שרשור חדש
מה אני אמורה לחשוב ??? באמת!!!!בית חלומתי
קיבלתי הודעת ווצאפ אתמול שאנחנו מוזמנים להדלקה
או היום או ביום רביעי
כתבתי שאחזיר תשובה יותר מאוחר
עניתי תשובה ב8 וחצי בבוקר
שנוכל לבוא ביום רביעי
עד עכשיו לא פתחו את ההודעה
האמת
לא מרגישה מוזמנת באמת
שנית זה אח שלי אז מה נסגר
למה אתה לא פותח הודעה מאחותך
במיוחד שאתה הזמנת
האמת
אין לי כוחות
לא מבינה מה קורה סביבי בעולם
גם בעלי שבדרך כלל מנסה למתן את הרגישות והעלבות שלי
היה המום ממש
יצא לי החשק מהכוללללללל
מבאס....דיליה

נראה לי יותר גרוע זה לראות 2 וי כחול בלי תשובה לא?

אני לא מכירה בדיוק את הסגנון שלו אבל יש מצב שאם הוא עמוס בהודעות הירוק הזה פשוט ירד לו ללמטה?

פשוט לשלוח עוד הודעה, אח שלי אתה אפילו לא פותח מה נסגר?

אבל אולי זה סוג אחר ואני לא מבינה בזזה....

 

אני ממש כזאתלפניו ברננה!
משאירה סגור כדי להגיב בנחת או לא לשכוח לעדכן את בעלי ואז שוכחת 😅🤔 עונה בדיליי...
אבל הזמין או להיום או לרביעיבית חלומתי
אז כנראה לא באמת ציפה שנבוא
כי היום כבר היה
נכון, אבל אם ראה שזה לא להיום אז תכנן להגיב אבל לא היה דחוףלפניו ברננה!
אז שכח...
אני ממש מסוגלת להתנהל ככה
זה שלא פתח לא אומר שלא ראה...בארץ אהבתי
אם לא כתבת מאוד ארוך, אפשר לראות בתצוגה מקדימה את ההודעה בלי לפתוח אותה. ולפעמים בכוונה לא פותחים כשאין זמן לענות, ואז זה יורד למטה שוכחים לפתוח כדי להגיב.
לא יודעת אם זה מה שקרה איתו. וזה באמת נותן הרגשה ממש מעליבה שהוא לא מתייחס לתשובה שלך... הלוואי שזה באמת רק עניין טכני..
אממ. סליחה אבל יותר מאוחר זה לא למחרתמיואשת******
אם אני מזמינה מישהי והוא אומר אענה לך יותר מאוחר ואז עונה למחרת, אז שיחפש את החברים שלו.
הרי ההזמנה היתה להיום או רביעי, אולי תכננו להזמין מישהו אחר להיות במידה ולא היית יכולה? אולי רצו לארגן תוכניות?
בעיני זה לא קביל לענות למחרת בכלל
ואני הייתי ממש נעלבת שטרחתי והזמנתי, אומרים לי נחזיר תשובה יותר מאוחר- אני מקבלת את זה כשעה שעתיים, מקסימום היום בערב. למחרת? מעליב ולא רלוונטי מבחינתי.
ממש לא!!!בית חלומתי
הוא ידע שאני הייתי עסוקה במשהו דחוף בערב ולא אוכל לענות תשובה עד 11 בלילה ולבסוף רק סימנו ב12 וזה כבר היה מאוחר לשלוח הודעה
לכן שלחתי מיד בבוקר
הסברתי לו שאני עסוקה עם אחד הילדים במשהו ואמר סבבה
אני לא שולחת הודעות ב12 בלילה
לכן שלחתי על הבוקר מיד
חבל להתעצבן על דבר כזה, יכולות להיות מלא סיבות לכךאם ל3+
אולי אין לו אישורי קריאה בווצאפ?
היו לו בעיות עם האינטרנט?
נפלו עליו כמה דברים דחופים וכשראה שתגיעו ברביעי תכנן לדבר איתך היום?

מציעה להרים טלפון בנחת ולתכנן איתו את המפגש
זה פרשנות שלךמיואשת******
עבר עריכה על ידי מיואשת****** בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ב 07:56
בכלל לא בטוח שהוא הבין את זה ככה
אמרת שאת עסוקה במשהו יכול להיות שהוא הבין עוד שעה.
אז מה אם עסוקים עם ילד אי אפשר רגע לחשוב תוך כדי איזה יום מתאים לנו ולשלוח הודעה? זה לא ביג דיל.
זה שאת לא שולחת הודעות ב12 בלילה לא אומר שהוא לא ציפה לקבל אותם בשעה הזו. אולי אצלו זו שעה סבירה?
תשמעי
אני מבינה את הצד שלך
באמת. את בתקופה רגישה מאד ועברת משהו מאד לא נעים עם אחיות שלך. והרגישות הזו מובנת. אבל היא לא משרתת אותך בכלל אם את משליכה את זה על כל דבר שקורה עכשיו במסגרת המשפחתית , זה רק עושה לך רע בלי סיבה אמיתית
את מדגישה כמה את רגישה מאד ולמה לא מבינים אותך, ואני מנסה להסביר לך שיש גם רגישות לצד השני שנראה שאת לא מסתכלת עליה בכלל ורואה רק למה הצורה שמתנהגים אלייך לא יפה , בזמן שמישהו בצד השני בהחלט יכול לחשוב שמה שאת עושה לא יפה.
לך יש הסברים למה עשית מה שעשית ולמה זה נראה לך ממש הגיוני?
גם לו כנראה יש הסברים ממש הגיוניים למה הוא מתנהג ככה. הרי הוא אח שלך שהזמין אותך, אם הוא רצה להיות לא נחמד הוא פוט לא היה מזמין וזהו.
כדאי לך להבין שדברים עובדים לשתי הצדדים
סה״כ יש לך אח נחמד שהזמין אותך לערב בחנוכה
תנסי להסתכל על הצד הנעים שבזה, ולדון אותו לכף זכות, בדיוק כמו שלך יש סיבות למה עשית משהו שנגיד לדעתי האישית ממש לא לענין כמו לענות יום אחרי,(וזה ממש בסדר שלך זה נחשב הגיוני, וממש נורמלי שלמישהו אחר כמוני זה לא. ככה זה בחיים) אז גם לו כנראה יש סיבות
אם הוא רצה להיות לא נחמד אז הוא לא היה מזמין אותך וזהו, די ברור שהוא לא הזמין אותך בשביל להעליב אותך
הזמין אותך ולא ענה לך?
תתקשרי. תגידי הי אחי היקר סליחה שלא עניתי אתמול. אני רואה שלא שמת לב ששלחתי לך הבוקר, נשמח מאד לבוא. וזהו. הוא עשה את הצעד הראשון של להזמין, הצעד הבא של להתקשר לענות על ההזמנה הוא צעד רגיל ובסיסי.
לא לחפש בכוח ממה להיעלב, אפילו שאת בתקופה קשה עכשיו. ובאמת שאני מבינה למה הגעת לאכול סרטים על כל דבר קטן. אבל זה רק יעשה לך רע, וחבל. גם אם לדעתך הוא לא התנהג כמו שציפית, תחליקי, תביני, תשמחי שהזמין, תלכו ותהנו.

💕
תודה לכולןבית חלומתי
ובשורות טובות

נראה לי שמיציתי כאן

בהצלחה לכולן
❤️❤️❤️❤️לפניו ברננה!
❤❤מבינה אותך מאד במיוחד לאור המצב במשפחהאחתפלוס
מקווה שאכן הוא ענה לך בהמשך והכל יסתדר
כתבת יפה 💖לפניו ברננה!
כתבת כל כך מקסים! לוקחת גם לעצמי. ולפותחת מאחלת ערב משפחתיאורין

משמח ונעים. וגילוי נאות : אני ככ הרבה פעמים מתנתקת מהפלאפון שנכנס לי חשש שאולי אנשים נעלבים מהתשובות המאוחרות שלי, אבל באמת קשה לי כשהוא מחובר לי לוריד.

מה איתך? ❤רקלתשוהנ
בלת"קרק טוב!
יש אפשרות לקרוא הודעות בלי שיסומן שקראתם. מי שההודעות קופצות לו על המסך, לא צריך להכנס לווצאפ בשביל זה.
אהובה, מה שלומך? ♥️♥️♥️לפניו ברננה!
שואלת גם.. מבינה אותך ממש!!❤❤❤אוהבת את השבתאחרונה
זה באמת קשוח הסיטואציה הזו!!
תרגישי בנוח עם התחושות!!
מתוקה, את נשמעת בתקופה לא פשוטהמתחדשת11
חיבוק. איך את עכשיו?
הצילו-זוועת שינה עם תאומים בני שנהBatyam

אני ממש זקוקה לעזרה,

כמה שאנחנו לא משקיעים בהם, משחקים איתם, מטפחים אותם

זה ממש סבל\סיוט להרדים אותם.

אחרי שאני איתם כמה שעות ברצף (מיותר לציין שזה רק איתם וסביבם, לא עושה כלום בבית-כלום כפשוטו)

אז אני מאכילה ובעלי מגיעה ואנחנו מקלחים, אשכרה מרתון כפול, אנחנו מנסים להרגיל אותם לישון במיטתם אחרי שעשינו להם כנראה עוול והרדמנו בעגלה כל הזמן. הם בני שנה והגיע הזמן שילמדו לישון במיטה.

בקיצור-סיוט.

ההורה המרדים צריך להיות פנוי לזה שעתיים, במקרה הזה-אני, להתעלם מזה שהבית נוסע, מבולגן ממשחקים, מלא אוכל על הרצפה אחרי שניקיתי בצורה קוסמטית ולהרדים ב-20:00. מהרגע ששמים אותם במיטה ולא משנה כמה שיחקו באמבטיה, שרנו להם, הקראנו סיפור, אמרנו לילה טוב, שרנו וכו-הם מתחילים לצרוח, לצרוח, לבכות, בכי כפול ומייסר, קורע לב ולהשתעל כאילו מה עשינו להם. אחרי בערך שעה עד שאחד כבר מראה סימני עייפות ונכון לסגת ולישון סופסוף, עד שנרדם השני הסרבן צורח! לא מתאים לו לישון. עד שאחד נרדם אחרי שעה נוראית, השני עושה בלאגנים. בכל הזמן הזה אני נכנסת, מנשקת, משכיבה שוב (הם עומדים) ומלטפת בגב, בפנים, מנחמת ואיתם חלק מהזמן בחדר עצמו. אבל  הבכיין צורח ועומד להעיר לי את התאום השני. אני באפיסת כוחות, אם לא מתאים לו לישון לאחד מהם\לשניהם אני יכולה להיות בזה עד 22:00 בלילה.

וזה במקרה הטוב.

ואז למי יש כןח לארגן את הבית? בקושי יש לי תאבון לארוחת ערב, לפעמים אני פשוט קורסת למיטה.

איפה לאכול בריא? איפה לדאוג לעצמי? אני משוועת שלפחות ב20:00 שעה סבירה לכל הדעות אתחיל לראות את הבית (לא את עצמי, את הבית!) ולא מגיעה לזה ב22:00 ואפילו 23:00.

אובדת עצות. אשמח לטיפים, יועצות שינה, מה עושים????????????????????????????

 

שתבינו בעגלה ההרדמה היא שניה-במיטה עינוי מטורףBatyam


כל פעם שיצאתי הוא צרח בטירוף, הוא ניצח אותי.Batyam

פחדתי שהשני יתעורר מהצרחות שלו והוצאתי לעגלה.

הוא שמח וחייך והשתובב כאילו הוא יודע שהוא ניצח.

א ו ף.

גיסתי מבקרת אותנו איך אנחנו לא מרגילים אותנו לשינה במיטה גם בשבילנו. כדי שלנו יהיה קל יותר, אבל תכלס צריכים להצדיע לנו כי הורים של תאומים זה אחד הקשים אם לא ה..... 

אבל כמה שאני לא מבינה את החשיבות ומנסה להציב את זה כמטרה אנחנו פשוט לא מצליחים כי זה נועד לכשלון מההתחלה. הם מפונקים ודורשים וצורחים ומכשילים את זה. ואגב לא שהשני פראייר, זה שנרדם דואג להתעורר כמה פעמים בלילה. ואנחנו מחוסלים, וברגע שנגמרנו מכל ההשכמות השני שוב מתעורר. 

למה לא ללכת ליועצת שינה?אמא יקרה לי*

עם ניסיון בתאומים. שתשמע מה סדר היום שלהם ותנחה אתכם במדויק איך להקנות להם

הרגלי שינה טובים?

מי? אין לי מושג מיBatyam


בעלי מנסה ללכת על העגלה כפתרון קל ואנחנו גם רוצים להתאווררBatyam

בערבים פעם אני ופעם הוא אבל ברור לי שצריך פתרון שורש. השאלה אם זה חייב להיות כזה עינוי, להוציא את הנשמה בפינצטה או שיש מה לעשות?

חשבתי שיגדלו זה יהיה יותר קל אבל זה הופך לסיוט.

