שרשור חדש
קשר עם האחיינים שליאנונימית באהב"ה

אני באה ממשפחה מאד קטנה. גם בני דודים לא היו לנו כשגדלתי. ואני מרגישה שלא פיתחתי את היכולת הזאת להיקשר לבני משפחה מדרגה שנייה ועוד יותר כשמדובר בילדים קטנים. עם הילדים שלי ברור לי איך ליצור קרבה. אפילו בעבודה יוצא לי לא מעט להיות במגע עם ילדים והם מאד מתחברים אלי. אבל בקשר לבני המשפחה אני פחות מצליחה. אני רואה את הגיסות שלי שלוקחות את הילדים שלי בידיים ושמנהלות איתם שיחות, אני רואה את הגיסים שמרימים אותם על הגב ומקפיצים אותם באוויר, ואני לא ממש לא כזאת. 

הייתה תקופה של כמה שנים שגרנו קרוב יחסית לאחד האחים של בעלי ושנפגשנו לעיתים קרובות. באותה התקופה הילדים שלנו היו מאד קטנים וכן הצלחתי להקריא סיפורים לילדים שלי ולילדים של גיסי וגיסתי ביחד. אבל הם עברו לפני כמה שנים והיום כולנו מפוזרים בארץ. אז יוצא שאנחנו נפגשים אחת ל, ושאני סוג של לא כל-כך מכירה את האחיינים שלי ופחות יודעת איך לגשת אליהם. כן מנהלת איתם קצת סמול טוק, כן קצת צוחקת איתם, ועם חלק מהקטנים קצת מצליחה מעבר. אבל זהו בגדול. היום הם גם חבורה שלמה (המשפחה מאד גדלה בכמה שנים) והרבה יותר קשה ליצור אינטרקציות עם הילדים כי הם לרוב עסוקים כולם ביחד. אז גם כשיוצא לי לנסות, אני מרגישה שאין לילדים עניין בי בכלל, שאני לא רלוונטית להם.

הייתי רוצה ממש אפילו להצליח לפתוח גדול את הידיים כשאני פוגשת אותם ולחבק אותם, אבל זה הכי לא טבעי לי שיש, משום מה. ואני גם לא יודעת מה לעשות עם הבנים, לא ברור לי עד איזה גיל מחבקים אחיינים, נגיד הא-10 8-9 זה עדיין מתאים או שפחות. אבל עזבו בנים, גם אם הבנות זה לא יוצא לי. במחשבה לאחור, יכול להיות שתקופת הקורונה שיבשה לי משהו ביכולת לחבק את האחיינים. אני די הקפדתי על ריחוק חברתי ושם אולי נאבד לי ההרגל לחבק אותם. 

בעבר יצא לי לקנות לאחיינים שלנו מתנות סמליות בהזדמנויות שונות אבל עכשיו קצת קשה לנו כלכלית אז זה פחות מתאים. וגם לארח אצלנו אחיין או אחיינית לישון קצת מורכב כי הבית מאד קטן. יצא לנו אבל לעיתים ממש רחוקות.

אני ממש מרגישה סוג של 'נכות' בהקשר הזה, שאני לא יודעת להיות דודה, שאין לי את זה. אגב, זה קורה גם עם האחיינים מהצד שלי וגם עם האחיינים מהצד של בעלי. וזה קצת מעציב אותי.

משהי הייתה במצבי והצליחה לשנות את זה ולבנות קשר קרוב עם האחיינים שלה? או למשהי יש אולי משהו חכם להגיד לי?

אני לא חושבת שזה נכון להשליך את הקשר שלךאין לי הסבר

עם האחיינים, על דברים שקרו בעבר והם לא ברי שינוי.


אני חושבת שיש כאן שני דברים:

1. היכולת הטבעית שלך להתחבר לאנשים. אם זה משהו שחשוב לך, אז את צריכה לעבוד על הנקודה הזו של להתחבר, כמו כל תכונת אופי שאת נדרשת לעבוד עלייה.


2. הגיל של האחיינים. ילדים בגילאים 8-10 מטבע הדברים יעדיפו להתחבר עם בני גילם ולא עם ה''דודה''. יש להם אחים ובני דודים בגילם, מאוד טבעי שהם ''לא ישימו עלייך'' במפגשים משפחתיים...

כשהם יגדלו ויתבגרו, תוכלי ליצור איתם קשרים טובים יותר...


גילוי נאות- אני גם נולדתי כשלא היו לי בני דודים, וקיבלתי בני דודים רק כשהייתי יחסית גדולה...

עונהאנונימית באהב"ה

תודה על התגובה שלך! אני כן חושבת שיש קשר לאיך שגדלתי ושיש לזה השפעה על מי שאני בקשר לאחיינים שלי. אני לא הכרתי בכלל מציאות של בני דודים או אחיינים. גם לא כשהייתי כבר גדולה. אני רואה את הגיסים ואת הגיסות שלי שגדלו במשפחות של בני דודים מכל מיני גילאים ולי פשוט שזה בא להם באופן טבעי הרבה בזכות זה שהם גדלו בתוך זה בעצמם. אני לא אמרתי שצריך לעצור שם, במה שהיה או לא היה בעבר, עובדה שפתחתי שרשור 🙂. אבל רציתי שתקבלו גם את הרקע הזה.

יכולת טבעית להתחבר לאנשים ב''ה יש לי דווקא. בנקודה הספציפית הזאת, פחות זורם לי. אבל לא הייתי רואה בזה משהו כללי.

תודה על מה שכתבת לגבי זה שעכשיו באמת טבעי שיהיה להם פחות עניין בי ושכשהם יגדלו יש אפשרות שזה יהיה איכותי יותר. זה מעודד. אם כי אני חוששת שאם לא תהיה השקעה מצידי כבר עכשיו אז גם בעתיד זה לא יווצר. את לא חושבת?

לכן הבאתי את הדוגמא שליאין לי הסבר

אחיינים עדיין אין לי כח אני הנשואה היחידה כרגע מבין האחים, ובני דודים גם לא היו לי עד שנהייתי גדולה...

לכן, אני חושבת שאין לכך קשר ישיר, וזו בעיקר פרשנות אישית שלך לסיטואציהץ אני חושבת שברגע שתביני שזה לא קשור למה שהיה, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד עם המצב כי העבר הוא לא בר שינוי, ואילו העתיד וההווה הם כן.


אני מאמינה שברגע שככל שגדלים הפערים מצטמצמים. לא חושבת שיכול להיות לי קשר חברי עם בחורה בת 17, שהפרש הגילאים שלנו הוא 6 שנים, ולעומת זאת יש לי חברות טובות שההפרש ביננו הוא 10+ שנים. למה? כי יש קפיצה משמעותית ברמת הבגרות ברגע שיוצרים ''לחיים''. לכן ככל שהאחיינים יגדלו, היכולת שלכם לנהל שיח ברמה שתתאים לשניכם- יגדל.

היום הרבה יותר נחמד לי לדבר עם דודים שלי ממה שהיה נחמד לי לדבר איתם כשאני הייתי בת 10-12, ואפילו בת 15-16.כשהייתי נערה הם היו נראים לי ''זקנים'' (בני 30, כן?😅) ושאין לנו תחומי עניין.

היום, כשאני פחות או יותר באותו השלב כמוהם (ילדים, עבודה) יש לנו באמת הרבה תחומי עניין משותפים, ולכן מטבע הדברים גם שיח.

עם זאת, אני כן חושבת שנלמד מאוד מצידך  להתעניין האחיינים שלך, אבל טבעי מאוד שהם רואים אותך כמבוגרת, ולכן, בגלל שהם ילדים, פחות ירגישו בנוח לפתח שיחה.


בכל מקרה, את ממש מהממת❣️

זה מקסים כמה שזה חשוב לך...

הלוואי שגם לי הקשר יהיה חשוב כשיהיו לי אחיינים😌

מזדהה קצתמתואמת

יש לי יחסית מעט בני דודים (ורק שלושה מהם באזור הגיל שלי - כל השאר נולדו כשכבר הייתי נערה ואפילו אמא בעצמי), ויש לי עוד פחות מזה אחיינים (אבל זה בע"ה עתיד להשתנות).

אצלי הריחוק היחסי מהאחיינים נובע מזה שהם נולדו אחרי שכבר כמה שנים טובות הייתי אמא בעצמי. זה לא כמו האחים הקטנים שלי, שבעצם חצי גידלו ומגדלים את האחיינים שלהם, והם התנסו באהבת אחיינים לפני שהתנסו/יתנסו באהבת ילדים.

אני אוהבת את האחיינים שלי (ומודה שמתחברת יותר לילדים של האחים שאני קרובה אליהם יותר 🤭) אבל הקשר שלי איתם לא טבעי כמו הקשר של שאר אחיי איתם, וכמובן שלא כמו עם הילדים שלי.

גם אצלי זה קשור לאופי, שלא מתחבר בקלות ל"זרים" (נגיד, נראה לי שלא יכולתי להיות מטפלת לתינוקות, כי לא הייתי מצליחה להפגין להם את האהבה הנדרשת), וגם אפילו מול הילדים שלי קשה לי לפעמים (בגילאים הגדולים) להביע אהבה מתפרצת... אז בטח מול האחיינים שלי.


חפרתי לך את כל זה כדי שתראי שזה נורמלי ושזה בסדר. לדעתי אין טעם לדחוק את עצמך למה שאת לא. אם צריך - לא תתרחקי באופן מכוון מהאחיינים שלך, נכון? אם צריך, למשל, את תשמרי עליהם במלוא האהבה והחיוך שיש ברשותך, נכון?

אז אם ככה - לדעתי הכול בסדר...

ממש תודה על הנרמול, זה בהחלט עוזר לקרוא שאני לאאנונימית באהב"ה

היחידה! וגם שזה אולי בסדר אפילו 🌷

גדלנו בדור אחראם מאושרת

כתבת תאור מוכר לי מאד מאד.


אני מרגישה אצלי שזה בגלל שכשאנחנו גדלנו בקשר טוב עם הבני דודים זה היה בדור אחר,

עניינו אחד את השני. לא היו ווטסאפ וכל כך הרבה פעילויות מאורגנות מטעם היישוב/ הקהילה.

היום אני מרגישה שאני בעצמי לא מעניינת את הגיסות- הן שקועות בקשרים החברתיים שלהם ביישובים/ בקהילות שלהם.

הן עסוקות בפעילויות של הקהילה, בווטסאפ היישובי מספק להם תעסוקה,אז כבר לא נשאר להם מקום בלב בשבילי...

והדרך ללב של האחיינים עוברת דרך האימהות שלהן.

יש לי קשר מקסים עם אחיינים שלאמא שלהן חשוב הקשר איתי, השיחות ביננו יגרמו להם לרצות להיפגש עם הקטנים יחד,

והשיחות למפגש עם גדולים יגרמו גם לנו לקשר טוב ביננו.

ומי שעסוקה מאד - אפילו הטלפונים שלי של לאחל מזל טוב ליום הולדת מרגישים לי רק מטרידים אותם🤭


תודה רבה על ההזדהות!🌷אנונימית באהב"ה

מאד הזדהיתי בחזרה לגבי הפניות של חלק מהגיסות לקשר איתי. ואני כן חושבת שזה קשור לחוסר העניין שלי המסוים באחיינים שלי ☹. הקטע הוא שאני מרגישה שגם עם הילדים של אחותי, שאיתה אני דווקא בקשר קרוב יחסית, אני לא מאד קרובה. אולי כי באמת איך שאנחנו מגיעים הם ישר מתחילים לשחק עם הילדים שלי. כנראה... 

משהו שעוזר ליאם מאושרת

מעניין שכתבת שאת חושבת שהחוסר פניות קשור לחוסר עניין באחיינים.

יש משהו שגרם לך לחשוב שדווקא זו הסיבה?

נזכרתי במשהו שעוזר לי,

אני אוהבת לחשוב עוד לפני שנפגשים על משהו אחד שנוגע ספציפית לאחיינים שאותם נפגוש, ולשאול אותם על זה, זה ממש לא מפתח שיחה ארוכה כי הם באמת כמו שכתבו כאן לא מתעניינים בדודה זקנה כמוני, אבל זה כן נותן הרגשה טובה שכן היתה התייחסות אישית אליהם .לדוג' - אחיין בכתה ה' ואני יודעת שזה הגיל של מבחני מיצב בחשבון- אז לשאול אותו על זה, גם אם הוא יענה כמו ילד בכיתה ה' קצר וילך לעיסוקיו- מבחינתי הבעתי איזשהו יחס אישי.

( עוד רעיונות - חיפוש ישיבה/ אולפנה, האם התחיל להתכונן לבר מצווה, ואם אין משהו מיוחד- אז ממש משהו סתמי- טוב לך בבית ספר? את בגיל של חברה טובה אחת או של חבורה טובה? אתם כבר לומדים אנגלית? אתה מחבב את זה?)

 

בהצלחה ❤️

אני ממשפחה ע נ ק י ת ועדיין לא מתחברת לילדיםאור123456

של אחרים.

(רק של אחות אחת כן)

כל השאר ויש עשרות אני לא מרימה ולא מתחברת...לא חושבת שחייב בכח

לדעתי האישיתתהילה 3>אחרונה

וגם לי יש משפחה גדולה עם ב"ה הרבה אחיינים

זה קודם כל עניין של רצון והשקעה.

זה נכון שילדים קטנים פחות מעניינת אותם הדודה כשפוגשים את כל הבני דודים

אבל עדיין הם כן שמחים ליחס ולקשר.


ובאמת יותר מורכב לשמור על קשרים ולהכיר לעומק כשנפגשים לעיתים רחוקות המון אנשים.

אבל כן אפשר להפגש מדי פעם עם משפחה ספציפית וככה לחזק את הקשר.

אפשר להגיע יחד איתם להורים ואז גם הקשר בין הילדים יתחזק וגם אתם תכירו אותם יותר מהסעודות והשהות יחד.

אפשר להזמין אותם כמשפחה לשבת ולהשיג דירה או להתארח אצלם לפעמים.

ילדים בני 8-10 כבר אפשר להזמין לבד לשבת אם יש לל ילדים חופפים,

וישנו יחד עם הילדים בחדר זו חוויה ממש משמעותית ומשמחת בדרך כלל לילדים.


בחופש הגדול ובחגים ליזום מפגשים משפחתיים עם משחקים...


צריך לחפש ולמצוא את המקום. אפשר להתחיל אחד אחד, או ממש9חה ספציפית ולאט לאט להתרחב.

אשרייך שזה משמעותי לך




***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

מתוסכלת מהבלגן בביתשופטים
למרות שב"ה שמחה שיש מי שממלא את הבית אבל אני מרגישה מסתובבת סביב הזנב שלי.

כיתה ה ומטה, בהחלט יכולים לעזור נקודתית כשמבקשים מהם, אבל מרגישה שאני לא צריכה שום עזרה, רק שידאגו לסדר את הבלגן שהם עצמן מייצרים.

שיפנו את הצלחת שלהם, כולל הכוס וכל מה שהתלכלך מסביב
שיאספו אחריהם צבעים ודפים שגזרו
שינקו אחריהם בשירותים אם התלכלך
שלא יורידו בגדים על הרצפה
שינקו את המשחת שיניים ויחזירו לארון
שלא ישאירו טישו משומש בכל מקום

באמת מרגישה שלא דברים מסובכים שיהפכו את הבית ליותר נעים. במקום זה אני עסוקה כל הבוקר לארגן את הבית, ואז גם בערב שוב מבולגן.
ואז כשיש זמן לנקות קצת יותר יסודי עסוקים בלהרים את הדברים שלהם מהרצפה.

אנחנו שנינו לא מאוד מסודרים אבל אני קצת יותר מודעת אז כן חשוב לי מינימום של סדר וארגון, אבל מרגישה שאם אני לא תמיד על זה אין סיכוי. ואם יצאתי לעבודה אחזור לקרנבל אחד שלם.
אם אני מעירה הם יקחו מה שייך להם אבל נייר או טישו "בלי שם" סתם יתחיל ויכוח לא נעים.

לקראת החופש הגדול הייתי שמחה כן להתקדם בנושא הזה

טיפ אחד שכן עזר כמה פעמים אבל לא הצלחתי להתמיד כי לא תמיד בבית בשעות האלה, זה להפעיל מוזיקה ל20 דקות בזמן סדר ערב וכולם מנסים לארגן ולסדר כמה שיותר

אצלי יש כלל מה שעל הרצפה סימן שלא צריכים אותואור123456
ואפשר לזרוק..ככה משחקים ודברים שהם צריכים פחות מפוזרים..
חוץ מזה זה שנה שנתיים של להגיד כל הזמן תרימו תחזירו תנקו אחריכם ואז זה נכנס להם לדם.
אני עם 5 ילדים ולא מסדרת כמעט כלום והבית מאד מסודר (בית גדול מאד אז אולי גם עוזר שיש מקום לכל דבר)
לא ממש אכפת להם שאזרוקשופטים
הרוב זה לא משחקים אלא דפים, טישו, צבעים שהתפזרו.

