יש כוכבים,
שצריך להמציא עבורם
שפה חדשה.
האותיות העבריות
הן מתעופפות,
והופכות כפיסת נייר,
בשלג.
(וכי איך ניתן לתאר
עוצמת אהבה).
שפה חדשהחיימשליי
...רחל יהודייה בדם
ועמוק.
אהבתי מאוד,
תמשיכי לכתוב 🙏
תודה יקרה!חיימשליי
מעריכה שאת מגיבה תמיד לכל אחד.
,,אני זמנית כאןאחרונה
עמוק ומעורר הרבה מחשבה.
תודה
קולמוסים שבוריםחלילוש
אַלְפֵי אֲלָפִים שֶׁל קֻלְמוֹסִים
נִשְׁבְּרוּ
נִסּוּ וְלֹא הִצְלִיחוּ
רָצוּ וְכִמְעַט הִתְיָאֲשׁוּ
תָּרִים וּמְחַפְּשִׂים בַּנֵּרוֹת
מְבַקְּשִׁים מָנוֹחַ, מְעַט תְּשׁוּבוֹת
לִשְׁאֵלוֹת נַפְשׁוֹתָם
חֲכָמִים וּנְבוֹנִים
עִם עַם הָאָרֶץ וְהַבּוּרִים
מְנַסִּים לִמְצֹא תְּשׁוּבָה
לִמְצוֹא אֱמֶת וְשָׁלוֹם
הֶסְבֵּר שֶׁיָּבִיא מָזוֹר וְשַׁלְוָה
אַךְ הֵם
כּוֹשְׁלִים וְנִשְׁבָּרִים
חֲסוּמִים בִּגְבוּלוֹתֵיהֶם
* * *
וְאוּלַי הַתְּשׁוּבָה הִיא הַתְּשׁוּבָה
וּתְשׁוּבָה אֵינֶנָּה הַתְּשׁוּבָה
הַמַּרְוֶה לְצִמָּאוֹן אֵינֶנּוּ
כִּי אִם בּוֹ מַמָּשׁ
יפיפהבין הבור למים
הבית האחרון צריך להפוך למנטרה
תודה רבהחלילוש
וואו, חזק ביותר...!!תות"ח!
מילים גבוהות ועדינות שנוגעות משולבות ושזורות עם מסר מדהים...!
אהבתי ממש...
תודה אחיחלילוש
גם התגובה שלך כתובה יפה
אשריך...!תות"ח!אחרונה
מילותיי מתארות את שירך, כך שזה הולם מאוד שהמילים יכתבו טוב ויפה, כיאה לשיר שכזה...
...רחל יהודייה בדם
תודה רבהחלילוש
כיף לשמוע
שִׁיר לְשָׁבוּעַ חָדָשׁאברך שעובד
הָיָה לִי
שָׁבוּעַ טוֹב
זָכִיתִי בּוֹ
קְצָת לֶאֶהוֹב
קְצָת לַחֲשׁוֹב
וּלְהִתְמוֹדֵד
עִם עַצְמִי הַיָשָׁן
וְהַבּוֹדֵד
קְצָת מְעוֹדֵד
וְמַפְחִיד בְּמַקְבִּיל
כִּי הַשָׁבוּע הַבָּא
יִהְיֶה כַּרָגִיל
אוֹתוֹ הַתַּרְגִיל
בּמִשְׁוָואָה שׁוֹנָה
אֶתְּמוֹדֵד שׁוּב
כְּבָרִאשׁוֹנָה
וְהַתְּמוּנָה
נִרְאֶה בְּרִאשׁוֹן
הַאִם תִּהְיֶה
תְּמוּנַת נִיצָחוֹן
...רחל יהודייה בדם
אמן!!!אברך שעובד
א גיטע ווך!צעיר
וכיף לשמוע שהיה לך שבוע טוב.
הלוואי שיהיו לך עוד מלא 🤞
שכוייח!אברך שעובד
והלוואי
יפה מאד!path
נהניתינקדימון
כתוב קצר וקולע, בלי להסתבך במסר ובקצב.
שימוש נהדר במילים יחידניות כדי להתבטא.
נהניתי מאוד.
מתוק!רקלתשוהנ
תודה לכם!!אברך שעובדאחרונה
כמעט חודש לא כתבתי...
עוררתם את התשוקה שוב
ובואיתורם דם
תפשטי את ידיך
הנשואות אל על
הכוספות ומבקשות
טיפת מרגוע
ובואי
הסירי את מרבד העלים
שטווית בלכתך
בדרך זרועה בוץ
וסופות
ובואי
לטפי את שלהבות נשמתך
את מחולות כיסופייך
חוללי שנית
כשתיקה רווית מחשבות
את אש רוח נפשך
הוסיפי לחזות
את אושר מבט עייניך
נשאי שנית
ובואי
הכניסיני תחת כנפייך
כגונן אם על עוברה
לחשי מילות אהבה
בין מפלי האימים
של סערות חיי
ובואי
בין לילה
לאיילת השחר
בין עומק כוסף
לים מרובד
בין כניעה חרישית
לתוך זרועות הלבד
האירי שנית לילותיי
חשפי את אור טוהרך
הנגלה עתה
למול ירח
שותק.
קרדיט תמונה: שמחה אבן-חיים
...רחל יהודייה בדם
זה בוער כזה. מרגישים אש.
תודה רחל.תורם דםאחרונה
שלום עולמים.להיות בשמחה!!!
קר בחוץ.
הוא יושב מכורבל, רועד. מביט למטה, אל החושך ששם, אל הערפל שמכסה את העמק, אל הבתים החשוכים.
נראה העולם כאילו נכנע. כאילו התעייף והכניס עצמו לתרדמת. עייף מלחיות, עייף מלהבין.
נראה העולם כאילו רק צריך בסיס של ביטחון, כאילו רק רוצה להרגיש שעומד הוא על משהו ולא באוויר.
הוא מסתכל על הבתים. שקועים בתוך החושך, מגנים על עצמם מהרוח שמקפיאה את העצמות.
יש ציפורים שמנסות לעוף אבל הרוח סוגרת להם את הכנפיים. הם נכנעות, נכנסות לתוך העץ, מחכות להפוגה של הרוח.
לא יודעות אם ומתי ההפוגה הזאת תבוא.
הוא עוצם את העיניים, נותן לדמעות לזרום. שיוציאו קצת מהכאב החוצה, שיוציאו קצת מהמילים שכליי המציאות מצמצים.
"עיקר האמונה לדעת שהכל שם
אפילו בחורבנו
מפני ששם קדושתה
ורואים
ואינם יודעים שרואים" הוא לוחש,
"מפני ששם קדושתה, ואנחנו רואים ולא יודעים שרואים".
באחד הבתים למטה נדלק אור. יש אנשים שאם יעברו שם ברחוב וישאלו אותם אם יש אור הם יגידו שלא, חשוך בחוץ.
אבל יש אור. והם רואים. לא יודעים שרואים.
אבל האור קיים.
הוא שם.
מפני ששם קדושתה.
הוא נשכב אחורה, מסתכל למעלה.
"אתה שם, אני יודע. ואתה פה, כאן קדושתך.
הכל שלך, הכל לכבודך. אתה זה העניין.
לא מבין. לא צריך להבין. רוצה רק אותך. רק אותך."
הוא הבסיס, הוא החיבור.
