הסתכלתי עליה
אני תמיד מסתכל עליה
אבל בחיים כמו שלי.. אתה לומד להסתכל כמו רואה ואינו נראה,
אתה לומד איך לגרום לכולם להתעלם ממך..
אתה לומד לא לתת לאף אחד לראות אותך באמת,
אתה לומד לא לחייך ולא להיות עצוב,
אתה לומד להרחיק את כולם,
אתה לא מנסה ללמוד,
אתה לא רוצה ללמוד,
אבל אתה לומד... כי אין ברירה.
היא הסתכלה עלי וחייכה, זו לא הפעם הראשונה שמישהו מנסה להיות נחמד אלי...
אז התעלמתי,
אני לא יודע מה זה בה,
אבל אני פשוט לא יכול לתפוס מרחק,
דלת נפתחת
שמש
צעדים נמהרים
"דייי!" שמעתי צעקה מהמבנה
'זאת היא,'
'תתעלם!'
'לא יכול! אתה יודע את זה!'
רצתי חזרה
הוא תפס אותה וניסה לנשק אותה,
'דבר יא פחדן'
'לא דיברתי לידה אף פעם'
'אתה לא מנסה להתחיל איתה, דבר!'
"הכל בסדר פה?"
הם לא שמו לב אפילו
'זה יצא חלש משתכננתי'
'תמשיך לדבר'
"שאלתי" אמרתי בקול יותר "אם הכל בסדר פה!"
"עוף מפה יא שחיף!"
"ירדן את סבבה עם מה שקורה פה?" שאלתי
"לא עניינך, פריק!"
"תענה כשאפנה אליך יא שבור" אמרתי
"ירדן, הכל בסדר?"
"לא ממש"
"איך קראת לי?"
"אתה שמעת אותי..." אמרתי
"אני אשמח לשמוע את זה שוב"
"זה נסיון איום?" שאלתי
"אם הייתי מאיים... אתה היית יודע שאני מאיים..."
הוא התקרב אלי במהירות
'הוא יתן כמה שמאליות ואז ימנית כשתתחמק הוא ינסה בעיטה תן לו בכבד ובברך אם זה לא יפיל אותו... עצם הבריח'
'אתה אומר את זה כאילו זה פשוט'
הוא העיף את ידו המאוגרפת לעבר פני,התחמקתי לימין,
"אז את לא סתם שחיף, אתה שחיף מהיר,"
הוא ניסה שוב והחטיא, פעמיים,
"אתה לא לומד אה?"
'הוא מתעצבן הנה באה השמאלית'
'היא עוזבת... יופי'
הוא שלח את ידו הימנית בצורה עגולה התקופפתי ונתתי לו אגרוף בבטן, הוא בקושי התקפל
'זה כאב לי יותר מלו'
'אל תיהיה בטוח... ברך ימנית!'
בעטתי לו בגומץ הרגל הימנית,
הוא נפל על ברך אחת,
'עזוב את עצם הבריח, יד!'
תפסתי את ידו וסובבתי אותה מאחורי גבו וכופפתי
"אייי!"
"אתה צורח כמו ילד בן שלוש אתה יודע..."
"שחרר אותי פריק!"
דחפתי אותו קדימה והתישבתי על גבו
"למה לי?"
"שחרר אותיי!!"
"עכשיו שכנעתי אותי" אמרתי בשיעמום
"מה אתה רוצה?"
"או.. הנה... 1. אתה לא תפנה יותר לירדן
2.אתה לא תקרא לאף אחד בשמות גנאי
3. אתה תתחיל לתת לירדן כסף בעילום שם יש לך מספיק ממנו... אם היא אי פעם תגלה שזה ממך אתה תכנס לקומה להרבה מאד זמן... חבל על השרשרת..."
"איך אתה יודע על השרשרת?!!"
"אני יודע הכל"
'חחח בטח, גאון!'
"אני לא אגע בה יותר!"
"אני יודע... אבל מה עם כל השאר?"
"מה עם השאר?"
"אתה תדאג אלפיים דולר לחודש לה ולאחיה"
"למה לי?"
"כי אני יודע עליך משהו שלא היית רוצה שידעו.. ועוד משהו.. אני אשבור לך את הצורה אם לא תעשה את זה"
עיקמתי לו את הזרוע קצת יותר
הוא העווה את פניו
"יפה לא צעקת הפעם"
"אומנם היה לך מזל הפעם אבל אני הרבה יותר חזק ממך!"
"רוצה קרב חוזר? אני מבטיח שזה יכאב יותר כדי להבהיר את הנקודה"
"חח בטח רק שחרר אותי קודם..."
"אם תרוץ... אני אדאג שהעניין עם השרשרת יגיע לכותרות"
שחררתי אותו
"אני נראה לך פחדן?"
