פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 79)

אשמח ללמוד מכם

בתחיית המתים, ישמעאל (הבן של אברהם אבינו) אמור לקום גם כן? 

כאילו אנחנו נפגוש אותו אחרי כל הבדרק הזה?   נראה לי זאת תהיה פגישה לא נעימה כל כך

*סגולת רבי שמשון מאוסטרופולי זיע"א - להצלחה ולשמירה:*

~~~~~

*סוד גדול ונורא, וכתוב שם שכל מי שמעיין הסוד הנפלא והנורא הזה על מכונו, אפילו פעם אחת בשנה, ובפרט בערב פסח, מובטח לו שינצל באותה שנה מכל מכשול וממיתה משונה, ושום אדם לא ימשול בו, וכל אויביו יפלו תחתיו, והוא על במותימו ידרוך, ובכל אשר יפנה יצליח ובכל עסקיו ירויח, עד ביאת הגואל אמן סלה.*

שָׁלוֹם לְרַבָּנֵי אֶרֶץ, גּוֹדְרֵי גָדֵר וְעוֹמְדִים בַּפֶרֶץ, יַצִילֵם ה’ מֵכִּלְיוֹן וָחֶרֶץ, כּוּלָּם קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵמָה בָּאָרֶץ, כׇּל־חד לְפוּם חוּרְפֵיהּ מַקְשֶׁה וּמְתָרֵץ, אָמֵן סֶלָה, בְּתַּכְלִית הָעִנְיָן מַה שֶׁכָּתַב הָאֲרִ”י־זַ”ל בַּקוּנְטְרֶס שֶׁלוֹ הַנִּקְרָא פְּלָאוֹת־רַבּוֹת בָּשַׁעַר הַנִּקְרָא יְצִיאַת־מִצְרַיִם, פֵּרֶק ג’ דַף מ”ב ע”א וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

הִנֵּה כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁפַּרְעֹה נִלְקָה בְּמִצְרַיִם בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת אֵלּוּ עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, הַמְמֻנִּים בִּשְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה, הָאֶחָד נִקְרָא שרע וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא תמוך, וְהַשְּׁלִישִׁי נִקְרָא בישהא, וַעֲלֵיהֶם הַשַֹּר הַנִּקְרָא דלפקט, וַעֲלֵיהֶם וְעַל כֻּלָּם הַשַֹּר הַנִּקְרָא תקא.

בְּרֵאשִׁית חָסֵר מִן הַשְּׁלִישִׁי עֲשָׂרָה, וְחָסֵר מִן הָרְבִיעִי שִׁשָּׁה, וְחָסֵר מִן הַתְּשִׁיעִי שִׁשָּׁה כַּכָּתוּב:

וְהִנֵּה מַה שֶּׁלָּקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, הַשֵּׁם שפ”ו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה.

וּמִצַּד הַשֵּׁם תק”ל לָקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאַתַיִם מַכּוֹת, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה.

וּמִצַּד הַשֵּׁם אשצ”ה לָקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

וּבְמַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכֶּה, בּוֹ מְרַפֵּא הַגָּלוּת. מַה פָּשְׁעוּ וּמֶה חָטְאוּ, וּמָה הַמַּעַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, לִהְיוֹת בְּכוּר הַבַּרְזֶל הַזֶּה, עַד שֶׁגְּאָלָם בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ דע”ב צד”א כשח”ב. עַד כָּאן לְשׁוֹן הָאֲרִ”י־זַ”ל.

והִנֵּה מוֹרַי וְרַבּוֹתַי קְדוֹשֵׁי־יִשְׂרָאֵל, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פְּלָאִים הֵם, סְתוּמִים וַחֲתוּמִים סָגוּר וְאֵין פּוֹרֵשׂ אוֹתָם. וּכְבָר שְׁאָלוּנִי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לְבָאֵר לָהֶם דִּבְרֵי הָאֲרִ”י זַ”ל וְלֹא הִגַּדְתִּי. וּמִגֹּדֶל אַהֲבַת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי אֲגַלֶּה רָז זֶה שֶׁנִּתְגַּלָּה לִי בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה, וְעַכְשָׁו אֲגַלֶּה הַדָּבָר בְּרֶמֶז לִפְנֵי כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר.

וְזֹאת הָעִנְיָן:מַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל שֶׁפַּרְעֹה נִלְקָה בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְכוּ, כַּוָּנָתוֹ כָּךְ:

