פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 623)

נ ק מ ה - انتقام

עדיף לחבק אותה ולתת לה להבין ולראות שכולם איתה בכאב ורוצים לעזור במה שרק אפשר.

וגם ביחס אליה אני בספק אם בבגרותה זה לא היה מנחם במקצת. 

אפשר גם להיות הומניים ולא לגעת בחפים מפשע ולנהוג ככה: 

 

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2246920348901549&id=849824028408565&refsrc=http%3A%2F%2Frotter.net%2Fforum%2Fscoops1%2F558342.shtml&_rdr 

 

(לא לבעלי נפש עדינה)

 

אבל בסדר. עונש מוות למעורבים זאת התחלה של מציאות מתוקנת יותר. 

עכשיו אני מבין אבל למה עדיין לא פרסמו באיזה עיר מדובר

(למרות שלא קשה לנחש)

לגבי הכותרת.

הוציאו לה את הקרביים פעם אחת מול אנשים

עכשיו עושים את זה שוב, ואתה קורא לזה לא עניין פרטי שלה?

זה נושא כואב,

אבל זה לא עניין פרטי רק שלהם.

לא ידעתי על הבקשה של המשפחה, השרשור הזה חידש לי.

אם זה נכון, אז המינימום שאפשר לעשות בשביל המשפחה הזאת שנהרסו לה החיים היא למזער את המבוכה ולא להרעיש עם זה עוד.

אבל אם ניתן למקרה הזה לחלוף בשקט,אני חושב שזה יעשה רק נזק.

בגלל שהסיפור התפרסם אנשים הזדעזו,מחאו,ושמו לב מה קרה כאן,

איך גם בישוב חרדי הצילחו לעשות פיגוע.

 

ואפשר להניח שזה יוביל לקידמו של החוק שמאפשר להרוג מחבלים.

 

ועוד יותר,בעיני היה מזעזע אם הסיפור הנ"ל היה עובר בשקט ולא מתפרסם,

אבל בהחלט אפשר להבין את המשפחה.

לסכנה שבלהעסיק את האויב הערבי למרות הפיתוי הכלכלי שבדבר. 

אז נשתיק את הסיפור

ואנשים ימשיכו לנסוע אליהם לחתונות 

וימשיכו להעסיק ערבים בבית ספר של בנות

ועוד בנות יפגעו

וימשיכו לחשוב שהם אנשים אנשים מאוד נחמדים אז למה שלא נעשה איתם הסכם שלום?

אתה בעצם רוכב על גב של ילדה בת 7 שעברה טראומה ועל כל המשפחה שלה עברה טרגדיה

אני לא אומר שאין כאן שאלה שצריכה להשקל בכובד ראש,

אבל לדעתי ה"מסר" שצריך להעביר הוא יותר חשוב.

את רואה עכשיו מול העיניים רק את המשפחה הזאת, אבל תחשבי על משפחות אחרות שלא יפגעו בזכות פרסום הדברים.

 

 

(מזכיר קצת את עסקת שליט..)

בשני המקרים זה בדיוק אותו עקרון - העדפה של טובת הכלל על חשבון הפרט.

מדובר בעניין לאומי.

לא היה ערבי והנפגעת לא הייתה ילדה חרדית.

האם גם אז היינו רואים פוסט כזה או שהיינו שומעים קריאות של אירגוני הנשים להסתער על הגברים...

אני חושב שכן יש שינוי, אבל הרב בני לאו הוא עדיין קול יוצא דופן.

 

מדוע השתתפתי בחתונת הומואים: הרב לאו מסביר - כיפה

אישית עליו - נראה לי שמזמן הוא חצה את הגבול של האורתודוקסיה (למשל בפולמוס שהיה לו על עבודת בעלי מומים בהית המקדש ועיין בתגובה החריפה של הגאון הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל).

אבל, לא יעזור, תופעה שבעבר הלא רחוק, הציבור (והמערכת הרפואית) התייחס אליה כמחלת נפש, ממילא לא היה שום סיבה להקל ראש באיסור. היום, שהייחס הציבורי השתנה, גם שומרי תו"מ מתקשים לעמוד מול הלגיטימציה.

