פורום אימהות השלב הבא (עמוד 57)

שולחת רק חיבוק גדול
בטוחה שממש טיפול נפשי?
אולי סוג טיפול ריגשי, רכיבה טיפולית וכאלו?

בכל מקרה צריך משהו רציני ולא חדפ..

זה ממש לא חד פעמי
וזה מתאים לגיל

עזר מאוד מאוד לבן משפחה קרוב שלי. וזה לא היה חד"פ, אלא יותר משנה, פעם בשבוע.

רכיבה טיפולית זה מסוג הדברים שדרך הקופ"ח לוקח חודשים ושנים עד שמקבלים או שיותר קל להשגה?

אחד מילדנו צריך לפי דעתי טיפול, תוהה למי לפנות לאבחון. בבדיקה גם מול ביה"ס, מה הדרך הנכונה.

יש להם רשימת נותני שירות (פרטיים), ויוצרים קשר ישיר מול נותן השירות.

ויש עוד דברים.

סליחה שאני לא מובנת 🙈

אבל אולי כדאי קודם לדבר עם הגננת, לשמוע ממנה איך היא רואה אותו, ואם יש צורך לדעתה - היא תשתף את הפסיכולוגית של הגן.
אתם יכולים גם לברר על טיפול רגשי פרטי באזורכם - בגיל הזה התרפיות למיניהן יכולות להתאים.
בהצלחה!

תודה רבה!!

מטפלת טובה תדע לתת שם לבעיה ולהגדיר רוצה, וגם לטפל בה.

לנסות לגשש אם עובר עליו משהו, זה יכול להיות שאין לו חברים, שמישהו מציק לו, שחלילה מישהו פוגע בו, אח חדש שנולד או שנולד כבר מזמן אבל מתחיל לדחוק את מקומו, לנסות לשאול, לשוחח... אפילו אם הוא ישן מאוחר יכול להיות שזה יושב על עייפות והוא צריך לישון מוקדם יותר. כשתדעי מה הטריגר, יהיה הרבה יותר קל לטפל.
להראות לו תמונה של מישהו עצוב או כועס ולשאול מה קרה בתמונה? למה הוא כועס וכו'... בהצלחה רבה! לא פשוט לראות את הילדים שלנו ככה..

אנחנו מנסים בשבועיים האחרונים..
דולים פרטים קטנים .
ב"ה יש לו חברים והוא אהוב בכל מסגרת.
נראה שאולי הוא לחוץ ממשהו..
מבררים😥

טוב שאתם עם יד על הדופק. אנחנו פנינו לגננת שהפנתה לפסיכולוגית של הגן, שעובדת עם השרות הפסיכולוגי (שפ״ח) וככה התחלנו טיפול. זה חינמי לחלוטין (אחת לשבוע) והתרשמנו מאד לטובה ב״ה (כרגע אנחנו מאד מרוצים). ביחד עם הטיפול של גם ליווי של ההורים אחת לשבועיים.

בהתחלה פסיכולוגית הגן עורכת תצפית על הילד ואז יש תהליך שנקרא ״אינטייק״, ובו הפסיכולוגית עורכת פגישה עם ההורים כדי לשמןע מהם וגם פגישה אחת או שתיים עם הילד על מנת להתרשם ולהגיע להערכה כללית. לפי האינטייק מחליטים לאחר מכן על דרך פעולה (טיפול? איזה סוג? ע״י השפ״ח או מחוצה לו וכו׳). אם הולכים על טיפול רגיל (שזה טיפול במשחק), סיכוי טוב שמי שעשה את האינטייק יוכל גם להיות המטפל של הילד. בהצלחה רבה!

תודה רבה! מה שחיפשתי לדעת

אבל מה אתם רואים אצלנו שהביא אתכם למחשבה שכזו לגבי טיפול רגשי/פסיכולוגי?
אני שואלת לא מתטך סקרנות אלא מחשבות מעורפלות לגבי בת הארבע שלי

בעקבות מחשבות שלי על הילדה שלי...

הפסיכולוגית של הגן צפתה בו ונראה איך מתקדמים.
תודה רבה!!!

תגידי את יודעת בכלל כמה את מושלמת!
כמה את מנסה, לכוון לדייק לעשות לשפר לתקן לעלות להצליח עוד!
נהיה לי קוצר נשימה רק לישוב על כל המאמץ הנפשי שאת משקיעה בלהיות אמא
יקרונת
רובינו לא מתקרבים לקרסולייך
לא מבלים את ימינו בחישוב המון מחשבות על איך לתקן ומה לא טוב
טעינו, ממשיכים הלאה. נשתפר.
(ורק בזהירות אומרת, אולי כדאי מדי פעם לאמץ קצת מהגישה הזו ולהקל את כל הנשיפות מצפון האלו?)
את אמא מדהימה! מדהימה!
ולילדים שלך מותר לראות שאת עייפה
שאת אנושית
שאת אוהבת אבל גם סובלת
שיש לך גבולות שזה לא בסדר לאתגר אותך בהם כי את אשה! לא מלאך
זה לימוד חשוב לילדים. מאד.
וזה ממש ממש בסדר
עוד הצלחת להוציא אותם עם חיבוק?
וואו. את ממש מיוחדת
הלוואי שתקחי רגע לעצמך
תסתכלי המראה
תורידי כמה שקי אשמה ומצפון. אפילו רק אחד
את סוחבת עליך יותר מדי, באמת באמת.
הלוואי שתראי כמה שאת מדהימה
❤️❤️❤️❤️❤️

ומתפללת שתרגישי את החיבוקים שלנו...

בס''ד

 

בדרך כלל כן פועלת ממש כמו שאת כותבת. לא מלקה את עצמי. באמת. וגם על מה שהיה הבוקר, זה לא שהרגשתי אמא נוראית. יותר שהייתה חוויה לא פשוטה בשבילי. ושבכללי אני עם הרבה תהייות לגבי כל מיני דברים שהם יחסית משמעותיים. ואין לי מספיק פנאי לחשוב עליהם בימים הקרובים בגלל העומס שיש לי מהכיוון של העבודה. בע''ה עוד כמה ימים אהיה יותר פנויה כדי לחשוב בנחת על הדברים. אבל בינתיים הסיטואציות ממשיכות ואין להן התייחסות טובה, אז זה מצב לא בדיוק קל... זה מלווה בדאגות מסוימות. זה לא תחושת אשמה כמו עומס רגשי. זה נכון ששום דבר לא סוף העולם (בע''ה!) אבל עדיין יש דברים מסוימים שהם בעלי משקל ולכן צריך לבחור נכון, ולי כרגע אין בהירות דרך לגבי אותם העניינים. 

 

תודה אהובה על כל המילים הטובות. תאמיני לי שאני אמא רגילה לכל דבר... משתדלת, נופלת, קמה, טועה ולומדת עם הזמן כמו כולנו כאן... ב''ה בסך הכל אמא טובה, כמו כולנו כאן...

 

מעריכה המון שכתבת לי ❤

את אמא מדהימה מדהימה, והילדים שלך זכו ממש!
לכולנו יש ימים כאלה. זה מבאס ממש.

ונכון שאת אוהבת את הנכדים העתידיים שלך? נכון שאת רוצה שההורים שלהם ידעו לא לכעוס עליהם יותר מדי, ויבינו איך הם מרגישים כשכועסים עליהם?
אז בשביל זה את צריכה לכעוס על הילדים שלך מדי פעם

הכל בסדר יקרה ❤️ מותר לילדים להחשף קצת לקושי שלך. לא שצריך לכעוס עליהם כל הזמן, אבל לא נורא אם זה קורה קצת. את אנושית.
ואני חושבת שהלימוד שהם לומדים ממך איך לתקן הוא מאוד מאוד חשוב. הרי גם הם יפלו לפעמים, ואת רוצה שהם ידעו לתקן (כלפיכם, אחד כלפי השני, וכלפי העולם החיצון).

בס''ד

 

נראה לי שאגיד לילדים את זה גם, בהזדמנות. זה קצת מתוחכם, אבל אני מאמינה שיבינו ויאהבו את התרגיל שעשית לי 

 

תודה ממש על התגובה שלך ועל כל המילים הטובות והחיזוקים! ❤

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
תקבלי אותם היום בחיבוק ובאהבה. אחה''צ אפשר גם לדבר קצת על מה שהיה. להסביר, לבקש סליחה
תאמיני לי שהילדים שלך ילמדו מזה המון.
שגם אמא עצבנית לפעמים
שגם אמא מצטערת על מה שהיא עושה לפעמים.
הם ילמדו איך לתקן ואיך לבקש סליחה ואיך למחול.
הם ילמדו שאת אוהבת אותם יותר מהכל.

החמוד הקטן קם הפוך ועייף ולא היה מספיק זמן ולחץ ממש לצאת לפקקים. אז בכה. אז ירדתי למטה (שניה) עם מלא דברים בידיים. התכוונתי אחרי דקה לחזור להרים אותו. ברור. פשוט לא היה לי איך עם הכל. ולא היה עם מי לדבר. קיצר בדקה הזו הוא הרגיש וחשב שנטשתי אותו והלכתי לו ובכה אמא בשברון לב ונטישה. אכלתי את עצמי. וניסיתי אח''כ להזכיר לעצמי כדי להרגע שרוב החוויות שלו הן לא של נטישה (אני מקווה). וגם הסברתי לו שאני אף פעם לא עוזבת אותו ושכבר התכוונתי לחזור.
את אמא מהממת. וכל הנסיונות לדייק רק מעידים

איזה הרגשה מבאסת. טוב שהסברת לו!

בס''ד

 

תודה על המילים הטובות ❤❤

אחרי שבת בן השלוש היה במיטה כמעט ישן והנקתי את הקטן בחדר. פתאום שמעתי אותו צורח אבא אמא, צורח צורח ואני לא מבינה למה בעלי לא הולך אליו, בסוף אחרי כמה דקות עצרתי באמצע ההנקה והלכתי לראות מה קורה. נבהלתי לראות שהמיטה ריקה, וגיליתי אותו עומד ליד הדלת של הבית הפתוחה וצורח, והבית ריק.
מסתבר שבעלי ירד ללוות את האורחים והגדול רצה לרדת איתו. הקטן שמע את הדלת נסגרת ויצא מהמיטה, גילה בית ריק וחשב שהשאירו אותו לבד. נקרע לי הלב... הוא היה הסטרי. חיבקתי ונישקתי המון, הסברתי לו שהייתי בחדר עם התינוק ושאבא ואמא אף פעם לא ישאירו אותו לבד. בסוף הוא נרגע, אבל עד עכשיו כואב לי הלב על מה שקרה. כמובן שאם הייתי יודעת שבעלי לא בבית הייתי יוצאת אליו מיד... ולא ידעתי אז אין לי מה לאכול את הלב, אבל זה קשה.

תחושה של כזה חוסר אונים

תתפחי לעצמך על השכם!!
איזה כיף לילדים שלך שיש להם אמא כזאת מודעת לעצמה.
שולחת לך את הערכתי❤

ריגשת כשכתבת 'וגם אני טובה',
את טובה! את טובה! תזכרי את זה!
תראי כמה רגישות יש בך לילדייך...
מכל מילה שכתבת, רואים כמה את חושבת עליהם,
כל אחד בנפרד, וכולם יחד,
מה מתאים להוא, ומה צריך לעשות עם ההוא...
ולראות את המבטים בעיניים שלהם, תוך כדי הכעס.. זו רגישות עדינה עדינה..
חיבוק על החוויה הזאת, שאת מרגישה שאת פוגעת בהם ולא רוצה לעשות את זה ובכל זאת זה יוצא...
הילדים שלך חווים רוב הזמן אמא מכילה, רגישה, קשובה, מחבקת.. אז פה ושם נופלים ומזה, דווקא מזה הם יצמחו! תארי לך שהיית מושלמת, הילדים היו מתפוצצים לבןעה של העולם ולא יודעים איך להתמודד עם כלום. אז גם כשאמא לא מכילה, זה בסופו של דבר מחזק ומכשל.