"ריבונו של עולם, הריני מקשר את עצמי"
רק להיות מחובר. מי שמחובר למעלה לא נופל למטה.
"אנחנו לוקחים פה את הדברים ברצינות. את החושך, את הכאב.
אותך, הדבר הרציני, אנחנו לוקחים בחלקים, לוקחים לרגעים. לא מבינים. בכלל לא מבינים.
לא מבינים שגם אם לא לוקחים אותך אתה עדיין, וגם אם לוקחים אותך בחלקים אתה הכל".
הבסיס של הכל. אתה הכל.
והעולם.. העולם בנוי על עמודים של אהבה, על ידיים של אמונה.
על ידיים שלא זזו ולא יזוזו לעולם. ידי אהבה ואמונה, אמונה בנקודה הכי מדוייקת, שלא תזוז לעולם. ידי שלום.
"אבל הלב כואב!" הוא נעמד, צועק.
לב כואב לא רוצה הסברים. רק את השקט והבטחון שלו בחזרה.
"תפתח!! תפתח כבר! תראה אותך!"
הוא צורח את הכאב שזורם לו בדם, משתולל את השגעון, בועט את השאלות, בוכה את החושך שאוטם לו את העיניים.
צורח ומשתולל ובועט ובוכה. מטיח את עצמו אחורה, לאדמה.
הוא שוכב שם על הגב, בוכה. הדמעות שוטפות.
ואיתו השמיים בוכים. בוכים ומוחים. מוחים דמעה מעל כל פנים.
מתחתיו האדמה,
איתו אלוקים
והעולם עומד על שלום.
שלום עולמים.
@רק הפעם.
..רק הפעם.
את חכמה.
נכון אמרתי לך שאני הרבה מאוד פעמים מרגישה שאת יותר גדולה מימני?
אז זה.בדיוק זה.
גדולה בגיל וגדולה בהבנה.
את חכמה.
ותודה שאת מתייגת אותי❤
...רחל יהודייה בדם
זה יפהפה נוגע וטהור.
..פשטות.
..ניצוץ.
וואו. תודה לך.
את מדהימה כל פעם מחדש.
תודה❤️להיות בשמחה!!!אחרונה
הַשִׁכְחָה// אברך שעובדאברך שעובד
כָּל הַמִילִים
הַקָשׁוֹת
הַשְׁקָרִים
וְהָאַמִיתּוֹת
שֶׁאָמַרְתְּ
וְהֵטַחְתְּ
אַנִי שָׁכַחְתִּי
בִּנְשִׁיקָה אַחַת
...רחל יהודייה בדם
ועמוק.
אהבתי
תודהאברך שעובד
וואו מהמםאנה.
תודהאברך שעובד
מאוד מאוד יפהקיווע
תודהאברך שעובד
אתה כותב כל כך יפה!!!רקלתשוהנ
תודה רבה!אברך שעובד
פשוט יפה!path
משובח. כל המוסיף הערה - גורענקדימוןאחרונה
תקשורתאברך שעובד
אוּף
הַתִּקְשׁוֹרֶת שֶׁלָנוּ
כְּמוֹ לְהִיכָּנֵס לְמַעֲלִית
עִם הַפֶּלֶאפוֹן
כְּמוֹ לִלְחוֹץ בְּטָעוּת
עַל הַסִירֶנָה בַּמֶגָפוֹן
טָעֲנוֹ בְּחִיטִים
וְהוֹדְתָּה בִּסְמַרְטוּטִים
קֶשֶׁב שֶׁבָּטֵל בְּשִׁישִׁים
שִׂיחָה שֶׁל חֵרְשִׁים
מָה אָמַרְתְּ?
לֹא שָׁמַעְתִּי
הָיִיתִּי עָסוּק
בְּנִיסוּחַ טַעַנָתִי
מָה אָמַרְתָּ?
לֹא הִגִיעַ אֵלַי
פָּגַעְתָּ בִּי
וְנִסְתְּמוּ אָזְנַי
אוּלַי תַּקְשִׁיבִי
אוּלַי תַּקְשִׁיב
אוּף
הַתִּקְשׁוֹרֶת שֶׁלָנוּ
שׁוּב הֵבִיאָה רִיב
...רחל יהודייה בדם
שיהיה טוב ושהתקשורת תהיה כמו צלילים יפים בתוך ים של חלל.
אל תוותר על מה שחשוב
ועל מי שחשוב לך. גם אם קשה לפעמים.
אם משהו חשוב לך לך עליו עד הסוף
רק טוב. נגע בי.
מענייןנקדימוןאחרונה
השילוב של שפה דיבורית ומושגים ישנים היא קצת מוזרה אבל עובדת לא רע.
מבחינת חריזה, יש מקום להלימה גבוהה יותר של משקלי המילים: פלאפון-מגפון, שמעתי-טענתי: המלרע מלעיל לא עובד טוב, וההברה הפתוחה סגורה קצת לא משוייפת.
חוץ מזה, ממש טוב. בסך הכל מעולה
...רחל יהודייה בדם
עפים הפרפרים
והכוכבים נעלמים להם
עם הלילה,
ואיך בשנייה אחת
נחבא לו הקסם
ואז
מתגלה לו היופי הגדול מכל
...
החיים.
🔹
אהבתי!שירה 333
חזק, מנחם ומרגש!
תודה רבהרחל יהודייה בדם
מהמםאני ועצמי:)
תודה רבהרחל יהודייה בדם
מדהים ביופיוחלילוש
וואי תודה רבהרחל יהודייה בדם
קסום!path
תודה 🙏רחל יהודייה בדםאחרונה
...רחל יהודייה בדם
עַל מָוֶת, עַל עֲרָפֶל
סָמִיךְ, וּמְתַעְתֵּעַ
עַל טִשְׁטוּשׁ ,אוֹפוֹרְיָה
הַשְׁמַעְתֶּם עַל עֵרוֹם,
עַל צַלָּקוֹת
מְעֻטָּרוֹת , מְשֻׂרְטָטוֹת
בִּפְנֵי חַיָּה עַזַּת פָּנִים
עֲרָפֶל, טִשְׁטוּשׁ
מַסֵּכוֹת,
שֶׁל חוֹל, מִתְפּוֹרֵר.
🔹
מהמםםםשמש בחורף
אהבתי ממש!
כתיבה מהממת!!
תודה לך..רחל יהודייה בדם
..ילדה של אבא
וואו..
זה מרגש ומצמרר
הרבה זמן לא הייתי פה
ופתאום קראתי את זה,
נגע בי ממש..
הכתיבה שלך פשוט פלא.
תודה רבה לךרחל יהודייה בדם
וואו, אין מיליםpath
תודה רבהרחל יהודייה בדםאחרונה
הייתימשועמם...
הייתי ציפור תלויה בין אדמה לשמים
תלויה בין אדם לאדמה
תלויה בין שָׁם לשמיים
הייתי ציפור שצייצה חרישית בוקר בוקר
ציוץ אחד יחידי
ציוץ אחד יחידי וקבוע בכל פעם שהשמש גילתה עצמה ממחבואה,
הייתי ציפור דורסת
נוסו לכם נחשים לטאות ושאר בריות נחותות הרומסות על הארץ
נוסו מטפריי העזים
נוסו ממסרקות הברזל שבקצה רגלי השברירית
רגלי שאחר צהריים אחד מעדה ונתפסה במלכודת ציידים
נתפסה ונשאה עמה גם את גופי כנפיי ומקורי אל עבר תהומי השֶׁמָּא.
