שרשור חדש
שים לעצמך מול העינייםבננה8

בסוף היום אתה מול המראה 

אורז פחדים נלחם בעצמך

כותב שירים מכניס למיגרה

עובר מסע אחרי המנגינה 

תעמוד ותסתכל לעצמך בעיניים

תן לעצמך לאט להתרומם לשמיים

 

המחשבות רצות בראש עפות עוברות

הנשמה נזרקת מצד לצד נשימות שותקות

צלילים שקטים על הריצפה 

צעקה גדולה לשמיים אחריה שתיקה 

האהבה מושכת למטה וממשיך

הלב צועק למעלה שלא יחשיך

 

בורח בורח מהאמת המרה 

הדרך מלוכלכת לא נעשית קלה

הנשמה הולכת ומתעדכת נעשית צמודה

נשיקה צמודה חזקה לא מרפה 

אשליות צפות בעיניים רוקדים ביחד 

יש לי כח לא נותן לפחד

 

צמוד צמוד מסתכלים בשפתיים

אדום אדום עולה לאט על הלחיים

אצבע על הפה משתיקה הכל

תצייר את האהבה צבעים ומכחול

מבוך של תירוצים למה לא כנס לאחד

אהבה בפנים נצעד ביחד.

 

הייתה לי איזו הפסקה קטנה פה בפורום אני ממש אשמח לשמוע מה דעתכם/ן על השיר

...רחל יהודייה בדם
זה יפה.. אהבתי
נראה כי ההשראה היא משיר של הראל סקעת
וואובננה8אחרונה

קלעת בול!

תודה רבה.

 

..נקומה נא
חוסר אונים.

שתינו עומדות בלב תל אביב
בלי שום גישה למקלט או חניון
ורק צליל האעזקה חודר לאוזני.
חיבוק.
אמרנו תהילים.
וקריאת שמע.
חשבתי שהגעתי לסוף החיים שלי.
רציתי להגיד תחנון ולא ידעתי איך.
ורק דמעות זולגות.

מלא בומים.

ואני עדיין חיה.

עד מתי אלוהים???

#סליחהישליטראומה
...רחל יהודייה בדםאחרונה
כואב.
גם אותי תפסו הטילים ביציאה מהפגנה היום..
זה כאב לראות את כולם רצים פתאום בהיסטריה,
אחרי שירת זכרני נא ועם ישראל חי
אבל
אנחנו חזקים מזה,
נמשיך לשיר, ונמשיך לחיות,
עברנו אירועים גרועים מזה, יהיה טוב
ואנחנו נמשיך להרים את הראש
ולהיות יהודים גאים!
///אנה.
זִלְזוּל בִּנְפָשׁוֹת
זֶה לֹא מִשְׂחַק יְלָדִים;
זֶה מִשְׂחָק שֶׁל מְבֻגָּרִים
שֶׁמְּזַלְזְלִים וּפוֹגְעִים וּמְנַצְּלִים
נְפָשׁוֹת שֶׁל יְלָדִים
וואובננה8


תודה לכולם☺אנה.אחרונה
נערךאינטגרל
עבר עריכה על ידי אינטגרל בתאריך כ"ט באייר תשפ"א 12:35

ירושלים (איך לא...)אלפיניסטית

 

שתי ירושלים

 

ירושלים של זהב

רטובה ונוצצת מגשם

חלקה מדמעות

מדרכות רצופות עלים בסתיו

ירושלים של "בינתיים"

משופשפת ועייפה מקרבות

רווית תלאות,               

וחצויה לשתיים

ירושלים של מציאות. ואחרת, של חלום.

ירושלים של המשכן

משכן לחילוקי דעות ושנאה

ירושלים של קורבנות בטוהרה לחם הפנים וקטורת

וירושלים של קורבנות השלום

ירושלים של חולמי ציון דאז, וירושלים של עכשיו וכאן

קודש וחול מעורבבים בה בתפזורת

ואין שומר בשער העיר 

רחובות רחובות, רכבות רכבות, מי יודע לאן..

שלטי ניאון שבורים

על כל חנות של הכל בשקל

שלוש נוספות של מזון מהיר

ירושלים של המדרחוב

של " רק מהסטנד בחוץ- שתי חולצות בעשרים"

אותיות בלורד ארטליין חורק,

שחור על גבי בריסטול

ירושלים של רצוא ושוב

הלוך וחזור, מתמלאים ומשהו נשאר ריק

ירושלים של גרפיטי מסתלסל

ותמונות של רבנים

ירושלים של "מחנה-יודה"

ריח דגים באוויר

ופירות מתגלגלים על האבנים

חסרי-בית פושטים יד לשקלים שישביעו אותם

או ישכיחו מהם את הסבל בשאיפה אחת.

ירושלים של איזון דק ושביר

בין הטוב, ללא

ירושלים שלי

אנחנו מסתובבים בך אבודים, סתם

תועים ברחובות הארוכים

כל אחד והסיפור שלו

 

...רחל יהודייה בדם
זה חזק,כתיבה יפה ונוגעת.

קסם.
יפה מאד, תיאורים נוגעיםpathאחרונה
ירושליםאסתי שטרנבוך

יְרוּשָׁלַיִם,

עִיר שֶׁל חוֹמוֹת,

בְּקוּעוֹת.

---

מָרוֹקָאִי זָקֵן

בְּדוּכָן פִּצּוּחִים,

חָסִיד וִיזְ'נִיץ מַתְמִיד

עִם שְׁלוֹשָׁה-עָשָׂר אַחִים.

מֶרְכַּזְנִיק שָׁקוּל

פּוֹתֵחַ "אוֹרוֹת",

מוּל צָעִיר מִ'רְחַבְיָה'

מֻקָּף בַּחוּרוֹת.

