פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 494)

בס"ד,

אמר ר' אשר: 

מכיוון שכאשר אדם יושב ולומד, הוא לומד שורה ועוד שורה, מבין ונהנה,  עד שמגיע למקום ששם הוא לא מבין כלום, מנסה פה ושם אך הכול סגור ומסוגר בפניו והוא לא מוצא את ידיו ואת רגליו בסוגיא, ואז, או שהוא נשבר וסוגר את הגמרא, או שהוא מתחזק ואומר "ריבונו של עולם תרחם עלי, תאיר את עיני", עד שפתאום ברגע כמימרא נפתח לו הראש והוא קולט את כל העניין, והכול נהיה לו ברור ומובן - למעלה מן המשוער.

ואז הוא תופס את עצמו, "לפני רגע לא הבנתי מימיני ומשמאלי והיה לי בלבול כל כך גדול, מה קרה שפתאום הכול כל כך ברור, כל כך מאיר? ריבונו של עולם, זה אתה! זה לא בטבע שלי כלל, רק אתה המלמד תורה!" וזהו הביטול החזק ביותר...

ובשל כך היצר הרע מנסה לדחות את האדם כל פעם מהלימוד, כי הוא פוחד מאותו הרגע שיגיע האדם לביטול דרך התורה הקדושה, שזהו שיא הקדושה!!

הפעם נעסוק בכלל התלמודי-הלכתי "מצוות צריכות כוונה".

הגמרא במסכת ראש השנה מביאה מחלוקת האם "התוקע לשיר יצא", כלומר מי שתקע בשופר בראש השנה, אבל לא התכוון לשם המצווה אלא סתם כדי 'לנגן', ובמקרה הוא תקע כמו שאכן צריך לתקוע [תשר"ת וכו'] – האם יצא ידי חובה?

זוהי שאלה כללית – האם תנאי הכרחי לקיום המצווה הוא עצם הכוונה לקיים מצווה, או שמספיק עצם זה שעושה את המעשה?

להלכה נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סי' ס) ע"פ רוב דעות הראשונים שמצוות צריכות כוונה.

זאת אומרת שמי שביצע מעשה של מצווה אבל לא לשם המצווה, אין זה נחשב מעשה מצווה ועליו לקיימו שנית.

יצויין כי ב"ביאור הלכה" שם, היקל (ע"פ דעת הרדב"ז) בדיעבד במצוות דרבנן, שמי שלא כיוון בהן לא חייב לקיים שוב.

להלן נדון בכמה נקודות מעניינות ומעשיות:

מהי בדיוק הכוונה הנדרשת? האם צריך בהכרח לחשוב בפירוש, או שדי בזה שידוע באופן כללי שהוא עושה זאת לשם המצווה?

למשל: לפני שאדם מברך ברכת המזון, הוא חייב לחשוב: "אני מכוון לקיים מצוות עשה מהתורה של ברכת המזון", ובלי זה לא יצא ידי חובה?

או שמא נאמר שברור שהוא עושה זאת בשביל המצווה, אלא מה?

ישנן כמה ראיות מדברי הראשונים לצד השני (אז אפשר לנשום לרווחה). וכך כתב ה"משנה ברורה" בשם ה"חיי אדם", שלמרות שלכתחילה ראוי להתחשב בצד הראשון ולכוון בפירוש לפני כל קיום מצווה, בדיעבד בוודאי אפשר להקל כמו הצד השני, במקרה שבו אכן ברור שהמעשה נעשה לשם המצווה.

אבל, כל זה טוב ויפה במצוות מובהקות, כמו ברכת המזון, הנחת תפילין, שמיעת שופר, וכד'.

