מקור וקריאה בצורה מסודרת:

http://www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=25265&kw=%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA,,%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%96

במאמר הזה נידון השאלה על יום העצמאות  בלי לתת הכרעה, רק הצגת הנושא במהות המדינה ע"פ נביא יחזקאל, וזה יכול לעזור לאדם להגיע למסקנא איך להתיחס ליום העצמאות.

וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת

שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה:

ביאור תקופת שיבת ציון המבואר ביחזקאל, שהמנהיגים הם מסדום, וציבור שומרי תורה ומצות הם כפופים תחתיהם, והסיבה לכך,  בגלל חטאים בתוך ציבור שומרי תו"מ

יחזקאל פרק טז

  מו) וַאֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה שֹׁמְרוֹן הִיא וּבְנוֹתֶיהָ הַיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂמֹאולֵך, וַאֲחוֹתֵך הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ, סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ:

  (מז) וְלֹא בְדַרְכֵיהֶן הָלַכְתְּ וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן עָשִׂית, כִּמְעַט קָט וַתַּשְׁחִתִי  מֵהֵן בְּכָל דְּרָכָיִךְ:

  (מח) חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי א-לקים, אִם עָשְׂתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ הִיא וּבְנוֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אַתְּ וּבְנוֹתָיִךְ:

  (מט) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵך,ְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ, וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה:

  (נ) וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי, וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי:  ס 

  (נא) וְשֹׁמְרוֹן כַּחֲצִי חַטֹּאתַיִךְ לֹא חָטָאָה, וַתַּרְבִּי אֶת תּוֹעֲבוֹתַיִךְ מֵהֵנָּה, וַתְּצַדְּקִי אֶת אֲחוֹתַיִך בְּכָל תּוֹעֲבוֹתַיִךְ אֲשֶׁר עָשִׂית :

 (נב) גַּם אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ, בְּחַטֹּאתַיִךְ אֲשֶׁר הִתְעַבְתְּ מֵהֵן, תִּצְדַּקְנָה מִמֵּךְ, וְגַם אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ:

(נג) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ, וּשְׁבוּת  שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה:

 (נד) לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית, בְּנַחֲמֵךְ אֹתָן:

 (נה) וַאֲחוֹתַיִךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְשֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן, וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן:

 (נו) וְלוֹא הָיְתָה סְדֹם אֲחוֹתֵךְ לִשְׁמוּעָה בְּפִיךְ בְּיוֹם גְּאוֹנָיִךְ:

 (נז) בְּטֶרֶם תִּגָּלֶה רָעָתֵךְ כְּמו עֵת חֶרְפַּת בְּנוֹת אֲרָם וְכָל סְבִיבוֹתֶיהָ בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים הַשָּׁאטוֹת אוֹתָךְ מִסָּבִיב:

 (נח) אֶת זִמָּתֵךְ וְאֶת תּוֹעֲבוֹתַיִךְ אַתְּ נְשָׂאתִים נְאֻם ה’:  ס 

 (נט) כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי א-לקים, וְעָשִׂיתִי אוֹתָךְ כַּאֲשֶׁר עָשִׂית אֲשֶׁר בָּזִית אָלָה לְהָפֵר בְּרִית:

 (ס) וְזָכַרְתִּי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אוֹתָךְ בִּימֵי נְעוּרָיִךְ וַהֲקִמוֹתִי לָךְ בְּרִית עוֹלָם:

 (סא) וְזָכַרְתְּ אֶת דְּרָכַיִךְ וְנִכְלַמְתְּ, בְּקַחְתֵּךְ אֶת אֲחוֹתַיִךְ הַגְּדֹלוֹת מִמֵּךְ אֶל הַקְּטַנּוֹת מִמֵּךְ, וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ:   (ע' רש"י, וזכרת, בהיטיבי לך, את דרכיך הרעים, ונכלמת מלפני על שגמלת לי רעה ואני גומלך טובה. בקחתך את אחותך, כשתכבשי לירש את מקומות אשר סביבותיך א"י הקטנות והגדולות, לבנות, לפרוורים לך, משועבדים לך, ולא מבריתך, ולא משמרך את הברית אלא בחסדי וברחמי שאני שומר  את בריתי)   

  (סב) וַהֲקִימוֹתִי אֲנִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה’:

  (סג) לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ וְלֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ, בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית נְאֻם אֲ-דֹנָי א-לקים :  ס 

הנה כתב הנביא תוכחה לציבור שרגיל לבזות ציבור אחר באופן קבוע.

ולבסוף מתגלה שהמבזים עצמם אשמים יותר, והגילוי הזה נעשה ע"י שהציבור שמכונה בשם סדום ובנותיה, ישובו לא"י לראשונה, ואתם יבואו אלו אשר מכונים בשם שומרון, ובגדר נטפלים יבואו ג"כ אלו אשר מכונים בשם יהודה. וזה תהליך שחז"ל מכנים גאולת 'בעתה' כשעם ישראל לא זוכים לגאולת 'אחישנה' 

וע' במלבי"ם שם (בפסוק נא) איך שמפרש הפסוקים, ונשמע ממנו, שאנשי סדום הם אלו אשר אין להם מי שיוכיח אותם, ואנשי יהודה הם אלו אשר קרובים לבית המקדש ולתורה ויש להם מוכיחים, ובגלל זה הטענה על אנשי יהודה יותר חזקה, ומשום זה הקב"ה מגלגל שיבת ציון באופן שאנשי סדום יהיו בראש ובתוכם אנשי שומרון (שג"כ עע"ז) ורק בסוף ובתוכם יהיו אנשי יהודה.

 וכיון שהנביא מנבא לדורנו שיש שיבת ציון, רק הוא כתב במילים המתאימים לדורו ואנו צריכים לתרגם זה לתקופה שלנו, המובן מזה שאנשי יהודה היינו אלו המכונים כעת בשם שומרי תורה ומצוות שיש להם מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות. והם צועקים על הפשעים של החילונים. והנביא  טוען שהם חטאו יותר מאלו שנקראים אנשי סדום ושומרון, משום שאנשי סדום ושומרון לא היה להם ממי ללמוד ואנשי יהודה היה להם ממי ללמוד.

ובביאור הפסוקים כאן מתורץ קושיה גדולה שרבים שואלים, איך יתכן ששיבת ציון שאנו רואים כעת מתקיים ע"י מנהיגים שמתנהגים כאנשי סדום, ובגלל קושיה זו, יש ציבור שלם שמכחיש לגמרי שאנו בתהליך שיבת ציון אף שיש כבר יותר מחמש מיליון יהודים בארץ, יותר ממאה פעמים של שיבת ציון בזמן עזרא,  שהיו כ42000, ומאידך יש ציבור שאף שמאמין שיש שיבת ציון כעת, אולם אינו מאמין שהמנהיגים הם בגדר אנשי סדום, ומשום זה מחפשים תמיד ללמד עליהם זכות, אף שבכל יום מתגלה רשעותם ביתר שאת ויתר עוז. 