מרגישה שההערות לא מועילות להפנים את המצב עד עכשיו
אין לי אלא להזדהות איתךיעל מהדרום
הסוד של בית מסודרoo
לסדר אותו כל הזמן

להזכיר לילדים לנקות ולסדר אחריהם אם הם שוכחים לעשות את זה, בנעימות, לא בעצבים.

לסדר ולנקות באהבה, בשמחה ולא בבאסה על הבלגן, כי הבית מיועד לשימוש והשימוש מבלגן את הבית ואז מסדרים כדי לבלגן שוב.

לא כדאי לצפות שהבית ישאר מסודר בערב אם סידרת בבוקר, זה לא ישים, אלא רק במוזאון.
בעיניי להשאיר טישו משומש זה לא לענייןשופטים
כי נכון שאסדר בערב את הבית אבל עד זה מה? יישאר ככה על השולחן?

יש נראה לי הבדל בין בלאגן של חיים פה בבית ולבין אני אשאיר את העטיפה פה על השולחן ומישהו אחר כבר ירים
ממש מבינה אותךיעל מהדרום
לק"י

ברור לי שהבית לא יישאר מתוקתק.
ובסדר אם משחקים שמשחקים בהם כל יום לא ייאספו מיד, אבל משהו שנפל ולא הרימו, משחק ששפכו סתם, קלפים ודברים שמתפזרים. זה ממש מעצבן שלא מסדרים.
טישוoo
משומש על השולחן או זרוק על הרצפה, הוא גם מבלגן את בית וגם אומר שמישהו השאיר אותו.

הפיתרון שלי- אם אני רואה ילד משאיר טישו אני אבקש ממנו לזרוק לפח, אם אני רואה טישו שכבר הושאר אני אקח אותו בעצמי לפח, לא כפעולת סידור, אלא על הדרך שאני עוברת שם, אין מצב שטישו נמצא בדרך שלי וישאר שם.

זה גם גורם לבית להיות מסודר ונקי, כי הפסולת נזרקת מהר לפח, זה גם מלמד את הילדים איך מסדרים.

לגבי ׳מישהו אחר כבר ירים׳
כשאומרים לילד שוב ושוב בזמן אמת כשהוא משאיר פסולת, לפנות אחריו, הוא מפנים.
וגם כשההורה מסדר פסולת ׳יתומה׳ מול העינים של הילד, זה מלמד שלא קשה לאסוף פסולת של מישהו אחר על הדרך.
מציעהתהילה 3>
ליצור שגרת סדר שמתאימה לכם.
לדוגמה
כל יום לפני ארוחת ערב כולם מסדרים סלון מטבח
כל יום רביעי הילדים מסדרים את החדר שלהם
תורנות בסוף האוכל
או כל דרך אחרת שמתאימה למשפחה שלכם ליצור שגרה של שותפות של הילדים וסדר
נראה לי שזה הפתרוןשופטים
אבל בעלי ואני מאוד מתקשים להחזיק ראש על שגרה כזאת
כדאי כמו כל דברתהילה 3>
שרוצים להתקדם בו, להתחיח במשהו הכי קטן ואפשרי
תנסו לחשוב מה יהיה לכם יחסית קל להכניס דבר ראשון,
וכל פעם שתרגישו נינוחים ותרצי להתקדם עוד תוסיפו עוד משהו כזה
אני פשוט הרפיתי...מתואמת
כן - אם רואה ילד "בזמן אמת" מפזר או משאיר לכלוך וכדומה מאחוריו, אומר לו בצורה נעימה לשים במקום. לפעמים זה עובד ולפעמים לא. אם לא - אז מעדיפה להרפות ולא להפוך את זה למלחמה. (לא תמיד מצליחה...)
הייתה תקופה שעשינו טבלת סדר - בכל יום מישהו אחר אחראי על חלל אחר בבית, ואם אכן כולם סידרו את החדר שבאחריותם מסמנים נקודה בטבלה, שבסיומה מקבלים פרס משפחתי (הם בחרו כורסה קטנה וכיפית לסלון). בפועל זה לא החזיק מעמד הרבה, אולי כי זה דרש שיתוף פעולה מכולם ומהר מאוד זה הפך למריבות של "למה רק אני מסדר??" - ודי ויתרנו על זה...
אולי צריך לחשוב על קונספט חדש בשביל זה, אבל כרגע מעדיפה "פשוט" לסדר בעצמי אחרי שהם הולכים לישון. אפילו הפכתי את זה למעין זמן איכות עם עצמי (שומעת דברים מעניינים תוך כדי), אז זה לא נורא לי כל כך...
אני יודעת שזה לא חינוכי במיוחד, אבל כרגע זה מה שטוב לי... כי להיות מתוסכלת מהמצב רק מעכיר לי יותר את מצב הרוח...
אני חושבת שלהתנות את הנקודה בזה שכולםלפניו ברננה!
עבר עריכה על ידי קפיץ בתאריך י"ד בסיון תשפ"ג 21:52

עבר עריכה על ידי לפניו ברננה! בתאריך י"ג בסיון תשפ"ג 17:27

ינקו -

זה המקום שבו נפלת..

כי זה מוריד לכולם את המוטיבציה כשהם יודעים שגם אם מיהו אחד ישתמט הם יפסידו את הנקודה.

אני לאחרונה עשיתי מבצע שבו כל אחד מרוויח נקודות בעצמו, ליעד משותף של מס' נקודות. זה עבד מצויין.

ובתור התחלה בשביל חווית הצלחה כדאי לעשות מס' ישים של נק' בתוך שבוע, ואם עומדים בו כולם מקבלים ארטיקים או משהו כזה. ככה כולם מרוויחים, ונהיה להם טעם מתוק מההצלחה הזאת ורצון שוב שוב..

גם אם יש מישהו שלא כל כך השתתף השבוע - ברגע שהוא רואה שאת סומכת עליו ומפרגנת לו - זה עושה יותר מוטיבציה להמשך מאשר נזיפות.

ואם את רואה שזה לא באמת עוזר לו אפשר לעבור לטבלה עם יעדים אישיים.

 

 

מנסה לערוךכדיככלבדוקכאםכזהכעובדכ

מנסה

לערוך 

גם, סליחה

תודה על העצות!מתואמת

הקטע המסובך פה שהיעד מלכתחילה הוא לא אישי... (טבלות מבצע אישיות אני עושה להם הרבה, אבל הן ליעדים אישיים)

צריכה לחשוב על זה עוד, ולראות כמה מוטיבציה יש להם בכלל...

לכן עשיתי שילוב בין יעד אישי ליעד משפחתי..לפניו ברננה!

אצלינו זה עבד.

(בנושא אחר)

וואי, גם אני במחשבות על זהעוד מעט פסח

אצלי יותר גדולים, וכשהם עושים הם ממש כח- אז עוד יותר מתסכל לעשות הכל בעצמי.

כרגע אני בסבב של לברר עם כל אחד מהם מה יעזור לו לעשות יותר בבית (למשל- גיליתי שבן ה-16 אוהב לעבוד בשקט שלו כשאין אף אחד באזור, לעומת בת התשע ובן החמש שאוהבים ששמים להם מוזיקה ומסדרים יחד איתם). אני מנסה קצת להתאים את המשימות והדרישות מהם למה שהם העלו, אבל עדיין לכולם יש מרמור סביב הנושא (ע''ע 'למה רק אני...').

הלוואי שאפצח את השיטה ואוכל לבוא לספר...

אהבתי את העניין שאני לא צריכה עזרהפנסאיאחרונה
רק תנקו את הבלגן ש*אתם* יצרתם…


חחח


יש לי הרבה הזדהות להציע לך, חוץ מזה?


כנראה כדי לחנך אותך צריך פשוט להוות דוגמא. אבל אני גם מתעייפת להיות על הסדר ועל האכיפה כל הזמן לבד במערכה.


טבע נאות (הסנדלים הפתוחים) לילדה ביסודי, מה אתןקמה ש.

בס״ד

 

חושבות?

 

הילדה מאד רוצה. אני חוששת שזאת נעל לא הכי בטיחותית לילדה קטנה, שרצה, קופצת וכו׳ (לא אנרגטית או הרפתקנית בצורה חריגה, פשוט ילדה). אני חוששת שהיא ח״ו תעקם את הרגל כי זה לא ממש מחזיק את הרגל. בכללי אני גם לא מרשה כפכפים מחוץ לבית (או לבריכה) מאותה הסיבה. 

 

אבל אולי החששות שלי מוגזמים לגבי הסנדלים האלה וזה בסדר גמור בעצם? 

 

הכוונה לדגם כזה:

לא הייתי קונה את זה לילדהמתואמת

בדיוק מהסיבות שציינת. וגם כי נדמה לי שהמחיר שלהן יקר יותר מסנדלים רגילים, וחבל בגיל כזה לשלם מחיר גבוה על נעליים שלא באמת נצרכות...

תודה מתואמת! טוב לשמוע שעוד משהי חושבת כמוני!קמה ש.

בס״ד

 

כי לפעמים אני תוהה אם אני לא מגזימה.

 

(לגבי המחיר הנחתי שאמצא חיקוי )

אה, חיקוי זה משהו אחר... מתואמת

כמו חיקוי הבלנדסטון שקניתי לבנים שלי

בכל אופן, מבחינת נוחות זה באמת לא שייך לדעתי. הבת שלי לפעמים אוהבת ליצור מהסנדלים שלה כפכפים ואני לא מרשה לה - גם כי זה הורס את הסנדלים וגם כי זה נראה לי לא בריא...

תודה!!קמה ש.
החיקויים של טבע נאות הם לא משהואביול
טוב לדעת...קמה ש.
יש חיקוי בנקסטמתמטיקס

עם סגירה מאחורה

אבל האיכות לא משהו

צודקת לגמריפה לקצת

לדעתי לילדה זה מתאים כנעל בית, לא כנעל שתתנהל איתה ביום יום מחוץ לבית

לא בטוח שמותר לבוא עם זה לבית ספריעל מהדרום

לק"י

 

ייתכן שזה נחשב לכפכפים.

 

מעניין... היא רואה את זה מהחברות...🤔קמה ש.
אז כנראה שמותריעל מהדרום
גם אמא שלי לא הסכימה לי היסודי מהסיבות האלהבוקר אור

אז התבאסתי, אבל היום אני מבינה אותה 

כנל לגבילפניו ברננה!
בעיקרון הדגם הזה כן מחזיק את הרגלאביול

אבל לא מתאים לילדים לדעתי. בתור אולפניסטיות הינו רק עם זה, אבל לא מתאים לילדים נראה לי...

תודה רבה!!קמה ש.
אני לא הסכמתיתהילה 3>

לקנות כפכפים בתור סנדלים, כי אני חושבת שזה לא בריא להליכה רבה

והבת שלי הולכת די הרבה כולל עליות משמעותיות.

זה בעצם יוצר איזשהו כיפוף וכיווץ בשרירי הרגל כדי להחזיק ולסחוב את הכפכף

במקום שהכפכף יסחב את הרגל.

 

(גם כאלה שמחזיקות עדיין הן סוג של נטל לרכל מרכישות לי)

 

אין לי בעיה עקרונית לכפכפים כאלה שהגדרתם כפכפים והולכים איתם בבית וסביבתו,

 אבל לסנדלים הרשיתי רק סנדלים עם מאחורה וב"ה היא מצאה יפות.

 

(ואם זה יקר מדי לכפכפי בית ראיתי עכשיו במלא חנויות כאלה ב40 שח)

 

כמובן שזה אינדיבידואלי אבל זו דעתי לפחות בגיל של הבת שלי, מניחה שבשלהי התיכון לא הייתי מתעסקת בזה

תודה תהילה!!קמה ש.
בת כמה היא?אורי8

קניתי לילדה בכיתה ה', קניתי חיקוי  ב 70 שקלים, היא גודלת , חבל לקנות את המקור. וגם אוהבת שיש לה מבחר ורוצה עוד סנדלים, אז חבל לי על הכסף. אצלי יש לה אחיות גדולות והיא די מתלבשת כמו נערה, אז זה חלק מהעניין. 

למה לא לשחרר כבר עכשיו, הנערות ממילא הולכות ככה, מה ההבדל?

לא רואה בעיה בזה

תודה!מעניין לשמוע קול שונה ממה שהושמע עד עכשיוקמה ש.

בס״ד

 

היא יותר קטנה מהבת שלך.

החשש הוא מלעקם את הרגל.

 

תודה!

לא חושבת שזה מעקם את הרגלאביול

אם הרבה חברות שלה הלכות עם זה ז לא נורא... סם חשבתי שזה פחות מתאין לילדים 

תודה!! (פחות התכוונתי שזה מעקם אלא שהסיכון לעקםקמה ש.

בס״ד

 

לתנועה לא טובה ומשם לנקע וכו׳ גדול יותר עם נעליים כאלה).

לא חושבת שזה מעקם את הרגלאורי8

הרשתי כפכפים כבר מזמן, לא ראתי מישהי שעיקמה את הרגל מזה, ומה ההבדל בינה לנערה בכיתה ז ומעלה? אף פעם לא תרשי כפכפים?

גם אני אוהבת כפכפים ( סוג אחר לא כאלה(. אף פעם לא עיקמתי רגל איתן.

 

 

נראה לי שנערות פחות מטפסות, קופצות וכו׳ אבל אוליקמה ש.

בס״ד

 

את צודקת... אני לא יודעת...

וזאת גם שאלה טובה, עד איזה גיל... 

אני לא יודעת, סתם חשבתי לדחות את הקץ כמה שניתן בינתיים...

לדעתי קראתי בעברחילזון 123

שזה פחות בריא להליכה, לגב וכו'

כי אוטומטית כזה גוררים עם זה קצת רגליים, וצריך כאילו ''להחזיק'' את הכפכף שלא יפול מהרגל.

לא שמעתי שמעקמים עם זה רגליים, טוב אולי אם רצים עם זה,אבל בכללי לא נראה לי שזה ממש מסוכן או משהו. המון נערות הולכות עם זה, או עם הוואיאנס וכאלו...

אני לא אוהבת שהולכים עם כפכפים לבית ספר, זה מרגיש לי קצת ''חוף הים'' כזה.

אבל אם כולן הולכות, תקני לה חיקוי ושתלך עם זה מדי פעם. 

ושיהיו לה גם סנדלים נורמליות לימים רגילים...

תודה! נכון, מה שכתבת גם שיקול. האמת אני מרגישהקמה ש.

בס״ד

 

את זה אפילו על עצמי, שתונחת כף הרגל לא נכונה עם נעליים פתוחות מאחורה (לכן גם הפסקתי עם זה, אצלי זה אפילו הביא לכאב...).

 

לוקחת בחשבון את התגובות השונות, תודה!

אני גם מרגישה ככהיערת דבש
כאלה כפכפים בעייני זה בעיקר לבית או הליכות קצרות
מעבר לזה זה פחות נוח כי לא מחזיק את הרגל

וילדה זה לא נערה... עם כל הכבוד🤪
תודה! ❤️קמה ש.
ההבדל בין נערות לילדותאפונה
זה שככל שהגיל עולה הן פחות פעילות מבחינה גופנית.
לא הייתי מאיצה את התהליך הזה.
אני לא רואה בבעיה..Seven

שהייתי בבצפר כולן היו הולכות עם זה ממש כולן זה הטרנד של בנע דתי לאומי וכזה...אני נראלי היחידה בשכבה שלא קנתה כאלה כי בעיני זה מכוער ברמות קשות

אבל זו נעל שנחשבת בריאה לא כמו כפכף זול..אפילו מתאים למי שיש פלאטפוס ועיקמתי תרגל 5 פעמים עם נעלי ספורט ..חושבת שפשוט תשחררי ותקני לה היא תהנה ותרגיש כמו כולן

״מכוער ברמות קשות״ 😂. תודה על התגובה!קמה ש.
חחחחח באהבהSeven
גם אני הייתי הולכת עם טבע נאות עוד מהיסודיחצילוש
מכיתה ה'-ו' ככה.. לפני זה היו לי סנדלי צ'אקו בצבע תכלת שהייתי חורשת עליהם חח... מתי שרצים וקופצים אפשר לשים נעל אחרת.. לא זכור לי שיותר מדי רצים וקופצים סתם כך בגיל 11-12 אצל בנות.. מה גם שזו נעל מאוד נוחה שמחזיקה את הרגל טוב (ויש לי פלטפוס). הקטע שזה יקר.. השאלה האם להשקיע בזה כשזה יהרס.. באמת כל שנה הייתי מחדשת זוג חדש עד שלב מסויים שהטרנד התחלף לסנדלים תנ"כיות מרחוב יפו.. שהיו באמת זולות משמעותית גם . עד היום יש לי טבע כאלה שסגורות מקדימה ששמים עם גרב וזה מה זה נוח לי בבית או סתם לצאת עם הילד לגן משחקים או לשכנים..
תודה חצילוש!קמה ש.
בס״ד

היא יותר קטנה מזה 🙂
אז אני הייתי מהאמהות הנכנעותאמא יקרה לי*

קניתי לה בכיתה ה'. זוכרת שליוויתי אותה בוקר אחד להסעה ואיך שהיא עלתה הן עפו מהרגל

בסוף היום היא חזרה, העיפה אותן לכל הרוחות ואמרה שהיה סיוט לתמרן איתן.