חַיָּל נִרְגָּשׁ

מוּל אֲבָנִים קְדוֹשׁוֹת,

עִם לִיטָאִי מֵהַפֶּלֶג

שֶׁשּׁוֹפֵךְ בַּקָּשׁוֹת.

אֶחָד מִתַּלְפִּיּוֹת,

עִם כִּפָּה סְרוּגָה קְטַנָּה,

לִימִינוֹ חַרְדָ"לִי,

לִשְׂמֹאלוֹ מַפְגִּינָה.

---

וּבְכָל פִּנָּה בָּעִיר

נִבְקָעוֹת הַחוֹמוֹת,

נָמֵסָה הַזְּכוּכִית,

מִתְאַחֲדוֹת הַנְּשָׁמוֹת.

זה יפה ומתוקרחל יהודייה בדם
.
מהמםחיוךך


תודה!אסתי שטרנבוךאחרונה


...98
עוד תקופה אחת לבד,
שוברת את הראש-
אין לי אף אחד.
עוד תקופה אחת של כוסות קפה ריקות,
של בלגן במחשבות.
עוד רגע אחד שורט
מסוג 'זה קשוח'
עוד רגע אחד של כואב.
עוד נצח שלם של 'לא נגמר לי'
עוד שבר אחד במקום רחוק מהלב.
אני אומרת לעצמי,
זה רגע אחד
רק רגע אחד
עד עוד לבד.
אבל,
הלבד הזה,
הלבד הבא-
הוא כבר מהסוף להתחלה.
...רחל יהודייה בדם
עמוק ונוגע.

התחברתי ואהבתי.
נוגעpathאחרונה


הסלעמתנחלת:)

אני כמו סלע
עומד איתן בלב ים
גלים עוברים עלי
משברים פוגעים בי
אך אני מנפצם
לא רואה ממטר
מנפץ כל אחד שמתקרב
מנפץ דברים רעים
אך בטעות פוגע גם בטובים
בסימני הדרך שאיני שם לב אליהם
לו הייתי סלע אמיתי
הגלים אמנם היו מנפצים אותי
אך גם לאט לאט
ממיסים אותי

(הסלע
מנפץ
את הגלים

אך הגלים
ממיסים
את הסלע)

...רחל יהודייה בדם
וואו,זה טוב, מאוד.



מלא ביופי ועומק
יפה מאדpathאחרונה


לו יהי. שבוע טוב ⭐בין הבור למים
וַיְהִי נֹעַם
אַחַר הַמַּבָּט הַקָּשֶׁה
אַחַר הַלֵּב הַקָּשׁוּחַ.

וַיְהִי נֹעַם,
מְשׁוּחַ עַל פָּנֵינוּ.
וַיְהִי אוֹר נִשְׁפָּךְ
עַל הַהֶרֶס הַזְּרוֹעַ.

וַיְהִי אוֹר
וּתְהֵא נֶחָמָה
כְּמַיִם קָרִים לַנֶּפֶשׁ,
כְּמַשָּׂא הַנִּטָּל
מִגַּב הָאֻמָּה.

ויהֵא הַטּוֹב מְרַקֵּד
בְּחוּצוֹת הַמְּדִינָה
ויהֵא הַשִּׁבְרוֹן
נֶהֱפַךְ לִתְקוּמָה.
...רחל יהודייה בדם
יפה נעים ומרפא.

את מוכשרת,נשמה.
איזה יופיאלפיניסטית

מנחם , וכתוב יפה כהרגלך

תודה

תודה יקרותבין הבור למים
יפה מאדpathאחרונה


אור ואש// לזכר 45 הרוגי מירוןחיוךך

האמת שכתבתי אתזה בבוקר שאחרי האסון... השיר לא הפסיק להתנגן לי. קצת שיפצתי מאז.

 

הם באו לכבודך

לחזות באש קודשך

וכולם מקבלים עול מלכות שמיים זה מזה

ונותנים רשות זה לזה

 

לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱל-ֹקִי רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱל-ֹקִי רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

 

יום עלייתך השמימה

שבעת עלייתך אור גדול סביבך

ועוד רגע ויעלו גם הם

כשאש גדולה סביבם

 

לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱל-ֹקִי רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱל-ֹקִי רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

 

מדורות מתלקחות

ונשמות פורחות באויר

באור ואש ותמרות עשן

ושרות ביחד

 

לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱל-ֹקִי רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

לִכְבוֹד הַתַּנָּא הָאֱל-ֹקִי רַבֵּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

מצמרר.רחל יהודייה בדם
יש בזה דברים שלא מתחברים במציאות (בקטע מחמיא,זה מטורף החיבור הזה).
זה מדהים. וכואב.
תודהחיוךךאחרונה

כן האמת כשכתבתי הרגשתי כל כך הרבה תחושות ביחד

אז אולי השיר גם יצא ככה, הרבה דברים מעורבבים

הוּאדיבור
וְיִלְבַּשׁ בִּגְדֵי לָבָן, וַיַּעַל וְיַעֲמֹל, וְיֶאֱמַץ מְאוֹד, וְיַזָּע.
וְיָעִיז הָעָם וְיִתְעַצֵּם
וְיַעְצֹם עֵינָיו
וְיַחְצִיף;
הוֹ זֶה
לֹא חוֹזֶה
הַלֹּא הוֹזֶה
הוּא
.
וִיבֻזֶּה
וְלֹא בּוֹשׁ.
...רחל יהודייה בדם
זה מעניין מאוד

הכתיבה, המבנה,
מיוחד.
יפה מאדpath
תודהדיבוראחרונה
...רחל יהודייה בדם
לשרוף את הגשר
כדי לדעת
שבר. שלם

להעיף את הפרפרים
כדי להרגיש
מת. חי

ואם אתה, אלוקים
שלם בשבר,
ובדמעות

מי אנחנו שלא
נהרוג את כל העולם
רק כדי למצוא,

את עצמנו.

