיחה ואני הייתי מחוץ לזה 

והייתי עם הצדיקות בכיתי כי חברה שלי העליבה אותי חברה מהמקובלות קיצר בכיתי היום פעמים בגלל בנות מהכיתה 

עם המקובלות רבות איתי ורוצות לעשות עלי חרם אבל רוב הכיתה לא אוהבת אותם אני עם עוד ילדה אחת נגדם 

אין לי מוצא אמרתי להם בבכי שאין להם מחילה 

הלב כואב. הגוף. הכל. וואי השם יתברך תן לי כוח.

ברור שאתה נותן כל הזמן! מלא.

לפעמים שאני נמצאת עמוק בחושך, ביאוש לא שמה לב עד כמה אתה איתי ונותן לי כוח לקום כל פעם מחדש.

ואיפה אתן?נשמות שלי. איפה? עזבתן.

השארתן אותי ככה. הכי לבד שיש. הייתם שם ברגעים הקשים ואח"כ הלכתם.

וואלה מבינה לגמרי, אבל זה כואב. הרגתם אותי. כבר אף אחד לא נשאר. כולם הלכו, הנשארתי לבד. לבד מול השם יתברך.

מרוב הלבד כבר לא משתפים.. פשוט כותבים הכל. באותה מחברת מסכנה שסובלת את כל הצרות שלי..

אוי טאטע, איזה נסיונות..אחד אחרי השני, לפעמים גם הניסיונות מעורבבים..

יש פעמים שאני חושבת שאתה יותר מידיי מאמין בי, בכוחות שלי. נסיונות ככ קשים לבנדאם קטן כמוני.

רק תן לי למצוא תכוחות האלה תנקודות של אור..

והחיים ממשיכים אם אני ירצה או לא, הנסיונות גדלים, הקושי, הנפילות.

הלבד הזה שמשגע אותי. ובתוך כל זה יש להם רגעים של שמחה, התעלות וקדושה. בתוך כל הבלבול יש אמונה גדולה.

שואלת כל הזמן. ה' מה אתה רוצה ממני? מה המטרה שלי בתוך כל זה? תן לי לעבוד אותך בפשטות ושמחה.

אם זה מה שאתה רוצה. זה מה שאני צריכה לעבור, אינבעיה!אני הכי איתך. תודה! אוהבת אותך השם! כל זה כי אני רוצה אותך.מחפשת..מגששת.. תעזור לי למצוא. לקבל הכל באהבה גדולה. לסמוך עליך בהכי פשטות! להיכנע לחיבוק שלך אבא.

ועם הזמן לומדים להעריך את הרגעים הקטנים בתוך הכאב שנהפך לשגרה. הכאב שעטוף במסכה כ"כ גדולה.

המסיכה שקשה להוריד אותה. מבחוץ הכל מעולה. שמייח. ישתבח שמו חיים תותים. מבפנים הלב קרוע,כולך נופל ככ חזק שמרוב עוצמה אתה המום ולא מצליח לקום.

אז למה? למה ההצגה הזאת? נכון. לא מתראים לי שכל אחד שרואה אותי ידע מה עובר עליי, לא רוצה להשלים זה אני. רוצה להיות בלי השחור הזה.

