פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 90)

בערבית שתומכים בעזה.

לא יודע אם זה עוזר, אבל לפחות אני מתרגל את הערבית שלי.

אולי יש מי שלא יאהבו לשמוע, אבל אי אפשר להכריע את החמאס ע"י חיל האוויר בלבד.

במלחמת העולם השנייה ערים מסוימות ספגו עשרות אלפי טונות של פצצות והמשיכו לייצר נשק.

כל מי שיספר לכם אחרת, סתם מחרטט.

מתפרסם בכל מקום הסיפור של בעל הבית שרוצה כסף וכו'.

למשל כאן - השותפה נחטפה, בעל הדירה דורש לשלם את השכירות: "אם לא - תפנו את חפציה"

יש מאות על גבי מאות טוקבקים בקישור הזה שמקללים את בעל הבית בקללות נוראיות.

אז יש לי שאלה שעולה לי גם כאן וגם במקרים אחרים שקורים בהקשרים אחרים כל מספר חודשים.

הרי ברור שיש לבן אדם הזה מחלה נפשית קשה כלשהי כי אדם בריא בנפשו לא היה עושה כזה דבר.

אז למה לקלל כזה אדם כל כך הרבה? 

זה כמו למשל שאדם משותק יתנגד לעמוד באוטובוס לתת לזקן לשבת, איך אפשר לקלל אותו זה לא באשמתו.

אז למה כאן לקלל כל כך הרבה?

הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל –

אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה".

מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה –

אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ".

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הגמרא בברכות (נז ע"ב) מפרטת: "במקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל והשב לב עובדיהם לעבדך ובח"ל אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובה עובדי כוכבים רשב"א אומר אף בחוץ לארץ צריך לומר כן מפני שעתידים להתגייר שנאמר (צפניה ג, ט) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה".

יש דין מיוחד בעקירת עבודה זרה מהארץ: "ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" (דברים יב, ג). הספרי: "מן המקום ההוא. בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריה, ואי אתה מצווה בחוצה לארץ לרדוף אחריה." כך פוסק הרמב"ם (הלכות עכו"ם ז, א): "ובארץ ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו אבל בחוץ לארץ אין אנו מצווין לרדוף אחריה אלא כל מקום שנכבוש אותו נאבד כל עבודת כוכבים שבו שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בחוץ לארץ".

לכן עיקר נוסח הברכה: "ברוך שעקר עבודה זרה מ'ארצנו' ", על ארץ ישראל.

אם נסביר בתנא קמא שהוא אומר שגם לא מברכים בכלל בחו"ל (ראה ריטב"א). אז אפשר להגיד שהסיבה שלא מברכים בחו"ל כי עקירת עבודה זרה היא בעיקר מיוחדת לארץ ישראל, ובמקומות של ישראל בחו"ל שלכאורה חייבים לאבד, אז הם לא מוגדרים כמקומות של ישראל 'מפני שרובה עובדי כוכבים'.

הרמב"ם (הלכות ברכות י, ט) פוסק הרשב"א ש: "מקום שנעקרה ממנו עכו"ם אם בארץ ישראל הוא מברך שעקר עכו"ם מארצנו ואם בחוץ לארץ הוא מברך שעקר עכו"ם ממקום הזה ואומר בשתיהן כשם שעקרת ממקום זה כך תעקר מכל מקומות ותשיב לב עובדיהם לעבדך."

ההסבר בדברי רבי שמעון בן אלעזר שגם אם אנחנו לא מחוייבים במעשה לעקור עבודה זרה בחוץ לארץ במקום של גויים, עדיין אנחנו שמחים על עקירתה ומתפללים שהגויים יפנו מהעבודה זרה שלהם לעבוד את ה'.

הגמרא בעבודה זרה (כד ע"א) אומרת: "אמר להן ר"א כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא"

מפרש רש"י: "גרורים - מעצמן נגררין להתגייר אע"פ שאין מקבלין אותן".

אפשר להעמיק לפי התנחומא (במדבר לא): "גרים גרורים, [ונתגיירו] מן היראה". זאת אומרת שגרורים הכוונה שהגויים לעתיד לבוא יתגיירו מיראה ומפחד, ולכן לא מקבלים אותם.