בס''ד

 

כמו שכתבתי למיואשת, אני פחות מלקה את עצמי ב''ה. היה, נלבן את זה בע''ה, וזהו, אפשר להתקדם הלאה. זה בעיקר היה ממש לא כיף לחוות בוקר כזה. וזה הדגיש לי עד כמה אני במצב רגיש בימים האלה, בגלל כל סוגי העומס שפירטתי... 

 

הדברים שכתבת ממש הגיעו לי ללב, תודה ענקית שראית אותם ושיקפת לי אותם ❤

 

וזה כ''כ נכון מה שכתבת על כך שבדיעבד זאת הכנה לחיים...

את מדהימה שאת מצליחה לנסח את תחושתייך בצורה כזו גם כשאת בתחתית שכזו! אני בטוחה שתצליחי להתנסח ככה גם מול הילדים שלך כשיחזרו, ולהשיב את האהבה ביניכם (אם הם בכלל יזכרו שנזפת בהם... )

חיבוק גדול❤

יש ימים כאלה..
ואת פשוט מדהימה שבכאלה רגעי קושי זה מה שאת כותבת על עצמך.

בס''ד

 

באמת תודה רבה!!

ממש מבינה אותך דבר ראשון!
וגם נורא חיזקת אותי בהקשר למשהו שהיה לי היום!!/>אין כמוך!!!
את באמת מדהימה! ואני כלכך לומדת ממך!!

בס''ד

 

בשרשור הזה... זה משמח לקרוא שאיכשהו זה התגלגל לכדי משהו שהועיל למשהי אחרת... תודה רבה שסיפרת!

ותודה, תודה על ההבנה ועל המילים החמות כל-כך, הגיעו לי ישר ללב ❤

שתפי אותנו איך היה המשך היום.
בהצלחה ענקית! שתצלחי את הימים העמוסים האלה הכי טוב שאפשר.

בס''ד

 

אתמול היה ונשאר יום קשוח בגדול. עומס, עומס, עומס, עומס. וגם הילדים (לפחות חלק מהם) די התפרקו בערב. בלגן שלם... 

 

בעבר הייתי חווה המון לחץ. נשימה שטחית, גב תפוס וכו'. בשנים האחרונות ב''ה אני כמעט ולא מגיעה למצבים כאלה. ואתמול הייתי לגמרי, אבל לגמרי שם! זה ממש נורא בשבילי כשאני במצב כזה, זה ממש סבל גדול. גם היום לא מושלם, אבל במגמת שיפור ב''ה.

 

ומחר בערב כבר אמורה להיות רגיעה משמעותית. ומשם אני מקווה ממש לחזור לקצב שהוא יותר בריא לי.

 

תודה ממש על ההתעניינות ועל האיחולים!!! אמן, אמן ואמן!

מתמודדת עם תקופה מאתגרת באמהות שלי וזה מקל עלי לקרוא על אופן התודדות של אמהות נוספות

בס''ד

 

אני מצטערת לקרוא לגבי התקופה שאת עוברת. חיבוק גדול ושיעבור הכי מהר שאפשר בע''ה, מתוך צמיחה גדולה!!! (ואת כמובן מוזמנת לשתף אותנו כאן או בשרשור אחר, אם תרצי).

 

ב''ה שהפך את הקושי שלי למשהו שהקל עלייך, זה תמיד מרגש לגלות שמעבר לדברים האישיים שלנו היינו צינור גם עבור משהי אחרת.

 

❤❤❤❤❤

לשתף בעצה טובה שנתנה לי אמא יקרה אחת כשבכיתי על כל שהילדים שלי יוצאים בבוקר עם פרידה מאמא עצבנית וממהרת - לקום חצי שעה קודם. זה קשה ממשששש אבל כשהצלחתי, זה הפך לי את הבוקר

בס''ד

 

בתקופה האחרונה זה לא קל לי כי אני בעומס גדול ואני גם ככה במצב של חוסר שינה. אבל תודה על הדחיפה. אני רוצה לבדוק איך אני יכולה להצליח לחזור לזה... ותודה על המילים יקרה ❤

הכוונה שהיא לא ישנה בכלל, או שהיא ישנה רק לידך?
זה שונה לגמרי.

איך היא מגיבה אם את לא יכולה לבוא או לא נמצאת בבית?
פשוט לא חוזרת לישון? עד מתי? בוכה? מפטפטת? לא נרדמת במיטה?

ניסיתם פעם להפסיק? ומה היה אז?

עד שאני אגש בסוף, או שהיא תירדם באפיסת כוחות ואז תעורר שוב כל חצי שעה.
לרוב, אני לא ישנה לידה, אלא במיטה שלי וקמה אליה בערך שלוש פעמים בלילה, למוצץ מים וכו'.
זה במצב טוב.
יש ימים שהדברים משתבשים יותר, ואז אני כבר נשכבת לידה על מזרן.
לא יודעת להסביר בדיוק למה. שוב אולי תולעים, אולי שיניים , אבל זה ריטואל שחוזר על עצמו.
שבוע כבר יש שיפור ואז שוב חוזרים אחורה.

אולי יהיו פה עוד דעות, אבל נראה לי שבגיל שנתיים אין סיבה לחשוב שתמיד היו לה סיבות כמו שיניים או תולעיפ שהפריעו לה...
יותר הגיוני שזה עניין של הרגל, שהיא רוצה אותך לידה וזה מאד מובן אבל הגיוני שמתישהו זה כבר לא יהיה אפשרי...

בלי קשר להיריון, אם זה כבר לא מתאים ומעיק, את יכולה לגמרי להחליט להפסיק עם זה.
יש לך עוד המון זמן עד הלידה, אין לחץ. את יכולה למצוא תקופה טובה ורגועה יחסית, להסביר לה, להחליט, לעמוד על שלך ולהתרגל ביחד למצב החדש, שאת איתה עד שהיא הולכת לישון בשמחה ובאהבה, ואם היא צריכה אותך באמצע הלילה את באה אליה, אבל את לא התנאי שלה לחזור לישון.
את תצטרכי כמובן להיות שלה עם ההחלטה ובטוחה שזה הדבר הטוב לעשות. אבל את יודעת את זה, היא בת שנתיים היא כבר עברה כמה גמילות בחיים שלה...

ניסיתם ללכת לאוסטיופתיה? הבנתי שיש תינוקות שמשהו במבנה העצמות שלהם נפגע בלידה, ולכן הם מתקשים למצוא תנוחה נוחה לעצמם ואז בוכים. באוסטיופתיה מחזירים את העצמות האלו למקומן הנכון.
(גם לי היה אחד הילדים תינוק בכיין יותר מהרגיל אצלנו, והלכנו לאוסטיופאתית. אני לא יודעת לומר בוודאות שזה עזר, אבל בתור פעוט הוא כבר היה הרבה יותר רגוע...)

אבל הכי טוב שתשאלי אוסטיופאת שמומחה בילדים ובתינוקות.
יכול להיות שבכל זאת זה משהו רגשי בלבד...

שאלתי כי עיניין אותי לדעת.

אבל אם כבר רשמת על זה -אז יש לי שאלה בנושא - יכול להיות שיש השפעות של הלידה גם אם התינוק רגוע?

הבת שלי נולדה בוואקום, היה לה כליאת כתפיים (נתקעו לה הכתפיים) ולכן היה צריך לשבור לה את עצם הבריח כדי שתצא.

היא כיום בת 5 חודשים והיא תינוקת רגועה מאווווד, אבל אני רואה שגם כשיש דברים שמציקים לה - היא עדיין רגועה, נגיד אם כשעבר הרבה זמן מאז שהיא אכלה ואני יודעת שהיא מאוד רעבה ולמרות זאת היא עדיין רגועה ונינוחה, ולכן יש לי חששותשאולי כן היו השפעות של הלידה שאני לא יודעת עליהם.

 

יש עיניין נראה לך ללכת לאוסטאופט גם אם התינוקת רגועה?

 

אני חושבת שיש טעם ללכת לפחות לטיפול אחד אצל אוסתיופאט, אלא אם כן זה דורש ממך יותר מדי...

אנסה בעזרת ה לקבוע תור.

ובמיוחד עם השינה על מיזרון לידה

גם לי היה ככה עם הבן הבכור שלי - מאז הלידה לא ישן מעולם לילה שלם, רק בגיל 4 חודשים הוא בכלל נירדם בשעות של הלילה (לפני כן היה נירדם רק ב-3 לפנות בוקר, ולא היה יושן גם ביום) וגם כשכבר למד לישון הוא היה מתעורר כמה פעמים בלילה והיה צריך להיות איתו. כמעט כל לילה הייתי בסוף נרדמת לידו על הריצפה, ניסיתי לעשות כל מיני דברים ושיטות שלא עבדו לי - כי פשוט קשה לי להיות החלטית וכל בכי הכי קטן שלו הייתי רצה אליו.

 

כשהוא נהיה בן שנתיים - לפני 4 חודשים -  נולדה לו אחות קטנה ואין לי איך להסביר את זה, אבל מאז הוא התחיל לישון לילות מלאים! מקימה של פחות 3 פעמים בלילה הוא עבר ל-0 פעמים!!!

 

אני לא כל כך יודעת איך להסביר את זה אבל אני חושבת שכולם סביבי כנראה צדקו - שזה נבע מפינוק - ממש לא הייתי מסוגלת לישמוע אותו בוכה אפילו דקה, ואחרי שהבת השניה שלי נולדה - פתאום באמת לא היתה לי ברירה, כי זה היה או להניק אותה או שהיא תישאר רעבה ותיבכה, וברור שהיא קודמת כי היא חייבת לאכול, אז פשוט לא היה לי ברירה, וכנראה שהוא הרגיש את זה שבאמת לא יעזור שיבכה כי אני לא אוכל להיות איתו, ומאז הוא פשוט הפסיק לקום בלילה.

 

היא קצת הנסיכה שלי

כשכולם בסביבה כולל בעלי אמרו לי שזה רק פינוק - ממש לא האמנתי להם, באמת הייתי בטוחה שמשהו מציק לו והייתי בטוחה שיש לו בטוח בעיה מסויימת ושאסור להתעלם מזה שהוא בוכה.

 

רק אחרי שבאמת לא היתה ברירה וראיתי שהוא יושן מעולה - הבנתי שכולם צדקו

 

אם את בן אדם החלטי שקל לו לעמוד בחלטות ולהתמיד בהם - ממליצה לך מאוד אפילו לקרוא בגוגל על המלצות של יועצות שינה, יש שיטות שהם ממש בסדר, כמו לדוגמא לגשת לילד כל פעם שהוא בוכה ורק להשכיב אותו בחזרה להגיד לילה טוב, נשיקה ולצאת - לא להישאר לידו, וככה כל פעם מחדש, לחכות דקה\שתיים ורק אחר כך להיכנס ולהשכיב שוב, וזה דבר שיכול לקחת ממש הרבה זמן שאת רק ליד הדלת וכל כמה דקות רק נכנסת להשכיב, אבל הבנתי שבסוף יש תוצאות, וגם על הדרך הילד לא חווה התעלמות.

סרטוני שירים במחשב.
גם יוצא בערך חצי שעה.
אצלי זה מלכתחילה, לא מרגישה שיש עם זה בעיה.
כל עוד זה לא מתמשך כל היום

ולצפייה לפני השינה
לא ראיתי שום מחקר לגבי צפיה לא ממושכת
גם אני נותנת ונתתי מגיל כמה חודשים, לצפות מידי פעם, לא רואה בזה שום בעיה

באופן אישי, אצלי זו לא אופציה בכלל, אז קורה שהוא בוכה... לא נורא... בנסיעה למשל.
גם לי, כמובן, יש סיטואציות בהן אני מוותרת על עקרונות רצויים. למשל, במקרי קיצון כמו נסיעה ארוכה, אני אתן לו ממתק או חטיף.

אני אפתח בשורה התחתונה שזה גרוע מאוד בגיל קטן.

עכשיו הבעיה שהמדע שלי בנושא הוא מהרבה הרצאות ששמעתי לאורך השנים, ובהם לגמרי הסתמכו על מחקרים עדכניים.