אולם התירוץ האמיתי לקושיה זו הוא, שאנו כן בתהליך שיבת ציון, ובכל זאת המנהיגים הם בגדר אנשי סדום, ואין שני דברים סותרים זה את זה, כמבואר כאן בסדר הגאולה של הנביא יחזקאל, והסיבה לכך מבואר בנביא, כיון שיש חטאים גדולים בתוך ציבור שומרי תורה, על כן מתנהג בינתיים ההנהגה ע"י אנשי סדום.  

אולם אינו מבואר מפורש על איזה חטא מדובר

רק שבכל זאת אפשר ללמוד ממה שנאמר בפסוק (מט) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה  לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה:

והיינו שיש כאן טענה על אנשי סדום שיד עני ואביון לא החזיקה, ולכאורה מובן מן הנביא  שיש אותו סוג טענה גם על אנשי יהודה, וכעת יש שאלה האם באמת כעת אפשר לטעון טענה כזו על אנשי שומרי תורה ומצות שאינן דואגים לעניים, דלכאורה אדרבה, הציבור שומרי תורה ומצוות דוקא בענין זה הם מלאים מצוות ומלא חסד שאין כדוגמתה

אולם בכל זה נראה שיש טענה כבידה בענין זה, ע"פ מה שמבואר בש"ע הל' צדקה, יו"ד סימן רנז סעיף י

 המחלק צדקה צריך ליזהר שלא ירבה לקרוביו יותר משאר בני אדם.  הגה: ודוקא גבאי, אבל  כל אחד מותר ליתן צדקה שלו או מעשר שלו למי שירצה מקרוביו, והם קודמין כמו שנתבאר לעיל סימן רנ"א.  (מרדכי פ"ק דב"ב). 

ולמידים מזה שיש חילוק בין כסף פרטי ובין כסף ציבורי, שבכסף פרטי שאדם הרויח לעצמו, יכול לתת צדקה למי שירצה, ויש גם זכות קדימה למקורביו, אבל כסף ששייך לציבור ומיועד לצדקה, אסור לו להעדיף לקרוביו ולמקורביו יותר.

הנה למידים מזה שכסף שמוציאים מקופת המדינה, או עירייה, שזה לא כסף פרטי רק כסף ציבורי, ונגבה ע"י מיסים או שאר אופנים שהמדינה יש לו כסף, ועכשיו מכל מיני הסכמי קואליציה יש זכות לתת למוסדות התורה ושאר מוסדות וכדומה, אז אין רשות למי שמחלק הכסף להעדיף למוסדות ששייך לו הנקרא אנ"ש, אלא צריך לחלק זה לכל המוסדות, וזה כולל אשכנזים וספרדים, חרדים ודתיים, חסידים וליטאים, וכן כל תת פלגים ותת תת פלגים שיש בכל הפלגים האלו.  

וכן א"י שייך לכולם, וכל יישוב חשוב לעצמו, ואין להחריב יישוב או מוסד של חוג אחר כדי לדאוג לישוב או מוסד ששייך לחוג שלו.

 וכן אמרו חז"ל על עוף הטמא 'חסידה', למה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם חברותיה במזונות (רש"י ויקרא יט יא) וקשה א"כ למה זה עוף טמא, ומתרצים, משום שעושה חסידות רק עם חברותיה, אנ"ש בלשונינו, ולא עם אחרים.  

  וזה אחד מן הצרות הצרורות שיש לנו היום, שכל מי שבא קרוב לשלטון דואג בעיקר לעצמו, ויש מחלוקת גדולה מי יושב שם ומי לא וכל ח"כ דואג בשביל מוסדות שלו ויישוב שלו בעיקר, ויש מצבים שחוג אחד מוכן גם להחריב השני, בעיקר שהמוסדות שלו יתקיימו, ואח"כ כשהשני מתקרב לשלטון הוא מחריב בחזרה את הראשון,  ויתכן שזה אחד מן הדברים שהקב"ה לא נותן את השלטון לשומרי תורה ומצוות.

וא"כ כשאחד מן הטענות הכבדות נגד שלטון הרשע החילוני הזמני שמחר יעבור מן העולם הוא, שבעיקר דואגים בשביל העשירים ולא בשביל העניים, וכן לא נותנים ערך לתורה, אנו שואלים לאנשי תורה שטוענים זה בצדק, אם זה אתה שתגיע לשלטון, שזה שלטון תמידי ואמיתי, האם אתה כן נותן ערך למוסדות התורה, לאלו שהם לא בחוג שלך? בשביל מי אתה דואג בעיקר, בשביל חוג שלך, מקורבים שלך או בשביל כולם? 

וא"כ זה אחד מן הדברים שצריך תיקון גדול בתוך ציבור שומרי תורה ומצות, ויש עוד דברים שצריך תיקון, וכתבנו בענין זה כמה דברים במאמרים אחרים ואכמ"ל.

נכתב בעה"י ע"י יצחק ברנד, ערב שבועות תשס"ו,  בית המדרש 'תעה בשדה' ועה"ק עמנואל ת"ו ת.ד.906

הריאקציה של הגאון ר' שמואל טל שליט"א, ראש ישיבת תורת החיים, יד בנימין

הנה בזמן האחרון מתעורר ויכוח גדול בתוך ציבור הדתי, בנוגע ליום העצמאות,  אולם הויכוח הזה הוא לא רק על היום הזה אלא על כל מהות המדינה. והיינו שהרב שמואל טל ביטל את יום העצמאות, משום שלא שייך להודות ליום זה להקב"ה בזמן שקם שילטון כופרים שמורד בהקב"ה.

ומן כל המאמרים שכתב ובעיקר מה שתפרסם בעתון המשפחה, וכן בתשובה שלו לתגובת הרב דניאל שילה שליט"א בעיתון הצופה עש"ק בהעלותך תחת הכותרת "ממלך אביון למלך עליון" , אפשר ללמוד שהגיע לזה מחמת הקילקול שנמצא בתוך ציבור הדתי שנמשכים אחרי שילטון החילוני,  ואחד מן התוצאות החמורות הוא שיתוף פעולה עם כוחות הגירוש  בשעת ההתנתקות, וחבוק ונישוק של חיילי הגירוש  וכד' וכן קריאת עיתונים חילונים והליכה לאוניברסיטאות שכל כולם עובדים איך לעקור את הדת, וכן שיכחת מלחמה נגד הערב רב המבואר בספר קול התור כמה פעמים שצריך ללחום נגד הערב רב וכן שיכחת שינאת הרשעים שכתובים הרבה פעמים בכתבי הראי"ה קוק זצ"ל, וכן הגיע קילקול גדול שהרבה מן הנוער עזבו את הדת,  אולם מסכים הוא שצריך להודות להקב"ה על הנסים ולכן יום ירושלים כן חוגגין רק קוראים זה בשם אחר. אולם לשילטון הנוכחי אינו נותן שום ערך משום שהם מורדים בהקב"ה