אפשר להיות קצת כופרת?חדשה ישנה
מה יקרה אם הם ימשיכו לישון בעגלה? הרי בגיל חמש הם כבר בטוח לא ירצו לישון בעגלה, אז מה כ''כ מפריע לך שישנו שם? לא חבל עלייך ועל הסבלנות, העצבים, העייפות, הבריאות שלך?? ואם זה כ''כ חשוב לך, ניסית להרדים בעגלה ואז להעביר אותם למיטה?
זה מה שאנחנו תמיד עושים-הפתרון הקל אבלBatyam

כל הזמן חובטים בנו שהם צריכים ללמוד וזה רק יהיה קשה יותר ונצטרך יועצת שינה.

אני אגלה לך סודחדשה ישנה
מה שלא מתאים אצל אחרים, פשוט לא מספרים להם את זה. תשאירו את זה ביניך לבים בעלך.

אף אחד לא יכול לשפוט אותך, כי אף אחד לא היה במקום שלך- אמא במשרה מלאה, לתאומים, בני שנה, עם השובבות שלהם, האופי שלהם וכו'... אי אפשר להשוות בין ילדים, כמו שחמותי מספרת לי איך היא הייתה מרדימה בקלות את הילדים שלה, ובא לי להגיד לה- יקירתי, הילדים שלך היו קלים להרדמה, שלי לא. נקודה. זה לא קשור אליי. זה אופי של ילדים. ואני יודעת מה זה ילד קל להרדמה, היה לי אחד כזה, זה זכיה בלוטו, ממש לא כל אחד כזה קל להרדמה...
מסכימה ממש...בארץ אהבתי
אני בטוחה שאם אחרים היו יודעים כל מה שאני עושה. עם הילדים שלי, גם היו אומרים לי הרבה ביקורת.
לא מאמינה בלעשות שינויים שקשים לנו רק בגלל החשש ממה שיהיה בעתיד, או בגלל שלאחרים זה נראה לא מתאים.
כשיגיע השלב שבו זה לא יתאים לכם, מכל סיבה שהיא, אז תמצאו את הפתרונות. ויכול להיות שזה יהיה יותר בקלות מאשר עכשיו.

(אני לדוגמא המשכתי להניק את הבן שלי בלילה כשהוא מתעורר עד עכשיו, כשהוא בן 3+. ברור לי שהרבה אנשים יחשבו שזה משוגע. אבל אני רואה שעכשיו מעצמו הוא הרבה פעמים כבר נרדם לבד בחזרה אחרי שמתעורר בלילה, בלי שהיינו צריכים לעבור שום תהליך של גמילה. וזה אחרי שניסינו פעם לגמול אותו כשהיה קטן יותר, והיה לו כל כך קשה שלא הייתי מסוגלת להמשיך בגמילה...).

הגישה הזאת שלי היא בהשראת @בהתהוות, שממש נתנה לי ביטחון בנושא הזה, ואצלי אני רואה שזה באמת נכון וטוב לנו.
מעבדות לחירות
מי בדיוק חובט בכם?בת 30
שיבואו החובטים וירדימו אותם בזמן שאתם מארגנים את הבית ויוצאים לסיבוב בחוץ...
אני לגמרי מצטרפת לכל מי שאמרה להמשיך להשכיב בעגלה.
לא כתוב בתורה שתינוק צריך לישון במיטה.
ואתם לא מחויבים לשום ספר כללים זה או אחר.
הכי חשוב שהם יישנו, והכי חשוב שתשמרו על השפיות.
גם אצלי התינוק הקודם לא אהב מיטה, והיה נרדם אפילו עד גיל שנתיים בעגלה.
הכל בסדר.
אתם גם ככה בכזה עומס, אתם צריכים לבדוק כל הזמן איך אתם לא מעמיסים על עצמכם דברים מיותרים.
אני מסכימה איתךדבורית
לא שווה את האנרגיות
מסכימה לגמרי...תעשי מה שיותר קל...חבל על המלחמותאור123456
אני עושה את זה עם ילדה אחת בת שנה.44444
היא במילא קמה להנקה.
אחרי ההנקה אני כבר מחזירה למיטה.
יקרה,לפניו ברננה!
השרשור הזה מתאים לפורום הריון ולידה, כמו שהגדרנו במכתב הפתיחה. (חשוב לקרוא, זה יעזור לעשות סדר מה נקודת ההבדל של הפורום הזה מהפורום השני. בשעה טובה פרסמנו את מכתב הפתיחה!


כתבתי לך תגובה, אבל מרגישה שבתור מנהלת שהעירה על זה שזה לא מקומו של השרשור, לא אתי שאגיב כאן לגופו של עניין 🤭
אשמח ממש אם תפתחי שרשור בפורום הו"ל ותשימי כאן קישור אליו כדי שכולן יראו ויגיבו.

(אגב, מכירה את פורום תאומים? אין לי מושג אם הוא פעיל, אבל אם כן זה ממש יכול לתת לך מגוון של נשים בעלות ניסיון שיענו לך)
שאלת כפירהאורי8
למה אתם מתעקשים על המיטה? מה יקרה אם ירדמו בעגלה? אנחנו בגישה של חיים קלים להורים. אחרי 9 ילדים לומדים שמה שנראה לנו חינוך נוראי בילד הראשון, הוא ממש שטויות. הילדים הגדולים שלי כבר לא נרדמים בעגלה, גם לא הבת הנשואה, ולא הבן בכיתה א'. ההורים צריכים חיים. אם הם נרדמים בקלות בעגלה, תהנו. שירדמו בעגלה, מותר לכם לחיות. לא יהיה נזק בלתי הפיך, תנסו שוב בעוד כמה חודשים/ בגיל שנתיים מתי שיסתדר. זה לא יהיה לנצח.
מציעה אפילו להפך את זה לזמן זוגי, אנחנו היינו שמים 2 ילדים בעגלה ויוצאים לסיבוב למה לסבול?
גם אנחנו הרדמנו בעגלה ואז ניסינו להפסיקאן אליוט
עם הגדולה היה ממש סיוט, ואחר כך נרגענו והבנו שלא נורא שישנו בעגלה. בסוף דיי דילגנו על שלב מיטת התינוק שאצלינו בקושי ישנו שם ועברנו למזרון על הרצפה ובהמשך מיטת מעבר.
גם בת השנתיים עוד לפעמים עוברת לעגלה באמצע הלילה אם היא רוצה את אבא שלה לידה... 🤷‍♀️
גם אני מצטרפת לבעד העגלהגיטי
ילדים אוהבים את המקום הסגור והקטן של העגלה.
גם אצלי אפילו עד גיל שנתיים ++ כל כך אוהבים להירדם בעגלה.
לרוב מעבירה אותם אחרי שנירדמים.
ואם בוכים מביאים מוצץ או בקבוק.
ועוד משהו. יכול להיות שהם לא עייפות ב 8 כי ישנו ביום.
אל תילחמו. תנו להם עוד שעה לשחק בריצפה ואחכ בלי מלחמות להירדם בעגלה.
ובשעה הזו תאכלי. תנקי. תנוחי. תסתכלי עליהן.
לא להילחץ מהשעון.
או ייעוץ שינה או לחזור לעגלהרקלתשוהנ
לא כזה נורא לישון בעגלה, אבל ען כזה נורא להרדים שעתיים כל ערב אמאאאאא הייתי יוצאת מדעתי.
תבחרו לפי רצונכם בלבד מה אתם מעדיפים..
לא קראתי את כל התגובות. עונה מנסיון אישי שלי עם התאומותאמהלה

לגבי הרדמה בעגלה.

אני כבר אמא מנוסה ב"ה

הן לא הראשונות שלי

בכ"א הדרך הכי פשוטה להרדים אותן כל ערב הייתה בעגלה.

ועשינו זאת עד לפני 3 חודשים בערך

אז קנינו מיטת ילדים והעברנו ישר למיטה של "גדולים" (הן ב"ה עוד רגע בנות 3)

תאמיני לי שהיו הרבה צקצוקים בעניין ההשכבה בעגלה....

כל הסבתות התערבו

הפחידו

נתנו עצות

אבל

אני האמא!!!! רק אני יודעת מה זה אומר השכבה של תאומות +++

אז רק אני אחליט מה הכי טוב לי ולבנותיי.

עזבי את ההפחדות של כולם

תסגרי את האוזניים הרמטית

תעשי רק מה שנוח לכם ונכון לכם.

הם לא ירדמו בעגלה עד הבחרות

ותאמיני לי שלא קרה לבנות שלי כלום

ב"ה בריאות בנפשם, מפותחות נפלא

ו-

למדו להרדם לבד במיטה של גדולות!!!!

בשבועות הראשונים ישבתי לידן על המיטה כרבע שעה ולאט לאט גם זה ירד.

ב"ה כיום אני כמעט לא צריכה לשבת לידן. אא"כ מרגישה שהן בקטע של השתוללויות אז מונעת מראש מהומות ונשארת עד כמה דקות.

יש לך מספיק אתגרים גם בלי ההשכבה

תשמרי את הכוחות האלו לשעות הערות שלהם

ולזמן זוגי שלכם אחרי שהם נרדמו בעגלה כמו מלאכים קטנים (הרבה הרבה הרבה יותר חשוב מהרדמה במיטה!!!! שוב- מכירה על בשרי....)

שינה ערבה והרבה נחת

 

 

כמו שענו לך כבר - גם אני בעד לחזור לעגלהמתואמת
עשינו את זה גם עם ילדים יחידים, לא רק עם תאומים. וגם הרבה אחרי גיל שנה. אל דאגה, בסוף להם עצמם לא יהיה נוח בעגלה, והם ירצו לישון במקום מסודר יותר.
רוצה רק להוסיף על מה שכתבת בהתחלה - שלא משנה כמה אתם משקיעים בהם במהלך היום, עדיין בלילה ההרדמה היא סיוט.
יקרה, אין קשר בין הדברים! הקושי שלהם להירדם הוא אוביקטיבי, ולא מגיע מתוך רצון "להתנקם" בכם או משהו. אתם הורים מדהימים, שמשקיעים בילדים שלהם, והתמורה שתקבלו לא תימדד ביכולת ההירדמות העצמית שלהם.
ושוב חוזרת לעניין העגלה - את יודעת שלהרדים בעגלה זה יכול להיות אחלה זמן זוגי? אצלנו הילדים לא הסתפקו תמיד בשינה בעגלה, וגם רצו טיול בחוץ, אז לפעמים היינו יוצאים ביחד לטיול עם העגלה/העגלות. הקטנים היו נרדמים, ואנחנו היינו מדברים...
ואם לא זמן זוגי - אז בזמן שהאחד (בד"כ בעלי) לוקח את התינוק התורן לטיול הירדמות, השני (אני) יכול להשתלט על הבית בשקט שנוצר...
בקיצור, אין כמו עגלה! ושאף אחד אחר לא ינסה לחנך את הילדים שלי בשבילי... (מבטיחה לך שכל הילדים שלי, מגיל ארבע ומעלה, ישנים במיטה שלהם... הצעירים יותר לעתים רחוקות מבקשים לישון בספה, ואני לפעמים זורמת ולפעמים לא. בכל אופן, זה גיל שהרבה יותר קל לחנך בו...)
ברור עגלה!! ולהפריד חדריםאוהבת את השבתאחרונה
אצלנו עגלה הייתה לגולם אחרי גיל שנה ואני בלי תאומים..

ולהפריד חדרים אולי לנסות לתקופה ואז להחזיר או לפחות בנוהל עד שנרדמים

אני בכללי בגישה שקשה צריך למצוא מה שטוב גם לילד וגם להורה. ואם משהו לא הולך לא צריך בכוח אלא לשנות משהו. לנסות, לטעות ולדייק. אפשר לנסות סדרת חינוך אבל אם לא הולך יומיים שלושה לא מתקדם ורק גומר אותך לשנות כיוון!!! אפשר לחזור להרגלים שעובדים ואחרי תקופה לנסות שוב..
אבל בכללי מה שקל ויחסית בסדר לזרום איתו!!
הכי חשוב הורים שמחים ועם כוח!!
פחד קטןאנונימית באהב"ה

אולי מה שהילדים שלי יזכרו ממני זה שהייתי אמא לחוצה-עמוסה ולא מספיק נינוחה? אני רוצה שיזכרו אותי כאמא נינוחה. אבל בפועל אני יותר מדי פעמים לא כזאת אפאטי. לא גיליתי את הסוד עדיין.

 

אני מאמינה שהם קולטים את הכוונה הפנימיתמתחדשת11
אני גם הרבה מתווכת (כמובן שתמיד צריך להשתפר עוד)
לפעמים הילדים נורא רוצים לספר משהו אבל הזמן הוא לחוץ, או שאני עמוסה ולחוצה אז אני אומרת: אני מאוד אשמח להקשיב לך, אני בטוחה שיש לך דברים מעניינים לומר אבל כרגע אני לא פנויה להקשיב כי..
ובאמת ילדים זה הרבה סבלנות. לומדים תוך כדי תנועה
מה שעוזר לי זה לקרוא ספרים בנושא לחץ וחרדהאור123456
זה ממש מכניס למודעות..
אני חרדתית מאד מאד ואמא ל5 ילדים רגועים בקטע קיצוני..עשיתי עבודה קשה מאד כדי לא להעביר להם את זה
תודה! איזה כיף שהם כאלה רגועיםאנונימית באהב"ה


איזה ספרים למשל? אם מתאים לך לשתף אשמחטליה כאחרונה
יש לנו נטייה לזכור את הדברים הטוביםאין לי הסבר
כמובן שלא 100%, אבל הראש והלב נוטים להקטין את רגעי הקושי ולהגדיל את רגעי הטוב.