וניסיתי!רציתי! קמתי!! והופפ החלקתי לתהום עמוק בטירוף. ואח"כ גם טיפה קמתי אומנם טיפה. עדיין צולעת, ונפלתי. שמחתי ובכיתי, אהבתי ושנאתי.. אני כבר מבולבלת. לא מבינה כלום..רבנו אומר ש"תכלית הידיעה היא שנדע את אשר לא נדע" אני פיצית. אתה יודע. אתה רואה. סומכת עלייך. יותר נכון מנסה. משתדלת הכי להאמין. תראה לי שיהיה אור. שהתקופה הענקית הזאת לא תמשיך. שלירידה החלקה הזאת יהיה רצפה. יהיה סוף לחליקות האלה. ואח"כ שתהיה עליה. רבינו כותב גם עלזה.מלא. זה נותן כוח. . אני אומרת לעצמי כל הזמן די. תפסיקי להאשים את עצמך בכל מה שזז. לראות כל הזמן רק את הרע. להרגיש הכי זבל שיש.. להתבשל בתוך עצמך, להרגיש רע עם עצמך.. יאללה תצאי! תסתכלי לשמיים. תראי את הטוב שבך. את פלא ונשמתך פלא גדול חידוש כמוך לא היה מעולם. תפסיקי לחשוב שאת היצור הכי רע שיש בעולם. רבנו אומר למצוא בכל בנאדם אפילו רשע גמור את הנקודות הטובות!!וע"י זה שמוצאים ומסתכלים על הטוב-הטוב גדל. אז כן. נפלת. חטאת. עשית דברים מזעזעים. אבל הכי חשוב-קמת!! וגם שאח"כ נפלת שוב, גם שדפקת חתיכת חליקה לתהום עמוק עמוק, ניסית לקום. בדרך החלקת טיפה? התייאשת? אבל האמנת. איאיאי איזה עצבות..בוכה.. מלא. בשקט. לבד. איפה האש?איפה החיות? מנסה לשמוח! לרקוד! אז זה מחזק עד לקושי הבא.ושוב. באלי לזעזע תעולם!לצעוק הכי חזק שיש. שכולם ידעו שכואב לי. שמישו ישים לב. גם אם לא יצליח להבין אותי. שיחבקו אותי. שמישו יהיה שם איתי. בצד שלי. לגמרי. ונמאס לצפותףלהתאכזב מחדש, להאמין, ליפול, להתייאש, לקום..

כלו כוחותי.. עד מתי?

נפתח פורום סגור לאנשים המתמודדים נפשית.
בפורום אפשר לפרוק, לשתף, לחזק ולהתחזק ולתת כוחות אחד לשני.
מי שמתאים מוזמן לפנות באישי במסר לניק פורום סגור.

נסעתי אתמול בטרמפ צפונה עם מישו שאני מכירה,

פתאום הנהג יורד בקסם.

שניה לא הבנתי מה הוא יורד,

אנחנו צריכים בכלל להמשיך עד עירון..

קיצר הבחור ירד כדי לבדוק אם יש טרמפיסטים,

ואכן היה אחד מגוזמבן שהיה צריך לעירון.

ההוא עולה, והנהג מתחיל לפזם לעצמו שירי קודש.

המגוזמבן מצטרף אליו, ומצאתי את עצמי מאחורה כולי שרה לעצמי (בשקט כמובן)

הם התבאסו שאין גיטרה, אמרתי להם שישלי חליל אבל המגוזמבן לא ידע לנגן

והנהג היה עסוק עם ההגה קטע

וככה פתאום בזכות זה היה לי חיזוק ממש גדול, קיצר ממש על נקודה קשה לי עכשיו קיצר.

שתדעו שלא כל דבר שאנחנו עושים אנחנו יודעים מה ההשפעה שלו,

וזה מטורף כמה שדבר קטן יכול להשפיע ואנחנו אפילו לא יודעים מזה

וגם לא נדע אתזה

אבל זה קיים זה קיים

אז תשירו שירים בטרמפים

תצעקו איזה טוב ה'

אל תעבדו את ה' בשקט

לכו תדעו מה זה יגרום לאנשים

אממ זהו

תודה רבה

אני רוצה לדעת אך אתם מרגישים כשאתם שומעים את זה!!!!!!!!

 

אני בפעם השניה ששמעתי את זה בכיתי😥😥  מה איתכם??

 

 

אני מבולבלת מתנדנדת רוצה מבקשת זה לא מענין אף אחד

חברות שלי לא מבינות אני נגררת לדברים לא מתאימים 

מדברת נורא נהיית פרחהה אני לא באמת מקובלת 

זה הכל הצגה שתיהיה לחברות שלי הזדמנות 

לעזוב אותי זה יקרה וכשיש לי משו מגניב כולם חברות שלי

סבא שלי נפטר והכ לכל כך טרי כל כך קשה 

הלוואי שיהיה למישו פיתרון הצעה משהווווווווווווווווווו

אשמח לכל עזרה. להפנות לאתרים, למקורות, לקטעים, לאנשים. ללב שלכם, לכם- שעברתם או ששמעתם או שחושבים או שכל דבר.