כִּי אָמְרוּ בַּעֲלֵי קַבָּלָה מַעֲשִׂית, שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הַמְמֻנִּים לְהַכּוֹת אֶת הָרְשָׁעִים וּלְהַעֲנִישָׁם בְּגֵיהִנָּם וּלְטַהֲרָם מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע”, כִּי אֶגְרֹף, רֶמֶז שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים, וְעַל יָדָם נִלְקָה גַּם פַּרְעֹה הָרָשָׁע.

וְאוֹמֵר אֲנִי הַכּוֹתֵב שֶׁזֶּהוּ סוֹד נִפְלָא כַּאֲשֶׁר הוּא נִכְתָּב בְּמִנְיָן וּבְמִסְפָּר:

דָּם. צְפַרְדֵּעַ. כִּנִּם. עָרב. דֶּבֶר. שְׁחִין. בָּרָד. אַרְבֶּה. חֹשֶׁךְ. מַכַּת בְּכורוֹת:

אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי אוֹת בְּאוֹת, עוֹלִים שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, הַמְמֻנִּים לְטַהֵר אֶת הָרְשָׁעִים, וְהוּא פְּשַׁט נִפְלָא, עַיִן לֹא רָאֲתָה.

וְהִנֵּה הַחֶשְׁבּוֹן מְכֻוָּן כַּאֲשֶׁר נִכְתָּב כִּנִּם חָסֵר יו”ד, גַּם עָרֹב חָסֵר וא”ו. גַּם חֹשֶׁךְ חָסֵר וא”ו.

וְאָז הַחֶשְׁבּוֹן מַמָּשׁ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁמַּעֲנִישִׁין אֶת הָרְשָׁעִים.

וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: “כַּכָּתוּב”, פֵּרוּשׁ כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְלֹא כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסִּדּוּרִים וּבַעַל הַהַגָּדָה, כִּי שָׁם נִכְתְּבוּ כֻּלָּם מְלֵאִים. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת חָסֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר תּוֹרָה.

וְגַם רַבִּי יְהוּדָה לֹא כָּתַב סִימָנִים כֻּלָּם רַק רָאשֵׁי תֵיבוֹת, דצ”ך עד”ש באח”ב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב יִצְחָק אַבַּרְבָּנֵאל וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִי לְעֵיל.

וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל:

“בְּרֵאשִׁית חָסֵר מִן הַשְּׁלִישִׁי עֲשָׂרָה”, פֵּרוּשׁ: מַכָּה שְׁלִישִׁית שֶׁהִיא כִּנִּם חָסֵר יו”ד. “מִן הָרְבִיעִי שִׁשָּׁה” שֶׁהִיא מַכַּת עָרב גַּם חָסֵר וָא”ו.

“וְחָסֵר מִן הַתְּשִׁיעִי שִׁשָּׁה”, שֶׁהִיא מַכַּת חֹשֶׁךְ גַּם כֵּן חָסֵר וָא”ו.

וּמַה שֶּׁאָמַר “כַּכָּתוּב”, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל.

וְזֶהוּ סוֹד “אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם”, מְכֻוָּן מַמָּשׁ שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם. הַמְמֻנִּים בְּאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְקִיעִים:

אֶחָד נִקְרָא שרע,

וְאֶחָד נִקְרָא תמוך,

וְאֶחָד נִקְרָא בישהא.

גַּם בָּזֶה יֵשׁ סוֹד גָּדוֹל וְנִפְלָא, אֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַחֲנוֹת שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם כָּאָמוּר, שֶׁמְּמֻנִּים בְּאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה, אָמַר לָנוּ הַכָּתוּב סוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא, וְתִקֵּן הַמַּגִּיד כְּמוֹ שֶׁשָּׁנָה “אֵלּוּ עשר מכות שהביא” שֶׁבְּאֵלּוּ שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת נִרְמָזִים הַשְּׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, כְּמִנְיַן עֶשֶׂר מַכּוֹת:

דְּהַיְנוּ עש”ר אוֹתִיּוֹת שרע,

מכו”ת אוֹתִיּוֹת תמוך,

שהבי”א אוֹתִיּוֹת בישהא,

