פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 43)

אבל אכפת לך שאני שואל למה אתה שואל?

היית רוצה להתקרב לקהילה שלו?

@אניוהוא 

@הדוכס מירוסלב

עולים 200+ שח להכי פשוטים

כמה סופי משחת שיניים אתה צריך כדי להחזיר את ההשקעה

הבעיה שאני באמת חוששת ממנו

מה היא כבר יכולה לעשות?

להזהיר אותו מקסימום?

לך תדע מה הוא יעשה אחרי שאדווח עליו

הוא ערבי ומוסלמי אין לדעת מה הקווים האדומים שלו.

אני באמת אוכלת סרט.

אני מלאה בדעות קדומות עליהם, לא גדלתי עם ערבים.

אני מרגישה חוסר אונים

 נכון לטווח ארוך, ואולי גם לטווח קצר .

לא ברור מה המקום עבודה, ומה כל ה 'מסביב'

יש לך אבא או אח שאת יכולה להיעזר?

לצערנו היום מאמינים לכל בת שאומרת משהו ולא בודקים עד הסוף, אבל כאן זה דווקא לטובתך...

זה גם יסמן אותו ואם הוא הטריד אותך הגיוני שאת לא היחידה וזה פותח את הפתח לאחרות.

הם הצרפו אלינו לפני מספר חודשים

יש 2 עובדים שהם אח ואחות כך שזה מגן על הבחורה ועוד יש בצוות עוד 3 נשים מבוגרות שלא חושבת שיהיה לו עניין בהן בזכות הזיקנה וכל השאר גברים

זה משאיר רק אותי לא מוגנת  ויעד להטרדה.

אל תכניס את עצמך לריבים כאלה שאת לא יודעת מה יגררו ואיך תצאי מהם.

תתעלמי ממנו לגמרי, תתגברי על העלבון שלך.

אני לא מצדיק אותו, אבל במקרים כאלה תשאפי להיות חכמה גם אם לא צודקת.

אם הנבלה הזה מרגיש בנוח לעשות תנועה מגונה כשאף אחד לא שם לב,

מה ימנע ממנו לעשות צעדים דרסטיים ואלימים יותר כשבאמת לא יהיה אף אחד בסביבה??

אפשר וחשוב לעדכן את בעלי הסמכות שיפקחו עליו עין, ובמידת הצורך גם יוכלו למצוא סיבה להעזיב אותו.

וגם אם לא יאמינו לה ממש, זו עילה מספיקה כדי להפריד ביניהם באיזה אופן שיהיה.

נקטתי בגישה של "עץ אחד" והתעלמתי

פשוט כי לא היה לי כח או מושג איך להתנהג אחרת

ואז אחרי שקראתי את מה שכתבת כאן החלטתי שאת/ה צודק/ה

השגתי את המספר של מי שממונה על הנושא הזה

אבל אז ראיתי את תמונת הפרופיל שלה בווצאפ

לבושה ביקיני מינימאליסטי עם פוזה שמשדרת "תראו את הגזרה שלי" הכי לא צנוע שיש.

ונרתעתי מלפנות אליה.

איך אישה שמשדרת שדר כזה אמנם זאת רק תמונה ובכל זאת זה פשוט לא מתאים  בעיני..  אמונה על נושא כזה רגיש?

או שמא  אני טועה?

לא יודעת.עדיין מתלבטת.

מתפללת שימצא טוב פתרון בע"ה.

זה לא רק את זה עוד הרבה עובדות ומטופלות

ולגביה, לא חושב שזה בעיה בעיני ציבור חילוני שמישהי כזאת תהיה  בתפקיד הזה

ובתרבות שלהם של להיות שלימה עם הגוף שלה ולא לפחד לנופף בו ומצד שני מי שיגע ישרף, זה דווקא אולי לטובה פה..

חששתי שהיא אולי תזלזל

שתחשוב שאני דוסית היסטרית

עם פתיחות כזאת ועם מה שנראה כמו הזמנה של העולם להסתכל עליה יותר נכון על הגוף שלה מה שעלול להזמין התייחסות דומה למה שאני עברתי ...איך היא תכבד אותי?

זה קצת סותר ולא מסתדר לי ריגשית.

שיכולה להבין את החשש שלך בעניין, ועם זאת להניח רגע בצד את החיים האישיים והבחירות האישיות שלה ולהתמקד במה שרלוונטי עבורך.

אני רוצה להאמין שלתפקידים כאלו שדורשים תכונות מסויימות כמו אסרטיביות, ביטחון, יכולת עמידה מול מצבים מורכבים, רגישות וכדו', יבחרו דמות שסומכים עליה שתעשה את התפקיד על הצד הטוב ביותר. ואם בחרו בה, ככל הנראה היא כזו שתדע לתת את המענה המתאים והרגיש למי שנמצאים בעמדה הפגיעה יותר.

זה תפקיד מאוד רגיש, ואני רוצה להאמין שהיא מודעת לזה. באמת שלא מצליחה למצוא סיבה לזלזל בחוויה שלך, או של כל אחד אחר שחווה את זה. זה לא קשור בכלל לקבוצת ההשתייכות או אם מדובר בגבר או אישה שחוו את מה שתיארת.  

ולגבי מה שהחשיש אותך בקשר לתמונה שלה, אפשר לחפש משמעויות נסתרות לכאן או לכאן באיך שהיא בוחרת להציג את עצמה בתמונת הפרופיל שלה. אבל חשוב לשים לב שאת המשמעות אנחנו בדר''כ נותנים לפי תפיסת עולמנו וחוויתנו הפנימית. לכן, חושבת שאולי כדאי לנסות להפריד בין העולם הפרטי שלה לתפקיד שהיא אמונה עליו, ולפנות אליה ממקום שסומך על זה שהיא הדמות שנמצאת שם כרגע עבורך.

אגב, אם מישהי שאת סומכת עליה תבוא איתך ותגבה אותך בתהליך, זה יקל עלייך לפנות לאותה אחראית? או אולי יש מישהי מכירה אותה וקרובה אליה ותוכל להרגיע את החשש שלך לגבי הרצינות שבה היא מטפלת בנושאים האלו? 

האמון שהיא תיתן בך

כאישה היא חייבת להאמין בך וברגשות שלך.

גם אישה שהולכת ממש לא בצניעות יכולה להיות הכי רגישה שיש לנושאים האלה.

ותגידי לה שתשמור עליך..שלא תסתבכי איתו בגלל שסיפרת.

בשורות טובות בעז"ה!!

תשמרי על עצמך שלא להיות איתו ללא עוד אנשים

תשתפי על זה גם מחוץ לפורום במשפחה וכו', שלא תרגישי שאת סוחבת סוד

דמי רותח בקרבי על הנבלה הזה.

קודם כל, כדאי אולי להבא לקנות מצלמת גוף נסתרת כך שיהיה לך תיעוד (או לנסות למצוא אולי יש מצלמות במקום הזה....). אגב, ערבים הם עם מאוד טיפש, את יכולה לנסות לשאול אותו ולהקליט אותו שהוא מודה בזה וכדו', או ללכת איתו לבוס, ולחלץ ממנו הודאה בצורות מתוחכמות. וכמובן, להבא לנסות באמת להימנע ממצבים שבו תהיי לבדך עם ערבי.

לגבי לעבור, לא יודע אם זה הכי טוב, אבל אם את רואה שהמצב הזה בלתי נמנע והוא יכול להמשיך לעשות לך את זה מבלי להיתפס ולא ישתנה כלום, אז עדיף לעבור, על אף ההפסד הכספי. הטרדה זה לא דבר של מה בכך, ועדיף שלא תוטרדי על אף שתפסידי כסף.

בטח ובטח שלדבר איתו

בינתיים עם הפלאפון במצב של וידאו בהיכון מוכנה לצלם אם יהיה משהו כשהוא בסביבה שלי אם חלילה יקרה משהו

מנסה לאסוף ראיות

הוא יודע איפה יש מצלמות ויודע בדיוק מה שהוא עושה .

זאת אפשרות קיימת לעזוב לצערי הרב

שום עבודה לא שווה פגיעה, יש גבול.

שבחסד שמים הממונה ,בסוף זאת הייתה ממונה אחרת ולא זו עם התמונה, אמרה לי שהם יעיפו אותו.

ב"ה!! ותודה שעודדתם לפנות ולספר!

לזכויות הגבר

שבסוף לא העיפו אותו אלא הפרידו בנינו,

עברתי למחלקה עם תנאים פחותים אבל הרבה הרבה יותר בטוחה.גם טוב ב"ה.

איזו בושה

ימח שמו

תזכרי שהרווח הוא לא רק אישי שלך. עכשיו הם יפקחו עליו יותר עיניים גם במישור הפלילי (והלאומני). אם עוד מישהי תתלונן הם יאמינו לה בקלות ואני מקווה שימהרו להחליף אותו בעובד אמין יותר.