יש ככ הרבה נזקים שכדאי מאוד שזה יהיה המוצא האחרון!

ממה שאני זוכרת עד גיל שנתיים ההמלצה היא אפס מסך ואז חצי שעה ביום עד גיל חמש.

אוף אין לי עכשיו פנאי לחפש את זה מסודר אבל ממש אשתדל לחפש כי זה לא יפה לזרוק ככה פצצה.

אנחנו באמת בקושי גדול בדור הזה, כי זה נגיש ובאמת מקל!

בהצלחה רבה רבה!

מוזמנת להעביר לשם את השאלה ולשים כאן קישור כדי שיבואו לענות לך.
❤️

לא רואה שום סיבה שבגיל שיושבים בלול להראות להם סרטים

אגב להסיח את הדעת בזמן האוכל ממש לא מומלץ לדעתי

מסכימה גם לגבי האוכל. אם הוא לא רוצה לאכול, לא צריך.

מוסיפה שבקרוב הוא יגדל וילמד לבקש עוד ועוד (ולהתחרפן שלא מסכימים לו).

ולא מגבילה (הן לא קורות ייתר מפעם בחודש)
ובדכ בימי שישי אני לא מגבילה גם. יכול לצאת גם שעה פלוס.
אוכל בחיים לא. זה הרגל גרוע בטירוף בלי קשר למסכים עצמם

זה לא טוב להסיח את הדעת ע"י סרטים, גם בגיל מאוחר יותר
ככה זכור לי מקורס הפרעות אכילה..

אין מסך עד גיל שנתיים, וגם אח''כ לא יותר מ30-20 דקות, (וגם זה פעם בשבוע במקרה הכי גרוע).


זו ההמלצה הרפואית ואני מקפידה עליה.
כן יכול להיות שהילד עובר ליד המסך כשאחרים נמצאים בו, אבל זה לא קורה הרבה ולא ברצף.

זו השפעה לכל החיים של הילד, לא פחות ואולי אף יותר ממזון בריא. רואה בזה אחריות הורית כמו דברים חשובים אחרים.

ולכן צריך לשים גם מרכך...

אין ריח טוב לכביסה? או שהיא יוצאת לא נקייה?

הסוף ולשים פקק וחצי של מרכך
אצלי עם מכונה של 5 קילו יוצא ריח מהמם

למטה ולרוקן לפעמים זו הסיבה

לפתוח את הפקק העגול בתחתית המכונה לרוקן ןלשטוף אותו...ולהפעיל את המכונה ריקה עם בקבוק חומץ על 90 מעלות
ממש מרענן את המכונה

כי הכל יצא לתוך מיד. יש איזה חוק פיזיקלי בתא של המרכך.

והחוק הפיזיקלי נקרא חוק הכלים השלובים - הפטנט במכונת כביסה מבוסס על עיקרון הסיפון. את יכולה לחפש ביוטיוב - כוס של פיתגורס. זה נורא מעניין

לפעמים מתרגלים לריח. אז כדאי להחליף מידי פעם את הריח.

ואת הריח אני מחליפה כל זמן. יש לי בכל רגע נתון לפחות 2 סוגים שונים של מרכך. ועדיין זה הדבר היחיד שעזר לי, מלבד לא למלא את המכונה יותר מדי

בבגדים לבנים שחטפו כתמים, אני לא יכולה לומר שזה בהיכרח זה.

ומאז אני מכבסת גם עם אקונומיקה ולא קרה מאז.

של סנו מעולים גם של לנור.

והוא זול יחסית (תלוי איפה קונים מתברר).

דווקא הוא עושה לי ריח חזק יותר מאשר מותג אחר.

אצלי מרגישים אותו...

אם כן הגיוני שבגלל שהתרגלת את כבר לא מריחה. אני משתמשת בשלוש שאני אוהבת לסרוגין (אותה חברה צבעים שונים) וככה מרגישה את הריח

לשיים רגשות- את כועסת, את מתוסכלת, זה קשה לך.
לנסות להמנע מנקודות חיכוך. ממש כמו בגיל שנתיים. לפתור מראש מצבים של רעב או עייפות עד כמה שאפשר. לתת לה תשומת לב ואהבה.

תודה על התגובה.

ממש משתדלת בעדינות, אבל יש מצבים שזה כבר עובר כל גבול..

ושזה מגיע לצעקות אז בכלל

 

ולומר ברוגע עד כמה שניתן שאת לא מוכנה לצעקות. לחשוב איתה כשהיא רגועה על דרכים להרגע כשהיא כועסת ולדבר איתה אחרי מצבי כעס.
ברור שקורה שצועקים חזרה ומאבדים את זה בתור הורים לפעמים. כולנו בני אדם...

גם אני חווה משהו דומה ולא ידעתי שזה מאפיין גיל.
יוווו כמה קשה לשמור על שלוות הנפש כשהיא צורחת.....

לא ידעתי מאיפה זה בא לי וממש עזרתן לי!!!!

לא לעשות עניין מהשלילי, שלא יהיה לה שווה לחזור על זה עוד. רק להציב גבול באמירה רגועה וברורה.

ובמקביל- אפשר להמציא לה סיפור על איזו בובה או חיה שצועקת או מתחצפת, ומה לדעתה החברה שלה חושבת וכד' ולא לדבר על הבת שלך. אלא רק על החיה הזו, למצוא לה רעיונות אחרים מה כדאי לה לעשות

בשדרוג לרמה קצת יותר גבוהה.
שיהיה ברור מה מותר ומה אסור, כמה שפחות שטח אפור.
לחשוב טוב על מה את אומרת לא, ואם אמרת לא אז לעמוד על שלך.
ולתת הרבה תשומת לב חיבוקים וליטופים

אמא מדהימההה
אשת רב
את מבינה שאת מיוחדת ברמות?

אמן שאת יכולה להיכנס לחדר שלך עם כוס קפה
לכמה דקות שקט.

ומקדישה לך שיר:

זוכרת את הימים שהם ישנו ב7 והיה ערב ארוך

עכשיו אני רק מחכה שהגדולה תצא מהמקלחת ואלך לי לישון....

 

חסרת כוחות אפילו לםרפרט כל מה שהתרחש ואיך הבית נראה..

ה' ירחם..

לכי לישון. אל תתפתי לטפל בבית...

הבעיה שמחר על הבוקר אני מארחת בבית כמה אנשים (קשור לעבודה..)

אס אצטרך לקום ממש מוקדם ותוך כדי ארגון הילדים לאפס לפחות את הסלון-מטבח..

ואני זקןקה לעשר שעות שינה לפחות ולא לבקושי חמש..
אבל לאור הלו"ז הצפוי להמשך השבוע לא נראה שאגיע לנקודת איפוס שעות שינה לפני שבת..

תודה על החיבוק!

מקווה שהבוקר של היום מתחיל אחרת..

עשה לי הפתעה!

הגיע הביתה מוקדם אחרי התפילה וסידר את כל הסלון!
וגם אירגן בעצמו את הילדים והוציא למסגרות!

לא הייתי צריכה להזיז אצבע!

מתחילה בוקר בעייפות גדולה אבל עם חיוך!!!

מגיע לך 👑👑👑👑

אכן גורם להתחלה שמחה של היום!

כמה טוב שיש לך כזה שותף.
❣

ואיזה כיף שבעלך עשה לך הפתעה

לשלב אחר בחיים.
אצלנו, בנקודת הזמן הזו:
קרבה למקום עבודה
קרבה למשפחה
קהילה
מחירים שאנחנו יכולים לעמוד בהם
קרבה לציוויליזציה אם זה אומר מרפאות, מרכזים מסחריים וכו'.
בגדול מעדיפים מקום חי ותוסס, אבל לא רועש מאוד.
תחבורה ציבורית
אצלי תמיד קרבה לים מהווה שיקול, צריכה את זה לנפש, אבל כן גרנו במקומות רחוקים מאוד מהים כשהיה צורך אחר.

(חוץ מהקטע של הים...)
קודם כל שמחה לראות שאני לא בררנית מדי ושמה שמוביל אותי-הגיוני.
אוף!! כנראה שלא קיים מקום כזה...
מקומות שקרובים להורים\לעבודה יקרים או שלא מתאימים מבחינה דתית\חינוכית. אם התרחקנו קצת אז או שלא קרוב או שזה חור ברמה שלסופר צריך ליסוע חצי שעה (ואני צריכה עיר קרובה). כמעט לכל מקום יש דברים לא מתאימים והדגש הוא בעיקר על מחיר. הכל יקררררר

להבין שיש מושג שנקרא fomo- fear of missing out.
מה שנקרא, מתלבטים יותר מדי כי חוששים שאנחנו נפסיד בחירה אחרת, יותר טובה.

את צריכה קודם כל לדעת שבכל מקום שתחליטי לגור בו יש יתרונות וחסרונות, גם כאלה שאם תעשי הרבה תכנון מוקדם לא תשימי לב אליהם כי לא חשבת על זה או כי הם התגלו לאחר מעשה. דירת החלומות זה שם מפוצץ כזה שתולים בו הרבה תקוות. ממליצה לך לפרק את המושג למנות קטנות מה שנקרא, לפי הצורך שלכם ולפי היכולות הכלכליות כמובן ולפי זה להגדיר מהי דירת החלומות.

יש כל מיני שיקולים כמו קרבה להורים, לעבודה, למוסדות הלימודים או למקום שתואם את הרמה הדתית. (בתי תפילה, סניפים אם זה רלוונטי, מקווה קרוב) להדוק אם האוכלוסיה באזור מתאימה, מבחינת משפחות נוספות עם ילדים בגיל שלכם או שזה יצריך מכם להסיע ילדים למרחקים. בקיצור המעטפת החברתית והקהילתית

בנוסף, יש חשיבות לעניין הכלכלי כמובן. דירה משופצת או כזו שאתם רוצים לעצב לפי הטעם שלכם ואז צריך לקחת בחשבון עלויות וכוחות של שיפוץ. מרפסת או גינה? או בכלל לא?
איזור עירוני או יישוב? האם אתם מחזיקים רכב? אז צריך לשים לב לחניות או לתחבורה ציבורית נוחה(זה לא שולי בכלל, מניסיון)
כמה חדרים אתם חושבים שצריך? קומה גבוהה או נמוכה או קרקע?
ממד?
כיווני אוויר ושמש, היה לי מאוד חשוב.
לא רשמתי לפי סדר החשיבות, אגב.

בסוף, אחרי שרשמת לעצמך מה את רוצה, מתחילים לחפש. ולוקחים בחשבון שככל הנראה נצטרך לוותר על משהו בדרך ולתעדף.

סתם אשליה. בכל מקום יש דברים טובים, בכל מקום יש בעיות.

אבל רוצה שזה יהיה הכי קרוב לזה. קשה להחליט על מה לוותר בדרך בשביל להגיע להכי קרוב לזה...

יכולה להגיד לך שאנחנו במצב דומה.

כדי שבכלל יתאפשר לנו לקנות דירה ניסינו להרחיב כמה שיותר את רשימת הקריטריונים (מקומות קצת יותר רחוקים, דירות קצת יותר קטנות וכד'), והתחלנו לחפש ולראות דירות במקומות שונים, גם אם זה לא בדיוק בדיוק מה שרצינו. מתוך זה אנחנו מצליחים לעשות בירור של מה יותר חשוב לנו ומה פחות. זה ממש מיקד אותנו.

(לא שזה עזר בינתיים, כן? כמו שכתבת- הכל כל כך יקר!)

 

מציעה גם להיפגש עם יועץ משכנתאות. יש כל מיני מסלולי תשלום שיכולים לאפשר לכם לשחק עם ההחזרים. לנו זה עזר להבין בזה קצת יותר.

מכירה את המושג fomo
קשה מאוד להחליט על מה לוותר, ואולי בגלל זה נובע הקושי לבחור.
וברור לי שהפחד מלטעות משתק אותי, כי לא רוצה עוד כמה שנים למצוא את עצמי באותה הדילמה...

