בס"ד
[אין שם לסיפור אשמח להצעות....]
השמש שקעה,הגלים נרגעו הכל בחוץ רגוע ושקט,מסתיר את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי.איך זה יכול לקרות לי?למה דווקא לי?מה עשיתי שזה מגיע לי?
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הכל התחיל לפני כשש שנים,למדתי בתיכון הייתי תלמידה טובה,במהלך שנות הלימודים פגשתי במשהי שנקשרתי אליה ממבט ראשון.היא היתה אישיות מיוחדת,רגועה וסוערת כאחד,יודעת לבטא את עצמה להתבלט אך יודעת גם לשמור על עצמה כדמות אפופת מסתורין,כאילו שתי עולמות נמצאים בתוכה. אהבתי לדבר איתה,היא הקשיבה תמיד,יותר משהקשיבה גם הבינה,בניגוד לאחרים.השיחות איתה היו עמוקות ומעילות לא רדודות שטחיות,שנפגשנו היינו מדברות עד השעות הקטנות של הלילה,או של הבוקר תלוי איך מסתכלים על זה.
בשלב מסוים אחרי שהקשר התחיל לפרוח,הגעתי למסקנה שהקשר הזה עם כל הצער של פרידה לא בריא,לא נכון.היא גררה אותי לעשות דברים שלא הייתי עושה לעולם.היו פעמים שהעולמות היו משתלטים אחד על השני וזה בא לידי ביטוי בצורה קיצונית.
החזקתי ממנה,אך ידעתי שלי זה לא טוב.אין בעיה לא איתי ולא איתה יש בעיה איתנו.יש בעיה שאנחנו יחד.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לאחר כמה ימים,ראיתי אותה בדיון סוער עם אחת הבנות בתיכון.
אנני יודעת על מה היה הדיון אך אני יודעת איך הוא נגמר,והוא לא נגמר טוב.היא לא היתה מרוצה מהדעה שלה היא התעצבנה ולא שלטה בעצמה.אני זוכרת את המראה הזה כאילו זה קורה עכשיו,אני עוצמת את העיניים ואני רואה אותה מביאה לה כאפה שמעיפה אותה לקיר,ואני רואה את הילדה שוכבת מחוסרת עקרה,לאחר שדפקה את הראש בקיר.
זה נחרט לי בלב,וזה שבר אותי.משהי שהערכתי אותה כל כך הרבה,הערצתי אותה,תפסתי ממנה בן אדם מיוחד,משהי שזכיתי לפגוש שלא כולם זוכים לכך,מסוגלת לעשות דבר נבזי שכזה,מסוגלת להרביץ להתפרע כי משהי אמרה דעה שהיא חושבת שהיא לא נכונה.
מה יקרה אם יום אחד גם אני אריב איתה גם אני אדון איתה,ודעתנו יהיו חלוקות,גם אני אגמור בבית חולים?או אולי גרוע מכך...החלטתי לא רק לחשוב על כך שצריך לנתק קשר אלא לעשות מעשה,לפני שיהיה מאוחר.
לצערי היא שמה לב שבזמן האחרון התחמקתי ממנה,וזה לא שיחק לטובתי.
לא עבר שבוע מאז החלטתי שאני והיא זה לא הולך ביחד,התחילו ההצקות שמהם כל כך פחדתי.
היא פשוט שנאה אותי,היא התכלה אלי,ניסתה לעשות כל דבר בשביל שאני אפגע.,זה היה נורא לא יכולתי לסבול את זה לא רצית להמשיך לחיות,הייתי מרוסקת.
אני בוכה שאני נזכרת בזה.לא ידעתי כמה רע יכול להיות בבן אדם אחד...
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
עברו כמה שנים,גמרתי את התיכון,גמרתי שנים של ייסורים,שנים של חוסר בטחון עצמי,שנים של דיכאון ורצון למות.חייתי בתוך בועה פחדתי להתקשר לאנשים פחדתי להתאכזב שנית,המשכתי את החיים שלי סגורה בתוך עצמי,מסוגרת מכונסת אני עם עצמי,ואין לי אף אחד מבלבדי.
ההורים שלי היו מודאגים,הם פחדו לא ידעו מה יהיה איתי,איך אקים משפחה אם איני רוצה להכיר אנשים,איך אמשיך לחיות בצורה כזאת.הם לקחו אותי לפסיכולוגים ולכל מיני אנשים שהיו בטוחים שיעזרו לי,אבל אף אחד לא הצליח לגרום לי להיפתח,המצב שלי נחשב כמצב אבוד.
לאחר כמה ימים שבהם ישבתי אצל רופאים מומחים,אנשים מבינים,זה התחיל להשפיע,התחלתי להיפתח התחלתי לחיות מחדש.נולדתי מחדש.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
החיים מחדש.הרגשה מצוינת,כמו תינוק רך בשנים עורו עדין לבן לא הספיק להיות בחוץ לא הספיק להיפגש עם העולם האבסורדי שלנו.תינוק תמים וקטן שעכשיו בתחילת דרכו.