ולכן אחרי כל הגישה הזאת הוא מתחבר יותר ויותר לציבור החרדי, והיה לכאורה יפה מאוד ונעים להסכים עם מה שכתב,

 אולם הוסיף מילה אחת שהיה מצמרר באוזני, שהוא כתב שהפסק של הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א שמצדיק מסירת שטחים תמורה שלום אמת הוא ליגיטימי, (ליגיטימי אין הכוונה שהוא מסכים לזה רק שבכל זאת יש מקום לזה) ורק כתב שלא שייך לעשות שלום עם הערבים. אולם בכל זאת, לכתוב על פסק זה ליגיטימי הוא תמוה ביותר

ואחר כל זה הגעתי למסקנא שאי אפשר כלל להבין המציאות המורכבת של היום, דהיינו קיבוץ גלויות תחת שילטון מורד בהקב"ה, אלא אם לומדים ומתבוננים היטב יחזקאל פרק ט"ז, שזה הפרק מדבר מפורש על מציאות של זמננו, והרי ברור שמי שרוצה לדעת הלכות תפילין צריך ללמוד בש"ע הלכות תפילין, וכן מי שרוצה לדעת הלכות שבת צריך ללמוד בש"ע הלכות שבת, ולכן גם מי שרוצה לדעת מהות המדינה של זמננו,  צריך ללמוד הפסוקים שמדברים על המדינה של זמננו, וזה בעיקר ביחזקאל פרק ט"ז, ובכל זה יוצא שאין כלל מקום לפסק של שלום תמורת שטחים\   

הוספה ותיקון בלשון לגיטימי של הרב שמואל טל שליט"א

הג"ה, שוב הבנתי, שכוונת הרב טל שליט"א בלשון ליגיטימי על הפסק הנ"ל לא שהוא מסכים להפסק הנ"ל אפילו לא בתור אפשרות, שהרי ידוע שהוא מוסר נפש למען א"י, ומתנגד לכל נסיגה מכל הבחינות , ולא פחות ממה שכתבנו במאמר זה, אלא כוונתו, שבתור הוראה של ת"ח כלול ג"כ שיכל לטעות, ועל דעת כן נתנה תורה לישראל, וגם על טעות זה מתאים לשון הוראה, וכמו שמצאנו (הוריות ד הורו ב"ד שאין חרישה בשבת, וע' רמב"ם (פי"ד משגגות הל' ב')  שחייבים פא העלם דבר, ולאפוקא הורו ב"ד שאין שבת בתורה, שאינו בגדר הוראה דזיל קרי בי רב (ע"ש ד. ורמב"ם שם) וב"ד פטורים מפר העלם משום שכל אחד יכול לדעת שב"ד טעו, ולשון 'ליגיטימי' היינו שיש על זה שם 'הוראה' ואין זה בגדר זיל קרי ביה רב, מחמת גודל הבלבול ששורה כאן בא"י בנושא זה, וכן אמרו לי תלמידיו, שהוא משתמש בלשון 'ליגיטימי' גם על פסקים שהוא מתנגד להם לגמרי. ומ"מ לא הסרנו כל מה שנאמר כאן, משום חשיבות הלכות וההשקפות שנתבררו כאן שהם עקרי הדת, וכדי שלא יטעו אנשים, לא לכיוון זה ולא לכיוון אחר.

שוב מסר לי הרב שמואל טל שליט"א שכיוונתי נכון בדעתו בהסבר שכתבנו כאן.  ע"כ ההג"ה

אנו נמצאים על חבל דק בין שתי גדות הנהר וצריך להזהר שלא ליפול לא לימין ולא לשמאל

הנה הצטרפות לחורבן גוש קטיף מצד חלק של הרבנים, הגיע משני כיוונים

 מכיוון אחד, אחד מרבני מועצת גדולי התורה פסק שמותר להחריב גוש קטיף, והוא השפיע (בצירוף גורמים אחרים) למקבלי החלטה להצטרף לקואליציה, (שכל מטרת הממשלה לצרף אותם, היה כדי לאפשר חורבן גוש קטיף וצפון השומרון), וזה היה המכה בפטיש מצד החלטת הממשלה. (באותו תקופה כתבנו מאמרים רבים נגד פסק זה)

מכיוון שני, קצת רבנים דתיים פסקו שלא לסרב פקודה, ובעקבות זה הצטרפו דתיים רבים מאוד למעשה הגירוש, ואילו היה פסק ברור לסרב פקודה, היו גם הרבה חילונים מסרבים פקודה, והיו יכולים על דרך הטבע לעכב הגירוש, וא"כ יוצא שהפסק של קצת הרבנים שלא לסרב פקודה היה המכה בפטיש של מעשה הגירוש.  

הנה שני הכיוונים יש להם שיתוף אחד ביניהם, ששניהם לא התבוננו ביחזקאל פרק ט"ז, דהיינו שהיתה קושיה גדולה, איך יתכן שיבת ציון והברית שכרת הקב"ה עם האבות ועם כלל ישראל לתת לנו הארץ, תחת שילטון מורד בהקב"ה, ולכן קבוצה אחד של רבנים מנסים לתרץ את הקושיה, שבאמת הרשעים האלו הם לא כ"כ רשעים, וצריך תמיד למצוא עליהם זכות ואפשר להתחבר איתם, וכו', וממילא מגיעים גם למסקנה שאם אנשי השילטון מצווים להחריב את א"י צריך להשתתף עמהם,

והקבוצה השניה סוברת כדי לתרץ הקושיה, שבודאי יש כאן שילטון כופרים ומורדים בהקב"ה, אולם לא שייך שיש כאן קיום הברית של הקב"ה דרך רשעים כאלו, אלא ודאי כל מדינה הזאת אין לו שום שייכות עם הברית, וממילא אין נורא עם מסירים חלק מזה לגוים,  

אולם לפי המבואר ביחזקאל ט"ז, לא אלו צודקים ולא אלו צודקים, אלא בודאי יש כאן קיום ברית ושבועה של הקב"ה לתת לנו את הארץ, וזה נעשה דוקא תחת שילטון כופרים ומורדים בהקב"ה, וכן נקרא בלשון הזוהר שילטון ערב רב, והיינו שיחזקאל כתב וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבִיתְהֶן אֶת שְׁבוּת סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת שְׁבוּת שֹׁמְרוֹן וּבְנוֹתֶיהָ וּשְׁבוּת שְׁבִיתַיִךְ בְּתוֹכָהְנָה: והיינו שכל אלו שעומדים בראש , אינו יותר רשעים מאנשי סדום, צא ובדוק כל מה שנאמר באנשי סדום,

