חברים יש לזה חשיבות מעל ומעבר..

אני שונאת את זה שהפלאפון שלי מכובה בזמן שאני מחכה לשיחת טלפון כלשהי בכליון עיניים וכשהוא נדלק בחזרה אין לי דרך לדעת אם כבר קיבלתי תשיחה הזו.......

אצלי לפחות זה לא ככה....

ויש לי C2...

מה שכן, אם שלחו לך הודעה קולית אז את מקבלת הודעת סמס שמחכה לך הודעה קולית ממספר מסויים.. ואז זה לא מסובך לבדוק ממי ההודעה ולחזור אליו בחזרה...

עניינית לשאלה - וודאי שנשים צריכות להיות חלק ממערך השאלות, הסיפור ושולחן הסדר בכלל.

מה ההבדל בין בנים לבנות בהקשר הזה? פסח זה חג שבו עוסקים ביסודות האמונה, וזה כמובן נוגע לכולם.

באופן כללי, בעיניי חשוב ללמוד ולגבש תפיסה יותר רחבה ומוצקה על מקומה של האישה (וזה לא חייב לקרות ביום אחד...), והתשובות לכל השאלות הנקודתיות והמעשיות תהיינה מתוך אותה תפיסה.

(ד"א, מטבח הוא לגמרי חלק מפסח, חשיבות מכרעת כידוע, חמץ וזה.. אבל זה לא עניין של בנות בהכרח. לבנים מותר להיות חלק מהעניין.)

אם פתאום יהיה רב כזה את באמת חושבת שכול אחד יעזוב את המנהגים שלו וילך אחריו?

וחץ מזה איך יבחרו את הרב הבא? שושלת? יגידו שהשושלת לא מתאימה וכמו שאנחנו יודעים בימי המלכים הממלכה התפצלה (שוב יש נתק בין התומכים באחד לתומכים בשני) 

ואם לא יהיה רב אחריו יחלקו מתי שהוא על איזה פסק שלו ושוב תהיה מחלוקת

כנראה שנדע את התשובה רק כשהמשיח יבוא 

מקווה שיבוא מהר ושעזרתי

היא לכונן בית דין גדול בלשכת הגזית שבבית המקדש, שממנו יוצאת תורה לכל ישראל, ושיש לו תוקף על פי התורה בעצמה (!) שלפיו אסור לאף רב להורות אחרת ממנו. וזה אכן מאחד את כל העם. אחד החסרונות הכי גדולים שלנו היום...

בנוגע לדעות עצמן, כלומר לזה שיש הרבה שיקולים שנכנסים בהכרעה, ודעות שונות איך מכריעים ביניהם, ככה העולם בנוי. ויש בזה ברכה, וגם שלמות של העולם, שמכיל את הכל, ושלמות של התורה שמתווה בנוגע לעולם השלם הזה את הדרך. בבית הדין הגדול בעצמו עתידים לשבת שבעים ואחד חכמים גדולים בתורה, ולכל אחד מהם תהיה הדעה שלו, ויכריעו על פי דעת הרוב. יותר מזה - יתכן אפילו שיכריעו בדור אחד, על פי רוב הרכב בין הדין של אותו הדור, אחרת מאיך שהכריעו בדור קודם, על פי רוב הרכב בית הדין של אז!

"עשה לך רב"

כל עוד את לא בקיאה בתורה בעצמך, תבחרי מישהו שיהיה הרב שלך שאותו תשאלי שאלות

מי זה "הרוב" הזה? הדין של "אחרי רבים להטות" הוא רק בב"ד. לא ברבני זמנינו וגם לא בראשונים.

פשוט אמרת את אותו דבר שוב... אני אשמח לראות מקור לזה... אני לא מכיר...

מה הקשר בין ללכת אחרי הרוב לבין ללכת אחרי המיקל/מחמיר? כמו שהמיעוט יכול להקל, המיעוט יכול להחמיר. מי שמבין מספיק (בכל עניין יש מבין מספיק אחר, אני מניח. וברור שזה דורש יושר אינטלקטואלי עצום) יראה מה ההלכה, ומי שעדיין לא - שישאל רב שיש לו אמון בו

[אבל, חשוב לדעת שיש לזה סייגים מסויימים].

רמ"א בחושן משפט סי' כה.

ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל ודוקא אם ב' החולקים הן שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפי' בשעת הדחק אא"כ היה ג"כ הפסד מרובה וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (רש"בא סי' ר"ג) ואפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין מיקרי רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי"ק שורש מ"א) ואם היה מנהג בעיר להקל מפני שחכם אחד הורה להם כך הולכין אחר דעתו ואם חכם אחר בא לאסור מה שהם מתירין נהוג בו איסור (תשו' הרשב"א סי' רכ"ג) כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי"ק שורש פ"ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו (מהרי"ק שורש צ"ו):

לא הכרתי את הרמ"א הזה (עם הרשב"א והמהרי"ק). תודה רבה. אני אעיין ואחזור

[לא הבאתי אותו בהתחלה, כי התחלתי מהמקום שהוא מדבר על פסיקה באיסור והיתר, אבל נראה לי שתחילת הדברים נכונה גם לענייני ממונות, וגם לאיסור והיתר] 

ולא יאמר האדם אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת ואם עושה כן הרי זה דין שקר אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות הרשות בידו ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחזק (טור)

ואם הרב שלי יתיר חשמל בשבת אז ברור שאני אשתמש כי אין היום מחוייבות לרוב

(וכן אני מכיר כאלו, ולא אני לא מתכוון לפתוח את הדיון הזה, וכן אני סומך על זה ברמה של אם הוא ידליק לעצמו אור או מזגן אני לא יצא מהחדר)

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. מה? דווקא אלו שתמיד מתווכחים וחולקים מרבים שלום?! אלא, (ע"פ הרב זצ"ל), שאנשים שחושבים ששלום זהו מצב שכולם בדעה אחת- טפשים!! אלא, שלום אמיתי, הוא מצב שיש המון מגווני דעות, וכולם משתלבים יחד. הרי, כל המחלוקות במשנה, בגמרא, ראשונים ואחרונים הכל לשם שמיים, וכמו שמסופר על ב"ה וב"ש, שלא נמנעו להתחתן זה עם זה. 

אז בעצם, זה תלוי בסוג המחלוקת. אם זו מחלוקת לשם שמים, זו מחלוקת טובה. אבל, כמו כמה מחלוקות לצערנו, (כמו יום העצמאות, שגורם לשנאה) זו מחלוקת רעה, שצריך להתפשר היכן שהוא. ולמה אין דעה אחת? כי כל אחד ע"פ רבותיו... כבר בגמ' היו מחלוקות ע"פ מה שקבלו ממוריהם. ובעז"ה, יהיו כל מחלוקותינו לשם שמיים..

אני לא יודעת ממש טוב, אבל הציווי על קרבן הפסח ואי אכילת חמץ נאמר לפני יציאת מצרים.

עוד דבר זה שכדי לזכור את יציאת מצרים צריך זמן מסוים, כדי שבאמת נזכור אותו.

אני לא חושבת שהתורה התכוונה שתעבדי ת'חיים לפני פסח, אלא רק אמרה שאסור שיהיה חמץ. לדעתי אנשים פשוט משתגעים בפסח..

חוץ מזה שזה נראה לי ממש הגיוני וחכם שפעם אחת בשנה עושים ניקוי יסודי לכל הבית...

מזל שלא החמיץ להם האבק.... עכשיו רציני... זה לא על אדם פרטי שלא החמיץ לו הבצק , אלא על העם שלך שנולד ויצא מעבדות לחרות עולם, ולכן ההתבטלות שלנו כלפי ה' היא כמו מצה, שאין לה שום דבר משלה כמו חמץ, שמתנפח , וזה הגאווה ש"אני ואפסי עוד" , לא כמו המצה שהיא רק מים וקמח והיא דקה, ואין לה כלום משלה, היא לא מנופחת. כך אנו עם ישראל בטלים לה' יתברך, וזה האמונה כמות שהיא.  

איך לדעתכם חמץ אמור להגיע לארון בגדים?

או לחלונוטת?

או לספרים?

או לבגדי חורף?

ומאימתי השם החדש של חמץ הינו "אבק"?

קיצור לא צריך להשתגע.

