פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 622)

רימון חוסם..

רימון חוסם....

צריך רמת הגנה בינונית כדי לפתוח...

שנדע מה זה בכלל......

צריך לפנות לרימון?

אולי... וגם אשר לבדוק אם באתר אין דברים שאולי הם קצת בעייתיים ולכן רימון חוסם..

אני לא באמת יודעת...

שבת שלום..

בני נוער חרדים לא הולכים להירשם לזה, אלא אם כן הם 'מקולקלים', ופספסתם את כל הנקודהץ

כדאי לנצל את ההזדמנות ולהצטרף. מוזמנים לפורום בית המדרש.

לפורום בית המדרש.

8. להביא סוכריות בטעם קפה ואם אפשר להכין קפה ולכתוב:

החיים הם כמו קפה

לפעמים שחורים

לפעמים הפוכים

ולפעמים הם ממש נס!

9. לכתוב:

אל תפתח פה לשטן כי הוא לא רופא שיניים... אבל בעצם עדיף רופא שיניים מהשטן!! ולהביא ממתקים

10. אם לילד קטן קוראים ילדון 

ולדוב קטן קוראים דובון 

אז לסבא קטן קוראים סבון? 

1. קולב עם חוטים תלויים ובסופם ממתקים ולכתוב אין הדבר תלוי אלא בך

2. להכין עיתון עם סיפורים, חידות, בדיחות וכו' ואז לקחת שוקולד ארוך וצר (שוקולד תות) 5 קוביות ולשים את זה בתור סימניה

3.לקחת קופסת שימורים ולשים בתוך ממתקים ולכתוב אל תסתכל בקנקן

4. לקחת בקבוק (עדיף זכוכית) ולשים קלף מגולגל, הכאלה שזורקים לים ואז לשים דגדגים בתוך..

5. יום קסמים- להכין כובע ולהוציא מתוכו שיפודים עם דובונים גומים

6. להביא במבה מכל מיני סוגים ושיהיה יום סבמבה

7. להביא מטבעות שוקולד ולכתוב פתק:

כסף יכול:  
לקנות לך וילה - אבל לא בית חם.
לקנות לך מיטה מתכוננת - אבל לא שינה טובה.
לקנות שעון יוקרתי - אבל לא זמן.
לקנות לך אנציקלופדיה - אבל לא ידע.
לקנות תפקיד בכיר - אבל לא הערכה.
לקנות לך תרופה - אבל לא בריאות.
לקנות לך דם - אבל לא חיים.
כסף זה לא הכל. הוא יכול לגרום הרבה כאב וסבל.
כחבר, אני רוצה לחסוך ממכם כל כאב וסבל!
העבירו לי את כספכם, אני אסבול עבורכם!!!

יש לי חברה שאם שואלים אותה איך החיים היא אומרת החיים תותים. בעקבות השיר....

זה עצוב. וקשה.

אני פחות חושבת על עצמי יורת חושבת על הזולת 

זה ביטוי שהוא מאוד נפוץ ודיכאון הוא לגמרי לא מחלה נפשית 

דיכאון זה לפעמים תוצאה של מקרה שקרה וגורמת להתנהגות מאוד מדוכאת (לא עצובה.. פשוט מדוכאת התנהגות עצובה זה שונה לגמרי....) 

ההפרעה הנפשית הזאת? אז יש כאלה שהיא מגיעה אליהם לתקופת זמן מסוימת בגלל מקרה מסוים.. הבנת? זה דיכאון לכל דבר...

ולאלאלא את לא אמורה להיפגע זה כמו שמישו תגיד למישהי נפלת על הראש? בבית חולים ליד המחלקה של הפצועי ראש... אפחד לא יעלב מיזה...

חוצמזה אם את מודעת למצב אלךל תשארי בזה.. זה לא ישנה את זה שתהיי מודעת.. תנסי לשנות אותו

כי אין לי שום כוונה להמעיט בכאב שלך. 

הוא אמתי וקורע לב.

אני כן רוצה לכתוב קצת על מה שאולי קורה אצל שאר הבנות חסרות הרגישות.