הייתי ציפור שהקריב עני שבישראל לחטאת
ציפור שמלק הכהן בבוהן ידו הימנית
שֶׁהֻזָּה דמה על ארבע קרנות המזבח
הייתי ציפור שהוקטרה איברים איברים אצל המזבח החיצון
כי אַל לציפורים ובהמות להכנס אל הקודש פנימה
הייתי ציפור
העודי?
...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה ממש מעניין. עמוק . ויפה.
אהבתי ממש.
היי אני פצלש\ית ואני צריך\כה עידודנפש סוערת
כתבתי פה פעם הרבה
ובפתאומיות ירד לי הבטחון העצמי
והפסקתי לכתוב בכלל כבר בערך יותר מחצי שנה שלא כתבתי כלום!
ובא לי לחזור לכתוב אבל אני לא מרגיש\ה שיש לי את הכוח
אשמח לעצות איך לחזור לכתוב
...רחל יהודייה בדם
זה קרה סתם כך? לא היה טריגר?
הייבין הבור למים
לא להיבהל (:
גם חצי שנה זה עובר..
אני מאמינה שהביטחון קשור בשיתוף דווקא.. מה שדי הגיוני שקשה... גם אני מתקשה לשתף לפעמים בשירים וקטעים מסוימים
אבל זה לא קשור לעניין הכתיבה עצמה
אני בדעה שכתיבה זה שריר כמו כל דבר אחר.. צריך לפתח אותו
אז להתחיל לכתוב לאט בהדרגה
בלי דרישות, כל טקסט מתקבל וטוב וכל שיר נפלא מעצם היותו

עם הזמן זה ישתפר ואם כתבת כבר פעם אז אפילו בקלות..
אחכ לשתף בשיר שטוב לדעתך, יכול להביא רק סיפוק
קיצור (:
חפרתי
בהצלחות וזה
היינקדימון
לי יצא שכתבתי שיר אחד או שניים בשנה שלימה, אבל מה שיצא היה יפה וכיף ובהחלט נכנס למחברת השירים.
אם בכל זאת את ממש רוצה לכתוב, ויהי מה,
אז אני יכול להמליץ על ספר שנקרא ׳עצם הכתיבה׳ (יש בספריה הדיגיטלית ישראלית) והוא די מוליך אדם במסלול הכתיבה. רעיונות, השראות, טיפים לחסימות, ספר קליל וממש מרתק. בלעתי אותו.
אני אישית רואה בשירה משהו שלא טוב ללחוץ אותו, אלא אם כן את בדרך לבסס בזה קריירה, אבל בכל מקרה אני ממליץ על הספר דלעיל.
בהצלחה
תקשיבי...תות"ח!אחרונה
אגיד לך משהו מחיי האישיים...
אני אישית תמיד אהבתי לקרוא וכו'...בזמן שכל המשפחה שלי (גם ההורים שלי לא קוראים כזה הרבה...).
אבל הכישרון בכתיבה שלי לא בא לידי ביטוי ולא גיליתי אותו עד גיל מאוחר...
רק בכיתה י', כשעשיתי איזו עבודה בספרות (הערכה חלופית...) והיה צריך לעשות תוצר, העדפתי במקום להשקיע זמן בלעשות סרטון או משהו בסגנון לעשות שיר מולחן, וזה בדיוק מה שעשיתי, כתבתי שיר מולחן על הספר "בואי הרוח" וזה היה ממש יפיפה. אחרי שכתבתי את השיר הרגשתי הרגשה מה זו טובה, ולמרות שבדר"כ לא שיתפתי כ"כ (הייתי בן כזה עד גיל ממש מאוחר...דוג': *אני חוזר מהת"ת* אמא: "איך היה בבית ספר, תות"ח? אני: ב"ה בסדר...אמא: היה משהו מיוחד? משהו חדש? אני: לא. דוג' שקרתה פעם בחודש וחצי: *כל ההתחלה* אמא: היה משהו מיוחד? משהו חדש? אני: אה, כן, המורה הראה לנו סרט/היה לנו אירוע הפנינג. בקיצור, לא שיתפתי בדיוק...אחרי זה למדתי לשתף, אבל את ההורים שלי עדיין לא מספיק, משהו מהגיל הזה עדיין נשאר, מקווה לשחרר בקרוב...), את זה ראיתי לנכון לשתף, אז שיתפתי את ההורים שלי, את דודותיי, והם נתנו תגובות ופידבקים, אבל למרות זאת זה עדיין נשכח והמשכתי. שנה לאחר מכן השמינית שלי הוציאו עלון והם ביקשו מאנשים לכתוב ברשו"ת הדיבור, הרבה פעמים היה חסר להם טקסט להכניס ברשו"ת הדיבור, אז בעלון 16 בערך פתאום אמרתי לעצמי: "רגע, אולי אכתוב לשם? בוא נראה..." אז התחלתי לכתוב מלא שירים וכאלו, וגיליתי כשרון מדהים בזה...אחרי זה, שהשמיניסטים הלכו ונגמרה רשו"ת הדיבור לעלון, כתבתי קצת, אך הייתה לי תקופת יובש רצינית, עד שהתחלתי עוד פעם לכתוב, והפעם עם עצמאות וביטחון עצמי הרבה יותר גבוה, וגיליתי את הכישרון שלי לא רק בשירים, אלא בכתיבה באופן כללי והפעם אני בטוח שאפתח את הכישרון הזה הרבה יותר.
בקיצור, זה הרבה פעמים פסיכולוגי ותלוי בפידבקים, בטוח שיש לך כישרון, את רק צריכה להשתחרר מהפחד שלך ולדעת "שיש לך את זה" ולתת בראש...! ומקסימום, תראי מתגובות איך להשתפר ואיך להיות יותר טובה, אך בגלל ביקורת של תיקון לא מפספסים את הכישרון שלך, חבל...
אשרייך ובהצלחה רבה...!
מחכים שתמשיכי לכתוב...
אתגר שבועי - מכינים שיר להלחנה.חותם-צורי
בתקליט? בגרמופון?
אותו הדבר בדיוק.
השבוע אנחנו לוקחים קטע שלכם, ועושים אותו למוכן להלחנה.
השתמשו בפעולות האלה,
לפי סדר ההופעה שלהם,
וכשאתם משתפים אותנו,
העלו את הקטע הגולמי יחד עם התוצר הסופי, שנוכל ללמוד אחד מהשני.
אז אלה הצעדים:
א. בחרו את הקטע שיהיה הפזמון,
המשפט שהוא חוד החנית של השיר. שכשאומרים אותו אומרים את כל השיר. בודדו אותו
חלקו את שאר הקטעים לבתים.
הציבו את הפזמון ביניהם.
ב. הוסיפו בית במידת הצורך כך שהמבנה יהיה
שני בתים
פזמון,
בית,
פזמון
ג. השוו שורות.
הוסיפו מילים לשורה קצרה, צמצמו שורה ארוכה,
כך שהמשקל יהיה זהה משורה לשורה.
ד. עשו את קצות השורה לחרוזים. לא בכח, בעדינות. חשבו אם עולה לכם סיום למשפט שלא מזיק למשמעות, אולי אפילו מחדד אותה, תנו ל'מוזיקה של המשפט' להתנגן בראש, ולחיפוש אחר החריזה לפתוח רעיונות למסרים חדשים.
