פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 61)

אולי מחנכת שהיית קשורה אליה או מדריכה באולפנה

לא נראלי רלוונטי חברים מקשיבים זה קצת יותר מסובך מסתם שאלה...

ולא נראלי מתאים ליפול עליהם פתאום...

מזתומרת "ליפול עלינו"?? בשביל זה אנחנו כאן! מוזמנת לשתף ולספר חופשי. כמה שיותר מסובך - יותר משמח אותנו 

איך מתייעצים? 

בטלפון: כוכבית 8298. הכי ישיר, הכי יעיל, הכי מומלץ. 

בווטסאפ: 052-468-3927

שניהם - החל מ 7 בערב בד"כ.

באתר אפשר לשלוח שאלה ולקבל תשובה בחזרה. פחות תקשורתי אבל אפשרי. 

משפחה זה דבר מורכב. תמיד יש איתם עניינים. וזה בסדר. בשביל זה אפשר לדבר על זה.

מחכים לך! 

האופי שלי בנוי ככה שאני צריך לשתף הרבה.. אבל עם הזמן ואחרי שחטפתי קצת כאפות שברוך ה' כיוונו אותי לדרך של ההתבודדות, אני משתף בעיקר את ה' ושואל בעיקר אותו. כמובן שזה לא מחליף חבר טוב אבל גם חבר טוב לא מחליף את ה'! ואם לומדים אפילו בשטחיות את פרק 34 

0תורה ל"ד) בליקוטי מוהר"ן מגלים שגם חבר שמדבר בעצמו עם ה' יוכל להיות לנו לעזר רב כדי לגלות את הנקודה השייכת לליבו בעת הזאת כלומר- מה ה' רוצה ממני עכשיו. שתי הנקודות האלה בשילוב עם עוד נקודה שתראי כשתלמדי את הנ"ל יעזרו לך למצוא בכל רגע נתון בדיוק את הדבר אותו נשלחת לעשות.

בהצלחה

אבל כמה שאני 'יפרוק' לקב"ה (ועשיתי אתזה) העצה לא תגיע לבד...

אבל רק אם תדברי איתו תוכלי לקלוט א- את העצה בעצמה וב' (ולדעתי זה יותר חשוב) שה' שלח אותה

הפוך! בד"כ אנחנו מרגישים ורוצים את הדבר שבדיוק הפוך מהטוב שה' רוצה להביא לנו..

התכוונתי שעל ידי שיחה עם ה' הלב והדעת ייפתחו להבחין שה' שולח מסרים סמויים דרך סיטואציות, חברים, הורים וכו' וכו'

זו גם אגב דרך מעולה להתמודד עם כל הלחצים הנ"ל- אין סיבה להילחץ אלא רק לחפש את המסר הסמוי והחבוי בתוך הלחץ עצמו! איך מחפשים? שואלים את אב הרחמן- "מה ניסית להעביר לי דרך הסיטואציה המורכבת הזאת?"

אחרי שדיברנו עם ה' אפשר ללבן את העניין עם חבר טוב- שרצוי מאוד שגם הוא מדבר עם ה' באופן קבוע כי אם לא המח והדעת שלו בכלל לא מסכלים בכיוון של "מסרים" אלא יותר בכיוון של "לחצים"... (ואז לא רק שלא בטוח שהוא יעזור אלא יכול להיות שהוא יחזיר אותנו ללחץ..)

ובקיצור כדאי לעיין בליקוטי מוהר"ן תורה ל"ד ויתבארו כל הקושיות ונזכה לכל הישועות.

(עוד דבר חשוב שמוזכר שם- נקודת היסוד של פיענוח המסרים היא שה' אוהב אותנו ורק מתוך כך נשלח המסר.)

