שמתאים ללימוד משותף אמא ובת.
לבת שלי (בת 12.5) נושא הצניעות (בכללי בחיים, אבל בעיקר בלבוש) לא בא בקלות. יש לה הרבה שאלות למה זה חשוב, ועוד הרבה למה... לא כ"כ יודעת מה מחפשת אבל אולי משהו שיש בו גם השקפה, והסברים ותשובות על משמעות הצניעות, מעלת האישה והחוזקות שבה, ואולי גם הלכות בסיסיות כדי לדעת מה ההלכה ומה הידור ע"מ לא להעמיס אם בכל זאת קשה לה.. אשמח לרעיונות בנושא
נ.ב- אני מכירה את הספר של מאור קפלן ופחות התחברתי, אשמח לרעיונות אחרים אם יש.
תודה!
לא יודעת אם זה מה שאת מחפשת, אבל את יכולה לנסות.
נקרא "ואת צנועים חכמה". מדבר על העניין המהותי.
של הרב אליעזר קשתיאל. ספרון ירוק.
"כותנות אור" - ספר של מאמרים רבים מכל רחבי הקשת על המשמעות של צניעות כערך וכפועל.
מומלץ מאוד
תודה על הרצון לעזור ומועדים לשמחה.
שוב סליחה אבל יש ספר שאמא שלי למדה עם אחותי ספר ממש יפה ומוסבר טוב קוראים לזה ''נראתה לאחרונה'' זה של צורבא אם אני לא טועה..
בהצלחה וזה ממש מומלץ
של הרב ישראל וונדי.
מה שיפה שם שהוא לוקח כמה נושאים שקשורים לצניעות ומחלק כל אחד מהם ל"שער ההלכה"- מה בתכל'ס, ו"שער המחשבה" שנותן יותר רעיונות מסביב
כילדה, כשהיה לי קשה להתפלל, אמא שלי למדה איתי משהו בנושא.
זכור לי כסיוט.
היה לי קשה, היה לי קשה שקשה לי, וההתערבות של אמא שלי רק החמירה את המצב.
אני לא בטוחה שזה נכון גם אלייך, אבל תחשבי טוב האם ואיך לעשות את הלימוד הזה משמעותי לבת שלך, ושלא יתפסו כשיחת נזיפה.
האמת שאני באמת חוששת מזה..
באחת הפעמים שדיברנו והיו לה הרבה שאלות והרגשתי שהתשובות שיש לי לא מספקות אותה, שאלתי את תרצה שנלמד יחד ונחפש תשובות, והיא שמחה ממש על הרעיון, המחשבה שנלמד יחד עלתה בי כדי שזה יהפוך לזמן אישי מפנק כזה, משהו שלצערי לא קורה בשגרה יותר מידי... מתפללת ומקווה שהיא תחווה את זה בטוב ושתקבל תשובות שיתיישבו על ליבה..
כי הוא ישן וההוצאה הפסיקה להוציא אותו
השגתי אותו פעם ממישהו שמסר...
זה מאוד אופייני לגיל. כמעט כן הבנות בגיל הזה מתמודדות עם זה... באמת הספר כתנות אור נשמע מתאים
בגיל יותר מאוחר והיה לי קשה לקרוא אותו. הוא לא מתאים לנערות מבחינת הרמה. לדעתי.
חושבת אולי לקחת מאמרים מכל מיני מקומות שמתחברים אליהם וללמוד אותם.
איזה כיף שהבת שלך רוצה ללמוד ואת רוצה ללמוד איתה. זה מקסים.
(הבנות שלי מתנגדות בתוקף ללמוד איתי דברים, לא משנה באיזה נושא. לצערי. הן אומרות שהכל משעמם ויש להן מספיק בבי"ס)
היא נולדה בסוף דצמבר
מבחינת הבנה וקוגניציה אני חושבת שאין בעיה שתעלה שנה הבאה לכיתה א'..
מתלבטים מבחינה רגשית וחברתית.
עברנו דירה וההתאקלמות לא פשוטה, לרכוש חברות חדשות, להצליח לשחק איתן בצורה נעימה. אבל גם לא רוצים אחרי שנה לשנות לה שוב את כל החברות..
התמודדות עם בעיות ותסכולים כבר הרבה זמן מרגיש לנו שהיא עוד צריכה לעבור תהליך עם זה ולקבל עוד כלים (עוד מלפני המעבר)
כמובן שנתייעץ עם הגננת..
אשמח לקבל עוד כיווני מחשבה..
תודה!
ועוד שאלה- האם כל או רוב הבנות מהגן יעלו לאותו בית ספר?
מהנסיון שלי החשש מהחברים הוא מתייתר כי מהר מאוד היא תכיר חברות חדשות ולא תזכור לטווח רחוק שהיא היתה עם החברות מהשנתון השני..
עדיף להשאיר ומקסימום זה היה לא הכרחי
מאשר להעלות ואז זה מתברר כטעות שאין ברירה אלא ללכת איתה שנים קדימה...
ראיתי מעט מאוד ילידי סוףדצמבר שבאמת היו מוכנים ובשלים להתמודד עם בית ספר. בעיני ברירת המחדל שלהם צריכה להיות להישאר, וכשיש ילד עם בגרות יוצאת דופן כן להעלות. אבל זה אומר להתמודד עם ילקוט ושיעורי בית ואחריות ועצמאות בגיל חמש וחצי. זה ממש לא פשוט.
בטח ובטח כשיש גם ככה התמודדות חברתית. להחליף חברים לא אישו בעיני. מתרגלים מהר ותוך חודש כבר שוכחים
לפחות איפה שאני גרה יש לחץ גדול על הגננות להעלות את כולם כדי לפנות מקומות, כי חסרים מקומות בגנים. אם זה המצב אצלכם לקחת בערבון מוגבל את המלצות המערכת.
בנוסף בעיקרון הפסיכולוגית של הגן אמורה להמליץ מה כדאי, ואולי גם לאבחן. זה גם עוזר מאוד להחליט.
אינני יודעת איפה היא גרה אבל ברוב הגנים הרגילים הפסיכולוגי אמורה להגיע לשעה שבועית ובפועל מגיעה לפחות מזה.
ובדרך כלל מתייעצים איתה על מקרים יותר מורכבים...
היא מאבחנת רק ילידות ינואר עד ספטמבר שצירכים אישור פסיכולוגי על מנת להישאר... אוקטובר עד דצמבר יכולים ההורים להחליט.
בעיני ההמלצה הגורפת להשאיר היא מורכבת וזה לא ברור בכלל...
דבר ראשון לדעתי רושמים גם לא' וגם לגן ואז אפשר לחכות לסוף שנה לראות איםה הילדה עומדת.
אני באופן אישי ראיתי כמה בנות שעלו לא' וזה היה להן מעולה, ולא מעט מקרים הפוכים.
אבל להגיד ש"עדיף להשאיר ומקסימום זה היה לא הכרחי" זה ממש לא נכון בעיני!!
מנסיוני ראיתי בנות שנשארו וזה היה פשע כלפיהן וכלפי הגן, הן היו בוגרות ובשלות ופשוט סבלו במשך שנה שלימה.
ידעו למשל את כל האותיות, הכירו את החוברות למידה, היה להן דעה בכול נושא, הן הפכו לבנות לא אהובות ולא נחמדות וזה ממש גרוע בעיני...
אז ממש חשוב לבדוק כל מקרה לגופו.
לק"י
הבן שלי נולד בינואר, היה שנתיים בחובה וכבר ידע לקרוא לדוגמא.
ואני שמחה שהיתה לו עוד שנה בגן להפתח עם החברים ולהתקדם בצד החברתי.
אבא שלי לימד את האחים שלי לקרוא בגיל 3 וזה לא פגע בהם... זה נכון שכל מקרה לגופו. אבל צריך לכוון את הילדה שתכבד את הצוות ואת החברות גם אם היא כבר יודעת. אנח פוגש המון ילדים כאלה, שיודעים יותר מהאחרים, אבל ברגע שהם מחונכים טוב ויודעים לכבד אפילו שהם יודעים, אז זה בסדר...
אבל כמובן שכל מקרה לגופו ואין לדעת בלי להיכר את הילדנ
מבחינה קוגניטיבית הוא מעבר לגיל שלו.
מבחינה רגשית הוא לפעמים מפתיע בבגרות שלו, יודע להסביר את הרגשות שלו באופן מרשים.
אבל לפעמים הוא עדיין ממש תינוק, ברמה שאני ממש לא יכולה לראות אותו בכיתה א'.
וגם מבחינה חברתית לא תמיד קל לו - החברים אוהבים אותו והוא יודע לשחק יפה, אבל לא מעיז ליזום משחק עם חברים, תמיד מחכה שיזמינו אותו לשחק, ולעפמים בגלל זה נשאר לבד (אבל זה גם עניין של אופי, אני הייתי כזו עד גיל גדול...).
אבל אני גם חושבת שמאוד קשה לומר עכשיו בתחילת השנה מה יהיה נכון.
אני חושבת שיש אפשרות לרשום גם לגן וגם לכיתה א', ואז לראות לקראת סוף השנה מה באמת מתאים יותר. שנה זה המון בגילאים האלו.
אצל הבת שלי, שגם היתה קטנה בשנתון, היתה גננת מדהימה בגן חובה. קצת אחרי חנוכה היא עשתה אסיפת הורים פרטנית, ואז היא דיברה איתנו גם על השאלה אם להשאיר או לא, וביחד חשבנו על מה צריך לעבוד השנה כדי לעזור לה להיות מוכנה יותר לכיתה א', ולקראת סוף השנה היא עשתה שוב אסיפת הורים וראינו שבאמת היה שינוי לטובה בנושא הזה, והיא המליצה כן להעלות (אצלה אני חושבת שכן היה לה לא טוב אם היינו משאירים עוד שנה בגן - גם ככה היא התחילה קוראת ספרים שוטף, וגם הכי גבוהה בכיתה למרות שהיא בין הקטנות, להיות ככה עוד שנה בגן לא היה עושה לה טוב...).
השנה לא יהיו לנו אסיפות הורים פרטניות (הגננת גם מדהימה אבל עם התנהלות אחרת). אבל אני לוקחת את האחריות על עצמי - לקבוע שיחה/פגישה עם הגננת עוד מעט (אחרי שהיא קצת תכיר את הילדים, לא מיד בהתחלה), לחשוב יחד איתה מה אפשר לעשות כדי לעזור לו להגיע לכיתה א' מוכן יותר, לראות איך אנחנו עובדים על זה השנה, ואז לראות לקראת סוף השנה איך הוא ואם נראה לנו מתאים להעלות אותו.
מקווה להגיע להחלטות נכונות וטובות...
ואחד שנולד בנובמבר.
השארתי את כולם ואני לא מתחרטת בכלל.
אחת היתה בסדר גמור מבחינת הבנה/יכולת וכו'
ועדיין שנה אחכ היא עלתה הרבה יותר מוכנה ובטוחה בעצמה.
היא גם עדיין ממש לא מהגדולות בכיתה, זה באמצע כזה. אם היתה עולה שנה קודם היתה ממש ממש מהקטנות.
מעדיפה שיהיו 'ראש לשועלים' ולא להפך.
אגב הרוב מהגן עלו, ורק חלק קטן נשארו. אבל הילדות של השנתון הבא חלקן היו ממש כמעט באותו הגיל של הילדנ, הפרש של חודש נגיד. אז זה ממש לא נורא, והיא מצאה חברות חדשות והכל בסדר.
מי שנולד בחודשים האלה זכאי לאבחון חינם של פסיכולוג מטעם העיריה
עשינו את זה לפני שניםצ( היום היא כמעט בת 21) וההמלצה הייתה שאם היא תשאר יהיה לה יותר קל והשארנו ואני מרוצה מהתוצאה
דצמבר זה מאוחר..אם יש לבטים הייתי משאירה
חכי לשמוע מה הגננת אומרת, איך היא רואה אותה לאורך תקופה בגן
ואז תעלי בפניה את ההתלבטות ותבקשי שתשים לב. תהיו בקשר על זה לאורך נשנה ויש עוד מלאא זמן עד שתצטרכי לקבל החלטה (אני יודעת שבמקרים שמתלבטים אפשר לרשום גם וגם ואפילו בחופש להחליט סופית. אבל לא סגורה על זה)
בכל מקרה, בטווח של שנה היא יכולה עוד לעשות ממש קפיצה. ומצטרפת לקודמותיי שהעיקר זה לשים לס לתחום הרגשי חברתי, גם אם מדובר בילדה נבונה וחכמה
ובכל מקרה שיש ספק עדיף להשאיר עוד שנה מאשר להעלות.. אם בטוח לכם שתהיה בשלה אז כן 
מכירה כמה כאלה, ילידות סוף סוף דצמבר שהולך להן מצוין בבית הספר אפילו שהן קטנטנות בשנתון. בהצלחה❤️❤️
ודברים יכולים להשתנות מקצה לקצה
רק לקראת פסח תוכלי לראות את התמונה בצורה ברורה יותר..
זה ממש מוקדם
בינתיים עושים במועצה רישום כפול גם לבית ספר וגם לגן.
השארתי ילד (יליד אוקטובר) בגן של גיל 3 בגלל שהיו לו פערים גדולים מבני גילו.
לא הייתי משאירה אם יש פערים קטנים, בגן חובה כבר רוכשים חברים וקשה להתחיל שוב מהתחלה.
זה ממש לא שיקול מבחינתי
במיוחד שתוך שבוע בכיתה א' כל החברויות משתנות ולא רואים שום קבוצות מהגנים שהגיעו מהם
חמותי (שרוב ילדיה נולדו בחודשים תשרי-טבת, ואת כולם השאירה) אמרה לי פעם שלהיות מבוגר יהיה לו עוד המון זמן. להיות ילד, עם שלבי ההתפתחות הכ"כ חשובים וכיפיים- זו אחת ההזדמנויות האחרונות. ויש הרבה יותר מה להפסיד בעיניי אצל ילד שעלה כשלא היה מספיק בשל לעומת ילד שעלה "בשל מדי"
מצטרפת לממליצות לבחון את זה לאורך השנה.
וממליצה לבחון את זה עם הםסיכולוגית של הגן מעבר לגננת עצמה.
הילד המתוק שלי, בן שש וחצי, אוכל את הציפורניים שלו מאז שהיה קטן. עכשיו זה הגיע למצב שאין לו כבר ציפורן לכסוס אז הוא אוכל את העור מסביב ופוצע את עצמו.
