פורום הר הבית (עמוד 27)

יש רק בדוכן או תמיד יש איפה שהוא?

 

לאור ההצלחה שהייתה היום, גם מחר (ד') נקיים דוכנים של התנועה בחברון!
לפרטים ואישור הגעה:
בנים: 058-5122391
בנות: 058-6289782
חשוב ממש לבוא! אשריכם!

מישהו יודע עד מתי המקווה גברים ברובע פתוח?(ברחוב העומר)

מישהו יודע מתי הברכת כהנים?

אני מניח שלא נותנים להכנס עם נשק.
אודה לתשובה מבעלי נסיון.

אני אוכל לעלות להר הבית.

איזה טוב ה'!!!!!!

שמחת תורה במעוז אסתר עם הרבה שמחה, ריקודים ושירה..מי שלא היה בשמחת תורה במעוז אסתר לא ראה שמחה מימיו!!

לפרטים 0543712077

ארץ ישראל מחכה לכם 

בס"ד

קיום לויות בתוך הר הבית

שאלה 1: נאמר בגמרא, כי לא רק טמא מת מותר להיכנס להר הבית, אלא אפילו את המת עצמו מותר להכניס לשם. על פי הדברים הללו יש לשאול: האם מותר לקיים לויות בתוך שטח הר הבית? האם לא כדאי להביא למקום זה את הנפטר, כדי לקרב אותו למקום השכינה, בטרם ייקבר מתחת לאדמה?

 

שאלה 2: מדי פעם מתקיימות לויות של מתים ערבים, היוצאות מתוך שטח הר הבית. כמו כן, ישנן כמה קברות של ערבים בתוך הר הבית. מאחר שהגויים אינם מטמאים, האם יש עניין מבחינתנו למנוע את קיומם של הלויות הללו, או שאין הדבר משנה מבחינתנו כלל?

 

תשובה: בשעת הצורך מותר להכניס מתים להר הבית, אבל לכתחילה אין לקיים לויות בהר הבית. לא של יהודים ולא של גויים. קיומן של לויות של גויים במקום, הרבה יותר חמור מקיומן של לויות של יהודים, ומי שבידו למנוע זאת, מחויב לעשות כן. כמו כן, אין לאפשר קיומן של קברות בתוך ירושלים המקודשת, ובוודאי שלא בתוך הר הבית.

 

הרחבת דברים:

   היתר הכנסת המת להר הבית נלמד בתוספתא לכלים (א,ח) הנזכרת בכמה מקומות בגמרא, ממשה רבינו שהכניס עמו למחנה הלויה את עצמותיו של יוסף הצדיק. מקומו של משה רבינו במדבר היה במחנה הלויה, והכנסת עצמות יוסף למקום זה נועדה לצורך שמירה על העצמות, ולא בשביל הכנסה למקום קדוש. מכמה ממפרשי המשנה (כלים א,ז) משתמע, כי מדרבנן ישנו איסור הכנסת המת לעיר המוקפת חומה, שקדושתה פחותה מקדושת הר הבית ופחותה מקדושת ירושלים (ר"ש, רא"ש). מדברים אלו ניתן להבין, כי דין הגמרא הנלמד מהנהגתו של משה רבינו היה מעיקר דין התורה, אבל מדרבנן אסור להכניס מתים להר הבית. אמנם, מאחר שההיתר מפורש בתורה, מסתבר לומר, כי להלכה מותר להכניס מתים לכתחילה להר הבית – כפי שבאמת פוסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (ז,טו); ובשעת צורך, כמו בשביל להגן על מתים שגופם לא יינזק, בוודאי שיש לסמוך על כך (שהרי ההיתר מפורש, והאיסור אינו מפורש, וגם אם נאמר שזו מחלוקת, הרי שזו מחלוקת בדרבנן).

   אמנם, כחלק מדיני כבוד בית הכנסת מבואר בגמרא במגילה (כח,ב), כי לא ניתן לקיים בו הספד של יחיד אלא רק הספד של רבים, בו משתתף חכם גדול. הגמרא אינה מזכירה אפשרות של הכנסת המת לבית הכנסת לצורך ההספד, וייתכן שההכנסה לצורך זה אינה מכבדת את המקום, ועל כן ללא טעם הטומאה, יש להימנע מהכנסת מתים להר הבית – בגלל מצות "מורא מקדש". הכנסת המת לבית המדרש נזכרת בתשובת אחד הגאונים, שמביא הרמב"ן בספרו "תורת האדם" (שער הסוף -עניין ההספד): "אבל חכם ואלוף וגאון, מכניסין אותו לבית המדרש, ומניחים את המטה במקום שהיה דורש, וסופדין אותו תלמידים וקהל ישראל". דברים אלו מובאים בטור ובשולחן ערוך (יורה דעה שדמ,כ). נראה, שההיתר הנזכר הוא היתר מקומי פרטי ביחס לחכם הגדול שהיה דורש באותו מקום, אבל לא התירו לקרב את האדם אל מקום הקדושה, שהוא עצמו לא היה כל כך קשור אליה (אכן, אם המדובר היה בחכם הדורש בבית מדרש בהר הבית, יש מקום לומר, שניתן להביאו למקום בו הוא היה דורש. ומכל מקום, ללשכת הגזית אין היתר להביא מתים, משום שלשכה זו נמצאת בחציה בשטח החיל ובחציה בשטח העזרה, ולמקומות אלו הכניסה על מתים ועל טמאי מתים אסורה).

