פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 947)

יום עבודה ברגב !!!!!!!

ביום שני , ט"ו באב מהשעה 14:00 בצהריים .

בתוכנית : סיור במקום 

שיחה 

פריצת שבילים

ארוחת ערב

ועווווד .......... 

ההשתתפות חיינם !!!

בואו להיות שותפות בגאולת ארץ ישראל הקדוווושה!!! 

לפרטים - 0542387925  

(בנות בלבד)

שיר בר מצווה!

מה אתם אומרים??

אתם עשיתם כליפ לבר\בת מצווה שלכם?

זה מקובל אצלכם?

בס"ד

"ואתחנן אל ה'... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.."

פרשתנו, פרשת ואתחנן, פותחת בבקשת משה להכנס לארץ ישראל, ממשיכה בתיאור קבלת התורה

[ועוד פרטי דינים], ומסיימת בציווי להכרית את גויי הארץ מפנינו. 

רצינו להתבונן בתחילת הפרשה, בתפילות משה.

תגידו, כמה פעמים יצא לכם להתפלל על מישהו ו- בום. הוא נפטר? כמה פעמים בקשתם מה' משהו שהייתם "ממש חייבים" ולא בדיוק קיבלתם?

והתבאסתם, נכון?

תנסו להזכר ברגעים כאלו.. |נכנס בועת מחשבה|  [לא היתה בועה אחרת כאן אולי בלון אבל זה יותר חמוד ]

-100% מבחן בהיסטוריה. (סליחה שאנחנו מחזירים אתכם כבר ללימודים )

-אוטובוס ממש עכשיו שאני לא אאחר למפגש של החבר'ה מהשכבה.

-משכורת שמתעכבת. (לאלו שעובדים בחופש )

-לעבור טסט.

ועוד כיד הדימיון הטובה עליכם!

עכשיו תראו את משה, התפילות שלו עזרו לא פעם ולא פעמים להציל את כל (!!) עם ישראל מכליון, ואת אחותו ב"..רפא נא לה..", תחשבו מה היה כח התפילה שלו.. ומה הוא מבקש? ביקור קטן בארץ ישראל?! וה' לא נותן לו "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה". איזה מכה, נכון?

ומה משה עושה? מקבל, וממשיך קדימה. יש לו מטרה גדולה הרבה יותר. הוא צריך ללמד את עם ישראל עוד קצת לפני שהוא מסתלק, והם נכנסים לארץ הקדושה שהוא כ"כ חושק אליה. הוא מסתכל קדימה, לא שוקע בצער..  

כנראה שיש לנו עם ישראל הקדושים  הרבה מה ללמוד ממנו, עם כל המקרים שאנו עוברים בחיים ולא יודעים איך לקום מהם, איך להסתכל עליהם.

נכון, זה קשה, ואנחנו לא מבינים חשבונות שמים, אבל בואו נלמד ממשה רבינו. עם כל הכאב , אסור לנו לשקוע. אנחנו צריכים ללכת קדימה! יש לכל אחד מאיתנו תפקיד בחיים. גם אחרי המכה הכי גדולה, ויותר מזה, דווקא אחרי המכה הכי גדולה – מגיע הזמן שלנו לפרוח. להתקדם עוד בחיים. להתקרב לאבא שבשמים..

שנזכה לפרוח מתוך הקושי ולראות את הטוב בכל פרט בעולם!

שבת שלום

בס"ד

מתוך פרשת השבוע, ואתחנן:

"ואהבת את ה' אלוקיך בכל ללבך ובכל נפשך ובכל מאודך. והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום, על לבבך" (דברים ו', ה'-ו')

משמע שהתנאי להשגת אהבת ה' הוא ע"י "שימת הדברים על הלב".

משל למה הדבר דומה?

כפרי אחד נזדמן לעיר, טייל בין החנויות, התבונן בשפע המוצרים המוצגים בחלונות הראווה. כמובן, שהוא היה לבוש בבגדי איכרים שעשויים מבד גס והוא לא הרגיש בנוח להסתובב כך בין אנשי העיר שלבושים בבגדים יקרים ומכובדים. כשעבר על יד חנות בגדים, נכנס האיכר והחל ללמוד חלפיה כמנהג בני העיר. 

