גם לי כואב, בא לי לבכות
וראשי סחרחר מרוב מחשבות.
אין לי אהבה, מלאו עיני דמעות
מסתובב סביב עצמי, אבוד עצות
מהו בית - ללא תחושת שייכות?
ומה שווה משפחה - כשאין חמימות?
מחפש אני מקום - שיש בו איכות
וליבי מרגיש - יש כאן טעות..
אבל יום יבוא ונמצא שלווה
נגלה מחדש מה זאת אהבה.
נחיה ברוגע עם היפה כלבנה
ונודה לאלוקינו על כל הטובה.
@ילדה של אבא צריך אותך כאן
ההתנהלות הממסדית הקלוקלת-לחלוטין הרסה עד היסוד את האמון שאנשים מוכנים לתת במידע, אפילו כזה שהוכח באותות ובמופתים.
הדרך היחידה לטפל בסיפור הזה היא דווקא מה שאתה מציע בחתימתך האישית (או ליתר דיוק, התקווה שזה יהיה ההיפך ממה שאתה מתאר) - לבחור בגן העדן של פשרה, שהאלטרנטיבה כנגדו היא הגיהנום.
פשרה במקרה זה משמעותה היא, שהממסד יכיר בכשליו ובמשוגותיו (ויפסיק למשל הטלת סגרים מגוחכים והענשת ילדים אומללים), כשהאזרח מצידו מחוייב לאחריות עילאית, בהתחסנות ובציות לתנאים המתחייבים מהמצב הציבורי הרפואי והסיכונים.
בע"ה יהיה טוב.
בדור שלנו המקצוע הוא לא רק על מנת להתפרנס אלא אנשים בעיקר מחפשים את החיבור שלהם לעניין. השליחות.
גם בדורות שהיו, אנשים עבדו במה שהם טובים אבל לא בהכרח, כי לפעמים היה מצב שפשוט היה צריך לעבוד וזהו.
תנסה להפעיל בצורה מאוזנת שיקולים של שכל ולב.
אם אתה לא מצליח להכריע, יש יועצי לימודים תותחים שאפשר לדבר איתם. אבל חשוב לזכור שבסוף אתה יודע הכי טוב מה מתאים לך. ולדעתי ממש כדאי לשמוע מאנשים שעובדים באותם תחומים שמעניין אותך מה הם חושבים ומה היתרונות והחסרונות. זה פשוט מתנה..
חשוב לזכור ש: אם יש כוח רצון-אז דברים אפשריים. ככל שיהיה לך יותר ברור מה השאיפות שלך, יהיה לך הרבה יותר מרץ לעשות בשבילן גם שלא יהיה פשוט, ולכל אחד יש קשיים גם בדברים שהוא רוצה. תקבע פגישה עם עצמך ותחשוב על זה. תתפלל לה'.
בהצלחה רבה.
שבמקום להתבחבש לפחות תעשה משהו מועיל בינתיים זה מה שאני יכולה להמליץ לך
צעיר בן 35-50
אם לא, אז בטח סתם מתנחל רגיל....
חרדי ממאה שערים!
לא יכול להיות, שערבי יחטוף נשק מחייל? רעיון מופרע של גזענים פשיסטים...
עזוב אותי עכשיו הגדרות אתניות. בתכלס מבחינת מדינת ישראל הם היינו הך.
תעודדו אותו או שתגידו לו את הדעה שלכם?
לשם הדוגמא - אם חבר הוריד את הכיפה ופרסם את זה כדי שכולם ידעו ובעצם יתמכו בו..
ודעתכם שלילית בעניין.
הייתם תומכים בו או מחווים את דעתכם השלילית?
כאילו, מה הקטע?
הייתי אומר לו, "אחי, לא כל העולם צריכים לדעת שאתה הולך לישון ומוריד ת'כיפה. שחרר".
גם אני אמרתי ככה...
שלא צריך לפרסם
מי שיראה יראה..
לפי הבנתי לפחות, וגם היחס לעניין לא קשור לזה, השאלה היא אם אתה שלם עם הצעד שלו או לא.
קבל את התנצלותי
למה שאשקר ואגיד לו שאני כן?
אגיד לו את דעתי, כמובן בצורה יפה... אגב, אם זה חבר טוב הוא בטח כבר יודע לבד מה דעתך. (היה לי משהו כזה לאחרונה)
אבל היא פירסמה וראיתי.
