פורום אימהות השלב הבא (עמוד 56)

שיעורים מצולמים של יעל זלץ (מהכנסים בקיץ).
בנין שלם (צריך לגלול למטה, בסוף העמוד יש את השיעורים וידאו).
לא יצא לי לשמוע בעצמי, ולא יודעת אם השיעורים האלו מספיקים, אבל חברה שלי אמרה שהיא נותנת שם הרבה כלים מעשיים שאפשר ליישם.

ולגבי השאלה אם אפשר לרכוש את היכולת לסדר וניקיון -
אני חושבת שאני בהחלט רכשתי אותה. לפני החתונה לא הצלחתי לשמור על סדר בחדר שלי יותר משבוע-שבועיים אחרי הסדר שעשיתי בפסח, אחר כך החדר כבר חיכה לפסח הבא.. והיום הבית שלנו בהחלט מסודר, הרבה בזכות העזרה של בעלי, אבל גם אני שותפה.
אבל יכול להיות שבטבע שלי אני כן מסודרת (בראש אני בהחלט מסודרת), ולכן היה לי יחסית קל להשתנות בזה. אולי יש נשים שזה באמת הרבה יותר קשה להן. לא יודעת...

אנסה לראות בבנין שלם.
ותודה על התקווה, הבעיה אצלי שכשאני מצליחה לשמור על סדר ונקיון אני נהיית עצבנית ולחוצה שהילדים יסדרו אחריהם... אולי אני צריכה לעבוד גם על האצלת סמכויות מתוך רוגע...

בקצרה
זה כמו כל הרגל
כשעושים אותו קבוע הוא נעשה לטבע שני

זה לא אומר שאי אפשר לרכוש הרגלים חדשים
ולסגל את עצמינו למצבים חדשים ומאפשרים.

ואצלי במובנים מסוימים אני דווקא מסודרת יותר מבעלי... (שדווקא גדל עם אמא פדנטית, אבל שנות הפנימייה בישיבה עשו את שלהן...)
אצלי מה שעובד זה טיפים לקיצור זמן בסדר ובניקיון (לא סתם פתחתי את שרשור הטיפים הגדול...) - כי אחד הדברים שקשים לי זה השקעת הזמן הרב במשהו שאני פשוט לא אוהבת. וחוץ מזה - עוזר לי (כשנחה עליי הרוח) לקחת בכל כמה זמן פרויקט אחר, משהו קטן, שבו אני מנסה להתמיד למשך תקופה, עד שהוא נכנס לי כסוג של הרגל. למשל: לסדר את המיטה בכל בוקר (אצלי זה פשוט לפרוש כיסוי יפה על הכול, בלי לסדר במיוחד...). או להחליט שבכל יום מדיחים כלים (זה כבר פרויקט קשה יותר). או לעבוד על סדר קבוע בצעצועי הילדים. וכו' - מה שמתאים לך ומה שנראה לך שיכול לעזור לך להרגיש קצת יותר טוב עם עצמך.
לא ניסיתי כל מיני קורסים, אבל בכל מקרה אני חושבת שצריך להיות ב"מוד" מתאים בשביל זה ובמוכנות ספציפית לערוך שינויים בחיים...

בתור נערה וגם בתחילת הנישואים לא ידעתי לשמור על סדר ונקיון מספיקים. בתור נערה זה ממש לא הפריע לי, אבל שהיה לי בית משלי זה כבר הטריד, כי מודעות לסדר ונקיון היה לי, מבית הורי.

לקח לי זמן לפתח הרגלי נקיון וסדר, בדרך של ניסוי וטעיה.
אני בעיקר משתמשת בכלל של כאן ועכשיו: מתלכלך- מנקים מיד, משתמשים בחפץ- מחזירים למקום

תודה לכולכן על התגובות, ההשתתפות והטיפים,
נראה לי שאחד הקשיים שלי זה חוסר זמן...
מצד שני לא נראה לי שאני עסוקה יותר מנשים אחרות...
אולי זה גם סדרי עדיפויות... וכוחות... לא יודעת...
אני דווקא אוהבת לסדר ולנקות, אבל צריכה זמן ויישוב הדעת... קשה לי להפסיק כל רגע..

עזבי את הנשים העסוקות האחרות.
תסתכלי עלייך. איך את חושבת שיהיה לך הכי נכון לאמץ טיפ קטנטן מהשרשור שיהווה פתח בהמשך לעוד ועוד שינויים שתעברי.

משהו מדהים שלמדתי-
אם רוצים שינוי, צריך להשתנות.
לאט לאט תשתני ותיהי מישהי אחרת. איך זה קורה? ע"י אימוץ הרגלים קטנים (ובהתחלה זה יכול להיות קשה) עד שאת תיהי מישהי אחרת שזה פשוט יהיה חלק ממך. כמו שאין לך התעסקות כל בוקר נטילת ידיים/צחצוח שיניים... זה כבר הרגל טבעי.

בע"ה היום הגדרת לעצמך את היעד שלך. את רוצה להיות אשה מסודרת ונקיה. והדרך לשם תהייה לא בהכרח קצרה אבל היא האמיתית...

בהצלחה!

באמת רעיון טוב להתחיל מהרגלים קטנים, אחשוב ממה להתחיל...

גם אני אוהבת לעדות דברים ברצף, ומתקשה לעשות דברים בהפסקות, אני צריכה זרימה במיוחד שאני גם זריזה וכל הפסקה לטובת הילדים מורידה לי את הקצב
אז מה שעוזר לי זה לעשות את הדברים היסודיים יותר כשהם ישנים, נגיד לסדר ארונות אי לנקות תנור - אין מצב לעשות את זה כשהם איתי.
ובשאר הזמן כשהם איתי מסדרת רק את הבלאגן שרואים, דברים קצרים יותר
ואכן סדר וארגון זה עניין נרכש, אני מבולגנת מאוד מטבעי ולאט לאט מוצאת את הדרך שמתאימה לי ומקלה עליי את העניין
ועוד משו, לא משנה מה אנשים אחרים עושים. תפעלי לפי מה שאת יכולה לעשות לפי הכוחות שלך והסטנדרטים שלך

שזה בא להם יותר בטבעי ויש כאלה שלא, אבל זה הרגלים שלגמרי אפשר לרכוש. רק צריך לרצות מאוד ולהתאמץ על זה.
אני אתן לך כמה טיפים שלי מאוד עוזרים ובעיני הן יסודיים כדי לרכוש הרגלי סדר וניקיון, ויותר מזה הם ממש מקלים על האפשרות לשמור על הסדר בבית.
1. שהבית יהיה מאורגן. הכוונה שאין חפצים מיותרים. לי יש כלל, כל מה שלא נגעתי בו שנה( חוץ מבגדים ענתיים או חפצים/ משחקים שזה לפי גילאיים ואני אצטרך בהמשך לילד הבא אבל כרגע לא ולכן מאופסן) אני מוציאה מהבית, זורקת את מוסרת. ברגע שיש לי רק מה שאני צריכה וגם בכמות שאני צריכה ומשתמשת ולא יותר מזה מאוד קל לשמור כל הסדר. לדוגמא קיבלתי מלא מגבות מהחתונה. אז פתחתי רק כמות שאני צריכה והשאר שמרתי למעלה בארון. וככה רק מה שבשימוש נמצא בארון ונגיש, מה שאצטרך בהמשך נמצא למעלה מאופסן ומה שלא צריכה יוצא מהבית.

הכלל הזה מאוד עוזר בגלל כשיש לי רק את מה שאני צריכה יהיה לי מאוד קל למצוא מקום לכל דבר ואז יהיה גם מאוד קל לסדר

זה מוביל לכלל הבא.

2. לכל דבר בבית יש מקום. אין חפצים שאין להם מקום מוגדר( גם מגירת בלאגן *אחת* יכול להחשב מקום) העיקר כשאשר אני או הילדים יסדרו נדע בדיוק איפה לשים כל דבר ולאיפה להחזיר ואז מאוד קל לסדר.

3. הדברים מאוד לפי הצורך והגיון. מה שלא בשימוש יום יומי פחות נגיש מה שכן יום יומי יותר נגיש ככה גם מאוד קל לסדר

4. לא לדחות דברים!!!! נשפך לנקות שניה, הוצאת מהארון תחזירי. תרגילי את עצמך כל דבר להחזיר מיד כשסיימת להשתמש. זה נראה שזה לוקח מלא זמן, ברגע שמתרגלים זה להפך שברים לוקחים פחות זמן כי הם לא משאירים אחריהם בלאגן. בבישול ואפיה זה הכי משמעותי בעיני, כל מצרך שהוצאת והשתמש תחזירי ואז בסוף נשאר רק לשטוף את הכלים ולנקות שולחן/ שיש ולא גם לסדר את כל הפוגרום שנשאר.
כנל לגבי הכביסה לנסות כמה שיותר לקפל מיד כשהורדת, ומיד להכניס לארון. לא תמיד מתאפשר אבל לנסות כמה שיותר לא לדחות ולצבור אלא לטפל כשזה עוד טיפה.

זה כמה דברים שממש ממש עוזרים לי לשמור על סדר בבית. הבית של ממש לא מוזיאון ובמשך היום לגמרי יש כלים ומשחקים מפוזרים אבל מאוד קל לסדר בגלל הדברים האלה.

בנוסף לגבי הניקיון ממליצה לקבוע יום של ניקיון ושטיפה.
מטבח להשתדל ממש ללכת לישון כל יום במטבח מסודר, גם לא עם כיורים ריקים לפחות שיש ריק ונקי וכלים שצריכים שטיפה מסודרים בכיור ולא בערימה מבולגנת.
שירותים לי יש צמוד לאסלה חומר ניקיו ואני משתדלת לפחות א פעמים בשבוע שניה לנקות( באמת לוקח 3 דקות) או לפני דאני מתקלחת, או סתם במשך היום כשנכנסתי לשם.
וגם להתרגל לטאטא כל יום לפחות מטבח סלון.
ומגבונים נגישים, נשפך שניה משו תוך שניה את מנגבת באותו רגע עם מגבון, יש כתמים שניה מנקה.

בעיני העיקר הוא לא לדחות דברים ולא לצבור דברים מיותרים. ברגע שיש את ההרגלים האלה קל יותר לסדר ולנקות.

ויעל זלץ בבניין שלם באמץ מדברת על זה.

ויש גם ביוטיוב סרטונים שמסבירים על סדר בארונות ובבית מומליצה לך. תראי ותקחי את מה שטוב לך ומתאים לך מבחינת כוחות ויכולות
בהצלחה רבה!! אלופה שזה חשובה לך, אני ממש מאמינה בזה שסדר בחיים ובבית פשוט עושה חיים יותר טובים ויותר נעימים.

ועל הטיפים המעולים והעלאת המוטיבציה!

אין שום בעיה שעשית גם רצפה במטבח וגם כיריים, אבל מה את מכניסה את זה בחישוב זמן של איפוס?
אז נגיד לקח לך שעה איפוס עם טאטוא וכלים
ועוד 35 דקות של אקסטרא שאת לא עושה בסבב איפוס רגיל

גם שטיפת הרצפה לא הייתה אמיתית - עם מגבון רצפה ושפשוף בסקוטצ', לקח לי עשר דקות בערך.
ואפילו את רוב הכלים שהיו בעלי הדיח...
העיקר היה הטיטוא והאיסוף של כל מה שבחדרים ובסלון ובמטבח ובפינת המשחקים. וזה כן קשור לאיפוס... (טוב, מיון הצעצועים הוא אקסטרה)
אולי זה קשור לכל פעילויות החנוכה שהיו כאן הערב 🤷‍♀️ באמת צריך לבדוק כמה זמן לוקח לי ביום רגיל לגמרי...
תודה!