הגמרא ביבמות (כד ע"ב) אומרת: "ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו דלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה א"ר אליעזר מאי קרא (ישעיהו נד, טו) הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול אבל אידך לא". רש"י מפרש שם: "הן גור - הבא להתגייר יגור אפס מאותי בעוד שאין אני עמכם יתגייר דהיינו בזמן הזה: מי גר אתך עליך יפול - מי גר אתך בעניותך כאשר אמרת: עליך יפול - לעוה"ב יפול ינוח כמו על פני כל אחיו נפל (בראשית כה) יפול מצדך אלף (תהלים צא)". הוא מפרש 'גור' מלשון גרות. אבל בפירוש הראשון של רש"י על הפסוק בישעיהו הוא מפרש 'גור' מלשון פחד כמו 'ויגר מואב': "הן גור יגור אפס מאותי - הן ירוא יירא , ויגור מְגורת רעות, אותו שאין אני עמו". זאת אומרת שהגרים שמתגיירים בימות המשיח ובזמן שישראל בגדולה הם עושים את זה מפחד ומיראה.

לכן נראה שהמחלוקת בין תנא קמא לרשב"א האם גרות כזאת משפה ולחוץ מיראה נחשבת כדי לקוות ולהתפלל עליהם שיתקנו לעתיד לבוא.

אני לאחרונה מדי ביקורתית ורואה את השלילי במקום את החיובי...

איך לראות את הטוב? 

בסגנון של ואפילו בהסתרה, וגם כי אלך

אשמח לעוד רעיונות!

עכשיו כל יפי הנפש מתחילים להזדעק בקול רעש גדול על פשעי המלחמה שהמדינה והצבא עושים בעזה.

עכשיו המדינה מתחילה להפציץ בצורה מדוייקת ומוגבלת שעולה מיליונים.

חבל שלא ניצלנו את הזמן שהיה לנו לפרק את כל הרצועה. אין רחמים כלפי האמהות של המחבלים שנכנסו לכאן ורצחו שרפו אנסו התעללו ובזזו. אין רחמים כלפי ילדים שיעשו את הדברים האלה במערכה הבאה.

אני אישית לא חושבת שצריך להרוג את כולם, לדעתי צריך להעיף את כל אזרחי עזה מכאן. הייתה לנו הזדמנות שנוצרה בעקבות טבח איום, וההזדמנות זולגת לנו בין האצבעות. היה צריך לפרוץ את הגבול למצרים ולתת לעזתים לברוח לשם בהמוניהם. ביחד עם הפצצות רציניות היינו מצליחים לגרש מכאן את רוב תושבי הרצועה והשטחים יחזרו לשליטה והתיישבות שלנו.

אני חושבת שצריך לעורר קמפיין אצל הארופאים יפי הנפש שידאגו לספינות לפליטים העזתים המסכנים ויקחו אותם אל הארצות שלהם.

גם מצור מוחלט זה רעיון אבל זה יעזור רק לניהול משא ומתן על שחרור השבויים ולא לטווח הארוך.

אני יכולה להגיד בוודאות שאם עזה תשאר במקום, אפילו אם החמאס יושמד כליל, יהיו חיקויים לטבח הזה, ואי אפשר לדעת עד כמה הם יהיו מוצלחים. יכול להיות שזה יקח 10 שנים עד שהם יצליחו להרדים אותנו שוב, אבל מתישהו הם בטוח יצליחו לארגן משהו בסדר גודל דומה ולתקוף.

אסור להשאיר את עזה בשטחי המדינה שלנו.

והתחזקתי.

"אני חושב שזה נכול גם למה שקרה לנו במדינה
מה שקרה כלל לא נעים בלשון המעטה
אבל אנחנו בתהליך,והקב''ה לא לקח רוורס....אחרי כל הנס הזה בן ה 75 שנה שקוראים לו...מדינת ישראל
''כי לא מחשבותי מחשבותיכם''...למה דווקא בדרך כזו או אחרת ...
אך בטוח שהכל מתנהל כאן בדרך יסית ומפתיעה ולא הגיונית וכל מערכת הביטחון אומרים את זה חד משמעית!!!
משה רבינו שואל למה הריעות לעם הזה??!...
ה' יתברך עונה לו ''עתה תראה את אשר אעשה לפרעה וגו'
נחיה ונראה מי ייתן את הסתירה המכריעה...."

