פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 837)

20140430125850.docx

תודה תודה!!!

20140430133941.doc

תודה רבה!

בס"ד


זה סיפור אמיתי?

מה שכן, מה שעולה מהסיפור, שה' נותן לנו הזדמנויות , למרות שאנחנו התייאשנו ולא האמנו,
אם נצא מהייאוש וניתן עוד הזדמנות, לחיים, לה'
ולא ניתן לייאוש שלנו להגיד "בשביל מה?" ולהפנות עורף, יתכן שבאמת יקרה נס. מדהים איך שה' מגלגל את המציאות, וכל מה שעלינו לעשות זה לתת לזה סיכוי.

וואו

ענווה - זה היכולת להכיר ביכולות שלך, אך מאידך לדעת שה' הוא זה שנתן לך אותם, והוא גם זה שעזר לך להגיע אליהם.

והכל נגזרת של זה...

שאלת על מחמאות - אז צריך לדעת לקבל מחמאות ולהכיר במחמאות, אבל לא לייחס אותם לעצמך אלה להכיר בזה שה' נתן לך אותם, והוא זה שגם סייע לך להגיע אליהם.

ישתבח שמו, מחכה.

זה כרוך בטיול לצפון.. אם אני אהיה עייף מדי אז לא..

אם הייתי באה זה היה שיא גינס שלי!!! שלישי רצוף!

תהנו חברל'ך

ישלי סיור בארץ בירושלים...אז אני נשארת שם...

 

(אנשים מסויימים שאפגוש, לא לצפות)

בושות!!!

בושות!!!!!!!!

 

 

אווחח /-:

נראה בדיוק למה..

למה לכולם יש זמן להגיע לזה ורק לי לא?!?! זה שיא החשוב לי אבל אין זמן לזה בגרוש

כל פעם אני מתבאס מחדש

הפעם אני מבטיח, ביום ירושלים אני בירושלים, וכל העולם יקפוץ לי!!  (סניף, בגרויות מתכונות, טיולים, צבא,קומונה ולא יודע מה)

תהנו לכם!!

אגב, אני עדיין מחפשת תשובה במה עושה לי את זה בימבה אנשים צורחים ושרים.

עכשיו נותר להתכונן לריקודגלים המוני מידי.


ואנשים במפגש~ היה לי נחמד.

בס"ד

 

הזכרת לי את חברה שלי..

 

ביומן מסע היא כתבה את המשפט הזה [היא אחרי המסע עשתה יומן יפה כזה וכתבה יפה את הקטעים שלה ועוד כל מיני שהיא ראתה..].

 

ואממ סתם נקודה קטנה..

 

המסע לפולין לא נגמר בארץ..

הוא ממשיך תמיד.

לא סתם הוא מסע החיים..

 

אני אתמול מצאתי את עצמי כותבת עוד קטע על פולין...

 

וכל השנה כתבתי על פולין.

ואני לא חושבת שאי פעם אפסיק.

 

זה לא דבר שנגמר, זה דבר שהולך איתך, בעז"ה לכל החיים.

אפילו מפחד מאד! עם הנצח רוצה גאולה הרגע!

 

אם ה' יחליט לתת לנו לקדם את הגאולה ולא בדרך ניסית אז עם הנצח ידע להתמודד עם דרך ארוכה!!!

מתהפכת מקצה לקצה כ"כ מהר... ב"ה!!!

 

 

 

מצטערת.המילה הראשונה שחשבתי.

וזה לא..
אז כן, דוסית פתוחה יכולה להחשב גם לאחת שהולכת בצניעות כמו שצריך לחלוטין , אבל בסניף מעורב שמדברת עם בנים..כמוני. ואין לי בעיה עם זה. כי אני מודעת לקושי, ולא מנסה להעלים אותו. מנסה להתקדם, אבל לא תמיד זה ככ פשוט..

למה תמיד אומרים את זה בהערכה.

למה זה טוב?

למה לא להיות דוסים עד הסוף הסוף הסוף?

 

ואני חוזרת, גם אני 'דוס אבל פתוח' באיזשו מקום..

לא שאני אומרת משו נגדך. רק למה זה טוב המציאות חיים הזאתי?

מישו ברמה דתית כמוהו, נכון? וכשרובנו דוסים פתוחים, נחפש גם כאלה ומבחינתנו זאת תהיה נקודת זכות.
מעבר לזה, אני חושבת שזה כן טוב דוס אבל פתוח. לא חושבת שצריך לדבר עם בנים רק ממתי שמתחילים לצאת, כי אז הכל בא לנו בהפוכה. כל דבר שבן יאמר יראה לנו שמחווה אינטימית וכדו'.. ואנשים שפתאום רואים את המין השני שלא כזה נורא הולכים על זה עד הסוף. לדעתי כן טוב קשר עם בנים לפני..( כמובן לא חברי אע משו כזה) אלא לדעת על קיומם, וכן לדבר איתם ברמה ההגיונית.. ונכון שגם בנות בנות 12 חיות בסרט לפעמים כשהן עם בנים, אבל אני חושבת שזה חלק מתהליך התפתחות הגיוני וכמובן שצריך להיות מבוקר, ושזה עדיף מלצאת בבום לחיים עם בנים ולחיות בסרט בגיל 18.