אילו בשורות טובות!

שימחת

לאותו יום, "חדשים לבקרים רבה אמונתך". כל בוקר חיים כששוכחים קצת ממה שהיה, לומדים משהו חדש, משהו אחר מעסיק אותנו. גם התאים שלנו מתחדשים כל־הזמן, לא כולם באותו קצב כמובן, אבל אפשר לומר שבעוד 20 שנה חלק גדול ממי שאנחנו עכשיו, ברמה הפיזית (תאים וחומרים בגוף), לא יהיה קיים בכלל.

השפת אמת על פרשת תולדות מדבר על זה שאחרי כל תיקון נעשה הסתר חדש, ואילולי הסתרת הדרך, לא היו מוצאים את הדרכים החדשות. הרעיון הוא שבכל־פעם צריך למצוא משמעות חדשה ועניין חדש ולפעמים כיוונים ישנים "נסתמים" לחלוטין ואין ממש דרך לשוּב אליהם, לכן צריך לחפש כיוון אחר. לפעמים על־ידי שמוצאים את המשמעות החדשה, גם דברים ישנים מקבלים אור חדש ו"קמים לתחייה". האמרי אמת אומר שכשמגיעים לשער החמישים, חוזרים להתחלה.

לכן אני מציע שתנסי לעשות משהו אחר לגמרי. לקרוא ספרים בסגנון אחר לגמרי ממה שאת רגילה אליו, אם את אוהבת ספרים, וכן הלאה.

מה שכן, אני לא בעד "משמעות קיטש" כמו "תעשה דברים שיגרמו לך להרגיש טוב" "תסיח את הדעת" "תחיה את הרגע", אלה פילוסופיות גרועות שמשתיקות את הקול הפנימי העמוק של הנשמה, שרוצה משהו גדול ואמיתי.

בתחילת הדרך "החוצה".

הרבה לא יודעים את זה, אבל יש מין תחושה רווחת בקרב דתיים שיוצאים בשאלה עושים את זה מטעמי נוחות ויצרים. זה לא ממש נכון. הם לא יודעים שהיוצאים בשאלה הרבה חווים רגעים קשים של איבוד משמעות, איבוד במלוא מובן המילה. כאילו נלקחו מהם התמימות והחממה האמונית וזה גורם להרבה מאוד כאב בקרב יוצאים בשאלה.

אני יודע שבתחילת הדרך הסופית שלי החוצה הרגשתי בדיוק את הריקנות וחוסר המשמעות הזאת. זה לקח לי בערך שנה לצאת מזה. וכשאני אומר שלקח לי שנה זה לא שעשיתי משהו ספציפי. זה פשוט שהבנתי עם הזמן שגם אם אין באמת משמעות לחיים זה לא בהכרח דבר רע. קשה מאוד מאוד מאוד לצאת מהקונספציה שהחיים הם חסרי משמעות. זה לא דבר נוח ונעים להתמודד איתו.  אבל אני באופן אישי פשוט חי את החיים מכוח החיות הביולוגית הטבעית ומכוח האינרציה. זה נשמע קצת מדכא אבל זה לא ככה. אני חי בסדר גמור עם הידיעה שלחיים אין משמעות. אפילו טוב לי יותר ככה.

מצרף סרטון קצרצר שלקוח אמנם מסתם סדרה נטפליקסית כל שהיא אבל זה articulate בעיני את מהנשאני מתכוון.

אוף

תודה 

שבעיני אולי יקלו במקצת.

1. התחושות האלה עוברות. את לומדת לחיות טוב למרות התחושות האלה.

2. היות ואת רק בתחילת הדרך אל תמהרי לחרוץ את דינך. את עשויה למצוא את עצמך "חוזרת" חזרה. כאחד שכבר לא מאמין באלהים אני עדיין יכול לומר לך שאין שום דבר לא רציונלי בלהאמין באלהים. יש רציונל בלהאמין בו. זה לא עניין מופרך בכלל.

איך בכלל מגדירים איפה הדרך הזו מתחילה ונגמרת?

יודעת שזה רציונלי להאמין.

אני לא שם. לא אוחזת בסיבה א ב ג למה הוא לא אמין.

פשוט לא מאמינה. אין לי משמעות במעשים. אין משמעות בלב. אין תפילה. אין אמונה בכלום.

הייתי מתה להרחיב יותר אבל מרגיש לי שזה קצת לא המקום. אבל לא באמת מכירה פה.

תודה על התגובות. הן ממש משמעותיות לי

תקראי גם לי...

לדעתי, הפורום פה עשיר באנשים חכמים, ובכל מקרה הוא אנונימי.

מה יש לך להפסיד?

גם לי היו את התחושות האלה תקופות מסויימות וזה ממש לא קשור לירידה מהדרך.

זה יכול להיות מליון ואחת סיבות אחרות.

להיות חלק מחבורה עם מטרה ועניין מסויים משמעותי.

להבין מה הדברים שחשובים לי ומה המטרות שלי ואיך אני מתקדמת אליהם בעשיה היומיומית.

להבין את האחריות והמשמעות שלי בנקודה שאני נמצאת בה עכשיו.

העמותה והמלכ"ר שבחרת קשור לתיקון שבאת לעשות בעולם הזה.

היי את השינוי שאת רוצה לחולל בעולם.

אבל אני ישמח להתעכב על הנקודה שנאמרה כאן - שאין משמעות. אקראיות.

אני לא יודע מה המשמעות לעולם, אבל אם אני יתבונן בצורה מדעית, יש הרבה תופעות בעולם: כל הבריאה שמסביבי, עצים, מערות, הרים, ימים, שמים, שמש, קופים ושאר בעלי חיים ועוד, והאדם עצמו, על התפקידים הגאונים של כל איבר ואיבר ואיך הוא עובד ביחד בתיאום מושלם. מי שלמד טיפה ביולגיה רואה יצירה מדהימה, ולומר שכל זה נוצר באקראיות?

אני באמת לא מבין. אם יש לך הסבר - אשמח לשמוע.

אני חושב הרבה על מה אני עושה פה ומה התפקיד שלי, ואפילו מרגיש מיותר, אבל לעזוב את הדת, לא נראה לי כמו פתרון חכם לעייפות מהחיים.

אני לא חושבת שהכל פה רנדומלי.

אני פשוט לא חושבת על זה.

זה לא מעסיק אותי. זה סתמי לי. חסר משמעות.

מצליח לרדת לסוף דעתי? 

א. מה שהתכוונתי לומר זה שבחיפושיי אחר האמת (מתוך הנחה ששם אמצא משמעות ומתוך העסק שישנה כזאת) שללתי את הרעיון שאין אלוהים ולכן הפתרון הפשוט לכאורה של לצאת בשאלה ולהנות מהחיים כי חיים רק פעם אחת. אני אובד עצות ו@די שרוט אמר שהוא מאמין באקראיות. קיוויתי לקבל ממנו הסבר. לא הצלחתי למצוא משמעות בעולם החילוני, ואני מחפש בעולם הדתי.

ב. אני מנסה להבין, את כבר לא מחפשת אחר משמעות בעולם הדתי? התייאשת ממנו?

לא מחפשת משמעות דתית.

מחפשת משמעות כללית. סיבה לחיות, לקום בבוקר.

משהו למלא בו את החלל שנוצר במקום דברים לא בריאים אחרים שעושים את זה מעולה.

למה לקום בבוקר. אין לי תשובה לחידה. האם ניסית להתנדב במשהו או שאת אמא?

קיצור, מישהו לחיות בשבילו?

לא ניסיתי כ"כ, מעניין אותי אם ניסית ולא עבד לך...

עובדת משרה מלאה. ובכללי עמוסה.

ברור שחיה בשביל הילדים. אבל זה לא מספיק.

רוצה סיבה לחיות שקשורה ושייכת אל מי שאני. 

אני יכול סתם לזרוק לך רעיונות לדברים שאני אוהב ושעשויים למלא אותך במשמעות, אבל מכיוון שאני לא מכיר אותך סביר להניח שהם יהיו בלתי רלוונטיים.

אם יש מישהו שמכיר אותך ויודע מה את אוהבת, ואת מרגישה בנוח לדבר איתו, נראה לי שכדאי לך לשאול אותו מה הוא מציע, הוא בטח יוכל לתת כיוון משמעותי יותר מאיתנו.

אני מניח שאם בחרת להעלות פה את הנושא פחות נוח לך לדבר על זה עם אנשים קרובים אלייך, אבל יש פה אנשים נפלאים בפורום שישמחו להכיר אותך ולעזור.

חנוכה שמח!

אני חושב,שיש מצב שחסר לך משהו מוחשי להיאחז בו.

לצורך הדוגמא בואי ניקח חיסכון כספי.

