זה המקום לדבר ולשתף את החיים כמו שהם.
מי שבהליכים, מי שכבר בפנים...
בואו נהיה המקום הבריא הזה לחלוק סיטואציות שמי שלא עבר את זה- לא יבין.
*חשוב מאד!!!*
1) פה מכבדים אחד את השני/ה.
2) בואו לא נחשוף פרטים אישיים, כולם יודעים שדברים דולפים גם אם לא מתכוונים.
3) אין מקום להטרדות!
אחרי כמה חדשים שאני גר בבית משלי ב''ה
אני מצליח להתמודד עם הרבה אתגרים חדשים הנובעים מהמצב החדש (כולל גידול ילדים חצי מהזמן).
יש אתגר אחד שמאוד מקשה עלי הצורך בזוגיות בכלל ואינטימיות בפרט שאין לי אפשרות לממש בצורה ראויה.
אני לא מוכן לנישואין ככל הנראה לשנים הקרובות הנפש צריכה להתאושש ויש לי עבודה עצמית לעשות כדי לא לחזור על טעויות מהנישואין הקודמים.
אבל הצורך הזה בזוגיות ואינטימיות ממש חזק אצלי
והבעיה שגם כשאני אומר לעצמי אני אנסה למצוא מישהי שמוכנה לקשר שלא יוביל לחתונה (בלי הקפדה על נגיעה)
אני מבין שזאת לא ממש אופציה נשים דתיות לא ירצו בדרך כלל קשר שלא מכוון באיזה שהוא שלב לחתונה, והבעיה שלי שהיות שאני כהן אז אי אפשר להתחיל קשר לא מחייב עם אשה גרושה שאולי יוביל למשהו יותר רציני באיזה שהוא שלב כי אין אפשרות למשהו יותר רציני רק עם רווקה וזה כבר עולם אחר במקום אחר בחיים.
שורה תחתונה אני לא יודע איך להתמודד עם הקושי הזה הצורך הזה מקשה עלי מאד ביום יום ולא תמיד מצליח להסיח את הדעת מזה
וזה לא הלהיות לבד בבית אפילו בשבת זה נחמד לי עם עצמי עם השקט, זה הרצון לשתף מישהי בחוויות שלי לשמוע ממנה וכו' וכמובן הרצון למגע.
תודה על האוזן הקשבת עם יש לכם עצות או סתם עידוד אשמח לקרוא.
(ואם אתם רוצים לשפוט אותי או להחזיר אותי בתשובה על המחשבה שלי לעשות משהו שאסור, תעשו מה שנראה לכם נכון אני לא אכעס)
לא נשמע כמו
משהו בריא י"מ
לעשות
ממש מובן הרצון והצורך
והקונפליקט שהדת מביאה איתה
וזה פשוט לא רלוונטי. בטח לא לשיתוף כאן.
זה כל האישו בחיים
לחשוב לרצות להתלבט לבחור
אם זה לא היה רלוונטי
לא היית טורח להגיב
כי זה מסיט את הדיון מהשיתוף של בעל השירשור
זה לא מקובל ונשמע הזוי אבל לדעתי אתה יכול להיות בקשר כמו זה שאתה מתאר בלי לעשות עבירות, פשוט למצוא מישהי דמוכנה להתחתן, אפילו בטקס קטן ורישמי ברבנות, חתונה לא מחייבת אלא רק כדי לפתור את הקונפליקט הדתי
מצטערת שזה נשמע לא טוב, אבל זו האמת.
אינטימיות רגשית וגופנית, כוללת זוגיות.
וכמובן- מחוייבות לאישה. שתהיה נאמן לה.
אישה לא יכולה להיות באינטימיות רגשית אם אינה יודעת שהגבר שלצידה מחוייב לה במאת האחוזים.
למה שתמצא אישה כזו שתהיה מוכנה שתנצל את הלב שלה אם אינך מוכן להתחייב לקשר איתה?
