שרשור חדש
מניחה כאן והולכתשחקנית

אני עומדת בתור
אני צריכה את הקופסא המרובעת
שבתוכו הכדור העגול
הלבן, הקטן

 

מסכן הכדור,
כמה על הכתפיים שלו,
כמה הוא סוחב על כמה הוא אחראי
הוא מכיל כל כך הרבה
וכל כך כלום

 

שורות שורות של פחדים
טורים טורים של סיטיגמות
והמון שאיפות סביבות

והשם שלו
השם המחייב
שהוא הולך אחריו, בהרכנת הראש
כי השם מחייב
והשם יודע מה הוא עושה

 

ואומרים
שהוא לא ישנה
והוא לא ישפיע
והוא לא ישאיר חותם

 

והוא רוצה לשנות
והוא רוצה להשפיע
והוא רוצה לשאיר חותם 


ואני מתקדמת בתור
רגל, רגל
צעד צעד
מתקדמת בתור לשינוי

...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה נוגע. מכיל בתוכו המון רגש.

שילך לך טוב השינוי🙏
שדות פורחיםאברך שעובד

לָמָה? 
לָמָה אַנַחְנוּ כָּאֵלֶה? 


הוֹלְכִים לִרְעוֹת בִּשְדוֹת זָרִים 
שְדוֹת מוֹקְשִים 
חוֹשְבִים שֶשָם הַפְּרָחִים יָפִים יוֹתֵר 


וְשוֹכְחִים 


פָּשוּט לְהִתְכּוֹפֵף 
לִקְטוֹף 
פֶּרַח אֶחָד כָּל כַּמָה מֶטֶר 


וְלְהַגִיש 
בְּתּוֹסֶפֶת חִיבּוּק

צובטרחל יהודייה בדם
ועצוב כמה שזה נכון.

הלוואי שנזהה את הפרחים שלידנו
גם מבלי שיקרה להם משהו רע.
מדהים. לייק!ה' אור לי.


תודה לכם!אברך שעובדאחרונה


כדאיאלפיניסטית

 

רבי שמעון

כדאי הוא לסמוך

גם בשעת הדחק

גם בחמישי,

לילה לפני שבת

שהאוויר דחוס סביבך

עד כדי מחנק

גם שאתה מת לאט 

ורואה,

את הילד השכוב לידך

בזווית המבט

שפתיו הכחולות

פתוחות לרווחה,

עיניו עצומות

והוא נראה ישן כמעט

מעליו אברך אחד

שמתחנן עייף על חייו

עד שמפסיקות הנשימות

בשקט, בלאט

גם שאתה רואה על השביל

כיפה יתומה של ברסלבר מאוהב

הוא היה מאוהב בה' יתברך

ובאשתו, ובילדיו,

גם אז

רבי שמעון

כדאי הוא לסמוך

 

גם בשעת הדחק,

בעיקר בשעת הדחק

...רחל יהודייה בדם
כואב כל כך ומלא באמונה שורטת.

אין לי מילים.
באמת שאין מילים...אלפיניסטית


כתוב מדהים וכואבpath
וואו.נערה ארצישראלית

פתאום "בשעת הדחק" מקבל משמעות חדשה, מצמררת.

כתיבה יפה ונוגעת.

 

תודה לךאלפיניסטית

נכון, כל כך עצוב וכואב

אחח צריך טריגר(:

שורט לקרוא את התיאורים

אוףף אני יודעתאלפיניסטית

בהתחלה שמתי, אבל החלטתי למחוק משום מה, ועכשיו אין כבר אפשרות לערוך

...אלפיניסטית

מנהלים כלשהם (@חותם-צורי ?)

אפשר לערוך את הכותרת?

וואואנה.
מצמרר וכל כך נוגע. כתיבה מהממת..
קראתי כמה וכמה פעמים.
תודה אנהאלפיניסטיתאחרונה


תציעו לי שם....באמונה תמיד

כל הזכויות שמורות

אמון שביר,

ביטחון זהיר,

ומשהו מעורער.

 

שמירת מרחק,

הרגשת מחנק,

ולב גדוש צער.

 

הצריבה חדה,

הבושה מנדה

וכלום לא נשאר!

 

מלבד-

לב שפועם,

ובצעקות נוהם,

תפילה פותחת שער

 

 

 

 

@מתנחל בראבק @קורא ממעמקים @עצמי החביבה @הכול לטובה @סטלנית בפעולה @רחל יהודייה בדם

"הלב עוד פועם"?קורא ממעמקים

או הטייה אחרת של העניין הזה, הלב הפועם הכי בלט לי כעיקר

הי! אהבתי את זה בתורבאמונה תמיד

הלב עוד פועם?!

 

תודה!

