ב"ה
מסופר שבשיאה של המחלוקת בין החסידים למתנגדים בתקופה שלפני כ-250 שנה, כמה מה´מתנגדים´ נשבעו בפני הגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא) שהם ראו את החסידים אוכלים ושותים בתשעה באב.
כפי שאתם בוודאי מתארים, ה´מידע´ הזה היווה עוד נשק מרכזי במלחמתם של המתנגדים שרצו ´להוכיח´ עד כמה שהחסידות גורמת ליהודים לרדת מדרך התורה ומצוות, וכמובן גם למלחמתו הקשה של הגר"א נגד תנועת החסידות בכלל ובפרט ובעיקר נגד חסידות חב"ד ומנהיגה רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא והשולחן ערוך.
האמת היא שאותם מחרחרי ריב, שכל עניינם כמובן היה להצית ככל האפשר את ´נלחמת העולם´ הזאת (ולמרבה הצער הם גם הצליחו בכך במידה לא מועטה), דווקא לא שיקרו.
הם פשוט ´שכחו´ לציין שתשעה באב באותה שנה חל בשבת, שבקביעות שכזאת הצום נדחה כמובן ליום ראשון, ואילו בשבת עצמה מצווה על כל יהודי לקיים את מצוות עונג שבת באכילת בשר ושתיית יין ולסעוד כיד המלך כמו בכל יתר שבתות השנה...
***
יום תשעה באב, לדורותיו, הוא היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי.
הכל החל כאשר בשנת ב´ אלפים תמ"ט (2449) לבריאת העולם, כלומר לפני למעלה מ-3300 שנה, שאז, ביום ט´ באב, שבו המרגלים ששלח ממסעם לתור את ארץ ישראל והוציאו את דיבתה;
בני ישראל בחרו להאמין לדברי המרגלים ובכו במשך כל אותו הלילה, ועל כך אמר להם הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות"...
ואכן מאז ועד היום, עפ"י הכלל ש"מגלגלין חובה ליום חייב", כל המאורעות שקרו לעם ישראל בתאריך הזה במשך הדורות קשורים אך ורק לעניינים שליליים בתכלית.
-ביום הזה חרבו שני בתי המקדש: הראשון בשנת ג´ אלפים של"ח (3338) לבריאה, והשני 490 שנה מאוחר יותר בשנת ג´ אלפים תתכ"ח (3828).
-ביום הזה נחרבה העיר ביתר לאחר כישלון מרד בר כוכבא בשנת ג´ אלפים תתצ"ה (3895).
-שנה לאחר מכן ביום הזה, (ג´ אלפים תתצ"ו - 3896) חרשו הרומאים את הר הבית.
-ביום הזה החל גירוש ספרד בשנת ה´ אלפים רנ"ב (לפני 520 שנה).
-וגם בתקופתנו הנוכחית, לפני 7 שנים בלבד, בשנת ה´ אלפים תשס"ה (2005 למניינם), מיד למחרת תשעה באב החל הגירוש האכזרי והנפשע של יהודי גוש קטיף, שמאז ועד עצם היום הזה זרוקים ב"קראוילות" ללא בית וללא פרנסה, נוער ומבוגרים רבים שמצבם הבריאותי והנפשי הדרדר ביותר בעקבות הגירוש כולל מקרי מוות ל"ע, מדינת ישראל איננה נוקפת אצבע על מנת לסייע להם ולהקל ולו במעט את הסבל שהם עוברים, ועוד לא התחלנו לדבר על תוצאותיו ההרסניות של הגירוש מבחינה בטחונית כאשר ערים שלימות בכל איזור הדרום הפכו למוכות קסאמים וקרוב למיליון אזרחים בקו האש הזה.
אם כן בשורה התחתונה אנו רואים, שכפי שאמר הקב"ה כבר אז ביום חטא המרגלים, כל האירועים הללו מעידים שיום ט´ באב ללא ספק נקבע כיום מועד לפורענויות.
***
אלא שכל הנאמר לעיל, מתייחס אך ורק לרובד החיצוני של הדברים.
בראייה חיצונית זה בהחלט נראה רע. אפילו רע מאד.
אלא שעפ"י פנימיות העניינים, חודש מנחם-אב בפרט, ויום ט´ בחודש בפרט, באים לבטא את האהבה הגדולה ביותר של הקב"ה אלינו יותר מאשר בכל חודש אחר...
בספר התניא מובא המשל הידוע על מלך גדול ונורא, הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו אליו. משל זה בא כמובן ללמדנו, שגם בעת של חורבן ומאורעות קשים ביותר, אין זה משום שהקב"ה הפסיק לאהוב אותנו ח"ו ולכן הוא מעניש אותנו.
אב רחום באמת הוא כזה שגם יודע לתת לילד סטירה כשצריך.
כאשר מזהה אבא התנהגות לא ראויה אצל בניו ומעניש אותם, אין ההענשה נובעת משנאה חלילה. אדרבה, דווקא בגלל שהוא אוהבם – חינוכם חשוב לו. "את אשר יאהב השם – יוכיח".
