שרשור חדש
מתי הולכים לרופא?5+
אני תמיד שואלת את עצמי מתי צריך ללכת לרופא? הילד לא מרגיש טוב, אולי עלה לו קצת החום אולי לא, איך מחליטים אם זה יעבור לבד או שצריך להבדק?
היו פעמים שהילדים היו חולים ברמות מפחידות, חום גבוה, חולשה. למשל היה פעם שהקטן נשם בקושי רב, השתעל, חום, ישן המון, הייתי בטוחה שאיך שנגמר החג שהיה, אני לוקחת אותו ישר לרופא, היה ממש נראה כמו דלקת ריאות. אלא שיום למחרת הוא התעורר כמו חדש. אין חום, הרגיש מצויין הכל טוב. וזה קורה לפעמים.
פעם אחרת אחד הילדים התלונן על כאב גרון, בלי חום, הרגיש בסדר חוץ מזה, אמרתי טוב נחכה קצת, אולי סתם כאב מעונת מעבר או משהו, אחרי איזה 3 ימים שלא עבר הלכנו למרפאה, משטח גרון יצא חיובי. נתנו לו אנטיביוטיקה.
שלא לדבר על מצבים שבאים כבר לרופא והוא אומר זה יעבור או משהו כזה וזה לא עובר ואתה לא יודע אם ללכת לרופא אחר או לחזור לרופא או לחכות בסבלנות שיעבור.
היתה פעם שהלכנו לרופא ילדים עם אחד הילדים בגלל משהו, הוא אמר שכדאי לבדוק את זה אבל זה לא משהו דחוף, גם הרופא שנשלחנו אליו לבדוק את העניין אמר אותו דבר. מפה לשם הדבר הזה הפך למשהו מאוד לא טוב שדרש אישפוז של כמה ימים ולאחר שנה של גיחות למיון מידי פעם וכל מיני בדיקות נשלחנו לניתוח שסיים את הסיפור בצורה טובה ב"ה.
אז אני אף פעם לא יודעת, מתי זה באמת דחוף ללכת לרופא, מתי אפשר לחכות שיעבור לבד, לא אוהבת ללכת לרופא ולהרגיש סתם אמא היסטרית או להפוך את ילדי להיסטרים. מצד שני גם לא רוצה להזניח.
איך אתן מחליטות אם ללכת לרופא או לא?
אה חחחדבורית
גם אני 16 שנה... אבל הילדים היו חולים הרבה לצערי
רפואה שלמה!!!
מקוו שזה בסדר, רק לשים פה קישור לשרשור בפורום השניאנונימית בהו"ל
לקראת פתיחת השנה - על עזרה בלימודים לילדיםבארץ אהבתי
הבל שלי שונאת חשבון.
בסופו של דבר היא די בסדר מבחינה אובייקטיבית. בתעודה היא קיבלה 100, היא סה"כ מצליחה להתקדם יחסית בקצב של הכיתה ולהבין את מה שלומדים. אבל זה לא בא לה בקלות. היא צריכה להתאמץ בשביל להבין.
ובשאר המקצועות ב"ה מאוד קל לה, אז זה מוסיף פה קושי, כי היא לא רגילה להתאמץ, ונהיית מתוסכלת די מהר כשהיא לא מבינה.

ברור שזה טוב שיש לה גם מקצוע כזה, שדורש ממנה יותר. וההתמודדות איתו זו הזדמנות בשבילה ללמוד להתאמץ גם כשקשה, שזה דבר חשוב לחיים.
אבל למעשה זה יוצא די מתסכל.
עכשיו אנחנו משלימות את החוברת של שנה שעברה (המורה בשנה שעברה נתנה לכל אחת להתקדם בקצב שלה, אז בסוף השנה יצא שנשארו עוד כ-40 עמודים כדי לסיים את החוברת. עבדנו על זה בתחילת החופש, ואז קצת שכחנו מזה, ועכשיו נזכרנו ואני מנסה לעזור לה לסיים).
אבל מה שקורה זה שהיא מתחילה כבר במצב רוח של 'אני לא יודעת, תגלי ליד, וכועסת כשאני מנסה לשאול אותה שאלות שאמורות לעזור לה להבין את הדברים ולהגיע לתשובה. גם כשאני מנסה להיות ממש סבלנית (וזה לא קל לי..) היא מתעצבנת עלי ולא רוצה להקשיב להסברים, לא מוכנה לחשוב ולחשב גם בדברים שאני יודעת שהיא יודעת, וגם אחרי שאנחנו מסיימות היא עוד עצבנית וכועסת כאילו הכל באשמתי.
(בסופו של דבר היא כן נענתה לי והתאמצה קצת יותר ממה שרצתה, והצלחנו להתקדם עוד כמה עמודים, אבל זה היה מלווה בהרבה תסכול, והיא נשארה כועסת בסוף).

כשראיתי שקשה לה לקבל את איך שאני מנסה לעזור לה, חשבתי להציע שייקח מורה פרטית. כי ברור לי שאת כל המשחקים שהיא עושה איתי היא לא תעשה עם מורה פרטית, ושם היא לשתף פעולה יותר בלי עצבים. אבל כשהצעתי לה היא ממש נעלבה מזה ואמרה שהיא לא מוכנה והיא פשוט לא תלך.

אשמח לשמוע מאמהות מנוסות מה עזר לכם במצבים כאלו (אם זה קורה לעוד מישהי...).
וכמובן כל אחת שיש לה מה להוסיף, גם אם לא היתה במצב כזה - אשמח לשמוע...
מזכירה לי קצת אותי...מתואמת
חשבון ומתמטיקה זה עד היום עקב האכילס שלי... (ברמה שאני לא מסוגלת כמעט לעזור לילדים שלי, גם בחשבון פשוט...)
מעריצה את אמא שלי על ההתמדה בישיבה איתי ובהסברים שנתנה לי. אני די בטוחה שלא מעט פעמים הגבתי כמו הבת שלך...
בסופו של דבר הלכתי לשיעורים פרטיים - אבל רק בתיכון, כשאימת הבגרויות התקרבה... (וכל מה שלמדתי אז - שכחתי רגע אחרי הבגרות )

בקשר לבת שלך - ניסית לברר איתה למה היא לא מוכנה ללכת למורה פרטית? יש סיכוי שזה בגלל ה"סטיגמה", ואז אולי יעזור לה להראות תלמידים/אנשים מוצלחים שהולכים למורים פרטיים...
בכל אופן, יצא לך לדבר עם המורה שלה לחשבון? כדי לדעת אם יש לה עיכוב וחוסר הבנה משמעותיים יחסית לנדרש בגילה?
הבת שלי, שסיימה א', מתקשה מאוד בחשבון (וגם בקריאה), והיא מקבלת הוראה מתקנת בבית הספר. והיא דווקא נהנית מזה - אצלן זה נחשב למעין חוג אקסלוסיבי... אולי גם אצלכם בבית הספר יש משהו כזה?
ורעיון נוסף (שקיבלתי גם מהמורה לחשבון של הבת שלי וגם מחברה שלי שעוסקת בהוראה מתקנת לחשבון) - להפוך את החשבון למשחקים. מדי פעם במהלך היום למצוא תרגילים בחיים ולפתור אותם בתור אתגר ומשחק. (לצערי אין לי דוגמאות ספציפיות, אף שקיבלתי כאלה - מרוב שקשה לי עם חשבון המוח שלי לא מספיק קלט אותם...)
בהצלחה! (גם לנו, עם הבת שלי...)
לאיזה כיתה היא עולה?רינת 23
בגדול אני בעד לשחרר ולתת לה את האחריות.
אל תנסי להאכיל אותה עם כפית כי זה פוגע לכן בקשר.

האם היא רוצה בכלל לסיים את החוברת? האם זה הכרחי? אולי אפשר לעשות רק את העמודים הזוגיים?
אולי אפשר שלא תשבי לידה בזמן שהיא עובדת והיא רק תפנה אלייך עם שאלות ספציפיות?
אולי עם אבא שלה הדינמיקה תהיה שונה?
התכוונת להגיב לבארץ אהבתי, נכון?מתואמת
נכון… סליחהרינת 23
יש לך את כח העל לסדר את השרשור?
אין לנו דרך כזאת...לא נוראיעל מהדרום
ממש מזדההאן אליוט
גם עם הגדולה שלי זה היה ככה. כשהיא נכנסת למוד של אנטי, שום דבר לא יעזור. היא בגישה שהיא לא יודעת וזהו.
הגענו למצב שממש היינו צועקים, ומתעצבנים, כי כל דבר קטן היה מסיח את דעתה, והיינו משתגעים.
בסוף שלחנו אותה למורה להוראה מתקנת. אמנם בעיקר בעברית אבל לפני המבחנים גם בחשבון, וזה עזר.
גם הפחית צעקות וגם נתן לה בטחון. לדעתי מאוד מומלץ.
אבל שלי הייתה בכיתה ג', אני לא יודעת בת כמה שלך, והגיל כן משנה.
שלי לא ששה לרעיון, אבל הסברתי שאני לא מורה, ולא יודעת ללמד, ואנחנו רק מתעצבנות שתינו. ופשוט קבעתי עובדה. לילדה גדולה אולי זה לא יזרום כ"כ
כשהילדיםoo
שלי היו זקוקים לעזרה לימודית, תמיד פנינו למורה פרטי/ת, כי ללמוד עם ההורה באמת יוצר תסכולים.
הם גם קצת התנגדו, אבל הסברנו שכדאי לקבל עזרה מקצועית והם השתכנעו.

יש ילד שאני מתאמנת איתו בקריאה בבית, כי הוא כבר לא צריך מורה, אלא רק לקרוא כדי להגיע לקריאה יותר שוטפת. גם הקריאה המשותפת יצרה תסכולים, אז עברתי לשיטה שהעברתי את השליטה והבחירה אליו. כשמגיע הזמן שקבענו לקרוא, אני שואלת אותו אם הוא רוצה לקרוא, נותנת לו לבחור מה קוראים וכמה. זה הולך נהדר בלי תסכולים בכלל.
עונה לכולכן, ותודה לכל אחת על התשובה...בארץ אהבתי
באמת שכחתי לציין את הגיל שלה. היא עולה לכיתה ד', וקטנה בשנתון (עוד לא בת 9).

אני רואה שבסופו של דבר כולכן כותבות בעד מורה פרטית.
אני עוד מתלבטת לגבי זה.
כי מבחינה אמיתית, אני בהחלט יכולה ללמד אותה. אני לימדתי את אחיות שלי הקטנות ועזרתי להן בשיעורי בית (אם כי להן זה היה יותר זורם), ולכל החברות שלי עשיתי שיעורים פרטיים (בחינם), ותקופה קצרה גם נתתי שיעורים פרטיים בתשלום (לגיל גדול יותר, אבל להסביר אני יודעת די טוב, וגם איתה, כשהיא מוכנה להתרכז, זה כן עובד בדרך כלל).
הקושי הוא לא שאני לא יודעת איך ללמד, אלא שבגלל שאני אמא שלה, היא מכניסה את כל הרגשות שלה לתוך הלימוד, ומרשה לעצמה להתעצבן עלי כשהיא לא מצליחה. ובעצם הסיבה היחידה לקחת מורה פרטית זה כדי להפוך את הלימוד ליותר 'נקי'.
ואני מתלבטת אם זה הפתרון היחיד, כשגם לי זו הוצאה, וגם היא לא רוצה את זה.
אבל אולי באמת זה הפתרון. לא יודעת...

האמת שבמשך השנה אני חושבת שזה לא היה כל כך נורא. כי באמת האחריות על השיעורי בית היא עליה, והיא זו שפונה אלי לבקש עזרה (עדיין יש גם אז תסכולים, אבל נראה לי שלא ברמה שהיתה לנו עכשיו. ואולי גם זה שהיא צריכה ללמוד בתוך החופש הגדול מוסיף לתסכול ולקושי).

ואני לא חושבת שהיא ברמה שיתנו לה הוראה מתקנת. הציונים שלה סה"כ טובים. (לא דיברתי עם המורה, באופן כללי הייתי פחות מרוצה מאופן הלמידה בכיתה, כשכל בת בקצב אחר. אבל כשדיברתי עם המחנכת על הקושי בחשבון, היא אמרה שנראה שהיא תלמידה טובה, וסה"כ היא צריכה קצת יותר להתאמץ ממה שהיא רגילה).

בינתיים הזמנו את אחותי ליום אחד, שהיא תנסה לעזור לה. אני מאמינה שמולה היא פחות תתעצבן ויותר תשתף פעולה (היא ממש התלהבה מהפתרון הזה ומצפה לזה).

לא בטוחה כמה נכון להוריד ממנה עמודים. בסוף זה חומר שהיא צריכה ללמוד ולדעת. להתחיל את כיתה ד' עם חומר שחסר לה לא נשמע לי כמו התחלה מומלצת. במיוחד לא במקצוע שקשה לה יותר.
אם היא היתה יודעת וזה רק היה מעיק עליה, אז בהחלט הייתי מורידה מהדרישות. אבל דווקא בגלל שקשה לה אני מרגישה שיותר חשוב שהיא כן תתאמץ ללמוד ולהפנים את הדברים, כדי שכשילמדו בכיתה את ההמשך, לפחות מה שכבר נלמד ישב לה טוב.
אולי אפשרעוד תשובה
להגדיר זמן מסוים לעבודה, ולהחליט שהוא זמן נטו, אפשר עם צ'ופר בסופו, ובסיום מיד לעצור.
אצלינו יש לפעמים "אתגר השוקולד והבצל" שעוזר לתחום משימות קשות מאתגרות. (אולי אמרתי לך פעם...)

