פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 738)

כתבה עם כמה מאכלים בריאים לגיל ההתבגרות, חשוב לשמור על תזונה נכונה בגיל הזה

וכמובן על מינון נכון. תהנו ובעזרת ה' נהיה בריאים.   

תזונה נכונה

הרב המקובל דוד כדורי בבית חולים אנא התפללו!

http://tehilimyahad.com/mr.jsp?r=9mUsShx6sk

רעיונות לתחפושת מקורית לפורים!!!!!!! דחוף!!!!!!!!!!!!

בס"ד

זה קישור לשיעור של הרב רביד נגר

http://orlanoar.com/?nav=player&File_Name=1476&code=mms://shidurim.rabanim.net/shidurim/רביד/לצפייה/חדשים/קטעים קצרים/חבר בגיל הנעורים.wmv&navme=clip

לא שמעתי את השיעור הזה אבל מהיכרות שלי עם השיעורים שלו ממש שווה לשמוע.(וגם את שאר השיעורים שלו באתר)

הפסיקו לפתוח את זה בנוג"ה?..

אז אני פותח.

וואי, יומולדת במשך איזה שבוע וחצי

לימוד טוב בישיבה..

שבת משפחתית מלאה(הישג!)

ובמוצש עוד יומולדת עם דודים..

ויאללה, רבאק עד סוף הזמן בע"ה..

שבוע טוב ובריא(!) לכווולם

http://hidabroot-varnish1.vod.linnovate.net/2015/02/25/AISH.mp4

אני מאז שאני קטנה תמיד יותר היתחברי לאבא שלי והיינו ממש חברים טובים כל הזמן אהיתי איתו יצאנו לטיולים , שיחקנו ביחד והכל בקיצור.

תמיד ששאלו אותי את מי אני הכי אוהבת תמיד אמרתי את אבא אמרתי שאני חולה על אמא שלי ובאמת אני אוהבת אותה מאד אבל יותר את אבא (לא אמרתי את זה אף פעם ליד אמא שלי) .

אפעם לא הרגשתי שאמא שלי נעלבת מיזה או משהו . עד שיום אחד בלילה שמעתי אותה אומרת לאבא שלי שזה קשה לה שאני אוהבת את אבא שלי יותר , ואבא שלי לא ענה.

יום אחרי אמא שלי ניסתה בכל הכוח שלה לגרום לי לאהוב אותה יותר שחזרתי מהבצפר היא קנתה לי דברים שאני אוהבת , הכינה לי את האוכל שאני אוהבת , סידרה לי תחדר. אמרתי לה תודה מכל הלב וחיבקתי אותה.

לפני כמה ימים אמרתי לה שחלק מהמתנה ליום הולדת (שיהיה בעוד שבוע) אני רוצה שהיא תיקח אותי לירושלים ונקנה שם בגדים וזה.. ואז היא היסתקלה עלי ואמרה... לכי אם אבא שלך את אוהבת אותו לא? לכי איתו מה את צריכה אותי... אהיתי המומה אבא שלי באותו זמן לא היה בבית.

הלכתי לפעולה שחזרתי הלכתי למיטה לא דיברתי אם אפחד... בערב אבא שלי נכנס לחדר ואמר לי שאני ישתדל לא להראות שאני יותר אוהבת אותו כי זה כנרה מעליב.

ולי אין מה לעשות אמא שלי קצת פגועה מימני..

רעיונות דחוף מישו?

ברגע אחד העולם, כמו עצר מלכת.

סבא? סבא איננו?!

אז איך יתכן שהעולם ממשיך לנוע?!

איך בכבישים עוד נוהרות מכוניות?!

כיצד עוד אנשים ממהרים לעבודת יומם?!

הרי סבא-סבא איננו!

נזכר איך רק לפני ארבעה ימים,

רקדתי איתך בחתונת אח הגדול.

למרות כל העיכובים שהיו בדרך,

אתה שמרת על אופטימיות ושמחה.