הלוואי שהילדים היו עושים את זה
אבל לפעמים הזמן של הוויכוח איתם על זה כבר ארוך יותר מהזמן של המיון...

מדי פעם תוך כדי משחק עם הקטנה אני ממיינת
רב הזמן הכל זרוק בקופסא וזהו. זה לא מספיק חשוב הזמן שלי יכול להתבזבז על פעילויות הרבה יותר חשובות (פורום למשל 😜)

וגם אם הוא לא פוחת,יותר קל לי לתת לילדים הוראות ממוקדות. בלגן של יום אחד הוא הרבה יותר נעים לסדר...ואם אני רואה שיש התפרסות מורחבת באמצע היום, קל לי להבחין במוקד הבלגן ולהכריז על עצירה לסדר. (קרה כאן היום. ילדון מתוק שהפך את שני סלי הבובות ברחבי הבית... זה עשה בלגן נוראי, אבל היה קל לסדר את זה כשזה בנפרד מבלגן אחר).
בקיצור , אני חושבת ששווה לנסות את זה לטווח ארוך.

ומשהו קטן, את הסיום סיומת של המיון, אוסף של חלקי משחק או מכשירי כתיבה שמצאתי אחרי האיסוף וכדומה - אני מניחה במרוכז בסלסלה, ומדי פעם מסדרת. סיום המיון הזה יכול לקחת עשר דקות, ולא משפיע על ההרגשה הכללית של סדר.

וגם לגייס את הילדים לצורך כך...
(אולי אעשה להם תחרות עם שעון העצר?)

נזכרתי בעצם שהם מצאו אפשרות במצגות של power point לעשות שעון עצר, וכשהם עושים את זה זה באמת מתמרץ אותם לסדר.
צריכה לזכור את זה!

זה לגמרי התפקיד של הילדים בכל סוף יום. בדרך כלל משתפים פעולה. ואם נשאר קצת או שהיה משהו ולא אספו היום, או שאני לא אוספת וזה מחכה למחר, או אוספת למקום אחד בצד, והם יפזרו מחר. כשהם היו קטנים ממש וזה היה תפקיד,שלנו , זה היה ממש קשה, והבית לפעמים נראה הפוך. כשגדלו קצת הרגלנו אותם שזה התפקיד,שלהם כל יום.וגם הקטנים כבר נכנסים לזה.

אולי צריך לפתוח שרשור טיפים לחינוך ילדים בתחומים שונים...

כל העניין של האיפוס - הוא רק לשם האיפוס, מה שנקרא, שאריות של סדר, כשהרוב מסביב פחות או יותר במצב נורמלי.
גם אני בפעם הראשונה התעכבתי עם זה הרבה הרבה מעבר למה שחשבתי כי היה לי הרבה מה למיין
אבל כשסוף סוף מיינתי מלא צעצועים שהתערבבו להם, החלטתי גם להרים חלק ולשים בארון כדי שהאיפוס הבא יהיה יותר קצר, ואכן היום אחרי שאני מתורגלת כבר ועברתי איפוסים ארוכים, אני מרשה לעצמי לשים סטופר ואז לסדר לפי הזמן ולא הפוך. אבל קחי בחשבון שזה גם תלוי בסטנדרט שלך וברמת התחזוק במהלך היום
כי אם מחכים עם הכל לערב אז במקום שהאיפוס הזה יהיה משו קליל שסוגר את הפינה ליום הבא, זה הופך להיות ארוך ומייגע ואז מאוד קשה להתמיד

בכל יום צריך לאפס פה את הבית, לפעמים יותר לפעמים פחות. לפעמים אני מאפסת ממש בסיסי (כלומר, רצפה פנויה), לפעמים אני רוצה להשקיע קצת יותר (גם שולחנות פנויים, כלים שטופים ולעתים רחוקות גם רצפה שטופה).
אתמול זה היה איפוס מושקע יותר, אבל זה שלא ש"הפכתי" את כל הבית כמו ביום שישי...
אולי באמת הבעיה העיקרית היא שאין לי כוח וחשק במשך היום לסדר. רק כביסות אני עושה במשך היום ולפעמים פינוי השולחן במטבח בין הארוחות.
צריכה לחשוב אם מתאים לי לשנות את זה...

אלא שמדובר באמת בשיטה שיש לה הרבה תועלת אם היא מביאה לשינוי הרגלים.
וכן, מזדהה שהמרדף הלא פוסק קצת מתיש, אבל האמת שאני הרבה יותר שלווה רגועה ומיושבת כשהסביבה שלי נקייה, ושמתי לב שגם הילדים שלי ממש מתפזרים ועושים שטויות כשיש בלאגן, כאילו מאבדים את הקשב מרוב צעצועים ולא מצליחים להתרכז במשו אחד הרבה זמן, ולעומת זאת כשהסביבה מפונה ואני מתעקשת שיאספו משחק לפני שלוקחים אחד אחר - הם הרבה יותר מרוכזים באותו משחק ועושים הרבה פחות בלאגן.

מסוגלים להמשיך לעשות אלף ואחת דברים על גבי כל הבלגן...
ואני - פשוט טומנת את הראש במחשב/בספר/בפלאפון ומתעלמת מהבלגן עד שמגיע הלילה...

אמנם בלי שטיפת רצפה ולא היו מלא צעצועים למיין בזכות אתמול ובזכות שפעם אחת באמצע היום ביקשתי - והצלחתי - שהם יסדרו קצת. אבל היו לי יותר כלים.
מה שכן, זה היה תוך כדי ששני הקטנים, ואז רק אחד מהם, ערים. (הגדולים הלכו למסיבת חנוכה עם אבא שלהם). מצד שני - הילדון גם עזר לי קצת לסדר... (מה לא עושים בשביל לא ללכת לישון )
מקווה שבימים הבאים אתקדם בקצב

קודם כל, אין לנו אותו מספר ילדים, ולפי איך שנשמע גם רמת המרץ והטמפרמנט לא ממש אותו דבר, אז את יכולה לקחת את הדברים שלי בערבון מוגבל - רק מה שמתאים לך…

מה שרציתי להגיד, זה שאני חושבת שבאמת הפתרון הוא שהילדים יהיו שותפים בסידור הבית. לא שכל האחריות עליהם, אבל בהחלט אם הם אלו ששיחקו ובילגנו, הם צריכים להיות שותפים בסידור אחריהם.
ברגע שהם רגילים שהם שותפים לסדר, אז גם אפשר במשך היום להציע להם לסדר משחק לפני שמוציאים עוד משהו, כדי שלא תהיה יותר מידי עבודה בסוף היום.
השאלה באמת היא איך ליצור את זה, כי כשלא רגילים זה באמת קשה לשנות…

אני יכולה קודם כל לספר איך זה אצלנו. ברור שאת לא יכולה להעתיק באותה צורה, אבל אולי זה יתן כיווני חשיבה.
מבחינתי כשאני מצפה מהילדים לסדר, זה גם כי לי ולבעלי חשוב שיהיה בית נקי ומסודר, וחשוב לנו ללכת לישון כשהבית במצב מסודר (בהתחלה היה חשוב בעיקר לבעלי, ולי היה חשוב בשבילו. בבית שבו גדלתי היינו מסדרים רק לפני שבת, לא הרגשנו שום בעיה ללכת לישון עם רצפה מבולגנת. אבל עכשיו גם לי זה חשוב…). אבל זה גם כי חשוב לי לחנך את הילדים לסדר, חשוב לי להקנות להם הרגלים בריאים בנושא - שהם ידעו איך מארגנים ומסדרים בלגן, ושהם יקחו אחריות על מה שהם מוציאים לשחק בו.
כמובן שלא מכל גיל אני מצפה לאותה רמת שותפות. מהקטן (בן 3) אני לא מצפה באמת לדעת לסדר, אני כן מזמינה אותו לעזור לי לאסוף משחק ספציפי, כשהוא במצב רוח מתאים (לפעמים אני אבחר לא לבקש ממנו בכלל כי אני רואה שזה יגרור מלחמות מיותרות).
הגדולים יותר (5.5 ו-8) כבר בהחלט יודעים לסדר. ברור שהם צריכים דרבון, אבל הם כבר יודעים מה זה אומר לסדר. לפעמים אני עוזרת להם ומסדרים ביחד. לפעמים אני יושבת על הספה, עוצמת עיניים וסופרת עד 50, והם מסדרים כמה שהם מספיקים, ואז אני פוקחת עיניים ומתלהבת ממה שסידרו, עוצמת שוב לכמה שצריך עד שהם מסיימים. כשיש יותר משחקים שהם הוציאו אני נותנת בהתחלה משימות מוגדרות (אתה אוסף את המגנטים, את אוספת את הקוביות וכו') עד שכבר יש יותר סדר.
בגלל שהגדולים יודעים שהם יצטרכו לסדר אחריהם, הם שוקלים איזה משחק לשחק בהתאם לאם יהיה להם כוח לסדר הרבה. לפעמים הם בודקים איתי אם אני אוכל לעזור להם לסדר ולפי זה מחליטים אם אפשר לשחק במשחק יותר מבלגן. ובימים ארוכים שעוברים בין משחקים כמה פעמים, אני לרוב כן מציעה להם לאסוף לפני המשחק הבא (ועוזרת להם) כדי שלא יצטבר יותר מידי בלגן לסדר בערב.

עוד נקודה - בגלל שמה שחשוב לי באמת זה שהבית יהיה מסודר, יש פעמים שאני כן מוותרת על השותפות שלהם כי אני רואה שמורכב מידי לגייס אותם לסדר, אבל אני כן אסדר בעצמי אחר כך (או בעלי..), כי אני רוצה בית מסודר.
קראתי פעם (ואני גם מרגישה שזה נכון אצלנו), שבשביל לחנך באמת לסדר, חשוב שהילדים יראו שהמצב של הבית מסודר, גם אם הפעם הם לא היו שותפים.
אם כשלא מתאים לי לדרוש מהם לסדר הייתי משאירה אחריהם את הבלגן ומשאירה להם לסדר למחרת, אולי הם היו מבינים שאני לא מוכנה לעבוד במקומם, אבל הם גם היו מבינים שבעצם אין עניין דווקא שהבית יהיה מסודר, וכך מה שאני דורשת מהם לסדר זה רק בשביל שאני לא אעשה את העבודה 'שלהם'.
(לפעמים לא מסדרים ממש הכל - כשהם בונים משהו מיוחד ורוצים להשאיר למחר אנחנו כן מרשים, אבל אוספים את כל השאר מסביב).

(רוצה רק להדגיש ביחס למה שכתבתי, שמבחינתי גם בית שמחליטים באופן מודע שאפשר ללכת לישון בלי לסדר, זה ממש מעולה וזו החלטה לגמרי לגיטימית. כמו שכתבתי - אני גדלתי בבית כזה וגדלתי מצויין ב"ה… אצלנו ההחלטה שחייבים לסדר לפני השינה היא כי לבעלי זה מאוד חשוב. ומה שכתבתי זה מתוך המקום שלנו בנושא).