אך דברים שאין להם אופי מובהק של מצווה, בהם בוודאי הכרחי לכוון לשם מצווה. להלן ניתן כמה דוגמאות מעשיות, למצוות שאנחנו מקיימים הרבה אבל יכול להיות שחסרה הכוונה הנדרשת, וחבל. עם קצת מודעות ומחשבה אפשר להרוויח הרבה מצוות:

1. לימוד תורה - בנים (וגם בנות) – כשניגשים ללמוד תורה, לכאורה צריך לכוון לשם מצווה. זה לא מעשה מובהק שברור שנעשה לשם המצווה. יכול להיות גם סתם כי זה מעניין, או כי זה מה שכולם עושים, או כדי לעבור מבחן, וכד'.

2. הזכרת יום השבת בקידוש של הלילה – זוהי מצוות עשה מן התורה גם לנשים של "זכור את יום השבת לקדשו" – זכרהו בדברים. ברור שהקידוש הוא 'טקס דתי' אבל זה לא מספיק כדי להכליל אותו בקטגוריה שלהמצוות המובהקות. צריך כוונה לגבי המצווה הספציפית הזו.

3. מצוות "ביומו תתן שכרו" – כשמשלמים לנהג מונית או לכל שכיר אחר.

4. מצוות ואהבת לרעך, גמילות חסדים וכו' – בכל פעולה ששייכת לזה. מי שלא מכוון ודאי שיש ערך למעשהו, אבל יש לדון אם יש לזה גדר של מצווה.

5. כיבוד הורים (ואחים גדולים..)

6. תפילה – לפי הרמב"ם היא מצווה מהתורה, לפחות פעם ביום.

7. סעודות שבת וחג – זה לא סתם מנהג, אלא מצווה גמורה (מחלוקת אם מהתורה או מדרבנן), וצריך לכוון בה.   ויש גם מצווה נוספת מדברי נביאים של "עונג שבת".

יש עוד הרבה אבל זה מה שאני זוכר בינתיים

ככה לא נלחמים במגפה: מחדל בדיקות הקורונה יעלה לנו 90 מיליארד שקל
קופות החולים מתחננות בפני משרד הבריאות לבצע בדיקות קורונה, וכך גם כל מוסדות המחקר האקדמיים ■ ההערכה היא שניתן להגיע ל–10,000 בדיקות ביום, אבל במשרד מתעקשים על רגולציה מחמירה — ומקרבים אותנו לסגר כולל על המשק
מירב ארלוזורוב
פורסם ב-06:07
 
בדיקת קורונה במעבדה של שיבא (למצולמת אין קשר לכתבה)צילום: תומר אפלבאום
מנהלת באחת המעבדות של משרד הבריאות, שקורסת תחת עומס בדיקות הקורונה, התראיינה שלשום (שני) בטלוויזיה. היא התרעמה על הזנחת מערכת המעבדות, על העומס העצום במעבדות, על היעדר משאבים, על הסיכון הבריאותי שאליו נחשפים עובדי המעבדות — ועל כך שאין פתרונות. "מציעים לי כל מיני סטודנטים שיבואו לעזור, זה חסר משמעות. לוקח לי שנה להכשיר לבורנט", היא אמרה נרגשת.
במוסדות המחקר האקדמיים המובילים של ישראל צפו בתמונות, ולא ידעו אם לבכות או לצחוק. "שנה?", אמר ל–TheMarker חוקר בכיר באחת האוניברסיטאות, "כל דוקטורנט אצלי מבצע בדיקות פי כמה יותר מסובכות בכל רגע נתון. בדיקת קורונה זאת בדיקה סתומה, ממש הכי פשוטה שיש. בתוך שעתיים אני יכול להכשיר מאות דוקטורנטים שיעזרו, אבל משרד הבריאות לא רוצה".