אם עולה לכם חרוז לא משויף עד הסוף, זה גם בסדר.
בעיני החרוזים הם שניים בחשיבותם למסר.
(כך גם במוזיקה הפופולרית היום)
בהצלחה!
אחד השירים שיעלה בגורל, יולחן ויוקלט באולפן ביתי.חותם-צורי
דיי שווה! ננסה.. אחלה אתגרעפה
עדיין רלוונטי?אני הנני כאינני
פשששש כל הכבוד על האתגר!אני הנני כאינני
באמת נקודה חשובה שיכולה לקדם הרבה! חבר'ה! מומלץ לנסות!
וואו, ממש יפה...!!תות"ח!
אני בכל מקרה תכננתי לכתוב שיר להלחנה, אבל יש לי כבר אולפן, אך אם יהיה בחינם לא יזיק...
סתם, בקיצור, יפה מאוד על המיזם...
!!
יישר כוח...!!
כמה אתה לוקח לשעה?נקומה נא
זה לא שלי, זה של חבר שלי...תות"ח!
אני יכול לשאול אותו אם את רוצה...
כתבתי אותו לפני חודש בערך.נקומה נא
מאוד יפהנקדימוןאחרונה
אמממ...אני הנני כאינני
@בין הבור למים, אני מחייב אותך לכתוב תגובה לאתגר הזה...
חח, אנסה בעזרת ה׳בין הבור למים
למה בעצם שלא אחייב אותך בחזרה?
ומה הדד ליין?
את יכולה לנסות.אני הנני כאינני
ודד לין - אני לא יודע, ניסיתי לברר ולא אמרו.
הבית האחרון נכתב כבדיחה מוזמנים להתעלם ממנו...ילד טבע
מעוור
מסדק חלון מפציע
רסס טל
שמוטל
בקרן זווית מעדכן
יום חדש
מקודש
עבורך עומד בפתח
אהבה
נכזבה
עוד בקצה הרחוב מחכה
הוד עמום
צל ימי הזוהר
צליל של כלום
שפתאום ברגע נפסק
לו מולי
בחשאי הייתה עוברת
את כולי
הייתי נותן לה חינם
תחנה
ישנה
בה חיוך עדין הניחה
זר ורדים
אבודים
שנשבו וטבעו בקסמה
הוד עמום
צל ימי הזוהר
צליל של כלום
שפתאום ברגע נפסק
לו מולי
בחשאי הייתה עוברת
את כולי
הייתי נותן לה חינם
{
צר היה
בשנייה
שראיתי את פניה
כה יפות
אסופות
עטופות בתכריך של מצווה
}
בבקשה:מזמור לאל ידי
עכשיו חזק חזק
תלחש שאתה אוהב
שאני כבר לא לבד
ובחוץ הגשם
עוד יורד בלי הפוגה
אתה נושם אותי לאט
מחפש קצת מנוחה
לפעמים צוחק
לפעמים בוכה בלי קול
כשהעננים שבים
להיות או כבר לחדול
מישהו חיכה לחושך
מישהו חיכה לאור
כשחיים בתוך החושך
אי אפשר כבר לחזור
מישהו בוכה בלילה
מישהו רועד מקור
כשהפחד שוב דופק
נעלם גם הדמיון
ואיך אפשר לברוח
שהחושך כה בוער
והפיתוי עמוק בלילה
ובשקט שוב חוזר
על ימים ללא לילות
על שתיקות מלאות צרחה
עלי וגם עלייך
על כאב הנשמה
מישהו חיכה לאושר
מישהו חיכה לאור
כשחיים בתוך החושך
אי אפשר כבר לחזור
ואת לוחשת-בוא אלי
תהיה קצת אמיתי
תעצור את המרדף הזה
תדבר קצת גם איתי
ושבענינו נמוג האור
את צוחקת אל החושך
שני ילדים בתוך מדבר
עייפים כבר מהצורך
אל הבדידות האפלה
אל הים והדמעות
שנינו שוב סוף סוף ביחד
מול הים והשתיקות.
אהבת עולםשירה 333
השיר נכתב מביטויים בשיר השירים בעקבות דברים שלמדתי במחשבת של שיר השירים והמשמעות האליגורית שלו- האהבה בין עמ"י לקב"ה
ועל זה שרק רבי עקיבא שידע מהי אהבת אמיתית בכל המובנים של האהבה- אהב את הקב"ה עד כדי כך שהיה מתאווה למסור את נפשו על קידוש ה' ושהגיע ל"ואהבת את ה' אלוקיך...בכל נפשך" אפילו נוטל את נפשך אמר מתי יבוא לידי ואקיימנה ובסוף מאהבה זו לא פחד ללמד תורה למרות הגזירה ומסר נפשו על קידוש ה' תוך שהוא אומר שמע ישראל וגם אהב מאוד את עמ"י (ואהבת לרעך כמוך ...זה כלל גדול בתורה) וגם את אשתו רחל
ולכן הוא היה ראוי לומר "שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים" כי הוא היה מסוגל להבין את העומק והגובה והרוחב של הביטויים האלה
אהבת עולם
אבקשה את שאהבה נפשי
ביקשתיו ולא מצאתיו
גן פורח כרמו
גן נעול, מעיין חתום
מעין גנים
באר מים חיים
מים רבים
לא יכבו את האהבה
ונהרות לא ישטפוה
אחזוני השומרים
הרחיקוני, היכוני
שחולת אהבה אני
ואני כשושנה בין החוחים
שושנת העמקים
יפוח היום ונסו הצללים
בכרמים מחבלים שועלים
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים
עד שמצאתי את שאהבה נפשי
אחזתיו ולא ארפנו
משכני אחריך
שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך
ואהבת את ה' אלוקיך
בכל לבבך ובכל נפשך
אפילו נוטל את נפשך
כי עזה כמוות אהבה
ורשפיה רשפי אש
שלהבתי-ה
....רחל יהודייה בדם
שורט וטהור. ממש עולם אחר.
תודה רבה!
שירה 333
וואו, יפה מאוד...
תות"ח!
כ"כ הרבה שיבוצים, אני אוהב את זה...
רק אשמח אם תעשי יותר חריזה, לי לפחות זה היה הרבה יותר זורם לקרוא אם היית עושה לאורך כל השיר חריזה...
אבל יפה מאוד...!!
תודה ששיתפת אותנו...
וגם אהבתי את ההקדמה, זה נתן מבט אחר על השיר....