   ההגדרה הנזכרת לחכם אותו ניתן להכניס לבית המדרש לאחר פטירתו, אינה כל כך מצויה, וכך כתב בהקשר זה בספר חכמת אדם (שער השמחה כלל קנה): "ורע עלי המעשה, שראו שעשו כן לאדונינו מרנא רבנא רבן של כל בני הגולה מחותני ר' אליהו חסיד, שהיה ידוע ומפורסם לכל העולם לגאון וחסיד ויחיד בדורו ממנו למדו לעשות כן גם למי שרוצין לכבדו ועליהם נאמר (עיין ירמיהו ב', ז') ותבואו ותטמאו את מקדשי, ובודאי גורמים רעה למת בזה וראוי לבטל זה שלא להכניס שום מת בבית הכנסת ובבית המדרש".

   הפסוק בירמיה המצוטט בדברי החכמת אדם הוא "ותבואו ותטמאו את ארצי", והוא שינה אותו בכוונה, ובמקום "ארצי" הוא כתב "מקדשי". נראה, כי החכמת אדם רמז בדבריו לדברי הירושלמי (כלאים ט,ג), שם יש מי שמותח ביקורת באמצעות פסוק זה, על אנשים שבחייהם לא באו לארץ ישראל, ורק במותם מביאים לשם את ארונם (וכביכול באים לשם רק בשביל לטמא אותו). כלומר: מי שבאמת לא קשור לארץ ישראל או לבית המדרש, איך אפשר להביאו לשם עם פטירתו, כדי שיתכבד במקום זה? והוא הדין שיש לומר כן גם ביחס להר הבית – אם בחייו הוא לא היה שם כל כך, מה פתאום שנביא אותו לשם עם פטירתו?   

   ולא רק בהר הבית אנו מוצאים הרחקות בנוגע למתים - וכמו שהזכרנו לעיל בנוגע לערים המוקפות חומה – ולגבי העיר ירושלים אנו מוצאים דין מיוחד, שאין מקיימים בה קברות, פרט לקברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה (תוספתא נגעים ב,ו; אבות דרבי נתן פרק לה – וכן הוא ברמב"ם בית הבחירה ז,יד). ואם הדברים הללו נאמרים על ישראל, שבהם בוודאי יש צדיקים וחכמים, ובכל זאת אנו מרחיקים אותם ממקום הקדושה, על אחת כמה וכמה שיש לומר כן על הגויים (ובפרט לגויים הרשעים הנלחמים בעם ישראל). ומה שהגויים אינם מטמאים, היינו דווקא בחייהם, אבל במיתתם – אף על פי שהדעה המקובלת היא, שהם אינם מטמאים באוהל, הרי שבמגע ובמשא הם מטמאים, והם אינם פחותים בחשיבותם מנבלה. המציאות של לויות של גויים בהר הבית, נזכרת בכמה מקורות קדומים, כפי שמסופר בספר הזוהר (פרשת ויצא דף מז,א), שרבי אלעזר בן ערך היה בוכה על האבן הקדושה שבקודש הקדשים, שעתידים הגויים להניח עליה גופות טמאים.

   להלכה מובא (ברכות נח,ב; שולחן ערוך אורח חיים רכד,יב), כי אדם הרואה קברות של גויים צריך לומר את הפסוק בירמיה (נ,יב): "בושה אמכם מאוד, חפרה יולדתכם, הנה אחרית גויים – מדבר ציה וערבה". מציאותם של פגרי הגויים שם היא זמנית, וייתכן שהיא נועדה גם לבטא היכר מסוים לזמן המתוקן, כמתואר בסוף ספר ישעיה, כאשר יבוא כל בשר להשתחוות לפני ה' מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו – "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה – והיו דראון לכל בשר". במהרה בימינו.

בס"ד

 

גיל השעיר של יום הכיפורים

 

שאלה: לקראת תרגול של סדר עבודת יום הכיפורים, יש לברר - מהו גילם של השעירים המובאים ביום הכיפורים?

 

תשובה: בני שנתם – לכתחילה החל מהיום השלושים ללידתם, ובדיעבד יש להכשיר כבר מהיום השמיני.

 

הרחבת דברים:

avid; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"">א.      סתם "עזים" הם בני שנה (והיינו בשנת לידתם). נאמר בתורה (ויקרא טז,ה): "ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת". התורה אינה מציינת את גילם של השעירים, אולם במקום אחר (במדבר טו,כז) נאמר על קרבן החטאת: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה – והקריבה עז בת שנתה לחטאת". ומבואר בספרי שם על הפסוק, כי ההדגשה על העז שהיא בת שנתה באה ללמדנו, כי בכל מקום שנאמר עז, צריכה שתהא בת שנתה. בדומה לזה למדים גם בתורת כהנים (דבורא דחובה פרשתא ז י,ב), וכפי שמבאר הראב"ד שם; וכך נאמר במשנה בפרה (א,ד): "חטאות הצבור ועולותיהן, חטאת היחיד, ואשם נזיר, ואשם מצורע - כשרין מיום שלשים והלאה, ואף ביום שלשים ואם הקריבום ביום שמיני כשרים", וכפי שמבארים המפרשים במקום (התפארת ישראל מזכיר בהקשר זה בפירוש את שעירי יום הכיפורים). כך גם מוכח מהסוגיה ביומא (סה,ב) העוסקת בשעירי יום הכיפורים ואומרת, כי לא ניתן לדחות את הבאתם משנה לחברתה, משום שזו תהיה חטאת שעברה שנתה; וכך כותבים הראשונים בביאור הסוגיה שם (רש"י, רבינו חננאל, מאירי, רבינו אליקים). וכך גם כותבים כמה מהמפרשים על התורה (ר' יוסף בכור שור במדבר ז,כג; וכן משמע מרש"י במדבר טו,כז, ואבן עזרא שמות כט,א).  

