עבר עריכה על ידי רובין בתאריך י"ז בכסלו תשפ"ב 01:59
מבחינה טכנית היא אומרת לאדם לא לעשות דברים למרות שבא לו, ובאמת כשאדם לא מבין ורוצה יש את האמרה: "...אפשי ואפשי אבל מה לעשות שקוני גזר עליי".
אבל זה רק כי עינינו צרות ואנחנו אנושיים ולא מסוגלים לקלוט את האור הא-לוקי, ולא מבינים שמה ש"בא לנו" ברגע זה בגלל היצרים שלנו הוא לא באמת טוב לנו, אך אם נסתכל על התמונה הכוללת או אפילו ברגעים שאנחנו לא בשליטת היצר אלא מיושבים בדעתינו בהרבה מקרים נבין לבד איך זה טוב לנו.
הדוגמא שנתת, אם אדם יחשוב האם זה טוב לשמור נגיעה בלי שהוא יהיה עם משיכה רגעית באותו רגע, אלא לבד, והוא לא יהיה נגוע בעניין באופן כללי (דהיינו הוא לא נמצא נגיד בקשר עכשיו או משהו כזה...) הוא יבין למה זה טוב לו.
בכל אופן, גם אם הוא לא מבין, הוא צריך לשמור את ההלכה, והוא יקבל שכר על זה שהוא מונע את עצמו מלעבור על זה.
אבל השאיפה שלנו היא להעלות את נקודת הבחירה שלנו ולא להיות במצב הזה, כמו שהמהר"ל אומר שנתיב כח היצר שיצר הרע הוא דבק בצדיקים תמיד, תמיד הם מתמודדים עם היצר, אך יצר הרע רק מתגרה בצדיקים (תלמידי חכמים) ובישראל, אך בדרך כלל הם לא נכנסים מראש לסיטואציה, הם פשוט לא מתעסקים בזה, הראש שלהם עסוק בדברים אחרים וזה לא מעניין אותם, וזו השאיפה שצריכה להיות לאדם, כמובן, יש מדרגות ותמיד יש איך לעלות ולהתעלות כל הזמן, זו המטרה של בריאת יצר הרע באדם, שנוכל כל הזמן להתעלות ולא להישאר באותו מצב כל הזמן...
בדיוק, הגדרת נכון, מה שטוב לנו. אם זה טוב לנו זה אומר שהיא לא באמת מגבילה אותנו, אלא היא משחררת אותנו מכבלי העולם הזה, מכבלי היצרים והתאוות, נותנת לנו לחיות את החיים בצורה הנכונה ובדרך הנכונה והאמיתית שבה האדם באמת חי את האידיאלים, את הרצונות, ונותן משמעות לבריאה שלו, לגוף שלו, וחי את החיים בצורה מאוזנת, אמיתית, נכונה, טהורה, בלי לכלוכים, בלי חסימות, בלי דברים שפלים שאינם מבטאים את הרצון של האדם באמת. (בחינת צואה, כמו שהצואה של האדם היא לא חלק מהותי מהאדם אלא משהו חיצוני שהוא לא חלק ממנו באמת, כך גם יצר הרע שנמצא באדם, אלא שאם האדם בוחר ברע ונמצא בזה, הוא מראה שזה לרצונו, וזה כמו שהאדם לא יתבייש בעשיית צרכיו ויעשה אותה ברבים, זה חוסר צניעות מובהק, כמו שהיו עושים בעבודה זרה של פעור, שהיו עושים על יד הפסל את הצרכים, כך האדם צריך לא להראות שהמלך הכסיל הזקן, יצר הרע, הוא בעל הבית וכל מה שהוא עושה זה לרצונו של האדם, אלא צריך להראות שהוא לא מוכן לזה, ולכן צריך להתבייש בחטא וכשהאדם יכול לפרוש ממנו לגמרי, וכל הזמן לנסות לפרוש ולהתעלות מעליו, עד שהוא יבין שהחטא ממש מאוס ומגעיל ובאופן טבעי הוא לא יימשך אליו((רעיון של הרב קשתיאל שליט"א))).