לא התכוונתי לפגוע ח"ו רק מאירה...

לדעתי היא דיברה בכללי שלא צריך להגיד את זה בהערכה - שאתה דוס אבל פתוח- כלומר לא הולך עם הדרך שלך עד הסוף....

ואת כבר נכנסת לדוג' ספציפית, זה בסדר גמור!(שלא תביני אותי לא נכון) פשוט אני חולקת עלייך ואין לי כוח להיכנס עכשיו לנושא הזה...

תודה על ההארה..

דבר ראשון - אחת הבעיות בשאלה הזו - היא חוסר הגדרה אחידה. כל אחד מגדיר בצורה אחרת, מה שגורם בעיקר לבלבול

 

אז בפירוט:

יש כאלה שחושבים ש'דוסים' נחשבים כאנשים סגורים, שלא מכירים את העולם שמסביבם.

לכן, כנראה, נוצר הביטוי 'דוס פתוח'. יעני אחד ששומר על מצוות ומקפיד על הכל, אבל מודע למה שהולך מסביבו, משתלב בלימודים, צבא, פוליטיקה או כל דבר אחר של קישור עם העולם - בגבול ההלכה.

 

אבל. כאן מגיע הבלבול.

כנראה מרוב הרצון לשבור את הסטיגמה של הסגירות, דוסים התחילו להיפתח לתרבות העולמית גם במקומות שלא ברוח ההלכה, ויותר מזה - שסותרים אותה.

 

לכן את יכולה לראות אנשים שמגדירים את עצמם כ'דוסים', אבל עושים דברים לא ראויים.

 

לדעתי ההגדרה של 'דוס פתוח' החיובית, צריכה להיות זו שכתבתי למעלה.

אדם שחי את הקב"ה, ולא מסתגר מפני מה שסביבו. להיפך - הוא מכיר את העולם ומשתלב בו בגלל שהוא מאמין שכך צריכים להיות חיי תורה.

 

אם לא הובנתי, אסביר יותר

אולי עדיף להמנע מלהתעסק בזה. אין חיוב של ממש להתעסק בזה.

תנסי לשקול אם זה מביא יותר תועלת או נזק.

ומגזימים בהחשבת הערך של כל העסק הזה, בגלל שחסרים ערכים במדינה, וכשלמישהו חסרים ערכים-איסתירא בלגינא קיש קיש קריא. (-כשיש רק מטבע אחד בקופסא-אז הוא עושה הרבה רעש)

הרבה פעמים אנחנו שומעים על השואה, עשרה בטבת, יום השואה, שיעורי הסטוריה, וכו'

אבל אפשר לשמוע, להיות עצובים, קצת בדכאון, ותוך יום יומיים זה עובר עד הפעם הבאה..

או שניקח את כל הסיפורים וניקח אותם לאנשהו, נחפש משהו שאפשר ללמוד מזה, משהו להתקדם בו, נעריך יותר כל דבר ודבר, נקח על עצמינו להמשיך את מה שנחתך שם, להיות הכי טובים, הכי לנצל כל רגע ורגע בשביל אותם אחינו שחייהם נגדעו בטרם עת, בגילנו, מבוגרים וצעירים מאיתנו. 
נמשיך להרים את שם ה' בעולם, מה ששם הושפל, נחזיר את הכבוד לעמ"י ...

 

אז היה להם רע. רע מאוד. הבכי שלנו לא מגיע טיפ טיפה לבכי שלהם, שהם היו ש ם הם עברו משהו מזעזע, אבל אני מאמינה שהם עכשיו לא רוצים שצאצאיהם כל חייהם יתאבלו ויבכו עליהם, אלא שנזכור. ונקח את זה למקום הכי חזק ופועל, שנמשיך. אני חושבת שעושה להם הרבה יותר נחת לראות את עמ"י קם, בונה, מאשר יושב בבוץ ובוכה...