שלום לכם.

אני בחורה, כבת 17. דתיה חזקה, לומדת באולפנה רצינית מאוד, עמוקה, חסידת ועל הסקאלה הכוללת והגדולה הזאת. אני נחשבת רצינית באופן הדתי, פנימית ועמוקה. מדריכה בין היתר..

אני כבר כמה שנים רואה דברים במחשב(לא פורנו כרגע!! וגם לא מעניין אותי כרגע.), פייסבוק ויוטיוב בעיקר. בעיקר סדרות וכאלו. לא רואה פרקים שלמים אבל קטעים. אפשר לומר מכורה לזה.

ופה הבעיה.

זה מבזבז לי את הזמן באופן שמשגע אותי! זה מוריד לי סדר עדיפויות, זה מבלבל אותי, זה מוציא אותי מהטוב שבעולם, זה עושה לי ראיה גרועה ודפוקה וזה עושה לי. כשאני בבית רק. אין לי אינטרנט בפלאפון.

אני מרגישה שזה פשוט מוריד אותי עמוק.

באלי כרגע לזרוק את הכל לפח ולטוס.

הבעיה היא שכרגע אין לי עוד אחים בבית ולכן נורא קל ללכת למחשב ול"העביר" את הזמן..

אשמח לכל כל כל עזרה!

אהלן! מישהו יודע על שבת חי שרה בחברון איפה יש מקומות שאפשר לישון, אם יש מקום שאפשר לאכול סעודות שבת וזה... תודה!

בס"ד

שבת לך לך-

(מרחשוון תשע"ט)

*"אני מאמין בא-להים,

אבל לא מקיים את המצוות שלו"

מכירים את המשפט הזה? אז לאונקלוס

ולתורה יש משהו לחדש לנו בנושא.

בסוף הפרשה מופיע עניין הברית המפורסם, שבמהלכו

אנחנו קוראים "..והָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵינֵיכֶֽם".

אונקלוס מתרגם את המילים "ביני וביניכם"- "בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיכוֹן"

כלומר- במקום לפרש שמדובר בקב"ה עצמו, מוזכר הדיבור שלו,

מה שהוא אומר. מהו אותו דיבור? התורה. שבכתב, שבע"פ,

שבהלכה, שבאגדה וכו'.

לפי התרגום הזה- הקב"ה ודיבורו אחד הם! התורה היא מה שה'

יתברך בכבודו ובעצמו אומר לנו!!

אז כן. אנחנו מאמינים בא-לוהים, אבל כחלק בלתי נפרד מזה אנחנו

עושים את מה שהוא אומר;

ואת מה שחכמים-השליחים שלו- מורים לנו לעשות.

*לגבי ההקשבה לחכמים:

זו לא המצאה! כתוב בתורה בפירוש- "..וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ"!

ומי יורו לנו אם לא חז"ל?

_____________________________________________________________________

*בקצרה:

כשאונקלוס מתרגם את המילים "ביני וביניכם" בפרשה, הוא מבאר ש"ביני וביניכם" פירושו "בין מימרי וביניכון", כלומר- בין הדברים שאני אומר לביניכם.

מזה אפשר להבין, שעשיית המצוות היא חלק בלתי נפרד מעניין עצם האמונה בה'.

_____________________________________________________________________

 

@משפט נחמד ש(קצת)קשור@ "אלוקי, תורה ומצוות לנו נתת, צינור להתחבר אליך אותם עשית!"

 (הרב יעקב עדס)

 

*פרשהלכה (ע"פ ספר החינוך)-

מצוות מילה! כמו שכתתוב בפרשה-

"זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם

 וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כׇּל־זָכָֽר".

 

 

שבת שלום ומבורך!!

 

אני חיה בדמיון באמת תמיד כשאני קוראת ספרים או רואה סרטים אני מרגישה כאילו אני הדמות הראשית/ שמספרת את הסיפור ואני נכנסת לתוך הדמות מתפללת לה' שיעזור "לי" או אומרת לו תודה "בשמי" נגיד עכשיו גמרתי לקרוא ספר מהמם אבל עצוב נורא ואני כולי בוכה כאילו אני הדמות הזאת

מה לעשות????????