אבל היא באמת היתה בת- בן כזו שרצה ומשחקת כל היום...

אז יצא לכן זוג חד פעמי? וואי 🤗! תודה שכתבת!קמה ש.
לגמרי. אבל זה גם תלוי אופיאמא יקרה לי*אחרונה
גם כשהיתה בת 18 והחליטה לקנות כפכפים סגורות, מהר מאד יצאו משימוש. היה לה לא נח ולא יציב
יש לכן המלצות לילקוטים נוחים, אבל לא כבדים?יעל מהדרום
לק"י

הבן שלי מסיים כיתה ב', והילקוט שלו כבד (גם כשהוא ריק).
מתלבטת אם לחפש לו משהו אחר לשנה הבאה.
אצלי מכתה ג ומעלהבאר מרים
הם לא מוכנים לילקוטים אורתופדיים, אלא לתיקי גב פשוטים שהמשקל שלהם הרבה יותר נמוך..
יש לך המלצה לחברה טובה?יעל מהדרום
לא..באר מרים
אני קונה את הכי פשוטים..
לא יותר מ50 ש"ח לתיק והרבה פעמים פחות...

אבל אצלי הם לומדים בתלמוד תורה ואין להם הרבה ספרים שסוחבים.. אז לא ממש אכפת לי מהאיכות כי המשקל לא מאוד כבד..
אהה. אז אני לא יודעת כמה ספרים יהיו לבן שלייעל מהדרום
לק"י

מעדיפה תיק טוב, ועם כמה תאים.
צריך לחפש..באר מרים
היו לנו כאלה שהיו די טובים ועם כמה תאים.

אבל מהנסיון שלי בגיל הזה תקני איתו ביחד. יש לי ילדים שסירבו להשתמש בתיקים שלא מצאו חן בעיניהם בגיל הזה...
תודה רבה!יעל מהדרום
לק"י

אני אחפש באינטרנט ואראה לו.
מקווה למצוא ככה, יותר קל לי מאשר לשוטט בחנויות.
אכן..באר מרים
בקיץ שעבר קניתי משיין כמה תיקים די טובים וזולים...

אבל אצלי התיקים אף פעם לא מחזיקים לאורך זמן...
קניתי בקיץ שעבר5+
תיק בקרביץ לכיתה א'. מניחה שיש עוד הרבה חנויות שעושות ירידים בקיץ. אנחנו לא אוהבים ילקוטים כי הם באמת כבדים ולא נוחים. הוא עלה הרבה יחסית אבל נמאס לי מתיקים זולים שהרוכסן או משהו אחר נקרע אחרי מעט זמן. עברה כמעט שנה והתיק נראה עדיין מצוין. זה תיק של גדולים לאו דווקא לילדים והוא איכותי. הוא גם מתפרק ל2 תיקים והבן שלי מתלהב מזה. ביום שישי או טיול הוא מפרק ולוקח רק את התיק הקטן יותר.
בעניין הבחירה של הילד- מראש דוקא הלכתי לבד, כי הילד היה מסתנוור מרוב היצע וגם היה עלול לבחור משהו שלא לרוחנו או לא תיק מתאים. שלחתי לו תמונות של מס' אפשרויות והוא בחר מבינהם.
תודה! זוכרת כמה עלה בערך?יעל מהדרום
נראה לי קצת פחות מ3005+
של קל-גב לא כבד לדעתי בכללחילזון 123
אבל אולי לכיתה ג' כבר כדאי לא את הדגם של כיתות א' אלא את הדגם שקצת יותר גמיש
יש לו של קל גב, הוא כבד יחסית גם כשהוא ריק...יעל מהדרום
לק"י

אולי ביחס לתיקים אחרים הוא לא כבד, אין לי מושג.
אני אחפש לראות מה זה הדגם הגמיש יותר.
לא יודעת מוזר שלנו מרגיש מאד קלחילזון 123
הגב הוא רשת כזה.
יש להם את הדגמים של כיתנ א שזה עם תחתית קשיחה כזאת.
ויש גם דגמים קצת יותר בוגרים, כן עם גב קצת אורטופדי אבל בלי התחתית הזאת
עונהרק טוב!
חושבת כמוך.
זה כמו הסל קל שממש לא סל 'קל'. גם הקל גב ממש לא 'קל'...
אני הלכתי עם הילדים לחנות עם ציוד בי"ס (כפר השעשועים, עידן 2000, אופיס דיפו וכו), חיפשנו תיק כמו של הגדולים אבל עם גב מרופד. הבנות רצו תיק שמתחלק ל2 חלקים, אז זה מה שלקחנו. לא היה יותר מידי מבחר להתלבט. לא בדקתי לפי חברות. מה שקנינו זה עם הרבה תאים, ונוח. (כתוב שלא לכבס במכונה. קצת חיסרון אבל לא בגלל זה אקנה תיק יקר יותר)
כן הלכתי לפני זה בעצמי כשגם ככה הייתי בסידורים, והצצתי קצת בחנויות לדעת לאן כדאי ללכת איתם ולאן אין מה לטרוח.

אל תלכי עכשיו כמובן כי לא תמצאי כלום. תחכי לאמצע החופש הגדול, אז מגיע המלאי.

שמעתי שיש שמזמינים מחו"ל, אני לא מצאתי באלי אקספרס ושות'. אבל אולי לא ידעתי איך לחפש.
תודה! נראה לי שאזמין מה שראיתי בעליאקספרסיעל מהדרום
לק"י

מקסימום יישאר לשימוש ביתי אחר.
אם לא יתאים, נציץ בחנויות.

ואישית גם אכבס במכונה בכל מקרה כנראה
מתלבטת לגביו (מקסימום ישמש לדברים אחרים בבית)יעל מהדרום
האמת שהוא נראה טוב בעיניי…פנסאי
תודה על ההתייחסות לזה! אני בהחלט אשקול להזמין אותויעל מהדרום
מישהי יכולה לעזור לי לגבי גודל התיק הזה?יעל מהדרום
יש למודןתהילה 3>
ילקוטים שאני ממש מחבבת לכתה ג- ד ואפילו ה כזה.
זה מתחלק ל2 ועם גב יחסית רך וקליל אבל כן נותן יציבות מסויימת
תודה רבה! אני אחפשיעל מהדרום
הבן שלי קטנצ׳יק עולה לכיתה א'מיני מאוס
ונראה לי שהילקוט יהיה יותר כבד ממנו 🤦🏼‍♀️
חחח...כןיעל מהדרום
קרביץ -לא זולאר
סביב 200+
שווה לבדוק בארגוני המורים/בהצדעה...
הרבה פעמים יש קופון של הנחה ברכישה שם ואז ממש שווה
קניתי בשערי רווחה בירושלים ב100 ש"חאמהלה
<p>תיק מעולה!!!!</p><p>ממש לא חייבים תיק של חברה מובילה.</p><p>ובהחלט אפשר למצוא בשיין/עליאקספרס תיקים מעולים במחירים טובים.</p><p>רק תשימי לב לביקורות ולמידות של התיק-שלא יהיה קטן מדי</p>
תודה רבה!! ותודה שכתבת לגבי גודל התיק בעליאקספרסיעל מהדרום
שימי לב שיש שם שני גדלים. הגדול אני חושבת שטובאמהלה
<p>זה נראה תיק טוב.</p><p>יכול להיות שתמצאי יותר קלים ממנו. זה נראה לי מסוג חומר קצת כבד</p><p>אולי תיק שהוא רק מבד יהיה לו יותר קל</p>
תודה רבה!! נסתכל ונחפש עודיעל מהדרום
בהצלחהאמהלה
האורטופדיים הכבדים היקרים פשוט נוראייםלבוא בטוב

הילדים מתייאשים מהם מאד מהר..

אני קונה של מודן אורטופדיים אבל קלילים, סביבות 180-200 שח.

תודה! יש להם גם יפים לילדים? שאלמד את הלקח לבאיםיעל מהדרום
יש המון דוגמאות!לבוא בטוב
אין סיבה לא למצוא לפחות אחת שתמצא חן בעיניכם..
תודה!יעל מהדרוםאחרונה
אתן מרגישות כמונימתחדשת11

שהמצב החברתי שלכן משפיע על המצב החברתי של הילדים שלכם?

נניח אם אני כזו שיותר מעורבת בחברה, אז גם בנות של אותן אמהות שאני בקשר איתן, יהיו חברות של הבנות שלי והבת שלי תהיה יותר "מקובלת" חברתית

כן ולאאין לי הסבר

כי זה לא קשור רק למצב חברתי...

הרבה מזה קשור לאופי ולסגנון משפחתי

מזאת אומרת?מתחדשת11
זאת אומרת שלא מעט תכונות עוברות בגנטיקהאין לי הסבר

ובנוסף, הילד שואב הרבה מהבית 

בית שמזמין הרבה חברים, ברוב המקרים יפתח את הילדים להיות מזמינים. כנל בית הפוך...

בדיוק כך אני מרגישה..מתחדשת11

וכשההורה לא חברותי במיוחד, הצורך של הילדים בחברה פחות מקבל ביטוי

אני חושבת שזה עניין של מנטליות והרגליםאין לי הסבר
צודקת,מתחדשת11

השאלה אם בנתיים זה לא מעכב אותם..

אני מרגישה שזה קשור לאופי שעבר בירושהמתואמת

אבל הוא לא עבר לכולם ב"ה.

אני הייתי תמיד ילדה של בית, ויש לי כמה ילדים כאלה. בעלי היה טיפוס חברתי, אבל לא כזה שהחברה היא מרכז החיים שלו, ויש לנו גם ילדים שדומים לו.

ויש ילדים שלא דומים לשנינו - אוהבי חברה ושהחברה היא כמעט מרכז החיים שלהם.

ככה שלא הכול אפשר "להאשים" באופי של ההורים

אבלמתחדשת11

אם יש לך ילד חברותי במיוחד,

ואת לדוגמא פחות

את לא מרגישה שזה משפיע על הרכב החברים שלו?

לא.מתואמת

הבת הגדולה שלי סופר חברותית. מגיל צעיר היא ביקשה הרבה ללכת לחברות. אז נכון, לא תמעד נעניתי לה, אבל ברגע שהיא למדה להסתובב לבד בחוץ - היא בכל יום כמעט פוגשת חברה אחר הצהריים.

הילדים שלי שבמצב ביניים באמת קצת סובלים מחוסר החברתיות שלי, כי אני לא מספיק מבינה את הצורך לקחת אותם לחברים או להזמין. אבל מאמינה שכשהם יגדלו הם יעשו את זה בעצמם, לפחות לפעמים...

שלי יצאו די הפוכים ממני מתחדשת11

ואני קצת מרגישה שאני עוצרת בעדם מלהתפתח חברתית.. עוד לא הגענו לשלב שהם לגמרי עצמאיים אבל טוב לשמוע שזה אולי יאזן את מה שקורה עכשיו..

אני לא אומרת שזה לגמרי לא תלוי באמאמתואמת

אבל חושבת שילד ממש חברותי פשוט יגיע לזה בעצמו בשלב מסוים...

תודה, זה מעודד מתחדשת11
הבעיה זה הילדים הלא חברותיים שנהיים עוד יותר לאנק - ניק

חברותיים. כי אין להם איך להתנסות במינימום

ילד לא חברותי -מתואמת

לא משנה כמה נדחף אותו - יישאר כזה.

ולפעמים זה מה שטוב לו. פשוט להיות בהפרדה בין הבית לבין החברים. חברים - רק בכיתב, בבית - עם בני המשפחה. יש כאלה שהערבוב בין השניים עושה להם רע...

(כותבת את זה גם מניסיון על עצמי וגם מניסיון עם חלק מילדיי)

יש הבדל בין לדחוףנק - ניק

לבין זה שאין לילד הזדמנויות.

אבל יש לו הזדמנותמתואמת

אם הוא ירצה להזמין חבר - אני אעזור לו בכך. אבל הרצון הבסיסי צריך לבוא ממנו...

זה כנראה גם ההבדל בין יישוב/עיר/סוג שכונהנק - ניק

כי  אם את גרה ליד החברים של הילדים שלך אז הם היו יכולים ליצור חברויות בלעדי. אבל המרחק גוזר עליהם לחכות לגיל גדול עד שיהיו עצמאים לפתח חברויות.

לאoo

זה נטו ענין של אופי, אבל אופי מושפע מההורים.

 

יש לי בן מאד חברותי כמו בעלי, מגיעים לפה כמעט כל יום חבר או כמה חברים.

 

יש לי ילד שהיה מזמין מעט חברים, אבל זה לא השפיע על המעמד החברתי שלו שהיה טוב וגם היום בישיבה יש לו חברים ומעמד, למרות שהוא יותר מסויג מבחינה חברתית, כמוני.

ממש לא קשור לדעתיאור123456
כן, זה באמת ככה בגילאים קטניםפליונקה
לאאפונה
הילדים שלי מאד שונים זה מזה מבחינה חברתית. חלקם דומים לי וחלקם לא.
גם שלי הפוכים ממני,מתחדשת11
אבל המצב החברתי שלי, משפיע עליהם ואני מרכישה שחלקם יצטרכו להשקיע יותר מאמצים בגלל זה
אני מרגישה שכשיש לי קושי גדול עם אופי של שכנהלבוא בטובאחרונה

מסוימת, זה ישפיע גם על הקשר בין הילדים,

כי אם האופי מאד קשה זה עובר והילדים מרגישים בזה.

בגדול אם אין בעיות עם אופי חריג וסגנון חריג של משפחה- לא משפיע בכלל.

כללי דמי לידה בחופשת לידהAnnanic
היי,
אני עתידית ללדת עוד חודשיים.
לא הבנתי איך עובד הדמי חופשת לידה.
לפי מה שהבנתי לוקחים 3 חודשים אחורה ועושים ממוצע או 6 חודשים ועושים ממוצע (הגבוה מבינהם).
חודש הבא אני עתידית לקבל החזרים מעבר לשכר (ביטוח רכב וכו).
האם ההחזר יחושב בתוך השיקלול של דמי החופשת לידה או שלא?
ברוכה הבאה! השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

פורום אמהות מיועד לגילאי יסודי ומעלה (פחות או יותר).

פורום הריון ולידה
אסיפת הורים בישיבה תיכונית של הבןפעם אחת

הולכות או רק הבעל הולך?

עוד אין לי בן בישיבה תיכוניתמתואמת

אבל אצלנו החלוקה ברורה - אני הולכת לאספות אצל הבנות ובעלי הולך אצל הבנים. לא רואה סיבה ששנינו נלך... אנחנו מעבירים זה לזה את המידע וזהו.

אם יש צורך בדיון מיוחד על מצבו של הילד, אז גם ככה זה לא בזמן אספת ההורים הרגילה, ופשוט קובעים פגישה בזמן אחר ואז בדרך כלל שנינו הולכים.

בסוף רק בעלי הלךפעם אחת

תודה! 

אצלנוoo

מגיל בית ספר בעלי הולך לבד (יש לי רק בנים) בגן אני הולכת לבד

גם לי רק בנים🙃פעם אחת

גם אנחנו ככה. בגן רק אני הולכת. ביסודי לפעמים אני לפעמים הוא. תודה!! 

תמיד הולכתאור123456
בדרך כלל גם הוא באאור123456
אשרייךפעם אחת

בהתחלה באמת תכננתי לנסוע (לומד ביישוב אחר,נסיעה של 3/4 שעה בערך)

אבל הרגשתי לא כ"כ טוב אחרי העבודה, בגלל זה התלבטתי. תודה!