אולי מישהו יודע בגוגל מיט שעושים שיתוף מסך לתוך קובץ .  למה הקובץ קטן וקשה לקריאה גם אם מתקרבים זה לא נוח כמו הזום שהכל מוצג רגיל.

מה הסיפור ? יש מצב שזו פלטפורמה שבכלל לא בנויה לזה?

כמו כן המצגות בתבנית powerpoint נעלמות בכרטיסיות למרות שהמחשב פתוח עליהם .

פעם מופיע פעם לא ..

אשמח ללמוד מכם

בתחיית המתים, ישמעאל (הבן של אברהם אבינו) אמור לקום גם כן? 

כאילו אנחנו נפגוש אותו אחרי כל הבדרק הזה?   נראה לי זאת תהיה פגישה לא נעימה כל כך

*סגולת רבי שמשון מאוסטרופולי זיע"א - להצלחה ולשמירה:*

~~~~~

*סוד גדול ונורא, וכתוב שם שכל מי שמעיין הסוד הנפלא והנורא הזה על מכונו, אפילו פעם אחת בשנה, ובפרט בערב פסח, מובטח לו שינצל באותה שנה מכל מכשול וממיתה משונה, ושום אדם לא ימשול בו, וכל אויביו יפלו תחתיו, והוא על במותימו ידרוך, ובכל אשר יפנה יצליח ובכל עסקיו ירויח, עד ביאת הגואל אמן סלה.*

שָׁלוֹם לְרַבָּנֵי אֶרֶץ, גּוֹדְרֵי גָדֵר וְעוֹמְדִים בַּפֶרֶץ, יַצִילֵם ה’ מֵכִּלְיוֹן וָחֶרֶץ, כּוּלָּם קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵמָה בָּאָרֶץ, כׇּל־חד לְפוּם חוּרְפֵיהּ מַקְשֶׁה וּמְתָרֵץ, אָמֵן סֶלָה, בְּתַּכְלִית הָעִנְיָן מַה שֶׁכָּתַב הָאֲרִ”י־זַ”ל בַּקוּנְטְרֶס שֶׁלוֹ הַנִּקְרָא פְּלָאוֹת־רַבּוֹת בָּשַׁעַר הַנִּקְרָא יְצִיאַת־מִצְרַיִם, פֵּרֶק ג’ דַף מ”ב ע”א וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

הִנֵּה כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁפַּרְעֹה נִלְקָה בְּמִצְרַיִם בְּעֶשֶׂר מַכּוֹת אֵלּוּ עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, הַמְמֻנִּים בִּשְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה, הָאֶחָד נִקְרָא שרע וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא תמוך, וְהַשְּׁלִישִׁי נִקְרָא בישהא, וַעֲלֵיהֶם הַשַֹּר הַנִּקְרָא דלפקט, וַעֲלֵיהֶם וְעַל כֻּלָּם הַשַֹּר הַנִּקְרָא תקא.

בְּרֵאשִׁית חָסֵר מִן הַשְּׁלִישִׁי עֲשָׂרָה, וְחָסֵר מִן הָרְבִיעִי שִׁשָּׁה, וְחָסֵר מִן הַתְּשִׁיעִי שִׁשָּׁה כַּכָּתוּב:

וְהִנֵּה מַה שֶּׁלָּקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, הַשֵּׁם שפ”ו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה.

וּמִצַּד הַשֵּׁם תק”ל לָקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאַתַיִם מַכּוֹת, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה.

וּמִצַּד הַשֵּׁם אשצ”ה לָקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

וּבְמַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכֶּה, בּוֹ מְרַפֵּא הַגָּלוּת. מַה פָּשְׁעוּ וּמֶה חָטְאוּ, וּמָה הַמַּעַל אֲשֶׁר מָעֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, לִהְיוֹת בְּכוּר הַבַּרְזֶל הַזֶּה, עַד שֶׁגְּאָלָם בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ דע”ב צד”א כשח”ב. עַד כָּאן לְשׁוֹן הָאֲרִ”י־זַ”ל.

והִנֵּה מוֹרַי וְרַבּוֹתַי קְדוֹשֵׁי־יִשְׂרָאֵל, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פְּלָאִים הֵם, סְתוּמִים וַחֲתוּמִים סָגוּר וְאֵין פּוֹרֵשׂ אוֹתָם. וּכְבָר שְׁאָלוּנִי גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל לְבָאֵר לָהֶם דִּבְרֵי הָאֲרִ”י זַ”ל וְלֹא הִגַּדְתִּי. וּמִגֹּדֶל אַהֲבַת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי אֲגַלֶּה רָז זֶה שֶׁנִּתְגַּלָּה לִי בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה, וְעַכְשָׁו אֲגַלֶּה הַדָּבָר בְּרֶמֶז לִפְנֵי כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר.

וְזֹאת הָעִנְיָן:מַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל שֶׁפַּרְעֹה נִלְקָה בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְכוּ, כַּוָּנָתוֹ כָּךְ:

