פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 34)

ביפר מקבל הודעות ולא שולח. אמנם יש אנשים שלא קיבלו ביפר כי הם לא מספיק חשובים, אבל יש את ההפך, את אלה שלא צריכים ביפר כי הם שולחים את ההודעות ולא מקבלים אותם.

וזה לפני שלוקחים בחשבון שיש אנשים שהביפר שלהם היה בטעינה לדוגמא, בזמן שהתפוצץ.

אבל בטוח ששאינדוקציה מתאים לסירים שיש לך?

מה בדיוק השאלה שלך?

ואני משתדלת לעשות דברים שעושים לי טוב🙏

אם את שואלת בגלל המצב הביטחוני, תנסי להסתכל בכמה ניסים אנחנו עטופים מתחילת המלחמה. זה מעודד🙏❤

1. ההבנה שאנחנו נצליח לצאת מהמלחמה הזו טוב יותר.

2. למרות כל האתגרים, אני זוכר שצלחנו אתגרים גדולים יותר בהרבה.

ובאותו עניין, בהיבטים רבים אנחנו במצב טוב יחסית לרוב הדורות.

3. למצוא זמן למשהו כיף מדי פעם.

(קריאה, חברים, משחק, סרט)

ההכרזות שלו על הצפת המדינה באזרחים נושאי נשק אישי וריכוך הקריטריונים לקבל רישיון לנשק אישי, גרמו להצפת לשכות האגף לרישוי כלי נשק בעשרות אלפי פניות - אך בלי הגדלת התקנים וכוח האדם המטפל ובוחן את הבקשות.

התוצאה מובנת.... תורי המתנה של חודשים להתייחסות.

נשק בידיים לא טובות. זה רע.

ובגלל שהקלו את התבחינים בצורה יוצאת דופן.

כנראה יגיע נשק גם לידיים לא טובות

נו שווין.

אצל אוייבנו יש נשק גם בלי שום תבחין.

אז אולי זה כן טוב שיהיה ליהודים נשק.

לאו דווקא בגלל שהוא חמוש. אלא בגלל כל המסביב.

 מי יודע מתי שוב ירו עלי

וזה לא הבעיה

פשוט הבירוקרטיה מתישה

גם ככה מיקום השרשור הקודם לא בדיוק מקומו אצלנו בפורום.

וגם ככה השרשור שם התחיל לגלוש לפסים לא נעימים

אני מבקש שתעבירו את הדיון לפורום או"ח.

שם מקומו

ואם אתם רוצים לדבר הלכתית.

לפורום בית המדרש.

לא צריך עוד שרשורפלצת כזה כאן.

זה לא אישי נגדך או נגד מישהו

אבל הבעיה היא החסימות העצומות באו"ח, שעובר גלים ונחשולים של ביריונות קשה מאוד במהלך שיח.

דווקא המיתוג שלו, באופן פרדוקסלי, יוצר רתיחה אוטומטית שמונעת דיבור מתון ביישוב דעת.

זו הסיבה שדיונים כאלו הופיעו בפורום הנוכחי.

ולא מעט מה"מפלצתיות" שתיארת נובעת מנוקדנות מטרילה של כאלו, שמנסים להביא את האווירה המדכאת, התועמלנית בכל מחיר, המתנשאת ללא כל צידוק, גם לדיונים הנינוחים יותר בפורום הזה כאן. אילו היתה הקשבה וקבלה של האחר, הגם שחולקים, כי אז היתה הצגה תמציתית של מחשבות ודעות, וחתירה פרקטית בהרבה לשורה תחתונה כולל מעין תיק"ו תלמודי, מה שמכנים "הסכמה שלא להסכים".

תקראו לזה מתקפת בוטים, מתקפת סוכני כאוס, מתקפת יהודים שונאי ישראל, או מתקפת סוכני שבכ - כך או אחרת, מדובר בדמויות שבאו להרעיל, להזיק ולהסית.

של גיליון מקור ראשון בערש"ק כי תצא ה'תשפ"ד, אל עבר מפתן הדלת בידי השליח, או נכון יותר אחרי עיון ב"דף הבית" אם יתפרסם.

אז חשבתי.

בינתיים האתר הנוכחי עשה את זה:

/news/648231

ולפני השאלה המתבקשת "למה?", בכל זאת שווה להתייחס לדיאלקטיקה של הטענות. כי באמת, לטעון כיום - במסגרת האתר כאן, לא אתרים כגון חרדים 10, בחדרי חרדים או jdn - את הטענות "עניין שנקבע במסמרות כחמור ביותר", "שאין חולק על הקונצנזוס ההלכתי לגבי העניין החמור המרחף על פני ההר" או "מסך עשן מול האיסור החמור העומד בצל בשתיקה רועמת", זה פשוט מביך. הרי למרות כל הדיונים סביב "היתרים שניתנו ליחידים" או בעל פה, ושאולי לעתים עומדים בניגוד לתשובה לאסור באופן כללי ולכול, ושלעתים לא ברור עד כמה ההיתר היה באמת היתר, עדיין כל בר דעת מבין שישנם מתירים וישנם היתרים. אפילו חרדים קנאיים מבינים זאת, גם אם מבחינתם כמובן אין כל זכות קיום להיתרים ואולי גם למתירים, שלא לומר המחייבים ממש לעשות עלייה במעין קום עשה. הם מבינים שמה שאולי היה מובן לכל המכונה בשם ישראל לאורך דורות מסוימים, בהחלט השתנה, ודווקא בקרב חלק מההולכים בדרך התורה, ורבניהם של אותם יהודים טובים. זה אולי לא מוצא חן בעיניהם, אבל באמת אין הם ילדותיים לכסות את עיניהם ולומר "לא קיים הדבר הזה" או "זה נקבע במסמרות אצל כולי עלמא, ומי שנוקט אחרת אינו בכלל בגדר בני ברית או שאינו נחשב לישראל שדאיגי בתורה ובמצוות".