תלוי בטיב הקשר והמצב ביניכם
אבל הקשר הוא מאד אמיתי.
חברה שמתייעצת איתי לגבי כל מיני נושאים רגישים.
אבל לא חייבת להיות סתירה בין הבעת עמדה לבין קבלה של ההחלטה שלו ותמיכה בו.
לפעמים אין טעם להביע דעה, לפעמים לא נכון לתמוך, לפעמים נכון לעשות את שניהם ולפעמים שניהם מיותרים.
בדוגמא הספציפית הזו, אז אחבק אותו ואבהיר (גם בלי להגיד) שמבחינתי אין שינוי בחברות.
מצד שני, אם ישאל את דעתי, אענה בכנות.
אבל אמשיך להיות חבר שלו
הרי למה יש חברים אם לא כדי לשקף לך את המצב האמיתי שלך?
אולי הייתי שותק, אבל בוודאי לא תומך
וכשאנחנו לבד בהזדמנות של לב גלוי שואלת מה עובר עליה ומקשיבה לה
אם היא הייתה מפרסמת אני חושבת שהייתי נמנעת מתגובה
מכבדים את כולם ובכל זאת עומדים על דעתנו
מה שבינכם בינכם אין מה לפרסם אני גם לא תומכת באנשים רק כי אני מכירה אותם (משתדלת)
*"וַיּוּשָׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל, וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי, וַיֹּאמֶר דַּבֵּר" (ברא' כ"ד: לג) / הרב יובל שרלו*
בשעה שאנו רוצים לומר דבר מה שעשוי להכאיב,
לעתים אנו מבקשים להוכיח לאדם אחר שנהג שלא כשורה,
מצוקתו של אדם נוגעת בנו ואנו סוברים שיש בידינו מה לומר לו, אך פוחדים שלא יתקבלו הדברים יפה,
בשעת כעסו של אדם אנו מבקשים לרצות אותו, אך יודעים כי 'אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו', אם כי זה חיוני עכשיו,
ועוד ועוד – מה עושים?
פשוט: *דופקים בדלת.*
לאמור: *כשם שלא ניכנס לביתו של אדם בלוא קבלת רשות, כך אפשר שנקבל על עצמנו שלא להיכנס לביתו הנפשי, הרגשי והרוחני בלי רשות.*
לא פורצים בכוח, כי אם דופקים בדלת הנשמה ושואלים: האם אפשר לומר משהו?
היש ברצונך להאזין לכיוון אחר ? האם מותר לנו להיכנס פנימה ולהציע דבר מה ?
*ומקשיבים היטב לתשובה.* לא רק זו *המילולית*, שכן לעתים אדם עונה "כן", אך *צליל קולו* מבקש כי נרפה ממנו.
ורק כשהדלת נפתחת – נכנסים.
ולדוגמה שנתת - 'חזרה בשאלה' זה אירוע מאוד קשה מבחינה אישית.
אפשר לתת אמפתיה כלפי עצם התחושות הקשות שאדם נמצא בהם ולא כלפי המעשים.
בס"ד
בוקר טוב... חיזוק יומי... כג' אדר
להפוך את החול לקודש
עוד בשחר ילדותו חלם פנחס להיות עשיר. מחשבות על כסף מילאו את חלל דמיונו ויצרו בקירבו שאיפה עצומה להשיגו.
כשגדל בעיירתו בפולין, רקם את תוכניתו כיצד יחסוך פרוטה לפרוטה עד שיתאסף בציקלונו סכום המספיק בכדי להגיע לארץ חלומותיו - אמריקה הגדולה! ואכן כאשר חלם כן היה, יום אחד נחת על אדמתה של ארצות הברית. עד מהרה הפך להיות בעליו של מפעל מעילים משגשג.
אך בד בבד עם עלייתו ופריחתו הגשמית, הלכה נשמתו ודעכה, עד לכדי פריקת עול תורה ומצוות מעליו. אף סימן ההיכר של היהודי - השבת, הורד אט אט מעליו. הכסף סינוור את עיניו ויותר מכן את מוחו וליבו.