 

דווקא ביום השואה הזה, פתאום שמתי לב שדווקא הרבה אנשים שהיו שם הם אנשים עכשיו עם הרבה שמחה, גאווה רצון להמשיך..
הייתי בטקס, שדיברה בו ניצולת שואה. אז היא מתחילה לדבר.. בהתחלה היא משבחת את הקבלת פנים שעשו לה, שהיא מרגישה בבית. אח"כ היא דיברה על איזה יופי והיא כ"כ שמחה לראות פה המון נוער, והטקס הוא בידי הנוער, והיא אומרת שמבוגרים תמיד יש, אבל מה שמנחם מה שמעודד משמח, זה לראות פה את הנוער, בהמשך היא אמרה שאנחנו ההמשך של אותם בני נוער שחייהם נגדעו אז (אני לא בטוחה שציטטתי מילה במילה, אבל היא דיברה עם המון, שמחה, גאווה, ומלא מלא התלהבות) אח"כ היא סיפרה את הסיפור האישי  שלה... פתאום באמצע היא קולטת בקהל שיש קבוצה של חיילים, ואוו איך היא מאושרת, ומתחילה לשבח אותם, וזה הניצחון שלנו וכו' ואיך היא אמרה על הנינות שלה?! שהן 2 היהלומים בכתר שלה!! 

 

ועוד סיפור שמישהי סיפרה שאבא שלה הוא ניצול שואה, ממש היה בין הראשונים בגטו והאחרונים במחנה נראה לי.. שש שנים שהוא היה בתופת הזאת. ולפני כמה שנים היא ואחותה נסעו איתו, והם הלכו למחנה בו הוא היה. והן מסתובבות שם, בוכות עצובות. ואבא שלהן, דווקא במקום הזה, מסתובב, צוחק, שמח, מברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" בכזאת התלהבות. והן שתיהן לא מבינות. כאילו, כאן הוא כמעט סיים את חייב, כאן הוא ראה כ"כ הרבה אנשים נרצחים, וכאן הוא מסתובב מאושר! אז הן שאלו אותו  או משהו כזה.. ואז הוא אמר להן, שאם מישהו היה אומר לו אז, שהוא יחזור לכאן בעוד כמה שנים, כשיש לו ילדים, נכדים, הוא היה חושב שהו משוגע! וזה הנצחון!! 
וזה חלק מהתשובה שהיא מצאה.

 

 

 

 

 

אי אפשר להחזיר אותם. אי אפשר לתת להם לעשות את מה שהם תכננו לעשות בעולם הזה. אבל אננחונו יכולים להוסיף טוב בשבילם. 

אפשר לקחת את היום הזה ליום של הנצחה. מלשון נצח. להמשיך את מה שכאילו נגמר. 

איך את רוצה לצאת מהיום הזה? זו בחירה שלך!

אפשר לצאת ממורמרים ומושפלים ופשר לצאת חזקים עם גבורה וגאווה יהודית עצומה!

אפשר לצאת כופרים ואפשר לחזק את האמונה!

אפשר להחליט שאת יהודיה יותר טובה! בכל התחומים להיות הכי הכי... ולהשקיע בחינוך יהודי וכו'...

הכל בידיים שלך!

ואם זה בקטע שקשה לך מידי לספוג הרבה זוועות בלב אז תפחיתי... אל תשמעי המון...

או שתשתפי משהי...

בהצלחה ממש!!!

בע"ה תהיי חזקה!

בס"ד

אז שאני רואה שזה מעל לכוח הסיבולת שלי אני אוטמת את עצמי וחושבת על דברים אחרים.

יש תמונה אחת מזעזעת במיוחד של איש שמחזיק את הבת שלו והעיניים שלו מפוחדות ממש. הוא קצת דומה לאבא שלי וזה מלחיץ!

באמת שפשוט אי אפשר להכיל את זה!

 

אני תמיד הייתי לוקחת ממש קשה את ימי השואה, עד שפשוט למדתי משהו שנה שעברה. זה נשמע קצת דבילי, אבל זה ממש עזר לי להתמודד-

את לא צריכה להרגיש שאת בתוך זה. את לא צריכה להרגיש שאת אחראית לנצור את כל הזכרון הגדול של השואה בתוכך. השואה בסופו של דבר זה משהו שכבר קרה, היה, עבר. האנשים שסבלו עכשיו כבר תחת כנפי השכינה וטוב להם. מה שעלינו לעשות זה ללמוד, להעביר את זה לדורות הבאים, לחשוב איפה זה פוגש אותך, לחשוב מה לומדים מזה במימד הלאומי. 

לדעתי, זה לא טוב שתכניסי את זה למקום פגיע מדי בתוכך. זה בסדר גמור לא לחוות את זה באופן הקשה והעוצמתי ביותר. המצב הרגשי שלך חשוב ממה שהיה, בקטע שלא צריך לזעזע את עצמנו יותר מדי. רצוי ומותר להיות עצובים קצת יום אחד כהתייחדות עם השואה, עם כל הדורות שבהם היתה וישנה שנאת יהודים.