אני פעם נתתי לבת שלי (שנבהלה מהכמות שהצטברה, לא מהקושי) לפתור תרגילים לסירוגין.
במקרה שלך- אולי אפשר גם להגדיר לפי נושאים- על מה יותר חשוב לשים דגש, ולהשאר
בנושאים האלה.

זו באמת בעיה לפעמים עם ילדים חכמים, שרגילים שהכל בא בקלות, ואז קשה להם להתאמץ כשפתאום יש קושי, ובאמת במכלול זו הנקודה שצריך לעבוד איתם עליה, ולא רק בחשבון או אנגלית, אלא בכללי, על המאמץ וההתגברות.
יכול להית גם שזה המקום הרגשי שאת מרגישה שמתפרץ מולך בעבודה בחשבון. מורה פרטית יכולה לנטרל אותו מהחשבון, כך שתהיה למידה אפקטיבית, אבל בפועל יהיה צורך להתמודד איתו בעוד תחומים.

ומשהו אחרון, קצת להרגיע- אני גם לא אוהבת התקדמות עצמאית בחוברת, בטח בחשבון, שבו יש נושאים שצריך ללמוד באופן ישיר עם מורה, אבל אם זה היה המצב בכיתה, סביר להניח שלא כולן התקדמו כמו שצריך (בטח שלא בחופש🤭) ובתחילת השנה המורה בכ"מ תצטרך לעשות יישור קו בכיתה.


בהצלחה רבה רבה❤❤
זה באמת מוזר שמצפים שההורים ילמדו בחופשיעל מהדרום
לק"י

מילא לתרגל מה שכבר למדו.
אבל חומר חדש נשמע לי ממש מוזר לצפות מהם ללמד.
באופן כללי אני מלמדת אותה הרבהבארץ אהבתי
כבר מהסגרים של הקורונה - כשתקופה ארוכה היו שולחים סרטון של שתי דקות עם הסבר קצר על העמודים שצריך לעשות, אבל בפועל אני הייתי צריכה ללמד אותה את החומר.
וגם השנה - אני באמת לא יודעת מה המורה לימדה בכיתה, לא מבינה איך אפשר ללמד כיתה שלמה כשכל אחת נמצאת בעמוד אחר. (אני מניחה שכן היו דברים שהיא לימדה, אבל בסופו של דבר הייתי צריכה להסביר הרבה בבית).
האמת שחלק גדול מהשנה בכלל למדנו מהבית כי אנחנו לא שלחנו למסגרות בגלל הקורונה. ותכלס מכילה א' לא היתה לה שנה אחת נורמלית שהיא למדה בצורה רציפה בכיתה, אז לאורך השנים חלק ניכר מהחומר אני לימדתי אותה. היו תקופות שזה הלך בצורה טובה (בחלק מהזמן הצלחתי גם להכניס משחקים כדי לעזור להפנים את החומר), אבל כן היו תקופות שזה גרם להרבה תסכול...
(וב"ה שרק בחשבון אנחנו צריכים להתמודד עם זה, ובשאר המקצועות זורם לה חלק והיא כמעט לא צריכה שום עזרה, אחרת באמת לא יודעת איך הייתי מתמודדת).
זה טוב שאת מסוגלת ללמד בעצמךיעל מהדרום
לק"י

אבל נשמע לי מוזר שמורה מצפה שהורים ילמדו.
לא כולם יודעים לעשות את זה.
מסכימה איתך מאוד...בארץ אהבתי
זה בהחלט מעצבן.
שאלתי את הבת שלי איך הן למדו בכיתה, היא אמרה שפשוט כל הבנות התקדמו בחוברת, כל אחת מאיפה שהיא היתה, ולמי שהיתה שאלה - היתה יכולה לפנות למורה. והשיעורי בית היו להתקדם עוד 3 עמ' כל פעם מאיפה שהבת הגיעה (ואם יש חומר חדש בעמודים שצריך להתקדם בהם - אז ההורים הם אלו שיצטרכו להסביר). באמת לא ממש הגיוני.
אוי לא🫤עוד תשובה
אולי כדאי לפנות לבית הספר מראש בענין?
הלוואי שיעזור
את בטוחה שלזה המורה התכוונה?יעל מהדרום
לק"י

אולי הבת שלך לא הבינה נכון?
למרות שהיא גדולה.

כי הבן שלי בכיתה א' גם אמר משהו כזה פעם, ואז הסתבר שהוא לא הבין נכון.
(למרות שבשלב מסויים נראה לי שגם הם התקדמו בקצב שלהם. אבל לא בחומר חדש אני חושבת).
יכול להיות שזה לא היה בדיוק ככהבארץ אהבתי
בכל מקרה השנה כבר הסתיימה אז זה כבר חסר טעם לחזור אליה.
בשנה הבאה אני אנסה להיות בקשר ישיר עם המורה, אם יהיה צורך...
תודה על מה שכתבתבארץ אהבתי
לא זוכרת שסיפרת לי על אתגר השוקולד והבצל, יכולה לפרט על זה?
יכול להיות שזה באמת יעזור לה לתחום זמן. לפעמים זה מה שאני עושה, אבל אז זה עוד יותר מעצבן אותי כשהיא מורחת זמן תוך כדי הלמידה על 'אין לי כוח לחשוב' לבינתיים הזמן עובר ובקושי התקדמנו...
אני ניסיתי להגדיר מראש כמה עמודים אנחנו עושות, כדי שזה יהיה תחום ולא בלי הגבלה, אבל זה לא מספיק עזר לה.

מאוד התחברתי למה שכתבת על זה שהיא בכל מקרה תצטרך ללמוד להתמודד עם המציאות הזו של תסכול כשפוגשים קושי.
יש לך עצות איך לעזור לה ללמוד את זה בלי שזה יהיה עם כל כך הרבה עצבים של שתינו? אני מרגישה שאני לא מספיק מצליחה לעזור לה ללמוד את זה בצורה נכונה. וזו באמת הזדמנות 'על אמת' ללמוד איך להתמודד, רק שאני לא יודעת איך לעזור לה בזה בצורה נכונה.

ותודה גם על ההרגעה בסיום, זה בהחלט הגיוני מה שאת אומרת... מקווה שהמורה שהיא תקבל בשנה הבאה תצליח ללמד בצורה טובה ולעזור לכל הבנות ליישר קו כמו שצריך.
אבל היא באמת לא יודעת?טארקו
אולי תציעי לה שתעשו רק הקניה להיזכר ומבדק- ואם תראי שבמבדק היא סבבה היא לא תצטרך להשלים את הנושא?
זה רעיון, תודה!בארץ אהבתי
הספר הזה די קופץ מנושא לנושא, אז זה לא ממש נושא אחד ממוקד שהיא צריכה לחזור עליו.
אבל יכול להיות שבתוך נושא שלומדים, אני יכולה לבדוק אם היא הבינה ולאפשר לה לעקוף על חלק מהתרגילים אם אני רואה שהיא קלטה את העניין. (היא גם יותר אוהבת לפתור תרגילים שאני נותנת לה, אז זה גם יכול להקל).
בול הבת שלי!!פפרינה
עולה ל ג', וגם לה אמרו לסיים את החוברת... אני אמרתי לה 3 עמודים ביום, לצערינו לא כזה עומדים בזה. גם אני מתעצבנת נורא וזה סתם יוצר חיץ ביננו.
מצאתי משחקי חשבון לגילה באחד האתרים, אז בתמורה למס עמודים שהיא עושה היא מקבלת את הטלפון שלי לשחק קצת.
לא תמיד זה עובד אבל יש פעמים שזה ממש מדרבן אותה
זה רעיון טוב, אולי ננסה גם משהו כזהבארץ אהבתי
תודה! ובהצלחה גם לך...
האם המורה אמרה שחייבים לסיים את החוברת בחופש?רינת 23
כי אם לא, נשמע שאת מכניסה את עצמך למקום שאת לא אמורה להיות בו (מורה שהיא אמא) וחבל שזה פוגע בקשר ביניכן.
המורה אמרה כמה ימים לפני סוף הלימודיםבארץ אהבתי
שצריך לסיים את החוברת.
או לפחות זה מה שהבת שלי דיווחה.
נשארו לה אז כ-40 עמודים, אז אמרתי שאנחנו לא צריכות להילחץ ולסיים אותם עד סוף השנה, אבל כן ננסה לסיים אותם במהלך החופש.

בכל מקרה, היום אחותי באה אלינו כדי לעזור לה עם זה, וזה ממש שינה את כל האווירה. היא עבדה יפה, כמעט לא היתה צריכה הסברים, והתקדמה מצוין.
והצלחנו גם קצת לדבר על למה זה חשוב להשקיע ולהתאמץ גם כשלא זורם מיד, ולמה זה יהיה לה טוב לסיים את החוברת, ט לפחות להתקדם בה כמה שיותר.
מקווה שההמשך יהיה טוב יותר, אחרי השינוי שהיה היום.
ברול ה', איזנ כיף לשמועאביול
נשמע שהיא לא צריכה עזרה חיצונית שח מורה פרטית וכדומה, כי הציונים שלה גבוהים. היא צריכה יותר חוויות הצלחה. נגיד לתת לה בהתחלה תרגילים קלים יותר , שתרגיש חווית הצלחה. לצ'פר אותה מדי פעם. אולי לתת לה לתרגל עם חברות מדי פעם...
בהצלחה
את ממש צודקתבארץ אהבתי
נראה לי שזה שאחותי באה היה הפתרון המושלם להפעם. בעיקרון חילקנו את העמודים שנשארו לימים שנותרו לנו לעבוד בבוקר (יש כמה בקרים שאני לא אהיה, אז לא ספרנו אותם).
היום יצא שאחותי עדיין היתה אצלנו (היא ישנה אצלנו בלילה, התכנון היה שתצא מוקדם בבוקר אבל בסוף היא נשארה יותר זמן בגלל שינוי בתכניות שלה), והבת שלי ניצלה את ההזדמנות והתקדמה המון עמודים, יותר ממה שהקצבנו. נשארו לה רק עוד 5.5 עמודים לסיים בשבוע הבא...🙂
איזה כיף! בהצלחה!אביול
האמתדבורית
אני לא יודעת אם זה נכון לעשות
אבל כדי להפסיק את המעגל השלילי
שבו איך שאתן מתיישבות על חשבון היא כבר נעשית עצבנית ו "אני לא יודעת, תגלי לי"
אני לפעמים פשוט מגלה להם את התשובות
או 99% מהתשובה
בהתחלה בעיקר
נותנת להם ממש התחלה קלה
חווית הצלחה כבר מההתחלה
ואז מנסה טיפה פחות
ובהדרגה מצמצמת את העזרה שלי למינמום
בעלי לא אוהב את השיטה הזאת
הוא אוהב לתסכל אותם
אני גם חושבת שחשוב לאתגר
אבל פשוט עושה את זה באופן מאוד הדרגתי לעומתו 😜

וגם בראש שלי מנסה לזכור
שמותר להם
באמת מותר להם שיהיה להם תחום שהם פחות טובים בו
ושמישהו יעשה להם חיים קלים שם...
בסוף הם ייצור שלם של מלא תכונות וכשרונות
למה חייבים להיות טובים בהכל?
תודה רבה על מה שכתבתבארץ אהבתי
איך שכתבת שאת פועלת זה ממש שינוי תפיסה מבחינתי, אבל האמת שזה נשמע לי שזה יכול באמת להיות נכון יותר בשבילה. אני חושבת שאנסה את זה...