כִּי אָמְרוּ בַּעֲלֵי קַבָּלָה מַעֲשִׂית, שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה הַמְמֻנִּים לְהַכּוֹת אֶת הָרְשָׁעִים וּלְהַעֲנִישָׁם בְּגֵיהִנָּם וּלְטַהֲרָם מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע”, כִּי אֶגְרֹף, רֶמֶז שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים מָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים, וְעַל יָדָם נִלְקָה גַּם פַּרְעֹה הָרָשָׁע.

וְאוֹמֵר אֲנִי הַכּוֹתֵב שֶׁזֶּהוּ סוֹד נִפְלָא כַּאֲשֶׁר הוּא נִכְתָּב בְּמִנְיָן וּבְמִסְפָּר:

דָּם. צְפַרְדֵּעַ. כִּנִּם. עָרב. דֶּבֶר. שְׁחִין. בָּרָד. אַרְבֶּה. חֹשֶׁךְ. מַכַּת בְּכורוֹת:

אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי אוֹת בְּאוֹת, עוֹלִים שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, הַמְמֻנִּים לְטַהֵר אֶת הָרְשָׁעִים, וְהוּא פְּשַׁט נִפְלָא, עַיִן לֹא רָאֲתָה.

וְהִנֵּה הַחֶשְׁבּוֹן מְכֻוָּן כַּאֲשֶׁר נִכְתָּב כִּנִּם חָסֵר יו”ד, גַּם עָרֹב חָסֵר וא”ו. גַּם חֹשֶׁךְ חָסֵר וא”ו.

וְאָז הַחֶשְׁבּוֹן מַמָּשׁ, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁמַּעֲנִישִׁין אֶת הָרְשָׁעִים.

וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: “כַּכָּתוּב”, פֵּרוּשׁ כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְלֹא כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסִּדּוּרִים וּבַעַל הַהַגָּדָה, כִּי שָׁם נִכְתְּבוּ כֻּלָּם מְלֵאִים. אֶלָּא צָרִיךְ לִהְיוֹת חָסֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר תּוֹרָה.

וְגַם רַבִּי יְהוּדָה לֹא כָּתַב סִימָנִים כֻּלָּם רַק רָאשֵׁי תֵיבוֹת, דצ”ך עד”ש באח”ב, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב יִצְחָק אַבַּרְבָּנֵאל וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִי לְעֵיל.

וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל:

“בְּרֵאשִׁית חָסֵר מִן הַשְּׁלִישִׁי עֲשָׂרָה”, פֵּרוּשׁ: מַכָּה שְׁלִישִׁית שֶׁהִיא כִּנִּם חָסֵר יו”ד. “מִן הָרְבִיעִי שִׁשָּׁה” שֶׁהִיא מַכַּת עָרב גַּם חָסֵר וָא”ו.

“וְחָסֵר מִן הַתְּשִׁיעִי שִׁשָּׁה”, שֶׁהִיא מַכַּת חֹשֶׁךְ גַּם כֵּן חָסֵר וָא”ו.

וּמַה שֶּׁאָמַר “כַּכָּתוּב”, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל.

וְזֶהוּ סוֹד “אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִצְרַיִם”, מְכֻוָּן מַמָּשׁ שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם. הַמְמֻנִּים בְּאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְקִיעִים:

אֶחָד נִקְרָא שרע,

וְאֶחָד נִקְרָא תמוך,

וְאֶחָד נִקְרָא בישהא.

גַּם בָּזֶה יֵשׁ סוֹד גָּדוֹל וְנִפְלָא, אֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַחֲנוֹת שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם כָּאָמוּר, שֶׁמְּמֻנִּים בְּאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה, אָמַר לָנוּ הַכָּתוּב סוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא, וְתִקֵּן הַמַּגִּיד כְּמוֹ שֶׁשָּׁנָה “אֵלּוּ עשר מכות שהביא” שֶׁבְּאֵלּוּ שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת נִרְמָזִים הַשְּׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, כְּמִנְיַן עֶשֶׂר מַכּוֹת:

דְּהַיְנוּ עש”ר אוֹתִיּוֹת שרע,

מכו”ת אוֹתִיּוֹת תמוך,

שהבי”א אוֹתִיּוֹת בישהא,