אני בטוחה שהילדים שלך יזכרו את הרגעים הנינוחים שלך, את החיבוקים שלך והאהבה שלך.
היו לי המון עליות ומורדות בתור ילדה מול ההורים. אבל את יודעת מה הרגע שאני הכי זוכרת?
איזה בוקר אחד שהתכרבלתי בחיבוק אצל אמא בידיים🥰
רגעים שההורים כעסו עליי? אני זוכרת אולי אחד.
רגעים שהיו טובים? מלא!!

תסתכלי גם את על החיים שלך-
תקופת הגן
תקופת היסודי
תיכון
נישואים

כשמסתכלים אחורנית, יש בעיקר רגעים טובים❤️
אני רק-- עובדתית זה הפוך, למוח יש נטיה לזכור יותר את הרעאיזו נחמה

תגגלי על זה תמצאי הרבה חומר איך עובד הזיכרון

 

הנה כתבה אחת

 

"היה רע לתפארת": למה זוכרים בעיקר את הרע?

 

@אנונימית באהב"ה

 

הדבר המעודד הוא, שלכל אחד ואחת מאיתנו יש את המסלול המיוחד והמדוייק לו מבורא עולם, מסלול שנתפר במיוחד עבורו, עבורה , עבורי... זה כולל את כל הטוב והחסד האדיר שבחיינו וגם את החשוך והאפל לא אומר רע, אבל קשה בהחלט.

 

אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו, והקב"ה ידאג לשאר. שלושה שותפים באדם, ורק הקב"ה לבדו יכול באמת לקבוע ולעצב את העתיד שלהם. 

 

את נשמעת כ"כ מיוחדת! קראתי גם את השירשור השני שפתחת ושיתפת על הקושי והכאב שאת נושאת עד היום בליבך עוד מילדותך וכמה שעשית עבודה והתקדמת והתפתחת בכוחות עצמך!! פשוט אישה מיוחדת ועוצמתית את!

 

ואין לי ספק שאת עושה יותר מהשתדלות עבור ילדייך האהובים, וזה הכל. מה שיהיה איתם, מה שכבר קורה איתם, פשוט לא קשור אלייך!!! אני יודעת שזה קשה! זה כ"כ קשה!! אני מזדהה איתך כ"כ בתור מי שחוותה ילדות קשה מאד, וכ"כ רוצה בעצמה לעשות תיקון לכאב ההוא לפחות אצל הילדים שלה.

 

אבל כמו שאת אומרת גם לילדים שלי יש את המורכבות שלהם. וזה קשה. הם מקסימים הם מתוקים ויש להם את הדרך שלהם!! 

 

מה שהקב"ה כיוון שיעבור דרכי, יעבור. אני רק צריכה לעשות את המאמץ מצידי להתקדם להשתנות ולהתפתח, לטובתי ולטובתם, מה שבפועל יקרה לא תלוי בי!!

 

יקרה הלוואי שתמצאי נוחם במילים שלי!!! 

 

יש לילדים שלך אבא אוהב ורחמן (כמו שלך היה!! תחשבי כמה הוא שמר עלייך כל השנים האלה, תראי לאן הגעת ואיזה הישגים יש לך!) והוא אוהב אותם לא פחות ממך! וכל מה שקורה איתם הוא לא באשמתך וכן זה כולל אולי ספיחים שהם סופגים ממה שאת קיבלת בילדות. זה התכנית שלו. ככה. בדיוק ככה. וככה הם יתקדמו ויפרחו ויגיעו לתקן את מה שהגיעו.

 

כי הרי מה אנחנו באמת יודעים על המטרה לשמה באנו לעולם??? זה הרי בגדר נסתר גמור.

 

אז מה שנותר לנו זה באמת להמשיך להתאמץ, לאהוב כמה שרק נוכל וכמובן להתפלל להתפלל להתפלל.

 

חזקי ואמצי יקרה!!

עובדתית- נפשהאדם זה לא דבר שיש בו עובדותאין לי הסבר
כל מה שכתבתי השתדלתי גם לסייג
דיברת על נטיה, והנטיה היא דוקא הפוכה לצערנו הרב...איזו נחמה

זה בסדר ככה זה עובד אצל רוב האנשים, אולי אצלך לא כמו שכתבת, אבל אצל הרוב כן, ואפשר להוכיח את זה ע"י תשאול רחב במחקר למשל. יש לזה גם הסברים על איך עובד הזיכרון שלנו מבחינה עובדתית, ואלה הן עובדות לא השערות.

 

כמובן שגם לזה יש יוצאים מן הכלל.

 

אגב, אני כמובן לא אומרת את זה כדי להפחיד מישהו. זאת המציאות ועם זה צריך לנצח.

מי החליט שהנטייה היא הפוכה?אין לי הסבר
מממ??? זאת שאלה אמונית??איזו נחמה

מי החליט איך הזיכרון האנושי עובד?  אני מאמינה שבורא העולם

 

מי הוכיח את זה? החוקרים בעזרת מחקר

 

מציעה לך שוב לגגל על זה

 

בכל מקרה זה באמת לא נושא השירשור ולכן אסיים בזה

איך חוקרים יכולים להוכיח את זה?אין לי הסבר
או שכוונתך למחקר איכותני?

בכ''מ, בעיני ההוכחה זה אנשים שמסתובבים בינינו. מכירה את השיר- ''יכול להיות שזה נגמר?'' יהונתן גפן מספר על איך כל המבוגרים נזכרים בייבוש הביצות ובתל אביב הקטנה. והשיר מתחיל ב- ''אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי''. ממש היה להם שמח שחברים שלהם מתו מקדחת. אבל זה מה שהם זוכרים...

את יודעת למה היום זה פחות ככה?
כי היום הגישה הפסיכואנליטית הרווחת היא גישה של סיבתיות- האדם פועל לפי העבר.
לכן כיום אנשים מחפשים מהם טראומות העבר שלהם ומה היה לא טוב...
זו הסיבה שמאוד קשה לי עם עולם הפסיכולוגיה

ובעיני זו נקודה מהותית שכן קשורה לשרשור...
תודה רבה שהגבת רק שאנונימית באהב''ה הוא ניק אנונימי שמשמשאנונימית באהב"ה

לכל מי שיש לה את הססמא... 

יקרה ❤נגמרו לי השמות

איזו שאלה כנה ונוגעת ללב...

 

מרשה לי להעתיק לך משהו שכתבתי שמתקשר בדיוק לשאלה שלך?

 

כאן "או לקבל את זה שזה לא מושלם" - נשואים טריים

 

זה בעצם, בגדול, אומר שאף פעם אין מושלם,

ואיך אומרים? הולכים אחרי הרוב

והרוב הוא טוב

וזה מה שחשוב

וזה גם מה שילדייך יזכרו ב"ה!

 

ומרשה לי לצרף עוד הודעה? פשוט בדיוק כתבתי תגובה ארוכה ורק לאחריה ראיתי את השרשור הזה שלך, ומרגישה שיש בה, בעיקר בסוף, גם הרבה חלקים שיכולים להתאים לכאן 🙏

 

כאן: איזו אישה מדהימה ומעוררת השראה את - אימהות, השלב הבא

 

 

ב"הצלחה רבה יקרה וכל הטוב ❤

 

אצלנו אומריםדפני11
הרוב טוב והרוב קובע!🙂
את ממש צודקת... צריכה להתמקד ברוב הזה. תודה רבה יקרהאנונימית באהב"ה

קראתי את כל מה שצירפת. כמה טוב וחכמת חיים. 

בשמחה רבה 🙏❤🙏נגמרו לי השמות


הגיע חנוכה ואיתו כבדות בלבדבורית
אין לי מושג מה ולמה
קמתי ככה בבוקר
ואני עד עכשיו עם איזו מועקה לא ברורה
היה לי בוקר הזוי
קמתי הפוכה לא הצלחתי להתמקד בכלום
איחרתי הסתרבלתי
וכשניסיתי לצאת מהחניה עשיתי תאונה
קלה ומבאסת סתם הוצאה יקרה
כפרת עוונות
ומשם ממשיך לי הבאסה לאורך כל היום
ולא משנה מה אמרתי לעצמי
ועודדתי את עצמי
כלום נאדה
מרגישה כמו סביבון מעופרת יצוקה
כ.ב.ד.ה
ישבתי לאכול עם הילדים צהריים
השקעתי בלהקשיב להם
לסדר, לנקות, לטגן לביבות
אכלנו ביחד בערב עם סופגניות
התנתקנו מפלאפונים שעתיים ויותר
קראתי תהילים
ישבתי עם בעלי לדבר
שתי דקות וכבר התעצבנתי עליו והלכתי
והוא לא מבין מה נסגר איתי
וגם אני לא
אוף 😔
קמוש גם לך!!!דבורית
תשתפי אותנו מה קורה?
הקושי בעיקר מול הילדים?
ילד ספציפי או מכלול?
מעבר דירה עם ילדיםסליל
פותחת כאן, למרות שמבחינתו הגיל הילד עוד יחסית קטן. אבל יותר רלוונטי לפה.

אנחנו גרים כרגע במקום שבו גרנו מאז החתונה, בעלי למד כאן בישיבה ונוח לנו כרגע להישאר כאן מכל מיני סיבות. אבל לא רואים את עצמנו נשארים כאן לתקופה ארוכה.
מבחינת השלב בחיים, יהיה לנו הכי נוח לעבור בסוף שנה הבאה.
אבל כאן מגיעה ההתלבטות.
הגדול שלנו עכשיו בן שלוש וחצי, שנה ראשונה בגן עירייה.
אני ממש חוששת מההשפעות של מעבר דירה עבורו. כרגע יש לו כאן המון חברים, זה חברים שהוא גדל איתם מגיל אפס, ויש לו ממש את המקום שלו.
חוששת שאם נעבור עוד שנה וחצי, הוא בעצם יגיע למקום חדש לשנה האחרונה בגן ונראה לי ככל שהם גדולים זה יותר קשה.
למישהי יש ניסיון עם מעבר בגיל הזה? (גיל חמש וחצי)
הם מסתגלים בקלות?
או שזה משהו שעדיף להימנע ממנו?

תודה רבה
אנחנו עברנו עם ילד בגן חובה (בן 5)רינת 23
הסתגל לגמרי בקלות!
יש לנו גם ילדה שכבר היתה בבית ספר יסודי והיה לה מאד קשה (בעיקר בגלל הקורונה)- תוך כמה חודשים הכל הסתדר ב״ה.
תודה רבה!סלילאחרונה
ילד בן 6 נפל מכיסא גבןהמחכה עד מאוד
הילד של י נפל מכיסא בר-לא ראיתי את זה. טוען שקיבל מכה בראש
ולא רואים משהו ...
עכשיו נרדם אחרי צרחות של רבע שעה....
מה לעשות?
יש מה להלחץ?
בעיקרון דווקא שומרים ער למשך כשעתיים אאל״טקמה ש.
בס״ד

ובודקים שאין הקאות (נראה לי שהקאה אחת או שתיים בסדר אבל לא מעבר). שהוא מגיב נכון, רגיל וכו׳

חיבוק גדול לך!! יש מוקד מהקופה שאת יכולה להתייעץ אולי?
כמובן להיות במעקבנופנופ

בדרך כלל בגיל 6 הם יחסית חזקים

וצריך מכה ממש רצינית כדי לגרום לזעזוע מוח

 

 

 

כן אם בכה רבע שעה ונרדם באמצע היום אז מיון עכשיואורוש3
תבקשי מהקופה הפניה בדרך
מה שלומכם?קמה ש.
מה איתו עכשיו? אם הוא ישן עדיין - אז תעירו אותומתואמת
ותשימו לב שהוא נראה טוב.
אם הוא חלילה מקיא - אז מיד ללכת לבית חולים.
(אצלנו נפל לפני כמה שנים ילד בן תשע ממיטת קומותיים. וכיוון שזה היה באמצע הלילה לקח לנו זמן לקלוט שהוא מעורפל. ואז הוא התחיל להקיא... בקיצור, הוא היה מאושפז שלושה ימים... ב"ה לא מצאו לו משהו ממשי, אבל עדיין הוא היה מסכן נורא וכואב נורא והיה זקוק להשגחה...)
תרגישו טוב!
הוא נראה לי בסדר עדיין מתלונן שכןאב אבל אין תגןבה חריגהמחכה עד מאוד
להרדם ביום זה כן תגובה חריגה. תלכו להיבדקאורוש3
איך הוא עכשיו?אין לי הסבר
אני ממש לא לחוצה, אבל ילד בן 6 שבוכה ממכה בראש במשך רבע שעה זה לא סתם... אני הייתי הולכת לבדוק❤️
במיון הם בודקים אם הולך ישר על קו וכד'אורין

ואם הכל בסדר משחררים. כדאי לבדוק ולהיות רגועים.

ברוך ה הוא בסדר.תודה לכולןמחכה עד מאודאחרונה
שאלה על ילדה בת 7 מאד פרפקציוניסטיתאנונימית באהב"ה

אגב היא בטיפול רגשי בגלל כל מני עניינים ואני מקווה שהטיפול יעזור גם לזה.אבל בינתים אשמח לכל עצה כי כרגע היא סובלת ואנחנו סובלים איתה.

