כי מי שעולה להר הבית יקל עליו מאוד לחלוק (כאילו יש לו הכוח) על גדולים משל הוא אחד מהפוסקים.
יקל עליו מאוד להחליט לעשות דברים אחרים שרוב הפוסקים והגדולים מתנגדים אליהם בתוקף (עוד דברים חוץ מהר הבית).
נפגעת לו אמונת חכמים.
וכמו שהאריך בזה גדול דורנו באמונה, הבעיה היא "כל אפין שווין", כלומר, הכל אותו דבר!
דוגמא:
א. לפני הקמת המדינה התנגדו כמה לעליה לארץ וטעו = התנגדות לעליה להר הבית.
ב. רבים מדי אומרים על הכותל "חניון", "קיר תמך", מתוך זלזול מזויע, אע"פ שיש משנה מפורשת שיש עשר קדושות, מבחינתם אם זה לא קודש אז זה חול, אין מדרגות!
ג. ת"ח צעיר יכול לכתוב חיבור שמתיר עליה. בחור שרק מתחיל להכיר עולם כותב תגובה לרב חשוב. אין הבדל.
ד. מצות כיבוש בארץ ישראל, ע"י חלוציות וכו' = מצות 'כיבוש' הר הבית.
על זה נאמר שתעו מאוד מאוד ואמרו: כל אפין שוין. וכי זו האמת?! כל אפין שוין?! זה ממש אנטיתזה ליהדות!!
אז לטובת הכלל והיחיד נעשה פה קורס מזורז:
להלכה ולמעשה יש מדרגות בדברים רבים. תשובות לדוגמאות הנ"ל:
א. עובדתית התנגדו מעט ולא הרוב ובודאי שלא כל. לא כרגע.
ההבדל הגמור בין הר הבית לארץ ישראל מפורש בתורה "ומקדשי תיראו". אין מצוה לירא בארץ ישראל, יש מצוה לירא דווקא על המקדש. וגם במשנה "עשר קדושות נתקדשה ארץ ישראל .. ירושלים .. הר הבית", כלומר, גם ירושלים וגם הר הבית שניהם קדושים, אבל יש מדרגה, הר הבית יותר קדוש מירושלים. [וכמובן, יש מצוה מפורשת וגם בשו"ע ועוד לעלות לא"י ואין הלכה כמגילת אסתר (עי' בתשובת הגר"מ טיקוצ'ינסקי ועוד), ועל תוס' של ר"ח אמרו "תלמיד טועה". להר הבית בחורבנו אין שום מצוה לעלות (לפחות לא נמצאה כזו ברמב"ם/רמב"ן/חינוך/סמ"ג ועוד). ומה שאמרו "אם חומה היא וכו' " זה על עליה לא"י. אגב, שלוש השבועות לפי הגר"א (שהרצי"ה אמר רבות שאנו ממשיכי תורתו - וד"ל) זה על הר הבית ולא על ארץ ישראל].
ב. כמו מקודם, יש טעות חמורה, במיוחד בדורנו, קשה לקבל מורכבויות ומדרגות. אם אסור לעלות להר הבית אין זה אומר שנפקיר אותו לערבים. הכיצד? הוא שלנו אבל אסור לעלות. אז הוא לא שלנו? קיצור, הבנתם.. קשה לקבל מורכבויות. [יש לתופעה הנלוזה הזו הרבה שורש בחינוך מסויים שמאמץ דברים מסויימים, אבל לא כאן המקום].
אם אומרים שהכותל הוא שריד בית מקדשנו אין הכוונה לומר שהר הבית הוא כלום. ואין מה להאריך.
ג. זה ודאי שורש כל רע. ואם זה לא ייפסק כאן אז זה ייגרר למקום נורא הרבה יותר. והרי זה שבירת כל מסורת הפסיקה! אין כזה דבר לפסוק על פי הראב"ד אחרי שכל הפוסקים פסקו כרמב"ם, אין חיה כזו!! ואם יש גזירה אז לא יכולים לבוא ולפסוק כנגדה, אין לזה שום תוקף (עאכו"כ כשזו דעת פוסק יחיד). וע"ע גזירת המיאונים, גזירת קטניות. ובודאי יש כוח לגדולים לגזור גם בימינו גזירות [במיוחד שהתקבלו על ידי כל הפוסקים ממש!! וזה אפי' יותר מגזירת קטניות וגזירת מיאונים.] וכ"כ החת"ס.
ובודאי ללא ספק אם יבואו להילחם ת"ח (צעירים וזקנים, כל עוד הם נגד הכלל) ולהתיר את האסור - הרי זה יביא לפריצה נוראה, שאת תוצאותיה רואים בחוש [שרק עיוור יתכחש להם].