הכל בסדר...לא חייב 🙂אור123456

אצלינו זה 10 דקות מהבית

נוסעים יחדאר

מעל שעה נסיעה....

הזדמנות לראות את המקום את הצוות

את החדר והחברים ובכלל להרגיש יותר איפה הוא נמצא

גם אנחנו...באר מרים

אין לי הרבה הזדמנויות לבקר בישיבות שלהם..

לא מפספסת את המעט שיש.. 

תודה את ממש צודקתפעם אחת
כנ"ל5+

גם ביום הורים בישיבה גבוהה

מצד שני בעלי לא אוהב לבא לאסיפות אצל הבנות...

צודקת נקודה חשובהפעם אחת

מזל שיש שבת הורים בקרוב. (הוא בחמישית ובכור,אז אנחנו עוד חדשים בעסק)

אני הלכתי (בלי בעלי)... ולא הייתי האמא היחידהחילזון 123
את אלופה🤗פעם אחת
חח למה?חילזון 123
אפילו לא חשבתי ללכת לבדפעם אחת
רק אני הולכתעוד מעט פסח

בעלי לא בקטע בכלל.

פעם אחת שלחתי אותו ושנינו התחרטנו, ומאז זה רק אני.

בד"כ הולכים יחדאם הבנים12אחרונה
אבל קרה כמה פעמים שבעלי לא יכל להגיע והלכתי לבד.
זה הישיבה של הבן שלי, חשוב לי לשמוע איך הולך לו ולראות את הרב שהוא מקבל ממנו.
יש פה מישהי שהילדים שלה הולכים בלי ויכוחים לישון?אנונימית באהב"ה

שהיא קובעת להם שעה שהם צריכים ללכת לישון ואז הם מיד או כמעט מיד הולכים למיטה ונרדמים די מהר אח"כ?

שואלת כדי לדעת אם באמת יש משהו חריג אצלנו..

הייתי בגן של הבת שלי בפגישה עם הגננת והיועצת כדי לעזור לה במצב החברתי שלה בגן. הן אמרו שכנראה הוא נובע מזה שהיא מגיעה מאוחר לגן (ואז כאילו נוחתת באמצע העניינים)

הסברתי שקשה לה לקום כי היא הולכת לישון מאוחר יחסית וזה בגלל שהאחים שלה (רובם גדולים ממנה) הולכים לישון מאוחר והיא תמיד בורחת מהמיטה כדי לשחק איתם

היועצת אמרה שכדאי שנלך לייעוץ בשירות הפסיכולוגי של העיר איך להשכיב את הילדים לישון בזמן בלי שהם ידברו ויצאו מהמיטה הרבה פעמים

ולא יודעת, זה כאילו פגע בי.. ואני באמת לא מבינה מה הם יוכלו לעזור לי, חוץ מזה שבטח הם לא מתמודדים שם בעצמם עם פערי גיל ומספר ילדים כמו אצלנו..

(ואני סתם מיואשת ממנה עכשיו.. הגננת הציעה לעשות לה מבצע של שינה מוקדמת וקימה מוקדמת, במשך שלושה ימים זה עבד בערך אבל הבוקר גם לקח זמן עד שהיא הצליחה לקום וגם עכשיו היא מסרבת להתלבש וללכת לגן)

לא נשמע כמו בעיית שינהדבורית

היא נשמעת טיפוס ערב

יש טיפוסי בוקר ויש טיפוסי ערב ויש בזה רכיב גינטי ולא רק סיבות סביבתיות

יש לי שני ילדים טיפוסי ערב מובהקים עוד מימי העוברות שלהם, וזה מאוד מאתגר כי הם פשוט ישנים מאוד חזק בשעות הבוקר ונהיים עיריניים בערב וזה לא משנה מתי הלכו לישון ולא כלום.

אומרים שטיפוסי ערב היו שומרי הלילה בתקופות קדומות

שיעור חינמי של ליאון קנדיל לאימהות של בנות ומתבגרובאר מרים

על השינויים הגופניים של גיל ההתבגרות כצוהר לחינוך לעבודת ה' נשית.

 

השיעור יתקיים ביום ראשון הקרוב ב 21:00 בזום.

הנה הקישור להרשמה: https://binathalevana.ravpage.co.il/em

 

שבוע טוב וחודש טוב! - השיעור מחר!באר מרים
ועד משהו - היא מעבירה גם סדנא לאימהות של מתבגרותבאר מריםאחרונה
עבר עריכה על ידי באר מרים בתאריך ח' בסיון תשפ"ג 17:17

על ליווי הנות בתהליך ההתבגרות

 

הנה הפרטים: https://binathalevana.ravpage.co.il/livuy 

 

השתתפתי לפני כמה שנים בסדנא דומה שהיא העבירה והיה מעולה!

 

(לדעתי הסדנא בתשלום - מנהלות - אם זה פירסום אסור תמחקו)

סרטים לילדים 5-9אבןישראל

יש לכן המלצה לסרטים קצרים/ ארוכים לילדים בגילאי 5-9?

דברים חינוכיים וצנועים.

ממש אשמח להמלצות

ואם מישהי מכירה את " ניצוצות של קדושה ויכולה להמליץ לי/ דיס אשמח 

תודה רבה!!

אני מכירה את ניצוצות של קדושהמתואמת

סרטים נחמדים, חלק יותר חלק פחות... מעדיפה את הסרטים שבסגנון סדרות חינוכיות (כמו רכבת המצוות) ולא את הסרטים עם סיפורי המתח... (הילדים שלי אוהבים את הכול)

סרטונים קצרים שאצלנו אוהבים (יש ביוטיוב):

שלומי וסתם (מעין סדרה)

רחלי הקטנה (שלושה סרטוני אנימציה שמבוססים על סדרת הדיסקים)

מלבד זאת - הם אוהבים גם את ההצגות של נועה אריאל (שמוסרטות ואפשר לרכוש אותן).

וכמובן - בגן של דודו...

זה מה שזוכרת כרגע.

רצים למשנהבאר מרים
גם אני רציתי להמליץ על רצים למשנה 🙂!קמה ש.

בס״ד

 

(חלק מהשחקניות הן נשים ובנות, לנו זה בסדר אבל יודעת שיש שמעדיפים שלא)

מאיזה גיל זה מתאים?אביול
אצלי כולם נהנים מזה..באר מרים

הבנת העלילה בערך מכיתה א

 

הבנת המשנה בגילאים גדומים יותר כמובן...

 

אבל גם ילדי הגן מאוד אוהבים לצפות..

^^ כנ״לקמה ש.
אצלנו הילד בגן קצת פחד..בארץ אהבתי

זה לא מפחיד מאוד, ובכל זאת הוא התחבא או רצה שאני אחבק אותו כשראו עת הדמויות ה'מפחידות'.

הגדולה בבית הספר הכי נהנתה...

גם תלוי איזה מהעונותחילזון 123

נגיד מסכת סוכה יחסית לא מפחיד

ככל שמתקדמים בעונות זה באמת נהיה יותר ריאליסטי כזה  

מקפיצהאבןישראל

תודה על הרעיונות שהצעתן!

רוצים עוד אפשרויות 

אם למישהי יש עוד רעיונות טובים אשמח!

ניידת החלומותבארץ אהבתי

של ערוץ מאיר לילדים.

יש הרבה פרקים שלהם ביוטיוב (אם עושים מנוי יש יותר מבחר, אבל גם ביוטיוב יש הרבה).

כן רואים שם גם בנות/נשים, לא תמיד דתיות, אבל לא היה לבוש חשוף באופן שהפריע לי, עד כמה שזכור לי.

ובעיני הפרקים חינוכיים ויפים, לפחות מה שראיתי עם הילדים שלי.

תודה גם על זהאבןישראל

לא ידעתי שיש עוד פרקים בתשלום

 

תגדירי חינוכיים וצנועים....חילזון 123

פרקי בובות זה חמוד.

 

בובה של תיאטרון(אבל יש בזה בנות), וגם הצגות נוספות של אבני דרך.

 

יש ביוטיוב הצגות של אנדרדוס. הדייג ודג הזהב, חלומות במגירה, מערת האוצר.

 

מה עם דברים מצויירים לא יהודיים/דתיים?

 

אסתכל על מה שכתבתאבןישראל

קשה להגדיר אבל לא שטויות ולא דברים לא צנועים.

בנות אפשרי..

טוב אז מוסיפה קצת (עורכת)חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך י"ט באייר תשפ"ג 14:54

עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך י"ח באייר תשפ"ג 23:23

שלומי וסתם

צור משלנו

 

קשת וענן (ישן נושן, אבל אנחנו אוהבים...)

 

מצויירים חמודים-

טיגי הטיגריס, משפחת דובינשטיין

עיר המספרים

צ'רלי והמספרים

 

אולי העונות הראשונות של פרפר נחמד? (זה נחשב צנוע?)

באנגלית- ג'ורג' הסקרן (בעיני זה סביר)

 

 

מודה גם לכולן על ההמלצות!יעל מהדרום
ערוץ מאיראביול
רוצה להמליץ מאוד על ערוץ מאיראור עולה בבוקר

חינוכי, ערכי ,הומור משובח... מתאים לכל הגילאים . ממש נכס ומעשיר אותנו מבחינה משפחתית . אין לי שום נגיעה בדבר , ממליצה מאווד לעשות מנוי ולו רק  כדי לחזק כזאת מדיה נקיה ערכית ומלמדת  !!

אני חושבת שגם שם ''יש ויש''חילזון 123

לא הכל מתאים לכל גיל

וההומור הרבה פעמים לא משובח לטעמי  

יש באתר של הדברות לילדים ויש את מלכהלי0544אחרונה

פעם הבנות שלי ראו אפ אפ אפ ( לימוד הלכות לשון הרע,) שאני מאד אהבתי, בעיני היה נקי נעים חינוכי ומצחיק, ביוטיוב כמדומני

 

 

מה שולחים לבן בישיבה תיכונית לשבועות?אר

יש לנו אפשרות לשלוח לו דברים

השאלה אם לשלוח דוגמיות של העוגות וקינוחים שמכינה או משהו גדול שיספיק לכולם?

 

לשלוח גם אוכל או רק עוגות?

 

אשמח לעזאת המנוסות כאן

בדרך כלל הבחורים נהנים לחלק את האוכל עם שאר החבריםנפש חיה.

יש כאלה שלא מקבלים הרבה ויש כאלה שלא מקבלים בכלל

והשיתוף הזה עוזר להם להרגיש יותר נעים.

אנחנוoo

שאלנו אותו מה רוצה שנביא ומביאים לו בלינצ׳ס ורביולי (שקונים כמעט מוכנים, רק צריך לחמם/ לאפות קצת) נביא כמות שמספיקה לכמה והוא יחליט אם לאכול הכל או לחלוק.

זה כיף בשבועות גם אוכלתוהה לעצמי

במיוחד שזה חג שמכינים לו אוכל אחר משאר השנה, ככה הוא לא ירגיש שהוא מפספס את זה

אני שלחתי בשנים קודמותבאר מרים

דוגמיות מכל העוגות שהכנתי

ואוכל מבושל רק אם זה משהו שידעתי שאותו בן ממש אוהב..

 

השנה עוד לא התחלתי לבשל אז ספק האם אצליח לשלוח למישהו.. אולי רק אם אמצא עם מי לשלוח מהיישוב ישר לישיבות של כל אחד..

תודה לכולכן!!אראחרונה

נראה לי נשלח דוגמיות בכמות קצת יותר גדולה מכמה קינוחים.

לא משהו שהוא יכול לסיים לבד...

 

והלוואי ואצליח להספיק להכין משהו מהבישולים  לשלוח גם.

 

חג שמח

תוכנית לבת מצווהמאוהבת בילדי

לאחיינית שלי...

אחותי ממש שוברת את הראש לדבי תוכנית...

יהיו רק בנות ונשים בבת מצווה, כך שזה צריך להיות מותאם (רובם בנת מתחת ל12)

היא רוצה חידון או משהו.

יש כאן למישהי אולי חידון שקשור לבת מצווה? אולי על נשים בתנ"ך? אולי על שרשרת הדורות?

 

תודה מראש לכולן!

דוקא חידון?מתחדשת11

אולי יצירה?

כמובן בנוסף לאוכל, לריקודים וכו

היא כנראה תעשהמאוהבת בילדי

הכנת תכשיט כלשהו,

היא רוצה חידון בנוסף

לי יש חידות בחרוזים שחיברתי פעם על נשים בתנ"ךמתואמת

זה היה מיועד לאיזו חוברת שתכננו להפיק בקבוצה של כותבות, אבל בינתיים זה נשאר אצלי במחשב...

(אני עוד מתלבטת אם אני יכולה לתת את זה בחינם או בתשלום סמלי כלשהו).

אבל אם היא אוהבת לשיר או לרקוד היא יכולה גם לעשות הופעה קטנה - אידאלי בבת מצווה לנשים

מזל טוב גם לך, בתור דודה!

פונה אלייך בפרטימאוהבת בילדי
שלחתי לך מסרמאוהבת בילדי
שלחתי לך מתואמת
הכנתי פעם לאחיינית שלי. אני אראה אם אצליח לשלוח לךריבוזום
קיבלתי. תודה!מאוהבת בילדי
למה דווקא חידון?אביול

אפשר סדנת תכשיטים, סדנת פרחים, סדנה של פימו...

האמת שבבת מצווה שלי עשיתי סיור בירושלים, מאוד משמעותי

היא כנראה תעשה תכשיט, אבל רוצה גם חידוןמאוהבת בילדי
אהה הבנתיאביולאחרונה
חיזוק מעמד חברתימכחול

הבת שלי שבכיתה א' התלוננה הערב שאין לה חברות שרוצות לשחק איתה, ואין לה עם מי לשחק, והיא שונאת את ההפסקות, וכל מיני דברים כאלה.

גם בת ה4 הצטרפה ואמרה שגם לה אין חברות, ולא אוהבים אותה, ודברים כאלה.

 

🙁

 

אני יודעת ששתיהן סכ"ה בסדר. לאף אחת מהן אין כרגע חברה קרובה, אבל לשתיהן יש הרבה חברות שהן ביחסים טובים איתן.

וגם ברור לי שחלק גדול ממה שאמרו הערב מושפע מעייפות יתר (אני יודעת בגלל שאר ההתנהגות הערב).

ובכל זאת, אשמח לרעיונות איך לעזור להן -- מה להגיד להן? איך לעזור להן גם לראות את מה שיש, וגם לתת להן כישורים לשפר את המצב?

 

תודה!

רק שולחת לך חיבוק♥️YNZS

בטוחה שזה לא כיף לשמוע את זה בתור אמא

תודה!מכחול
תדברי עם המחנכת והגננתמדברה כעדן.

לקבל את הזויות שלהן

^^ גם ממליצה. ובנוסף, לנסות להזמין חברות הביתהקמה ש.

בס״ד

 

זה הרבה פעמים משפיע לטובה על הדברים האלה.

 

ובאופן כללי, כשאת שומעת על או רואה אינטראקציה טובה ביניהן לבין החברות שלה, אפשר להדגיש את זה בקול על-ידי משפטים כמו ״וואו, הילדה הזאת התנהגה כמו חברה מאד טובה״ או ״איזה כיף לשמוע שהיה לך כזה כיף בהפסקה עם החברות שלך!״ או ״זה ממש חברותי מה שעשית בגינה״ וכו׳ וכו׳. סיכוי טוב שבסוף זה יעזור לה לעצב תודעה שהיא כן חברותית ומוקפת חברות. ומתוך הביטחון הזה, אני מאמינה שהיכולות החברותיות שלהן רק ילכו וישתפרו עוד בע״ה.

 

בהצלחה!!!💕

 

(וחיבוק! כמו שYNZS כתבה, מאמינה שלא כיף לשמוע את זה...)

תודה רבה!מכחול

רעיון טוב לעזור להן לראות את מה שיש.

ומה להגיד להן כשהן מעלות את הקושי?

לגבי הגןיעל מהדרום

לק"י

 

הבת שלי בת 5 גם היתה אומרת שאין לה חברים מלבד חברה אחת מסויימת.

כשאמרתי את זה לגננת, היא אמרה לי שהיא כן נמצאת בחברת הילדים. היא לא יושבת לבד בזמן משחק. כנראה שבחוויה שלה היא לא הרגישה חלק מהם.

לכן הגננת אמרה לי שהיא תשים לב ותתווך לה.

 

לא יודעת אם זה קשור, אבל לפי הסיפורים של הבת שלי אני רואה שיפור.