רֶמֶז לְאֵלּוּ שְׁלֹשָׁה רְקִיעִים שֶׁל טֻמְאָה שֶׁבָּהֶם יֵשׁ מְמֻנִּים כְּמִנְיַן שְׁלֹשָׁה אֲלָפִים וּמָאתַיִם וּשְׁמוֹנִים מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מַמָּשׁ, כְּמִנְיַן עֶשֶׂר מַכּוֹת דָּם צְפַרְדֵּעַ וְכוּ’, וְהֵם שֶׁהִכּוּ אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, כִּי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מְמֻנִּים לְהַכּוֹת אֶת הָרְשָׁעִים לְטַהֲרָם מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם כָּאָמוּר. וְעַל יָדָן הִכָּה אֶת פַּרְעֹה וְאֶת הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם מִנְיַן עֶשֶׂר מַכּוֹת אֵלּוּ, וְהוּא פֶּלֶא גָּדוֹל.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: “וַעֲלֵיהֶם הַשַֹּר דלפקט”, כַּוָּנָתוֹ הוּא שֶׁשֵּׁם זֶה שָׁרְשׁוֹ יוֹצֵא מִמִּלַּת הַמִּצְרִים, וְהַיְנוּ: שֶׁשְּׁלֹשָׁה רְקִיעִים הֵם: עש”ר מכו”ת שהבי”א וּכְפֵרוּשׁ הַגָּאוֹן, וְנִמְשַׁךְ עַל הַמִּצְרִים שֶׁהוּא שֵׁם דלפקט בָּאוֹתִיּוֹת הַקּוֹדְמוֹת לְאוֹתִיּוֹת הַמִּצְרִים, והמ”ם אַחֲרוֹנָה הִיא מ”ם הָרִבּוּי וְאֵינָהּ מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וְרָמַז לָזֶה הַמַּגִּיד בַּמַּאֲמָר: “אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם”, כְּלוֹמַר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם קוֹדְמוֹת עַל אוֹתִיּוֹת הַמִּצְרִים.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: “וַעֲלֵיהֶם וְעַל כֻּלָּם הַשַֹּר הַנִּקְרָא תקא, כַּוָּנָתוֹ, כִּי רָאשֵׁי תֵיבוֹת שֶׁל אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת, דצ”ך עד”ש באח”ב, בְּגִימַטְרִיָּא תקא, כְּמִנְיַן הַשַֹּר מַמָּשׁ, וּכְמִנְיַן אשר, וְזֶהוּ סוֹד כַּוָּנַת הַכָּתוּב בְּסֵדֶר בֹּא: “וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אשר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם”, אשר דַּיְקָא, שֶׁהוּא כְּמִסְפַּר תקא, וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַרְבֵּה פְּסוּקִים אֶלֶף, שֶׁמּוֹרִים עַל זֶה לְסוֹד אשר, כְּמִנְיַן רָאשֵׁי תֵיבוֹת שֶׁל עֶשֶׂר מַכּוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְיֵשׁ לָנוּ בָּזֶה סוֹדוֹת נִפְלָאִים. וּכְבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר.

וּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זַ”ל: “הַשֵּׁם שפו שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, וְהַשֵּׁם אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת. וְהַשֵּׁם תקל אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת. וְהַשֵּׁם אשצה אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת”.

כַּוָּנָתוֹ לְסוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא: פְּלֻגְתָּא דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי עֲקִיבָא הַמֻּזְכָּר בַּהַגָּדָה. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר מִנַּיִן, וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִנַּיִן, וְרִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִנַּיִן,

וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: וְהַשֵּׁם שפ”ו אָמַר וְהִכָּה אוֹתָם בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, רֶמֶז לְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. כִּי רִבִּ”י יוֹסֵ”י הַגָּלִילִ”י בְּגִימַטְרִיָּא שפו,

וּמַה שֶּׁכָּתַב שֶׁבּוֹ אָחַז דָּוִד בֶּן יִשַׁי, רָמַז גַּם כֵּן, דָּוִ”ד בֶּ”ן יִשַׁ”י גִּימַטְרִיָּא שֵׁם שפו, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם דַּוְקָא בָּא דָּוִד בֶּן יִשַׁי.