אבל רציני, יש לק"בה סיבה טובה למה לצוות עלינו את מה שהוא מצווה, גם אם אנחנו לא יודעים מה הסיבה, הוא לא היה נותן לנו את המצוות סתם, אחרי הכל, הוא ידע  שנשתגע על כל הראש עם הנקיונות לפני פסח...

 חוץ מזה, מעידה שהעם שלנו השתחרר מעבדות, הפף לעם, זה משהו ענקי! ואנחנו חייבים לזכור את יציאת מצריים, וחלק מזה זה אומר לזכור את העבדות שהייתה לפני יציאת מצריים, הנקיונות לפסח מזכיריפ טיפה טיפה את העבדות הזאת...

תורה ומצוות. לא מסובך.

ד"א- לא צריך לקרוע את עצמך בנקיונות לפסח, מספיק חצי יום כדי לנקות את כל הבית מחמץ.

שמספיק שעה כל חדר ואת המטבח שעתיים - שלוש. 

זה קצת נשמע לי מוזר, אבל שיהיה...

זה סתם כולם לחוצים ..

אסור שיהיה חמץ .. לא אבק

אם כל אחד בבית מנקה את החדר שלו מחמץ יום אחד ועוד יום מנקים את הסלון מטבח מסדרון כל המשפה ביחד .. תוך 2 ימים גומרים 

אבל אנשים סתם משתגעים בפסח ... ובמקום לדאוג שלא יהיה חמץ ... מנקים את כל המדינה ואצא שלה 

חוזר כל שנה כמו שהיה בזמן החג עצמו.  יש כח רוחני שאנו צריכים שמקבלים כל שנה רק בפסח( מידת החסד). כנ"ל בסוכות , ר"ה (גבורה ), שבועות (תפארת). וגם בשבת קודש .

אסור שיהיה חמץ, משום איסור "בל יראה"( אבל לזה מספיק ביטול חמץ), וכדי שלא נאכל חמץ בפסח ,ואז הנשמה נכרתת ממקור חיותה הרוחני. 

נפש החיים מסביר שיש לכל אחד נפש. אבל נשמה היא כללית לככל ישראל. ב"כרת" נפסק הקשר בין הנפש לנשמה הכללית הזו. 

בקיצור אי אפשר לקבל את אור הפסח עם חמץ ,והקב"ה ציווה לבערו.

מקווה שעזרתי קצת,  בכל מקרה רק חמץ צריכים להוציא ולא אבק . 

ואני לא מדברת על לנקות לפסח,

זה כזה הזוי לאכול לחם במקום מצה

פסח.. חבל שאני לא יכול להסביר..

אבל תבדקי מה מתוך כל העבודות שלך הם באמת בשביל החג ובשביל לנקות חמץ נתו

ומה בשביל שיהיה נקי..

לבער את החמץ זה מדאורייתא גם אם היה מחמיץ, אחרת מה הבעיה לאכול חמץ בפסח?? וזה (=מצה וחמץ) יותר קשור ללחם עוני נראה לי. והנקיונות תכל'ס, יכולים להיגמר במטבח, מקומות מועדים לחמץ וחסל. כל השאר זה אפילו לא מנהגי חסידות, סתם פעם בשנה הופכים את הבית. למה?! רעיונות של אמהות, לכי תביני.

ז"א שהבסיס הבריא של ישראל זה בלי חמץ. חזרה לטהרה\בריאות של "בלי חמץ", בלי מצרים.

שלב נוסף זה "חמץ בקדושה" שקורה בשבועות

ולמעשה:

כמו שכתבו, מבחינת תנאי ההלכה והנקיון, אפשר לעשות הכל בכמה שעות

אממה

בגלל יצר הדאגנות היתרה ועשיה יתרה, אנחנו נגררים לדברים שאינם נצרכים ומעמיסים על נפשנו באמת בלי צורך

אשריכם ישראל..

אלו שתי שאלות, כי כמו שכבר אמרו פסח לא מחייב לעבוד כ"כ הרבה.

והתשובות הן שאכפת לנו מפסח, כי לפני הרבה הרבה שנים, אבות אבותינו היו עבדים, והם באמת עבדו את החיים שלהם, ומררו את חייהם, ולא נתנו להם שלווה, ולא מנוחה, וגזרו עליהם גזירות עינויים קשות בתקוה לערער את מעמדם, ולהרוס את הרוח והמורל שלהם, ולשקע אותם במצרים, ולא היתה להם גם אפשרות לחשוב על מימוש עצמי ולא על אידאלים ולא על שום דבר, רק להיות אנשים מסכנים שמשועבדים לאדונים שפלים, אכזריים, תאוותניים וגאוותניים.