🔹

(חלק אלוקה
או לא חלק אלוקה.)

עמוק ומעורר מחשבהpath
אהבתיבננה8


תודה..רחל יהודייה בדםאחרונה
הרי היא כלום.רחל יהודייה בדם
הִבִּיטוּ עַל הָרוּחַ הַזּוֹ,
הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת בִּנְהָרַת קֹדֶשׁ,
לְלֹא הַחֹמֶר,
הַסּוֹפֵג אֶת יְגוֹנָהּ
הֲרֵי הִיא
כְּלוּם.

🔹

עוֹד רוּחַ חַסְרַת תַּכְלִית.
חַסְרַת בַּיִת.
וואו.. ממש אהבתי(:אני ועצמי:)
מעניין..
מרתקpath

בכלליות, בכתיבה שלך יש משהו מסתורי ומעורר מחשבה

וואוובאמונה תמיד

נוגע

ממש יפהבננה8


תודה רבהרחל יהודייה בדםאחרונה
תפילה לעניאסתי שטרנבוך

תְּפִלָּה לְעָנִי
עוֹלָה הַשָּׁמַיְמָה,
זוֹעֶקֶת לִפְנֵי הַבּוֹרֵא
מַדּוּעַ וְלָמָּה.

 

לִפְנֵי ה' 
תִּשָּׁפֵךְ הַשִּׂיחָה,
וּדְמֵי יִשְׂרָאֵל יִשָּׁפְכוּ
לָאֲדָמָה הַלַּחָה.

 

ה' שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי,
וְשַׁוְעַת הַנִּדְחָק לֹא תִּדְעַךְ,
אֵלֶיךָ יָבוֹא מְטֹהָר,
אַךְ אָנוּ נִבְכֶּה עַל הָאָח.

 

עָלוּ הֵם לִשְׂמֹחַ,
לְהַלֵּל אֶת שִׁמְךָ,
חָזְרוּ לַאֲחֵיהֶם
מְכֻסִּים בִּשְׂמִיכָה.

 

וְאָנוּ אָנָה נָבוֹא,
לֹא נוּכַל לְהָכִיל הָאָסוֹן,
לְהַמְשִׁיךְ לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ,
לִרְקֹד אֶל מוּלָם בְּשָׂשׂוֹן.

 

---

 

לֹא עָבַר שָׁבוּעַ, וְשׁוּב,
נִפְגָּשׁ עַמֵּנוּ בַּצַּעַר,
טֵרוֹר מַכֶּה לְלֹא רַחֵם,
נִרְצַח בְּאַרְצֵנוּ עוֹד נַעַר.

 

אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי,
לֹא אוּכַל עוֹד לָשֵׂאת בַּכְּאֵב,
לִרְאוֹת אֶת אַחַי כָּךְ נוֹפְלִים,
עַל יְדֵי אַבָּא אוֹהֵב.

 

יוֹם צַר לִי הַיּוֹם,
וְאֶתְמוֹל וְשִׁלְשֹׁם,
מ"ו יְהוּדִים
חָדְלוּ מִלִּנְשֹׁם.

 

מָלֵא אוֹתִי, אַבָּא,
אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה
שֶׁרַחֲמֶיךָ רַבִּים,
גַּם בַּעֲלָטָה.

נוגע ושורף בלב.רחל יהודייה בדם
מהמםם ונוגעהכל עוד אפשרי
ממש נוגע ועצובבננה8אחרונה


...אני ועצמי:)

כשהרוגים מקבלים שמות

ופרצופים

והם סיפורים

ומפעלי חיים

 

אתה מבין, שלא משנה

כמה שנים אתה חי בעולם הזה,

אין לך מושג 

מה זה חיים.

חד. וחזק.רחל יהודייה בדם
נגע בי ואהבתי.
הובין הבור למים
מטלטל..
וואו..path
מטלטלבננה8אחרונה


מעטפתבין הבור למים
יֵשׁ הַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה
בַּדִּבּוּר הַמְּהֻסָּס שֶׁלִּי, בַּהַקְשָׁבָה עִם הַלֵּב.
בָּעֶצֶב הַכַּבִּיר וּבַנֶּחָמָה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת.

יֵשׁ יֹפִי מְיֻחָד
בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיִל.
מְדַבְּרִים בְּמִלִּים רַכּוֹת,
מְפָרְקִים אֶת הַפַּחַד לַחֲלָקִים זְעִירִים.
מְפָרְטִים אֶת הַשְּׁתִיקוֹת
לְמַשְׁמָעוּת אַחַת גְּדוֹלָה.

יֵשׁ הַרְמוֹנְיָה נִפְלָאָה
בַּאֲנָשִׁים הַנָּמִים אֶת שְׁנָתָם
בְּחִיּוּךְ שָׁלֵו.
בִּדְמָעוֹת שֶׁל רִפּוּי אֶל הַכַּר
בְאִחוּי הַלֵּב.

וְאֵיךְ אַרְפֶּה מִן הַיּוֹם וְאֵחָדֵל מִשְּׁתִיקוֹתַי?
אֵיךְ אֶעֱצֹם עֵינַי וְאֶכָּנַע לְשֵׁינָה..
כְּשֶׁכָּל הַיֹּפִי הַזֶּה, הַלֵּילִי
עוֹטֵף אֶת כְּאֵבַי
בְּתִקְוָה רַכָּה
...רחל יהודייה בדם
יפהפה ונוגע.

❤️
..רק הפעם.
הכתיבה שלך זה ספרות לשמה.
אני בעד ממש שכאלו שירים ילמדו לבגרות.
הו, הגזמה לשמהבין הבור למים
תודה אבל ❤
אם כתבתי את זה,כנראה שזה נכון..💜רק הפעם.
חח, אוקיי ❤בין הבור למים
מקסים, פשוט יפהpath
...אני ועצמי:)

אהבתי ממש, זה נוגע..