וְרָמַז גַּם כֵּן מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר סוֹדִי רָזָא, שֶׁרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי נִצּוֹץ דָּוִד בֶּן יִשַׁי. וְזֶה הַשֵּׁם הִכָּה אוֹתָם. וּמִצַּד הַשֵּׁם תקל לָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת, רָמַז לְסוֹד רִבִּ”י אֱלִיעֶזֶ”ר בְּגִימַטְרִיָּא תקל, וְהַיְנוּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דַּוְקָא, שֶׁהוּא שֵׁם תקל, לָקוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם אַרְבָּעִים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הַשֵּׁם אשצה לָקוּ בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת, רָמַז לְסוֹד רִבִּ”י עֲקִיבָ”א, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא אשצ”ה עִם הַכּוֹלֵל, שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה אָמַר שֶׁיֻּכּוּ הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

הֲרֵי מְרֻמָּזִים אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת שפ”ו תק”ל אשצ”ה בְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה תַּנָּאִים.

רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי בְּגִימַטְרִיָּא שפ”ו, רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּגִימַטְרִיָּא תק”ל, רִבִּ”י עֲקִיבָ”א בְּגִימַטְרִיָּא אשצ”ה, וְהוּא סוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא. רָזָא דְרָזִין. סִתְרָא דְּסִתְרִין. הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְמַעֲלַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן.

וּמַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָאֲרִ”י זַ”ל: בְּמַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכֶּה, בּוֹ מְרַפֵּא הַגָּלוּת, מַה פָּשְׁעוּ מֶה חָטְאוּ אֲבוֹתֵינוּ וְכוּ, כַּוָּנָתוֹ: בְּאֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵם דצ”ך עד”ש באח”ב, נִרְמָזִים בְּאֵלּוּ אוֹתִיּוֹת סוֹד וְטַעַם יְרִידַת אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעֲלַת כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ.

וְהִנֵּה בְּאֵלּוּ הַמַּכּוֹת הִכָּה אוֹתָם, וַיְרַפֵּא אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִכָּה בָּהֶם מַכָּה רַבָּה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא, וּמִן הַמַּכָּה עַצְמָהּ בָּאָה רְפוּאָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁגְּאָלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי.

וּמַה שֶּׁכָּתַב: “מַה פָּשְׁעוּ” וְכוּ’, רוֹצֶה לוֹמַר: בְּאֵלּוּ הַמַּכּוֹת נִרְמַז הַחֵטְא שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁגָּרַם יְרִידַת מִצְרַיִם. וְיֵשׁ לָנוּ סוֹד נִפְלָא וְנוֹרָא לְתָרֵץ קֻשְׁיָא זוֹ מַה שֶּׁהִקְשׁוּ מַעֲלַת כְּבוֹד תּוֹרָתָם עָלַי, אֲבָל גַּם זֶה נִיחָא כַּאֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְמַעֲלָתָם, נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה.

וּמַה שֶּׁכָּתַב הָאֲרִ”י זַ”ל: שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּאַל אוֹתָנוּ בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ דע”ב צד”א כשח”ב, כַּוָּנָתוֹ כִּי הָאוֹתִיּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל דצ”ך עד”ש באח”ב הֵם דע”ב, וְהָאוֹתִיּוֹת שְׁנִיּוֹת הֵם צד”א, וְהָאוֹתִיּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵם כשח”ב, וְנִרְמָזִים בְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה שְׁמוֹת הָרְפוּאָה שֶׁרִפָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁגָּאַל אוֹתָנוּ בָּהֶם, הֲרֵי בְּאוֹתָן הַמַּכּוֹת שֶׁהֻכּוּ בָּהֶם הַמִּצְרִיִּים, נִרְמָזִים הַגְּאֻלָּה וְהָרְפוּאָה לְיִשְׂרָאֵל.

וִיהֵא רַעֲוָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּרְאֵנוּ בִּיאַת מְשִׁיחֵנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, עִם הַמַּלְאָכִים הַשַּׁיָּכִים לַגְּאֻלָּה, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, אָמֵן נֶצַח סֶלָה.

*לעילוי נשמת כל נשמות הקדושים אשר נרצחו במלחמת שמחת תורה הי"ד.*