 וע' במדרש על ולוט ישב בשערי סדום , שמינו אותו לשופט, אולם כשאמר דבר נגד רצונם הורידו אותו, ובזה מובן גם מה שקורה כעת שכל מי שנכנס בתוך מערכת שלהם הוא כפוף תחתיהם, ובזה מובן אחד מצעקת הרב שמואל טל על התופעה זו, והביאור הוא, שהרי באנשי סדום עסקינן, וכן כל האכזריות שלהם במגורשי גוש קטיף, גם אחרי הגירוש, מובן לפי הגדרה זו, שהרי אנשי סדום כל מטרתם לכפור בהקב"ה, ומטרת המתנחלים הוא שע"י ההתנחלות מכריזים שיש בורא עולם, והם רצו לדכא זה וללחום נגד הקב"ה, וכתבתי על זה מאמר, שלעזור לגרש יהודים הוא בכלל יהרג ואל יעבור שהוא גזירת שמד,  וכן מצאנו באנשי סדום שדכאו כל מי שמקיים מצוה ע' רש"י בראשית י"ח כא, בביאור הפסוק הכצעקתה מעשה בריבה וכו' , וכן מה שמצדיקים מצעד התועבה, יסודו במעשה סדום כידוע, והרשימה ארוכה, וכן תמצא בכל מהלך של שופטי בג"ץ של היום מקביל בדייני סדום ואין להאריך יותר בזה,  וכעת לא מצאתי איזה שחיתות ופשע ורשע שמצאנו בממשלה זאת שאין לו מקביל במעשה של אנשי סדום.  

 ובכל זאת, דרך אנשי סדום  נתקיים הברית שהקב"ה נותן לנו את הארץ,  שהם קבעו חוק השבות שכל יהודי יכול לבוא לא"י משא"כ האנגלים סגרו שערי א"י. 

ואין שני דברים אלו סותרים זה את זה, כיון שהנביא יחזקאל כותב שקיבוץ גלויות יעשה תחת שילטון של אנשי סדום, ולכן מצד אחד כיון שיודעים שאלו שעומדים בראש הם בגדר אנשי סדום, צריך להתרחק מהם וללחום נגדם ולדעת שהם חוטאים ופושעים, ולכן בודאי ובודאי שאסור להשתתף איתם בדבר שהוא נגד התורה ובודאי שלא להשתתף אתם בחורבן א"י.

אולם מצד שני הברית של הקב"ה לתת לנו את הארץ נעשה על ידיהם, והמדינה הזאת היא חלק של הברית, ואסור לנו לוותר על זה בשום פנים ואופן וצריך למסור נפש שלא למסור שטחים, ולא שייך לומר על שטחים תמורת שלום אמת, שזהו ליגיטימי, והמקור היחידי לדיעה זו בתורה הוא במרגלים אולם ידוע חומר העונש.

הבעיות החמורות בפסק של הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א של שלום תמורת שטחים

ידוע שהפסק של הרב עובדיה יוסף הוא בצירוף שיטת האדמו"ר מסטמר זצ"ל בעל ויואל משה, שלא נתן שום ערך לכיבוש של תש"ח ותשכ"ז, כמבואר בתשובה של הרב עובדיה יוסף שליט"א שלו שעשה מזה צירוף, ע' תחומין ח"י עמוד 42, ושיטת סטמר בנוי על יסוד שבכלל לא נוהג צבא בזמננו,  שמעת חורבן בית המקדש, אסור להפעיל צבא ורק משיח יכבוש א"י בלי שום צבא רק ברוח פיו, בקיצור אין עוד צבא בתורה וממילא אין מדינה של ישראל בתורה, ע' כל זה ב'ויואל משה'

 משל למה הדבר דומה, אחד שיש לו ספק אם יש שבת בתורה או לא, ועכשיו בא לפניו שאלה אם יש בישול אחר בישול בדבר לח,  והוא פוסק להתיר מדין ספק ספיקה, אולי אין שבת בתורה ואת"ל שיש שבת בתורה אולי הלכה כדיעה שאין בישלו אחר בישול בדבר לח,  וכן כאן יש היתר של נתינת שטחים, שאולי בכלל אין דין צבא ומדינה נוהג בזמננו, ואת"ל שכן, מוצא עוד כמה צירופין לתת שטחים. (ושיטת סטמר שנתבטל מצוות צבא מן התורה היא מופרכת לגמרי וכתבנו כמה חיבורין על זה ואכמ"ל)

 אולם כל התשובה שם בנוי על פחדים מטענת המרגלים ואכמ"ל, וכן צירף בזה מאמר שאסור להתגרות באומות, וזה המאמר לא קיים בשום מקום בש"ס רק הוא המצאה של הרב שך זצ"ל, ובחז"ל כתוב רק שלא 'למרוד' באומות, (כתובות קי"א.), ואת"ל שנוהג איסור זה, זה שייך רק בזמן שאנו תחת הגוים, ולא כשאנו בא"י ואין הגוים שולטים כאן כי לשון מרידה הוא כלפי השילטון שיש לנו התחייבות כלפיו, וכ"ש שכבר נתבטלו כמה פעמים שבועות אלו מהרבה טעמים והרי השבועות הם זמניים כמו שכתוב עד שתחפץ ואכמ"ל, ואיסור להתגרות באומות הוא רק בג' אומות עמון מואב ואדום, משום שקיבלו חלק של א"י, כמבואר בתורה, ואדרבה משם נלמוד איסור לתת שטחים לגוים שע"י זה מתגרים ביהודים שגרים שם וזורקים אותם משם, וחוץ מזה מה שייך איסור להתגרות באומות הרי הם מתגרים בנו, ואנו מצווים ללחום בהם כמבואר בש"ע ס' שכ"ט סע' ו' ואכמ"ל

  ועוד, שכתב שם בסוף התשובה שאם יתברר למעלה מכל ספק שיהיה שלום אמת בינינו ובין שכינינו הערבים אם יוחזרו להם השטחים ולעומת זאת קיימת סכנה מידית אם לא יוחזר להם השטחים יש להחזיר להם השטחים שאין לך דבר שעומד מפני פיקוח נפש  

הנה הדבר הוא בהיפוך גמור, שזה למעלה מכל ספק שלא יהא שלום אם יתנו להם השטחים, ולא רק מצד מה שנאמר בס' שכ"ט סע' ו', אלא גם מצד שיש להם אמנה פלסטינאית לשם מלחמת מצוה לכבוש את כל א"י,  וכן לפני מלחמת ששת הימים היה להם השטחים  של יש"ע ובכל זאת רצו לכבוש את כל א"י,  והם לא רוצים רק את יש"ע אלא את הכל, ולקיחת יש"ע הוא רק תקדים לכבוש אח"כ הכל.

וכן איך יעלה על הדעת שיש כאן רק עניני סכסוך קרקע על אדמת יש"ע, הרי במלחמת ששת הימים נתערבו ללחום נגדנו גם מדינות רחוקות כמו עיראק וערב סעודי,  האם חסר להם אדמת יש"ע. וכיום איראן מכריז בפה מלא על השמדת כל מדינת ישראל, וכי לאיראן חסר קרקע.