לא ניסיתי המלצות כמו לשים מרה וכאלה, כי אני בטוחה שזה יושב על מקום רגשי (זה מתגבר כשהוא לחוץ כמו במקומות חדשים או מקומות עם הרבה גירויים, חברה חדשה וכדומה).
הייתי שמחה לשמוע (גם מבעלות מקצוע) אם יש דרך לטפל בשורש העניין.
תודה
רק יחידי סגולה אוספים לבד...
הם צריכים דולב אישית והנעה, משהו שגורם להם להבין שזה מה שעושים עכשיות
גם הבן שלי בגיל 6 לפעמים עוד צריך את זה
לק"י
לגילאים הצעירים יותר מתאים פורום הריון ולידה.
לכן נשמח שתשאלי שם על הגיל הזה (אם מתאים לך).
נכון שיש ילדים שממש יודעים להעסיק את עצמם
אבל ממש לא כולם, ולא לזמן ארוך...
ואם אין אחים גדולים לשחק איתם זה גם משפיע.
הגיוני שילד בן 3 יאבד עניין אחרי כמה זמן ולא יאסוף לבד.
אגב אם אין לכם מגנטים זה משהו שימושי לדעתי
גם ארגז כלי עבודה זה נחמד
אשמח לעזרה.. מחפשת בנרות מידע
הרופאה המליצה לי לקחת גלולות נורידיי
זה ביבואן אישי מחו'ל אבל נשמע שהתופעות לוואי קצת פחות חזקות מסרזט
מישהי התנסתה?
מכירה מישהי שאולי תוכל לעזור לי?
פורום אמהות מיועד לשאלות ושיתופים על ילדים החל מגיל בית ספר בערך.
בס״ד
ב״ה.
רפואה שלמה לכל מי שנפצע שם, בגוף ובנפש.
חלקם בטח חברים של הבן שלך, לא? איך הוא?
חיבוק גדול גם לך, זאת ממש טלטלה...
אבל בכיתה ה' בבית ספר לידינו (ושהבנות שלי שם) נפצעו קשה/ בינוני 3 ילדים
וזה כיתה ש2 הורים נפטרו לילדים בחודשים האחרונים..לא פשוט בכלל!
חברה שהבן שלה פצוע בינוני לא עונה לי..מקווה שהוא בסדר 😔
איזה פחד!!!
חשבתי עליכן אתמול ממש
ועל הטראומה, גם לילדים שלא חוו את זה בקו ראשון להכיר ככ מקרוב זה מטלטל
ועל המדריכים. איזה נורא זה להיות מדריך בסיטואציה כזו. ובכלל גם אתה עוד ילד...
הבן שלי הנסיך בן 3, והוא מאוד אוהב מגע.
כשהוא הולך לישון בקרבתי או סתם מחבק אותי על הספה הוא ממשש לי את הפנים.
זה מציק לי ברמה בלתי נסבלת. אני אוהבת מגע, ויכולה להתכרבל איתו שעות, אבל זה מדגדג ומציק ומזיע וזה משגע אותי.
לא עזר להוריד אותו ממני כל פעם שהוא עושה את זה, לא עזר להרחיק ממני את היד בעדינות, לא עזר להסביר לו או לדבר. זה בלתי נשלט וכשהוא עייף זה אפילו יותר חמור.
מה עושים??
אני מתביישת לומר אבל אחרי הרבה זמן של סבל זה אפילו עושה לי רגשות שליליים כלפיו כשזה קורה.
הוא ילד נבון ומבין שמדברים איתו, ועדיין הוא עושה את זה.
לק"י
הייתי מזיזה את היד, מתעצבנת, נותנת לה את כף היד וכו'.
בסוף זה עבר. היום זה כמעט ולא קורה בכלל.
לאחרונה הבן שלי התחיל 'לטייל' עם האצבעות על כל מיני מקומות בגוף שלי וזה פשוט מחרפן אותי. לאחרונה יצא לי כמה פעמים אפילו לצעוק עליו בגלל זה, כי אני אומרת לו להפסיק והוא לא שם לב . כשאני צועקת הוא מפסיק ואומר 'סליחה שכחתי'.
גם אשמח לשמוע פתרון
הוא מחפש תחושה אז ללטף אותו חזרה. "עכשיו אתה שוכב בלי לזוז ואני עושה לך דיגדיג בפנים"
או ביד. הוא הרי רוצה להרגיש משהו ביד אז לספק לו את זה כשאת היא השולטת שיהיה לך יותר נעים.
ובאופן כללי נראה לי שמספיק להגיד "זה לא נעים לי" ואם אפשר לספק לו חלופה הכי טוב.
"זה לא נעים לי בפנים, אתה יכול ביד"
יש ילדים שמחפשים גירוי תחושתי, לפעמים זה לא נעים לנו כי זה לא יפה/רועש וכו ואז אפשר להילחם שיפסיק עם זה, אבל הצורך שלו עדין קיים ולא מסופק וחבל, יכול אחכ לחפש גירוי אחר. מרפאות בעיסוק ידעו להסביר את זה יותר טוב ממני, אבל לדוגמא ילד שאוכל את החולצה למעלה כל הזמן אפשר לתת לו שרשרת נשכן אופנתית ולספק לו את הצורך התחושתי בדרך אחרת במקום שיקלקל את החולצה ונכעס עליו וכו...
הבן שלי מתוק ממש אבל מנשק אותי בצורה לא נעימה לי ונוגע לי גם בצורה לא נעימה...
אני פשוט אומרת שזה לא נעים לי ומרחיקה אותו. אבל מרגישה לא נעים כי הוא עושה את זה מכוונה טובה
מדריכ/ת הורים עם הסמכה רצינית, ועם התמחות בהנחיה להורים לילדים עם בעיות תקשורת. (אומנם כרגע האבחנה של הילד היא לא ממש אוטיזם, אבל זה כן משהו שקרוב לתחום)
חשוב לנו מישהו ממש מקצועי. המחיר לא משנה.
עדיף טיפול דרך זום.
במקביל מחפשים המלצה לפסיכולוג/מכון פרטי שעושה אבחון תקשורת ADOS (מעדיפים פרטי כדי שיהיה מהר יותר)
תודה!
מכירה בירושלים
הכרתי אותה בעבר כגננת בחינוך מיוחד. נדירה.
כיום מנחת הורים לילדים על הספקטרום.
מקצועית ביותר
הן לא רוצות כלום... ומה שכן רוצות זה עם רשת שנקרעת בצ'יק ועולה 200 שח... (הן משחקות בצורה שזה בטוח ייקרע...)
מה עושים?
למישהי יש רעיון לאתרי אונליין?
לא רואה מתי אני נוסעת איתן לקניות...
גילאי 10 בערך
ואנסה בתמנון (יש להם אתר? אבדוק..)
תודה!
לק"י
אני קונה בתמנון שמלות ארוכות עם שרוול קצר.
אני 1.6 בערך. כך שלנערות זה גם יתאים.
יש ממש בכל הסגנונות, והמחירים סבירים-נמוכים.
כמה קישורים שיכוונו אותך:
נערה טווין חלק קשירה קדמית מכפלת קפלים שיפון שמלות
נערה טווין רקמת פרחים שרוול שוליים שולי צדפות שמלות
יש הרבה דברים ממש זולים!
ויש להם הרבה סניפים
ראיתי עד מידה 16.
אבל אין לי נסיון - אולי זה מידות קטנות?
שבוע טוב אימהות יקרות . אני רוצה לספר לכן משהו שקרה לי היום וממש טלטל אותי . הבת הגדולה שלנו רבה עם אחותה , שקטנה ממנה ב-5 שנים . יש לציין שהבת הקטנה יצאה לגמרי מכלל שליטה כמה פעמים בשבת ושאובייקטיבית היא היתה ממש קשוחה עם כולם . בשלב מסוים הבת הגדולה צעקה לעברי 'היית חייבת להוליד את ילדת הזבל הזאת ?' . אחר-כך שמעתי אותה מדברת עם אחיה ואומרת לו שמאז שאחותה ההיא ( זאת שהיא רבה איתה ) נולדה , 'נהרסו לה החיים' , ושעדיין 'אבא ואמא ממשיכים להוליד עוד ילדים כאלה' . ( אחרי הילדה ההיא יש עוד ילד יותר קטן , בן 4 . ואני עכשיו בהריון נוסף ( הריון חמישי ) , שחיכינו לו הרבה מאד זמן . עכשיו כדי שתקבלו קצת רקע , הילדה הגדולה באמת עברה משבר גדול שהסממנים הראשונים שלו התחילו אחרי שאחותה ההיא נולדה . לקחנו אותה לטיפול במשך הרבה מאד זמן ( כמה שנים ) והיום היא בכללי נראית לנו במקום טוב ב'ה . כשסיפרנו לה על ההריון היא הגיבה עם הרבה שמחה . בכללי היא ואחותה רבות הרבה אבל בסך הכל גם משחקות הרבה ביחד והן עם קשר מיוחד בחלק מהזמנים . אבל כנראה שמתחת לפני השטח היא עדיין קושרת תחושות פנימיות לא טובות שיש לה לבואה לעולם של אחותה . והיא גם בכללי כנראה לא מסתדרת עם מספר הילדים שיש לנו והייתה מעדיפה שיהיו פחות . היא ילדה תחושתית שזקוקה למרחב ולשקט וזה קצת חסר פה . אנחנו משקיעים בה ובאחים שלה את כל כולנו . אנחנו אוהבים את הילדים שלנו מאד , על אף שלפעמים זה מגיע עם הרבה אתגרים . והייתה כמיהה גדולה כל-כך להריון הזה . ועכשיו התחושה שלי היא שהכל היה טעות חלילה ושהיה עדיף מעט מאד ילדים מאשר להגיע למצב שבו יש לנו ילדה שגדלה במשפחה ברוכת ילדים ( ? ) מבחינתה , ושלא טוב לה עם זה . כתוצאה ממה שהיה יום , אני נמצאת כרגע בחלישות דעת גדולה . אני גם מרגישה שאני צריכה ורוצה לדבר עם הילדה הגודלה , לשמוע אותה באופן עמוק וכו ... אבל אני כל-כך פגועה שאני חוששת שזה יעשה יותר נזק מתועלת . גם המינוחים 'היית חייבת להוליד' או 'אבא ואמא ממשיכים להוליד' ממש צרמו לי . זה הרגיש לי מאד לא צנוע ומכובד ( היא יודעת איך ילדים באים לעולם ) . ועוד משהו כדי להיות לגמרי פתוחה איתכן , יש לי גם חלום לעוד ילד נוסף . אני כבר ממש בסוף חלון ההזדמנויות מהבחינה הזאת . וכל הזמן מחזיקה בראש שפרה פרה , שקודם נראה איך הולך לכולנו עם הלידה הקרובה ורק אז , כעבור זמן משמעותי של הסתגלות , נראה אם זה בכלל אופציה וכו ... ושחוץ מזה ה' מחליט ובכלל לא בטוח שזה עדיין יהיה אפשרי וכו ... אבל אם אהיה כנה ממש , זה כן נמצא איפשהו בפינה מהראש , וכמובן שמשפטים כמו מה שהיא אמרה היום קשים לי גם בגלל שהם לכאורה מרחיקים את החלום ההוא . תודה למי שקראה . יצאה לי פריקה ממש חשופה, בבקשה תהיו רגישות וטובות איתי . תודה אהובות .
משום מה הזדהיתי עם הבת שלך יותר 😥
אבל לא בקטע שיפוטי בכלל!!
אני בכורה מתוך 10 ילדים והיה לי קשה ממש ממש עם לידת כל ילד ( הקטנים בעיקר) וממש לא מהסיבות של הבת שלך...
מאמינה שאת חייבת שיחה איתה כשתרגעי
תצאי איתה למקום נחמד ותדברו
וביום יום לשים לב אם הקטנה באמת תופסת לה את המקום ןלנסות לאזן..
אני גם עם 5 ילדים וממש משתדלת שהקטנים לא יעלו על הגדולים וישתלטו על תשומת הלב...מצליחה תמיד? הלוואי אבל כנראה שלא...אין מושלם!
אני גם באה ממשפחה יחסית גדולה
ולא הייתי רוצה לעצמי כזו
אבל זה באמת יכול להיות מאתגר כילדים
ועם זאת, קשה מאוד לשמוע כאמא דברים כאלה
חיבוק ❤️
גם בעלי וגם אני באים ממשפחות גדולות ובהחלט רוצים לעצמנו כזו ומכירה עוד לא מעט אנשים כאלה.
ילד ממשפחה גדולה=רוצה לעצמו משפחה קטנה, היא משוואה ממש לא בהכרח נכונה.
חוץ מזה, חיבוק חזק, נשמע בהחלט מאתגר ומציף מאוד ואת נשמעת אמא קשובה ורגישה.
מעבר לזה אין לי כרגע מה להוסיף, אני עוד רחוקה משלב הילדים המתבגרים.
בהצלחה רבה!
שלא צריך לקחת יותר מידי ברצינות דברים שנאמרים מתוך כעס ובטח בגיל הזה.
הילדים רואים שאנחנו נבהלים או כועסים מהאמירות האלו ואז הם נבהלים מעצמם ועוד יותר נהיים קוצניים. זה לא במודע. אני בטוחה שברגעים נינוחים יותר היא כן אוהבת את אחותה. יש לי 2 בנות שגם היו רבות ככה פעם, אחת מהן עם אמירות נוראיות של "חבל שנולדת" " יותר טוב בלעדיך..." וכדו' והיום המצב ממש שונה. הן התבגרו והן חברות הרבה יותר טובות. גם על האח הקטן והחמוד שלהן היא התעצבנה עליו כמה פעמים ואמרה לו, "למה בכלל נולדת?" והיום היא יושבת איתו שעות ומקריאה לו סיפורים או שומרת עליו והם ממש אוהבים. למרות שגם היום לפעמים הוא עולה לה על העצבים היא הבינה שהאמירות האלה ממש לא במקום.
חס וחלילה להתחרט על ילד שנמצא בבטן בגלל אמירה של ילדה מתבגרת ברגע של חוסר שליטה עצמית. די בטוחה, למרות שלא מכירה אותה, שברגע שהיא תחזיק אח חדש בידיים היא תשמח מאוד.
