אחרי לידה, והילדה שהכי קשה לה זו בת התשע.
בהתחלה בעלי חשב שהיא מתחילה את גיל התתבגרות, כי פתאום היא נהייתה חסרת מנוחה ועצבנית, אבל היא אומרת הרבה איזה כיף לתינוק, ולמה כולם אוהבים אותו, וכמהצומי רק הוא מקבל, אז כנראה שהיא פשוט מקנאה. וזה מוזר קצת, כי ציפיתי שיהיה קשה דווקא לקטן...
לעולם אין לדעת...
אצלי גם היה קשה יותר עם בת ה-9 סביב הלידה (פחות ראינו קנאה, אבל היתה תקופה של הרבה קושי מולה, גם לקראת הלידה וגם אחריה. עכשיו ב"ה כבר הרבה יותר רגוע).
שכנה שלי אמרה לי שאצלה בכל לידה היא ראתה את הקושי הכי גדול אצל הכי גדול ואצל הכי קטן, אצלנו זה באמת היה ככה הפעם.
חיבוק על ההתמודדות, מקווה שתגיע הקלה בקרוב...
היא הרביעית.
הגדולים מתלהבים על הקטנטן ממש, וגם מבסוטים שאני בחל''ד ונמצאת בבית.
איתם קשה רק כי הם רבים מי יחזיק אותו. ודווקא היא בודקת גבולות בלי סוף.
אז באמת מעניין שהקושי מתבטא דווקא אצלה.
אבל נראה לי שבאמת חשוב להבין שאחרי לידה כל תגובה של הילדים היא הגיונית (אלא אם כן זה ממש חריג), כל אחד צריך למצוא שוב את מקומו במארג המשפחתי, ועל כל אחד זה משפיע קצת אחרת. מקווה שהדברים יתאזנו מהר...
ובאמת כל אחד מקבל אחרת את השינוי במארג המשפחתי.
וגם - נראה לי שזה גיל קלאסי לקנאה בקטנים, כי זה סוג של מעבר מגיל הילדות לגיל הנעורים, והילד עדיין לא יודע לאן לשייך את עצמו ואיפה הכי טוב. (רואה את זה עכשיו אצל בת ה-8.5 שלי, וזה בלי שאנחנו אחרי לידה...)
מאחלת לכם שתתאוששו במהרה, ושכל אחד, כולל היא, ימצא את מקומו בלי הרבה קנאה ועצבות... ♥️
יש טלטלה מהולדת אח/ות. פשוט בצורה אחרת, ולאואך זמן אחר ובטיימינג אחר.... אבל זה טבעי ונורמלי ומבורך שיש את השינוי המבורך הזה
זה גיל שיחסית סביבו הילדים הופכים ל'גדולים' ופתאום פחות מתייחסים אליהם, או מצפים מהם להסתדר לבד יותר, ופחות עפים עליהם כמו שעפים על הקטנים.
ובעיקר- נשמע שהיא אומרת בעצם אני רוצה תשומת לב חום ואהבה ויחס
תראו איך נכון לכם להעניק לה אותם❤️
באמת כל השבוע מש הקפדנו לתת לה זמן איכות לבד עם אחד מאיתנו, והיא כבר מדברתממש אחרת וחזרה לעצמה.
עכשיו הקטן מתחיל להראות סימני קנאה (לא הסכים לשמוע סיפור תוך כדיהנקה, רק כשהפיצקי בעגלה. ומדי פעם זוחל ומדבר בתינוקית...).
כל ילד והזמן שלו...
איך מנגישים לילד בגיל גן (5) את יום הזיכרון?
מרגישה קצת אבודה בנושא ואין לי כוחות ורצון לנפץ לו את הבועה התמימה שלו.
אצל הבן שלי לפחות אני מרגישה שהוא לא מבין או מעמיק מה זה אומר נהרגו. וזה לא מפחיד אותו.
יותר מפחיד אותו חיות מפחידות או ללכת לאיבוד.