אני ישמח אם תענו תודהה​​​​​​​

 

 יש כאן מישהו שמתנדב במדא? 

את המנהל החדש שלנו,
מר @יחידי בתרועות שמחה וצהלה,
שירת הלל ושירת הלווים

ברוך הבא אלינו,
@נחל @נגרינסקי

ובהצלחה 🎇🎇

וממש אין לי רעיון כי היא הראשונה ועוד לא מתמצאתאיזה משהו לשבת עצמה או שיהיה לה עד החתונה(החתונה עוד קצת פחות משבועיים, השבת האחרונה באמת היא עושה עם המשפחה..)ספירה לאחור, מחברת כלה, וכל הדברים הבסיסיים וכו כבר ישאשמח לרעיונות!תודה!שיהיה רק בשמחות בעזרת ה'!

בס"ד

שבת פרשת נח-

(מרחשוון תשע"ט)

*זהו, נגמר המבול. השיקום מתחיל;

העולם ריק וצריך ליישב אותו. ואז מופיע

פסוק עם יסוד חשוב.

"שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כׇל־הָאָֽרֶץ".

כן, רק שלושה בנים. ומה יצא מהם? כל הארץ!

אז קודם כל- וואו. איזו השפעה גדולה יש לכל אחד

ואחת מאיתנו! אדירה, אפילו ברמה של כל הארץ.

אבל לאיזה כיוון נלך איתה? תלוי בנו. בהסתכלות

בהמשך הפסוקים- נראה שאפשר לקחת את ההשפעה

לכיוון נוראי, של חטא, כמו שבחר חם- "ויַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן

אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו..". וזה נגמר בקללה, בהשפעה שלילית על העולם.

לא מומלץ. אבל אפשר גם לקחת את הכח העצום של ההשפעה הזאת

לדרך טובה, של מצווה, כמו שעשו שם ויפת- "וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה...

וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם..". וזה ממשיך בברכה, בזריקת אור חיובי על המציאות.  

בדרך זו בחר גם אבר(ה)ם, כמו שנראה בהמשך הספר בכל מעשיו ובעמידתו

בחוזק מטורף מול הנסיונות. מומלץ מאוד.

יהי רצון שנזכה כולנו למימוש היכולות האדירות שטמונות בתוכנו,

בדרך לגאולה שלימה בקרוב מאוד!

___________________________________________________________________________

 

*בקצרה: מהפסוק "שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כׇל־הָאָֽרֶץ" אנחנו לומדים שלכל אחד ואחת ממנו יש השפעה בסדר גודל עצום. מהמשך הפסוקים והקורות מבואר שהבחירה לאן להוביל את אותו כח היא בידינו- אם לטוב, ואם לרע.

___________________________________________________________________________

 

@משפט שקשור@ " בן אדם עלה למעלה עלה, כי כח עז לך יש לך כנפי רוח.." (הרב קוק)

 

*סתם לדעת! פרשת נח היא הפרשה האחרונה בתורה בה מתואר המבול בפירוש.

 

*פרשהלכה (ע"פ רש"י בפרשתנו)-

אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו.

כשהקב"ה פונה לנח הוא עושה זאת בתור "צדיק"; ולעומת זאת

בתחילת הפרשה-כשלא בפניו- התורה מתארת אותו כ"צדיק תמים".

 

 

שבוע טוב ומבורך!!

 

20181013205419.docx

 

היית צריך לדעת שזה חקרה,

המח יפרד מהרגש מותיר שובל נוזלי וגבשושי

                               בצידי פניך,

מלחלח שערותייך בעגלי זיעה מיוזעים שהתאמצו

                            לעלות על פניך.

 

היית צריך לנחש שזה יקרה,

הלב ישתולל בתוך הגוף.

                 מתפרע בתוכך

 

למעלה למטה בצדדים

 

 

 

בום. בום. בום. בום.

 

                    כמנסה לפרוץ את מחסום השלד

להשתחרר מסורגי העצמות המותירות לו

                                    מרחב נשימה

                                             קטן

                                                   עד

                                                     בלתי אפשרי.

 

היית צריך לחשוב שזה יקרה.