avid; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"">ב.      שיטת הרמב"ם – עזים הם בני שנתיים. דברים אלו מופיעים בדברי הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (א,יד) ובהקדמתו לפירושו למשנה בקדשים; ודברים אלו מופיעים בדברי כמה מהראשונים (סמ"ג עשין קפג; רשב"ץ בספרו זוהר הרקיע כח,טו; מאירי ראש השנה י,א; רבנו בחיי ויקרא א,ה); וגם בדברי כמה מהאחרונים בהקשרים שונים.

avid; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"">ג.        האם יש מקור לדברי הרמב"ם? על פי המקורות הנ"ל, דברי הרמב"ם נראים מוקשים מאוד. אמנם, במקום אחד בגמרא (מנחות צא,ב) משתמע, כי בניגוד לגדי שהוא קטן הרי ששעיר הוא גדול, והיא מעלה אפשרות "יכול נחלק בין נסכי גדי לנסכי שעיר"; וכמו שרש"י במקום מבאר, כי גדי הוא צעיר ושעיר הוא זקן. וכך אנו מוצאים, שהרמב"ם (מעשה הקרבנות טז,א) מחלק בין גדי לשעיר: "הנודר גדי והביא שעיר – יצא"; בהתאם לשיטתו, שהשעיר הוא גדול. מכל מקום, מדברי הגמרא אין כל ראיה שלמסקנה יש הבדל ביניהם. וראה בתורה שלמה (כרך כה עמוד רכג הערה קפא) הכותב, כי מכל המקורות בחז"ל משתמע שלא כמו הרמב"ם, וכל המקורות שמתאימים לדבריו הם מאוחרים לו, וכנראה העתיקו ממנו.

avid; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"">ד.      האם יש לשנות את הגרסה ברמב"ם? הכסף משנה מעלה אפשרות לתקן את הגרסה בדבריו ולחלק בין לשון "שעיר עזים", שהוא העז בשנתו הראשונה, לבין "שעיר" שהוא בן שתיים. אולם גרסה זו מוקשית מאוד מכמה סיבות, ורבים ממפרשי הרמב"ם כותבים לדחות את התיקון (ראה במשנה למלך, הר המוריה, מרכבת המשנה, מעשה רוקח); ובהקדמת הרמב"ם למשנה גם כן כתב הרמב"ם ששעיר עזים הוא אחר גיל שנה.

avid; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"">ה.      אפשרויות הסבר נוספות באחרונים: יש הכותבים לחלק בין קרבנות חובה, שעליהם להיות בני שנה, לבין קרבנות נדבה שכשרים בני שנתיים (פירוש הר המוריה על הרמב"ם; ובערוך השולחן העתיד סד,כה). ויש מי שכותב לחלק בין שעיר זכר שהוא בן שתיים, לבין שעירה נקבה, שהיא בת שנה (מרכבת המשנה).

avid; mso-hansi-font-family:"Times New Roman"">ו.        מסקנה: גם אם נאמר שיש מקור לדברי הרמב"ם, הרי שרוב מוחלט של המקורות אינם מתאימים לדבריו (ובכלל זה מקורות העוסקים ישירות בסוגיית שעירי יום הכיפורים ושעירי החטאות, ולא אזכורים בדרך אגב), וגם רוב מוחלט של הראשונים אינם סוברים כמותו (ובפרט שגם בדעתו יש המבארים על כל פנים לגבי קרבנות חובה שהשעיר צריך להיות בן שנה). ממילא, אין לנו לעזוב את המקורות הברורים וההכרעה המובנת, בשביל דברים שלא נתברר לנו מקורם, ושרק מיעוט מהפוסקים נוקט כמותם.

 

 

N-US"> 

N-US"> 

N-US"> N-US">

N-US"> 

N-US"> 

N-US"> 

 

בס"ד

 

טבילה לעלייה להר הבית ביום הכיפורים

 

שאלה: מתי הזמן הכי טוב לטבול בשביל העלייה להר הבית ביום הכיפורים?

 

תשובה: בערב יום הכיפורים. במקרה שלא היתה לו אפשרות לטבול בערב יום הכיפורים, או במקרה שהוא ראה קרי בערב יום הכיפורים אחרי טבילתו או ביום הכיפורים עצמו לפני העלייה, יכול לטבול ביום הכיפורים לצורך העלייה.