). בת הארבע קצת שאלה, הסברתי לה שעצובים על יהודים שנהרגו. היא ביקשה להבהיר: "נהרגו זה מתו?" אמרתי לה שכן. אחר כך היא דיברה על מה שסיפרו להם בגן על המלחמה, והדגישה שהיהודים ניצחו.כשהייתי ילדה, בליל שבת אמא שלי היתה מתפללת בבית קבלת שבת. בלכה דודי היא הזמינה אותנו להצטרף, כשהיינו קטנים היינו מצטרפים, ואחר כך הפסקנו. היה יותר מעניין לקרוא או לפטפט, ודי מהר היא נשארה להתפלל לבד…
לעומת זאת, אצל דודים שלי, כשבאנו אליהם לשבת, לכל הבנות והקטנים שנשארו בבית היה ברור שאומרים ביחד עם אמא קבלת שבת, הם ממש אהבו את זה.
כשגדלתי, בשבתות אולפנא היינו מתפללות במניין, ושם התחברתי בחזרה לתפילה היפיפיה הזו של קבלת שבת. ומתישהו התחלתי גם ללכת לבית הכנסת גם בשבתות שהייתי בבית.
מאז שיש לי ילדים, כבר לא תמיד אפשרי עבורי ללכת לבית הכנסת. היו תקופות שכן הלכתי עם הילדים לקבלת שבת, והם הצטרפו בשמחה. אבל לרוב אנחנו בבית (הבן הגדול כבר הולך עם אבא שלו, בחלק מהשבתות, אבל שאר הילדים איתי בבית).
אני כן משתדלת להתפלל קבלת שבת בכל שבת.
ופעם הילדים היו מצטרפים בשמחה ללכה דודי.
ועדיין הבן הגדול שלי, בשבתות שהוא לא הולך לבית הכנסת, אוהב להצטרף ולשיר איתי. וגם הקטן יותר לרוב מצטרף, לפחות לחלק.
אבל הגדולה (בת 9) בשבתות האחרונות מעדיפה להמשיך לקרוא מאשר להצטרף. ממש כמו שאני והאחים שלי היינו כשהיינו קטנים.
ואני מתלבטת מה נכון.
מצד אחד, זה לא חובה. וברור שאני לא רוצה שזה יהיה בכפייה.
ומצד שני, זו תפילה באמת יפה. וזו יכולה להיות חוויה משפחתית כמו שדודה שלי הצליחה איכשהו לעשות.
ואני מרגישה שאני משחזרת את מה שהיה אצל ההורים שלי ולא עבד, אבל לא יודעת איך לעשות אחרת.
ואולי בכלל לא צריך אחרת. ואני צריכה לקבל את זה שהיא לא רוצה, ולא חייבת לרצות.
אבל אני תוהה אם יש משהו שאפשר בכל זאת לעשות אחרת. לחבר אותה לתפילה ככה שהיא תרצה להצטרף מעצמה.
זה גם נראה לי שבתור הבכורה, היחס שלה ישפיע על כולם אחריה. כי אם היא מפסיקה כשהיא קצת גדלה, הם יתפסו את זה בתור משהו ששייך רק לקטנים, וכשגדלים כבר לא צריך (אני חושבת שבמידה מסויימת ככה זה היה אצלנו).
ואולי היא בכלל מושפעת כדור ההמשך שלנו - כשאנחנו באים להורים שלי היא רואה את כל האחיות שלי שמפטפטות או קוראות, אז זה מבחינתה מה שגדולים עושים בזמן הזה. רק האמהות מתפללות… (שם אני לא מצפה ממנה להצטרף, כי אני יודעת כמה זה מושך אותה להיות עם כולם. אבל נראה לי שזה משפיע בכלל על התפיסה שלה של מה קורה בזמן הזה, ומשפיע גם לבית שלנו).
מה אתן אומרות? אשמח לתגובות…
סיכום שבוע, איך היה מה היה ומשם להתחיל יחד לשיר את הקבלת שבת.
אחרי כמה דק' של שיח ותשומת לב, להגיד בואי נשיר קבלת שבת ולהוסיף איזה מילים על היופי של התפילה. הנה תראי את השקיעה, ממש עכשו המלכה נכנסת בואי נשיר לכבודה.