ששם בתורה רבינו אומר שאדם צריך לקבל "התעוררות" והכוונה התעוררות לעצמך, שתמצא את הנקודה שלך כמו שרבינו אומר בהמשך "נמצא על ידי שלוש בחינות אלו וכו' ויסיר ממנו ערלת לב" ואז מובן שכנראה כשיסור ערלת הלב (ערלה זה כיסוי) אז יתגלה הנקודה השיך לליבו בעת הזאת. יכול להיות שהנקודה שלך זה להתחסן ושלהם זה לא להתחסן, זה בסדר גמור. אבל בכל מקרה יש עלינו את החובה (רבינו כותב "וצריך לקבל התעוררות..) לקבל מהם בבחינה שהם יותר מאיתנו. נגיד אם חברה נזהרת יותר בלשון הרע- כדאי מאוד שנעריך את זה וגם ניקח על עצמנו להתחזק בעניין.

"לדבר עם חבירו ביראת שמיים" לדעתי זה לא קשור לחיסונים. זה דיון יותר טכני. יראת שמיים זה יותר דיבורים של לימוד תורה או חוויה אישית של מפגש עם ה' ביראה.

(אז אולי ננסח את השאלה אחרת- עם איזה חבר מדברים ביראת שמיים?

התשובה כתובה שם- 1- חבר שאני רואה בו בחינה של יראת שמיים יותר ממני 2- אחד כזה שמקושר לצדיק מאחר שרבינו כותב ששתי הנקודות האלה (ביני לבין עצמי וביני לבין החבר) צריכות קודם לקבל מהצדיק.)

בהצלחה ויישר כח!

אם את לומדת כבר עלית על המסלול!

תמיד הצעירים הם "הדור הזה", שבועט ומאתגר וכו'. 

זה בעיקר בגלל שהם... צעירים. וזה טבעי.

הם מחפשים דרך, ויש להם פוטנציאל. כל אחד לפי דרכו. 

כולם יקרים וחשובים, ולכולם מגיע שיראו אותם ויקשיבו להם. 

לכולם אגב יש קשיים והתמודדויות. גם זה טבעי. ואנחנו כאן בשביל לתמוך ולסייע ברגעי הקושי, ולצאת משם יחד מחוזקים.

מה דעתכם?

שאת צודקת, גם בגלל זה אומרים עלינו שאנחנו דור הגאולה כי אנחנו דור שמחפש תשובות באמת ולא עובד את ה' מתוך יראה ופחד

כפי שצועק רבי נתן רבות בליקוטי הלכות שלו אין לאן לברוח! אין שום ייאוש הינה קריאה דורשת- ה' לעולם לא יניח לך ותמיד "ינדנד" לך לעשות תשובה אפילו שתברח הכי רחוק שאתה יכול והראיה מהפטרת כיפור- יונה הנביא ביקש לברוח תרשישה- גם לו לא היה כח לתשובה (אמנם אצלו היה זה מחמת אצילות נפשו, שלא יכל לסבול את הרעיון שפושעים גסים כאנשי נינווה יזכו בדין אבל גם אצלנו זה מיתרגם בצורה כזאת של "אין לי עצבים לחזור בתשובה", אז את גם לא לבד..)

טוב, אז מה הפתרון שלך שמייניסט יקר? באת רק להוכיח אותי?

לא ולא. ימים אלו של בין כסא לעשור הינם ימי רחמים. ימים בם ה' התרצה בהם למשה שניסה בתפילתו לכפר על אחד החטאים החמורים בתולדות עם ישראל- חטא העגל. ימים אלו הם ימים של פיוס והתקרבות. שוגים הם האנשים החווים ימים אלו כימים של פאניקת דין ורציחת נפש (להבדיל מחשבון נפש),

ימים אלו הם ימים בם גם תשובה של יחיד מתקבלת, אלה הם הימים המסוגלים לכך שנצעק "ה' קרב אותנו" וה' באמת יקרב אותנו. מבואר בליקוטי מוהרן (תורה קע"ט) שדווקא על ידי התענית נבנית קומת השמחה. כיצד? התענית היא שיא ההתקרבות ביננו לבין אבינו שבשמיים כיוון שבתענית אנו מבטלים את רצוננו (לאכול ולשתות) מפני רצונו עד שאנחנו ממש נכללים ברצון העליון. רבינו מוסיף כאילו בסגריים שיום הכיפורים הוא הפנימיות והחיות של כל הימים ולדעתי זה כי יום הכיפורים הינו שיא ההתקרבות והתכללות הרצונות ואם כן ביום כזה מתוק- למי יש עצבים לא לחזור בתשובה?