נכון לאתמול רק שמונה מעבדות בישראל ביצעו בדיקות קורונה, בקצב בדיקה של פחות מ–1,000 ליום. מספר הבדיקות היומי התרסק אל מתחת ל–1,000, לאחר שהמעבדה המרכזית — זו של שיבא — נסגרה לאחר שאחת העובדות נדבקה בקורונה. גם המספר הזה הוא גידול מסחרר: עד תחילת שבוע שעבר פעלו חמש מעבדות בלבד, עם יכולת בדיקה של כמה מאות בדיקות ביום. אתמול החלה מעבדה ראשונה של אחת מקופות החולים, המעבדה המרכזית של כללית, לבצע בדיקות קורונה. שאר קופות החולים עדיין לא קיבלו אישור לבצע בדיקות כאלה, וגם לא אף מוסד אקדמי.
במוסדות האקדמיים בישראל יש מאות מעבדות, משוכללות פי כמה מהמעבדות של משרד הבריאות — חלקן רובוטיות, שיכולות לבצע בדיקות במהירות רבה. על פי הערכה של חוקרים בכירים באוניברסיטאות, מעבדות המחקר בתחומי הרפואה ומדעי חיים של כל האוניברסיטאות יכולות להגיע בתוך ימים לתפוקה של 10,000 בדיקות ביום. המעבדות של קופות החולים, לפי עדות מנהליהן, יכולות גם הן להגיע ל–3,000–5,000 בדיקות ביום. אז מדוע, לכל הרוחות, ישראל עדיין מבצעת פחות מ–1,000 בדיקות ביום — אף שחלפו כבר שלושה שבועות מאז פרץ משבר הקורונה במלוא עוזו?
תעודת יושר ללבורנט
כל מי ששוחחנו עמו בנושא דיבר במונחים של מחדל ניהולי של משרד הבריאות. יכולות בדיקה יש, אבל הוראה להתחיל לבדוק לא ניתנה. אפילו המהלך הכי פשוט — לתגבר את המעבדות של משרד הבריאות עם סטודנטים, כלומר דוקטורנטים שהם חוקרים מנוסים בתחום מדעי החיים, כדי שניתן יהיה להפעיל את המעבדות במתכונת של 24/7 — נתקל בהתנגדות עצומה, כפי שעלה מדבריה של אותה מנהלת מעבדה.
חולים בבית - 71
ככל הידוע, המעבדה של בית החולים הדסה בירושלים היא היחידה שנעתרה לקבל סטודנטים מהאוניברסיטה העברית, שיבצעו בדיקות במשמרת לילה. ייתכן שגם סורוקה בבאר שבע יקבל בקרוב עזרה כזו — אף שכל האוניברסיטאות הציעו מתנדבים מטעמן לכל המעבדות של משרד הבריאות.
מדוע משרד הבריאות אינו ממנף את מערכי מדעי החיים וקופות החולים, כדי להגביר את קצב בדיקות הקורונה? במשרד נתלים בחסמים פיזיים וביורוקרטיים רבים. כך למשל, משרד הבריאות מחויב לרגולציה קפדנית בנוגע לאישור מעבדות — בין השאר כללי בטיחות, שנועדו להגן על בריאות עובדי המעבדות וכמובן גם על בריאות הציבור, וגם כללי תיקוף, כדי לוודא שהמעבדה בודקת נכון.
בכל המעבדות שעמן שוחחנו, באוניברסיטאות ובקופות החולים, מבינים את הצורך ברגולציה, אבל בכולן טוענים כי ביכולתן לעמוד בכללי הרגולציה בתוך 48 שעות לכל היותר, לו רק הפקידים במשרד הבריאות "היו טורחים להזיז נייר מצד אחד לצד שני של השולחן".
חוקר בכיר באחת האוניברסיטאות אמר כי "ארגון הבריאות העולמי הוציא כללי בטיחות למעבדות שבודקות קורונה. המעבדה שלי עומדת בכללים הללו. באופן שגרתי אנחנו מבצעים מחקרים על פתוגנים מסוכנים לא פחות מהקורונה, וכל החוקרים במעבדה של שומרים על כללי הבטיחות. הבעיה היא שמשרד הבריאות המציא רגולציה ייעודית לישראל. המשרד דורש עמידה בכללי בטיחות מחמירים מאלו של הארגון העולמי — ובכך מצמצם את היצע מעבדות הקורונה מאלפים לעשרות".
עברו לתצוגת גלריה
 
