פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 92)

זה צום חובה לא משחקים עם זה 

מקסימום מתעלפים ואז קמים

באמת אסור 

אבל לא לצום בגלל שפעם התעלפת

לא שמעתי על זה מעולם. 

בכל מקרה זה בזמן להגיד שכל מקרה לגופו וכל אחד ידבר עם הרב/ רופא שלו

שמכיר אותו הכי טוב 

לא פוסקים הלכה דרך הפורום 

(בגדול ובלי לפסוק ספציפית: *סכנה* צריך כדי להתיר ביום הכיפורים שהוא דאוריתא. תשעה באב יותר קל ומתירים גם כשזה חולי שאין בו סכנה).

אולי מי שמגיע למצב כזה כבר יכול לאכול מצד חולי... לא יודע

אני אשתדל לזכור את הכלל הזה 

לא מאחלת לאף אחד מה שהרגשתי..

אחרי הקאה המערכת נרגעה.ב"ה

אני שונאת להקיא

חיבוק !♥

כל המושג שיעורין ביום כיפור דווקא, הוא למי שיש סכנת נפשות מהצום, כיוון שזה דאורייתא - מעדיפים איסור קל מאיסור חמור ולכן במידת האפשר לאכול פחות משיעור חיוב (למרות שחיוב באמת, הוא רק למזיד ובוודאי לא למי שמטעמי סכנת נפשות צריך לאכול).

בתשעה באב שהוא מדרבנן, לא צריך שתהיה סכנת נפשות, מספיק מחלה שאינה מסוכנת כדי לפטור מהצום - ואז החולה פטור לגמרי (רק לא ראוי שיחגוג, אלא יאכל אוכל פשוט).

מי שבאמת חוששת מהתעלפות (אמיתית) - שתשאל רב, סביר מאוד שיתיר לה לא לצום בצומות דרבנן.

אני יכולה לומר על עצמי, שקשה לי שטוב לי. אני לא תמיד מרגישה שראויה לקבל טוב. וזו בעיה.

צריך להילחם בזה. אין מה לעשות. להפנים את זה שמגיע לנו שיהיה לנו טוב. מגיע לנו לקבל טוב. לקבל שפע.

יש מצב של אורות בלי כלים- שאין יכולת פיזית/ נפשית לקבל אורות

ויש מצב שאנחנו לא מרגישים שראויים לטוב.

הראשון לדעתי פחות קורה, כי אם נותנים לנו שפע- זה אומר שיש לנו דרך להכיל אותו.

אבל יש מצב שאנחנו מקטינים את הכלים, לא מרגישים שראויים לכל הטוב הזה. מפחדים ממנו. מקטינים את עצמנו.

וזה דורש עבודה עצמית. להכיר במעלות ובערך של עצמי, בזה שמגיע לי טוב, שאני ראויה לטוב.

השפע מגיע. צריך להכין את הכלים- שזה להכין את עצמך, לקבל אותו 

אצלי זה מתבטא שנותנים שפע לפעמים אבל אני לא מצליחה לקבל אותו עד כדי פחד משתק

הציעו לי להיות מנחה בערב ממש מדהים  .. ואמרתי לא

תחושה שלא מגיע לך, שאת לא ראויה?

או פחד מהצלחה? (כשמצליחים מסתכנים בכישלון).

או משהו אחר?

שמחתי לעזור!!

בנוסף למי שכבר רצה, נשארו בערך 4 מקומות

אני יודעת שבדרך כלל תופרות משתמשות בגיר, אבל אולי זה גיר מיוחד.

בסוף זה לא סרגל, זה פעמון

ואז תמדדי כל כמה סנטימטרים לרוחב ותסמני

גיר לא יקר אבל מיוחד לתפירה

מודדים בעזרת סרט מדידה, עדיף מלמעלה (כי לא תמיד החצאית ישרה מלכתחילה.. רק שזה יותר בולט כשזה קצר יותר..)

מודדים בכמה מקומות קרובים את האורך הרצוי, מסמנים בעזרת סיכה ואז משרטטים (אם רוצים) את הקו

צריך מספריים מיוחדות לתפירה, אחרת הגזירה לא תצא חלקה

אבל נכון, זה אפשרי

אגב, זה לא קשור לעלות של המספריים, יש זולות איכותיות ויקרות שלא גוזרות כלום מעבר לדף

@חצילים

@מיפ

@רגש

@חסדי הים

@בנות רבות עלי

@מבולבלת מאדדדד

@אריק מהדרום

@יעל מהדרום

מנסה להעלות שוב

אבל אבוי, הסרטון לא מצליח לעלות והכל ירד לטימיון

ו"לוחם" זה מקצוע, לא משהו שהולכים אליו "בלי כישורים וידע". 