 

הרחבת דברים:

avid">א.      הזמן הטוב ביותר לטבילה: הזמן הטוב ביותר בשביל לטבול לצורך העלייה להר הבית, הוא במהלך היום שקודם העלייה, לפני השקיעה. זאת, על מנת לצאת ידי חובת כמה מהראשונים הסוברים, כי אדם שטבל מטומאתו אסור בכניסה להר הבית באותו יום (רש"י, יראים). אמנם, רוב הראשונים אינם סוברים כן, אך בוודאי שאם הדבר אפשרי ללא קושי, טוב לחשוש לשיטה זו. האמור כאן, מתייחס לעליית הגברים, אבל נשים צריכות להחמיר בזה מן הדין, כאשר הן טובלות בסוף השבעה ימים הנקיים, על פי החומרה שנקבעה בגמרא, להחשיב את כל מי שתראה דם כמו זבה – וזבה טבולת יום אסורה בהר הבית, כמבואר בגמרא בנזיר מה,א.

avid">ב.      רבים מהראשונים – בעל קרי טובל ביום הכיפורים. לדברי הגמרא ביומא (פח,א) "הרואה קרי ביום הכיפורים – יורד וטובל"; וכך כותבים להלכה ולמעשה רבים מהראשונים, ביניהם: הלכות גדולות סימן יג; רי"ף יומא דף ו עמוד ב; רא"ש יומא ח,כא; סידור רש"י סימן קפח; מחזור ויטרי סימן שמה; וכך הם דברי רבי יהודה אלברצלוני המובא בטור (אורח חיים סימן תריג); מהר"י ברונא (סימן מט), ומביא כן גם בשם מהר"י וייל. כך גם משמע בשו"ת מהרי"ל סימן קמא (וכפי שמבארו בדעת תורה תריג,יא). וכך מסכם המאירי: "רוב פוסקים מסכימים להתיר".

avid">ג.        שיטת הרמב"ם – אסור לבעל קרי לטבול ביום כיפור, משום שאין כל תועלת בטבילה זו (ובעל קרי מותר בהר הבית). הרמב"ם בהלכות שביתת עשור (ג,ג) כותב, כי דברי הגמרא על טבילה ביום כיפור נאמרו קודם שבטלה תקנת עזרא, ואילו כיום שהטבילה אינה מועילה לטהרה, שהרי ממילא טמאים בטומאת מת, אסור לבעל קרי לטבול ביום הכיפורים. דברי הרמב"ם על כך שאין כל תועלת בטהרה מטומאת קרי, אינם מתאימים לדברי הגמרא בפסחים סז-סח על איסור כניסת בעל קרי להר הבית; אך הם מתאימים לדבריו שלו עצמו בהלכות בית הבחירה (פרק ז) ובהלכות ביאת המקדש (פרק ג), שם הוא מונה את האסורים בכניסה להר הבית, ומשמיט את בעל הקרי (והוא אף מביא טעם הנזכר בספרי, שהאיסור נאמר לגבי טמאים המטמאים תחת האבן - כלל שמוציא מתוכו את בעל הקרי, שאינו מעביר את טומאתו אל מתחת לאבן). רבים מפוסקי זמננו, להלכה ולמעשה אינם חוששים לדעת הרמב"ם בנוגע להיתר כניסת בעל קרי, ומורים לנטהר מטומאת קרי לברך על הטבילה לעלייה להר הבית.

avid">ד.      שיטת רבינו תם – אסור לטבול ביום הכיפורים כי טבילה בזמנה אינה מצוה. רבינו תם (מובא במרדכי על יומא שם, ובדברי ראשונים נוספים) סובר, כי דברי הגמרא נאמרו לפי השיטה שיש מצוה בקיום הטבילה בזמנה – אך אין הלכה כן. הבנה זו של רבינו תם נראית מוקשית מהסוגיה שם, המזכירה במפורש אף לפי הסוברים שטבילה בזמנה אינה מצוה, שיש לטבול ביום הכיפורים; וכן כותבים בשיטה זו התוספות בשבת (קכא,א ד"ה הכי) ובביצה (יח,ב ד"ה כל – אלא ששם הביאו סברה להחמיר בתשעה באב יותר מיום הכיפורים, משום "כדאי בית אלוהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה"). השאלה אם הטבילה בזמנה היא מצוה, שנויה במחלוקת גדולה בראשונים. השולחן ערוך בהלכות תשעה באב (תקנד,ח) נוקט כמו השיטה שהטבילה בזמנה מצוה, אלא שהוא כותב, כי כיום אין לטבול בתשעה באב, משום שממילא הנשים אינן טובלות בזמן של המצוה מן התורה (בגלל חומרת בנות ישראל למנות שבעה נקיים לכל הרואה דם).

avid">ה.      שיטת ר"י – יש לחלק בין טבילה לטהרות לטבילת אשה לבעלה. בזמנם היו מוכרחים לטבול מיד, על מנת שלא לטמא את הטהרות, אבל כיום שהטבילה אינה אלא לצורך טהרת אשה לבעלה, אין כל תועלת בטבילתה בתשעה באב או ביום הכיפורים, שהרי ממילא היא אסורה אז לבעלה. דברי ר"י הללו מובאים בהסכמה בבית יוסף בהלכות יום הכיפורים (סוף סימן תריג), ובאופן זה נראה להבין את פסיקתו בשולחן ערוך לאיסור הטבילה כיום.