הצרכים שלנו משתנים כל הזמן, וזה בסדר להחליט בעוד כמה שנים שההחלטה שעשיתם לפני כבר לא מתאימה.
נכון זו החלטה גדולה ומשמעותית שכרוכה במאמץ וכסף רב, אבל גם להחליט לקנות בית מעכשיו לכל החיים זה להיכנס לקבעון מחשבתי מיותר. תעשי מקסימום השתדלות מצידך להתאים את הבית לקריטריונים שלכם, גם העתידיים, ומה שיקרה בעתיד זה העתיד. יכול להיות שיתאים ויכול להיות שלא, וזה לא אומר שההחלטה הקודמת הייתה כושלת, היא פשוט הייתה נכונה לשעתה. צריך לחיות וליהנות מההווה גם.

צריכה לשנות מחשבה (וזה ממש לא פשוט לי, אני בהחלט טיפוס יותר מקובע..).
אני רואה כמה זה מצריך ממני (לחפש, לקנות, למכור) ובעז"ה כשנמצא- לארוז, שינוי מקום עבודה (לי, לא לבעלי בעז"ה), לסדר את הכל.
נראה אם אצליח, נתת לי כיוון חשיבה. תודה!

לא אומרת שצריך להישאר באותה דירה כל החיים אבל בן אדם רגיל ממש לא רוצה למצוא את עצמו עובר שוב אחרי 3-4 שנים.
זה מעבר שכונה בית ספר חברים ושכנים
זה לחפש שוב דירה
ואולי לשפץ
ומלא מלא מלא כסף על מיסים תיווך ועו״ד ושאר ירקות
ברור שזה לא חתונה, זה לא החלטה בלתי הפיכה וזה לא חייב להיות לכל החיים, אבל זה לא הגיוני לחפש דירה מתוך מחשבה כזו של ״מקסימום נעבור עוד פעם״
(סתם באמת מענין אותי אם מי שמציעה את זה פה בשרשור כבר קנתה ומכרה דירה בחייה?) צריך לחפש דירה מתוך מחשבה של- בוא ננסה למצוא משהו שנוכל לגור בו שנים ארוכות בלי לעבור שוב, לפחות עד התקופה שהילדים גדלים ממש ומתחילים לעזוב, למשל.

ולכן אם הענין הןא שכונה מסוימת אז הייתי ממליצה אפילו לשכור שם לשנה כדי להיות בטוחים אם רוצים להשתקע
וברור שתמיד צריך להתפשר, ובכל מקום יש יתרונות וחסרונות.. אי אפשר למצוא דירת חלומות מושלמת, אבל צריך לחשוב על מה רוצים להתפשר וכמובן לתעדף ולשים דד ליין לכמה זמן מוכנים להשקיע בחיפושים.

קצת אחרת. לא רשמתי שאני מתכוונת לטווח של 3-4 שנים (גם לא כתבתי כך), ובוודאי שצריך לקחת בחשבון שמעבר דירה הוא כאב ראש ולכן להחליט מראש על כל הקריטריונים שיכולים לאפשר מעבר לתקופה ארוכה מאוד, דבר שגם כן ציינתי.
מאוד אהבתי את הרעיון של שכירות במקום קנייה בתור התחלה זה יכול לתת לפותחת כיוון טוב לגבי המקום אבל מצד שני יכול להיות שבטווח של שנה כבר לא תהיה שם אופציה לקנייה

אכן קנינו ועברנו אליו.
אבל בהחלט לא סגורה בכלל על הרעיון שנגור פה עד 120.
אני מניחה שאכן נעבור מתישהו

מאד הגיוני לעבור בשלב כלשהו שוב
אבל בדכ אנשים קונים בין דירה אחת לשתיים במהלך החיים שלהם.
כל 3-4 שנים זה הגזמה פסיכית. זה פשוט לא קורה זה קשה מדי.
יש הבדל גדול בין לומר אני אגור פה עד מאה עשרים לבין- מקסימום נעבור
מקווה שהובנתי

כדאי קודם להפנים את זה, זה יוריד לכם את הלחץ מההחלטה.

אחרי שמתפללים המון המון המון מתחילים לברר וקופצים למים!

ואם אחרי שקנית אתם מרגישים שזה לא המקום, מוכרים ועוברים, כן גם אם הילדים כבר גדלו!

לפעמים מקושי להחליט נתקעים וחיים באשליה שככה הסיכוי למצוא את דירת החלומות עדיין קיים.
אבל בעצם זה לא משנה שום דבר.

צריך באמת לעשות פשרות שיהיה קשות לעיכול בהתחלה על מה מוותרים, במציאות של ימינו זה באמת מבאס כי צריך להתפשר הרבה.

בהצלחה רבה, וסליחה שאני לא מעודדת במיוחד...

זה ממש לשבת שניכם ביחד ולתאר לעתמכם איך יראה מקום המגורים האידלאלי דלכם.

איך תיראה הדירה?
כמה חדרים?
מרפסות? חדרי רחצה?
בית עם קומות?
וכן הלאה..

באיזו קהילה תחיו?
גדןלה? קטנה?
מגוונת? הומוגנית?
איזה סוג של אנשים יהיו שם?
אילו חיי תרבות יהיו?
כמה חשוב לכם גיוון תרבותי? (בעיר גדולה יש כל יום מבחר אירועים ואתם בוחרים מה מתחשק לכם עכשיו, ביישוב מגיע אירוע אחר פעם בכמה זמן וזה מה שיש..)
חברה מעורבת לגמרי? נפרדת? באמצע?
איך נראה בית הכנסת? אילו פעילויות יש בו? (מה ממש אין בו?)
האם חשוב לכם אפשרות למסגרת לימוד תורני? ישיבה, כולל ערב, בית מדרש לאחרי העבודה, אפשרות ללימוד תורה לנשים, אבות ובנים, "מתמידים" וכן הלאה..

האם מוסדות החינוך והקהילה חופפים?
(יש מקומות שמקהילה אחת ילדים הולכים להרבה מוסדןת חינוך שונים ויש מקןמות שכמעט כל ילדי הקהילה לומדים באותה רשת חינוכית)
איזה סגנון של בתי ספר? תנועות נוער? חוגים?
עד כמה יש קשר בין מקומות החינוך לבין המשפחה והקהילה?
איזו רמה לימודית? מתח לימודי? העשרה?

קירבה למקום עבודה נוכחי של שניכם או לאפשרויות תעסוקה מתאימות אחרות עתידיות. אופק תעסוקתי לעתיד.
נגישות למרכזי קניות, איפה עושים קניה שבועית? ואיפה קניות יותר גדולות?
חשןב לכם שיהיו חנויות במרחק הליכה מהבית?
קירבה לקופת חולים ולשאר השירותים..
יוקר מחיה, רמה כלכלית וסוציואקונומית שלכם ושל הסביבה בה תרצו להיות
נגישות תחבורתית - אתם עם רכב? אחד או שניים? נוסעים באוטובוסים?
מקפיצים ילדים או שהם מתניידים בעצמם?
אוהבים שקט או רעש?
בניינים רבי קומות או קרקע?
צרכס או פריפריה?
קירבה להורים משני הצדדים או לשאר המשפחה?

וכן הלאה..

אחרי שתקבלו את תיאור הצקום ה"אידאלי" שלכם תעבור שוב על הרשימה ותסמנו ליד כל סכיף אחד משלושה דירוגים:
אדום - הכרחי. לא מוכנים לגור במקום שלא עונה על התנאי הזה.
צהוב - רצוי, אבל אם שאר התנאים מתאימיפ אפשר להתגמש על זה
ירוק - חלומי, אבל ממש לא קריטי ונוכל להסתדר בלי זה..

זה תהליך מעניין והוא יברר לכם הרבה דברים על עצמכם.

אחרי שתסיימו את הבירור תתחיחו לחםש מקומות.
תצטרכו למצוא מקום שעונה על כל האדומים, וכדאי שיהיו בן גם חלק מהצהןבים. (אולי תזכו ויהיו גם ירוקים..)

ןאחרי הכל - תפילןת, כי לםעמים מקופ מגורים נופל על כל מיני דברים שלא חושבים עליהם מראש (שכן רע בבנין, רעש לא צפוי מכביש, תנאח צזג אןיר, ילד עם צרכים מיןלדים וכאלה..)

נתתן כיווני חשיבה נוספים. נראה אם נצליח להתקדם ולמצוא, זה ככ מורכב שכרגע מרגישה שקצת תקועים במקום...

להתפלל!!
שוב ושוב
כן על כל דבר
גם על חלון גדול ונוף
גם על שירותים משופץ
על כל פיםס
תבקשי שיהיה לכם טוב
שיבוא בקלות
שתמצאו
תתפללו

אין לי נסיון או טיפים מעשיים (עוד לא גרים בדירה משלנו...), רק משהו אחד שככה היה חשוב לי להגיד

אין דירת חלומות.

לא קיים.

לכל דירה יהיו את הדפקים שלה, השאלה היא עם איזה דפקים אתם מוכנים לחיות, ואיזה לא. וזה אינדיבדואלי.

וגם רק אחרי שתגורו בדירה תגלו עוד פגמים שלה, השאלה היא איך חיים עם זה, ואיך הופכים את הדירה שלכם לגן עדן. 

 

כנ"ל לגבי "מקום החלומות", גם אם תמצאו מקום שישמע לכם כל החלומות, כשתגורו שם תגלו שלא הכל נוצץ...

לכן לדעתי תבדקו עם עצמכם איזה דברים הם קריטיים וחייבים שיהיו, ואיזה פחות. (לדוגמא  - קרבה למקום עבודה, חינוך, סוגי בית, עיר/ישוב וכו')

ותהיו פתוחים לדעת שלא הכל 100%, וזה בסדר גמור. העיקר שלכם טוב ברוב הפרמטרים שחשובים לכם.

 

והרבה תפילות...

בהצלחה!

 

משתפת מהמקום שלנו,
אחרי החתונה גרנו בדירה 5 שנים.. במהלך השנים שגרנו שם, ההורים של בעלי רצו לסייע לנו בקנייתה... אך לא רצינו כי לא ידענו אם נשתקע שם, ואם נקנה לא נצליח למכור ונתקע איתה.. נורא חששנו מזה.. גם לא הייתה לנו עבןדה קבועה אז לא ידענו אם נשיאר באזור מהסיבה הזו..

מזל שלא קנינו,ממש בחסדי ה'.. בשנה החמישית שגרנו שם , נורא סבלנו משכנים שעברו לשם.. לא ארחיב.. אבל גם המשטרה לא הצליחה לעשות דבר בעניין.. ברמה של פעמיים בשבוע הגיעה ניידת ולא היה שינוי.. עד שעברנו משם תודה לאל🙏

עברנו לדירת גן, כשבעל הבית גר מעלינו..... גרנו שם 3 שנים.. כשבמהלך השנה השלישית התקשרו אלינו ממחיר למשתכן והחלטנו לעשות את הצעד הזה של קניית דירה..
כמובן שהדירה לא הייתה מוכנה, ובימים אלו היא בבנייה...
בעל הבית רצה לשפץ ולא היה מוכן לתת עוד שנה שכירות וממש לא עוד שנתיים, לכן עברנו לדירה אחרת מרווחת ברוך ה' לשנתיים האלו עד שהדירה תהיה מוכנה בעזרת ה'.. ואז אנחנו יודעים שנכון קנינו באזור חדש ואולי לא הכל יש ליד, אבל.. לפחות אחרי 10 שנים של שכירויות (3 בתים) מגיעים סופסוף לבית שלנו תודה לה'
ואנחנו יודעים שאולי זה לא לכל החיים, כי שוב, הכל שם חדש ואולי הקהילה שתגיע לא תתאים לנו אי אפשר לדעת כלום... הכל תפילותת
גם מבחינת מסגרות לילדים לכשיגדלו, זה רק לצאת מפה.. כי אין פה לידינו.. אולי נחליט לעשות מעבר למקום אחר.. לא יודעת..