אלא ודאי שמי שלא מבין משמעות הרוחני של מדינת ישראל גם לא מבין למה הערבים לוחמים נגדנו, 

ולהבין כל זאת צריך לדעת, שיש כאן מלחמת הדת ולא סכסוך קרקע על אדמת יש"ע,  והיינו שיסוד מדינת ישראל הוא שהקב"ה מקיים הברית שכרת עם כלל ישראל לתת לנו את ארץ ישראל, ומטרת א"י לעם ישראל כדי לגלות שאנו עם הנבחר שהקב"ה בחר בנו, כי א"י הקב"ה נתן לעם הנבחר, ואנו קבלנו התורה וזה דת האמיתי ועם ישראל הוא שישלוט לבסוף על כל העולם, וע"י בחירה זו אנו מגלים שהקב"ה ברא את העולם,

אולם האיסלאם מכחיש זה, והם אומרים שהאיסלאם הוא דת האמיתי, והם עם הנבחר, וכל מדינת ישראל הוא סותר את כל האיסלאם, והם מבינים יותר זה ממה שכמה מגדולי ישראל מבינים, שכאן חושבים כיון שראשי המדינה הם כופרים ומורדים בהקב"ה, א"כ עצם המדינה אינו מגלה שעם ישראל הוא עם הנבחר, (ע' בזה בספר 'מראש אמנה' מהרב שך זצ"ל פ' תולדות) אולם הערבים כן מבינים זה, כיון שעי"ז הם מרגשים מאוימים על הדת שלהם, ולכן הם לוחמים נגדנו, ואין שום נפקא מינה אם הם קרובים או רחוקים, והרי גם אינדונסיה תומך בהשמדת מדינת ישראל, ומה להם עם אדמת יש"ע, אלא כל מדינת ישראל, הוא מאיים על האיסלאם, ולכן רוצים להשמיד אותנו מכאן     

והשמאל כאן, אלו שבנו המדינה, הרבה מהם חשבו מקודם שע"י שיביאו עם ישראל לכאן יכולים לעקור את הדת (לא שכולם חשבו כך רק חלק מהם) ולכן כשהביאו הרבה עולים לכאן אמרו להם, ששם בחו"ל היו צריכים לשמור התורה אבל כאן כבר לא צריכים , ולצערינו הרב העבירו הרבה על הדת,

אולם לאט לאט הרגישו, שבמקום שע"י מדינת ישראל יכולים לעקור את הדת, אדרבה מתקיימת הדת, ומתרבים הישיבות וכח התורה וחזרה בתשובה, ולכן אלו שכל מטרתם בהקמת המדינה היה כדי לעקור את הדת, כעת עתה רוצים ללחום נגד המדינה ואף שלא רוצים לבטל הכל, מ"מ רוצים לתת חלק לערבים כדי שלא יהא ניכר שעם ישראל עם הנבחר, ולכן על החלק של א"י שכן רוצים להניח ולא לתת לגוים, רוצים  להפוך למדינת כל אזרחיה, והכל כדי לבטל יסוד שעם ישראל הוא עם הנבחר,

ובקיצור, מדינת ישראל, צריך להבין משני כיוונים, אחד מצד הקב"ה, שרוצה להוביל כאן מהלך גדול של קיבוץ גלויות להקים הדת, אולם הוא עושה זאת ע"י אנשים שכל כוונם לעקור את הדת, ואין אחד סותר את השני. (מצאנו שהקב"ה מנהיג דבר לתקון העולם ע"י אנשים שמטרתם לחורבן העולם, כמו שנאמר ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי, והיינו שהקב"ה השתמש בהמן שמטרתו בבנין העץ לתלות את מרדכי, כדי לתלות בזה את המן ודו"ק) 

ולכן כל מטרת השמאל לתת שטחים לערבים, הוא לא במטרה של בטחון והצלת נפשות, אלא מטרה לעקור יסוד שעם ישראל הוא עם הנבחר, רק כדי להמשיך את הציבור, הם זורקים חול בעיני הציבור כאילו הם מכוונים לשם הצלת נפשות, אבל האמת, שלא זה הם רוצים אלא עקירת הדת,

וזריקת החול נעשה גם ע"י שוחד לאנשי ציבור בכסף וכיסא וכן באיומים על אנשי ציבור  כדי שיפיצו שיש כאן ענין של הצלת נפשות ע"י מסירת שטחים.

וא"כ מי שחושב שכל עניני שיחות לשלום והחזרת שטחים הוא עניני סיכסוך קרקע על אדמת יש"ע, וע"י מסירת יש"ע או הגולן יהא כן שלום, לא הבין כלום מה קורה כאן ומה מטרת השמאל ומה כוונת הערבים,  והדמיון לרופאים שנאמנים בעניני יום כיפור אם יש כאן סכנה או לא, אין לו שום דמיון כלל, ואם רוצים לדמות לענין רפואה, הוא דומה שמי שיש לו פריחה בגוף שבא מכח מחלה פנימית, והוא נותן משחה לטפל בפריחה, ובכלל לא מטפל בעצם המחלה, הוא בכלל לא מבין מה קורה כאן

ולכן מה שמוזכר בתשובה הנ"ל על מומחי מלחמה שאומרים שיש הצלה ע"י מסירת שטחים, אין כאן מומחי הצלה אלא מומחי עקירת הדת, או שהם משוחדים או מאוימים או מוטעים מהם. וזה  מסכן כל ישראל בא"י. 

ועל כן מי שאומר שהפסק של הרב עובדיה יוסף הוא לגיטימי, הוא נותן כאן הכשר חלקית למי שפוסק הלכה על מציאות שלא הבין כלל. 

הרבה רבנים חרדים הולכים בכיוון הרב עובדיה יוסף שליט"א

 וכן הרבה רבני  החרדים עושים סניף משיטת סטמר, (יש לזכור ההספד של הרב שך זצ"ל על האדמו"ר מסטמר זצ"ל שאמר עליו שהוא רבו לעניני ציונות) רק לא הולכים לגמרי כשיטה זו, שלשיטת סטמר אסור לקבל כסף מן הממשלה והם כן לוקחים כסף, וממילא עושים משיטת סטמר רק סניף וצירוף, שאם כדי לקבל כסף למוסדות עוזר הסברה שיש מדינה בתורה, אז מצרפין סברה זו לסניף כדי להשיג כסף, ואם כדי להשיג כסף למוסדות יותר טוב לומר שאין מדינה בתורה, אז עושים מזה סניף לומר שאין מדינה ואין צבא ומותר לתת שטחים לגוים. וללחום, זה אסור, רק ההצלה נעשה ע"י בריחה.  