אני הרבה זמן חשבתי שכשילדים רבים אני בתור אמא צריכה להיות כוחות השלום שלהם וגיליתי שממש לא. אני לא צריכה להעלב בשמם, אני לא צריכה להשלים בינהם. מתפקידי רק להדריך אותם כיצד להתנהג, איך לפתור בעיות בדרך בוגרת אבל בשום פנים ואופן לא לצדד באחד הילדים במריבה ולא לפתור להם את הבעיה במתן עצות לפתרון. לפעמים אין ברירה אלא להרחיק אחד מהשני, כשמדובר במכות או משהו כזה. אבל כדאי לתת להם לצאת מזה בלי התערבותינו, הם יגיעו לשלום הכי טוב. כל הזמן לשדר שאבא ואמא אוהבים את כולם אותו הדבר. סומכים עליכן/ם שאתם יודעים לדבר ולפתור בעיות בינכןם. אתם יכולים לשתף אותנו בהחלטה משותפת וכו' וזהו.
אפשר להגיד לילדה אח"כ כשהיא רגועה, את יודעת שזה מאוד לא נעים לשמוע את המשפט... תחשבי איך היית מרגישה שהיו אומרים לך ככה?
וכן לחזק את הקשר בין האחים בדרכים חיוביות, פרוייקטים ופעילויות משותפות, לעודד אותם להכין דברים אחד לשני בימי הולדת או ציוני דרך חשובים. לעודד אותם להתייעץ אחד עם השני. תחשבי איך ילדה בת 12 מרגישה כשאחותה הקטנה באה לשאול אותה איזה שמלה יותר מתאימה? או אם היא יכולה לעזור לה בשיעורי בית. וכו' פתאום היא תרגיש חשובה. האחות המעצבנת הזאת בעצם סומכת עליה ועל העזרה שלה, אז אולי היא כן נצרכת במשפחה?
יצא לי קצת ארוך...
בהצלחה
ילדים אומרים דברים בשעת כעס ממש בלי שום מחשבה.
יש לי ילדה מהממת!! לא אפרט כאן את כל המעלות, אבל באמת משהו מיוחד, והיו לה תקופות של עצבים שהיתה אומרת משפטים מזעזעים.
ממש לא להתחרט על הילד שבדרך או על הבא בעז"ה. הילדים לא יתכננו לנו את ענייני הילודה.
כן הייתי מנסה לעזור לה עם הקשיים- לדאוג שהקטנים לא יפריעו לה, לשקף לה את העניין התחושתי שכל אדם חווה את העולם אחרת והיא חווה אותי יותר בעוצמה ולכן מה שלאחרים נראה התנהגות סבירה, לה זה ממש מציק. אבל זה לא שהאחים הקטנים אוביקטיבית תמיד מציקים. אבל כן אתם מבינים את הקושי ורוצים להקל עליה.
וכן לדאוג לרכך לה יותר את גיל ההתבגרות, לפנק, לשלוח לה מידי פעם בזמנים של עומס עם כמה שקלים למכולת שתקנה לעצמה איזה ארטיק וכו. או פתק סתם הערכה אחרי איזה עזרה בבית או לפני מבחן בבי"ס וכו. ולשמוע ממנה אולי גם מה היא מצפה ומה יכול לעזור לה או מה מפריע לה (אבל מה באמת מפריע, להגדיר, לא להגיד מפריע לה שזלדה קיימת).
בהצלחה!!
ותפילות, שה' יכוון אתכם בעצות טובות.
זה אמירות של מתבגרת. זה הכל. תנשמו עמוק וזהו.
המתנה הכי גדולה שאתן נותנים לילדים שלכם זה אחים. וחלק מהמתנה היא המריבות וההשלמות שלהם. לומדים לחיות ביחד.
אני ממשפחה גדולה והייתי ממש רוצה שגם לי תהיה. לצערי כבר לא יקרה.
אבל, קיבלתי אחים והילדים שלי קיבלו הרבה בני דודים. ויש מריבות אבל זה לגמרי חלק מהחיים.
אני מגיב ממשפחה מאוד גדולה,
היו ויהיו קשיים
אבל אני ממש מקווה שיהיה לי כוחות ודה' יברך אותי גם..
הרצון לילדים הוא ככ בריא וחשוב
וילדים מאוד מניעים אותנו אבל אני חושבת שמעבר למחשבה שלנו מה הכוחות שלנו עכשיו הם לא אמורים להשפיע על ההחלטה שלנו כמה ילדים ללדת..
ויכול להיות שמהשו קשה לו וגם שהוא מרגיש שזה מאוד מפעיל שהוא נוגע בנקודה הזו..
וזה לגמרי נשמע טבעי לגיל ההתבגרות...
טוב שהיא מרגישה בנוח לשתף את הרגשות שלה איתך, גם אם הם נאמרו בצורה פחות נעימה.
ילדים (וגם מבוגרים) מוצאים סיבות ואשמים לבעיות שלהם, שלא תמיד נכונות.
כשילד שלי נסער ממשהו, אני אשוחח איתו לאחר שנרגע, כדי להבין מה הבעיה ולעזור לו למצוא פתרונות.
כדאי להבין מולה באיזה בעיות היא נתקלת ומהם הפתרונות האפשריים.
לגבי משפחה ברוכת ילדים:
אני מגיעה ממשפחה גדולה וחוויתי ילדות קשה, לא רק בגלל גודל המשפחה אלא גם בגלל מסוגלות הורית נמוכה של ההורים שלי.
אני חושבת שכל הורה צריך להיות בבקרה עצמית שוטפת, לא מתוך פחד או נקיפות מצפון, אלא מתוך הבנה שהורות היא דבר מורכב ועם השפעה עמוקה ומתמשכת על הילד.
אם יש מודעות ובקרה עצמית, יש גם הבנה ברורה לגבי יכולת הבאת ילד נוסף.
באתי ממשפחה של שני ילדים וכן אני זוכרת שאמרתי אמירות כאלו לאמא שלי. כי היא לא ידעה לנהל ריבים בין הילדים. אז קטן תמיד היה קטן והיה צריך לותר לו ולטפל בו מוצג שני לדעת להחזיר לו. משימה בלתי אפשרית. אגב, הרבה אנשים בגלל זה מחליטים להביא רק ילד אחד.
העניין הוא לא מספר ילדים אלא יכולת לנהל מריבות. אם קטן לא נותן לחיות לגדול הוא צריך לקבל עונש , ככל שהפרש בין ילדים גדל כך אנו יותר נופלים למלכודת הזאת. כי גם לנו בגיל ארבעים בן חמש נראה תינוק קטן ...
בנוסף , את צריכה לזכור שילדה בגיל ההתבגרות חייבת לחפש מה לא בסדר ואז לבוא בטענות . זה הגיל. מה שלא היית עושה , את לא תהיי מושלמת אף פעם. ולא חייבת להיות...
היכולת לנהל את הילדים, כלומר את ההורות - היא דבר חשוב מאין כמוהו. והוא מה שעושה את ההבדל.
לאמא שלי למשל לא הייתה את היכולת הזו באופן מלא, ואני באופן אישי מרגישה שזה מאוד השפיע עליי,מלבד העובדה שפיזית ורפואית לא מומלץ לי ללדת הרבה.. וכן, גם נפשית אני לא מרגישה שיש לי מסוגלת לנהל משפחה גדולה.
וגם מה ששאר הבנות כתבו, על העניין שמתוך כעס עולה ביקורת על ההורים. זו השלכה קלאסית של מתבגרת - יש מכשול שעומד בפניי ומקשה עליי. מי 'יצר את המכשול? אמא ואבא. אז הגיוני להאשים אתכם. (ואגב,גם אנחנו ידענו איך ילדים באים לעולם. באנו מבית חופשי.)
. כי הרי היא לא תחשוב מעצמה שהיא צריכה לעבוד על המידות שלה ולהשתפר.
ולכן, אני חושבת שכמו שזה הגיוני הכעס שלה, הגיוני גם ללמוד לנהל את ההורות באמצעות הדרכת הורים וכו' כדי שזה לא יקשה עלייך, במיוחד שיש לה קושי תחושתי. (אגב, גם לי יש ומעולם לא אובחנתי כנערה או ילדה)
יותר מדי נק' השקה יש לי עם הסיפור שלך 🤔
נשמע באמת מכאיב מאד.
אני מאמינה שכדי שנוכל לגשת לשוחח עם הילדה ולהכיל אותה (דבר חשוב מאד)
צריך קודם כל להתבונן איפה זה נגע בנו ולתת מקום לעצמנו❤️
אז קודם כל תנסי לבחון עם עצמך מעבר למה שכתבת, מה אמירה כזו של הבת שלך
גורמת לך להרגיש בינך לבין עצמך, אולי שאת אמא לא מספיק טובה, אולי חוסר אונים, אולי משהו אחר.
תחבקי את עצמך כי זה באמת קשה וכואב לשמוע אמירה כזאת, ובטח כשהשקעתם בילדה כל כך הרבה
ובטח כשההריון והילדים יקרים לכם...
כשתהיי פנויה בהחלט נשמע ששווה לשוחח איתה על מה שהיא אמרה ומה שהיא מרגישה❤️
לתת לה אמפתיה, וגם להציב גבולות לאמירות..
מתואמתזה נוגע בעצב הכי רגיש שלנו - הילדים והילודה, וכשזה בא מאחד הילדים שלנו עצמנו - זה הכי דוקר שיש...
עכשיו אכתוב משהו שאולי לא יסכימו איתי:
לדעתי הגודל של המשפחה תלוי רק בזוג עצמו (ובקב"ה כמובן) וזהו. הם צריכים לשקול מה מתאים *להם* ולא לאף אחד אחר - לא לשכנים שלהם, לא להורים שלהם וגם לא לילדים שלהם.
יכול להיות שבשיקול על מה שמתאיל להם ייכנסו גם ההשפעות שיש לכך על הילדים הקיימים, אבל רק בהשוואה לכוחות שלהם עצמם, לא של הילדים. (בהנחה שלא נותנים לילדים לגדל את אחיהם הקטנים במקום ההורים...)
לילדים יכול להיות שיהיה קשה - אבל זה *שלהם*, והם צריכים להתמודד עם זה בעצמם, כמו כל ניסיון אחר מהשמים. (כמו למשל התמודדות עם הורה חולה חלילה...) ההורים כמובן יכולים לעזור ולתמוך אבל לא לשנות את דעותיהם ורצונותיהם לפי רצונות הילדים.
במקרה הספציפי שלכם - לי נראה שהילדה פלטה דברים בשעת כעס, ובעומק היא לא באמת מתכוונת לזה... ילדים אומרים דברים כאלה בלי סוף - אז היא אמנם עשתה את זה בקיצוניות ובבוטות, אבל זה טבעי.
(ועוד נקודה קטנה: כתבת שהיא יודעת איך ילדים באים לעולם. מתי ואיך היא נחשפה למידע? יכול להיות שזה עשה לה קצת טלטלה, וזה מה שגרם לה להתבטאויות האלה? סתם זורקת נקודה, שאולי לא קשורה...)
שורה תחתונה:
את בהיריון, וזה מצב רגיש בפני עצמו. הנושא של ילודה גם הוא רגיש. כשכואב לילדים שלנו, גם אם זה כאב רגעי, זה גם רגיש. כשילדים שלנו רבים זה מטלטל ורגיש נורא.
הכול ביחד גורם להצפה הזו שאת חשה, וזה הגיוני...
אז תני לזה לעבור, לשקוע, להירגע, ואחר כך תנסי לברר עם הבת שלך מה באמת התחושות שלה ואם היא צריכה שוב טיפול תומך. (שוב - כדי לעזור לה להתמודד עם המצב הקיים, לא כדי שתשנו את דעתכם)
והכי חשוב - להתפלל על זה...
להתפלל על זה שתזכו למשפחה בריאה בגודל שאתם רוצים,
להתפלל שתמיד יהיו יחסים טובים בין הילדים שלכם,
להתפלל שבתך הגדולה תצליח להתמודד עם כל מה שהחיים מזמנים לה ואינו נמצא בשליטתה...
מתפללת איתך ♥️
אני מזדהה עם זה בעצמי. ובאמת חשוב להכיל אותה ולתת לה את המקום שלה, הפיזי והנפשי. ואם למשל האחות נכנסת לה למרחב האישי (הן במקום והן בגוף) - להשתדל לדאוג שזה לא יקרה.
זה כבר יכול לפתור קצת מהבעיות...
ממש מה שבאתי לכתוב..
להקנות לילדים שלהם דרך להתמודד ולא להגיד זה קושי שלהם- שהם יתמודדו.
זה קשור לגודל משפחה, לסגנון חיים, סביבת מגורים, תנאי מחיה וכו'.
יש מלא סגנונות שונים ומלא בחירות של אנשים וצריך לדעת לקחת אחריות על ההשלכות של הבחירות על הילדים שלנו.
למשל משפחה דוסית שגרה במקום חילוני לחלוטין. ההורים צריכים לקחת אחריות וללמד את הילדים איך להתמודד כשהם שונים מהחברים שלהם ולוודא שהילדים בטוב עם זה.
או הורים שרוצים לחיות במדבר צריכים לקחת אחריות על ההשלכות של זה.
או הורים שיוצאים לרילוקשיין או עוברים מדינות לעיתים קרובות צריכים לוודא שהילדים שלהם מצליחים להתמודד עם השינויים ולא לתת להם לשקוע.
ולפעמים כשרואים שילד לא מצליח להתמודד- אז ההחלטה של ההורים לא תהיה ללכת עם הבחירה שלהם בכל מחיר. וזה כולל גם החלטה להביא ילד נוסף למשפחה.
אם היית רואה ילד שלך שהולך וקמל כי הוא לא מצליח להתערות במבנה המשפחתי, והייתם מנסים לטפל עם טיפול פסיכולוגי ורגשי, והרבה אהבה וזמני איכות והכל הכל ועדיין הילד לא היה מצליח להתרומם מזה ולהכיל שינוי נוסף במשפחה, לא היית חושבת לעצור את הילודה?
לדעתי ילדים קיימים קודמים לילדים עתידיים...
לצערי מכירה מקרה התאבדות של צעירה שלא מצאה את עצמה במשפחה. לא יודעת לעומק מה ההורים שלה ניסו לעשות, אבל יודעת שהם המשיכו להביא עוד ילדים גם אחרי כמה סימני מצוקה ולמרות שהיא התחננה שיפסיקו. והיום הם מתחרטים על זה מאוד.