מהממם מהמםםם!!!סטלנית בפעולה

תמשיכייי את כותבת יפה ממש!

הכי חזק הרגשתיאברך שעובד

את התפילה! 

 

נכון שמבינים את זה רק בסוף... אבל אחרי שקוראים עד המילה האחרונה - כל השיר הופך לתפילה אחת

 

ואת כותבת מדהים!

תודה רבהבאמונה תמידאחרונה


העציץ והשמשרץ לשום מקום
יום אחד שתלתי זרע
רציתי שיגדל ויפרח
באדמה שכן לו קבע
נקי מכל פגם וסרח

כל יום שמתי לו מים
הסתכלתי עליו שעות
מתי תגיע לשמים
מתי תצמיח פירות

אט אט גדל הזרע
גדל והפך לעציץ
שמרתי עליו מכל פגע
מבין החרכים הוא הציץ

העציץ קישוט נאה לבית
כן זה נחמד והכל
אבל לא לשם כך יצאתי לשיט
לא בשביל זה חפרתי בחול

חשבתי, אולי יצא החוצה
יראה קצת עולם
אולי יתאחה הפצע
הפצע שלא קיים

שתלתי אותו בחוץ
בין כרם לגן
רק שלא יהיה לחוץ
שיחיה בפנאן

צמח העציץ לאט לאט
התבגר ונהיה לעץ
גידל שורשיו מעט מעט
וצמרתו כראש החץ

אך ליבי לא היה שלם
אמנם גדל העץ לתפארת
אבל בלי פירות נראה כחולם
זה כל הפואנטה של הסרט

זרחה עליו שמש לפתע פתאום
האירה עליו וענפיו
זרח גם העץ ומצא לו מקום
שתקו שניהם יחדיו

הצמיח פירות מלאים ושמחים
אט אט החל מתאהב
פיזר לכל עבר מיליוני חיוכים
עכשיו כבר בטוח נפתח לו הלב

לא מאמין למה שקרה
איך בשניה הכל השתנה
באה השמש ודיברה בו סרה
לא הרגשתי ככה כבר שנה

זרקה את הכל את הטוב
העיפה לאוויר את האור
לא הצלחתי להפסיק לחשוב
הרחוב נהיה לו לשחור

שרפה את העץ לאיטו
סגרה תקוות של ילד. . .
לא שעתה למבטו
השאירה במקומה רק גלד

עדיין עץ אני?
דבק במחשבתו
עדיין חי אני?
תמה לו לבדו

איך אגדל ללא השמש
איך אצמח
נחסם לי כל הרגש
יש סיכוי עוד להפתח?

שקעה לה החמה
שקעה ונעלמה
ראתה ת' מגמה
שהכל בשביל מה

בשביל לחיות בשביל לעוף
בשביל למות כראוי
בשביל לקום בשביל לצוף
בשביל לא להיות כזה מצוי

האם תזרח מחר
אין איש יודע
האם העץ בחר
לאט לאט שוקע














יום אחד שתלתי זרע
רציתי שיגדל ויפרח
באדמה שכן לו קבע
נקי מכל פגם וסרח

כל יום שמתי לו מים
הסתכלתי עליו שעות
מתי תגיע לשמים
מתי תצמיח פירות

אט אט גדל הזרע
גדל והפך לעציץ
שמרתי עליו מכל פגע
מבין החרכים הוא הציץ

העציץ קישוט נאה לבית
כן זה נחמד והכל
אבל לא לשם כך יצאתי לשיט
לא בשביל זה חפרתי בחול

חשבתי, אולי יצא החוצה
יראה קצת עולם
אולי יתאחה הפצע
הפצע שלא קיים

שתלתי אותו בחוץ
בין כרם לגן
רק שלא יהיה לחוץ
שיחיה בפנאן

צמח העציץ לאט לאט
התבגר ונהיה לעץ
גידל שורשיו מעט מעט
וצמרתו כראש החץ

אך ליבי לא היה שלם
אמנם גדל העץ לתפארת
אבל בלי פירות נראה כחולם
זה כל הפואנטה של הסרט

זרחה עליו שמש לפתע פתאום
האירה עליו וענפיו
זרח גם העץ ומצא לו מקום
שתקו שניהם יחדיו

הצמיח פירות מלאים ושמחים
אט אט החל מתאהב
פיזר לכל עבר מיליוני חיוכים
עכשיו כבר בטוח נפתח לו הלב

לא מאמין למה שקרה
איך בשניה הכל השתנה
באה השמש ודיברה בו סרה
לא הרגשתי ככה כבר שנה

זרקה את הכל את הטוב
העיפה לאוויר את האור
לא הצלחתי להפסיק לחשוב
הרחוב נהיה לו לשחור

שרפה את העץ לאיטו
סגרה תקוות של ילד. . .
לא שעתה למבטו
השאירה במקומה רק גלד

עדיין עץ אני?
דבק במחשבתו
עדיין חי אני?
תמה לו לבדו

איך אגדל ללא השמש
איך אצמח
נחסם לי כל הרגש
יש סיכוי עוד להפתח?

