עבר עריכה על ידי לך דומיה תהילה בתאריך כ"ז בתשרי תשע"ה 01:24
ביסוד הכל, התשובה מכוונת כלפי הרצון. התשובה היא תהליך של
עילוי הרצון. להפוך את הרצון ממגושם וחומרי לעליון וקדוש.
מתוך כך הרצון צריך להביא אותנו לעמדה נפשית שתדחוף
אותנו גם לתיקון מעשי: לבקש סליחה, להחזיר גניבה וכו'.
התשובה היא לא רק לתקן מה שהרסתי, אלא גם לא לרצות
להרוס מלכתחילה. כך גם מגדיר זאת הרמב"ם (הלכות תשובה,
פ"ב ה"א):
"איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר
בידו לעשות, ופירש ולא עשה [למה?] מפני התשובה".
גם בגמרא ידוע המעשה של ר' אלעזר דורדיא. כל תהליך התשובה
שלו היה פנימי, נפשי, בלב. הוא ניקה את הרשמים הרעים שהחטאים
השאירו בנפש שלו. יש גם תשובה לא-גמורה, אבל גם זה עדיף בהרבה
מלהישאר בחטא.
דווקא בקשר לבין אדם לחברו אומר הרב קוק באורות התשובה (בכמה
מקומות) שהאדם צריך להשתדל לתקן ככל יכולתו. ואם אין ביכולתו לתקן,
ימשיך להשתדל ולא יתייאש והקב"ה ימציא לו דרכים לתקן.
איך חוזרים בתשובה?
יש לתשובה הרבה נתיבים ודרכים, כלליים ופרטיים. ראש לכל, הכל מתחיל
בראש. בהכרה, בתודעה - בלימוד תורה. לבנות את זה ביום אחד זה באמת
קשה. ההכרות מצטברות, עד שהן נוגעות ברצון. השכל מניע את כל כוחות
הנפש, בין היתר גם את הרצון שלנו.
ובאמת, אין זה פשט המאמר "שוב יום אחד לפני מתתך". וכי אפשר לחטוא כל
החיים ואז לעשות תשובה? הרי "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין
בידו לעשות תשובה". הוא הופך את התשובה מתיקון הרע - לסיבת הרע! אז ברור
שלא זו הכוונה.
בגמרא יש דין שמי שנוזר (מקבל על עצמו נזירות) ואומר "אהיה נזיר יום אחד לפני
שאמות" - הוא נהיה נזיר בו במקום! הולכים לחומרא כי אף אחד לא יודע מתי הוא
ימות. ואולי הוא ימות מחר? אז לצאת מן הספק, הנזירות נקבעת לעכשיו.
אותו דבר גם בתשובה. כשרבי אלעזר אומר "יום אחד" הוא רוצה לומר "תחשוב כאילו
מחר הוא יום מתתך ותעשו תשובה כל יום". ככה בעצם כל החיים שלנו הם חיים של
תשובה.
ככה מפרש הברטנורא במשנה באבות (ב', י').