רק לגבי הסוף אני קצת בתהיה - מצד אחד, בררו שמותר שיהיה משהו שלא טובים בו.
אבל מצד שני, זה המקום היחיד שהיא צריכה באמת להתאמץ בו (בהקשר הלימודי). וזה לא שהיא לא מסוגלת, היא פשוט צריכה להתרכז יותר, ולאמץ קצת יותר את החשיבה שלה. זה לא יזיק לה אם אני אקל עליה גם שם? זה לא שאני מנסה בכוח להקשות עליה. אבל נראה לי שלא בריא שילד לא לומד שלפעמים צריך גם להתאמץ, ושאיפה שקשה לו אז מוותרים לו יותר. לא?
אז זהו שהחיים שלנו מורכבים לא רק מלימודיםדבורית
וחוץ מהמקצועות בביהס יש עוד לא מעט תחומים נוספים...
ברור שכדאי שילד ילמד גם להתאמץ
השאלה איך להרגיל אותו
מה שתיארת פשוט הזכיר לי מין חסימה רגשית כזו
כי כמו שאת מתארת היא מסוגלת
פשוט מיד חוסמת את עצמה
ולכן דווקא פה הייתי מנסה לשבור את המעגל השלילי
ומזמנת לה חווית הצלחה בתחילת הלימוד
הגזמתי עם לתת את התשובה
אבל לפעמים אני ממש מקלה עליהם בהתחלה
כדי לגרום להם להתחיל
ואחר כך זה כבר זורם להם יותר
ברור שיש לשיטה הזו חסרונות
אבל זה יכול מאוד לעזור בהתחלה
לפרק את המשימה המורכבת הזאת
ולהפוך אותה למדורגת...
אני ממש אוהבת איך שאת כותבתבארץ אהבתי
תודה על כיוון החשיבה הזה...
❤️דבוריתאחרונה
אני לא אענה פרקטית כי כבר יש הרבה עצות טובותכתבתנו
לגבי הנק' העקרונית, העצבים, האם כן או לא מורה פרטית- אני חושבת שבמקרים מהסוג הזה מה שאני אומרת לילדים זה, יש לך כתלמיד מטלות לעמוד בהן. זה יכול לבוא בקלות וזה יכול להיות יותר קשה. ברוך ה', רוב הזמן דברים הולכים לך מאוד בקלות וזו בהחלט מתנה שה' צ'יפר אותך בה. אבל מה עושים כשקשה? אפשר לבחור לעצום עיניים, להתעלם, לא לעמוד במשימות, והמחיר של זה הוא שלא ניסית להתגבר על משהו שקשה לך, ואם היית אמור לקבל ציון על זה, לא תקבל כלום. וזו בחירה שאפשר לעשות, אבל יש לה את המחירים הנ"ל. ויש אפשרות כשמשהו קשה, לחשוב רגע לבדוק- מישהו פה רוצה לעשות לי משהו רע ולכן הטיל עלי את המשימה הזו, או שדוקא המשימה הזו אמורה לקדם אותי ולתת לי כלים טובים להמשך החיים. לצורך העניין, לדעת לעשות חשבונות קצת יותר פשוטים או אפילו יותר מורכבים יחסית בקלות. לחדד את היכולות השכליות שלי. אם יש הבנה שזה לא נגדי, אין פה מה להתעצבן. לא צריך לאהוב את זה, לא חייבים לשמוח מזה, אבל להכיר בעובדה שהמשימה דוקא מקדמת אותי. זה עוזר להבין שלא המורה ולא אמא רק מנסים לעצבן כל הזמן. ואם בחרת שכן ניגשים למטלה הזו, תדעי שאני מאוד אשמח להסביר לך איפה שאת נתקעת לבד. לפעמים למורה בכיתה עם הרבה תלמידים קשה להסביר בדרך שבה כל אחד מבין, אבל אם היא היתה יושבת בנפרד עם כל תלמיד כנראה היית מבינה הרבה יותר טוב והיה הולך לך בקלות, [זה גם קצת מוריד את האחריות מהילדה שלא הבינה אם כאילו השתמע שמשהו *אצלה* לא בסדר] אבל הנה בשביל זה אני כאן ואשמח לנסות להסביר איפה שההסבר של המורה לא היה מספיק, ותראי שכשאת תביני יש אפילו הנאה מההצלחה. שוב, את לא צריכה לאהוב, ולא צריכה להנות. אבל תדעי שלא לעצור ברגע שקשה, מאפשר לעבור את החיים בדרך שהיא יותר טובה. כי כשמתייאשים אז שום פיתרון הוא לא טוב, אבל כשמנסים שוב מגלים שדוקא יש פתרונות מוצלחים שאפשר בזכותם להיות יותר חזקים ויותר חכמים.
בהצלחה!
כתבת מעולה, תודה רבה!בארץ אהבתי
מגיבה כדי לקרא אח''כ. מזדההאורוש3
נא המלצתכן- מחפשת מטפלת תותחית שתעזור לי לרפא את המחפש.ת
מרגישה שבורה. שאין לי מקום בעולם ובמשפחה. יש לי הרבה משקעים שקשורים גם למשפחה ומשפיעים עליי הרבה בהתמודדות שלי בחיים והתגובות הלא רצוניות שלי צפות בכל פעם מחדש.
מחפשת מישהי שכל טיפול אצלה באמת שווה כל שקל שיודעת להוביל למקומות הטובים וללמוד איך להתמודד ואיך להיות אדם טוב יותר.
אם קיים דבר כזה מהמלצות אישיות בלבד- בבקשה תשלחו לי פרטים.
מישהי? ואם יש מישהי שעובדת בסבסוד עוד יותר טובמחפש.ת
יהיה לי קשה לשלם מחיר שוק מלא לטיפול
בהצלחה רבה, יקרהעוד תשובה
לא מכירה שמות, אבל לגבי סבסוד- יש את עמותת "חיים של טובה" שעובדת עם מטפלים טובים במחיר מסובסד, ע"מ לאפשר טיפולים לאנשים שצריכים ולא יכולים לשלם. ממליצה לך לפנות אליהם.

בהצלחה רבה
וואי, נשמע קשה ❤חדקרן
רוצה לכתוב אזור בארץ?
מכירה NLP? אם לא תחפשי על השיטה ותראי אם מדבר אלייך...
בהצלחה, שה' יוביל אותך למישהי נכונה עבורך!
אזור נתניה והסביבה.מחפש.ת
בגלל העלות הגבוהה לכל טיפול שלצערי אין באפשרותי לשלם, אשמח לשמוע המלצות על מישהי שעובדת עם הקופה.. לא התנסיתי בשום טיפול בעברי
עשיתי כמה מספר שיחות טלפוניות עם מאמנת אישית לפני כשנתיים
אבדוק nlp אשמח להמלצות
יש לי מישהי טובה מאוד מהסביבה אבל מחיר פרטידבורית
אם עוזר אפשר בפרטי
אשמח לשמוע.. אולי היא עובדת עם קופ"ח..מחפש.ת
קשה לי להאמיןדבורית
אבל תשלחי לי בפרטי
שלחתימחפש.ת
מסרמחפש.תאחרונה
חיבוק ובהצלחהתהילה 3>
מאחלת לך שתמצאי את השליחה הטובה ביותר עבורך❤️
ומחזקת אותך לא לוותר על חיים טובים ובריאים
תודה לכולן!מחפש.ת
איפה אתן קונות ציוד לביהס לילדים?מתחדשת11
מעדיפה ברשת
הכל לגןמשמעת עצמית
עושים גם משלוחים
איך המחירים?מתחדשת11
יש שם ציוד לביהס?מתחדשת11
לדעתי סביר ממשמשמעת עצמית
ויש הנחה אם את מורה או גננת
תנסי את עזרה ואחווה או עיר גניםמתואמת
אנחנו כנראה נקנה את הרוב ליד הבית (אושר עד/מקס סטוק/זול סטוק) אבל גם בהם יש דברים שיכולים להיות טובים ונראה לי יחסית זולים.
כן בדקתי באושר עד..מתחדשת11
אבל יש הרבה חוסרים
אין ברירה אלא לקבץ מפה ומשם... (אנחנו כבר התחלנו)מתואמת
אוי זה מתסכל.. ממש אין לי כח לקבץ.. 😑מתחדשת11
מבינה אותך מאוד...מתואמת
אבל לפעמים יש דרישות מיוחדות לחלק מבתי הספר, ואין ברירה אלא לכתת רגליים או אצבעות כדי להשיג הכול...
עשיתי עם הבן 12 והבת 9 רשימה מדויקתאור123456
ושלחתי אותם לסטוק...חזרו עם מלא שטויות...בלי תיקים עלה להם מעל 400 שקל
אוייימתחדשת11
את האמת שאני נותנת להם מטלה בכל חופש לכתוב מה יש להם במגירה וכמה
הם נהנים לחטט ולמצוא דברים חדשים ולכתוב הכל על דף
ככה אני ממש מדייקת את הקניה וקונה מה שצריך ולא רק לפי הרשימה
לא מניסיוןYNZS
אבל ראיתי פרסום על ברלה ואנשים מסביבי ממליצים.

ברלה צעצועים. חזרה לבית ספר
מקס סטוקאביול
תודה, יש שם הרבה חוסרים..מתחדשת11
שנה שעברהoo
קניתי באתר של קרביץ.
השנה כנראה גם שם או באתר של חנן.
המחירים נראים לי סבירים ויש מבחר לילד לבחור, וזה חוסך לצאת להסתובב ולקנות.
תודה, בדיוק חשבתי בכיוןמתחדשת11
מעדיפה ללכת למקום "ייעודי" מאשר להסתובב מלא
יש אתר בשם שארפןפייגא
שווה לבדוק גם שם מחירים. מול חנן או קרביץ
אבדוק תודה!מתחדשת11
תודה, הזמנתי שםבת 30אחרונה

רק מה, מחברות רגילות לא היו שם...באסה..

אתר של החנות"בית וגן"לפניו ברננה!
אתר מעולה
חבל שבדיוק נגמרה ההגרלה שלהם 🙂 היה מישהו שזכה ההחזר על הקנייה של המכשירי כתיבה..

כשהיינו קטנים - גדולים, בסוף יסודי ומעלה, היינו הולכים עם אח גדול לקנות מכשירי כתיבה וזה היה ממש חינוך לקנייה חכמה
היינו עוברים ב3 חנויות רלוונטיות ומשווים מחירים, ואז רק נכנסים לכל חנות וקונים את מה שצריך..
סקר , מה אתן חושבות?פליונקה
עד איזה גיל ילד חייב תמיכת הורים?
אפשרויות
1. גיל 18
2. גיל 21
3. סיום שירות צבאי/לאומי
4.סיום לימודי מקצוע
5. מציאת עבודה
6. חתונה
7. גיל 25
8. כל עוד גר עם הורים
9. לתמיד
10. אפשרות אחרת
תמיכה מאיזו בחינה?בוקר אור
כל עוד מתאפשר להורים אני בתור הורה מרגישה חייבתאור123456
למרות שבת ה19 שלי שעושה מה שבא לה כבר די מתנהלת כלכלית לבד..היא גרה בבית אז הוצאות המחיה עלינו
וכשהיא תלמד שנה הבאה בע"ה אנחנו נממן
וכשתתחתן נתן הרבה בע"ה
לגמרי תלוי באפשרויות ההורים.שחר עולה


הורים שיכולים - ממשיכים לתמוך בהוצאות של ילדיהם הנשואים. זה לא נגמר בחתונת הבן או הבת.
זאת כאשר הזוג הצעיר עדיין לא עומד, כלכלית, לגמרי בכוחות עצמו. (בפרט כשאחד מבני הזוג עדיין לומד לתואר ואין פרנסה מספקת / מסודרת לזוג, ו/או במקרים שיש לזוג הצעיר בנוסף לכך תינוק עם הוצאות מחיה גדולות).

הורים שלא יכולים - גם לפני גיל 18 כבר לא מממנים את כל מה שהילד צריך, למשל שיעורי נהיגה.

גם הורים שלא יכולים, מלחץ כלכלי, לממן מעון לתינוק שלהם, כדי שהאמא תוכל לצאת לעבוד, להתפתח, להתקדם - גם זה תחת הכותרת של ״תמיכת הורים״ לדעתי.
אני חושבתoo
שהתמיכה צריכה לרדת בהתאם להכנסה של הילד.

יש לי ילד בן 12 שמרוויח באופן קבוע סכומים קטנים והוא מממן לעצמו דברים שלילד אחר אנחנו שלמנו.

כמובן שמצופה מילד שמשלב מסוים ירוויח מספיק כדי לממן את עצמו ללא תמיכת ההורים.
אם יש אפשרות להורים אז בטח יתמכו כל הזמן אבל...רויטל.

אם להורים אין אפשרות אז כנראה עד שהילדים יהיו ברשות עצמם הם יפסיקו,

ואם שוב ההורים יהיה להם אז בטח שימשיכו לתמוך,כמובן רק אם הילדים זקוקים.

חייב? עד הגיל שבו הוא מסוגל לפרנס את עצמומיקי מאוס
עקרונית גיל 18 כשהוא מסיים ללמוד ויכול לעבוד.

אישית לא קיבלתי תמיכה כספית מההורים מאז שהתחלתי שירות לאומי מלבד הכסף לחתונה (שיכלנו תכלס להסתדר גם בלעדיו אם לא היו מחליטים לתת)
אבל כן קיבלתי מהם אוכל וכמובן דיור בין השירות למעונות , ואולי הלוואות כל פעם שנתקעתי (החזרתי ברגע שיכלתי, ולא כי הם ציפו לזה... )
ומימנתי לעצמי את רשיון הנהיגה ואת הלימודים

זה השדר והחינוך שקיבלנו- לעמוד לבד על הרגליים

אבל בסוף זה מאוד תלוי בילד
גם אצלנו במשפחה יש כאלה שקיבלו הרבה יותר תמיכה כי הם לא הצליחו לבד
ומי שחשוב לו לחנך את הילדים לישיבה גבוהה למשל ולחתונה מוקדמת אז זה צריך לבוא עם החלטה לתמוך בו כי זה דרך חיים שמצריכה יותר תמיכה
לתמידאוהבת את השבת
תמיכה מבחינה נפשית,מנטלית אבל תכלס גם כלכלית או פיזית בקטנה פה ושם כשמתאפשר..
כל הזמן...אביול

אבל התמיכה בכל שלב בחיים לובשת צורה אחרת
תמידתהילה 3>
הורים הם הורים לכל החיים.

סוג התמיכה משתנה. כשתינוק נולד הוא צריך הכל פיזית רגשית, שילבישו, יאכילו, יחממו, יקררו, יחזיקו לו את הראש.. ככל שעובר הזמן זה פחות ופחות פיזי מבחינת העזרה הגופנית בדרך כלל, ויותר מנטלי ורגשי.