הוא קם על רגליו ועמד בתנוחת התקפה
"כן"
'הוא ינסה להיות לא צפוי אז הוא יתחיל מהרגל, וימשיך עם שמאלית וימנית מיד, תן לו אחת קלה בצואר אחרי הרגל, זה יעשה אותו זחוח ואז שוב ברך ואתם הבריח'
'הוא לא יכול להיות כל כך צפוי'
רגל
קפצתי
אחת בצואר
"לא כאב" אמר
שמאלית זחוחה
"מה אכפת לך מהסרוטה הזו?"
התחמקתי ונתתי לו שמאלית קטנה מכוונת היטב ישר לעין
'הוא דיבר לא יפה'
'לא אמרתי כלום..'
ימנית
התחמקות
ברך
ויד ישרה למתחת לעצם הבריח בצד שמאל
הוא נפל ישר התיישבתי עליו על הבטן הפעם
"אוי אתה כל כך צפוי!"
'רד ממני, פריק'
"רד ממני, שחיף"
"יפה גוונת... אבל למרות זאת.. לא"
"טוב בסדר, בסדר"
קמתי ממנו
הוא קם מיד וסינן "אידיוט"
'אל'
'מאוחר מדי'
שלחתי יד מתוחה לחיבור בין הצואר לעצם הבריח
הוא לא נפל
"אמרתי... בלי שמות גנאי!"
הוא גם רץ כמו ילד
צעדים
ידית
דלת נטרקת
...
"את בסדר?"
היא מרוחקת
"כן, תודה, איך ידעת את השם שלי?"
"מה?"
"כשהייתי שם עם הדפוק ההוא, אמרת" ירדן, את בסדר עם מה שקורה פה?"איך ידעת איך קוראים לי?"
"שמעתי אותו איפשהו"
'ואו, אמין רצח'
'יש'ך רעיון יותר טוב?'
'טוב סליחה אחי, צ׳יל'
'אתה מבין כמה זה מטומטם לקרוא לי אחי נכון?'
"איך קוראים לך?"
'שיט אחי, מה אני עושה?'
'פתאום אחי זה סבבה?!'
'לא הזמן'
'אוקי תגיד איך קוראים לך לא מסובך'
"בן"
'מה?!'
'לא יודע זה מה שקפץ לי לראש'
"למה עזרת לי?"
"סתם, היית צריכה עזרה ואני הייתי שם"
'הכי אמין שלך עד היום'
'אם אין לך משהו מועיל לומר... פשוט אל תאמר'
"אז... רוצה לשתות קפה בקפה תמר מתישהו?"
"סליחה מה?!"
"אתה יודע... כדי להודות לך..."
"אה.. אמ.. אני לא יכול אז"
'הנה משהו חשוב: היא לא אמרה מתי'
"שיט"
"מה"
"אה סליחה פשוט נזכרתי במשהו אני חייב ללכת"
"מה?"
כובע על הראש
ריצה
דלתות נטרקות
'מה לעזזל?!'
'מה?'
'למה דחית את ההצעה שלה?'
'איזה סיבה יש לי לא לסרב?'
'המשימה.'
'זה שנצא לקפה לא יעזור למשימה!'
'איך לא?'
'איך כן?'
'יהיה לך יותר קל לעשות את זה כשהיא לא חושבת שאתה איזה סטוקר קריפי...'
'אל תשחק אותה אידיוט'
'לך לשם ותתנצל!'
'לא'
'זאת פקודה'
"ירדן?"
סיבוב מבוהל
"אני מצטער, הקישורים החברתיים שלי הם לא מה שהיו"
"וואלה? דוקא זה היה נורא נורמאלי להתגנב מאחורי כדי לבקש סליחה..."
טון רגוע נורא
חיוך
"לא התגנבתי..."
"אתה עם נעליים צבאיות ולא שמעתי את הצעדים שלך..."
"אני מניח שאני פשוט הולך בשקט?"
צחוק
"אוקיי"
"אז בקשר לקפה... פיניתי את היומן"
"סבבה, רק תזכיר לי באיזה יום היית כל כך עסוק?"
"רביעי זה בסדר?"
"כאילו...? מחר?"
"אם זה בסדר.."
"אז תאסוף אותי בארבע מהבית"
"כע... בטח"
"להתראות"
'אל תפול לזה...'
"ירדן!"
סיבוב מתגרה
"כן?"
"הכתובת..."
"מה המספר שלך אני אסמס לך אותה"
'התפוח לא נופל רחוק מהעץ אני מניח...'
"0585439232"
* פינג *
"אוקיי נתראה"
...
גלגלים חורקים
רגלים נטחות באספלט
* טוק טוק טוק *
"מי זה?"