נדמה לי שכאשר המורה פתחה בצורה הזאת את הנושא "קצת רגישות, בנות" - שאר הכיתה הרגישו מותקפות. 

כשמרגישים מותקפים בדרך כלל תוקפים חזרה - "מה הבעיה? שילמדו להתמודד!" אף אחת לא רוצה להרגיש לא בסדר. 

כשעושים צחוק קבוע ממשהו, זה בדרך כלל כי מרגישים שהוא מאיים. 

לא צוחקים על סרטן, כי רובנו לא מפחדים באמת לחלות בזה, אבל הרבה מאתנו חווים זמנים של ערעור נפשי, והפחד מזה הוא עמוק מאד, אז כדי להרחיק את הפחד צוחקים. יורדים על אנשים שנראים על הגבול כי - מי יודע? אולי מחר זה יהיה אני?

אני לא מנסה להצדיק התנהגות כזאת, אלא רק להצביע על מאיפה, לדעתי, זה מגיע. 

נראה לי שאם המורה רוצה להעביר את הנושא בצורה טובה, אולי כדאי להביא מישהי שמתמודדת עם מחלת נפש לדבר על זה עם הכיתה, כדי ליצור הזדהות במקום מרחק. אולי להסביר מה קורה, למה זה גורם, איך נראית ומרגישה ההתמודדות עם הדבר הזה, אבל בלי לתקוף את הבנות, ושהן יסיקו מסקנות לבד.

נשמע גם שכדאי בכלל לעשות פעולות לשיפור האווירה הכיתתית. הרי גם אמירה כמו "מה? את עיוורת? איך לא ראית????" גם אם אין אף אחת עיוורת בכיתה, היא אמירה לא נעימה כי היא מהווה ירידה וזלזול באותה בת שדיברו אליה.  

אקדים ואומר, שמה שאכתוב זה רק דברים ששמעתי, לא בהכרח שאני מרגיש כך, זוהי עבודה..

וכן, להיות חופשי זה לא לעשות את כל מה שבא לי, דייקא.

הראיה הפשוטה לזה היא החופש הגדול, אדם שמחליט שהוא עושה מה שבא לו בלבד,
יצא מהחופש הגדול מרוקן, כשהוא הרגיש שלא עשה כלום, וזוהי הרגשה נוראית.

אז כן, החופשיות הזו לבחור בטוב ולהרגיש טוב עם עצמך,
זה דווקא אם לא עושים את כל מה שבא לי.

אבל זוהי עבודה...
בהצלחה.

כותב הרב קוק כך-


..."כשהנשמה הומה לאור היותר בהיר, אינה מסתפקת באותו האור הנמצא מהצדק גם במעשים היותר טובים, לא באותו האור הנמצא מהאמת אפילו בלמודים היותר ברורים, ולא בהיופי - אפילו בחזיונות היותר מפוארים, אז מתנול העולם בעיניה: 
היא כל כך מתרחבת בקרבה, עד שהעולם כולו עם כל גשמיותו ורוחניותו גם יחד, עם כל גילוייו החמריים והרוחניים, 
נדמה לה לבי עקתא ואוירו נעשה לה מחנק. 
הם מבקשים מה שהוא למעלה מכחם, מה שהוא לעומתם אין, ולהפך אין ליש אין יכולת גם ברצון לרצות, על כן יחלש לפעמים כח הרצון וכל עז החיים באנשים אשר דרישת אלהים היא מגמתם הפנימית."
 

הרצון לרוחניות הוא כזה 
שיכול להשבית כל רצון אחר
ולצבוע אותו בצבע קודר משהוא באמת; פשוט ונחמד ככל שיהיה הרצון. רק משום שהוא "לא בא לנו טוב" בעין הרוחנית ובצימאון לאל חי ש'לא ראוי' כביכול שייתגלה גם ביומיום הפשוט.
ולא כך הוא.