האמת שאני בדרך כלל אומרת קודם את המזמורים שאומרים לפני ה'לכה דודי', ואז אני מזמינה להצטרף אלי ללכה דודי. אז לא יודעת אם זה יעבוד להכניס באמצע שיחה. אבל אולי יש מקום לחשוב על שינוי באיך להיכנס לתפילה ולהכניס אותה ביחד איתי...
אצלנו אני כמעט ולא מתפללת עם הילדים, לא הצלחתי להגיע לזה והעדפתי את הזמן שיש אם יש להתפלל בעצמי. דאגתי מאוד שזה דוגמא לא טובה לבנות שלי (אצלי הגדולות הן בנות) אבל כנראה שהחדירו בהן כל כך יפה את החשיבות של התפילה בבית ספר שהן מתפללות כל בוקר בשבת וגם בימי חול שאין לימודים, ממש בלי שאזכיר להן . מקווה שימשיך ככה,אבל רק מראה שלפעמים גם בלי דוגמא מוחשית מצליחים
אז הייתי מחפשת סיפורים ופשוט לטפטף את הערך של התפילה.
אפשרות נוספת אולי לשלוח לבית ספר עם חברה
וגיסתי עושה קבלת שבת ואחרי זה מחלקת שקית קטנה של ממתקים זה,גם עושה חשק .
דבר אחרון שעלה ללי זה לתת דווקא לגדולה להעביר את הקבלת שבת לשאר הילדים.
אבל פה היא תופסת את זה כרשות, או אולי כמשהו של אמהות עם קטנים. לא יודעת...
ללכת לבית הכנסת פחות מעשי כרגע.
אבל אני צריכה לחשוב על הרעיונות האחרים שכתבת. אולי זה יכול להתאים באיזשהו אופן.
אולי ללכת לבד לבית כנסת?
אני הייתי הולכת עם אבא שלי וכשהוא נכנס עם האחים אני הייתי עולה לבד לעזרת נשים.
אהבתי מאד את הניגונים ובכלל את כל התפילה המיוחדת הזו שמאד מתחברת לנשמה,עם הניגונים וההקשר- מאד אהבתי את ההשתחוויה לקראת השבת ולראות מהחלון את הפס האדום של החמה בראשי ההרים.
במשך השנים כבר רכשתי חברות מהשכונה וזה היה המפגש השבועי שלנו, עד היום בתור נשואות שמגיעות להורים כולנו אוהבות להגיע ולעמוד בחוץ כדי לשמוע את הניגונים (ולהסתכל על השמיים המדהימים) ולהנות מהמפגש ביננו.
כיום אנחנו הולכים יחד לבית כנסת והקטנים איתי בחצר והגדולים נכנסים, אז זו חוויה משפחתית כזו,שאף אחד לא מעדיף להישאר בבית במקום.
אם מתאים לך- עכשיו כשהקיץ בפתח זו הזדמנות ללכת יחד כל המשפחה,להישאר עם הקטנים בחוץ ליד בית כנסת ,ועוד חצי שנה זה יהיה לה הרגל,שהיא בטח תרצה להמשיך.
( ובמפגשים משפחתיים זה גם הזדמנות נהדרת לדבר איתה על דרך שונה למשפחה שלנו מהדודים,הרבה פעמים יכול להיות שוני בין המשפחות,וזה הזדמנות לדבר על זה ולחדד שיש לנו מנהגים שלנו)
אבל הא לא תלך בלעדי בשלב הזה. היא יותר מידי 'ילדה של אמא' בדברים כאלו...
לפני הלידה של הקטנה דווקא הלכנו לבית הכנסת כמה פעמים, והיא גם הצטרפה והתפללה יפה. אבל עכשיו עם תינוקת זה יותר מאתגר בשבילי. זו הליכה של כ-10 דקות לכל כיוון וזה לא תמיד נוח.
אני מקווה שבהמשך כן יהיו עוד הזדמנויות שנצליח ללכת ביחד. אבל אני לא אצליח להפוך את זה למנהג קבוע בתנאים הנוכחיים.