כשאדם מתחיל לחסוך כסף בשביל משהו גדול שהוא רוצה כמו טיול ארוך בחול או לקנות דירה, כל שקל שהוא חוסך מתמרץ אותו להמשיך לחסוך. חוסך וחוסך וחוסך ובכל שבוע שהוא נכנס לחשבון הבנק הוא רואה שהכסף הולך וגדל בצורה מוחשית. היום יש לו 1000 שקלים. שבוע אחרי 2000 שקלים. שבוע אחרי 4000 שקלים. ההתחלה נראת לו מתישה וחסרת תוחלת אבל פתאום אחרי שנה הוא רואה שהצטברו אצלו 100,000 שקלים. למען זה בדיוק הוא חסך. הוא ידע בכל שבוע שהוא מתקרב ל 100,000 שקלים יותר ויותר.

אולי החוסר באמונה אצלך זה שאת לא יכולה להכנס כל שבוע למאזניים שלך אצל אלהים ולראות בצורה מוחשית מה מצב "היתרה" שלך אחרי שהפקדת בצד ימין מצוות מקווה או שמירת שבת או לשמוע קול שופר.

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

עבר עריכה על ידי רוצה להיותילד🙃 בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ה 21:16

אבל אני חושב על התשובות הפשוטות, אולי יש בהם אמת?

1 - להגשים חלום. לעשות איזה דבר שממש בא לך. וישמח אותך קצת.

הסביבה הרבה פעמים ממש מורידה. להתגבר על זה, ולחיות, כי הרבה מהחלומות שלנו קשורים בפחדים שבמקרה הכי גרוע שלהם הוא לא כזה נורא.

מי אני שיאמר, הלוואי ויהיה לי גם את האומץ להתנגד לסביבה.

2 - להכיר חבר/ה חדשה. מציאות מעניינת חדשה. אולי דווקא איזה אדם מבוגר עם חוכמת חיים וניסיון. לאמץ איזה סבתא..

מקווה שתשימי לב לעריכה. 

הפורום הוא יותר לויכוחים ודיונים תיאולגים, לעצות וכאלה.

לא יודע אם יש פה למישהו את היכולת לתת לך את המענה המדוייק, ומקווה שלא ייאשנו יותר,אבל אני חושב עלייך, אני מזדהה עם הבעיה, ולא מסוגל שלא...

בכל אופן, גם אם את לא מאמינה בזה - מתפלל עלייך שתרגישי שטוב לך🙏

לא לחשוב בעצמך, אלא לשאול את עצמך. לשאול עם הראש, בנחת ומתוך פניות, ואז הלב יענה וכנראה יתפתח דו שיח.

זה בתור התחלה.

עצם זה שיש רצון למצוא משמעות זה טוב וחשוב.

תנסי גם לנכוח בהרגשה של הרצון. וגם לשאול את עצמך למה את רוצה.

זה מצב לא קל, וככל שהרצון נכבה יותר יהיה אח"כ מסובך הרבה יותר להחזיר אותו. אז חשוב לשמור על מה שיש.

זה בתחום העמוק יותר. חשוב גם לעשות דברים פיזיים ורגשיים שנותנים שמחה ואנרגיה כדי שיהיה כח לתהליך.

הזוגיות גם אמורה לתת תחושת משמעות, אז זו גם נקודה שצריך לעבוד איתה.

בעז"ה שתצליחי להגיע למשמעות ושמחה

הזכרתי שם את השאלה אם השאלה היא רגשית או שכלית,

קרי האם מדובר בשאלות ללא תשובה או בתחושה שלא תלויה בתשובות.

כמו שאמרתי שם, כשהייתי במצב הזה (או מצב כזה) אז קודם כל בחרתי בסטטוס קוו.

הבנתי שהסערה יכולה להוביל להחלטות אימפולסיביות שיתבררו מאוחר כשגויות אבל יהיה קשה לגלגל לאחור.

זה היה שלב א' שלי, וזו הייתה החלטה מאוד חכמה. רק כשהתחושות התייצבו יכולתי לגשת לזה.

בסופו של דבר, אחרי שלמדתי את המצוי הראשון של הרב מיכי אברהם, וקראתי ושמעתי ממנו עוד, יחד עם עוד מקור וחצי

אז קרו לי שני דברים:

הראשון - הבנתי שיש שאלות לא נכונות, והבנתי שיש שאלות שיש עליהן תשובות, ושיש שאלות שאין להן תשובות.

בכל מקרה, העולם הרוחני שלי התבגר (בעיניי) ובמקום להיות שרירותי הוא נהיה מבוסס. הרמה הפילוסופית הצליחה

לעשות רפלקציה לתחומים נוספים בעולמות התורניים, והקלו עלי. אני יודע לגשת אחרת לדברים היום.

השני - הבנתי שאין לי את החוויה הרגשית שיש להרבה אנשים דתיים. במיוחד הבנתי שאין קשר בין החוויה הרגשית

לבין הנכונות או היעדרה של האמונה. אפשר להיות מאמין יבש, ואפשר להיות אתאיסט מלא רגש. זה פתר לי דיסוננס חזק.

מותר לי לסולד מאנשים שמתפללים בפרצוף צדיק ומתנענע ונראים כמו שחקנים, ועדיין להיות יהודי נאמן.

גם אם אני לא מוצא משמעות מבחינה רגשית, מספיקה לי הידיעה שזה שם. האמת לא זקוקה לרגשות שלי.

אבל אצלי זה לא עובד כך.

האמת כן זקוקה לרגש.

צריכה לחיות בתחושה שפועלת נכון.

בתחושה של מילוי, לא ריקון.

לא עשיה רק לשם לעשות. לראות את המעבר.

אני לא בא לשלול את הרגש, אבל הוא לא נימוק עבור האמת. האמת לא תלויה ברגש, היא מתקיימת בלעדיו, לפניו, ואחריו.

אני באופן אישי מצליח לנהל את חיי הרוחניים גם בלי לחוש תחושות דתיות עמוקות, אבל וודאי שיש אנשים שזקוקים לזה. לא באתי לשלול אלא לתאר, ויש מי שיתחבר לזה.

אגב, תחושה של לפעול נכון זה לא דווקא רגש. זה איזה מצב תודעתי או הכרתי, וזה דבר אחר.

כדי לחוש שאני פועל נכון, למדתי וביססתי את העוםם הרוחני שלי. כדי להרגיש רגש דתי, ניסיתי ללכת להרקדה בפורים. זה הבדל.

והעניין הוא שאצלי זה בלתי ניתן להפרדה.

הרגש אצלי קשור ומשתלט על הכל.

אם זה לא נכון לי בלב, זה לא יהיה נכון בשום סיטואציה אחרת.

קח למשל מוזיקה. יש יוצרים עם שירים רצוניים שאוהבת כבר שנים. אבל היום לא מסוגלת לשמוע.

מרגישה שעושה שקר בנפשי.

אני לא שם.

לא מסוגלת אפילו לבטא את מילים שמביעות אמונה. ואם אני עושה את זה, אני מלאת סלידה מעצמי.

וכנראה שאנחנו אנשים שונים ביסוד,

כי אני לא רואה איך אני הולכת לבית הכנסת ושמחה בשמחת תורה כשאני לא יודעת אם אני מאמינה במשהו שכתוב שם בכלל. 

אם עד היום האמונה שלך הייתה מבוססת על רגש, זה הגיוני שיגיע שלב שבו הרגש ישתנה וזה ישפיע על האמונה.

אם את חסירה את הרציונל למה זה הכי סביר שהתורה היא אמת ושנותן התורה קיים, אז כנראה הגעת לשלב שבו צריך להתחיל ללמוד.

וזה דבר טוב. קשה, אבל טוב.

רגילים לומר שאמונה היא מעל השכל, אבל אין סיבה לומר את זה. אפשר ללמוד ולהבין למה להאמין בדבר מסויים. אם יש ראיות טובות, נקבל. והאמת היא שיש ראיות טובות, וצריך ללמוד אותם.

אני באמת הייתי מציע לך ללכת לכיוון הזה של למידה. ועד אז, סטטוס קוו. זה יתן לך יציבות בתוך הסערה.

בין העולם העליון במידה מסויימת לבין הגוף והמוח. הוא לא גזירת גורל וצריך בעיקר להקשיב לו. לא חייבים לעשות את מה שהוא אומר.

אם את לא מאמינה כרגע וזה מה שאת מרגישה זה פשוט אומר שעוברת אצלך אנרגיה שצריכה יחס מסויים. וזה בסדר גמור.

אני חושב שזה מעיד על אופי מאוד אמיתי, של אמת בלתי־מתפשרת, ויש בזה משהו מאוד מאוד גדול.