אין זו המגבלה היחידה שמטיל משרד הבריאות. הוא דרש, למשל, שלכל המתנדבים — כולל סטודנטים לרפואה שרצו לסייע לאנשי מד"א בנטילת דגימות מחולים אפשריים שנמצאים בבידוד בבית — יהיה ביטוח, חיסונים וציוד מיגון מתאים. בתחילת הדרך עלתה גם דרישה הזויה לתעודת יושר — שממנה משרד הבריאות כנראה כבר ירד, אבל בכל שאר הדרישות הוא אינו מגמיש את התנאים.
"זה בסדר שרוצים לשמור על בטיחות", אומרים חוקרים בכירים, "אבל אנחנו במלחמה, וזה הזמן להתגמש. גם כשהייתי מפקד בצבא, בזמן מלחמה לקחתי אתי לקו חיילים שעוד לא סיימו מסלול, כי לא היתה ברירה. משרד הבריאות נאלץ להשבית את המעבדה הראשית שלו, שיבא, משום שסגנית המעבדה נדבקה בקורונה. בכלל לא ברור היכן היא נדבקה, מאוד יכול להיות שהיא נדבקה בקהילה. זהו טיבה של מגפה, אנשים נדבקים בכל מקום כל הזמן, ולכן חייבים עכשיו להקל את החוקים — זה לא הזמן להתעקש על הגנה מרבית".
גם בקופות החולים מעלים טענות דומות. "אנחנו יודעים לעשות בדיקות בצורה מקצועית ובטיחותית — ובכל זאת עדיין לא קיבלנו אישור לעבוד". גם בקופות החולים וגם במכוני המחקר מדווחים על התסכול הרב מכך שהם "רודפים אחרי משרד הבריאות", וממש "מתחננים שיתנו לנו לבדוק, אפילו בחינם" — אבל המשרד בשלו.
"היעדר קשב ניהולי"
עברו לתצוגת גלריה
 
בדיקת קורונה בגרמניהצילום: KAI PFAFFENBACH/רויטרס
יש כנראה סיבות נוספות למספר הנמוך של הבדיקות. בין השאר, צוואר בקבוק בלקיחת הדגימות — מחסור בעובדי מד"א (בינתיים הם תוגברו במאות סטודנטים לרפואה שהתנדבו לעזור) — מחסור בערכות דגימות, וכנראה גם מחסור בחומרי הבדיקה למעבדות. אלה צווארי בקבוק אמיתיים, אבל ניתן להתגבר עליהם אם משרד הבריאות ישים עליהם את כל כובד משקלו.
"קשה לבוא בטענות לפקידים במשרד הבריאות, הם באמת קורסים מרוב עבודה", אומרים בקופות החולים. "הבעיה היא של היעדר קשב ניהולי, והיעדר גנרל שיקבל את ההחלטה שהבדיקות הן בראש סדר העדיפות — וחייבים לפתוח את כל החסמים המעכבים אותן".
צוואר הבקבוק של לקיחת הדגימות נובע גם מהמדיניות שקבע משרד הבריאות: לוקחים דגימות רק בבתים של אנשים (ולא בקופות או בחדרי המיון), רק על ידי אנשי מד"א, ורק על פי סט קריטריונים צר. בכמה מקופות החולים טוענים שמדובר במדיניות מוזרה, אולי אפילו מזיקה. "זה ממש נראה שמשרד הבריאות מפחד לבדוק, שמא יגלה — כמו שכולנו מעריכים — שיש עשרות אלפי נשאים, ושאין מקום לאשפז אותם או לטפל בהם".
רבים מהמומחים חוששים כי מיעוט הבדיקות שנעשו עד כה עלול להיות כבר בלתי־הפיך. כולם נושאים עיניים לדרום קוריאה, שבעזרת כמות עצומה של בדיקות כלליות כנראה בלמה את התפשטות המגפה — יחד עם צעדים נוספים כמו סגירת בתי הספר, מעקב אחר נשאים באמצעות איכון, וסגרים ספציפיים על מוקדים שזוהו.
עברו לתצוגת גלריה
 