והבית האחרון.. וואו. 

תודה לכם 🙌בין הבור למים
וואו זה אדירבננה8אחרונה


'חדר"ג'אסתי שטרנבוך

אֶת 'חדר"ג'
מִי לֹא הִכִּיר..
כְּתֹבֶת יְשָׁנָה,
חֲקוּקָה עַל הַקִּיר,

 

אוֹתִיּוֹת דְּהוּיוֹת
שֶׁנָּמַסּוּ מֵהַשֶּׁמֶשׁ,
אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב,
לֹא הַיּוֹם וְלֹא אֶמֶשׁ.

 

עַל יוֹמַן פִּרְחוֹנִי
מִתְנוֹסֵס לוֹ 'חדר"ג',
עַל מִכְתַּב קְצָת אִישִׁי
מְהַוֶּה הוּא סוֹרָג.

 

עַל פֶּתֶק סוֹדִי
שֶׁעוֹבֵר בַּכִּתָּה,
רַבֵּנוּ גֵּרְשׁוֹם
מָגֵן מֵעָתָּה.

 

כָּךְ מֵאוֹת רַבּוֹת
שֶׁל יְהוּדִים
שׁוֹמְרִים עַל פְּרָטִיּוּתָם
וְלֹא מֻטְרָדִים.

 

אַךְ הַכְּתֹבֶת 'חדר"ג'
הַחֲקוּקָה עַל הַקִּיר,
מַזְהִירָה מִפְּנֵי מַשֶּׁהוּ
שֶׁלָּמַדְנוּ לְהַפְקִיר..

 

'חדר"ג' הִיא זוֹעֶקֶת,
אַל תָּעֵזּוּ לִנְבֹּר
בְּחַיֵּי אֲחֵרִים
אַל תִּפְעֲרוּ בּוֹר.

 

הֲרֵי לָכֶם גְּבוּל,
מוֹרֶה לִנְבוֹכִים,
הֵיכָן לַעֲצֹר,
הֵיכָן לֹא דּוֹרְכִים,

 

אֵיזֶה מֵידָע
עָלָיו מֻתָּר לְפַרְסֵם,
מָתַי צָרִיךְ אֶת חַיֶּיהָ
לְהַפְסִיק לְכַרְסֵם,

 

אֵיךְ שׁוֹמְרִים אֶת הַפֶּה
מִלָּשׁוֹן כֹּה רָעָה,
אֵיךְ חוֹזְרִים לִהְיוֹת עַם
עִם אַחְדוּת מֻפְלָאָה..

נוגע ומענייןרחל יהודייה בדם
יפה וקולעpath
אהבתי(:אני ועצמי:)
קליל וקולע
עמוק ביותרנשמה שלי

אפשר לשמור לי את זה?

וודאי. תודה רבה!אסתי שטרנבוךאחרונה


ממני אלייךמתנחלת:)
אני רוצה שתפסיקי לשקר
שתפסיקי לעבוד על כולם
אהובה שלי
את משקרת לאחרים
וחושבת שזה טוב
אך את מכאיבה לי
כל פעם שאת אומרת לאחרים
שלא קרה לך כלום
את מרסקת אותי
כשאת מנסה להעביר נושא
להתעלם מאיך שאת מרגישה
מאיך שאני מרגיש
את בעצם הורגת אותי
כן
ממש הורגת
אהובה שלי
את חשובה לי
ואני חשוב לי
וחשוב לך
אל תסתירי
תדברי
תפרקי
תעשי טוב לך
ולי
אוהב אותך
ההוא שנמצא אצלך בצד שמאל
הלב שלך
...רחל יהודייה בדם
נוגע מאוד

כמה טוב להיזכר בכתיבה שלך
...אנה.
זה יפה וככ נכוו..
אהבתי את הסוף..מפתיע
יפיפה...אני הנני כאינני

אמיתי ביותר, אם רק היו לו מילים...

וואו.. אהבתי..אני ועצמי:)
תודה רבה לכם!!!🙏🏻מתנחלת:)

כיף לחזור לכתוב...

וואו, יפה!תתן אחרית לעמך!אחרונה
6 במאי ; כשלונות;מציאות
אחרי ראיון עבודה שלקח חצי דקה שבו המראיינת שאלה אותי בפה עקום אם יש לי נסיון ואמרתי לה שלא, ושציינתי את זה מאד , לפני שהטרחתי את עצמי להגיע הנה. והיא מסתכלת עליי מלמעלה למטה בפרצוף של אחת שהזמינה פיצה וקיבלה אותה לא אפויה לחלוטין;

אחר כך היה שקט, והרחובות הסואנים לעגו לי וכאילו כולם ביחד כל האנשים ברמזורים ובאוטובוסים ובכל מקום;

כולם שרו לי יומולדת שמח היום יום הולדת היום יום הולדת לנאיביתתת ונזכרתי שאני כבר בת 30 אבל אף בעל לא חיכה לי בבית עם טבעת זולה ושום חברה לא צילצלה כי הן מצלצלות רק כשהן צריכות להתפנות כי ברבי עקיבא השירותים לא ממש נוח לישבן הענוג שלהן אז למה לא ללכת לשרותים של הגרושה ההיא איך קוראים לה?? כן, נלך לשם להתפנות ונחגוג לה על המגבונים ואחר כך גם על כל תכולת המקרר וניפגש בקניות הבאות , נקווה שלא;

עוד ראיון, ועוד ראיון, ועוד אחד, וכמה אפשר לקבל דחיות? האם כולם התחילו לעבוד עם נסיון,? אם כן, מוכרח שהם שיקרו למעסיקים. מוכרח שכך.