 

אתן דוגמה כדי תבינו קצת יותר.היא יכולה למחוק אות שהיא כתבה מלא פעמים עד לתוצאה מושלמת בעיניה.זה מתיש אותה והיא יכולה ממש לבכות מזה שהיא לא מצליחה לכתוב כמו שהיא רוצה.יש לציין שיש לה כתב מהמםם.מוכר למשהי?רעיונות איך אפשר לעזור לה?? תודה לכולן   נשיקה

יש לה עוד טקסים כאלה?הל+6
זה מפריע לה לנהל שגרת חיים רגילה?
נקרא חוסר גמישות מחשבתית
מוכרבת 30אחרונה
בא ביחד עם רגישות, יצירתיות, עקשנות?
אני מקפידה להגיד לה שזה מאוד יפה, מנסה לברר למה ספציפית זה כ''כ חשוב לה, כי לפעמים זה בגלל ''מה יחשבו, מה יגידו'' ומסבירה לה שאחרים בכלל לא ישימו לב להבדלים הקטנים.
ואם צריך, שמה גבול. של זמן או של מספר נסיונות קטן נוסף- עוד פעם או פעמיים וזהו. מה שיוצא אני מרוצה.
בלי הגבול הזה היא כבר נכנסת לפלונטר עם עצמה ואז זה כבר בכי ועצבים, שמחה גדולה...
אז עדיף להציב גבול.
אני ממש עצובהמשמעת עצמית
הבת שלי (4.5) אוברררר רגישה.
היא מהממת
ומצחיקה
וחכמה
ומלאת חיים
ונשמה טהורה
אבל
היא חווה כל דבר בפול ווליום. מה ששמח לה ש מ ח בטירוף
ומה שרע - פשוט אסון.
גם פיזית היא חווה כל דבר קטן ככואב מאודדד
פרפקציוניסטית
מתוסכלת
בוכה המון
מעומק הלב
גם בבית וגם בגן.
זה אפילו דופק אותה חברתית

ואני לא יודעת איך לעזור לה😞

כמורה בחנ"מ אני מצליחה עם הרבה ילדות
ללמד הרגעה עצמית
לווסת רגשות
ועם הילדה האהובה שלי - פחות.

המון סימני שאלה.
אנחנו בבירור בדרך להתפתחות הילד
עשינו בדיקת שמיעה (יש ירידה מינורית באוזן אחת)
וזה תהליך שלוקח ככ הרבה זמן
ובינתיים היא סובלת.

ועוד משהו - אני לא רוצה לייצר לה תווית של ילדה עם בעיה.
לא בעיני אחרים - פחות מעניין אותי.
בעיני עצמה.
אני רוצה לקחת אותה לטיפול רגשי
תרפיה כלשהי
מקום מכיל ומבין
ולא יודעת איך ואיפה.

עצות מעשיות
הבנה
והזדהות
יעזרו לי...

💔

יאאאאמשמעת עצמית
איזה מטורף.
סיפור כזה קשה
אבל איזו מתנה היא העניקה לך.

מעריכה מאוד ששיתפת 💗
עשית לי מחשבות...
טוב נראלי קשור לפה..אנחנו בתקופה עמוסה מאוד מאוד.נשואה ושמחה

מנסים ליצור הרגל של שעה זוגית. אבל הרבה פעמים מרגישים שכזה אין באמת מה לדבר הבדיוק ברגע זה, לכן מחפשת איזה מנסה לחפש איזה מסנה קבוע של השעה זוגית. 

אשמח לרעיונות מה אפשר לעשות כידי לייצר הרגל של שיח. רק לציין שיש לנו דיבור חחופשי ופתוח ושיח טוב. רק חשוב לנו לעשות זמן קבוע ואז בזמן הזה מחפשים תוכן . אשמח לרעיונות, גם משחקים אפשרי

תודה מראש

כרטישיח קלאסי...מיקי מאוס
ויש עוד משחקים דומים בסגנון, תחפשו למה אתם הכי מתחברים.
רעיון מעולה
אני לפעמים עושה לי רשימהדבורית
של נושאים לזמן הזוגי שלנו
כשעולה לי בראש נושא כותבת לי בצד או שומרת בזכרון לזמן שנשב מסודר
וגם הרבה פעמים עוזר לראות שיחה על זוגיות או חינוך הילדים
של הרב יגאל כהן, הרב אברג'ל, הרב פנגר,
או פרשת השבוע של הרב ראובן ששון
זה פותח שיח עמוק
בדכ עוצרים אחרי קצת והשיח זורם
מסכימה עם דבוריתוש, ומוסיפהחגהבגה
לשבת על קצת בדיחות זוגיות 'ל הרב לסרי.
סיפתח מהמם לזמן זוגי!
משהו שקיבלתי ממשהי בשם אסתי משלוף - שיחה מובניתקמה ש.

בס''ד

 

מדובר בשלד של שיחה שמכיל כמה סעיפים מובנים. זה ממש עוזר לפתוח נושאי שיחה כי ממנו יכולים להסתעף כל מיני דברים מעניינים (וגם אם לא, עצם השאלות מעניינות ותורמות לבניית הקשר בין אחד לשני). זה הולך ככה:

א. כל אחד מוסר מידע חדש לשני (= משהו עליו או על החיים שלו לאחרונה שהשני עדיין לא יודע עליו)
ב. כל אחד משתף בחלום אחד או בשאיפה אחת שיש לו
ג. כל אחד אומר דבר הערכה לשני
ד. כל אחד מביע בקשה מהשני (הכי קשה, אבל עוזר לפתוח דברים). השני לא חייב להיענות לבקשה, אבל לפחות ככה הוא מודע למה שהיה משמח את השני.

 

בהצלחה ותהנו מהזמנים היקרים האלה! 🥰

יפה לקחתידבוריתאחרונה
וואו בהצלחה.דיליה

אין לי רעיונות אנחנו כל כך לא מספיקים לדבר שכשיש זמן הכול עולה.

לאחרונה ראינו ביחד סדרה חדשה שעלתה על זוגיות.

קוראים לה טיפול זוגי זה טיפולים אמיתיים שהוסרטו.

לי היה קצת קשה כי סתם קשה לי עם ראליטי אבל ברעיון זה היה מוצלח מאוד כי עלו שם דברים שגם היו רלוונטים לנו...

מה עם בישול זוגי?חגהבגה
משהו שמעניין אתכם?
לבשל יחד משהו מיוחד, ואז לשבת לארוחה?
מי ערה?Batyam


אני🙋‍♀️משמעת עצמית
מה שלום התאומים?
יו, איך אתם זוכרים אותי תמיד?!Batyam

אני אף פעם לא זוכרת ניקים ומתייחסת רק ברמת התוכן להודעות-לגופו של עניין.

ב"ה בני שנה. מדהים תודה לאל, חגגנו יחד והשקעתי באלבומים מעוצבים עבורם.

אבל הלילות קשים, מתעוררים מלא, ואני עובדת במשרה מלאה. 

לא מגיעה לעבוד על כלום, ויש בבי"ס מלא מטלות להביא הביתה, מבחנים, בחנים, הכתבות.

ואני ממוטטת בסוף הערב אחרי מקלחות והאכלות ורק רוצה לצנוח למיטה.

ובלילה הם עושים שמות, ישנים רק בעגלה, ומתעוררים אחד אחרי השני.

מתי הם כבר גדלים ונהיה קל יותר?!

.................................................

אני זוכרת אותך טובמשמעת עצמית
גם כיכתבת פה המון
וגם ילדתי בערך איתך
ויש לי מכשפה בת שנה

את עובדת משרה מלאה? אופק חדש? מחנכת?
למה מכשפה?Batyam

משרה מלאה באופק מורה מקצועית לאנגלית. התחלתי במקום חדש. ולא נראה לי שמבינים שם מזה תאומים בני שנה לפי כמות הדרישות והבקשות.

חחח זה כינוי חיבה אצלנומשמעת עצמית
וואו. באמת קשוח
אבל אם את במשרה מלאה למה לא בודקת מבחנים בשעות שהיה?
גם אני מורה משרה מלאה
מחנכת בחטיבה בחינוךמיוחד
באמת עומס עצום
אבל משתמשת מאוד בשעות האלו בשביל להשאיר כמה שפחות לבית.
דיברת איתם על זה?בת 30אחרונה
יש עם מי לדבר?
נראה לי ראוי שהם ידעו ויבינו את הקושי שלך, אולי יוכלו לבוא לקראתך אפילו מעט.
שאלת אולפנותבת 30
השאלה שלי היא בעיקר עקרונית, כדי להבין את תמונת המצב...בסוף, נחליט בע''ה על אולפנה שאני מקווה שתהיה מתאימה.
אז ככה, זאת שאלתי.
האם יש כזו אולפנה, שבה מצד אחד לבנות אין סמארטפון (לא כי זה התקנון והמכשיר נשאר בבית. אלא כי אין להן. כי זה הסגנון ואלו המשפחות)
רוב הבנות לובשות חצאיות ארוכות (כנ''ל, לא כי זה התקנון אלא כי זה הסגנון)
אבל מצד שני האולפנה היא לא בראש חינוכי מסוים במיוחד, ולא מעוניינת ליצור בידול בין הבנות שלה לבנות בסגנון אחר?

יש כזה דבר?
בינתיים, אני שומעת רק על מקומות שהם עם ראש פתוח יותר ולא סגור מבחינה מחשבתית, ושם החצאיות עולות אל על והסמארפונים נוכחים מאוד
או מקומות שבהם יש צניעות ואין סמארטפון אבל יש גישה סגורה ומתבדלת.
אני אשמח לשמוע.
כי בינתיים, אני נרתעת מהסוג הראשון ונחנקת מהסוג השני, ואנה אנחנו באים?
עוד קיימות היום פנימיות כאלה???44444
זה מזכיר לי סיפורים מאבא שלי.... (גיל 70....)
שרשור העברת האחריות לילדים הגדול!✨קמה ש.
עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך כ"ט בכסלו תשפ"ב 14:28
בס״ד

תסבירו לי על זה יותר, טוב?

יש דברים שזה בא לי יותר בקלות. נגיד לעודד את הילדים לפטור קונפליקטים בעצמם. ויש דברים שאני ממש לא מבינה איך זה עובד. מעלה כמה דוגמאות מהחיים שלי (הגדול ביסודי). כל האימהות שמזכירות את העניין הזה של העברת אחריות, אשמח להתייחסותכן

* ילד שלא עושה שיעורי בית מעצמו. בעבר נתנו לו מרחב סביב זה והתוצאה היתה שהוא צבר פער גדול. מה שפגע בתחושת הביטחון העצמי שלו (הרגיש שלא מצליח לעקוב אחר הנעשה בכיתה). מה שהביא איתו בעיות התנהגותיות בבית הספר. מה שייצר בסופו של דבר עבודה כפולה ומכופלת שלנו כדי לעזור לו לחזור למסלול (לימודית, התנהגותית ומבחינת התחושה שלו).

* ילדים שלא נכנסים מעצמם למקלחת לפני שבת. באמת לתת להם להישאר ככה בבגדי החול הלא נקיים, ושככה הם ייכנסו לשבת? עם שיער לא נקי ועם גוף לא נקי? ומה עם הריח? מה עם התחושה שלנו בתור הורים, שהרבה פחות כיף לחבק ולנשק כשהם לא נקיים? ומה עם המבוכה מאחרים שיראו שהילדים לא נראים נקיים כל-כך?

* צחצוח שיניים - מה עם החורים ש*אנחנו* ההורים נצטרך לטפל בהם (זמן, כסף...).וזה עוד בלי להזכיר את הבריאות שלו בסופו של דבר...

* יקיצה בבוקר, התארגנות בוקר - אם הם יאחרו, למעשה *אני* אצטרך לשלם את המחיר של בוקר מקוצר (הבוקר שלי) כדי להביא אותם מאוחר. כנ״ל וקל וחומר אם זה יהיה מאוחר ברמה שאצטרך כבר לשמור אותם בבית.