שקעה לה החמה
שקעה ונעלמה
ראתה ת' מגמה
שהכל בשביל מה

בשביל לחיות בשביל לעוף
בשביל למות כראוי
בשביל לקום בשביל לצוף
בשביל לא להיות כזה מצוי

האם תזרח מחר
אין איש יודע
האם העץ בחר
לאט לאט שוקע














...רחל יהודייה בדםאחרונה
אהבתי מאוד, כתיבה מעניינת
וזה יפה ומעורר מחשבה
הקדמה לסיפור של ליאלנקומה נא
כל הזמן לימדו רק לכסות ולהסתיר, שאיש לא ידע. מי אני, מה אני, ומה אני חושבת. רק להסתתר. אני זוכרת שאמא באה אלי, היא אמרה לי שלא אעז לצאת עוד פעם מהבית ככה, ןאני הסתכלתי עליה, וביקשתי סליחה, הייתי קטנה. בת 14 סך הכל.
ילדה נמוכה, עם שיער בגוון שטני אסוף לקוקו נמוך, עם חולצה תכולה מכופתרת, "וצווארון כמו של גולף", היתה לי חצאית כפלים כחולה, גרביים בצבע גוף , ונעליים שחורות. אבל לא רק את הגוף כיסיתי, גם את המצב בין ההורים, ואת המצב ביני לבין עצמי.
ילדה קטנה שלא מבינה מה זה חיים.
ילדה ביישנית שרואה כיסאות נזרקים בבית, ומפות שולחן קרועות, אין לה למי לבכות, או עם מי לדבר, אז היא יושבת בחדר שלה על המיטה, ומתכסה בפוך, ומוציאה הכל.
כשהמורה שאלה אותי למה אני עצובה- אמרתי לה שאין לי משפחה, באמת לא היתה לי משפחה, הייתי בת יחידה, עם הורים חוזרים בתשובה, שהתחתנו בגלל שהיתה להם בת משותפת.
אני לא כועסת עליהם. הם מסכנים.
אני יום אחד יצאתי מהבית בלי גרביים, ואת הצעקות ששמעתי מאמא אני לא אשכח, אני אף פעם לא למדתי למה צריך לכסות, ולמה להסתיר, למה לא להגיד. לא סיפרו לי למה, רק הנחו אותי איך להתנהג.
זאת היתה הקדמה לסיפור שלי. אולי אני אכתוב.
רק אולי.
וואורחל יהודייה בדם
זה חד נוגע ומעורר מחשבה

מסר חזק.

שיהיה לך רק טוב תמיד 🙏
לאלא חס וחלילהנקומה נא
זה לא עלי.
אוקיירחל יהודייה בדם
אז שיהיה לה טוב,
וגם לך, בטוחה שגם לך ,כמו לכל אדם, יש את הקשיים שלך
אז שיהיה רק טוב תמיד 🙂
בפינה מסוימתאני הנני כאינני

זה היה בלב שלך, אז זה כן עליך. אם תחפשי עמוק תמצאי את עצמך. זו פסיכולוגיה עצמית. תחשבי על זה.

..רוצים משיח!

את כותבת נוגע....

תודה.

..קדוישהאחרונה
ממש נגע בי ..תודה עלזה
דגל בחצי התורןאברך שעובד
 

לְהוֹרִיד אֶת הַדֶגֶל 

 

זֶה רַק אֵיזֶשֶׁהוּ סֶמֶל 
אֵיזֶשֶׁהוּ בִּיטוּי לָאֵבֶל 

 

כִּי מַה שֶׁאַנַחְנוּ בֶּאֶמֶת צְרִיכִים 
זֶה לְהוֹרִיד אֶת הָרֶגֶל 

 

כֵּן, לְהוֹרִיד אוֹתָה כְּבָר
מֵהַצַוָאר שֵׁל הַשֵׁנִי 
אַנִי נֶחְנָק הוּא צוֹעֵק 
אַבָל גַם אַנִי 

 

אָז מָה? 
נָמוּת שְׁנֵינוּ?
זֶה כָּל כָּךְ מְיוּתָּר 
בּוֹאוּ נִחְיֶה סוֹף סוֹף יַחַד
עַל אוֹתוֹ הָהָר 

 

אוֹתָה הָאָרֶץ 
אוֹתוֹ הַדֶגֶל 

 