 

בקיצור, אל תלקי את עצמך על זה. זה דבר קשה וצריך לדעת לאזן את הרצון היפה שלך ללמוד ולהרגיש את ההיסטוריה היהודית והשואה, עם יכולת ההכלה הרגשית והנפשית שלנו.

מסכים עם כל מילה.

תודה!

היה קשה לבוא לארץ. ויהדות פולין בכללותה היתה יהדות מסורתית, ככה שעניין הכפירה לא רלוונטי לגביהם.

ובכל זאת- זו אכן שאלה קשה.

ואני חושבת שבניגוד חריף לכמה ממדריכי מסעות לפולין שאומרים שהמסר מהשואה הוא "לא להיות שונים וזרים בעיני הגויים. להיות מעורבים בעולם", לדעתי המסר הוא הפוך- אנחנו עם שונה ומיוחד עם תפקיד חשוב מאין כמוהו וארץ שאין דומה לה, ואנחנו צריכים להעצים את מרכיבי האישיות המיוחדים שלנו. לחזק את הזהות היהודית שלנו. ההתכחשות וההתערבות רק גורמת לגויים סביבתנו להתנכל לנו ולהזכיר לנו שאנחנו יהודים ואנחנו שונים. כמו שבשואה מר מקס אייכנהובן לשם העניין שמתנהג ומרגיש כמו גרמני לכל דבר, לומד בדרך הקשה שהוא לא גרמני, הוא יהודי. אנחנו צריכים לשאוף להיות רמה אחת מעל- "עם לבדד ישכון" במידה מסויימת, ובעתיד בעז"ה להיות "אור לגויים".

אני פחות מנסה להעביר את המסר של הביקורת כלפי הדור הקודם,

ויותר מחשבות על ההווה. עד כמה אנחנו ערניים למסרים שהקב"ה שולח לנו.

עד כמה אנחנו מצפים לישועה. עד כמה אנחנו בודקים את עצמנו לפני שאנחנו באים בשאלות.

 

רציתי להעלות את הנקודה שרבים שוכחים - איפה המחוייבות שלנו לקב"ה?!

הכל נכון. זה נכון שאין שאלה שזו הייתה תקופה נוראית ואיומה. זה נכון שהגרמנים ודאי אשמים באכזריות הבלתי נתפסת שלהם.

אבל רציתי להעלות נקודה שלפעמים מרוב הזעזוע נשכחת.

 

שנזכה להיות מחוברים לקב"ה ולהיות גאים במי שאנחנו. עם סגולה בארץ ישראל.

יש גם באזור מחירים הזה..

יש כוסות שחורת שיש אלהם ציור ,ברגע ששופכים ממים חמים אז רואים את התמונה.

דבר מאוד יפה ,לא נראה לי עולה הרבה.

למורה שלי שנה שעברה עשינו גיטרה שהדבקנו עליה תמונות קולאז כזהה.. יצא מהמם!! אם היא בקטע.. המורה שלי פשוט התרגשההה.. וגם מאחורה כתבנו ברכה מהממתת!! משו על 'דע לך שכל ועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו', שזה גם ניגון >> הגיטרה [היא גם שיא המוזיקלית וזה..] וגם רועה >> מורה וזה..

 

והיה מדריכות שעשינו כזה אלבום דיגיטלי עם תמונות של השבט מל השנה, וגם כל בת כתבה להם מכתב כזה.. חלק בנות 5 שורות חלק בנות עמוד.. והם שיא ההתרגשוווו זה באמת הכי כיף. גם תמונות וגם כל אחת כתבה משוו..

Ebook

וגם בכללי..בכל מקום, הדפסה של קולאז כזה (שלדעתי..כל אחד מסוגל לעצב בעצמו)על  קנבס

 

זה מדהים..ומשמר זיכרונות ו..מדהים..

בהר הבית- המקום הכי קדוש!!!

אני הולכת מחר בע"ה לסיבוב שערים. להגיד שאני לא מפחדת? זה יהיה שקר...

באמת מפחיד מאוד! אבל אני חושבת ומרגישה שזה הדבר הכי נכון לעשות...

לצעוק לקב"ה- אבא יקר! אבא רחמן! תגאל כבר את עמ"י גאולה שלימה בבקשה!

זה פשוט גורם לי לבכות לראות איך שונאינו ימ"ש מתחזקים ועולים על החיילים והמשטרה שלנו!

בושה! פשוט בושה! זה ממש חילול ה'! אני מרגישה מושפלת לראות איך השוטרים מורידים את היהודים מהר הבית בגלל המהומות של הערבים במקום להכות אותם! ואם הם עוד יותר מתפרעים אז לירות! כן לירות! הם מבינים רק בכח...

אמן! שנזכה לגאולה שלימה בקרוב!!! כי זה באמן בלתי נסבל...

