עוֹד אָמַר לְעִנְיַן הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁהָיָה דַּרְכּוֹ זַ"ל לְזָרֵז מְאֹד בָּזֶה לִהְיוֹת רָגִיל מְאֹד בְּהִתְבּוֹדְדוּת לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין יְכוֹלִין לְדַבֵּר כְּלָל אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּדַבְּרִין רַק דִּבּוּר אֶחָד, גַּם כֵּן טוֹב מְאֹד וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר רַק דִּבּוּר אֶחָד יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ, וִידַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶך וַאֲפִלּוּ אִם יְבַלֶּה כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים בְּדִּבּוּר זֶה לְבַד גַּם זֶה טוֹב וְיִהְיֶה חָזָק וְאַמִּיץ וְיַרְבֶּה לְדַבֵּר אוֹתוֹ הַדִּבּוּר פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר עַד שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וְיִפְתַּח פִּיו, וְיוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ.
וְאָמַר: שֶׁהַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹ כּחַ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הֲלא יְכוֹלִין לִלְחֹשׁ עַל קְנֵה שְׂרֵפָה שֶׁלּא תּוּכַל לִירוֹת. וְהָבֵן.
וְאָז כְּשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה, דִּבֵּר הַרְבֵּה מֵהִתְבּוֹדְדוּת וְהֶאֱרִיך מְאֹד בְּשִׂיחָה נִפְלָאָה בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וְחִזֵּק אוֹתָנוּ וְזֵרֵז אוֹתָנוּ מְאֹד מְאֹד בָּזֶה לְהִתְחַזֵּק לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ.
וְאָמַר שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הִתְבּוֹדְדוּת וּלְבַלּוֹת כָּל הַיּוֹם עַל זֶה אַך לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לְקַיֵּם זאת עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ לְצַוּוֹת לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת כִּי גַּם זֶה טוֹב מְאֹד, אֲבָל מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק בַּה, וְרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עול עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך בֶּאֱמֶת, רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת (בְּרָכוֹת כא): וּלְוַאי שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
(ליקוטי מוהר"ן ת. צו)
לא כיף
) הופך את המשימה ליותר אפשרית ומוסיף מוטיבציה להתקדם בה.
)