בּוֹאוּ נוֹרִיד קְצָת 
מֵהַגַז, 
אֶת הָרֶגֶל

כואב ומעוררבין הבור למים
אתה כותב נפלא
שיר אחרי שיר
מיוחד
תודה רבה!אברך שעובד
עבר עריכה על ידי אברך שעובד בתאריך כ' באייר תשפ"א 12:02


מדהיםpath


תודה רבהאברך שעובד


תודה לך!אברך שעובד


איזה יופיאנה.
ממש אהבתי
thanksאברך שעובדאחרונה


לבד עם אלוקיםכבר לא ישיבישער

 

וגם בזה אני ניצב לבדי
מביט כה וכה ואין איש עמדי
להתמודד בגפי אין לי עוד כוח
רק רוצה לבכות ורחוק לברוח

 

ולצערי אני יודע שאין אחד שיבין
שיקשיב לזעקותי ואת הראש ירכין
שיתמוך, שיכיל, שיעזור לישא בעול
שיעודד, שידרבן, יתן עוד כוח לעמול

 

ומלבדו יתברך אין אחד שיודע
את שעמוק בנפשי דוקר ופוצע
אין שלווה לנשמתי, ששוקעת ביגונות
אין מרגוע לגופי, שנטרפת בדאגות

 

ולכן אל אבי אני נושא עיניים
בוש אני ונכלם, ממך יושב שמים
בעוונותי רחקתי, אינני נקי כפיים
חמול נא עלי, זכרני נא לחיים

 

 

...רחל יהודייה בדם
זה נוגע
הבית האחרון הביע זעקה טהורה שעשתה לי משהו כשקראתי.. תודה לך

והלוואי שתמיד תרגיש את אלוקים איתך, ולא רק תדע שהוא איתך ושיחד עם זאת, תמצא את האנשים הקרובים שרק יעשו לך טוב

ושוב ,כתבת נוגע אז.. תודה.
תודה רבה!!כבר לא ישיבישעראחרונה

וואו, זה כל כך כיף לשמוע שמילים שכתבת נגעו במישהו!.

אבאלה יקר תודהשירי תחנונים
עבר עריכה על ידי שירי תחנונים בתאריך כ"ג באייר תשפ"א 00:22

אבאלה. 
אבאלה.

יוסף דוד, איננו.
הוא כבר לא יכול להגיד "אבאלה יקר תודה"

מה בצע בדמו ברידתו אל שחת
היודך עפר היגיד אמיתך?

אבא. אבא יקר. 

עד מתי תסתיר פניך?
עד מתי נלבוש שק?

עד מתי נשוטט בפחים ובאשפתות?
ונודה, לא נפסיק להודות
ונשיר אני מאמין, כי אנחנו מאמינים.
ויודעים.

אבל הכאב, אבאלה, הכאב שורט
אנחנו ממאנים להינחם.
אבאלה. הגיעו מים עד נפש

בנים טובים מגורשים 
מעל שולחן של מלכים
אבל למרות הכל נאמנים



 

...רחל יהודייה בדםאחרונה
וואו המילים.. השתמשת במילים מצמררות.
-

"בנים טובים מגורשים
מעל שולחן של מלכים
אבל למרות הכל נאמנים"
-
זה וואו. נוגע מאוד מאוד.
הלוואי שיהיה רק טוב 🙏
ושיפסיק הסבל,די,סבלנו מספיק
טעות לעולם חוזרתpath

ניגש
בראש מורכן
נפגש
עם מצוי
עם מורגש
 

דש
כאב שנשבר
ומתפצפץ לחתיכות
לש
הווה ועבר
עד אפיסת כוחות
 

מאופס
טס על ענן של חלום
מביא על טס
ניצוץ שנרמס
ובוער עד היום
 

א-לי
 

תן בי כוח
להבחין בין מואר לאפל
עיקר וטפל

לסלוח
לעצמי

...רחל יהודייה בדם
יפה ונוגע.

אני אוהבת את הכתיבה שלך,
היא מיוחדת
וגם המבנה.
תודה חברים!pathאחרונה
פגיעהבאמונה תמיד

כל הזכויות שמורות

פגיעה

על פגיעה שפגעה,

עודי מבכה.

אוספת שברים,

מאחה חתכים,

ו---

מתנתקת מהחיים!

עד מתי????

 

@מתנחל בראבק @קורא ממעמקים @עצמי החביבה @הכול לטובה @סטלנית בפעולה @רחל יהודייה בדם

ממש מתאים למשהו שאני חושב עליו כרגע (לא האסון במירון)מתנחל בראבק


...רחל יהודייה בדם
נוגע וחד.
הלוואי שלא נתנתק ורק נתחבר
ונתמודד
ושגם אם נתנתק זה לא יהיה כדי להתנתק אלא כדאי לאגור כוח ולהתחבר שוב,חזק יותר
אני אהבתי!סטלנית בפעולה


שמחה שאהבתבאמונה תמיד


ייאיייסטלנית בפעולהאחרונה

חיוך

זריחות98
אנשים-
הם אור גדול שמסרב להתגלות.
זה קצת עצוב,
כשלפעמים -
גם בסוף כל הלילות הם לא דולקים.