ואז הם צעקו לא-להי אבותיהם והוא הכה את הרשעים ששעבדו אותם ושפט אותם והוציא אותם מתחת יד מצרים וגאל את אבותינו והפך אותם לעם גדול ומבורך בעל רצונות גבוהים, לימד אותם מידות טובות ותורת צדק ישרה, והביא להם ארץ טובה לגור בה, וציוה עליהם לזכור את הצדק הגדול שנעשה ביום ההוא שבו הוציא אותם ממצרים, ואת איך שה' בכבודו ובעצמו ירד לארץ כדי לעשות משפט וכדי לעשות אותנו לעם, ואת החסד הגדול שעשה איתנו שהוציא אותנו מבית עבדים חסרי חיים ומשמעות עצמית, לחיים של תורה וענווה ועבודת ה', שהוא א-להי האלהים ואדוני האדונים, שהוא הגדול מכולם, ושבמקום שאתה מוצא גדלותו אתה מוצא ענוותנותו, כמו למשל כשירד לארץ בשביל לעשות משפט במצרים.

והתשובה לשאלה השניה היא שזה כדי לא לריב עם אמא שלך, וזו סיבה מספיק טובה. כשתהיי אמא תוכלי להחליט איך את רוצה שהדברים יראו בביתך.

בס"ד

ב – חג החירות – גילוי המוסר

וזה מחמיץ יתר מידי פעמים בשנה..

לא רוצים לטלטל עוד פעם את המערכת.

אבל אני מקווה שיתכוננו יותר טוב בשבילכם.

זה בגלל שאנחנו מהאלף הקודמת

כי זה נשמע לי מוזר. כל המורים אומרים שלא רוצים לטלטל שוב את המערכת.

מה אמור להיות?

מה את צריכה?

שמחה בגלל משהו משמח.

אושר זו תחושה קבועה יותר בגלל מצב יותר קבוע.

קצת מציק לי. אבל סחטיין על הכתיבה.

דווקא המסר זה מה שתפס אותי ....

לבן אדם בחיים אז אחלה. 

אבל זה לא הדבר שבשבילו אמורים להילחם.

חוץ מזה שבטח שאמורים להלחם לבנות בית יהודי אמיתי , עוד דירה לה'...

נ.ב

אהבתי את החתימה שלך .... 

השאלה היא ממה אמורים לשאוב כח- מזה או מהידיעה שזה מה שהקב"ה היה רוצה שאני יעשה?

והחתימה לקוחה מאיזה ספר, לא זוכר איזה..

עכשיו ראיתי-"הנזיר שמכר את הפרארי שלו" אולי גם בקטמנדו..

וזה מתחבר לי מאוד לחיי היומיום.. להתמודדויות על דברים שהיו ושדין חווים, תמיד!!

אמיתי כל כך!! שכוייעח

סורי הייתי חייב

כי אבק זה בכלל לא חמץ וכל הניקיונות האלה אחי קורא להם ניקיונות אביב

ככה אני רואה את התמונה. לי פחות אכפת שהבית יהיה מתוקתק, מה אני יעשה?? אני גבר- דפיקות מולדת. כמובן שגם אני שותף לנקיונות של הבית, וגם לי חשוב שלא ישאר אף פירור של חמץ. אבל כשאני צריך לבחור בין שעה של לימוד כהכנה לחג לבין ניקיון הבית מאבק- אני אבחר בלימוד.

יכול להיות שאני טועה, אבל ככה אני רואה את העולם

מנחש שאצל חלק גדול מהגברים סדר וניקיון הוא לא בעדיפות ראשונה... אולי אני לא מכיר מספיק גברים בשביל לדעת את המציאות...

השאלה למה זה ככה.

אתה אומר שאתה שותף וגם לך חשוב. מצוין.

השאלה היא נקודת המבט. הגישה.

הגישה שלך שאתה גבר ופחות אכפת לך. והשעת לימוד יותר חשובה מעזרה בבית.

מי אמר?