מסבירהoo
לגבי שעורי בית- לא מנוסה בזה, הילדים שלי כמעט ולא קבלו להכין שעורים בבית
לגבי מקלחת- אפשר להחליף לבגדי שבת נקיים בלי להתקלח, אפשר לשטוף פנים ידים ורגלים או לעצלים במיוחד רק פנים וידיים
לגבי צחצוח שיניים- אצלי אחרי עקירה או כמה סתימות, הילדים הבינו שכדאי לצחצח
לגבי הבוקר- זה נכון שיש מחיר הורי, אבל אפשר שחלק מהמחיר הילד ישלם, כמו אם הוא נשאר בבית הוא צריך להסתדר לבד עם כל הדברים, ולא ממש מקבל יחס כי את עסוקה
צריך להסכים שלא יתקלחו...אני משתגעת אם פעם בשנה ילד לא מתקלחאור123456
נכוןoo
יש לי ילד שעד היום מתקלח פעם ביומיים, זה מפריע לי, המלצתי לו להתקלח כל יום אבל הוא לא רוצה.
מצד שני נראלי הזיה לעשות שיח עם ילד ׳אתה צריך להכנס להתקלח׳ ׳למה עוד לא נכנסת׳
למה זו הזיה?אורי8
מנהלת את השיח הזה כל יום. לפעמים מוותרת להם עח מקלחת , אם ממש עיפים, או מאפשרת שיתקלחו בבוקר. לפני שבת, ברור שמתקלחים ומזכירים להם. בגילאי תיכון כמעט ולא מתערבת, אלא במצבי קיצון אצל הבנים. יש ילדים שלא מודעין לצורך להתקלח ואם אשחרר את זה לאחריותם,הם יראו מוזנחים ולא יפריע להם. זה גם חינוך להרגלי נקיון. לא הבנתי למה זה הזוי
למה בגילאי תיכון את פחות מתערבת?oo
כי את מעבירה להם את האחריות.
בעיני בנוגע להרגלי נקיון אין הבדל בהבנה בין יסודי לתיכון.
והשיח תלך להתקלח ולמה עדין לא נכנסת, בעיני זה לא חינוך, אלא לקיחת אחריות במקומם.
חינוך זה חוץ מדוגמא אישית, להכניס מודעות לריח גוף, לנראות הגוף והבגדים, הסבר איך מצחצחים נכון את השינים, איך לנקות ביסודיות את הגוף וכו'
גם אם זה לא חינוךאורי8
זה בסדר בעיני. אני לא רוצה שילד ביסודי ישא בתוצאות של היותו מסריח. זה לא נעים לי ולסביבה.גם בגיל תיכון, אם אראה נער שממש מסריח , אדבר איתו על זה. אני מחנכת לאחריות בהרבה דברים אחרים. כשהייתי יועצת ביסודי היו לפעמים ילדים שבאו מבולגנים גם מבחינת הגיינה וגם מבחינת לימודים. וכשהמורה דיברה עם ההורים , תשובתם היתה שזו אחריות של הילד. בעיני אם זה מגיע למצב כזה , והילד משלם מחיר חברתי או לימודי. כנראה היתה פה זריקת אחריות ולא חינוך לאחריות. מבחינתי זה ממש בסדר שיתחנכו לאחריות על ההגיינה מאוחר יותר. במיוחד שיש בנים, שזה ממש לא אכפת ל הם לא רואים את זה.
זה מה שכתבתי שאני מעוררת מודעות לריח גוףoo
זה לא אומר שאני צריכה לנדנד לילד על מקלחת.
ילדים שאין להם מודעות להגיינה, צריך לעורר להם את המודעות, אם רק שולחים אותם כל יום למקלחת ולא מפתחים להם את המודעות, אז יכולים להגיע למצב של נער עם הגיינה בעייתית
אפשר גם וגםאורי8
גם לעורר מודעות לנקיון וריח גוף, להסביר למה חשוב להתקלח, וגם לומר לילד להתקלח, ולא להשאיר את זה לבחירתו. יש בנים שזה באמת לא מפריע להם, ובגיל יסודי י לא מבינים את המחיר החברתי של זה. וגם אני חיה איתם בבית ולא יכולה לראות ילד מוזנח. והאמת המתבגרים שלי די בסדר בעניין, אולי קצת חריגות פה ושם. למרות שלא נתתי להם את האחריות למקלחת בגיל יסודי.
אני לא מתחברתoo
לשיח של הנחיות על פעולות יומיומיות של מקלחת או משהו אחר. זה בעיני תקשורת לא נכונה עם הילד.
מנסיון שלי עם בנים בלבד, ילד גם לפני גיל יסודי, מסוגל לקחת אחריות על כל הפעולות של נקיון אכילה ושינה.
הילדים שלי קבלו אחריות וכלים בגיל צעיר, והם נקיים מטופחים, אוכלים נכון, ומתנהלים נכון עם שינה וקימה

ומשהו לגבי ילד מוזנח, אם יש לילד בגדים נקיים בארון באופן תמידי, ומקבל כלים למודעות של הגיינה, אין סיבה אמיתית שהוא יראה או יריח מוזנח, גם אם הוא מפספס מקלחות מידי פעם
מותר לנו לא להסכיםאורי8
את גם לא קוראת לילדים לבוא לאכול?
ובכללי לא אומרת להם מה לעשות? פשוט מסבירה וזהו? שיתקלחו ויאכלו מה ומתי שהם רוצים? האמת, מרגישה קצת זקנה לומר את זה, אבל בגלל שכבר גידלתי כמה ילדים, ואני יותר עסוקה בלהתמודד עם מתבגרים וללמוד להיןת אמא לבת נשואה, מרגיש לי מאוד לא עקרוני, צריך מידה מסוימת של העבת אחריות ומידה מסוימת של עצמאות, זה בניאנסים קטנים, ובהתאמה חכל ילד, וכנראה שמה שאני עושה בעניין בסדר, לא גידלצי ילדים חסרי אחריות, ההפך, ב"ה, נשמענלי קיצוני לא לומר לילד ביסודי שילך להתקלח ולהשאיר זאת לבחירותו הבלעדית, כמובן שאפשר לשחרר מידי פעם. וקיצוני לא לומר לילד בא לאכול ארוחת ערב .
אני לא אומרת לילד לבוא לאכולoo
אלא שואלת אם לשים לו מנה בצלחת.
ובכללי אני לא אומרת מה לעשות אלא ממליצה חוץ מקווים אדומים של משהו מסוכן/ אלימות.
לי כן עקרוני, לא לנהל שיחה של הנחיות עם הילדים, ואני מרגישה שהשיח הנכון הביא לגיל התבגרות שלהם ללא בעיות מיוחדות.

אני יודעת שהגישה שלי שונה, ואני מבינה על מה את מדברת, מהצד השני אני רואה את ההצלחה שלי עם הילדים, ואת המעבר החלק שלהם לגיל ההתבגרות, ואני מרגישה שפעלתי נכון, להם ולי, וכך אני מתכוונת לעשות עם התינוק שקצת יגדל
את לא נותנת שום הנחיות?אורי8
כלום? חוץ מדברים מסוכנים? לי נשמע קיצוני. אני לא כופה בדרך כלל דברים על הילדים, אבל כן בהחלט אומרת לילדים ביסודי מה לעשות, לפעמים, לא כופה את זה, אומרת. ויש מקרים שגם די דורשת, אבל הם מעטים. אם ילד שלי בכיתה ה לא מוכן ללמוד אנגלית, אני לא משחררת ונותנת לו לשאת בתוצאות.
אם ילד לא רוצה לקחת אוכל לבית הספר , אני מנסה למצא יחד איתו משהו שבכל זאת יאכל. וגם אני מרגישה שגידלתי ילדים שהן בסדר, מתבגרים נורמליים. ואני ממש לא בגישה קשוחה של הנחיות וכפיה, אבל כן, הנחיות של סדר יום, עם גמישות והקשבה לילדים. והמתבגרים שלי יודעים לקחת אחריות ועוד לא הייתי צריכה לרדוף אחרי אף אחד שילמד לבגרות. אז כנראה שיש כמה דרכים נורמליות לגדל ילדים.
אני בהחלט בגישה שלך גםמיואשת******
ובה חושבת שה מתבגרות שלי נהדרות
אני כן עושה עם הילדים דיוניםoo
לגבי לימודים/ חברים או כל נושא אחר
אבל על פעולות יומיומיות שחוזרות על עצמן כל יום אני לא עושה דיונים.
אולי בגלל שהשיח שלנו לא מלא בדיונים והנחיות, אז שמגיע דיון כזה או אחר, אין לילדים הרבה התנגדויות.

זה את כתבת שאת עסוקה עם מתבגרים, אני מרגישה שמרגע שקצת גדלו והעברתי אחריות, זורם לי חלק איתם, והשיח על בעיות של מתבגרים, די זר לי, למרות שיש לי שלושה כאלו
עסוקה בענינים נורמלים של מתבגריםאורי8
ובאמת, בעיקר עסוקה עם מתבגרת אחת, שמתבגרת מאז היותה בת שנתיים, ועדיין היא ילדה מהממת, לוקחת אחריות מקסים בסניף ובאולפנא. ומה שאני עסוקה איתה , זה הנורמלי. כל ילד לפי האופי שלו, הבת הגדולה היתה מתבגרת מושלמת כמעט. ועוד 2 מתבגרים שהדיונים שלי איתם לא קשורים ללקיחת אחריות .
לכן לא נראה לי שזה קשור לגישה שלי בעניין.
אני דוקא רואה בעצמי אמא די משחררת לעומת אמהות אחרות שאני מכירה. ואשרייך שהכל זורם לך עם המתבגרים.
ממשיכה, הטלפון עושה לי בעיותאורי8
יש ענינים נורמליים מול מתבגרים, זה גיל של בניית אופי עצמי, וטבעי שלפעמים יהיו בו חיכוכים, והאמת שגם ממתבגרת יש לי קצת ציפיות לעזור בבית, למרות ששיחררתי לחלוטין את הלימודים שלה מזמן ואת כל שאר עניניה. אז זה בעיקר סהיב האחריות שהיא מוכנה לקחת בבית מול הראש הגדול שלה בכל מקום אפשרי אחר. לא נראה לי שאפשר להסיק מזה שמשהו בגישה הבסיסית שלי בעייתי. שאר המתבגרים ממש לוקחים אחריות גם בבית וגם בשאר החיים שלהם.
חלילה לא אמרתי גישה בעייתיתoo
אלא הצגתי את הגישה שלי
גם בענין מטלות הבית אני לא דורשת שום דבר אלא מבקשת
אבל למה אסור לנו כהורים גם לדרוש?אורי8
הילד חי בבית, נהנה מהשרות שלנו. למה מותר לנו רק לבקש? ואם לא בא לו? אפשר לדרוש בנעימות, עם הסבר, עם צופר, אבל כן, אתה חלק מהבית הזה ויש לך פה גם חובות. בעיני מחנך להתמודג נם מחויבות, כמובן מתוך שיח וכבוד.
וגם כשכתבתי מתמודדת עם מתבגרים, לא התכוונתי רק לבעיות, אלא בכלל לאתגר של להיות אמא לגדולים, לתת עצמאות , להכיל, לא להתערב, ולומר בכל זאת את דעתי.
זה לא שאסורoo
אני בוחרת בנוגע למטלות הבית שלא לדרוש, כך מרגיש לי נכון

ממילא יש דברים שבטבעי הם עושים כמו לסדר את החדר שלהם, כי אף אחד לא יעשה במקומם, ואם בא להם לאכול בזמן שאין אוכל מוכן, אז הם מכינים לעצמם.