וכמובן שעוד לא דברתי על הרובד שהיהדות מוסיפה על הקשר הזוגי טהינטימי בין בני זוג.
קשה לך? אין מה לעשות צריך להתמודד עם החוסר, הלבד והרצון לממש את הזוגיות גם במציאות.
לגבי עבודה אישית שכתבת שאתה צריך לעשות-
אינני יודעת על מה מדובר, אבל עבודה עצמית שנעשית ברצינות לא אמורה לקחת כ"כ הרבה שנים.
מתחילים לעבוד, בונים את האישיות, ואז ממשיכים את העבודה עם האישה שתברר לחיות לצידה עם מחוייבות לבית עד מאה ועשרים. לא מחכים להיות מושלמים כי זה באמת יכול לייאש.
בהצלחה!
לכל בן אדם או בת אדם יש צורך ורצון בקרבה ואינטימיות זה קודם לדת או להתחייבות של חתונה, זה טבעי.
מה ניצול בקשר זוגי שלא מחויב בחתונה? גם נשים וגם גברים רוצים אינטימיות זה לא איזה סוד
אם היא נורמלית בתחושות שלה, ברצונות שלה, בחיים שלה
היא תחפש גבר שמחוייב לקשר איתה
ויש סקלה רחבה מאוד בין אי מחויבות בכלל למחויבות של טבעת.
יכול להיות שיש אנשים
ואני ביניהם
שלא אוהבים את הרעש ואת
המלאכותיות הזה של החתונה
עם כל הסוראוונד והרמקולים
לגיטימי!!
אז אפשר ללכת לרבנות
ולסדר איזה טקס שיסדר את זה
וואללה נשמע טוב ומזל טוב 💍
השאלה היא מה רמתו
של בן הזוג האם הוא מחויב
קודם לעצמו להיות חזק על החיים
וממילא לזוגתו שתחיה לעתיד
בכלל, לא אוהבת את המילה דת; יש את בורא העולם שנתן
לנו הוראות (טובות לנו!), איך לחיות בעולמו. בין השאר
הן כוללות הוראה איך לממש קשר בין איש לאישה - מכל הבחינות.
מנסיוני שלי מפעם, קשר טוב מילולי (טלפון או מייל), בסופו
של דבר אמור להביא לקשר אמיתי - מכל הבחינות.
בכל אופן מצידי, מצד האישה. קשר של נישואין כשרים
כדת משה וישראל.
אולי לגבר זה נוח כך, אבל אשה משתוקקת לקשר קבוע,
ואשה דתית רוצה שהוא יתממש על ידי נישואין.
אפשר להתרגל לחיות עם הצורך הפיסי הזה -
להיות עסוקים, או, יש לבטח עצות כשרות -
יש אנשים שומרי מצוות שחיים לבד ולא
פונים לקשר לא כשר. כן. לא כשר.
זה שאנשים רבים חיים כך ומקיימים קשרים
לא אליבא דעת תורה, זה לא אומר שכך צריך
לעשות. אין כאן סקאלה בין לבין, יש כשר
או לא כשר.
מתגברים. מפנים את הצורך לאפיקים אחרים.
גם לאשה קשה להיות לבד. מכל הבחינות,
השם נותן כוח וסייעתא דשמיא.
לבקש ממנו.
בהצלחה!
מה עושים שאת מנסה ומנסה כן לשמור על הבית ןלא לפרק כי יש ילדים קטנים אמנם לא הרבה אבל בכל זאת קשה מאוד לפרק שיש קטנים..
אבל הבעל ממש חסר ביטחון ונורא נורא קשה לי לחשוב להשאר איתו כל החיים ... במילים אחרות לא נמשכת אליו ויש פערים מאוד לא פשוטים ביננו..
ואני באמת מנסה למצוא מקום בתוכי להמשיך אבל פשוט נקרעת בין לשמןר על הבית לבין לשמור על השפיות שלי עם בעל שאני פשוט מתקשה מאוד לנהל איתו זוגיות ויחסים שלא לדבר על יחסי אישות..