צוות מד"א מעביר חולה קורונה למלון דן פנורמהצילום: מוטי מילרוד
רק שדרום קוריאה עשתה זאת מיד עם תחילת המגפה, ולא איבדה שלושה שבועות קריטיים. משרד הבריאות הישראלי, לעומת זאת, העדיף ליישר את העקומה בכל דרך — פרט לזו של בדיקות מרביות.
גם כעת נראה שבמשרד הבריאות מעדיפים להשבית את המשק, תוך גרימת נזק כלכלי אדיר, מאשר להגמיש את הרגולציה שלו כדי לאפשר ריבוי בדיקות. יכול להיות שהגישה הדווקנית של המשרד תביא לכך שהסגר יהיה בלתי־נמנע. זהו מחדל שיעלה לישראל בנזק של 80–90 מיליארד שקל אם הסגר יימשך חודש וחצי — בעיקר בשל הפחתת התפוקה במשק ואובדן תוצר.
במשרד הבריאות סירבו להגיב.
עברו לתצוגת גלריה
 

ובכן, כידוע 'קורונה' הוא 'כתר' בלטינית, והנגיף נקרא כך על שם צורתו. אך כעת נציע פירוש למשמעות הפנימית של הכינוי.

כתב רבנו בליקוטי מוהר"ן (ו ב):

"וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתָנה, בחינת תשובה... כמו שכתוב (איוב לו ב): "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ".[=המתן לי מעט ואומר לך].

'כתר' הוא המתָנה, סבלנות ואורך רוח, המביאים להתבוננות מעמיקה ומתוך כך לתשובה. זהו הכתר שהאדם המעמיק עוטר על ראשו.

את הפסוק הנ"ל אומר אליהוא בן ברכאל לאיוב, כהקדמה למענה העמוק שבו מסביר לו חשבונות שמיים עמוקים בדרכי הנהגת העולם. כדי ךהבין דברים כאלו, יש צורך ב"כַּתַּר", בהמתנה, אורך רוח והתבוננות מעמיקה.

הנגיף משבית את השטף הכללי של החיים, הגלובליים, הציבוריים והפרטיים - בכל תחום שהוא, כפי שאנחנו מכירים עכשיו מקרוב.

כולם "מבודדים" ברמה כזו או אחרת, המובדדים הרשמיים, החששנים, המובטלים וכן הלאה. שטף החיים עוצר ועלום יש יותר זמן להיות עם עצמם, להתבונן, ולהסתכל לחיים בעיניים - אחרי מרוץ בלתי פוסק שרודף יום יום. 

העולם שלנו בהחלט זקוק לקורס כזה - שמיטת הקרקע ה'יציבה' והמוכרת של החיים, הפסקת השגרה השוטפת המסיחה את הדעת, ההכרה בכך שלא הכל בשליטת האדם, ומבט אל "מה שלמעלה ממך", מבט על החיים מזווית אחרת, מבט על העצמיות, המעורר שאלות קיומיות שחייבות להישאל: יש לי מה לעשות כשאני לא הולך לעבודה? מה הרצון האמיתי שלי, כשאין לי הכרחים חיצוניים? בשביל מה אני חי?

נגיף הכתר נותן לנו הזדמנות להכתיר את עצמנו בכתר של המתנה, העמקה ותשובה.