אבל

זה לא סותר בכלל בכלל חיים נורמטיבים
כביסה
כלים
סידור דברים
שטיפה
קריאה
כתיבה
התבוננות בנוף
התבוננות בתוכי

כמו שראיתי והיטיב לתאר כך: 
"...האלהות המתגלה בעולם, 
בעולם בכל יפיו והדרו,
בכל רוח ונשמה,
בכל חי ורמש, 
בכל צמח ופרח, 
בכל גוי וממלכה, 
בים וגליו, 
בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור. 
האלהות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו,
יורדת היא בעצמה בשבילנו 
אל העולם ובתוכו, 
ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגע ושלום במנוחתה."

הבנה חדה
מפלחת
שכל המעש הזה-
השמש, הטיול, הלמידה, הבישול, סדר הבית ונקיונו, היחס הנאות ליהודים מוכרים ושאינם-

הוא שביבי אור
מהדבר הגדול 
הרוחני
שנקרא אור השם בעולם.
כבוד השם. 
אלוקות.

ממילא 
אם /כשנבין 
שכל ניצוץ קטן כזה 
הוא הזדמנות בשבילנו להיקשר=להצתוות [צוותא וחיבור] להשם ולגלות אותו פה למטה
ובזה הוא מתייקר דווקא במעשיות של תחתיות ארץ. 
דווקא בכלים פשוטים, 
בעשייה...
"לדעת- (לחבר את) כל רז סודך... מידי דברי בכבודך - (ממילא זה כי) הומה לבי אל דודיך" 
והכל מתחבר בפסיפס מעניין
"אל מקום אחד"

"הגלויים (שכל הדברים החומריים הללו) הולכים הם במהלכם ומתעלים, הולכים ומתבלטים לעיני כל 
שהם באמת הנם גלוים של כל - הטוב. והשפע הזורם בכל-הטוב, 
המנשא את שורש הנשמה אל עליוניותו, המקטין בעיניה את העולם החמרי והרוחני וכל הודו ותפארתו,
אותו השפע עצמו מחדש עליה את כל העולמים 
וכל היצורים לובשים צורה חדשה,
וכל מראה של חיים מעורר ששון וישע, וכל מעשה טוב מרנין לב,
וכל למוד מרחיב דעה.

המצרים הצרים של כל אלה  (=" זה ארצי. זה מעשי. זה קשה . זה לא קשור להשם.... זה מאד גשמי וגס...")

אינם דוחקים את מרחבה של הנשמה, (מכיון שכאשר)
שהיא מסתכלת תיכף ומיד,
ורואה שכל אותם הניצוצות הקטנים הולכים ומתעלים,
הולכים ומתאגדים
ונצררים בצרור החיים המלאים."

השיוך של כל המעשים הקטנים
למקור הכל
נופך בהם אופי ואופן אחר. 

וככה
השם נמצא. 
"גם בשטיפת צלחות.... "

וזאת גדולה. 
לתפוס את ההבנה החשובה הזו
שהשם נמצא גם במטבח ובטיפול בבית ובילדים ושזה חלק מכבודו.
לחיות באופן מעשי ביותר
בכל תחומי החיים
גם הפשוטים
יומיומיים
ואפרוריים אפילו
כיהודים שומרי חוקותיו.

צריך לקרא את התוכן הזה 
שוב. ושוב. ושוב.

ולשמוח בהשם
ש שש ושמח 
בדירתו
אצל עם קרובו
במטבח
בסלון
בכביסה
עם הילדים בגינה.. 
...
 

הממליך מלכים ולו המלוכה
יוצא לשדה ונותן תורה
שמכתיבה ומזכירה
בכל תחומי החיים
הקטנים
משעממים
ואפורים
לקשר את עצמנו לאלוקים...!!!!
ואז
הם נצבעים
בצבעים ומבעים
נעימים
כי הם שביבי זהב
מהכתר שלו ית'.
 

וזה כיף. ומיוחד.

כשלמה, ואין שום סתירה,
ישנה במבט פשוט
בעומק אין סתירה כלל וכלל .

אבל זו עבודה. 
(לענ"ד)

זו עבדות נוראה לתאוות.

תחשבי על אדם שמן מאד, סוכרתי, עם לחץ דם גבולי.