מי אמר שזה לא חשוב באותה מידה?

מי קבע שאתה גבר ואתה צריך ללמוד ולכן לא יהיה אכפת לך כמה הבית מוכן לחג אתה פשוט תשב ותלמד.

נכון. תורה מעל הכל. לימוד תורה ניתן לגברים. חד משמעית.

אבל למה זה נותן לך שחרור מעזרה בבית? מהכנות לחג?

למה ברור לך שתפקיד האישה זה לסדר ולנקות ולא ברור לך שגם היא רוצה ללמוד לחג ולדעת ולעלות ברוחניות?

אני מבינה שככה המצב נראה לך.

השאלה שלי היא למה אתה מסכים עם התפיסה המוטעית הזו שהשתרשה אצלנו.

למה אתה לא מנסה לצאת מהקופסה.

למה כשאתה חושב על אישתך העתידית, על הזוגיות שלכם, על השותפות, על הביחד חלוקת התפקידים מבחינתך היא אני אשב ואלמד ואחכים ואתקרב לקב''ה ואשאף  לטוב ואשתי תסדר ותשטוף ותנקה?

"
ומכיוון שאנחנו כל כך שונים את פשוט לא מבינה
,
שגם לי יש קשיים, אבל לא תשמעי ממני שום תלונה"

מה שאני מבינה מזה^^ 

אני צדיק ומנסה רק להתעלות ומתאמץ ויש לי ניסיונות ואני ששואף לדעת יותר ולעשות רצון ה' בעולם ואת, מה את מבינה, את מנקה ומסדרת ואכפת לך מהשולחן עורך ולא מדיני הסדר.

תודה רבה

זה בכלל לא הכוונה.

את מבינה מה המשמעות של ללכת ברחוב בקיץ ואסור לך להסתכל על (לפחות) חצי ממי שנמצא שם??

את מבינה מה זה שאתה לא יכול להסתובב חופשי בקניון כי הכל שם מלא בפריצות??

את מבינה בכלל מה זה לשבת באוטובוס כמעט שעתיים ולא להסתכל ימינה כי יושבת שם אשה שכמעט לא לבושה ולא להסתכל קדימה כי יש שם אישה ש(כנראה)אין לה כסף לקנות שרוולים ולא להסתכל שמאלה(לחלון) כי אנחנו באמצע ת"א וכל הרחובות מלאים בפריצות ויש שלטים של דוגמניות??

קשה לי. זה מאבק יומיומי ממושך.

אבל לא תשמעי ממני מילה. אף פעם לא אמרתי שקשה, אני גבר , מופנם(אולי שוב תפיסה לא נכונה שלי). אף פעם לא תשמעי ממני על שמירת העיניים וכ"ש על שמירת המחשבה

שגם לי יש קשיים. אני לא יודע מה הגיל של אנשים פה אבל אותי לימדו בכיתה י' שהמילה "גם" משמעותה קשר לוגי של ריבוי: גם לך קשה וגם לי קשה(בתחום הזה). ולכן כתבתי שאני מתעודד מכך  שהיא עומדת בניסיונות ושואב כוחות כדי לעמוד בניסיונות שלי. אני מאוד מעריך את ההתמודדות של הנשים ובתחום הזה בפרט וזה כתוב כמעט במפורש בשיר

ממש... נוגע.

א. אתה כותב יפה

ב. נראה שאתה לא מחובר למציאות.. עברו הזמנים שרק הבנות דאגו למטבח ולניקיונות 

תקשיב, ממש יפה, משמעות מדהימה. הרגשתי שהתחברתי בטרוף.

ממש אהבתי את החריזה והמשקל המדויקים.

למרות שקצת הרגשתי שמרחת באמצע אבל ממש יפה

תודה

(יש פורום במיוחד בשביל שירים, מוזמנים. /Forum/Forum.aspx/f436)

יישר כוח!!!

ובהצלחה

לכולנו!!

ממש תפור, וזה גם מראה את האור בקצה המנהרה.

ישי ריבו!!!! שירים מהממים!!!!

ארבע אחרי הצוהורים!!! שירי ארץ ישראל היפה

תיקון הגשם(יונתן רזאל)

ישי ריבו

ביני לנדאו

הבלדה לשוטר

מישהו- של אריאל זילבר

שירים באנגלית גם..?