וברוח ימי הפורים שממשיכים עוד להאיר - במגילת אסתר, הדמות היחידה שנאמר שיש לראשה כתר היא אסתר - "וישם כתר מלכות בראשה". אסתר מייצגת במגילה את כוח ההמתנה, הסבלנות, וההפיתפתחתו למה שלמעלה ממנה. כשמרדכי לוחץ עליה להיכנס אל המלך אשר לא כדת - היא מצדדת בעמדת ההמתנה, להמתין עד שהמלך יקרא לה מעצמו, לא לדחוק את הקץ. גם כשמביאה את המלך והמן אל המשתה הראשון, אינה אומרת את שאלתה ובקשתה, אלא מזמינה אותך למשתה נוסף - וכתב אבן עזרא שדחתה זאת מפני שלא ראתה שהתחדש סימן כל שהוא לטובה. היא דחתה את הפעולה למחר, ובכך השאירה מרחב פעולה לקב"ה כביכול לפעול במציאות לטובת ישראל, ואכן כך קרה -  בלילה שבין המשתאות עשה המן את העץ, והרכיב את מרדכי ברחוב העיר, כראתה אסתר כך - חזק ליבה וראתה בכך אות להצלחתה, ואמרה למלך את מבוקשה במשתה השני.

הרמ"ק, מגדולי המקובלים לפני כ500 שנה, בספרו תומר דבורה (פרק ב) כותב שהאדם צריך לנהוג בהתאם לספירות העליונות, ומסביר כיצד האדם ינהיג את עצמו במידת הכתר, העליונה מכולן:

עוֹד, לִהְיוֹת הָאָדָם דּוֹמֶה לְקוֹנוֹ בְּסוֹד מִדַּת הַכֶּתֶר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ בוֹ כַּמָּה גּוּפֵי פְּעֻלּוֹת שֶׁהֵם עִיקָר הַהַנְהָגָה:

הָרִאשׁוֹנָה, הַכּוֹלֶלֶת הַכֹּל, הִיא מִדַּת הָעֲנָוָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּלוּיָה בַּכֶּתֶר שֶׁהֲרֵי הִיא מִדָּה עַל כָּל הַמִּדּוֹת וְאֵינָהּ מִתְעַלִּית וּמִתְגָּאָה לְמַעְלָה אָמְנָם יוֹרֶדֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת לְמַטָּה תָּדִיר.... כָּךְ הָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיֵּבוֹשׁ מִלְּהִסְתַּכֵּל לְצַד מַעְלָה לְהִתְגָּאוֹת אֶלָּא תָּדִיר יִסְתַּכֵּל לְצַד מַטָּה לְהַפְחִית עַצְמוֹ כָּל מַה שֶׁיּוּכַל.

[כמו שאמרנו - הכרת האדם בכך שלא הכל בשליטתו. יש אלוהים שמנהיג את העולם, ויש לו שליטה עלהכלל ועל הפרט, עד לפרטי הפרטים של חיי האדם.]