 

אז חשוב להגיד ולשמוע גם מהצד של הגננת/ המורה מה היא רואה, ומה יש לה להציע.

תודה!מכחול
התחברתי למה שכתבו לך, לתת מקום לתחושותקמה ש.

בס״ד

 

שלהן ע״י שיקופן. הרבה פעמיי האוורור הזה עוזר לאנשים לחזור לפרופורציות.

 

ואיזה יופי, מה שכתבת למטה, שהיא מעצמה הודתה שבעצם הכל בסדר ויש לה חברות! וכל הכבוד לך שחזרת אליה עם הצעה לדבר על הדברים יותר בנחת, כיף לבנות שלך שאת אמא שלהן ❤️❤️❤️

תודה ❤️מכחולאחרונה
נכון...אצלנו תחנת רכבת..חבר נכנס חבר יוצאאור123456

לפעמים זה קשה לגדולים ולבעלי..אבל אני חושבת שזה ממש חשוב גם אם צריך לנקות ולבשל הרבה יותר..זה בונה אותם ונותן להם בטחון

 

אצלנו העונש היחיד שפועל על הבת 6...בלי חברות שבוע.

תודה רבה!מכחול

אני משתדלת (לא בכמויות שלך), אבל לא תמיד מסתדר...

תודה רבה!מכחול

עד עכשיו מבחינת המורה והגגנת הכל היה סבבה.

זה לא מצב שנחשב "בעיה" אובייקטיבית, אבל להן יש קושי מסוים.

הייתי בעיקר רוצה לדעת איך להגיב ומה לייעץ להן.

נכון חשובאביול
קודם כל חיבוק לךתהילה 3>

ותחבקי את עצמך על מה שזה מעלה בך

לגבי הבנות שלך-  כשאת פנויה להכיל את זה להגיד שזה בטח הרגשה ממש לא נעימה, ובטח זה עצוב, ולהציע חיבוק, ואפשר גם לשאול מה יכול לעזור להן.

סביר להניח שבעצמך תראי שאחרי שהן יפרקו את החוויה וירגישו שמכירים בה, הן יזכרו שהמצב לא כזה גרוע או סתם יחזרו לחייהן...

 

כרגע זו החוויה שלהן גם אם אובייקטיבית יש להן כמה חברות

ממש כמו שאנחנו יכולות לחוות נניח שכלום לא הולך לנו למרות שיש הרבה דברים שהם דווקא בסדר

 

ובמקום שיגידו לנו דווקא האורז יצא לך בסדר בצהריים ולא היו פקקים בדרך הביתה

היינו שמחות שיגידו וואי זה ממש מבאס יום כזה ולהרגיש ככה

וזה ממש גם מה שהילדים שלנו צריכים ❤️

 

 

 

תודה רבה!מכחול

רעיון טוב לשאול אותן מה יעזור להן.

אני באמת משתדלת לחבק במצבים כאלה (אתמול הייתי גמורה אז זה פחות עבד).

 

 

זה בהכרח מעמד חברתי?אם מאושרת

הפסקה זה לא תמיד דבר הכי נחמד לילדה בכיתה א', 

אולי אפשר פשוט לפתור את בעיית השיעמום בהפסקה?

( לדוג' להביא גומי ולהזמין חברה לשחק איתה, להביא ספר ולקרא לבד ( אבל זה תלוי באורך ההפסקה), לשאול את X אם היא רוצה לשחק איתי)

אני הייתי מנסה להצעי לה רעיונות איך לנצל כראוי את זמן ההפסקה.

 

ולגבי הנושא החברתי, היא בטח לא התכוונה להתלונן לעמוק, אבל כן הייתי מנסה איכשהו "לטפטף" לה, שקורה שלא מוצאים בהפסקה עם מי לשחק, זה לא אומר כלום על המסקנה שלה - שאין לה חברות.

לא בטוח שהיא תבין לעומק, אבל זה נראה לי חשוב להגיד את הדברים כדי שמתישהו היא תאמין בהם.

(לי זו נראית נקודה חשובה, גם לנשים מבוגרות,לכן הייתי מתחילה לדבר על זה מגיל צעיר.

לדוג' - אם הלכתי  לחתונה ולא מצאתי מקום לשבת בשולחן מעניין, ולא היה לי עם מי לדבר בזמן הריקודים, זה בסדר שזה קורה, לא צריך להשליך כבר על עצמי שיש לי בעיות חברתיות וכדו')

תודה!מכחול

אהבתי ממש!

הרבה פעמים הם אומרות סתם...כדי שנתייחסאור123456

תבדקי עם המורה או הגננת אכן נכון.

אצלי אני יודעת בוודאות שהיא במרכז החברה ואהובה מאד ומידי פעם היא אומרת לי..לא היו לי חברות..הייתי לבד

תודה!מכחול

אני יודעת שסכ"ה הן בסדר.

עכשיו שאלתי את בת ה6 אם היא רוצה לדבר על זהמכחול

כי אתמול לא היה כל כך זמן, והיא אמרה שלא צריך. בעצם יש לי חברות...

 

ב"ה שהיום גם היא רואה את זה, ותודה לכולכן על העצות הטובות!

אז הבת שלי צריכה משקפיים, בת 4 וחצי.ואילו פינו

הזמנו לנו היום שניים.

איזה כללים כדאי להגדיר מראש?

היא מאוד מאוד אוהבת לקפוץ.. מפחדת שיפלו לה אבל חוט ממש מכער (גם ככה קשה לי שהיא עם משקפיים.. ) מה יכול לעזור לזה?

כלל כמו- אסור להוריד בלי סיבה מוצדקת (מה נחשב סיבה מוצדקת?)

להניח רק בקופסא שנמצאת במקום איקס.. 

עוד?

יש מין פלסטיקים שקופיםעדיין טרייה

ששמים על המשקפיים ומתלבשים מאחורי האוזן בגיל 4 הבת שלי הייתה עם זה (בקושי רואים את זה). בגיל 5 היא כבר הייתה בלי אז אולי תתחילו ככה ותראו אם זה יושב עליה טוב.

ככה זה נראה קוראים לזה סטופריםעדיין טרייה

מבחינה הזאת המשקפיים שבחרנו ממש תופסיםואילו פינו

אבל עדיין מפחדת שיפלו לה

אז מעולה מהניסיון שלנועדיין טרייה

אם המשקפיים יושבות טוב לא צריך גומי/חוט להפך את הבת שלי זה החליץ הגומי שהיא לא הצליחה להוריד לבד את המשקפיים.

אה ומבחינת כללים לא להניח את המשקפיים הפוךעדיין טרייה

על הזכוכית כי זה עושה שריטות

אסור להוריד בכלל, רק להכניס לתוך הקופסאיראת גאולה

בבית יש לנו מקומות מוגדרים שמותר להניח בהם.

בעיקר בעיקר שאסור להניח על הרצפה.

 

 

לצערי,

לקחת בחשבון שהן בעלות תוקף קצר 🙄

(נראה לי שבכל מקרה בגיל הזה צריך מעקב פעם בכמה חודשים, לא? אבל הכי מבאס כשהן נאבדות / נשברות בדיוק אחרי שהחלפנו לעדשות חדשות ...)

 

 

אנחנו בכללית, עשיתי פלטינום לילדים בשביל המשקפיים.

תודה! לכן קנינו לה שני זוגותואילו פינו

אנחנו במכבי. וישלה מכבי זהב. מעניין אם יש הבדל למכבי שלי.. 

זוג אחד קיבלנו חינם. 

במכבי אין הבדל, לכל ילד יש זכאות ל600בתנועה מתמדת

ש"ח לקניית משקפיים בכל שנה אזרחית, גם במכבי שלי וגם בזהב (ודווקא לבן שלי יש מכבי שלי, ואחרי שראיתי את זה תהיתי למה הוא צריך 🤔)

 

ובהצלחה! אצלנו זה עבר ממש בקלות. הוא התרגל אליהם יופי וגם החברים. מה שכן, לא הייתי אומרת לא להוריד בכלל- אצלנו הוא כן מודע שצריך לשמור על המשקפיים ומוריד אותם לפני שעושה ספורט, משחק "מכות".. אבל מניחה שאצל בנות זה יותר פשוט😅 

אני בעד ללמד מה כן:קמה ש.

בס״ד

 

כמו שכתבו -

 

- להחזיר לקופסה כשמורידים 

- לקבוע מקום קבוע לקופסה 

- להניח אותם כמו שצריך (לעומת הפוך)

 

אני פחות מתחברת ל״אסור להוריד בלי סיבה מוצדקת״. זה נראה לי לגיטימי שלפחות בהתחלה יהיה קצת קושי של הסתגלות ושהיא תרצה להוריד מדי פעם. בכל מקרה שהיא תוריד, נראה לי עדיף לתזכר, לעודד וכו׳ שהיא תשים (ואולי גם להרפות מדי פעם) - מאשר שהיא תשמע שיש כלל שהוא על דרך השלילה.  

 

בהצלחה!!❤️

תודה. רעיון מהמםואילו פינו

וכל כך נכון.

 

כיוון קצת אחראזדרכת5

לבת שלי יש משקפיים גם מגיל מאוד צעיר.

האופטומטריסטית הציעה לנו לעשות בגן מסיבת משקפיים

ביום שהילדה מגיעה בפעם הראשונה עם המשקפיים.

אצלנו הגננת עשתה מזה ממש חגיגה, היא לימדה את הילדים עם הראיה ולמה צריך משקפיים 

אנחנו הבאנו לילדים מתנה משקפיים מפלסטיק וחילקנו עוגה בצורת משקפיים.

זה עזר מאוד להתרגלות של הבת שלנו, כשילדים מבינים הם לא צוחקים על מה שנראה להם שונה וגם ככה לא התעסקו במשקפיים שלה.

יש לה חברה טובה בגן שקיבלה משקפיים לאחרונהואילו פינואחרונה

וזה נהיה דבר מיוחד שכולם רוצים.. 

אז זה פחות הצורך כרגע.

יותר על ההתנהלות שלה עם המשק

תודה רבה! 

 

שני אחיםאנונימית באהב"ה

פעם הגדול היה מציק הרבה לקטן, פיזית, ואני הייתי מאוד כועסת.

עכשיו קורה לא פעם מצב כזה: הגדול מתגרה בקטן מילולית (מעליב, מעיר משהו בצורה לא נעימה וכו'), הקטן מגיב במכות, הגדול אומר לו שלא נעים לו אבל הקטן ממשיך (אולי גם הגדול מרביץ, לרוב זה קורה כשאני לא רואה אז לא יודעת בדיוק).

ואז הגדול בא להתלונן על מה שקרה, ומצפה שאני אכעס על זה שהקטן הרביץ לו, כמו שפעם הייתי כועסת עליו כשהוא היה מרביץ לקטן.

ואם אני לא כועסת - הוא ממשיך לכעוס על זה הרבה זמן (לא תמיד מראה, אבל למשל הערב התייחס לא יפה לקטן, כביכול בלי סיבה, וכששאלתי למה, הסביר שזה כי לא כעסתי על זה שהקטן הרביץ לו).

 

אפשר עזרה? איך אני אמורה להגיב?

 

בני כמה הם?יעל מהדרום

לק"י

 

ונראה לי שהייתי מעירה גם לקטן, ולו כדי שהגדול ירגיש שאכפת לך ממנו.

גילאי יסודיאנונימית באהב"ה

הסברתי למטה למה אני לא מגיבה כמו שהגדול היה רוצה.

ואת לא כועסת על הקטן?פה לקצת

אני כועסת וגם לפעמים מזיזה אותו מהגדול אם הוא מפריע לו או מציק לו.

למה לא לכעוס? מגיע לגדול לראות שגם לאח שלו מעירים אם הוא מציק לו.

אני אסביראנונימית באהב"ה

אם אני מגיעה תוך כדי שהם רבים, אני מפרידה ולא מאפשרת לו להרביץ.

אבל אחרי שהם רבו, כשברור שהגדול התחיל, והשני סף סף למד גם להגיב ולא רק להיות הקרבן כמו שהיה פעם (אמנם לא התגובה שהייתי רוצה, אבל אני גם לא מצפה ממנו לשבת בשקט ולתת ולגדול להעליב אותו חופשי..), אז אני לא אבוא כדי לכעוס עליו באופן חד צדדי רק כי הוא זה שהרביץ (והוא טוען שגם הגדול הרביץ לו). אני כן אומרת שעצוב לי שהם רבים, שכשמשהו מפריע לנו אפשר להגיב במילים ואפשר גם לבקש ממני עזרה. אני גם אומרת לגדול שיהיה נעים יותר שהוא ידבר על השני בצורה שלא תעליב אותו. אבל זה לא הכעס שהוא רוצה שאני אצעק על אחיו.

הקטן אף פעם לא מתחיל עם הגדול. תמיד זה בתגובה. אז לא נכון מבחינתי לכעוס רק עליו. ובכל מקרה, אחרי ששניהם כבר הפסיקו להרביץ אז לא מרגישה שיש מקום לכעס, אלא לדיבור. והגדול מבקש דווקא כעס.

ולהעיר לשניהם? לא אמרתי רק למי שמרביץיעל מהדרום

לק"י

 

אבל אני בהחלט מבינה ומסכימה עם זה שלא הגדול יחליט בשבילך איך וכמה לכעוס על הקטן.

אולי הוא צריך "הוכחה" שאכפת לך ממנויעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך כ"א באייר תשפ"ג 07:26

לק"י

 

אולי כדאי לדבר על זה בהזדמנות, ולהסביר שאת אוהבת אותו ואכפת לך ממנו, גם אם את לא כועסת על הקטן כמו שהוא היה רוצה.

יכול להיות שזה באמת העניין. אני אנסה. תודה!אנונימית באהב"ה
מה הבעיה להגידנק - ניק

הקטן אף פעם לא מתחיל איתך. אם אתה מתחיל אל תתלונן.

ואם אתה לא רוצה שהוא ירביץ לך אל תתחיל איתו.

ברור שאני אומרת. זה לא מספק אותואנונימית באהב"ה
הייתי מנסה לפתח איתו שיחהתהילה 3>

מה הוא היה רוצה- שאכעס על הקטן

ולמה- כי כשהוא היה קטן כעסו עליו כשהרביץ (ככה נשמע אבל כמובן תהיי פתוחה לתשובות שלו)

ואז לשאול אם זה היה לו קשה או עצוב כשהוא היה קטן

ומה הוא מרגיש היום כשהקטן מרהיץ לו

ואם הוא מרגיש שאמא פחות דואגת לו אוהבת אותו בגלל זה

ולהגיד שזו באמת הרגשה לא נעימה ובוודאי שאת הכי אוהבת אותו בעולם ולתת לו חיבוק.

 

להתייחס לזה כעניין שיושב לו על הלב וצריך להכיר בו להקשיב לו ולתת לו לפרוק את זה, 

ולא כמשהו שאמור להכתיב את דרכי הפעולה שלך

תודה על המבט הזה, זה באמת כיוון שהיה חסר ליאנונימית באהב"ה
יש לי ענין דומהoo

עם ילד בן 12 ובן 3

זה ענין שתסכל אותי הרבה זמן, שילד גדול מציק לילד כל כך קטן.

 

אני בעקרון חינוכי בלי עונשים וכעסים.

גם שהילדים באים אלי ל׳בוררות׳ אני אומרת בנעימות ׳אני לא מרשה לריב/ להרביץ/ להציק׳ , לא מבררת מה היה ולא מתערבת מעבר לזה.

 

כמה שדברתי עם הגדול זה לא עזר, דברנו על כך שוב ושוב, כל פעם הוא הבטיח להפסיק וחזר לזה מאד מהר.

 

החלטתי לצפות מקרוב במריבות, הייתי יושבת לידם כשהם משחקים וצופה מבלי להתערב. ראיתי שגם הקטן יודע להציק, ראיתי את הגדול לוקח לו משחק ואז הוא כנראה התחרט והחזיר לו, אבל הקטן כבר פתח בצרחות.

 

אז שקללתי את המסקנות, הילד הגדול לעיתים מציק, הקטן גם מציק לעיתים וגם מגיב לעיתים בצורה מוגזמת. בסך הכללי הם חברים טובים מאד, נמצאים הרבה ביחד והגדול משתף אותו במשחקים עם חברים ויוצא איתו לגינה בשבתות.

 

אז החלטתי שאם יש לי סבלנות, כוח וזמן, אני אשב לידם ואכוון בנעימות את הגדול להציק פחות ואת הקטן גם להציק פחות וגם להגיב בצורה פרופורציונלית.