כשבדרך כלל ילד ישמח תמיד לעזרה שמתבטאת גם במעשים, בין אם זה להכין לו אוכל שהוא אוהב/לעזור בשמירה על הנכדים, סכום כסף שיעזור לו לסגור את החודש

כל אלו מלבד העזרה בפועל מביעים את האהבה והדאגה והנתינה ההורית
תגדירי 'תמיכה'..פלספנית


מעלה את השרשור מהאוב כי נזכרתי שלא הגבתי..לפניו ברננה!
אני חושבת שבתור אמא תמיד ארצה שיהיה לילדים שלי טוב ואתמוך במידת האפשר
בגילאים הבוגרים, וכשיהיו בעלי משפחות יותר התמיכה תתמקד יותר בתמיכה נפשית ורגשית,עידוד והדרכה. כמובן אם יהיו זקוקים גם לתמיכה כלכלית ויהיה לי לתת להם כמובן שאעשה את זה מרצון שיהיה להם טוב. אבל התמיכה תהיה תמיכה ולא החזקה, כי הילדים יהיו צריכים להיות עצמאים ולעמוד בזכות עצמם, וזה חלק מהרצון שלי שיהיה להם טוב. בעל משפחה שעוד תלוי בהוריו זה בעייתי מאוד בעיני.
מבחינה רגשית - ילד תמיד צריך את הוריו. תמיד תמיד תמיד. ראיתי את אבא שלי בהלוויה של אמא שלו מפורק. והמצב בשנים האחרונות היה שהוא זה שתמך בה מבחינה פיזית. היא נפטרה בשיבה טובה, ועדיין הוא התייתם.

מצד הילד - לגבי כל דבר הוא צריך להיות בהכרת הטוב ובתחושה שכולם לא מגיע לו, כלום לא חייבים לו והכל בחסד. גם עזרה גשמית וגם תמיכה נפשית-רוחנית
תודה לכולםפליונקה
ברור לי שכל עוד יש אפשרות לתמוך במישהו זה טוב ומבורך.
מעניין אותי רמה של חייב.
אפילו ברמה נפשית , לא פשוט להיות אוזן קשבת של עשרה אנשים , בגיל בוגר אני חושבת שאני ארצה הדדיות .
בפועל הרבה הורים לא באמת יכולים לתמוך נפשית אפילו אם רוצים.
גם בפן כלכלי. אם מישהו כבר בן יותר מעשרים ולא רוצה להזיז אצבע בבית כמו בסדרה ישנה על זגורי אימפריה לדעתי צריך להראות לו את הדלת .
בן דוד שלי חזר להורים אחרי גירושין ומצפה להתייחסות כאל ילד . לא משלם כלום, לא עושה כלום.
ולהבדיל ילד ירצה להגשים אידאל כזה או אחר , זה לא יכול להיות בציפיה שהורים יהיו שם מאחוריו כל הזמן.
היתי מורידה את המילה - חייבאורי8
אולי היתי שואלת , עד מתי כדאי לתמוך בילד.
כי חייב, זה עד גיל 18.
אבל, זה תלוי בהרבה דברים, לא רק גיל.
כלכלית- אם ילד מתחתן צעיר, וההורים יכולים, יש לפי דעתי מקום לתמך עד שיסיים ללמוד מקצוע ויוכל להתפרנס( אם הוא רווק וגר בבית קל לו יותר לפרנס את עצמו תוך כדי לימודים, וגם אז אם הוא בתואר קשה ואין לו זמן לעבד היתי עוזרת), זה לא חייב, זה רצוי, כי אם אין להורים, אז או שהזוג יקרע את עצמו, או שאחד מבני הזוג מוותר על תואר או דוחה אותן, אם ההורים עוזרים , זה מקל. והייתי רוצה להקל על ילדי.
נפשית- כשיש רצון וצורך מהילד, לא משנה גיל, בגיל הבוגר בדרך כלל פחות יצטרכו את ההורים לענין הזה, חוץ ממצבי קצה( לידה , קשיים מסוימים). היתי רוצה להיות שם אם צריכים אותי, אבל לא לדחוף את עצמי.
לא היתי מצפה להדדיות בשום גיל, הורה נשאר הורה, בכל גיל, אולי יכולה להיות מעט הדדיות, אבל ממש לא היתי מצפה לתמיכה נפשית מהבת שלי, אני חושבת שאני בת די מסורה להורי, וכשאמא שלי היתה משתפת אותי בקשיים שלה , כשזה היה מעט, זה היה בסדר, כשהיה משהו קשה יותר, היה לי קשה עם זה נפשית, הקשבתי והשתדלתי להיות בת טובה, ולתמוך, אבל העיק עלי, ואני במקצוע טיפולי ורגילה לשמע צרות וקשיים, אבל כשזה בא מאמא , זה קשה, בנפש,שלנו יש תמיד רצון שההורים יהיו הורים שלהו, כשזה מתחיל להתהפך זה לא פשוט לעיכול.
לכן כל עוד אני יכולה, רוצה להיות אמא , ולהיות הנותנת והתומכת, ולא הפוך.
מסכימה מאוד עם כל מילההמקורית
נכון כל כךתהילה 3>אחרונה
בדיוק כתבתי על הנושא הזה.
כמה זה מתקן את היחסים להיות במקום הנכון לנו.
גם בזוגיות, גם עם ההורים וגם עם הילדים.
רעיונות ליום הולדת לילדה במחנה?רינת 23
השנה יום ההולדת של הבת שלי יוצא בזמן שהיא במחנה של תנועת נוער. חשבתי לשלוח עם המדריכה הפתעה קטנה לתת לה.
יש לכן רעיונות?
כרבוליתמאוהבת בילדי

חטיפים

כרבולית בהנחה שהיא במקום קריר🤭יעל מהדרום
לק"י

אני מזיעה מהמחשבה על זה
כרבוליתמאוהבת בילדי

חטיפים

אולי משהו שמזכיר את הבית..באר מרים
מאכל אהוב אם לא מתקלקל...
כמובן מכתב..

שקית חטיפים..
בקבוק מיץ או שתיה שווה..
איזה יום של המחנה היומולדת?מנגואית
אם חוגגים בערב הראשון את יכולה לשלוח עוגה עם נרות, אפשר בלונים רגילים והם ינפחו שם, חטיפים, מיץ שאת מקפיאה כמה ימים מראש ישאר להם קר וטעים (בהנחה שזה לא יתפוצץ במקפיא... אין לי נסיון עם הקפאה של בקבוק סגור)
וכמובן לחגוג אח''כ בבית איתכם
מזל טוב!
אפשר להקפיא, אם הבקבוק לא מלא עד הסוףאמא יקרה לי*


אוכל שווה מהביתאביול
בלונים, שתיה קרה...
ועוגה אם אפשר כמובן
אולי אבטיחתהילה 3>אחרונה
והמדריכה תשים במקרר? למרות שלפחות פעם היה אסור אבטיח במחנה...
אם יש אפשרות למקרר לצוות אז כן הייתי חושבת על פירות קיץ קרים ועוד כמה חטיפים/עוגה אפילו קנויה שתגיע ארוזה ותשמר
"יום בית מלון" בביתנו! משתפת בחוויות מתואמת
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך י"ז באב תשפ"ב 22:53
אז אחרי שהסברנו לילדים שלנו שגם השנה לא ניסע לצימר כמו שהם חולמים (הפעם האחרונה הייתה לפני כשש או שבע שנים), מכל מיני סיבות, הם הציעו שבמקום זאת נהפוך את הבית שלנו לבית מלון.
שמחנו על הרעיון, כי אנחנו כבר תקופה חולמים על בית מסודר ויפה...
וכך יצאנו לדרך.
קנינו כל מיני אביזרים שיכולים לשדרג את הבית (אולי קצת הגזמנו בכמות...) - טפטים של לבנים/בריקים, נטלה יפה, פרחים מלאכותיים, מגבות חדשות, בקבוקונים ריקים שבהם מילאנו סבון, מצעים חדשים... (במצעים קצת הסתבכנו - לא רציתי לקנות מצעים יקרים מדי, ובמחיר זול מצאתי רק סט בלי ציפה לשמיכה ולא יפה במיוחד... אז שמיכות אלתרנו מהבית וחלק קנינו, וכדי לקשט את המצעים תפרנו סרטי קישוט לציפיות... בסופו של דבר יצא נחמד)
ביום שישי עבדנו קשה כדי לנקות את הבית, להכינו כבית מלון, וגם בהכנת האוכל המושקע והמגוון (את זה בעיקר הילדים עשו, למזלי).
ואז בשבת וביום ראשון חגגנו בבית המלון (כשמדי פעם חלק מבני המשפחה הופכים מאורחים לעובדי בית המלון...)
הילדים (שמעולם לא היו בבית מלון) קצת בלבלו בין בית מלון לבין ארמון... התלבשו בבגדים יפים ומכובדים, השתדלו להתנהג כאדונים וכגברות ולדבר ולאכול בנימוס... (לא רע, דווקא, אבל זה הגיע קצת לפיצוצים ביניהם - כשחלק לא אכלו בנימוס לדעת חלק אחר מהילדים, או כשהקטנים רצו לשחק במשחקי ההרכבה והפליימוביל הרגילים במקום במשחקי הקופסה המכובדים... אבל עברנו את זה )
בשבת אחר הצהריים יצאנו לטייל בשכונה שבה בית המלון - היה באמת נחמד להסתכל עליה בעיניים חדשות!
וביום ראשון (היום) נסענו לכותל - כי אם כבר אנחנו מתארחים בירושלים, אז לא מוותרים על ההזדמנות הזו!
עד כאן.
מקווה שלפחות חלק מהקישוטים ומההרגלים הטובים יחזיקו מעמד לעוד זמן...

משתפת בקצת תמונות: (אולי קצת אאוטינג, אבל לא נורא)





הכניסה לבית המלון.



הלובי של בית המלון.



חדר האוכל עם ארוחת בוקר.



מיטה לדוגמה מחדרי האירוח.



פינת נטילת הידיים.



ואפילו בריכה יש בבית המלון!
לגמרי. הפסקתי לקנות אותו מאז שהם התפזרוהמקורית
מהמרפסת לחדר
פריקת תסכולאנוונימית1
לפני הכל.
ב"ה שאני נשואה! ב"ה שיש לי ילדים! שהם בריאים! הפריקה שלי נובעת מקושי וח"ו לא מחוסר הכרת הטוב.

הבת שלי בת 8 חודשים וכבר כמה שבועות נרדמת רק אחרי צרחות אימים של שעה!
אני מרגישה שאני מאבדת את שפיותי. גם אחרי שהיא נרדמת היא יכולה לקום אחרי שעתיים. ואם לא אז בכל מקרה קמה באמצע הלילה. אני מכניסה מוצץ, מלטפת לה את הגב ועושה שששש...ששש... עד שהיא נרדמת. אין עניין שבעלי יקום גם כי הוא עובד ואני לא, וגם כי אני קמה מהציוצים שלה בשניה והוא- טרקטור לא יעיר אותו, אז בכל מקרה אצטרך להעיר אותו וזה מאבד את הפואנטה כי אני כבר ערנית.

כשאני מנסה להרדים אותה בערב אני עושה טקס שינה של הנקה, המלאך הגואל+ ק"ש, מנשקת אומרת לילה טוב ואז הסאגה מתחילה. צורחת נרגעת צורחת נרגעת תוך כדי שאני מלטפת. ואם חשבתי לתומי אחרי חצי שעה של ליטופים שהיא אולי באמת נרדמה כי היא הפסיקה לצרוח כמה דקות, אז אני יוצאת תוך כדי "ששש...ששש.." מהחדר ואחרי 3 דקות שוב צרחות.
ככה. כל. לילה.

אין זמן לזוגיות, וגם כשיש אני מרגישה מפורקת ואין לי חשק לכלום חוץ מלהיזרק על הספה. שלא נדבר על לכבס לנקות ולסדר.
בחיי שהייתי משלמת והרבה כדי לישון 8 שעות ברצףףףף! מציאות רחוקה שהייתה עד הטרימסטר השלישי...
הזמן הכי ארוך שהיא ישנה זה היה איזה פעם אחת לפני כמה חודשים שישנה 6-7 שעות וזה היה מדהים אבל חד פעמי כאמור..

אני לא בטוחה אם זה הגיוני שרגרסיה תיראה ככה.
אולי היא רעבה? התזונה שלה מתבססת בעיקר על פירות וירקות מאודים והנקה. אולי צריך להכניס קמחים יותר?
עכשיו ממש אני מניקה אותה אחרי מעל שעה של צרחות וניסיונות של בעלי להרדים אותה גם. נכנעתי. פשוט לא מסוגלת יותר ואני מרגישה שאני צעד לפני כדורים פסיכיאטריים. לקחנו יועצת שינה אחרי הלידה הקודמת וזה היה על הפנים. ייעוץ שהיה חרטוט אחד גדול אז אני ממש לא אשרוף כסף ותקוות שווא על זה שוב...

אגב, אם מישהי תשאל איפה היא ישנה... רציתי המון זמן להוציא אותה מהחדר שלנו כדי להחזיר לי את הספייס אבל בגלל שהיא כל הזמן קמה בלילה לא רציתי שתהיה רחוקה מדי. אז בגיל חצי שנה העברנו אותה לחדר ארונות שלנו שהוא די גדול.

בעלי הציע כמה פעמים להרדים אותה במנשא כי שם היא נרדמת תוך כמה דקות מאז ומעולם. אבל אני תוהה מה היעילות, שהיא תהיה תלויה במנשא הזה גם בגיל שנתיים?! נשמע לי הזוי ודי מרחיק את הסיכוי שהיא תירדם עצמאית באיזשהו שלב..