תחשבי..נכון השואה הייתה קשה והיהודים וכל האנשים שהיו באותה תקופה סבלו והרבה!

אז..תחשבי מה היא הביאה!

בזכות השואה (קצת מוזר לכתוב\לחשוב\לומר\להגיד אבל..) ישלנו מדינה! הכל גורר הכל!

אני מאמינה שלהבדיל אלפי  הבדלות הגרוש מגוש קטיף..אני מאמינה שעוד כמה שנים אנחנו נשים לב למשו טוב שקרא בזכות זה אני עדיין לא יודעת מה או שכן אבל נמנעת מלהגיד את זה כי אני לא באמת בקיעה במערכת הממשלה של ארותה תקופה או בכללי גם של היום..

אבל תמיד כשקורה משהו אז אחרי תקופה ארוכה שמסתכלים אחורה בחזרה רואים כמה נקודות קטנות או אולי גדולות שהתקופה הזאת הביאה..

 

מקווה שהבנת אותי ושעזרתי לך

אז אני פותחת שרשור חדש.

אלה דברים שחשבתי עליהם המון ורציתי לשתף..

אז מוזמנת לקרוא בשרשור שייפתח בעוד כמה רגעים

היה נחמד עם תתני מקרים שקרו

הוא הציל אותי ועשה לי כל כך טוב

תמונה קטנה

מילה אחת

 

אגב..אשמח לעוד אחת כזו עכשיו..באמת..

הציל?

פשש אפשר גם להציל מדברים קטנים - איזה כיף

 

תודה !

בדרך

זה שיום אחד הייתי ממש עצובה ומצוברחת וחברה נברה ליידי חייכתי אליה מנימוס והיא נתנה לי חיבוק אמרה לי איזה חיוך מדהחם יש לך והלכה... זה הפך את היום למקסים

נהנתי לקרוא

אני יספר משהו שקרה לי דבקה פה וזה מאד חרוט לי בזיכרון....

היה לי יום מעצבן כזה אם הרבה בכי וזה....ובערב התכתבתי פה איזה משהי ממש חמודה שפשוט הפכה לי את היום....

אז תמיד יש את האנשים המדהימים האלה וגם פה יש אותם...

שאני במצברוח לא משו, אני משתדלת להסתכל מסביב...פשוט על העולם..

רוח שעוברת בין העלים.
שמיים מלאים כוכבים.
או עננים עם צורות מיוחדות.
איך שעלה יודע לנשום.
צחוק של ילד.
פרפר על פרח.
צל שנופל בצורה מיוחדת על גדר אבנים.

מעין משו מרגיע, שמזכיר שהעולם בטבעו טוב ויפה.

אולי פה תרשי לי להגיד לך תודה סופסוףף!!!

 

אני אישית,הדברים האלה הבוקר טוב,הסמס משלומך,איך עבר עלייך היום וזה זה הכי שבעולם משמח אותיי!!!

בס"ד

ומצחיק כמה הדבר הזה צריך להיות קטן.

לפני איזה שבוע הייתי במצב רוח ממש רע !! כל דבר ביום הזה הלך לי פשוט גרוע..

אח"כ פגשתי חברה שלא ראיתי ממללא זמן!!! היא נתנה לי חיבוק כ"כ גדול שלא הפסקתי לחייך כל היום בזכותה  

סתם ילדה קטנה שעמדה וחיכה אלי עשה לי טוב!!!

חברה שבאה להגיד לילה טוב אחרי יום מעפן,

ובזכותה הולכים לישון עם חיוך

היא ידעה שהיום שלך לא היה משהו?

מכירים את זה שמישהו נותן לכם חיבוק כ"כ משמעותי, שגם אחרי שכבר נפרדתם ממנו אתם עדיין מרגישים את זה..?
או שזה רק אני?  

שיודעים להרגיש אותך תמיד....

או ללכת לספר לכולן או לרחם עלי..

על תגידי בכלל שקראת את זה!

רק רציתי לפרוק כאן אני לא רוצה לדבר איתך על זה!