הם מרגישים שהיא הרגישה שבזה שהם החליטו להביא עוד ילדים הם בעצם ויתרו עליה. כמובן הפרשנות שלה שגויה אבל עם רגשות כאלו אי אפשר להתווכח וצריך לוודא שכולם במקום בריא לפני שממשיכים הלאה עם הילודה.
שלהם, אבל לא לקבוע אותם לפי הילדים.
אם ההורים למשל מרגישים שנכון להם לעבור דירה מסיבות מסוימות, הם לא יעשו משאל בין הילדים לבשןק אם הם מסכימים, נכון? הם יעשו את זה, ויעזרו לילדים שלהם להתמודד עם המציאות.
ככה בכל דבר, כולל כמות ילדים.
ההורים יכולים להחליט שנכון *להם* לא להביא עוד ילדים או לא לעבור דירה כי זה קשה לאחד הילדים, אבל הבחירה עדיין נתונה בידיהם ולא בידי הילדים.
וכמובן, זה לא פוטר אותם מתיווך נכון ומתמיכה לילדים במציאות שהם קבעו...
וילד בינתיים הולך לאיבוד,אבל מגורים ורמת חיים באזור שלהם מצריכים שתי משכורות ? הורה צריך לותר על קריירה שלו כדי להיות בבית בשלוש? ואם זה יפגע בילד אחר שלא יוכלו לממן לו משהו שהוא צריך ?
או הורים יצטרכו לטפל בהורים מזדקנים ואז לא יוכלו לתת לילד מה שהוא רגיל? או ילד יחליט שהוא לא מסתדר עם אורך חיים של הוריו ברמה שעדיף להתאבד?
רמת חיים לא בהכרח עולה על הצורך להציל את הנפש של הילד שמתקשה. כל עוד מדובר במקרה קיצון שמצריך התגייסות משפחתית והתייחסות מיוחדת. גם לא כל מימון למשהו לילד אחר. תלוי מאוד במה מדובר לדעתי.
נגיד להורים אין מקצוע מכניס ומשכורת אחת פשוט לא תספיק. או אפשרות שלהם זו שכונה זולה שהיא הרבה פעמים שכונה עם פשע , כל מיני אנשים עם בעיות וכו'
במקרה של אמאשוני תיארה, לפחות יש להם עוד ילדים. אם הם היו נכנעים לה, רב הסיכויים שהיא עדיין הייתה מתאבדת כי לא נראה לי שהם זרקו בית או ילדים על ילדה אובדנית, אבל הם היו מפסידים ילדים אחרים שנולדו. אולי גם הייתה סוחטת אותם בעוד נושאים.
לדעתי אם מישהו מאיים שהוא יתאבד במקרה ולא יצייתו לו, בעיה שלו. או שהוא לא יעשה את זה כי זו סתם סחיטה או שהוא יעשה את זה בכל מקרה כי בעיה היא בראש שלו ולא בסביבה. למה לא בסביבה? כי על אנשים מתעללים ואכזריים לא מאיימים בהתאבדות כי לא אכפת להם ... מאיימים על מישהו שאפשר לעשות לו מצפון...
אבל אני לא בטוחה שאותה ילדה איימה בבתאבדות כמו שהיא זעקה שמר לה ורע לה.
ילדים במשפחות גדולות יכולים ללכת לאיבוד לפעמים. זה נשמע כנו מקרה קיצון, אבל גם אם הרבה לא מגיעים לידי מעשה, יש הרבה נושרים למשל שזה הסיפור שלהם.
ושכונה זולה לא חייבת להיות שכונת פשע. זה יכול להיות גם פריפריה
ויש גם השם, שזן ומפרנס את מי שדואג לבניו.
לא יודעת, פחות מתחברת לגישה שלך. קושי נפשי הוא לצערנו שקוף. ברור לי שאם היה מדובר בילד עם מוגבלות נראית לעין כביכול, אז הייתה לו עדיפות מסוימת, והאחים האחרים היו צריכים להבין שיש פה צורך בהתייחסות מיוחדת. ולתת להם גם מענה, כמובן. אבל ככה זה בחיים.. בעיני הרוב לפחות. לא יודעת אם גם בעינייך.
וברור שמס האחים קשור באופן ישיר הרבה פעמים ליכולת של ההורים לפצל קשב ולהגיע לכל ילד.
ילד שמגיע למצב שהוא זועק להוריו בצורה כזו. גם אם לא מדובר במס ילדים גרידא, ברור שמשהו חסר לו. בסיסי מאוד.
ויתכן ומדובר גם בדיכאון קליני שהיה צריך טיפול מיוחד מעבר לעניין רגשי. אבל אי אפשר להגיד שבמקרים כאלה, להביא עוד ילדים לעולם למרות.. לא משפיע. כי זה כן.
זו דעתי.
דיכאון או מחלת נפש אחרת חייבים לטפל.
וקושי נפשי לא שקוף. הוא מתבטא בקשיים חברתיים, מצבי רוח, הרגלי אכילה , מצב לימודי. ברור שרואים את זה. יכול להיות שהורים מחוסר ניסיון לא הצליחו להבין רמת קושי או דחיפות טיפול. נגיד את האמת, זה נורא קשה לקבל שילד שלך חולה במחלת נפש או רוצה להתאבד.
ברור שאם הורים רואים שהם לא עומדים בעומס, חייבים לעצור ילודה.
מצד שני לא נראה לי שבמשפחות קטנות יותר ילדים מתאבדים פחות או סובלים פחות או אפילו מקבלים יותר צומי...
אני באמת רואה את זה. במשפחות גדולות את כל הזמן חושבת מי צריך מה. במשפחות קטנות זה כאילו ברור מאליו שילד יקבל יחס אז פחות שמים לב ובסוף הוא לא מקבל אותו.
לא תמיד יש את שפה משותפת.
ומה שחשוב זה לא כמות הזמן אלא יכולת הכלה. ועמידה לצד ילד.
וילד גדול לא אמור לחיות סביב צומי של הורה. זה לא תקין. הוא גדל וצריך לפתח עצמאות. אם הוא חי סביב צומי של הורה ואין לו רצונות של עצמו , הוא חייב טיפול.
בנוסף בגיל ההתבגרות רוצים לצאת לפיצה פה ושם, רוצים בגדים יפים וגדלים כל הזמן, כל זה צריך לפרנס.
לא שאני מבטלת את זה שצריך להיות עם היד על הדופק...
ולא תמיד זה קשור ליחס מההורים, לפעמים ההורים עושים הכל ועדיין הילד במקום לא טוב.
אני לא חושבת שזה קשור למספר הילדים, אלא לחלוקת הקשב כשיש תינוק קטן (ואז עוד אחד..) ולפרשנות של המתבגר לסיטואציה.
להיות עם יד על הדופק לזה אני מתכוונת בלקחת אחריות. אבל לא מספיק להיות מודעים, צריך שזה יכנס למערך ההחלטות (במכלול רחב של שיקולים)
תראי בהודעה שכתבתי לפותחת התייחסתי בדיוק לזה, שההחלטה בידי ההורים כך או אחרת.
דבר שני את בהריון!!
זו תקופה ככ מטלטלת...
גם הורמונלית רכבת הרים
גם השינויים כל הזמן הפיזיים,הרגשיים,ההורמונליים
גן המיחושים
גם הכבדות
גם החום
גם הצורך הפנימי נפשי הזה להתכנס ולהתכונן
אל מול הצורך של הבית והחופש הגדול- לתת ,להעניק
גם המחשבות והחששות והדאגות שמלווים כל הריון-לשלום העובר,לסידורים סביב הלידה,ללידה..
זה דורש המון המון המון
ורגשית זה די סוחט..
יש לזה תפקיד מדהים וחשוב לקראת המתנה הגדולה והחדשה וזה נועד להעביר אותנו תהליך ולהכין אותנו ואת הילדים לשינוי ולמתנה הגדולה..
ומקווה עוד להרחיב על זה..
אבל זה באמת מאוד סוחט
וזה הגיוני ככ ככ ככ
וצריך לתת לזה את המקום
ולא לנסות להיות סופר ומן..
לשחרר..
ובתכלס הילדים מרגישים אותנו..
והם תוהים מה קורה כאן
והם מנסים לזעזע אותנו טולי
לבחון את התגובות שלנו
לראות שאנחנו עדיין יציבים בתוך המערבולת הזו...
וזה קשה גם...
אני ממש זוכרת איך בדיוק לפני שנה
בסוף ההריון הרביעי
בת ה4 הבכורה הייתה מחורפנת
והיא מזכירה לי את הבכורה שלך
מאוד חדה
מאוד רגישה
מאוד יודעת להרגיש אותי ולהיטלטל איתי
ולהפעיל אותי
והיא כמה פעמים התפרקה וצרחה והתחרפנה
ואני ככ ריחמתי עליה
גם פתחתי על זה כאן שרשור
שאוי כמה שהיא עוברת וכו וכו
וכל פעם כמעט בכיתי איתה
ואז ערב אחד שבעלי ראה את זה
הוא פשוט שם לה גבול ברור
ואמר לה נחרצות שלא מתפרקים ככה
ואני לא זוכרת מה בדיוק
וזה אסף אותה
ואחכ הוא גם יצא איצה לזמן איכות כדי שיהיה גם את הצד הזה
אבל זה היה פשוט מעולה...
ואני משווה בין החופש הגדול שעבר לנוכחי וזה הבדל שמיים וארץ...
כמה הייתי גמורה,מותשת,מבולבלת, מוצפת גדושה לגמרי רגשית מהחששות והתכנונים והדאגות וכו וכו
והילדים הרגישו עת זה נמובן..
עכשיו כמובן שזה שונה והגדולה שלך כבר בגיל ההתבגרות.. או מתחילה אותו..
אבל בסוף מבחוץ אני יכולה לחשוב שהייתי מחייכת ואפילו מתייחסת קצת בהומור לניסיון שלו להתגרות בי בצורת דיבור הזו ובתוכן דלה אבל ברור שבתוך הסיטואציה הזו זה ממש מטלטל ודוקר כמו שכתבת...
ומה שכתבת שבתוך כל הסיטואציה הזו אתם עדיין משקיעים בילדים את כל כולכם זה מטורף בכלל...
ולגבי התוכן של האמירה - בעניין אחר @קמה ש. המדהימה אמרה לי על הבכורה שלי- לגבי כיבוד הורים שהתייעצתי כאן- לא מסבירים למה פשוט קובעים עובדה צריך להקשיב להורים,לפעמים קשה לך בוא נחשוב איך להתגבר..
אז אחלי זה יכול להתאים גם כאן-
אפילו בתוכך רק.. אנחנו מחליטים לפי התחשוה שלנו מתי ללדת וכמה ()כמובן הכל תלוי ברצון הקב"ה( אבל זה לא שאלה או החלטה שהילדים נכנסים אליה ובוא נחשוב מה יכול להקל עליך בתוך הסיטואציה הזו..
אני מקוהה שהצלחתי להסביר..
וגם @קמה )משום מה לא מתייג לי( כתבה לי באותה הזדמנות להתחבר לרצון של הטוב של הילד- אז גם כאן אפשר אולי יותר להכניס לשיח בבית שהכל תלוי בקב"ה כמה ילדים הוא נותן לנו וכל ילד זה מתנה עצומה ואיזה נס שהוא נתן לנו את ההריון אנחנו ככ מודים על זה לה' ומתפללים שתהיה לידה קלה ורק טוב לתינוק..
להכניס את הפן הזה..
ועוד משהו- הרצון שלך לילדים הוא ר ככ בריא וטוב וחשוב ומרגש, ממש רצון של חיים, אז אל תשפטי את עצמך ותרגישי שזה לא בסדר,להיפך!!
והשיקולים.. צריכים להיות רק התחושה שלכם כמה אתם מצליחים לתפקד כהורים ולא איך הילדים יתייחסו לעצם הוספת האח..
זה באמת-דברים שרואים מכאן לא רואים משם- זה לגמרי הכי בריא שזו נחלטה של ההורים בכלל בלי להכניס לשיקולים את דעתם של הילדים(
(אגב ,אמא שלי התייעצה איתי אם ללדת עוד ילדים- זה היה ממש מוזר ואני שמחה שלא נשרטתי מזה אבל זה הרגיש לי מאוד לא בריא.. ואמרתי לה שזה החלטה של אימהות..😅 הייתי בת 14)
ובאמת נשמע ממש כמו משפט של גיל ההתבגרות... שנועד להקפיץ אותך..
ממש לא נשמע שאתם לא משקיעים או נמצאים מספיק- ממש לא.. להיפך- תני מקום לעצמך, להכנות ללידה.. תשחררי...
ועוד חיבוק גדול!!
את נשמעת אמא מדהימה שיודעת בדיוק מה הילדים מרגישים וממש מרגישה אותם...
ואת כותבת שיש להם קשר טוב סה"כ זה מדהים-דילגתי על זה בהתחלה,
לפי מה שקראתי אחכ ואיך שהרגשתי לגבי זה חשבתי שהם כל הזמן במשקעים, אז אם לא ויש להם קשר מיוחד אז בכלל טת יכולה להיות רגועה...
קחי בחשבון שאת הורמונלית.. וזה באמת משבש..
טחגבי מה שרשמת לגבי מספר הילדים ומה שהוא מרגיש- נשמע שעיקר העניין זה התחושתיות... אם למשל היה לו רק עוד אח אחד והוכ כל הזמן היה מפריע לו ומציק לו תחושתית אז הוא גם היה מתוסכל...
ולגבי החלום שלך- אם את בקצה החלון - זה ממש הגיוני גם לנסות ללדת רצוף גם אם הטלטלה תהיה קצת ארוכה.. זה מתנה לכל החיים...
אבל בכל מקרה הייתי דווקא משקיטה את זה עכשיו לגמרי בתוך הראש , זה סתם תכנון עתידי שמערבל את המחשבות ולא מסייע כרגע להירגע אלא
רק מעצים את המחשבות וההתלבטויות..
אז לשים בצד..
ולהתמקד בהכנה שלך ללידה- זה הכי חשוב..
וכשהילדים יקבלו את השדר שאץ דואגת לעצמך ורוגע שלך הם יירגעו ייתר ויותר..
רציתי להודות לכן מאד מאד על כל התגובות שכתבתן לי . עזר לי לקרוא שאולי אלה משפטים שאופיינים לגיל התבגרות . וגם נתתן לי חומר למחשבה עם מה שכתבן , לגבי הבחירות של ההורים . ממש מודה לכל אחת ואחת שלקחה מזמנה וכתבה . הייתי רוצה להגיב לכל אחת אבל שבת עוד מעט והכל אבל שתדעו שמאד עזרתן !