ויכול להיות מצב שנמצאים ב"חוסר סינכרון" עם הדת, לאדם יש הרבה מרכיבים, שכל, רגש, גוף, לא תמיד כל ה"אנטנות" מכוונות 100% לאותו תדר, במיוחד בתוך חיי משפחה כאימא, לא יודע אני מסתכל על עצמי כאדם יחסית רוחני, אבל אני יודע שאם הייתי צריך להיות אימא, החיים הדתיים שלי היו הרבה יותר יבשים, כי המוח והגוף שלי לא היו יכולים להכיל את הכל ביחד. יש אולי אנשים שיכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, אבל לא כולם, ואולי זה שלב בחיים שפשוט צריך להתמקד בעשייה היום־יומית הטכנית, עד שיגיעו ימים עם יותר יישוב הדעת ופניות לכל העניין הזה.

ומצד שני, "שמא לא תיפנה", אם הייתי צריך לחכות לחיבור אמיתי לכל מה שאני עושה, נראה לי לא הייתי יוצא בחיים מהמיטה...

אני חושב שה"משבר" הזה הוא תקופה טובה לבירור, להציף את כל הדברים שמטרידים אותך, בהתחלה אולי קשה לתת לזה שם יותר מאשר תחושה כללית עמומה כמו "אני לא שם", עם מספיק נבירה לדעתי אפשר לעמוד על דברים מרכזיים שמציקים (בעיות עם ההשקפה היהודית, בעיות עם הוכחת אמיתות היהדות, קושי פיזי לקיים מצוות, חוסר חיבור לקהילה, יכול להיות בעיות כלליות כמו דיסתימיה וכן הלאה)

ולבדוק אותם לאט־לאט, זה יכול להיות תהליך מאוד ארוך, לפעמים לוקח הרבה זמן לסדר את הראש, צריך להתייחס אל עצמנו בהבנה ובחמלה ולא לדחוק תהליכים או לעשות ממש בכח כי זה מביא לתוצאה הפוכה

משפחה? ילדים? עבודה?

עובדת ואז ילדים.

ואז קצת תחביבים.

טוב לך בבית?

שווה לעשות קצת יותר מחקר אישי על מה מפעיל אותך ומה קורה אצלך כש"משעמם" מדי כלומר כשהכל טוב או טוב מדי. יש לי את התשובות שלי לדברים האלה אבל הם שלי ולא בהכרח מייצגים אותך.

אז קודם כל זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל יום כל היום, וזאת באמת שאלה קשה מאוד.

הרגשתי הרבה את ההרגשה הזאת ועדיין אני מרגיש אותה לפעמים...

תכל'ס גיליתי שכשאני עושה דברים ומעסיק את עצמי בפעילות שנותנת לי משמעות אני מרגיש את המילוי הזה שחסר לי.

כשאני אומר פעילות שנותנת לי משמעות אני לא מתכוון, פעילות שהעולם קורה לה משמעותית, אלא פעילות שנותנת לי משמעות שממלאת אותי. לדוגמא אם אני מרגיש שממלא אותי לשבת ולנגן בגיטרה, אני לא משנה את העולם בחצי שעה הזאת שניגנתי וזה גם לא היה משמעותי לאף אחד שניגנתי עכשיו "הלב שלי" של ישי ריבו או "יש בך הכל" של עקיבא או כל שיר אחר. אף אחד גם לא שמע אותי מנגן ניגנתי לעצמי ועצמי היה שם, וזאת בדיוק הנקודה זה לא משנה מה הפעולה שאני עושה העיקר להביא את עצמי להשתתף בפעולה הזאת. אם אני עושה הרבה פעילויות בעולם אני חי, קם בבוקר מתפלל, לומד קצת, אוכל שותה, הולך לעבודה\צבא\כל דבר אחר שאני עושה, אבל אני עושה את זה בלי עצמי, את עצמי השארתי במיטה בחדר. התוצאה של כל זה יהיה שאני ירגיש ריק וחסר משמעות כי העצמי שלי לא נמצא שם.
אני מציע לך לשבת עם עצמך חצי שעה ולנסות לחשוב באיזה פעילות שאת עושה את מוצאת את העצמי שלך, ברור שכנראה לא כל הזמן  אני יהיה מחובר לגמרי לעצמי שלי, ויכולות להיות פעילויות ומשימות שממש אבל ממש לא מחוברות אליי כרגע ובכל זאת אני אעשה אותם כי צריך. אבל בואי ננסה להכניס את העצמי שלי בכל פעילות ננסה לאכול עם העצמי שלי, ללכת ברחוב בשלמות לב... זה לא דבר כל כך קשה להחליט שהלב שלי שלם עם זה שאני הולך כרגע ברחוב, אז במקום להתעצבן או לא להיות שם ברגעים הקטנים האלה ננסה להכניס את העצמיות והשלמות שלנו ברגעים האלה היבשים של החיים וזה יחייה אותם!
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי למרות שיצא מפוזר נורא...
תאמיני בעצמך! בהצלחה ענקית!

ועטלף עיוור, אמסטרדם ועוד... אני ממש הרגשתי שהוא מבטא אותי במובן מסויים...

קיצור, לא שזה עוזר ממש אבל זה יכול להיות נחמד.

ממליץ ללמוד אורות התשובה פרק ג' (עם פרשנים אם יש לך כוח) בחלק השני של הפסקה (יש שם רק פסקה אחת. מהמילים: "וישנה עוד הרגשת תשובה..."). בכללי ממליץ על לימוד של הרב קוק, הספרים שלו מדהימים ומכוונים לדור שלנו.

חשבון נפש, להיזכר בדברים מהעבר ולהציף אותם. זה מחזיר אותך לנערות, לזמן שבו היית מליאת חיים ואושר.

לחדד לעצמך מה המטרה שלך ולנסות להגיע לשם כמה שיותר.

להקדיש זמן לעצמך: לתחביבים שלך, למשפחה. זה ייתן לך אנרגיה וכוח.

להיות במצב רוח טוב, לעורר את עצמך לשמחה. כשאת קמה בבוקר, לשים שיר מקפיץ ושמח ולרקוד. להיות בתודעה של שמחה וממילא גם השמחה הפנימית תיוולד.

להגיד לאנשים שאוהבים אותך שאת רוצה חיזוקים ולקבל פרגונים. זה עושה טוב על הלב ומוציא מהעצב. אם כותבים לך גם מילים טובות מפורטות יותר, זה יכול לחדד לך מי את, מה הייחודיות שלך, מה את מביאה לעולם (אצלנו נגיד דודה שלי בחנוכה עשתה שהשבת בסימן להגדיל את האור, ולכל אחד הייתה חוברת והיה צריך לכתוב לכל מי שאתה יכול מילים טובות וכדו'....זה חזק).

לנסות לעשות לאחרים טוב. כשאת מביאה לילד שלך משהו, תביאי אותו עם חיוך יותר גדול. או לנסות לחפש לעשות עוד דברים משמעותיים. אפשר גם לחפש חברה שתוכלי לשתף אותה ולהתחזק ביחד (או קבוצת בנות).

לחפש, להמשיך לחפש. שהחלל הזה יתמלא בעז"ה ותהיי מליאה באור ומשמעות. ועצם הריקנות מראה על הרגישות הרוחנית שלך, ושהנשמה שלך מאותתת לך דברים ואת שומעת אותם.

כשאני רואה הודעה אחת ויחידה של משתמש שנפתח לפני גגע וחצי, וה"תוכן" הוא סיסמאתי ויושב על נושאים בוערים בסדר היום, אז אני חושד.

אגב, שימי לב שהסכום בכותרת לא מתאים אפילו לסכום שכתוב במתמונה המצורפת. חובבן.

אני אמשיך לעקוב אחריו ונראה

ודווקא הסכום כן תואם.

שים לב שהוא הוסיף לשכר דירה את ועד הבית, וחצי מהארנונה כי היא לחודשיים... 

יש שאלת כפירה מוסלמית שאסורה להישאל:

"האם אללה שונא מוסלמים?"

וזה כי מאז נפילת האימפריה העות'מנית המוסלמים לא מצליחים בשום דבר מדיני או כלכלי או תרבותי או מדעי.

ויש שאלה יותר חזקה:

"האם אללה שונא מוסלמיות?"

היהודים ידעו שהם חבו חובת גלות, היהודים ידעו שזה זמני, יהודים גם ראו הוכחה לשמירת ה' עליהם שאחרי כל כך הרבה שנים רעות הם לא מושמדים כמאמר הנביא.

היהודים גם הצליחו רבות מאז האמנציפציה.

נוצרים רבים ראו הוכחה לאמונתם בכך שהיהודים מושפלים ומבוזים.

מה שקורה כיום באסלאם זה קריסה טוטאלית מתמשכת והרבה מאנשי הרוח מנסים להבין למה זה קורה.

מאיך שיהודים באמת הרגישו בגלות...

גירוש ספרד, פרעות תח ותט, קישינב, שואה, פרהוד... אבותינו בגלות היו נדכאים, מפוחדים, עלה נידף, דמם היה שווה פחות מגרגר חול. והם עוד אלה שיש להם זרע (אחרת הם לא היו אבותינו).

אלפי רבבות עמך ישראל בכלל לא זכו לזרע בגלל הרציחות והפרעות.