תודה רבה
שירה 333
צודק, גם אני חשבתי לעשות יותר חריזה אבל החלטתי לא לכתוב ממש מילים משלי רק לקחת מילים ומשפטים משיר השירים ועוד כמה מקומות ולחבר אותם לשיר עם שינויים קטנים ממש אז היה קשה לחרוז...אולי אנסה באמת לשפצ'ר ולעשות יותר חרוזים , אבל לא נורא 
טוב, ניסיתי לשנות, מקווה שיצא טוב
שירה 333
פשוט פחות העדפתי לעשות הרבה שינוים משלי כי זה הרגיש לי שזה קצת מנמיך את הביטויים משיר השירים אבל הבנתי שממילא אני משנה מהמקור אז מה זה משנה אם אני עוד קצת אשנה?...אם לא הבנת מה אני רוצה אז לא משנה 
ותודה רבה על ההערה! זו חלק מהמטרה של הפרסום כאן לקבל הערות בונות
אבקשה את שאהבה נפשי
ביקשתיו ולא מצאתיו
סובבתי בשווקים וברחובות
כמעט שראיתיו
דגול מרבבה
ודגלו עלי אהבה
גן פורח כרמו
אך איה מקומו
גן נעול, מעיין חתום
מעין גנים
באר מים חיים
סובבים סביב נוטרים
אחזוני השומרים
הרחיקוני, היכוני
שחולת אהבה אני
ואני כשושנה בין החוחים
שושנת העמקים
קול דודי הנה זה בא, עולה מן המרחקים
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים
יפוח היום ונסו הצללים
בכרמים מחבלים שועלים
עד שמצאתי את שאהבה נפשי
אחזתיו ולא ארפנו
אליו צמאה נפשי
איכה אעזבנו
הראיני מקום כבודך
משכני אחריך
שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך
ואהבת את ה' אלוקיך
בכל לבבך ובכל נפשך
אפילו נוטל את נפשך
כי עזה כמוות אהבה
גם מים רבים לא יכבוה
נהרות לא ישטפוה
ורשפיה רשפי אש
שלהבתי-ה
וואו, יפה מאוד...
!!תות"ח!
כן, הבנתי מה רצית, וכן, תכל'ס צודקת...
וואו, חזק, עכשיו זה מושלם...!!
אהבתי מאוד...
תודה רבה, ממש התחברתי...
ואגב, בזמן האחרון התחלתי ממש לאהוב את השיר "אהבת עולם" של אודי דוידי, כך שהשיר עוד יותר יצא חזק בשבילי....(תמיד אהבתי את השיר הזה, פשוט בזמן האחרון כזה "נדלקתי" עליו...)
תודה רבה
שירה 333
מעולה
לא שחשבתי שלא תבין פשוט הייתי חייבת להוסיף עוד משנה 
שמחה שהתחברת!
יוו איזה שיר ישן! אוהבת מאוד את השיר הזה, ויש לי אחות קטנה שמה זה נדלקה עליו פעם כשהיא הייתה עוד יותר קטנה ואז שמענו את השיר הזה מיליון פעם והיא שרה אותו בקול המתוקי שלה בכזה להט וזה היה פשוט חמודדד!
....תות"ח!
תודה לך...

כן, אבל שיר טוב...
והעליתי אותו מהאוב בזמן האחרון...
וואו, מגניב...
הלוואי שאחיות הקטנות שלי יכירו רק שירים כאלו...
...שירה 333
בשמחה
מסכימה איתך, שיר יפה ממש! חחח אין כמו להעלות שירים נושנים מהאוב...
לומר את האמת?...לצערי אני לא בטוחה שהאחיות הקטנות והמתוקות שלי מכירות רק שירים כאלו.....
בעצם אני יודעת שלא...
די מקפידים אצלנו ששירים לא מתאימים לא יושמעו אבל לצערינו אי אפשר ממש לשמור על "סטריליות"...
אם לא מהדלת הקדמית זה נכנס הדלת האחורית...
...תות"ח!
כן, ממש...
הפלייליסט שלי מכיל הרבה שירים כאלו...
אה, אוי...
באסה ממש...
זה כ"כ מעצבן שדווקא ילדים קטנים, תמימים וטהורים נחשפים לתרבות המערב...
אבל לפחות יש חינוך שמונע מהם להיחשף לזה בצורה הרסנית ונותן להם תורה אמיתית שמשכיחה מהם אותה ונותנת להם משהו אמיתי ונכון וטהור ולא משהו מזוייף...
ולפחות בעיקר מה שהם לומדים ומשפיע עליהם אלו ההורים והמשפחה, החברים קצת, ולכן אם התרבות בבית תרבות טובה אז הם חשופים לתרבות טובה ועשירה, תרבות יהודית אמיתית, זכה, טהורה ונכונה.
שנזכה...!!
מעולהנקדימוןאחרונה
הליקוט מהפסוקים יפה וטוב, והעריכה מקסימה,
אבל לדעתי אם היית מסגננת קצת אחרת כל ציטוט (הופכת סדר מילים, מפסקת אחרת, מחליפה בנרדפות, משבצת יחד שניים שונים וכו) זה היה מקבל יותר רווח של קריאה חדשה.
בכל מקרה, שיר מצויין
אדמהשירה 333
וזה בהשראת החומר בבראשית..
ככה זה שכל דבר כמעט אני רגילה לפרוק בכתיבה, גם את החומר לבגרויות
אל האדמה תשוב, מהאדמה באת
אל תזוח עליך דעתך, זכור למה נוצרת
אל תשכח, בשבילך נברא העולם
הלא יחידי נבראת, ויקרא שמך אדם
ולא הכל כל כך פשוט מאז שיש טוב ורע,
לא הכל בידיך אבל יש לך זכות בחירה
והאדמה החומה כבר לא מושלמת, היא צריכה עיבוד
אל תלך בין אינספור שביליה לאיבוד
אדם לעמל יולד
נוצר יחידי, יקבר לבד
ואלוקים שואל אייכה
התזכור מאיפה באת ולאן אתה הולך?
זכור שיתוש קדמך
והאדמה הרחומה שעליה אתה דורך
כשיגיע יומך
עוד תאסף אליה
עוד תהיה מתחתיה
וביינתים מה לך לרדוף אחרי ההבל,
רק שב עליה ואחוז ברגביה
סור מרע ועשה טוב
כל עוד פועם ליבך
ויש בך דעת לחשוב
יפה מאודנקדימון
המשקל והקצב של המשפטים רוב הזמן זורם נהדר. בקטע הזה הייתי נהנה יותר אם הכל היה מוקפד מהבחינה הזו.
מעולה
תודה רבה!😊שירה 333
גרמת לי לשים לב שגם בעוד שירים שלי יש לי בעיה עם זה...חשוב...אשתדל להבא לשים לב לנקודה הזו שאני כותבת
👍🏻 פשוט אני כותבת מהר כי הכל 'נשפך' כזה ואז לפעמים מבחינת המבנה זה לא יוצא מסודר...רחל יהודייה בדם
אהבתי מאוד
תודה רבה ותודה שאת תמיד משתדלת להגיב❤אלופה!שירה 333
וואו, יפה ביותר...!!תות"ח!
די, אני כ"כ אוהב את השירים האלו עם המסרים המשובצים מהמקרא, אני בעצמי גם משתדל לכתוב שירים כאלו....
וואו, תודה רבה על זה...!!
ויפה שככה את כותבת אחרי בגרות בתנ"ך, לפחות משהו טוב יצא מהבגרות הזאת...
(מלבד ידיעת התנ"ך, כמובן, עוד משהו עצום שאין לזלזל בו...)
ותודה שעשית פה חריזה טובה לאורך כל השיר, הכתיבה טובה, החריזה יפה...
והמסר מדהים.
תודה.
נ.ב. ראיתי את הרמזים הקטנים ששאבת פה השראה גם מהשיר "אייכה"...
למדת את החומר לבגרות בזמן ששמעת את השיר "אייכה" באוזניות...
?