וכמובן, זה בלי הצד החינוכי שפוגע ביראת שמים ובאמונת חכמים, שהילדים והנוער רואים שגדולי הדור שווים בעיני כמה אברכים כקליפת השום, זה ודאי לא ימנע מהם להחליט החלטות ציבוריות ק"ו פרטיות נגד דעת תורה, כל עוד הם "ביררו את הסוגיה". מי שלא מאמין לי שידבר איתי אאריך לו בעניין המצער הזה.
ד. מצות כיבוש. על זה נשתברו הרבה קולמוסים להראות שיש כיבוש בהר הבית, ומה שמתאוננים עליו זה בעיה בריבונות, וכמו שאמר רבנו: "לא בגלל שאנחנו לא יכולים אנחנו לא עולים, אלא בגלל שאנחנו לא רוצים", וכן: "בבעלותנו הם מסדרים שם את תפילותיהם וכו' ".
לא יעלה על הדעת לומר שדרום תל אביב או רמלה או אום אל פאחם הרי הם בתורת כיבוש, שהרי הערבים שם עושים כרצונם, ואיזה מין כבוד לאומי יש לנו? [גם אם יאמרו שבהר הבית הכבוד הלאומי נרמס הרבה יותר, מ"מ לא מצאנו היתר לחלל את המקדש בטומאה ועוד כדי לחזק את הכבוד הלאומי]. ועוד יותר לא יעלה כלל על הדעת, לומר שבטיול בעלמא, ולו יצוייר של מאות אנשים כל בוקר, הרי זה כובש. וכי אם נעשה צעדת 'כיבוש' לעזה כל יום בין 13:00 ל13:50 עם 300 אנשים, יהיה כיבוש? לא מסתבר כלל וכלל.
וחוץ מזה, מי מגביל את עלית היהודים הטועים להר? מי עוצר אותם? אנשי הוואקף? לא! הם ה'מלשינים', הם לא העוצרים ואין להם את היכולת. שוטרי מדינת ישראל עושים זאת. אז אולי יש פה בכל זאת כיבוש?! ואם יאמר מי שיאמר, שאנשי הוואקף עושים מה שבא להם, ויש כדורגלעל ההר, ועוד ועוד דברים נוראיים ע"י הערבים, נשיב לזאת:
1. מה קשה? ממשלת ישראל לא רוצה להסתבך אז באישורה הדברים האלה קיימים! וכי מה שלא נעשה ברצון תורה במדינה הופך את זה למצות כיבוש? אם באישור ממשלה מונף דגל ערבי ועוד על בניין כלשהו בתל אביב, הרי שצריך לכבוש את המקום? לא יעלה על הדעת.
2. ואז מה? אבל יש הלכה. אם יש חולשה בריבונות, צריך לחזקה, אבל לעבור על ההלכה? לא הבנתי. יש הלכה, אנחנו קראים? [ואם ישיב מי שישיב, זה גופא מצות כיבוש, נשיב: א. לא נכון, אזרח לא יכול לכבוש, מעשית ומהותית. ב. טרחנו לעיל לבאר שזה כבוש, וזה רק חולשה בריבונות, ואין זה שייך לזה].
אגב, עלה בדעתי ובדעת עוד כמה רבים, שאולי יש כאן טעות קשה. יש איזה קו מסויים שאומר שההלכה שאסור לעלות הרי היא למעשה השקפה.
בעוד שבעיון קל זה נמצא להיפך. העליה להר מנומקת מלבד מצות כיבוש (שעליה עוד יש מה לדון באמת - וכמובן נדחתה) בשלל סיבות: מצוות עשה (שכמובן לא נמצאות בשום מקור), חיזוק הריבונות (שאין לזה קשר ל'כיבוש') וגולת הכותרת ההשקפתית: הבאת המקדש והגאולה. [כמובן שזה נתמך בפסוקים רבים, בעקר מעזרא ועוד, אך ענה על זה אחד מהראשל"צ: "וכי לקראים דמינו?". יש התעלמות מחז"ל ופוסקים.]
לעומת ההלכה שנוקטת שאסור - נתמכת על יסודות הלכתיים פשוטים:
א. מורא מקדש.
ב. מגדר מילתא למען לא ייכשלו.
ג. ספק כרת במדידות.
ד. נספח למגדר מילתא: טבילה.
ה. גולת הרעיון: הרבנות הראשית, שיש לה סמכות של מרא דאתרא, ואין להאריך כאן בעניין זה.
מסקנה: עולי הר הבית פוסקים ע"פ השקפה כי זו הדרך להבאת המקדש. וד"ל. חזקו ואמצו.
** בכוונה לא נקטתי שמות של רבנים, שמא ייכשלו פה באיסורים רבים (עי' הקדמת הח"ח ועוד).
)
חידון המקדש ה'תשע"ט! 
