פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 552)

 וזה ממש מבאס כי היה לי פוול תוכניות להיום...

 מה לעשות? יש הערב שיעור של הרב שמואל אליהו בקמ"ש ואני קבוע הולכת וההורים שלי לא מסכימים לי ללכת היום. וממש בא לי!

איך את מרגישה עכשיו?

ר' לוי יצחק מברדיטשב.. כל הסיפורים חח

הכיפורים בעיירה ליובאוויטש. אווירה זכה אופפת את הרחובות, שבהם מתכוננים יהודים ליום הקדוש. בבית-המדרש יושב לו החסיד ר' שמואל ועוסק בתיקון הנפש, כדי להיכנס זך ונקי ליום הדין. הדלת נפתחת, ולבית-המדרש נכנס הלך. היהודי מניח את צרורו בפינה, מחלץ את עצמותיו וצונח על אחד הספסלים. ר' שמואל הגביה את עיניו, ראה את האורח, קם והושיט ידו לשלום. "איך מרגיש יהודי?", שאל את ההלך. "אוי", נאנח האיש, "חושך הגלות. רק צרות באות על ראשנו. הנה, רק היום עברתי סמוך לארמונו של הפריץ הרשע לובומירסקי. פתאום שמעתי קריאה רמה: 'יהודי, עמוד!'. בתחילה נבהלתי, אך נרגעתי כשראיתי שהקורא אינו אלא משרת שביקש לקנות צעיף. בעוד המשרת מונה את מעותיו כדי לשלם לי, סיפר לפי תומו על משפחה יהודית שמושלכת זה שבוע ימים בבור- הכלא, עקב חוב שהם חייבים לפריץ, וכי אם לא ישולם החוב עד מחר, יוצאו להורג. אילו רק עמד לרשותי הסכום העצום שדרש הפריץ... הוא אשר אמרתי: חושך הגלות". עיניו של החסיד התמלאו דמעות בעת שהאיש סיפר את סיפורו. הדבר נגע ללבו. כעבור רגע כבר לא היה עוד בבית-המדרש. כלבים חורצי שיניים קיבלו את פניו בפתח ארמונו של הפריץ. הפריץ ישב סמוק פנים, זועם על חוצפתו של היהודי אשר העז להופיע בתוך ארמונו. "רוצה אני לדעת לכמה עולה סכום החוב של המשפחה האומללה", אמר החסיד. "זה יעלה לך ביוקר", פלט הפריץ. "נוסף על סכום החוב, יהיה עליך להוסיף גם ריבית על שאיאלץ לבטל את טקס ההוצאה להורג". הסכום שנקב האדון שיתק את לבו של ר' שמואל. אך כרגע התעשת והשיב: "בעזרת ה' אצליח לגייס עוד היום את הסכום שביקשת". הסכום היה עצום. מה עושים? מלבד זאת, ערב היום הקדוש היום, ועדיין יש לפניו הכנות רבות. הוא נשא את רגליו והחל להקיש על דלתות הבתים שנקרו בדרכו. הסכום שהצטבר בידו היה זעום למדי. יותר משאסף כסף, אסף את סיפורי צרותיהם של אחיו היהודים. לפתע מצא עצמו ניצב על פתח בית-המרזח. מבפנים נשמע קול צחוקם של כמה פורקי- עול, ריקים ופוחזים, אשר היום הקדוש המתקרב לא נגע ללבם. הוא החליט להיכנס