רֶמֶז לְאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה שֶׁבָּהֶם יֵשׁ מְמֻנִּים כְּמִנְיַן שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַמָּשׁ, כְּמִנְיַן עֶשֶׂר מַכּוֹת דָּם צְפַרְדֵּעַ וְכוּ’, וְהֵם שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, כִּי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְמֻנִּים לְהַכּוֹת אֶת הָרְשָׁעִים לְטַהֲרָם מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם כָּאָמוּר. וְעַל יָדָן הִכָּה אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם מִנְיַן עֶשֶׂר מַכּוֹת אֵלּוּ, וְהוּא פֶּלֶא גָּדוֹל.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: “וַעֲלֵיהֶם הַשַֹּר דלפקט”, כַּוָּנָתוֹ הוּא שֶׁשֵּׁם זֶה שָׁרְשׁוֹ יוֹצֵא מִמִּלַּת הַמִּצְרִים, וְהַיְנוּ: שֶׁשְּׁלֹשָׁה רְקִיעִים הֵם: עש”ר מכו”ת שהבי”א וּכְפֵרוּשׁ הַגָּאוֹן, וְנִמְשַׁךְ עַל הַמִּצְרִים שֶׁהוּא שֵׁם דלפקט בָּאוֹתִיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַמִּצְרִים, והמ”ם אַחֲרוֹנָה הִיא מ”ם הָרִבּוּי וְאֵינָהּ מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וְרָמַז לָזֶה הַמַּגִּיד בַּמַּאֲמָר: “אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם”, כְּלוֹמַר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם קוֹדְמוֹת עַל אוֹתִיּוֹת הַמִּצְרִים.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: “וַעֲלֵיהֶם וְעַל כֻּלָּם הַשַֹּר הַנִּקְרָא תקא, כַּוָּנָתוֹ, כִּי רָאשֵׁי תֵיבוֹת שֶׁל אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, דצ”ך עד”ש באח”ב, בְּגִימַטְרִיָּא תקא, כְּמִנְיַן הַשַֹּר מַמָּשׁ, וּכְמִנְיַן אשר, וְזֶהוּ סוֹד כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּסֵדֶר בֹּא: “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אשר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם”, אשר דַּיְקָא, שֶׁהוּא כְּמִסְפַּר תקא, וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַרְבֵּה פְּסוּקִים אֶלֶף, שֶׁמּוֹרִים עַל זֶה לְסוֹד אשר, כְּמִנְיַן רָאשֵׁי תֵיבוֹת שֶׁל עֶשֶׂר מַכּוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְיֵשׁ לָנוּ בָּזֶה סוֹדוֹת נִפְלָאִים. וּכְבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר.

וּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זַ”ל: “הַשֵּׁם שפו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת. וְהַשֵּׁם תקל אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת. וְהַשֵּׁם אשצה אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת”.

כַּוָּנָתוֹ לְסוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא: פְּלֻגְתָּא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי עֲקִיבָא הַמֻּזְכָּר בַּהַגָּדָה. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר מִנַּיִן, וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִנַּיִן, וְרִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִנַּיִן,

וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: וְהַשֵּׁם שפ”ו אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, רֶמֶז לְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. כִּי רִבִּ”י יוֹסֵ”י הַגָּלִילִ”י בְּגִימַטְרִיָּא שפו,

וּמַה שֶּׁכָּתַב שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, רָמַז גַּם כֵּן, דָּוִ”ד בֶּ”ן יִשַׁ”י גִּימַטְרִיָּא שֵׁם שפו, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם דַּוְקָא בָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי.

וְרָמַז גַּם כֵּן מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר סוֹדִי רָזָא, שֶׁרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי נִצּוֹץ דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וְזֶה הַשֵּׁם הִכָּה אוֹתָם. וּמִצַּד הַשֵּׁם תקל לָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת, רָמַז לְסוֹד רִבִּ”י אֱלִיעֶזֶ”ר בְּגִימַטְרִיָּא תקל, וְהַיְנוּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דַּוְקָא, שֶׁהוּא שֵׁם תקל, לָקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הַשֵּׁם אשצה לָקוּ בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת, רָמַז לְסוֹד רִבִּ”י עֲקִיבָ”א, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא אשצ”ה עִם הַכּוֹלֵל, שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה אָמַר שֶׁיֻּכּוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