הרב שרלו - די לשלילת הקהילה הגאה בואו נייצר שיח. נלמד יחד את גבולות ההלכה  

הדיבור של הרב שרלו פונה ומבוסס על ההלכה. אין לו כל לגיטימיות למעבר עליה והוא מזכיר אותה בשיח שלו פעמים רבות. ישנה דרישה להבנה משני הצדדים.

הרב בני לעומתו ניגש מעמדה פסיכולוגית בלבד. יש צורך בהכלה מכיוון שישנה סכנת התאבדות וכדו'. אנחנו צריכים להבין, להכיל, לקרב, להשתנות.
עמדה מתרפסת במסווה פלורליזם.

אומר לך מה אמר פרופ' רביצקי בעבר בהקשר הזה בדיוק ביחס לפלורליזם-

"העמדה שלי כאן היא סובלנית, אבל היא לא עמדה של פלורליזם. פלורליזם חוגג את עצם 'האחרות', כלומר למרות שאתה שונה ממני, אני שמח על עצם קיומך השונה, האחר.
כשמדובר בסובלנות אני לא שמח שהתופעה קיימת, ואיני רוצה לעודד אותה, אלא שברגע שהיא קיימת כעובדה, אני סובל אותה... אז עמדתי אינה פלורליסטית, הייתי מעדיף שכולם יהיו במסגרת של איש ואישה וכו'".

לדעתי זה ההבדל, הרב בני פלורליסט, הרב שרלו סובלני.

ההבדלים הם בניואנסים - שניהם מצהירים שהם מחוייבים להלכה ושניהם אומרים שצריך לקבל את העוברים על ההלכה, ודווקא הרב שרלו רמז שיש להגמיש לקראתם את ההלכה.

 

["ונותרנו עם האמונה העמוקה בקדושת המשפחה היהודית, כבר מפרשת הבריאה – 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד' – ובד בבד עם הכרה שיש שאינם מסוגלים להיות בה", "מאמינים בדמות המשפחה המלאה אך מכירים שהדבר נכון רק על דרך הרוב", "כמה רחוק יכול כל אחד ללכת לקראת השני, ולנסות לקבוע נקודת מפגש מסוימת של החיים הציבוריים, בה לא ייעשה ניסיון להמיר את אמונתו של האדם", "נלמד יחד את גבולות ההלכה"]

אין לי אמון בשום גישה ודרך ביהדות כיום.
כולם אינטרסנטיים וחוטאים לאמת באיזו שהיא צורה.
אני עומד נבוך ולא יודע במה לבחור
ולאן לשייך את עצמי
והיכן לחנך את ילדיי

הרב ריסקין: הומואים הם אנוסים והתורה פוטרת אותם - כיפה

 

והתגובות:

להט"בים אינם בגדר אנוסים לעבור עבירה

 

הרב אפרתי: "הרב ריסקין טועה. הומו אינו פטור משום שהוא אנוס" - כיפה

 

 

ולגבי להקשיב, לא יודע...

לכן הכנתי את עצמי.

היה איזה ויכוח (על ענייני דת כמובן) כל אחד מסביר לשני למה הוא טועה אפילו בלי לשמוע את דעתו

האווירה היתה טובה כל הזמן אבל עדיין.....

תגיד את כל הטענות עכשיו
אם אתה רוצה תשובה באמת - תבוא מחר ונדבר יפה

הולך לישון

ובכל מקרה זה לא השאלה שלי

איסורים והרחקות יש בשו"ע כדי למנוע קשר כזה בין בנים ובנות? אסור להתבדח, אסור אפילו להגיד שלום! אז לעשות את זה לכתחילה?!

יש מספיק בעיות הלכתיות בקשר עצמו.

בגיל תיכון? זו המטרה האמתית, או שזה תירוץ של היצר?

רשום בכ'א שאת נשואה...

לא נראה ככה.

פשוט - כך רשום בכ'א וכדאי לתקן.

"למטרת חתונה", לא צריך להכיר שנים מקודם.