לפי דברים אלו ניתן לומר, כי לצורך עלייה להר הבית, שהתועלת ממשית לאותו היום, בוודאי שיש להתיר את הטבילה ביום הכיפורים (וכבר כתבו כמה מחברים בני זמננו להתיר טבילה לצורך עלייה להר הבית – ראה בשו"ת באהלה של תורה חלק ד סימן כג, בנוגע לעלייה בתשעה באב; ובשערי היכל על יומא מערכה קצא, בנוגע לעלייה ביום הכיפורים).

avid">ו.        יש להוסיף על כל האמור, כי הכרעת השו"ע להחמיר בנוגע לטבילה ביום הכיפורים, נראית כנוגדת את הנהגתו שלו עצמו, להכריע כדעת הרוב מקרב עמודי ההוראה (כאשר כאן הרי"ף והרא"ש אינם סוברים כדעת הרמב"ם), ובפרט כאשר הדעה המקובלת בראשונים היא הדעה המקילה. ובאמת, בקרב האחרונים יש שרצו לומר, כי הכרעתו להחמיר נאמרה רק כאשר אין סיבה מיוחדת לטבילה – אבל במקרים מיוחדים, כמו מי שרגיל תמיד לטבול לקריו, או מי שלבו נוקפו בגלל הקרי שראה, והדבר מפריע לו לכוון בתפילתו – אף לדעת השו"ע יש להתיר לו לטבול (הבן איש חי בשו"ת רב פעלים חלק ב אורח חיים סימן סא). ואם מסיבות אלו התירו את הטבילה, הרי שעל אחת כמה וכמה שיש להתיר זאת, בשביל עצם הנוכחות לפני ה' בהר ביתו, המקרבת אותו לשכינתו; ובשביל פעילות מעשית של נוכחות המבטאת את שייכותנו ובעלותנו על הר קדשו, המקרבת את רגעי היות הכהן הגדול מבצע בפועל את סדר העבודה, שכל כך חסרה לנו ביום זה.

 

 

  

 

בס"ד

כמה זמן לפני העלייה ניתן לטבול?

 

שאלה 1: לכמה זמן מועילה הטבילה שטבלתי בשביל לעלות להר הבית? האם אני יכול לעלות להר הבית על סמך טבילה שטבלתי לפני כמה ימים?

 

שאלה 2: שמתי לב שכתבת, שיש עדיפות לטבול ביום שלפני העלייה להר הבית, בשביל לא לעלות טבולי יום. אולם ראיתי שיש ממליצים לטבול בסמוך לעלייה להר הבית כמה שאפשר, ולא קודם לכן (ספר "אל הר המור" מאת הרב יצחק שפירא והרב יוסף פלאי, עמוד כג ועמוד קמז).

 

תשובה: כל זמן שאין חשש לטומאה מחודשת המחייבת טבילה, ניתן להסתמך על הטבילה הראשונה ולעלות להר הבית, גם אם עברו כמה ימים. ואכן, לענ"ד ההמלצה הנכונה היא לטבול ביום שלפני העלייה, ואין צורך בהסמכת הטבילה לעלייה.

 

הרחבת דברים:

avid">א.      לאדם יש חזקת טהרה. דבר ברור ופשוט הוא, כי ברגע שהאדם נטהר, טהרתו קיימת ועומדת עד שייטמא. ואמנם, בזמן שהטהרה היתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום, המודעות לאופני הטומאה היתה יותר ברורה, אך גם כיום, כל זמן שאין לאדם סיבה ברורה לחשוש שמא הוא נטמא, אנו מעמידים אותו על חזקת טהרתו (וגם אשה הנטהרת לבעלה, אינה צריכה לחשוש ללא סיבה כל יום מחדש שמא היא נטמאה).

avid">ב.      לא כל שכבת זרע מטמאה בטומאת קרי. לפי הדעה המקובלת בפוסקים, לא כל שכבת זרע מטמאת, ובמקרה שברור כי לא היתה כל הרגשה בעניין זה, אין צורך לחשוש לטומאה, כפי שכותב הרמב"ם בהלכות שאר אבות הטומאה (ה,ד): "וכל שכבת זרע שאין גופו של אדם מרגיש בה – אינה מטמאה". ואמנם, הראב"ד במקום מעיר, שבגמרא ישנה אפשרות נוספת, לפיה יש לטמא גם במקרה שלא היתה הרגשה; אך כבר השיבו לדבריו מפרשי הרמב"ם, כי מאחר שרבא שהוא מאוחר לכולם, נוקט כמו האפשרות המקילה, הרי שכך היא ההלכה (כסף משנה); וכך אנו מוצאים שנוקטים רבים מהראשונים (תוספות הרא"ש נידה יד,א, וראה תוספות שם ד"ה רוכבי, ור"ש מקוואות ח,ד; ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקפג), וכדעה זו מכריעים אחרונים רבים (ליקוטי הלכות לבעל החפץ חיים, נידה יח,ב; ערוך השולחן העתיד קלב,יא-טז; בעל ה"בן איש חי" בשו"ת תורה לשמה סימן תיא).

avid">ג.        ממה רוצים לחשוש? ההמלצה הנזכרת לסמוך את הטבילה לעלייה, מתבססת בעיקר על חשש לטומאת "מים חלוקים או עכורים", שהיא ראייה חריגה בהטלת מי רגלים, הנזכרת במשנה במקוואות (ח,ב), כמטמאה בטומאת קרי.