לא אאריך מעבר לכך בעיון בפרסום הזה, כי לצערי אני גם חושש מאוד שיש בו מימד של הטרלה, שהכניס המפרסם, דווקא מתוך נימת הפסקנות החותכת והכמעט קומית המלווה את התוכן.

אבל כאן נכנסת שאלת ה - meta data של הפרסום, כלומר מה ניסה האתר לשדר דרכו. ותסלחו לי במקרה זה על החשיבה הקונספירטיבית, אבל זה כמעט מתבקש לקרוא את הפרסום על רקע האירועים והזמן. נשים לב ששום דבר ממשי לא מצליח לבצלאל. אין תקציב, הנתונים הכלכליים הם חורבן, הפעולות הצבאיות ירדו לשפל של דשדוש ונכאים. בעצם כל סדר היום השלטוני הועבר לידי סיעת הציונות הדתית, שניסתה להשפיע על הכיוון הביטחוני, המציאות הכלכלית והעימותים הפנימיים והחיצוניים שחווה המערכת בישראל. התוצאות כמובן עגומות מכל עגום. אין כיוון ואין עתיד, ובוודאי סביר ביותר שאנחנו מתקרבים להתפרקות הקואליציה ואולי פיזור הכנסת. וכאן נכנס אולי הענן שהעיב יותר מכל על מצב הציונות הדתית, הן כסיעה פוליטית והן כמגזר, גם אחרי הישג ארבעה עשר המנדטים, וזה כמובן העימות שהפך לקרע עצום מול החברה והפוליטיקה החרדית. שהרי בשעה שבני הציונות הדתית לחמו כאריות בעזה ובבנותיה, לעתים בצווי מילואים שלוש פעמים בשנה ואף בסכנת מוות מוחשית, ביצרה ההנהגה החרדית את התבדלותה ואת סגירותה בפני השתתפות בנטל האלונקה הזה.

בצלאל נמצא בין הפטיש והסדן: מצד אחד אין הוא יכול להיכנע להם בגלוי, אף אם מבחינתו יש בהחלט חלוקת תפקידים של ספרא וסייפא, אלו המתים בעזה ואלו הממיתים עצמם באוהלה של תורה. שהרי הזעם הציבורי יפרוץ אז אלף פעמים יותר מאשר עכשיו. וגם כך הסיעה בראשותו רואה בסקרים את אחוז החסימה, קצת משני צדדיו, פעם כאן ופעם שם. ובוודאי אין לו כל ערובה שאיתמר יישא אותו ואת החברים על גבו באלונקה לצורך הבחירות. אך מצד שני, אין הוא יכול להיכנס עם החרדים לעימות חזיתי, כעין מלחמה טוטאלית פנים יהודית-אורתודוקסית, שהרי גם יואשם שחולל מלחמת יהודים, אחים לבית הכנסת והמדרש, וגם בנוסף בסבירות גבוהה יפסיד בה, שהרי לחרדים אופציות לשותפויות פוליטיות נרחבות בהרבה משלו, אם תתפרד החבילה הנוכחית.

סביר להניח אם כן, שקיים חיפוש אחר מקומות שבהם ניתן להציג קירבה ואחווה אל הציבור החרדי והנהגתו הרוחנית, אף אם הפוליטיקאים משני עברי דוכן הכיפות - סרוגה ושחורה - היו שמחים לאחוז איש בגרון רעהו ולנער.

והמקום שאולי מספק קירבה כזו, הוא החזיתות ה"קטנות" מול החרדים, למשל הבחירות למינוי הרבנים הראשיים, שם גם כך ויתר בצלאל מלכתחילה בנושא הראשון לציון, בתקווה שיקבל תמורה עם מועמד הציונות הדתית לחובש המגבעת בנוסח אשכנז. והנה, ייתכן מאוד שכל הוויתור היה שגיאת חישוב חמורה, שהרי בסופו של דבר הקטטות הפנים-מגזריות הביאו לריצת מועמדים רבים כציונים דתיים לתפקיד הרב הראשי, ויש אפשרות ממשית שהסיעה החרדית הספרדית תוכל לאחוז בתירוץ זה להתנער ממחוייבותה לגמרי. וזאת דווקא כשהמועמד הציוני דתי לתפקיד ראשון לציון הוא בוודאי מוכר ומכובד על כל באי המגזר, ואולי שווה היה להתעקש דווקא עבורו ולא עבור התפקיד האחר.