 וכמדומני שידידי הגאון ר' שמואל טל שליט"א, שראה את הסכנה הנוראה שנמצאת מצד אחד של החבל ורצה להתרחק מזה, ובזה צודק מאה אחוז, אולם הלך טיפה לצד השני של החבל, אבל התהום הפעורה של מסירת שטחים נמצאת משני צדדי החבל, וצריך להזהר שלא ליפול לא לצד זה ולא לצד זה, דהיינו שצריך מצד אחד להכיר שכל מה שנכבש וכל המדינה היא קיום הברית של הקב"ה לתת לנו את הארץ, ומצד שני לדעת שאלו שעומדים בראש הם רשעים גמורים כופרים ומורדים בהקב"ה וצריך להתרחק מהם ככל האפשר, וכן נאמר באנשי סדום, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד   (בראשית יג יג)

ובזה שיש קיום הברית של הקב"ה לתת לנו את הארץ ע"י המדינה, מובן גם שכח התורה נתרבה בצורה מדהימה שלא היה מעולם דבר כזה, ואין לזה שום סתירה ממה שבראש הם אנשי סדום.

תוצאה מזה שמוכרחים להסביר התקופה ע"י יחזקאל פרק טז

וכיון שאין לנו שום אפשרות להסביר בצורה הגיונית התקופה המסובכת שלנו, כל זמן שלא מתבוננים ביחזקאל פרק ט"ז, ורק ע"י ההתבוננות בפרק זה ניתן להבין המציאות הזאת, וממילא צריך גם להתבונן שם למה הקב"ה בחר דוקא באנשים שהם כופרים ומורדים בהקב"ה, להביא לידי שיבת ציון וקיבוץ גלויות, ובאמת מבואר שם שהסיבה היא משום שיש חטאים בתוך ציבור הדתי והחרדי, וכמו שנאמר  (נב) גַּם אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ, בְּחַטֹּאתַיִךְ אֲשֶׁר הִתְעַבְתְּ מֵהֵן, תִּצְדַּקְנָה מִמֵּךְ, וְגַם אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ:

וביאור הענין שיש טענה של הנביא לאנשי יהודה שמצד אחד צועקים כל הזמן על חטאי אנשי סדום ושומרון  אבל באמת הם חוטאים יותר מאנשי סדום, וביאר המלבי"ם שיש טענה על אנשי יהודה, שהם אלו שהתורה עמהם ויכולים ללמוד מזה משא"כ אנשי שומרון וסדום, והנמשל לדורנו שמתקיים הנבואה הזאת , היינו אנשי יהודה הם אלו ששומרים תורה באופן כללי, ובכל זאת יש טענה עליהם שהחטאים שלהם יותר חמורים מסדום

אולם דבר זה צריך ביאור, איך שייך לומר כעת שחטאים של יהודים שומרי תורה הם יותר חמורים מן החילונים הרי בודאי הדבר הוא בהיפוך, ואיך שייך כלל לפרש הפסוקים שזה מדבר לדורינו

אולם צריך לדעת יסוד אחד גדול, שכל מעשה החילונים הם לא בשם התורה, וכן מעשיהם הם זמניים, שברגע שיתגלה שהתורה הוא אמת, ממילא יתבטלו כל מעשיהם, משא"כ שומרי תורה ומצוות, הם מיצגים התורה והם מיצגים דבר ה', והם מכריזים במעשיהם, שאנו עובדי ה' ומה שאנחנו נוהגים זהו רצון הקב"ה, ועכשיו אם יש טעות בהנהגה זו, או בשוגג או במזיד, שבתורה כתוב אחרת ממה שנוהגים, אז יש כאן חילול ה' נורא שכאילו אומרים שהקב"ה כתב בתורה דבר שבאמת כתוב שם הפוך, וכן אנשי תורה ההם ישארו לבסוף וזה הנהגה תמידי, וממילא הפגם שם הוא פגם תמידי ח"ו,

ולכן כעת עתה לא נתן הקב"ה ההנהגה דרך אנשי תורה, כדי שלא יהא החטאים בצורה תמידית, עד שאנשי תורה יתקנו החטאים,  וכל ההנהגה שלהם יהא באמת מה שכתוב בתורה, ואז יפול שלטון הפושעים ואנשי תורה יהיו בראש. אבל כעת עתה שיש חטאים גדולים גם באנשי תורה, בינתיים השלטון ביד אלו שכופרים בתורה, כדי שעם כל החטאים והפשעים, מ"מ הם לא בשם התורה, והם לא מזייפים ומשנים התורה, שהרי לא אומרים אף פעם שמה שאנו עושים כתוב בתורה, רק שאומרים שאנחנו לא כפופים כלל לתורה. וממילא זה פגם פחות חמור וכן רק פגם זמני.     

   (מעין זה אמרו חז"ל ב"מ לג: הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשה להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם, אלו עמי הארץ שזדונות נעשה להם כשגגות)

אולם לבאר מה שיש בעיות בתוך ציבור הדתי והחרדי, צריך הרבה חיבורים לזה, וחלק כתבנו בכמה ספרים וחיבורים ומאמרים, ואחד במאמר שהובא כאן בריש חיבור זה,  ואחד מן הבעיות הוא, שנותנים ערך לגדולי ישראל מעל ומעבר ממה שהתורה נתנה להם, והרי כל כח של גדולי ישראל הוא מכח התורה, וא"כ א"א לתת כח יותר ממה שהתורה בעצמו נותן להם, ואחד מן הבסיס של כל המשניות והגמרות מרישא לסיפא, שפסק של האדם הכי גדול יש לו ערך רק עד שמפריכים אותו ממקור יותר חזק, אבל כשמפריכים אותו ממקור יותר חזק, הוא צריך לחזור בו, ואם כבר נפטר, חולקים על הפסק,   ומי שלא מאמין בכלל הזה אין לו כלל מקום ללמוד גמרא, ולא ראשונים ולא אחרונים. ויסוד זה מבואר היטב  במשנה עדיות א' ג-ד, והרי כל הגמרא כשמביאים מימרא של אמורא שואלים איתיביה, ואם יש תירוץ משאירים המימרא, ואם לא, אומרים תיובתא, וכן בכל הראשונים ואחרונים בכיוון הזה,

ועוד כלל, שיש מציאות של טעות בגדולי ישראל, כמבואר בתורה בפרשת פר העלם דבר של ציבור, ומסכתא שלמה מיוסדת על זה, שהיא מסכת הוריות, ושם במשנה כתוב דבר יותר קיצוני מבמקום שמביאים פר העלם דבר של ציבור, וזה הורו ב"ד שאין שבת בתורה ואין ע"ז בתורה ואין נדה בתורה, ובזה אפילו קרבן לא מביאים כיון שהציבור היה יכול לדעת מעצמם שיש טעות בפסק של סנהדרין, וחז"ל קוראים לזה דבר שהצדוקים מודים בו,   (הוריות ד. ע"ש ברש"י)

והיום יש גישה מוגזמת, שאם גדול אחד אומר פסק, א"א עוד לפרוך אותו אף ממקומות הכי חזקים, ודבר זה גורם שאין לנו אפשרות לתקן טעויות שנמצאים במשך הדורות.