התבונן בו בעל החנות והציע לו חליפה. הביט אליה האיכר ומיד החזיר אותה למוכר בטענה שהיא קטנה מידי, אך המוכר חייך והסביר לאותו איכר שהחליפה היא בדיוק למידותיו אך בגדיו הגסים מפריעים לו, אך ברגע שהוא יוריד אותם היא תתאים לך. עליך להוריד את הבגדים הכפריים הפשוטים ואז תלביש את החליפה ותקרה שנהיית אדם אחר.

כך הוא הדבר בבואנו לקיים את מצוות 'אהבת ה''. כשאנו באים עם על המטען של העוונות, רצונות, מדות מגונות, וטמטום הלב, שצברנו במשך הזמן שהם מהווים חציצה בנינו לבין הקב"ה, ואז כשאנו נעצום את העניים ולהגיד בכוונה "ואהבת את ה' אלוקיך..." ואז למי נהיה דומים? לאותו הכפרי שרצה ללבוש את החליפה על בגדיו הכפריים, ואז באמת אין פלא למה אנחנו לא מצליחים להרגיש את אהבת ה'.

זה מה שאומר הילקוט: "אינני יודע כיצד לאהוב!" - אין זה פשוט כלל וכלל להגיע לאהבת ה'. אז מה עלינו לעשות? "והיו הדברים האלה... על לבבך" - עלינו לדאוג קודם שדברי התורה "יתלבשו" עלינו היטב, שלא יחצצו את כל העניינים ה"חשובים" כ"כ בנינו לבין התורה. וכלן אנו צריכים לוותר על מה שמיותר ולהסתפק בהכרחי, על מנת שהלבוש הרוחני יתלבש עלינו היטב, ואז הוכל להתחיל לחשוב על הפסוק הקודם "ואהבת את ה' אלוקיך בכל ללבך ובכל נפשך, בכל מאדך!"

(ע"פ 'אהל יעקב')

שנזכה בעז"ה לאוהב את הקב"ה בכל נפשנו ובכל מאודנו.

שבת שלום!!!

שבת שלום!!!

יש איזה מישי בשבט שלי שהיא שנה מתחתי והיא השנה קפצה שבט ובכל מיני דברים שיש אני ממש מרגישה שאני נדפקת בגללה!!

לדוג': השבת יש לנו שבת אירוח וארבע בנות המשבט רצו לארח  והיה אפשר רק שלוש בנות יארחו אז בחרו שלוש בנות אחרות ולא  אותי ואני מרגישה מזה באסה!!!אם היא לא הייתה בשבט אז אני הייתי מארחת!!אני כבר לא סובלת תילדה הזאת!!מה אני יכולה

לעשות?!

נ.ב.

ממש חשוב ל לארח כי בשבת אירוח הקודמת שהייתה לנו

  אז ממש התחברתי לאחת הבנות ועד היום

אני מדברת איתה וזה ממש חשוב לי...

"התחלה חדשה." של יהודה פוליקר

"שלוש ארבע לעבודה" של אריק איינשטיין 

אני צריכה די דחוף, תודה!

אני מעצבנת לא כי זה האופי שלי, אני חופרת לא (רק) כי אני אוהבת לדבר, אני מעליבה לא כי אין לי מצפון.

לא, לא ולא.

זה הכל כי כמה משפטים שלו ושלה, קצת מההוא וגם קצת מההיא, מבטים, צחקוקים.

אני מראה שזה לא באמת מפריע לי, אבל בפנים, בלב, כל מילה קטנה נחקקת, פוצעת, שורטת בלי רחמים.

 כ"כ הרבה לילות בלי שינה לחשוב למה אמרו לי "את לא מבינה שכולם שונאים אותך?!" או "לא משנה כמה תשקיעי את תמיד תישארי מכוערת!!" וגם "למה מה תעשי לי?! תשבי עליי ותמעכי אותי?!" 
לא מבינים שאני רק רוצה שיאהבו אותי, וזהו.

