ב"ה
אולי כאן המקום להזכיר את הסיפור אם חתן הבעש"ט: (לפי הזכרון אם למי שהוא יש יותר פרטים נא לתקן אותי)
במדינת אשכנז היה יהודי אם שלוש בנים, כשהתבגרו, הוא נתן להם חופש בחירה לצאת לעולם ולעשות חיל כשבעוד שלוש שנים הם יפגשו וכל אחד יספר מה עבר עליו.
הצעיר מבן הבנים, הרחיק עד מזיבוז, עירו של הבעש"ט, והתחתן אם ביתו.
בתום השלוש שנים הנ"ל ביקש ראשות ממורו וחתנו, לשוב לאביו כהבטחתו.
הרשות נתנה והבעש"ט הוסיף שיקח איתו שופר. הדבר היה תמוה בעיני החתן, אבל בהרבה צער, כי הוא ידע שפירוש הדבר הוא שהוא לא יהיה בר"ה אצל חמיו, לקח איתו שופר והחל בנסיע.
הדרך הלוך עבר ללא קושי, וכשלושת האחים הגיעו לבית אביהם, בליל שבת הקרוב לסעודה האב הזמין את כל הקהל ובראשם ר"י ורבנים מכובדים.
הבן הגדול סיפר את קורות חייו ואמר פלפול למדני, שזכה למחיות כפיים ולתנועות זילזול מהאח הצעיר, כל משך הדברי תורה הנ"ל לא הפסיק לזלול את המאכלים הערבים שהוכנו לכבוד שבת ולכבוד האורחים, באחרון האנשים הגסים וללא שום נימוס.
המחזה חזר על עצמו, למרות עגמת הנפש של האב, גם כשהבן האמצעי אמר את דרשתו.
אבל בכך לא נגמר התעלומה. כשהגיע תורו לדבר הוא מילה את פיו מים, ואמר שהוא לא למד כלום במשך שלושת השנים האחרונות.
לאחר שהסתיימה הסעודה, והאורחים התפזרו, האב לקח את בנו השלישי לצד והסביר לו שמאוד כאב לו התנהגותו והוא מקווה שלמחרת בסעודת היום הוא ישפר את מעשיו.
למחרת, למרות הפצרת אביו, הכל חזר כאמש.
ושוב האב התחנן לבנו שבסעודה שלישית יתנהג כבן תורה, ולא כזללן.
בסעודה השלישית, לאחר שהמשיך בהתנהגותו המוזרה בזמן דרשות אחיו, כשהגיע תורו לדבר, הוא לקח מההתחלה את כל הפלפולים שנאמרו ושאל עליהם שאלות רבות, וענה לשאלותיו בטוב טעם, הקהל הנוכח, הרגיש שמולם עומד ת"ח עצום, ושהסוגיות שנפתחו לפניהם, לאחר הסברי הבן הצעיר בהירים כשמש, ואין עליהם שום שאלות.
מיד שאלוהו מהיכן למד את הסודות האלו, ואז אחל לספר את קורות חייו, ואת גדולת חתנו, הבעש"ט ממזיבוז.
מיד לאחר סעודת מלווה מלכה הוא נפרד מאביו ומאחיו ושב פעמיו לכיעוןן מזיבוז בתקוה שיספיק לחזור טרם חגי תשרי.
עלה על ספינה שטבע, ובדרך נס הגיע לאיזה אי מבודד, בערב ר"ה, בנה לעצמו סוכה מאולטרת, כתף כמה פירות שימשו לו לסעודות החג ואחל את ההכנות ליום הדין. בבוקר התעטף בטליתו והתפלל בכוונה עד שלא הרגיש שמקומיים מלא תימהון על הדבר המוזר שנקלע לאיי נאספו סביבו.
כמובן שתקע בשופר בלב מלא דמעות, וכשתם תפילתו, המקומיים לקחו אותו למלכם, שקיבל את האורח בסבר פנים יפות ושאלו על עמו ועל מעשיו. כשהמלך ראה שלפניו אדם משכיל מאוד הוא רצה למנותו לסגנו, ולהביא קהילה יהודית לממלכתו, אבל הנ"ל ענה שאם זה רצון השם יהודים יגיעו לכאן ואם לא אז לא ביקש ממנו שיועיל בטובו להחזירו לבני משפחתו. בצער רב המלך נפרד מידידו החדש, ופקד על חיליו ללותו לחוף מבטחים.
כשהגיע הבעש"ט ביקש ממנו לספר מה קרא איתו בדרך חזרה, והנ"ל סיפר, ואז הבעש"ט אמר לו שבזכות שהוא היה באיי הבודד הזה, הוא העלה את כל הניצוצות ובזה "חסך" שיהודים יצטרכו לגלות לאותו איי.
באהבה.