 

אם מדובר על כך שרוצים להתחתן תוך זמן לא רב - אז כמו כל שידוך. מכירים, מחליטים - ומקדמים עניינים.

 

אם לא - אז מה הענין?

 

אין כל ענין/מקום, בסתם "קשר" כזה, לא בתור נישואין.

 

כל ה"מטרת חתונה", זה כאשר מכירים לצורך זה. אבל לא שה"חתונה", משמשת תירוץ לדבר כזה כאילו יש לו ערך בפני עצמו.

 

אפשר להחליט שמחכים קצת - ובבוא העת, מכירים רציני, בהחלטה שתוך זמן קצר, אם מתברר שאכן רוצים, גם מתחתנים.

בסדר - איכותי אחותי בבקשה

וב''ה לא הייתה לי אז אין לי תשובה בשבילך.

כי בתור נערים צעירים אתה מתרגל שהכל ורוד, ואתה לא 'באמת' יודע מה זה חיי נישואין. ופתאום אתה מתחתן ומגלה קשיים

חיי נישואין וחיי חברות זה עולמות אחרים.

 

לא מומלץ כלל!!

מה צריך?

אם זה עוזר איכשהו

לצמצם את הנזקים, שעלולים להיות. בכל מקרה ספר עובר הגהה וקריאה של כמה קוראים ביקורתיים לפני שהוא עובר לדפוס ופרסום במסגרות הללו. יש לי ספר שהגיע אלי לפני הערות, של האו"פ. אחרי ההערות הוא מלא בתיקונים, והעבודה דווקא היתה טובה.

אי אפשר לבקש יותר. אם, טכנית, המשרה היא בעלת אחריות אז צריך לפקח יותר על מילוי הוראות. השאלה בידי מי האחריות.

זו לא עבודה לאדם אחד אז מפזרים אותה. מצד שני הכתובת האחראית היא לעיתים אדם אחד. צריך לקחת בחשבון, לא להיכנס ללחץ. פשוט לעבוד, כולנו בני אדם.

לקבוע מה "צנוע ומתאים לנפש" של יותר מארבעה ביליון בני אדם ממין XX?
זה נשמע לך סביר?

איך יכולה להיות בעניין "דעה"?

ובכל זאת, רבותינו עשו את זה, כל הדורות.

אלא פסיכולוגי ופסיכו-קליני.
הדיון בשאלת צניעות לבני נוח הנו שרשור שמקומו בפורום בית המדרש, אבל גם נעלה אותו כאן, מכל מקום ודאי על מצוות איסורין איננו אומרים "אי אפשי" אלא "אפשי ואפשי ומה אעשה וריבונו של עולם גזר" ומאי שנא הכא אף בבני נוח.

שאלו על צניעות (ולא נראה לי שיש מישהו שטוען שצניעות היא ללא טעם).

אאלט (ותקנני אם כן), מצוות בני נח מוגדרות כמצוות שמעיות, כאלו שצריך לומר בהן אי אפשי.

שאלו על "נפש הנקבה" (ולא אני נקטתי במקור את הנוסח הבוטה), היינו שאלה שבאופן מילולי באה מתחום הפסיכולוגיה האקדמית.
זה שחכמינו אומרים - ויהיה הפירוש לכך אשר יהיה - שהיינו למדים צניעות מחתול, איננו שייך בשום פנים ואופן לעולם המעשה של דיבור החולין, אלא אם מגדירים את הדיון כדיון דת להלכה או לשמועה.

שאלו קודם כל על צניעות, ומתוך ההנחה שמה שנאסר מחמת צניעות כנראה לא מתאים לנפש האשה (כגון הנההגה ציבורית וכו').

לא הבנתי איך זה עונה על מה ששאלתי. אם מצוות צניעות היא מצווה שמעית (אתה חולק על כך?), צריך לומר בה אי אפשי.