אם אין לי סבלנות אז אני מתעלמת מהמריבה.

 

כשאין לי סבלנות ממש, אני גם נוזפת בהם שיפסיקו לריב ויפסיקו לשחק ביחד, אבל זה כבר לא עקרון חינוכי, זה כשאני מתעייפת מעקרונות חינוכיים.

 

מאז ההחלטה הזו אני רואה שהמריבות פחתו בצורה משמעותית והם מצליחים לתקשר ביניהם יותר טוב.

תודה על השיתוףאנונימית באהב"ה

אני אנסה לראות ולשים לב יותר מה באמת קורה בניהם.

מרגיע לשמוע שזה ככה בעוד בתים...

אהבתי תודה! את יכולה לפרט לגבי העניין של לשבת לידםקופצת רגע

ולכוון בנעימות? 

איך זה נראה? מה קורה בפועל ומה את עושה? 

נניחoo

הם משחקים בפלסטלינה, הגדול אומר לקטן ׳תראה איזה פיצה יפה הכנתי, יש לי מערוך ולך אין׳, הקטן מתחיל לילל ׳רוצה פיצה רוצה מערוך׳ הגדול אומר ׳כל דבר שאני משחק את רוצה׳ הקטן פותח בצרחות.

 

אני משקפת לגדול ברוגע ׳כשאתה אומר: יש לי ולך אין, אתה גורם לו לרצות את מה שיש לך, הוא קטן וקשה לו לשלוט ברצונות שלו, אולי תביא לו עכשיו ותשחק עם אביזרים אחרים, בלי להגיד לו: לי יש ולך אין?׳

 

לקטן אני אומרת: ׳אתה צועק חזק, זה מכאיב באוזנים, אולי נעשה פיצה חדשה ונמצא מערוך שאתה אוהב?׳

 

ככה לאורך המשחק אני משקפת, מציעה הצעות, מייצרת שיח. לא כועסת, לא אומרת מה לעשות, אלא אם יש הצקה שהיא בגדר התעללות או אמירה או עשיה בעייתית.

תודה רבה 👍קופצת רגעאחרונה
אני משתדלתעוד מעט פסח

תמיד להעיר באופן זוגי-

שאסור ל-x להרביץ ל-y ואסור ל-y להרביץ ל-x'.

או פשוט-

'אנחנולא מרביצים בבית שלנו'.

 

לדעתיטובמאוד שאת לא נותנת לגדול לנהל אותך. הוא לא אמור להחליט איך תגיב!

אבל כן כדאי לדבר איתו באופן אישי,בזמן רגוע, להסביר לו את הרציונל שלך ולשמוע אותו.

 

זה מה שאני עושהאנונימית באהב"ה

אבל זה לא מה שהוא רוצה.

תודה על החיזוק ועל העצה!

“המורה המפגר החרים לי את...״קמה ש.

בס״ד

 

ילד שחוזר הביתה, נסער ועצבני. 

 

נותנות לו להוציא ככה את הכעס שלו?

(מצד אחד, יופי, הילד משתף אותנו!)

 

או מציינות שאפשר להגיד את מה שמרגישים אבל בצורה מכבדת?

(עמידה על עקרון חינוכי, שהוא כבר מכיר.

מצד שני, עלול לפגוע ברצון שלו לשתף אותנו בהמשך, ודווקא כשיש לו לב מלא).

 

והאם יש הבדל אם זה קורה בתקופה רגועה או אם זה קורה ברצף של כמה ימים שהוא גם ככה מתנהג בצורה מאתגרת?

 

מה אומרות?

 

 

שאלה טובה...יעל מהדרום

לק"י

 

אני גם מתלבטת אם להעמיד במקום על מילים מסויימות או להתעלם🤦‍♀️

אבל בגיל צעיר יותר.

תודה על ההזדהות!קמה ש.
לא יודעת אם זו הדרך החכמהיראת גאולה

ככה אני מגיבה אחרי המשפט הראשון:

אני ממש שמחה שאתה מספר לי, נחשוב יחד מה כדאי, אבל קודם כל תחזור על מה שאמרת בשפה נעימה.

מנסה לחבק תוך כדי, אם הם מאפשרים.

בד"כ אחרי משפט אחד ההתלהמות יורדת קצת...

נראה לי שהמשפט האחרון שכתבת מוכיח שזאת דווקאקמה ש.

בס״ד

 

דרך מאד חכמה! אהבתי את החיבוק תוך כדי!! תודה!

התכוונתי שאחרי שכבר פלט את המשפט הראשוןיראת גאולה

הוא כבר טיפה יותר רגוע כדי לספר מה קרה בשפה נעימה.

זאת אומרת, אני לא עוצרת אותו באמצע המשפט,

היה חשוב לו לפלוט משפט אחד שגם יספר לך שהוא בסערת רגשות וגם בערך סביב מה קרה.

אבל אחרי שאמר את המשפט ה'עמום' הזה, הוא מסוגל לספר קצת יותר בנחת מה בדיוק קרה.

כן כן, הבנתי אותך כבר בהודעה הקודמת 😃! תודה!קמה ש.

בס״ד

 

כשהם גדולים יותר, הם מתמסרים לחיבוק בזמן שהם ככה כעוסים?

 

 

תלוי בילד נראה לייראת גאולה

דווקא הגדול שלי ממש נותן לחבק, וזה גם מרגיע אותו. לעומתו השני פחות מאפשר.

👍🏼❤️ תודה רבה!!קמה ש.
אם הוא ממש נסערפליונקה

אז לא מעירה

אם זו סתם שיחה בזמן רגוע יחסית אז כן מעירה

אבל אני בעצמי מרשה לעצמי לדבר כל מיני דברים בסערת רגשות. 

נכון נכון!קמה ש.

בס״ד

 

לגמרי יכול לקרות לי גם.......

נגיד אם אפרוק משהו קשה לבעלי...

 

ואם הוא לא ממש סוער?

אני לא מתקנת או מעירהoo

באמצע שיתוף, גם לא מיד אחריו, השיתוף מספיק חשוב בכל שפה שהוא נאמר.

אחרי שמסיימים לדון בשיתוף, אחרי שהילד נרגע, אני אומר לו שעדיף להתבטא בצורה אחרת.

 

אגב המבוגרים שמדברים לא יפה, הם כנראה אלו שדברו אליהם לא יפה/ נתנו להם דוגמא אישית גרועה כשהיו ילדים ולא אלו שלא תקנו אותם.

אני צריכה לעשות סטאג׳ אצלך...🙂קמה ש.

בס״ד

 

תודה על זווית הראייה שלך!

גם לי עבר בראש הדרך הזו..אוהבת את השבת

אם הא לא אמר משהו האמת מקפיץ כמו קללה עסיסית לעזוב את זה בצד

 

זה ככ חשוב ולא מטבן מאליו שהוא משתף.. שלהיות רק בזה..

 

וגם, בדהרחם כאלה אני חודבת איך הייתי מגיבה למבוגר וגוזרת מזה..

זה לא תמיד כלל אצבע, אבל לרוב כן..

תודה רבה!!👍🏼🙏🏻קמה ש.
בעיניתהילה 3>

להתחיל בשיקוף

וואי אני רואה שאתה ממש נסער/כועס מאוכזב ולתת לו לפרוק מה שקרה

ואז להגיד לו שזה בטח ממש מכעיס ולא נעים ואחרי השיח הזה להגיד לו שאת רואה שמרוב כעס הוא אמר מילים לא מתאימות על המורה וחשוב לזכור שגם אם הוא כועס ונסער,

אנחנו שומרים על הדיבור או כל כלל אחר שחשוב לכם.

 

יחד עם זה בעיני זה תלוי עד כמה מבחינתך הגבול שנחצה משמעותי. כי יש מצבים שאני אגיד וואי אני רואה שאתה נסער ואני רוצה שתספר לי בדיוק מה קרה רק ככה וככה אני מזכירה שלא עושים או אומרים.

 

אם זה מצב לעצור אחרי משפט פתיחה או רק בסוף זה תלוי בהרגשה שלך מול הגבול הספציפי, הילד הספציפי

המצב הספציפי והמקרה הספציפי..

העקרון הוא דבר ראשון להביע את זה שראית אותו ולו במילים בודדות,

ולשים את הגבול בזמן שהוא מתאים ולא יפגע בו ובשיח וגם ובעיקר לא ביכולת שלך להכיל אותו

תודה רבה!קמה ש.אחרונה
איזה קטע מוזרעוד מעט פסח

אחרי לידה, והילדה שהכי קשה לה זו בת התשע.

בהתחלה בעלי חשב שהיא מתחילה את גיל התתבגרות, כי פתאום היא נהייתה חסרת מנוחה ועצבנית,  אבל היא אומרת הרבה איזה כיף לתינוק, ולמה כולם אוהבים אותו, וכמהצומי רק הוא מקבל, אז כנראה שהיא פשוט מקנאה. וזה מוזר קצת, כי ציפיתי שיהיה קשה דווקא לקטן...

לעולם אין לדעת...

היא הבכורה שלך?בארץ אהבתי

אצלי גם היה קשה יותר עם בת ה-9 סביב הלידה (פחות ראינו קנאה, אבל היתה תקופה של הרבה קושי מולה, גם לקראת הלידה וגם אחריה. עכשיו ב"ה כבר הרבה יותר רגוע).

שכנה שלי אמרה לי שאצלה בכל לידה היא ראתה את הקושי הכי גדול אצל הכי גדול ואצל הכי קטן, אצלנו זה באמת היה ככה הפעם.

 

חיבוק על ההתמודדות, מקווה שתגיע הקלה בקרוב...

ממש לא,עוד מעט פסח

היא הרביעית.

הגדולים מתלהבים על הקטנטן ממש, וגם מבסוטים שאני בחל''ד ונמצאת בבית.

איתם קשה רק כי הם רבים מי יחזיק אותו. ודווקא היא בודקת גבולות בלי סוף.

הבנתי...בארץ אהבתי

אז באמת מעניין שהקושי מתבטא דווקא אצלה.

אבל נראה לי שבאמת חשוב להבין שאחרי לידה כל תגובה של הילדים היא הגיונית (אלא אם כן זה ממש חריג), כל אחד צריך למצוא שוב את מקומו במארג המשפחתי, ועל כל אחד זה משפיע קצת אחרת. מקווה שהדברים יתאזנו מהר...

זה אופי...מתואמת

ובאמת כל אחד מקבל אחרת את השינוי במארג המשפחתי.

וגם - נראה לי שזה גיל קלאסי לקנאה בקטנים, כי זה סוג של מעבר מגיל הילדות לגיל הנעורים, והילד עדיין לא יודע לאן לשייך את עצמו ואיפה הכי טוב. (רואה את זה עכשיו אצל בת ה-8.5 שלי, וזה בלי שאנחנו אחרי לידה...)

מאחלת לכם שתתאוששו במהרה, ושכל אחד, כולל היא, ימצא את מקומו בלי הרבה קנאה ועצבות... ♥️

לכלללל ילדמדברה כעדן.

יש טלטלה מהולדת אח/ות. פשוט בצורה אחרת, ולאואך זמן אחר ובטיימינג אחר.... אבל זה טבעי ונורמלי ומבורך שיש את השינוי המבורך הזה

ממה שאני רואהתהילה 3>

זה גיל שיחסית סביבו הילדים הופכים ל'גדולים' ופתאום פחות מתייחסים אליהם, או מצפים מהם להסתדר לבד יותר, ופחות עפים עליהם כמו שעפים על הקטנים.

 

ובעיקר- נשמע שהיא אומרת בעצם אני רוצה תשומת לב חום ואהבה ויחס

תראו איך נכון לכם להעניק לה אותם❤️

תודה לכולכן!עוד מעט פסחאחרונה

באמת כל השבוע מש הקפדנו לתת לה זמן איכות לבד עם אחד מאיתנו, והיא כבר מדברתממש אחרת וחזרה לעצמה.

עכשיו הקטן מתחיל להראות סימני קנאה (לא הסכים לשמוע סיפור תוך כדיהנקה, רק כשהפיצקי בעגלה. ומדי פעם זוחל ומדבר בתינוקית...).

כל ילד והזמן שלו...

יום הזיכרון וילדיםיוקי

איך מנגישים לילד בגיל גן (5) את יום הזיכרון?

מרגישה קצת אבודה בנושא ואין לי כוחות ורצון לנפץ לו את הבועה התמימה שלו.

סביר להניח שבגן יסבירו להם לפי רמתםיעל מהדרום
לק"י

ואת יכולה בבית לשאול אותו על זה.
לא בטוח שזה יעניין אותו מעבר למה שאמרו לו.
מה שיעל כתבה. בנוסף אני כן מספרת להםקמה ש.
בס״ד

שהולכת להיות צפירה, שעומדים בשקט במשך דקה וכו׳. שאנחנו זוכרים את החיילים שלנו שנהרגו כדי לשמור על עמ״י (בגילאים האלה לא מעלה בעצמי את נושאי חללי פעולות האיבה). לפעמים הגננת באמת כבר הכינה אותם ולפעמים אני זאת שמביאה את זה ראשונה. זה גם סוג של הכנה וגם פתח ראשוני לשיחה למקרה שהילד כן ירצה לשאול יותר.

בשורות טובות 🤍
^^^ האמת שהוא סיפר לי מעצמו...טארקו
אבל כן היה חשוב לי לדבר איתו על הצפירה וזה
אני חושבת שאחרי הצפירה היום זה כבר דיי עובר מבחינתם בגיל הזה, ולא נכון לחזור אחורה אלא להתמקד ביום העצמאות.. שבסוף במהות זה אותו דבר- כואבים על מי שנהרגו בשביל זה שיהיה לנו פה תחיה ומדינה גדולה וחזקה..
בנוסף למה שכתבו אנחנו רואים את הטקס הממלכתי מהכותלחילזון 123
לא את כולו, מריצה חלק.
בעיקר את החיילים עם הנשק, את הדלקת המשואה, כמה משפטים מנאום הנשיא, חלק מהתפילות, התקווה וכו'
פחות את הדברים העצובים והאישיים אלא מה שמראה על הגבורה והחיבור למדינה ולתקומה
רעיון יפה ה"להריץ"! ולבחור מה שמתאים...אם מאושרת


בן חמש ממש יכול להביןאביול
אני אומרת שאנחנו זוכרים את החיילים הגיבורים ששמרו עלינו...
מזכיר לי- הבן שלי בן 3 סיפר על ילדה שהוציאו להורגאוהבת את השבת
זה מה שהגננת ראתה לנכון לספר להם ביום השואה...