פנימה. אין לו ברירה. הוא חייב להשיג מיד את הכסף. מראה החסיד עורר את תמיהתם של משחקי הקלפים. לרגע נשתתקו הכול. על השולחן היו מונחות שלוש קופות גדושות. רבי שמואל פתח בדבריו ללא שהיות: "אני בא בעניין של פיקוח-נפש. צריך להציל משפחה ממוות. זכרו, כי יש קונה עולמו בשעה אחת". מוחותיהם אפופי האלכוהול של יושבי בית-המרזח לא קלטו על מה בדיוק מדבר החסיד. לפתע פרץ אחד בצחוק רועם. כשנרגע קמעה אמר: "יש לי רעיון. אם תואיל לשתות עמנו מלוא הספל יין-שרף, תזכה בקופתי". ר' שמואל הסכים. בתעצומות-נפש נטל לידיו ספל מלא משקה, בירך 'שהכול' בכוונה עצומה והריק את הספל אל קרבו, לקול צחוקם של הנוכחים. עתה היה בידו כשליש מן הסכום הדרוש. שני המשחקים האחרים נענו גם הם לאתגר: "אם תשתה עוד שני ספלים מלאים, תזכה גם בקופותינו". הוא שתה גם את שני הספלים הבאים. עיניו אדמו וראשו היה סחרחר. זמן-מה נשען על הכותל, אוחז בחוזקה בסכום המלא. רגליו כשלו. הוא הרגיש שלא יוכל ללכת. אך מוחו לא פסק מלצוות: "לך מהר אל הפריץ. זה עניין של פיקוח-נפש". הפריץ לא האמין למראה עיניו. גם לבם של בני המשפחה העלובים סירב לקלוט את הנס שאירע להם. בעיניים דומעות ובמלים קטועות ביקשו להודות למצילם, אך זה לא שעה להם. מוחו היה מעורפל לחלוטין. בית-המדרש הגדול היה מלא מפה אל פה. הכול היו נתונים בחרדה פנימית עמוקה בעת קבלת היום הקדוש. רגליו של ר' שמואל עמדו לו עד הכניסה לבית-המדרש. שם, ליד הכיור, התמוטט וצנח על אחד הספסלים. מה היה לו לחסיד הגדול, ר' שמואל, ששרוע הוא על הספסל בערב היום הקדוש, לבוש בגדי חולין ושקוע בשינה עמוקה? - תמהו הכול תמיהה רבתי. התפילה נסתיימה, החסידים יצאו החוצה, והוא עודנו שוכב שם. בבית-המדרש נשארו חסידים רבים, שהמשיכו בעבודת-היחיד שלהם בליל היום הקדוש. אמרו תהילים, שפכו שיח ותחנונים. באמצע הלילה פקח ר' שמואל את עיניו, וכמי שניעור מעולם אחר קם על רגליו, קרב אל הבימה, היכה עליה בידו בחוזקה והכריז בקול גדול ובנעימה של שמחת-תורה: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו!". פחד אחז בנוכחים. האם נשתבשה חלילה דעתו של ר' שמואל, החסיד הגדול?! וכבר קרב המשמש כדי להוציאו מבית-המדרש. לפתע השתרר הס. הרבי הסב את פניו אל הקהל ואמר: "הניחו לו לר' שמואל. הוא כבר נמצא הרבה לפנינו. בעבודה העצומה שעבד היום, כבר תיקן כל מה שצריך לתקן עד שמחת-תורה!".