ביום בהיר אחד הופתע לראות את רבו משכבר הימים, ראש ישיבת ברנוביץ ותלמידו הנודע של ה"חפץ חיים" - רבי אלחנן וסרמן, עומד על מפתן המפעל. התלמיד לשעבר לא שכח את גדלותו התורנית ומידותיו הנפלאות של רבו הנערץ, וניצב מולו מוכן למלא כל משאלה ובקשה!
בקשה קטנה הייתה לרבי אלחנן: "הגעתי לכאן לאחר הפלגה בת שבועיים ימים. עשה עימי טובה, יש לי כפתור במעיל, מתנדנד ונוטה ליפול, האם יש באפשרותך לחזקו?"
התלמיד לא ידע אם לצחוק או לבכות, מפעל של מעילים בראשותו והרב יכול לבחור כל מעיל שיחפוץ ליבו!
על-אף שהתלמיד לא הבין את הרב, נענה מנהל המפעל לבקשתו ומצא חיש מהר פועל שיבצע נאמנה את הפעולה הפשוטה. רבי אלחנן הודה מקרב לב וחזר על עקביו.
כל הלילה התהפך תלמידו במיטתו ולא הצליח להרדם. "לא יתכן", חשב בליבו, "לעשות דרך ארוכה שכזאת, בשביל כפתור?!"
עם עלות השחר, ניגש לאכסנייתו של מורו ורבו, התחנן שהרב יאמר למה הוא בא, מוכן הוא לעזור בכל אשר יוכל, והרב פסק את פסוקו: באתי לחזק כפתור, זה הכל!"
התלמיד מיאן להאמין: "כבוד הרב, אל נא תהתל בתלמידך, שבועיים נסיעה בשביל כפתור קטן?"
כשחיוך מלא טוהר נסוך על שפתיו, השיב ברכות הרב לתלמידו: "תשמענה אוזניך מה שפיך מדבר, אין ספק, שלא עשיתי דרך כה ארוכה בשביל מה בכך, אמור נא לי, הנשמה הקדושה שבקירבך, עשתה דרך כה ארוכה של אלפי פרסאות מתחת כיסא הכבוד, וכל זאת בכדי לפתוח מפעל של מעילים?! בכדי לצבור עוד ועוד נכסים גשמיים שאחרי מאה ועשרים נשארים לאחרים?! לא יתכן, לא יתכן!" התלמיד, שהדברים חדרו עמוק לליבו, זכה לחזור אל דרך האבות...
יום יום אנו רצים להשיג את פרנסתנו, לעיסוקנו, מעבירים את היום שלנו בהישרדות ולעיתים שוכחים את העיקר את המטרה שלשמה הגענו לעולם: קיום תורה ומצוות...
כשאנו הופכים את הטפל לעיקר את השגת הממון, הטיולים, הנאות העולם לעיקר, הרי אז אנו מזניחים את לימוד התורה וקיום המצוות וה"כפתור" שלנו מתרופף ויכול חלילה להתנתק מה"בגד" שלנו.
מאידך אומרים חז"ל: "עתיד אדם לתת את הדין אם ראה פרי ולא נהנה ממנו..."
אדם יכול לעבוד כל היום, לצאת לטיולים, ליהנות מהחיים, ולזכור תמיד את המחייה אותו, את מטרתו.
אף-על-פי שעבדת במשך יום שלם, אם בסוף יום יש לך שיעור תורה כל היום הופך לעיקר, אתה הופך את כל היום הזה לקודש ומחזק את "הכפתור" ל"בגד".
כבר כשאנו קמים בבוקר נייעד לנו מטרה, נקדש את היום שלנו, נכניס בו חסד, מצוות ולימוד תורה, ובכך נחזק את "הכפתור", נצטרף עוד היום לשיעור תורה ונזכה "לתפור" לנו "בגד" מושלם אשר ילך איתנו לעולם שכולו טוב וארוך, "בגד" שיסתיר את הבושה שלנו, יכבד וישמור עלינו מכל דבר רע, "בגד" לנשמה הטהורה שקיבלנו, בגד שיעזור לנו להחזיר אותה אל מקורה כשם שהגיעה לעולם - טהורה... (רונן קרתא)
יום טוב ובשורות טובות
לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!
בס"ד
לא.. כ"ה באדר זה יום בריאת העולם לפי הדעה שהעולם נברא בניסן.
בכ"ג אדר (היום) התחילו שבעת ימי המילואים לקראת המשכן שהוקם למעשה בר"ח ניסן.