הוא עומד מול עוגת קצפת ויודע, שאם יאכל אותה עכשיו, היא תזיק לו מאד מאד.

הוא אומר לעצמו, לא. אל תאכל את זה, זה לא טוב!

אבל בא לו. כ"כ בא לו, שהוא לא מצליח לעצור בעצמו, ואוכל הכל עד הביס האחרון.

אני יכולה להבטיח לך שהוא לא נהנה מן הטעם. האשמה מתערבבת לו עם הסוכר,

הקצפת מתפוגגת בתוך האכזבה מעצמו והיאוש, מכך שהוא לא מצליח לשלוט במצב.

איזו חופשיות נפלאה היא לעמוד מול מצב מורכב, להחליט החלטה מושכלת,

ולעמוד בה. לא להיכנע לאינסטינקטים ורצונות ותאוות.

החופש לבחור ולהחליט,

הוא בעיניי המתנה הכי גדולה שהופקדה בידי האדם.

(את התאוות, למשל, אפשר לקחת ממך,

אפשר לאסור אותך בחדר של ארבע קירות ולשלול ממך עוגות קצפת ותענוגות,

אבל את ההחלטה מי להיות, את החופש לבחור בטוב - אין בעולם כח מלבד הקב"ה שיכול ליטלו מאיתנו.)

מי שלא בקדושה ( - "עם הארץ") הוא חסר דעת אמת שלמה

קדושה לא הולכת עם "המוניות"

קדושה היא "היפך נטיית ההמון" 

קדושה כוללת נבדלות ופרישות - קדושה שאנו עוד לא חווים בדורנו

ולגבי "חופש"

כשממתינים וממתנים את ה"בא לי" מגיעים לחופש האמיתי שאיננו תלוי

"ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"

מי שחושב שלא יהיו קשיים בדרך קצת חי בסרט,
אין אדם עובד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם..

וגם בתנך מופיע יותר מפעם אחד שמתייחסים לנביאים כאל משוגעים

אבל השאלה היא האם זה משנה - כלומר אם אני מצליח להגיע לקר נכון עם ה' אז מה אכפת לי מה אחרים חושבים עלי

כמובן שאצל כל אחד זה קיים - בעני חילונים כל הדתיים הם פגאנים משוגעים (ע"פ הקרובים החילונים שלי) 

ובעני אחרים דברים אחרים הם שיגעון - בסוף איפה שאני באמת קשור בה' האחרים לא ממש משנים לי 

תשאל אותה: @רגילה,כמו כולם

נראה לי היא פעילה.

ונראה לי שיש עוד קבוצות, לא יודע איך מגיעים אליהם.

גם לי אין וואצפ כברר

היא פעם הייתה חונקת בטרוף!!

@רגילה,כמו כולם

הניק היה ערוץ הנחל או יובל מים או פלג מים אז זה היה נשמע בן...

האח התינוק או אחיין קטן שלך יכול להתכונן לבגרויות?

תן לזה זמן אח שלי

כוונתי היא שהמעשים לא יהיו על ידי נוער כי אם או ע"י נס או ע"י אנשים מבוגרים יותר - בין כך ובין כך השאלה לא מובנת לי

אני חושב שכמו שמדינת ישראל (שמקובל לנו מרבותינו שהיא התקדמות בתהליך הגאולה) קמה בזכות מעשים ולא ע"י נתינת זמן כך גם ראוי שהשלב הבא בגאולה יבוא בצורה כזאת "איתערותא דלתתא"

אני מתכוון שגם שניהיה אנחנו"מבוגרים" לא נרצה להזיז תהליכים כמו ביהמ"ק חקיקה יהודית ושאר העניינים כי נראה לי שרוב הנוער פשוט לא מתעניין בעניינים האלה