והסיוע בשכר דירה התמהמה להגיע, ועד לרגעים אלו אין בחשבון הבנק שלי פרוטה אחת ראויה. ועבודה אין. ויומולדת אין. ועד מתי אתהלך בעולם שקופה כל כך. יום אחד לא יהיה לי כח.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
וואי טוב לראותך כאן.
נראה שכואב לך, משהו שם עייף ודואב.
אני מאחלת לך שתמצאי משהו שימלא אותך בסיפוק, בתקווה, ובחיים.

רק טוב 🙏
שלום?אסתי שטרנבוך

קולות מלחמה הדהדו באוזניה. מדי פעם נשמע פיצוץ עז מצפון, ופעמים אחרות ממערב.
היא שכבה בעלטה, אבודה, מבועתת.
נעל צבאית דרכה עליה בעוצמה, והמשיכה הלאה בלי להתנצל.
היא כבשה בקושי רב את צווחת הכאב שעלתה בגרונה.
עוד צרור יריות. היא מתכווצת באימה.
מה היא עושה כאן בכלל? היא לא חיילת. היא לא הייתה אמורה להיקלע לשדה הקרב. היא לא הייתה אמורה להיחשף למראות המבעיתים האלו. היא עוד צעירה, עוד לא הספיקה לראות עולם.
היא רוצה לחיות.

 

יריה. מישהו צועק משהו עמום מרחוק.
עוד יריה, ועוד אחת.
צווחת כאב נשמעת ממש מעליה, ולאחריה חבטה.
גוף כבד צונח על גופה, מרסק את איבריה.
'קום!' היא רוצה לזעוק, אבל שום קול לא יוצא מגרונה.
קולות המלחמה מתרחקים.
'קום, תילחם בכל הכוח, אתה חייל!' היא מנסה לקרוא אליו, אך לשונה אינה נענית.
דמו נמהל בדמעותיה.
רעם פגזים נשמע מרחוק, ולאחריו דממה.

 

קולות מתקרבים אליהם.
דיבורים נשמעים מעליה, מגיעים אליה בערפול.
אוויר קר חודר פתאום. הם הרימו את החייל, היא מבינה.
הקולות מתרחקים. לקחו אותו. לא שמו ליבם אליה.
לקחו אותו, אבל יש לה תחושה שהוא עוד יחזור. הוא לא ישכח אותה. הוא יחזור, וידבר איתה, ואולי  יתנצל על שהכאיב לה כל כך.

 

והוא אכן חזר. עברו כמה ימים של דאגה, אבל הוא חזר לבסוף. לא דיבר, לא התנצל, רק הביט בה בעיניים חלולות ושתק.
לפחות הוא חזר, היא חשבה. אבל השתיקה צרמה לה, הכאיבה לה ממש.
הוא חזר, אבל היא רצתה שהוא יחזור אליה חי.

 

---

 

עברו שנים. היא כבר לא צעירה ומפוחדת. החיים עשו את שלהם, וביגרו אותה ללא הכר.
אבל היא עדיין אוהבת לשכב כך, באותו המקום, ולהביט בעננים השטים בשלווה ברקיע שנפרש מעליה. כל השנים היא שכבה כך בדממה, מהרהרת בתפקידה בעולם.
יש משהו מרגיע בשקט של האיזור ההוא, אפילו שלאחרונה הקימו שם יישובים צעירים ומלאי חיים, שקצת מפרים את הדממה שהיא כל כך אוהבת.
גם לשמוע קולות של חיים זה מרגיע.

 

הדממה שהיא כל כך אוהבת מופרת ברגע.
יריה. איזה צליל נורא.
מישהו צועק "אירוע ירי בגזרה".
עוד יריה. ועוד אחת אחרונה.
צווחת "שמע ישראל" מעונה.
וחבטה ממש על ידה.
וגוף נופל, ודם.
מחזיר אותה לאותו לילה זוועתי.
היא דומעת, והוא מדמם.
ולוקחים אותו.
וגם הוא, כמו קודמו, חוזר.
ומביט בה בעיניים חלולות, ושותק.

 

---

 

קמטים מעטרים את פניה, עורה יבש מעט.
ועדיין היא שוכבת בשלווה באותו מקום אהוב.
אין זכר לדם ולדמע, רק צחוק ילדותי מתגלגל באוויר.
ילדי השכנים אוהבים לראותה כך, שוכבת, ולהשתעשע איתה בשעותיה הרגועות והשלוות.
הם קופצים מעליה בצהלה, רוקדים סביבה בצווחות גיל, לפעמים גם מספרים לה סיפורים בדרכים מעניינות.
והיא מאושרת. כל חפצה היה לראות את המקום שותת הדם הזה פורח, מצמיח חיים חדשים.
והיא זוכה לראות זאת.
רגלו של אחד הילדים פוגעת בה קצת יותר מדי חזק. היא נושכת את שפתיה ומבליעה אנחת כאב.
לא אכפת לה לסבול, העיקר שתהיה פה רוח חיים עליזה ושמחה, שתפזר את ריח אבק השריפה.

 

שוב הם קופצים עליה ממש, וכואב לה. היא כבר לא צעירה.
אבל היא עברה כאבים חזקים מאלה, שהגיעו מסיבות כואבות.
ועכשיו היא בולעת כאבים עליזים, שמחים, חיים.
אין דבר טוב מזה, לאדמה שספגה דם, דמעות ויזע.
אין דבר טוב מזה.

 

---

 

שוב קולות מתקרבים, אך אליהם לא קדמה שום מלחמה.
לקחו מפה את כל האנשים, אך בכלל לא בגלל שדיממו.
אלא סתם. כדי שיבכו עוד יותר ויתחננו לגאולה.
"למען השלום" טענו העוקרים.
אך היא, שראתה זמני מלחמה ושלום, יודעת מהו שלום אמיתי. שלום שמתבטא בשמחה, שלווה וחיים.
אבל היא לא אמרה דבר, והם המשיכו לקחת.
לקחו את כולם. איש, אישה, נערה ופעוט.
עקרו ממנה גם את העצים שהשקו קודמיהם בדמם, לקחו את הערוגות שהשקתה היא בדמעותיה.
לקחו את העליזות והשמחה.
לקחו את החיים.