החוסר ביטחון הזה וחוסר הגבריות מעיב על הכל...
הלכתם לטיפול אחרי הגירושין? על מה עבדתם בעיקר?
מרגיש שאם נתגרש, הדבר הראשון שאצטרך לטפל בו יהיה להוציא את כל המילים הקשות ששמעתי ולחזור להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד.
כל השאר אח"כ.
תלך עכשיו אל תחכה לאחרי גירושין
רק תדע שטיפול לא מתקן אותך
הוא עוזר לך אם אתה מוכן לעשות עבודה עם עצמך
להגיע למקום יותר טוב ולהתקדם קדימה מהמקום שאתה נמצא בו והעזרה הזאת משמעותית כי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
בהצלחה.
בתור אחד שמעביר טיפולים כאלה אני יכול לומר לך שמה שאתה מחפש זה בשורש של העניין זה להחזיר לעצמך את הביטחון העצמי והאמון בעצמך.
עושים את זה דרך שיח שבו אתה והמטפל או כל מי שתבחר צוללים לשורש הפחדים והדברים שגורמים לך לחשוש לדבר ולהגיד את מה שמפריע לך ומשם מנפצים אותם.
אחרי שמוציעים את השורשים הרעילים שהגבילו והקטינו אותך(תבחר מטפל בקפידה כי אתה עלול להיות בתהליך שנים בלי התקדמות אם הוא לא מספיק טוב), ואחרי שהוצאתם
את השורשים הרעילים, עליהם אתם מתחילים לבנות ביחד שורשים בריאים יותר שיתנו לך את האפשרות "להרגיש שמותר לי לדבר בלי לפחד" והרבה יותר מזה !
תדבר איתי אעזור לך חינם. תשלח לי הודעה במדיה - משה בין
ביטחון עצמי. "מותר לי לדבר בלי לפחד" אתה כנראה בקשר של חרדה. והחרדה הייתה שם קודם.
עוד קצת רחוק, אבל כבר מתחיל לחשוב איך אני "מזהיר" את הילדים לא לחזור על הטעות שלי.
בבחירה ובהסכמה לקבל דברים שלא אמורים לקבל.
ובכלל....
לבחור בשביל הילד או למנוע ממנו טעויות
זה שלו
אבל
ילד שגדל בחוסר שיפוטיות ומקבל דוגמא אישית לבחירות נכונות (גם אם זה להתגרש)
יש לו סיכוי יותר טוב
לפתח חוש ביקורת
ולבחור נכון
אתה לא יכול לבטח לילדיך עושר, אושר, זוגיות טובה, כושר, דתיות, בריאות. או שום דבר חשוב למעשה.
כל מה שאתה יכול הוא לשמש דוגמה אישית ולהתפלל, אני אומר את זה לך, לעצמי ולכל הורה, ילדים לא מקשיבים לעצות, ילדים רואים דוגמה אישית ומחקים אותה (או עושים אנטי, או חושבים שעושים אנטי).
או לשאול את חנן בן ארי....יש לו שיר כזה...
אני לא צינית הרי גם אני גרושה.....
חושבת שאם הם גדלים בריאי נפש ושמחים, יקל עליהם לראות מה שצריכים
לראות וממה צריך להתרחק. בעזרת השם.
אל תדאג.
אגב, אם כבר, יש ספר הנקרא "הכל סיפור של פיקסווילים" - תמר.
על בעל מתעלל (מתאים בדרך כלל יותר לבנות), אבל בצורה כזו,
שעד שאתה לא מתקדם בספר, אינך מבין על מה המהומה בעצם.
אבל באמת לא לדאוג. וכן להתפלל. לא הכל בידיים שלנו. כידוע.