כי אם היו מכירים אותי באמת, כל אלה שבטוחים שיודעים עליי הכל, היו מגלים שאני סתם ילדה שאם יתנו לה אהבה היא תעשה הכל בשבילם!

כשאומרים שיש לי שפוטות ואני מתעצבנת, זה לא כי זה באמת מעצבן אותי זה כדי שימשיכו להגיד, שהרי בנות שהולכות אחרי סימן שהן מעריכות בי משהו, אפילו קטן. 

אני יודעת שהכוח שלי הוא בדיבור. שאני יכולה לרמוס בן אדם עם כמה מילים קטנות. אבל לא, אני לא יעשה את זה. לא כי יהיה לי קשה להסתכל לו בעיניים, לדעת שהמילים האלה יכולות להשאר אצלו כל החיים. חושבים שיש לי ביטחון, לא יודעים שאני כלום. אפס.

כ"כ הרבה שאלות בלי תשובה מתרוצצות אצלי במוח בלי מענה, גם הם רק רוצות להירגע.

רוצה להפסיק לנסות להתחבב על אנשים, לנסות להפסיק לחפש מה חושבים עליי, אני רוצה לדעת בביטחון שתמיד יהיו לי חברות, שתמיד יאהבו אותי.

סליחה שכתבתי את זה פה. הייתי חייבת לפרוק. מקווה שזה בסדר.

קודם כל אני מאוד מצטערת, אני חדשה בפורום ואם זה לא המקום לשאלה שלי, אשמח אם תפנו אותי לאותו מקום (רק לא לפורמי תנועות נוער) (רק לפורטוקול-סיימתי י"ב, זה סוג של תחילת שירות לאומי..)

אז ככה,אני מתחילה שבוע הבא התנדבות בתיכון כלשהו,בתיכון הזה לומדים ז'-י"ב, ילדים חכמים בלימודים(תמיד יש את האלה שקצת פחות,אבל גם הם בסדר) אבל למרות זאת הם ערסים.אני רק מבהירה,אין לי בעיה עם ערסים ואני לא מפחדת מהם או משהו.

יש שם לכל אחד ואחת חברים משלהם,אבל צריך לעזור להם מבחינה חברתית ולאו דווקא שיהיו לו חברים אלא לשדר להם מסר מאוד ברור שאני שם בשבילם לכל דבר. איך עושים את זה?

ועוד שאלה,אני צריכה לעשות איתם שיחות אישיות פעם בחודש לכל תלמיד/ה,על מה אני יכולה לדבר איתם?ואיך בכלל להתחיל את השיחות האלה?כי אני כבר צריכה להתחיל בשבוע הראשון עם תלמיד אחד ותלמידה אחת.ואין לי מושג איך לא להפוך את השיחה הזאת למביכה (שתיקה,שעמום..) או שינסו להתחמק בפעם הבאה מזה.השאלה מופנת לנוער ולמבוגרים כאחד-על מה אפשר לדבר איתם כ"כ הרבה? ועוד בלי להכיר אותם? אחרי שאני אכיר אותם אז אדבר איתם על תחומי עניינם אבל מה לעשות בשיחות הראשונות? אולי רעיון למשחקי היכרות? או שזה ילדותי מדי? איזה שאלות אפשר לשאול וכד'. סליחה על החפירה.

ותגובות של זה לא צנוע לדבר עם בנים,לא מתקבל על הדעת. יש לי את השיקולים שלי וכבר התייעצתי עם רב,אז בבקשה אל תכנסו לזה.

תודה מראש!

מותר לשנות קצת את האמת כדי למנוע אי נעימות או אם יש הפתעה שעושים או אסור?!?

אבל אני מייצגת את הנשים בחבורה, אז זה מה שאני יכולה..

אז, בנים-

אישית נתקלתי בזה הרבה, ונפגעתי מזה.

לכן חשוב לי ליידע, כי לא תמיד שמים לב.

כשמישהו שואל מישהי אם היא מעוניינת לקשר, הוא יכול לקבל תשובה שלילית.