עיגולים שחורים מרצדים מולך לאן שלא תסתכל

כמו נובטים מתוך בורות שחורים

שטיפחת.

    והשקת.

 

מבלבלים ראייתך,

     משקיעים בדרכם אבן גדולה אחת

                                     עמוק

                                         עמוק

                                            בלב.

 

כאילו לא ידעת שזה יקרה.

   ישתלט על גופך הקמל.

      יפול עליך מלמעלה.

           ישכב עליך.

                 יכסה אותך בעצמו.

                      יחנוק אותך.

                           ינוק ממך את האויר.

                                   יחסום לך את החיות.

 

ואז, 

          אחרי שמתת. הוא יקום.

               וילך.

 

כאילו לא ידעת.

שזה יקרה.

ועדיין.

קראת אותו אליך, הזמנת אותו לביקור

מתת. והמשכת.

כמו לוחם בקרב.

 

המשכת להלחם על החירות שלך.

המשכת להלחם על החיים שלך.

המשכת להלחם על האור והאויר.

על מיתר וצלילים.

על אהבה.

 

המשכת להלחם כששכבת מתחת לשמיכה

            ענקית שהרגה אותך.

עדיין לא התייאשת.

ידעת.

   שזה יהרוג אותך.

האמנת.

    שאחרי שתמות,

   יצמח מתוכך

איש אחר.

גדול יותר.

טוב יותר.

 

האמנת בעצמך.

 

 

אני גאה בך!!!

 

פשוט רציתי לברוח.
לברוח הכי רחוק שיש, להעלם לאיזה חודש.
חבל. השבוע הזה דווקא התחיל טוב עד עכשיו. הייתי שמחה.
ועכשיו? מרגישה ריקנות, חוסר שקט, דיכאון.
ישבתי שם עם כולן כשמבחוץ לא רואים כלום, אבל בפנים קול לוחש זועק לי-
תברחי. תברחי. תברחי.
אבל למה? מה כל כך רע לך?
ברמת השכל וההגיון- הכל טוב, חיים טובים, עם פונטציאל לאושר.
ברמת הרגש- עליות ומורדות. לרגע שמחה ומלאה בתחושת שלמות ורוגע, ורגע אחרי כן נפילה גדולה כאילו כדור פגע לך בלב. הלב מוטח ברצפה, משהו מנסה לשבור אותו, לנפץ לו את האשלייה שהכל טוב.
ואולי באמת הכל טוב וזה סתם מצב רוח חולף?
אולי, לא יודעת.
בכל מקרה המצב רוח הזה גומר אותי ומניח אותי בתחתית הבור השחור ללא יכולת לטפס בחזרה למעלה, ללא סולם. ולבד.

עולם,

למה אתה כזה אכזר?

למה אתה תמיד הכל,

אתה רק מתמלא מיום ליום ואולי לא שם לב שממני אתה לוקח ---

כמעט הכל.

לוקח דמויות מחיי.

דמויות שאהבתי,

דמויות שאני עדיין אוהבת.

דמויות שאני כל היום חושבת עליהן,

רוצה אותן,

מ ת ג ע ג ע ת אליהן.

אתה מעלים אותן מחיי.

למה אתה בוחר בשבילי דברים כי כך היא דרכך-

'דרך העולם'....

בוחר.

ולא נותן לי אפשרות לבקש,

לתקן.

רק משאיר אותי עם הטעויות שלך.

טעויות שעולות לי בחיי...

למה אתה דואג רק לעצמך?

מנקה ממך את כל הדאגות, התסכולים, העצב, הכאב....

ומעביר אליי.

למה אתה לוקח ממני כל דבר שיכול להביא שמחה לחיי?

למה עולם?

למה אתה שונא אותי?

אני רק רוצה להמשיך להיות בתוכך,

לקשט אותך.

למלא אותך.

אבל אתה מרוקן אותי.

אתה גורם לי לרצות לברוח ממך.

אבל כנראה שכ"כ טוב לך כשאני סובלת אז-

אתה אפילו לא נותן לי לברוח.

אתה חונק אותי.

אתה מרסק אותי.

מייאש.

עולם,

אני שונאת אותך.

אתה אכזר!