אבל הרגשנו שהצעד הזה של קניית הדירה בשלב הזה בחיינו היה הכרחי.. מקווה שהכל יעבור בשלום🙏🙏

מקווה שנצליח ונמצא את מקומינו.
מאמינה שהכל לטובה- והקבה גלגל אותנו ובעזה גם יעזור לנו להתגלגל ולהתקדם הלאה
תודה על מה שיש, וב"ה יש. ובעז"ה יהיה עוד על מה להודות (גם בפן הזה)..

אין לי המלצה ספציפית על ספר מסויים, אבל באתר של 'מכון תעצומות' שבדיוק עוסק בכל הנושא של מיומנויות חברתיות יש עמוד עם הספרים המומלצים שלהם, מניחה שתוכלי למצוא שם ספרים שיתאימו למה שאת מחפשת.
הספרים המומלצים שלנו

אסתכל

תנסי לגגל ולבדוק אם זה מדבר אליך…

תודה

בס''ד

 

הי יקרה,

 

המצב שאת מתארת ממש מוכר לי. ממש ממש. זה קשה וזה מקשה על כולנו בסופו של דבר. כי הדברים לא זזים, זה מייצר פקקים בהתקדמות הבוקר / הערב, זה שואב מיליון אנרגיות, וכן - זה גם גורר וויכוחים, עצבים ומה לא 😥

 

שאלות שהתשובות אליהן עשויות לעזור לכם כמו שהן קידמו (עודנן מקדמות, האמת, כי זה תהליך ממש) אותנו:

 

- מה מצב העייפות שלו? האם הוא ישן מספיק? האם הוא בצהרון? חוזר הביתה מאוחר?

- איך המצב הרגשי שלו באופן כללי?

- האם הילד באופן כללי קצת רחפן? ברמה של קשב וריכוז?

 

וספציפית לגבי מעברים, אני חושבת שזאת נקודה מורכבת אצל הרבה ילדים. ובפרט אצל ילדים מסוימים (לדוגמה ילדים ''רגישים מאד''). וצריך לחשוב איך אנחנו עוזרים לעבור את המעברים האלה יותר בקלות. 

 

לדוגמה, יש לי בת שממש מתקשה להתעורר. לא רק שקשה להעיר אותה, היא גם במצב רוח ממש לא פשוט בבקרים מיד אחרי הקימה. אז עם הזמן הגעתי לכמה מסקנות. (1) להעיר אותה מספיק מוקדם כדי שתהיו לה את הכמה דקות האלה שהיא לאט לאט יוצאת ממצב שינה למצב ערות (לעומת בבת אחת). (2) אני מראש מעירה אותה עם חיבוק, ולא רק שאני מחבקת אותה אלא אומרת לה לחבק אותי, וככה הבוקר מתחיל בצורה אוהבת וידידותית (העולם שאליו היא צריכה להתעורר לא כזה נורא). (3) אם אני יכולה, אני מזכירה לה איזשהו משהו כיף שמצפה לה היום (את זוכרת שיש לך גומיות חדשות להיום? את יודעת שסבתא שלחה לי הודעה בשבילך? את רוצה לראות מה ציירתי אתמול בלילה? ועל זה הדרך).

 

בין הדברים שעוזרים לנו באופן כללי סביב מעברים:

 

* לעשות תאום ציפיות בזמן רגוע. להסביר לילד בגובה עיניים למה כ''כ חשוב לנו X.

* להזכיר ''היום שבת. אתה זוכר שסיפרנו לך שבשבתות חורף שבת נכנסת ממש מוקדם? אתה זוכר שכשחזרת מבית הספר אתמול כבר התחיל להחשיך בחוץ? אז אני מזכירה לך שהיום אחרי בית הספר חייבים לקפוץ למקלחת ולהתכונן זריז.

* לתת מספיק זמן לאותה המשימה.

* להעביר אותה לכמה שיותר מוקדם ביום. נגיד מקלחת - ברגע שהוא חוזר הביתה (לעומת בסוף הערב). מתוך נקודת הנחה שככל שהיום מתקדם, הכוחות הולכים ואוזלים...

* לשים הורה צמוד לילד באותן הפעולות שהילד מתקשה. לפחות תקופה מסוימת. עד שנצליח לשבור את הלופ המעייף הזה בו הילד ואנחנו נקלענו. הורה שפנוי לשכנע אותו ביצירתיות לעשות דברים.

* באופן כללי, להבין שהוא לא עושה דווקא. הקושי שלו אמיתי. אני מאמינה שהסיטואציה לא כייפית גם לו. ולכן אנחנו רוצים להנדס אסטרטגיות כדי לעזור לו ולנו. זה לכאורה פשוט, אבל זאת הבנה שצריכה איכשהו לעבור מהשכל אל הלב, ואז שוב מהלב אל השכל. להתחבר לקושי האמיתי שלו, וממנו לחפש דרכים מעשיות לעזור.

 

כשיש תשתית כזאת אפשר להוסיף פה ושם פרס לתמריץ. (קראתי שפרסים לא עובדים לכם. אבל כאן אני מתכוונת לא כאופציה ראשונה, אלא כעוד משהו קטן בנוסף לכל הנ''ל).

 

 

חיבוק מזדהה ביותר! כל הכבוד שאת מעלה את זה כאן... שה' ישלח לכם את כל הברכה וההצלחה בעולם 🧡🧡🧡

 

ילדים שיש להם קושי בהתארגנות ומעברים, צריכים הרבה יותר עזרה מילדים אחרים.
לא לחכות שהילד מתייאש, אלא לעזור לו כשהקושי מתחיל להציף אותו.

רציתי קודם להגיד תודה על הזמן שהקדשת לענות לנו.
הוא ילד רגיש זה בטוח, וברור לנו שזה לא בכוונה ולא כדי להכעיס, משהו מפריע לו ואנחנו מאוד רוצים לעזור לו אבל כנראה שלא יודעים איך ולכן אנחנו מחפשים עצות.
רעיון לדבר איתו על זה בזמן רגוע, ניסיתי אבל פחות עניין אותו היה עסוק
ננסה שוב.
לגבי השינה, הוא ישן טוב והוא לא בצהרון.
לגבי מקלחת /שטיפת ידיים/נטילת ידיים זה מרגיש כאילו אין לו כוח לעשות את זה אף פעם.
צריכה עוד לחשוב על הדברים!
תודה

בס''ד

 

בשמחה!

 

טוב מאד שהוא ישן טוב. ונשמע שאם הוא בצהרון אז לכאורה זה שלא שהוא במצב של עייפות-יתר. עוד כיוון שעלה לי - האם זאת תופעה שהיא יחסית חדשה? ואם כן, האם בדקתם שהכל בסדר מבחינה גופנית? אולי שווה להתייעץ עם רופא אם יש טעם לעשות בדיקות דם?

עוד כיוון שעלה לי למקרה זה יחסית חדש או התעצם בתקופה האחרונה. הבן שלכם עלה עכשיו לכיתה א׳? כי אם כן אולי זאת נסיגה לאחור כמו שיש הרבה פעמים בתקופות של מעבר לדבר חדש. אולי גם קשור לעומס החדש שכרוך לבית הספר, מבחינת הדרישה לריכוז, שיעורי הבית, ההתאקלמות למקום גדול וחדש, ואם זה כיתה שונה יחסית ממה שהיה בגן אז גם המאמץ סביב יצירת חברים חדשים. בכללי האם טוב לו? האם הוא שמח בכיתה? (שוב, בהנחה שהוא עלה עכשיו לא׳. אבל האמת היא ששתי השאלות האלה רלוונטיות תמיד).

 

אתם נשמעים הורים מהממים! שמנסים, שבודקים כיוונים שונים, שמתייעצים (לפחות את). ושגם מבינים את הילד ורוצים לעזור לו. וזה הכי חשוב. הכי, הכי חשוב. בסופו של דבר אתם תראו שתמצאו את מה שעובד. תעלו על מנגנון ההפעלה שלו ותצליחו לעלות על הגל בע''ה, לטובתו ולרוות כולכם. כי באמת, כשיש רצון גדול כמו שלכם, בסוף הדרך נפתחת. ❤

 

המון ברכה והצלחה יקרה!! את נשמעת אמא מדהימה ממש!

נכס גדול לקרוא ושיהיה בבית.
השם המלא בשביל לקנות "תקשורת לא אלימה תקשורת מקרבת" של מארשל רוזנברג

מומלץ ממש!

"איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו"
ושאר הסדרה שלהם..
נדמה לי שזה של לייף סנטר

נתחיל לקרוא בו.
תודה

ואני חושבת שאם השיח הופך להיות שיח כזה כדרך חיים - הילדים לומדים מעצמם, ואת לא צריכה לתת עצות במודע (הכוונה שלי היא לעבוד על עצמך והם ילמדו מדוגמה אישית)
לא יודעת אם לזה התכוונת בשאלה שלך, אבל זאת נקודה שהיה חשוב לי להאיר את תשומת ליבך אליה.

שזה יהיה השיח בבית
טבל גם אני לוקה בחסר.
גם איתי לא עבדו על זה ואנחנו מנסים ללמד את עצמנו כדי שזה יחלחל גם אצל הילדים.
תודה על ההארה

מזדהה ממש עם מה שאמרת, וחוץ מזה, לכולנו יש לאן להתקדם בזה

התאור שלך מוכר...
הרבה פעמים החיזוק הפיזי יכול לעזור גם לחיזוק הרגשי.


אפשר ללכת ל"התעמלות טיפולית"-
אבל הרבה עבודה בבית- לתת לו לסחוב דברים,קפיצות,הרבה פעילות ספורטיבית,אפילו ריקודים.

צודקת
אנחנו עובדים איתו אבל הוא צריך יותר חיזוקים בעניין הפיזי.
תודה גם לך!

יש הרצאות ביוטיוב של מרשל רוזנברג
ופודקאסט מומלץ של דני מקורי

תודה!

תבקשי ממנה שתתפלל אולי זה יקדם קצת את מצב החורף שלנו.

ואין לי רעיון מה באמת לעשות חחחח

הלוואי שלג!!!!!

אין מה לעשות. היא תבין ותלמד. ותלמד להתמודד עם אכזבה. עם חיבוק כמובן.

את יכולה להסביר לה במילים פשוטות שכולנו מחכים לגשם ולשלג, ומתפללים על זה (ואפשר להתפלל ביחד איתה). ובינתיים - להציע לה לעשות "שלג" בבית: אפשר מקלקר או מפצפוצי נייר (אם יש לך לב חזק בשביל זה...), ואפשר לקחת סדינים לבנים ולדמיין שהם שלג ואולי לתפור מהם בובות...
(אצלנו ירד גשם השבת, והקטנים לא התאפקו - פתחו את המטריות אף שהם יודעים שאסור בשבת, ויצאו לרקוד במרפסת...)

יש לך באמת צד שאני אעשה שלג בבית מקלקר??? 😵😵😵😵
לא לא לא מותק
פשוט נתמודד כל יום מחדש עם השאלה הזו 🤷🏼‍♀️
הרגת אותי 🤣

מצד שני, אצלי כבר היה שלג כזה גם בלי שהזמנתי אותו... ושרדתי כדי לספר

ואחרי איזה שעתיים היה פה רעם
והבן שלוש שלי רץ החוצה בהתלהבות לראות השלג שנבנה בובת שלג!!

כנראה זה מה שהם זוכרים בשילוב העובדה שהוא צופה בסרטונים אמריקאיים ששם חורף=שלג
זו התאוריה שלי

טוב שהיא לא מחפשת עץ אשוח🤣🤭😜

משו שהיה ברור שהתרבות הזו לא לנו😁🤭

אבל בכללי הוא צופה בדברים חמודים ולגיטימיים.


ברור לי שהוא כן זוכר שהיה פה שלג שנה שעברה, כי הוא שאל אותי אם נבנה בובת שלג ותיאר לי את המיקום שבנינו שנה שעברה וגם את האביזרים שהשתמשנו..