ושאני מבקשת משהו לפעמים עושים ולפעמים לא, אבל לפעמים בלי שבקשתי הם מתנדבים לעשות.
אז נראלי שבתוצאה סופית הם עושים הרבה בלי לדרוש
וואו, את מזכירה לי משהופליונקה
פעם בהנחיית הורים מנחה נתנה לנו דוגמא. היא לקחה דף , הוא היה אחריות. ואז היא סתם שחררה אותו. מה קרה לדף? הוא נפל. אותו דבר לגבי אחריות. כדי שדף לא ייפול צריך להעביר אותו למישהו ולא סתם לשחרר באוויר לוודא שמישהו הזה באמת יצליח להחזיק בדף הזה.
דעתי בכל אופן.
אני חושבת שאין כללים...כל ילד בשל לעצמאות בשלב שונהאור123456
יש לי 5 ילדים ,
4 לוקחים אחריות מלאה על הלימודים אחד בכיתה י"א עכשיו החלטתי שדי ..אני משחררת לא מוכנה לעשות את הגרויות יחד איתו( מוכנה לשלם כמה שצריך על שיעןרים פרטיים אבל לא לוקחת אחריות)
מקלחות אני כן מזכירה אבל הם כבר משתפים פעולה
לגבי איחורים בבוקר כולם חוץ מאותו חמוד בן 16 דואגים לעצמם להגיע בזמן לבית ספר שאני כמובן ברקע..
לא יודעת אם עזרתי רק אומרת שאין תבנית שמתאימה לכולם
אני באותה דילמה כמוךשקדיה.
עבר עריכה על ידי שקדיה. בתאריך ל' בכסלו תשפ"ב 19:52
לגבי ש"ב- ממש רציתי לפתוח על זה שרשור נפרד כי אנ באמת לא יודעת- מה שקורה כרגע הוא שאני שואלת אם יש ש"ב, אומרת להם שאשמח מאוד לעזור להם להכין, לפעמים משחדת בצ'ופר או מיץ ועיוגיות תוך כדי/ אחרי ההכנה, אבל לא מכריחה (מהסיבה הפשוטה שזה לא אפקטיבי). מה ששונה הוא לימוד למבחן כי לפעמים הם לא יודעים את החומר בכלל (במיוחד ילדה רחפנית שלא ממש מקשיבה בכיתה) אבל יכולה לקלוט את החומר ברגע ואז מספיק שערב קודם/ כמה ימים קודם אני לומדת איתם את הדף חזרה ללימוד ראשוני, מתרגלים (אם זה חשבון), ואז תוך כדי התנהלות רגילה בבית אני שואלת אותם שאלות והם יורים את התשובות וכך הלימוד הוא "תוך כדי" ולא מעיק.. והם יכולים להוציא מאיות.. מה שכמובן משפר את הביטחון העצמי ועוזר ממש לתחושת המסוגלות והצלחה.. מצד שני לפעמים הם מתנגדים נחרצות להוציא את הדף חזרה וללמוד למבחן במקרה כזה אין לי איך לעזור להם, ואז או שהם מצליחים או שנכשלים..
לגבי מקלחות- יש לי ילדה אחת שזה פשוט סיוט.. היא לא אוהבת להכנס למקלחת (ואחרי שנכנסת כמובן לא יוצאת..) אבל להכניס אותה זה מלחמה.. בהתחלה אמרתי יאלה בעיה שלה, אני לא רבה איתה מצד שני כמו שאמרת זה פשוט לא נעים לי לחבק אותה. לאחרונה הגעתי איתה להסכמה על יומיים קבועים שבהם היא מתקלחת ואז זה בלי מאבק..
לגבי צחצוח שיניים- אני מזכירה. לא מכריחה. יודעת ששיניים זה הרבה גנטיקה ולא קשור אך ורק לצחצוח ולכן בוחרת לא לריב על זה..
לגבי יקיצה בבוקר- אין אצלינו אופציה כזו בכלל. כולם קמים והולכים לבית הספר (בהסעה), בהתחלה השעון המעורר היה אצלי ואז הייתי מתחילה מסכת השכמות מה שגרר התנגדויות וכו'. היום השעון מעורר אצלם וז פשוט מעולה! הם קמים לפניי ומתחילים להתארגן, מעירים אותי בשעה קבועה ואני עוזרת להם לסיים התארגנות והם יוצאים. במקרה הכי גרוע מישהו מפספס את ההסעה בכמה דקות ואז אני מקפיצה (נסיעה קצרה) או שבעלי לולח כשהוא יוצא לעבודה , אבל זה לרוב הם מספיקים בזמן ואפילו אוהבים לצאת מוקדם יותר...
בקיצור, לא יודעת אם עזרתי לך אבל תודה שפתחת את השרשור ואני עוקבת גם אחרי התשובות...
לדעתי צריך משהו ביניים.5+
לא לקחת את כל האחריות עלי אבל גם לא להפיל את מלוא האחריות על הילד. זה גם תלוי גיל.
לילדים ביסודי אני מזכירה שיעורי בית, אני מציעה עזרה אם צריך. יש ילדים שתמיד יגידו שאין שיעורים או כנים יותר יגידו שאין להם מושג אם יש שיעורים , ויש כאלה שלא צריך בכלל להזכיר להם. זה פשוט חשוב להם והם זוכרים לבד.
מניסיון עם הגדולים שלי אני יכולה להגיד שילד שלא רוצה ללמוד התזכורות והלחץ של ההורים עלולים להזיק, לא רק לא לעזור. אם זה סתם ילד רחפן שיש לו עיסוקים יותר מעניינים ויעשה אם יזכירו לו אז סבבה. אבל לריב על זה וללחוץ- לא עוזר ומזיק.
הגדולים שלי שלא השקיעו בכלל בלימודים ביסודי, לקחו על עצמם אחריות רק עם תחילת הבגרויות. וכשהם לקחו את האחריות, לא הייתי צריכה לעשות כלום יותר בעניין. חוץ מלעזור אם ביקשו. מחכה שזה יקרה גם עם הבאה בתור...
חשוב יותר בעיני לדאוג לילד מבחינה נפשית. לשאול אותו איך הוא מרגיש בכיתה? האם יש לו חברים? האם מסתדר עם המורים? וכו', כי לפעמים בלי לשים לב, דווקא לזה אנחנו נותנים לו את מלוא האחריות, ולא תמיד הם מסתדרים עם האחריות הזאת וקשה להם.
דבר נוסף בשיעורים, ילד שלא עושה שיעורים מעצמו, לבדוק לעומק מה הסיבה. האם זו סתם עצלנות או חוסר עיניין או אולי יש לו קושי אמיתי כמו לקויות למידה או חסמים כלשהם. כי עם זה ילד לא יוכל להתמודד לאורך זמן לבד.
לגבי מקלחת, היתה לי ילדה אחת סופר בעייתית בנושא, אפילו לקחנו אותה לריפוי בעיסוק, כי חשבנו שאולי זה משהו תחושתי. באמת היה שם משהו כזה. לא הסכימה מקלחת, לא צחצוח שיניים, לא להסתרק, לא לבדוק כינים, במיטה שלה היו הרים של דברים כולל עטיפות של אוכל... היה קשה ביותר.
בזמנו ממש לא ידענו מה לעשות, כי מבחינתה לא היה צריך לעשות כלום. היינו עושים לה פרסים, הסכמים, ריפוי בעיסוק, ניסינו גם תקופות להעביר לה את האחריות וזה לא עבד כלכך. היא פשוט היתה מתקלחת פעם בשבוע. הדבר היחיד שעזר זה שהיא גדלה, כשהתחילה להתבגר, התחיל יותר להיות לה איכפת מאיך היא נראית או איך הסביבה שלה נראית (היום היא סופר מסודרת, מקפלת את הבגדים שלה כמו בחנות בגדים, מדפי הספרים עומדים כמו חיילים זה לא יאמן איזה שינוי היא עברה) היא לקחה אחריות כשמשהו השתנה אצלה בנפש ופתאום זה היה לה חשוב בשביל עצמה ולא רק בשבילינו. ואז יכולתי לשחרר לגמרי. אני לא יודעת אם פעלנו נכון, אבל נראה לי שכל ילד זה משהו אחר וכל גיל זה משהו אחר.
כותבת מהמחשבות שלי בנושאבארץ אהבתי
האמת שבגדול אני פחות מנוסה, עוד אין הרבה נושאים שממש העברנו את האחריות לילדים באופן מלא, כי בעיני הם עוד לא באמת מספיק גדולים לזה.

מנסה בכל זאת לכתוב ממה שאני חושבת ומאמינה בנושא-
בעצם אחריות מלאה זה שהילד לא צריך שום תזכורת, עושה מה שצריך בעצמו, ואם לא עשה - לוקח אחריות ונושא בתוצאות.
אבל השאיפה היא לא רק להוריד מעצמנו את האחריות, אלא שהילדים באמת יקחו אותה ויהיו מסוגלים לעמוד בזה.
ואני חושבת שבשביל לקחת אחריות, הילד צריך גם להיות מחובר ברצון - להבין למה זה חשוב ומה עלול להיות המחיר אם לא עומדים באחריות. וצריך גם שהילד יהיה מספיק בוגר כדי לזכור ולעשות מה שצריך.
ואצל ילדים יכול להיות קושי בשני הצדדים. ולכן אנחנו צריכים להיות ערים למקום בו הילד נמצא ולתווך לפי הצורך.

אם הקושי הוא ברצון (לדוג'- ילד שלא מבין שצחצוח שאם הוא לא יצחצח שיניים הוא יצטרך לעבור טיפולי שיניים) - אני לא הייתי מוותרת ונותנת לו לשאת בתוצאות.
גם כי בסוף גם אני משלמת, וגם כי אני לא רוצה שהוא יסבול בגלל שאני העברתי לו אחריות שהוא לא היה בשל בשבילה. ילד יכול ללמוד שחשוב לצחצח שיניים גם בלי לעבור טיפול שיניים בעקבות חוסר צחצוח.
אז ילד שלא מבין למה זה חשוב ולכן לא רוצה לצחצח - אני גם אדרוש ממנו לצחצח, ואני גם אדבר ואזכיר כל פעם למה זה חשוב.
ויכול להיות שיקח יותר זמן עד שהוא יהיה מסוגל לקחת בזה אחריות בעצמו, אבל אני מאמינה שבשלב מסויים זה יקרה, ובינתיים אני אמשיך לדרוש כי אני דואגת לו.

מצד שני, יכול להיות מצב שילד כן מבין למה זה חשוב, אבל אם אני אסמוך עליו שהוא יעשה את זה לבד בלי תזכורת זה פשוט לא יקרה. הוא לא זוכר ומקפיד על זה בעצמו, כי הוא רגיל שהאחריות על התזכורת היא עלי (למשל ילד שמבין למה חשוב לצחצח שיניים, אבל לא זוכר ולא מצחצח בלי שמזכירים לו).
במצב כזה בדרך כלל יש פחות התנגדויות, כי תזכורת מספיקה לו לעשות מה שצריך. אבל לפעמים באמת צריך לקבל החלטה מודעת שבה מעבירים את האחריות לילד.
אם הילד מספיק גדול ובוגר, זה בהחלט נכון להעביר לו את האחריות, שהוא יעשה את הדברים בעצמו.
וגם פה - חשוב לדעתי לעשות את זה בצורה מסודרת. לא להפסיק לתזכר ולצפות שהוא יזכור לבד. וגם לא להודיע לו פעם אחת שמעכשיו אין את תזכורות אלא הוא צריך להתחיל לזכור לבד. כי זה לתת לו משימה שגדולה עליו, ולדרוש ממנו ישר להתמודד עם תוצאות של כישלון, וחבל.
מה שאני חושבת שצריך לעשות, זה להגיד לילד שאני רוצה שהאחריות תעבור אליו, אבל בהתחלה אני כן אעזור לו עד שהוא יתרגל.
בשלב ראשון אני אשאל אותו אחרי שהוא היה אמור לעשות את האחריות שלו אם הוא זכר ועדה מה שצריך, ואם לא- תהיה לו הזדמנות לתקן. אם אני רואה שלא לרוב עדיין לא זוכר - אפשר לחשוב ביחד מה יעזור לו לזכור. רק כשאני אראה שלרוב או תמיד הוא כבר זוכר, אז אני כבר אפיית את השאלות ואם לפעמים הוא יפשל הוא יוכל לשאת בתוצאות.

עכשיו שאני חושבת על זה, בתחום היחיד בו באמת עשינו את זה היה אצל הגדולה, סביב העיניים של בית הספר. קודם כל, העברנו לה את האחריות על סידור המערכת למחר (והאמת שזה היה די דומה למה שכתבתי קודם - בהתחלה היא היתה מסדרת אחרי תזכורת, בשלב מסויים אמרתי שאני מצפה שהיא תזכור לבד וזו אחריות שלה לסדר, אבל עדיין הייתי שואלת ומוודאת שזכרה, ולאחרונה אני כבר פחות שואלת והיא לרוב מסדרת, ופעם ששכחה לסדר סידרה מהר בבוקר…).
וגם בשיעורי בית אני אמרתי לה שאני מצפה שזו תהיה האחריות שלה, אבל אני עדיין שואלת אותה אם עשתה (ולרוב עוד לא… אולי באמת נעשה על זה שיחה לחשוב מה יעזור לה לקחת יותר אחריות).
אבל בכל שאר התחומים אנחנו בשלב שנותנים להם תזכורת בכל פעם (ב"ה לרוב בלי יותר מידי התנגדויות), אבל לא מצפה שיעשו בלי תזכורת.

התהייה שלי עכשיו זה איך מחליטים מתי ובמה נכון להעביר את האחריות לילד. מן הסתם זה גם שונה בין הורים, וזה הרבה תלוי בהחלטה של ההורים ועד איזה שלב נכון עבורם להמשיך להיות אחראים.
אבל להורים כמוני שבאופן טבעי משאירים יותר את האחריות אצלם - מתי זה כבר לא נכון? איך מחליטים שזה כבר בריא יותר שהילד ילמד לקחת את האחריות עליו?
אני חושבת שבגיל הזה מעבר לאחריות אישית ילד גם צריך להישען עלאין לי הסבר
גדלתי בבית שמאוד חינכו לעצמאות, אבל למרות זאת, הייתה שעה שבה ישבנו לשיעורי בית.
כל אחר צהריים אמא שלי שאלה למי יש שיעורים, מי שרצה עזרה, זה היה הזמן. אז איפה האחריות?
האחריות הייתה להעתיק שיעורי בית ליומן. מי שלא העתיק, היה צריך להתקשר בעצמו לחבר כדי להשלים. בעיני הבעיה עם שיעורי הבית זה ששולחים להורים בווצאפ מה היה, ואז זה מוריד את האחריות מהילד...
(ד''א, המורה של אח שלי לא שולחת להורים. מאידיאל)

ככה זה בכל שאר הדברים-
אמא אומרת ללכת להתקלח, אז צריך להתקלח. מי שמתחיל להתווכח לא להתקלח, מסבירים לו את ההשלכות של חוסר מקלחת. היינו- סירחון, גירודים וכו'

כנל לגבי צחצוח שיניים- ריח לא נעים מהפה, חורים.