תנסי תתחילי היצר הרע שלך עבר לשיטה אחרת... אחרי השקעה התוצאה מזה שווה את זה... תעשי רק משו קטנטן שיתן לך את הזכות לעמוד ביו"כ ולבקש סליחה... רק תתני לטוב דחיפה והוא ירוץ...

קשה לי לכתוב באריכות, אז אתמצת:

ברעיון, תשובה נשמעת לנו משהו מפחיד... וואי וואי כמה לחזור וכמה להתרחט וכמה לקבל..

אבל יש יסוד נפלא שממש מחלץ אותנו מכל המבוכה הזו, ליסוד הזה קוראים "מתייצב על דרך טוב".

כלומר - כשאדם מחליט להתחיל בתהליך - הרי זו תשובה! לכל הפחות במידתה המינמלית.

אז אוקיי, אין לך כח ליותר מידי כאב ראש? סבבה. פשוט תיגשי מול הקב"ה ביום הקדוש והנפלא הזה, היום שבו הוא הכי קרוב אלינו יותר מכל השנה, ותאמרי: "אבא, אני רוצה להשתפר. אני רוצה להתקרב אליך. אני יודעת שאני מצערת אותך לפעמים, אני מתחרטת על זה ורוצה להפסיק עם זה. כוחות הנפש שלי לא נמצאים עכשיו במצב של לחפור בעצמי יותר מידי. אבל אני מבטיחה לשים יותר לב ולעשות לעצמי תכנית להתקדמות, כדי להפסיק לצער אותך, בבקשה תעזור לי בזה..."

והנה. עשית תשובה.

"כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו"

במשפט שציטטת לא כלולים שלושת מרכיבי התשובה המינימליים: חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד.

שימי לב שבמשפט שלי הם כלולים. (בעיקר בעיקר: לא רק הבעת רצון אלא החלטה להתחיל בתהליך כלשהוא)

אבל כן, אני מניח שזה היה העיקרון של הרב זאיד.

האמת שכבר לפני המוןןן שנים נאמרו דברים דומים, זה לא חידוש של הדור האחרון או של רב כזה או אחר מימינו.

(החפץ חיים אמר פעם: טיפת חרטה, טיפת וידוי, טיפת קבלה לעתיד... )

(וצריך לזכור שזו לא תשובה שלימה, אלא תשובה בסיסית. כמובן. השאיפה היא ליותר, אבל זה לא אמור להטריד ובטח לא להביא למצב של "הכל או כלום")

בע"ה שיהיה לך ולכולנו יו"כ מעולה, מרומם וקדוש...

בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו

אין לי מילים כאילו זה מה שאני מרגישה מילה במילה אני לא יודעת אבל אני ניתקתי קשר עם הילה הזאות לגמרי לגמרי למזלי היא עברה עיר ברוך ה'.

חח שכחתי לענות לך אז אני לא יודעת עכשיו את מעלה לי נקודה למחשבה באמת לא חשבתי על זה.

שאני לא חושב שצריך לצאת מנקודת הנחה שחייב לסלוח, השאלה היא רק איך. אם הוא פגע בך ולא התנצל למה צריך לסלוח לו? יכול להיות שכדאי לך בשביל השלמות הנפשית וכיו"ב, אבל אם כל אחד שנפגע יהיה חייב לסלוח מה הערך של בקשת הסליחה? יהיה אפשר לפגוע בזולת חופשי, כי הוא יהיה חייב לסלוח.

לאדם שלא התנצל. גם אדם שמתנצל לא מספיק פעם אחת אלא צריך 3 פעמים, ואז לשלוח אל האדם 3 משלחות (אם אני לא טועה) ורק אז זה "כבר לא אשמתו" אם האדם לא סלח. 