אפילו בעילום שם
אבל מן הסתם יהיה לצוות מספיק שכל כדי להשאיר אותו מחוץ לסיפור..

לכן כדאי לציין את זה במפורש,
שמבקשים להשאיר את שם הילד מחוץ לסיפור.

חשוב מאוד לדווח וגם להגיד לילד: אני אמא שלך שדואגת לך ולסביבה שאתה נמצא בה. ואם יש שם משהו שמסכן אותך מאיזו בחינה החובה שלי היא לטפל בזה. אני לא אספר משהו לצוות בלי לעדכן אותך, ואשתף אותך בחלק ממה שידובר.

יש מצבים שאסור לשמור סוד.
והדרך הנכונה היא להגיד לילד שלמענו נדבר עם הגורמים הרלוונטיים.

כן, יועצות קיבלו השתלמויות בנושא, וממש לא מרוכזים רק בסכנות וירטואליות. כל נושא השימוש בחומרים נמצא ממש על השולחן, יש אפילו מובילה בית ספרית לנושא( בדרך כלל אחת היועצות) בכל תיכון, שאחראית להעברת תוכניות מניעה לילדים ומידע למורים. יש לנו כל שנה השתלמויות בנושא. אם הבנתי נכון את מתכוונת לסיגריה אלקטרונית.
ברור שכדאי לדווח, כדאי להתקשר ליועצת/ מחנך, ולבקש שלא ידעו מאיפה המידע הגיע. לרוב,יש לאנשי החינוך מספיק טקט לטפל בבעיה ולא לומר לתלמידים מי דיווח. אבל כדאי לציין את זה בפרוש.
וכמונשכתבו לך פה, לא כדאי לדווח מאחורי הגב של הילד, לומר לו שאת חייבת לפנות, ותבקשי שלא ידעו שזה ממנו, אם הוא ממש חושש , אפשר לסכם שתדווחי אנונימית.

המעדכן אבל לפעמים זה דולף, במיוחד שהילדים לפעמים עושים מאמצי על לגלות ומחברים רמזים ומגלים. 

ומגיע לילד של מדליה שסיפר לך, לא כולם מספרים, אבל אם אין לו את הכוח לעמוד מול הגורמים השליליים אז עדיף בעילום שם ואולי אפילו לא להגיד לו שדיווחת כדי שלא יהיה בחרדה.

אם הוא מספיק חזק ומאמין בדרכו- אפשר לגלות לו.

כבר נפלתי עם צוות שלא ידע לנצור את לשונו (כחברת צוות בעצמי, כשדיווחתי למחנכת על תלמידה שנמצאת בסיכון)

שני ספרים ממש מוצלחים ליום העצמאות וליום ירושלים.
אבל אצלנו הם בשימוש כל השנה...

אצלי כבר שנים זה הספר המועדף.
תנ''ך.
ממש ככה. להתחיל מיהושע, להמשיך לשמואל, מלכים, דניאל, עזרא ונחמיה.
מדהים איך התנ''ך מקפל בתוכו את כל הערכים שאי פעם נרצה להנחיל לילדינו.

עוד רעיון- סדרת הצדיקים של אוחיון.
המון ספרים, כל ספר עם 25 ציורים ואיורים יפים , כל ספר על צדיק אחר.
עוד רעיון- כה עשו חכמינו!! מקסים, מעשיר ונהדר לגיל הזה

התלבטתי אם לומר את זה כבר כמה ימים אבל באמת חייבת
התנ״ך זה חתיכת ספר בעייתי שצריך לתווך מלא. הכי לא סיפורי ילדים מכל הבחינות שבעולם.
ביחד עם כל הערכים הנפלאים יש
מלחמות רצח אחים, גילוי עריות, אונס, העדפה של הורים, שקרים, וכו וכו
כשמדלגים הילדים הולכים לברר מה זה
אם מלמדים סיפורים מסוימים כפשוטם אז לפעמים כל החיים נשארים ע״פ בפירוש שבתאים לפרשת שבוע בגן
בקיצור
אני מאד מאד בעד לימוד תנך, אבל לימוד. כי זה צריך לימוד. לא סיפור.
(יודעת שיש מלא גישות בענין ואפשר לנהל דיון שלם וזה לא השרשור המתאים אבל הרגשתי חייבת להאיר את נקודת המבט הזו. הסתכלות על התנ״ך העמוק והמסובך כספר ילדים ממש קשה לי באופן אישי)

אני מספרת תנ''ך לילדים שלי מאז שהגדולה בת שש בערך. בהתחלה זה היה לפני השינה, אח''כ עבר לזמן ארוחת ערב.
הסבב הראשון היה כמובן מותאם לגילו, והסבב הנוכחי מותאם לגיל הנוכחי.
מה שכן, ברור שאני מספרת זה לא כמו להקריא את ''דובי דב'' וכד'.
זה דורש ממני. כי אני מספרת במילים שלי, וגם אם עם הזמן אני משתמשת יותר ויותר בשפת התנ''ך המקורית, עדיין אני זו שאכן מתווכת בין הפסוקים לבין הילדים.
ברור שבסבב הראשון, למשל, לא סיפרתי על בת יפתח. בסבב הנוכחי כן.
נוכחתי לדעת שקודם כל, הם מאוד מאוד מאוד אוהבים את זה.
שנית, הם מתחילים לשאול שאלות. חלקן טובות מאוד. למה היה צריך להרוג את עכן? ואיך זה שדמות.כמו שמשון יש לה רוח ה'?
והשאלות האלו מביאות לדיבור על ערכים שמתי בכלל הייתי מגיעה לדבר איתן עליהם...
ובכל סיפורי שאול ודוד. מיהו מנהיג. מהי אחריות, מהי אמונה, מהי גבורה.
יסודות עמוקים וחשובים לכל החיים.
אז נכון, זה דורש יותר מאיתנו, בוודאי שזה לא הספר היחיד שנקרא להם.
אבל היה חשוב לי לכתוב את זה, כדי להעלות למודעות את האפשרות, וכדי שנוכל אנחנו ללמד את ילדינו תנ''ך ולא רק ניתן למורות בבי''ס לעשות את העבודה הכ''כ חשובה הזאת.

5 דקות נ"ך - לפני השינה - להורים וילדים (יהושע-מלכים) | מוצרי איכות לנשמה - עושים הכל בשביל הנשמה
כל ערב יש סיפור לפני השינה (זה נקרא '5 דקות', בפועל עם כל השאלות של הילדים יכול לקחת גם רבע שעה).
בעיני זה ערוך מאוד יפה, כתוב בשפה מותאמת לילדים, ומצד שני לא מדלג על שום נושא. כולל גם התייחסות יפה למידות שאנחנו צריכים ללמוד מתוך מה שלומדים. (לי באופן אישי טיפה מפריע שמכניסים גם מדרשים ממש כחלק מהסיפור. בעיקר כשזה לימוד ראשון של הילדים. אני כן משתדלת לציין בחלקים של מדרשים שמדובר במדרש ולא כתוב בפירוש בפסוקים, כי היחס צריך להיות אחר - מדרש בא ללמד אותנו משהו, אבל לא תמיד זה באמת קרה כפשוטו).
בכל מקרה, אצלנו זה ממש מוצלח, וגם עוזר לילדים להיכנס למיטות בשביל להספיק לשמוע את הסיפור (כשמצליחים להיות מוכנים בזמן). אני חושבת שאחרי שנסיים את הסבב נתחיל מהתחלה עם איזשהו שילוב של לימוד גם מהפסוקים.
יש להם גם סדרה על הפרשה, ועוד סדרה של סיפורי צדיקים, אבל בינתיים לא קנינו.

ורק אח''כ להכניס מדרש

זו חתיכת משימה ללמד את הילדים תנך
בלי להיות רדודים או פשטניים, אלא עמוקים, מדוייקים ובכל זאת מותאמים לגיל.

מודה שהמשימה הוטלה וניטלה על ידי בעלי ואני רק מקשיבה.

צפרדי וקרפד. יש 4 ספרים. מאפשר שיח גם עם בוגרים יותר. יש מילים שאני מדלגת )ברמה של טיפש) ואת החודשים מעברתת מהובמבר לחשוון. אבל הנושאים היומיומיים שהצפרדעים מתמודדים איתם ובצורה משעשעת פשוט כיף גם לי להקריא שוב ושוב.

מושלמת!!

זה אחד הספרים שגרם לבת שלי לרצות לקרוא יותר, כשנהנתה כל כך מהסיפור שהקראתי לה.

אפשר להקריא סיפור בהמשכים, אולי ספרים על רבנים.
אצלנו הבן שלי בגן חובה אוהב ספרים בסגנון אנציקלופדיות לילדים - שלומדים על כל מיני דברים בעולם, יש הרבה תמונות להמחשה וזה מאוד מרחיב את הידע עולם של הילדים.

לילדים, וגם על פרשות השבוע אם את מכירה

על דינה דיי
מיכאל
שולי ומולי

מהמם עם ציורים מושלמים בדיוק לגילאים האלו.

שרשורים שעוסקים בתינוקות מיועדים להישאר שם 🙂

בע"ה מקווה להספיק בהמשך הערב

גיל אפשר לשאול כאן?

אנחנו בע"ה נפרסם הערב או מחר בבוקר את מכתב הפתיחה והדברים יהיו יותר מוגדרים וברורים..

תנסי רופא אחר אולי

תמיד כשאני אצל הרופא עם הילדים אם הוא לא רואה כלום הוא אומר לחזור עם החום ממשיך עוד יומיים או שלושה ימים..
נשמע לא טוב!
למרות שיכול להיות שזה כלום ממש כדאי לבדוק!!!
בהצלחה ממש!

וגם עשתה בבוקר בדיקת דם
גם לי נראה המון ימים כבר

צריך להיות עם יד על הדופק שהמחלה לא מתפתחת למשהו חיידקי

והמשטח שהתעקשתי עליו הוכיח שכן

וגם בדיקת שתן לשלול דלקת חשוב ממש, זה יכול לגרום לחופ מאד גבוה

שלפי הספירת דם אין חשש לדלקת שתן
לא מבינה בזה
אבל כנראה לפי הבדיקה רואים שאין חיידק
הרופא אמר שאפשר חום עד ראשון
מסכנה בלילה שוב העלתה חום גבוהה

קרה לי אולי פעם בחיים שהיה ויראלי חם כל כך הרבה ימים.
אם יש שיעולים הייתי מתעקשת גם על צילום ריאות
רפואה שלמה!

תודה רבה

לשלול דלקת ריאות. כבר היה לנו מקרה כזה.
תרגישו טוב

ברוך ה' קמה בלי חום
צודה על ההתענינות

את נשמעת ממש אישה מקסימה

מסכימה מאוד על לשחרר לקוחות לא מספיק טובים. אבל נשמע שקשה לך אחרי שכבר הסכמת וגם בגלל הידיד של אחותך.

אולי תלכי לקונספט של להגיד לבנאדם הכי בכיר מתוך כל מי שתיקשר איתך שאת מבחינתך נתת את השירות שאת רגילה לתת וכדי לייעל את העבודה מעכשיו שיפנו אלייך במייל או ווטסאפ שמשותפת לכולם כדי למנוע חזרות מיותרות.
ואם זה משהו לשיחת טלפון שהוא יעשה אותה מולך.

את יכולה להגיד את זה בנועם ובנחת ולהדגיש שכך זה יותר מקצועי.

נשמע לך?

להעביר לוואצפ או למייל.
או אפילו לאמר שאחרי שהם קיבלו את השירות הרגיל, מכאן שיחות טלפון נוספות יעלו כסף כמו זמן עבודה.

לא הייתי עושה זאת מלכתחילה, אבל לפעמים צריך לעשות את זה כדי שאנשים יבינו שזה כבר עבר גבול...

בהצלחה!

הדבר הזה מוציא את המיץ
אני שונאתתתת לעבוד מול אנשים שמקליטים בכיף על חשבון הזמן שלי

אני גם עצמאית וזה אכן מצבים מאתגרים ולא פשוטים!