"בן"
"תכנס אני כבר באה לסלון"
פלאשבק
...
דם
שלוש גופות במדים תואמים ועוד חמישה בשחורים
"תזכור, המשימה שלך, לא יכולה להכשל! אני לא אמות לשוא"
ארבע גופות במדים תואמים ועוד חמישה בשחורים
"לא! אתה לא תמות בכלל! אל תעצום עיניים אתה שומע? לא!"
"בן!!"
עיניים מופתעות
"אה? מה?"
"נצא?"
"בטח! כן!"
דלת נפתח ונסגרת
"רויאל אנפילד קונטיננטל GT"
"מה?"
"האופנוע..."
"אה כן... קניתי אותו ממישהו באזור"
'היא תזהה אותו'
"איך את מכירה?"
"הכרתי מישהו עם אופנוע דומה"
"באמת? מי?"
היא הסתכלה עלי בעיינים, הסיתה את שיערה מאחורי אוזנה ורק אז אמרה "סתם מישהו מהשכונה"
"אה.. אוקיי, אולי ממנו קניתי את זה?"
"קשה לי להאמין" "בבקשה אל תשאל עוד שאלות"
"אוקיי"
'עכשיו אתה שותק????!'
'מה היה לי כבר לומר?'
'אתה אמור להכיר אותה!'
'אני רק יודע מה שאתה יודע, '
'טוב פשוט תסתום,'
'בוגר...'
"על מה אתה חושב?"
"מה?"
"על מה אתה חושב?"
"כלום... רוצה את לנהוג?"
* מושיט לה קסדה *
"טוב..."
* קסדות *
* ראש מנוע *
"את על מאה חמישים קמ"ש!!"
כנראה לא שמעתי מעל לרעש המנוע והגלגלים כי היא אמרה
"אמריקה שונאת זוהר"
"מה?"
"אני רוצה יותר מהר!"
"זה שם תעצרי!"
היא נסעה לפיצריה קטנה
'היא נורא אהבה את המקום הזה כשהייתה קטנה...'
'איך אני יודע את זה?'
'סיפרתי לך את זה.. התת מודע שלך זוכר...'
'מגניב'
"אז איפה אנחנו?"
"סתם פצריה"
'קח לחם שום'
* דלת *
* פעמון *
"הי, אני אקח לחם שום ואת?"
"גם" היא התאמצה להסתיר את החיוך הזה
"נשב?"
"בטח"
השיחה קלחה ובאיזשהו שלב היא התחילה להתקרב אלי
'אני יודע שאני אמור לגונן עליה... אבל אם קורה משהו... אתה חייב לשתף איתה פעולה...'
"מה?!"
היא נבהלה
"מה?!"
"אני פשוט לא מאמין שזה כל כך זול..." הצבעתי על התפריט
"אני אקח גם פסטה"
היא הסתכלה עלי במבט מבולבל
'מה לעזאזל??'
'אתה רציני?!'
'היא מדברת אליך...'
"סליחה, מה?"
"לא משנה..."
"משנה, משנה,"
"אמרתי שהייתי הולכת לפה עם אבא שלי כשהייתי קטנה..."
"אתה שומע טוב?"
"לא... האוזן שלי נפגעה...פציעת קרב..."
'עכשיו אתה כנה?? מה אתה אומר את זה???'
"איזה קרב?"
* צחוק מזוייף *"סתם... נפלתי פעם על הראש... והאוזן שלי נפגעה..."
'היא לא קנתה את זה...'
'מה אתה אומר...'
'זה מתחיל להיות מסוכן... אמרתי לך להתעלם'
'אבל אתה גם אמרת לי להתנצל.. זה אשמתך.'
* צלצול טלפון *
* צעדים מהשולחן*
"אני חייבת ללכת"
"שאני אקפיץ אותך?"
"אני אשמח"
"פלמ"ח שבע"
"מה קרה?"
"כלום, תמהר"
'מה קרה?'
'אין לי מושג אבל היא נראית נורא מודאגת'
'אה הפרצוף הזה לא אומר שהיא מאושרת? איזה מזל שאתה פה!'
"הנה"
* ריצה *
* דלת ניתחת *
'לך למקום שתראה מה קורה'
'ממש אינשטיין'
* משקפת *
* חלון *
* ריצה *
"תגיד יא דפוק?... לא אמרנו שאתה לא פונה אליה יותר יותר?"
"תתרחק!"
"או ש?"
"או שאחיה חוטף כדור בראש"
"לך" היא אמרה
'בצורה שהוא מחזיק את האקדח הוא כנראה לא ירה וגם אם כן... אני אספיק להסיט את הרובה ככה שאף אחד לא יפגע'
'הוא לחוץ! אל תעשה את זה!'
'אני אעשה את זה רוצה להדריך או שאתה מעדיף להיות צודק?'