חזית קטנה אחרת היא ההר. ושם הרי באמת גם אידיאולוגית ותיאולוגית אין אחיזה בעמדה של התייצבות בחירוף נפש לטובת המתירים והעולים, שהרי רבים וטובים מההנהגה הרוחנית הדתית לאומית ואפילו התורנית לאומית עדיין שוללים מכל וכל ואוסרים באיסור גמור וחמור. ולמותר לציין שזהו מקרה אחד מבין מעטים, שמאפשר גם לעקוץ את איתמר ומדיניותו הדתית והאורתודוקסית הלא-מאוד מחמירה.

האם, איפוא, אפשר לסכם ולהעלות אפשרות, בדחילו ורחימו כמובן, שפרסום הדעה הזו בעיתוי וברקע הנידונים, הוא קריצה קטנה מבצלאל אל חרדים? לולי דמסתפינא, הייתי בטוח.

אבל באמת שהעולם הזה מלא הפתעות.

דף הבית השבוע היה - ואני עדיין משפשף את עיניי - מכתב פתוח של עורך דין מכובד, לכל מאן דבעי אולי מבנימין נתניהו ועד בצלאל, ודרך איתמר בכבודו ובעצמו, להתחנן ולעמוד על נפש היהודים והישראלים (כפי שהוא, נניח, תופס זאת) להפסיק לעלות בהר, ולמותר לציין לחדול מכל פרקטיקה דתית יהודית ההולכת ומתגברת שם (גם אם, כפי שהבהרתי כאן מספר פעמים, תמיד במסגרת שאיפשר הסטטוס קוו). ולא זו בלבד, אלא שההנמקה הממשית היחידה שצוינה שם - שחור על דפי המקור - היתה פחד ואימה, רתת וזיע ממש מתגובת המוסלמים והערבים.

אפשרות אחת היא, שטעה הדוור ושלח למערכת מכתב שאמור היה להתפרסם בעמוד הראשון של הארץ או ידיעות, אולי לעיון העיתונאי עמית, אך זה הגיע לחגי, ואיכשהוא המשיך עד לדפוס.

אפשרות אחרת וקונספירטיבית לחלוטין היא, שבצלאל תוקף בכל חזית אפשרית לצורך פיוס החרדים (וזו הייתה מחשבתי כפי שהצגתי בנוגע לפרסום של נדב גדליה באתר כאן). הייתכן?

עריכה: ורק תוספת קטנה עוד לגבי העדכון הראשוני קודם השבת. כפי שראינו בראיון המדובר כל כך של בצלאל אצל קלמן ליבסקינד, יושב הראש המסכן באמת לכוד בסבך של התחייבויות סותרות. מכאן התבטאותו המהדהדת כל כך "קודם כל אני עוד לא יודע מה אני עושה". עזבו לרגע את התפרצותו המתבקשת לגמרי של קלמן, בתגובה לנוסח האומלל. אך האם אין זה מבטא את המקום הלחוץ, המבוהל והדחוק אליו תימרן בצלאל את עצמו, ביומרתו הרבה להוביל ולקבוע ולהנהיג? זה בהחלט נשמע כשידור של תחינה אל שותפיו - ודאי החרדים, שמייסרים אותו בשוטים כהוגן, יותר מכל צד אחר - להבחין במאמצי פיוס ולהיעתר להם, להישאר עימו בשותפות ובעסקים.

והגיעה תורה של כי תבוא.

והפעם, ארנון סגל בעצמו מגיב לעורך הדין מהשבת הקודמת, ובנוסף מציג ספר חדש של פרופסור הלל וייס, בנושא הנחלת האווירה המקדשית וההכנות לחידושים מקדשיים בפולחן.

לגבי תגובתו של ארנון: באופן מפתיע לכאורה, אין הוא מתעמת עימות חזיתי גורף מול כל ההבהלה וההזהרה הנפחדת מפני חמת זעמם של הערבים והמוסלמים. הוא קצת פחות מתמקד בנקודה זו, או בדברי חיזוק וכיבושין בעניין הכרח אחיזתנו בהר והאומץ הנדרש מכל ישראל אל מול שאר העולם. הוא יותר מתמקד בנקודה מינורית לכאורה, והיא הגזענות כביכול, המובנית בהסכמות הוותיקות בעניין הפולחן בכלל במתחם, שלאורך שנים רבות מנעו פרקטיקות רבות מהעולים - אלו שהיו בכלל - ופגעו לכאורה בחופש הדת של אזרחי ישראל או השוהים בה, גם אם אינם לרוחו של ההקדש המוסלמי ופקחיו.

אבל הרי מי שמכיר את הנושא ומצוי ברזיו, יודע היטב שזוהי רטוריקה נפוצה ביותר, וגם דיאלקטיקה שגורה, בפי תנועות ההר ותומכיהן, ושיש משהו מתעתע ולא אותנטי ברטוריקה הזו. שכן שתי ההתייחסויות - הממעטת והמרובה - עניינן הוא בהכרחת המדינה להיכנע לטרור המכוון לשבירת הסטטוס קוו. באופן פרקטי, הרעיון הוא להשכיח ולטאטא מתחת לשולחן את גודל הסכנה המדינית-בטחונית השפונה, והאיום הטמון, בפיצוץ פצצת הזמן הבין-דתית שעל ההר (ואף במעמקיו).