דבר ראשון, פתח ליבך. כן. כיפ לנקות עם זה.

עוד מעט אתה בא.

שירים של ישי ריבו, חנן בן ארי, אריאל זילבר, יעקב שוואקי, אהרון ויונתן רזאל, אברהם פריד. -הכי ממולץ בעולם

סתם...

אוהבת אותך!!

בערוץ 7 יש בשפע.

ויש מאות, אני לא מגזים, שירים חסידיים קצביים.

הזה עם התורה בבית מדרש לא, כי ללמוד תורה זה משהו גדול

גמאני..

הרי, ללא תעודת בגרות קשה להשיג עבודה נורמלית, מכניסה כסף טוב וכו. נכון?

עכשיו..אני רוצה להתקבל לאוניברסיטה כדי להוציא תואר וכך לעבוד. כל זה אני עושה מתוך מחשבה על העתיד-

אני צריכה כסף לא בשביל עצמי אלא כדי לגדל בית יהודי..שיהלדים שלי יוכלו ללמוד בשקט, בנחת. אני אגדל אותם בלי לחץ וצימצום.

וכן, אם אני הולכת להוראה..אז אני צריכה בגרות כדי להתקבל. והוראה זו שליחות. לגדל את דור העתיד.

כשהמבט שלך מסתכל על העתיד, על הקדושה שתצא לך מזה,

אתה תשקיע בבגרויות. כי זה חלק מהשליחות.

מקווה שהובהרתי.

את חב"דניקית במקרה?

(רוב החבדניקיות הולכות ללמוד הוראה אחרי בית ספר הוראה של הרבי ) והגישה שלך ,הסתכלות על הקדושה וכו...

חוץ מזה ששמים לב גם בשאר התגובות שלך לדברים אחרים ....

 גם אני חב"דניקית 

יש מחזור של הורים שמגדלים את הילדים שגדלים להיות הורים ש...

והילדים שלך שתגדלי ברווח יגדלו ויעשו כסף כדי לגדל את הנכדים שלך ברווח

אלא שאם מבינים שבעולם הזה אין באמת כל תכלית, ואם תשב בבית מדרש ותלמד לא יצא לך בעולם הזה כלום אלא רק בעולם הבא ששם אתה תגלה כמה משמעות יש לכל דבר קטן שעשית פה אתה תבין שעצם התכלית זה הלימוד תורה והמצוות וזה גם אותם אידיאלים שחינכו אותנו עליהם

יש לי חברים שהבגרות חשובה להם, כי הם רוצים פרנסה בשפע. אותי, זה לא מעניין. אני לא רוצה עבודה שדורשת לא יודע מה, אני במילא מעדיף עבודה "בשטח".

לגביך, תלוי במבט. אם לדעתך אנחנו עסוקים בכסף, אז בעיה. אבל גם אחרי שאתה עושה בגרויות, אתה יכול עדיין לתרום!! בהמצאות טכנולוגיות, בחינוך, ברפואה, באלקטרוניקה, מכונאות, כלכלה. אתה יכול לתרום המון!! לך תדע אם אתה זה שתמציא תרופה לסרטן, או שתוריד מחירים בשוק, או שתמצא שיטת חינוך יהודית מהפכנית, או שיהיו לך רעיונות מדהימים, גם תורה זה לא סותר, ההיפך, תלמד, גם תהיה צדיק, וגם תוסיף לך כוח ושכל (כמובן לימוד לשמה). עלה והצלח!!!

אתה מרגיש שאתה לא מבין למה לך להשקיע כ"כ מרץ בבגרויות, משום שאתה לא בטוח עד כמה אתה בכלל צריך את זה (כי אתה לא רוצה סתם לקבל עבודה טובה וכו' ולהמשיך לחיות כמו כולם בלי כ"כ פואנטה) ואתה מרגיש תקוע - מצד אחד אתה לא רוצה לעשות בגרות, ומצד שני אתה חושש אולי אתה תצטרך את זה ואז חבל אם לא תעשה.