 

היא חשבה שגם הם יחזרו. התכוננה נפשית לראות את פניהם האפורות ועיניהם החלולות, לשמוע את הדממה הצורמת.
אך הם לא חזרו.
השאירו אותה ריקה ושוממה, בלי ציוץ ציפורים וצחוק ילדים.
והדממה הזו צרמה באוזניה אף יותר.

...אני ועצמי:)
זה.. וואו.
אהבתי ממש..
...רחל יהודייה בדם
וואו. זה טוב.
מעניין מאוד ונוגע מאוד
תודה. שמחה לשמוע.אסתי שטרנבוך


וואווהכל עוד אפשריאחרונה
זה כזה לא יודעת להסביר, כל התיאורים וזה
שבת שהיא בנפש/מחכים לגשםגעגוע~
(וואו. התגעגעתי♡)

הנה. סוף סוף.
עדן מצמידה את הראש אל הפרוכת. העיניים שלה שורפות, היא מתאמצת להשאיר אותן פקוחות אבל ברגע שהיא מתעייפת וממצמצת כל הפנים שלה נהיות רטובות. היא מנסה להשתיק לפחות את הקול אבל בסוף זה מתפרץ ממנה. והיא בוכה. בוכה.
חבילת טישו נדחפת אל מתחת לפנים שלה.
''קחי. תבכי מותק. תשחררי, תבכי הכל.''
עדן לא מסתובבת אפילו לראות של מי הקול והטישו הזה, היא רק שולפת כמה חתיכות ובוכה אליהן הכל.
לקול עם הטישו יש גם יד והיא מלטפת לה עכשיו את הכתף. ''תבכי נשמתי, תבכי. כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. תבכי, תבכי לצדיק זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.'' נשיקה באוויר.
עדן חושבת על הדחק הזה.
צפוף לה. צפוף לה עם כל האנשים כאן. עם כל הילדים המתוקים שנפרדים היום מהתלתלים. עם כל האמהות שלהם שדואגות שהכל יתקתק ובעיניים שלהן יש דמעות. צפוף לה מהדמעות שלהן שכל כך כל כך לא דומות לשלה.
צפוף לה מהבית שלה. הענק והמסודר, שכמה שהיא וסתיו מנסים, הוא לא מתבלגן ולא מתקטן.
צפוף לה מהלב שלה. הריק.
היא קומצת אגרופים ולוחשת את זה לרבי שמעון הזה שכדאי לסמוך עליו.
''צפוף לי. צפוף לי מהריקנות.''
היא נותנת נשיקה והולכת אחורה. היד של הקול עם הטישו ממשיכה להחזיק בה ועדן חושבת שמזל כי אחרת בטוח היא הייתה נופלת.
הן יוצאות החוצה ויש פתאום קצת אוויר אפילו שעדיין חנוק מאנשים. עדן מרימה את הראש והיא רואה עיניים חומות כועסות.
''תגידי לי מה זה זה? תראי את חלשה! את שתית משהו היום בכלל?'' לקול של הטישו יש עיניים חומות שמתרככות עכשיו ותיק אפור שיוצא ממנו בקבוק מים ו---
עוד טישו.
''אני אודליה.''
לקול של הטישו יש שם. עדן מברכת על המים ושותה. העולם מתבהר טיפונת והיא רואה שלאודליה יש פנים כמעט חלקות חוץ משני קמטים עמוקים על המצח ובין הגבות.
אחרי זה שוב הכל נהיה מטושטש ושדה הראיה שלה מצטמצם רק לאישה קוראת תהילים בעמידה ומרדימה תינוקת בת כמעט שנה. היא בוהה בה.
אודליה מסתכלת לאן שהעיניים שלה מסתכלות ומבינה מיד.
''מתוקה התינוקת, כן?'' היא חצי שואלת חצי אומרת.
''כן.'' הקול של עדן מרוקן מהכל. ''גם לאחותי יש כאלה, בשיירה'' עדן אומרת 'כאלה' - כאילו זה מובן. כאילו בכלל עדיף לא להגיד את המילה העדינה הזאת שהיא מחכה לה כל כך. ''ואני בדרך כלל מפרגנת ואני אוהבת את האחיינים שלי מאוד מאוד'' היא מרגישה צורך להתנצל. ''אני לא מקנאה בכלל'' בכלל בכלל. רק נשרפת מהרצון שיהיה לי גם. ''פשוט היום---''.
הבכי קוטע אותה.
''זה בסדר מאמלה. מותר לרצות גם, מותר'' אודליה מחזיקה את היד הקפואה של עדן בתוך הידיים החמימות שלה. ''אסור להפסיק לרצות ולחכות.''
''אבל אני רוצה להפסיק.'' עדן לוקחת מלא אוויר שיחנוק את הבכי. ''אני לא רוצה יותר לחכות ולקוות ולהתרסק. לא רוצה לנסות בכוח לנשום ואז שוב להחנק.''
אודליה עושה עם הראש לא נחרץ. ''לא לא. אסור להפסיק לחכות, את רואה את כל האנשים כאן?'' היא עוצרת ומסתכלת עליהם לרגע, בוכים או רוקדים או מצטלמים. ''כולם מחכים.''
עדן מסתכלת ופתאום היא לא רואה רק אמהות מאושרות גוזרות תלתלים. ובין הנשים המתפללות היא רואה את הציפייה הזו. נוגה ומתחננת.
''זאת מחכה לאיש שיאהב אותה, שיגלה לה פעם ראשונה שגם לה יש סיכוי ואפשר לה להיות נאהבת.'' הקול של אודליה כואב באמת. ''וזאת בכלל מה אכפת לה מעצמה, היא רק רוצה מישהו שיהיה אבא לילדים שלה, המרוסקים והבודדים. מישהו שירפא להם את הפצעים.''
האנשים ברחבה מקבלים פתאום מימד חדש, מאחורי כל אחד מהם כאילו נבנה עולם שלם. מתגעגע ומייחל.
''אחד מחכה לשלוות הנפש, להפסיק להיטלטל בין היי לדאון. ואחד מחכה לתשובה שלימה. אבל כולנו, את יודעת מה כולנו? מחכים לשבת.''
עדן חושבת שהשבת היא מתנה עצומה אבל איך זה קשור בכלל לנפש הבודדה שלה.
