מחשבה שעלתה לי בעקבות ההתנדבות אתמול-
אני חדשה בהתנדבויות נוע''ם, והגעתי כשאני בטוחה שיהיו מלאא בנות.
ומסתבר ש-20 בנות זה שיא...
למה לי זה ברור שהתנדבות זה חשוב, ואם יש אז ברור שממש משתדלים לבוא,
ולשאר הבנות (ושאר האנשים בפורום) זה לא ברור?????
שתבינו-יש לנו כוח א-ד-י-ר בידיים שלנו!!!
עם ישראל מחכה לנו!!!!!
אני רוצה באמת תשובות!!!!!
חחח נפלתי חזק קצת... סורי;)
Look Smile
חחחחחלא הגעתי חלילה כדי לשפוט אתכם!!!!
אני לא מכירה אתכם, ובטוח היו לכולם סיבות!!!!!!!!!!!!
רק באתי להעיר אתכם!!!!!!
זה לא מציאותי שיגיעו 20 בנות מתוך לוידעת כמה (בטוח מלא) שיש פה!!!!!
מי שחושב כמוני, שיגיב!!!!!!!!!
יש לאנשים מספיק סיבות למה לא להגיע.
אני הייתי פעמיים בהתנדבות, ותאמיני לי, הספיק לי לכל החיים.
לא כולם אוהבים תהתנדבויות האלה.
את אוהבת? מצטיינת. לכי אנחנו לא.
מותר לנו? או שצריך לקבל אישור מהמלכה המכהנת?
ואם רוצים להעיר אנשים לא עושים את זה עם כיתוב אדום מודגש.
וכל אחת משתדלת כפי יכולתה.....
סגולה להצלחה!!טוב לשמוע ממך בחורה
התגברת על מחלת הטנגנסים ?? 
רייצ'ל=)ממש לא.
אני אחת שלא בנויה להתנדבויות. סבבה?
סבבה.
באנה לפעמים לא בא לי על התנדבויות..
20 בנות בהתנדבויות זה המון.
צריך להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין.
שנזי מנסה להוציא אותנו טיפה יותר למעשיות בתכל'ס, אח"כ לכו תחפשו התנדבות מאורגנת בהמשך החיים..!
אני פשוט עוד בקושי נמצאת כאן אז גם בעניין מערך ההתנדבויות אני לא בקיאה אבל, מה דעתכם שנמשוך אנשים יותר ויותר לכאן?? (בקטע של 'בואו באמת נגייס את הכוחות של כל מי שסביבנו')
תחשבו על זה..
יכולה... א- כנראה יש לי עיסוקים אחרים חשובים לא פחות.
וגם אם לא זה שיקול דעת שלי.
וזה שאני לא באה לא אומר שאני לא בעד התנדבויוית, גם אל תשכחי שבכל זאת זה להפגש עם אנשים ווירטואלים...
(למרות שאני כבר מכירה חלק...
)
ב-זה אווטינג. וכן, אני מעדיפה להשאר חסויה(עד כמה שאני חסויה כי יש כאלה שכן יודעים מי אני...)
קיצר- באמת לא לשפוט... ו20 בנות זה באמת יפה ומכובד להתנדבות שמארגנים דרך האינטרנט...
ג-את נשמה! סליחה אם זה נכתב קצת תקיף... מתנצלת... זה מראה שיש לך נפש טהורה!
אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא ברור מאליו שאנשים מתנדבים... וצריך להעריך את מי שכן...קיצקץ באמת אני חושבת שאת נשמה מיוחדת!!
*נא לא להסיק מהנ"ל שום דבר עליי!!!
אם הבעיה היחידה שמפריעה לך היא אווטינג, אז יש בנות של-א מזדהות.
מזדהות בשמן הפרטי בלבד, ולא בשם הנייק המיצג אותן בערוצנו הקט.
כך, שנשמח לראותך בהתנדבות הבאה.
ושנצ'י - אמרתי לך את זה כבר בערך..
הפורום מיסודו הוא מקום ווירטואלי. זה מטרתו. זה יעודו.
אנחנו, קבוצת אנשים פרטית החליטה לקום ולעשות. לקום ולהוציא את הכוחות שלי, ושל כל אחד מהכוח אל הפועל.
אז מה נוצר? קבוצת חברה שפיצים המתאגדת סביב מקום העונה לשם - נוגה.
להתנדב זה חשוב מאוד, ואני מניחה שבנות שפה עושות את זה גם לא תחת המסגרת שלנו..
וגם יש בזה משו טיפה מפדח (למרות שבעצמך ראית שלו, ושאנחנו ממש ממש חמודות ) לבוא במסגרת טיפה מוזרה כגון אנחנו.
עד כאן - סינגורי. ושלא ישמע מפה שאינני מחבבת את ההתנדבות שלנו. זה אחד הדברים המדהימים!! ואני לא סתם באה ולוקחת חלק.