בעקרון יאהוד אתה צודק, אנחנו אוטוטו כבר נהיה המבוגרים שאחראים על המצב, ועל כן חובה עלינו כבר להתחיל לעבוד על זה מעכשיו. מה עושים? בונים את עצמנו, בעיקר במה אנחנו רואים ורוצים לראות במדינה שלנו. עיקר העיסוק זה כרגע להגביר את המודעות לזה אצלך ולברר בעצמך את השאלות. איך אנחנו רוצים את בית המקדש? איך אנחנו רוצים לראות כאן מדינת הלכה? איך אנחנו רוצים לראות צבא יהודי מתפקד במדינה יהדוית? איך אנחנו רוצים לראות כלכלה לפי ההלכה? ברגע שנברר בעצמנו את השאלות, נדע איך להתמודד עם זה כשנתבגר וללא ספק זה מה שיכול לקדם את הנושאים הנ"ל.

מקווה שעזרתי

אני ישאל את פאפי ויגיד לך

כתוב "לא תקיפו פאת ראשכם .. " אבל הם לא צריכים שזה יהי ארוך אלא מספיק שיישאר הסימן נראה לי

לאח שלי עד לא מזמן היה פאות ואמא שלי מזמן רצתה שהוא יוריד ופעם שמעתי אותו מסביר לה שזה עוזר לו כי לדוגמא החברים הולכים לקולנוע אוו מועדון או לא יודעת מה הוא לא יהיה יכול להיכנס בצורה כזאת ולא ירגיש בנוח אז זה כאלו עזר לא ליפול  

ולפי דעתי זה חתיכי רצצצחחחחחחחחחח

אקדים ואומר, אני לא מגדל פיאות כי זה חתיך רצח או משהו כזה, ממש לא.

יהודים בכל הדורות הלכו עם פיאות, זה היה המראה של יהודי, אין זה אומר ח"ו 
שמי שאין לו פיאות הוא פחות יהודי, ממש ממש לא, יש לו פחות מראה יהודי.

ועוד נקודה, זה שלהיות עם פיאות זה משייך שיוך ברור לקבוצה מסוימת, וזה עוזר לאנשים בכל מיני סיטואציות וכו'.

מצד מה שכתוב בתורה "לא תקיפו פיאת ראשכם", אין צורך להשאיר פיאות ארוכות, אלא יש שיעור מינימלי ממש קטן.

וסתמישוו,{
אני מסכים עימך שזוהי אמירה קיצונית קצת,
ועדיין אני אומר אותה.

אבל לא צריך סממן יהודי.

אנחנו במדינה שהרוב יהודי...

נראה לי נכון יותר לומר שאדם עם פאות נראה יותר יהודי

היום יש פחות עניין להראות "אני יהודי", הרי אנחנו חיים במדינה יהודית.

מה שכן, זה עוזר להראות שהאדם שלפניך הוא שומר תו"מ ובאמת עוזר בכל מיני סיטואציות... אבל תכל'ס - הכל בפנים. אם בנאדם הוא לא טוב - הוא לא יימנע מלעשות משהו בגלל תחפושת, וההפך.

כולם נכונות

אבל תכל'ס זה בגלל סטייל.

נראלי.

שגדלות מהלחי עצמה (שזה הפאות האמיתיות) ויש מהשיער למעלה. יש הבדל.

אבל אני צריך ללמוד את זה.

"הנה, תראו - אני יהודי/גבעון/חרדי/וכו'" - ולפי הפאות אתה רואה מהו...

זה באמת מסר חשוב - אם אתה באמת רוצה להשקיע במראה - תשקיע בו ככה שהוא יראה מה אתה באמת בפנים, כמובן שאי אפשר ממש מדויק, אבל ברעיון.

יש לי פיאות מגיל ממש קטן ואני אמרתי לאבא שלי להשאיר לי סתם כי זה היה נראה לי מגניב...

אבל אז אמרתי ממתי שיגדל לי טיפה זקן מתחת לפיאות אני יוריד...כי יעני רואים שאני משאיר ולא מגלח שם...

מביא בכמה ספרים שלו מה עניין בפאות(אל תשאלו אותי למה לא רואים את הפאות שלו, אבל שמעתי שזה היה מכוסה במצנפת שלו) ויש עניין. מי שרוצה מקור מוזמן לפנות אלי...

יש עוד רעיונות?????