הֲרֵי מְרֻמָּזִים אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת שפ”ו תק”ל אשצ”ה בְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה תַּנָּאִים.

רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי בְּגִימַטְרִיָּא שפ”ו, רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּגִימַטְרִיָּא תק”ל, רִבִּ”י עֲקִיבָ”א בְּגִימַטְרִיָּא אשצ”ה, וְהוּא סוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא. רָזָא דְרָזִין. סִתְרָא דְּסִתְרִין. הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְמַעֲלַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן.

וּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זַ”ל: בְּמַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכֶּה, בּוֹ מְרַפֵּא הַגָּלוּת, מַה פָּשְׁעוּ מֶה חָטְאוּ אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ, כַּוָּנָתוֹ: בְּאֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵם דצ”ך עד”ש באח”ב, נִרְמָזִים בְּאֵלּוּ אוֹתִיּוֹת סוֹד וְטַעַם יְרִידַת אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעֲלַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ.

וְהִנֵּה בְּאֵלּוּ הַמַּכּוֹת הִכָּה אוֹתָם, וַיְרַפֵּא אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִכָּה בָּהֶם מַכָּה רַבָּה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, וּמִן הַמַּכָּה עַצְמָהּ בָּאָה רְפוּאָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁגְּאָלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי.

וּמַה שֶּׁכָּתַב: “מַה פָּשְׁעוּ” וְכוּ’, רוֹצֶה לוֹמַר: בְּאֵלּוּ הַמַּכּוֹת נִרְמַז הַחֵטְא שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁגָּרַם יְרִידַת מִצְרַיִם. וְיֵשׁ לָנוּ סוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא לְתָרֵץ קֻשְׁיָא זוֹ מַה שֶּׁהִקְשׁוּ מַעֲלַת כְּבוֹד תּוֹרָתָם עָלַי, אֲבָל גַּם זֶה נִיחָא כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְמַעֲלָתָם, נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּאַל אוֹתָנוּ בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ דע”ב צד”א כשח”ב, כַּוָּנָתוֹ כִּי הָאוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל דצ”ך עד”ש באח”ב הֵם דע”ב, וְהָאוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת הֵם צד”א, וְהָאוֹתִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵם כשח”ב, וְנִרְמָזִים בְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שְׁמוֹת הָרְפוּאָה שֶׁרִפָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁגָּאַל אוֹתָנוּ בָּהֶם, הֲרֵי בְּאוֹתָן הַמַּכּוֹת שֶׁהֻכּוּ בָּהֶם הַמִּצְרִיִּים, נִרְמָזִים הַגְּאֻלָּה וְהָרְפוּאָה לְיִשְׂרָאֵל.

וִיהֵא רַעֲוָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּרְאֵנוּ בִּיאַת מְשִׁיחֵנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, עִם הַמַּלְאָכִים הַשַּׁיָּכִים לַגְּאֻלָּה, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, אָמֵן נֶצַח סֶלָה.

*לעילוי נשמת כל נשמות הקדושים אשר נרצחו במלחמת שמחת תורה הי"ד.*