וכן, אני הכי מסכימה איתך בעולם. אנשים ואנשות, עם ישראל צריך אותנו!!
אתם פנויים, ויש התנדבות נוגה? או עזבו פנויים. שמעתם שיש התנדבות - תפנו תלו"ז!!
תרגישו חלק. תהיו. תאמינו שבאמת היינו רוצים להתנדב במסגרת חודשית ולא רק בחגים. אבל אילוצים גאורפים.
תבואו. תבואו. תבואו.
זה חשוב מאוד. וזה כייף. זו קבוצה מדהימה!! תשאלו את החדשות, אנחנו ממש ממש זורמות וחמודות
חברים חדשים לחיים - מובטח. אתם תברכו אותי בסוף.
[אה. והכל נוסח פה בלשון נקבה בשל חוק האפליה המתקנת בלבד. ]
רות סוף.
ובואו!!
להבה=)
טובי =][=בס"ד
מסיבות כאלה או אחרות.
כל אחד ומה שמתאים לו.
אם לי מתאים לפעול מהבית שלי בשקט בתחום מסוים בלי לצאת ולשמח או משהו, אז זה מה שמתאים לי וזאת תרומתי הצנועה למאמץ.
לא רואה בזה בעיה ולא חושבת שזה אומר שלא ברור לי שלהתנדב זה חשוב.
יש סוגי התנדבויות שלא מתאימות לכל אחת...
או שיש אחת שתעדיף, עם כל הכבוד להתנדבויות נוגה, להכין משהו לבית ספר שלה
או שלא תוכל להגיע כי היא גרה רחוק,
או כי זה בתחום שהיא ממש לא יודעת מה לעשות איתו כמו ילדים בעלי מוגבלויות או זקנים...
לא חסרות סיבות.
עשרים בנות זה יפה.
מאוד.
גם כשאת מוציאה התנדבות, שבאים אליה מבחירה, מבית ספר..
לא תמיד יצאו לך יותר מעשרים.
וזה מאוד יפה.
מה גם שאני לא בטוחה שיש הרבה מקומות שמכילים יותר מעשרים- עשרים וחמש בנות ביחד...
בקיצור, אל תשפטי, שמחה שאכפת לך אבל לא כל כך מסכימה איתך...
בכל אופן כל הכבוד על האכפתיות .
בעניין,
אז לא להתלהם מהר..
אני לא חושבת שהיא כתבה מתוך תקיפה, אלא מתוך סוגשל כאב.
לא מתוך ביקורת, אלא מתוך רצון להרים את המוטיבציה..
כל ביקורת ואי-הסכמה אפשר לומר בצורה נעימה.
היו כאלה שעשו את זה, אבל חלק מהתגובות פה די פוגעות ולא נעימות.
כל מי שאמר לא לשפוט - אתם בעצמכם שפטתם אותה עכשיו, ואמרתם שהיא ביקרה אתכם במקום להסתכל בצורה חיובית שאולי זה נכתב מתוך כאב מסויים..?
ובכלל - ציניות ושפיטה לשלילה במקום הסבר בנועם.
לא לשכוח שאי אפשר לשמוע טונים בכתב. מייד לקחתם את זה בצורה מסויימת.
מה עם לדון לכף זכות?
כאב לי לראות את זה
באמת סורי שהייתי טיפה צינית. ונגד השאלה.
היא באמת ממקום אכפתי. שנצ'י שכוייח על ההארה. הלוואי ובזכותה עוד בנות יחליטו לצאת מהמחשב ולהתחיל לבוא.
אני לא מרגישה לא נעים לשפוט אותו.
עמך הסליחה.
לא חושבת שכתבתי פה בצורה צינית.
אני אשמח לא לקבל חזרה תגובה כזו.
זה לא נעים בלשון המעטה.
בננית, וכולם -
תגובתי המפרגנת לבננית היא שלמה לכל דבר.
שום ציניות. שום נעלים.
<ר>
באמת תגובתה הייתה במקום. ותודה שהעלת אותה.
אין לי מושג מה הפוטנציאל של כמות הבנות... אבל אני חושבת שכן יש לנו כוח עצום... כן, גם ל20 בנות יש כוח עצום... אבל יאללה.. בואו נרים את זה ורק נגדיל כמה שיותר!!!!
אני גם לא כ''כ בנויה להתנדבויות...לכן נצמדתי לבנות מתלהבות כאלה ששיא הזורמות והיה לי שיא הכיף... ואז זה גרם לי גם כן קצת להיפתח!!!
ורק שתדעי, 20 בנות זה הרבה!
לא כל מה שברור לך ברור לכולן.. 
אשרייך צדיקה שזה ברור לך..
ויישר כח על ההתנדבות האחרונה.. פנינה י'ענקית!!
בס"ד
אני לא הגעתי כי היתי עמוסה באותו יום.
זה לא קשור ל:לא מבינה כמה עוצמה ישלנו בידיים..