avid">ד.      "חלוקים או עכורים" – גזירה לעניין תרומה. בתוספתא למקוואות (ו,ד) מבואר, כי דין זה (יחד עם דינים אחרים שנאמרו במשנה לגבי טומאת קרי, כמו המהרהר בלילה ומצא בשרו חם, ועוד) אינו אלא גזרת חכמים, שנאמרה ביחס לאכילת תרומה אבל לא לעניין חולין – ודברים אלו מובאים בפירוש הר"ש על המשנה, ונפסקים להלכה ברמב"ם (אבות הטומאה ה,טו), ובמפרשי השולחן ערוך (אורח חיים סימן פח: מגן אברהם, רבי עקיבא איגר, משנה ברורה). ואמנם, המאירי בפירושו למקוואות שולל את דברי התוספתא, וכותב שאין הלכה כמותה, אך הפוסקים האחרונים אינם מביאים את דעתו בזה כלל.    

avid">ה.      האם החשש נאמר גם בעניינים אחרים? למרות דברי המגן אברהם הנזכרים, המגן אברהם עצמו כותב בשני עניינים אחרים, שיש לחשוש לטומאה זו – א. בנוגע לטבילה בערב יום כיפור, שעליו לטבול אף אם לא נטמא מאז טבילתו בערב ראש השנה (תרו,ח). ב. בנוגע לאכילת חלת חוץ לארץ על ידי כהן הטובל לקריו, שעליו לטבול בסמוך לאכילתו (תנז,ח). בדברי הראשונים ובדברי האחרונים שקדמו למגן אברהם, חשש זה אינו נזכר בנוגע לעניינים אחרים פרט לתרומה. ובאמת, אנו מוצאים בנוגע לטבילה לאכילת חלת חוץ לארץ, כי דעתו אינה מוסכמת (עומד על כך הפרי מגדים, על פי שיטת הראשונים המצריכים הערב שמש לאכילת חלת חו"ל – ר"ן, רמב"ן, ריטב"א ועוד, ומביא הרמ"א את דעתם ביורה דעה שכב,ה – שהם בוודאי אינם סוברים כמותו); וגם המשנה ברורה המביא את דבריו, כותבם בלשון "טוב ליזהר" (לשון שאינה מופיעה במגן אברהם), ונראה שנקט זאת כחומרא טובה בעניין, ובוודאי שלא כחיוב. גם החשש בנוגע לטבילה בערב יום כיפור, הנובע ממרחק עשרת הימים שבאמצע, אינו מוסכם (ראה באליה רבה תרו,ט שמי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי מאז, לדעת הרמ"א והלבוש אינו צריך לטבול בערב יום כיפור) – ודעת המגן אברהם מתבארת בדברי כמה מהאחרונים, כחומרא השייכת דווקא למעלת יום זה, שרוצים להחמיר בו בניגוד לשאר ימות השנה (ראה באליה רבה שם שתמה עליו והעלה אפשרות לתרץ כן, וכן באשל אברהם בוטשאטש או"ח סימן פח), ובדומה להנהגות חומרה נוספות הנזכרות ביחס לימים אלו (ראה למשל מה שהמגן אברהם מביא שם בסימן תרג בשם השל"ה, בנוגע לאכילת חולין בטהרה; והוא עצמו תמה על כך, שהרי כולנו טמאי מתים כיום).

avid">ו.        האם גם בהר הבית צריך לחשוש? בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה סימן א וחלק ו סימן קלב) מביא כמה טיעונים מדוע לדעתו אין היתר להיכנס בזמן הזה להר הבית – והוא מעלה את החשש האמור, בנוגע למים חלוקים או עכורים. לדבריו שם, אם בערב יום הכיפורים החמירו, כאשר שם עצם הטבילה אינה אלא מדרבנן, בוודאי שיש להחמיר בנוגע לעלייה להר הבית, שם הטבילה היא מן התורה. ממילא, אם נאמר שאסור לטבול יום להיכנס להר הבית (כפי שסוברים כמה מהראשונים), הרי שלא תהיה אפשרות לעלות להר הבית כלל (אלא רק באופן של טבילה לפני השקיעה ועלייה מיד לאחריה – דבר שאינו מתאפשר כיום על ידי השלטונות). כמובן, שכל החשש בעניין זה אינו אלא מטעם חומרא, שהרי לא כל מטיל מים רואה מראה חריג המטמא, אלא שבעל המנחת יצחק מצרף זאת לסברות השונות אותן הוא כותב, כחיזוק לאיסור הקיים לדעתו, בעצם העלייה להר הבית (וכותב זאת בלשון חד משמעית, כאילו חומרה זו מהווה דין גמור). השוואת הטבילה להר הבית לטבילה לצורך טהרות נסתרת מכמה מקורות מהן עולה בבירור, שדין הטבילה להר הבית כטבילה לחולין (ועל כן אין צורך בכוונה לשם טבילה להר הבית; ואף לפני כניסה לעזרה רבים סוברים שאין צורך בכוונה – ראה בסוגיה ביומא ל,ב ובליקוטי הלכות שם), וכך כותב הגרש"ז אויערבאך כדבר פשוט, שאין צורך להחמיר בטבילה להר הבית, בדברים שנאמרו בנוגע לטבילה לטהרות (שו"ת מנחת שלמה תניינא ב-ג נח ג,ב).