איזה יפה איך שתיארת את התפילה שלך עם החברות שלך...
ואהבתי מה שכתבת בסוף על לדבר על ההבדלים בין המשפחות. זה באמת משהו שצריך להעלות יותר לשיח.
תודה!
קבלת שבת אף פעם לא התפללתי 'בשביל' הילדים. תמיד התפללתי כי אני רציתי להתפלל (ואם אני מספיקה, אז משתדלת להתפלל גם ערבית של ליל שבת).
לכולם זה ברור שאני מתפללת את התפילה שלי, והם מוזמנים להצטרף.
אבל איכשהו זה מרגיש לי שדווקא פה הבעיה.
שהם כאילו מצטרפים 'בשבילי', לתפילה 'שלי', ולא מתחברים אליה מעצמם.
אצל הבן הגדול (בן 7) זה לא ככה. הוא באמת אוהב את התפילה עצמה (הוא אוהב לסדר לו סטנדר, ומתעטף בטלית שלו, והוא כאילו החזן. לפעמים הוא מסדר עוד כסאות שיראה ממש כמו בית כנסת. היו פעמים שהגדולה הצטרפה אליו והפכה את זה למשחק דימיון עם משפחה ובובות שבאות איתם לתפילה בתור הילדים. אבל הוא פחות מחפש את המשחק, רק להרגיש כאילו הוא בבית כנסת...).
בכל מקרה, עזרת לי להבין שאולי באמת אני צריכה לשתף אותה יותר במשמעות של התפילה, לנסות לתת לה הזדמנות להבין שזה קשור גם אליה, בפני עצמה, ולא רק שהיא מצטרפת אלי.
אני תוהה רק אם הא מספיק בוגרת להבין את זה, או שהיא עדיין קטנה מידי.
אני צריכה באמת לשאול אותה.
אבל אני לא בטוחה אם אני אצליח לעשות כמוה. היא אישיות מיוחדת בהרבה מובנים...
ואת לא צריכה לעשות כמוה, את צריכה לעשות כמוך. 
אבל לקבל ממנה רעיונות וכלים את בהחלט יכולה.
בס״ד
וחותמת על כל מה שלפניו ברננה כתבה לך 🙂
בהצלחה!!
אני מתפללת, ובדרך הכלל הקטנים אוהבים להצטרף אליי (אפילו הכנתי להם סידורים עם תמונות שלהם, אז הם נהנים מזה), בעוד הגדולים מעדיפים לשחק...
אבל הבכורה הולכת לתפילה בישיבה שלנו - כך היא גם מרוויחה תפילה וגם מרוויחה חברות... (עושה כך מגיל 11 בערך) נדמה לי שהיא מאז ומתמיד הייתה מתפללת גם בבית - ואולי זה בזכות הסידור היפה שקנינו לה בגיל 9 (החלטנו שלא צריך לחכות לבת המצווה בשביל זה 
).
אולי זה הצעד הראשון שאפשר לעשות בדרך לקבלת שבת משפחתית - שלכל אחד יהיה סידור יפה משלו.
ואצלנו לתאומים הייתה תקופה שהם היו עושים בית כנסת בבית, עם עזרת נשים אפילו (ובימה וחזן וכל זה), וכך הם היו מתפללים ברצינות. (עכשיו לצערי הם מעדיפים לשחק... אפילו לתפילה במניין הם כמעט לא הולכים, אף שהם כבר די מתקרבים לבר מצווה... 
)
מקווה שעזרתי קצת (לפחות בהשתתפות) ושתמצאי את הדרך המתאימה לבית שלכם... ♥️
האמת שיש לה סדור משלה, וגם לקטנים יותר (אפילו לקטן שעוד לא קורא. ברגע שהם מביעים רצון לסידור של גדולים, אנחנו קונים בשמחה...).
כתבתי בתגובה אחרת שהבן הגדול שלי (בן 7) גם אוהב לארגן לו 'בית כנסת', ובכל מקרה תמיד מצטרף אלי, כשהוא לא הולך עם בעלי לבית הכנסת האמיתי...