ורוצה להמליץ על טיפ שעוזר לי במצבים כאלו.
קודם כל לא לענות באותו רגע.
גם אם אמר משהו לא צנוע/ חצוף/ פרטי וכו.
כשילד זועק ממעמקי ליבו. תני למוגלה לצאת כמו שעשית.
אח"כ תני יום יומיים בלי להתייחס בכלל לאירוע. תני יומיים לכל הכעס/ תסכול/ אכזבה/ בהלה שלך לבעבע ולהירגע.
אח"כ אם יש עוד נפגעים בסביבה ועוד שותפים לאירוע חוץ מהילד המתפרץ ואלייך אז לפנות אליהם ולוודא מה מצבם ואם צריך טיפול/ שיחה.
האם מספיק רק שיחה שלך או לערב גם את אבא, יועצת או מחנכת אם זה קשור לבי"ס.
למשל במקרה שלך אם האחות שמעה את כל זה. אז לקחת אותה לשיחה לתת לה לאוורר רגשות.
אולי את לקחת א. האירוע קשה אבל מבחינתה זאת סתם עוד מריבה. אולי הפוך.
לתת לה לבטא את המקום שלה, ולא להסגיר את המקום שאת נמצאת בו.
לתת לה לספר את הסיפור שלה בעצמה.
אחרי שאת יודעת שאין נפגעים נוספים באירוע, להגיע לתחושות והמחשבות שלך ולפרק אותם לאט לאט.
עדיף בכתיבה אבל לוודא שאת משמידה ראיות אח"כ..
מה מפריע לי:
* דיבור לא צנוע
* השפלה של האחות
* הבת הגדולה נמצאת במקום לא יציב במרקם המשפחתי
* אולי טעינו בקריאת המציאות ואני זיהינו את המצוקה
* אולי לא טיפלנו ולא השקענו מספיק בטיפול שלקחנו אותה
* האמירה שלה מתערבת לנו בהחלטות שהם מאוד מאוד זוגיות ולחלוטין לא משפחתיות.
* בהחלטה על הילד הבא, המצוקה שלה עלולה לגבור על הרצון שלי לילד נוסף ואולי בגלל זה אחליט לא להביא ילד נוסף.
כמובן כל זה דוגמאות שממחישות איך כשמפרקים את התחושות והמחשבות לתתי סעיפים- כל סעיף בנפרד פחות מאיים.
עכשיו כשהאירוע אפשר לומר מאחורייך- ממליצה לך לעשות את התרגיל הבא על מנת להיערך לפעמים הבאות שתתיקלי במשהו שמערער אותך.
תקראי את ההודעה הראשונה שלך פה ותפרקי אותה לנקודות כמו בדוגמה שנתתי.
תקראי שוב ושוב עד שתהיי בטוחה שכיסית את כל הנקודות. (ואם יש דברים שלא כתבת פה אבל כן הרגשת- תוסיפי אותם לרשימת הנקודות)
עכשיו כשיש לך את שני הדברים מול העניים תדאגי מ1 עד 10 מול מה את מרגישה יותר חלשה ומכווצת וחסרת אונים לעומת מול מה טת מרגישה מאותגרת, חזקה, ועם אמונה שנצלח את המשבר.
מול האירוע כמכלול או מול הנקודות המפורקות?
בד"כ כשמפרקים לנקודות אפשר למצוא 2-3 נקודות שהן הפחות מאיימות. שאני יודעת בוודאות שאצלח אותן ואפילו אולי יש לי כבר תוכנת פעולה.
למשל דיבור לא צנוע- אולי אתם כבר בתהליך על זה ואת רואה מגמת שיפור. אז הייתה לילדה נפילה קטנה ואת מאמינה בה שהיא תחזור לדרך המלך והכל בסדר.
אולי את יודעת מאחים גדולים יותר שזה מאפיין גיל ויעבור לה כמו שבא.
או אולי דווקא הנקודה של ההחלטה על הילד הנוסף תהיה לך קלה יותר לעיכול- כי הנקודה משקפת לך שמה שבטוח זה שההחלטה בידיים שלך ולא של אף אחד אחר.
אולי ממקרים אחרים בעבר את יודעת שכשההחלטה בידיים שלך את מסוגלת לקבל החלטות מורכבות ולהיות שלמה ובטוחה איתן ואז הכל מסתדר.
אז גם אם היום את לא יודעת מה תחליטי, את יכולה להיות רגועה ובטוחה שיהיה לך טוב עם ההחלטה.
לכל אחת יש את נקודות החוזק והחולשה שלה, אין אמת קבועה מה קל ומה קשה לכל אחת. אבל בד"כ מה שמשותף לכולנו כחולשה אנושית, זה לעשות בליל מכל התחושות יחד ואז גם נקודות שאנחנו יודעים שיש לנו יכולת להתמודד איתם, בתוך הבליל אנחנו לא מוצאים את הדרך ומרגישים אבודים וזה גוזל מאיתנו המון כוחות נפש, ממש אפשר לראות פיזית איך הבטן מתכווצת והפנים נפולות.
אחרי שזיהינו את הנקודות שאנחנו כן יכולים להתמודד איתם נפריד אותם ברשימה משאר הנקודות ונרשום לידם את דרך הפעולה או המחשבה שיעצימו אותנו מול אותו אתגר.
למשל מול המחשבה שאולי עבור האחות טוב היה אם אחותה לא הייתה באה לעולם, אפשר לרשום את המחשבה שהכל מאת ה', שהאתגר בהתמודדות עם האחות יכין את הבכורה טוב יותר לחיים. כנראה זה הדרך שה' בחר עבורה וגם אם אנחנו לא יודעים למה, אנחנו בטוחים שרק טוב יצא מזה.
וככה על זו הדרך.
נגיד מול החוצפה אפשר לרשום עשר דברים שטובים בה. זה יעזור להסתכל עליה בעין טובה ויגמד מאוד את העובדה שהיא התחצפה עד שנוכל לסלוח על זה.
עכשיו מול הרשימה שנותרה- קודם כל כבר מקבלים כח נוסף. גם כי היא התקצרה וגם כי הצלחנו לפצח כבר כמה נקודות אז תחושת ההצלחה תתן לנו כוחות נוספים בהתמודדות.
בסוף בסוף, אם יש נקודה בלתי פתירה שלמרות שנתת לזה זמן, ולמרות שניסית לחשוב בכמה כיוונים עדיין את לא מוצאת דרך פעולה וזה עדיין גוזל ממך כוחות נפש- טוב להתייעץ עם מישהו נוסף. זה יכול להיות עם אבא או חברה טובה שיודעת להרים ולתמוך.
חשוב שזה לא יהיה מהמעגל אנשים שקשור לילדה. אף אחד שמכיר אותה ומדבר איתה מדי פעם לא צריך לשמוע עליה דברים שקשה לך להשמיע. לכן פחות כדאי להתייעץ עם סבא וסבתא או שכנה וכו'.
אלא אם את יודעת בוודאות מוחלטת שהם יעשו את ההפרדה בין זה שלך קשה איתה בסוגיה מסויימת לעומת מה שהם חושבים/ מרגישים כלפיה.
נושא נוסף שחשוב לשים לב אליו לדעתי, זה אחרי שהכל נרגע ואנחנו מצליחים להתמודד וכבר לא מקווצים מול האירוע ואולי גם דיברתם עם הילדה על חלק מההיבטים כחלק מתכנית ההתמודדות, אז לדבר איתה על עצם זה שהיא הוציאה הכל.
חשוב לעודד ילדים להוציא. אמנם אולי יש דרכים יותר ראויות כמי בשיחה פנים מול פנים עם ההורים או בכתיבה ולא בהתפרצות, אבל אם התחושות שלה לא יצאו החוצה לפני כן בצורה מבוקרת והאפשרויות הן או להמשיך לאגור, או להוציא, אז טוב שהיא הוציאה.
אולי גם לעודד אותה שאתם קשובים לתחושות שלה ושהיא מוזמנת לשתף אתכם גם בתחושות קשות ושאתם תצליחו להכיל את זה ולעזור לה להתמודד עם הרגשות והמחשבות שלה.
כתבו פה באמת הכול אז אני רק רוצה להוסיף,
אצלנו מה שעוזר לפעמים כשיש "הצפה", זה לשים אטמי אוזניים, אפילו לחצי שעה.
הילד/ה המוצפ/ת שומע הכול באופן יותר עמום, ואת עצמו טיפה יותר בקול.
אז הוא פחות מוצף וגם מרגיש צורך לדבר יותר בשקט (כי לעצמו הוא נשמע חזק) ולפעמים זה משפיע גם על כל הסביבה.
לפעמים צריך לעשות פסק זמן - לא כעונש אלא כאוורור, ואז האמוציות נרגעות.
ואם יש לה באמת צורך ביותר מרחב, כדאי לחשוב איך לאפשר לה את זה.
אם אפשר חדר לבד, ואם לא אז שתהיה לה איכשהו פינה משלה, לשינה או לתחביב שלה (ראיתי כל מיני פתרונות יצירתיים לזה, מחיצות או וילונות וכאלה שתוחמים אזור קטן)
זה יכול להיות פינת ישיבה או אפילו סתם פוף או שולחן וכיסא שתחומים איכשהו (אפשר גם במרפסת או בחצר אם יש) שהיא יכולה להתרחק מכל ההמולה כשקשה לה.
גם אם היא לא תשתמש בזה הרבה, העובדה שדאגתם לה לפינה משלה אומרת לה "אנחנו רואים את הצורך שלך".
והיא תרגיש את זה בכל פעם שהיא תהיה שם או תחשוב על הפינה הזו.
בהצלחה רבה!!
שלום לכל האמהות היקרות ושבוע טוב! שמעתי הרבה טוב על הספר הזה, מישהי יודעת אולי איפה אפשר להשיג ? הבנתי שמהדורה אחרונה הייתה בשנת 2000. אולי יש למישהי את הספר ורוצה למכור? או לשלוח לי צילום pdf תמורת תשלום ואנסה גם לסדר תשלום מול ההוצאה לאור שלא יהיה גזל חו"ח, זה ספר על ניהול משק בית יעיל. אולי מישהי יכולה ל מליץ על עוד ספר טוב עם טיפים לקצר זמנים בהחזקת הבית, ניקיון, בישול כביסות וכד. תודה רבה לכולן ושיהיה גמר חתימה טובה!!!
כשחוזרים מהעבודה לא להתיישב על הספה..להתחיל להניע דברים
לנסות לסיים את עיקר בישולי השבת בחמישי בערב
לעשות יום קבוע לניקיון יסודי ולא לזוז ממנו
כלים לעשות מייד בסיום הארוחה
כביסות - לשאוף לסל ריק ולא לארונות מלאים( כמו ששמעתי מאנשים והייתי בהלם)
אם הבשרי שלכם זה בערב אז כבר ב4 להתחיל לבשל ובבוקר לזכור להפשיר
ולזכור שלא צריך להגזים בתקתקנות כי יש לזה מחיר נפשי שלא תמיד שווה את זה..אז את יכולה לקחת טיפים אבל לא לשאוף למושלמות..
אני אומרת את זה לעצמי כל הזמן כי אני בקיצוניות ומתה ללמוד לשחרר קצת 🙂
לא לכל אחת מתאימה התקתקנות שאת מתארת, אותי היא ממש מלחיצה, נראה לי שהיתי קורסת מלחיות ככה.
כן לשבת כשמגיעים מהעבודה, אפילו לשכב כמה דקות על הספה ( ואם אפשר במיטה יותר טוב), ולתת לעצמך מנוחה והפסקה לקראת המשמרת השניה בבית.
כשאני עושה את זה יש לי הרבה יותר כח וסבלנות לילדים.
אני ממש לא מצליחה לבשל מושקע כל יום, ומכינה ארוחת ערב בהתאם לכוחות שלי, גם אוכל פשוט זה סבבה.
כמה שיותר לשתף את בני הבית, אם הילדים כבר יכולים, לתת להם תפקידים שמתאימים ליכולות שלהם כל ערב.
אצלי גם בעלי שותף משמעותי, לא יודעת אם מצאים לכל אחת תלוי באופי ובאופי העבודה של הבעל.
כמה שיותר עזרה ממכשירים חשמלים- מדיח, מייבש( אני תולה רק בדגים עדינים, הכל במייבש גם כשיש שרב בחוץ), אי רובוט מחברה טובה.
בישולים לשבת- לפי היכולת, בשבוע עמוס ומום שישי קצר, אני בוחרת מתכונים פשוטים יותר וקונה סלטים בקיטרינג.
אחרי הרבה שנים וכאבי לב מלראות התנהלות של נשים מתקתקות הגעתי למסקנה שזה לא מתאים לכל אחת, ואם אני רוצה שמחת חיים ופניות לילדים ולזוגיות , אני צריכה להתנהל יותר בנחת( ואני עובדת משרה מלאה בתפקיד עם אחריות שלפעמים צריך בו פניות גם אחרי צהריים, ואמא להרבה ילדים ב"ה).
אז אני בעד לקרא וללמוד טיפים, אבל לקחת בפרופורציות, יש נשים שיכולות התקתוק שלהן גבוהות מאוד( מכירה מקרוב, יש לי גיסה כזו).
ויש נשים שזה פשוט לא הטבע שלהן ונסיון לחכות את זה מפרק פיזיתו ונפשית.
אז אפשר להתנהל גם באופן פחות מושלם .
יותר מהרגיל כמו מטבח אחרי בישולים אני מנקה קצת לפני שמפעילה אותו
מה שכיף שלא צריך להזיז כלום הוא נכנס מתחת לספות למזנון ולשולחן
אצלי הוא רק בקומת כניסה כי בשאר הקומות הוא לא מצאים כל כך
לאחרונה, רצף של תקופות מאתגרות, אני לא מצליחה להתמיד עם הילדים בזמנים אישיים ובחוגי ערב. (למי שזוכרת מה הכוונה - כתבתי על זה בעבר).
אבל כבר לא נעים לי שכל ערב אני שולחת אותם לישון בלי משהו ש"סוגר" את היום, בלי איזושהי התייחסות אישית, רק עם "תלכו למיטה בבקשה", שלפעמים הופך ל"תלכו כבר למיטות!!!!" 