זה דבר ראשון.

דבר שני, את בן- אדם! קבלי את עצמך, קבלי את הכאב, זה הכי נורמלי שיכול להיות. וזה בסדר, ומותר לך! תני לעצמך לחוות את הכאב ואת הפגיעה. הרבה פעמים כשנלחמים בהם הם רק מתגברים.

אז, אם כן...

אחרי כל מה שאמרנו, למה כן לסלוח??

אשתף במשהו מעט אישי, לפני יותר מחצי שנה נפגעתי ממישהי מאד! (ואני לא בן- אדם שנפגע מהר) ואחרי 3 חודשים החלטתי שאני רוצה לסלוח. למה? כי זה בשבילי. לי לא טוב לחיות עם הכעס, הפגיעה והתחושות האלה. אותה אחת לא ביקשה ממני סליחה עלזה, וככל הנראה גם לא תבקש ממני לעולם. אבל החלטתי שאני רוצה לסלוח בשביל עצמי. כי אני רוצה שהלב שלי יהיה נקי וטהור. אז נקטע את המשך הסיפור _למרות שהוא היה מאד מעניין). תכלס, מה אני באה לומר? שאנחנו סולחים לא בשביל אותו אדם אלא בשביל עצמינו! כדי שיהיה לנו חיים טובים יותר ושלוות נפש!!!

אוקיי. אז גם אם הבנו למה לסלוח, ואולי אפילו הגענו למצב שרוצים לסלוח, אבל תכלס, עדיין פגועים- אז איך סולחים???

אז כדי להבין איך סולחים צריך להבין קודם מה זה בכלל לסלוח. האם לסלוח זה אומר שאין לי שום כעס בלב על אותו אדם??? האם לסלוח זה ברגש או שאולי בכלל בשכל??? 

אז גם על זה אין לי תשובה מוחלטת. אני עדיין באמצע לברר את כל שאלותייך (כבר כמעט 4 חודשים). מה שאני כן יכולה להגיד זה- 

לסלוח זה קודם בשכל, ואחר כך ברגש. מזתומרת? אם לסלוח זה רק ברגש אז זה לא כל כך בבחירה שלנו. "אם אני פגועה אני פגועה! זה מה שאני מרגישה מה אתם רוצים שאני ישקר??!", ובגלל שזה כן בבחירה שלנו אז זה קודם כל בשכל. עובדים על לסלוח ומחליטים לסלוח בשכל, ואחר כך כדי שהמחילה באמת תהיה שלימה עובדים להוביל את הרגש. נכון, זה לא פשוט, אבל זה אפשרי אם אחרי תקופה ארוכה הרגש והשכל לא מסונכרנים אז זה סימן, איתות שמשהו ב"לסלוח" עדיין לא שלם.

אחרי שהבנו, לפחות חלקית, מה זה לסלוח, אז תכלס איך סולחים??

אין לי תשובה מוחלטת. אבל רק יכולה להגיד מה לא, ולתת כמה עצות מה כן, ומה לי עזר!

מה לא?

- לא להגיד לעצמי שאני רשעה אם אני לא סולחת!

- לא להגיד לעצמי שה' לא יסלח לי כי אני לא סולחת לאחרים!

- לא לחשוב שזה לא בסדר שאני לא סולחת!!!

כמו שכתבת כל השיעורים האלה על כמה זה חשוב לסלוח זה רק מתסכל ומוריד אותי כמה קומות מתחת.

אז מה כן??

קודם כל להבין שזה תהליך! זה לא החלטה וזהו! אני אישית, עובדת על לסלוח למישהי כבר יותר מ3 חודשים....

וזה בסדר שזה לוקח זמן. ריבונו של עולם לא רוצה שנסלח, אלא הוא רוצה את העבודה! שנעבוד על לסלוח!!!! בע"ה כשניפטר ונגיע לשמיים לא ישאלו אותי- אותך- וכל אחד אחר "למה לא סלחת??" אלא ישאלו : "למה לא ניסית לסלוח?" או "האם ניסית לסלוח?"