אבל את הגדולה זה פחות מעניין. וברגע שהיא מתחילה לקרוא כשאני אומרת המזמורים שבתחילת קבלת שבת, היא שוקעת בקריאה ולא שמה לב למה שקורה מסביבה...
אבל זה מרגיע לשמוע שגם אצלכם זה ככה. אולי באמת הציפיה שלי לא מותאמת, ואני צריכה לשמוח במה שכבר קורה אצלנו...
והשבת ניסיתי להלהיב את כולם להצטרף אליי לקבלת שבת. לא הלך...
כנראה שצריך לקבל את זה שכך זה אצלנו, ולייחל שהדוגמה האישית תעבוד אצלם לפחות בגיל בוגר...
מיד אחרי הדלקת נרות- אם הילדים רגועים- אני נכנסת למיטה לישון.
מאיפה יש לכן כח אחרי יום שישי???
האמת שהיו לי גם שבתות שנרדמתי ולא הספקתי להתפלל.
אבל אני כן משתדלת ואוהבת להתפלל. זה גם עניין של הרגל שכבר היה לי לפני החתונה, שלא רציתי לוותר עליו...
אבל בדרך כלל מכריחה את עצמי קודם להתפלל קבלת שבת ולחתוך סלט לסעודה...
נכנסת לישון.. לא מבינה מאיפה הכח!
איך אתן מצליחות לנוח אחרי הדלקת נרות?
הקטנים פשוט נעשים שלווים אחרי הדלקת נרות?
אני חוששת שאם אעצום עיניים אתחרט אחר כך שעשיתי את זה🤭
אבל השאלה הזו רק סיקרנה אותי במחשבה,
כי למעשה אני רגילה ללכת לקבלת שבת לבית כנסת.
זו תפילה מאד מיוחדת שקשה לי לפספס,
הבתים של לכה דודי כל כך נוגעים לנו במיוחד בדורנו והמנגינות המתאימות שקשה לי לוותר על התפילה הזו.
ויש גם עוד משהו מיוחד בתפילה הזו בתור אמא- שיש לי חלום לקחת את הילדים לבית כנסת כדי שישמעו קדיש ויענו אמן וכו'
ובתפילות ארוכות זה קשה, בתפילת קבלת שבת יש הכל- גם שירים ששומעים בחוץ, גם קדיש קצר שאפשר להכנס לדקה לענות ולצאת...
אז ישבתי בסלון והתחלתי קבלתי שבת.
בבית היו רק בנות ה 11 וה5. האחרים הלכו לבית הכנסת.
התחלתי להתפלל בקול מלכו נרננה
תוך דקה בת ה11 פתחה מעצמה סידור והצטרפה אלי ביוזמתה.
בת ה5 בינתיים החליטה לערוך שולחן שבת ותוך כדי ששתינו התפללנו הוא ערכה את השולחן.
מבחינתי - אמנם היא לא התפללה איתנו, אבליץ שמעה את השירה שלנו ברקע וספגה לגמרי את אוירת השבת.
אני חושבת שבחינוך ארוך טווח זאת המטרה.
זה לא באמת משנה האם היום הילד או הילדה התפילות וכמה.
מה שמשנה זה שביית יש אוירה של שבת והילדים סוגיל אותה בצורה נעצמה.
יבוא יום שהיא בע"ה תצטרף אלי לתפילה, תתפילה בשקט עם עצמה או תלך להתפלל בבית הכנסת.
העיקר שליל שבת נחווה אצל הילדים כזמן של קדושה עם אוירה נינוחה ושהם סופגים את המנגינות של התפילה כגירסא דינקותא.
זאת לפחות דעתי..
אני מסכימה שלעצם השמיעה של התפילה, והחוויה של ליל שבת כזמן של קדושה, יש משמעות גם אם הילדים לא מצטרפים.
רק מקווה שהיא כן תרצה להצטרף בהמשך. ולא תתייחס לזה כאילו זה משהו ששייך רק לקטנים...
אבל אולי באמת אני צריכה לשחרר את זה. גם ככה זה לא משהו של חובה הלכתית.