ברוקוליכלומר, כהערה לא קשורה לכיוונים שהתגובות האחרות דיברו
פיצול אישיות
בלנ"ד, בעז"ה, אכמ"ל, וגם קצת אאל"ט - מוכרים ושמישים מאוד בחוץ.
טוב לדעת
בינייש פתוח
בינייש פתוחקודם כל: נצל"ש- (לפתוח נושא משלך בתוך שרשור קיים)
והחשובים ביותר:
נצל"ש=
ניצול שירשור
שהאוכל של שבת לא טעים במוצ''ש
הודעהבס"ד
טוב אז אנחנו עומדים בפתחו של חודש אדר המיוחד והשמח, וחשבתי שיהיה נחמד להתחיל להכין כלים לחג המיוחד הזה מר"ח הבא עלינו לטובה ולהתחיל להעלות מקורות ועניינים שיש בחודש אדר ובפורים (:
אז..מה זה דורש ?
פשוט כל יום עד פורים (בלי נדר) מוזמנים לכתוב כאן חידושים ועניינים שלמדתם על פורים\חודש אדר\שמחה\סגולות\מצוות\הלכות\כל מה שקשור לענייני החודש ולשתף את חברי הפורום היקרים וגם לעשות קצת נחת רוח לה' על הדרך, וככה גם נזכה להכין כלים נכונים וטובים ליום הזה ולקבל אותו בקדושה ובשמחה גדולה.
אז אתחיל ממשהו יפה שקראתי על אחד העניינים של שמחת החג, מוזמנים לשתף ולהקפיץ את השרשור. שכוייח 
"כתב מרן הבן איש חי (שנה ראשונה פר' תצווה) שמפאת קדושתו של יום פורים ראוי לכל אדם שלא לעבוד ביום זה כדרכו בכל יום רגיל וכן ראוי ללבוש בפורים בגדי שבת או בגדים אחרים שהם חשובים, אך לא בגדי חול פשוטים, כדי לכבד את קדושתו של היום הקדוש."
מספרים על הרה"ק ר' שמואל אבא, הרבי מזיכלין זיע"א שהיה מקפיד מאוד אם מישהו חלילה זלזל בחג הפורים או לא לבש בגדי שבת לקריאת המגילה וכדומה.
פעם אחת בתענית אסתר, לעת ערב התאספו קהל רב בבית מדרשו של הרבי מזיכלין כדי לשמוע קיראת מגילה. כמובן, כולם היו לבושים בגדי שבת כמנהג הרבי מזיכליןן, מלבד איש אחד מתושבי העיר שהיה לבוש בבגדי חול.
פנו אליו כמה אנשים ושאלוהו, מדוע חורג הוא ממנהג המקום ללבוש בגדי שבת בעת קריאת המגילה,
והשיב להם האיש במליצה שהייתה שגורה בפי המון העם: "פורים הוא לא חג וקדחת איננה מחלה."
לא סיים האיש את דבריו ופתאום נפתחה הדלת ונכנס הרבי מזיכלין לבית המדרש.
הוא התבונן בפניו של אותו איש זמן מה, ואחר כך אמר: "גם פורים הוא חג וגם קדחת היא מחלה".
לאחר סיום התפילה שב האיש לביתו. מיד תקפה אותו מחלת הקדחת בצורה קשה מאוד.
כעבור מספר ימים, כאשר התגברה המחלה ביותר, שלח האיש לבקש מהרבי מזיכלין שיברך אותו לרפואה שלמה.
השיב הרבי מזיכלין: "זה שגם קדחת היא מחלה הוא כבר יודע, מה שנותר לו כעת זה לדעת שגם פורים הוא חג"
כך התהפך אותו האיש במחלתו שנה שלמה עד שהגיע חג הפורים של שנה הבאה.
הפעם מיהר אותו האיש ללבוש בגדי שבת לכבוד חג פורים ומיד כשעשה כן, התרפא ממחלתו".
מכל מועד ומועד שנתן הקב"ה לעם ישראל נשפע שפע מיוחד מן השמיים למשך כל השנה כולה- כל מועד והשפע המיוחד לו.