איך_בין_דא

תבורכו!

ושיהיו בשורות טובות!!!!

טובות באמת!!!

ונבין שהם טובות!!

@נפש חיה. @בוערת

תודה

@נחמיה17
נראלי שהוא ידע לעזור.

קלרינט. אילן שול. חוברת למתחילים.

זה ממש טוב. אני לומדת 5 חודשים עםן מורה פרטית ויום אחד פשוט לקחתי תחוברת ולמדתי לבד, והוא יצא ממש טוב!!!! זה באמת חוברת טובה. ואם את צריכה עוד עזרה אז בכיף בפרטי.

 

בכל מקרה תודה לך על ההיענות!

כבר כיוונת אותי יותר...

איפה אפשר להשיג אותה??

פשוט לפני שאת הולכת לקנות תתקשרי לבדוק אם באמת יש להם אותה...

זה חנות של כלי נגינה או חנות ספרים??

כל אחד ומה שהוא אןהב...

את צריכה לברר מה היא אוהבת, אולי עם ההורים שלה או אחים שלה


אחותי לדוגמא, יכולה שעות לשחק רמי.

ולא כ"כ הבנתי את הבעיה שלך, אין לך חברות כי את שקטה?

את רוצה ליפתח ולא יודעת איך?

את ביישנית ובגלל זה לא מדברים איתך?

סתם עצה אם את ביישנית ורוצה לדבר עם כולם פשוט אל תדברי על עצמך, תקשיבי למה שיש לאחרים לומר ותביעי את דעתך עליהם וככה את משתתפת בשיחה אבל לא נפתחת.

כל האמור לעיל זה רק אם את לא בקטע של ליפתח אלא להישאר במצב הנתון, אלא אם כן את מחפשת דרכים ליפתח.

זהו נכנסת לפה,אין אפשרות יציאה

פשוט לקחת אומץ ולהתחיל לדבר.
אם לא ניקח אומץ בחיים שום דבר לא יקדם אותנו.
כי לפעמים לדבר מול קהל זה קשה,ומבהיל,ולא תמיד יש את ההכי בטחון להתחיל לדבר.אבל פשוט מנסים.. מקסימום לא יצא טוב,מה קרה? לומדים להבא..
תנסי מה כבר יקרה?
תחשבי על איזה בנות נח לך לדבר איתן..
אולי תתחברי יותר לבנות ספציפיות על ההתחלה,סתם דברו על משהו,יש הרבה מה לדבר!
תחשבי על מה את הולכת לדבר אם זה יעזור לך..
כי לא לכולם קל להתפתח מהר,יש כאלה מהר,ויש כאלה פחות,וזה בסדר. זה לא רע.

וגם אם את כזאת,אל תצטערי ותחשבי שאת לא בסדר,יש כאלה שהם ככה וייש כאלה שהם ככה.
לא חייב להיות אדם הכי דברן,והכי משחנ"ש והכי הכל..
לא.. לפעמים זה טוב להיות שקט..
ואם אחת התכונות שלך זה להקשיב-מה טוב..
בכל אדם יש משהו טוב ויתרון.. ואם ההיתרון שלך זה להביא את עצמך בהקשבה וכו'- אז יפה מאוד,אשרייך שאת כזאת! כמובן,שזה לא יפגע בדברים שאת רוצה להיות ולשאוף...

והנה עובדה שכתבת פה דברים ולא פחדת שישפטו אותך..
להוציא מהחשיבה שלך "מה יגידו עליי"
"או מה ישוו אותי עלייה"

ואם מדברים על אחותך,אז סבבה,תצטרפי תגידי כן נכון..אין על אחותי..
כל אחת טובה בדברים שלה,כל אחת עם החוזקות שלה.
לך יש דברים שאין לה,ולה אין דברים שיש לך,וההפך.

דווקא זה יתרון גדול שאתן שונות,
כי כל אחת יכולה לבטא את עצמה בדברים,
וגם אתן יכולות להעזר אחת בשנייה! -וזה הכי יתרון!
היא מייעצת לך דברים שיכולים לחזק אותך,
ואת מייעצת לה דברים שיכולים לחזק אותה..

בהצלחה!(:

על התשובה המחזקת והמפורטת

וגם אלה שמדברים שוטף מול קהל,עבדו על עצמם הרבה,מול המראה,לקחו הרבה אויר לפני,ועבדו על עצמם.
אם ישימו אותי באצטדיון,אני לא אצליח לדבר בכלל.
גם מהתרגשות,גם מלחץ,זה דבר שכולם ככה.
זו עבודה
ובמשך השנים -שעובדים על זה,אז זה משפיע.
לדוגמא אני מדברת מהר,ובמשך השנים,קצת נרגעתי.יותר בנחת.יותר ברוגע.יותר לאט.
עדיין אני עובדת עלזה.

אומרים שאם רוצים לעבוד על משהו,מתחילים בקטן,וליד אנשים שקרובים אלייך,אז מתחילים בבית,ליד המשפחה,חברות קרובות..וכו'
לדבר יותר,להתעניין יותר ..ואז.. ככה ממשיכים..
אי אפשר הכל מהר בבת אחת..

בהצלחה רבה!

את שקטה גם בבית?