וילד שלא מתארגן- צריך למצוא פתרון להגיע לביס (נסיעה באוטובוס)

האחריות בגיל הזה לא יכולה להיות 100% על הילד, כי בגיל הזה ילד עוד צריך שיכוונו אותו. בעיני דווקא במציאת הפתרון ודרך ההתמודדות האחריות עליו...
רק אומרת שזו שאלה מעניינת ....תהילה 4
אולי אכתוב הגיגים בהמשך
למה צריך להעביר אחריות לילד שלא בשל?אורוש3
מה היתרון בזה?
לא קראתי אחרות אבל כל מה שתיארת יש מחירים גם לילד וגם להורים אז למה כן?
ברור שאני לא מקלחת יחד בן שמונה וחצי. אבל בהחלט אומרת לו להיכנס למקלחת. לא רואה בזה שום בעיה בגיל הזה.
מניחה שעם מתבגרים זה עולם אחר. אבל נראה לי שהילדים שלך עוד לא שם למיטב זכרוני.
כתבו פה המון דברים נכוניםמיואשת******
אז לא אחזור עליהם
לכל תחום אחריות יש בשלות גילאית, והיא שונה בין ילדים, זה דבר אחד.
אהבתי מאד מאד את ההבחנה של @אורי8 בין העברת אחריות לזריקת אחריות.
העברת אחריות מתבצעת בשלבים, תוך התאמה לגיל הילד, חינוך, בדיקה שיש לו את היכולת לעשות את האחריות שהעברת לו (למשל יכולת סדר וארגון לפני שמעבירים שיעורי בית)
והדרגה

זריקת אחריות זה- אין לי באמת כח לטפל בנושאים האלו, מעצבן אולי להזכיר לך, לא מתאים לי לדאוג לזה נוסך לדאגות האחרות שיש לי בחיים וכן הלאה… זה אחריות שלך תתמודד.
ילדים שזרקו עליהם אחריות לפעמים יקחו אותה ממש נפלא ומצוין ונהדר. אבל זה יגיע ממקום של חוסר ברירה. ממקום של הבנה שההורה שלי לא דואג לי, לא באמת אכפת לו אם אקבל ציונים גרועים/אסריח וחברים יצחקו עלי
ולכן אני אדאג לעצמי.
אז הוא יעשה את זה
אבל במחיר לא פשוט לדעתי.
לשיטתי כל ילד צריך להרגיש שההורה has his back לא יודעת איך אומרים בעברית.


ולכן זה חשוב מאד להעביר אחריות. חשוב ללמד בצורה הנכונה, לבדוק שיש יכולות, לבדוק שהגיל מתאים יש ילד מתאים לאחריות הזו ואם לא- ללמד אותה כמו שצריך.
ואז להעביר

וגם כשהאחריות היא של הילד, זה שאני אומר - מותק נראה לי ששכחת לשים את הדאורדורנט היום, לא הופך את זה בעיני לאחריות שלי. היא הבת שלי, אני אוהבת אותה, לא אתן לה לצאת מסריחה מהבית. בדיוק כמו שאם היא תראה אותי לובשת גרביים לא תואמות היא תגיד לי, ולא תגיד- זו אחריות של אמא אם היא לבשה את זה בעיה שלה..

מסכימה מאוד, תודה על הסיכוםאורי8
יש לי בעיה בטלפון,לא מצליחה לכתב פה ארוך. אחרי כמה משפטים, האותיות נהיות מטושטשות, רק פה באתר
אז תודה שסיכמת..
היי!! גם לי זה קורה!!!אין לי הסבר
חשבתי שזה באג רק אצלי🙄
מעודד לגלות שלא🤦
איזה יופי של סיכוםדבורית
אני צריכה להראות את זה לבעלי
אני והוא בשני קצוות של הסקאלה נראה לי
אולי זה יעזור לנו למצוא איזון
תודה רבה 💕מיואשת******
איזה יופי, כתבת מקסים!נגמרו לי השמות


רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיבהקמה ש.

בס''ד

 

היה מעניין מאד לקרוא ואני מרגישה שכל הדיון שהיה כאן הסביר וחידד לי כל מיני נקודות ושבזכותכן אני מרגישה יותר בטוחה לגבי כל מיני דברים.

 

מתייגת אתכן בהוקרה רבה: @סס, @אור123456, @אורי8, @מיואשת******, @פליונקה (מאד אהבתי את המשל של הדף, תודה!), @שקדיה. (מקווה שהשרשור עזר לך כמו שהוא עזר לי! ברכה והצלחה עם שיעורי הבית ❤),

@בארץ אהבתי, @אין לי הסבר, @תהילה 4 (תודה על ההקפצה, ואשמח לקרוא!), @אורוש3, @דבורית (כיף שהשרשור והתגובות שהיו דיברו לעוד משהי), @+5 (לא הצלחתי לתייג, מקווה שתראי בכל זאת...)

 

ופשוט תודה על הפורום הזה...❤

נראה לי שטעית בתיוגמכחול
מה ההבדל?😯קמה ש.
בס״ד

עשיתי סמ״ך סמ״ך, זה לא זה? זה אותיות באנגלית?
כן o באנגליתooאחרונה
מחפשת המלצה למעצבת פנים. ותודה על הפורום הזה!!אגק
א. תודה על פתיחת הפורום הזה לכל הנוגעות בדבר! במקום ממש!
ב. אשמח להמלצה למעצבת פנים. להלבשת בית חדש (הבית כבר בנוי). מחפשת מישהי פרקטית, לא בנאלית, שתהיה יצירתית..
אנחנו בעניין של לקנות דברים מיד 2, לשפץ, לעשות לבד דברים אבל חוששים מתוצאה סופית של בית שמחר בדברים שלא קשורים אחד לשני ורוצים מישהי שתעזור לנו לתכנן משהו אבל שתבין את הראש ולא תשלח אותנו עם חלומות של קניות בסכומים גבוהים...
אשמח ממש לשמוע המלצות ספציפיות וגם אם יש לכן בכללי עצות וטיפים לשלב הזה..
אזור בארץ?רינת 23
שומרוןאגקאחרונה
אורית לוי האלופה!!!!! 😍בימבה אדומה
יש לה אתר, פייסבוק...
ממליצה עליה גם ממש!! תותחיתת!!!אורי$
תודה! אבדוקאגק
מוכר לכן?קמה ש.
בס״ד

היו הייתה אמא עייפה מימי השגרה התובעת -
לקום, לארגן, להתכונן, להביא, לקבל, להחזיר.

״עוד קצת״, היא חשבה לה, עוד רגע מגיע חנוכה -
ואז, נהיה בבית, נוריד את הרגל מהגז, ננוח...

ואיזה כיף שיש חג כזה שלא דורש מליון הכנות!
חג רגוע ממש, סך הכל רק להדליק כמה נרות...

והנה חנוכה הגיע, ובמקום רוגע... תכניות לרוב!
הזמנה פה, אירוע שם, מפגש משפחתי - ועוד אחד!

לחזור מאוחר, לישון מעט, היום קצר והעשייה מרובה - כל-כך!
להכין את החוברות מבית הספר, להכין כמה סופגניות (או כמה לביבות)...

ולא יאמן, החג הזה כמעט וכבר נגמר...







ותודה על הכל, וברוך ה׳ המטיב והטוב...
ואיזה כיף שאפשר סוף סוף להיפגש עם...
וגם לעשות דברים מיוחדים...

רציתי רק לדעת...
אתן יודעות, לגבי הקטע הזה של המנוחה...
באמת צריך לחכות עד לעולם הבא?!


וואי מה זה לאהמקורית
כאילו לא העמסתי את זה השנה על עצמי בכלל
לא הכנתי סופגניות או לביבות (למי יש כח?) רק קניתי
עשינו ערב אחד של אוכל בחוץ עם המשפחה
וכנראה בערב שבת אולי גם נלך לחמתי
רצינו לעשות איזה מפגש חברי מתוכנן אבל לא הסתדר כי לא היה לי כח לזה היה לי שבוע עמוס קצת
וזהו, בעיקר השקעתי פה בתוך הבית בלהיות עם הילדים ולדבר על החג ולהתפלל מול החנוכייה, ולשיר ולסובב סביבונים ולספר את הסיפור על החשמונאים.. בקיצור כל מה שלא דורש כניסה למטבח או אירוח 🤣
אולי זה קשור לשלב של הילדים שלנוקמה ש.
בס״ד

שלך עדיין לא בבית הספר, נכון? שלי חזרו עם מלאאא שיעורי בית לחופש 😕. ונגיד הקטע של הסופגניות - אחד הגדולים ממש רצה שנכין (אוהב לבשל)...

אבל אשרייך, נשמע ממש כיף ורגוע...!
וואוו לגמרידיליה

אבל כבר שנים אני לא בונה על לנוח בחנוכה.

הבעיה שגם עובדת רוב החנוכה יחד עם המסיבות והביקורים והטיולים...

אז היום גם לא עבדתי וגם לא היה לנו ערב לביבות וסתם משכיבה את הילדים בנחת לראשונה מתחילת החג...

מורכב לי חנוכה,

מצד אחד זה מתוק וזה שבירת שגרה ברוה באמצע החורף, 

מצד שני באמת בדרך כלל עמוס מידי,

וכל מיני עניינים רגשיים תמיד מתלווים לי לזה...

תודה על ההזדהות!קמה ש.
בס״ד

גם אני עבדתי בחלק מהזמן. אמנם רק חלק אבל זה היה ממש מורגש... אז רוב היום - וואו נשמע קשוח באמת!

טוב שהערב היה לכם רגוע לפחות 🙏🏻

וחיבוק על מה שכתבת בסוף 💔❤️
מזדהה איתך......יעל מהדרום
לק"י

חיכיתי לחג גם כדי לנוח, גם להנות קצת מהחופש עם המשפחה, לאפס קצת את הבית.
ומצאתי את עצמי בעיקר מנסה להתאפס עם הבית ולא להספיק, ולהיות עייפה. והערב הבנות נרדמו על הספה וגם אני נרדמתי קצת, וזה היה נפלא ממש!! נתן לי כח.

(כן היינו בכמה מפגשים בערב, אבל לי זה היה נחמד).
איזה חמודות אתן, בנות משפחת מהדרום!קמה ש.
בס״ד

אותי זה בדרך כלל עושה הפוכה כשאני נרדמת ככה בערב עם הילדים. כיף שהיה לך נפלא ומטעין!

ותודה על ההזדהות!!
אני ממש מזדהה איתך. כתבת אותיאחתפלוס
לא ברור למה חשבתי שאפשר לנוח בחנוכה. והכי נכי-בניתי על לצחצח את הבית.
אבל ב''ה שכחתי שכשהילדים כל היום בבית זה בלתי אפשרי.
אז אחרי האכזבה שלי נשאר לי רק להודות על הילדים, הבלגן והמרץ שלהם
❤️ תודה על ההזדהותקמה ש.
בס״ד

ואשרייך על המיקוד בטוב!
תארת כ"כ יפה את ההרגשה שלי😊אם מאושרת
מקווה שהבקר את כבר מרגישה אחרת...
כי לי היה החנוכה לילה כזה שהרגשתי בדיוק כמו שכתבת. ב"ה זה עבר,מקווה שגם לך ההרגשה הזאת עברה.

לגבי מנוחה- הסבתות תמיד מברכות- שתזכי לא לנוח עוד הרבה שנים.
,
@המקורית כתבת שזה לא כך. אין לכם מחויבויות משפחתיות?
אנחנו ב"ה הצלחנו לחמוק מערבי לביבות המוניים כי פחות התאים לנו,אבל עדיין זה חג של נסיעות,כי נוסעים להדלקה אחת להורים,וגם לסבים וסבתות- שיאריכו ימים ושנים עד 120, כ"כ משמח אותם לא להדליק לבד אלא עם הנכדים והנינים.
וזה נסיעה... אז אפשר לומר שעשינו החנוכה הזה קילומטראז מכובד...

למנוחה בחנוכה לא מצאתי פתרון,אבל
לפני כמה שנים מצאתי פתרון להרגשת ההחמצה של החג- אולי כדאי לך לחפש משהו שמתאים לך.
חיפשתי משהו קטן שבסוף החנוכה ארגיש שהצלחתי לנצל את הימים האלו,ועליו אני מקפידה .
ואז בזאת חנוכה אני מרגישה שב"ה הצלחתי.
בעבר זה היה להגיד פרקי תהילים ותפילות מסויימות מול החנוכיה.
היום ב"ה זה לא תמיד מצליח- אז בחרתי משהו קל יותר שגם הילדים מתחברים-
לשיר אנא בכח כמנהג הבעש"ט 7 פעמים כל מילה. אני שמה לילדים את השיר של יוסף קרדונר- "אנא אנא",
ובכל גיל הם נהנים להצטרף,גם בגיל קטן- מנסים להגיד את המילים וכך לי יש בכל זאת כמה דקות של תפילה מול החנוכיה.

שיהיה תמיד אור ושמחה!!!

תודה יקרה, עוזר לראות שזה לא רק אצלי!קמה ש.
בס״ד

ההרגשה לא ממש עברה אבל מתנהלים לתוכה ולצידה. הבוקר וויתרנו על היציאה (הקטנה) שתכננו כדי קצת להוריד מכל האינטנסיביות הזאת. אבל מכיוון שאין וואקום זכינו לבוקר משברי עם אחד הילדים... 🤷🏻‍♀️

ב״ה כן מרגישה את החג. עזר לי ממש מה ש@דבורית היקרה כתבה לפני כמה שבועות כשהיא הזכירה את העניין של המשפחתיות ושל הבית של ״נר איש וביתו״. אני מרגישה שבזכותה נכנסתי לחנוכה עם התודעה הזאת וב״ה הצלחתי להיות פרקי זמן מאד ארוכים ללא הסחות דעת כדי לחוות את המשפחה ואת החג.