~~~~~

*ולעילוי נשמת הגה"צ רבי דוד יוסף בר חן זיע"א - רבה של שדרות, והרבנית רות רדואה בר חן ע"ה.*

חיזוק החזית והעורף

אתר לריכוז סיוע וחיזוקים לחזית ולעורף
באתר ריכוז מוקדי תרומת דם, יוזמות תפילה וחיזוק, מקומות אירוח, הפעלות לילדים, ציוד לתושבי הדרום ועוד.
המטרה לעשות סדר בהצפה וריבוי ההודעות ולהנגיש את היוזמות השונות. ניתן לשלוח מידע רלוונטי במייל: yachadil111@gmail.com. לציין תחום ותאריך בדיקת רלוונטיות בכותרת.
 

שנשמע בשורות טובות ישועות ונחמות

בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן, וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:

מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.

עוֹנִין: "אָמֵן" אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ;

וְאֵין עוֹנִין: "אָמֵן" אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ,

עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הירושלמי (ברכות ח, ח) מביא: "תנא גוי שבירך את השם עונה אחריו אמן. אמר ר' תנחום אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכתיב (דברים, ז) ברוך תהיה מכל העמים."

הרא"ש (ח, ה) כותב: "אבל אם שמע כל הברכה מוכח מילתא שאין כוונתו לעכו"ם. ירושלמי כותי שבירך השם עונין אחריו אמן לפי שאין דרך הכותי לכוין לעכו"ם כשהזכיר השם".

פוסק הרמ"א (או"ח רטו, ב): "ועונין אמן אחר עובד-כוכבים אם שמע כל הברכה מפיו (הר"י פרק אלו דברים)".

כותב על זה הט"ז: "ועוד נרא' לחלק דבעכו"ם ליכא חיובא אלא שאין איסור לענות אחריו קאמר". לפי דעתי בירושלמי עצמו ומסברא צריך לענות אחרי הגוי אמן. כמו שכשגוי מברך את ישראל מקיימים בזה: 'ברוך תהיה מכל העמים', גם כשגוי מברך את ה' יש קיום של "ויברך כל בשר את שם קדשו לעולם ועד" (תהלים קמה, כא).

לגבי מוסלמים כותב הכף החיים (או"ח רטו, טו): "ואם  שומע הברכה כתיקון ז"ל מפי ישמעאל אעפ"י שאומרה בלשון ערבי עונה אחריו שכוונתו לשי"ת ולא לע"ז כלל. מהריק"ש ז"ל. י"א בהגה"ט:".

לענין נוצרים משמע ברמ"א שאפשר כמזכיר שם אדנות. רק בימינו צריך להיזהר כי נפוץ בין נוצרים מסויימים, במיוחד אוונגליסטים, שם הוי"ה והם מכוונים ליש"ו. נכון שהם בד"כ לצערינו משתמשים בשם ככתבו ולא בכינויו של אדנות, אבל חלק מהם יכוונו ליש"ו גם כשמזכירים שם אדנות, לכן זה תלוי לפי המקרה.

מה שהיה צריך לקרות:

- ב24 שעות הראשונות להוריד כל בניין ובניין בעזה שורה אחרי שורה (אחרי כמה הפצצות כולם אוטומטית מהפחד היו בורחים דרומה).

את כל ההפצצות לעשות עם פצצות "טפשות" ולא הטילים שעולים מיליונים, או עם ארטילריה, כמה שיותר זולה.

- כל האוכלוסיה שברחה למצרים יעברו עם הזמן למדינות אחרות שם יוכלו לעבוד ולהתפרנס, כמו למשל מדינות המפרץ שרוצים שם עובדים, 

אולי אפשר להשאיר כמה עשרות אלפים שבאמת לא יכולים לעבור מכל מיני סיבות. במילא אחוזים עצומים מהם רוצים לעבור משם (חפשו על זה בגוגל).