אחרים נטשו אבל היה ברור ליהדים שהגלות זמנית והיא באה כעונש.

וזאת גם ספרות האמונה של תור הזהב וימי הביניים.

זה בניגוד למוסלמים שלא מצליחים לפענח למה הם לא מצליחים בכלום.

אצל חלקם זה בגלל שהאפשרות השנייה הייתה מוות/גירוש, אבל אצל חלקם זה רק בגלל האמונה שלא יכול להיות שאנחנו העם הנבחר אם הוזנחנו ככה בגלות.

למוסלמים אין תשובות אז אסרו לשאול וזה ההבדל.

לא כדאי להסתמך על זה 

גם לא שאלתי דרוזי האם לפי הדת שלו חייבים לירוק 196 פעמים בכל יום לפני השינה,

ועדיין אם מישהו יטען כך ללא מקור אני לא אאמין...

עיראק, לבנון, סוריה, ירדן, פקיסטן, אינדונזיה, לוב, סודן, אלג'יריה, איחוד האמירויות...

כל אלה מדינות מוסלמיות שקיבלו עצמאות לאחר מלחמת העולם הראשונה, רובן קיבלו אותה ממדינות נוצריות כמו בריטניה וצרפת.

מדינות מוסלמיות רבות גילו נפט או גז בשטחיהן, ובמקומות מסוימים זה הפך את חיי התושבים שם לכמעט הכי קרוב לגן עדן עלי אדמות שיכול להיות. למשל באיחוד האמירויות, קטאר ובחריין. במקומות אחרים השלטון עושק את כל הכסף לעצמו.

בעוד חייו של האמריקאי או האירופי הממוצע התקדמו ב-X בחמישים השנים האחרונות, חייו של האמירתי בתקופה המקבילה התקדמו פי כמה מאות.

תרבות - זמרים ענקיים עם מיליוני מעריצים מעשרות מדינות שונות (כולל ראשון לציון מסוים שהאזין להנאתו לאום כולתום), מבנים מפוארים, תיירות פורחת - מדינות האיסלאם בכלל לא נמצאות מאחור לעומת מדינות אחרות (מן הסתם לא ברמה של ארצות הברית או צרפת, אבל לא פחות מאינספור מדינות נוצריות אחרות שאינן אימפריות).

מלחמת האזרחים בסוריה, הכלכלה המתרסקת באיראן והדיכוי במדינה, המחסור החמור בחשמל בלבנון, המחסור החמור במים במצרים ורמת החיים הנמוכה מאוד במדינה, מיליציות טרור בעיראק, רמת חיים נמוכה מאוד ודיכוי באפגניסטן ופקסיטן? ובעוד מדינות במרכז אסיה בכל מיני רמות...

מול כל זה אתה נותן כדוגמא שלוש מדינות קטנטנות עם אוכלוסייה ביחד נמוכה ממדינת ישראל, ואת אום כולתום.

כאשר יש שהצליחו יותר ממנה, כמו טיילור סוויפט.

והעיר המתוירת בעולם היא פריז, וגם לאיטליה יש נתח גדול מאוד.

נאמרה אמירה לפיה

''מאז נפילת האימפריה העות'מנית המוסלמים לא מצליחים בשום דבר מדיני או כלכלי או תרבותי או מדעי.''

הוכחתי שהיא לא נכונה, אתה כותב שיש מקרים שבהם המוסלמים באמת לא מצליחים.

זה לא מוכיח שהטענה (''שום דבר'') נכונה...

שום דבר יכול להיות 0.00000001%.

הדגמתי לך שההצלחות של העולם המוסלמי בטלים באלפי אלפים לעומת הכשלונות.

בלילה חוגגים.

ביום צמים.

ככה זה בערך חצי חודש באמצע השנה

אם זה יוצא בחורף זה 70 אחוז חג.

אם זה בקיץ זה 30 אחוז חג.

חוץ מזה,

אחרי החגים יש עלייה חדה בפתיחת תיקי גירושין ברבנות, אז אולי עדיף ככה...

בחגים המשפחה מתקבצת.

קיבוץ גלויות גורם למחלוקות אשכנזים ספרדים.

מחלוקת הופכת לאני יהודי אתה לא.

ואם אני יהודי ואתה לא מה לנו לדור בכפיפה אחת? הבה נדיינה לדיינים ונחתמה על גיטין!

כלומר זוג שמראש מתקשה לשמור על יחסים תקינים כאשר הם ביחד רק 4-5 שעות ביום (כי בשאר הזמן ישנים ועובדים),

יתקשה עוד יותר להסתדר ביחד כשנמצאים 16 שעות ביום ביחד, מספר ימים ברצף.

החגים מעלים על פני השטח את כל הקשיים, המריבות, הפערים וכו' שנוצרו במשך התקופות הרגועות יותר.

בנוסף, תאר לעצמך מצב שבו גבר ואשה כבר לא אוהבים זה את זו, אבל הם נשארים ביחד מכוח האינרציה או בשביל הילדים. כשהם רק 4-5 שעות ביחד, וגם אותן אפשר להעביר בעזרת נטפליקס בלי לדבר באמת, זה עוד יכול לעבוד. אבל שוב, כשפתאום נמצאים ביחד כל כך הרבה ימים ברצף, פתאום אומרים "למה אני צריך לחיות עם האיש הזה ולא עם מי שאני באמת יכול לאהוב?".

מתגרשים אחרי החגים

נפרד אחרי החגים: למה כל כך הרבה זוגות מחליטים להתגרש בתשרי?

שמעתי שעיקר עונת הגירושים אחרי סוכות ושמחת תורה.

זה כמו לא להשתמש במוצר כי היא יקר ולעשות את זה אחרי שרכשת ושילמת את המחיר המלא.

אני לא יודע כמה בדיוק עוד בחודש תשרי וכמה אחר כך.

בכל מקרה, להתגרש זה עניין שדורש מחשבה, תכנון, לקיחת עורך דין... לכן הגיוני שהתיק ברבנות לא ייפתח מיד אחרי הטריגר

מנהל התחנה כינס אותנו לפני הראשון בינואר, שיצא אז בשבת.

הוא אמר שהנהגים הרוסים והערבים תמיד לוקחים על עצמם את כל המשמרות בראש השנה ובפסח, כדי שאנחנו היהודים נוכל לחגוג עם המשפחות שלנו, אז הוא מבקש שהפעם בליל שבת בראשון לינואר אנחנו היהודים נעבוד כולנו כדי שהערבים והרוסים יוכלו לצאת ולחגוג. 

אמרתי למנהל שעם כל הכבוד, גם לי יש חג ביום הזה ולכן לא אוכל להיענות לבקשתו. לא רק שיש לי חג, אלא החג שלי עתיק יותר באלפי שנים לעומת החג שלהם.

איזה חג יש לך? שאל המנהל

שבת, עניתי

שבת זה לא חג! התעצבן המנהל

לא רק שזה חג, עניתי לו, זה החג הראשון! ראשון הוא למקראי קודש!

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ בדַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי׃ גשֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כׇּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃ דאֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔ה מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם׃ הבַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בְּאַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר לַחֹ֖דֶשׁ בֵּ֣ין הָעַרְבָּ֑יִם פֶּ֖סַח לַיהֹוָֽה׃ ווּבַחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֔ה חַ֥ג הַמַּצּ֖וֹת לַיהֹוָ֑ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַצּ֥וֹת תֹּאכֵֽלוּ׃ 

בסוף הוא נשבר ושחרר אותי ממשרת שבת...

חג הבנות של יהדות תוניסיה.

ממש חגיגי הערב

בסוף הוא קצת נעלם בסיפור, הוא האח הקטן והוא נהרג במלחמה ולא היה שותף לכל הנס אחר כך. אבל אחרי השנה האחרונה אני יותר ויותר מבין שהנס היה בזכותו גם אם הוא לא נשאר חי כדי לספר...

חתול😵‍💫

כשמתנתקים ממסגרת דתית בדרך כלל בצבא או באקדמיה, מורידים את המתח הדתי והמחוייבות בצורה הדרגתית.

בפרט אם אתה לא נשוי ואם אתה מתחת לגיל 30 אפשר לעשות שינויים כאלה בחיים.

החרדים מתחנים צעירים ונשארים במסגרות דתיות עד כמעט גיל 30 אז ש להם הרבה פחות דתלשים.

וברור שהדברים מורכבים יותר, ושיש סיבות נוספות.

וחוץ מזה שאני לא מדבר על אף אחד באופן אישי. אני בכלל לא מכיר אותך.

זה הנקודה. שמעתי כל מיני סיפורים, ברובם זיהיתי נקודה משותפת - היה להם קשה לקיים מצוות ונמאס להם. דוגמה קלאסית - רצו לבטא כישרון מסויים (נניח אשה רוצה להיות זמרת) ולא יכלו להביא אותו לידי ביטוי בגלל הגבלות דתיות. ככלל - דיכוי יוצר מרד. מוביל לרצון לברוח.