לגבי איך לגייס את הילדים לתפקיד החדש-
אני לא כותבת פה מניסיון, כי אצלנו זה היה די מההתחלה.
אני כותבת מה אני חושבת שהייתי מנסה, תקחי מה שיתאים.
קודם כל - הייתי יוזמת שיחה מסודרת עם הילדים. בתוך השיחה היינו מדברים קצת על הנושא של סדר, למה זה חשוב לנו, מה זה נותן לנו כשיש סדר, למה חשוב להיות אדם שיודע לסדר, שיודע לקחת אחריות על הדברים שהוא משתמש בהם וכו'.
אולי הייתי מדברת קצת על ההרגשה שלהם כשהם קמים לבית אחרי שאיפסת אותו, איך זה שונה מאשר לקום לבית מבולגן, ואיך הבלגן מצטבר וגדל אם לא עושים את האיפוס הזה כל יום.
ואז הייתי מדברת על מה שהולך לקרות מעכשיו. לדבר על הציפייה שלך שהם יהיו שותפים.
אפשר לחשוב ביחד איתם מה יעזור להם. אולי להתחיל בקטן בהתחלה - למשל 10 דקות עם סטופר שבהם כל אחד מבצע משימה מוגדרת וכשמסיים מגיע אלייך לקבל משימה חדשה. אפשר לתת לכל אחד מספר ואז הוא צריך לאסוף פריטים לפי המספר שיצא לו (אני לפעמים אמרתי לילדים לאסוף פריטים לפי הגיל שלהם, והם מעצמם הוסיפו עוד אחד לשנה הבאה…). יכול להיות שאפשר לעשות בהתחלה מבצע עם פרסים כדי לתמרץ אותם בהתחלה (אבל שהם ידעו שהם ימשיכו גם אחרי המבצע, המטרה היא לא הפרס של המבצע, אלא להכניס הרגל חדש, והמצבע הוא כלי כדי להפוך את זה לכיף יותר).
בהדרגה עם הזמן אפשר להעלות את השותפות שלהם והאחריות שלהם, עד שיהיה מצב שבו תוכלי להגיד להם לסדר ואת בינתיים תכיני ארוחת ערב... (אצלנו זה קורה לפעמים, ממש לא תמיד והרבה תלוי במצב רוח וברמת הבלגן, אבל ב"ה שזה בכלל יכול לקרות...)

ועכשיו אני חושבת שאת בטח יכולה גם לכתוב להם איזה סיפור יפה שיעזור להם גם להפנים את המסר...

יצא ממש ארוך, יותר ממה שחשבתי.. מקווה שיעזור לך.

יש פה טיפים שאני משתמשת בהם לפעמים - העניין העיקרי הוא שצריך גם כוח בשביל להפעיל אותם לסדר... ולפעמים יותר קל לי להשקיע את מעט הכוח שיש לי בלסדר בעצמי, פשוט...
אבל עודדת אותי שיש חשיבות חינוכית גם בזה שהם פשוט יראו שהבית מסודר! זה באמת מנחם אותי לדעת שזה לא רק סתם ויתור...
(ישיבות סדר וכאלה עשיתי כמה פעמים, וגם מבצעים. הועיל לתקופה קצרה...)
לכתוב סיפור זה באמת רעיון! האמת שיש לי איזשהו סיפור שהתחלתי פעם לכתוב בעניין (על צעצועים שמסדרים את הבית בעצמם אחרי שהילדים סירבו ) - צריכה לסיים אותו...
שוב ממש תודה! כנראה שבאמת הפרויקט הבא שאקח על עצמי (אחרי הפרויקטים בסדר וארגון הבית) יהיה חינוך הילדים לסדר...

הרבה יותר לעשות בעצמך מאשר לגייס אחרים שלא משתפים פעולה...

והאמת שאולי יש היגיון לעשות את הדברים דווקא בסדר הזה - קודם לשנות בעצמך, להשקיע ולעבוד כדי שהבית יהיה מסודר, והם יתחילו להתרגל ולהפנים לסדר החדש של הבית כל בוקר. ואז מתוך זה, ומתוך שהילדים יודעים שזה חשוב לך בגלל עצמך ולא רק בשביל לחנך אותם - אז את מגייסת אותם להשתתף.
ואז אולי אפשר גם להתייחס למימד של כיבוד הורים - הם שותפים לסדר כי הם יודעים שזה חשוב לך, והם מסדרים כדי שאת לא תצטרכי לעבוד קשה לסדר את מה שהם לא סידרו.

ואת אלופה שאת ככה עושה שינויים שדורשים כל כך הרבה השקעה, ומצליחה להתמיד וכבר לתכנן את הפרוייקט הבא!

אני מקווה שבאמת יש עוד תקווה... כי כבר שנים אני משתדלת מאוד שיהיה סדר בסיסי בבית בסוף היום, ואולי הילדים פשוט כבר רגילים לזה...
העניין של כיבוד הורים לפעמים עובד עליהם, אבל אני לא אוהבת להשתמש בזה באופן קבוע, כדי שזו לא תהפוך למצווה מאוסה עליהם...
(ותודה על התמיכה ברצון להשתנות! באמת ב"ה אני בתקופה שיחסית "מאיר" לי לרצות לעשות שינויים והרגלים חדשים. אז אני מנסה לתפוס את זה לפני שיתמסמס...)

קיים כבר ספר כזה בדיוק - "מי עוזר לאמא". זה היה הספר האהוב עלי בתור ילדה
אבל בטח כשאת כותבת בעצמך סיפור לילדים זה הרבה יותר מיוחד ומשפיע עליהם. בהצלחה!

הרעיון של הסיפור אצלי קצת שונה, במיוחד שהוא מבוסס על סיפור שכבר כתבתי בשבילם...
ובאמת יש ייחודיות בסיפור שאמא כתבה במיוחד בשביל הילדים
תודה!

באה לעודד שלי לוקח הרבה יותר זמן לאפס את הבית בערב, ולכן פעמים רבות אכן לא מצליחה לסיים... וגם לא מצליחה לעבוד ברצף כי הקטנים מתעוררים באמצע וצריך לשבת לידם מחדש....

זה מעודד לשמוע שאני לא היחידה... אצלי ב"ה הם פחות מתעוררים בתחילת הלילה, אז אני כן יכולה לנקות ברצף. אבל זוכרת מוצ"ש אחד לאחרונה שהקטנה שלי התעוררה והקיאה שלוש פעמים די ברצף, ואז באמת לקח לי יותר משעתיים לסיים את איפוס הבית - ובאותה פעם הילדים דווקא עזרו... כי הייתי צריכה גם לנקות אותה ולכבס את הבגדים שלה...)

מצטרפת למה שאת אומרת בכל לב
(רק השבוע הפסדתי שני אירועים של הילדים שלי בבית הספר. וזה כיוון שאני לא מסוגלת להיות עם מסכה לאורך זמן. ועצוב לי על הילדים שלי, שאמא שלהם כבר לא שותפה לחייהם בתחומים האלו. שלא לדבר על אספות הורים שאני לא מגיעה אליהן. נכון שיש טלפון, אבל עדיין).
והבידודים האלה, שבהתחלה דווקא שרדנו אותם בטוב. ועכשיו - הם מוציאים מאיתנו רע זה פשוט קשה...
לא יודעת איך, אבל ה', בבקשה תסיים כבר את הורונה הזו, אבל באמת...

בס״ד

תודה שאת מבינה אותי.
אני מבינה אותך בחזרה. איזה קשה זה.

והבידודים, איך שכחתי לכתוב ״את הבידודים״.

אמן.

זו תקופה קשה כל כך... והכי גרוע - שלא נראה כבר שזו "תקופה", אלא מצב קבוע...
(וזה עוד בלי לדבר על אלה שחלו, שעל חלקם זה השפיע נוראות...)

מתי כבר נוריד את המסיכות?
זה עוד עוזר למשהו בכלל?
מרגיש לי מגוחך ומעיק ומציק
קשה להבין אחד את השני
במיוחד בהוראה או בטיפול ובמפגש שמצריך לקרוא את הבעות הפנים ולהיות רגישים, זה ממש מסרבל את התקשורת המילולית והבלתי מילולית

אבל זה החלק הקל..

המתח שנוצר בין חלקים בחברה סביב הנושא הזה תפס תאוצה לא בריאה בעליל

בס״ד

אני מאמינה שזה עוזר, זה הוכח ממש... (הכוונה כששני הצדדים מקפידים עליה. בסביבה בית ספרית זה נשמע סיוט ודי מיותר האמת כי ממה שאני מתרשמת גם ככה לק מפקידים לשים אותם כמו שצריך).

מסכימה ככ שזה מסורבל ומסרבל ומקשה ובלתי נסבל כבר.

נראה לי אני ואת חיות במדינות שונות.
המקום היחיד שבו אני רואה אנשים עם מסכות זה בתחבורה ציבורית ובסופר...
וגם בתחבורה ציבורית ממש לא תמיד.
רוב הסביבה שלי, גם ביישוב, גם בעבודה, גם במעגלים רחבים יותר של העבודה ובמקומות עבודה שונים, חיים בצורה רגילה, עם מסכה בתיק למקרה שצריך.
אני אישית כבר חליתי ואין ספק שזה מאוד משחרר, אבל גם בלי קשר, אני בקושי רואה אנשים עם מסכה כל הזמן. ואני נפגשת עם הרבה, ממגוון די גדול של אוכלוסיות.
אולי זה לא תקין...למרות שאנ'לא יודעת עד כמה מסכה היא באמת מועילה, אבל לפחות אין מתח תמידי בחיים. המתח הזה הוא נוראי, מתיש את הנפש ושואב כוחות בלי סוף.
מבינה ממש למה נמאס לך!!
בכנות, למרות שזה מאוד לא פוליטיקלי קורקט, שאני הייתי במצב כמו שאת מתארת, הרגשתי שזה כבר ממש מזיק, קיבלתי החלטה שאני לא מפחדת יותר, ושחררתי. כן נמנענו ממקומות צפופים והומי אדם, כן שמנו מסכה במקומות סגורים, כן הרשיתי לילדות לשחק בחוץ עם חברות ולא בבית, באחד הגלים, אבל לא מתוך פחד וחרדה אלא מתוך זהירות מינימלית.

בס״ד

אנחנו עוד צעירים ב״ה.
אלא מתוך תחושת אחריות כי כל ישראל ערבים...

(הילדים רואים חברים ואנחנו יוצאים ורואים אנשים אבל הקורונה ברקע ברמת האיך ואיפה ומה).

חליתי לפני פחות משנה ויש לי תו ירוק..
אני ובעלי עובדים מהבית מאז הקורונה..
הילדים ממש לא מתרגשים מהעיניין ולא בעיניין להתחסן ( בני 19 עד 4)
יש ברכבים מסכות לשימוש כשנכנסים לסופר וזהו.. הכל רגיל ממש..

וגם אין אצלנו קורונה ב''ה.
נראה לי שכולם כבר נדבקו

נראה לי שגם אצלינו הרוב המוחלט כבר נדבקו.

אנחנו אמורים לטוס בקרוב כל המשפחה אז בכלל המתח סביב מה יהיה שובר שיאים.