ואם קודם לכן אמרנו שביום תשעה באב קרו רק דברים שליליים, אז זהו שקרה גם דבר אחד משמעותי ביותר וראשון במעלה במישור החיובי: בתלמוד הירושלמי מסופר על יהודי אחד שעמד וחרש את שדהו, ולפתע געתה פרתו לפניו. עבר שם ערבי אחד ואמר לו: "יהודי יהודי הפסק לחרוש, שכן פרתך געתה ואמרה שברגעים אלו חרב בית המקדש." חלפו דקות ספורות והפרה געתה בשנית.
אמר לו אותו ערבי: "יהודי יהודי המשך לחרוש, שכן הפרה בישרה ואמרה שכבר נולד המשיח, מושיען של ישראל"...
מכל זה מובן וגם פשוט, שלא רק שהחורבן והגאולה שזורים זה בזה, אלא שכל מטרת החורבן נועדה אך ורק בכדי לצחצח, למרק ולנקות את נפשנו מכל חטאינו ועוונותינו, שנדע להיטיב את דרכינו, וע"י כך נזכה לבניין בית המקדש השלישי והנצחי שיהיה גדול ונעלה מכל הבחינות משני הבתים הראשונים לו, ושנזכה לגאולה נצחית שבניגוד לקודמותיה, לא יהיה אחריה לעולם לא חורבן ולא גלות.
וכלשונו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: גאולה אמיתית ושלימה!
***
כל זה נכון כמובן בכל שנה. כמדי שנה ושנה, כאשר אנו מגיעים לימי בין המיצרים החל מי"ז בתמוז, לאחר מכן כאשר נכנסים לחודש מנחם-אב (מה שמכונה ´תשעת הימים´), בעמדנו עתה ערב שבת ´חזון´ שבה נקרא בהפטרה את דברי התוכחה הקשים מנשוא על חטאינו שבגינם חרב הבית ועד ליום החורבן עצמו בתשעה באב, אנו חוזרים ומזכירים לעצמנו את כל האמור לעיל שכל החורבן הוא רק בחיצוניות, חוזרים ומזכירים את פס"ד הרמב"ם שעתידים הימים הללו להפוך לימי ששון ושמחה ולימים טובים, את המשל של רבי לוי יצחק מברדיצ´ב שעל פיו הוא מוכיח שבשבת הבעל"ט - ´חזון´ מלשון ´מחזה´, מראים לכל אחד מאיתנו את בית המקדש השלישי, וכמובן את שיחותיו הק´ של הרבי מה"מ על האהבה הפנימית המסותרת של הקב"ה לעם ישראל דווקא בימים הללו וכו´.
אלא שלא בכל שנה זוכים אנו שיום תשעה באב עצמו יחול בשבת קודש... אז גם ניתן לראות ולחוש בגלוי מעין מה שיהיה בזמן הגאולה, בכך שהצום וכל שאר העניינים השליליים והבלתי רצויים של האבלות על החורבן נדחים ליום ראשון, ואילו את השבת הבעל"ט יש לענג באכילה ושתיה, בשר יין ודגים גדולים, עד שאפילו בסעודה השלישית (סעודה מפסקת) הדין בשו"ע הוא ש"אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו". והרבי מוסיף שבקביעות שכזאת, שבה חל תשעה באב בשבת, יש להוסיף באכילה ושתייה ועונג השבת אף יותר מבשאר שבתות השנה, כדי לשלול בכך כל נתינת מקום לענייני אבלות ותענית ביום השבת. בשנה שבה תשעה באב חל להיות בשבת, מתגלה מהותו ועניינו האמיתיים של תאריך זה, שעתיד להפוך לחג ולמועד הגדול ביותר מכל שאר חגי ישראל.
כמובן שאם ח"ו הגאולה תתעכב עוד קצת, שוב נצטרך כולנו מיד עם צאת השבת לצום ולהתאבל, לומר קינות ומגילת איכה בקול בכי ותחנונים; אך עלינו לתבוע ולומר לקב"ה "די לגלות"! "עד מתי"!
ואנו סמוכים ובטוחים שה´ ירחם עלינו, ושאם לא למעננו אז למענו ולמען בית מקדשו ושמו הגדול והקדוש שמחולל ע"י הגויים, נזכה כבר בשבת ´חזון´ תשע"ב לראות את בית המקדש לא רק בחזיון מצד הנשמה כדברי רבי לוי"צ מברדיצ´ב, אלא לחגוג את השבת קודש הבעל"ט בבית המקדש עצמו, בסעודת הלוויתן ושור הבר ויין המשומר, ולשמוע את הרבי מתוועד ואומר את שיחת ש"פ דברים (חזון) תשע"ב לעיני כל ישראל.
(הדברים הללו מוקדשים לרפואתו השלימה בקרוב ממש של הרב מרדכי שיח´ בן רחל, שליח הרבי מליובאוויטש ברמת גן, שנתגלתה אצלו ל"ע המחלה הארורה וזקוק לרחמי שמים מרובים!!!)
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
שבת שלום ומבורך!