לגבי הדוגמא שנתת, היא קצת לא בדיוק הכי חופפת לעיקרון שלי. כי ספציפית לגבי משיכה, זה לא טוב אם אדם לא יימשך כלל, שהרי הוא צריך להתחתן, הוא רק צריך שהמשיכה שלו תהיה מועטת כדי שלא יימשך אחריה יותר מדי, ואכמ"ל. (אבל בואי נגיד, אין כמעט חשש שאדם יותר מדי לא יימשך לנשים מרוב שישבור את התאוות שלו, אז עדיף שיעבוד על זה...וחוץ מזה, אין בעיה אם אדם ניגש לנישואים לא מתוך תאווה, אלא מתוך רצון בחירי עמוק וטהור להתחתן כדי לעשות מצוות ה', וברור שזה האידיאל. אבל לא לשכוח שאנחנו בני אדם ובסופו של דבר יש לנו רצונות ודברים, לא להתעלם מזה ולהזניח, כי לפעמים אנחנו סתם עובדים על עצמינו וזה יכול ליצור מלא בעיות, לא כולם קדושי עליון כמו האבות שלנו, שהיו פרושים בצורה מפחידה, אי אפשר לחקות את הגדולים בעניינים האלו, אין מה לעשות. אבל לנסות כמה שיותר להתעלות ולהיות פרושים, בוודאי שכן, יש בזה עניין גדול ועצום...)
בקיצור, שנינו מסכימים, רק רציתי להראות שהתורה היא לא חונקת כמו שאנשים תופסים. כי הרבה אנשים תופסים שהתורה היא מגבילה במובן שהיא מצמצמת את האדם ולא נותנת לו לחיות בחופשיות ובלי דברים שיגבילו אותו ויסבכו אותו. ולא כן, התורה היא האמת והיא זו שנותנת לאדם לחיות ע"פ האידיאל, ע"פ הרצון הפנימי העמוק והאמיתי שלו ושהחיצוניות והעולם הזה וההבלים לא ימשכו אותו ויחסמו את עיניו מלראות את האמת ואת האידיאל. הרב זצ"ל אומר באורות התורה בפרק ז' פסקה ו' על כך שלפעמים האדם נמצא במצב של חוסר תורה ובכך הוא לא נותן לשטף הרצון הפנימי שהוא מגיע ע"י לימוד התורה שמגלה את הנשמה והפנימיות של האדם, ואז מגיע שטף רצון חיצוני, ופתאום האדם חושב שדברים אחרים שהם הבלי העולם הזה יהיו טובים לו, אבל זה כי הוא לא טעם את התורה ולא נתן לרצון הפנימי להתגלות בו, ולכן הוא מתבלבל וחושב שמה שהוא מרגיש שנכון לו ושבא לו באמת טוב לו אך לא כך הדבר. מה שטוב לנו זה מה שה' אמר שטוב לנו, אנחנו בעינינו האנושיות המסנוורות והעיוורות לא יכולים להגיע לאמת ולהבנה מה באמת טוב לנו עד הסוף, חייבים עזר א-לוקי.
עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. שנזכה...!
ושוב, הגבלה זה אי-חופשיות, במקור שציטטתי לעיל כתוב שחור על גבי לבן שמי שהולך ע"פ התורה הוא זה שנע בחופשיות לעומת מי שנוטה אחר ליבו, עיניו והולך אחר התאוות והבלי העולם הזה הוא העיוור באפילה שלא נותן לאור התורה להאיר את דרכו. זו המשמעות האמיתית של "עם חופשי בארצינו", ולא כמו שהחילונים ל"ע חשבו. אבל בסדר, אנחנו נכוון את המשמעות העמוקה והאמיתית כשאומרים את ההמנון, והם יכוונו מה שהם רוצים להכניס שם במילים האלו. אגב, לא לשכוח שחילוני כתב את ההמנון, סתם הערת אגב.
להיות מצווה ולעשות משהו שמישהו אמר זה לא בהכרח להיות כבול ולא בהכרח רע, לפעמים מי שאתה מקשיב לו יודע יותר טוב ממך מה טוב לך, אין מה לעשות.
וברור שמסכים, צריך להיות עבדי ה', צריך להיות מחוייב להלכה ולשמירת המצוות עד הסוף ולא לתרץ תירוצים וכו'...לשמור שו"ע על כל סעיפיו כפי היכולת ולא להיות חלילה מומר למצווה אחת, ולא אפרט את חומרת העניין. וכמובן, צריך ללמוד הלכה ולהיות בקיא בהלכה כדי לדעת מה לעשות, וזו חובה שמוטלת אף על הנשים בלימוד תורה. (להבדיל מתורה שבע"פ או לימוד בעיון שזה שמור לגברים, אבל לא ניכנס לסוגייה הזאת עכשיו....).
.