- ביום השני, אחרי שאין אפילו בניין אחד על תילו, להכניס את כל המגוייסים לפי חלוקת שטחים ולוודא עם אמצעים תרמיים שלא נשאר אף אחד.

- ביום השלישי להציב חיילים בכל הגבול לוודא שאין חזרה של אף אחד

- ביום הרביעי להביא אלפי משאיות לפינוי אבנים ולהתחיל לפנות שורה אחר שורה מצפון לדרום.

- ביום החמישי להתחיל לבנות בניינים חדשים שורה אחר שורה בשיטה הסינית-מודולרית כך שאפשר לבנות בתים אפילו תוך כמה ימים.

- ביום השישי להתחיל ליישב יהודים בשורות הבתים החדשות, שורה אחר שורה.

זה מה שהיה צריך לקרות.

במקום זה - אנחנו כבר 91 שעות אחרי ההתחלה, המומנטום כבר מתחיל להיעלם, הרעשי רקע מתחילים לצוף, ולא נעשה צעד אחד אפילו מכל הצעדים האלו.

מבלי לזלזל בתקיפות האויריות, זה רק קצת יותר ממה שראינו בעבר ושלא שינה שום דבר לטווח הארוך.

הנקודה זה הזמן. ככל שעובר הזמן, כל הספקות, והרעשים, והמדינות וכו' וכו' מתחילות להתעורר ולתקוע מקלות ובעיות קטנות או גדולות מסוגים שונים ומשונים.

ביבי, כמו כל פעם מורח ומורח ומורח ומורח ומורח ומורח (צוק איתן היה 51 יום!!!!!!!!!).

אפילו ביידן אמר עכשיו, ציטוט מווינט - "אם ארה"ב הייתה זו שמותקפת, "התגובה שלנו הייתה מהירה, החלטית ומוחצת". 

ביבי לא מהיר, בטח שלא החלטי וכאמור לא מוחץ בעליל.

זה נראה שרק אם אשכרה ימותו איזה 500,000 או משהו, *אולי* יזוז משהו בתודעה של ביבי, ולמען האמת גם אז אני לא בטוח.

ואת מי רוצים לצרף? את גנץ שבמשמרת שלו היה את צוק איתן ועשה טעויות נוראיות (חיילי גולני, נאום הכלניות ועוד אינספור) ואת אייזנקוט שהרס

את כל התודעה עם אלאור עזריה ועוד. הם מי שינהלו את זה????????

תורמים

"נוכלת הטינדר" הקימה קבוצת תרומות לחיילים

לא לתרום לה יש מספיק קבוצות אחרות

מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:

יְבָרֵךְ בִּמְקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.

עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ?

עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הבבלי (ברכות נג ע"ב) מבאר את מחלוקת בית שמאי ובית הלל: "תניא אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שאכל בראש הבירה ושכח וירד ולא ברך יחזור לראש הבירה ויברך אמרו להן ב"ש לב"ה לדבריכם מי ששכח ארנקי בראש הבירה לא יעלה ויטלנה לכבוד עצמו הוא עולה לכבוד שמים לא כל שכן הנהו תרי תלמידי חד עביד בשוגג כב"ש ואשכח ארנקא דדהבא וחד עביד במזיד כב"ה ואכליה אריא".

הרא"ש (ברכות ח, ה) מוכיח מהסיפור בסוף של התלמיד שמצא ארנק זהב: "דהכא משום דאפילו ב"ה מודו הכא שטוב לעשות כבית שמאי אלא שלא הטריחוהו לכך".

הירושלמי (ברכות ח, ז) מבאר יותר את הצד של בית הלל: "מאן דמר טעמון דבית שמאי אילו שכח שם כיס אבנים טובות ומרגליות שמא לא היה חוזר ונוטל כיסו אף הכא יחזור למקומו ויברך. מאן דמר טעמהון דבית הלל אלין פועל עושה בראש הדקל או בתוך הבור שמא מטריחין שיחזור למקומו ויברך אלא מברך במקום שנזכר אף הכא מברך במקום שנזכר."