כי בוויכוח גלוי, ובלוחמה רעיונית פתוחה, ברור שתומכי ההר יהיו מיעוט מבוטל בכל הנוגע לאוטוריטות יהודיות אורתודוקסיות (אף אם כהשפעה חברתית כוח המתירים ואף המחייבים גדל באורח ניכר). וכי חצרות בעלזא, גור, צאנז, או שמא משפחות בוגרי מיר, סלובודקא, ראדין, אינן נחשבות אוטוריטות הלכתיות לנושאים אלו? שמא תמצו לומר שבחשאי ובעל פה מתירין הם להתפלל - או להשתטח ברצפת ההר - עם העולים? האם שומעי לקח הרב אלבז, הרב זמיר כהן, הרב פינטו, נמנים על העולים והאידיאולוגים הנמרצים? אם כן, לא באמת בוויכוח הלכתי עסקינן אלא במהלך פוליטי מחושב, של תיוג ההתנגדות כמעין ענן אמורפי של גלותיות ובורות חיננית ומצערת.

[ולולי דמסתפינא הכא הווא אמינא נמי, שהתיוג גם מכיל סוג של טינה ותרעומת כלפי מי שעשו את נתיבות, או מירון, או עמוקה, או אומן באוקראינה, או קרעסטיר בהונגריה, או סיליסטרה בבולגריה{!!!} או אסווירא במרוקו, או הכתובת 770 איסטרן פארקוויי ברוקלין באמריקה, לאתר עלייה לרגל, משהו בבחינת מימוש של לית אתר פנוי מניה כלל... ואולי בכלל כל זה לא למותר לציין את המוסדות וההיכלות שהמסתופפים בצילם מכירים אותם ורק אותם כמרכז חייהם הרוחני, מגבעת הישיבה בבני ברק ודרך מוסדות זוועהיל החולשים על הקו העירוני בירושלים, ועד אולי קרית צאנז המעטירה בנתניה, או בית המדרש הממוגן "הענק", "כיפת הברזל הרוחנית" שמקים במרץ הרב אברהם, בנו ויורשו בהנהגת הקהילה של הרב יורם, שאף במידה מסוימת - ולא מן הנמנע לתאר זאת כמהלך חד ותקיף - החליף את המותג הרוחני מ"בצור ירום" במטבע שטבע האב על בסיס שמו, ל"המאיר לארץ", ממש במיטב התנהלות הייעוץ השיווקי והמיסחור.]

והרי אם ייערך בנושא ההר הדיון ההלכתי ואף הפוליטי בפומבי ובמפגיע, אזי ראשית, ייעשה ברור בהרבה עד כמה האוטוריטות האורתודוקסיות האוסרות מרובות על המתירים, ובעקבות כך גם שומעי לקחם, בחינת קול המון כקול ש-ד-י. ושני הצדדים נמנעים מהצתת התלקחות כוללת שכזו - די להם באש המשתוללת במחנה הדתי לאומי והתורני לאומי סביב הנושא - כי כל אחד ייצא חרוך ושרוף מהתבערה. כאמור, השוללים מכל וכל יישארו מצולקים באש המלובנת של תיוגם כיהודים של גלות, כנועים ורוקדי מה יפית בפני האימאמים והקאדים. והמתירים ואף מחייבים יושמצו - וברותחין ובשיפודים מלובנים - כדוחקי קץ, כופרים ומחללי שם שמיים בסגנון המעפילים הביריוניים אחר חטא המרגלים.

ושנית, תיכנסנה גם הרשויות החילוניות והמשפטיות לעובי הקורה בעקבותיהם של המעוררים והמתסיסים. וזה המצב שממנו הם הכי חוששים, כי כל רברבנותם ותעמולתם תיזרה באחת כמוץ לפני רוח. כי הלוא ודאי שאין זו אותה רמת טרוריזם (גם אליבא דכל המבוהלים והחוששים מהתפתחויות אלו והמקדמים אותן), כמו המנה שישראל זוכה בה מדי בוקר ומדי ערב, באדיבותם הרבה של שכניה הטובים, שטורחים להמחיש דבר יום ביומו את כוונת משורר התהלים במזמור פ"ג. אבל אפילו נניח שישנו פוטנציאל סכנה חמור למעשים ספוראדיים הרסניים שאחריתם מי ישורנו, יש לפחות להודות ביושר שגם בשנה קריטית ונפיצה כזו שעברה עתה, מה ששוטרים מצאו בבגאז'ים בחיפושים זה גורי כבשים צמריריים, ולא בדיוק שעונים מתקתקים עם כבלים אדומים מחוברים. ועל כל זה לכאורה עוד יחסית קל לפקח (אישית כמובן הייתי ממליץ לאחוז בכל חשש ולהחמיר בחששות, עד כדי היסטריה ופאניקה של ממש, שהרי היותך פרנואיד אין משמעותו שאין רודפים אחריך).

מכאן ההשתדלות של ארנון ודומיו להשקיט את האספקט הבטחוני הפרקטי, אפילו אם דווקא לגביו יש לאוהדי ההר קייס ערכי וחינוכי דהיינו, שבאמת לא נכון שיונף אפריורית דגל לבן של מורך ופחד מעל המחכמה. וכל זאת גם אם, בו בזמן, אפשר מכל מקום לייצר סטטוס קוו שלא ישקף דווקא את תקוותיו הלאומניות-ודי-בלתי-אורתודוקסיות של אורי צבי גרינברג לגבי "ההר", כמין סמל של איזו פולחניות מלכותית "אלטנוילנדית" מיתית וסוג-של בריונית סטייל לאומנות מצוחצחת על גב סוסים, ערב מלחמת העולם הראשונה. אלא שסטטוס קוו שכזה, מול האומות ומול המקום כאתר פולחני עממי למוסלמי הארץ, זה בדיוק מה שתנועות ההר מחויבות מבחינתן לערער בכל כוח, והטקטיקה להשגת היעד עוברת דווקא כאמור בהשקטתו ובפעולה מתחת לרדאר הציבורי.