avid">ז.       האם יש מקום לחשוש בכניסה לעזרה? ראייה ברורה כנגד דברי המנחת יצחק יש להביא, מעצם דינו של טבול יום – שאסור בכניסה לא רק לעזרה עצמה, אלא אפילו לעזרת הנשים. מאחר שלדעתו יש להחמיר בכניסה להר הבית בעניין זה, הרי שברור שיש להחמיר בזה גם בכניסה לעזרה, שקדושתה גדולה מקדושת הר הבית. ממילא לפי דבריו נצטרך לומר, כי לא תיתכן כל אפשרות עבודה במקדש של כהנים בעבודתם ולווים בדוכנם וישראל במעמדם, אלא אם ייכנסו כולם בערב אחרי טבילתם. ואמנם, בביאור דעתו נצטרך לומר, כי החומרה לא נאמרה בזמן שהדבר מתנגש עם מצוה מסוימת – אלא שמסיבות אחרות הוא סובר, שאין כיום מצוה בכניסה להר הבית. ממילא, אין מקום להבאת ראייה להחמיר מדבריו בעניין זה, למי שעולה להר הבית על פי מצוות התורה שנוהגות במקום כיום.  

avid">ח.      ההמלצה לעלות סמוך לטבילה ככל האפשר גורמת לנזקים. אדם שנמנע מלהטיל את מימיו בשעה שהוא צריך לכך, גורם לעצמו נזק רפואי, ועובר על איסורי "בל תשקצו" ו"לא יהיה בך עקר" (ראה בגמרא מכות טז,ב ובכורות מד,ב; ובשו"ע או"ח ג,יז ומשנה ברורה שם). ממילא, אם אנשים יחשבו שיש חשש טומאה בהטלת מים בין הטבילה לעלייה, ישנה סבירות גבוהה, שיהיה מי שיימנע מלהטיל את מימיו בשעת הצורך, וייכשל באיסורים אלו. זאת ועוד: כאשר אדם עולה להר הבית בשעה שהוא צריך לנקביו, יש מקום לומר, כי יש בזה פגיעה במורא המקדש הדרוש, וכפי שאמרו בירושלמי (ברכות ב,ג): "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים - שמור עצמך מן הטיפים היוצאות מבין רגליך" (וראה עוד ביאור בעניין זה בספרנו מורא מקדש פרק טו. ואנו ממליצים, כי על פי מידת האפשר, על האדם לבדוק את עצמו לפני עלייתו, כדי שהוא יוכל לעלות אל ההר בנקיות).

avid">ט.      הערה אחרונה בנוגע להעדפת חומרות. כאשר בפני אדם עומדות שתי הנהגות הנעוצות בחומרות הסותרות אחת את השניה, הרי שנראה כי דבר פשוט הוא, שעליו להעדיף את החומרה שיש לה יסוד ובסיס מן התורה – כמו במקרה שלנו, שמפשט פסוקי התורה (דברים כג,יב) משתמע, כי טבול יום אסור בהר הבית (אחרי שהגמרא בפסחים סח,א מבארת, שהמחנה המדובר בפסוק זה הוא הר הבית): "והיה לפנות ערב ירחץ במים, וכבוא השמש יבוא אל תוך המחנה". זאת, בניגוד לחומרת סמיכת הטבילה לעלייה, שאינה אלא מחשש שמא בשעה שהוא יטיל את מימיו, הוא יראה מראה של מים חלוקים או עכורים – שמראה זה בעצמו אינו כל כך מצוי; ואין המדובר בחשש מן התורה אלא רק מדרבנן, כאשר גם החכמים שהחמירו בזה, לא גזרו זאת לעניין עלייה להר הבית, אלא רק לעניין אכילת תרומה.

 

דבר תורה לכבוד שבת קודש!

"ואנוכי הסתר אסתיר פני"

מעשה בהרב המגיד, רבי דוב בער ממזריטש,
שהיה מתהלך עם מקורביו ברחוב, ראה ילדה אחת מתחבאת מתחת לסדן של עץ ובוכה.
אמר לה: תינוקת, למה את בוכה?
נתייפחה הילדה ואמרה: משחקים היינו במשחק מחבואים, והסתתרתי והחברות אינן באות לחפשני.

מששמע המגיד תשובתה אף הוא זלגו עיניו דמעות ובכה עם הילדה.
התחילו מקורביו תמהים: מה ראה רבינו לבכות כשילדים משחקים, ומה מצא בתשובה של תינוקת זו?

פתח המגיד ואמר כשהוא גונח מליבו: אכן, אזנים לנו ולא שומעים. בתשובתה של תינוקת זו שומע אני תאניה-ואניה של השכינה, כביכול, המייללת ואומרת:
'ואנוכי הסתר אסתיר פני' -
ואין מבקש ואין מחפש אותי... אותי עזבו ואת הסתרתי שכחו. על זה אני בוכה. (על התורה).
שבת שלום!

במקומות שמותר לעלות...

הרי הקדושה לא מתחילה ונגמרת לפי השערים של המשטרה, מה הופך את המטרים שאחרי השער ליותר קדושים מהמטרים שאחרי השער?