אז מחפשת רעיונות למשהו קצרצר (אבל ממה קצרצר, של לא יותר מדקה) שאני יכולה לעשות איתם ביחד או לכל אחד בנפרד, כדי שילכו לישון בהרגשה קצת יותר טובה. (לא מצפה שלא יהיו בכלל ויכוחים סביב הכניסה למיטות, אבל לפחות שיהיה *קצת* יותר נעים...)
זה צריך להיות מותאם לאמא עייפה וסחוטה פיזית ורגשית בשעה זו...
נגיד, כמו שאחרי הדלקת נרות יש לנו "חיבוק של שבת" לכל אחד מאמא. (גם עכשיו זה יכול להיות חיבוק, אבל כיוון שחיבוקים קצת מאתגרים לי, בטח כשאני כבר עייפה והם נצמדו אליי כל היום, אז לכן מעדיפה משהו אחר.)
רעיונות?
אשמח!
תודה, יקרות ♥️
אפשר לעשות סבב איחולים וברכות לכל ילד לכבוד השנה החדשה
אפילו עיסוי פנים קצרצר עם קרם כיפי.
אבל הוא גם לא מתחבר לדברים האלה... ובטח גם לילדים זה יהיה מוזר...
תודה!
זה לא לוקח הרבה זמן,
ויש להם חשק גדול להספיק ללמוד.
והכיף הגדול זה ההספק שהם מרוצים ממנו! ( ב"ה כבר כמעט מסיימים סדר שני!)
אפשר גם סיפור קצרצר, יש כמה ספרים על סיפורי צדיקים קצרים לפני השינה.
ובכוון אחר- כל אחד אומר משהו טוב שקרה לו היום.
אבל מרגישה שזה לא עובד אצלנו
ניסינו לימוד תנ"ך יומי - הקטנים מדי איבדו קשב, הגדולים טענו שהם כבר מכירים את הספר הזה (יהושע).
סיפור יומי היה בעבר, שאני כתבתי. אבל לאחרונה אני פחות מצליחה, וגם אחד הילדים אמר שכבר אין לו חשק לשמוע פרק יומי, ושהוא מעדיף לקרוא הכול בבת אחת כשאסיים את הסיפור. אז כבר קצת יצא לי החשק... ואם זה לא סיפור שאני כתבתי - אז כל ילד ירצה משהו אחר, והגדולים יגידו שהם בכלל מעדיפים לקרוא לבד...
אבל אולי כן מנסה משנה יומית. אתן לגדולים לבחור משהו שמעניין אותם, ונקווה שהקטנים יזרמו.
ואנסה גם שכל אחד יאמר משהו טוב שהיה לו היום... (אם כי יש ילדים שבכוונה יתחילו לומר דברים רעים, אם בם במצברוח קרבי )
תגידי להם שהרע הוא טוב נסתר
אולי אפשר לפצל שני דברים?
את הסיפור שכתבת תספרי לקטנים, ובזמן הזה הגדולים ילמדו משהו שמעניין אותם?
אני מרגישה שהמוטיבציה הגדולה שלהם ללמוד נובעת מהצורך לעמוד בהספק שרשום בלוח שנה. להיות שותפים עם הרבה אנשים בקצב הזה.
אולי שיביאו בעצמם מהלוח שנה משהו? וזו תהיה אחריות שלהם לדאוג לעמוד בקצב? וכשיעשו סיומים לחגוג חגיגה גדולה וזה ידרבן אותם?
( יש פרק יומי בנך, משנה יומית , הלכה יומית , ומשנה ברורה יומית)
הנה, עכשיו שנה חדשה וזה זמן להחלטות חדשות
נעלה את זה בע"ה בשולחן החג!
באמת ככה הם פחות צריכים לשתף פעולה בעצמם (מה שלא תמיד הם רוצים), כי זה תלוי בעצם בי...
הלוואי שיהיה לי כוח לזה, באמת. זה דורש קצת מחשבה, שמעורפלת אצלי בשעות הערב...
אני חושבת שזה דורש מחשבה, אבל דווקא לא בשעות הערב, אלא במהלך היום לסמן לעצמך משהו טוב שהילד עשה, ובערב צריך 'רק' להיזכר...
הלוואי שאצליח גם!
ניסיתי פעם לעשות משהו כזה בברכה שאני מברכת את הילדים בליל שבת - בסוף הברכה ללחוש לכל אחד משהו עליו (ששמתי לב שהוא התגבר במשהו, תודה על משהו שעזר בו, שהיה כיף שהוא שר איתנו שלום עליכם, וכדו').
בזמן האחרון פחות יוצא לי (הרבה פעמים ממהרים לסעודה ואני לא מצליחה להיות פנויה לחשוב על משהו, זה קצת נשכח ממני), אבל אולי אני אנסה כן לחזור לזה. אולי באמת לפני השינה זה דווקא רעיון טוב, אפילו לא על בסיס קבוע ומחייב אלא רק מיד פעם.
לא זוכרת ממי שמעתי, ואולי אפילו בכמה מקומות
כמה חשוב לפתח קשר של שיח עם הילדים בכל גיל
וכמה יוצא מהם כשהם במצב אופקי דווקא
אז אפשר לשבת בקצה המיטה ולבקש שיספרו משהו קטן אחרון, מקשיבים מגיבים קצת מנשקים ולילה טוב.
אם כי חייבת לציין שמבחינתי הדיבורים זה כוח עילאי, ולכן הרבה פעמים זה כזה "טוב די שקט עכשיו". חחח. אימיוגי של אופס. יותר קל לי לעשות להם דקה של ליטופים נעימים וקלילים בגב או ביד...
השאלה אם זה יעבוד גם לפני כן...או ביחד שיר שהם מכירים, או אולי יותר מיוחד ללמד אותם שיר שהם לא מכירים אם את מצליחה לחשוב
האמת שכבר מזמן אני חולמת לאמן אותם בשירי הילדים שהמצאתי בעצמי (כדי שיהיה אפשר להקליט אותם ולהשמיע לגברי המשפחה המורחבת ) ואיכשהו זה לא קורה...
אולי ננסה את זה. בתקווה שלא אהיה עייפה מדי ושהם ישתפו פעולה...
מתואמתכתבתי בתגובה לאם מאושרת.
זה מאתגר כשיש מגוון גילאים של ילדים...
אולי לפצל?
הם הולכים לישון באותה שעה?
עד עכשיו הייתה שעה אחת לשני הגדולים ושעה מוקדמת יותר לכל השאר, אבל עכשיו באמת קבענו שעה אחרת לתאומים. אז באמת אפשר לעשות משהו בנפרד לארבעת הקטנים ואז משהו לתאומים...
(אבל האמת שהקטנים עדיין מתרעמיל על ההחלטה החדשה הזו... אז אולי הם גם יכעסו שאיתם אני עושה משהו אחר...)
אוף, הלוואי שאחרי החג נצליח באמת לעשות משהו מכל הרעיונות האלה...
הימים האחרונים היו נראים לא משהו בכלל (היום בכלל - חלק מהם הכינו אוכל לראש השנה, אז האחרים סירבו ללכת לישון, וזה נמשך עד אחרי שהם כבר סיימו להכין. בסוף נאלצתי לצעוק עליהם )
אבל בעיני משמעותי
משהו טוב שהיה לי היום ואני מודה עליו
אפשר גם להוסיף או להקדים משהו פחות טוב שהיה לי
גם עוזר לסכם את היום, וגם לפרוק תחושות וליצור שיח ולדעת מה היה עבורו/ה משמעותי היום
אוף, אני לא מצליחה להגיע לכל הרעיונות שעלו פה, כמה שהם קטנים וזריזים
זה קשור גם לזה שבימים האחרונים יחסית יוצא הרבה שאני יוצאת בערבים (עונת אספות ההורים), וגם לזה שאני פשוט עייפה... והילדים פשוט לא רוצים ללכת לישון...
טוב, זה קשור גם לתקופת החגים. אולי אחריה יהיה סביר יותר...
טיפ לחיים: להשתדל לשמוח במה שכן הצלחת כי שום דבר לא מובן מאליו
(זה לא אומר להדחיק את מה שלא, לזה יש יחס אחר אבל לא ה המקום לעסוק בו..)
השקיעה כבר מתחילה להיות מוקדמת יותר ויותר ומתחיל להתקרר בערבים
מניחה שאחרי החגים זה יהיה יותר פשוט.
לנו למשל עוזר להגיד לקטנים שמי שמאורגן עד זמן מסויים זוכה לבחור סיפור ולשמוע סיפור במיטה.
אם עושים את זה בשעה מספיק מוקדמת (בחורף זה פשוט יותר)
אז זה יכול לאפשר זמן נינוח לסיפור ולשיח ולקריאת שמע וכו
וגם לזה שאם לוקח להם עוד קצת זמן להרגע ולפטפט בשקט במיטה יש להם אותו והם לא עוברים את השעה..
בכל מקרה זו בהחלט תקופה מאתגרת ומעורבבת ואחריה בע"ה יהיה פשוט יותר
היום ב"ה הצלחתי לעשות מה שהצעת (ביקשתי שכל אחד ישתף בתורו במשהו אחד כיף ובמשהו אחד לא כיף שהיה לו היום), ועשיתי את זה בשני סבבים, כמו שמישהי אחרת הציעה פה (קודם שלושת הקטנים שלפני הקטנה ואחר כך התאומים).
ב"ה הלך טוב והם שיתפו פעולה די יפה, בלי ציניות וכמעט בלי לפגוע זה בזה.
אמנם עדיין אחר כך הייתי צריכה להילחם איתם שילכו לישון, אבל מילא...
זה הופך ונהיה קשה יותר ויותר,בסך הכל בת 11וחצי בכל הקשור לביגוד חגיגי יותר מתסכלת אותי. גם ביומיום היא לובשת חצאיות שחורות או כחולות חלקות וחולצות חלקות או עם ציור מפטרול.
לאחרונה היו לנו אירועים משפחתיים כיתתנו את רגלנו אך היא לא היתה מרוצה מכלום השמלה הזו קצרה מידי,בשניה השרוולים מתרחבים בשלישית יש פס שלא מוצא חן בעיניה הרביעית צבעונית מידי והחמישית.....בקיצור בסוף התפשרנו על שמלה מסויימת שהיא לבשה בשני אירועים משפחתיים שונים למרות שקנינו עוד שמלה שמצאה חן בעיניה אבל בבית בזמן אמת משהו בה לא הסתדר לה והיא לא רצתה אותה(עדיין שוכבת בארון כי קנינו לפני תשעת הימים לאירוע שהיה בתחילת אלול ועד שאמרה שלא רוצה כבר לא ניתן היה להחליף.. )
הסתובבנו שוב השבוע לקנות שמלה לחג,לא מוכנה למדוד שום דבר,שום דבר לא מוצא חן בעיניה יום אחד התחננתי שתמדוד משהו ביום השני נתתי לה את הזמן ולא לחצתי אבל הגענו חזרה הביתה בידיים ריקות.
אני מתוסכלת,אין לי כח להתמודד עם זה ונמאס לי שכל שבת לובשת את אותה שמלה,אחיות שלי שואלות אותי כל פעם מחדש למה אני לא קונה לה וחושבות שאני לא רוצה.
אשמח לעצות וטיפים....אובדת עצות....
אבל נראה לי שבמקומך הייתי משחררת
רוצה ללבוש כל שבת וחג את אותה שמלה? שתלבש.
את יכולה להגיד לאחיות שלך את הסיבה- שהיא לא רוצה לקנות בגדים או לא להגיד ושיחשבו מה שבא להן.
אני לא הייתי רבה איתה על קניית בגד בשבילה.
הייתי אומרת לה שאם תרצה לקנות בגד חדש שתעדכן ואשמח ללכת איתה וזהו.
ואולי גם תשמחי שהיא חוסכת לך, בטח עוד יגיע היום שהיא כל יומיים תרצה בגדים חדשים.
קודם כל, את פשוט גורמת לי להעריך את אמא שלי יותר. זה בהחלט השקעה.
חוץ מזה, אני לא יודעת איך את מתנהלת בעניין התקציבי, ממליצה לתת לה לקנות שמלות קצת יותר יקרות, אם היא לא קונה הרבה בגדים אז לקנות מעט ביותר יקר זה אמור לצאת אותו דבר כמו הרבה שמלות זולות.
ואצלי לפעמים עזר שאמא שלי קנתה לי בעצמה והביאה לי הביתה. ככה מדדתי רק את זה וראיתי ולא היה את השפע המטורף והמבלבל שיש היום בחנויות. אבל לקחת בחשבון שהיא לא תאהב ויהיה צריך להחליף.
מבחינה תקציבית אין לי בעיה לקנות שמלה יקרה או זולה וממש לא הגבלתי אותה בסכום מסוים מבחינתי העיקר שתקנה ותשמח במה שקנתה.
לפעמים גם אני קונה לה ומביאה הביתה,בגדי יום חול זה יותר זורם,שמלות אני קונה,מחליפה,קונה,מחליפה ובסוף נתקעת עם זיכויים או מתייאשת ומעבירה לשכנה.
אם זה מה שטוב לה.
אבל מסכימה איתך שלהסתובב הרבה בלי שקניתן זה מבאס
וזה גיל באמת בעייתי שקשה למצוא לו בגדים
היא לא תרצה בעצמה להחליף שמלה אחרי יום?
אז הפעם היא תאלתר משהו
ולחג הבא היא כבר תבקש שתקני לה עוד...
שאם היא צריכה עוד שמלה יש לה אחת חדשה בארון. זה מה שיש.
ואם הייתי נחצדה הייתי מציעה אולי להוסיף סיכה או משהו שיתן לזה מראה אחר
ועדיין...
שמחת השבת שאני לובשת כמעט כל שבת נקנתה לפני 13 שנה, וזה לא מפריע לי בכלל.
מה אכפת לך שיש לה מעט שמלות?
השמלה שיש יפה, מחמיאה לה, נוחה? למה חייבים לחדש?
תהני מזה שחסכת כסף ושמרת על כדור הארץ.
אני אכן גאה במצב הזה, כי הוא לא קרה לבד.
אני עובדת ממש קשה כדי להשתקם בין לידה ללידה, עם 3 פעמים כושר בשבוע.
וזה שווה ממש, לגוף ולנשמה, עוד לפני ארון הבגדים.
גם בת ה 11.5 שלי בדיוק כזאת!
אבל..
היא ממש התלהבה מהרעיון של להזמין שמלות משיין.
בחרנו ביחד כמה שמלות והזמנו. ולהפתעתי היא ממש אהבה את רובן!