או רק כשאת נמצאת בבצפר, עם חברות ואנשים זרים?

 

אותו דבר... גם לי יש אחות תאומה

דבר ראשון יפה מאוש 

דבר שני האם אתה יוכול להגיד לחבר שלך שהוא יבוא לפורום הוא כותב מאוד יפה וספרותי

נא להעביר לו את זה

 

 

רק תחת שם אחר...

הוא רצה שאני אפרסם...

דבש חריף

כהנה צדק 

(נו מה השם)

 

ואשמח לקבל תגובות...

אם זה זויתן    עדיין לא ראיתי אותו בפורום

זה מזה נכון !!

 

סוף סוף מישו שמסביר את זה כ"כ טוב...

יא-כ
לא-מ
מא-נ
צא-ק
קא-קיב 
קיג-קיח 
קכב-קל 
קלא-קמ 

 

שבת שלום לכולם!

לרפואת יותם בן רווית

לא-מ
צא-ק
קא-קיב 
קיג-קיח 
קכב-קל 
קלא-קמ 
 

צא-ק
קא-קיב 
קיג-קיח 
קכב-קל

 

שובבי"ם וכו'. יששר כח ושבת שלום.

תאמת זה בכלל לא כזה נורא...
רק צריך לדעת איך להנות מזה

באמת,
זו מציאות החיים,
ואם צריך לעבור אתזה .
אז צריך לעבור אתזה,אין מה לעשות..
אין עוד אפשרות אחרת..
גם כל מי שאמר שזה מלחיץ,אז הוא עובד עלייך..
סתם,בתכלס הם רוצים שתעבדו קשה,וזה נכון..
וב שהם מלחיצים כדי לא להשאר אדייש..

ישלי עדיין (אני שומרת הכל-כדי להזכר בתקופות)את הלוח בגרויות משנה שעברה,אני זוכרת שחילקו לנו ועבר הזמן מהר. הזמן טס.
ואת יודעת מה?
תשמרי את השרשור הזה בבקשה..
בבגרות האחרונה שלך השנה..תכתבי פה...

יאלה בהצלחה!
כמה זמן נשאר ?!! 5 חודשים!!
זוכרת את תחילת שנה? איך הזמן טס?
ועם בגרויות,עוד יותר מהר.

בהצלחה

האם חרטה על חטאים נוגעת גם לבין אדם לחברו נגיד צעקתי על אחותי או קרה משו עם חברה האם רק בזה שאבקש מהם סליחה זה יכפר הוא יעשה תשובה בלב וזה גם יכפר?

זה בסדר להתחרט ולהרגיש מצפון- כי ז ה אומר שאנחנו מבינים שטעינו.

מכאן אפשר לעלות- להתבונן על חומרת החטא
לבקש מחילה
להתחרט
ולא לשוב עוד אליו.

אין עניין כל היום לעסוק בו.
התחרטת ושבת בתשובה?- מצויין. עכשיו עם הפנים קדימה.

בהצלחה!

למעגל הלא בריא הזה וזה חלק מעצת היצר.
נכון צריך להביע חרטה לחזור בתשובה וכו אבל לא כדאי להתעסק בזה כל הזמן. אי אפשר לעשות סור מרע רק. זה כמו לא לחשוב על מלפפון הנה את חושבת על מלפפון לא יעזור לך אתה רואה את המלפפון הירוק הזה בעיני רוחך אבל היי! יש פה אחלה שניצל וצ'יפס עם רוטב ברביקיו ולחמניית המבורגר פריכה וטעימה עם צת שומשום עליה.. היי! איפה המלפפון שלי? פשוט לא דיברנו עליו אז הוא נעלם... ככב גם בענינים האלה לדעתי תנסי גם לחשוב על איך את עושה טוב איך את ממלאת את החיים שלך (בכל דבר...שיהיה לימודים תחביב עבודה לומשנה) נסי לראות מתי זה קורה ולמה וזה יעזור לך למנוע את זה ע"י העצות הנ"ל אבל לחשוב סתם בשביל לחשוב זה קצת מסוכן. ודם כל צאי מהמעגל הזה. זו דעתי בהצלחה. אשרייך צדיקה.