אז יש את כל הרעיונות ה"רגילים"- לנסות ללמד זכות על אותו אדם, לנסות לרחם ולא לכעוס... וכו...

אתן טיפ קטן נוסף שלי אישית מאד עוזר (בתהליך, אחרי שאני משננת לעצמי אותו חודשים, שוב, זה לא בן רגע). ולשם ההבנה נפתח בסיפור: מעשה בכלב שהיה משוטט לו ברחוב בחוסר מעש. לפתע הגיע אדם, הרים מקל גדול ומחוספס והחל להכות את הכלב. התעצבן הכלב בעודו נאנק מכאב והלך "להחזיר מכות" למי שהיכה אותו. רץ הכלב והחל בועט במקל,  נושך את המקל, ומכה בו. למה?? כי המקל היכה אותו!

המחשבה הראשונה שעולה לנו היא מנסתם 'טיפש! הרי האדם היכה אותו, ולא המקל! המקל היה רק הכלי.' הרבה פעמים אנחנו מתבלבלים, נוהגים כמו הכלב ושוכחים כי האדם הפוגע הוא רק השליח, המקל שאיתו ריבוש"ע היכה. וזה הטיפ. מזתומרת? להבין, קודם כל בשכל שהפגיעה הזו נכון שהיא כואבת ונכון שהיא לא נעימה ולעיתים ישנם פגיעות שאפילו הורסות חיים שלמים, אבל בכל זאת, לא האדם פגע- אלה ה'! ואם זה מה'?! טאז אני מאמינה שאמונה שלימה שכל מה שה' הביא לי, למרות שאיני משינה איך הוא לטובתי, ושה' הוא אבא רחום שאוהב אותי וחפץ בטובתי (אם לא מסכימים אם המשפט הזה אז זה כבר דיון נוסף) ולכן לכעוס על אותו אדם זה כמו הכלב שכועס על אותו מקל.

לא מספיק לקרוא את זה פען אחת, צריך לשנן לעצמי את זה יום, יום עד שיהפך לתורת חיים, לחלק ממני בשר ובשרי ממש ומתוך האמונה הזאת בע"ה בסופו של דבר נצליח לסלוח.

יצא קצת הרבה ארוך...

מקווה שעזר.

אשמח לשמוע

נשמע מאתגר ממש! צעריכה מאד שאת לא מתייאשת וממשיכה לנסות!

ובשמחה רבה

אלכוהול מיהו שסיים שביעית או שמינית יכול לשתות בקבוק בירה עם חברים, או בגיל יותר צעיר עם המשפחה.

 עישון - לא בריא, וזה סתם מראה ערסי ורחובי. 

וזה מתחיל ביגלל פוזות, רק פוזות..!! 
 אלכוהול -  בפורים ובהילולות אחלה ממש, בפורים אבא שלי היה שיכור וחייב אותי לגמור כוס ערק רק בשביל הברכה..

אבל אני נגד זה שבנות ישתו וישתכרו, כי הם יכולות לעשות דברים ממש מפגרים, שיבזו אותם.. ולא מתאים לבנות..

אולי אם את באיזה התוועדות שהיא עם רק עם בנות, אפשר לפנק את עצמך קצת באלכוהול, אבל רק להתבשם! 

ועישון בנות ובנים, זה ממש שונה.

בת שתעשן, זה הרבה יותר עושה פחות רושם מאשר שבן יעשן. 

מכירה כמה חברות טובות שמעשנות כי זה מרגיע ברמות ושותות כדאי טיפה להישתחרר

לא כולם עושות אתזה מיפוזה מכירה בנות שעשו אתזה בסתר רק בשביל לברוח למשהו גם עישון ואלכהול זה יותר בריחה ברור שגם פוזות אבל לא להכליל גם יש אנשים שנהנים מיזה כמו שאלכוהול בשבילי מסריח ומגעיל ובישביל מישו אחר טעים ..עכשיו זה לא אומר שאני בעד שבת שמעשנת זה קצת הרבה לא צנוע וגם זה לעבור על ונשמרתם.