לכאורה צריך עיון על הירושלמי בבית הלל הרי במקרה רגיל לא מדובר על פועל.

הגמרא בברכות (נא ע"ב) מביאה את הדין הכללי שצריך לברך בישיבה. ביאר על זה הטור (או"ח קפג): "וצריך לישב בשעה שמברך, בין אם היה הולך כשאכל, או עומד, או מיסב, כשמגיע לברך צריך לישב כדי שיוכל לכוין יותר. וגם לא יהא מיסב שהוא דרך גאוה, אלא ישב באימה."

נראה שבית שמאי מבינים שהדין בישיבה זה לא רק לשבת אקטיבית אלא קביעת מקום. כשאדם קובע לברך במקום שאכל הוא נזכר בהנאה ובשביעה של האוכל ויכול להודות ל-ה' על כך. בצורה פסיכולוגית אדם נזכר בהנאת האוכל שהשביעו במקום שאכל, לכן צריך להטריח את עצמו לחזור לשם.

המשל עם הארנק הוא זירוז כדברי הבן יהוידע: "ונראה לי בס"ד הכי קאמרי מי ששכח ארנקי היתכן שיתאפק ולא ירוץ ויעלה בעצמו כדי ליטלנו, אלא ימתין עד שישלח אחרים להביאו, הא ודאי אין דרך העולם בכך שהאדם בהול על ממונו, ואף על פי שאפשר לשלוח אחר יהיה הוא רץ לעלות מהר להביאו, ואם כן אם בשביל חיבת ממונו עולה הוא בעצמו, לכבוד שמים לא כל שכן שיטרח ויחזור הוא בעצמו לברך?!".

בית הלל סוברים שהסיבה שהוא צריך לברך במקומו זה כדי שלא ישכח, לכן במזיד קנסו אותו לחזור, אבל בשוגג הוא יכול לברך במקום שנזכר. הירושלמי מביא דוגמא מפועל להגיד שכמו שפועל כבר הסיח דעתו מהמקום שאכל ועוסק בדבר אחר, ככה כל מי שניתק ממקומו הסיח דעתו, לכן לא יעזור לו אם יחזור למקומו וינסה להיזכר בהנאת השביעה באותו מקום, כי כבר הוא הסיע דעתו למקום אחר.

לכאורה מהירושלמי רואים לא כמו הבבלי, ואין ענין להחמיר לעשות כבית שמאי בשוגג, כי לא יעזור כי הוא כבר הסיח דעתו משם.

לפי הבבלי, בית הלל סוברים שהצורך לחזור זה כדי שלא ישכח, אבל גם מסכימים עם בית שמאי שיש ענין לחזור לאותו מקום לחוות את הנאת השביעה.

אני צופה בערוצים 11, 12, 13 ו-14 כל היום כבר כמה ימים, וחוץ מכמה רמיזות פה ושם בערוץ 14, למה אף אחד

לא מציע את האפשרות הכי פשוטה, הגיונית שבאמת תביא סוף להכל לנצח - לתת להם לברוח למצרים ומשם לכל 

מדינות העולם (במדינות המפרץ למשל צריך עובדים וכן בעוד הרבה מדינות, לא חסר לאיפה לעבור) ואז ליישב ביהודים

את כל עזה או לפחות את רוב עזה ונגמר הסיפור

וזה גם לטובתם - במילא הרבה מהם עוברים כל הזמן לאירופה ומדינות אחרות (חפשו על זה בגוגל) והרבה לא עוברים לא כי הם לא רוצים, אלא 

פשוט כי חמאס לא מרשה להם. ובוודאות לרוב המוחלט שם עדיף להם לחיות במדינה אחרת מאשר שם.

אבל בהשגחה אלקית של ממש הקב"ה לא נתן לזה להתפרסם.

אז אני אחסוך את זה ואומר דבר אחר - תגלו את הנקודה הפנימית, נקודה האור, שבאחר. זהו להלילה.