ובאופן טבעי זה כואב. כדאי ללמוד את תחילת "שערי תשובה" של רבינו יונה... יש שם משפט "ומדרגות התשובה ומעלותיה, לפי גודל המרירות ועוצם היגון. והיא התשובה אשר תבא מדרך טוהר הנפש וזכות שכלה". תסתכלי שם בכל הפרק כדי להבין בדיוק את ההקשר...

כשאני מיואש מעצמי על חטא שעשיתי אני מרגיש נאחס ואז בא היצר ומציע לי נחמה מיידית ואני שוב נופל.

אבל כשאני מבין שאני בן מלך שעשוי מאבנים טובות אאאה... ואיך יכולתי לעשות משו נגד רצון ד' וזה לא אני, שכל החטאים הורסים אותי ומורידים אותי מאיפה שאני באמת, אז גם אני נגעל מהם ועוזב אותם, וגם החרטה זה תשובת המשקל. כתוב במסילת ישרים: "שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער..." 

בודקים אם זה הביא אותך להתחזקות או להפך...

אם זה גורם לחיזוק ותשובה זה חיובי כלומר חרטה\שברון לב...

ואם זה גורם להפך אז זה יאוש\עצבות... שלילי.

זה ממש לא נכון

זה האוירה פה...

כאחת שפחות או יותר באה מבחוץ אני אומרת...

ערבי טןב זה ערבי מת.

לא צריך להרוג את הערבים.. מספיק שהם יעופו לנו מהארץ! הרב כהנא אמר שהוא מאחל לערבים את כל הטוב שבעולם מחוץ לגבולות ארץ ישראל..
והפרום לא כזה "קיצוני" יש פה קצת כאלה אבל הרוב ממש לא "קיצוניים"..
העולם אולי בעליה.. אבל איך זה קשור שמחבלים צריכים לההרג! ושצריך להעיף מפה את הערבים!
ומה קשור הביטחון ב-ה'? ברור שאנחנו בוטחים בו! ואנחנו רוצים לעשות את רצונו! והוא הביא לנו את הארץ הזאת אז לא צריך שיהיו בה ערבים! וזהו!

ולכן אומרים את מה שבאמת חושבים שבדרך כלל זה יותר קיצוני מהרגיל

אולי עכשיו בגלל עמונה וחוק ההסדרה וכל הקישקע הזה, כל הנושא של ערבים יותר דומיננטי. אבל בהחלט רוב השרשורים הם לא על ערבים...

יש הרבה טוב בפורום הזה .

בדיוק מה שרציתי לומר

ולהוסיף- שגם אני חשבתי על זה היום
לאחרונה יש כאן מישהו שפותח כל רבע שעה שרשור אחר עם שאלות על ערבים
הבוקר הפורום הזה היה מוצף בשרשורים רק על ערבים
ויש מצב שלכן זה הרושם שנוצר....

דבר ראשון הערבים לא חייבים להיות רעים אבל.. כשיש קבוצה של חשודים בשוד לדוג', עוצרים את כולם עד שמבררים מי מתוכם שדד. המחבלים יוצאים מתוך הערבים. אנחנו לא מתפשרים כשזה מגיע לבטחון. כן כל הערבים חשודים להיות מחבלים. מחבלים זה מיעוט?!? לא מעניין אותנו, מתוכם הם יוצאים הם צריכים לדאוג שיפסיקו לצאת מתוכם כאלה...
העולם מתדרדר זה נשמע ניגוד של העולם מתקדם. אבל.. העולם מבחינה אחת מתדרדר ומבחינה אחרת מתקדם אין כאן ניגוד. כן עולם הפאלפונים הגיוני שממש הורס חיים של אנשים...
יש כאן מציאות של אהבת הבריות, המון עזרה הדדית... משהו נדיר ביותר. נוער זה נוער. אנחנו לא עם נסיון חיים של 90 שנה.. אז לפעמים רואים קצת בצורה שטחית. וזה מותר לנו! אין על הנוער! ובעיקר אין על נוג"ה!!