תודה רבה😁שירה 333
אני משתדלת לשבץ גם אני ברוב השירים שלי... חח וואי ממש! אפילו יש לי בראש רעיון לשיר בהשראת מתמטיקה
בשמחה🙂
לא, לא שמעתי אייכה
אני אוהבת את השיר הזה ושומעת אותו כשיש לי mood מסוים
אבל לא לקחתי השראה ממנו הפעם האמת...אייכה זה גם ביטוי מבראשית...אולי היו טבועים לי בראש ביטוים משם שנכנסו באופן לא מודע
תודה לך...
תות"ח!
חחח, תודה...
יופי, כל הכבוד..!!
ב"ה...
וואי, וואי...
מתמטיקה...
זה נשמע מעניין...
אה, הבנתי...
כן, ברור שאייכה זה מבראשית, אבל נגיד "האדמה הרחומה" זה צמד שלקוח משם, אז חשבתי ששאבת משם השראה, אולי זה באמת באופן לא מודע...
*mode
ושוב תודה רבה על השיר...!
בשמחה
שירה 333
כן, מעניין מאוד

האדמה הרחומה הסתדר לי עם מה שכתוב כמה שורות לפני "האדמה החומה"...
ד"א כל הרעיון של האדמה באה גם בהשראת סיפור עם רבי זושא העניו שאמר לאדמה "אולי נראה לך שאני מעליך אבל את עוד תהיי מעלי"....או משהו בסגנון...
ובאמת רושמים mode? ולא mood? חייתי כל השנים בשקר?
תודה על התיקון!
אה, הבנתי...תות"ח!
וואו, חזק, כמה מסרים מדהימים בשיר אחד...!
ומגניב שכתבת את זה בלי לשים לב שזה כתוב בשיר "אייכה"...
ביררתישירה 333
ו mode פירושו מודה, אופנה, סגנון
mood פירושו מצב רוח, ולזה התכוונתי...
תות"ח!אחרונה
טעות שלי...
תודה על החידוש...!
מהמם!אמונתי????
תודה רבה
שירה 333
חזק וקולע, יפיפהאביי
חזקקשרוף על רבנו!
תודה
שירה 333
תודה רבה!שירה 333
יפה מאוד!אני הנני כאינני
אהבתי. חזק ביותר.
תודה רבה
שירה 333
מילת מוסר.אני הנני כאינני
משורר שאהוב עלי ביותר אמר באחד משיריו - "כולם שרים על אהבה". משמע מדבריו בהמשך שלא כולם יודעים מה היא. אני חושב שהרבה יותר שרים על כאב, ואת זה... הרבה חושבים ג"כ שהם יודעים. חלקם צודקים, מיעוטם.
אני אומר פה חזות קשה, מקווה שתקבלו - לא צריך להפוך את הפורום ל"פורום ט' באב", שאסור לשמוע מוסיקה והמילים תמיד נוגות. כשאני מביט אל משוררי העבר, שירה אל אלקים, אמיתית - איזו הודיה! איזה שבח! איזו שמחה! אולי העבודה שלנו לא במקום. אני רואה את הפורומים פה כראי להרבה דברים. לא אוכל לומר שלקחתי מפה הרבה, יש המון שאני דוחה בשתי ידיים, אבל שירה ופרוזה זה חלק מחיי, חלק שמסב לי אושר ועונג, במיוחד ששיר שלי שהצליח לשמח מישהו אחר. כרגע כל השירים שאני כותב, אני כותב לאחרים ומשמח אותם.
[כשאני כותב את זה עולה לי בראש הצעה - למה לא שכל אחד יבחר לעצמו מישהו בפורום ויכתוב לו שיר שישמח אותו? קצת להסתכל על השירים של אחרים ביותר עיון, להבין לליבם ולהצמיח אותם].
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה בטוב לבב". זה התיקון שלנו - כי זה הכי קשה לנו. הבה נאזור אומץ ונרים את האמת מעפר - העולם הזה נורא והיום, הוא לא התכלית שלנו - באו נרים מבט.
מילת מוסר.
נפלא והרעיון חזקבין הבור למים
(וגם, בזמן)
תודה!
יישר כח.אני הנני כאינני
הדברים באמת יוצאים מהלב.
...רחל יהודייה בדם
תודה
נקודה חשובהאברך שעובד
מאידך - יש כאלה שהכתיבה היא מרפא לכאב שלהם, וכותבים מתוך הכאב. זה לא שהם הולכים לחפש נושאים לכתיבה...
נכון במובן מסויםאני הנני כאינני
דאגה מלב איש ישיחנה מליבו או לאחרים - אבל אני חושב שאנחנו צריכים לכתוב מתוך הסכלות אחרת על המשבר, לא באופן קשה אלא לדבר על החויה הקשה שעברנו או הנושא המכאיב שאנחנו בתוכו מתוך הסתכלות אמונית נכונה.
דוגמא - אם קשה לי עכשיו נניח מצד שידוך, אז עדיף שלא אכתוב על כמה קשה לי ואולי משהו בי לא בסדר אלא אכתוב על כמה שאני מאמין בקב"ה שיעזור לי, שאני מתפלל אליו, שאני יודע שהוא עושה את זה בשבילי, שאולי אני עוד לא יודע כמה אני לא מוכן או שזוגתי האמיתית (שאין עלי לדחוק את הקץ) עוד לא מוכנה - הסתכלות אמונית, מקיפה יותר, מביטה על הכל מלמעלה. אולי בכלל עלינו לנסות פחו לכתוב מתוך המבט האישי שיותר בתור אדם מלמעלה שרואה את כל הסיפור ויכול לתת עצות, אדם שיודע מה יהיה בסוף והוא מחזק את הדמויות שבסיפור, עוזר ממש יד ביד להנחות אותם לדרך. אני חושב שזה יעיל יותר לעניין ההתמודדות, מֵפתח שִֹכלית ומחזק אמונית, את הכותב ואת הקוראים.
מסכים מאודנקדימוןאחרונה
לדעתי הבעיה היא בכך שנושאי השירים הם די מצומצמים מצד עצמם, ואז זה נדבק למשהו מלנכולי.
פעם היו פה אתגרים, ואנשים היו כותבים על אירועים שונים. ומה שנשאר זה הרבה פעמים רק בכיינות (סליחה על החריפות המזעזעת) שפשוט נכתבת במילים אחרות.
חומה בצורההחיים תותים????
שכבתי מתחת הכוכבים
הבטתי עליהם והם עלי בפנים
הרוח נשבה בחוזקה
העיפה כל סיכוי, כל תקווה
הירח חייך באהבה
ואני חשבתי שהוא צוחק בכוונה
כל חומה בצורה אני פורץ
כל מה שאסור לי נוצץ
והלילה הזה לא נגמר
עיני אל ההרים זה מה שנשאר
כמה שעברו שעות, ימים
זכרונות של כאבים
עדיין מפחד
פתאום להאבד
כי הצלחה זה לא מוכר
אושר זה שם של מישו זר
אהבה זה נורא מוזר
ושמחה עושה לי קר
החלטתי להפסיק
זה כבר לא מצחיק
חלאס להדחיק
מעכשיו אני משתיק
את כל העולם
שמצפה שאהיה מושלם
את האנשים שאומרים
תוותר על חלומות, אתה מהפשוטים.
תן לי לאהוב
להרגיש קרוב
אולי זה יגנוב
את הפחדים
שיהיו לכוכבים נעלמים
תן לי ללכת עם הלב
אולי זה מה שמרפא את הכאב.