צבי-ליזציהאחרונהבע"ה שנזכה להמשיך ולהתנדב ובקבוצות גדולות ואיכותיות. ושנזכה לא לשפוט אחרים ושלא ישפטו אותנו. שפיצים כולכם(/ן)!!! אין עליכם נוג"ה!!!
(רק משו קטן לאישה חרסינה - אאל"ט היית די מזמן ודברים השתנו אבל כמובן שזכותך ואני בטוח שאת מתנדבת בדברים אחרים. ב"הצלחה.)
הם מוכרים מאוד -יש להם מתיחות מזה טובות !!מיכל =>See the painאחרונהלפעמים אני תוהה בשאלה האם אין כמו החופש? אולי עדיף שיגרה?
תשובות יתקבלו בברכה!
גיברת פלסף.
תכלס זה תלוי למי ..מיכל =>צריך שיגרה, אפשר לעשות שיגרה של חופש
אני מסכימה איתך אבל אם היה לימודים שלוש פעמים בשבוע מ9 עד 1 בבוקר עם ממש קצת שיעורי בית היתי שונאת את החופש...
ולא הופך לשגרה...
אם לא יהיה לנו חופש אנו נתפחלץ...אי אפשר להיות כל הזמן בשגרה בלי מעט שחרור והנאות...
חופש ארוך ובילתי נגמר?ככה זה ניראה)
הייתי חולה כמה שבועות ז-ו-ו-ע-ה כמה אפשר ליהיות בבית???
שגרה זה חשוב...להבה=)ומצד שני- אפשר תמיד לעשות כיף גם בלימודים, כאילו- בתוך השגרה.
נראלי זה תלוי איך מגדירים חופש, ואיך שגרה..
יודעים מזה?
הילדים אשכרה לומדים בבית (צריך אישורים וכו' זה לא כ"כ פשוט)
אני מרחמת עליהם!!!
איך ההורים שורדים- אינלי מושג!!
והילדים עובדים קשה מאוד כדי שלא יהיה משעמם
חופש זה דבר מבורך, אבל הלו, שיהיה במידה...
ובכלל תלוי איך מנצלים אותו...
אבל מתישהוא חייבים כבר לימודים..! אני לפחות-זה דבר שאני לא מצליחה לשרוד איתו.. (וזה לא שאני חתיכת חננה) אני דווקא אחת שמבריזה הרבה מהבית ספר ומהשיעורים
Look Smileאתה רוצה לעשות משהו זה לא נראה לך או לא מתאים וכול זה ?
כדאי שתראה את הסבתא הנחמדה הזו -
בהצלחה
:זה גדול!! למרות שזה ריקוד נשים!!ליק המדליק123במידע ולא אני יורד את הסרט .
אני ברצפה פה See the painבס"ד
מה שבטוח- היא עשתה לי את היום.
|מתגלגל מצחוק.|
אויש אני מתה על סבתות!!! 
יווואווווו...היא לא אמיתית גיברת פלסף.Look Smileחח יש פה מישהו שאמר שהוא לא יודע לירקוד???....מיכל =>
דיי חזזזקקקקק!!!!!! קלטתם את השכיבות סמיכה חחחחחחחחחחח???
חברה יש לזקנה הזאת קצב 
היא גמרה עליי !!!!!
Look Smileאחרונהקניתי את הדיסק להיות מחובר ויש שם 2 שירים על ההתנתקות. סביר להניח שהרבה מכירים אותו.
הקשבתי באמת למילים ופשוט התחלתי לבכות. זה מחריד..
איפה ניגנתי בקיץ האחרון
אהרון רזאל
"אז איפה ניגנת בקיץ האחרון", שואלים אותי המון
"ראינו אותך עם גיטרה על חופי הים התיכון...
איך נכנסת? איך יצאת?.."
איך הוציאו אותי יותר נכון...
כבר חורף, וזה עדיין עושה לי קצת מחנק בגרון.
ניגנתי עם איזה חבר בגן משחקים
שבו ילדים לא ישחקו שוב יותר...
ניגנתי על דשא איך הם רקדו, הצעירים...
היום רק רוחות משתוללות שם בין השברים...
רקדנו ביחד עם משפחות סביב לשולחן השבת,
בתים מלאים אהבה ואור...
זה לא ריגש את הדחפור.
עברתי ליד בית ריק
בחוץ ישבה אישה מלאה דמעות שלא מבינות...
הסתכלתי בפנים וראיתי שהאורזים, לפני שעזבו,
הספיקו לכתוב איזה משהו על הקירות.
ואף אחד לא יקרא את מה שכתבו,
כי עשו את הבית כולו גל של עצמות, עיי לורבות.
אך הכתובת עוד נמצאת על הקירות.
אז אל תשאלו אותי איפה ניגנתי בקיץ האחרון
כן, הייתי שם על חופי הים התיכון
בין הקינות והתהילים, שירי האמונה והביטחון,
שרנו עוד פעם ועוד פעם עד הרגע האחרון, את הבית ואת הפזמון...