וכאמור, מכאן גם ההדגשה הנעלבת והתיאטרלית של איזו "הפרה" מדומיינת של חופש הפולחן, כאילו ישנם באמת מסמרות ברזל קונסטיטוציוניים בעניינים שכאלו. שזה דבר הבל: וכי ישנו הסדר אחר, פרט למעין משחק משיכת חבל כוחני, באתר "קבר דוד" דרך משל [ושם זה יחסית עניין "חביב" ו"משעשע", בין יהודים נזעמים לנוצרים מכורכמי פנים, שהמומים מחוצפת השרידים הלא-משיחיים להפריע להם בדיוק באמצע עוד משתה יין ולחם "להמחשת הסעודה האחרונה"...]? ושוב במקום קצת רגיש יותר, האם המבנה ההרודיאני בחברון מנוהל בהתאם לחקיקה ראשית בכנסת ישראל? אלא שעצם ההיצמדות לטיעון חלש זה הוא חלק מניסיון מחושב לייצר לחץ פנים-פוליטי (במרחבי ההרכב המשתתף בקואליציה הנוכחית, מסתמא), לוותר ולאשר שינויים כאלו ואחרים בעצימת עיניים.

ואולי נכון גם לרגע להתייחס לטענה שהופנתה כלפיי בשרשור הגדול, דהיינו שההצטמצמות הנוקדנית למעשיהן הספוראדיים של תנועות ההר או כוונות משתתפיהן, מחמיצה את הדחיפה - שבהבנה זו עוד תביא לתוצאה, ברצון או שלא - למדינה ולמוסדותיה לייצר מחדש פולחן ו"התקדמות" בהר, כפי שלמשל השר לבטחון לאומי אולי מאפשר.

ולא שאין כלל מירוצי סמכויות בין ממשלות ישראליות לבין הפקידות המבצעת, יש הרי ריבוי מירוצים כאלו כרימון במדינת ישראל. מהסמכות לחוקק - אפילו חוקי יסוד - כאוות נפש בית הנבחרים, לעומת זכות (או שאין כזו) של בית המשפט העליון לבטל חקיקות כאלו, ועד נניח, שיווק לציבור של מגרשים בקיבוץ האון שפשט רגל, מטעם רשות מקרקעי ישראל, לכיסוי החוב, לעומת הודעה של השלטון המקומי במועצה המקומית עמק הירדן, שהמועצה תמנע כל בנייה או תשתית פיתוח עבור המגרשים המשווקים. באותו אופן היה ניתן אולי לטעון ששר בישראל רואה זאת כסמכותו, להורות לרשות המנוהלת במשרדו לפחות לבחון שינויים בפרקטיקת אכיפה (נניח, של הפולחן בהר הבית) - גם אם, אגב, הכל אולי מודים שייתכן ועליו לקבל בהשלמה תשובה חוזרת מהרשות המנוהלת (נניח משטרת ישראל) - שהפקידות המבצעת לא תוכל לאפשר שינוי או פרקטיקה חדשה מומלצת.

אבל שאני הדבר כאן לעניות דעתי, ולו מפני שזו טעות אופטית שטותית לחשוב שנושא זה אינו בראש סדר היום, או שרגישותו מכל מקום בכל זאת איננה כה גבוהה שיהווה עילה - השתמשתי רבות בביטוי קאזוס בלי - לעימות פנימי פטאלי. הרגישות להבנתי עצומה; האשליה שמנסה ארנון סגל לייצר, כאילו אפשר לבכות בדמעות שליש על קיפוח זכויות יהודים בהר ואף לזכות בנקודות ציבוריות מהותיות, ושמא דווקא בשנה כה פטריוטית וסנטימנטלית, היא פאטה מורגאנה נלעגת. יהיה גם יהיה עימות שיפרוץ וישים לאל כל ניסיון שינוי החורג מהותית מהסטטוס קוו, ממש בעודו באיבו (הפועל המתאים באנגלית למצב כזה הוא אולי thwart).