... וַהֲרֵי אֵין סַבְלָן וְעָנָו כֵּאלֹהֵינוּ בְּמִדַּת הַכֶּתֶר שֶׁהוּא תַּכְלִית הָרַחֲמִים וְלֹא יִכָּנֵס לְפָנָיו שׁוּם פְּגַם וְלֹא עָוֹן וְלֹא דִּין וְלֹא שׁוּם מִדָּה מוֹנַעַת מִלְּהַשְׁגִּיחַ וּלְהַשְׁפִּיעַ וּלְהֵיטִיב תָּדִיר. כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁשּׁוּם סִבָּה שֶׁבָּעוֹלָם לֹא תִּמְנָעֵהוּ מִלְּהֵטִיב וְשׁוּם עָוֹן אוֹ מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם בִּלְתִּי הָגוּן לֹא יִכָּנֵס לְפָנָיו כְּדֵי שֶׁיְּעַכְּבֵהוּ מִלְּהֵיטִיב לְאוֹתָם הַצְּרִיכִים טוֹבָתוֹ בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע. וּכְמוֹ שֶׁהוּא יֹשֵׁב וְזָן מִקַּרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִנִּים וְאֵינוֹ מְבַזֶּה שׁוּם בְּרִיָּה שֶׁאִלּוּ יְבַזֶּה הַבְּרוּאִים מִפְּנֵי פְחִיתוּתָם לֹא יִתְקַיְּמוּ בָעוֹלָם אֲפִלּוּ רֶגַע, אֶלָּא מַשְׁגִּיחַ וְנוֹתֵן רַחֲמָיו עַל כֻּלָּם. כָּךְ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מֵטִיב לַכֹּל וְלֹא יִתְבַּזֶּה שׁוּם נִבְרָא לְפָנָיו אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּרִיָּה קֹלָהּ שֶׁבַּקַּלִּים תִּהְיֶה מְאֹד חֲשׁוּבָה בְעֵינָיו וְיִתֵּן דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ וְיֵיטִיב לְכָל הַמִּצְטָרֵךְ אֶל טוֹבָתוֹ, וְזוֹ מִדָּה תְּלוּיָה בַּכֶּתֶר בְּסוֹד הָרֹאשׁ דֶּרֶךְ כְּלָל.

[גם ברובד המעשי - המציאות הנוכחית מזמנת הזדמנויות לעזור ולסייע לאנשים שונים, להתעניין באנשים מבודדים וכו', ובאופן כללי, להתחזק בדמיון למידת הכתר, המשפיעה טובה לכל מה שלמטה ממנה, ללא הבחנה. להיות במאור פנים ולב פתוח לכל אחד.]

הַשְּׁנִיָּה, מַחְשַׁבְתּוֹ תִדְמֶה לְמַחְשֶׁבֶת הַכֶּתֶר. כְּמוֹ שֶׁאוֹתָהּ הַחָכְמָה לֹא תִּפְסֹק תָּמִיד לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וְהָרַע לֹא יִכָּנֵס בָּהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא רַחֲמִים גְּמוּרִים, וְאֵין שָׁם דִּין וְלֹא שׁוּם קֹשִׁי כְּלָל, כָּךְ הָאָדָם תָּמִיד תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ פְּנוּיָה מִכָּל דָּבָר מְכֹעָר. וּכְמוֹ שֶׁהִיא סוֹד חָכְמָה תּוֹרָה קְדוּמָה, וְלֹא יֶחְסַר שָׁם סוֹד תּוֹרָה, כָּךְ לֹא יִפְנֶה אֶל שׁוּם פְּנִיָּה חוּץ מִמַּחְשֶׁבֶת הַתּוֹרָה וְלַחְשֹׁב בְּגַדְלוּת הָאֵל וּפְעֻלּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וּלְהֵיטִיב וְכַיּוֹצֵא.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר - לֹא יִכָּנֵס זָר וּבָטֵל בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ.

כוח המחשבה הוא הדבר הפנימי באישיות האדם. לא כל דבר רשאי להכנס אליו. ראש נקי ממחשבות רעות שבין אדם למקום או בין אדם לחבירו - דומה לכתר העליון. שמירה על סטריליות של כוח המחשבה ממקד את האדם בנקודה הפנימית ובמגמה האמיתית של חייו, והוא מסיר מעצמו נטלים מיותרים המכבידים על הנפש והנשמה.

בהצלחה לכולנו!!

(מוזמנים להגיב\לשתף\להפיץ)

שלום לכולם

כידוע, הסדר מורכב מארבעה עשר סימנים שכולנו יודעים בע"פ. ננסה לעמוד על המבנה הכללי וההיגיון העומד מאחורי סדר הסימנים.

מן התורה ישנן שני נושאים מרכזיים בלילה זה: מצוות האכילה, ומצוות סיפור יציאת מצרים.

מדרבנן נוספה גם מצוות אמירת ההלל (והיא תקנה קדומה מאוד, ורמוזה בספר ישעיהו, שמנבא על מפלת צבא סנחריב מלך אשור שצר על ירושלים: "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג"), ומצוות שתיית ארבע כוסות.