הרבה פעמים זה לא שהם לא מאמינים באלוקים אלא קושי לקיים את המצוות.

יש בזה קצת משהו אינטואיטיבי ומולד, יש את אלה שנולדו לפרוץ גבולות ולא מצאו את זה בעולם הדתי.

חוץ מזה בשונה ממה שאמרת, לדעתי רוב הדתלשים יצאו מתהליך ארוך שעברו, חוסר שייכות, רקע קשה, טראומה, חוסר הבנה במהות / חיפוש אחר האמת בלי תשובות מספקות, קושי בקיום אורח חיים דתי.

מקווה שנתתי תשובה מועילה😊

אצלי זה היה ברור מקיף. השאלה מה "הצית" אצלי את הרצון בלהתחיל לברר היא מעניינת כי אני לא יודע להצביע במדוייק על משהו ספציפי. זה מין עירוב כזה של סקרנות, משיכה אחר חקר אמת, מרדנות ועוד כל מיני תכונות כנראה שאני לא מודע אליהן.

פשוט אובדן משמעות כללי. בתורה, הלכה. הכל.

אצלי זה כך לפחות.

אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר העיסוק במטא-הלכה. מעטים האנשיל והארגונים שעוסקים בשכבות המטא של התורה, ורובם חרדיים כך שזה ממילא אפולוגטי ומטיפני.

אם את מתעניינת אז יש את הרב מיכי אברהם שעוסק בזה בצורה גאונית, ויש גם את מכון ידעיה (לדעת להאמין) שיש להם אתר מעולה ומעניין.

שאלת המשמעות שאת מדברת עליה היא עניין רגשי או רעיוני? כי העובדה דאדם מבין שמשהו הוא מת, לא בהכרח יהפוך להיות חוויה רגשית מספקת. זה לא סותר את האמת, אבל מקשה על ההתנהגות הדתית. מצד שני, האם נעשה עבירה מוסרית שאנחנו מבינים את חשיבותה רק בגלל שרגשית אין לנו חיבור?

כמובן שהשאלה הזו תלויה בשאלה הראשונה שהצבתי כאן.

לא מפרידה בין הרגשי לרעיוני. הכל מת מיתה אכזרית.

כשאני הייתי במצב דומה, הבנתי שהדבר הכי טוב הוא סטטוס קוו. ידעתי שאם אעשה שינויים אימופליסביים, יהיה קשה להחזיר אותם לאחור. העדפתי לשמור על סטטוס קוו ולהתעסק בזה כשאהיה פנוי רגשית לכך ואז אדע לברר לי. זו הייתה בחירה חכמה.

לדעתי (ומהמציאות שראיתי) אדם שעוזב את מה שהוא גדל עליו דבר ראשון יש לו אומץ, ואנחנו צריכים אנשים כאלה בעם ישראל, זה לא אומר שהאדם הזה עשה מעשה נכון אבל זה מעיד על כוחות גדולים שטמונים בו.

מכאן אני מגיע להבנה שלי לאירוע, אותו אדם שהגיע למצב הזה לא הגיע אליו פתאום, הוא לא בוקר אחד קם הוריד את הפאות זרק את הכיפה והתחיל ללכת למסיבות בתל אביב. הוא ניסה להבין לחקור וללמוד והוא מצא תשובות! אבל הוא לא האמין בתשובות כי הוא הרגיש שזה לא ממלא אותו! אדם כזה שהוא מלא כוחות חיים ומלא מרץ, קשה לו לקבל את התורה היבשה הוא מנסה להחיות אותה, ואם הוא לא מצליח להחיות אותה ולהתמלאות ממנה הוא  הולך ומחפש ריגושים אחרים שימלאו אותו, ואת זה הוא כבר מוצא בשעות הלילה בתל אביב...
(אני מדבר כמובן על אדם שגדל בסביבה תורנית איכותית, ולא על אדם שגדל בבית שהתורה היא המלצה נחמדה...)

סליחה על ההקפצה... 

בדרך כלל זה תלוי בסביבה,

דווקא סביבה של ישיבה הכי מאפשרת ומעודדת אורח חיים דתי ולכן בה ברור שאדם לא יפסיק את אורח חיים זה.

אבל כאשר אדם לומד באוניברסיטה, למשל, הוא כבר פחות לחוץ לקום לתפילה כי אם הוא לא יקום זה יהיה כזה "מוזר" כמו שככה היה נחשב בישיבה.

קיצר, אפשר להסתכל על שינוי הסביבה כמוקד שינוי אורח חייו של האדם

אני בצה"ל כרגע ואחד הדברים ששימחו אותי היה לראות את כל הסוגים של האנשים בעם ישראל עוזבים הכל ובאים לראות את ההדלקת נרות, היה מרגש.

אבל בכל מקרה תכתבי על איזו תחנה את מדברת.

ושמא הרכבת הקלה?

למשל, בתי הקפה במתחם עזריאלי. צמוד לרכבת השלום.

אם רוצים יותר שקט - במתחם שרונה הסמוך. 10 דקות מעזריאלי/השלום 

כדאי לנסות לכתוב את המחשבות והתובנות. יעשה לך טוב בנפש לסדר אותה.

אה חחח התימנים הגויים! ימח שמם וזכרם.

דוגרי אני לא מכיר את המושג "מחנך פנימייה" כך שיש סיכוי שאני אומר שטויות אבל ייתכן שזה אותו דבר במוסד מסוים(פשוט שם אחר) וייתכן שבמוסד אחר שני המושגים קיימים ואז מחנך פנימייה זה סוג של קומנרית פנימייה😉 ז"א מישהו שהוא מעל המדריכים אבל מתחת למחנך כיתה.

שורה תחתונה תשאל את המוסד ספציפית מה הכוונה ומה ההבדל.

ולא כי אני מדקדק בקטנות, אלא כי כל ההנחה מופרכת, אז פשוט לקחתי את היציאה הנוחה הראשונה מהאולם. לשאול "איך הגענו למצב שיהודים מוכים ברחובות אירופה", כשעוסקים בסיפור אחד מסוים של התכתשות ברקע כדורגל, וזה ביבשת שבה יהודים הוכו אלף שנים בידי מקומיים מסוג אחר לחלוטין וברמה אחרת לחלוטין, זו פוליטיזציה זולה של עניין על חשבון אמיתות היסטוריות. זה ברמה שבין "לא מעניין" לבין "צעקן רשת דמגוגי, מנופח ונלעג".

סתם. האמת שהמשכתי עד דקה ועוד 12 שניות. אבל אז באמת לא יכולתי יותר עם שגיאת ההגייה הנוראה של הבור הזה.

אסור . אלא צריך לעשות לבקש את אישורו לכך.

אם אין בעלים ואין דרך סבירה לאתר את הבעלים מותר תחת סעיף 27.

ויחד עם זאת.

אני מניח שגם אם ידוע מי הבעלים ותתני לו את הקרדיט,

בהנחה ואת לא מרוויחה כסף בעקיפין מהפרסום הנ"ל. לא תהיה לו בעיה.

זה לא אבדה כי זה עדיין אצל הבעלים.

מצד שני אני לא חושב שיש בעלות על עצם הסרטון אין פה משהו פיזי שאני משתמש בו זה העתקה

כמו שברור שמבחינה הלכתית מותר לשיר שיר שמישהו הלחין 

אתה מפרסם אותו.

תוסיף בתיאור קישור לפרופיל של היוצר כדי להעלות לו עוקבים.

אלא אם אתה מתכוון לגרום נזק

ואז אסור בכל מקרה. 

בכל אופן לא מדובר בכוונה לגרום נזק

אלא רק בשיתוף תוכן שרלוונטי לעוקבים ספציפיים

אני לא רואה בזה בעיה הלכתית או מוסרית

רק לא רוצה להסתבך עם תביעות 

זה היה מתבקש להעיף קלישאה יפה שלא מחזיקה מים

מה יגרום לשינוי בחברה החרדית זה דבר אחד- כסף.

כדאי שגם אנחנו נתייחס למציאות נכון גם בצד העקרוני וגם שנדע למצוא כלים להזיז דברים ברמה הפרקטית.

להציל מיד צר זה משהו קונקרטי שצריך להציל את עם ישראל. אף אחד לא אמר שהמצווה יכולה להתבצע רק באמצעות צה"ל המהולל, גם כאזרח נושא נשק אתה יכול להילחם, לצורך העניין.

ואם הצבא לא נלחם, זו איוולת לומר שזוהי תכלית מלחמת המצווה.

זה מאוד מסוכן מה שאתה אומר. אם נחזור לימי המחתרות, נילחם אחד בשני.