...רחל יהודייה בדם
אהבתי מאוד מאוד
תודה!החיים תותים????
כתוב טובנקדימוןאחרונה
הייתי בגלילנקדימון
את אחיו, את חביריו?
האם ראית את העצים, את הצללים,
מתחתיהם - הספסלים?
והדרכים, והשבילים הרחבים,
על צלע הר - החצובים?
האם ראית כי קרנו לקראתך,
כמו הכינו את עצמם אך ורק למענך?
והערוץ המתחפר, השובב,
האם לכד הוא עינייך - הנלבב?
האם ראית איך התחתר,
משל צייר עצמו יותר?
ואת חמדת ימים ראית;
לב אגם בתוך בקעה?
הר מירון, היא לו תחתית,
זו כינרת מתוקה?
טוב, אז השיר נכתב שלבים שלבים ותחנה תחנה במהלך נסיעה לגליל. בסך הכל, לא מספיק מוצא חן בעיני. יש מלא לשפר אבל לא מצליח לי..
תהנו מזה בנתיים. אולי ישתדרג, אולי ייכנס פשוט ככה למחברת
אה, ותקראו בלשון שפונה לנקבה. זה יותר יפה
...רחל יהודייה בדם
כתיבה מתוקה...
יש הערות/הארות?נקדימון
...רחל יהודייה בדם
, זה לכד את מבטי מהקריאה הראשונה...חוץ מזה, אין הערות
תודהנקדימון
עיבוד אחרנקדימון
תנו פה הערות. המהסס ייפסל.
האם ראית את ההר המשתפל הזה?
את אחיו, את חבריו?
את ציפורי השיר אשר ירשו את מגוריו?
ובמדף הסלע, מעל שפר,
האם ראית את העצים, את הצללים,
מתחתיהם - הספסלים?
הנוף פרוס, הבחנת?
והדרכים, והשבילים הרחבים,
על צלע הר - החצובים?
גם חיוך קטן נתפס;
האם ראית כי קרנו לקראתך,
כמו הכינו את עצמם אך ורק למענך?
והערוץ המתחפר, המתחתר,
השובב,
האם לכד עינייך - הנלבב?
ואת חמדת ימים ראית;
לב אגם בתוך בקעה?
הר מירון - היא לו תחתית,
זאת כינרת מתוקה.
...רחל יהודייה בדם
שניהם יפים ומתוקים,
לא יודעת איך להסביר את זה אבל השני יש בו יותר בהירות , פחות מעורפל.
ושוב,שניהם יפים
ושואלנקדימון
אם נגיד אחליף את המשפט הראשון לזה: "והחיוך המשתפך" זה יעזור להמשך הבית?
והחיוך המשתפך,
האם ראית כי קרנו לקראתך,
כמו הכינו את עצמם אך ורק למענך?
המשפטים קצת מסורבלים עם ריבוי ההברות,
אבל אני לא מצליח לשנות את זה וגם לשמור על הכוונה
ואני סקרן אם המשחק מילים של "החצובים" פוגש אחרים או רק אותי

...רחל יהודייה בדם
שיש בו משהו בהיר יותר
לא הבנתי בדיוקנקדימון
...רחל יהודייה בדם
בנוגע לחצובים, עכשיו אני מבינה שכנראה מדובר למשחק מילים של גם מקום וגם תיאור..
לא הבנתי את זה בלי שאמרת כי אני לא מכירה את המקום
לא מקוםנקדימון
כמובן תיאור טכני על דרך שנפרצה בעמל,
אבל גם מרמז על "החוצפה" כלומר העזות והצומי שהם דורשים, שהם מבטאים בעצם היותם
...רחל יהודייה בדם

נפלא ומתוקבין הבור למים
קראתי כמה וכמה פעמים, הכל ביחד וכל בית לחוד, זה נהדר
אהבתי את השינוי האחרון עם החיוך, מרגיש (לי) שהרעיון מועבר כך יותר במדויק (וגם מתאים לבתים קודמים משתפל- משתפך. אני אוהבת שתבנית חוזרת על עצמה)
כמו"כ, זה לא אמור להמשיך ביחיד? >
והחיוך המשתפך,
האם ראית כי קרנו לקראתך,
כמו הכין עצמו אך ורק למענך?
יש אולי שינויים קלים בניסוח שעברו לי חלק יותר, אבל זה כבר עניין של טעם לא של איכות
ואלו רזולוציות נמוכות יותר
אני אוהבת לוותר על מילים כמו הזה/כזה ושאר דיוקים
או לוותר/להוסיף שאלה במקומות בהם השאלה מובנת או לחלופין להדיש אותה
האם הבחנת בהר המשתפל?
באחיו, בחבריו?
וכו
/
ראית את העצים, את הצללים?
/
הנוף פרוס, האם הבחנת?
/
מציעה: אולי החצובים > הנחצבים?
בעיקרון, בלבלתי פה את המוח, או ניסיתי בחוצפה לשנות שיר שטרחת עליו כדי שיעבור לי חלק בקריאה/הכנסתי נגיעות שלי
התנצלותי הכנה אם לא לכך התכוונת
שיר כיף!
תודה עליו
נ.ב.
הבית החמישי פשוט יפה
וואונקדימון
לגבי היחיד, אז בנוסח המקורי זה מוסב על השבילים והדרכים. אחרי שקצת סיגננתי אז ייתכן שזה לא מספיק ברור אבל עדיין זו הכוונה. החיוך הוא הטרמה לפנים הקורנות של השבילים.
לגבי "הזה" וכאלה, אז השיר נועד להיות די ספציפי, כי הוא נכתב על מה שראיתי בפועל, וזה כאילו אני מצביע על ההר בזמן השיר.
המילה "האם" מתאימה לי למשקל ולקצב, וגם גורמת לשיר להיות מאופק קצת. בעצם השיר הוא לב נרגש שלא יכול להתאפק מלשתף, והסגנון הזה מאפק את הריצה שבו.
לגבי "החצובים" אז הסברתי בתגובה אחרת שיש שם משחק מילים. אבל זה גם יותר יפה בעיניי.
והבית החמישי, טוב, אז דווקא אותו אני הכי פחות אוהב. הוא מאולץ לי, ולא מתחרז טוב, והחצי השני שלו נכתב רק אחרי שחזרתי הביתה ולא מול הנוף..
ותרגישי בנוח לגמרי עם ההערות שלך. זה בדיוק מה שרציתי, זה מעודד שיח ועוזר לי להבין יותר את השיר של עצמי. ממש תודה על ההשקעה.
תמיד תגיבי ככה
לגבי בית 5נקדימון
ואת חמדת ימים ראית;
לב אגם בתוך בקעה?
אל קול קורא אוזנך הטית,
זה הבא קמעא קמעא?
רומז לתנאים שהילכו בבקעת ארבל, על יד כינרת, וראו איילת השחר המפורסמת וכך היא גאולתן של ישראל וכו׳.
וגם זה מתייחס לשמיעה במקום לראייה שהייתה בכל השיר, וזה נראה לי קצת פותח את הסיומת.. השמיעה למרחקים של ההווה.
סתם מתפלסף..