כל האמור לעיל, ובפרט בפסקאות המאוחרות, מתחבר לשבח שזוכה לו הפרופסור הלל וייס עם צאת ספרו החדש. הרי גם בו עצמו ובפעולותיו, מתקיים המתח שבין איזה מעשה סמלי גרידא שאינו מטריד איש (פרט אולי לבלוגרים מתסיסים בקאסבות מוסלמיות), משהו בסגנון חזרה של מקהלת לוויים בטיילת ארמון הנציב, ובין לחץ הולך וגובר לקיים את "תרגול" הקרבת קורבן הפסח איכשהוא צמוד ונראה להר, או אולי בכל זמן בחודש האביב שהלכתית מאפשר את המצווה (בין אם נוהגת בימינו או שלא), מה שמכל מקום מכניס את מערכות הבטחון ללחץ רציני. בתיאור פועלו הוזכר למשל שהאיש עצמו התלונן מרה על "דירדור" "מעמד ההקהל" שאירע מספר פעמים - ברחבת הכותל, באופן שלא ברור אם מכל מקום תואם הוא את פרטי קיום המצווה או שלא - וזאת בהקראת הפסוקים מפי נשיא המדינה, אינסטנציה שבוודאי מבחינתי (והייתי מעריך באופן כללי מבחינת רוב ככל האוטוריטות האורתודוקסיות שהזכרתי לעיל) אינו נחשב ולא כלום, לצורך המצווה הממשית הנוהגת לכאורה במלך ישראל שלפחות דאיגי בתורה ובמצוות. אינני יודע להעריך דתית וערכית את ערך נשיאי מדינת ישראל, אבל איכשהוא הקישקעס היהודיים שלי מתהפכים מלחשוב שמישהו חשב שהקראת הפסוקים מפיהם זה משהו שמממש את המצווה מדאורייתא או אף מדרבנן. אף על פי כן התלונן פרופסור וייס, כשהמעמד האחרון כלל רק הקראת לקט פסוקי נביאים מפיו של בוז'י (ואיש לא הציג זאת כביכול זהו גילגול של בן בוזי הכהן). ברור שעל פניי יתפשט סוג של גיחוך מעורב בתימהון, וזה כמובן יחס שאני מכיר לכל שאלת ההר ותנועותיו. אבל מאידך גיסא, היה מן הראוי שאלו החושבים שתיתכן באופן ניכר ומהיר השפעה על המנגנון המדינתי "לקדם" עניין פולחני בהר, יבינו שאפילו עניין כזה רק גולגל אחורה ושהם די הוזים בהקיץ. כי אמת נכון שלא רק הם אלא אף כולנו, היהודים, מאמינים בני מאמינים באיתערותא, אבל רובנו עדיין מוסיפים לה "דלעילא".

אופציה של תואר ראשון (יכול להיות כל מיני אופציות, גם משפטים)..

ואז לעשות תוכנית השלמה לתואר שני בעבודה סוציאלית.

אם יהיה לה תואר בעבודה סוציאלית. כנראה לא 

ובכללי לעשות תואר כפול בשילוב הזה זה לא כזה חכם..

גם עו"ס וגם עו"ד הם מקצועות.

לא נראה לי שיתעדפו עו"ד בגלל שיש לו תואר בעו"ס

וגם אם יתעדפו עו"ס, נו, זה זה לא כזה משמעותי...

בשביל זה יש ועדת חריגים,

אם אני לא טועה אז כאשר הפער הוא נקודה בלבד אז הוועדה תמיד מעבירה.

אין השפעה גדולה לפרוטקציות וכו', אלא ללחץ פוליטי.

שזה כנראה מה שיש למשפחת יוסף.

וזה שונה מהוועדה המצומצמת לבחירת שופטים.

אם ראשות הממשלה תהיה תמיד בידי משפחה אחת, זה לא יהיה בעיה כל עוד הציבור בחר בו

80 מתוך 150 הם נציגי הרבנות ומערכת הדת,

דומה לאחוז המשפטנים בוועדה למינוי שופטים

כל אחד יכול להחליט עצמאית במי לבחור, לעומת הוועדה לבחירת שופטים שכידוע כל שופטי העליון מחליטים פה אחד

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מצטער על חוסר ההסכמה סביב מועמד אחד לרב הראשי האשכנזי אך מצהיר כי יקיים את הבטחתו להביא רב ציוני: "אדע לשבת עם השותפים שלי ולבדוק למי הסיכוי הטוב ביותר להיבחר. אביא אחרי 30 שנה רב ציוני דתי".

פירוש רש"י: מגזר שלא יודע להתלכד סביב מועמד מוסכם, שלא יעיז אפילו לחשוב להתקרב ללשכת הרבנים הראשיים.

ג'ובים ולא מקדם מטרה טובה לציבור.

מה הישגי הרבנות בעשור האחרון לדוגמא?

ברגע שאוטומטית זה הופך לויכוח מה מגזר הרב, כדאי לחשוב מה מטרת התפקיד ומה משיגים בכך?

אישית, ברגע שמינו רב שאיננו דיין לאב בית הדין זה קצת מראה על חוסר הבנה במהות התפקיד.

ואם רוצים להתעסק במינויים המוצעים במגזר:

קראתי את הכתבה בעבר של הרב מאיר כהנא מיד אחרי שנבחר כנציג הוועדה ולא הבנתי מה התועלת במינוי שלו.

ההתנהלות של סמוטריץ' כעת עם ה"הבטחה הליבתית" ביחס לרב ראשי שעשעה אותי.

האמירה שרב נבחר כי הוא הפר הבטחה צורמת לי מאוד.

הרב הראשי צריך להבחר מתוך חברי מועצת הרבנות הראשית, ומספיק רב אחד במקום שניים.

כך לעניות דעתי הקלושה.

אובססיה סביב לשון הרע ואמונה בקונספט ירידת הדורות בסופו של דבר יוצרות נפוטיזם וחסינות מפני ביקורת.