אתה לוקח את הדיון למקום הלכתי כשאין שום סיבה להניח זאת מפתח הדברים, אלא אם לדעתך "צנוע" זה אך ורק בהיבט ההלכתי, אבל אין לי בעיה ללכת לפי הפרשנות שדרשת.
ומכאן כבר נאמר - לפי חכמים זו מצווה שכלית, אבל "אפשי ואפשי" אומרים באופן כללי על איסורין, ולא ראיתי ולא שמעתי מעולם חילוק בזה עם מצוות שמעיות, להיפך - רבי אלעזר בן עזריה (בנוסח בספרא) מביא הן את דוגמת העריות והן את דוגמת לבישת השעטנז.

יש כאן גם היבט ערכי, מתוך הנחה שמצוות צניעות היא מצווה בעלת טעם.

הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות מחלק (בהערות של מוסד הרב קוק (שאיני זוכר מי כתבן) הוא כותב שהכוונה לשניות לעריות).

לא מפיה של מחשבת ישראל ("הפילוסופיה היהודית") של ימי הביניים.
ולגבי דעות שעולות לדיון כמו זה כאן - אם בכלל ניתן לקיים דיון בלתי דוגמאטי במסגרת תפישתית לשומרי תורה ומצוות - אין שום צורך להיזקק למקור כזה, אלא לאומד וסברה ולחשיבה ביקורתית לפחות עד האמונה (ולא עד בכלל).

הם לא סותרים, ובכלל לא מדובר פה על הלכה.

כלומר התורה היא הdna של העולם, היא לא 'רק' ספר חוקים(אם אפשר בכלל להגדיר אותה ככה). היא מלמדת אותנו איך העולם בנוי, ובתוך זה גם כיצד נפש הנקבה בנויה.

כגון, " כל כבודה בת מלך פנימה" זו לא הלכה, אלא לימוד על נפש הנקבה שהיא צריכה להיות צנועה. וכן "בינה יתרה ניתנה באשה" וכו'.

ודאי שניתן ללמוד מהתורה גם על מה מתאים לאשה במיוחד אם זה קשור לצניעות.

שים לב שהשאלה היא דרך איזו פריזמה רואים את הדיון כאן, ולא איזו פריזמה צריכה להיות לדיון.

(תשובה: לא)

אמצעי לשמירה על גוף בריא, לשחרור אנרגיות ועוד כמה דברים שמחפשת כתבה מתחתיי. כמובן שזה לא צריך להיות אמצעי שעושים בפרצוף חמוץ ובדיוק כמה שצריך רק כי צריך, ראוי ויותר מזה לתת לו להתרחב כמידת הנפש.
אבל תחרויות זה כבר משהו אחר - לקחת את האמצעי ולהפוך אותו לתכלית הכל. אצל היוונים הוא היה תכלית הכל, ולכן הם ייסדו את תחרויות הספורט.

בעיני המשתתף.

זה להפוך את הספורט למקצוע תכליתי ביותר

כושר?

השאלה אם בן אדם שם רק את העבודה שלו כעיקר בחיים או גם אידיאלים יותר גבוהים?

גם אדם שעוסק כמקצוע בספורט, הוא יכול בחיים לשאוף לקדושה.

בין מדריך כושר לשחקן בקבוצה?

והתפקיד של שחקן בקבוצה הוא לנצח בתחרויות

לו דרבון, והכוונה שלו לשם הבריאות שלו, והוא מבין שיש אידיאלים של קדושה שהם יותר גבוהים, אז למה שיהיה הבדל?
סוף סוף שניהם שואפים לבריאות וקדושה.

אבל זה להיכנס לתוך תבנית שכל כולה מנוגדת לרעיונות האלה.

הם כל הזמן נפצעים, לפעמים גם פציעות חמורות שמשפיעות על כל החיים.

במסכת תענית שבו יש דעה שטור שמעון (עיר גדולה) חרבה בגלל העוון ששיחקו בה בכדור.

 

(יש גירסה של הירושלמי הזה במדרש רבה שם נוסף 'בשבת' אבל יש על זה כמה קשיים ואכן בכתב היד לא מופיעה שבת.