אני אפתח בזה שבגדול את ממש צודקת לגבי בחירת הלקוחות. ובעזרת ה' את תזכרי את זה לפעם הבאה.
נשמע גם שהיה מבלבל בגלל שמדובר בידיד של אחותך אז היה לא נעים להגיד לא מההתחלה.

עכשיו יש לך בעצם שתי אפשרויות
1. לבטל חלביות שלמה עם ההחלטה
2. להשאר איתם ולהיות שלמה עם ההחלטה

אחרי שבחרת מה את עושה זה כבר התקדמות

אם החלטת להמשיך איתם אז ממליצה לך בחום לעשות תיאום צפיות לפני תחילת העבודה,
אם עשית את התיאום צפיות בטלפון אז אח''כ תבקשי מייל ותשלחי סיכום שיהיה ברור וכתוב.

זה בסדר גמור להגדיר שיש איש קשר אחד שמדבר איתך,
זמנים שבהם ניתן להתקשר,
כמה פעמים מחזירים אליך לתיקונים וכו', תלוי בסוג העבודה.

ועוד משהו קצת יותר מהשכל, רוב האנשים הם טובים וממש מכבדים בלי שנצטרך להבהיר להם מראש ולכן כשיש לקוח מעצבן אנחנו נוטים להאשים אותו.
ילד עם זאת, זה חלק מהתהליך של עצמאים להבהיר מראש ולתאם צפיות.

זאת הזדמנות בשבילך להציב עמדה יותר אסרטיבית.
ותזכרי שזה לא אשמתך שהסכמת לזה, לפעמים זה הלקוחות שהכי מלמדים אותנו להמשך

רק דבר אחד לפותחת היקרה
בשביל להיות עצמאית מוצלחת ילהווריח לאורך זמן את חיייבת אסרטיביות. קחי את זה כשיעור שקבה שלח לך פה להמשך החיים. וזה לא סותר בכלל שירותיות.

אבל יש לי נסיון עם לקוחות

אני מאמינה בלומר בצורה נעימה, שהשיחות איתם חורגות מהזמן / מהטיפול שחשבת שזה יקח, ואת לא מעונינת להמשיך.

צורת התקשורת הטובה ביותר בכלל ועם לקוחות בפרט, לומר דברים ברורים גם אם הם סירוב או דבר שלא נעים לומר

ותאלצי לעבוד עם הלקוחות הללו, קחי את זה בקלות וראי בזה בית ספר להתנהלות עם הלקוח הבלתי מתאים בפעם הבאה. אחרי הניסיון הזה, תדעי לחוש מהתחלה מה לא מתאים ולשחרר

שרק אדם אחד יעמוד מולי בקשר. כתבתן דברים טובים וחכמים. תודה רבה.

חושבת שקבוצת וואצאפ זה דווקא דרך לשמור על איזשהוא קשר....

אבל אם את נפגעת מהם גם שם אז אולי לא כדאי?

לא הבנתי אם הכאב זה מעצם זה שאין קשר או שאת נפגעת מדברים שם....


בכל מקרה חיבוק♥️

נהיה בינינו איזה כעס על משהו
לא הצלחנו לפתור את זה
בעיקר כי הדרך של אחותי הגדולה זה לבוא עם האחיות שקטנות ממני
ולהסביר לי שאני רגישה מידי ונמאס להם שאני נפגעת ומסתגרת
הסברתי לה שאני לא בוחרת בלהיפגע
פשוט הם לא מתנהגות ברגישות
ובאמת הם לא מי ששומע המום

לא יודעת מה לייעץ לך...
לא מבינה במצבים כאלה...

הלוואי שתמצאו דרך להיות בקשר כלשהו
אבל יכול להיות שאולי הפסקה מהקבוצה תעזור (במטרה לחזור מתישהו)
חיבוק♥️

אם זה אין קשר כי הוא נגמר בעקבות ריב גדול או משהו- יוצאת כנראה
אם הוא גווע בלי סיבה, פשוט כי אין קשר כזה, אז לא, ולהתחיל לעבוד על זה שכן יהיה קשר

וחיבוק ענק זה השמע מאד מאד כואב ולא משמה. מה הסיבה

לצערי לא קשרים עמוקים אבל תמיד כיף שיש
קשר עם משפחה
אבל אם יש להם תנאים לקשר
מי צריך אחיות כאלה
ממש נפגעתי מהדרך של האחות הגדולה
ריסקה אותי עד סוף חיי

אם בא לך לצאת מהקבוצה כרגע לא נורא
אבל תבחרי אחות אחת לפחות שאיתה נראה לך אפשר לשמור על קשר ותשמרי. ותנסי לבנות לפחות עם אחת קשר נורמלי. בתקווה שזה יבנה משם לעוד ועוד.
💔

במחשבה שניה לא הייתי יוצאת מהקבוצה
כי את מתארת שהיא ארגנה שיבואו אליך כולם יחד, ויציאה מהקבוצה זה בעצם הסכמה עם ההחלטה שלה- כולם חוץ ממך יחד
אז לא הייתי יוצא רק מצצנת קשר עם הגדולה לחלוטין כרגע, ומנסה לבנות קשר עם אחת האחרות לאט יותר, עדיף כזו שלא תרוץ לגדולה בסיפורים
אוף. קשה

יש אחת שאני מדברת איתה פה ושם
אי אפשר לדבר איתה שיחות עומק
סתם כי היא חמודה אך שטחית
עם השניות מתכתבת בפרטי רק לאיחול של יום הולדת או שאלה פה ושם בקושי בשביל לא לסגור דלתות עם הגדולה כרגע לא מעונינת כלום היא רצחה אותי
בקבוצה הזו לא כותבת מילה

עברתם המון כמשךחה בחודשים האחרונים.

המחלה של אבא, ההידרדרות, האבדן..

אמא שמנסה למצוא מחדש את מקומה ולהמשיך הלאה.

ברמה הפרטית שלך ההתמודדות במקביל עם הבידודים והחולים תוך כדי השבעה, וחגים במקביל.
בכלל לא היית בשבעה עם האחיות שלך ושאר המשפחה..

עכשין כמו שאומרים שאחרי לידה לוקח למשפחה תהליל ממושך להתארגן מחדש ושכל אחד מהאחים ימצא שוב את המקום שלו במשפחה (יש ביטוי שלא מתגרשים בשנתיים שאחרי הלידה, אלא מחכים שהמערכת תתייצב), ככה זה גם אחרי אובדן של בן משפחה משמעותי.
ונשמע שהיה לך אבא מדהים שבוודאי האובדן שלו יצר חסר גדול במשפחה.

ידןע שכל אחד מתמודד אחרת עם אבל ואבדן, והדינמיקה המשפחתית במשפחה המורחבת וודאי משתנה:
אמא אלמנה שצריך לעזור לה ..
האירוחים בשבתות וחגים משתנים כנראה..
הקשר בין האחים נהיה שונה..

אלה תהליכים שלוקחים זמן.
וכל אחד עובר אותם אחרת.
ובהחלט יתכן שזה יצור מתחים בין אחים.
ומה שלאחד נראה הכרחי לעיבוד האבל לאחר נראה מיותק ואפילו מזיק ופוגע וההפך..
נדרשת התגייסות משפחתית לגבי אמא וגם כאן יגולות להיות נקודות מבט שונות..

והכל עדין טרי, כואב ומאוד רגיש..

מה שלאחד נראה צורה טבעית של אבל לשני נראה זלזול ופגיעה וכן הלאה..

אז לא הייתי יוצרת מהלכים שמגבירים נתק.
כמו שהציעו לך הייתי נשארת בקבוצה אבל על אש קטנה.
אני לא יןדעת האם הסכסוך והפגיעה הגדולה קשורים לאובדן.. אבל הייתי נותנת לדברים לשקןע ומנסה לשמר איזושהיא דינמיקה משפחתית..

ואם אני לא בכיוון תסנני אולי לגמרי..

ולא כותבת אות בקבוצה
לכן מרגישה מטומטמת
נמצאת אך לא נמצאת
לא נראה שיהיה סוף לסיפור הזה
ובטח לא סוף טוב
היא עקשנית מסתבר

אבל איבדת השנה אבא.
ועברת כל כך הרבה כאב וצער.

ואפילו שבעה נורמלית עם המשפחה לא היתה לך.

לא בטוחה עם כל הכאב שאת רןצה גם לאבד את הקשר עם האחיות..

זה כולה להתנתק מדרך תקשורת ספציפית.

התקשורת הזו מעיקה על הפותחת, למה היא צריכה להמשיך לצפות בקבוצה הזו? יש הרבה דרכים אחרות לתקשר.

החשיבות שמעניקים לקבוצות ווצאפ מוגזמות ממש, אני יצאתי מכל קבוצה שלא נותנת לי ערך מוסף, מבלי להרגיש צורך לתת סיבה על היציאה.

הכמעט יחידי שיש לה איתן וחבל להפסיד אותו, לפחות כפוטנציאל לקשר בעתיד. וגם לאור המתח ביניהן, יציאה מהקבוצה תתפרש כרצון להתנתק מהמשפחה ויחזק את המהלכים השגויים והפוגעים של האחות הגדולה

 

ולא צריך להיות בקבוצה שגורמת לך כרגע רע, תמיד אפשר לחזור אם היחסים משתנים.

במיוחד במקרה כזה, שאם היא תצא האחיות שלה יכולות לפרש זאת כקריאת תיגר וכרצון לניתוק.
ולא תמיד אפשר לחזור .
ולך @בית חלומתי אני שולחת לך הרבה חיבוקים. נשמע לא קל בכלל המצב אבל לא נראה לי שכדאי לך לעזוב ולחתוך.
תעשי את ההתראות של הקבוצה על שקט ואל תכנסי לקרוא את מה שכתוב.
אם נראה לך שיש משהו חשוב תתני לבעלך לקרוא.
אם תעזבי זה יכול לגרום לנתק הרבה יותר גדול.
כי יהיו כאלה שיראו את זה כצעד מתריס.

צריכה באמת פחות להיכנס לקבוצה

זה ניתוק סופי וחבל... אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד אז תשאירי את קצה החוט הזה. ואולי כשיעבור קצת זמן והכאב יהיה טיפה פחות, אולי תוכלי להגיב פה ושם, מזל טוב על אירוע וכד'. חבל להפסיד את המשפחה בגלל האחות הגדולה. ומי יודע - אולי יום אחד תבינו אחת את העמדה של השנייה... דברים משתנים בחיים, למרות שמבינה אותך מאוד - כשהכאב צורב קשה להאמין בשינוי ובסיכוי

לא מכירה אופציה כזו...

לק"י

ואז נפתח למעלה תפריט, שאחד הסמלים זה מלבן עם חץ, זה הארכיון. תלחצי עליו והקבוצה תעבור לארכיון.
ככה את לא רואה את הקבוצה, וגם מספר ההודעות לא מופיע לך בסמל של הווצאפ על המסך.
ואז את נכנסת לארכיון ומסתכלת בקבוצה מתי שבא לך.

וואי ממש תודה רבה

כתוב ארכיון וליד זה כתוב כמה צ'אטים שכתבו בהם יש כרגע בארכיון(לא רואים כמה הודעות יש בכל צ'אט)

אני הכנסתי לארכיון את כל הקבוצות שאני צריכה מידי פעם אבל אין לי סיבה שיקפצו כל הזמן..
כמו טרמפים, טיפים, קבוצת עדכונים לא דחופים, משפחה מורחבת וכו..

בגדול
לי עוזר רשימות של משימות וחלוקה לימים
ככה אני מתארגנת מראש אם צריך וממוקדת מטרות.
וגם...
להתנתק מהפלאפון.... הוא גוזל לי המון מהזמן....