איתם?

1-10 תנמקו

לי קשה מאוד לזכור.

שלום לכולם,

תושבי קיבוץ בארי שפונו (סביבות 200 איש) נמצאים כעת בים המלח ורבים מהם חווים מצוקה אדירה. יש מחסור גדול באנשי טיפול, וצורך במטפלים שמתמחים בטראומה שיגיעו למקום.

חשוב שיהיו גם מטפלים שמתמחים בטיפול בילדים.

מי שיכול להגיע בבקשה ליצור קשר עם נטע ברסל 054-464-9460

** שתפו בבקשה כדי שנגייס כמה שיותר מטפלים**

**מדובר בתפקיד לא קל, אנו זקוקים לנשים וגברים שבנוים לכך רגשית**

ולא כי שיקרתי לו. לא שיקרתי לו מעולם. וגם עכשיו לא.

אבל הוא פשוט לא מאמין לי.

כשמתוך כל מה שאני אומרת הוא בוחר בדברים מסויימים בשביל להבין אחרת מה שאומרת, והוא לא מקשיב. פשוט לא.

זה כואב כ"כ. 

אֵין מְבָרְכִין:

לֹא עַל הַנֵּר, וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גּוֹיִם;

וְלֹא עַל הַנֵּר, וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים;

וְלֹא עַל הַנֵּר, וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

במשנה הקודמת הבאנו את ההסבר של הבבלי בפסחים והבראשית רבה, שמברכים על הנר במוצ"ש כי האדם הראשון הוציא אור אש על ידי שפשוף.

הירושלמי בברכות (ח, ו) מביא שזה קשור ל"וירא אלוהים את האור כי טוב 'ויבדל' אלהים בין האור ובין החשך" (בראשית א, ד). זאת אומרת בשעה שאנחנו מזכירים הבדלה בין שבת לששת ימי המעשה, אז אנחנו מציינים את ההבדלה הראשונה בין האור לחושך בברכה על הנר שמאירה את החושך. מוצ"ש זה היום הראשון בבריאה שבו ה' הבדיל בין אור לחושך, לכן באותו זמן אנחנו מציינים את ההבדל בין האור לחושך.

אפשר להגיד שלפי הבבלי האש והאור שאנחנו יוצרים בזה העולם הוא נפרד מהאור ש-ה' ברא ביום הראשון. לפי הירושלמי זה אותו יסוד של אור, לכן אפשר לברך על האור הכללי, באש שאנחנו מדליקים. זה הולך טוב עם הדעה הראשונה בירושלמי שההבדלה של האור ביום הראשון, היה האור בזה העולם.

אמנם יש עוד שני הסברים בירושלמי: 1. "הבדילו לו", זאת אומרת ש-ה' הבדיל את אותו האור ביום הראשון לו. 2. ה' הבדיל את אותו אור לצדיקים לעתיד לבוא.

במדרשים ובזוהר כתוב שהאור שנברא ביום הראשון, הוא אור עליון, ולכן באש שאנחנו יוצרים, בצורה סמלית אנחנו מציינים את האור העליון.

הזוהר (צו לד) אומר שהאור מיוחד לישראל בעולם הבא: "באורך דא אור דגניז לצדיקייא לזמנא דאתי, דכתיב (בראשית א) וירא אלהים את האור כי טוב, ומההוא נהירו זמינין ישראל לאנהרא לעלמא דאתי".

לכן אפשר להבין את המשנה כפשוטו שסתם נר של גויים אסור, כי האש במוצ"ש שמברכים עליו צריך להיות סמל של האור העליון המיוחד לישראל.

הרמב"ם מפרש לפי הבבלי שמדובר בנר של גויים ששייך לעבודה זרה. רש"י מפרש שהגוי עושה מלאכה לאור הנר בשבת.

לפי הירושלמי זה יכול להיות אש של סתם גוי, וזה אסור כי האור העליון הזה שנברא ביום הראשון שייך לישראל.