בכל אופן יש כמה הסברים לבעייתיות של משחק בכדור אבל לענ''ד המרכזית שבהן היא התרבות, בניגוד לפעילות גופנית לשם הבריאות)

[עורכת:

לא יודעת מה הכוונה, קבוצת בנות שמשחקות כדורסל זה מקסים בעיני, נבחרת פחות- חוסר צניעות]

 

האם זה צנוע שגברים יצפו בנשים שעושות ספורט? פחות.

 

ספורט זו דרך מקסימה להשתחרר, להנות, לצבור עוד טיפה בריאות, לתעל אנדרנלין.

 

ספורט תחרותי.

 

כן, לא מצאתי הגדרה בגוגל

 

השאלה היא לא על לעשות ספורט כפעילות גופנית, אלא על ספורט במסגרת של תחרויות כמו באליפות העולם.

בנות יותר תחרותיות מבנים, אבל יותר מתאים להן ספורט יחידני.

נהוג בעויילם להגיד שבנים יותר תחרותיים

והיא הייתה הבת היחידה שם, אצלי אין חלוקה מגדרית זה עניין של אופי.

לכל אחת יש את האופי שלה, ומה שמתאים לה
אין מבנה אחד של אופי נשי

כל לנ''ו.

 

מתבקש (לשאת וזה...) 🤷‍♂️

מתייג מנהל בשביל לברר @ימ''ל

יאללה, מרד!    /תופי מלחמה/

 

זה שאבא (הידוע פה בכינויו אדמין) לא הכי טוב בעולם בשמירה על חוקים. גם לא באלו שהוא בעצמו הגדיר.

 

אז אבא של תני הגדיר את החוקים בתכנות, וגם אז מנסים לשבור אותם (נכון @מייק ווזאבסקי וה-RegEx ?).

בסוף מצאת משהו אחר בכלל.

כל דבר נראה לו וכו'

אני עדיין מתגעגע לפעמים

 

ואם הוא בא, אז הוא הולך.

איזה כיף להתארגן ולשמוע את השיר תוך כדי! תודה!

אין הרבה זמן פה עכשיו, מקווה לנצל אותו היטב.

איזה כיף

התגובה מיועדת ל@לב טהור, עמכם הסליחה

להנות מעבודה שעשית בעצמך זה הכי כיף, ''יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך''.

מאיפה היא?

לא ממש עקבתי אחרי כל הדיסני אבל הם דומים
וזה הזכיר את פרוזן ❤

רק חבל שאני לא רואה ראותה כל פעם...

עם מסלול חיים קצת אחר הייתי רואה אותו בעוד שבוע וקצת.

התפללת שמו"ע, יצאת ידי חובה

כי אני לא משבט יהודה

"שמונה דברים, צריך המתפלל להיזהר בהן ולעשותן; ואם היה דחוק, או נאנס, או שעבר ולא עשה אותן--אינן מעכבין... וההשתחויה".

ההשתחוויה זה תחנון, בהמשך ההלכה-

"השתחוויה כיצד: אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית, יושב לארץ, ונופל על פניו ארצה, ומתחנן בכל תחנונים שירצה".

ביום שיש בו תחנון התחנון הוא חלק מהתפילה. לא חוזר על זה אבל זה חלק מהתפילה. לכן היו שהקשו על שיטות המקובלים שמוסיפים וידוי לפני תחנון.
וכך מפרשים את הגמרא בבבא מציעא על רבי אליעזר בן הורקנוס.

בית יוסף:
"וכ"כ בא"ח בשם הגאונים שאין לדבר בין תפלה לתחינה דכולה כעין תפלה אריכתא היא וכ"כ בספר אהל מועד".

 

חח שמישהו יגיד לא מדויק ..

בכל אופן אני לא יודע בדיוק את ההפרש בין וידוי לתחנון..מבחינת זה אותו דבר..

מקווה שהשאלה שלי בכלל הובנה ..

 

הכוונה מהקטע של "אנא ה'" המידות רחמים וה"לדוד אליך ה'"..

ישר אמרתי למנצח...

"צריך המתפלל להיזהר בהן ולעשותן, ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אינן מעכבין"

 

זה מה שסביון כתב.