שכמעט לא יוצא לי להתפלל קבלת שבת😭
בדרך כלל נותנת לילדים לאכול בזמן הזה כי הם לא מחזיקים מעמד עד הסעודה אפילו אם מכניסים מוקדם, ואז מסדרת לקראת הסעודה.
בדכ במכונים מצאתי יותר בקלות
(ספציפית מכון אפיק בירושלים)
תתקשרי למכונים ותשאלי את המזכירות אם יש ביטולים, או מתי הן מוודאות הגעה ויהיה אפשר להתקשר לשאול על ביטולים. ככה זה פחות או יותר מהרגע להרגע אבל זה עוזר.
עוד אפשרות - במכללת הדסה בירושלים סטודנטים עושים בדיקות שמיעה (בהנחיה מקצועית כמובן), ולרוב במקומות כאלו התורים יותר זמינים. תבדקי באיזור בו את גרה איפה יש לימודי קלינאות תקשורת ואם עושים לילדים..
בהצלחה רבה!
אחרת ללכת לפרטי
בטוח הם עובדים עם כל הקופות?
ולפני הבדיקה תבואי לבקש הפניה. עדיף שההפניה תהיה מא.א.ג., אבל גם רופא רגיל זה בבסדר.
לא עשיתי את זה
ועכשיו אני צריכה למצוא תור בטווח של חודש
ההבדל זה רק אםזה מעל או מתחת לגיל .זה מה ששאלו בקביעת התור
שלום רב!
דרוש בדחיפות מידע והמלצות על רופא שיניים מומחה לילדים עדיף שממוקם באשדוד, אם אין אז או בראשון לציון או ברחובות. ידוע להם ושמעו בגדול שיש שם, אבל השאלה היכן ומי מומלץ).
עדיף שיהיה לו הסדר מול מכבי. במקרה זה מכבי מפנה לכך - מפני שרוצים לחסוך הרדמה מלאה בבית חולים וכו', אבל צריך כנראה חלקי במרפאה - ושיהיה בדרך אחרת. מדובר בילד קטן עם בעיות דחופות בשיניים ויש מורכבות של שיני חלב ושיניים קבועות. ובמקרים שיש צורך מכבי מפנה - וכך גם עשו במקרה זה (והמטרה לחסוך זמן עד שיושג מידע ממכבידנט למי יש אתם הסכם) כל מידע יעיל בנושא זה שינתן בהקדם יתקבל בשמחה, בתודה ובברכה.
תודה רבה ותזכו למצוות!
קניתי בקיווי בסוף הקיץ שעבר אבל אני מניחה שיש גם עכשיו...
אבל יש אצלם עד מידה 16 בערך.
ניסית בלידר, בזאר שטראוס וכזה?
או ארוך או מכסה את הברך.
בימאית דמיונותסידרה ביוטיוב, כל ילד שיודע להזיז את העכבר או לגלול בפלאפון (הם יודעים כבר מגיל שנתיים) עלול להגיע לזה יותר מידי בקלות.
שימו לב
גמאני פקפקתי.. כאילו הבן שלי רואה כל מיני דברים לאו דווקא יהודיים והם ערכיים וסבבה.. כזה מטוסי על וטיגי הטיגריס וכו
אבל אז ראיתי שזה ממש הברית החדשה😏
לק"י
וגם ראו פעם.
עכשיו אני אדע להטיל על זה ווטו, וגם להסביר להם למה לא.
אפשר להגיד בנעימות לצוות..
עכשיו קראתי על הסדרה בויקיפדיה ואכן כתוב שאלו סיפורים מהברית החדשה ומזכירים גם את ישו שר''י
בס''ד
זה החלום של הבן שלנו... שניקח אותו...
ואני רוצה לדעת איך האווירה שם. ברור לי שזה לא בדיוק אווירה של בית מדרש ;) אבל אני מנסה להבין למה לצפות והאם זה משהו שסביר שהוא ילך לראות.
האם יש מעודדות (הכוונה לצוות של בנות מעודדות מקצועיות שמופיעות מול כולם)?