רק מלך יכול לסכן אנשים בשביל הצלה כאשר מכריז מלחמה ושולח חיילים לקרב, וזה מעמד הממשלה

ואין מלך רשאי להכריז על מלחמת רשות אלא ברשות הסנהדרין

חלק מהפעילות המבצעית של צה"ל היא בהחלט בגדר מלחמת רשות

על עסקי תבן וקש מכריזים מלחמת מצווה, אז מה אתה מדבר על מלחמת רשות????

אני שמעתי מראש הישיבה שכל הפוסקים של ימינו ושל העבר סוברים שרק מלך שולח חיילים למלחמת מצווה

עסקי קש ותבן הם עסקי קש ותבן, כלומר פלישה לשטח בשליטה ישראלית (גם אם "לדפוק" קצת חציר).

חלק מפעולות צה"ל הן "למעוטי גויים כי היכי דלא ליתו עלייהו" שהם בגדר מלחמת רשות כמסקנת הסוגיה בסוטה.

לגבי הצורך במלך כדי להוציא למלחמת מצווה.

אכן יש כאלה שסוברים שצריך דווקא מלך (למיטב זכרוני זאת דעת "ויואל משה") אלא שאם כן צריך מלך דווקא ולא ביבי מלך ישראל,

יש כאלה סוברים שאין צורך במלך דווקא אלא אפשר גם מנהיג מקומי כמו השופטים בימי השופטים וכיו"ב, למטה יש הרחבה בנושא,

https://www.yeshiva.org.il/ask/146881

אפשר גם שכלל אין דין מלחמת מצווה כיום אלא הכל הוא מצד הצלת נפשות ו"לא תעמוד על דם רעך" (ואז יש להסתפק האם אדם מחויב להכניס עצמו בספק או וודאי סכנה כדי להציל את רעהו)

כנראה שלא הבנת את דברי ראש הישיבה שלך, כי חד משמעית זה לא נכון.

אגב איפה אתה לומד?

ואין לי כוונה לצפות בשעתיים שיעור בו הרב מדבר על עיסקה, אתה מוזמן לשאול אותו ישירות, אתה לומד אצלו בישיבה אחרי הכל, ולראות האם ברמת הוא התכוון שרק מלך יכול להכריז על מלחמת מצווה. (ספויילר, אם זה ככה ברור שהמלחמה הנוכחית אינה מלחמת מצווה)

אין לך כח לחקור את העניין לעומק לכן אתה מפשט את העניין לפי איך שבא לך.

ואתה בטוח שאתה צודק ואחרים חושבים כמוך לפני שבכלל שמעת אותם, פשוט כי אין לך כח להקשיב להם.

תת רמה.

המוציא מחברו עליו הראיה, אתה טוען שיש משהו, אני טוען שאין. אני לא יכול להוכיח שאין, כי פשוט אין, זה כמו לנסות להוכיח שאין חייזרים. אתה טוען שיש, במקרה הזה אתה טוען שכל הפוסקים מסכימים שרק המלך מכריז על מלחמת מצווה, ומתבסס על שיעור של ראש הישיבה שלך.  זו ראיה ששווה לגרביים שלי, אי אפשר להוכיח מ"ככה הרב אמר". אם הוא מביא שם את המקור, תציין מהו, ואם לא, לך תשאל אותו! אתה תלמיד בישיבה שלו, למען ה', וחובת ההוכחה עליך.

"לעיין בספר שמואל ומלכים"?

ובכל־מקרה למה להוריד ככה את הרמה.

אמרתי לך אז, לא היה לי כוח להתווכח על הנושא. לעומת זאת, ידידנו @בינייש פתוח פתח את הנושא בוויכוח אינטנסיבי, אבל הוא מבסס את דבריו על מקור לא ידוע.

אם אתה רוצה אפשר לפתוח גם את הוויכוח על הרד"צ הופמן, תזכיר לי מה זה היה? לגבי משהו שמלך ישראל לא אמור להגן על ישראל? רק כשהוא רשע יש צרות? אז כמו שאמרתי, פתח ספר מלכים. (או שדוד היה רשע, חס ושלום)

ולגבי הורדת הרמה, אתה רוצה שאהיה ילד קטן? הוא התחיל.

ילד גדול? הוא אומר שטויות.

מתבגר? למי אכפת.

מבוגר? אתה מפספס את הנקודה.

ואז עברת לומר את השיטה השנייה, שלפיה ודאי שתפקיד המלך להלחם ולהגן. נו? הרי מפורש ברד"צ שציטטת כמה טקסטים קודם שלא זו דעתו.

שמואל הוכיח את העם שביקשו מלך שיילחם את מלחמותיהם כי אין זה מתפקידו של מלך ישראל אלא "להרים קרן הדת", להכרית את עמלק, לבנות את בית הבחירה וכו'

אם היו מבקשים מלך למטרות הנכונות הרי שאין בכך בעיה

בכל־מקרה כיוון שביקשו מלך שיילחם את מלחמותיהם קיבלו את שאול וכיוון ששאול חטא ולא הספיק להשלים את התפקיד הזה, דוד נכנס במקומו, אבל כל זה בדיעבד, כי כאמור לפי השיטה הא' קודם צריך לכבוש את א"י ורק אח"כ להמליך מלך.

מתוך הקונטקסט הרחב של ספר שמואל, ולאחר מכן מקריאה מדוקדקת בפרשה שלנו.

///

שמואל הנביא קם בתקופה של מתיחות גדולה בין ישראל לפלישתים, כאשר במלחמה אחת נשבה ארון ברית ה', לאחר מכן חוזר עם העגלות, ואז יש מלחמה של שמואל בפלישתים:

"ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל יי הסירו את אלהי הנכר מתוככם והעשתרות והכינו לבבכם אל יי ועבדהו לבדו ויצל אתכם מיד פלשתים: [...] ויכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבוא בגבול ישראל ותהי יד יי בפלשתים כל ימי שמואל: ותשבנה הערים אשר לקחו פלשתים מאת ישראל לישראל מעקרון ועד גת ואת גבולן הציל ישראל מיד פלשתים ויהי שלום בין ישראל ובין האמרי:"

מיד לאחר מכן מסופר על־כך ששמואל זקן ובניו לא הולכים בדרכו, ועם ישראל מבקש מלך לשפוט אותם ככל הגויים. בעברית שלנו, היינו מבינים שהם רוצים מלך שישפוט אותם לפי משפטי הגויים (כפירוש הר"ן אם אני לא טועה) אבל מההקשר שלנו ומהשימוש הנרחב במונח שפיטה בפרקים האלה דווקא כהצלה מיד הגויים, אפשר להניח באופטימיות שהם רוצים מלך שיילחם את מלחמותיהם במקום שמואל: כשם שכל הגויים מוגנים על־ידי שלטון ריכוזי של מלך, כך רוצים עם ישראל, במקום להיות תלויים ישירות בחסד ה'.

"ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם: ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך:"

ה' מבקש משמואל להסביר להם את משפט המלך "צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים:" שעומד בניגוד בולט לפסקה הקודמת של "ועבדוהו לבדו".

וכך אומרים העם במפורש: "וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו: והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו:"

כלומר זאת הייתה הטענה המקורית שלהם, זה בדיוק מה שהם ביקשו. אם זה כל־כך טוב, אז מה הבעיה? בכל־מקרה, הקב"ה אמר "טוב וואטאבר", ולכן נבחר שאול כדי למלא את התפקיד הזה, ואכן הוא מילא את מקומו של שמואל במלחמה בפלישתים, אם כי בגלל חטאו, עם ישראל נחל מפלה עצומה בקרב האחרון באפק.

כעת נראה את ההקדמה למעמד בחירת שאול:

"ויצעק שמואל את העם אל יי המצפה: ויאמר אל בני ישראל כה אמר יי א־להי ישראל אנכי העליתי את ישראל ממצרים ואציל אתכם מיד מצרים ומיד כל הממלכות הלחצים אתכם: ואתם היום מאסתם את א־להיכם אשר הוא מושיע לכם מכל רעותיכם וצרתיכם ותאמרו לו כי מלך תשים עלינו."

נראה לי שהפשט הזה מאוד חזק ודי מדבר בעד־עצמו, אפשר להרחיב את היריעה כי עוד הרבה פירשו בדיוק כמו הרד"צ את כל הסיפור הזה, ואם מישהו יודע ללמוד תנ"ך אז זה האיש.

עם ישראל ביקש מלך כדי שיילחם את מלחמותיו.

שמואל וה' אינם מרוצים מזה, כי ה' הוא זה שנלחם את מלחמות ישראל, אך מסכימים למהלך.

= תפקידו של מלך הוא להילחם???

בכל־מקרה, לגבי דוד, כיוון שהעם בחר במציאות דיעבדית כזאת, וכיוון ששאול לא הצליח במשימתו כיוון שנתפס בחטאו, דוד נקרא לפעול מתוך אותה מציאות דיעבדית שבה מלך עוסק במלחמות במקום לעסוק בבניין בית המקדש והרמת קרן הדת וכל העניינים האלה, זאת עדיין מציאות דיעבדית שנבעה מתוך הרצון של העם שההצלחה הצבאית שלהם תהיה תלויה במלך ולא ישירות בהשגחת ה' "אשא אתכם על כנפי נשרים"

בתקופה השופטים?