אנשים -
הם אור גדול.
ולפעמים הם שוכחים,
שהאור-
נשבר לרסיסים הכי יפים.

ראיתי פעם איש,
שבור ומלוכלך.
בין כל הנוודים-
הוא לא בלט כל כך.
עוורונו-
סתם את כל התהומות,
חיוורונו-
נבגד בידיי החבורות.
בינו לבין עצמו,
חשב-
הוא ריק עוטה קליפה.
ובסוף,
ישב בצד הדרך,
ולמבול חיכה.

אנשים-
הם אור גדול.
ולא תמיד הם זוכרים,
שגם השמש בזריחה-
פוצעת את השמיים
בפסים מדממים.

הכרתי פעם מישהי,
קרועה ונטושה.
היא ריססה כאב לקילומטרים,
היא בערה מרוב בושה.

העולם שלי החשיך מעט,
אחרי שהוא הבין;
האור יכול לכבות-
אם אין מספיק זרדים.

אחרי שנים רבות-
ראיתי חושך משתלט.
חסרי כל,
האביונים כשלו אל מיתתם.
ואני,
מבועתת וכלואה נאבקתי בכבלים.
ניסתי,
לא השכלתי להבין.
הלילה הזה-
שדד את כל הנשמות.
פרוריו השחורים של הלב נעזבו.
הם אות קלון,
שלעד ינציחו את תהומות החידלון.

יום אחד זה יגמר,
לחש הקול אל ליבי השרוע.
יום אחד תתעורר,
הוא התעקש אל מול גופי הדומם, הכנוע.

עד אז- היסה את שתיקתי,
זה רק הלילה החשוך.
ההתמזגות בשחור-
היא רק כואבת.
אם נותנים לשחר להפציע,
אם האור בסוף מופיע.
...רחל יהודייה בדם
כתיבה יפה ומלאה בעומק.

אהבתי ממש ממש
תודה לכולכם!98אחרונה
מטורף ואובין הבור למים
ככ נגע בי
שיר עוצמתי
מטורףפסגות

כתיבה יפה מאד

מדהיםאנה.
מדהים. עוד.אני הנני כאינני


טרופהלילות.
הלילות הלילות
הם לא זוכרים את כל
הבקרים הקרועים
הם רק שומעים את לחשייך
מתוך החלום האפור

הלילות, הלילות
הם בולעים את הירח הלבן
את הכוכב הזה, שכאן ·
בפינה השמאלית בחזך

הלילות, הלילות
כמה שהם אוהבים אותך
חקוקה במחשבתי המהוססת
מתבוססת בגלי ליבי

אוי הלילות הלילות
לא מתחשבים בדופק הבודד
איך שהוא נקרע ממך
כשפתאום את מופיעה

הלילות הלילות
הם לא דוממים כבקשתי
יאצרו כל מילותייך.
יקשרו אותן בחוט בוהק, בועט

הלילות הלילות
הם לא שומעים את הכאב
הרי יש מילים בחלל החדר
שחייבות להיכתב

הלילות הלילות
לעיתים הם חסרי מנוחה
יתלשו את התשובות
מן העבר המודחק בקפידה

הלילות, ובכן
הם רוצים אותי מדוייקת
הם רוצים אותך, מבוררת
לפיסות ופרטים בתוכי

מה יהא על הימים שלי
בהם מבטך בוחן
את עיניי העייפות, העצומות
את הגוף החם, נם
את הרעד למגע עינייך
את הצלקות מלילות לבנים
נחרטים אל מול מבטך
בשינה טרופה
יפהפה ונוגעאברך שעובד


...רחל יהודייה בדםאחרונה
הכתיבה יפה מאוד, נוגע ויפה.
לא בשמיים היאבאמונה תמיד

הקדמה קצרה:

יצא לך פעם להרגיש שאי אפשר לשמוח?

שהמציאות כ"כ מלחיצה/ כואבת/ עצובה שאי אפשר לשמוח?

הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על שמחה כעל תלוית מציאות- אם יהיה כך אהיה שמחה ואם יקרה אחרת אהיה עצובה!

אז אני באה להגיד משהו חדש!

אולי קצת מוזר, אבל מיוחד ומעצים!!!

שמחה זו בחירה! והיא לא סותרת את הרגשות והמציאות.

היא אפילו לא סותרת עצב!!!!