ובשלמה מי שאינו יודע כלל לפסוק הלכה, קשה לטעון עליו זה, אבל הבעיה היא שגם תלמידי חכמים שכן יודעים לפסוק נוהגים כן, שאם מראים לו שחור על לבן שפסק פלוני שאתה מבסס עליו הוא טעות, הוא מתעקש לומר כיון שזה הגדול פסק כך אין להרהר אחריו. אף שאין לו תירוץ על זה.

וכן יש בעיה יסודי, שיכול להביא לידי חשש ע"ז, שיכולים  לאדם גדול לומר עליו שהוא מקור התורה ולא תורת משה.

ולכן מה שנאמר בחז"ל (ע' רש"י דברים י"ז ט' בשם הספרי) אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל תשמע לו, מוגבלת מאוד, שהרי במסכת הוריות (ב כתוב שת"ח שחולק על הסנהדרין אסור לשמוע להם, ואמרינן שם אלא היכי משכחת לה (שמביא חטאת על מה שעושה כדעת הסנהדרין, הרי הוא מזיד) כגון דידע דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים, וע' ברמב"ן על ספר המצוות שורש א' (דפוס פרנקל דף כו)שהביא הסתירה, ומקודם הביא המשנה בר"ה כ"ה.  במעשה דרבי יהושע ור"ג שרבי יהושע נכנע לר"ג והוסיף על זה וז"ל ויש בזה תנאי יתבונן בו המסתכל בראשון של הוריות בעין יפה, והוא שאם היה הזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו ב"ד הגדול בדבר אחד, להתיר והוא סבר שטעו בהוראתן, אין עליו מצוה לשמוע דברי חכמים ואינו רשאי להתיר לעצמו הדבר האסור לו אבל ינהג חומר לעצמו, וכ"ש אם היה מכלל הסנהדרין יושב עמהם בב"ד הגדול, ויש עליו לבא לפניהם ולומר טענותיו להם והם ישאו ויתנו עמו, ואם הסכימו רובם בביטול הדעת ההוא שאמר ושבשו עליו סברתו יחזור וינהג כדעתם אחרי כן אחרי שסילקו אותו ויעשו הסכמה בטענתו עכ"ל

ולמדים מזה שכ"ש כשבא לפניהם ולא הצליחו לבטל טענותיו, וכ"ש כשבעצם מודים לו רק שאומרים כיון שכך פסקו אין לבטל הפסק, אז פסק שלהם בטל ולא פסק שלו

ועוד יש להוסיף כאן שהנהגת ר"ג לאכוף דעתו היה מוגבלת אף שהיה נשיא וראש סנהדרין, שהרי כשציער את רבי יהושע ג' פעמים  הורידו אותו מגדולתו ע' ברכות כ"ז: כח.  וגם אין הלכה כמותו שתפילת ערבית חוב אלא כדעת רבי יהושע שתפילת ערבית רשות. וא"כ גם מי שהוא באמת נשיא הוא מוגבל בכוחו.

וע'  בריטב"א פסחים נ"א אבל במנהג להקל לעולם אין חוששין לו ואפילו היה ע"פ גדולים שבעולם כל שנראה בו צד איסור לחכם בעל הוראה אשר יהיה בימים ההם וכו' ואם הטענה מוכרע אין חכמה ואין תבונה נגד ה' (הריטב"א הובא ברדב"ז ח"א ס' שנ"ט, הובא בפר"ח הל' מנהגי איסור ס"ס י', הובא בבהל' ס' תר"ץ ד"ה ואין לבטל) שאף שאנו זקוקים ומחויבים לגדולי ישראל, מ"מ דבר שהוא נגד התורה, אסור לשמוע, (וע' סנהדרין פב.) כל מקום שיש חילול השם - אין חולקין כבוד לרב

וא"כ כשבאים לתקן הדבר כדי ששילטון ערב רב וסדום תיפול צריך לתקן המעשים בתוך ציבור שומרי תורה ומצות,

ע"י קיום ביעור חמץ כהוגן יפול שילטון ערב רב וסדום

וכבר כתבנו הרבה דברים שצריכים תיקון אולם כאן אין מקום להאריך, ונכתוב רק דבר אחד שמבואר מפורש שבענין זה תלוי נפילת שילטון הרשע, וזה מצות ביעור חמץ בערב פסח, ואנו מתפללים בשעת ביעור חמץ, ע' בכמה סידורים: יהי רצון מלפניך ה' או"א כשם שאני מבער חמץ מביתי ומרשותי, כך תבער את כל החיצונים ואת רוח הטומאה תעביר מן הארץ, ואת יצרנו הרע תעבירנו מאתנו, ותתן לנו לב בשר לעבדך, וכל סטרא אחרא וכל הקליפות וכל הרשעה כעשן תכלה, ותעביר ממשלת זדון מן הארץ, וכל המעיקים לשכינה תבערם ברוח בער וברוח משפט כשם שביערת את מצרים ואת אלוההים בימים ההם ובזמן הזה. אמן. 

והמקור שנפילת שילטון ערב רב תלוי בביעור חמץ בערב פסח ע' תיקוני זהר (תקון כא דף נ

 חלק לב"ם ומאן חלק לבם, שאור וחמץ דאינון ערב רב, ורזא דמלתא ויהי מבדיל בין מים למים, דעלייהו אתמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, אך חלק, ואומאה דיתמחון (ושבועה שימחו) בי"ד דאינון ארבע סרי יומי דפסחא לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ודא שבעה יומי דפסחא דגלותא קדמאה ושבעה יומי דפסחא דגלותא בתראה, הדא הוא דכתיב חג שבעת ימים מצות יאכל, ובגין דא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, ודא אור הנר דאיהי אורייתא ופקודייא דאתמר בהון כי נר מצוה ותורה אור, נר בלבא אור בעיינין, דאיהו אור הנר בדחילו ורחימו, בי"ה מתעברין חשוכא וקדרותא מנייהו, ובגין דא כי יום נקם בלבי. ומבואר כאן שכשעם ישראל מבער החמץ הקב"ה יבער שלטון הרשע.