(כך לפחות אני מרגיש)

 בעיניי זה חשוב מ3 סיבות עיקריות-

1. בתור אנשים בעולם, ובפרט כיהודים- אנחנו לא אמורים להיות בורים ועמי ארץ, ובתקופה שבה יש יכולת ללמוד ולהתפתח ולהגדיל רצוי לעשות זאת. אין סיבה שלא יהיה לנו ידע כללי, בפרטט שרוב השעות במערכת החינוך חשובות.

2. ילדים ונוער צריכים מסגרת. כלשהיא. מוסד לימודי מאפשר זאת. אם לא היה מסגרת- לא רוצה לחשוב עוד כמה ילדים היינו רואים ברחוב, בסמים וכו'.

3. וזאת אחת הסיבות החשובות, ששמעתי גם מאשת תורה-

ה' ברא עולם, וברא לנו גם כלים לפתח אותו. ואנחנו צריכים לפתח אותו, ובדיוק כמו שבנער גבעות מצוי אמר- צריך אונו בכל תחומי המדינה.

וכשלאדם יש תעודת בגרות הוא יוכל גם להגיע ללימודים אקדמאים ולהגיע לתפקידים כאלה.

צריכים אותנו בתקשורת, התקשורת משפיעה על דעת קהל של המדינה ויש לנו כוח לעשות אותה ימנית ויהודית1

צריכים אותה בפוליטקה- אנשים שיובילו את המדינה בעוז ובענווה, עם יראת שמיים!

צריכים אותנו ברפואה- לרפא חולים, לפתח תרפואה

צריכים אותנו בחינוך

צריכים אותנו בעריכת דין ובמשפט

צריכים אותנו במחשבים

צריכים אותנו בצבא

צריכים יהודים שיהיו נחמדים במכולות, בחנויות, במשרדים,בבנק

כל תפקיד אפשר לעשות בשליחות,

ובשביל זה צריך ללמוד.

בהצלחה!!

התכוונתי במישור האישי, גם לגוי הייתי כותב ככה. אבל שיפרת, יישר כוח.

לפעמים זה בא מ "זהו! אין לי כוח". תחשוב על מי שעושה בגרות מלאה במשך שנתיים לומד, טוחן ועושה לילות כימים בשביל בגרות. תחשוב אם הוא מדריך- אין סניף, הוא לא יכול להשקיע, ק"ו קומונר. בחופשות- לומד לומד, אין טיולים. וזה בטח בא הרבה פעמים על חשבון לימוד תורה. יש המון לחץ!! יש אנשים (כמוני) שלא מסוגלים להקדיש שנתיים בשביל תעודה. תמיד אפשר להשלים בגרויות, אני אצטרך- אני אשלים. 

ונכון, זה לפעמים בא מעצלות, ולכן צריך לחזק אותו שלא יפול. 

זה אמיתי ונכון, כרגע אתה חושב ככה ספציפית לגבי הבגרויות, אבל בעצם, זה מקיף את כל העולם..

גם אצל אנשים שעושים בפועל ולא בתאוריה יש הרגשה כזו.

דבר נוסף, מה שאנחנו עושים לא חייב להיות מנוגד למה שאנחנו באמת,

אפשר להבין בשכל למה זה חשוב וטוב(אנשים כתבו פה דברים אדירים!!) ולהביא גם את הלב להתחבר למה שעושים, זה לא חייב להיות מתוך הסכמה מלאה, אבל כן מתוך שמחה במה שעושים ומתוך הסתכלות על הסיפוק שבדבר, על המטרה הסופית. (וכמובן, הרבה יותר קשה לעשות דבר כשלא רואים את המטרה שלו..)

אפשר ללמוד ספר קהלת ולהגיע למסקנות..

בהצלחה!!

לכן קשה לי להשקיע...ומבאס אותי שהאנשים שסביבי (הרוב) לא בקטע כמוני, והם ייבשו לי תצורה בקשר לשינויים אידיאלים וכו...

שלא נראה לי שפיזיותרפיסט צריך לדעת אינטגרלי.

זו תוצאה שהאוניברסיטאות רוצות חכמים, וכל שנות התיכון נדפקות...

ככה בהכל... למה שלא יהיו בתי ספר מקצועיים בלבד? או שהמקצוע וההשכלה יהיו מנותקים??

לגבי התורה התכוונתי שהערך האידיאלי זה תורת חיים ולא תורת בית מדרש...

למרות שאני לא אוהב אותו, הפעם הוא מסכים איתי....