ויש לי חברות שהציעו לי לעשן אז חשבתי כאילו שמישהו רואה בת שמעשנת מה זה עושה לו

ק"ו לבנות, זה מבחיל להתוודע לבת, שהטבע שלה אמור להיות יותר מעודן, נחשפת לדברים גסים כאלו...

ששתייה בשבתות וחגים זה מצווה, גם לבנות.

כמובן שתייה שלא תביא לקלות ראש.

ריגשת יואו

מפחדים שאני ישתה משהו אבל עם זה מיצווה אז למה לא???????

קודם כול זה בכול זאת לא בריא לשתות בגיל צעיר, ולאו דווקא מהפן הפיזי.

גם אני לא שותה יין למרות שזה מצווה בשבתות וחגים, מסיבה פשוטה כי גם לזה יש גיל מתאים (לפי דעתי).

לכול בן אדם הגיל משתנה, אבל אני מאמין שאם אמרו לך שזה אסור אז מבינים שאת עדיין לא בגיל המתאים (ואין מה להיעלב מזה, לפי דעתי צריך להתחיל לשתות יין רק בגיל מבוגר).

ונכון שזה נחשב "מצווה" (בכוונה שמתי גרשיים כי זאת לא באמת אחת מתרי"ג מצוות), אבל במקרה הזה לפי דעתי צריך לחכות טיפה עם המצווה ו"להסתפק" בתירוש.

לסיכום, יש סיבה מוצדקת שמפחדים כרגע שתשתי, ולהגיד את האמת גם אני לא הייתי רוצה שאחד מהילדים שלי ובטח שאחת מהבנות שלי תשתה בגיל צעיר. מציע לך כרגע להקשיב למי שאומר לך שהוא מפחד שתשתי, ולחכות לגיל המתאים.

אם תרצי שאפרט לך למה לא כדאי לשתות בגיל הזה בכול זאת אז תכתבי לי.

אז כתבתי מלא ולבסוף הבנתי שזה לא ההסבר הכי טוב שאני יכול לתת אז אני מצרף כאן שתי כתבות, תקראי אותם, ואני אסכם לבסוף את הכול.

https://www.rbmotive.com/post/אלכוהול-והמוח-המתבגר-למה-לא

אלכוהול: צוחק מי שצוחק אחרון

לסיכום, הגוף שלנו בתור מתבגרים לא מסוגל להכיל את האלכוהול, והאלכוהול גורם לנזקים בלתי הפיכים לגוף, גם אם אנחנו שותים במידה נמוכה (כגון שבתות וחגים). כאשר אנחנו נתבגר יותר (אני מתכוון לגילאי 21+, וכן אני יודע שבדרך כלל אדם מבוגר נחשב כבן 18+ אבל, אני לא רואה את זה כנכון כי בגילאי 18-21 אנחנו עוברים את השינוי הכי גדול שלנו בתהליך ההתבגרות [זה גם למה בחלק מהמדינות בעולם גיל השתייה מוגבל לגיל 21+, כי רק בגיל הזה גם הגוף וגם השכל מסוגלים להכיל את האלכוהול] אנחנו נוכל לשתות בצורה באמת בטוחה.

אבל כן, לבנות זה איכס פי חמש.

מעישון של סיגריה זה עובר לכל מיני מקומות אחרים שלא ברור איך יוצאים מהם. 


אלכוהול סבבה לגמרי כל עוד הוא בשיקול דעת ולמטרות הנאה ולא התמסטלות.

מה שאתם אמרתם נכון נראה לי

לא קראתי הכל

אז ככה שתייה לדעתי זה מתאים יותר לבנים וגם זה לא מגיל צעיר מידי וגם בגיל יותר מבוגר לא צריך להגזים ...

סגריות אף אחד כולל אף אחד לא צריך לקחת זה לא עושה כלום חוץ ממקצר תחיים למרות שכולם אומרים שזה עוזר וזה זה אולי עוזר אבל זה מקצר תחיים עושה לך קול (בלי להעליב) קול מכוער של איזה בן אדם בן שמונים שהרגע קם מישנה והוא שותה קפה שחור...