למה טוענים שהרחבה התחתונה יותר מקודשת מהרחבה של הכותל?


שואל ברצינות
תודה

חשבתי לארגן מניין בעיר העתיקה, שנסדר את התפילה ככה שנוכל לעלות להר ה' ביום הקדוש הזה,

מה דעתכם?

 

אפשר לטבול גם בט' תשרי

המשפחה שלי הגיע אתמול(כ"ד) להר הבית לרגל בר מצווה לאחי הקטן, וסידרתי למשפחתי עליה עם הרב ישראל אריאל, קבענו בשעה 8:00. בשעה 8:00 לקחתי את התעודות זהות של המשפחה שלי ושל הרב והלכתי למוטי להגיד לו שאת ארבעה התעודות שנתתי לו יכניס ביחד, מוטי אמר בסדר.

אחרי ארבעים דקות של המתנה מוטי קורא לי(אפילו שלא נתתי לו את תעודת הזהות שלי כי אני מסורב כבר כמעט חצי שנה, והוא מכיר אותי) ואומר לי ברוך אחרי חצי שנה, יש מצב שאתה יכול לעלות להר הבית, אני כמובן ממש שמחתי( בסופו של דבר כבר כמעט חצי שנה אני בחוץ) הוצאתי את הפלאפון כדי לשלוח הודעה לחבר שיכול להיות שנותנים לי לעלות, איך שהוצאתי את הפלאפון מוטי חטף לי את הפלאפון ואמר לי אתה מעוכב, והושיב אותי בגשר. אחרי כמה דקות אבא שלי שאל את מוטי איפה אני, ומוטי אמר לו שאנחנו מנסים לסדר לו כניסה להר הבית( ובאמת כבר עוכבתי). ניסיתי לברר למה עוכבתי ואף אחד לא ידע. אחרי בערך 15 שעה מגיע הקצין שלקח אחריות על המעכב שלי, ואז גם ראיתי את אח שלי ועשיתי לו סימן שאני עצור, אבא ואח שלי נכנסו פנימה למוטי ושאלו אותו למה עכבו אותי, מוטי לא אמר כלום, ואז טוענים שאח שלי אמר לאבא שלי מה אתה מצפה השוטר הוא מחבל ערבי, מוטי שמע את זה ועצר את אח שלי על העלבת עובד ציבור, אח שלי התנגד למעצר לכן הפעילו נגדו כוח פיזי ושמו עליו אזיקים ידיים רגלים. אחרי בערך המתנה של שעה בגשר, לקחו אותי ואת אח שלי לקישלה(בשלב זה אני עדין לא יודע למה עוכבתי) אחרי המתנה של חצי שעה בקישלה מגיע העורך דין ומייצג אותי ואת אחי, שהעורך דין מדבר איתי הוא אומר לי שאין לו מושג למה אני כאן, לכן מתי שאתה נכנס לחקירה תגיד לחוקר שאתה רוצה לדעת על מה אתה מאושם ולקבל יעוץ משפטי כדין, וכל עוד לא אומרים לי אני שומר על זכות השתיקה, מכניסים אותי לחדר חקירות ומולי אני רואה שתי אנשים אם לבוש אזרחי(שב"כ). עשו עלי בדיקה גופנית יסודית של ח"ו אני יכניס מכשירי הקלטה, ואז התחיל השיחה, הוא הציג את עצמו בתור לירן אחראי השב"כ בעיר העתיקה וירושלים, והוא אמר שא הוא בא להיפגש איתי זה לא בגלל שמשעמם לו אלא בגלל שזה רציני, ואז הוא אמר שאין לו בעיה שאני יפעל בהר הבית ומסביבו אם אתה חושב שזה נכון, אבל אסור לך לפעול בדרכים נגד החוק(הוא אמר את זה יותר באריכות אני פשוט לא זוכר) ואז הוא אמר ששמענו שאתה רוצה לארגן כל מיני דברים בסוכות והוא פשוט אמר לי רעיונות שדברי עם חברים בפלאפון, בסוף השיחה הוא שאל אותי עם הבנתי ולא עניתי לו, הוא חזר על דבריו עד 2 פעמיים ואז שיחררו אותי.

באתי להגיד שהמדינה מאוד מפחדת מהאנשים שרצונם זה שליטה יהודית בהר הבית( כמובן אם רצון עז לבנות את המקדש)...אפילו שאנחנו פועלים רק דרך החוק, פשוט המשטרה עושה בעיר העתיקה מה שהיא רוצה ואף אחד לא אומר לה כלום.

בעזרת ה' נתחזק עוד יותר לבנית המקדש.

בשעה הזאת, לפני שנה בדיוק כ"ה באלול, יום בריאת העולם הוקם ארגון "נוער המקדש- מחלקת הנוער של מכון המקדש"! אני מתרגש...

על הקדושה של הר הבית, של בית המקדש,
יש?

אני מתכוון ברמה המעשית -

דוגמאות לתשובה - "עולה עם קבוצה שיש שם מישהו שאני סומך עליו".

"מתרחק מרחק של X מטר מהרמה (ע"פ מה שכתב רב פלוני), על פי הערכת המרחק שלי."

"עץ פלוני אלמוני משמש לי נקודת ציון, ע"פ מה שמופיע ב.."