הרסו את הבית - נשאר הפזמון
הנה הפזמון שמזדחל מבין הריסות הבטון
הרסו את הבית - נשאר החזון
הרסו את הקיר, נשאר האוויר, איפה שהיה החלון, איפה שהיה החלום,
אפשר עדיין להביט דרכו ולחלום.
עברתי עם הגיטרה גדרות ומחסומים, אמרתי להם
"אני רק מבריח צלילים שמחים לאנשים בימים קשים"
ונקרעו לי שם המיתרים מרוב שניגנתי
ואין לי כוח עד היום לשים חדשים...
אפשר לנגן גם שנקרעים המיתרים,
אם אפשר לקרוע אנשים מהבתים...
ליבנו עוד קרוע לגזרים.
באתי לקבוצה של צעירים,
הבאתי תופים וממתקים, היה מאוחר...
הם לא רצו כלום, עמדו סביבי, אך לא ממש היו שם.
מנסים לא להביט אל המחר
כי ביתם ארוז והוריהם כבר עזבו
איפה זה שם אותם בעולם?
חזרתי לאישתי שחיכתה באוטו.
נסענו לשירת הים.
אז אם כבר שאלתם איפה ניגנתי בקיץ האחרון...
אבל אתמול ראיתי איך שבונים מגרש משחקים חדש..
ליד ביתי ממש מול העיינים,
וכשניגנתי שיר שקט למגורשים יום אחרי אמרו לי
"תן קצב, רוצים לרקוד עד השמיים"
האמונה הפשוטה שהכל בידו נותנת בנו תקווה.
איך אפשר להיות עצובים שמסתכלים וכל כך רואים
איך הולכת ונבנית, איך הולכת ונבנית לה
איך הולכת ונבנית ירושלים!
או אווה אואו אוהו אוהו
שירת הים
כשיבואו לפנות את ביתי ימצאו אותי כאן, על הים, מנגן על החול הנצחי.
לידי ילד קטן, מכין לו משהו לשתות ואומרים שהמפנים מתקרבים, לשער הראשי.
המאהל הזמני, אמהות צעירות,
מכינות את ארוחת הבוקר ביד אחת,
כי ידן השניה, את ידן מחזיקות,
כי הם היו לא מזמן בעצמן ילדות, קטנות ושמחות.
מי שלימד אותן לקשור מטפחות,
הוא זה שלימד אותן להיות אמהות,
ואותי מלמד שוב ושוב, כאן על הים,
שאין עוד מלבדו.
כשיבואו לארוז את ביתי
ימצאו אותי כאן, על הים, מנגן
השקיעה הניצחית,
הם יורידו תמונות, גם מזוזות
יכניסו ספרים, אלבומים, ימלאו ארגזים
מקרטון, אלפי זכרונות,
ופתאום הכל, נעשה לי קליל,
כל הדברים שהיו לי יקרים,
יש שלווה בליבי, כאילו לא שלי,
כל מה שנבנה ויורד לטמיון, אחרי שנים.
ומי שלימד אותי לחפש מנגינות,
הוא מי שמלמד אותי בכל מיני צורות,
אם אפשר לבוא ככה סתם,
להרוס את ביתי,
אז אין עוד מלבדו.
כשיבואו להרוס את ביתי,
ימשיך לשבת לי כאן, על הים,
וההוי-ה כולה תלחש לי סודה
שאין עוד מלבדו.
הקטעים ששברו אותי מודגשים.
פשוט מזעזע. הרבה זמן לא בכיתי ככה...
והנה ביוטיוב:
https://www.youtube.com/watch?v=0eJs6LMrY-I
זהו, רציתי לשתף.
כואב כלכך.
"אם אפשר לבוא ככה סתם, להרוס את ביתי,
אז אין עוד מלבדו."
סליחה על הדיכאון על הבוקר.
וכשאתה צריך לבחור עם להסגר ולהפוך לדמות בלי רגשות או להשבר.
רק התחלתי לקרוא כיאין לי את הכוח להמשיך.נשמה.אלף חיבוקים.
מיריצ'י =)תתחדשי נשמה שאתת !!!
ושבע"ה נתבשר בשורות טובות..
מתחילת שנה הכל היה מעולה ב"ה. הייתי עם כוחות של אלף סוס, ומלא מרץ ושמחה ובטחון.
ועכשיו כבר איזה כמה שבועות אני מרגישה קווץ' (ביידיש- קוועאץ'). אני די עייפה, וקצת איבדתי את האמונה הזאת בעצמי שאני יכולה לעמוד בכל מיני סיטואציות ולהיות מי שאני באמת.
בא לי קצת להתקפל. אבל אני ממש לא רוצה לרדת מהמקום הטוב והמספק שהיה לי עד עכשיו.