~~~~~

*ולעילוי נשמת הגה"צ רבי דוד יוסף בר חן זיע"א - רבה של שדרות, והרבנית רות רדואה בר חן ע"ה.*

חיזוק החזית והעורף

אתר לריכוז סיוע וחיזוקים לחזית ולעורף
באתר ריכוז מוקדי תרומת דם, יוזמות תפילה וחיזוק, מקומות אירוח, הפעלות לילדים, ציוד לתושבי הדרום ועוד.
המטרה לעשות סדר בהצפה וריבוי ההודעות ולהנגיש את היוזמות השונות. ניתן לשלוח מידע רלוונטי במייל: yachadil111@gmail.com. לציין תחום ותאריך בדיקת רלוונטיות בכותרת.
 

שנשמע בשורות טובות ישועות ונחמות

בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן, וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:

מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.

עוֹנִין: "אָמֵן" אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ;

וְאֵין עוֹנִין: "אָמֵן" אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ,

עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה.

(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)

לרפואת תמר בת אסתר מלכה

הירושלמי (ברכות ח, ח) מביא: "תנא גוי שבירך את השם עונה אחריו אמן. אמר ר' תנחום אם בירכך גוי ענה אחריו אמן דכתיב (דברים, ז) ברוך תהיה מכל העמים."

הרא"ש (ח, ה) כותב: "אבל אם שמע כל הברכה מוכח מילתא שאין כוונתו לעכו"ם. ירושלמי כותי שבירך השם עונין אחריו אמן לפי שאין דרך הכותי לכוין לעכו"ם כשהזכיר השם".

פוסק הרמ"א (או"ח רטו, ב): "ועונין אמן אחר עובד-כוכבים אם שמע כל הברכה מפיו (הר"י פרק אלו דברים)".

כותב על זה הט"ז: "ועוד נרא' לחלק דבעכו"ם ליכא חיובא אלא שאין איסור לענות אחריו קאמר". לפי דעתי בירושלמי עצמו ומסברא צריך לענות אחרי הגוי אמן. כמו שכשגוי מברך את ישראל מקיימים בזה: 'ברוך תהיה מכל העמים', גם כשגוי מברך את ה' יש קיום של "ויברך כל בשר את שם קדשו לעולם ועד" (תהלים קמה, כא).