תודה על תגובתך 🧡
כתבת יפה!! 😅😅לפניו ברננה!
השנה דווקא אין לנו אירועים משפחתיים בלילות חנוכה (לא שהייתי הולכת אם היה, אבל בעלי והילדים...).
מזדהה פלוס עבודה בחלק מהימיםאורוש3
רק ממש לא הכנתי. קנינו סופגניות. אולי נכין לביבות פעם אחת בראשון שאנחנו בחופש. קצת לשחרר.
תודה על ההזדהות! ובאמת השילוב של הכל + עבודה תובע ממש!קמה ש.
בס״ד

מאחלת לכם יום מתוק ממש בראשון, רגוע ופשוט טוב 🧡
גם לכם!! תודה יקרהאורוש3
חחחח. מכירה ממשמיואשת******
היה היתה אמא שלקחה חופש
ובחופש במקום לחפוש
הלכה לקניות לגדולה
סידורים לבינונית
ורופא לקטנה
🤷🏼‍♀️
תודה מיואשת 😃, אז לפחות זה די אוניברסלי...קמה ש.
בס״ד

חצי נחמה 🙂

מאחלת לכולנו שבת מנוחה 🧡
לגמרי לגמרינגמרו לי השמות

ואת מדהימה קמה!

 

מדהימה מדהימה מדהימה! ❤❤❤

תודה יקרה ❤, ואיזה כיף זה לראות אותך פה איתנוקמה ש.

בס''ד

 

תבואי יותר!! 😘

העונג הוא *באמת* כולו שלי!נגמרו לי השמותאחרונה

וכמה זה משמח אותי סוף סוף להצליח ולהיכנס לכאן! באמת מתפללת שאצליח בקביעות, או לפחות לפחות הרבה יותר ממה (שלא) הצלחתי עד עכשיו ❤🙏

השבוע לפני 4 שנים

נופש לעצמי. אשמח לרעיונותאנונימית באהב"ה
סוף סוף הגעתי לרגע הזה שבו החלטתי שאני מפרגנת לעצמי (כי אני פשוט חייבת את זה נפשית) וגם בעלי מפרגן לי נופש לעצמי, ליומיים.
מקווה מאוד שזה ילך (זה משהו שבחיים לא עשיתי ואפילו לא חשבתי לעשות), מקווה שבעלי באמת יסתדר עם הילדים (שאחד מהם חצי יונק), ומקווה שזה באמת ייתן לי את הנחת ואת השקטטטטט שאני זקוקה להם.
אז ככה:
1. מחפשת המלצות לצימר *נקי* במקום שקט ורגוע (אבל עם מכולת זמינה). והכי חשוב, שיהיה נגיש בתחבורה ציבורית (כי אין לי אוטו).
2. חוץ מלנשום את השקט, מה עוד אתן ממליצות לי לעשות כדי שארגיש שאני באמת מנצלת את הזמן בשביל עצמי, ואוגרת נחת בשביל הימים הקשים שעוד יבואו אחר כך?
3. איך אני לא חוזרת הביתה ברגע שאשמע שבעלי והילדים לא מסתדרים בבית?..
4. איך אחר כך "אפצה" את בעלי על ההשקעה הזאת? (בהנחה שהוא לא יוכל לקחת חופש מהעבודה) וגם את הילדים?..
תודה יקרות!
איזה כיף!! תשתפי אותנו איך היה!אם_שמחה_הללויהאחרונה
וזה כבר מזמן חלום שלי לקבל מתנת יום הולדת כזאת חחח
אז נתת לי כח לחשוב שזה אפשרי ♡
אוף אוף הרסתי לבעלי בגדים שהוא ממש אוהב ויקרים בכביסהלינקוש
סוודר שלי הוריד צבע ושכחתי ולמרות שזה כביסה צבעונית ביו שם גם קצת יותר בהירים והם נהרסו..מרגישה כל כך דפוקה.
יש דרך להציל אותם?
אוף וגם נאסרנו אחרי שרק אתמול טבלתי אחרי תקופה ארוכה..
מרגישה כל כך הבלה ודפוקה..
מנחס מאוד
אויש חיבוק ענק!! 💖💖לפניו ברננה!
ממש מנחס שילוב כזה..
לא קרה לי, אבל הייתי מנסה כביסה *קרה* עם תוסף של סנו אוקסיג׳ן, מכונה ארוכה רק עם הדברים שהוכתמו.
בהצלחה 💗💗💗
איך עושים עם סנו אקוסיגן?לינקוש
אני מדברת על תוסף שמוסיפים לחומר כביסה.לפניו ברננה!
תוצאות חיפוש תמונות ב-Google עבור https://www.sano.co.il/media/SA7290013268891.jpg
כזה..
את שמה פקק של זה בתוך המכונה, אם התא של האבקה/ג'ל והמרכך מחולק ל3 - אז בשלישי. אם לא, הייתי שמה במקום של הג׳ל ואז אחרי שהמכונה לקחה את הסנו אוקסיג׳ן שמה את הג׳ל.
תנסי לכבס לבד את הבהירים בחום נמוךמיקי מאוס
אם זה בגד בהיר כולו אז גם עם מלבין לכביסה. אם לא אז מסיר כתמים לצבעוני

לגבי נאסרנו-שאלת רב. אם זה לא ווסת תמיד תמיד יש מה לשאול.

ומותר להתבאס
ואת לא דפוקה את אנושית
באסה על המחזורדיליה

יואווו איזה קשה זה.

תתחילי משוקולד שווה.

אחרי זה תראי מה עם הבגדים....

אוף איזה מבאס😔אמא לאוצר❤
חיבוק ענק לך
ממליצה ממש לשאול את הרב אליקים לבנון, הוא מקצועי ממש בטהרת המשפחה ומתיר דברים הזויים, אבל לא כי הוא לא יודע, אלא כי הוא למד את הנושא כ"כ לעומק ויש לו כ"כ הרבה ידע וכתפיים רחבות בשביל להתיר
(למד אצל הרב אליושיב והרב מרדכי אליהו..גדולי דור לכל דבר ועניין.. )
אוישששדבורית
איזה באסה
אוף שונאת את שני המצבים שתיארת כל כךךך
לגבי הבגדים אל תכניסי למייבש כי זה מקבע את הצבע
אולי לנסות להפעיל שוב? עם כמה דפים קולטי צבע?
אל תקחי ללב נשמה כפרת עוונות
שיילך בדברים כאלה
ולגבי זה שנאסרתם שולחת חיבוק ♥️
תודה על העצות והעידוד..לגבי המחזור, הרב שלנו גם מאודלינקושאחרונה
מקל אבל אין מה להקל זה פשוט מחזור, ככה שאין מה להקל..ולגבי הכביסה אלד מהבאסים אבל כפרת עוונות.
אני אנסה כביסה חוזרת כמו שהציעו פה. מקווה שיעזור כי הכנסתי למייבש וכתבו פה שזה מקבע את הצבע..הלוואי שירד.
קיצר כפרת עוונות כל הכל..
פליז תגידו לי...M-P-4
פליז תגידו לי שההתרגשות מלהפעיל מכונת כביסה ממשיכה גם אחרי כיתה ב'🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏

אם כן, אני מסודרת💪💪💪🤭
חחחחח מתוקהההה!!דפני11
ואהבתי את האצלת הסמכויות בגיל כזה!
וואו
היא בת בכורה, ואחריה רק בנים🤷M-P-4
חייבת להבין את גודל האחריות כבר מגיל צעיר🤣🤣

אז דחוף להרגיל גם בנים לעזור בבית 😉מיקי מאוס
מכירה מספיק גברים שמפעילים מכונות כביסה
וילדים שעושים את כל עבודות הבית
אלא דאגה, בעז"ה הם יילכו בדרכו של אבא שלהם💞M-P-4
הוא מנקה הרבה יותר יסודי וטוב ממני🤭
מתוקות שתיכן!מתואמת
*את* מתרגשת עדיין מהפעלת מכונת כביסה?
אם כן, אז גם לבת שלך יש סיכוי...

(אני באמת חושבת שצריך לפעמים ללמוד מהילדים שלנו את ההתרגשות הראשונית הזו מדברים... היום, למשל, יצאתי עם הקטנים שלי לסיבוב נצרך בחוץ, והצרתי על הגשם היורד שסרבל את על ההליכה. אבל הילדים התרגשו נורא מהגשם, נהנו להיכנס לשלוליות ונהנו מהמטריות - וחשבתי לעצמי שחבל שאני לא מצליחה להתרגש כמותם...)
חחחחחחחחחחדיליה

אם יחזיק עד טו בשבט גם יהיה הרבה.

אבל סליחה מגברת כיתה ב'.

זהו זה התפקיד שלך פרשתי

וההתלהבות משטיפת כלים?יעל מהדרום
האמת, ששטיפת כלים אצלי מתחילה כבר מגן חובה🤭M-P-4
לפחות הכלים הלא שבירים🙈
וההתלהבות עדיין נשארה💪 אז יש סיכוי גם פה...
בינתיים יש לה ותק של יותר מ-5 מכונות🤣
יפה! יש תקווהיעל מהדרום
אצלנו הבעיה היא לא להפעיל מכונת כביסהנופנופ

הפקק הוא דווקא בקיפול כביסה

 

אין מכונת קיפול כביסה??

לגמרי😅 אבל איפה התלייה לייבוש????M-P-4אחרונה
זה שלב מתיש בהחלט!! למרות שאת זה היא ואחים שלה עושים כבר מזמן🤫
יועצת שינה מומלצת? דחוף לתאומים? המלצות...Batyam


אנחנו נעזרנו בקרן דורשלומצ'
היא מדריכת הורים.
עזרה לנו מאוד עם השינה של אחת הבנות.
יש את חרות קלמןטארקו
היא גם פה בערוץ
@חרותיק

(ואגב נראה לי שזו למשל שאלה שמתאימה יותר להו"ל ולא לפה...)
👍 צודקת לפניו ברננה!אחרונה
היי. אני יועצת שינהחרותיק
וב"ה גם אמא לתאומים. מוזמנת לפנות.
המס' שלי הוא 050-4655-755
ניתוח בקע משפעתי לילדשלומית2
משהי פה עברה עם אחד מילדיה דבר כזה?
אנחנו צריכים
ומאד מתלבטת על פרטי או ציבורי


יש למשהי המלצה לשם של רופא.
אחים שלי ואחים של בעלי עברו...ניתוח פשוט מאד מאדאור123456
אם יש ביטוח פרטי הייתי מפעילה..אני מפעילה על כל דבר כמעט..אם אין לא רואה עיניין לשלם
יש לי 2 ילדים שעברואורי8
אחד מהם פעמיים( כל םעם צד אחר). בעקרון זה ניתוח מאוד פשוט, באשפוז יום. עשינו פעמיים בציבורי, ופעם אחת פרטי, עם המושלם , יצא לנו ממש לא יקר.
החסרון של הציבורי הוא- שהתורים ארוכים מאוד( כך היה לםני כמה שנים כשעשינו) ובאחד הניתוחים דחו לנו את התור פעמיים, יום קודם , בגלל שהיו צריכים את חדר הניתוח למקרים דחופים. בפרטי את גם בטוחה שהרופא מנתח ולא סטאזר.
בפעם השניה בציבורי, בקפלן, היתה לנו חוויה טובה יותר מהציבורי הראשון בשניידר. פרטי עשינו באסותא תל אביב, לא זוכרת את שם הרופא.
פרטי! איזה איזור את גרה?בתי 123
עשינו משהו דומה, בשניידר, הכל היה בסדר גמור ב''החילזון 123
לנו היהכן אני
עשינו בשערי צדק.
בעיקרון ציבורי, אבל יכולנו לבחור רופא כחלק מהביטוח של הקופות חולים.
אז היה לנו את ראש המחלקה של כירורגיית ילדים.
קוראים לו ירון ארמון (אם אני זוכרת נכון).
היה ממש אחלה.
בעיקרון זה אשפוז יום. אצלינו הניתוח היה בצהריים, אז נשארנו עד הבוקר למחרת.
יש לי המלצה לרופאאבןישראל
שעשה ל2 אחים שלי
דר דני ירדני
הוא פרטי דרל מושלם פלטינום.רק לא זוכרת איפה הם עשו. אולי אסותא רמת החייל..
תודה רבה, לגבי הביטוחיןשלומית2
יש לנו ביטוח של קופת חולים ברמה הגבוהה (מאוחדת שיא(
אין לנו ביטוח בריאות נוסף

זה יכול להועיל לנו במשו?
לנו זה נתן לבחור רופאכן אני
כןאורי8אחרונה
תבדקי במאוחדת לנו יש את הרמה הגבוהה בכללית ועלה לנו לא יקר. זה היה לפני כמה שנים .
סגולות חנוכה לרווקות-בבקשה תעבירו הלאה.ריעות וינדיש
הכנתי מדריך עם כל הסגולות של חנוכה לרווקות.
בבקשה תעבירו למי שנראה לכם רלוונטית.
סגולות חנוכה

ןשנזכה כולנו לראות ניסים.
הגננת שאלה את הקטנה באיזה מסיבה היינו.."מסיבת אוכלים" 😁אור123456
כ עם קמץ...מצחיקה...זה מה שהיא זכרה מהמסיבה
חחחחח חונקקקקקקמשמעת עצמית
חחחחחח חמודה.דיליה

נשמע שהיה טעים...

מבינה עניין😉🤪😋פשיטא
צודקת, זה מהות החגים היהודיים 🤣מיואשת******
הכי חשוב!יעל מהדרוםאחרונה