שמישהי תעזור לייייייייי
בתור עזרה ראשונהסליל
באמת ממליצה להרדים אותה היום במנשא.
ניסיתם את הדרך של ליטוף במיטה, זה לא עובד.
אז כנראה זה לא יעבוד גם היום וחבל על המאמץ והתסכול.
קודם כל את צריכה לישון, אז עכשיי תעשי מה שאת יכולה כדי לישון. גם אם זה אומר להרדים אותה במנשא.

דבר שני, האם הייתם אצל הרופא?
בדקתם אוזניים?
האם היא מצוננת? משתעלת? מריירת הרבה?
קודם כל צריך לבדוק שאין שום דבר פיזי שמפריע לה.

האם יש שינוי כלשהו בבית בתקופה האחרונה?
ריבים? שינוי מהותי במסגרת שבה היא נמצאת?
ערב טוב, הפורום הזה מיועד לשאלות על ילדים גדוליםיעל מהדרום
לק"י

גילאי יסודי בערך.
פורום הריון ולידה מיועד לגיל הצעיר יותר. מציעה שתעתיקי לשם את ההודעה.

בהצלחה!
צודקת, סליחה!אנוונימית1
קשה אבל מבחינת השינה בהנקות אצלי קמו כל שעתייםאור123456אחרונה
בערך זה גיל שקמו אצלי ממש המון בלילה
בקשר לצרחות הייתי מנסה להוסיף בארוחה של הירקות בערב אולי קוסקוס/אורז/פתיתים כדי שישביע אותה יותר
רק כדי לשלול רעב
קריאת ספרים מוגזמת - יש דבר כזה?תותית ואגסית
הבת שלי בת 12.5 תולעת ספרים ברמה הזויה.
היום לבד סיימה שלושה ספרים.
אציין שבשגרה היא תלמידה מצוינת, יש לה קשרים בריאים עם חברות.
כעת בקיץ, היא פשוט כ ל ה י ו ם קוראת!
עכשיו נכנסתי לחדרה, אני רואה אותה קוראת מתחת לשמיכה עם האור של הפלאפון.
אני מרגישה שזה קצת מוגזם.
נקודה נוספת - היא מתבגרת נורא מהר. בהתנגדות מאד גדולה אליי. לצערי הרבה חוצפות.
מצד שני, כשהיא "לא בקריזה", היא ילדת קסם. נפלאה ועוזרת בבית.
אשמח למחשבותיכן, וגם אולי לטיפים, מה כדאי לעשות.
תודה מראש למגיבות ❤️
רק 3 ביום?!אם מאושרת
נראה לי שאני בגילה עקפתי אותה
זה ממש נתן לי הרגשת חופש,לכן אם את אומרת שאין לה בעיות חברתיות,אני לא רואה בזה בעיה.
גרמת לי עכשיו להתגעגע לזמנים האלו...
זה פשוט תחושה כייפית לצלול לתוך עולמות אחרים בספרים.
שלי בת 8 וככה..5 ספרים ביוםאמא ל6.
גם אני הייתי ככה
וגם בעלי

היא חברותית ויש לה חברות
והיא בכורה אז טבעי לי שיש זמנים שיותר משעמם לה לשחק עם האחים הקטנים
והיא בוגרת ומקסימה בכללי
בעיני זה מבורך כל עוד זה לא פוגע במשהו מהותי אחר

ומתי זה מעצבן? כשקוראים לה לאכול,להתארגן,להתקלח
והיא לא שומעתתת
בגיל הזה זה מצוי שקוראים הרבה רק בקשר ל..רויטל.

קריאה עם אור הפלאפון ממש לא מומלץ,

אולי שתהיה לידה מנורת לילה וככה יהיה לה יותר קל,

בקשר לחוצפה תנסי לתת לה יותר אהבה ובטחון,

וככה לאט לאט החוצפה תרד לה בעזרת השם.

אני חושבתoo
שזו תעסוקה נהדרת לקרוא הרבה.

הייתי שמחה אם הבן שלי בן ה12 היה קורא ככה.
לדעתיתהילה 3>
א. אני גם אוהבת ואהבתי מאד לקרוא כילדה
ב. קריאת ספרים מוגזמת- יש מבחינת השעה והעיתוי, כזה בא על חשבון שינה/ארוחת ערב/התארגנות- זה לא הזמן ובעיני כן צריך לשים לב שזה לא על חשבון הבריאות או דברים חשובים אחרים.
ויש מבחינה מהותית- שזה מהווה איזשהי בריחה. בדרך כלל זה בסדר גמור, אבל לפעמים כמו שיש אנשים שבורחים או מתמכרים לסרטים או כל דבר אחר, יש כאלה שבורחים ומתמכרים לקריאה
הם כבר קוראים דברים שלא מעניינים אותם בכלל רק בשביל לא להיות בהוויה. וזה כן דבר לשים לב אליו.


מעבר לזה- מה הלב שלך כאמא אומר לך? את חושבת שזה יותר מדי? מאוחר מדי? תני לו מקום כי את האמא הכי טובה לבתך❤
יש לה תעסוקה ממשית בחופש?מתואמת
גם הבת שלי ככה - כשאין לה תעסוקה. וגם אני הייתי ככה. (זוכרת חופש אחד, בגיל 12 או 13 בערך, שהייתי כמה ימים אצל סבא וסבתא שלי. וכיוון שלא הייתה לי תעסוקה אצלם - כל היום קראתי וגם צפיתי בסרטים אצלם - לנו בבית לא הייתה טלוויזיה ומכשיר וידאו - ואחרי כמה ימים פשוט הרגשתי חולה נפשית מזה... נמאס לי מהקריאה ומהצפייה הבלתי פוסקות, אבל פשוט לא ידעתי מה לעשות במקום...)
אז יכול להיות שגם לבת שלך זה לא עושה טוב... ואז אולי כדאי להציע לה תעסוקות אחרות... (ואולי זה באמת כיף לה, וזה החופש האולטימטיבי מבחינתה...)

בכל אופן - גם לקריאה (שהיא לכאורה חיובית) אפשר להציב גבולות: לא קוראים לפני תפילה, לא קוראים במקום לבצע מטלות בבית, לא קוראים מעבר לשעה מסוימת...

ומציעה עוד אפשרות: יכול להיות שבקריאת הספרים היא בעצם בורחת מהקושי שבקשר איתך? בורחת מהקושי שלה עם עצמה ועם התבגרותה?
כי אם זה כך - זה טוב, מצד אחד (ואולי כדאי לכוון אותה לספרים שעוסקים בנושא), אבל מצד שני - כדאי לעבוד על שיח פתוח ועל פתירת הקשיים...
אני הייתי כזאתממשיכה לחלום
עד היום אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא
אני אמוד מסכימה עם מה שכתבה @תהילה 3>
שאם זה בא על חשבון התפקוד זה לא חיובי
צריך ללמד אותה לקבוע גבולות לעצמה, זה דבר נהדר במיוחד בגיל שלה.
לדעתי כדאי לשוחח איתה שיחה בוגרת בגובה העיניים, ולדבר איתה על כך שזה תחביב נהדר, היא לומדת ממנו המון והוא מעשיר את העולם הפנימי שלה אבל אם זה מפריע לתפקוד- מטלות/עזרה בבית/אוכל ושינה זה לא חיובי והיא צריכה להגביל את עצמה.
לשמוע ממנה איך היא חושבת לנהל את הזמן שלה, לעזור לה ברעיונות ולסכם איך זה יתנהל ומה מידת המעורבות שלך בתהליך. אתן יכולות לסכם שהיא צריכה לדווח לך ואת יכולה להזכיר לה או שהכל בידיים שלה
איך שנכון לכם כמשפחה


אני חושבת שזו ממש הזדמנות בשבילה ובשבילכם לאפשר לה להתנסות בניהול עצמי. זו מיומנות מאוד מאוד חשובה לקראת המעבר לבגרות
זה תחביב לא מסוכן אז גם אם היא נסחפת אין פה נזק.
לא להתרגש מכשלונות והיסחפות כי זה אופייני לגיל, יש קושי בדחיית סיפוקים. נראה לי שכדאי להתייחס לזה כאל הזדמנות ללמידה
בנוסף אני חושבת שזה מאוד יקל עליך אם לא תצטרכי להיות השוטר שלה בעניין.


ממממפלספנית

כשהייתי בגילה היה לי נוהל יום קבוע:

ב10 ספריית בית הספר הייתה נפתחת, הייתי לוקחת שלושה ספרים

מחזירה אותם בהפסקת 1, לוקחת שני ספרים נוספים
מחזירה אותם ב3 ולוקחת חמישה ספרים נוספים, שיהיה לי מה לעשות אחהצ.. 

 

 

איזה כיף שהיא מוצאת עניין בקריאה!!אביול
3 ספרים ביום זה לא מוגזם. זה מבורך וחשוב במיוחד בדור של מסכים. לא הייתי מגבילה אותה, אלא להפך
גם אני הייתי ככהפה לקצת
עד שהגיע שלב שכבר לא היה לי מה לקרוא ספריה כי קראתי הכל והייתי לוקחת ספרים שכבר קראתי עוד פעם.

ובלילות שבת שהאור נכבה מהמשעון שבת אז היו מוצאים אותי קבוע על הרצפה מתחת למנורת לילה שדלוקה מחוץ לחדרים עם ספר.
עשית לי געגוע לימים האלה.
היום אני רק מפנטזת על קריאת ספרים אבל אין לי באמת פנאי לזה לצערי.

ואני לא רואה קשר בין שתי הנקודות שציינת, מעניין אם סתם ציינת את זה ביחד או שאת רואה קשר.
ממליצה לקרוא יחד איתהתיתי2
ספר אחד שהיא תמליץ עליו, ולדבר עליו ביחד, להנות ממנו ביחד.
ליצור איתה קשר דרך הספרים.
רק שלא תהרוס את העינייםלהשתמח
חוץ מזה לא הייתי דואגת
תודה לכולכן על התגובות העשירותתותית ואגסיתאחרונה
ממש החכמתי.
מאחר ואני קוראת הרבה, אבל מחקר,
לא מצליחה ככ להבין את הלהיטות בקיראת *סיפורים* (ניסיתי. מבטיחה. לא הלך לי...)
בכל מקרה, הרגעתן. תודה רבה.
שיתוף ילדים במטלות בית- טיפ למעונינותרק טוב!
יום שישי תמיד יש מלא מה לעשות. ולא תמיד יש לילדים כ"כ כוח לעזור... ואנחנו בגישה שהילדים שותפים פעילים במטלות הבית.
הם תמיד עוזרים, במיוחד בשישי אבל לפעמים זה אחרי בקשות חוזרות מצידנו.

הפעם הבית היה במצב קשה יחסית מבחינת הבלאגן וגם הכביסות (אחרי תשעת הימים).
הודעתי להם שאני עושה רשימה ושכל אחד יבחר מה הוא רוצה לעשות. (גילאי כמעט 8, 9.5, 10.5)
כתבתי רשימה ראשונית סתם על דף, הודעתי שהרשיצה תגדל בהמשך. ובקצה הדף כתבתי את שמות הילדים וסימנתי כל שם במרקר בצבע אחר. אמרתי שכל אחד שעושה משהו, יסמן שבוצע עם המרקר בצבע שלו.
זה פשוט מדהים איך זה עבד. הם הזדרזו לעשות ולסמן. ביקשו שאוסיף עוד דברים. הציעו עוד רעיונות מה לכתוב. ספרו כמה משימות עשו. וכל זה בלי שום הבטחה מצידי לפרס או תחרות למי שעושה הרבה או עושה בכלל.
הבית היה מסודר הרבה יותר מהר ממה שחשבתי שיקרה.
בסוף גם פרגתי להם עם גלידה (מהפריזר. לא ללכת לקנות). אבל מראש לא תוכנן.

הכיף מצידם גם היה לבחור את המשימות האהובות או הנוחות להם מתוך הרשימה. הבן למשל העדיף את המשימות הקצרות, ועשה הרבה. הבת לעומתו עשתה קצת משימות, אבל אחת מהן היתה לקפל כביסה של שבועיים שלה ושל אחותה (היא ממש אוהבת לקפל).


בימי שישי אחרים הייתי מחלקת את הבית לחדרים ואומרת שכל אחד יבחר חדר. והם יודעים שכל הקודם זוכה. מי שבוחר ראשון, בוחר את מה שהוא אוהב. (חדרים זה גם כניסה לבית, שרותים, חדר משחקים, סלון. חדרים קטנים מצרפים כמטלה אחת. גדולים כמו סלון/משחקים זה 2 ילדים ביחד)
מדהיםתפצי
איזה יופיתהילה 3>
כשהעשיה בבית נותנת לילדים תחושה של שותפות משמעות ועשיה זה נותן להם הרבה כח ומוטיבציה
איזה מדהים! אנסה לאמץ!מתואמת
איזה יופי! כל הכבוד!אביול
אכפת לך לתת דוגמאות למטלות?צהוב

נראה לי שרוב המטלות שאני אתן לא תהיינה מטלות שיבחרו בהן מעצמם.

בשמחהרק טוב!
בדיוק אתמול זרקתי את הרשימה אז אנסה להזכר.