האם יש מסכי ענק עם פרסומות? ואם כן, מניסיונכן - פרסומות בסדר מותאמות לילדים או פרסומות לא צנועות?
איך האווירה הכללית? האם זה עם הרבה קללות כמו במשחקי כדורגל?
מי שבעלה היה במשחקים כאלה, אשמח שתשאלו אותם איך זה 🙂
תודה!!
אני עצמי משחקת כדורסל בקבוצת נשים מגניבה,בלי טלוויזיות ופרסומות וכלום.
לא קלטתי...
האמת לא יודעת אשאל אולי את בעלי
מתואמתמתואמת)א) האם אתן גם שומרות תחתונים? כמובן נקיים לגמרי ובמצב מצוין.
ב) מי שמאחסנת, האם יש גיל שאתן כבר מספיקות עם זה כי אתן מרגישות שזה כבר לא נכון להעביר, שזה יכול להפריע לילד וכו'?
ג) האם יש בזה הבדל בין בנים לבנות (בהנחה שבנות יותר אסטניסטיות)?
אני עד עכשיו שמרתי וזה היה ממש שימושי. לעולם לא הייתה שום תלונה מהילדים על זה, קיבלו את זה בטעביות. עכשיו בדרך לאחסן את אלה של בת ה-7. ופתאום תוהה: יש עוד אימהות שמעבירות לבנים מילד כבר קצת גדול לילד הבא? או שזה רק אני? ואולי זה לא הכי נכון, כי בכל זאת, בגדי גוף...
שוטו! (מתנגדות, תגיבו בעדינות, כן?)
בכלל, הבנות שלי ביחד... יש להן קופסא משותפת ויש שם 2 סוגים שך תחתונים. בד"כ יש להן העדפה לסוג סוים. אבל הן משתמשות ביחד.
גם אם מעבירים לי אני שומרת.
מכבסת על הרתחה.
(יש לי ילדה שמפספסת קבוע, והרבה תחתונים הולכות לפח. אז זה כבר לא כזה זול לקנות לה כל שבוע חבילה חדשה...)
אז תודה ששאלת ונרמלו לי את המצב
בינתיים נראה לי שזה מתבלה ולא אשמור אבל במידה ויהיה טוב אז נשמע הגיוני לאחסן.
לפעמים בתחילת עונה הקניה של הלבנים-גרביים-גרביונים-גופיות עולה לי יותר מלקנות את הבגדים עצמם בגלל שאת אלה קונים חדש ולא ביד 2...
אבל אם קניתי והשתמשו רק לזמן קצר וזה במצב ממש טוב, אז אני שומרת.
בכללי שומרת הכל חוץ מדברים שנראים כבר לא טוב בסוף העונה אז אין לי ענין לשמור אותם סתם.
עד היום כשאני עוברת ליד חנות של מתנות אני אומרת לבעלי 'רואה את זה? סבתא שלי קנתה לי כזה ליומולדת' 
מסתבר שממש אהבתי את זה חח
והשניה אוהבת לאפות.
מתואמתאבל מנסיוני לרוב יש איזשהו החזר לקופת חולים אצל פסיכולוגים מומחים עם רישיון של משרד הבריאות.
(לאומית וכללית זה בערך 130 לפגישה, מאוחדת צריך הפניה מרופא ורק אז אפשר לקבל החזר והוא קצת יותר גבוה מכבי לא יועת)
- @באר מרים ביאס לי את כל כניסת החג... אבל הילד עצמו התגבר על זה בסוף, והיה ממש עליז, כאילו שכח מזה. זו רק אני שהתקשיתי להתגבר על הבאסה...)), ובת השמונה הקריאה רק חלקיק קטן מההגדה (לצערי היא עוד לא יודעת לקרוא טוב), וכל השאר הקריאו בתורנות את שאר החלקים. מקווה שנצליח בשנה הבאה לבנות את הסדר בצורה אטרקטיבית כמו שתיארת. (ובע"ה - שבכלל נחגוג אותו בחבורות גדולות ליד בית המקדש...)...מתואמתמתואמת