לפי מה שהולך בתקשורת לצערי יש לנו טלוויזיה בבית אז שומעת פה ושם מה מדברים

מפחיד מה שהולך לקרות,נשמע שאנחנו על סף מלחמה

לא מרגיש עליית מדרגה בטירוף?

גם במה שנקרא תקשורת הימנית הכל נשמע מדאיג

😁

ובתשובה לשאלה המקורית - מתברר שמרוקאי. 

אולי זה יקרה מתישהו חלילה, אבל צריך לזכור שהתקשורת אוהבת להפחיד.

בערך ב5 בלילה הוא כתב שאצלו 9 בערב

למה את מתכוונת בד קשיח? חצאיות טיולים אצלי זה דווקא מבד שמתאים למים...

אבל בעיקרון את צודקת

מבד למים זה פשוט לקנות חצאית מבד לייקרה... דק ומתייבש מהר

יש בשאול חצאיות בעיר ובטח גם בבני ברק

ומבד קשיח אני לא יודעת... תתני דוגמא לחצאית?

של חברה שלי שהתחתנה יחסית מאוחר

זה קרה

שהדרך התמשכה לי...

זה דבר קשוח.

לקבל החלטות רק לפי הנתונים שיש לך כרגע, ולדעת שכל שניה הם עלולים להשתנות.

להתחייב למקום עבודה, ולדעת שמי יודע אם עוד חודשיים תישארי באיזור בכלל.

לארוז את עצמך, ולדעת שיש מליון דברים שאת צריכה להיפרד מהם בדרך.

אוף, ממש גלות.

יש טווח.

וכשבמשוואה הזו יש יותר מדי נעלמים, זה כבר לא מעניין, אלא מלחיץ.

ויש כאלה שבוחרים בו רוב הזמן, וגם בעבירות שעליהם יש עונשים קשים.

זאת הבחירה בעצם, לא?

כי אני נורא רעב, והוא יותר בזול?

ונגיד שאחר כך יש לי כאב בטן, ואני מתלונן על זה שזה לא הוגן שיש לי כאב בטן.

אז מה תגיד לי, זה הוגן או לא הוגן?

הוגן, נכון? כי יכולתי לבחור לקחת את התפוח הטוב שקצת יותר יקר, אבל החלטתי ללכת על הזול.

זה בדיוק המשמעות של בחירה חופשית.

מודיעים לך מראש מה יהיו ההשלכות של כל אפשרות, ואחר כך, כשתקבל את מה שמגיע לך - זו תהיה אחריותך הבלעדית - אתה זה שבחר בזה.

אני אחדד את דבריי - בחירה חופשית, אין משמעותה שהאפשרויות לבחור הן שקולות. 

בחירה חופשית משמעותה שהאחריות (ובפרט האחריות המוסרית) על המעשים שלך - רובצת עליך.

ודווקא העובדה שאנחנו יודעים את ההשלכות - זה מגדיל את האחריות שמוטלת עלינו, לא להיפך.

לכן מזיד חמור יותר משוגג. ויש אפילו דינים שבהם יש מושג של שוגג שהוא ידע שהדבר אסור, אבל לא ידע את חומרת העונש.

(למשל ידע שאסור לחלל שבת, אבל לא ידע שמי שעובר על זה עובר על איסור כרת)

את קונטרס הבחירה של הרב דסלר..

בגלל העיקרון שאתה מציג, אלוקים לא נוכח כאן בעולם אלא נסתר. וכמו כן, אנחנו כמעט תמיד לא מצליחים לראות את הרע שברע (מעבר כמובן לידיעה שזה רע).

העובדה שאנשים יודעים שמשהו רע ובכ"ז עושים את זה מצביעה באופן מובהק על כך שאפילו עם הידיעה הזו, אפשרות הבחירה נותרה על כנה.

כל עוד אנחנו בעמדה שמתמודד עם הרע, ואנחנו צריכים לאזור כוחות כדי להתגבר על עצמנו מלעשות משהו רע, מצביע על הבחירה החופשית שקיימת.

אבל איך אומרים? ליצר הרע יש פיאות וזקן והוא יודע הרבה תורה.