1. הגדרת זמן מדויקת למשימה
2. להתמקד אך ורק במשימה שאני צריכה לעשות
ואם את עובדת מהר אז זה בכלל טוב, כי אז נגיד את יכולה להגדיר זמן קצר למשימה שאת צריכה לעשות ויש לך פחות הסחות דעת

והם מתפרשות על חודשים אפילו. אני צריכה לנהל מעקב אחרי כמה צוותים וכמה משימות במקביל
ויש משימות שמשפיעות אחד על השני
ואני לא יודעת כמה זמן להקדיש לכל משימה מראש, כי זה לא שהיא תסתיים אחרי זמן מסוים
בקיצור אני ממש מתבחבשת עם עצמי

למשימה חד פעמית
גם אם זה משהו מתמשך, הרי לא יעלה על הדעת שתעבדי כל היום, ותג׳נגלי בין משימות כל היום, זה מאוד מפזר את הדעת ומקשה על ההתנהלות
אז במקום להגדיר משימה, שזה מבחינתך אומר כל הפרויקט, תגדירי ׳פעולה ותסווגי כל פעולה לפי רמת הדחיפות שלה. ואז את מתעסקת במה שהכי דחוף כדי לקדם אותו.
תרשמי לך ממש מה הכי דחוף, גם אם זה כמה פעולות במקביל, תרשמי תחת כל פעולה מה הדברים שצריך לעשות כדי שהיא תתקדם, עם מי צריך לדבר ותסמני וי על כל התקדמות.
וכדי להישאר שפויה, כן הייתי מגדירה שעת יעד שבה את כבר לא עובדת היום כדי להישאר קצת שפויה ולנהל גם חיים נורמליים

אני מקפידה לכתוב כל דבר שצריך לעשות, לשמור על הסדר גם במחשב וגם בשולחן, ומתעדפת את הדבר הדחוף ביותר, בודקת פעם בחצי שעה - שעה, מה סיימתי ומה יש לבצע.
בזמנים שהראש כבר לא צלול בגלל עומס, לוקחת כמה דקות הפסקה להתאפס.

אבל נראלי יכול לעזור לך גם בעבודה.
יש לי לוח שבןעי מחיק ואני משתדלת לרשום תחילת כל שבוע את הדברים שיש, יש לי חלוקה קבועה של דברים שאני עושה בכל יום וככה אני יודעת שמעבר לשותף יש היום לעשות x y z.
זה עוזר לי שאני בתחילת כל יום ולפעמים אפילו יום קודם יודעת שמחר אני צריכה להספיק אתזה. ואז מסדרת לי את היום ככה.
מנסה להמיר אתזה לעבודה שלך, בגלל שזה כמה דברים במקביל וזה לאורך זמן אולי תנסי לחלק אתזה לימים כבר בתחילת שבוע, כל יום בנוסף לשותף שיש בעבודה את מתעסקת בx, יום לאחר מכן ב y יום אחרי זה ב z, וככה את יודעת מראש מה את צריכה להספיק וגם את יכולה לראות מה הספקת ומה לא..
וכמובן שהכל יהיה רשום מול העיניים ביומן,בלוח מחיק( לי זה מאוס נח כי יומן צריך להוציא, והלוח נמצא לי במקום בולט בבית( או בכל דבר אחר.
בהצלחה!!
האנשים הכי עסוקים שיודעים לנהל את הזמן שלהם מספיקים הכי הרבה..הלוואי עלי.

דבר ראשון תתחילי לרשום

באה לעבודה, מכינה קפה, פותחת פינקס בדף חדש, עוברת על המיילים

כל מייל שצריך רק להגיב לו את מסמנת חזרה כמייל שלא נקרא

כל מייל שהוא ממש משימה שצריך לבצע או תגובה ארוכה ומורכבת יותר את רושמת בפנקס

מוסיפה לרשימה עוד משימות שאת יודעת שעומדות על הפרק

מציצה בפתק מאתמול וראה אם יש דברים שאולי שכחת ומוסיפה

עוברת על הלו"ז ומציינת ישיבות שתוכננו להיום

הבהרה: משימה שהיא תהליך ארוך את כותבת רק את החלק הראשון שלה שטרם בוצע שלהערכתך יבוצע בשעה בערך

יופי! יש רשימה!

זה כבר הישג ועושה הרבה שכל

את יכולה בהתחלה להסתפק בזה

בהמשך אחרי שתתיעלי בהכנת הרשימה את מסמנת בכוכבית את X המשימות הכי חשובות (למשל 5 משימות)

שימי לב, זה אומר שלא תגיעי לכל המשימות וזה בסדר, בשביל זה יש את מחר

אם יש משימות שנדחות לנצח כי העדיפות היא נמוכה את מקפידה בכל יום לסמן בכוכבית משימה אחת פחות ובמקומה משימה אחת קצרה בעדיפות נמוכה

יש בזה הרבה חוכמה בקטע של להתנהל עם הרשימה, אבל קודם כל שתהיה רשימה

וכמובן האצלת סמכויות - אם את רואה שיותר מידי משימות ממש חיבות להתבצע היום את בודקת מי עוד יכול לבצע שהוא לא את, מנסה להוריד עומס בעזרת העמיתים שלך

בהצלחה!!

כתבו לך כבר הרבה טיפים מאוד יעילים!

מוסיפה שבטווח ארוך של תכנון חשוב למזער "כיבוי שריפות"
לכן, ממליצה לשבת(לוקח זמן) ולכתוב את המשימות הגדולות בלוח שנתי עם תאריכים, אח''כ לפרק לפי יעדים שחייבים לעמוד בהם כדי שהמשימות יעבדו.

ממליצה לעבור לעבוד עם יומן שאת רואה בו את כל החודש ובמקביל פנקס משימות כמו שפירטו לך כאן.
זה מרגיל להסתכל תמיד כמה שבועות קדימה.

וכמו בבית שימי לב מה חייב שיקרה כל יום כדי שלא יצטבר ומה אח''כ עושים.

משימות גדולות חייב לפרק, שימי לב שבהתחלה תמיד נאמין שנוכל לעשות יותר ממה שאנחנו עושים, לא בגלל עצלנות אלא מטבע החיים הלא צפויים.

לכן רצוי תמיד להקדים את זמני ההגשה.

אקסל זה כלי נהדר שיכול לעזור בפירוק משימות וניתן לסמן בו גם בצבעים, מה דחוף, מה יכול לחכות, במה צריך עזרה מאנשים.

דברים שלא תלויים בך לדחוף מהר, ולא לספר מתי בדיוק את צריכה אותם מוכנים, נשמע לא יפה אבל רוב האנשים מחכים לרגע האחרון.

דבר אחרון, לפרגן לעצמך כל הזמן! להזכיר לעצמך כמה הספקת.
אפשר לבקש מהמשפחה שעכשיו לתקופה הקרובה את צריכה לספר להם מה עשית היום גם בלי שיגיעו ושיגידו לך שאת תותחית. זה עובד נותן כוח.
את יכולה גם כאן לכתוב את ניקית אהובה במיוחד.

בהצלחה רבה רבה!

קודם כל טיפים ממש מעולים ותודה!
רעיון מענין לראות את כל החודש, מפחדת שזה ילחיץ אותי אפילו יותר
מצד שני, זה חשוב ממש.

וחוץ מזה השורה האחרונה שלך…. ריגשת אותי ממש ❣️

באמת לגבי החודש זה מלחיץ מאוד!
יחד עם זה המציאות שאת מתארת בעובדה עכשיו היא שזה המצב, והוא מלחיץ.

נראה לי שיעזור להפנים את זה כמה שיותר מהר, במידה ואת רואה שאת נכנסת ללחץ שהוא ברמה שלא מביא ליעילות אלא לסטרס אז צריך לבדוק האם בכלל זה נכון העומס הזה.

בתקופה האחרונה בה התחלתי לסגל גישה שאומרת שההכחשה כנראה לא תוביל אותי לשום מקום, אבל זה ממש מה שנכון עבורי

אני חושבת שאני יכולה להתמודד עם הלחץ, רק זה שהזמן נעלם לי בחוסר יעילות זה מה שמשגע אותי
התחלתי לנסות ליישם דברים, נראה איך יהיה
תודה 💕

מבחינת רישום של משימות ופירוק שלהן למטלות בודדות.

 

מה שגיליתי שעוזר לי מאוד זה שימוש בגוגל דוקס.

יש לי קבצים של משימות, מחולקים לנושאים ולתתי נושאים. 

כל משימה בודדת מחולקת לכל השלבים שלה, לפעמים ממש ברמה מטופשת, כי זה עוזר לי להתמקד.

 

לדוגמא:

המשימה- לתפור סדין

1. להחליט על מידות

2. לגהץ את הבד

3. לסמן על הבד.

4. לגזור

 

וכו'. 

זה רק בשביל הדוגמא, אבל אשכרה קורה לפעמים גם ברמה הזו. 

זה עוזר לי להבין מה באמת עומד מולי וכמה חלקים מהמשימה אני מסוגלת לבצע בזמן נתון.

 

במשימות שקשורות באנשים אחרים אני מעדכנת במסמך שפניתי וביקשתי בתאריך X ואני מחכה לתשובה.

 

במסמכים בגוגל דוקס גם יש אפשרות לעשות קו על הטקסט (כזה שמשאיר את המילים, אך מוחק את המשימה) וזה ממש עוזר לי לראות מה כבר עשיתי ולהתעודד שיכול להיות יותר גרוע 

עושה לי "כאב בטן" כאלו דברים.
אפשר לבקש לצרף אח או אחות ולהגיג שזה יהיה יותר כיף ככה...

אני פחות אוהבת את ההצאות האלו של הסבא והסבתא ואני לרוב לא עושה חשבון ואומרת שזה לא מתאים
אבל נראה לי שאת מציגה את זה בצורה שהיא טיפה יותר ממה שזה .
אם לא מתאים לך תגידי לו שהיא עוד קטנה בשביל זה ואולי בשנה הבאה
אני חושבת שאת יכולה להגביל לזמן ונניח להגיד לו לאיזה קניון מסויים ושיקח אותה לבחור מתנה ולאכול פיצה או משהו.
ותבקשי שיהיה איך בקשר עם הבחירת מתנה כי לא כל דבר את מרשה. או שמראש תקבעו מה מותר ומה לא

אז הייתי משחררת. זה סבא שלה, בסך הכול, ורוב הסבים ב"ה נורמליים ומתנהגים לנכדיהם כמו שצריך.
השאלה אם את חושבת שזה "חינוך" טוב לילדה, בילוי מהסוג הזה... כי אם לא - אז תנסי למתן את הרעיונות שלו, לצמצם אותם למשהו שיותר סביר מבחינתך.
אולי באמת לצרף נכד נוסף יעזור מכל הבחינות...

אלא אם כן יש לך באמת סיבה לחשוש חס ושלום.
אבל אם לא, אז כן, הייתי מודה לאלוקים שיש לה סבא שכזה אוהב אותה
וכן
אני חיה לצערי באובר מודעות, ודווקא מתוך זה נחושה לא להרוס לילדות שלי את החיים מהכיוון ההפוך.

אולי תשאירי את הבעיות החינוכיות לשבת?
מחר תתמקדי רק בעבודה ובלהכניס שבת רגוע וכמה שיותר מוקדם לסיים עם המשימות....
ברגיעה של ששבת תתפני לכל מה שלא הולך להעלם.... גם ככה זה לא יעלם... למה לדחוס הגל בכלום זמן שיש ביום שישי שגם ככה יש בו מלא משימות ויצר הרע שמחכה להזדמנות....?

בס״ד

שולחת לך חיבוק גדול, באר מרים יקרה!!!
כשזה ככה, באמת שהפתרון היחיד זה תפילות...
שה׳ יתן לך את הכוח לצלוח את מחר, בכמה שיותר רגעי סיפוק ושמחה וכמה שפחות אתגרים. שכולם ישתפו איתך פעולה בע״ה ושהוא יתן לך קפיצת דרך בהכנות.
אנחנו איתך, אמא מדהימה ❤️

שולחת הרב ץה כוחות וחיבוקים!

מקווה שהצלחתם להיכנס אליה בצורה טובה, ושהבעיות החינוכיות לא צפו ביתר שאת במהלכה...
אין ספק שבעיות חינוכיות יכולות להעיק ולהקשות על מהלך החיים השגרתי מקווה שתמצאו דרך לטפל בהן במהרה...