(לא יודעת אם כולם מכירים את זה אבל יש כזה רול אחרי ששתוים קפה שחור יש קול כזה צרוד מוזר...)

עזבו טיפה הסתבכתי בההסברה שלי...

מי שהבין הבין

לא יודעת למה הסתבכתי

כאן:

https://www.makshivim.org.il/answer?id=1115482

מה דעתכם?

תכננתי להגיב, ואז ראיתי שכתבת הכל.

@ תקשיבי לה, זו בדיוק הדרך!

ככל הנראה נדבקתי כי אני לא מרגישה טוב בכלל, ממש זוועה וכאבי גרון מטורפים, ואין לי מושג איך אשרוד את הצום... ועוד יום כיפור בלי בית כנסת...

שולחת עידוד וחיזוק  בעז"ה נעבור את זה 

 גמר חתימה טובה!

אכן... צריכה לעשות בדיקה

חבל שאתם לא מתחסנים..

כלומר, לישון ולקום בשעות טובות

ולא לקרוא הרבה ספרים או לראות הרבה סרטים\סדרות.

זה דורש המוןןן שליטה עצמית ואני מלא פעמים לא עושה את זה (ואז מצטערת על זה, כי בימים שאני ישנה בלילה לפניהם מאוחר אני עצבנית ברמות)

בהצלחה!!!

פשוט בימים שאיכשהו יש, אז זה פתיח ממש טוב לימים טובים

עוד כמה ימים?

(גם אני באותה סיטואציה גם אם לא מבחינה רגשית) נכון שנראה ומרגיש שאת לבד אבל יש מסר אותו צעקו הצדיקים במשך כל הדורות- "אתה לעולם אינך לבד- ה' איתך לידך ואצלך" אמנם נכון שאצל מרבית בני עמנו המסר הזה טרם חדר ואפילו בקרב אלה המאמינים במסר הזה עדיין אמונתם חסרה. קשה להרגיש ככה, קשה לקחת את האמונה הזאת ברצינות. "אתה צוחק עלי? ה' איתי? הרי אני לא רואה ולא מרגיש!"

אמנם בדורות האחרונים ה' שלח לנו צדיק מיוחד שכל תורתו הייחדית סובבת סביב קוטב זה- להודיע לאדם שה' איתו באופן כזה שהוא לא ייתיאש לעולם וכמו ששמעתי מפורש מיהודי אחד (חרדי)- "ההבדל ביניכם חסידי ברסלב לשאר העולם הוא שאתם לוקחים את הקב"ה ברצינות!"

העצה העיקרית אותה מקיים כל חסיד ברסלב וזה מה שאני מציע לך גם בשביל לזכות להרגיש כמה ה' איתך ואוהב אותך ומחבק ומקשיב וכו' היא דיבור. לדבר עם ה'. בפשיטות. לספר להודות לבקש להתחנן, ממש כמו עם חברה טובה. אם תקיימי את זה רכשת לך כלי לכל החיים לעולם לא להיות יותר בודדה ותמיד יהיה עם מי להתייעץ.

אוסיף עוד נקודה קטנה- ההשראה לדיבור עם ה' באה הרבה יותר בקלות כששמחים וכך גם זוכים להרגיש יותר את אהבת ה'.

בהצלחה

מוזמנת לדבר איתנו, ולא רק ל 2 דקות. כוכבית 8298, מ 7 בערב. בשביל זה אנחנו כאן. 

אתמול הייתי במרכזית וכאילו זה בערך המקום הכי מרכזי ועוברים בו כל יום מלא אנשים ואני נמצאת שם מלא פעמים ולחשוב שפתאום יבוא מחבל מעביר בי צמרמורות ופשוט לא באלי לחשוב על זה
וזה עצוב כי אני מתחילה לפחד😔😔
וימח שמם של כל המחבלים!!

וגם תומך בערבים 
אני שונא אותו