אבל חשוב להבין שהרבה פעמים קידום של קרובי משפחה (כמו גם קידום של בעלי קשרים אחרים) לא נובע ממקום שלילי, 

אלא כי באמת האנשים האלה זוכים ליותר אמון.

אז נכון שזה משהו שיש בו סיכון לבעיות, אבל אני יכול להבין מה גורם לאנשים ללכת בדרך הזו.

(קח למשל את הרב שמואל אליהו. ברור שחלק גדול מהאהבה שהוא זוכה לה מהציבור זה בזכות אביו...

וזה לא שאין קשר בין הדברים. באמת חלק מהותי מהתפיסה שלנו זה ש"שימוש תלמידי חכמים" הוא חלק בלתי נפרד מגדילה בתורה ובמידות טובות.

ובאופן טבעי זה גם עוזר לו להיכרות טובה יותר עם דמויות מפתח, וממילא יש לו יכולת מסוימת להשפיע השפעה ציבורית יותר מרבנים אחרים.)

אז אני לא אומר שאין מה להיזהר עם זה, אבל אני חושב שהנטיה להעדפה הזו יש בה גם הרבה צדק, אלא שגישה מעשית כזו היא אכן בעייתית מאד. 

ומצד שני אתה צודק.

הפרוטקציה גרועה משוחד.

נקווה לביאת משיח שיוכל להגיד לנו את רצון ה' האמיתי

ויחד עם זאת.

יש בעיה כיום לדעת את רצון ה' באמת.

הרי לרבנים אנחנו מקשיבים כדי שיפסקו הלכות. משמע אנחנו מאמינים שזה רצון ה'

הלכה לא נפסקה לפי אני אליעזר, למרות שבת הקול הייתה איתו.

במיוחד ובפרט בנושאים הלכתיים הנוגעים לשילוב של ההלכה והמדינה.  

כאן זה מתחבר להרבה מעבר למשרה תורנית בכירה

אלא גם להשלכות של ג׳ובים, מערך הכשרות, מועצות דתיות…

ולמה?

דוקא הוא הפסיד כבר פעמיים. ובלי אף אחד שקשור אליו (מה שידוע לי), חוץ מאביו שהוא זצ"ל.

אז מה פסול?

אתה מעדיף לחוקק שלא יוכל לכהן ברבנות מישהו בקרבת דרגה ראשונה לאחד הרבנים הראשיים (השליט"א והזצ"ל)? למה לנו?

כשאתה בונה בית, הבניה צריכה להיות מוקפדת ואיכותית…

לחפף באיכות הבניה, הריצוף, האינסטלציה… יהיו תוצאות קשות בהמשך…

כשאתה צריך להגיש עבודה באוניברסיטה… אפשר לחפף אם אתה כבר במועד האחרון להגשה ולא הספקת את כל מה שתכננת לעשות….

אני יכול לתת לך דוגמה מעולם השילוח.

כל משלוח אפשר "להנדס" כמעט עד אין קץ, לקבל הצעות מחיר מ־5 מובילים יבשתיים, 20 חברות תעופה, אולי 3 עמילי מכס בחו"ל, ולהתחיל לחשבן בכמה מקסימום אפשר למכור את זה.

או לחילופין, לשלוח במסלול קבוע שאתה יודע שהוא עובד בסדר, מקסימום מדי־פעם לגשש פה ושם אם אפשרויות יותר שוות, ופשוט לעשות העתק הדבק להצעת מחיר הקודמת.

מה עדיף? תלוי, באפשרות הראשונה אני מפסיד הרבה מאוד זמן, אולי הזמן זה פקטור מבחינת הלקוח, אולי זה שירות יותר גרוע שאני עונה לו לאט, אולי עד שאבדוק את הכל הוא כבר יתנפל על הצעה אחרת. אולי בכך שאני משקיע שעתיים שלמות רק על משלוח אחד, אני מפספס משלוחים אחרים, לקוחות אחרים מקבלים שירות יותר גרוע. מצד שני, באפשרות השנייה, יכול להיות שאני מרוויח פחות. כמה פחות? אם זה משלוח קטן, אז לא גירדתי עוד 10$. אם זה משלוח גדול, אולי אפשר היה לעשות על זה כמה אלפי $.

לכן תמיד השאלה היא: מה אני מרוויח מהעבודה היסודית? במיוחד אם אפשר לאמוד את זה בכסף. ומנגד, מה אני מפסיד?

אם כבר הזכרנו מטענים, אז לפעמים זה עובד הפוך: אם מלכתחילה לא משקיעים בבדיקת ניירת, להכין את הכל כמו שצריך, בסוף אפשר לקבל קנסות ועיכובים ובעיות בצד השני / להפסיד לקוח / כו'.

אז במקומות בהם ההפסד הוא שולי ביותר, עדיף לעבוד מהר, לא? ואם הסיכון הוא גדול, עדיף לאט ויסודי.

אין תשובה חד משמעית. כל הזמן יש את המתח.

השאלה היא גם לגבי עבודה וגם לגבי החיים בכלל.

כשאני עובדת אני קודם כל עושה את הדברים הגדולים והמהירים ואחרי זה את הפרטים הקטנים- לפי כמות הזמן שנשארה לי להשקיע...

נשמע נורא קשה וכנראה יש סיבות טובות, אל תכעס על עצמך

כמה זמן אתה כבר ככה?