'תרים את שתי הידיים ותעשה צעד קטן קדימה הוא מסיט את האקדח אליך לשניה תזנק ותסיט את ידו, ואז תצמיד אותו לריצפה'
הרמתי את שתי הידיים ועשיתי צעד קטן קדימה
"תתרחק!" הוא שיחק בדיוק לפי הכללים
"לך מפה!!" היא צעקה
זינקתי עליו, הכדור שנפלט פגע במסגרת החלון זכוכית ננעצה לי ברגל
'אמרתי לך שזה לא ילך!'
הוא זינק לאקדח והייתי בטוח שנכשלתי אבל אז ירדן בעטה לו בראש ותפסה את האקדח
'לא נתת לה מספיק קרדיט'
קמתי ודרכתי לו על הבטן
"אתה תכפיל את הסכום ותעזוב את המדינה עוד היום"
"למה? מה תעשה לי? הבנתי מזמן שאתה לא הולך לפרסם את השרשרת..."
"אולי אבל.."
לקחתי את האקדח מירדן
* יריה *
"פיספסת"
"אתה חושב?"
הוא הסתובב וראה שהיריה פגעה בדיוק באדום בלוח המטרה מאחוריו
'עדיין רץ כמו ילד..'
"אתה בסדר??"
"כן" קולו רעד
היא חיבקה אותו כמה דקות בהם האדרנלין פג והרגל שלי התחילה לצרוח מכאבים
"אני צריך ללכת"
"אני די בטוחה שאתה לא ממש יכול לעשות את זה"
קמתי והתחלתי ללכת לעבר הדלת
* דלת נפתחת *
* מנוע *
"חכה! אני אדריך אותך לבית החולים הקרוב"
"זה בסדר"
* חריקת גלגלים *
הגעתי לבית שלי תוך שש דקות ורבע גררתי רגל למטבח,
בארון הראשון הייתה פינצטה ותחבושות לקחתי את שתיהם הורדתי את מכנסי והוצאתי את הזכוכית שהיתה שלושה סנטימטרים בתוך ירכי השמאלית, הרגשתי שהיא פספסה את העורק לחצתי על המקום והתחלתי להוציא רסיסים קטנים יותר כשאני מוודא שלא יוצא יותר מדי דם,
"כדאי שתשב"
"מה את עושה פה?"
"עוזרת לך, שב"
עכשיו לעבור דירה, אוף
התישבתי והמשכתי להוציא את הזכוכיות, ירדן התקרבה לקחה מידי את הפינצטה והמשיכה במקומי, אני חייב לציין שהיא עשתה את זה יותר טוב.
"ידעתי שאתה מסומם"
"למה?"
"לא יודעת כל מיני יציאות שלך"
"לא הבנת, למה את חושבת שאני מסומם?"
"כי ראיתי אותך מוציא לעצמך אינצ׳ וחצי של זכוכית מהרגל בעמידה בלי להזיז שריר"
'תגיד שאתה סביל לכאב, שלא תחשוב שאתה מסומם בשום מחיר!'
'מה? למה?'
'תגיד!'
"אני לא מסומם, את יכולה לעשות לי בדיקה, אפילו אלכוהול אין לי בדם, פשוט יש לי סיבולת גבוהה מאד לכאב."
"אה" ואז משכה זכוכית קצת חזק מדי וכואב מהפעמים הקודמות,
"איך הפנים שלך לא זזו??"
"יש לי סיבולת גבוהה מאד,"
"איך זה?"
'זאת השאלה ממנה קיוינו להמנע'
'אה וואלה?'
'מה עושים?'
'אתה שואל אותי? אני ארד עליה שהיא חוקרת אותי'
'היא תחשוד, היא חכמה מאד.'
'אני אחליף נושא'
'חכמה אומרים לך, טוב לך על הראשון'
"שקלת ק.ג.ב.? שמעתי הם מגייסים"
'ואו שנון'
'מה אתה היית אומר?'
"חח טוב, נושא רגיש"
'איך לא חשבת על זה?'
'גם אתה לא חשבת על זה'
היא התחילה לחבוש לי את הרגל
"למה לא הלכת לבית חולים?"
"אין לי ביטוח"
"אידיוט"
"זהו שמי השני את יודעת"
"אני עדיין חייבת לך תודה"
"את הצלת אותי גם היום זה מתקזז, אפשר סתם ללכת לאכול אם את רוצה..."
* חיוך *
"כן אני אשמח"
'אתה התחלת איתה?'
'אמרת שזה טוב שיהיה קשר!'
'כן, אבל לא התכוונתי שתפלרטט עם הבת שלי!!'
'לא התחלתי או פלירטטתי איתה...'
'מקווה בשבילך שגם היא חושבת כך'