דייייייייי
דיייייי
הפסקה!
סטופ משחק הרגע
משתגעת כבר
וכן, המתח המריבות הויכוחים
לגמרי הורגים אותי
איתך כל כך
❤️❤️❤️❤️❤️

באמת כבר קשה להכיל את זה...
ועכשיו עם חיסוני הילדים אני מרגישה שבכלל הולך להיות קרע על הדבר הזה!
עוד לא החלטנו מה אנחנו עושים וכבר יש המון לחץ

שיגמר כבר!

בס״ד

הזדהות בחזרה לגבי חיסוני הילדים. ממש.

שעד שלא בטוחים שהחיסון רלוונטי לוואריאנט החדש שמץ עכשיו, עדיף לחכות עם חיסוני הילדים, גם אם אתם כן רוצים לחסן.
אם מענין אותך לשמוע עוד צד בענין, אשלח לך בפרטי קישור

גם לנו נמאס.
ואנחנו ממש מתלבטים על חיסונים לילדים (אני ובעלי מחוסנים ב"ה).

אנונימית באהב''ה

*ב**א*מהות *ה*של*ב* *הבא
סתם הצעה😁

רצינו כינוי אחר, אבל הוא היה יותר מדי תווים אז הלכנו על זה...
זה יחסית קל לשנות שם של ניק?

אתייעץ עם שאר המנהלות...

הסיסמה היא אותה סיסמה של הניק הקודם (למי שכבר הספיקה לבקש אותו).

סליחה על הבלבולים!

@יעל מהדרום

@לפניו ברננה!

@קמה ש.

@מתואמת

מרגש😌❤️

כאלה שבאמת יש להן סיבה וצורך להשתמש בכינוי האנונימי.
ניקית חדשה יכולה לכתוב תחת הכינוי שלה, כי היא גם ככה חדשה ואנונימית עדיין.

לכולנו יש עליות וירידות 🙂

בס״ד

וזה נכון שזה דורש תחזוק מתמיד, מתחברת למה שכתבת.

ואהבתי את הקישור עם התקופה הזאת של השנה!

❤️

אם מתאים לך, אשמח אם תשתפי בחלקים מהתהליך שעברת. זה יעזור לכולנו ♡
יהיה רצון שתמיד תהיי באור!

הנה קטע ראשון

ניסיתי לחפש דברים שישמחו אותי, נסעתי לחוף הים, ישבתי עם מוזיקה באוזניות, אבל זה גרם לי לעצב ודמעות.

נסעתי לקניון ופצחתי במסע שופינג ובזבוזים, חזרתי עם מלא שקיות הביתה, ולא הצלחתי לחוש שמחה או הנאה.

יצאתי למסעדות, קניתי דברים טעימים לנשנש, וזה רק גרם לי לכאבי בטן.

כשקראתי ספרים או צפיתי בסדרות, הרגשתי הנאה וניתוק מהעצב, אבל הוא חזר מיד כשסיימתי.
אז הבנתי שדברים חיצוניים לא יעזרו לי לגרש את העצב, ושאני צריכה לטפל בגורמים שלו.

מה עשית
מה ההמשך?

ניסיתי למצוא את הגורמים לעצב
זה היה קל
כולם היו אשמים
המשפחה שלא יודעת לתמוך
חוויות ילדות גרועות
בעיות של הילדים
בעל שלא מבין/ מכיל/ תומך
וגם אני הייתי אשמה
לא היה לי סבלנות לכלום, כל דבר היה מעצבן אותי ולא הצלחתי להתנהל ברוגע

לא הבנתי איך אני יכולה לקחת אחריות על חיים שלא מאירים לי פנים, והכל כל כך קשה דפוק. ממש רחמתי על עצמי.

ואז שהייתי מלאה ברחמים עצמיים, החלטתי במקום לנסות לשפר את עצמי ללא הצלחה, לנסות להקל עלי את החיים, ולהתאים אותם ליכולות שלי

התחלתי עם סדר היום שלי, ואימצתי פתרונות:

במקום בוקר לחוץ ומתיש- קמתי מוקדם יותר
במקום למהר לעבודה בדרכים- יצאתי מוקדם יותר
במקום למהר לילדים בחזור מהעבודה- מצאתי סידור שיהיה להם עד שאגיע בנחת

לגבי התנהלות עם הילדים ארוחת ערב- מקלחות- השכבה, העברתי את האחריות אליהם

הפחתת הלחץ והעברת האחריות היו צעד ראשון בהתאמת קצב החיים לקצב שלי

ממש מעניין מה שאת כותבת
מזכיר לי קצת אותי בהתנהלות. שאני מתאימה דברים ליכולות שלי להכיל אותם. ותוהה לפעמים אם זו לא בריחה בעצם מהתמודדות, או שזו ההתמודדות שהכי נכונה לי.

או שאת מזיזה אותם מהמוסכמה ה״מקובלת״ למקום שטוב לך.
למשל אם קשה למישהי להיות ע״פ הילדים והם יהיו עד שבע בערב עם בייביסיטר כל יום זה בריחה מהתמודדות
ואם מישהי צריכה לנוח שעה כל יום ומביאה בייביסיטר ששאר הזמן היא תוכל לתפקד איתם, זה שונה.
הכל רק לדעתי ובעיני כן?
אבל אם זה לא פוגע באף אחד רק שונה ומותאם לך, זו לא בריחה מכלום. זה התמודדות נכונה

שהחיים מלאים בהתמודדויות, אני כדרך חיים מעדיפה את הדרך הקלה/ הקצרה/ המותאמת לי בכל נושא.
כשיש התמודדות שמעניינת אותי, אני מנסה לאתגר את עצמי ובודקת אם האתגר מתאים לי

אבל אני חושבת שפשוט טפלתי בעצמי

צריכה לחשוב אם האיזונים שאני עושה הם אכן כאלה באמת או עוברים את הגבול
אני מנהלת עם עצמי את השיחה הזו מדי פעם

פעם הייתי תמימה, הייתי נחמדה לאנשים, רציתי לרצות אותם. כנראה זה היה כר פורה לאנשים מניפולטיבים, נצלנים, פוגעניים, דורסניים, ביקורתיים, שיפוטיים.

התרחקתי מהם
מחברות, מקרובי משפחה, אנשים בעבודה, שכנים, אלו שהקשר איתם היה רעיל
זה היה אחד הצעדים החשובים בניקוי הרעלים שעשיתי לעצמי

אני בשיח מתמיד עם עצמי לגבי העניין, בעיקר לגבי הקרובים ביותר אליי, שהם מטבע הדברים אלו שאת הכי פגיעה מולם.

יכול להיות שיח שחלקו רעיל
אני מאד רגישה לניסוח ובחירה של מילים, ובעלי לא בורר מילים כשהוא מדבר
אחרי הרבה ויכוחים ומריבות, מצאתי פתרון, שכל פעם שהוא מתנסח בצורה שמפריעה לי, אני מבקשת שיתנסח אחרת. והוא כבר מכיר את הרגישות שלי ומתקן לניסוח שלא יפריע

יכולה להגיד לך שעם אנשים אחרים בקרבת משפחה ראשונה, לא ניסיתי להגיע להבנות, אלא בחרתי לצמצם את הקשר

והוא פחות מבין איך ההתנהלות שלו פוגעת בי, או מבין אבל בוחר לדלג על השינוי. זו המסקנה שהמטפלים עד כה הגיעו אליה ופה נתקעתי. השינוי כנראה יצטרך לבוא ממני ואני לא בנקודה בחיים שיש לי כח לעשות אותו. או רצון.
זכית שיש לך בעל כזה ואני שמחה ממש בשבילך שיש לך סביבה תומכת

זה היה תהליך
מקווה שתמצאו את הדרך

על כפתור הקסם כבר מזמן
התכוונתי לעובדה שיש לך שותף לדרך.
אמן!

בס״ד

א. ערב, מקלחות והשכבות? נשמע מעניין... 🙏🏻

שאני לא מתזמנת לילדים ארוחת ערב/ מקלחת/ השכבה
אני מסבירה לילד כשהוא רעב שיקח משהו לאכול, או יגיד לי מה הוא רוצה שאכין לו,
שימצא זמן בערב להתקלח ושילך לישון בשעה סבירה,
אם ילד צריך עזרה במקלחת או רוצה שאשכיב אותו, אז אני כמובן עוזרת, אבל אם ילד לא רוצה להתקלח או רוצה לישון מאוחר יותר, זה באחריות שלו, להשאר מלוכלך או להיות עייף בבוקר.

אני נותנת דוגמא אישית, בשינה וקימה בזמן, מקלחת כל יום, וארוחה בזמן סביר
בינתיים זה עובד לי עם כל הילדים חוץ מהתינוק שעדין קטן לקחת אחריות

היו נשארים עד הבוקר...
ולא היו מתקלחים אף פעם..
וארוחת ערב הייתה כל יום מלוואח..
יפה שהצלחת לשחרר ..אין סיכוי אצלי (גם לא ממש רוצה 🙂)

מבינה אותך, רוב האמהות מעדיפות להשאיר את האחריות אצלן

בס״ד

מנסה להבין איך זה בא לידי ביטוי בפועל - אין זמן שכולם אוכלים ביחד ארוחת ערב?

לגבי הקטע של הדוגמה האישית - יפה ממש. בעיקר השינה בזמן שלך!

נשמע לי שזה יוצר בלגן כזה, לא? כאילו אין זמן שבו המטבח לא פעיל?

ותמיד מסודר ונקי
מבשלים- מנקים- מסדרים
אוכלים- מפנים- מנקים

אני תמיד אומרת לילדים שהם יהיו עייפים מחר, כשהם מפטפטים שעתיים במיטה, והם קמים בבוקר עייפים ואני מזכירה להם למה הם עייפים אבל זה ממש לא מונע מהם לפטפט שוב בלילה..
חוץ מפעם אחת שלבן היה טיול והוא רצה לישון מוקדם שיהיה לו כח.

עוד שאלה,
יש לך זמן ומקום לשקט עם עצמך?
אני מרגישה שזה הדבר שהכי חסר לי עם ילדים מתבגרים בבית.

בשעות הערב המוקדמות אני לוקחת כמה דקות או יותר, כשבעלי נמצא ויכול לטפל בתינוק.
והפעם השניה בשעות הערב המאוחרות.
בשתי הפעמים אני נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת.
בערבים שאני יוצאת לשחות אז יש לי גם את הזמן הזה

ושאת היום במקום אחר
מתמודדת אבל עם חוסן
ולמדת לא מעט על עצמך ועל העולם בדרך
קראתי את החלק הראשון שכתבת
ומעניין אותי ההמשך
תודה על השיתוף שלך
שמחה בשבילך מאוד ♥️

נראה לי זה סיפור חיינו - לכל הפתרונות בידינו, אבל בידינו להחליט אם לשקוע או לשמוח.

לא הייתי מזמינה בלי לראות ולהרגיש. אנחנו קנינו מחנות בצפון תוך כדי טיול. אבל יש חנויות שטיחים. וגם חשבנו לקנות באיקאה. פשוט למקום השני הגענו קודם. זה לא חייב להיות באלפי שקלים ולא חייב להישאר לנצח. לדעתי. ההורים שלי קנו במבצע חמישים אחוז משטיחי כרמל. זה ממש שווה ומראש מתוכנן ליותר שנים. אז זה שיקול שצריך לעשות כמו בהרבה דברים לבית.
לפני כן היה לנו משהו יד שניה ממשפחה.
לגבי אבק צריך לשאוב פעם בשבוע זה חלק מנקיון הבית בסופ''ש. לא יודעת לגבי איי רובוט. יש לנו איזה חברה אחרת של רובוט מעפן. לא שווה על השטיח.