דווקא כן מוזכר.

ראשית לגבי השאלה האם זה חיובי או לא חיובי לבקש מישהו שינהיג אותם במלחמה:

תראה מבחינה שכלית־הגיונית אולי כן אבל השאלה היא מה התנ"ך אומר.

זה לא שאני "מחליט", כתוב באופן די חד־משמעי כתוב שעם ישראל מבקש מלך כדי שיילחם את מלחמותיו, וסופג ביקורת.

אם זה היה כל‏־כך חיובי, שמואל היה צריך לומר להם: "כל הכבוד לכם יען אשר הגעתם למסקנה שאתם צריכים מלך שינהיג אתכם במלחמה!"

כעת אפשר לדון מה היה גרוע בבקשה הזאת, גם אם זה לא תואם את האינטואיציה שלנו, ובמה זה שונה מהשופטים,

לגבי השוני מהשופטים, ההבדל המהותי בין שופט לבין מלך זה ששופט הוא מצביא אד־הוק שבא לפתור בעיית אד־הוק ונעלם כלעומת שבא, הוא לא מערכת שלטון, הוא לא מורם מהעם, הוא לא מערכת צבאית לאומית מבוססת שאפשר לסמוך עליה מפני אויבים (ובכך לשכוח את ה'), לא צללתי לעומק הפשט עד־כדי־כך.

בכל־מקרה אלה דברי אברבנל למטה:

"כי את האל יתברך מאסו ממלוך עליכם ולכן בחרו מלך, ואמר זה לפי שהיה ענין המלך הכרחי לשאר האומות, לפי שאין להם הנהגת ההשגחה האלקית, אבל עם ישראל שהשם אלקיהם מלכם והוא הנלחם להם והוא המסדר משפטיהם על פי התורה לא היו צריכים מלך, ולכן אמר שמאסו את השם ממלוך עליהם כמו שאמרתי."

(יש גם דרך אחרת להסביר את הכתובים אבל מבחינת פשט היא די דחוקה ויש איתה בעיה בפרקים בהמשך, אכמ"ל).

לגבי איזו תקופת זמן כוונתך שהעם לא חטא? בין המלכת שאול לדוד היו לעם כמה חטאים (אכילה על הדם, החמלה על הצאן ועל אגג).

בימות דוד חז"ל אומרים שאף שהיו עוסקים בתורה "אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה יוֹצְאִין לַמִּלְחָמָה וְנוֹפְלִין, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ בָּהֶם דֵּילָטוֹרִין הָיוּ נוֹפְלִין" (אמור רבה)

וכמובן גם חטאי המלך נפקדים על העם כמו באותה סיפור שהייתה לדוד אפשרות לבחור בין מלחמה, רעב, או מגפה.

אם אתה חותר לכיוון שגם כשעם ישראל לא חוטא, בכל־זאת מצרים להם ולכן צריכים מלך כדי שיילחם עבורם, זה אינו,

"והניח לכם מכל אויבכם מסביב וישבתם בטח" "ולא יחמוד איש את ארצך" "ונתתי שלום בארץ",

ולא שגם אם תהיו צדיקים גמורים, אם לא יהיה לכם צבא מלחיץ אז יקרעו אתכם, זה אינו.

אמרתי שבאופן תאורטי אין קשר לקיום המצווה ולצה"ל המהולל. אתה יכול אולי לומר שבמצב הקיים צה"ל לא יאפשר לי לקיים את המצווה, אז אני אנוס ורחמנא פטרי.

חברים שלי יצאו בשמחת תורה על דעת עצמם ולחמו שם לבד, קיימומאת המצווה לעילא ולעילא ללא קשר לצה"ל. אזרחים עם נשק אישי פעלו שם למופת.

אתה יכול לומר שכרגע משעה שצה"ל תפס פיקוד ועיצב את מטרת הלחימה ושיטתה, ולכן אי אפשר טכנית להלחם אלא דרכו, אבל מה פתאום שזה יחייב אותי להתגייס אליו?!

לגבי הממשלה אתה מבלבל במוח, אין להם מעמד מלך ולא נעליים. יש להם מעמד של מלכות גויים. וזה לא נכון שרק המלך יכול להכריז מלחמה, רק הוא יכול להכריז מלחמת רשות, ולסכן חיילים בשביל כיבוש סתמי, אבל להציל ישראל מיד צר?! לא תעמוד על דם רעך! כל איש מישראל יכול להכריז על מלחמה להצלת עמו.(באופן כללי, שופטי ישראל לא היו מלכים. גם מרדכי לא היה מלך)

בטח הפלישה הישראלית לסיני בשנת 1956.

(פחות או יותר)

לא נקרא "עזרת ישראל מיד צר"

כשם שאם יסגרו את תעלת פנמה לישראלים זה לא "עזרת ישראל מיד צר"

אם הבנים שמחה נכתב הרבה לפני המלחמה הזאת

ואינו מייצג את המיינסטרים החרדי הגם שהמחבר החזיק בדעות האלה בעברו

ואיך בדיוק זה מצור? אם יסגרו את תעלת פנמה זה יהיה מצור? אם מצרים תסגור את הגבול שלה עם ישראל זה מצור? יש לך נמל אשדוד, נמל חיפה, אז במקום להפליג דרך סואץ / נמל אילת תעשה את כל הסיבוב

אם מיצרי טיראן היו בשליטה ישראלית, והיא הייתה מחליטה לחסום אותם בפני כל מדינה שהיא, זה מצדיק פעולה צבאית נגד ישראל?

ואני לא מדבר על חוק בינ"ל כי באותה מידה החוק הבינ"ל יכול להיות שמה שבמים הטריטוריאליים של מדינה, שייך לה, כולל מיצרים

אפילו אם כל מדינה מסביב לישראל הייתה סוגרת את גבולותיה איתה, שזה יכול להיות "מצור" דה פקטו, זה לא אומר שיש לנו הזכות להכריח אותם לפתוח מצד מלחמת מצווה

מלחמת מצווה חוץ מכיבוש הארץ זה במקרה של פלישת אויב לשטח ישראל, לא פגיעה באינטרסים כלכליים במקום שהוא בכלל לא שטח ישראל (זה יכול להיות בגדר מלחמת רשות)

ולא "עזרת ישראל מיד צר"

אם יש אויב שפולש (או מתכנן בפועל לפלוש) לשטח ישראל אז זאת מלחמת מצווה שעליה נאמר שמוציאים כלה מחופתה וכו'

אם זה כדי להגן על אילו־שהן זכויות כלכליות בינלאומיות של המדינה אז לא

זה שמצרים הייתה מדינה עוינת זכותה לא לאהוב אותנו השאלה היא מה נחשב למלחמת מצווה מן התורה

כמובן זה יותר נוח כשכל עיקום אף של שכנינו ייחשב לסיבה לפתוח במלחמת מצווה אבל לא בטוח שזאת ההלכה

אני אולי מחזיק בדיעה אחרת.

כדאי שכל קורא ילמד, יעמיק, יחכים.

תגיות אפשריות: עסק הביש, יחסי בן-גוריון ושרת, השותפות הבריטית-צרפתית בתכנון וביצוע מבצע מוסקטיר, הפופולריות של משטר נאצר, הסתננויות הפדאיון מעזה ופעולות התגמול נגדן.
לעסוק בנקודה אחת ולגזור ממנה מסקנה זו לא למידת היסטוריה סיסטמתית.

אני כמובן מסיים בזה את השתתפותי בדיון.

מוזמן לקרוא בויקיפדיה מה זה פדאיון.

ומה מטרתו

והאם הוא נועד כדי להצר לישראל.

והאם סגירת גבול ימי למדינה זה לא להצר להם.

אני לא כאן כדי ללמד.
יש לי דברים יותר טובים לבזבז עליהם את הזמן.
כל מה שהיה חשוב לי זה להבהיר שהרעיון ולפיו יש איזו הילה הלכתית תורנית למעשים ארציים וגשמיים דוגמת קרבות 1956 הוא שנוי במחלוקת, וזה עוד כשמתייחסים בזהירות ונמנעים מלעג.
קישקוש כזה או אחר לא ישנה את דעתי אפילו בפסיק.

תדבר עם אנשים, תלמד מה הקשר בין דבר לדבר, ותתארגן עם עצמך.

אני אפילו לא ציינתי גורמים מכריעים רציניים נוספים לאותם זמן ומקום, כגון עיסקת הנשק הסובייטית, ועם כל זה עומדת מבחינתי המסקנה בעינה.

יש כאן אויב שמתכנן בכל דרך לשחוט יהודים רק כי הם יהודים.

ויש כאן יהודים שחושבים שזה לא עזרת ישראל מיד צר