להוריד מצעים לכביסה
לסדר בלאגן על הספות
לזרוק את הפח
לנקות כלי כסף
לפנות ייבוש סכום למגירה
לפנות ייבוש כלים לארון
למיין תחתונים נקיים מהכביסה- בין בני הבית
לסדר שולחן בסלון
להזיז ספות ולסדר את הבלאגן מתחתן
לרוקן תיקים מהטיולים
למלא קרח בפריזר לשבת
לקפל כביסה (של ילדים)
לסדר חדר ילדים
לטאטא סלון
לסדר סלון
להכין עוגה
להכין סופלה
לסדר חדר אמבטיה
לקלף תפו"א
לנקות כסאות של הפינת אוכל עם מגבונים
לשאוב את הספות עם שואב אבק
להכין בצק לחלות (באופה לחם)
לקלוע חלות ולחמניות

ועוד מטלות שלא היו הפעם אבל יכולות להיות:
-לסדר נעלים (יש לנו מדפי נעלים בכניסה לבית. כל השבוע זה די בלאגן אבל משתדלים לפחות לפני שבת לסדר)
-קניות קטנות מהמכולת אם שכחנו לקנות משהו או חסר פתאום.
-לקפל מגבות/סמרטוטים נקיים (מתאים גם לילדים שפחות טובים בקיפול בגדים)
-למיין בין תחתוני בנים לבנות (נותנת לילד קטן בגיל גן שעוד לא יודע לקפל אבל המיון הזה עוזר אחרי זה להפריד יותר בקלות בין הילדים)
- למיין כביסה נקיה לפי ילדים/חדרים
-להוריד כביסה
- לתלות כביסה- אצלנו זה עוד לא קורה. מקסימום תולים איתי אבל גם זה בקושי.
- לשטוף כלים/סכו"ם. גם זה עוד לא ממש עושים אצלנו. ובזה יותר קשה לי לשחרר ולחכות שיעשו טוב כי כלים לא נקיים טוב זה לא כמו כביסה שמקופלת עקום. והמטבח םצפון אז אין לי כוח לבזבז זמן ואנרגיות על שטיפה כפולה אחריהם.
- עוגות רק לאחרונה בת ה9 וחצי התחילה להכין בעצמה ובעקבותיה גם אחותה בת ה8 מבקשת. היא (הגדולה) לא יודעת שברים, אז לימדתי אותה לעבוד עם כפות מדידה ואז יותר קל לה.
- לערוך שולחן (אצלנו עורכים רק בכניסת שבת או אחרי בגלל הצורך בשולחן לפני)
- אם השולחן ערוך אז לסדר מפיות בכוסות
- לנקות שרותים- תתפלאי אבל יש ילדים שאוהבים את זה בגלל ההתעסקות עם המים.
-לקלף ביצים
-למעוך עם מועך של פירה את הסלט ביצים
-להכין שניצלים (בעבר הבת הגדולה שהיתה בערך בת 6 היתה מתבלת את השניצלים אחד אחד ומכינה אותם לטיגון, ובעלי טיגן. וגם הכין לה לפני זה את הקערות עם התיבול)
- לשמור על התינוק/לקחת אותו לטיול בעגלה
- למיין סלסלאות של כלי כתיבה (אצלנו יש להם נטיה להתבלגן)
-לסדר חצר
- לסדר ספרי ילדים שהמדף שלהם מבולגן
- לטאטא חדר מסוים או גם לשטוף אותו
- לסדר קניות סופר במקום

זה בגדול המשימות שעושים אצלנו. כמובן זה בנוי על הרגלים שבונים עם הזמן ועם הגיל. אבל כשילד מתרגל מגיל קטן שהוא חלק מהבית ואין שאלה של אם אלא רק של מה ומתי אז יותר קל לגייס אותו לעזור.
עוד משהו, יש אצלנו קבוע ממתק שבת בכניסת שבת. בעבר זה היה אוטומטי. אבל כשראינו שיש דיונים וויכוחים על עזרה, החלטנו שהממתק שבת זה למי שעוזר להתכונן לשבת. אבל מעבר לזה אנחנו מפרגנים גם לילד שעוזר במיוחד, כמו למשל לתת לו לטעום מהעוגה של שבת או קוביית שוקולד או משהו כזה.



ממש תודה!!!צהוב

אבל אם יהיה לי באותה רשימה דברים מסוג "להזיז ספות ולסדר את הבלאגן מתחתן"

ו "להכין עוגה" כולן תעדפנה לאפות מאשר לסדר. וגם הסדר צריך להעשות. זו הבעיה שלי.

 

אבל ממש אני אוהבת איך שפרקת תפקידים למשימות קטנות. נראה לי אני אדפיס לי!

באמת זה תלוי במין וגילאי הילדיםרק טוב!אחרונה
אצלנו הבן אפילו לא מציע את עצמו בלהכין עוגה. זה לא מעניין אותו. הבנות שתיהן רוצות לאפות, אז החלטתי שאחת מכינה עוגה ואחת קינוח (או אם אין שתי אפיות, אז שבת אחת היא ושבת הבאה אחותה).
להזיז ספות זה תפקיד של הבנים, כי אני אומרת לבנות שזה לא בריא לבנות להזיז דברים כבדים ועדיף לתת לבנים לעשות את זה.
בסוף לכל אחד יש פחות או יותר את הדברים הקבועים שהוא משוייך אליהם, אבל עצם הרשימה כבחירה נתנה להם לבחור את המוחויבות שלהם...

ובאמת כמו שאמרת, תמיד יש דברים נחמדים יותר ונחמדים פחות. אבל כולנו חיים בבית וכולנו עושים. כי צריך.


וד"א העזרה הכי טובה של הקטנים (גיל מעון ככה) זה ללכת לישון שנ"צ
כתבת כל כך יסודי! זה ממש עוזר לי!!!צהוב

נראה לי זה שי כל כך הרבה משימות שגם נחמדות יכול לאפשר את המשימות הפחות אהובות. אנסה!!

ממש תודה על כל הפרוט!!!!

רוצה לשתף במשהו שעזר לנו קצת עם מריבותבארץ אהבתי
בהשראת השרשור של @מתואמת על מריבות בין ילדים, בתשעה באב עשיתי עם הילדים שיחה+יצירה על אהבת חינם.
דיברנו (בעקבות קטע לתשעה באב ששמענו) על עמ"י שלא הקשיבו לנבואות של החורבן ולא שינו את המעשים שלהם. דיברנו על מה אנחנו היינו רוצים לעשות אם היינו חיים אז (כן לשנות את המעשים שלנו). ואז שאלתי אותם - אם היה נביא בדורנו, מה הוא היה אומר לנו לעשות כדי שבית המקדש ייבנה? והאם אנחנו רוצים להקשיב לו ובאמת לשנות את המעשים שלנו?
ומתוך כך דיברנו על זה שאנחנו רוצים להרבות באהבת חינם, ובשביל זה צריך באמת לעשות שינוי ממה שאנחנו רגילים. וזה לא כל כך קל, אבל אפשר להחליט שאנחנו מנסים ומשתדלים.
ואז עשינו את היצירה שבה כתבנו בגדול 'אנחנו מרבים באהבת חינם', ואחרי שהילדים קישטו עשינו המשך לשיחה וחשבנו ביחד מה אנחנו יכולים לשנות ממה שאנחנו רגילים, כדי להרבות באהבת חינם.
את השלט שיצא לנו תלינו על הדלת, לידו שמנו דף של מדבקות מיוחדות, והחלטנו שהמדבקות יקשטו את הדף כשנצליח באמת לעשות את הדברים שהחלטנו.
מצרפת את מה שיצא. חלק מהרעיונות אני אמרתי, אבל הרוב היה של הילדים (הם גם כיוונו את השיחה שתהיה בעיקר סביב מריבות. אולי בהמשך נוסיף שם דברים סביב נתינה, וויתור וכיוונים נוספים מעבר למריבות).



האמת שאחרי שעשינו את זה לא ידעתי מה מכל זה הם יצליחו ליישם. זה לא קל גם למבוגרים לשנות הרגלים, ובמיוחד בזמנים של מריבה, שהכעס עלול להשתלט. אבל קיוויתי שמשהו מהשיחה הזאת ישפיע עליהם, כי באמת היו לנו הרבה מידי מריבות בתקופה האחרונה.
מיד אחרי תשעה באב יצאנו לנופש משפחתי, ושם כל מה שדיברנו קצת נשכח (דווקא לא רבו המון, חוץ מבחלק מהנסיעות, אבל זה בגלל שהיו עסוקים בטיול ובמשחקים עם בני הדודים). וגם בשבת לא היינו בבית, ואתמול חזרנו רק בצהריים. אבל היום היינו יום שלם בבית, ונזכרנו ביחד בשלט, והילדים ממש הפתיעו אותי לטובה. כמה פעמים כשהתחילה מריבה, אחד מהם אמר 'בואו נעצור את המריבה', וזה באמת עבד.
(כמובן שאחרי כך גם היו מריבות בכל זאת. זה לא קסם... אבל היו הרבה מריבות שהיו יכולות להתפתח הרבה יותר והם באמת הצליחו לעצור אותם בהתחלה).
וואו, ממש מדהים!מתואמת
גם רמת השיחה שהגעתם אליה, גם העבודה המקדימה ובעיקר - היישום!
בע"ה שזה ימשיך כך, והשלט שהכנתם ימשיך לעזור ולכוון אותם אל הטוב!
(אצלנו - אני רואה שכשהם עסוקים המריבות פוחתות פלאים... נראה מה נעשה לאחר החופש - אולי באמת גם נעשה שיחה ויצירה בסגנון שלכם )
תודה!בארץ אהבתי
אצלנו בתקופה האחרונה היו מריבות גם בתוך המשחקים וההפעלות שעשיתי. לא תמיד, אבל יותר ממה שהייתי רוצה. מקווה שנצליח לעשות שינוי אמיתי...
מהממים!מאוהבת בילדי

את האמת?

ממש התרגשתי לקרוא מה הם כתבו.

רואים שהם הבינו מה הבעיה ורוצים לעזור לעצמם...

זה מקסים!

(תגידי להם שכתבת בפורום ומאוהבת בילדי התרגשה... ממש! זה בכלל לא מובן מאליו- השיח, הביצוע, ההבנה והכוונה הטובה...!)

איזה חמודה, תודה!בארץ אהבתי
הם באמת מתוקים...
לא קראתי הכל אבל התמונה מהממת!פרצוף כרית
מדהים!אם מאושרת
איך הצלחת להעביר להם כ"כ יפה!
מדהימים כולכם!!!
ויפה שהם זכרו את זה אחרי זמן!!!
וואו כל הכבוד!!אביול
עוד בלי לראות את הניק ניחשתי שזאת את... פשוט אלופה!
תודה לכן על הפרגוןבארץ אהבתי
מהמם ומרגש ממש!!לפניו ברננה!
ממש ממש!
תודה ששיתפת ❤️
אהבתי את הנשיקות עם הרוטב 😅
(מניחה ששלחת גם לאמא שלך? היא מאוד תתרגש מהרשימה)
הבגרות הרגשית של המהממים שלך ברמה ממש גבוהה
האמת שלא שלחתי, אבל אני אשלח...🙂בארץ אהבתי
והם באמת מהממים...
אני מרגישה שמה שברמה גבוהה אצלם זה יותר היכולת להתבטא בנושאים רגשיים, כשאנחנו עדיין ברמת השיח. כשזה מגיע למעשה, הם עדיין די קטנים ועוד לא ממש בוגרים רוב הזמן (על פי כמות ואופי המריבות שהיו אצלנו לאחרונה...🙄).
אבל זה שבאמת הצליחו ליישם חלק מהדברים שדיברנו עליהם, אפילו חלקית, זה באמת מרשים והפתיע אותי לטובה...
❤️לפניו ברננה!אחרונה
זה טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה..
המריבות גם אצלנו נורא מאתגרות בתקופה האחרונה.
מחפשת בדחיפות סייעת שילוב לפעוטה מתוקה מאד בירושלישכחתי את הקודם
לגיל שנתיים וחצי.
הגן שלפני גן עירייה.
עד אחת וחצי, בהר נוף.
מישהי חמה ואוהבת ילדים עם נכונות ללמוד.
יש הדרכה, אין צורך בידע קודם.
דוברת אנגלית שוטפת - יתרון.
תשלום נאה למתאימה.

אפשר לחזור אלי במסר.
ליפוף צמה כיסוי ראשבשורות משמחות
זוכרות שפעם (אולי גם היום לא נתקלתי בזה הרבה)
נשים היו שמות כובע ועושות צמה, ואז מלפפות את הצמה בבד שחור..
איפה משיגים כזה?
אני מחפשת כובע או מצחייה שיהיה נוח לטיול עכשיו במקום כיסוי ראש מלא עם בובי
וקשת מצחייה איפה קונים?
קשת מצחייה לפעמים יש בסטוקיםלפניו ברננה!
קשת מצחייה יש בכל מקוםאם_שמחה_הללויה
סטוקים, גם בחנויות כמו h&m וטופטן ראיתי.
האמת לבעלי יש גם כובעי מצחיה גם שמה על כיסוי ראש
מצחיה קניתי לא מזמן בבזאר שטראוסריבוזום
כזו שיכולה להיות כובע מלא או רק מצחיה - החלקים מתחברים ומתפרקים עם רוכסן.
היו להם גם דגמים אחרים של רק מצחיה.
אפשר אולי לאלתרעוד תשובה
וללפף גרב שחורה ארוכה מסביב לצמה.