אתה מרגיש שאתה קם בבוקר בשמחה? שיש לך למה לקום? שיש משמעות לחיים שלך?

ברגע שתחליט לצור לעצמך מטרה משמעותית היא תמלא אותך ותספק אותך ותשמח אותך ופתאום תגלה שיש בך הרבה כוחות שסך הכל היו רדומים.  

יכולות כמובן להיות עוד סיבות אחרות: פיזיולוגיות, נפשיות, וכו'

מלבד כמובן המצב הנוכחי שעובר על כלל האומה שלנו כבר כמעט שנה ומחליש את הדעת של כולם😔

רני עקרה אמרו בגמ' דההוא צדוקי שאל לברורי' בשביל שהיא עקרה רני והשיבה לו רני עקרה דלא ילדה בני רשיעיא כוותייכו ע"ש. [...]

וכמ"ש חז"ל בחורבנה העמידה לי צדיקים וז"ש רבים בני שוממה כו' פי' שביותר יכולין להיות ניתקן ע"י העיתים הסגורים שהכל הוא לטובה כי כל ההסגר שנעשה לבנ"י הוא לטובתם וכ"כ בורא ניב שפתים ש"ש לרחוק ולקרוב כו' ורפאתיו. פי' שיש רפואה ע"י הריחוק כמו ע"י הקירוב וכן כשביקש מרע"ה אל נא רפא נ"ל השיב הקב"ה תסגר ז' ימים ואחר תאסף שהי' רפואתה ע"י ההסגר וכ"א חז"ל נגעים יסורים של אהבה הם לכן כ' השמר בנגע כו' ככל אשר יורו כו' שהכל היא רפואה ושמירה לטובה כנ"ל. וכן בגלות כל ימי הסתר הכל לטובה וזהו רני עקרה כמ"ש והבן כי המה דברים יקרים:

(במשרה מלאה, 8.6 שעות ביום)

לק"י

מציעה לך לבדוק.

לא בטוחה, אבל יכול להיות שאוטומטית אם את עובדת 8.5 שעות, יורדת לך חצי שעה הפסקה.

כאן

/forum/

ככה שמעבר לרעיון כללי אין יותר מדי שליטה על מה שזה מחזיר וכמה זה מזכיר משהו אחר
(ואני לא יודעת מי זו)

שיזכיר את הסגנון שלה. פשוט זה יצא כך. היא מאיירת די מוכרת בארץ. איירה למשל את סדרת האסופית.

לא עובדת כל כך עם  AI אבל למיטב ידיעתי דווקא אפשר לבקש ממנו סגנונות ולכוון אותו (נניח סגנון ריאליסטי, סגנון של קומיקס של חברה מסוימת ועוד). לא ברמה של סגנון של מאיירת ישראלית ספציפית, אבל סטודיו מסוים של אנימציה מבין המוכרים נראה לי שכן.

זה מה שאני כתבתי  
2D illustration of girl ride on skateboard.   

זאת התמונה שקיבלנו:  

אבל כשמסתכלים יותר על התשובה של הAI מגלים שיש שם גם את החלק הזה:
Create a striking, detailed 2D illustration of a Hispanic girl with her hair tied back in a ponytail, skilfully riding on a skateboard. She wears a vibrant blue t-shirt and flared denim jeans. Her skateboard is black with vibrant graffiti designs. The girl is mastering a radical skateboard trick against a washed-out urban backdrop, featuring old and rustic brick walls. The entire scene is full of action and motion.

לחלק הזה גם יש הטיות woke חזקות מאוד, וזו הסיבה למה אנחנו מקבלים כ"כ הרבה תמונות של נשים בחיג'אב ואסייתים וכל זה

יש שם כתבות על כל מיני נושאים מהעולם, ואפשר לבחור בין שלוש רמות קושי

English news and easy articles for students of English

ניתן להשתמש באפליקציה הזאת שמתרגמת כל ספר אלקטרוני לכל שפה שהיא:

https://play.google.com/store/apps/details?id=com.kursx.smartbook

מורידים ספר באנגלית (למשל, מ-Project Gutenberg), האפליקציה תחלק אותו למשפטים, ליד כל משפט יהיו אייקונים לקבלת תרגום ולהשמעה. לחיצה על מילה בודדת מקפיצה חלונית עם תרגום.

תקרא כמה ספרים בדרך זו ותראה ישועות 🙂. אני לומד ערבית בדרך זו.

איתי רק אנגלית

תחשוב רגע על המעגל שלך מי דובר אנגלית?

לא אשקר לך היה הרבה רגעי תסכול ..

אנגלית מקצועית ואנגלית לשיחה.

אודה על האמת, אני גרוע באחרון. כלומר - תן לי לנהל שיחה (או יותר טוב מזה לנהל התכתבות) באנגלית ואני אהיה בסדר גמור ויודע מה לעשות. כשצריך יהיה להגיד משהו אנושי או smalltalk אני כנראה אפול שם. זה המציאות וזה בסדר.  בהתאם למקצוע שאתה מכוון אליו צריך לראות איזה אנגלית לשפר.

מקצועית - זה לקרוא ולעבוד עם חומר מקצועי

לשיחה / חופשית - הדרך הקלה כנראה זה לראות סרטים ולצרוך מדיה דוברת אנגלית.

שהוא שילם עליה כסף אבל אמר ששווה את זה