אחרי שהרמנו אותך עם הכסא גלגלים,

לתוך ההסעה, כי הרמפה לא עבדה.

אתה התחלת לשיר ואני התפלאתי,

איך אתה מצליח להישאר כל כך שמח,

שכולם עצבניים.

שעברנו ליד הבסיס הקודם שלי,

נדהמתי שאף על גילך המופלג,

זכרת ששם שהיתי עד לפני זמן לא רב.

אני זוכר שסיפרו שכשהגיעו לאולם,

הורידו לך את הזרמת החמצן למינמום.

ולמרות זאת אחוזי הדם בגופך היו,

הגבוהים ביותר בחודשים האחרונים.

וכשסיפרנו לך על כך אמרת שזה מרוב שמחה.

שברכת את הברכה הראשונה והשניה מתחת לחופה,

ההתרגשות שלך הייתה ניכרת לכל,

ולמרות זאת בירכת בקול ברור וחזק שכולם שמעו.

כמה שמחת והתרגשת שבגילך המופלג

זכית להיות בחתונה הזאת.

שלקחנו אותך בכסא גלגלים

לתוך רחבת הריקודים, לקחתי אותך למרכז הרחבה

וכולם רקדו מסביבך.

היית נראה כמו אבוקה של אש.

כולך זהרת מרוב חדווה ושמחה

משל הייתה זו חתונתך שלך.

אני נזכר בלומדי בתיכון,

עת למדתי מסכת סוכה.

שכל פעם שהייתי בא לבקר אותך,

ואת סבתא תבדל לחיים ארוכים,

היית מבקש שנלמד ביחד.

כמה אושר ושמחה היה מסב לך,

הלימוד המשותף שלנו!

אתה כבר בקושי ראית באותה תקופה,

אך מוחך היה חד וצלול עם רגעיך האחרונים,

ובכוח זכרונך החד כתער היית

מתקן ומעיר לי על דברים לא מדויקים.

כשהייתי הולך היית מספר לכולם,

על הנכד שלך שלומד איתך גמרא.

כמה היית שמח ומאושר מכך.

אחרי שהתגייסתי והייתי בא עם המדים,

איזו גאווה ואושר היו שפוכים על פניך.

נהירת אושר שלא נראתה כדוגמתה.

אתה שנולדת ב1920 בברלין,

נאלצת לברוח משם עם עלית הנאצים ימ"ש לשלטון.

ואני נכדך זכיתי להיות בצבא היהודי,

בארץ ישראל ארץ אליה נכספת ונכספו אבותייך,

כל ימי חייהם.

נחישותך ונשמתך הגדולה שגברה על מכאובי

הגוף השבור ששכנה בתוכו היו לשם דבר.

ששאלו אותך מה שלומך הייתי עונה שב"ה הכל בסדר.

היה לך חשוב לא להתלונן, לא להגיד שכואב לך.

בגיל 90 עוד היית מתעקש שיקחו אותך עם הכסא גלגלים

לבית הכנסת לתפילות ולאחר מכן היית נשאר לשיעור

מיוחד של הדף היומי.

ואף בשנותיך האחרונות שלא יכולת ללכת כל יום לבית הכנסת.

הקפדת לשמוע כל יום בטלפון שיעור של כשעה על הדף היומי.

ובשבתות על אף הקושי הרב שהיו גורמים לך טילטולי הדרך

היית מתעקש שיקחו אותך לישיבה שתוכל להתפלל בשבת

עם מנין בשמחה.

האהבה שלך לסבתא, ההקפדה שלך שכולנו נכבד אותה

ובבד בבד ההקפדה שלך שלא להטריח אחרים בשבילך

הם דברים שאני מקווה לנצור איתי לעולמי עולמים

והלוואי ואזכה להוריש לעצמי ולצאצאי מעט מגדולתך

וענקיותך, חוכמת החיים והשמחה שלך.