לתפוח רקוב אין שום יתרונות. לחטא יש יתרונות, ממשיים ו"סגוליים". ממשיים - ישנה הנאה רגעית (ואולי אפ' מתמשכת קצת), נכון, היא עומדת בניגוד לשכר הנצחי ובאה עם עונש מתישהו, אבל אני מרגיש את ההנאה עכשיו, משא"כ ברוחניות (כל עוד אני לא במדרגה ממש גבוהה). "סגוליים" - מים גנובים ימתקו, יש משהו בנפש שמענג בחציית גבולות, מין צד מרדני שמפיק מזה הנאה, כמו אנדרנלין של אקסטרים.

בבחירה בין רע לטוב יש יתרונות לרע, ולכן זה לא כמו תפוח רקוב שאין לו שום יתרונות אלא נזק גרידא.

למה הוא לא שאל אותי קודם?

למה לברוא לזבובים כנפיים?

אבל למה ה@חצילים???

נגדיר משפט A

משפט A: אם משפט A נכון אז אלקים לא ברא את העולם. 

האשכנזים בטוח לא היו חלק מהתוכנית המקורית..

אפשר היה להרגיע עם העמבה...

ברור שאם היו נעשים שינויים ורפורמות תוך תאום והסכמות רחבות בין המפלגות הגדולות - לא היינו מגיעים לפיצוצים ובאלגאן במדינה.  

אין מחלוקת שנדרשת רפורמה במערכת המשפט.  

כמו צמצום עילת הסבירות.  

גם מנהיגי השמאל מסכימים לכך.  

עצם הרעיון של עירעור על מושג הסבירות הוא הזיה. שופט מחליט ומוציא תחת ידו פסקי דין בראש ובראשונה מכוחה של סבירות, ומתוך אומד וסברא. כבר שמענו את רוטמן מקשקש ש"השמש זרחה בלי עילת הסבירות", שזה קישקוש שמתכתב שלא כראוי עם פרדוקס ראסל. דהיינו שהנקודה איננה מכוח מה זרחה השמש עד הבוקר (עניין פיסיקלי אמפירי גרידא), אלא מכוח מה מדמה האדם בנפשו ובהבנתו שכך תזרח גם מחר.

אילו היה הימין מערער על זכות בתי המשפט לדון במה שמוגדר בחוקי היסוד כ"תכלית ראויה", הייתי מודה ועוזב, וניתן להניח שכמעט כל בר דעת היה מודה ועוזב. אגב, אילו היה בית המשפט מניח לעניין ה"תכלית" ה"ראויה" בתקופת ההתנתקות, ובמקום זאת דן בשאלת הסבירות, ייתכן מאוד שהיה מוציא פסק דין לדחות את כל יישום התכנית והחלטות הממשלה, במידה והיה מוצא זמן לבחון את ההכנות הממשיות ליישובם מחדש של הנלקחים מבתיהם. במקום זאת, הוגשו עתירות טיפשיות שנתנו מקום לשופטים להתערב בשאלת התכלית והאם היא ראויה. ובוודאי שלא דחה בית משפט את הרעיון הראוי והנפלא שיהיה שלום, ושעזה תהיה סינגפור, כפי שהוצג בפני ההרכב. ברור שאף עותר ימני לא היה מעוניין באותה תקופה להכיר כלל באפשרות יישום ממשית של התכנית, כי ההתייחסות היתה מרדנית ובלתי מציאותית. דהיינו או שמשמי מרומים תבוא התערבות גלויה ופלאית למניעת היישום, או שהדיון יצומצם לכלל מתן הזדמנות לממשלה - ולשופטים כמבקרים - לעשות מעשה קנאה גדול כאליהו ופנחס ולבטל החלטת ממשלה וכנסת מכוח אידיאה ולא מפאת טעמים מעשיים, אף שכאלו ניתן היה למצוא, כולל עד רמת התכנית הארכיטקטונית של קראווילות בניצן. אבל השופטים התבקשו לבחון את מה שלא הגיוני ולא סביר "לבחון אובייקטיבית", דהיינו את התכלית. שזה דבר סובייקטיבי בהגדרה, כי לכל אדם כוונות ותכליות שונות - ואפילו מנוגדות - הנראות בעיניו ראויות.

עצם העניין שאין הימין, או הקואליציה הנוכחית, מתמקדים בשאלה המוצדקת של שינוי חוקי יסוד באופן הגון וממוקד, לנושא "התכלית הראויה", ובמקום זאת מושכים אש בעניינים זניחים ולא מהותיים, מחשיד את כל מהלכי החקיקה ככאלו שעניינם הבערת הדיון הציבורי, באופן שתמנע כל שינוי נכון ומוצדק, ולמעשה דווקא תקבע את מצבה הנוכחי של מערכת המשפט ואכיפת החוק.

בגדול, לא חושב שהיו דברים שהיו גורמים לי לתמוך במרי אזרחי.