לק"י

וגם אני לא הולכת לשאוב שטיחים ולהרים כדי לנקות, ולאחסן בקיץ.
מעדיפה לפרוש שמיכה או פוך על הרצפה.

אז נראה שלא עזרתי לך במיוחד

לא חייב לנקות מתחת כל שבוע. מנקים מסביב ושואבים. סליחה על הכפירה. ממש לא מאחסנת בקיץ. למה?

לק"י

ולא שאנחנו כאלה נקיים, אבל איך אפשר לשטוף מסביב אם זה באמצע הבית?

שוטפים גם מתחת. אבל לא כל שבוע.

אנחנו יושבים גם בקיץ. הילדים משחקים עליו. הרבה יותר נח ונעים מרצפה.

לק"י

ובקיץ אני חובבת מרצפות קרירות

עניין של טעם אישי מסתבר.

פורסים שמיכה על הרצפה ואח"כ לכביסה...

אישית לא ברור לי איך בבית עם ילדים אפשר להחזיק שטיח בלי להשתעבד אליו...

אז נשפכו בועות סבון לא נורא
שואבים
ונהנים

אין שטיח אוהבת רצפה קרה...

גם מרגיש לי מבולגן שטיח בעינים כשאני רואה אצל אחרים

פעם היה לי בחדר ילדים שטיחשהיה מצויר עליו מסלול מכוניות והילדים נורא אהבו.

אל לי מהר מידי נמאס והוא עף על טיל....

זה יפה, אין ספק, אבל אני לא אעמוד בזה וזה סתם יהיה מגעיל...

לא נשואה, אבל קניתי אצלי בדירה שטיח לסלון.

הוא ממש לא כבד, וקל להזיז ולהרים אותו, אז זה ממש נוח שזה לא נהיה 'פרויקט' כל פעם להרים כדי לשטוף.

 

הוא מלאכותי, אז לא שיא הנעים והרך כמו צמר טבעי מפנק, אבל נראה ממש חמוד וכן נעים לשבת עליו. 

ממה שראיתי שטיח טבעי מצמר, נכתם בקלות וקשה לניקוי, לכן העדפתי מלאכותי וממש מרוצה..

מצד שני קראתי שצמר טבעי מתאבק קצת פחות בקלות אז אם מתיש אותך לשאוב פעם בשבוע- שבועיים אולי זה שיקול. 

 

חיפשתי גם משהו שמקסימום אם לא ישרוד לי יותר מדיהאבידה לא תהיה גדולה מדי, אז הזמנתי מהאינטרנט ב300 ש"ח, ובעיני שווה את זה גם אם באמת עוד שנה שנתיים אצטרך לחדש ולהחליף אותו.

בקיצור ממליצה ממש.

שמה לך קישור אם מעניין אותך.

שטיח שאגי לסלון בשני גדלים

אירובוט לא יכול לשאוב אותו
ומתחבאים בו פליימובילים קטנטנים וזה כואבבבבבבב לדרוך!! 🤭🤭🤭🤭

תקני אחד דק ונחמד
הולכים לחנות, בוחרים, בכל החנויות אפשר להחזיר אם לא אוהבים לול יומיים או משהו כזה. תשאלי.
שמים בבית, מסתכלים הולכים יושבים ומחליטים

ותראי איך הולך לך עם זה

יש שם כאלה ממש נעימים ועמידים והכי טוב זה שהם עם תחתית "דביקית" שמונעת החלקה. יש לנו כבר כמה שנים והם עדיין נראים מצוין.
לסלון- יש את השטיח האדום שיש להם שטיחים מהממים במחירים לא בשמיים. גם בג'ינג'ר יש מהממים ועם מבצעים. מזהירה מראש שזה לא השטיחים הכי הכי איכותיים. וחייבים לקנות נוגד החלקה לשים מתחת לשטיח.

שלי שגם רזה בגיל הזה
קונה רק ג'ינס עם אפשרות להקטין ולהגדיל.
לא ראיתי טרנינג עם גומי שנראה יפה ליום יום...

היופי פחות משנה לי בכיתה א׳

בכלל.
עניין שזה המכנסיים היחידות ליום יום שמחזיקות לו, לא נופלות לו ונשמרות טוב.

אחותי עם בעיה דומה, אני יודעת שהיא קונה לו הרבה פעמים של בנות, צבעים יוניסקס, צמוד יותר ונראה טוב יותר.
אולי יעבוד גם עם פוטר

הם מעולים.

לק"י

מכנסיים עם גומי.

כי הוא בבית ספר ומותר לבוא רק עם חולצה חלקה.
אבל אולי באמת לא תהיה ברירה כי כל המכנסיים שראיתי בנתיים שהם לא חלק מחליפה היו עם שרוך ולא גומי.

הילדים שלי גם רזים ובשנה שעברה קניתי להם משם מכנס פוטר עם גומי טוב וחזק.
בכל שנה משנים דגמים אז אני חושבת שאין מנוס מלעבור בחנויות ולבדוק 😖

יש לי מכנסיים מהודיס שקיבלתי ממשפחה ונראה לי שהם תוכלנה להתאים למה שאת צריכה..

יש בנקסט במידות משתנות זה תלוי איזה מכנסיים

בגודל שמתאים למותניים שלו

אם כן אפשר לקנות מידה או 2 קטנות יותר ממה שהוא רגיל ללבוש

ומכנסיים עם גומי יש בנקסט, בפוקס... כמעט בכל חנות

בפוקס מצאתי רק עם שרוך (לא בדקתי בחליפות כי מותר לבוא לבית ספר רק עם חולצות חלקות).

ואז משתלם לקנות חליפה ולמצוא מה לעשות עם החולצה (פיזמה/להעביר וכו)

רק מנסיון אישי כאמא- כל ילדיי רצו עגלה, תמיד קניתי ואמרתי מראש שלדעתי זה מיותר כי זה יותר כבד ומסורבל...

אחרי שבועיים מקסימום חודש הם בקשו להוריד את הגלגלים/עגלה...

וכמורה....

אני רואה את הבנות הקטנות ב', בב' ואפילו בג', עולות במדרגות ביה"ס,(יש גם עליה, אבל המדרגות מקצרות מאד) אפילו שזה רק כמה מדרגות ספורות, הרבה יותר כבד להן למשוך את העגלה בידיים מאשר לסחוב את הילקוט על הגב. וגם בימים גשומים, עם כל השלוליות, התיק הרבה יותר מתרטב וכ"כ הרבה בנות נתקלות אחת בעגלה של השניה.

אני אישית ממש לא ממליצה.

ומוסיפה שאולי עכשיו באמת לא תצליחי למצוא כי זו לא העונה של תחילת שנת הלימודים.

מבחינתנו זו הייתה חובה, כי יש לה דרך מאוד ארוכה עד לבית הספר. אבל לאחרונה הסתבר לי שלרוב אחותה הגדולה סוחבת לה את התיק... לא יודעת מה יהיה שנה הבאה, כשהגדולה כבר לא תהיה בבית הספר
רק קחי בחשבון שיש שלב שבו הן כבר לא מוכנות ללכת עם עגלה, כי זה לא "אופנתי". (לא זוכרת אם אצל הבכורה זה היה בכיתה ג' או ד')

אם תרצי את המספר תגידי.


חוץ מזה לרב אייל ורד יש שיעור שבועי לפרשה
ויש בתחנות כמו מורשת בכל ערב תכניות לשמיעה (יום חמישי מומלץ)

מומחים בלהנגיש תכנים סופר עמוקים באופן קליל

ממש ממליצה למצבך!

וגם של סיוון רהב מאיר. גם הרבנית ימימה מזרחי, כמובן
תחפשי ביוטיוב (אם נגיש לך) "רגע של חכמה" - זה ערוץ שיש בו מגוון רבנים ואנשי רוח (ביניהם גם הרבנית רחל בזק והרבנית ימימה מזרחי), והם נותנים שיעורים קצרצרים (שתיים-שלוש דקות) ומחזקים בכל מיני נושאים. זה יכול להיות פתח טוב בתור התחלה, אם עוד לך כוח להתרכז בשיעור מלא.
את השיעורים המלאים את יכולה לשמוע תוך כדי עבודות הבית, ואז את גם מנצלת את הזמן וגם מצליחה להעביר בכיף את עבודות הבית...
חוץ מזה, לראש יהודי יש כל מיני ספרונים בנושאים אמוניים שונים, ויש שם קטעים קצרים ובד"כ קלילים. הייתה תקופה שהייתי לומדת מהם כל לילה לפני השינה, והרגשתי שזה נתן לי תוספת רוחנית לכל היממה.

רק ככה תוכלי לזכור מה את רוצה ואוהבת...

זמן לעצמך אמא!!😘

לנשום לנוח להנות לבלות לעסוק בתחביבים

לדעת זה הכיוון עוד לפני המילוי הרוחני

זה יבוא בהמשך כשתהיי מלאה ונינוחה יותר מבחינה פיזית ונפשית

אז לא מזמן לקחתי יום חופש, ונחתי,.אבל לא יכולה להגיד שיום בודד מילא אותי ואיפשר לי התבוננות בעצמי.
במירוץ האינסופי, אני לא מעיזה לקחת יותר מיום בודד🙁

זה אומר להסתכל על הכלים בכיור לחייך אליהם לאחל להם ליל מנוחה וללכת לישון/לקרוא ספר/ פעילות אחרת.
זה אומר לנשום עמוק עמוק עמוק ולהבין שאת יותר חשובה מרצפה נקיה
זה אומר לדעת שאוכל קנוי מדי פעם זה בסדר גמור ואמא חייכנית לגמרי שווה שניצל תירס
בייביסיטר אן עוזרת מדי פעם לפי היכולות הכלכליות. אבל לזכור ששעת בייביסיטר זה 25₪,עוזרת זה 50₪ ושעה פסיכולוגית זה 400₪, אז בטווח הארוך בייביסיטר /עוזרת הרבה יותר משתלם 😁
וכן הלאה
בטוחה שיש לך את הדוגמאות שלך
מנוחה זה להבין שאת אדם ואת חשובה ואת צריכה תחזוק הרבה יותר מאשר הרצפה שלך ואפילו יותר מהילדים שלך.
הילדים צריכים תשומת לב ותחזוקה לבן אדם אחד. את צריכה גם לעצמך וגם לכל אחד מהילדים שלך שתוכלי למלא אותו. אז עקרונית את אמורה להקדיש לעצמך בערך פי שתיים מלכל אחד אחר. זה חשבון פשוט.
אחרי שנכנסים לstate of mind הזה, מצליחים למצוא את הזמן והיכולות לעשות דברים בשביל עצמינו.
❤️❤️❤️

מצד אחד, לא דורש עוצרות, ומצד שני יוצאים עם מסרים פרקטיים..