אודליה מחייכת חיוך קסום. ''יש שבת שהיא בנפש.
אחרי שש ימים של עבודה וקריעה עצמית וגעגוע נואש - מגיעה השבת, כמו קריאה לנפש לצאת מתוך ההפיכה - מכל הבניינים שהתפרקו בתוכה והיא נקברה בהם.
כעבור שש ימים, שיכולים לקחת גם שש שעות או שש שנים. או שישים. לא חשוב הזמן.
הנפש לובשת שמלה לבנה וה' מלטף אותה ולוחש לה בחמלה עצומה ש'רב לך שבת בעמק הבכא' - יותר מדי זמן ישבת פה בליכלוך הזה, בטינופת.
עכשיו הגיע זמן חמלה.
ובואי אלי, בואי כלה.''
עדן מרגישה שמשהו בתוכה נמס מהקול הרחום הזה, מהתקווה שיום יבוא והוא יאסוף גם אותה.
אודליה קוטעת לה את החלומות. ''אבל את יודעת מה כל כך יפה וכל כך מפחיד בשבת הזאת?'' היא לא מחכה לתשובה ועונה לעצמה. ''המחזוריות שלה. כי אחרי כל שבת כזאת יבואו שישה ימים שאין בהם מנוחה, והנפש שוב לא מצליחה לנשום.''
עדן מכירה את זה מידי מקרוב.
עלייה-ירידה. משבר-צמיחה.
היא מושכת בכתפיים במרדנות. ''זה באמת מפחיד. וזה לא יפה בכלל.''
אודליה מזדעקת. ''זה יפה, בטח יפה. כי בסוף מלחמת ששת הימים הזאת באה השבת. הפסקת אש.
ורק בזכות האש הזאת, הכדורים המתעופפים מעל הראש והפחד המתמיד. יודעים להעריך אותה.
את השבת של הנפש.
ולחתור אליה. ולכסוף אליה.
אל עדן הנפשות.''
עדן שותקת. נותנת למילים לחלחל בתוכה, אל כל השבילים הפתוחים. הריקים.
המחכים להתמלאות.
והיא יודעת פתאום שלמסע הזה יש סוף טוב. שלשבוע הזה, הארוך והמתיש - תהיה שבת.
ואפילו שאחריה יגיעו שוב ימים ארוכים ומפחידים, היא מוצאת בה נחמה.
עד ליום שכולו שבת ומנוחה.
הפלאפון שלה מצלצל. סתיו.
בטח הוא רוצה להגיד שהם צריכים ללכת כבר.
היא עונה לו ואז חוזרת להיפרד מאודליה.
העיניים של אודליה מחייכות אבל הפנים שלה רציניות. ''את יודעת למה כל אלה המחכים באים דווקא לרבי שמעון בר יוחאי?''
משהו יותר רגוע לעדן בלב. ''למה?'' היא שואלת באמת.
''כי רבי שמעון זה אור. רבי שמעון גילה את האור שבתורה.
את מה שמאחורה.
את רואה את המדורה הזאת?'' היא מצביעה על האש הבוערת והאנשים שרוקדים מסביבה. ''הוא גילה לנו שהיא לא רק שורפת ומסוכנת - היא אור. היא חום.
היא לא רק מופרעת ומשתוללת - היא כוספת, היא מתחננת. היא מתגעגעת.''
עדן באה ללכת אבל אודליה ממשיכה להחזיק לה את היד. ''רז בגימטריה אור. כשמגלים את הסוד שמאחורי הדברים, זה נהיה אור. עכשיו זה שורף. אבל כשהכל יתבהר ומסכים יפלו, זה יהיה אור''.
''אמן'' עדן לוחשת.
אמן שנראה את האור. שנאמין שיש אותו בתוכנו. מאחורי חולשות ונפילות.
שנדע שיש אותו לא רק בסוף הדרך, גם כאן ועכשיו.
בתוך הכאב, בתוך הציפייה.
הן מתקדמות קצת ועדן רואה כבר את סתיו ליד הרכב.
אודליה מחבקת אותה. משהו כל כך מנחם בידיים שלה שעוטפות אותה.
''גם אני מחכה.'' אודליה לוחשת לה בתוך החיבוק ודוחפת לה את החבילה של הטישו. ''גם אני מחכה. לילד שלי הגבוה והגיבור שחיבק אותי ולחש לי. 'אמא, אני רק הולך לשמור על הארץ היפה שלי וכבר חוזר, טוב?' ואני אמרתי לו 'טוב'. לא הייתה לי ברירה, הוא כולו היה טוב. והוא חייך לדמעות שלי ולחש להן שוב 'אני כבר חוזר טוב?' ועד היום הן מחכות לו.'' העיניים של אודליה נפתחות כמו שני נחלים. ''את יודעת מה אני מתפללת? שהן לא יפסיקו לחכות, ששני הנהרות האלה'' היא מצביעה על הדמעות שבשתי הלחיים. ''לא יפסיקו לזרום, כי כל עוד הם זורמים ומתחננים, יש חיים. יש תיקווה. כשהם יפסיקו להתפתל לי על הלחיים בגעגוע-גם אני אמות.''
עדן מרגישה שוב את הגוש הזה שמתהפך לה בגרון.
דיי. רק לא לבכות שוב להיום.
אודליה שמה לב גם לזה. ''תשחררי אותן כבר, מתוקה. תשחררי. את כל הזמן עוצרת את הנחלים של התפילה שלך.''
עדן משחררת. בבת אחת.
ובפעם הראשונה הרטיבות הזאת לא מזכירה לה חולשה ולא כפיות טובה.
היא תפילה. וגעגוע. ותקווה.
וכל עוד הנחלים האלה לא מתייבשים, גם הלב שלה חי.
''תודה.''היא לוחשת לאודליה.
''תודה תגידי לו.'' אודליה מבטלת מיד ומצביעה לשמיים.
עדן מהנהנת ומתחילה להתקדם לכיוון סתיו.
בדרך היא מרימה את העיניים לשמיים החשוכים והשפתיים שלה זזות לאט.
''תו-דה.''
אפילו שחשוך עכשיו ועוד לא האיר הבוקר.
בטוח שגם מאחורי השמיים השחורים האלה מסתתר סוד וכשהסוד יתגלה ביחד עם כבוד השם עליה, הוא יקרא לה להתעורר מהלילה הזה.
תתעוררי, יפה אחת.
כי בא אורך. קומי אורי.