כאילו קצת נטשו אותי הכוחות, שהם כמובן לא סתם נחתו עליי, אלא רכשתי אותם במאמץ.
ולפעמים אולי זה טוב לקחת קצת צעד אחורה ולבלות תקופת איכות עם עצמך, אבל הבעיה שזה לא מתאים עכשיו!
מחר לדוגמה, יש לי מיונים מוקדמים לשירות לאומי מסויים שאני מרגישה שממש מתאים לי, אבל אני ממש לא בראש של בואו אני אראה לכם מי אני...
מבעס אותי שהחג הזה, שכל העניין שלו זה גבורה, כוחות נפש, מילוי מצברים, הארה של הימים החשוכים האלה- לא השאיר בי רושם ממשי, לא לימד אותי משהו חדש על עצמי.
אבל עוד לא מאוחר, והנה אני מגיעה לשאלה המיליון דולר-
למישהו יש תובנה, רעיון, עצה, למצב שלי,
ועדיף משהו שהסגולה הפנימית של חנוכה יכולה לעזור בו?
לשמור על הנר,כל יהודי הוא בעצם נר,חח את הקטע הזה אני אוהבת:ששומעים דברים לא יפים(לשון הרע),לשמור על האוזניים(להכניס אצבעות או פשוט לאטום אותן)כשרואים דברים לא יפים,לשמור על העינים(לשים את היידים!)וכשאומרים דברים לא יפים לסגור את הפה!חח קיצר יש לך אור ענק הבעיה היא שאת לא שומרת עליו מספיק,קיצר אל תתני ליצר הרע פתח!תמשיכי להאמין בעצמך כי בתכלס זו הסגולה הכי טובה מכל הסגולות,להאמין בעצמך.ואל תתייאשי,את פשוט צריכה להבעיר קצת את הנר,להדליק אותו.(בעזרת:שיעורי תורה,לימוד תורה,דיבור עם ה',עבודת המידות.)וחלק מזה שמעתי מהרב רביד נגר! מקווה שעזרתי בע"ה
אני מנסה להתגבר!!!! 
דרך אגב מי שרוצה לגהץ את הכרטיס אשראי של אלה שידבר איתי
יודה ובנצי אכלתם אותה בעצם לא אכלתם אותה אני אכלתי אותם היה טעיים! איזה סופגניות!!
חברה היה מעולה גם באריזת מזון (והבא שקורא לי מקושש אני מקושש אותו)
ואצל האישה ביכלל ניכנסתי למצב כפית מזל שהיא לא ראתה את זה
היה גדול תודה לכולם!:
Look Smileכפיר גולן 21
זה שנזרק באוויר והגיע לי(ע)ד תוך תרגיל אקרובטיקה מדהים הכולל סיבובים וגלגולים, מתיחות וקיווצים?
צבי-ליזציהאשכרה רוב מה שעשיתי היה פשוט ללכת וללכת וללכת ולסוע באוטובוסים . אה, ולאכול פיצה ופלאפל. ואת הראש של המקושש .
בן-ציוןאני ניקיתי אחריך!!!
פעם הבאה אתה מלקק את הרצפה!!! מקוש"ש!
ועוד לא הבנתי איך הצלחתם שלא למצוא את הבית אבות... ואיך החלטתם ללכת לשמח זקנה חולה(כל הכבוד על הרעיון, אבל עדיין...)
וד"א: כל הזכויות שמורות על מקוש"ש! לבקש רשות לפני
בן-ציוןאתה שמעת את זה ממני!
אל תשקר!!! זה שלי!!!
???מיכל =>למשל איזה אובייקט מסויים בתוך ארנק מסויים.
ולכן לא היה לך זמן לחשוב על זה. למרות כל הטענות שלך שאתה מסוגל לעשות כמה דברים בו זמנית - כשאתה עושה את זה, האפקטיביות יורדת בכל אחד מהדברים. ולכן: זה שלי
יוסי פשוט ילד מוכשר, ועל מנת לחנך אותו הוא נקרא כך
אז ככה.. קניתי Galaxy ace gt- s5830i , ואני רוצה לעשות שידרוג תוכנה.
אני הורדתי Samsung Kies , וכשאני מחבר את הפלאפון למחשב, ונכנס לתוכנה, זה כותב : "חבר התקן"..
מישו יכול לעזור??
זה המקסימום שאני יודע....
אם אתה רוצה משהו יותר רצינית, לך לפורום מחשבים וטכונולגיה. שם יותר מבינים בזה.
בהצלחה!
פלאפון.. לפני שבוע..
א. זה לא הפורום הנכון, אז פה אין אנשי מקצוע שיעזרו לך - אל תצפה ליותר מידי.
ב. מה שיכולנו לענות - ענינו. בבקשה אל תתלונן.
בס"ד
ב"ה לכולם יש חברים כאלה ואחרים
החבר'ה בחיים, הם דבר כ"כ חשוב במהלך החיים ...
האם יכול להיות חבר שהוא לא באמת חבר ?