ברור לי שבחנויות פיזיול היא לא היתה מסכימה אפילו למדוד את השמלות אבל מרוב שהיא התלהבה שיגיע לה משלוח משיין היא עפה על השמלות האלה..
לקנות בגדים באינטרנט.
חייבת ללמוד,אולי אצלול לזה יחד איתה ונמצא שמלה נחמדה עבורה בשיין.
ומנחם לשמוע שיש עוד בנות כאלה...
אבל ברגע שלמדתי הצטערתי שלא עשיתי זאת קודם
אגב, כדי לא ליפול להיצע הרב שם שעלול לבלבל אותה אני בוחרת לה את הדברים שאני חושבת שמתאימים (זה לוקח הרבה זמן) ואז היא בוחרת מתוכם מה שנראה לה
צריך ללמוד איך מזמינים שיהיה מתאים לה (קוראים בתגובות ובודקים בתמונות איך הבגד נראה באמת)
לפני שאת נכנסת לזה תלמדי בעצמך את העניין ואז תחשפי אותה לזה
בעז"ה אפנה זמן ללמוד איך מזמינים.
וזה רעיון טוב בהם להציע לה מבחר מצומצם יותר בסגנון שלה שממנו תבחר לעצמה
מעודד לדעת שיש עוד כאלו..
לא מצאתי פתרון... השמלה היחידה שלה כבר נהיית קטנה... נמשיך לחפש...
הייתי יחסית מלאה ולא היה לי פשוט ללכת לבחור בגדים
כי בגדי ילדות לא התאימו לי ובגדי נשים היו מבגרים מדי ופחות מתאימים
ואז עוד לא היה שום אופציה חוץ מקניון
אני חושבת שבאמת לשחרר
גם אם היא לובשת את אותה שמלה
ואגב,לא חייב שמלה גם. אפשר חולצה וחצאית
זוכרת את זה כתקופה ממש לא נעימה
אח"כ בגיל 14-15 כבר התחלתי לגבוה וגם עשיתי דיאטה רצינית והתאזנתי קצת
יש לבעלי חבר מאוד טוב מהצבא. עוד מהתקופה שהוא היה עדיין רווק הוא היה ממש בן בית אצלנו (הוא חוזר בתשובה, אז בילה אצלנו הרבה שבתות.) מבחינת הילדים הם מתייחסים אליו כאילו הוא דוד שלהם.
כשהוא התחתן כמובן שכל הילדים הגיעו לחתונה, והזוג גם היה אצלנו אח"כ בשבתות. גם אחרי שנולד להם שני ילדים. הקשר נשאר אבל פחות אינטנסיבי.
לצערנו הרב הם כרגע פרודים, קיבלנו את זה בהלם😔
המצב שם כנראה לא פשוט, לפחות מהצד של הבעל, ובעלי רוצה להזמין אותו אלינו לשבת.
והמחשבות העיקריות שלי זה איך לתווך את זה לילדים. הם יודעים מה זה גירושים, יש להם ילדים של גרושים בכיתה, אבל ב"ה אין משהו קרוב. ואנחנו לקחנו כ"כ קשה את המצב שלהם (הוא היה רווק הרבה מאוד זמן וכ"כ התרגשנו כשהוא סופסוף התחתן) ואני לא יודעת איך הילדים יקבלו את זה.
אשמח להמלצות בעניין🙏
ילדים מכיתה ה' ומטה...
הייתי אומרת פשוט שהפעם אישתו והילדים (או רק היא) לא יכלה להגיע או משהו מעורפל כזה.
לרוב זה עובר חלק, והם פחות שואלים. ואם ישאלו למה, אולי היא לא הרגישה טוב וכדו (בחברתו)
אנחנו בחרנו לעדכן את הילדים. אמרנו שזה מאד עצוב אבל שלצערנו דברים כאלה גם קורים.
בעיקר הסברנו שזה מצב שדורש הרבה טקט ושלכן לא שואלים שאלות או מעלים את הנושא מול אותם האנשים (הפרוד/ה, הילדים שלו וכו׳), כי זה עלול לצער אותם. ושהם כן יכולים להגיב אם הם (הילדים של הזוג הפרוד לדוגמה) מעלים בעצמם את הנושא.
(יש לנו קרובי משפחה בהליכי גירושין ועליהם לא עדכנתי את הילדים כי הם גרים רחוק וגם ככה לא מתראים איתם כל-כך הרבה. אבל לקראת מפגש פיזי עם אחד מהם זה נראה לי חשוב להסביר את הדברים...)
חיבוק לכם!❤️ עצוב מאד...
מקווה שמכאן ואילך החבר שלכם יראה רק טוב!
ולו רק כדי שלא ישאלו שאלות מכאיבות את החבר...
השאלה אם אתם מסוגלים לזה עכשיו או שאתם עוד בהלם, והשאלה אם החבר זקוק לכם כבר בשבת הזו או שתוכלו קצת לדחות כדי שתספיקו קצת להתאושש מההלם...
לגבי מה לומר בדיוק: פשוט לספר להם שאחרי כמה שנים של נישואים הם ראו שהם לא מתאימים זה לזה, ולכן עכשיו החליטו להיפרד. זה עצוב וקצת קשה, אבל אנחנו נעזור לו לעבור את זה ונארח אותו ונמשיך להיות חברים שלו.
(עברנו את זה... אצל הילדים הגדולים יותר זה הציף קצת פחדים שאולי גם אבא ואמא יתגרשו... אבל מהר מאוד זה חלף להם ב"ה, כי הם ראו את הקשר היציב בינינו. אז אל תיבהלו אם גם הילדים שלכם יאמרו משהו כזה...
וכמובן - הרבה כוחות להתמודדות שלכם עצמכם... זה באמת ממש לא קל...)
להגיד שיש זוגות שזה קורה להם, שמגלים שלא טוב להם יחד. אבל ב"ה שאני ואבא אוהבים אחד את השני וכו'.
לגעת בפחד הזה במפורש שגם הם לא יחששו לבטא אותו.
באיזור ירושלים והסביבה?
שתי הבנות בנות 10 ו11 לא רוצות ללכת לבית הכנסת לבד
קראו ספר שלם של תהלים לבד אבל עדיין יש עוד זמן להעביר. לא רוצה שישתעממו מצד אחד, מצד שני לא נראה לי מתאים להעביר את היום במשחק או סתם קריאת ספר.
מה עשו אצלכם בגילאים האלה?
בת ה 11.5 שלי היתה ביום הראשון ממש את כל התפילה.
ביום השני התעוררה מאוחר והיתה מ 9.30 בערך עד הסוף.
ואפילו הלכה למנחה ביום השני (כי שיעמם לה..)
בין לבין היא גם שיחקה עם האחים והחברות והסתובבה עם חברות קצת ביישוב.. - אני חושבת שסה"כ זה בסדר.
היתה בבוקר בתפילה. אכלה סעודת חג באווירה חגיגית.
באחד הימים גם הלכה לתהלים.
אחרי הצהריים היו לה כמה שעות של פנאי וחברות. לדעתי בגיל הזה זה לגמרי סביר...
אפילו בשבת שיש כמו סיירת תפילה היא מתביישת ללכת. אז בחג שיותר מלא הן לא רוצות ללכת לבד.
ואני לא יכולה ללכת כי נמצאת עם הקטנים בבית
ביום השני שתי הבנות הלכו ביחד ורק אני הייתי במנין השני (אני הולכת לשמוע את התקיעות במנין ותיקין כי זה הרבה יותר נח לי עם הקטנים להיות בבית עד 10.00)
בת של שכנים?
חברה בת גילה שהמאמר כן הוכלת להתפלל?
שכנה שהיא מכירה?
אצלי היא היתה איתי בתקיעות ותפילת מוסף
עוד תפילת ערבית עם אחותה
והשאר- ספרים ופליימוביל עם האחים....
בזמן התפילות הם רוב הזמן בסביבות בית הכנסת. יש חצר גדולה ושם משחקים עם החברים שלהם - ונכנסים לתפילה, כל אחד לפי כוחו ורצונו, לרגעים מסוימים.
בראש השנה, כשהיה זמן פנוי, הם קראו או שיחקו. איך שאני רואה את זה, הם עדיין ילדים וזה ממש טבעי שירצו לשחק או לקרוא.
וכשהם יגדלו, האמת היא שנראה לי שנמשיך לתת להם לעשות את הבחירות שלהם לגבי איך למלא את הימים האלה.
אם זה חשוב לך ויש לך אפשרות אפשר להתארגן על לימוד ביחד אולי? או שירת קטעים מהתפילה? המנגינות של הימים הנוראים, זה אחד הדברים! כלומר להפוך את החלקים ה״מתים״ של הימים האלה למיוחדים בשבילן, על-ידי הוספת תוכן קשור (נעים ושנותן חשק).
מקסים ממש שקראו ספר תהילים 😍, איזה מתוקות!
גמר חתימה טובה ❤️❤️
חברה שלי יש לה שלושה ילדים עם נכות מורכבת ומש"ה
היא שמה את הילדים בחינוך ביתי בשל חוסר הסתגלותם למערכת החינוכית ברמה שלא התקדמו שם כלום.
למעשה קשה מאוד למצוא מסגרת שתתאים למוגבלות שלהם.
משהי כאן מכירה אולי אופציה כזאת שמשרד החינוך שולח מתגברת הוראה?
יודעם איך אפשר להגיע לזה?
האם צריך לוותר על הפטור לחנוך ביתי?
תודה לעונות
זה לא חלק מחינוך ביתי
ברגע שאושרה הבקשה, הכל על ההורה ומשרד החינוך מחוץ לתמונה
נשמע מאוד קשה
אבל נתקלתי במקרה אחר שמשרד החינוך שלח מורה הביתה
ולא מצאתי שום אזכור לזה,
הרעיון שהם יעשו שינוי מחינוך ביתי לחסרי מסגרת או מה שזה לא יהיה והיא לא יודעת שום מידע על זה.
וגם אני לא אז שואלת אולי משהי שמעה משהו על דבר כזה.
לפי מה שאני יודעת זה לילדים שחולים לתקופה ארוכה ולא יכולים להגיע לבית הספר.
(בן של חברה שלי קיבל מורה הביתה עקב מוגבלות נפשית שמנעה ממנו להגיע לבית ספר, זה גם נקרא מחלה)
בכל מקרה כדי לקבל את זה הם צריכים להיות משוייכים למסגרת חינוכית ואם יש להם אישור לחינוך ביתי אז הם לא משוייכים למסגרת חינוכית.
אבל פשוט נראה לי החלטה תמוהה
חלילה לא במקום של לשפוט
ואיזו השקעה ומסירות
אבל נראה לי יש המון יתרונות למסגרת דווקא בילדים המיוחדים.
צריך אולי לנסות לחפש מסגרת אחרת...?! אם לא הייתה מרוצה באחת מהן.
יכול להיות שלא ראתה שום התקדמות אצלם בגלל שהם מש"ה ולוקח הרבה יותר זמן לראות תוצאות. והסתגלות גם היא לוקחת יותר זמן. אבל אם הם מורכבים למה לא להיות במקום שיכול לתת להם מענה מגוון.
אני עובדת בחינוך המיוחד עם מש"ה.
הלוואי ובחינוך הרגיל היו מקבלים קצת ממה שמקבלים בחינוך המיוחד. כיתות קטנות, צוות רחב ומקצועי, תקציבים, אייפד לכל ילד!. נגיד הישיבות תל"א- פעמיים בשנה לפחות, כל הצוות (3-8 איש! מחנכת, מנהלת, סייעת, מטפל רגשי, פיזיותרפיה,מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, יועצת, ויש עוד לפי המורכבות) מתכנס לדבר כמעט שעה על כל ילד והמטרות שלו. בואי, בחינוך הרגיל אם המחנך חושב עם עצמו לעומק 10 דקות על כל תלמיד זה חסד. וסליחה אם יצאתי מזלזלת, פשוט מצטערת שאין לילדים שלי מה שאני רואה שיש בעבודה שלי. כמה מעוף, ופרוייקטים, והשתדלות להתאים לכל אחד את צורת הלימוד, כמה טכנולוגיות, איזה מגוון של שיעורים (חקלאות, קרמיקה, בישול, ועוד ועוד בנוסף למערכת הרגילה הממוצעת בכל מקום).
בנוסף ישנו עניין קבוצת השווים. שנים בבית ספר אנחנו עובדים על הקשרים החברתיים של הילדים, איך להתנהג עם חברים, איך לתקשר ולא רק עם מבוגר, איך להתייחס לסביבה ולצרכים של אחרים גם, איך לשחק ביחד. אם בחינוך הביתי לילדים שבנורמה צריך להתאמץ לספק להם את הצרכים החברתיים, ולייצר מפגשים וחברויות, איך עושים את זה עם ילדים מיוחדים??!
לסיום, יצא לי פעם להיות באינטייק של ילדים מתוקים תאומים שההורים חשבו לבדוק אם הם מתאימים לבית ספר שלנו, )לא קיבלנו בסוף כי לא יכולנו לספק מענה השיקומי הפיזי שהיו צריכים), יכולנו לחוש שיש שם פוטנציאל לא ממומש, יש להם יכולות שלא חודדו. היתה להם סקרנות ומוטיבציה, ומצד שני הם לא הכירו דברים פשוטים ובסיסיים. התברר שהם לא היו בגן, אלא בבית. וגם אם ההורים לקחו כמה טיפולים פרטיים של פיזיו וריפוי בעיסוק וקלינאית זה פשוט לא סיפק את הצרכים שלהם. (שוב לא שופטת וגם לא יודעת מה עדיף. זה מן הסתם סיפק צרכים אחרים של חום ואהבה, אבל לפעמים יחס אישי זה לא מספיק. אני כאיש מקצוע וותיק יחסית בתחום לא מצליחה לראות את הכל בעצמי ונעזרת בעוד צוות להגיע למסקנות. ויש כ"כ הרבה על מה להסתכל!!! עם המחנכות זה פשוט יכול להיות כל רגע של למידה.
גם הילדים שמגיעים אלינו אפשר להרגיש על מה עבדו איתם ועל מה לא בגן או בבית. כמובן לא באופן מוחלט כי גם יש העניין שפשוט קשה להם ללמוד ולכן יכול להיות שכן לימדו אותם המון משהו אבל זה בכל זאת לא בא לידי ביטוי. אבל בד"כ כן מרגישים מי התאמן על כללי התנהגות, מי התנסה בציוד שיקומי, מי מטייל גם או רק נשאר מול המסך.... )כמו שבחינוך הרגיל מן הסתם הגננת יודעת מי נחשף גם בבית ללימוד ומי לא)
קיצר חפרתי
בהצלחה!!!!