נוח בשלום על משכבך

יהיה זכרך ברוך סבא.

ת.נ.צ.ב.ה

באמצע הלילה 
אני מתעורר 
הלב מלא 
אני מוזר לכולם 
וזר לעצמי 
בלי מקום בעולם 
אולי צריך להיגמר 
כדי מחר להתחיל 
במקום אחר 
הגיעה השעה 
משליך גפרור בכוונה 

יומנים נשרפים 
אותיות פורחות באוויר... 

אנ'לא יודע לאן 
אני ממשיך מכאן 
פשוט מוכרח ללכת 
משאיר זאב בודד 
וערפל כבד 
תמונות על הקירות 
מדליק את האש 
ומבקש 
לא להביט לאחור 
עזה כמוות אהבה 
שלהבתיה 

יומנים נשרפים 
אותיות פורחות באוויר... 

תודה מראש!

היי אני בת 15.. מבאר שבע.. אני רוצה לספר לכם סיפור אישי שלי ואשמח מאוד אם תעזרו לי ותתנו לי עצות מה אני יכולה לעשות בנוגע לזה..

בשנה שעברה ומאז שאני זוכרת את עצמי בעצם אני ילדה חסרת ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה  עד לרצפה ברמה של אני נשענת על חיים של אנשים אחרים במקום להישען על החיים שלי.. קשה לי להתמסר לעובדה שהחיים שלי הם בידיים שלי והדברים שאני עושה היום ישפיעו לי על המשך החיים לכן אני עוצרת את עצמי מלעשות דברים מהפחד להיכשל, ליפול או מונעת מעצמי לחשוב שמא אני יחשוב מחשבה מוטעית ולכן אני נצמדת לשלילי כל הזמן אני נוטה להוריד הערכה מדברים ואין בי אף פעם תחושת חרטה על דברים שאני עושה כי אני לא מרגישה שיש לי שיקול דעת משלי מרוב שאני תמיד הולכת אחרי אחרים.. המאפיינים האלה תמיד היו בי עד ששנה שעברה הלכתי לסמינר ומשם הכל השתנה החלטתי שאני לוקחת את עצמי בידיים ועברתי שינוי, הראתי כל כך הרבה ביטחון מבחוץ אך זוהי הייתה לא אחרת מאשר מסכה.. כשגיליתי שאני מנסה לזייף את עצמי החלטתי להיות אני פשוט ושם בדיוק נתקעתי. מי אני בעצם? מה אני? מה חשוב לי? מה עושה לי טוב? מה עושה לי רע? איך מגיעים להחלטה בלב שלם ללא חרטה כלל? ואיך לעזעזל אני יכולה להרגיש שייכת????

אני מרגישה חסרת אונים תסכול ובלבול ולא יודעת בעצם מה לעשות תעזרו לי!!!!!

בוצר אור.
עוד מעט פורים, ואנחנו (אני ואתה ואתה ואת ואת ועוד הרבה את ואתה.) החלטנו לצאת למבצע שימוח.
מה עושים? קונים טופים או מרשמלו או מטבעות שוקולד, מדפיסים פורים שמח ויוצאים לרחוב. אפשר להביא לנהג ואפשר לשומר ולמאבטח ואפשר למורה וסתם לחבר שיהיה לו טוב על הלב.
@הכתרה תשע"ה

כָּל הַתְּנוּעוֹת וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְכָל מִינֵי הָעֲבוֹדוֹת שֶׁעוֹשִׂין בִּשְׁבִיל אֵיזֶה עֻבְדָּא [מעשה] שֶׁבִּקְדֻשָּׁה -

אֵין שׁוּם תְּנוּעָה וְלֹא שׁוּם מַחֲשָׁבָה נֶאֱבֶדֶת כְּלָל.