בכל מצב, בכל מציאות, אפשר, וצריך לעשות עבודה עם עצמינו ולפנות לעצמינו מקום שאנחנו שמחים!

וזה עבודה! ולא קל! ולי אישית, לקח שנים להבין את זה (ועכשיו זה בשלב שזה די הבשיל)

אבל- בשביל מה נולדנו אם לא בשביל לעבוד????!!

 

אז בעקבות חוויה מטלטת שעברתי נכתב השיר הבא...

(כל הזכויות שמורות)

 

לא בשמיים היא...

רוֹצָה לִשְׂמֹחַ/ עֶצֶב לִשְׁכֹּחַ,

וְלִרְאוֹת רַק טוֹב.

רוֹצָה לָדַעַת/ אֵיךְ לָגַעַת,

בְּמַהוּת הָאוֹר.

 

פִּזְמוֹן:

וְזוֹ אֵינָהּ בְּרֵרָה/ זוֹ בְּחִירָה

שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת הַמְּצִיאוּת

גַּם בַּקֹּשִׁי/ יֵשׁ יֹפִי

אַךְ הוּא לֹא בָּא בְּקַלּוֹת.

 

וּלְעִתִּים-

הַכְּאֵב הוֹלֵם/ וְהַלֵּב פּוֹעֵם

בַּאֲפִיסַת כֹּח.

נִרְאָה שֶׁאֵין תִּקְוָה/ וְאֵין סִבָּה

לִשְׂמֹחַ.

 

פִּזְמוֹן:

אָז דְּעִי-

זוֹ אֵינָהּ בְּרֵרָה/ זוֹ בְּחִירָה

שֶׁאֵינָהּ סוֹתֶרֶת הַמְּצִיאוּת

גַּם בְּקֹשִׁי/ יֵשׁ יֹפִי

אַךְ הוּא לֹא בָּא בְּקַלּוֹת.

 

וְהִיא חוֹמֶקֶת/ אַךְ קַיֶּמֶת

וְנִתֶּנֶת לְגִלּוּי.

יֵשׁ בְּךָ כֹּח/ לְהַצְלִיחַ לִצְמֹחַ,

לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי,

וְלִשְׂמֹחַ!

...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע ומחזק.
מסר שתמיד רלוונטי.
תודה לך🙂
רוצים שלוםדמעה

כאב ודם ואש

מלחמות של אח על רע

איש לא מתבייש

גם השוטר מפריע

דרכנו זה על זה

אחד על השני

רמסנו את הלב

וכל הגוף פגוע

וכל הגוף כואב

הכובע לא קובע

 

נמחצנו כבר למוות

שפטנו את עצמנו

נחנקנו מהאש

איה מקור חיינו

 

זהו זה

רוצים לנשום

רוצים את האוויר הזה

רוצים ת'אור

 

רוצים את זה

רוצים היום

לחזור אחד אל השני

רוצים שלום

 

נוגע מאודרחל יהודייה בדם
נקודה למחשבה ברגעים כואבים אלו
תודה!דמעה


ממש יפהאברך שעובד

מבטא הרגשה של רבים...

תודה כיף לשמוע!דמעהאחרונה


יאלה, יש השבוע אתגר נוסף?באמונה תמיד
...רחל יהודייה בדם
נוגע ויש בזה משהו מלטף ומרפא
כן... תודה🙂שושיאדיתאחרונה
אהבתי את הסיום, יש בו משהו מעודד...
ואי אמא... איך התחברתי לזה שיואו!
אתגר הקרחחותם-צורי
בחרו לכם רגע חם, לח, דביק, מזיע. התמסרו לחום, לתחושה, לקייציות.
ואז לאט לאט התחילו לכתוב שיר מקרר, מלא רוח נעימה, מרעננת, מלטפת.

בהצלחה
בלב הכפורבאמונה תמיד

*טוב אז זה על קור... אבל לא בדיוק כמו שהייתה כוונת הההכוונה... אז תתמודדו*

*מדובר על הקומוניזם ורדיפת היהודים*

 

בלב הכפור

 

בְּלֵב הַכְּפוֹר/ לֵב אָפֹר,

 

שֶׁמִּתְחַמֵּם לוֹ בַּשַּׁלְהֶבֶת

 

בְּלֵב הַכְּפוֹר/ יָם שָׁחֹר

 

שֶׁל מִתְנַגְּדִים לַמַּחְתֶּרֶת.

 

 

 

מָסַךְ בַּרְזֶל/ אֵין מַבָּט לָקֵל,

 

רָק דְּמָמָה שׁוֹתֶקֶת.

 

וּלְמַבִּיט לָקֵל/ יָשַׁר מַקֵּל,

 

שֶׁיְּדַכֶּה אֵת הַשַּׁלְהֶבֶת.