מלבד מצוות אלו ישנן מצוות נוספות, חלקן מהתורה וחלקן מדברי חכמים, המשובצות אף הן בתוך הסדר: קידוש של יו"ט (מחלוקת אם מדאורייתא או מדרבנן), נטילת ידיים (מדרבנן), וברכת המזון (מן התורה).

נפסק להלכה ש"מצוות צריכות כוונה", דהיינו שכדי לקיים את המצווה צריך לכוון לקיים את המעשה לשם אותה מצווה; ועל כן חשוב להיות מודעים למשמעותם ההלכתית של מצוות הסדר.

מצוות האכילה מן התורה כוללת שלוש מצוות: אכילת הפסח, המצה, והמרור. בתלמוד נאמר שבשונה ממצוות המצה שקיימת תמיד, מצוות המרור תלויה באכילת הפסח, ולכן בזמן הזה שלצערנו איננו מקיימים את מצוות אכילת הפסח, גם מצוות המרור אינה נוהגת מן התורה כי אם מדברי חכמים, ואם כן מצוות האכילה היחידה מן התורה כיום בפסח היא מצוות אכילת המצה (שבה מקיימים גם מצוות סעודת יו"ט [ושבת]).

כדי לשמור למצוות הסיפור מקום בטוח ומרכזי כראוי לה, תיקנו חכמים שהיא תיעשה לפני סעודת החג ומצוות האכילה, אלא שכשלב ראשון בסדר קבעו את הקידוש כדי לקרב את קידוש היום לכניסתו, ומתוך ציון קדושת היום, לגשת למצוות הלילה. אלא שהקדימו ל'מגיד' גם את אכילת הכרפס, כדי שלא להיות רעבים יתר על המידה בזמן ה'מגיד' (ועכשיו תשאלו: הרי בכרפס אוכלים רק פחות מכזית, ואיך בדיוק זה עוזר לזה? תשובה כשנגיע לכרפס...)

לפני ה'מגיד' מתגנב לו ה'יחץ' (במלעיל!) - שמטרתו היא שההגדה תיאמר כשהמצה היא חצויה, ומה העניין בזה? כשנגיע..

אח"כ מגיע ה'מגיד', שבתוכו עצמו יש הרבה מה לנתח ולדקדק בסדר הדברים והמבנה של הסיפור, וגם על כך בפינות הבאות בע"ה.

לאחר המגיד עוברים לחלק השני של הסדר: מצוות האכילה והסעודה. מקדימים את המצה שהיא מצווה מן התורה, לאחר מכן את המרור שהוא מדרבנן, ואח"כ את הכורך שהוא 'זכר למקדש', ועל עניינו נעמוד כשנגיע לשם בע"ה.

לאחר קיום כל מצוות האכילה (חוץ מאחת), מקיימים את סעודת החג, ולאחריה מסיימים באכילת מצת האפיקומן, שהיא לרוב הדעות סעיף מדרבנן של מצוות מצה, [ובפירוט בע"ה בהמשך], ולאחריה ברכת המזון.

וכאן מגיע החלק השלישי של הסדר, שאפשר בהחלט לראות בו את השיא (ומוזר שיש כאלו שדווקא את השלב הזה עוברים בזריזות יתירה..) - ההלל והשיר. להלל של ליל הסדר יש מימד מיוחד מאוד, השונה במהותו מההלל של כל השנה. ועל כך, כשנגיע בע"ה. 

לאחר כל סימני הסדר עד כה, שהיו חובה מהתורה או מדרבנן, הסימן האחרון 'נרצה'- בא מרצון עצמי של כלל ישראל, שאינם מסתפקים במה שתיקנו חז"ל ומוסיפים להלל ולשבח לקב"ה מעצמם, מתוך רוממות הנפש ושמחת הלב.