וּכְשֶׁזּוֹכִין לִשְׁבֹּר כָּל-הַמְּנִיעוֹת וְלִגְמֹר הַעֻבְדָּא שֶׁבִּקְדֻשָּׁה,

אֲזַי

נַעֲשִׂין מִכֹּל הַתְּנוּעוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים, שֶׁהָיָה לוֹ בְּעִנְיָן זֶה קֹדֶם שֶׁשָּׁבַר וְעָבַר עַל-כָּל-הַמְּנִיעוֹת, בְּעֵת שֶׁהָיָה מְסֻפָּק וּמְבֻלְבָּל וְהָיָה עוֹמֵד עַל-הַמִּשְׁקָל אִם לַעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה, וְהַמְּנִיעוֹת הָיוּ מוֹנְעִים אוֹתוֹ מִכָּל-צַד -

אַחַר-כָּךְ

כְּשֶׁזּוֹכֶה לַעֲבֹר עַל-כָּל-זֶה וְלִשְׁבֹּר הַכֹּל

אֲזַי נַעֲשִׂין מִכָּל-הַמְּנִיעוֹת וּמִכֹּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַתְּנוּעוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים הַנַּ"ל

דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה בַּקְּדֻשָּׁה, וְהַכֹּל נִרְשָׁם לְמַעְלָה לְטוֹבָה,

כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁהָיָה לוֹ מִקֹּדֶם כַּנַּ"ל.

אַשְׁרֵי כְּשֶׁזּוֹכִין לִקְפֹּץ וּלְדַלֵּג עַל-כָּל-הַמְּנִיעוֹת, וְזוֹכִין לִגְמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֻבְדָּא טוֹבָה. 


(שיחות הר"ן, יא)

מישו מכיר ספריות שיש בהם הרבה חומר על ירושלים היסטוריה וכו??

היה זמן, 

מלא חיים, נורא עוז ועלילה.

ורזי סודות-שברי מילים

נלחשו בשבט האדרה.

ואזי קול שקט נשמע,

כמין שואל אך גם חושב.

האם אדם אתה נברא,

האם הגיע זו העת?

ומלאכים אז דממו,

רק קול כנפים מרפרף.

ולמשמע הדומי

אז נראו,

רקיעים-שרפי אש.

ובעת ברוא,

יוצר חיים,

מן האפר והאדמה.

חיים יצק,

וגם נתן,

נשמת אדם,

במתנה.

ויפקח עיניו

ואז ראה,

את כל היופי

סוד נעורים.

ונשיקת נחש קטנה

אז תשימו

במחשכים.

ובעת בוא

יום השישי

זה הגדול והנורא.

ורוחות

הרים-חיים

לפני נראו

כסערה.

ובעת עוברם

אז קול נשמע

מקצה עולם

ועד סופו.

יוצרנו

גם נא בנו

וגואלם מייסורם.

ובא בורא

ובאדנת ידו

אז שלח

וגם נגע.

וכל עצם

וכל אבן

הסתיר צופנו

בחשיכה.

ובעת זו

נהי נשמע

שירת אדם

ומלאכים.

וכל אבן

וגיא נהר

חותמו לקח

לעולמים.

(נכתב בכוונה דווקא פה)

אני כותבת -קטעי דעה ,סאטירה והומור.מגיל קטן אני השנונה והמצחיקה .זאת שיודעת מה היא רוצה מהחיים .

שלחו לי הצעה מעיתון לכתוב שם -משהו שיכול לפרסם את הקטעים שלי הרבה יותר וזאת מקפצה ענקית .

אבל יש בעיה-העיתון הוא עיתון חילוני לנוער -והתוכן שלו לא וואו .אז סירבתי בנימוס.

עכשיו אני מתלבטת-ממש קשה לי לוותר אל ההזדמנות הזאת ויש מצב שהדעה שלי תשפיע על חברה שקוראים את העיתון.אבל אני גם יודעת שהסיכויים מאוד קלושים ולפרסם בעיתון כזה ...