לדוגמא, מראש השנה נשפעת מן השמיים יראת שמיים גדולה למשך כל השנה, ומיום הכיפורים נמשך כוח התשובה.. וכיו"ב בכל המועדים הקדושים. והשפע המיוחד אשר נשפע מן השמיים בפורים הוא מידת השמחה. וככל שאדם שמח שמחה גדולה יותר בחג הפורים, כך ימשך לו שפע של שמחה בחייו בכלל, ובעבודת ה' בפרט, למשך כל השנה." (מתוך הספר אמרי נועם- הרב יורם אברג'יל זיע"א)
שוטו.
תודה רבה על התיוג!
תמשיך לכתוב כי אתה עושה את זה נהדר...
️איי איי, אין עליך חצילינו....
חצילושאחח, כיף לרדומים שיתחילו את הבוקר
שלהם עם זה
(:
️מעלה חיוך כל פעם מחדש 
אליזבת'בשל דרישות הקהל...😁
(אל תדאגו זה לא תחליף למי ער)
מגיבים לפי הסדר של הא'-ב'
שכוייח וכולי
אהה לא מחילה, יצא לי ת'
כי אין תחליף למי ער 
כפרה עלייך
אשרייך על החיבור לצדיקים וזיכוי הרבים פה!
היות והיה מתיר עגונות גדול, ובהיעדר אמצעים מודרנים כמו של היום, היו מחוגי המשכילים שראו בו שותף.
בפעם מסויימת שמעו שהוא עתיד להגיע לעיר מסויימת ברכבת, והחליטו להמתין בתחנה, לתת לו שלום ולהתוודע אליו.
לכשירד בתחנה, ניגשו אליו ברוב הדר ללחוץ את ידו, באמרם - "הבנו שכבודו - משלנו הוא" מיד נזדעק ר' יצחק אלחנן - "חלילה!" נתבלבלו האנשים ותהו: "הלא אמרו לנו שמן הנאורים אתם, האינו כן?" נענה ואמר - "וודאי, מן הנאורים אני!" מבולבלים לחלוטין חזרו ושאלו - "נו, אז כן משלנו! לא?"
אמר להם הגרי"א, אדרבה, מן הנאורים אני ולא משלכם, שכן אנו אומרים בהגדה של פסח: "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו"
מפורסם כמובן גם בגלל המעשיה הידועה בשם "יצחק אלחנן שמאלההה"....
אגב, נמנה בין הגדולים שעליהם נהג רבינו ר' אברום להתבטא באמרו - שאם הם, שהיו ענקי התורה בדורות שלפנינו, קבעו ש"ג' השבועות" בטלו ויש לעלות לארץ ישראל - אין מי בדורינו שיכול לחלוק על הוראתם.
אחי ריץ'רץ' לנייר שעוטף את הלאפה אחי
אני כרגע חושב על כמה חיקוים המציאו לבמבה
תחשוב על זה. רק היום שמעתי על במבה חדשה: במבה צ'ופי
זה אומר שזה מודל לחיקוי?
אם אככה זה עצוב כי החיקוים גרועים
שבכל חודש אתה מפרסם את "התמונה החדשית" ותמיד אתה כותב את אותו המשפט בהתחלה
"מי שמכיר אותי יודע שאני לא אוהב להצטלם, או לפרסם דברים ציבוריים."
אבל אתה כל הזמן מעלה כאן תמונות או סיפורים שקרו לך.
לא יודע למה זה קצת מציק לי.
שאלת? עניתי בכנות מקווה שלא פגעתי
סתם כתבתי מה אני חושב
אבל רוב הסיכויים שאצא חיובי כמו רוב המשפחה שלי...
שזה בא ביחד, התמימות וההטפות בשער
שבמקום לדבר על שטויות אנשים מדברים על חיי אדם. ב"ה.
מה שכן, מזעזע באמת שלא נגמר להם על מה לדבר - כלומר: שהם עוד צריכים לדבר על זה.
זה לירות באירוניה דרך כוונות.
לכו להתחסן, על זה אין שאלה, אבל נו באמת.
רק שזה לא מפתיע שפתאום צריך אחד כמוהו כדי לדברר מדע, בהתחשב בהתנהלותם של גדולים וקצת יותר מומחים ממנו בשנה הנוראה הזו, שמהם דווקא היית מצפה לקצת יותר רציו ומוח, וקצת פחות להתקרנפות עצובה והרת אסון, עיין ערך מה שעולל רוני גמזו ערב-ערב ראש השנה האחרון.