כמה שזה נשמע מגעיל להגיד לצוות דברים על בת זה הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות.... יכול להיות שהילדה הזאת חייבת עזרה והיא חייבת שמישו שמבין קצת יעשה עם זה משו, ישמצב שזה בקטנה וזה עוד מעט יעבור אבל יכול להיות שהיא כן צריכה שמישו ידבר איתה

הצוות שלנו על הפנים, אן מישו שבאמת מבין בזה, ויכול לטפל בזה בצורה מקצועית ואמיתית. סיפרנו את זה למורה אחת שהיא היחידה בביה"ס שאפשר לסמוך עליה. 

 בקיצור אן לנו באמת עם מי לדבר על זה.

כאילו היא ממש התדרדרה מבחינת הלימודים וזה ממש עצוב לי...

האמת שלא נראה לי ממש יש לה משבר אמוני אבל ש לה איזה קטע עם ההורים...

היתה תקופה שהיא היתה חברה ממש טובה שלי...

עכשיו היא לא מדברת איתי הרבה אבל...

היא קצת הורסת לעצמה מבחינת הלימודים וזה ממש עצוב לי כי אני ממש אוהבת אותה...

זה כאילו חבורה כזאת, היא ועוד כמה בנות שפשוט אף פעם לא באות לשיעורים וזה...

אוף, גם אצלי זה בעיה אני לא יודעת מה לעשות...

אין מה לעשות..לפעמים צריכים להבין שיש אנשים מעל הבצפר שהם אני חינוך שיודעים מה לעשות..ולפעמים את לא רואה את כל התמונה...א"א לדעת...מה שכן...תחזקו אותה..תראו לה שאכפת לכן ממנה..זה ידרבן אותה לחזור ולתת לבצפר מילה שהיא לא תעשה את השטויות והעלמיות פתאום...

א) כנראה שמעיפים אותה מהבצפר לתמיד...

ב) המצב הנפשי שלה על הפנים ופשוט אן מי שיבין אותה וידבר איתה, ואיתי היא לא כ"כ מפתחת שיחות...

אז גם אן אופציה שהיא תבטיח הבטחות כאלה....

  

לאו דווקא מהצוות של בית הספר.
חשוב לערב מישהו מבוגר בסיפור.

הפורום חביב והכל, אבל זה לא מה שבאמת יעזור.
אשמח להרחיב איתך באישי.

למי של בוער נושא ארץ ישראל, מי שלא מרגיש את זה באמת ואין לו עניין מיוחד לעבוד את השי"ת, יש התלבטות רצינית- בין עונש לטראומה:

העונש הוא לא כזה נורא(אני שמעתי מישו שאמר שזה להשאר שבת...לא נראלי הגיוני אבל אולי?)

כמה חודשים בכלא הצבאי לא הורסים חיים לאף אחד. 

לעומת זאת פינוי כן.

לראות ילדים, נוער ומשפחות ש(גם)בגללך מפונים מהבית, זה שובר את הלב. לראות את האלימות- איך אפשר לישון אח"כ בלילה? איך אפשר להסתכל בעינים של הילדים שלך אח"כ?

אבל מי שבאמת רוצה לעבוד את ה' אין אצלו שיקולי נוחות.

לסרב פקודה בלי קשר לעונש. החיים לא נהרסים גם לא משנה בכלא צבאי, החיים לא נהרסים מהקשבה להשי"ת!

ואם זה מה שהשי"ת דורש ממנו- זה מה שנעשה! זה אכן קשה, מצריך משמעת עצמית גבוהה, והמון אמת פנימית. אבל לענ"ד אין מקום  להשתתפות במבצע.

סורי על החפירות

אבל בתכלס, מה אכפת להם??

מבחינתם זה פשוט לגרום ל42 משפחות לעזוב את הבית שלהם,

לא נראה לי שמי שלא מבין את הערך של ארץ ישראל,

מבין מה הקטע שלנו להתעקש להישאר דווקא על ההר הזה,

שפשוט "יעבורו דירה" וחלאס 

אז מה אומרים על זה?