לגבי מוסלמים כותב הכף החיים (או"ח רטו, טו): "ואם  שומע הברכה כתיקון ז"ל מפי ישמעאל אעפ"י שאומרה בלשון ערבי עונה אחריו שכוונתו לשי"ת ולא לע"ז כלל. מהריק"ש ז"ל. י"א בהגה"ט:".

לענין נוצרים משמע ברמ"א שאפשר כמזכיר שם אדנות. רק בימינו צריך להיזהר כי נפוץ בין נוצרים מסויימים, במיוחד אוונגליסטים, שם הוי"ה והם מכוונים ליש"ו. נכון שהם בד"כ לצערינו משתמשים בשם ככתבו ולא בכינויו של אדנות, אבל חלק מהם יכוונו ליש"ו גם כשמזכירים שם אדנות, לכן זה תלוי לפי המקרה.

מה שהיה צריך לקרות:

- ב24 שעות הראשונות להוריד כל בניין ובניין בעזה שורה אחרי שורה (אחרי כמה הפצצות כולם אוטומטית מהפחד היו בורחים דרומה).

את כל ההפצצות לעשות עם פצצות "טפשות" ולא הטילים שעולים מיליונים, או עם ארטילריה, כמה שיותר זולה.

- כל האוכלוסיה שברחה למצרים יעברו עם הזמן למדינות אחרות שם יוכלו לעבוד ולהתפרנס, כמו למשל מדינות המפרץ שרוצים שם עובדים, 

אולי אפשר להשאיר כמה עשרות אלפים שבאמת לא יכולים לעבור מכל מיני סיבות. במילא אחוזים עצומים מהם רוצים לעבור משם (חפשו על זה בגוגל).

- ביום השני, אחרי שאין אפילו בניין אחד על תילו, להכניס את כל המגוייסים לפי חלוקת שטחים ולוודא עם אמצעים תרמיים שלא נשאר אף אחד.

- ביום השלישי להציב חיילים בכל הגבול לוודא שאין חזרה של אף אחד

- ביום הרביעי להביא אלפי משאיות לפינוי אבנים ולהתחיל לפנות שורה אחר שורה מצפון לדרום.

- ביום החמישי להתחיל לבנות בניינים חדשים שורה אחר שורה בשיטה הסינית-מודולרית כך שאפשר לבנות בתים אפילו תוך כמה ימים.

- ביום השישי להתחיל ליישב יהודים בשורות הבתים החדשות, שורה אחר שורה.

זה מה שהיה צריך לקרות.

במקום זה - אנחנו כבר 91 שעות אחרי ההתחלה, המומנטום כבר מתחיל להיעלם, הרעשי רקע מתחילים לצוף, ולא נעשה צעד אחד אפילו מכל הצעדים האלו.

מבלי לזלזל בתקיפות האויריות, זה רק קצת יותר ממה שראינו בעבר ושלא שינה שום דבר לטווח הארוך.

הנקודה זה הזמן. ככל שעובר הזמן, כל הספקות, והרעשים, והמדינות וכו' וכו' מתחילות להתעורר ולתקוע מקלות ובעיות קטנות או גדולות מסוגים שונים ומשונים.

ביבי, כמו כל פעם מורח ומורח ומורח ומורח ומורח ומורח (צוק איתן היה 51 יום!!!!!!!!!).

אפילו ביידן אמר עכשיו, ציטוט מווינט - "אם ארה"ב הייתה זו שמותקפת, "התגובה שלנו הייתה מהירה, החלטית ומוחצת". 

ביבי לא מהיר, בטח שלא החלטי וכאמור לא מוחץ בעליל.

זה נראה שרק אם אשכרה ימותו איזה 500,000 או משהו, *אולי* יזוז משהו בתודעה של ביבי, ולמען האמת גם אז אני לא בטוח.

ואת מי רוצים לצרף? את גנץ שבמשמרת שלו היה את צוק איתן ועשה טעויות נוראיות (חיילי גולני, נאום הכלניות ועוד אינספור) ואת אייזנקוט שהרס

את כל התודעה עם אלאור עזריה ועוד. הם מי שינהלו את זה????????

תורמים

"נוכלת הטינדר" הקימה קבוצת תרומות לחיילים

לא לתרום לה יש מספיק קבוצות אחרות