כ''כ מדהים לראות את הרצון וההשתדלות שלך בשמירה והקפדה על מצוות ומנגד גם רגישות לחברותייך!!
תזכרי קודם כל שה' רואה את ההשתדלות והרצוןן..
אז מה בתכלס את יכולה לעשות?
# להתפלל לה' שתצליחי להתחזק בשמירת ל''ה ושיתן לך את החכמה להוכיח אותן בלי שיעלבו
#לשנות נושאים כדי שלא תגיעו ללשון הרע

# אם את רואה שזה לא עוזר, יכול להיות שתחפשי חברות חדשות שאת יןדעת שלא תיכשלי איתן בל''ה. נשמע מוזר, אבל ל יכול להיות שזה מה שנדרש ממך.
אני מצטטת מהספר של נצור לשונך:
1.
"המצטרף לחבורת מדברי לשון הרע, הופך שותף לפשעםוהוא נענש גם עבור חטאם. לכן, מי שיצרו מפתהו להצטרף אל קבוצת אנשים המדברים ל''ה , ראוי כי יעשה חשבון נפש לעצמו: "די לי במה שאני נענש על חטאי, למה לי להביא על עצמי גם ענש עבור חטאם של אחרים ?"
2.
"מאחר ועוון לשון הרע, לדאבון לב נפוץ מאד, בין האנשים, ראוי לכל מי שיראת ה' בלבבו , שלא להצטרף לחבורת אנשים, אם לא שהוא מכירם כזהירים בשמירת הלשון"
# להמשיך ללמוד הלכות ל''ה ביותר יסודיות ועומק כל יום וכך תתחזקי ותשמרעי בעז''ה משמיעה ודיבור של ל''ה
שיהיה בעז''ה מלא בהצלחה מקסימה
אשרייך שזה חשוב לך!!
אם את צריכ ה משו באישי, אז בכיף..

את צריכה, לא כשהיא מדברת איתך לשון הרע, סתם איזה פעם אחת לתפוס אותה ולהגיד לה שכך וכך בעדינות רבה..

אולי זה יעזור..

גם לי זה קורה המון אבל עם המשפחה...
זה כמעט כל מה שמדברים אצלנו בבית ואני לא מסוגלת להעיר להם

זה ממש משפיע

תבקשי מהן שיקבלו עליהן לקיים את מה שציווה ה' לא לדבר לשון הרע, ולעשות תשובה על מה שכבר דברו.

 

אם יסכימו-מצוין, ואם לפעמים יכשלו-תזכירי להם.

אם לא יסכימו-תודיעי להן שתעזבי אותן, ואם לא יחזרו בהן-תקיימי את דברייך.

(יעויין במשנה תורה לרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות, פרק שישי.)

 

אגב, עצתי שלא תציגי את הסבה שלא לדבר לשון הרע כדבר אישי, אלא כדבר כללי-הקב"ה ציווה לא לדבר לשון הרע, ומצד שני, כן תדגישי גם את הבעייתיות האישית שיש לך (מבחינה הלכתית) כתוצאה מהתנהגות כזו מצידן.

שמעתי סיפור על נערה בגיל תיכון,

שהייתה שומרת על דיבור נקי וכל מי שדיברה לשון הרע בסביבתה, 

היא השתיקה אותה..(בנימוס כמובן..)

בהתחלה כולם צחקו עליה ולא כל בך התייחסו.

אחרי כמה זמן כולם כבר התרגלו שלא מדברים לשון הרע בסביבתה.

גם ששתי חברות היו מדברות (לשה"ר) הם הו רואות אותה ומשתתקות,

ורק אחרי שהלכה היו חוזררות ומדברות.

 

בשביל זה צריך הרבה סבלנות ואיפוק, ולא להתייחס בהתחלה לליגלוגים והוכחות לא רצויות.

 

יום טוב. בהצלחה.

להרגיש לא נעים..אני רק מגיעה ולא מקללים ולא..ולא..וזה מציק!!!

אני לא רוצה שלא יקללו לידי..אני רוצה שלא יקללו בכלל!

וכן זה קשה..

אני נותן פרצוף רציני ואומר בכמה שיותר רצינות שאני לא רוצה לשמוע דברים רעים על אנשים אחרים ואני מבקש ברצינות שתפסיק! תחשוב שזה אבא\אמא\אחות\אח שלך עדיין היית מדבר ככה.

אני לא יודע כמה זה מתאים זה בסביבה שלך אבל כמו שאם אנשים מריצים בדיחות לא לרוח היהדות ברור לכולם שהם עושים משהו לא נכון ואפשר לעצור אותם אז גם פה! תסבירי כמה זה חשוב לך ואת לא מתכוונת לוותר ואם זה לא נגמר פשוט תעזבי את המקום לכמה דקות. רוב האנשים יבינו שהם צריכים להפסיק אחרי דבר כזה ושזה לא צחוק.

אגב המצב בחברה שבה אני חיי הוא כמעט כמו שראבק מתאר\ת אנשים יודעים שמה שהם עושים זה רע ברוך ה' ישיבה של דוסים...