 

(וזה אפילו בלי להיכנס לשאלה אם התחנון הוא חלק מהותי מההשתחוויה או נוסף אליה)

בתפילה. אתה מבלבל בין כריעה להשתחוויה. גם אני כורע כמוך אבל השתחוויה זה תחנון בלבד לרמבם. אין השתחוויה בתפילה (בעמידה) מצד שני השתחוויה היא חלק בדין התפילה.
אמנם לא מעכב אבל חלק מהתפילה.
כמו שהבית יוסף כתב, תפילה אריכתא.

הבנתי נכון למה התכוונת בהשתחוויה, ועל זה אמרתי שמה שהוא כתב ''לא תנאי'' ו''יצאת ידי חובה'' מקביל לדברי הרמב''ם שציטטת.

 

 

ידעתי שזה יקרה - צעירים מעל עשרים

 

בבקשה? (:

להתגדר בעניין התחנון כחלק מהתפילה לכתחילה.

אם כי כמו שרמזתי, לענ''ד ההבנה הזו לא נכונה ברמב''ם.

לאחר שנגמרה. האם היא בנוסף לתחנון, בסמוך לה או כדומה לא משנה את זה. אין השתחוויה בתוך תפילת העמידה אלא בסופה ואילו הרמבם כן מכליל אותה בתוך חלקי התפילה שלכתחילה יש להקפיד עליהם.

מחויבות אין בכל מקרה
תשאיר מספר לסוסים, נראה לי הכי נוח...

אפשרי טכנית ליצור אפליקציה חיצונית שעושה את זה

TalkFaster! - Apps on Google Play

צריך לשתף את ההקלטה עם האפליקציה (לוקח 2 שניות) ואז אפשר להגביר מהירות ולדלג על שתיקות

אני חושב שכדאי לפנות לאנשים שעוסקים בתחום ולראות מה מקובל ומה לדעתם נכון לעשות

במיוחד לכאלה שהתקשרו אליך ולא השאירו הודעה

אני בדרכ לא חוזרת לשיחות, אולי שולחת הודעה לעיתים רחוקות
אלא אם כן אני יודעת שהשיחה חשובה ולכן חוזרת

אולי אפשר לכתוב בסטטוס בווצאפ לגבי זה שאתה לא חוזר לשיחות ושישלחו הודעה

באמת אין קשר בין השאלה לתשובה שלי

צריך לבדוק מה מקובל בין הפסיכולוגים.
(מהגיון נראה לי, שלפעמים עד שמטופל/אחד שצריך טיפול, אזר כחות להתקשר - ראוי לחזור, לא בטוח שיהיו לו כחות שוב.)

לחזור לכל שיחה.

עיקר מה שאמרתי, זה שצריך לבדוק בין הפסיכולוגים מה מקובל. בניגוד לכל מיני 'יועצים' ו'מטפלים' למינייהם שצצים כפטריות אחרי הגשם, לפסיכולוגים יש כללי אתיקה מסודרים. הכללים גם כוללים הצבת גבולות בין הטיפול לחייו האישיים של הפסיכולוג. לכן צריך לבדוק בין הפסיכולוגים.

בהערה רק אמרתי, שההגיון שלי אומר שיש סבירות בזה. איני חולק על זה שיש צד שני.

בברכהX"

חוץ מזה, מתברר כי חשוב מאוד לשמור מספרי טלפון של מטופלים מההווה ומהעבר.

למחוק מספר של מישהו נחשב מעשה די דרמטי שמעיד על רצון להתנתק מהאדם. 

 

א. עוד לא שמעתי על פסיכולוג (קליני, כן?) שמתיעץ עם אנשים אנונימים לגבי מטופלים בצורה כזו הזויה.
לא הבנתי, נגמרו הקולגות?

ב. ל"פסיכולוג" שלנו יש מזכירה שאנשים לא משאירים אצלה הודעות... אוקי, טרול, תחליף מזכירה.

ג. מילים כמו "כאילו", לא להשתמש במילה "את", ובאופן כללי ניסוחים של ילד בן 15. טרולי חמודי אתה גרוע בזה.