יש הרבה פעמים שהתשובה השלילית נובעת משכל נטו, לא רגש.

(לא הזמן, לא מתאים, לא בריא וכו'..)

והרגש אצל הבת יכול לחגוג, וזה יכאב לה, ולמרות זאת היא תגיד לא.

אז תתחשבו גם בצד השני, שגם אם היא אמרה לא, היא אישה.

והיא מאוד רגישה ולוקחת הכל קשה (זה כללי, יש מקרים).

אין לי ספק שלצד השני גם קשה ממש, מאוד, הגיוני שאפילו יותר.

אבל שימו לב למה שמתחולל אצלה.

תהיו רגישים.

[מה זה אומר ת'כלס? לא יודעת, כל מקרה לגופו. אבל דוגמאות מהחיים שלי- אולי כדאי לנתק קשר, או להפסיק להגיד כמה זה קשה ולהזכיר את העניין, או לא להגיד "זוכרת שחיבבתי אותך פעם?"]

סליחה שפתחתי את זה ככה,

יכול להיות שזאת יותר פריקה שלי.

תודה רבה! בהצלחה לכולנו

אךך אחים צדיקים מה שלומכם?

ראיתם מזה? ה' סדר לי תאינטרנט בדיוק ביום חמישי בשביל לפתוח שרשור תהילים בזמן...

אז בע"ה שנזכה לגאולה שלמה בקרוב!!!

אני לוקחת בע"ה בל"נ פרקים א'-י'.

שבת שלום צדיקים!!

יש לי שאלה שמכוונת בעיקר לבנים...

האם צמיד ברגל באמת כ"כ מושך אותכם?

מה הבעיה בזה?

ממש חשוב לי שתענו!

ממש אבל ממש ממש לא באלי.

אין לי חשק בכלל.

לא יודעת מה עשיתם אתמול,אבל אני שמעתי שיעור של רב גדול ו..זה מזעזע!!

אם אתם רוצים לשמוע איזה וורט קטן אז תמשיכו לקרוא,אם לא אז זכותכם

הנביא ירמיה אומר קול ברמה נשמע,נהי,בכל תמרורים,רחל מבכה על בניה...

אז שתדעו,משו שלמדתי אתמול,שבכל לילה בחצות,ברבע לאחת בערך,רחל אימנו עולה למקום גבוה בשמים,

ששם יושבים הצדיקים,והם לא יודעים ממה שקורה כאן למטה,להם הכל טוב שם,בגן עדן,

ורחל אמנו עולה ובוכה לפני הקב"ה ומספרת לו את כל מה שעבר על עמ"י בעשרים וארבע השעות האחרונות..

כל הצרות-מי חלה,ומי נפטר,ולמי יש קשיים בפרנסה,ולמי בחינוך ילדים...

והקב"ה מקשיב לה,ובוכה יחד איתה ואז הוא מנחם אותה ומעודד אותה...שלוש שעות..

ו>> הקדוש ברוך הוא,המלא רחמים,בוכה!!!!הוא בוכה עלינו!!!על הצרות והקשיים שיש לנו!!!

שלוש פעמים בלילה הוא צועק ובוכה "אוי לי שהחרבתי את מקדשי"!!!!!!

ואנחנו מתלוננים על זה שאין לנו שירים?

מוזר לי..

אתם יודעים שצריך להוריד נחלי דמעות שלוש פעמים ביום על החורבן, ב"תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת"?

אתם יודעים שיש הלכה פסוקה בשולחן ערוך שצריך לקום בחצות ולומר תיקון?

אני לא עושה את זה,שלא תחשבו,הלוואי והייתי מצליחה..

קיצור,סתם משו...

ואני יודעת שאני לא איזה רב או רבנית,ולא באתי להגיד לכם להפסיק לשמוע מוזיקה או לוידת מה...

אני יודעת שהיום הזה יעבור לי ואני בטח אשכח אותי ואני אמשיך לשמוח ולצחוק ולהנות מהחיים

(וחיים בלי בית מקדש זה לא חיים...)

אבל..טוב,עזבו,תעשו עם זה מה שבא לכם..

יום טוב.