בנתיים זו רק אופציה, עדיין חושב
אהבתיבין הבור למיםאחרונה
לפעמים לא טוב לחשוב יותר מידי (:
מניחים לשיר ואחכ כשחוזרים אליו בראש נקי, נהיה ברור יותר איך לסיים את השיר יפה
בטח בכיףבין הבור למים
[אפשר אם תרצה לחדד>
וחיוכם המשתפך]
אני חושבת שיש רמה מסוימת של מקצב, פסיחות ומשקלים שתלויה בקריאה מה שדי אינדיבידואלי ומשתנה
משעשע לשמוע על הבית החמישי
ומעודד גם, מהמקום שלי שמעלה לעיתים שירים שהוא מסופק בהם
עדיין לא מצאתי כותרת..נ נח מאומן
היא עומדת מולו,
כל-כך קרוב,
מביטה לו בעיניים,
רואה את אהבתו אליה,
אבל בכל זאת לא יכולה לגשת,
קיר של קרח עומד ביניהם,
למרות החום השורר בחוץ,
היא יודעת שכל מה שהיא צריכה,
זה להניח את ידיה על הקיר,
ולחמם אותו עד שיימס,
ידיו שלו כבר מונחות שם,
אבל הוא לא יכול לבד,
הוא צריך אותה,
את הרצון שלה,
זה צריך להיות הדדי,
דו-צדדי,
אבל היא לא מניחה,
מפחדת מהמגע,
מהכאב,
מהקור,
עיניו מתחננות אליה:
"רק תתחילי, תראי לי שאת רוצה"
היא מתגברת,
מניחה,
קור הקרח חודר אליה,
צורב את כפות ידיה,
היא מרפה, משפשפת ידיים,
רואה את מבטו המאוכזב,
על שלא התאמצה,
שלא מספיק רצתה,
היא שוב מנסה,
מרגישה איך הקרח נמס אט אט,
ואז מגיעה הצריבה,
מעיפה אותה לאחור בעוצמה,
מותשת,
מביטה בו בחשש,
מזווית העין ורואה,
גם לו קשה,
וקר,
אבל הוא לא מוותר,
הוא רוצה אותה,
לידו קרוב,
רוצה שיהיה לה רק טוב,
נעמדת שוב ליד הקיר,
אך לא מעיזה להניח ידיים,
"אין דרך אחרת??"
היא זועקת בכאב,
הוא מניד בראשו לשלילה,
"זאת הדרך שבשבילך נבחרה"
לרגע קט היא שוקלת לוותר,
לשחרר,
אבל היא יודעת שהיא צריכה אותו,
קרוב,
את החיבוק שלו,
אך היא לא מעיזה,
מפחדת מאותה הצריבה...
עוברים ימים, חודשים,
הוא מחכה,
ובסוף מגיע הרגע,
שבו היא כבר לא יכולה,
מתגעגעת,
מרגישה חסר,
כל-כך רוצה אותו לידה,
אז היא מנסה,
מההתחלה,
מתקרבת,
מניחה,
נצרבת,
את כפות ידיה כבר אינה מרגישה,
מעוצמת הקור,
"כמה עוד יהיה עליה לעבור?"
מנסה לשאוב חיזוק מעיניו,
חושבת על כל הטוב שיביא איתו,
על החיבוק המנחם,
על זה שיהיו כבר קרובים,
דמעות זולגות מעיניה,
והנה,
יש שכר,
הקרח נמס,
שכבה אחר שכבה,
דמעה ועוד דמעה,
ופתאום היא מוצאת את עצמה עומדת מולו,
בלי שום מחסומים,
והוא מתבונן בה ואומר:
"חיכיתי לך, בתי,
הניסיונות שהבאתי עליך היו כולם מאהבה,
רציתי כבר מזמן להרגיש את הקרבה,
אך יותר מכל, רציתי שתיהיי איתי מבחירה"
היא לא מצליחה לדבר,
מאושרת,
נופלת אל בין זרועותיו,
לוחשת:
"אבא!! חזרתי בתשובה,
מאהבה..."
וואושמש בחורף
וואו
פשוט וואו!
אהבתי ממש!
תודה! ב"ה...נ נח מאומן
...רחל יהודייה בדם
וואו אני עם דמעותאיה😍
מושלםם
ובא לי בדיוק בזמן
שמחה(-: ב"הנ נח מאומן
וואו!!שרוף על רבנו!
את מוכשרת ברמותת!!
זה כ"כ מזכיר לי את הימים שאתה מנסה לעשות התבודדות איזה שעה ולא מצליח לדבר,
ואז שנייה לפני שאתה מתייאש פתאום יוצא לך ובגדול!!
אשרייך!
וואו!אני ועצמי:)
הגיע בזמן;)
ב"ה... תודה!נ נח מאומןאחרונה
...רחל יהודייה בדם
קרח. קרח הולם , מת
ידיים זרוקות לצדדים
יבבות קטועות , קרות אף הן
לב דואב, דומם
רוצה לישון. רוצה לישון
ראש למעלה
ידיים זרוקות לצדדים
קרח. כפור.
...
המבט האחרון.
(לו רק הייתה יודעת
שיש. גם. חום.
לו רק היית יודעת)
🔹
מעורר מחשבהpath
תודה לךרחל יהודייה בדם
וואו..אני ועצמי:)
תודה לךרחל יהודייה בדםאחרונה
לעצמהאלפיניסטית
הַיּוֹם הִיא מוֹחֶלֶת וְסוֹלַחַת לְכָל מִי
שֶׁהִכְעִיס אוֹ פָּגַע וְשָׂרַט הַנְּשָׁמָה
הַיּוֹם הִיא נְקִיָּהּ
מִשִּׂנְאַת אֲחֵרִים וְרִגְשׁוֹת אַשְׁמָה
יוֹתֵר הִיא לֹא שְׁבָרִים חַדִּים
מֵעַכְשָׁו הִיא שְׁלֵמָה,
הִיא שְׁלֵוָה
לֹא מְרֻסֶּקֶת מִמִּלְחָמָה
בִּפְנִים חֲתוּמוֹת וְיָדַיִם פְּצוּעוֹת
חוֹזֶרֶת מֵעוֹד סִבּוּב נְקָמָה
הַיּוֹם הִיא מוֹחֶלֶת וְסוֹלַחַת לְכָל מִי
שֶׁהִכְעִיס אוֹ פָּגַע וְשָׂרַט הַנְּשָׁמָה
מִי בִּשְׁגָגָה, מִי בְּזָדוֹן
הַיּוֹם הִיא מוֹחֶלֶת וְסוֹלַחַת, לְעַצְמָהּ
זה וואורחל יהודייה בדם
אהבתי מאוד מאוד
תודהאלפיניסטית
איזה כיף לקרוא
מדהים!path
תודה לךאלפיניסטית
![]()
וואו..אני ועצמי:)אחרונה
כתםדף מקופל
דיכאון זה כמו כתם. כתם שחור.
לפעמים זה נראה לכלוך ואז מתעלמים ממנו, או מנסים להוריד אותו. אבל הוא לא מפריע.
לפעמים זה קטן עד שלא מרגישים.
לפעמים מתרגלים אליו ומתעלמים ממנו, או יוצרים איתו דברים יפים.
ולפעמים הוא רובץ, נמצא הרבה זמן ומשפיע על הכל. כי כשרואים כתם מתמקדים בו ולא במה שמסביב.
ומתי אלמד שכתם זה כתם
ובכל זאת אפשר
להתקדם??
...רחל יהודייה בדם
אהבתי מאוד.
אמן שבקרוב