ד. אח שלנו, אם ה"מטופלים" שלך כל כך קשים שהם אפילו לא זוכרים את "ההנחיות" שלך בנוגע לאופן ההתקשרות איך... בוא, אחי, לא נעים... אבל... אתה צריך להחליף מקצוע דחוף.

ה. היו לי עוד כמה דברים להגיד עליך אבל השתעממתי ממך.

א. לא כל כך משנה מה חושבים צעירים מעל עשרים... - צעירים מעל עשרים

ב. להרבה פרטיים אין מזכירה.
ג. זו מחלה.
ד. המטופלים לא תמיד ממושמעים. או כמו שהערתי - זה שאזרו כחות להתקשר, לא מחייב שיש כחות להשאיר הודעה.

ב. מדובר על הודעה בתא קולי..

ג. כאילו הניסוח היה צריך להיראות של מינימום עורך דין כדי לעבור מסך..

ד. מה הקשר? היית פעם פסיכולוג?


אולי מדובר בפסיכולוג *יחסית* מתחיל..
עם הודעה כמו שלך הוא כבר בטח חוסך את הפעם הבאה שהוא שולח הודעה..

שים לב יצאת בהודעה כל כך נחרצת.. על הודעה אחת שהוא שלח!

דווקא היום המצב סביר יותר בתחום הזה

אני לא הולכת לשאול רב על כל דבר. לא איפה ללמוד, לא איפה לגור, לא עם מי להתחתן וכו'.
אז למה שאשאל אותו למי להצביע?

אני גם לא.. אני חושבת שכשיש התלבטות ללכת לשאול. (כלומר, אם מדובר באזורים האפורים שאין איזו תשובה מוחלטת בשו"ע)

ובכללי גם כשאין התלבטות, לחשוב מה הרב היה אומר על זה

נגיד והח"כים באיחוד הימין חושבים שצריך לנסות להקים יישובים ורבני המפלגה אומרים לא לעשות את זה כי זה יגרום לקרע בעם(סתם דוגמה..) האם יש חובה להקשיב? (נגיד והיה רב מובהק למפלגה)..

קצת אמונת חכמים. לא הרבה.

גם אם אלו צעדים פוליטיים.

לניסוח שבכותרת - התשובה פשוטה, חד משמעית כן. ודאי שיש החלטות פוליטיות שאסורות הלכתית, והחלטות שהם מצווה.

נניח, אסור להחליט על ביצוע עבודות בשבת. אסור לעשות דברים שמסכנים חיי יהודים. ועוד ועוד..

 

משמעות הניסוח בגוף ההודעה שונה לגמרי.

החלטות פוליטיות אינן מתקבלות בבית המדרש או בבית הדין הרבני.

יש הרבה משחקים של תן-וקח, שמור לי ואשמור לך.

ב. בערכים הבסיסיים, בסדרי העדיפויות שלהם - צריך לשמוע מתלמידי חכמים אמיתיים, יראי שמיים, שמבינים גם ב"הלכות ציבור".

 

באופן המעשי של ההתנהלות הפוליטית, לפעמים אנשי המעשה מבינים יותר איך להשיג את המטרות הללו.

 

יש דברים מסויימים (למשל, אם דבר מסוים הוא "קו אדום" שאי אפשר בשום אופן להיות בממשלה איתו), שבהם שוב יש מקום לדעת תורה ברמה גבוהה.

אחד מהם זה סתימת מי השילוח שזה לא הלכתי. הגר"א שפירא היה מוכיח מכאן שיש לחכמים 'דעת תורה' שהיא לאו דווקא בנושא הלכתי אלא אפי' ציבורי ופוליטי.

התורה נוגעת לכל רבדי החיים היא מכוונת אותנו בכל מקום. גם היכן לגור "הרחק משכן רע".

הרב הוא איש הרוח, המכוון, הוא נותן את הדרך הכללית במיוחד בנושאים ציבוריים על הפוליטיקאי(במקרה הזה) להיות השליח ליישם את ה'אידיאל' במציאות. כאשר ישנה שאלה מהותית עם השלכות ודאי שצריך ללכת לברר מה הדרך. איך מיישמים בפועל את הדרך זה נתון ל'שליח'.