ובכלל מי הוא חבר טוב ...
מה הופך אותו לחבר טוב ?
מה דעתך ?
נתי
--מתנחלת איפשהוא--- בטח שיכול! יכול להיות מישהו שעושה כאילו הוא חבר שלך, אבל בעצם הוא חבר של החפצים שלך (זה לא קורה הרבה ב"ה ) ויש גם חברויות רופפות כאלו שחברים סתם אבל לא באמת
---חבר טוב (לדעתי ) זה מישהו שיודע להנות איתך ולדבר איתך ולהיות איתך, אבל גם לדעת לשחרר לפעמים ולא ללחוץ מידי... חבר טוב זה מישהו שעוזר לך כשאתה צריך
ושטוב לכם ביחד
לא יודעת לנסח טוב תבינו בערך 
Look Smileללא ספק נכון
יכול להיות הרבה סיבות לכך ,חוץ מהחפצים .
שטותאני חושבת שחברה טובה זאת אחת שאני מרגישה בנוח להיות לגמרי אני לידה
עם כל החסרונות שלי אחת שתקבל אותי איך שאני
חוץ מזה צריך חוש הומור משותף וכמה תחומי עניין משותפים כדי שגם יהיה כיף איתה
ואצלי ספציפית זאת צריכה להיות מישי קשובה רגישה ואכפתית
Look Smileבגדול לכול אחד יש את החסרונת שלו ...
לכן שני הצדדים צרכים לקבל
האחד שיכול ליראות את זה
כאב מאחורי החיוך שלך.
אהבה מאחורי הכעס שלך.
היגיון מאחורי השתיקה שלך.
הוא החבר הכי טוב
Look Smileזה עניין שקשור באינטליגנציה רגשית יותר מאשר בחברות
נגיד חברה שלי..היא משו מדהים בחיים לא ראיתם כזאת חברות בין אנשים
אבל בקטעים של רגישות היא גבר.
אבל בגדול, מישהי שאני מרגישה בנוח לספר לה הכול, להיות לידה מי שאני באמת גם אם זה לא מקובל בכלל,
וגם אם אני לא אדבר איתה שבועיים, כשאני אפגש איתה זה יהיה כאילו ראיתי אותה לפני שתי דקות..
ומשפט מסוים שנכון לגבי אדם אחד הוא למרי לא נכון לגבי אדם אחר.
ואני ממש מסכימה עם rjk2.
מישהי=)אם מישהו רוצה להוסיף משהו או לחזק מישהו
אשמח אם הוא\היא יגיבו
קשה לי לראות חבר'ה שמתווכחים על נושאים ברומו של עולם (מתבטא בעיקר בפוליטיקה והשקפה דתית), אבל רואים שעולם הערכים שלהם פשוט מעוות.
אני מתכוונת מבחינת מידות.
לדוג' מידת השנאה.
זו מידה שהיא יכולה להיות חיובית אך ורק במקרים מאוד מסויימים ובמנות קטנות.
לפעמים רואים תופעה של אנשים שמרוב שהם להוטים בעמדות שלהם הם מגיעים למקומות כ"כ הזויים של שנאה לאחר.
רואים שהשנאה לא תמיד מגיעה ממניעים טהורים של שנאת המעשה, אלא גם שנאה אישית כלפי הבנאדם. וזה מביא למקומות בעיתיים ביותר.
אז אנשים, לפני שאתם רצים לצעוק ולהתווכח, שבו ותחשבו -
האם אני עושה את זה באמת לשם שמיים, או ממניעים לא טהורים עד הסוף..?
עוד תופעה נפוצה -
אנשים שמתווכחים בקולי קולות (או במילים חריפות), יורדים לפסים אישיים (!!),
והנה הפרדוקס -
על מה הוויכוח יכול להיות?
על האם המקרה X הוא חילול שם שמיים (!!!)
וכן על עוד נושאים שמי שמסתכל מבחוץ רואה שזו סיטואציה הזויה.
תראו עד לאן זה מגיע.
קצת לימוד זכות על האחר, קצת עין טובה, וקצת ענווה. ואז אפשר לנהל כל דיון בצורה מכובדת ולשם החתירה אל האמת.
ד"א, לא שצריך אותי כדי לדעת את זה, אבל מסילת ישרים ממש מומלץ.
הרמח"ל מדבר הרבה על הדברים האלה.
צריך לעבוד על זה הרבה, אבל לדעתי רק ככה אפשר להגיע לחברה מתוקנת.
חנוכה שמח עם הרבה אור!!
ותודה בתשבע
הלוואי שנצליח לנהל דיונים בצורה מכובדת, ובכלל להתנהל ככה.
עכשיו התחלתי למיין את הניירת שלי מעלוני שבת, ובמקרה נתקלתי בטור של הרב מנחם פרומן זצ"ל על הרב חנן פורת זצ"ל.