או אם בכללי זה כדאי?
אם בכללי - אני עשיתי קורס תסרוקות אי אז בתור נערה וקיבלתי כחלק מהערכה של הקורס. נתנו לנו הנחיות איך לשמור עליו. (לא זוכרת בפירוט.. זה כלל חפיפה מדי פעם וכללים איך לסרק נכון)

חשוב שתהיה לכם תושבת מתאימה שתמיד אותו על השולחן אחרת זה לא שווה כלום כי זה זז ולא נוח לעבוד עם זה (אני קיבלתי רק את הבובה בלי התושבות, את התושבות המורה של הקורס הביאה איתה כל פעם ומי שרצתה שילמה עוד כסף וקנתה...)
כשהפסקתי להשתש בזה העברתי לאחיינית שלי (גיסי הכין לה תושבת כלשהי או שהם קנו) והיא ממש נהנתה מזה והיום בגיל 13 עושה דברים מהממים לילדות אמיתיות אז החזירה לי את הבובה...
בקיצור זה רעיון מקסים לקנות דבר כזה.
לגבי המלצה ספציפית, אין לי כי קיבלתי את זה במסגרת הקורס, אבל פעם שמעתי שבעליאקספרס אפשר לקנות כאלו עם המלצות טובות...

מחפשת את שני הדברים. גם המלצה אם זה טוב וגם מאיפה לקנות.

יש שם הרבה סביבות 50 ₪, כדאי לקרוא תגובות והמלצות..

להסתדר לבד זה חינוכי בעייני, לילדים תמיד יש על מה להתבכיין, לא הייתי מתרגשת

תקני בדרך בקבוק שוקו קטן
תחזרי הביתה תאכלי איתה קפה ועוגה/ חבילה וסלט לא חשוב מה. רבע שעה - עשרים דקות.
ולכי לישון.
זה יתן לה זמן פינוקי לבד עם אמא
והרגשה טובה
וזה נהדר
את ממש לא אמורה להעסיק אותה ולהיות שר תרבות היא בעיקר רוצה צומי לבד ממך

בד"כ אני די גמורה ואין לי סבלנות לכלום...

וגם זה לא שיש לי הרבה זמן לישון, אז אם 20 דק' אני איתה ומכינה אוכל,

נשאר לי לישון חצי שעה ארבעים דקות וזה לא מתחיל להספיק....

בזמן הזה תפטפטו איתה. תביאי לה משהו נחמד פעם שוקו פעם עוגיה ובכמה דקות האלו שתעזור לך ותדברו קצת
ופעם בחודש אולי הייתי מוותרת על השנצ ומפרגנת לה דייט עם אמא, כפי המתאים לך.
חשבת לעשות ע״פ בעלך דייט במוצש? אם את ישנה בשבת הצהרים למשל יש עכשיו מוצשים ארוכים

אבל היא בכול מקרה עושה לי רגשי...

ומוצ"ש זה דייט בקטנה אחרי שבת אני כבדה כזאת ולא הכי בכיף... וגם בדרך כלל משלימה דברים לעבודה כי יום ראשון זה יום של יש"צ שדורש ממני בדרך כלל הרבה הכנה.

וגם מעדיפה עם אפשר פעמיים בשבוע ...

אני לא יודעת בדיוק מה את מצפה לשמוע
אז אני אגיד בפשטות שהילדה שלך כבר גדולה ואת צריכה לפתח קשר יותר קרוב איתה, גם אם זה אומר שיהיה לך דייט עם בעלך פעם בשבוע ולא פעמיים.
אני לא חושבת שריגשי קשור פה בכלל, ואת לא צריכה לפעול כתוצאה מהריגשי שלה, אלא כמה שאת חושבת שנכון לעשות בחיים.
ונשמע שאת לא ממש סגורה על מה שאת רוצה שהקשר איתה יראה וגם נשמע לי (אם אני מדמיינת או לא הבנתי נכון פשוט תזרקי לפח) שעוד לא עיכלת את המעבר שלה למתבגרת ולא ילדה, שיש לה צרכים אחרים, ויש השקעה אחרת שנדרשת מצידך, אימהות זה לא סטטי וי דברים שהתרגלנו אליהם אבל צריך לפעמים לשנות רוטינות ומחשבות ומעשים בהתאם לגילאים.
ולא נעים לי לומר את זה אבל כן, זה כרוך בפחות שעות שינה ופשוט לומדים להסתדר עם זה. אלו החיים…. כמות שינה זה הרבה פעמים ענין של הרגל
לא שאני אומרת לך עכשיו להפסיק לישון בכלל או לא לצאת עם בעלך, אבל כן נשמע לי שיש פה חשיבה מחודשת על סדרי עדיפויות בחיים . את יכולה לצאת איתה בערב לפעמים, לא דווקא בזמן הזה שהיא עושה לך ריגשי לגביו כי זה בכלל לא הנקודה לדעתי. אלא פשוט להתחיל לבנות לכן קשר. שהוא בינכן ולא עם כל שאר הילדים מסביב. יש לזה המון הזדמנויות שניתן ליצר בזמנים שנוח לך. ואני חושבת שברגע שיהיה לכן קשר כזה גם הריגשי הזה יעלם, לי זה פשוט נשמע קריאה לאמא אני צריכה אותך. תמצאי את הצורך הזה מתי שלך נוח. אבל הצורך הןא אמיתי וקיים וחשוב.
זאת דעתי
ואם לא קלעתי בכלל להבנה או לסיטואציה או למה שהתכוונת אז סליחה ואל תתייחסי ❣️🌹

ובאמת יש לי קצת קושי עם גיברת מתבגרת!!

זוכרת את עצמי לפני 3 שנים רוצה להקפיא את החיים ככה...

ננסה לחשוב עליה.

ועוצי לי עצות איך סוחבים הריון חמישי ולא ישנים... 

 

גם לך @אורין על התגובה, תודה לך

המממ.
אז אין לי עצות
אבל זה רק מגביר את החשיבות בלהשקיע זמן איתה. כי אחרי הלידה לא יהיה לך ומהם הסתם כגדולה תצפי ממנה ליותר עזרה ואז כל קושי שיש כעת יגבר ויתפוצץ.
מה עם מוצ״ש? לא מספיק ערנית בשביל דייט עם הבעל אבל אולי דייט עם הילדה? סיבוב בשכונה רק איתה?
תנסי למצוא את בכיסי זמן האלו. היא צריכה אותך ותאמיני לי את רוצה שיהיה לה קשר איתך וזה הזמן להתחיל לייצר אותו ולא לבכות אחר כך
❤️❤️❤️

מוצ"ש זה דייט שלה עם אבא קבוע...

הם יוצאים להליכה ביחד כבר כמה שנים 

שתיהם מארגנים היחד את הבית אני שוטפת כלים 

ואז הם הולכים ואני עובדת...

אבל באמת פתחת לי כיווני מחשבה מקווה שיצא מזה משהו.

תודה לך!!

וואט. זה מהמם בת ואבא בדייט... משום מה בדר''כ הדייטים עם רק עם אמא.
מה עם ליל שבת? , עכשיו חורף יש מלא זמן, כשהקטנים ישנים

אני מציעה בנוסף למה ש@מיואשת****** הציעה

שאולי ערב אחר בשבוע תעשי איתה הליכה קצרה\או תשבי איתה לדייט על שוקו או גלידה

זה יכול להיות יותר קצר ולכן יוכל להיות ביום שאת לא ישנה בו

ואם צריך אז לוותר על מטלה כלשהי בערב בשביל זה

ואז ביום ג' תוכלי להמשיך בתכנון שלך לשון ולהיות בערב עם בעלך בדייט

 

או ביום ג' לוותר על ההכנה של האוכל להסתדר עם משהו קנוי\קפוא\שבעלך יכין

וכמו שמיואשת כתבה לשבת איתה לדייט קצר של אוכל או פינוק ..

 

ואת נשמעת אמא מהממת ומדהימה!

אני באמת לא יודעת איך עושים את זה בפועל בהריון ובלי לשון..זה ממש קשה

וככ יפה שיש לכם דייט ביום  קבוע! מקסים

ולא כפיצוי, אלא תגידי שממש חשוב לך לפטפט ולשמוח לבד עם בתך הגדולה - שתקבל שם את היחס ותשומת הלב המיוחדת לה.

חושבת שזה מקסים שאת מאפשרת לעצמך לנוח
ומייצרת לכם אפשרות לזמן זוגי
אפשר לחשוב על רעיונות של זמנים אחרים להשקיע בקשר עם הבת. ומספיק שאתן מפטפטות כשאת מכינה אוכל או אוכלות יחד. בהזדמנו. אחרת אפשר גם לבלות יותר יחד
לא הייתי מוותרת על מנוחת צהריים בשביל זה
ובטח לא במחיר זוגי

כי אני לא לגמרי מבינה מה את מתכוונת
אבל בעיקר סבלנות
ונסיון לתחום את הצורך לזמן מסוים
ולקבל את מה שהיא, אבל גם היא צריכה לקבל מה שאתם , מוצאים אמצע כזה
סליחה שזה לא תשובה מעמיקה קשה לי קצת להבין למה את מתכוונת

סבלנות זו מילת המפתח (וזו הסיבה שבחרתי את הניק שלי ). אנסה לחפש דוגמאות כשיהיה לי קצת יותר זמן. בכל אופן תודה

ואין לי ממש ספציפית כרגע. באופן כללי זו ילדה שקשה להעיר לה על דברים כי ישר היא תיפגע ותלך לבכות, תהיה בטוחה שאני נגדה וכד'.
מה שקרה באותו ערב שגרם לפיצוץ זה שביקשתי ממנה לעזור במשהו מסוים והיא התעצבנה שרק היא עובדת והבנות האחרות לא. (זוכרת מיואשת שכתבת משהו על הבנות שלך בנושא הזה). עכשיו כדי להבין את הסיטואציה אני אפרט קצת יותר, מכיון שקשה לה בלימודים ושתי הבנות האחרות הרבה יותר קל להן, במהלך השנים הבנות האחרות עזרו הרבה יותר ואמרתי להן בזמנו שמכיוון שהן יותר פנויות אני מבקשת מהן יותר עזרה ומכיון שאותה אחת היה קשה לה היא עזרה פחות. השנה, אותה אחת הרבה יותר פנויה והאחרות עמוסות הרבה יותר (הגדולה לומדת לתואר קשה והצעירה בכיתה יא'). מכיון שהיא השנה לא לומדת משהו רציני אלא יותר קליל (סיימה יב') אמרתי לה שאני מבקשת ממנה יותר עזרה מאשר האחרות. (יש לה גם זמן לבלות עם חברות, זה לא שהיא עובדת כל היום, בסה"כ ביקשתי לסדר קצת). היא לא מבינה למרות שהסברתי לה כמה פעמים ומתעצבנת כשזה קורה, טוענת שלקחה שנת חופש לא בשביל לעבוד כל היום. (מעצבן, כי היא כמעט לא עושה שום דבר ויש לה שמן לכל מה שרוצה). באותו ערב, כשעוד פעם הגיבה כך, פלטתי לה שפחדתי לבקש ממנה לקלח את הקטנה באמצע שהיתה עסוקה במשהו וחיכיתי עד שהפסיקה בין כך והלכה לדבר בטלפון (עם אחותי), היא ממש נפגעה והלכה לבכות בחדר. (אחר כך אמרה לי שגם היא מפחדת לבקש ממני כל מיני דברים וכו', על כך אמרתי שאנחנו צריכות לדבר בנחת).
לא יודעת, מרגיש לי שאני מצפה שתבין דברים בסיסיים וזה לא קורה ואסור להעיר לה כלום כי אז היא נפגעת.
מה עושים?!