חתימה

מסוג של יאוש, שאין סיכוי שאפשר באמת לא לדבר לשון הרע ורכילות, וכל אחד אומר משהו, וזה כ"כ הרבה דברים שאסור להגיד, ואי אפשר פתאום להפסיק, אז יש את אלה שמחליטים על כמה דק' מסוימות ביום שהם לא אומרים לשון הרע. וזה מדהים. אבל אני חושבת שלא כל אחד יכול לעמוד בזה, ולפעמים דווקא בדק' האלה שהחלטת שלא, איזה יום אחד, דווקא אז יש משהו שאתה חייב לספר, ולא מסוגל להתאפק, ואז אם פעם אחת ויתרת, להרבה אנשים(כולל אותי ) בפעם הבאה יהיה לך פחות קשה לוותר לעצמך, כי זה כבר לא מושלם...

אני חושבת שדרך הרבה יותר, עמוקה ואמיתית להרבה אנשים יהיה ללמוד את זה, ללמוד "שמירת הלשון" או "חפץ חיים" (שמירת הלשון זה על החשיבות והחובה וכמה נורא זה לא לשמור על הלשון, וחפץ חיים הם ההלכות (אני ממליצה קודם חפץ חיים)) ואז בטבעיות נזהרים יותר, ולאט לאט מתקדמים גם למקומות שקשה להתאפק בהם. את יכולה להציע לה שתלמדו ביחד כל יום או כל כמה זמן, קצת, ואז פתאם זה נהיה הרבה יותר קל, ופחות בשמיים....

 

שנזכה לשמור על לשוננו ולאהוב חינם!!!!

בס"ד

 

בשבילך זה זלזול, בשבילו זה נורמלי.

 

לא רואה את הבעיה..

יש מקומות שזה יראה מכובד מאד ויש מקומות שלא.

 

 

 

 

גם צניעות, אבל גם בגלל שזה יותר נוח (ויותר יפה, כן כן)

 

למה למען ה' זה מתפרש אצלך כזילזול??

אין בכלל מה להשוות בין חולצת יומיום בשבת וחולצת טיול בארוע לשורש עם גרביים..

זה שלוכי כזה..

דבר ראשון כי זה הכי נוח לי!
דבר שני ככה אני נוהגת מצד צניעות..
ולפי דעתי גם לבוא עם טבע נאות בלי גרביים שזה נראה בשבילי כמו נעלי בית לשמחות זה לא מכבד ולא יפה!
לכן אני אגיד למישהי משהו על זה?
לא!!
כי כל אחת תלבש מה שנוח לה ומה שמתאים לה וזהו!
אין עניין להכנס לחיים של אנשים אחרים!!

בס"ד

לא נכנסתי לחיים של אף אחד, ניסיתי להבין
מה העניין בזה, ובלהגיע כך לאירועים.

אפשר לשים גם נעליים או נעלי בובה עם גרביונים מניילון

זה עניין של נוחות...
לא נוח לי אישית ללכת עם נעלי בובה והנעליים הסגורות שלי של שבת גם לא נוח לעמוד איתם יותר מדי על הרגליים ולכן אני לא לובשת אותם..
ואין פה שום עניין של זילזול!!!

לבוא עם נעלי ספורט או נעלי הרים לשמחות!
וחוץ מזה שנורא חם עם זה בקיץ!
ושוב,
אני לא אגיד לאנשים מה ללבוש או לנעול כי לפי דעתי האישית זה לא מכבד..
זה לא ענייני וכל אחד יעשה לפי ראות עיניו!
(או יותר נכון לפי נוחות רגליו..)

|לא הולך עם שורש וגרביים|
|התרגלתי למראה..|

יש הטוענים שגם טבע פתוח זה כפכפים.

כל חברה והגדרתה.
למה מרגיש לך ככ זלזול שורש עם גרבים? לא הבנתי.

בס"ד

'הכיבוד' זה להיראות מכבד, ונעל נראית מכבדת
יותר מסנדל(בעיקר שורש ודומיו) עם גרביים.

מה אכפת לך מה היא לובשת, אטולי היא לא יכולה לקנות עוד זוג ויש לה רק שורש, יש דבר בעולם "תדון בן אדם לכף זכות" היא מעדיפה לבוא לשמח חתן וכלה    ןלא לבוא בכלל, הגיע הזמן שכל אחד יסתכל בגרביים שלא ולא מה שהשני לובש, ואומר, ונושם  כצת להתבגר כבר ולהפסיק אם כל הרכילות המסריחה בעולם   , תבדקי אם בכלל היא במצוקה במקום לקטר ולחטט

צניעות זה גם לבנים לא לבנות.

ומשתדל ללכת עם חולצה ארוכה (אולי חוץ מכשאני עובד) ואני מקפל לא מעבר למרפק.

 

 

לא הבנתי מה הבעייה לבוא ככה לבת מצווה של אחותך?

עוד רגע זה יגמר ברצח.