 

 

 

וְהַנְּשָׁמָה צוֹעֶקֶת/ בִּלְחִישָׁה זוֹעֶקֶת,

 

רַק רוֹצָה קְצָת אוֹר.

 

וְהַנֶּפֶשׁ דּוֹמֶמֶת/ הַהֶאָרָה מוּעֶמֶת,

 

כִּמְעַט קוֹפֵאת בַּכְּפוֹר.

 

 

אַךְ הַנִּיצוֹץ קַיָּם/ יִשָּׁאֵר לְעוֹלָם,

 

וְיַחֲזִיר אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

 

עוֹד יָבוֹא יוֹם/ וְהַגְּאֻלָּה פִּתְאוֹם,

 

תָּאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ.

 

מעט חורג, ובכל זאת. (אתגר כייפי!)בין הבור למים
הִנֵּה הִיא בָּאָה, הָרוּחַ
לִפְרֹעַ שְׂעָרִי
תֶּכֶף אֵשֵׁב לָנוּחַ
עוֹד רֶגַע קָט -
הֲפוּגָה.

"הִנֵּה הֵם בָּאִים
יָמִים שֶׁל שֶׁקֶט"
תֶּכֶף שְׁקִיעוֹת יִזְרְחוּ
עוֹד מְעַט. ובְנַחַת.
תֶּכֶף תִּשָּׁכַח דְּאָגָה.

הִנֵּה דּוֹלֵק הַיָּרֵחַ
עוֹד רֶגַע קָט הוּא כָּבֶה
כָּעֵת הַזְּמַן לְחַיֵּךְ, ולָנוּחַ.
לִנְשֹׁם עָמֹק, לְהֵרָגַע.

מקסיםחותם-צוריאחרונה
ראויים - בעקבות אסון מירוןשובאל

 

והנה השמיים נפתחים,

ונראה מראות אלוקים.

כל העולמות שמחים,

כל הרקיעים צוהלים.

עמך ישראל דבקים,

אחד לשני ובאלוקים.

בלילה זה אין רוע ושנאה,

כלא היו כל צער ותוגה.

יש רק שמחה ואהבה,

קדושה דבקות ואחווה.

 

ובת קול שואלת ואיננה נשמעת -

הראויים אתם לשמוח בהילולא דרשב"י?

אחדות בפיכם ושנאה בלבבכם,

יבא אסון ויערבב את שמחתכם.

השמיים כבר פתוחים, מוכנים,

יבואו ויעלו אותם הדבקים:

החסידים, התמימים, שאהבה בליבם,

שעל כל אחד מישראל טובה עינם,

חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים,

ציונים ומתנגדים - חבוקים ודבוקים.

ישראל קדושים הביטו בהם,

על אור השכינה שמאיר מפניהם.

למות ביחד הרי אתם יכולים,

ולמה תיפרדו בעודכם בחיים?

וואי.רחל יהודייה בדםאחרונה
זה כואב וחזק
קרובה - רחוקהאברך שעובד

אוּלַי בְּאֶמֶת עָדִיף, שֶלֹא נִהְיֶה בְּיַחַד 
הַרֵי אַתּ, כְּבָר מִזְמַן לֹא מְאוֹהֶבֶת
בָּאַהַבָה שֶלָנוּ מִתְערְבְּבִים רִגְשוֹת אַשְמָה וּפַּחַד 
וְאַת גַם כָּל הַזְמָן מִתְאַכְזֶבֶת 

 

 

אַנִי הוֹלֵךְ עַל חֶבֶל דַק, עַל גֶשֶר צַר, 
אָמְרוּ לִי שֶמִתַּחַת לַגֶשֶר נִמְצָא הָאוֹצָר
אַנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ, הוּא בְּיָדִי 
אַנִי מְאַבֵּד אוֹתוֹ וְהִנֵה, אַנִי שוּב לְבַדִי 
אַת לְיָדִי, אַבָל כָּל כָּך מְרוּחֶקֶת
הוֹפּ בַּלֵב שֶלָנוּ נוֹצְרָה עוֹד צַלֶקֶת 

 

אוּלַי עָדִיף שֶכֵּן נִהְיֶה בְּיַחַד

...רחל יהודייה בדם
יפה ומעורר מחשבה
יפה מאד!path
אפשר שאלה קצרה? בן כמה אתה?ה' אור לי.

סתם מתעניינת...

אממה' אור לי.

זה מה שאתה מרגיש? כאילו עם אשתך?

לא הייתי פה קצת זמן...אברך שעובד

אז... 