לבוא עם הרבה סבלנות מצידך
וקודם כל לשמוע
לתת לה להוציא הכל בלי להפריע בכלל
לתת לה את ההרגשה שאת הכי קשובה בעולם.
אחר כך להתחיל לפרוט דברים ולהסביר מה את חושבת
לא לשכוח בדברים שהיא צודקת להודות בזה
לנסות לתת הרגשה טובה למשל- את צודקת שאת עוזרת יותר השנה. בהחלט זה נכון. ואז להסביר למה , לבקש ממנה לשמוע אותך עד הסוף.
אחד הדברים שעוזר לי לפעמים זה לומר אחרי שיחה כזו לבת שלי- ואם את היית אמא, מה את חושבת שהיית עושה? נגיד שאת האמא וחשוב לך גם העזרה וגם יש לך עוד בנית שעושות כל וכך ואת רוצה שכולם ישמחו ולכולם יהיה טוב כי את אמא ואת אוהבת את כולן מאד מאד, מה היית עושה?
לשקף לה הרבה מה אנשים אחרים מרגישים
שתלמד לתת מקום ולחשוב גם מה אחרים מרגישים
ולהקשיב
זה באמת המון המון להקשיב לדבר לחשוב ביחד
לנסות לתת הרגשה של שיחה ביחד ולא אחד נגד השני
ולנסות למצוא פתרונות

בקשר להעלבות, יש לי אחת כזו, הרבה יותר צעירה אמנם, ובסוף אני פשוט הייתי מתעלמת מהבכי וההסתגרות בחדר. ביקשתי משהו או אמרתי משהו בשיא העדינות לדעתי, היא הגיבה בתגובה מוגזמת, לא התייחסתי. המשכתי הלאה כאילו זה לא קרה. העמדתי פנים שלא ראיתי את הדמעות
באופן עקבי
זה מאד מאד מאד עזר
לא שהיא בכוונה ניסתה להיות כזו, אבל כשדרמה לא משיגה את המטרה, אז זה פשוט יורד.
בזמנו גם עשיתי איתה שיחה, אמרתי לה שלא הגיוני שכל בקשה קטנה מקבלת תגובה היסטרית, ושיהיה לי קשה להתייחס ככה אם חס ושלום משהו באמת מצריך תגובת בכי כי מכל דבר היא דומעת.
ואז הפסקתי להתייחס לנושא. דיברתי, הסברתי, זהו. כאילו לא קיים
היה בהחלט מאתגר אבל באמת תוך חודשיים שלוש היה שיפור דרמטי. שווה לנסות

עודדת... אנסה לשקף לה כמו שאמרת ובע"ה מקווה שיעזור.
לגבי הבכי, אני מתעלמת, בינתיים זה לא עזר אבל בהחלט אנסה לדבר על זה גם כן.
תודה רבה!

כשהיא במחזור אני משתדלת לזכור להיות הרבה יותר סלחנית לדמעות או עצבים כלשהם ולהחליק
❤️

כמעט בול...
חוץ מהקטע הלימודי.
היא אומרת לי הרבה ''את לא מבינה אותי''.
והיא לא כ''כ מוכנה לדון איתי. זה מעצבן אותה.
אין לי תשובות...
חוץ מזה שצריך להשקיע מחשבה בכל ענין באופן ספציפי, ולתת לה מלא חיבוקים והערכה...

אני אומנם עוד לא בפרק הזה בחיים

אבל יצא לי לבנות קשר עם אנשים שונים ממני באופן קיצוני (במשפחה מורחבת וכדומה) וכך עשיתי את זה

פשוט הקשבתי 95% מזמן השיחה (ואני דברנית)

ב5% הנותרים לא הבעתי את דעתי בכלל (ואני דעתנית) אלא סיפקתי משפטי סיכום והבהרה לדברים שהשניה אמרה (למשל "אז את אומרת שXXX" "אני מבינה ממך שעדיף שYYY") או משפטים מעודדי שיח (למשל "אז מה ניסית לעשות?" "ולדעתך זה לא יצליח - כן?")

זה נורא מפתה להגיב במשפטי עידוד ותמיכה כלליים אבל כשאין לך נתונים (כלומר את לא באמת מבינה איך הראש שלה עובד ואיך היא מרגישה לגבי דברים) יתכן שגם מחמאה או עידוד לא יבואו לה בטוב

 

בנוסף התגובה שלי תמיד למשפט "את לא מבינה אותי" תהיה "נכון ואני מתבאסת מזה ממש, אני מתה להבין, ברור לי שאם ניקח את הזמן אני אבין"

 

באופן כללי לתת חשיבות גבוהה לשיחות, למדתי את זה מסבתי ע"ה שהיתה המקשיבה הטובה בעולם

חלק מהעקרונות שכתבת מופיעים בספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"

תודה רבה

ספציפית במקרה שלי עם הבת הזו זה לא יעבוד לגמרי כי אני חייבת לענות. תודה רבה

כי היא צריכה חינוך והכוונה כמו שמישהי כתבה?

מורכב. ואי אפשר לפתור דברים רק בהקשבה. צריך גם לדבר ולחנך ולהגיע להבנות.
אבל בהחלט הקשבה היא הבסיס והיא מאד מאד חשובה

כמעט אין אנשים שמסוגלים להקשיב למען ההקשבה.
בלי לתת עצות,
בלי לדבר על עצמם,
בלי להיות חצי עין בפלאפון,
בלי להתנגד,
בלי להגיד- כן, אבל....

רק להקשיב, ולהיות עם הבנאדם, ומידי פעם להביע הזדהות (וואו, איזה מרגש!/ ממש מכעיס!/ זה נשמע קשה כל כך!/ וואו, איך עשית את זה? ככה. )


עורכת- חלילה לא אומרת שהפותחת כזאת, דיברתי באופן כללי.

המון אנשים מוכרים טיולונים של פג בגרושים ותוכלי להשלים לך את האביזר.
קניתי בעבר אמבטיה שלהם ב150 שח במצב מעולה (עולה במציאות 1500 שח).

נבקש לקרוא את מכתב הפתיחה, מוגדר שם מה ההבדל בין הפורומים.
בשעה טובה פרסמנו את מכתב הפתיחה! - אימהות, השלב הבא
(רק מציינת שאני מבינה ממש אם בטעות מתבלבלים בין הפורומים. אני מסבה את תשומת הלב כדי לא ליצור כאן הצפה, וכדי שההבדל בין הפורומים יהיה ברור ובולט.)

ואין לי מילים




רק להתפלל שרבש"ע ייתן לך כוחות
ורפואה ללב שלך
ונחמות טובות.

המקרה שלך כל כך עצוב ומצער.

מקוה שבורא עולם ייתן לך את הכוחות.

חשוב מאוד לעשות עיבוד לטראומה כשתהיי מסוגלת.

כרגע הכול עדיין טרי כל כך והילד יתום.

זה נורא זה צובט.

אני מרגישה את הצורך שלך לפרוק ולפרוק אבל אין באמת משהו שם כו בעל מסור שביום יום.

מקווה שיש לך משפחה תומכת אבל ברור שה לא מספיק.

ממליצה בהמשך כשוכלי לפנות לארגונים לנשים אלמנות ולהיות בקבוצות כאלו להיעזר.

זה כאב נוראי ושורף מי ייתן ותצליחי לקום ממנו.

אני מרגישה שאני כותבת סתם ודברים ריקים יחסית לכאב וסבל שאני בכלל לא יכולה לתאר לעצמי...

מתפללת עליך.

זה כאב שלא עובר המשפחה תומכת בי אבל יש את הרגעים לבד שאני צריכה להתמודד

לדוגמא "חזקים ביחד" וכד'


אולי יעזור לך להיות חלק מקבוצה כזו?

אני מקווה שמה שאני כותבת יעזור, אם לא תתעלמי בבקשה.
חשבתי עכשיו על זה שיש שלושה שותפים באדם - אביו, אמו, והקב"ה. אל תחשבי שנשארת לבד לטפל בילד, הקב"ה בעצמו יהיה איתך ויעזור לך. וידוע שהוא אבי יתומים ואלמנות.

הלוואי שתרגישי את החיבוק העזרה וההגנה מהקב"ה תמיד!

שולחת לך חיבוק גדול❤❤
הלוואי והייתי יכולה לתמוך בך מקרוב😘😘
את ממש בלב שלי...
זכרי, שהקב"ה איתך בכל רגע ורגע.
הוא שלח מה ששלח ובכל רגע הוא איתך.
הישעני עליו...
הוא היחיד שיכול לעזור לך.
מתפללת שהקב"ה ירפא שברך במהרה💔💔💔
שוב חיבוק❤

אין לי מילים. את גיבורה אפילו שקשה לך לראות את זה.

הקושי שלך עצום ומובן
תמיד קשה אחרי לידה ראשונה
אז בנסיבות האלו הקושי הופך לייסורים קשים מנשוא
תחבקי את התינוק שלך ותתפללי לה' שיתן לך כוחות
אומרים שיתום מקבל שפע ישיר מה' כי אין לו אבא שידאג לו
לכן הוא תמיד קרוב לה' יותר
תשתפי אותנו במחשבות, ובהתמודדויות
אנחנו פה בשבילך ♥️
ואת גיבורה גיבורה שאין מילים!!!

אני רק מנסה להבין מה קורה איתי ואיך אני מתמודדת לגדל לבד את הבן שלנו

אצלי הם בני 5 וחצי, 3 וחצי ושנתיים - ומפרקים את הבית הרבה הרבה הרבה יותר מהבנים הגדולים כשהיו קטנים..

שלהם, או שמא העניין של הפינוק גובר פה? כי הקטנים במשפחה, מסתבר, מקבלים הרבה יותר פינוק מהגדולים... (אם כי אצל הקטנים שלי אני מרגישה שזו גם השפעת הקורונה...)

אם כי אצלי הגדולים מעסיקים את הקטנים לפעמים, כך מסתבר. בשבת נשארנו רק עם שני הקטנים, והייתה שבת קשה...

אצלי הם שלושה קטנים: 6 וקצת, 4 וקצת ושנה כמעט וחצי. והם בנים שובבים...

וגם השלישי הקטן הזה הצטרף לחגיגות...

 

אתמול היא ניסה לצאת ממיטת תינוק. 

הרים רגל ופשוט טיפס על הדופן כדי לצאת החוצה.

אני ובעלי ראינו את זה והתגלגלנו מצחוק: הנה, גם הצטרך לחבורת השובבים!!

לא ידעתי מה לעשות: לעזור לו לרדת בבטחה או לכעןס עליו שאני לא מסכימה שיירד ככה!!

כי שניהם מפחידים.

 

ואני לגמרי מזדהה עם רשימת המטלות שלך לערב קודם.

הבית שלנו נראה בערב כמו זירת קרב!!

וכשהם סופסוף נרדמים- אני מכבר מותשת מלסדר..

אבל עושים את זה. אין ברירה

 

 והם בהחלט מפרקים את הבית יותר מהגדולים...

שלא לדבר על זה שהם מחליטים לשחק כדורגל עם הגדול שלי בתוך הבית  אמאלה..