 רעיא מהימנא פרשת פנחס דף רלב: ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה, ואינון אומין דעלמא דמיין למוץ, יתיר מעכבין בגלותא ערב רב לישראל מאומין עכו"ם, כמה דאוקמוה רבנן, מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, דאינון דבקין בישראל כשאור בעיסה. וכן רעיא מהימנא פרשת נשא דף קכה:  ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב  רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא  ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון, ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל

וא"כ צריך לבער החמץ כהוגן , אולם כעת עתה מכירת חמץ הנהוגה הוא שלא כדין, והארכנו הרבה בכמה חיבורים, (ספר ביום הראשון תשביתו, ומאמר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק) שיש השתלשלות של קילקול המכירה במשך הרבה דורות עד שבודאי נעשה הכל מדומה ופיקטיבי ואין בו גמירות דעת לגוי לשלם מה שהתחייב, ואינו שוה כלום, (רב עמרם גאון כתב שכל היתר למכור ולחזור ולקנות הוא חד פעמי שזה לא ברור שיקנה בחזרה ובפעם שנית זה כבר הערמה האסורה, ואף הש"ע שהתיר, התיר רק באופן שהגוי משלם רק קצת ואינו מתחייב יותר ואח"כ הקילו שהגוי זוקף השאר במלוה ואף שיודעים שבודאי אינו מתחייב באמת , וכ"ש אחרי מכירת כל העיר אין לגוי כלל גמ"ד להתחייב לכלום, והרי הגוי במכירת חמץ לא יעלה על הדעת שישלם את החמץ אם יתבעו ממנו הכסף ואומרים לו אין אנו מקבלים את החמץ בחזרה תשלם מה שהתחייבת, וכ"ש אם הוזל החמץ ואומרים לגוי תשלם במחיר של ערב פסח, ואז בודאי יגיד הגוי מעולם לא התחייבתי כלום, שכל מה שעשיתם הוא ענין דתי-סימלי שאין לו שייכות עם המציאות והתחייבות המעשי) והלכתי לכמה זקני הדור ולא שיבשו הטענות ולא השיבו על הקושיות. ובעיקר שבמקורות בבה"ג כתוב על מכירת חמץ ובלבד שלא יערים,  הובא בב"י ס' תמ"ח, וע"י כל קלקולים במכירה נעשה הערמה שאין גרוע ממנו, עד שכבר נעשה מכירת חמץ לבסיס ולמקור לכל התורה שאפשר לעשות כל מיני הערמות, 

 וכן נתגלגל מזה כדור שלג לעשות מצוות בצורה פיקטיבית,  לענין מכונות גרמא שעוקר כל השבת וחייבים חטאת עליו, כתבנו בכמה חיבורים, ו'מכון טכנולוגיה להלכה' ו'מכון צומת' מבססים על מכירת חמץ, ובמכונות אלו אפשר לעשות כל ל"ט מלאכות, היום יש קלנועית ומחר רכבות ואוטובוסים של גרמא, וגם אזהרה של 'אין כניסה לרכב בשבת וחג', לא יעצור בעדם, כיון שיש להם הכשר, אף שההכשר אינו שוה כלום,  ומאידך עוצר למכוניות רגילות, ונתקיים כאן מה שנאמר בפסוק וְגַם אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ:

 וכן לענין היתר למכור א"י להפקיע שביעית, שמבוסס על מכירת חמץ שלמדים משם שאין להסתכל על גמירות דעת רק על מעשה קנין חיצוני ופיקטיבי. ובשביעית אין גמירות דעת לישראל למכור הקרקע באמת

והכי גרוע הוא עשית גרות מדומה ע"י קבלת מצוות בפה ולא בלב. וזה עושים היום לעשרות אלפים, וחלק של רבנים צועקים שאינו מספיק וצריך לעשות למאות אלפים, וב"ה שהרבה רבנים חרדים צועקים מרה על זה שמערבים כאן רבבות גוים בתוך כלל ישראל בהכשר מזוייף ואשרי חלקם של המוחים, אולם כל רב צריך לעשות חשבון הנפש, שיסוד של גרות מסוג כזה למדו ממכירת חמץ, שכמו שלגבי מכירת חמץ אין צורך בגמ"ד ה"ה לגבי גרות, שמקבלים גרים שאין בכלל רצונם לקבל מצוות, רק מספיק הצהרה לפני הב"ד שמקבלים מצוות, והקבלה בלב לא מענין לבתי דינים אלו כמו לענין מכירת חמץ. והעושה מכירת חמץ אחראי על כל התוצאות שיצאו מזה, כיון שגם מכירת חמץ עצמו לא שוה והכל רק ערמה ופיקטיביות. 

וכן בחורבן גוש קטיף היו רבנים דתיים מתירים לחיילים להצטרף במעגל שני, ע"פ בסיס של היתר גרמא, וא"כ היתר גרמא הביא להחריב את עצמם ולסכן כל א"י, (ע' ספר 'ארצי ומולדתי' מהרב ישראל אריאל שמנה כ40 לאווין ועשין בחורבן גוש קטיף) וכן שברו בזה כל חלק התורה שמסרו נפשם למענו דהיינו ישוב א"י, הכל הלך לטימיון בגלל היתר גרמא,  וא"כ יש לנו מערכת עקירת הדת בשם התורה, שאין עוד מעצור ממה שנא' בתורה איזה איסור, כי בכל איסור יש איזה 'טריק' איך לעקור אותו אף שאינו שוה כלום, והכל על בסיס של מכירת חמץ.  וא"כ מכירת חמץ הנהוגה הופכת התורה למקור של חוכי וטלולי ולדבר שאין לו ערך.

   וא"כ כשאנו רואים ששילטון ערב רב וסדום שולט עלינו, אין לנו לבוא בטענות על הקב"ה למה הביא קיבוץ גלויות דרך ערב רב ואנשי סדום, שהרי אנו במו ידינו ע"י השארת חמץ בהכשר של גדולי הדור ממליכים את הערב רב ואנשי סדום עלינו, וכן א"א לטעון שכיון שאנשי סדום וערב רב שולטים כאן, על כרחך שזה לא קיבוץ גלויות המבואר בנביאים, שהרי כיון שהגיע הזמן של קיבוץ גלויות, הקב"ה מביא קיבוץ גלויות אף אם עם ישראל אינו זוכה, וזה יסוד גאולת בעיתה,

אולם א"א להביא קיבוץ גלויות באופן שצדיקים ואנשי מעשה יהיו בראש, כיון שאין מבערים החמץ כהוגן, על כן הביא הקב"ה קיבוץ גלויות באופן שערב רב ואנשי סדום יהיו בראש עד שמתקנים את המעשים, וע"ע יומא ט: ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם.

 ואחד מן הדברים שצריך לתקן הוא לבער את החמץ בערב פסח, ודרך זה יתבטלו גם כל החורבנות שהם תוצאה של מכירת חמץ הנהוגה, ואז כבר יש סיכוי להתעורר שיש עוד הרבה דברים שצריכים תיקון שנמצאים פסקים לא נכונים בתוך מערכת הרבנים, כי כבר מוכנים לשמוע שיש מושג של פסקים לא נכונים, ואז יש לבדוק כל דבר אם יש כאן טעות, וכשיתברר ממקורות נאמנים שיש טעות בפסיקה חוזרים בהם.

  וכשגדולי הדור יחזרו בתשובה, גם שאר כלל ישראל יחזור בתשובה, ואז ישלטו כאן אנשי תורה באמת.  נגמר כעת בעה"י ג' תמוז תשס"ז, ע"י יצחק ברנד , עמנואל ת"ו ת.ד.906