מה אפשר לענות??

תודה לכל העונים

 

לא יודע אם אדם עם רגש נורמלי יכול לעמוד מול כזה דבר ולא לסרב פקודה.
באמת הרבה מהשוטרים לא היו מסוגלים והלכו הצידה והוציאו דמעות...
וכמובן שע"פ התורה זה בעייתי מאוד להיות חלק מכזה דבר...
וחוץ מזה שזה רוב הפעמים לא הורס קרירייה.. לפני חודש 13 חיילי גבעתי סרבו פקודה כשהתבקשו לעלות לכיוון עמונה והם רק קיבלו שיחת נזיפה...

כל בן אדם והדעה שלו יש אחד שיגיד לך שהקריירה שלו זה החיים והוא לא מוכן לוותר עליה וללכת עד הסוף ויש בן אדם שיגיד שהוא לא מוותר על הערכים שלו בחיים....

אבל יכול להיות שהפחידו את השוטרים ואיימו עליהם

וגם כל עם ישראל אחים ועצם זה שהם יכולים לפנות את האחים שלהם מהבית זה מעיד על זה שהם עשו את זה כי חייבו אותם. אני לא חושבת שבן רגיל לא משנה מה העבודה שלו יכול להוציא אנשים ככה מהבית שלהם...

אני ממש בעד סירוב פקודה.

כי מי הם בכלל? שיפנו אותם מהבית? אין להם לב!!

ואני בטוחה שלרוב השוטרים היה קשה, אבל דיי זה גבול אדום אצלי.

יהודי מגרש יהודי? עד איפה העולם הדרדר? ככה להרוס בית כנסת?

הם לא יהודיםם. ואם כןן, בהכחשה!

שיסרבו פקודה כמו ה3 חיילים הגיבורים האלו. יכנסו לכלא 40 יום ולא ימותו.

רק יעשה להם הרגשה טובה על הלב.

 

לא כל כך מסתדר להם עם הערכים והמפקדין מוותרים


אבל גם מי שלא יכול לעשות אתזה צריך להגיד לעצמו מה יותר חשוב דעת תורה או אני

גם אם לא שיסרבו פקודה, לפחות שיראו שהם לא באמת רוצים לעשות צאת זה. שלא ינהגו באלימות. ראיתי תסירטונים של הפינוי, באמת מזעזזע, למה מי הוא שירביץ לילד בשישית?

זה לשבת בכלא לפחות שנה (משי ספרה לי שקרוב שלה ישב אחרי גוש קטיף שלוש שנים)

אבל שמתם לב שנפגעו 42 שוטרים - זה כנגד 42 בתים

בהגזמההה

(אם עדיין רלוונטיי)

 

אני חושבת שהרבה יותר יהרוס את החיים למישהו לעמוד בפינוי מול יהודים בוכים, עם עיני קרח ופרצוף אדיש וכאילו מה?? לויידת, לפי דעתי זה הרגשה נוראית, והייתי מתייסרת על זה אחר כך ימים ושבועות וכל החיים. שפיניתי את הארץ שלנו, כשאני יהודיה בצבא הגנה לישראל, ומוללי עומדים יהודים עם דמעות בעיניים. 

ולעומת זאת, אם הייתי יושבת בכלא הייתי מתייסרת שאני לא בעמונה כדי להלחם על הארץ שלנו, אבל לפחות הייתי קוראת תהלים ויודעת שאני את החלק שלי עשיתי- סירבתי פקודה ולא הייתי הבובה של המפקד, שהחליט להזיז את החוטים קצת בזמן הפינוי. הייתי יודעת שיש לי אופי, יש לי ערכים, וזו הרגשה מטורפת.

 

אז תעשו חושבים: לסבול בכלא מבחוץ ובפנים להיות מאושר, או למות בערך מצער בפינוי וגם בפנים למות מצער?-- החלטה של כל אחד.