על משפחה בשואה שהוציאו להורג, הזיה...
(גננת מחליפה אז אין מה לדבר איתה להבא )

הוא קרא לזה עשו לה הורג


ולנואש השאלה- כבר לא רלוונטי- אבל אמרתי לגדולה שזה יום שמוקדש לחיילים שנלחמו בשביל המדינה וחלקם נפצעו (נראלי שלא אמרתי נהרגו או מתו)
ושבצפירה עומדים וחושבים עליהם ומתפללים לגאולה שלימה...
האמת כבר ביום השואה הם עמדו בגן התפירה ןאמרו פרק תהילים ביחד אז מה שהיא עשתה עם האחים שלה...
אמנם יום הזכרון עבראמא בעבודה
אבל הנושא צף אצלינו גם ותוהה
אתן משתפות ילדים בגן בעובדה שזה יום זכרון לחיילים שנהרגו?
אן יש כאן משפחות שכולות בהם הילד לא הכיר את החייל ולא נפגש עם המוות בעצמו אתן מספרות לו שביום הזה זוכרים את הבן/אח/בן דוד שנהרג?
סיפרתי לילדים שזה יום שבו מעריכים וזוכרים את החיילים ששומרים עלינו.
לא הרגשתי נכון לפרט מעבר ולהפגיש אותם עם המוות בלי ששאלו וכנראה בגו אמרו משהו בסגנון גם אבל הם לא באו עם שאלות בנושא
אני אמרתי לבת 5 שזה כדי שנזכור את החיילים שנהרגואור123456
לא ממש התרגשה
ולפי מה שהבנתי הגננת לא ממש הסבירה להם למה עו דים בצפירה
סיפרתי לבן ה5 שזוכרים את החילים שנהרגואורי8
אצלי אין בררה, הוא הכי קטן, יש ילדים גדולים בבית, זה נמצא בשיח של הילדים הגדולים, אין איך להסתיר, גם יום השואה, מספרת לו ומנסה לספר הכי ברור ולא מאיים שאפשר.
ביום השואה הדגשתי זה היה מזמן ובארץ אחרת, ועכשיו יש להו מדינה שלנו וחילים יהודים ששומרים עלינו .
אני ממשפחה שכולהפאף
ואצלנו הילדים (האחיינים של החלל) נולדו רק לאחר שהוא נהרג. הם שומעים סיפורים עליו כל השנה, יודעים שהוא נהרג, ושהוא שומר על כולנו מהשמים. הם יודעים שהיה לנו אח, ואחד הבנים גם קרוי על שמו, הילדים שעדיין בגן פחות מבינים, יסודי ומעלה כן, מספרים לחברים ולמורים....
מבחינתי זה חשוב ומשמעותי, הוא חלק מהמשפחה שלנו... וילדים מקבלים מוות בצורה אחרת מאיתנו ...אני לא חושבת שצריך לפחד לספר להם, רק לתווך להם-למשל לא לספר להם סיפורי זוועה, אלא בצורה פחות מפורטת, יותר כללית...
תודה על השיתוף!!!אמא בעבודה
בכל מקרה יום הזכרון עבר. יחד עם הקושי של היום.
הם כן שומעים על הדוד שנהרג כחלק מהסיפורים ליד השולחן או במפגשים לא שסיפרנו להם באופן אישי בינתיים.
יום הזכרון עצמו הוא יום מפגש של המשפחה אבל בעיקר בזמן הטקס וזה בעיקר המבוגרים ככה שגם אם מגיעים למקום המפגש אחרי הטקס הם לא מקשרים בין הסיפור על הדוד ליום עצמו שזוכרים את החיילים ששומרים עלינו כי השיח הוא כללי ודווקא לא מדברים עליו בגלל הקושי של היום עצמו.
בכל מקרה כנראה שככל שיגדלו המפגש עם היום יהפוך להיות יותר אישי והם ישמעו יותר על הקשר המשפחתי.
אז גם אצלנו-פאף
באמת פחות שומעים סיפורים עליו באותו יום בגלל הקושי של היום, וגם לא מגיעים איתנו לטקס לא בערב ולא לבית העלמין בבוקר בגלל הגיל, אבל הגדולים (תחילת יסודי) כן יודעים שאנחנו הולכים לקבר שלו ביום הזה ולקראת יום הזיכרון זה מאוד בשיח אצלנו ...
משתפת כי אצלינו זה חלק מהחיים לצערי5+
אבל למרות שזה מאוד קרוב אלי ולבעלי לילדים זה נראה רחוק ולא מפחיד אותם, כי לא הכירו את המתים. אבל בכל מקרה מגיל 0 מגיעים לאזכרות...
אזכרה לא בהכרח עצובה לילדים (וגם למבוגרים)יעל מהדרום
לק"י

בטח אם עברו הרבה שנים, וזה דומה למפגש משפחתי יותר מאשר לאזכרה (או שאתם עולים לקבר באזכרה עצמה?)

וגם אני מדברת מניסיון של אזכרות במשפחה הקרובה (לא קשור ליום הזיכרון).
התכוונתי לאזכרה בבית קברות5+
אוקי. אצלינו יש אזכרה בנפרד מהעליה לקבריעל מהדרום
אני אמרתי להן ה4 שלילהשתמחאחרונה

אצל הבן שלי לפחות אני מרגישה שהוא לא מבין או מעמיק מה זה אומר נהרגו. וזה לא מפחיד אותו. 

יותר מפחיד אותו חיות מפחידות או ללכת לאיבוד.

עברנו כבר את יום הזיכרוןמתואמת
אבל בכל זאת אענה -
אצלי הילדים שמעו לא מעט בגן.
בן השש ידע לספר דברים ממש בפרוטרוט (הוא אחד שמתעניין בדברים כאלה ). בת הארבע קצת שאלה, הסברתי לה שעצובים על יהודים שנהרגו. היא ביקשה להבהיר: "נהרגו זה מתו?" אמרתי לה שכן. אחר כך היא דיברה על מה שסיפרו להם בגן על המלחמה, והדגישה שהיהודים ניצחו.
וזהו, בזה זה נגמר... ילדים בגיל הזה בדרך כלל לוקחים את זה הרבה פחות קשה מאיתנו... במיוחד אם זה נשמע להם כמו משהו רחוק, כמו שעבוד מצרים ומלחמת המכבים ביוונים...
שאלה שתהיתי לגביה, על קבלת שבת וחינוך ילדיםבארץ אהבתי

כשהייתי ילדה, בליל שבת אמא שלי היתה מתפללת בבית קבלת שבת. בלכה דודי היא הזמינה אותנו להצטרף, כשהיינו קטנים היינו מצטרפים, ואחר כך הפסקנו. היה יותר מעניין לקרוא או לפטפט, ודי מהר היא נשארה להתפלל לבד…

לעומת זאת, אצל דודים שלי, כשבאנו אליהם לשבת, לכל הבנות והקטנים שנשארו בבית היה ברור שאומרים ביחד עם אמא קבלת שבת, הם ממש אהבו את זה.

 

כשגדלתי, בשבתות אולפנא היינו מתפללות במניין, ושם התחברתי בחזרה לתפילה היפיפיה הזו של קבלת שבת. ומתישהו התחלתי גם ללכת לבית הכנסת גם בשבתות שהייתי בבית.

מאז שיש לי ילדים, כבר לא תמיד אפשרי עבורי ללכת לבית הכנסת. היו תקופות שכן הלכתי עם הילדים לקבלת שבת, והם הצטרפו בשמחה. אבל לרוב אנחנו בבית (הבן הגדול כבר הולך עם אבא שלו, בחלק מהשבתות, אבל שאר הילדים איתי בבית).

אני כן משתדלת להתפלל קבלת שבת בכל שבת.

ופעם הילדים היו מצטרפים בשמחה ללכה דודי.

ועדיין הבן הגדול שלי, בשבתות שהוא לא הולך לבית הכנסת, אוהב להצטרף ולשיר איתי. וגם הקטן יותר לרוב מצטרף, לפחות לחלק.

אבל הגדולה (בת 9) בשבתות האחרונות מעדיפה להמשיך לקרוא מאשר להצטרף. ממש כמו שאני והאחים שלי היינו כשהיינו קטנים.

 

ואני מתלבטת מה נכון.

מצד אחד, זה לא חובה. וברור שאני לא רוצה שזה יהיה בכפייה.

ומצד שני, זו תפילה באמת יפה. וזו יכולה להיות חוויה משפחתית כמו שדודה שלי הצליחה איכשהו לעשות. 

ואני מרגישה שאני משחזרת את מה שהיה אצל ההורים שלי ולא עבד, אבל לא יודעת איך לעשות אחרת.

ואולי בכלל לא צריך אחרת. ואני צריכה לקבל את זה שהיא לא רוצה, ולא חייבת לרצות.

אבל אני תוהה אם יש משהו שאפשר בכל זאת לעשות אחרת. לחבר אותה לתפילה ככה שהיא תרצה להצטרף מעצמה.

זה גם נראה לי שבתור הבכורה, היחס שלה ישפיע על כולם אחריה. כי אם היא מפסיקה כשהיא קצת גדלה, הם יתפסו את זה בתור משהו ששייך רק לקטנים, וכשגדלים כבר לא צריך (אני חושבת שבמידה מסויימת ככה זה היה אצלנו).

ואולי היא בכלל מושפעת כדור ההמשך שלנו - כשאנחנו באים להורים שלי היא רואה את כל האחיות שלי שמפטפטות או קוראות, אז זה מבחינתה מה שגדולים עושים בזמן הזה. רק האמהות מתפללות… (שם אני לא מצפה ממנה להצטרף, כי אני יודעת כמה זה מושך אותה להיות עם כולם. אבל נראה לי שזה משפיע בכלל על התפיסה שלה של מה קורה בזמן הזה, ומשפיע גם לבית שלנו).

 

מה אתן אומרות? אשמח לתגובות…

אולי אפשר להתחיל בכל פעם בשיח אם ובתחלושי

סיכום שבוע, איך היה מה היה ומשם להתחיל יחד לשיר את הקבלת שבת. 

אחרי כמה דק' של שיח ותשומת לב, להגיד בואי נשיר קבלת שבת ולהוסיף איזה מילים על היופי של התפילה. הנה תראי את השקיעה, ממש עכשו המלכה נכנסת בואי נשיר לכבודה. 

תודה! זה רעיון...בארץ אהבתי

האמת שאני בדרך כלל אומרת קודם את המזמורים שאומרים לפני ה'לכה דודי', ואז אני מזמינה להצטרף אלי ללכה דודי. אז לא יודעת אם זה יעבוד להכניס באמצע שיחה. אבל אולי יש מקום לחשוב על שינוי באיך להיכנס לתפילה ולהכניס אותה ביחד איתי...

אצלי זה גם דומה..באר מרים
הרבה שנים אמרתי את המזמורים (ספרדים - אז במנגינה של המרוקאים..) והילדים היו מצטרפים אלי
למזמור לדוד ולכה דודי.
אחר כך היינו עושים סבב שירים שלהם וסיפור על הפרשה ואז הם היו מקבלים ממתק.

לאחרונה אני פשוט מתפללת בקול. הרבה פעמים הם מעצמם מצטרפים למזמור לדלד ולכה דודי..
נושאר שמעסיק גם אותישופטים

אצלנו אני כמעט ולא מתפללת עם הילדים, לא הצלחתי להגיע לזה והעדפתי את הזמן שיש אם יש להתפלל בעצמי. דאגתי מאוד שזה דוגמא לא טובה לבנות שלי (אצלי הגדולות הן בנות) אבל כנראה שהחדירו בהן כל כך יפה את החשיבות של התפילה בבית ספר שהן מתפללות כל בוקר בשבת וגם בימי חול שאין לימודים, ממש בלי שאזכיר להן . מקווה שימשיך ככה,אבל רק מראה שלפעמים גם בלי דוגמא מוחשית מצליחים 

 

אז הייתי מחפשת סיפורים ופשוט לטפטף את הערך של התפילה.

אפשרות נוספת אולי לשלוח לבית ספר עם חברה  

וגיסתי עושה קבלת שבת ואחרי זה מחלקת שקית קטנה של ממתקים זה,גם עושה חשק .

דבר אחרון שעלה ללי זה לתת דווקא לגדולה להעביר את הקבלת שבת לשאר הילדים.

 

ב"ה על תפילה בבוקר היא כן מקפידהבארץ אהבתי

אבל פה היא תופסת את זה כרשות, או אולי כמשהו של אמהות עם קטנים. לא יודעת...

 

ללכת לבית הכנסת פחות מעשי כרגע.

אבל אני צריכה לחשוב על הרעיונות האחרים שכתבת. אולי זה יכול להתאים באיזשהו אופן.

אני רק- וואו איזה מנהג יפה!אביול
תהיה עמוקה!אם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך י"ג באייר תשפ"ג 22:51

אולי  ללכת לבד לבית כנסת?

אני הייתי הולכת עם אבא שלי וכשהוא נכנס עם האחים אני הייתי עולה לבד  לעזרת נשים.

אהבתי מאד את הניגונים ובכלל את כל  התפילה המיוחדת הזו שמאד מתחברת לנשמה,עם הניגונים וההקשר- מאד אהבתי את ההשתחוויה לקראת השבת ולראות מהחלון את הפס האדום של החמה בראשי ההרים.

במשך השנים כבר רכשתי חברות מהשכונה וזה היה המפגש השבועי שלנו, עד היום בתור נשואות שמגיעות להורים כולנו אוהבות להגיע ולעמוד בחוץ כדי לשמוע את הניגונים (ולהסתכל על השמיים המדהימים) ולהנות מהמפגש ביננו.

 

כיום אנחנו הולכים יחד לבית כנסת והקטנים איתי בחצר והגדולים נכנסים, אז זו חוויה משפחתית כזו,שאף אחד לא מעדיף להישאר בבית במקום.

אם מתאים לך- עכשיו כשהקיץ בפתח זו הזדמנות ללכת יחד כל המשפחה,להישאר עם הקטנים בחוץ ליד בית כנסת ,ועוד חצי שנה זה יהיה לה הרגל,שהיא בטח תרצה להמשיך.

 

( ובמפגשים משפחתיים זה גם הזדמנות נהדרת לדבר איתה על דרך שונה למשפחה שלנו מהדודים,הרבה פעמים יכול להיות שוני בין המשפחות,וזה הזדמנות לדבר על זה ולחדד שיש לנו מנהגים שלנו)

 

 

ללכת לבית הכנסת זה מנהג מקסים, הלוואי...בארץ אהבתי

אבל הא לא תלך בלעדי בשלב הזה. היא יותר מידי 'ילדה של אמא' בדברים כאלו...

לפני הלידה של הקטנה דווקא הלכנו לבית הכנסת כמה פעמים, והיא גם הצטרפה והתפללה יפה. אבל עכשיו עם תינוקת זה יותר מאתגר בשבילי. זו הליכה של כ-10 דקות לכל כיוון וזה לא תמיד נוח.

אני מקווה שבהמשך כן יהיו עוד הזדמנויות שנצליח ללכת ביחד. אבל אני לא אצליח להפוך את זה למנהג קבוע בתנאים הנוכחיים.

 

איזה יפה איך שתיארת את התפילה שלך עם החברות שלך...

ואהבתי מה שכתבת בסוף על לדבר על ההבדלים בין המשפחות. זה באמת משהו שצריך להעלות יותר לשיח.

תודה! 

מזדהה איתך..באר מרים
הפתרון הנוכחי שלי -
להחזיר את התפילה להיות שלי -
הרבה שנים הייתי כמו "גננת" שמפעילה את הילדים בקבלת שבת.
עכשיו החזרתי את עצמי להיות "אישה שמתפללת לה'" - מתפללת מתות הרצון והצורך שלי.
אני ממשיכה לשיר קבלת שבת בקול, אבל לא ממקום שמנסה לצרף אחרים.
חלק מהילדים מצטרפים וחלק לא, אבל כולם סופגים את האוירה של שבת מצד אחד, ומקבלים דוגמא של אמא שמתפללת מצד שני.

אני כבר מתקרבת לשלב שכולם הולכים לבית הכנסת ואצטרך לחשוב האם גם אני מצטרפת..
אני מתחברת למה שאת כותבתבארץ אהבתי

קבלת שבת אף פעם לא התפללתי 'בשביל' הילדים. תמיד התפללתי כי אני רציתי להתפלל (ואם אני מספיקה, אז משתדלת להתפלל גם ערבית של ליל שבת).

לכולם זה ברור שאני מתפללת את התפילה שלי, והם מוזמנים להצטרף.

 

אבל איכשהו זה מרגיש לי שדווקא פה הבעיה.

שהם כאילו מצטרפים 'בשבילי', לתפילה 'שלי', ולא מתחברים אליה מעצמם.

אצל הבן הגדול (בן 7) זה לא ככה. הוא באמת אוהב את התפילה עצמה (הוא אוהב לסדר לו סטנדר, ומתעטף בטלית שלו, והוא כאילו החזן. לפעמים הוא מסדר עוד כסאות שיראה ממש כמו בית כנסת. היו פעמים שהגדולה הצטרפה אליו והפכה את זה למשחק דימיון עם משפחה ובובות שבאות איתם לתפילה בתור הילדים. אבל הוא פחות מחפש את המשחק, רק להרגיש כאילו הוא בבית כנסת...).

 

בכל מקרה, עזרת לי להבין שאולי באמת אני צריכה לשתף אותה יותר במשמעות של התפילה, לנסות לתת לה הזדמנות להבין שזה קשור גם אליה, בפני עצמה, ולא רק שהיא מצטרפת אלי.

אני תוהה רק אם הא מספיק בוגרת להבין את זה, או שהיא עדיין קטנה מידי.

חשבת אולי לשאול את דודה שלך?🙂קמה ש.
האמת שכן... אבל עוד לא עשיתי את זהבארץ אהבתי

אני צריכה באמת לשאול אותה.

אבל אני לא בטוחה אם אני אצליח לעשות כמוה. היא אישיות מיוחדת בהרבה מובנים...

גם את 🥰לפניו ברננה!

ואת לא צריכה לעשות כמוה, את צריכה לעשות כמוך.

אבל לקבל ממנה רעיונות וכלים את בהחלט יכולה.

 

 

❤️❤️❤️בארץ אהבתי
❤️קמה ש.

בס״ד

 

וחותמת על כל מה שלפניו ברננה כתבה לך 🙂

 

בהצלחה!!

אצלנו זה פחות או יותר כמו אצלכםמתואמת

אני מתפללת, ובדרך הכלל הקטנים אוהבים להצטרף אליי (אפילו הכנתי להם סידורים עם תמונות שלהם, אז הם נהנים מזה), בעוד הגדולים מעדיפים לשחק...