והוא כתב שם שתמיד הרב חנן היה מתדיין בלהט ובביטחון בצדקת הדרך,
אבל תמיד בסוף היה אומר לו שהוא מאוד אוהב אותו.
ובכלל - הוא היה מתנהג בצורה כזו גם לפוליטיקאים אחרים, שבכלל לא הסכים איתם, וחלק עליהם לחלוטין.
מבחינתי זה האידיאל וזו השאיפה.
batsheva100כל כך נכון.
מזכיר לי את ליצן החצר של עדי
באותו נושא
באמת הופך את הדיון לחסר ערך
אנחנו דנים על נושאים לא על אנשים
אבל כ"כ קשה.
אנחנו גברים..אגואיסטים ומצ'ואיסטים..קשה לנו לא לרדת לפסים אישיים..זאת האמת העצובה..
שנזכה.
בכוונה בא'
אם על כל דבר נגיד זה הטבע שלנו שום דבר לא ישתנה
יצר לב האדם רע מנעוריו
אבל זה באמת זמן מעולה להתחיל לקחת את עצמינו בידים
הינה אני מתחילה
|לוקח את עצמו בידים|
|חוטף קילה|
|משועשע מבדיחות לא מצחיקות|
שמחתי לקרוא כל דבר ממה שכתוב פה. כיף לדעת שאנשים חושבים על זה וכותבים את זה!! באמת נכון. תודה
ששום דבר לא ישתנה, אמרתי שזה הרבה פחות מאליו ממה שזה נשמע..
*בננית*
בואו ונתגבר עליו!! בכלל אנחנו בחנוכה: חג של גבורה יהודית לשמה! שיהיה בהצלחה אדירה לכולנו!!!
.
שנזכה!רמבשניקית!!!אחרונהתשלחו או לא?
עד איזה שעה?
אתם מתעוררים מסמסים?
מעניין אותי.
גמני די סומכת על זה שמי שהשאיר ת'פלאפון במצב שיכול להעירו- בעצם נותן לי מן אישור להעיר אותו..
אבל בדר"כ שולחת לאנשים שאני חושבת שהם ערים באותה שעה ממילא.
אנשים מהסוג שמתעורר שניה ונרדם, זה פשוט לא אלה שאשלח להם הודעות בשעות הזויות של הלילה...
אני מכבה כשאני הולכת לישון, כי כל דבר יכול להקפיץ אותי בטירוף!
בעיקרון אשמח שיעירו אותי אם זה דחוף, אבל בכל זאת מכבה ת'פלאפון, פשוט לא מצאתי פיתרון יותר טוב...
מי שמחפש אותי- לרוב יודע איך יוכל להשיגיני גם לא דרך הפלא' דוקא.
אבל כמדומני שבפורום הזה האפשרות חסומה..\
אתה יכול לפתוח שם משתמש חדש...מה שנקרא פצל"ש..
אפשר להירשם מניק חדש ולהגיבצבי-ליזציהאחרונהננח=)לא שרציתי, כן?
שמעוו..
הלכנו לטיול היום כל המשפחה ודודים שלי גם..ובגלל שהייתי במגמת ארץ אז כולם בטוחים שזהו, אני מדריכת טיולים מוסמכת עם תעודה והכל..
אז טוב, נגיד שאני מדריכת טיולים.
אני הולכת ראשונה, כולם אחריי. שביל חמוד, מסומן, אין מה להסתבך..אני בטוחה בעצמי לגמריי. (בשלב הזה לפחות)
ואז חלה תפנית.........
>> השביל התפצל למלא פניות, שכחתי לאן בדיוק צריך לפנות אז פניתי לאחד שהיה נראה הכי ידידותי..
אנחנו הולכים והולכים והולכים. שעווווות הלכנו! כל שנייה מישו אחר שואל אותי מתי מגיעים..אז אני חשה קצת מדריכת טיולים- "עוד 7 וחצי דקות בול אנחנו שם. תזכרו!"
איזה 7 דקות...
קיצור, נתקענו שם באמצע שומקום, כולם מיואשים, יושבים על האדמה שמה..
כאן הביטחון העצמי שלי התערער קצת...
טוב, אני אמרתי להם מראש שלא יסמכו על חוש הניווט שלי..הוא לא משו.
וזהו, הנה אני כאן.
בסוף הצלחנו לצאת משם הודות לעולם הטכנולוגיה- אבא שלי כבר בדק בוואיז וחזרנו לאוטו בשלום...
איך כל הדברים האלה קורים לך?!
ננח=)איזה דברים??
.חחח באמת זה יקרה רק לי הדברים האלה...
וואיי ישלי עוד מלא סיפורים כאלה...תמיד חברות שלי צוחקות עליי שאני שלומיאלית כזאת.. כנראה שזאת האמת. מסכימה איתם במובן מסויים..
צבי-ליזציהLook Smileאני דווקא חושב שכן מתאים לך !