ברצינות זה פשוט יותר נח. אני אישית הולך בנעליים בגלל בעיה בכף הרגל. אבל פעם לא היה מצב שאני בנעליים רק סנדלים. גשם שלג לא משנה שום דבר.
אני גם חושב שלהגיע לאירוע בחולצה לא מגוהצת זה לא כל כך נורא. אני אישית לרוב הולך בפולו לבןבשבתות ככה שלא ממש מפריעה ללי לדחוף את הבגדים לתיק

ובס"ד


עכשיו בלי טון של כעס!

* התופעה של סנדליים עם גרביים היא די נפוצה וזה מעניין אותי לדעת איך העניין הזה התפתח. (לא חם?)

* אז בסדר, זה כבר לבוש סטנדרטי ומקובל- יחסית זה עדיין לא סיבה לחשוב שזה מכובד,
נראה לכם הגיוני להגיע לחג עם נעלי הרים?
אז למה סנדלים עם גרביים זה בסדר?
והבעיה כאן שזה לא מתאים, זה מתאים לבחוץ, ליום חול, מה לעשות שהמראה של זה אה..
(אם הרבה אנשים עושים משהו זה לא אומר שזה נכון)

רוחללל!
קודם כל לא דיברתי עליה ספציפית, הבאתי אותה כדוגמה.
וקצת לא נעים לי איך שתקפת אותי(תדון כל אדם לכף זכות, זוכרת?)

פשוט נהנתי מהעצבים המרובים.

התפתח בעיקר מצד הצניעות. כן גם לבנים יש הסוברים שיש בעיה בעקב מגולה

ובאופן כללי את נורה לחוצה הנעלי הרים שלי עולות 600-900 בשנה שנה וחצי ואני קונה בעודפים כך שבאמת אין לי כסף או רצון לקנות גרבי שבת במאתיים שקל נוספים כל חצי שנה. אני גם בשבת וחג בנעלי הרים ואם זה מפריע למישהו אז הוא יכול לנסח פניה בשלושה העתקים ולתלות על המקרר

זה כמו שחברות שלי לובשות את הסגנון הזה של "נעליים צבאיות" בשבת. לא,לא,לא,לא. זה מזלזל בשבת וסתם באירוע.

 

 

 

 

 

 

~~~דעתי הבלתי מחייבת: זה ממש מכוער,מזעזע, מגעיל ומכוער. ומכוער. בכל זמן. איכס התייאשתי מלהבין איך בנות לובשות את זה~~~

 

 

~~שוב דעתי הבלתי מחייבת: איכס~~

וסנדלים..

 

כל אחד והטעם שלו.
אם את שואלת איך זה התפתח- פשוט מאוד, שורש מזוהה עם דוסים, והצנועים שבינינו מוסיפים לזה גרביים.
באותה מידה שאני לא אוהבת את זה, אני לא אוהבת את הנעלי עור הרטרו שלובשים עם גרביים באורך כאפות ביקום מקביל. כל חברה, והאופנה שלה.

בקיץ קשה לכת עם נעלים כי זה חם

אז הולכים עם סנדלים אממה זה מטנף את הרגלים

אז הגרביים מונעים טינופת מהרגליים 

 

שורש עם גרבייים זה מושלםםםם  !
חח בעיניי זה משדר צניעות פנימית של האדם וזה ניתן להערצהה!!!

אני חושבת שאדם שמתרגל לכללי לבוש שלו הולך איתם לכל מקום, גם לחתונות.
לא נכנסת ל'אם זה אלגנטי או לא' מאחר ואני בשבת הולכת עם טבע קבוע בלי להתחשב של מי החתונה או הבר מצווה
אפשר לשים דברים מכובדים וזה.. אבל זה קצת מרגיש שונה מהמהות הפנימית  (רציני!)

קיצור, אל תזלזלו בדבר כ"כ מקסיים! וכשנתחתן אז נדבר

הייתי בחתונה שהכלה הייתה עם רדבק.

|שוקלת להתחתן עם טבע|

אמ
אבל מסכימה. יש משו חמוד בשורש ובגרבים

אבל של קרובי משפחה!!
לגבי נעליים לכלה עצמה זה כבר עניין אחר שמים נעליים אלגנטיות כלשהן ובריקודים מעיפים אותם

שורש וגרביים יפה רק לבנים אבל אני נותנת אישורים באישי גם לבנות דוסיות במיוחד !

לק"י

לא משו אלגנטי מידי.
בתחילת הריקודים העפתי אותן.
ובשלב מסויים עברתי לשורש (חדשות!).

זה מה שאני אוהבת וזה מה שנוח לי.
נעליים סגורות אני לא אוהבת, אז בחורף אני נועלת או סנדלים וגרביים או קרוקס עם פרווה.
ואז לאירועים אני לא אלך עם הקרוקס..אז נשארו שורש וגרביים.

יש לדבר ם\שם