אה ועניין אחרון
גם ילדים שההורים שלהם בהתחלה מסיעים אותם, ואוספים אותם מוקדם ולא משאירים בקייטנה וכו ( וכל הכבוד להם), בד"כ באיזשהו שלב ההורים משחררים וסומכים על ההסעה ועל הצהרון וכו. ישנה עייפות של החומר גם כן. וההורים צריכים גם את השעות האלו שדורשות צומי ככ אינטנסיבי לילד המיוחד בשביל עצמם או בשביל שאר המשפחה.
גם בעיניי זה לקפוץ מעל הפופיק באיזשהו מקום
אם כי, לגבי ילדים בחינוך ביתי עד גיל הגן - הילדים שלי למשל היו, והשתלבו מעולה.
זה מאוד תלוי ביכולת להכיל ולהקנות מיומנויות שיעזרו בהמשך
עם 3 ילדים שיש להם צרכים מיוחדים זה נשמע קשה במיוחד, וגם ייצא ככל הנראה מאוד יקר במידה והאמא הזו תחליט לתת מענה בצורה פרטית. ובשביל זה בדיוק קיימת המסגרת.
אפילו שווה לבחון מעבר מקום מגורים לדעתי
גם אני חשבתי ככה בתחילה אבל אחר כך קצת נכנסתי איתה לעניינים לעזור לה.
והבנתי את הסיטואציה.
אז אחר כך ניסיתי לחשוב על עוד איך לעזור ובדקתי את העניין הזה...
שלום, אשמח לשמוע אם מישהיא היתה בטיפול אצל נועה ברק, ואם מישהיא עשתה אצלה את התוכנית אימהית תקשורת, עוד יותר טוב.
תודה רבה ויום טוב.
אומרת מספר מצומצם של מילים, חלק מהמילים בכלל הבהרות ולא מילה שלמה.
היא לא מחברת משפטים בכלל.
אשמח לעזרה מהמנוסות.
המתוקה בת 4 וחצי מרטיבה באופן קבוע בלילה.
מבחינת קופ"ח צריך לחכות עד גיל 5.
אבל אנחנו לא רוצים לחכות. חשבנו לרכוש פעמונית בעלי אקספרס, ולהתחיל להשתמש.
חיפשנו הדרכה באינטרנט, והדברים היחידים שמצאנו זה להעיר את הילד גם אם כבר פספס, ולנהל טבלת הצלחות.
יש עוד משהו שצריך לדעת? הבנתי שאם עושים ליווי דרך מרפאת הרטבה זה עולה כמה מאות שקלים, אז אני מנסה להבין אם אני מפספסת משהו.
(אגב, עשינו לה בדיקת שתן ותרבית שתן לאחרונה שיצאו תקינות ב"ה)
ועוד שאלה-מה עושים בשבת? יש אפשרות שהמכשיר יכבה מעצמו?
אלא אם כן אתם מרגישים שקשה לה ככה והיא רוצה שינוי..
לילדה בת 7 שמעולם לא נגמלה בלילה
אני חושבת שזה ממש תקין בגיל הזה עדין לייצר כמות שתן גדולה ביחס ללילה... אבל לכל אמא יש אינטואיציה אימהית.... 🤷🏻♀️
הבנו שזה מאוחר מאד, ולקח הרבה זמן. כבר לא ממליצים על פעמונית בגיל הזה, אלא על טיפול תרופתי. לא חושבת שכדאי לדחות.
גם יש הבדל בין ילד שמרטיב פעם פעמיים בשבוע לבין ילד שזה קורה אצלו כל לילה. כך אני חושבת.
ולא חושבים לפנות לפעמונית באיזשהו שלב... לא התחברתי לרעיון. כל עוד הגוף שלה מייצר שתן, לא רואה סיבה להפריע לה (ולכל המשפחה) באמצע הלילה.
כרגע היא בטיפול רגשי ובקצב (די איטי) רואים שינוי בכמות השתן שלה (היא תמיד עם תחתון לילה. ופעם היו לה דליפות ממנו כפעמיים בשבוע והיום זה נהייה ממש נדיר....
תוספת בעריכה: התחלנו לברר כל הזמן עם הרופא ילדים, ואמר שעד גיל 5-6 זה תקין וכבר התחלנו איבחון מגיל 6, אצל פזיוטרפיסטית ר.אגן ילדים, וגם עשינו א"ס כליות ושלפוחית השתן...
והחלטנו איזה מענה לתת מבחינה רגשית.
הרופאה הציעה כמה תחומים (אמנות, ספורט טיפולי, בע"ח)
איך אני יודעת מה מתאים לבת שלי (6) ואיך אני מבררת על מטפלת רגשית טובה??
אני ממש מבולבלת.
תודה על העזרה וסליחה על הנצלוש..
לדעתי כל האופציות טובות..
גם בגיל 7 לא חייב מיד להתחיל עם תרופה, זה כנראה תלוי רופא, אפשר לנסות דברים אחרים קודם.
סטטיסטית ככל שגודלים יש פחות ילדים מרטיבים, אבל זו תופעה שקיימת באחוז קטן גם בגיל 18.
יש חשיבות לטיפול רגשי, כדי להעצים את הילד שעשוי לחוש מזה בושה וכישלון. לא רק בגלל שהגורם הוא רגשי. גם אם הגורם הינו פיזי אפשר לחזק את הביטחון עצמי והפן הרגשי.
אפשר להיעזר בפעמונית, יש להשאלה גם ביד שרה.
אבל אפשר קודם להסתכל בכלל:
כמה היא שותה ובאיזה שעות. האם לא שותה מספיק ביום ובערב מרגישה את היובש ושותה פתאום הרבה במקום לפזר לאורך היום...(ויש גם משקאות יותר משתנים, האם שותה בערב שוקו)
כמה היא מתפנה, האם מתאפקת לאורך היום, ובעצם מתרוקנת בלילה, צריך לראות שהולכת כל כמה שעות בודדות להתפנות.
האם היא סובלת מעצירות או מתרוקנת כל יום. כדאי לוודא שפעם ביום באופן קבוע תשב כמה דקות עם רגליים מוגבהות על שרפרף ותאפשר התרוקנות מלאה, עדיף אחרי ארוחה שיש פעילות מעיים.
האם היא בכלל יודעת את פעולת השרירים לצורך התאפקות.
האם בדקתם חסימה בדרכי הנשימה כגון שקדים וכו.
לפני שמתחילים עם פעמונית שיש בה טרחה מסויימת לכולם, הייתי מוודאה הנל. וגם האם לילדה יש בכלל מוטיבציה לטפל בזה. אם היא לא רוצה, אין טעם....
באם סוברים שהילד לא אחראי ישירות על ההרטבה הזו
ישנו שיבוש פיזיולוגי (אולי כשל כלשהו בייצור הורמון השינה, אולי מלאות במעיים, אולי מלאות בשלפוחית...)
והרי ההרטבה לא באשמתו אז גם ההצלחה לא צריכה לזכות בפרס. הוא לא היה אחראי על ההצלחה הזו. וזה נותן את המסר שהוא אשם בכישלון. הוא לא עושה בכוונה....
אפשר לנהל כזו טבלה לעצמנו ההורים, לעקוב אולי על שעת הפספוס, על מה אכל באותו יום כמה התרוקן וכו. ופיזיותרפיסט רצפת אגן יכולים לעזור לנהל מעקב יעיל ולשנות אורח חיים שישפיע על ההרטבות.
אפשר להשתתף ולשקף הרגשת הילדים. או להסב תשומת ליבם.
אבל לצ'פר או להתאכזב ולכעוס אין צורך.
אפשר לצ'פר/לציין הצלחות של מה שהילד עשה כשהיה ער ואחראי למעשיו. לדוגמא יושב עשר דקות בשירותים כל יום, נגיד עצר משחק למרות הנטיה להתאפק כדי להתפנות, נגיד שתה כמה כוסות מים ביום, החליף קולה במים, הלך שוב להתפנות לפני השינה למרות שכבר רצה לשכב. וכו
אבל הייתי מחכה עוד קצת
מנסיון של שלושה ילדים עם הפעמונית
זה עוזר!!
הקטנה עכשיו בת חמש וחצי
התחלנו פעמונית לפני כמה חודשים (היתה בת חמש ו3 חודשים)
אחרי כחודש-חודש וחצי
נגמר ב"ה!!
ממצב שהיינו לוקחים באמצע הלילה ועדיין קמה רטובה
היא קמה יבשה כל בוקר ב"ה ( פעם ב יש פספוס אבל אין מה להשוות)
פשוט הגוף למד להתעורר באמצע הלילה והיא קמה בלילה לשירותים שצריכה.
היא השלישית שאנחנו משתמשים איתה בפעמונית.
ממליצה
לשלושתם זה עזר בה.
כיף לשמוע!
עשיתם עם ליווי, או עצמאית?
בילד הראשון, שילמנו לא מעט על הליווי
בתכלס זה לא משהו מיוחד.
זכרנו את העיקרון
ובשניים אחכ עשינו לבד.
אם תרצי אשלח לך בפרטי בשמחה
התנסנו עם ילד אחד. בלי הדרכה, פשוט מישהו פרסם שהם מוסרים והיינו בתקופה מאתגרת אז קפצתי על המציאה.
הילד למד לשלוט בזה לבד, לכבות לבד (הכי חשוב, כי זה ממש רועש) ותפעל לבד את רוב האירוע.
כלומר, זה העיר אותו כי הרטיב, הלך לשירותים, נראה לי שפרשנו מגבת והלך לישון, בהמשך טיפלנו בבוקר אם אני זוכרת נכון, לא רציתי שיצא לגמרי ממעגל השינה.
ואחרי יחסית מעט זמן הוא נגמל. זה פשוט נתן לו את הדחיפה והקישור שהיה צריך. לפני כן היה מסוגל לקום רטוב לגמרי.
מה שחשוב פה, להבנתי, שזה באמת יהיה לילד שמסוגל. אחרת זה תסכול גם לכם וגם לה. העניין של ההגדרה מתי מתחילים זה עניין פיזיולוגי, שיש ילדים שפשוט לא מסוגלים להתאפק בלילה.
אז במקרה שזה באמת חוסר מסוגלות פיזית, ללכת על משהו כזה, יצטרף לתסכול שבטח קיים לה גם ככה.
לפני כן היינו שמים חיתול, כי פשוט חבל. רק שלפעמים זה פשוט לא הספיק...
הרבה הצלחה. גם בלהישאר עם רוגע בסיטואציה. מה שממש חשוב.
לראות שהיא בעצמה רוצה להיגמל, ושהיא מבינה את התהליך (ברמה שלה, אבל שלא תחשוב שזה משהו שהולך ללוות אותה כל החיים, אלא שזה יעזור לגוף שלה ללמוד להתעורר לבד בהמשך).
מעבר לזה אין לי עצות פרקטיות, ב"ה לא התנסיתי בניסיון הזה.
רק לי זה מרגיש לא שייך שבנות הולכות עם חולצות חלקות עם סמל במקום שבו הוא נמצא?
לא יודעת מתי זה התחיל אבל אצלנו גם בנות אולפנה הולכות ככה היום.
וזה לא חולצות סניף זרוקות. זה חולצות תלבושת שאמורות לשבת טוב על הגוף. בזמני לא היינו הולכות עם חולצות תלבושת, בטח לא חלקות.
לא מוזר?
אבל בשנים האחרונות הוא קצת התפוגג.
לכן פחות נוטה לזה כרגע. לא מכירה כ"כ הורים לבנות קטנות אצלנו.
לק"י
יש את הסדרה פוצולופופום שהיא ממש חמודה ומעניינת.
זה ספרים ארוכים עם פרקים.
היה ערב שקט במיוחד.
לגבי קומיקס - אני לא מכירה עדיין בעצמי אבל קיבלתי המלצות חמות על המלך שלומאי. זה משל עם מוסר.
זה קומיקס.
לא קראתי בעצמי, אבל הילדים שלי אהבו
יותר קשה להעביר אותם לקרוא ספרים ממש.
אם אין לילד סבלנות להתמודד לקרוא בעצמו עמודים מלאים, כדאי להקריא לו חלק ואז הסקרנות תעודד אותו להמשיך.
אין לי המלצות ספציפיות כי אצלנו קוראים ספרות כללית כמו מנהרת הזמן, קופיקו, דוד אריה וכו.
האחים הגדולים שלו קוראים ספרים וחלקם החלו בקומיקסים.
מלבד זה, הוא קורא כבר מסוף הגן, החל לקרוא שוטף מקריאה בחומש דוקא... על דעת עצמו היה יושב וקורא בקול, אח"כ גם הוסיף טעמים שלמד. אז האמת שלא כזה חשוב לי שיקרא ספרים בשביל הקריאה, אלא יותר בשביל עוד דרך לקבל תוכן חיובי בצורה כיפית ומושכת.
וכיפיים, ברמה שנראה לי מאימה לגיל.
בזכותך נזכרתי עכשיו בחוויות עבר... תסתכלי כאן
כפי הזכור לי שולי ומולי הכי מעניין (;
שמתאימה לראשית קריאה.
גם למנוחה בקרמן יש סדרה חדשה לרמה הזו - היומן של דבי.
פוצולופופום זה באמת מתוק, כמו שכתבו פה.
סדרת סבתא שמחה - ממש מתוק וקליל.
לא חרדי אבל חמוד - דודה פטרוזיליה, מספר על החומשים.
אם אזכר בעוד אכתוב...
(כל פעם שיש שרשור כזה אני אומרת לעצמי שאני צריכה להכין רשימת המלצות על ספרים לפי גילאים, שיהיה לי לשלוף לעת מצוא...)
שאהבו אצלנו בגילאים אלה.
קומיקסבא(סדרה)
יללה בחולות
רק לילה אחד
ילדי רב החובל(סדרה)
עירת המידות
הגולם מפראג, היה ונברא, גולמיקס וכו'
"רבי מאיר בעל הנס"(סדרה)
פישל..
הרבי של כולנו(1,2)
כולם קומיקסים אם אני לא טועה
הבן שלי שהיה בכיתה ב אהב אותם מאוד.
יותר טובה ממשפחת שיקופיצקי לדעתי
גם קטנים יותר מאד אוהבים שמקריאים להם