הייתי מאוד רוצה ללכת לטיול עם מדריכה נחמדה שלא יודעת איפה אנחנו
לנו פעם קרה שהלכנו ממש לאט ואז המלווה נשק לא ידע לאיפה צריך ללכת והוא צעק עלינו
עוז ציונההיינו בסיור בנגב...ברמת עבדת\בקעת עובדת\עין עובדת...והמדריך שלנו אמר שלא נספיק לצאת לפני השקיעה..ושנצטרך ללכת ברגל בחושך באמצע המדבר...והוא גם החליט שבמקום לגמור את המסלול בנקודה מסוימת ואז ההסעה תיקח אותנו למרחבעם (שם ישנו) שנמשיך ברגל עד למרחבעם...ואז הלכנו והלכנו והלכנו בקור לא נורמאלי ועם חושך מצריים...והיו פערים די גדולים בים הקבוצות של הבנות...ואמרו שאם לא רואים בנות פשוט להיעצר באמצע ולחכות..(ואני לדוגמא הלכתי די לבד...) ואז הוא והבנות שהלכו איתו מקדימה נעצרו בנקודה מסוימת והוא חיכה שכולן יגיעו,וכולן הגיעו ואז הוא אמר שטעינו בדרך ושהלכנו למקום שמוביל לכביש של הצבא..שזה כביש שנועד לצורך ביטחון וכ'ו, ולא למסלולים...והיו מתחת לגבעה כזאת..ואז הוא אמר שצריך לחשוב מה עושים..הרי לחזור אחורה כבר אי אפשר וגם לא להמשיך קדימה (כי לכו תדעו לאן האין שום מקום הזה יוביל אתכם...) ואז הוא אמר כזה, טוב, בואו נעלה על הגבעה ואז נתצפת למרחבעם...ופשוט נלך כשאנחנו רואים את מרחבעם מלפנינו...אז עלינו, ומה היה מולנו? מרחבעם!!!! ואז הבנו שהוא מתח אותנו והלחיץ אותנו ועבד עלינו בעיניים...ושלא באמת אבדנו... והא אמר לנו שטעינו בדרך וזה בטונים ממש רציניים וחוששים..כולן האמינו לו (כולל המורה לארץ)...זה היה הזוי...
גיברת פלסף.ננח=)יוניאחרונה זה היה בדיוק אותו מסלול! לא יודע למה הוא לקח פי 2 זמן בפעם השנייה.. נזכרים פתאום בחברה כ"כ טובה שלך מתקופה קודמת בחייך, ומתגעגעים לקשר..?
כיום זה לא כ"כ טריוויאלי לחדש את הקשר, ונכון שצריך להמשיך הלאה אבל, בנאדם כמוה יש רק פעם בחיים.
אוף, אני מרגישה כמו אחת שלא יודעת להמשיך הלאה רק כי לעתים אני נזכרת. (ולצורך הבהרת הבעיה- אני בנאדם עם תנאים כ"כ מוקפדים שלרכוש 'קשר פתוח לחלוטין' עם חברות זה דבר שכמעט ולא בא ליישום. הקריטריונים ספציפיים מאוד)
עומדת על צוקעוז ציונה אבל,למה את לא יכולה למסד איתה את הקשר מחדש?!
ואי איזה תקופות
אבל לא נורא עכשיו יש אחרות
לצערי אני כבר פחות עצוב מפרידה לפרידה, משהו התחספס, הנפש כבר יודעת לייצר מנגנונים..
אבל זו מהתקופה שהנפש לא חספסה עוד את עצמה, והאמינה בקשר ההוא בלב שלם.
היום אפשר רק לחלום על זה....
.....מיכל =>חחחח??מיכל => רואים. !!See the pain אוו חחחח...מיכל =>נכון הנמר מדהייםםםםםם!!!מיכל =>Look Smile
Look Smileקחו 3 דקות בשביל עצמכם - לאהוב את מי שאתם ולהתמלא באור
*פורסם גם בפורום צערים מעל עשרים
!!!!!!!!!!!!!!!!מיכל =>Look Smile
י ה ו ד י
מי שהיה שם יודע איזה צפוף היה למה צריך כ"כ הרבה בדיקות.
שלוש בדיקות וסוגרים שערים ברבע לשש כמעט ולא הצלחתי להיכנס מרוב הבדיקות למה???????????
)כפיר גולן 21ואז להיכנס ממש בפנים לקח שעוווווווווווווווווות.
ושהייתי קרוב כבר פתחו את השערים ואז כולם נדחסו פנימה.
השגתי כרטיס לאולם ובגלל שהוא התמלא ישבתי ביציע.
אב גם שם היה כיף...
ואנחנו, משפחה תומכת, ישבנו כל החידון וריחמנו על לוי סודרי (המעולה!!)
בן-ציוןאחרונהמסר מסתתר(פ"ש)צבי-ליזציהLook Smileאחרונה
תודהההמיכל =>
צבי-ליזציהאחרונה
