עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"ב באב תשפ"ג 22:33
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך י"ב באב תשפ"ג 22:32
זכור לי מהפוסקים לגבי הניסוח מדוע אומרים "שלא עשני גוי" ולא להגיד: "שעשני יהודי", משום שאם יגיד "שעשני יהודי", כלול בזה שהוא גם גבר, וכן אם יגיד: "שעשני בן חורין" כלול בזה שהוא גבר, ושוב לא יוכל לברך הברכה לאחר מכן, ולכן נוקטים בשיטת השלילה, "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד". ונראה לי שאם כבר נקטו בשיטת השלילה, אז אגב זה כבר תיקנו הברכה הנוספת בלשון שלילה: "שלא עשני אשה". (עיינו משנה ברורה בסימן מ"ו סעיף ד' סעיף קטן טו שאומר שלא לברך: "שעשני ישראל" כי אם יברך כך, יש אומרים שלא יוכל לברך אח"כ "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה", וכן לעניינינו, אם יאמר "שעשני יהודי", יהיה כלול בזה שאר הדברים, שכן "ישראל" ויהודי היינו הך).
לגבי עצם העניין של: "שלא עשני אשה", לעומת: "שעשני כרצונו", ישנם כאלו שיכולים "לבלוע" את הברכה: "שלא עשני אשה", אך "שעשני כרצונו" זה כבר לא מובן אצלם. אך כדאי לדעת, וזה קשור לדברי @ראשיתך (הפרי חדש כותב שנשים לא יברכו ברכה זו, וכן בחלק מסידורים ספרדים ובצרפת נשמטה ברכה זו), שתקנת ברכת: "שעשני כרצונו" היא תקנה מאוחרת יותר, שתוקנה כדי להבהיר שאין בברכת: "שלא עשני אשה" כדי להגיד שהאיש רק יותר עליון מהאשה, וכמו שהאיש גדול בדברים מסויימים, האשה גדולה בדברים אחרים. וכל אחד צריך להיות עשיר באמת ולשמוח בחלקו, בתפקיד המיוחד שה' נתן לו עם כל היתרונות שלו, ולדעת שזה הכי טוב לו להיות מה שהוא. ברכות אלו כאילו כוונו בדיוק לדור הזה, שיש בו בלבולים בנושאים האלו, ויש כאלו שלא שמחים במין שלהם, בטבע שניתן להם מאת ה', וחושבים שאפילו ניתן לברוח מהזהות שלהם, וברכה זו מקבעת את השמחה בכל היתרונות הכלולים במין שלנו, וגם החסרונות שבהם, לשמוח ולראות את הטוב בהם, ולראות איך החסרונות הם רק באים להשלים אותנו ולהוציא את הכוחות המיוחדים שלנו מן הכוח אל הפועל.
בעניין שבהתחלה לא תיקנו ברכת: "שעשני כרצונו", זה קשור לכך שהיתרונות של הגבר הם יותר בצורה הנגלית, לעומת היתרונות של האשה שהם יותר קשורים לפנימיות. זה מתבטא למשל בפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה", האשה מגלה את יתרונותיה דווקא בצניעות, בעדינות, באינטליגנציה הרגשית הגבוהה, לעומת הגבר שיותר מופיע כוח, עוצמה, גבורה. לכן, תיאורי חז"ל שהם יותר ברובד הפשט, מביאים בדר"כ שהגבר יותר גדול מהאשה. לעומת זאת, דווקא בקבלה ניתן למצוא את המקורות לכך שהאשה גדולה יותר. גילוי גדולת האשה במובן מסויים הוא מפחית מערכה, כיוון שיתרונותיה מתגלים דווקא כשהם נסתרים, וכשמגלים אותם, פוגמים במעט בעניינם. אמנם, ככל שמתקדמים לעבר הגאולה, הדורות שלנו, גדולת האשה מתבטאת גם בפועל, אך יש בזה אמרה מסויימת, שבתחילה לא תיקנו להגיד את גדולתה של האשה, מהטעם הנ"ל. עוד ניתן לומר טעם נוסף, שגדולת האשה לא צריכה "אישור", לעומת גדולת הגבר שהיא יותר בפוטניצאל וצריכה לצאת מן הכוח אל הגילוי, ולכן צריך להדגיש אותה, כדי שבאמת הגבר יוציא את יתרונותיו. אך גדולת האשה היא בעיקרה קבועה וקיימת. (זהו השלם ההסבר הקודם, שכן הקביעות של גדולתה של האשה היא משום שזה קשור לפנימיות, הפנימיות היא סטטית וקבועה, והחיצוניות משתנה ומתחלפת וצריכה לצאת מן הכוח אל הגילוי). וודאי שגם האשה צריכה להופיע את גדולתה ואם לא תעבוד על עצמה כוחותיה לא יתגלו, כמובן.
כתבתי את הדברים כשחזור והוספה משלי ממשהו שקראתי בעבר (מהמילה: "לגבי עצם" עד לכאן. ובאמת הדברים מבוססים שם...), עכשיו מצאתי אותו, אז רק אגיד בקצרה עוד הסברים שמופיעים שם, ואפנה למי שרוצה לעיין ולראות בהרחבה את הדברים- עלי תמר על הירושלמי ברכות פרק ט'. הוא כותב שם (הוא מלקט, הכל מבוסס על דברי קדמונים ממנו) שהברכה המקורית שהגברים בירכו הייתה שהם לא בורים (הנוסח היה: "שלא עשני בהמה", אך בהמה זו לשון מושאלת, והכוונה היא שלא עשני בור), כמ"ש בנדרים פ"א דקוראין לעם הארץ חמרא), וזה משום שפעם הנשים היו פחות משכילות, אך אשה חכמה אכן הייתה מעלתה כמעלת האיש. ואצטט דברים ממנו: "ומה"ט אמרו בהוריות פ"ג האיש קודם לאשה להחיות אבל אם היא אשה חכמה היה נראה דאין האיש קודם וכמו שממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה ואם האשה עוסקת במצוות גמ"ח ספק אם איש שאינו בר הכי קודם שכן רחמנותו של הקדוש ברוך הוא היא על שניהם בשווה ועמ"ש במו"ק פ"ג". עוד ציטוט נחמד: "ומסופר שאשתו של הגאון ר"י מהמבורג שהיתה אשה חכמה שאלה לבעלה ואיך יתכן שפלוני שואב מים שהוא ע"ה גמור חשוב יותר ממנו שמברך שלא עשאני אשה, והשיב ע"ד הלצה שכ"א מברך שלא עשאני אשה על אשה שלו ואם הוא ע"ה בוודאי שגם אשתו היא בורה גמורה". יש שם עוד הסברים, אבל לא אאריך, מי שרוצה שיעיין שם....