את פתח לנו/מחכים לגשם - פרוזה וכתיבה חופשית
די. זה מדהים!ה' אור לי.

הכתיבה שלך כל כך מכניסה לאווירה שזה פשוט מדהים.

פתאום אני מוצאת את עצמי מתגעגעת גם...

תודה על זה!

..פשטות.
(גם פה התגעגעו אלייך)

וואו, זה פשוט וואו.
קצת נמאס לנסות לכתוב כל פעם מחדש על דברים שאת כותבת כי זה פשוט לא עובד..
אז רק שתדעי שזה מדהים.
...רחל יהודייה בדם
את משהו מיוחד.
כמה עומק,כמה נשמה.


שיהיה לך תמיד טוב נשמה טובה
אמאלה ואופעם הייתי ניקית

זה מטורף

והייתה לי צמרמורת ואין מילים זה ואו. קסם

 

"זה יפה, בטח יפה. כי בסוף מלחמת ששת הימים הזאת באה השבת. הפסקת אש." גאונות

 

 

(והתגעגעתי גם,

כמעט תמיד קוראת, לא תמיד מוצאת מילים להגיב

תוציאי ספר

...אני ועצמי:)
וואו.
הכתיבה והתוכן והרמה וה-..
וואו.


תודה על זה..
..אהבה.

רמה גבוהה

התגעגענו גם.

זהנשמה שלי

מיוחד כלכך.

צריכה לקרוא שוב

 

תודה על זה

את נשמה טובה

...געגוע~
תודה לכולם והמון לבבות.

בהקשר לקטע ולמה שעברנו הלילה, ואנחנו ממשיכים לעבור. כעם, כאחים.

במסכת מועד קטן (ט, א) מסופר, שרבי שמעון בן יוחאי אמר לבנו על שנים מתלמידיו: "אנשים של צורה הם", ושלח אותו לבקש מהם ברכה. כאשר בא לפניהם, ברכוהו:
'' יהי רצון שתזרע ולא תקצור;
תכניס ולא תוציא;
תוציא ולא תכניס;
יחרב ביתך ותתיישב אכסנייתך;
יתבלבל שולחנך;
ולא תראה שנה חדשה. ''
חזר הבן אצל אביו ואמר לו: לא די שלא ברכוני אלא ציערו אותי. שאלו רבי שמעון בן יוחאי: מה אמרו לך? כשסיפר לו הבן, אמר לו רשב"י:
כל אלו ברכות הן.
תזרע ולא תקצור - תוליד בנים ולא ימותו.
תכניס ולא תוציא - תכניס כלות לביתך ולא ימותו בניך ויצאו.
תוציא ולא תכניס - תוציא בנות ולא ימותו בעליהן ויחזרו אליך.
יחרב ביתך ותיישב אכסנייתך - העולם הזה, שהוא אכסנייתך, יתקיים, ואילו הקבר, שהוא הבית הקבוע, יחרב (דהיינו: תאריך ימים).
יתבלבל שולחנך - בבנים ובבנות.
ולא תראה שנה חדשה - שלא תמות אשתך ולא תשא אשה אחרת.

אני בטוחה שאם רבי שמעון היה כאן הוא היה יודע להסביר לנו גם איך אנשים נמחצים למוות וכאב בלתי נתפס כזה הוא לא קללה.
אני קטונתי מלגעת בזה בכלל ומפחיד אותי בכלל לחשוב שיש מישהו שמבין או מנסה להבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה לומר לנו עכשיו.
אבל גם אם אני לא מבינה את הרמז שלו, לפחות אני יודעת שהוא קיים. כי מאחורי כל מסך שחור מסתתר סוד וכשמגלים אותו זה אור.
וכל אלו ברכות הן.
(גאולה הרגע.)


וואומי אתה?
זה מרפא
זה כלכך מרפא
זה.. מילים אמיתיות מהלב למי שכואב לו הלב למי ששבורה לו הנשמה



אפשר שתוציאי ספר?
(או שתסכימי לי לשמור לי את כל הקטעים בקובץ אחד?)
תודה!געגוע~
טוב לשמוע.

המ. לגבי הספר צריך לחשוב אבל את יכולה לשמור לעצמך בשמחה⁦❤️⁩
מרפא..בין הבור למים
דמעות....
❤

אין מילים
טוב לשמוע.געגוע~
ותודה שקראת.
כרגילאני הנני כאינני

ולא רגיל בכלל, עוצר נשימה.

תודה שקראת.געגוע~אחרונה