 

בהחלט זה מה שהרגשתי כשכתבתי, 

 

לדעתי אחד השירים היותר חשופים שיצא לי לכתוב והוא מצונזר קורץ

וואו זאת הייתה השאלה הכי חסרת טקט ששאלתי בחיים שלי...ה' אור לי.

אבל אני מניחה שהכל בסדר- כי הוא מצונזר ;)

יש לי שיר שפעם כתבתי לחברה הכי טובה שלי- ואחיות שלי כל הזמן אומרות שהוא נשמע רע ממש, אם אתה מבין למה אני מתכוונת...

אבל לא התכוונתי לזה ;)

אגב, מאחר שאני בת, נראה שאני תומכת באשתך ;) [וואו איך אני מרגישה חטטנית עכשיו...]

מודע לזהאברך שעובד

שהשיר יכול להישמע רע כלפיה, בעיקר בתחילתו, אבל במקביל להגשה של ההרגשה שלי, גם כתבתי  שבלב שלנו נוצרה צלקת... 

 

ו - וואלה מגניב לדון על השיר ככה

עצה- אם אתה לא אוהב עצות, אל תפתח...ה' אור לי.

תקשיב, אתה ואשתך רבים.

סליחה שאני ככה, אבל אין שנה שבה לא רבתי עם חברה, פשוט אין.

אבל לפעמים, אחרי שאני רבה עם חברה, אני יושבת אתה ומדברת אתה על זה, ומכל זה בסוף יוצא שהחברות שלנו הופכת להיות חזקה הרבה יותר.

ככה זה גם בזוגיות- אם תתן לריב לתת לך הזדמנות לדבר אתה, לשאול אותה מה קורה אתה, או לא משנה מה- הגיוני שתתקרבו יותר, כי בסוף, אחד משניכם בטוח מרגיש אשם בזה- ובהחלט מוכרח שהאחד הזה יעריך את השני שמוריד אותו מהעץ.

גם אם אחים הקטנים שלי לפעמים [בני 8, 11...] - אני מבקשת סליחה מהם למרות שאני צודקת, כי מישהו חייב לגמור את זה, ואין לי בעיה לצאת קצת מושפלת לפעמים...

ו--- לא יודעת, אולי אם תבואו שניכם, בלי שום רצון לכעוס אלא רק לשמוע- אולי זה יחזק את הקשר שלכם, שאני מניחה שהוא מאד מאד חשוב לך.

בהצלחה...

וסורי שאני נותנת עצות- מוזמן להתעלם...

הוא לא ביקש עצהקיווע
הוא שיתף בשיר וגם ענה לך שכך הרגיש לשעתו. ובכלל צריך להיזהר מלחלק עצות לאנשים שלא מכירים אותם ולא את הסיטואציה שלהם ובפרט שהם לא ביקשו עצה..
לכן כתבתי לו שיקח אותי בעירבון מוגבל...ה' אור לי.אחרונה


עצוב ומקסיםפסגות


מאוד נוגע..אנה.
שבע"ה יהיה הכי טוב בעולם
תודה רבהאברך שעובד


יום אחד...באמונה תמיד

יום אחד...

יוֹם אֶחָד נֵדַע,

לְהַגִּיד תּוֹדָה,

בְּשִׁיר וּבִרְנָנָה.

 

יוֹם אֶחָד נַצְלִיחַ

לַאֲחֵרִים לִסְלֹחַ

בְּלִי לִשְׁמֹר טִינָה.

 

אָז-

מָתַי הַיּוֹם יַגִּיעַ,

אֶת הַלֵּב יַפְתִּיעַ,

וִישַׁנֶּה אֶת הַתְּמוּנָה?

 

מָתַי?

הַשַּׁחַר פֹּה יַפְצִיעַ

הַבֹּקֶר אתו יַגִּיעַ

וְאִתּוֹ יָבוֹא-

הַטּוֹב!

וואו מהמם!סטלנית בפעולה


תודה!באמונה תמידאחרונה


...רחל יהודייה בדם
אופטימי .
אהבתי את הרוח האופטימית
עושה טוב
אהבתי מאד- מאד.ה' אור לי.

יש לך כתיבה חזקה שנוגעת מאד.

לייק!

תודה תודהבאמונה תמיד


יפה מאודבננה8


תודה רבה!באמונה תמיד


שיר ממש חמוד!שושיאדית
יפה ממש!
אהבתי.
תודה רבהמתנחל בראבק

פיצוי על "מוות"

הם נכתבו באותם 5 דק'באמונה תמיד

פתאום יצאו לי 2 שירים

איך הצלחת?? זה די מנוגד? איך הצלחת לערבב את זה?מתנחל בראבק


אינלי מושג!!!!באמונה תמיד

פשוט חזרתי הביתה, ופתאום זה יצא לי על איזה דף מזדמן.

אחכ העתקתי את זה למחשב