בנצלחה
אולי להכניס את הצמה לתוך הגרב?אם מאושרת
נראה ליבשורות משמחות
שיראה מוזר..
רעיון לאלתורתהילה 3>
שמים מטפחת מרובעת מקופלת פשוטה כמו שהיה פעם וקושרים רגיל על העורף.
את 2 הקצוות הארוכים מלפפים על הצמה, ושמים מעל המטפחת מצחיה
חח בדיוק מה שעשיתי כדהלכנו לים עכשיואם_שמחה_הללויה
איך יצא??תהילה 3>
בסדר, אבלאם_שמחה_הללויה
הקצוות טיפה נרטבו לי, אז פעם הבאה אלטף את הקצבות של המטפחת לקוקס.
תהילה 3>אחרונה
רעיון טובבשורות משמחות
אני שמה מטפחת מרובעת כמשולשואילו פינו
ואז זה מגן לי על העורף.
עם קשת מצחייה שקניתי בסטוק שיגן על הפנים
יש לי גם כובע טמבל ענק שקניתי למים.. אבל השיער שלי עכשיו לא נכנס אליו. לפעמים שמה כובע ים מתחתיו שיתפוס את השיער שיוצא..
גם רעיון טובבשורות משמחות
מה לא לשכוח לטיול עם ילדים קטנים ... : שוטואקונהמטטה
מנסההמקורית
מגבונים
אלכוגל
מים
בגדים להחלפה
אוכל- פירות, חטיפים, סנדביצים
כובעים
מוצצים אם לוקחים
טיולון אם יש קטנים שמתעייפים
מוזיקה טובה לדרך
סבלנות
קרם הגנהבוקר אור
הכי הרבהמאוהבת בילדי

סבלנות!!!

חיתול בד או מגבת קטנה 

תעסוקה לאמא כשהילדים במתקנים

פירות וחטיפים

מים וכוסות (או בקבוק קטן- הרבה יותר נח)

מגבונים

שקית לזבל (קליפות, טיטולים)

קרם הגנה

כובעים

ואם חוזרים מאוחר- משו לנשנוש חזור שיוכלו להכנס ישר למקלחת ולישון

אה, ובגדים להחלפה לנגמלים והמקיאים למיניהם...

מחצלתואילו פינו
פירות וחטיפים לנשנוש
מים והרבה. אני תמיד שמה לפחות 2 בקבוקים קפואים לגמרי כדי שיהיה מים קרים לקראת סוף היום (משפחה קטנה, למשפחה גדולה יותר אז יותר בקבוקים)
קרם הגנה
כובעים
אם יש כניסה למים אז מצופים, מגבות, בגדי ים, בגדי החלפה, חיתול למים
חיתולים, מגבונים, טישו
אם יש תינוק או פעוט אז מנשא מתאים
אם יש אז צילייה (אנחנו ממש רוצים לקנות אם יש המלצות)
לטיול של יותר מיום אחד- משכך כאבים ומוריד חום לילדאקונהמטטה
איכשהו תמיד כשיוצאים מהבית כל הניסים והנפלאות....
גם פניסטיל טיפות/טינדן ואלוורהאמהלה

מוסיפה גם אם יש נסיעה ארוכה- משחקים לדרך, כמו קלפים וכד'

וחובה ורמוקספרח לשימוח🌷
טיפות אוזניים
לגמרי! וגם מדחוםלפניו ברננה!
בטיול שהיה לנו
שכחתי את המדחום, מזל שהיה לגיסתי
לפני כן צחקתי על עצמי שנסעתי עם בית מרקחת שלם, אבל בפועל הייתי צריכה הרבה מהדברים 🤦🏼‍♀️(פולידין וחומרי חבישה, אלוורה, אקמול, טינדן, ולדעתי היה עוד משהו 🙈)
ככה זה, כשמביאים אז צריךיעל מהדרום
אצלי זה דווקא הפוךטארקו
כשמביאים ב"ה בדכ לא צריך
אבל אם שכחנו יהיה פתאום חייב דחוף ולא נצליח להשיג....
לגמרי😏לפניו ברננה!אחרונה
כח אנרגיה סבלנותפה לקצת
ממני, שבטיול עם הילדים
חחחח יצאתי ומרוב טרדה שכחתי תרופות.אקונהמטטה
מקווה שלא נצטרך, מקסימום תמיד יש בית מרקחת

🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️
להנמיך ציפיותoo
כי עם ילדים קטנים הרבה דברים יכולים להשתבש.

להשתדל לשמור כל הזמן על אוירה טובה.

לא צריך לשדל את הילדים להנות, טיול זה דבר מהנה, הילד לומד לבד להנות.

אם יוצאים לכמה ימים, לזכור שהיום הראשון והאחרון הכי קשים ולשמור לזה כוחות.
מישהו היה לאחרונה במג'רסה?hosh
נרשמנו לביקור במג'רסה, אך רשום באתר שהמים עמוקים ומחייבים שחייה.
מישהו היה שם לאחרונה, ויכול להגיד מה בערך עומק המים?

ברור שהקטנטנים בגלגלים. השאלה אם מבוגר שלא יודע לשחות יכול להצטרף, וכן האם הם מונעים כניסה בהתאם לגיל?
לא לאחרונהאיזמרגד1
אבל כשהייתי היה מים בגובה מטר בערך, ויש מסלול יבש ליד אם רוצים ככה שהמשפחה יכולה להתחלק למי שנכנס למים ומי שלא...
כל החלק הראשון הוא לא עמוקחילזון 123
אחר כך זה נחל ויש 2-3 בריכות כאלו יותר רחבות שחלק מהן קצת עמוקות. אבל זה קטעים קצרים
לדעתי אם המבוגר שלא יודע לשחות יהיה צמוד למישהו עם גלגל ים וישען עליו זה מספיק טוב.

יש גם פעמיים בערך במהלך המסלול אפשרות לצאת באמצע לשביל היבש.
בסוף השגתי את השמורה..hosh
עומק מקס' 1.5 מ' בחלק האחרון. ניתן לצאת כל 100 מ' לאורך המסלול.
לא מונעים כניסה מילדים קטנים.

חופשה נעימה
לא מונעים כניסהאביולאחרונה
ממה שאני זוכרת יש שם גם מסלול יבש למי שלא יודע לשחות. אבל לא ממש יודעת
מעתיקה קישור מהפורום השני, ככ אשמח לתגובות שלכןבשנה השביעית
אמנם מדובר בילדה קטנה אבל זה למעשה פוגש אותי בכל הנושא הזה של ההורות באופן כללי, כולל בתקופה המורכבת עם שאר הילדים, וביחס לילד הכי קטן במשפחה כשיש עוד מעליו, אז מניחה שאפשר לשים את השרשור גם פה... קשה לי להביע במילים עד כמה אני מרגישה צורך בעזרה כדי לעבור את הדבר הזה ולעבור אותו בטוב. קיבלתי כבר כמה תגובות שם (ותודה שוב למי שענתה) אבל עדיין קשה לי ככ 😞
תודה מראש לכל מי שעוד תענה לי.. תחילת שנה הבאה שמאד מלחיצה אותי 😔 | ערוץ 7
עזרה תוכנית לחופשה משפחתיתדיליה

אנחנו יוצאים עם אחים ואחיות (ומליון אחיינים...)

רוצים לעשות בלילה תוכנית של פאנל משפחתי שיעלו כל מיני נושאים לדיון.

אולי למשהי כאן יש רעיון איך לעשות את זה בצורה משחקית?

דוגמאות שעשינו משנים קודמות:

כל אחד כתב איזה משפט על כוס 

למשל: עדיף שבחופשה הבאה כל אחד ידאג לארוחות בעצמו

ואז מי שהסכים לכך היה צריך לשים בכוס דגנים בצבע חום ומי שלא בצבע לבן ואחר כך היה על זה גם דיון כללי כשספרו את הדגנים לראות מה הרוב חושבים.

או למשל שנה אחת עשו מעטפות שעלים כל מיני נושאים וכל אחד היה צריך לכתוב את דעתו בפתק ולהכניס למעטפה ואז הקריאו...

אשמח לרעיונות!

כמה רעיונותאיזמרגד1אחרונה
אפשר לעשות שכל אחד מחזיק 2 סרטים בצבעים שונים, מי שמסכים עם משפט מסוים מרים צבע אחד ומי שלא את השני. ואז סופרים.
אפשר לעשות גם בצורה של מי שמסכים מאוד עומד, מי שככה ככה יושב על הכיסא, מי שלא מסכים יושב על הרצפה.
אפשר להדביק דפים על הקירות/ בלונים שמסתובבים בחדר ועל כל אחד כתוב משפט ומדביקים מדבקות בצבע אחד להסכמה בצבע שני ללא.
אפשר שמחלקים לזוגות (נשואים או אקראי) וכל אחד אמור לכתוב את דעתו על משפט מסוים ואת מה שהוא חושב שדעתו של השני, ואז מקריאים ורואים אם הם צדקו...
פעם היה קישור עם מלא סרטים לילדיםרחלה2020
אני מחפשת סרטים קליליים ולא מפחידים לילדים בגילאי 5-7.
תודה רבה!
אגב, פורום סרטים עדיין קיים?
כן. זה פורום סגוריעל מהדרום
לק"י

נראה לי שהמנהל שלו זה @LightStar
מגיבה כדי לשמורחובזה
תודה!!רחלה2020
תודה!מאמאיהאחרונה
בקשר לסרטים לא מפחידיםחילזון 123
בעיני רוב הסרטים המצויירים די מפחידים 🙈
למרות שהם לא משווקים ככאלה...
ראינו בעבר את אחד מהסרטים של פו הדב והילדים שלי חלקם פחדו...

מה שאהבנו זה-
עליסה בארץ הפלאות
הורטון זה סרט חמוד (למרות שיש קטע מפחיד קצת בסוף)
אופס בול הגיע המבול זה סרט נחמד לדעתי
מכוניות 1 זה סביר (למרות שיש קטעים שאני לא ממש לא אוהבת)
דווקא עליסה בארץ הפלאות נשמע לי יותר מפחידאור123456
מפו הדוב
הספציפי שראינו היה קצת מפחיד... (יש כמה סרטים)חילזון 123
סרטי דיסניאביול
מלך האריות
צעצוע של סיפור
עידן הקרח
לשבור את הקרח
Up
מלך האריות מפחיד ובעיני לא מתאים לילדים בכלליעל מהדרום
נכון. גם השאר ברשימה פחות מתאימים לקטנים לדעתיחילזון 123
אם יש לך טלגרםש.א הלוי

אפשר לכתוב דיסני או את שם הסרט בחיפוש ולראות המון אופציות של סרטים וסדרות.

(לשים לב רק מה מדובב ומה באנגלית עם כתוביות) 

ניצני התבגרות אצל בנות-שאלת חזיה/גוזיהחיכיתי חיכיתי
אני טירונית בעניין אז אשמח מאוד לעזרתכן,
אצל הבת שלי החלו לצמוח השדיים, עדיין לא ברמה של חזיה אבל כן מתחילים לראות את הפיטמות בולטות קצת דרך החולצה.
השאלהשלי היא האם זה השלב ללכת לקנות גוזיות?
ואיך אני מתווכת את זה לילדה. היא שונאת ללכת עם גופיות מתחת לחולצה ולכן לא מסכימה ללבוש חולצות שהם קצת שקופות וגם חולצת בסיס ועליה חולצה קצרה יותר מחוץ לתחום.
אשמח לשמוע עצות מניסיונכן העשיר
מנסה להבין קצת יותר:קופצת
דיברת איתה על סימני התבגרות?
היא יודעת שהולך לצמוח השדיים?
היא יודעת שנשים שמות חזייה? היא רואה את שלך? דיברתן על זה?
כן.דיברנו על כךחיכיתי חיכיתי
וגם על התבגרות ומחזור...
והיא רואה את החזיות שלי.
השאלה העיקרית שלי היא מתי מגיע הזמן ללכת לקנות איתה. כבר עכשיו או שאפשר לחכות עוד כי זה ממש ההתחלה...
אהה אוקיי.קופצת
הבנתי אותך קצת אחרת כי שאלת "איך אני מתווכת לה"...


בכל אופן גם אצלי היא לא מוכנה לשים שתי שכבות בשום פנים ואופן.
אבל לגבי הגוזייה זה שונה - מאוד הלהבתי אותה על הענין... היא ממש מחכה!
וכשאנחנו עוברות בחנות ליד גוזיות יפות אנחנו עוצרות וכאילו בוחרות מה נקנה כשתצטרך.. 😅

אז אולי זה יכול להיות כיוון בשבילך - איזה כיף להפוך להיות אישה! איזה יפה זה שדיים! בואי נלך לקנות גוזיות יפות...
אני קניתי לה בלעדיה (גוזיות לא חייבים למדוד)רינת 23
היא הלכה עם זה יומיים ואז החליטה שלא נוח לה והיא הולכת בלי.
קניתי סוג אחר והיא לא מדדה אפילו.
פמיניסטית
החלטתי לא ללחוץ עליה… אני מאמינה שבהמשך היא כבר תרצה ללבוש או תבין שאין ככ ברירה.
תודה על העלת השאלה! מנצלשת עם שאלה קשורה:קמה ש.
בס״ד

מה המטרה של הגוזיה בעצם?
אותה מטרה של חזייהoo
רק יותר נוח.
אני לובשת רק גוזיות.
כנל. חזיה זה עונש בשביליהמקורית
בעיני המטרה שלה בגיל צעיר מאוד של תחילת ההנצה היאקופצת
פשוט ההבנה שמדובר פה באיבר אינטימי.
בתור ילדה אין לה בעיה להוריד חולצה... ואני רוצה שתעשה את המעבר הזה בראש ובהרגשה - שזה מקום אינטימי שלך שמכסים אותו, כמו תחתונים..
מה שאני חשבתי עד עכשיובימבה אדומה
שזה נטו לטשטש את הניצנים שגדלים. יותר צנוע שמטושטש מאשר שממש בולט...
כמובן שזה צורך כשהחולצות אפילו טיפה שקופות...
גם אני חושבת שהמטרה לטשטששואלת12
אז איך מתווכים את זה?רינת 23
אני מרגישה שזה קצת סותר את הרגשת השמחה על הנשיות וההתבגרות.
ילדה שגם ככה היא קצת ילדותית, לא מתלהבת מגיל ההתבגרות ולא מתחברת למושגים של צניעות…
אם היא לא רוצה ללבוש גוזיה הסיבה של טשטוש בטח לא תגרום לה לשמוח בנשיות שלה.