אבל הבכורה הולכת לתפילה בישיבה שלנו - כך היא גם מרוויחה תפילה וגם מרוויחה חברות... (עושה כך מגיל 11 בערך) נדמה לי שהיא מאז ומתמיד הייתה מתפללת גם בבית - ואולי זה בזכות הסידור היפה שקנינו לה בגיל 9 (החלטנו שלא צריך לחכות לבת המצווה בשביל זה ).

אולי זה הצעד הראשון שאפשר לעשות בדרך לקבלת שבת משפחתית - שלכל אחד יהיה סידור יפה משלו.

ואצלנו לתאומים הייתה תקופה שהם היו עושים בית כנסת בבית, עם עזרת נשים אפילו (ובימה וחזן וכל זה), וכך הם היו מתפללים ברצינות. (עכשיו לצערי הם מעדיפים לשחק... אפילו לתפילה במניין הם כמעט לא הולכים, אף שהם כבר די מתקרבים לבר מצווה... )

מקווה שעזרתי קצת (לפחות בהשתתפות) ושתמצאי את הדרך המתאימה לבית שלכם... ♥️

תודה!בארץ אהבתי

האמת שיש לה סדור משלה, וגם לקטנים יותר (אפילו לקטן שעוד לא קורא. ברגע שהם מביעים רצון לסידור של גדולים, אנחנו קונים בשמחה...).

 

כתבתי בתגובה אחרת שהבן הגדול שלי (בן 7) גם אוהב לארגן לו 'בית כנסת', ובכל מקרה תמיד מצטרף אלי, כשהוא לא הולך עם בעלי לבית הכנסת האמיתי...

 

אבל את הגדולה זה פחות מעניין. וברגע שהיא מתחילה לקרוא כשאני אומרת המזמורים שבתחילת קבלת שבת, היא שוקעת בקריאה ולא שמה לב למה שקורה מסביבה...

 

אבל זה מרגיע לשמוע שגם אצלכם זה ככה. אולי באמת הציפיה שלי לא מותאמת, ואני צריכה לשמוח במה שכבר קורה אצלנו...

האמת שהשרשור שלך עשה לי חשקמתואמת

והשבת ניסיתי להלהיב את כולם להצטרף אליי לקבלת שבת. לא הלך...

כנראה שצריך לקבל את זה שכך זה אצלנו, ולייחל שהדוגמה האישית תעבוד אצלם לפחות בגיל בוגר...

איזה אלופות כולכן!עוד מעט פסח

מיד אחרי הדלקת נרות- אם הילדים רגועים- אני נכנסת למיטה לישון.

מאיפה יש לכן כח אחרי יום שישי???

תודה על ההערכה...בארץ אהבתי

האמת שהיו לי גם שבתות שנרדמתי ולא הספקתי להתפלל.

אבל אני כן משתדלת ואוהבת להתפלל. זה גם עניין של הרגל שכבר היה לי לפני החתונה, שלא רציתי לוותר עליו...

אני הרבה פעמים מנמנמת על הספהמתואמת

אבל בדרך כלל מכריחה את עצמי קודם להתפלל קבלת שבת ולחתוך סלט לסעודה...

אני בדיוק כמוך..קורדיליה

נכנסת לישון.. לא מבינה מאיפה הכח!

חשבתי השבת על שאלה הפוכהאם מאושרת

איך אתן מצליחות לנוח אחרי הדלקת נרות?

הקטנים פשוט נעשים שלווים אחרי הדלקת נרות?

אני חוששת שאם אעצום עיניים אתחרט אחר כך שעשיתי את זה🤭

 

אבל השאלה הזו רק סיקרנה אותי במחשבה,

כי למעשה אני רגילה ללכת לקבלת שבת לבית כנסת.

זו תפילה מאד מיוחדת שקשה לי לפספס,

הבתים של לכה דודי כל כך נוגעים לנו במיוחד בדורנו והמנגינות המתאימות שקשה לי לוותר על התפילה הזו.

ויש גם עוד משהו מיוחד בתפילה הזו בתור אמא- שיש לי חלום לקחת את הילדים לבית כנסת כדי שישמעו קדיש ויענו אמן וכו'

ובתפילות ארוכות זה קשה, בתפילת קבלת שבת יש הכל- גם שירים ששומעים בחוץ, גם קדיש קצר שאפשר להכנס לדקה לענות ולצאת...

 

משתפת מהשבת האחרונהבאר מרים

אז ישבתי בסלון והתחלתי קבלתי שבת.

 

בבית היו רק בנות ה 11 וה5. האחרים הלכו לבית הכנסת.

 

התחלתי להתפלל בקול מלכו נרננה

תוך דקה בת ה11 פתחה מעצמה סידור והצטרפה אלי ביוזמתה.

בת ה5 בינתיים החליטה לערוך שולחן שבת ותוך כדי ששתינו התפללנו הוא ערכה את השולחן.

 

מבחינתי - אמנם היא לא התפללה איתנו, אבליץ שמעה את השירה שלנו ברקע וספגה לגמרי את אוירת השבת.

אני חושבת שבחינוך ארוך טווח זאת המטרה.

 

זה לא באמת משנה האם היום הילד או הילדה התפילות וכמה.

מה שמשנה זה שביית יש אוירה של שבת והילדים סוגיל אותה בצורה נעצמה.

יבוא יום שהיא בע"ה תצטרף אלי לתפילה, תתפילה בשקט עם עצמה או תלך להתפלל בבית הכנסת.

 

העיקר שליל שבת נחווה אצל הילדים כזמן של קדושה עם אוירה נינוחה ושהם סופגים את המנגינות של התפילה כגירסא דינקותא.

 

זאת לפחות דעתי..

מה שאת מתארת נשמע מהמם...בארץ אהבתי

אני מסכימה שלעצם השמיעה של התפילה, והחוויה של ליל שבת כזמן של קדושה, יש משמעות גם אם הילדים לא מצטרפים.

רק מקווה שהיא כן תרצה להצטרף בהמשך. ולא תתייחס לזה כאילו זה משהו ששייך רק לקטנים...

 

אבל אולי באמת אני צריכה לשחרר את זה. גם ככה זה לא משהו של חובה הלכתית. 

רק אתבאס בשקטענבלית

שכמעט לא יוצא לי להתפלל קבלת שבת😭

גם לי לא...אביול
גם לי לאלהשתמחאחרונה

בדרך כלל נותנת לילדים לאכול בזמן הזה כי הם לא מחזיקים מעמד עד הסעודה אפילו אם מכניסים מוקדם, ואז מסדרת לקראת הסעודה.

אין תורים לבדיקת שמיעה😖😖 ממש אשמח לעזרתכן🙏אנונימית באהב"ה
אנחנו מטופלים בכללית.
מנסה כבר כמה פעמים לקבוע לבן שלי תור לבדיקה לפני איבחון של קלינאית. והתשובה הקבועה היא שהיומניים עדיין סגורים😖

מפנים אותי למכונית שעובדים עם הכללית וגם שם, או עוד כמה חודשיים טובים או שהיומניים סגורים בכלל.

יש למישהי פתרונות??

כבר הרמתי את הקול, מערבים את קשרי הלקוחות שגם מנסים למצוא פתרון. אבל זה פשוט מציאות הזייה.

נראלי לא הגיוני שאני משלמת כל חודש עשרות שקלים כללית ובסוף שולחים אותי לפרטי במלא כסף. במיוחד שזו בדיקה קטנה ושגרתית רק כדי שנוכל להתקדם.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. איפה ללחוץ? על מי לאיים?

וגם, בקופות אחרות (מאוחדת, לאומית וכו'..) אשמח לדעת מה מצב התורים אצלכם לבדיקות בסגנון הזה.

תודה מראש!
אנחנו גם נתקענו עם זההיופי שבשקט
חיכינו חצי שנה וחודש לפני התור הודיעו לנו ששינו את שעות הפתיחה של המכון והתור שלנו בוטל. נאלצנו לקבוע במקום אחר ולחכות עוד ארבעה חודשים כי זה היה התור הפנוי הקרוב ביותר בכל האזור
גם אנחנו בכללית
איזה סיפור הזייה!!!אנונימית באהב"ה
אני במכבימדברה כעדן.
עשיתי לעצמי והתור היה רחוק אבל לא היה לי דחוף... חיכיתי פשוט
תודה! יודעת להגיד אם תמיד התורים רחוקים?אנונימית באהב"ה
או שאין לך עוד ניסיון עם זה?
בעיה מוכרתטל..

בדכ במכונים מצאתי יותר בקלות

(ספציפית מכון אפיק בירושלים)

תתקשרי למכונים ותשאלי את המזכירות אם יש ביטולים, או מתי הן מוודאות הגעה ויהיה אפשר להתקשר לשאול על ביטולים. ככה זה פחות או יותר מהרגע להרגע אבל זה עוזר.

עוד אפשרות - במכללת הדסה בירושלים סטודנטים עושים בדיקות שמיעה (בהנחיה מקצועית כמובן), ולרוב במקומות כאלו התורים יותר זמינים. תבדקי באיזור בו את גרה איפה יש לימודי קלינאות תקשורת ואם עושים לילדים..

 

בהצלחה רבה!

תודה! בדקתי גם המכונים ועדיין...אנונימית באהב"ה
עכשיו, אחרי שקצת צעקתי ואיימתי מצאו לי תור לעוד חודש...

פשוט נראלי מצב הזייה ואין מה לעשות עם זה. רק לשלם מלא על פרטי.

לכן ממש מעניין אותי איך זה בקופות אחרות, כדי שאוכל לאיים בעזיבה. יותר נכון לעזוב באמת. כי איימתי עוד לפני שידעתי את המצב🤭
לא חושבת שזה עילה לעזיבה...אביול
אלא אם כן יש עוד דברים שאת לא מרוצה מהם...
איזה איזור בארץ?סליל
אם רלוונטי, יש באוניברסיטת אריאל מכון טוב, תורים בטווח של חודשיים - שלשה
^^רציתי להמליץ עליהם, עם כוכבית נוספתטארקו
אם אתם גמישים בזמנים, הם יכולים להזמין גם בטווח של מהיום למחר.
עבד לי פעמיים בבדיקת שמיעה ועוד פעם אחת באבחון.
לי במאוחדת ירושליםהשם שלי
קבעו תור בתווך של 3-4 חודשים.
לא הייתי צריכה משהו דחוף.
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
אפשר לקבל החזר על רוב הסכום.
אני מצאתי תור תוך שבועעוד מעט פסח
במכון שעובד עם הקופה (בנתניה, אז לא רלוונטי לך).
בד''כ כשאני לא לחוצה בזמן אני הולכת למכון ספציפי שרופא האא''ג שלנו ממליץ עליו, ומחכה בסבלנות את החודשיים-שלושה של התור...
בנתניה???אביול
מוזר, באזור השרון אני גן חיפשתי מלא ולא היה
כןעוד מעט פסח
זה נקרא אודיו מדיק, ברח' רמז.
אולי סתם היה לי מזל ומישהו בדיוק ביטל...
כנראה היה לך מזל..אביול
אבל טוב לדעת, תודה
איזה איזור?טארקו
אני גן בכלליתאביול
וגם אני קבעתי תור לבדיקת שמיעה, תשעה חודשים מראש....
תתעקשי להתחיל קלינאית בלי בדיקת שמיעהרינת 23
מוזר, לנו דווקא יחסית יש בדיקות זמינות...מתואמת
קובעים מראש לעוד שלושה חודשים, במכון של הקופה. (בירושלים, מרפאת בני ברית, אם עוזר לך)
אולי זה קשור לזה שאנחנו מלווים בידי רופאת אא"ג? ואז היא זו שדוחפת אותנו לתורים?
3 חודשים זה הרבה זמן..אור123456
זה הטווח שנדרש אצלנומתואמת
הבת שלי צריכה להיות במעקב שמיעה כל שלושה חודשים. לא יודעת מה היה אם היינו צריכים זמין יותר...
בכל אופן, זה יותר זמין ממה שהפותחת מתארת...
ממליצה על מכון קידמהניסיתי הכל
בביתר, מודיעין עלית, בית שמש וירושלים. עובדים עם כל הקופות, צריך להביא התחייבות מהקופה והפנייה מאא"ג והבדיקה בחינם. הייתי בביתר והיו תורים בשפע רב, פחות מחודש המתנה.
בדיוק על קידמה בביתר כתבתי פה.אחתפלוס
נסיתי לקבוע שם תור והם שאלו אותי אם אני בלאומיתבוקר אור

אחרת ללכת לפרטי

בטוח הם עובדים עם כל הקופות?

תנסיעוד תשובה
לקבוע אבחון של קלינאית בלי קשר לתור הבדיקת שמיעה.
בעולם אידיאלי כדאי שיהיה בדיקת שמיעה לפני,
אבל כשאת מחכה כמה חודשים לכל תור, וגם אחרי האבחון תצטרכו לחכות לטיפול, אין טעם לחכות לעשות את הדברים לפי הסדר.
תקבעי במקביל (או תלחצי על אבחון קלינאית, ומתי שיש תור לשמיעה תלכי. בעה כן תהיה בדיקה לפני הטיפול, גם אם לא לפני האבחון.
אם אני זוכרת נכון אצלינו התור לאבחון קלינאית כן היה לפני בדיקת השמיעה, אבל היו פחות או יותר באותה תקופה. פניתי במקביל לכל הדברים וכל אחד הלכתי בתור שקיבלתי. (כללית בבנימין/ ירושלים)

בהצלחה רבה, יקרה.
ביורוקטיה זה מתיש ממש.
מנצלשתבוקר אור
אפשר לקבוע בלי הפניה?
ולבדיקה עצמה להביא הפניה?
רופאת הילדים אמרה לנו אתמול שיש לו הרבה נוזלים באוזניים ובגלל שכרגע הוא לא אומר אף מילה נעקוב ואולי הוא יצטרך בדיקת שמיעה עוד כמה חודשים. אבל ממה שזה נשמע מכן עדיף לקבוע כבר עכשיו..
לפי מה שזכור לי - הם מבקשים את מספר ההפניהמתואמת
כשמתקשרים לקבוע תור...
במכונים אפשריראת גאולה
בקופה אני לא יודעת.
במכונים שעובדים עם הקופה - אפשר גם להגיע באופן פרטי ולשלם... עד לרגע התשלום את יכולה לקבוע תור בלי להביא כלום, ורק לזמן התשלום להביא הפניה והתחייבות.
מכונים זה פרטי? לא מבינה בזה כלוםבוקר אור
תנסי לקבוע כבר עכשיו, בלי הפניהאמונה19

ולפני הבדיקה תבואי לבקש הפניה. עדיף שההפניה תהיה מא.א.ג., אבל גם רופא רגיל זה בבסדר.

תודה, זה מה שחשבתי אבל בגלל שהבנתי שאי אפשרבוקר אור

לא עשיתי את זה

ועכשיו אני צריכה למצוא תור בטווח של חודש

אני קבעתימדברה כעדן.אחרונה

ההבדל זה רק אםזה מעל או מתחת לגיל .זה מה ששאלו בקביעת התור

לנו דווקא היה ממש בסדראחתפלוס
היה מכון בעיר שמקבל גם דרך מכבי ותוך חודש היה לנו תור.
וזה מעניין כי גרנו בעיר מלאת ילדים ב''ה או שאולי בגלל זה היו יותר מכונים?
דרוש מידע והמלצה לרופא שיניים מומחה לילדים באשדודZap

שלום רב!

דרוש בדחיפות מידע והמלצות על רופא שיניים מומחה לילדים עדיף שממוקם באשדוד, אם אין אז או בראשון לציון או ברחובות. ידוע להם ושמעו בגדול שיש שם, אבל השאלה היכן ומי מומלץ).

עדיף שיהיה לו הסדר מול מכבי. במקרה זה מכבי מפנה לכך - מפני שרוצים לחסוך הרדמה מלאה בבית חולים וכו', אבל צריך כנראה חלקי במרפאה - ושיהיה בדרך אחרת. מדובר בילד קטן עם בעיות דחופות בשיניים ויש מורכבות של שיני חלב ושיניים קבועות. ובמקרים שיש צורך מכבי מפנה - וכך גם עשו במקרה זה (והמטרה לחסוך זמן עד שיושג מידע ממכבידנט למי יש אתם הסכם) כל מידע יעיל בנושא זה שינתן בהקדם יתקבל בשמחה, בתודה ובברכה.

תודה רבה ותזכו למצוות!

מקפיצה לךאחתפלוסאחרונה