יצאת החוצה לעולם רעננה,חדשה,מוכנה לחיים חדשים.התחלתי לדבר להיפתח.נפתחתי לדברים אחרים שכבר שכחתי איך הם נראים,זה היה נהדר.פרימה שונה של חיים,כל כך התגעגעתי לחיים כאלה.,הרגשתי כאילו יש לי איזה פער בין הילדות לעכשיו כאילו יש זמן שהייתי אל לא הייתי באמת.כמו חסך בהתבגרות. גמלה בליבי החלטה-
לא התייאש ולא אשבר,אשלים את כל מה שהספדתי.
התחלפתי לפתח קשרים ם אנשים בהתחלה זה היה קשה הסתייגתי מהם,פחדתי אך לאט לאט עם תמיכה של גורמים מבחוץ התחלתי להיפתח.
מי שלא הכיר אותי לפני זה לא יה יכול לנחש מה עבר עלי.ומי שכן הכיר אותי וזכר איך הייתי לפני כמה שבועות חשב בינו לבין עצמו האם האמת הכיר אותי,ומי אני באמת...
השתנתי מקצה לקצה עשיתי סיבוב של 180 מעלות החלטתי שאני לא מוותר עליתי על הגל ועכשיו אני זורמת איתו.אף שובר גלים לא ישובר אותי בדרך,ואני מקווה שבאמת יהיה כך.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יום אחד הכרתי בחור,גבוה קצת מלא עם גומות חמודות ששקועות בתוך הלחיים שלו,עניים כחולות כצבע השמים ביום בהיר,ובלורית שחורה מתנופפת ברוח.בחור כלבבי.
שמחית כל כך אולי הצליח,הראה לאותה אחת שאותי אי אפשר לשבור,אמנם לקח לי קצת זמן להשתקם ולחזור לעצמי אך עכשיו שום דבר לא יעצור אותי.
לאחר מספר חודשים החלטנו שהגיע הזמן להינשא,שננו היינו מרוצים מהקשר שנוצר קשר טהור ובירא שיוביל בעזרת ה' למשפחה מצוינת.החלטנו שבמוצאי שבת הקרובה נפגשים והולכים להודיע להורים.וכך היה- התחלנו מהמשפחה שלי,הורי שמחו,והתרשמו מהבחור הנאה והמשכיל:] ושמחו בשבילי,שהצלחתי להתגבר המשפחה שתהיה תוכיח זאת.
אולי הוא יצליח לכפר על מה שעברה חשבו לעצמם.גם אני מקווה.
לאחר מכן נסענו לביתו,בדרך שמענו מוזיקה טובה ברדיו,רוח קרירה העיפה את שערותינו לא יכולנו לבקש שיהיה יותר טוב,זה היה הרגע הכי יפה בחיי.הגענו לביתו ואני מאושרת כמו שלא הייתי מעולם,פתחנו את הדלת נכנסו לסלון וקראנו לכל בני המשפחה בכדי לבשר להם את הבשורה המשמחת.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ברגע שכל בני המשפחה התיישבו הלב שלי נדם לרגע,לא זה לא היה מהתרגשות או משמחה. לאט לאט הלב שלי ירד והרגשתי איך במקום הסיפוק במקום האושר,השמחה מתמלא ליבי כעס ועצב,שנאה ופחד, הכל בערבוביה,הרגשית שערפל כבד עוטף אותי
קור חזק חודר לעצמותיי,מבקש לתפסני ולשוברי.לא רציתי לבכות איך זה היה חזק ממני,עיננו נפשו ראיתי מול עיני את זאת שהרסה לי את החיים הסתכלנו אחת על השניה במבט של שנאה.לא אנחנו לא מכירות עניתי ששאלו בני המשפחה לפשר המבטים,העדפתי להתעלם,לא אתן לה להרוס שוב.
ואולי באמת אני לא מכירה אותה,ובכלל מה היא עושה כאן למה היא חייבת להרוס לי כל דבר,שתלך אף אחד לא הזמין אותה. לפתע התחוור לי שהיא אחותו,אחותו של בעלי לעתיד.ליבי צנח הראש התחיל להסתובב הרגשתי על סף עילפון. בקשתי סליחה ושאני לא מרגישה טוב ואם הוא יכול להקפיץ אותי חזרה הביתה.
באמצע הדרך שעברנו ליד הים בקשתי שיוריד אותי ומכאן אלך לבד אני רוצה קצת זמן עם עצמי.
הוא עצר איחל לי רפואה שלמה אמר לי שהוא אוהב אותי ונסע תוך כדי הפרחת נשיקה לעברי.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
השמש שוקעת הגלים שקטים הכל רגוע ויפה,מסתרי את סערת הרגשות שמתחוללת בתוכי. למה?
למה היא חזרה אלי כמו בומרנג?למה זה קורה לי?מה עשיתי?
ממש ממש אהבתי,ח-ז-ק!!=]