(הגבתי לך אבל לא התכוונתי ליפול דווקא עלייך )
האמת שאני חושבת שטשטוש לא אמור לעלות בכללממשיכה לחלום
אלא גדל איבר חדש, עד עכשיו הוא לא היה ועל האבר הזה שמים גוזיה ובהמשך חזיה.
כמו ששמים חולצה על פלג גוף עליון וחצאית על םלג גוף תחתון.
ומתחברת למה שקופצת אמרה שצריך ממש להדגיש את השמחה בנשיות המתפתחת
וזה ממש ממש משמח שגדל לך איבר חדש של נשים! זה מראה שאת גדלה ומתפתחת, וכזה כיף להיות אישה.
בואי נקנה לך גוזיות שתאהבי

ומוסיפה בקשר לזה שאמרת שיא עדיין ילדותית, אני התחלתי לשים גוזיות מוקדם מאוד כי התחלתי להתפתח מוקדם. היו לי גוזיות ילדותיות ומתוקות עם פו הדוב;)
היא עדיין ילדה, זה בסדר שתהיה ילדותית, היא גדלה ומקבלת משהו של גדולות אבל זה באמת צריך להיות מותאם לשלב שלה.
ואני גם בהתחלה לא הקפדתי ללבוש ממש, לכן טוב להתחיל ישר בתחילת הגדילה ועד שזה ממש נצרך מסתגלים לזה

הכוונה שלי במילה לטשטששואלת12
אני התכוונתי לטשטש את הפטמות..
לא נראה לי שאפשר או שצריך לטשטש את החזה
קצת קשה לי עם המילה "לטשטש"קופצת
לא יודעת...
אני לא קמה בבוקר, עומדת מול הארון וחושבת מה ללבוש עך מנת לטשטש את הגוף שלי.
אני חושבת מה יחמיא לגוף שלי, מה יהלום אותי. בד בבד עם - מה יכבד אותי.

ואגב, גם המטרה של החזייה עצמה היא בכלל לא טשטוש. אם כבר ההיפך- להרים, לתת צורה יפה...
יש בזה משהובימבה אדומה
אבל מה מכבד אותי זה שחלקיי הצנועים יישארו צנועים... אז הגוזיה/חזיה תורמים לכך...

אני כן מעוניינת לטשטש כי זה מה שמכבד. וממילא מחמיא (לא רק למראה החיצוני במובן ה"גויי", מחמיא לי שאני לבושה בצורה מוצנעת אך מדגישה בעדינות את היופי שלי. לגמרי בעד להחמיא, כן? אבל חשוב לזכור מה מחמיא לי ולמתי אני רוצה לשמור את היופי שלי בצורה יותר או פחות גלויה)
החזייה לא גורמת לכך שהחלק הזה בגוף ישאר צנוע.קופצת
ההיפך - היא מדגישה אותו...
נסי להתלבש בלי חזייה ותראי את ההבדל.

אני לא חולקת עליך בקטע של הצניעות.
אבל מדגישה לילדה ולעצמי את החלק היפה והנשי שבזה.
אני לא הולכת לקנות לה גוזיה ואומרת: הוו עכשיו זה מטושטש וכמעט לא רואים שהתחיל לצמוח לך"
אני אומרת (יאמר בעז"ה): איזה כיף שהתחילו לצמוח לך השדיים! איזה מרגש!! בואי נלך לחנות ונקנה לך את הגוזיות הכי יפות שיש!"
בקטע לגמרי של חגיגה..

ואסביר ומסבירה כמובן שזה מקום אינטימי ואישי שמהיום היא תכסה אותו במה שיעשה אותה הכי שמחה.
אבל נראה לי שזה קשור גם להרגשה הפנימית של האמא.קופצת
לאיך היא תופסת נשיות, מיניות...

לא יעזור מה אני אשלם,. יעזור מה אני מרגישה באמת..

בעיני להפוך להיות אישה, ולהיות אישה בכלל זה הדבר הכי קסום, מרגש ומשמח שיש.
את צודקת לגמריבימבה אדומה
לא כ"כ השתתפתי בשרשור מהמקום האימהי כי בנותיי רק בנות 6...
אבל אני מסכימה איתך מאוד מאוד!

לא אמרתי לשדר לה שבואי נלך לקנות כדי לטשטש, זה בהחלט צורך שמתפתח עכשיו בעקבות השינוי המבורך מאוד מאוד שקורה לך! אז זה משמח! בדיוק כמו קבלת מחזור!

אבל מה עושה אשה? איך מתנהלים עם השינוי הזה...? זה מה שניסיתי לומר...
אבלבימבה אדומה
המטרה ביא כן לטשטש בעיניי... ברור שהחזיה לא מטשטשת אבל המקאה לעומת בלי מזעזע... (יואו בדיוק ראיתי מישהי ברחוב... היה לי קשה להסתכל... לא היה מקום לדמיון....)
אז זה לא טשטושהמקורית
זה נותן צורה יותר יפה ומכובדת
😆😆קופצת
אולי כשאת מדברת על מידות גדולות...

במידות שלי החזייה רק מדגישה ועושה צורה.
זה עניין תרבותי לדעתיבימבה אדומה
נשים חושבות שגם יפה ככה... לא בהכרח קשור ממש למידה גדולה...
יכול להיות.קופצת
אם כי אני מכירה נשים שהולכות בלי - יותר בקטע של הזנחה...
אהבתיאורוש3
אפשר לומר "להצניע" במקום "לטשטש"בת 30


תודה רה לכולםחיכיתי חיכיתי
נתתן לי הרבה כיונים ונקודות למחשבה
מגיבה מהמקום שלי.שקדיה.
לא יודעת לייעץ לך לגבי העניין של השכבות. אבל בעניין של לתווך- אצלי הבת אמרה שהאזור רגיש יותר, וכל מכה קטנה או התחככות במשהו לא נעימה לה, כך שהמטרה של הגוזיה היא בעצם להגן על האיזור ולשמור עליו. כשהלכנו לקנות עשינו מזה ממש יום כיף של גדולות! רק שתינו, קניתי לה אוכל טעים וכל מיני דברים שרצתה, בגדים וכו'.. ועוד דבר - מישהי פה בשרשור אמרה שגוזיה לא צריך למדוד, בעיניי זה לא נכון.. יש כאלה לוחצות יותר ויש פחות, וגם בהחלט יש מידות שונות. ברגע שהבת מודדת היא יכולה לבחור משהו שמתאים לה בדיוק ויהיה לה הכי נוח.. ואולי גם לגבי השכבות זה יהיה יעיל יותר שתמדוד ותבחר בעצמה.
בהצלחה!!
איך זה עובד מבחינת המידות?חיכיתי חיכיתי
איך הגוזיה צריכה לשבת על הגוף? צמודה?
ואם יש המלצה לחנויות מסוימות אשמח לשמוע
בגוזיות זה כמו מידות של חולצות, פחות או יותרבת 30

אבל תמיד כדאי לנסות. 

בבזארים כמו פוזה, ביגוד וזברה בטח יש

גם אני לקחתי את הבת שלי למדודבאר מרים
ואכן לא כל סוג של גופיה היה לה נח..

לקח לנו זמן עד שמצאנו מה נח לה..

והיא די התרגלה..
תודה יקרותחיכיתי חיכיתי
השאלה בת כמה היא וכמה זה כבר מדובר בכיתה/חברותחילזון 123
כי זה משפיע מה השאר מסביב עושות...
בכל אופן הייתי קונה לה, אפילו בלעדיה, איזה 2 סוגים
ונותנת לה לנסות. גם אם לא תלך עם זה עדיין באופן קבוע, כן תהיה לה האופציה בארון.
אולי תלבש עם חולצות מסויימות או בשבת או עם לבן, או סתם תלבש פעם ב...
אםשר להגיד לה שכשהחזה גדל קצת נהוג ללבוש גוזיה. שתנסה, תמדוד ותלבש כשיתחשק לה.
לאט לאט היא תתרגל וגם תראה שדאר החברות לובשות אז זה יהיה כבר באופן קבוע.
מציעהאמן על הילדים
לקנות לה 2 סוגים בתור התחלה, לראות מה נח לה. (אצלי למשל לא אוהבות את הפסים המוצלבים על הגב כי זה פחות נח ללבישה וגם זה יוצא מהצווארון)
יש גם בדים שונים, סינטטי וכותנה שהתחושה שלהן שונה.
יש צבעוניים בכוונה ויש בצבעים נייטרלים...
בקיצור יש המון היצע. מעולם לא לקחתי את בנותי למדוד, תמיד קניתי לפי המידה שלהן ואם לא אהבו העברתי הלאה. נראה לי שזה מביך ילדה ללכת למדוד דברים כאלה.
הגדולות שלי שכבר בשלב החזיות ממש לא אוהבות ללכת לקנות אותן. אפילו שאני ממש משתדלת שזה יהיה במקום שנעים בו ולא שמוכרות חסרות טקט נכנסות לעזור...
יש בנות מגיל 8 שכבר מסתובבות עם גוזיות/גופיות חצי, כך שאין לזה זמן שמוקדם מידי. אצלי הבנות ביקשו את זה כי לכל החברות כבר יש...
אצלנו זה בא מהצד של הילדהבונים מגדל
לחברות יש. שאלה איתי למה. רצתה לנסות.
וזה הועיל לה. מגן על המקום.
אחר כך נראה לי הגיע הקטע של הצניעות ותחושה מהכיוון הזה.

בגלל שזה בא ממנה בכלל לא היה אתגר לגבי הצורך או השכבות.
היחס שונה לחלוטין בין זה לבין שרוול או כל דבר אחר.
זה בהחלט השלב לגוזיות...אמהלה

אצלי הילדה בעצמה אמרה לי שפתאום המקום נהיה רגיש וכל מגע או התחככות שם הפריע לה.

אז הסברתי לה שגוזיה בהחלט שומרת על המקום ותורמת לתחושה נעימה ובטוחה יותר.

לדעתי גם הבגדים נראים יותר יפה... אפילו שז תחילת ההתפתחות.

עצה טכניתאם_שמחה_הללויהאחרונה
אפשר במקום גוזיה לשים חולצה 3/4 או טי שירט ומעל סראפן ואז זה מצניע והפטמות פחות בולטות. במיוחדנהאלה מבד קצת קשיח כמו ג'ינס. וזה גם באופנה עכשיו.
בנים - ומריבות... איך מתמודדים?מתואמת
ממש קשה לי כשהם הולכים מכות. זוכרת שהיה לי קשה ככה גם כשאחים שלי עשו את זה. אבל אז יכולתי לברוח - עכשיו לכאורה לא...
מדובר בעיקר בתאומים - שהם החברים הכי טובים מצד אחד, אבל מצד שני הם לפעמים האויבים הכי גדולים... (מרביצים ממש מכות רצח ואפילו צועקים "אני שונא אותך" )
הבן הגדול לפעמים גם רב איתם - אבל יותר בהקנטות ובזריקת הערות (יש לו לשון חדה מצד אחד ויכולת היתממות מצד שני), והבן הקטן גם כן - הוא מתעצבן עליהם ומעצבן אותל, הם מרביצים לו, לרוב זה מסתיים בזה שהוא בוכה נוראות...
אני מנסה להסתכל על זה בהומור - לפעמים זה נראה כמו מראה שרבה עם עצמה (כי הם זהים), ולפעמים זה מגניב לראות איך הפנים שלהם מתאימות את צבען לשער שלהם - אבל לרוב אני סובלת מזה, וגם פוחדת - אם לא על האיברים שלהם שיישברו, אז על המשקפיים שלהם...
אבל אין לי באמת איך להתערב ולהפסיק את המריבה - את הצעקות שלי הם לא שומעים בלהט המריבה ולהפריד אותם פיזית - זה מעבר לכוחותיי... הם כבר גדולים...
אז מה עושים?
יש פתרון יצירתי כלשהו?
נכון, ככה זה בניםמתואמת
אבל אני - אני בת... וזה מפריע לי...
(ואל דאגה, גם אני מרימה את הקול לא מעט פעמים. אבל זה לא נעים לי - גם בגרון וגם באוזניים - ובאופן כללי אני רוצה לעבוד על העניין הזה, של לא להרים את הקול גם שלכאורה "מגיע" להם שכן...)