 

שרק יהיו לנו בריאים!!

והאמת שלא סידרתי אתמול את החדר שבו הם בלגנו בעיקר (גם כי היו צריכים כבר לישון בו)
תכננתי הבוקר, אבל נחתה עליי עייפות שכזו שפשוט הלכתי לנמנם... מקווה שבהמשך היום אוכל, ואולי גם ביחד איתם, כאקט חינוכי.

אצלנו אין מצב שלא נסדר את הבית באותו היום כי אז לא יהיה לנו איפה לדרוך  (בית קטן וכו')

אבל אם קורה מצב שגם אני וגם בעלי "צונחים" באפיסת כוחות ממש...

 

בהצלחה רבה

את הסלון-מטבח באמת אני מסדרת כל יום (למעט מקרים קיצוניים של עייפות/מותשות).
אבל לקראת שבת אהיה חייבת לסדר אותו...

אני נכנסת כל בוקר לפתוח חלון שלא יסריח
ונמלטת מהר וסוגרת את הדלת לא לראות מה קורה
נמאס לי
רוצות לחיות בלכלוך שיחיו. לפני שבת מכריחה לסדר ולנקות וזהו

אבל לפחות אצל הגדולים אין השחתה מודעת של דברים

לא בטוחה שהקטנים שלי מפרקים את הבית יותר מהגדולים
או שאני לא זוכרת
או שהייתי עם הגדולים יותר בחוץ בגני שעשועים
אולי הקטנים שלי יותר מול המחשב מאשר מה שהיו הגדולים
אין לי מושג
אבל
הבית הופך למהפכה בשניות!!
והגדולים שלי מבלגנים לא פחות מהקטנים בכלל!!!
יש לי ערימה של ילדים רחפנים שסדר וארגון זה רחוק מהם והלאה
וכל אחד משאיר אחריו שובל של חפצים
מוצאש זה תמיד סחרחורת מה שנהיה מהבית

אבל שוב, זה יותר מרחפנות מאשר בלגניסטיות לשמה כמו הקטנים...
(עוד לא הצלחתי לסדר את החדר ההוא התחלתי ופשוט התייאשתי... מלא ספרים, מלא משחקי קופסה ופאזלים, מטבעות של כסף, שאריות אוכל ועוד ועוד... וזה חדר קטנטן אז בקושי יש בו מקום לזוז בשביל לסדר כמו שצריך...)

אמהות לילדים רחפנים....חחח
יש לי 2 כאלו,
זה משגעעעע...
אני תמיד צוחקת בליבי שהקטן מהם מפקס אותם, הוא לא מפספס כלום. שני הגדולים.. שיהיו בריאים.

את יכולה להפריד בין שניהם. להוציא את הגדול מהחדר, כדי שהוא יקבל כמה דקות נוספות של משחק ובאותו זמן תספרי סיפור או פשוט תדברי עם האח הקטן. אחרי שכיבית את האור תספרי לאח הגדול סיפור בחדר השני, כדי לא להפריע לשני

 

שניים מולך זה כוח, במיוחד כשאת עייפה בסוף היום והם מלאים באנרגיה

ולפעמים זה דווקא טוב שהם ביחד, כי הם מעסיקים זה את זה ולא משתעממים ומתעצבנים מרוב שעמום (או נרדמים מרוב שעמום...)
כרגע נותר לחכות שהם פשוט יתבגרו ככה נראה לי...

כלומר לא לומר הדבר שאתה אומר נכון או לא נכון..
אז לומר לאמא שהיא מדברת שטויות זה קצת בעייתי, אבל בהחלט מסכימה איתך שזו לא הדרך להגיב הדרך שבה הגבת הרבה יותר נראית מתאימה בעיני. (הייתי ממש מתווכת לו עוד יותר. לא נעים לשחק עם מי שנושך. עכשיו אמא לא רוצה יותר לשחק איתך. אני לפעמים גם נותנת מכה קטנה בפה.)
את הבן שלך לא העלבת, זה באמת איכס 🙂

ביקש ממני להתנצל והתנצלתי

בגיל הזה הם מנסים אותך. התגובה שלך היתה ספונטאנית וקשה להאשים אותך (מצב לא פשוט).

כדאי שתחשבי על טיפול בבעיה , כמו פסק זמן בכל פעם שהוא מתנהג באלימות כלפי מישהו -

בגיל שנתיים 2 דקות שבהן את מוציאה אותו מהחדר לחדר אחר, בשביל לחשוב על מה שהוא עשה

(דרך אגב, אולי להציע לו תפוח או מלפפון, כדי להוציא את הצורך לנשוך?)

 

אם הוא עובר תקופה של גיל ההתבגרות, כמו הרבה אחרים, את יכולה לצ'פר אותו כל יום על התנהגות חיובית. במיוחד לקראת חנוכה, כשהוא יהיה יותר בבית

 

את בדרך כלל מתייעצת עם אמא שלך בקשר לחינוך ילדים או בעיות אחרות?

אם זה לא משהו שהיא רואה, אולי כדאי שלא תשתפי אותה, אם העצות לא מתאימות לך.

אם היא תיתן לך עצה לא מתאימה - תחשבי על תגובה מראש כמו: אני אחשוב על זה,

פשוט בשביל להגיב, אבל בלי ביקורת, ותשתפי חברה אם את מחפשת עצה או סתם לפרוק. 

לא יפה לדבר ככה לאמא שלך, וזו דוגמא גרועה לילד..
לא נורא שזה קרה. בטוחה שתבקשי סליחה והיא תסלח לך. אבל כדאי לסגל משהו אחר...

לגבי מה שהיא הציעה- את כמובן לא צריכה להקשיב לזה (זה גם הדרכה מאוד לא נכונה שמחנכת את הילד שלנשוך זה בסדר, ומי שחזק יותר מרוויח) אבל כן לתת כבוד לדברים שלה מעצם היותה אמא שלך

בס''ד

תודה יקרה על התיוג!

לפותחת, @עלה למעלה יקרה, האמת היא שנכן להיום אין לי ניסיון בטיפול בדברים האלה. שמעתי על ריפוי בעיסוק (דרך התפתחות הילד) וזה כן כיוון שאנחנו רוצים ללכת עליו עבור לפחות אחד מהילדים, בתקווה שאולי זה גם יתן לנו כלים נוספים לכולם. אצלנו הרצון שלנו ללכת לכיוון הזה קשורה יותר לצד הפיזי של הרגישות (רגישות תחושתית / וויסות חושי), אם כי מסכימה עם קודמותיי שהרבה פעמים רגישות תחושתית ורגישות נפשית קשורות אחת בשנייה (אנחנו רואים את זה אצל הילדים שלנו... וגם אצלי ). 

בקטע של הרגישות בפן הנפשי, גם אני ממליצה על הספר ''ילד רגיש מאד'' של ד''ר איליין ארון. מה שמדהים עם הספר הזה הוא שהוא נותן פרספקטיבה חדשה ממש על כל העניין הזה של רגישות גבוהה. לפני המחקר של ד''ר ארון, הנחת היסוד הייתה שילדים רגישים מאד הם ילדים עם 'בעיה' כלשהי. מבחינה מסוימת זה קצת מה שיוצא מצמד המילים 'רגישות-יתר', כאילו שיש כאן משהו לא מאוזן. 

ומה שארון מראה, זה שלמעשה בין 15 ל-20% מהאוכלוסייה (וגם של בעלי החיים אגב) בעלי תכונה של רגישות גבוהה מאד. במילים אחרות, אמנם יש כאן מיעוט (רוב האוכלוסיה לא רגיש ככה), אבל העובדה שזה כל-כך רווח מצביעה על כך שזה פשוט דפוס אחר, מקביל, ממה שיש אצל רוב האוכלוסיה. כמו שאנשים ג'נג'ים מהווים אמנם מיעוט של האוכלוסייה הכללית, אבל זה לא שהם פחות או יותר תקינים מהשאר, זה פשוט שהם בעלי צבע שיער מקביל... זאת הסיבה לכך שארון לא מכנה את התכונה הזאת ''רגישות-יתר'' אלא ''רגישות גבוהה מאד''. כשהיא עושה את זה, היא מחזירה ניוטרליות לתכונה הזאת (במקום שזה יהיה משהו שייתפס כ'בעייתי').

ולא רק שרגישות גבוהה היא תכונה ניטרלית, אלא היא גם תכונה עם המון יתרונות וייחודיויות (כמו שלאנשים עם רגישות 'רגילה' יש גם המון יתרונות וייחודיויות). הרבה פעמים מדובר באנשים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה מאד, עם יצירתיות גבוהה מאד, עם ראייה מקורית... אלו אנשים שעשויים להיות מעולים בתחומים כמו: אומנות / טיפול / הורות / זוגיות / כתיבה / מוזיקה וכו'.

עיקר הקושי, לפי ארון, לא נובע אם כן מהתכונה הזאת עצמה, אלא מכך שעבור אנשים רגישים מאד, קשה לפעמים להתנהל בתוך עולם שבו הרוב הם אנשים עם רגישות פחות גבוהה. זה יכול ליצור תחושה של חוסר התאמה או שונות, של קושי להשתלב או של קצב שלא מתאים לצרכים הייחודיים לבעלי רגישות גבוהה. ושם באמת יכול להיות צורך בעזרה, מאיתנו ההורים או מאנשי מצקוע (עזרה בתיווך, מתן כלים, ואולי גם מקום לפרוק את הדברים ברמה הרגשית וכו').

 

 

מקווה שזה נותן קצת פרספקטיבה על כל הנושא הזה ❤

אני חושבת שעיקר מה שרציתי להגיד היא שסיכוי טוב שבתך פשוט משתייכת לקבוצת מיעוט נפלאה. זה לא בא לשלול טיפול כזה או אחר אם את מעריכה שיש צורך (ואת המומחית לגביה ויודעת מה הכי טוב לה). אני ממש בעד טיפולים שיכולים לעזור לילדים שלנו. זה בעיקר כדי להרגיע ולעודד, ברמה הכללית. המון ברכה והצלחה!!! ❤

 

איזה השקעה בתשובה!
אצל הבת שלי זה בעיקר בקטע הרגשי אז נראלי פחות יתאים ריפוי בעיסוק.
תודה רבה! אקרא את הספר נשמע מעניין ממש

אבל מעניין אותי נגיד אם ריפוי ועיסוק קשור לזה? כאילו ויסות חושי קשור לזה?

יש לי ילדה רגישה מאוד. גם בגוף וגם בנפש

היתה שנה אצל מטפלת באומנות, כשהיתה בגן חובה. זה היה לה ממש מדהים ופתח לה פתח לצמיחה.

וואלה לא חשבתי שטיפול באומנות זה משהו שיכול להיות רלוונטי בגן
אולי באמת נחשוב על משהו כזה
תודה!!

יודעת להגיד איך זה עוזר?

בגוף, כלומר- כל מגע קטן מכאיב, מציק, לא נכים, לוחץ, מגרד וכו'...
זה אוטומטית גם בנפש- נפגעים מכל דבר, בוכים המון, חושבים שהכל נגדם, שלא אוהבים אותם, חוששים/ מפחדים מדברים פשוטים.. לכל אחד יש חלק מהתופעות, אבל זה לחלוטין בא ביחד- גוף ונפש זה בלתי נפרד.


בת כמה הילדה?