מחקרים מראים שילדים שגדלו בבתים שהיחס בין ההורים לא היה תקין יש להם סיכוי גדול יותר להקים בתים נהדרים. ילדים אלו ראו בבית דוגמה אישית מה קורה כשהיחסים לא טובים ויעשו מאמצים להקים בית שבו היחסים בין ההורים יהיה תקין.
לצערי גדלתי עם הורים גרושים מגיל צעיר. כנראה שלא ממש עזר לי. אבל לפחות שיעזור לילדים שלי בעזרת ה'!
כמו שבע ברכות ושליש גן עדן..
איך מומלץ להכיר??
שלום לכולם.
אני משתמשת דיי ותיקה פה.
פתחתי שם משתמש חדש על מנת שלא ישב לי על הכרטיס.
אנחנו בצומת דרכים מבחינה זוגית.
נשואים 10 שנים עם כמה ילדים.
ואני אשמח לשאול אתכם שאלה- יש פה מישהו או מישהי שהתגרשו למרות שהיתה אהבה?
יש ביננו אהבה.
אבל יש עניין שמעיק על הקשר ביננו וככל הנראה לא יאפשר לנו להמשיך לחיות ביחד.
המחשבה על לפרק את הבית הזה גומרת אותי. אבל גם המחשבה על להישאר לא עושה לי טוב.
אני מדמיינת אותנו ברבנות וקשה לי.
לא מצליחה לדמיין את עצמי עם גבר אחר.
מצד שני הזוגיות ביננו לא עושה לשנינו טוב.
יש לו מחשבות טורדניות בכל הנוגע לקשר ביננו. הוא כל הזמן עסוק בי ובאיך שאני מתנהגת. זה מקשה עלי מאד מאד מאד. גם נפשית וכמובן שהנפש משפיעה גם על הגוף.
ניסינו לחיות בנפרד כמה ימים וביקשתי שיחזור.
כשהוא בתוך התקף או סי די אני מרגישה שאני נפגעת ונסגרת ושאין מנוס מלבד להיפרד.
וכשהוא בשאר הזמן הוא קסם. אז זה נורא מבלבל אותי.
*הוא התחיל טיפול תרופתי בשבועיים האחרונים.
אשמח לתובנות אם יש.
כל מי שסביבי אומר לי לקום וללכת ושלא מגיעים לי חיים כאלה ושאני כמו אישה מוכה שלא מבינה וחוזרת כל פעם לאותו מקום.
מצד שני אני לא מצליחה להבין איך מפרקים בית אם עדיין יש לי רגש אליו.
יש בזה משהו דפוק אני מבינה את זה אבל לא מצליחה לעמעם את הרגש שלי.
אני גם מתחילה טיפול בע"ה בשבוע הקרוב.
אבל אשמח להבין אם משהו כזה קיים.
תודה לעונים🩷
אשמח להכיר מישהי מעל גיל 40 לפרק ב
לא תמיד ההורים זו אופציה, אז מה עושים בחצי מהשבתות? אני עדיין לא הצלחתי לפתור את החידה הזו.
כמובן שיש שבתות פו"פ אבל לפעמים לא רוצים או לא מרגישים במקום הזה חוץ מזה שזו עלות לא קטנה.
שבת לבד מרגיש לי משהו מאוד בודד
אבל אולי יש משהו בללמוד להיות לבד בלי להרגיש בודד.
שקט לא חייב להיות מפחיד, שקט יכול להביא שלווה.
לא חייבים למלא את השקט ברעש.
וזה רק בינתיים.
מקווה שבקרוב תמצא את שנפשך אוהבת לחלוק איתה רעוא דרעוין ביחד.
באמת אני חייב לנסות את זה, כרגע מוקדן מדאי בשבילי, זה עוד טרי.
הכל בסדר
בהתחלה, להתאפס קצת ולהכיר את עצמי מחדש.
עכשיו, אני עדיין נהנה, אבל כן מרגיש קצת יותר גם את הבדידות (דבר בריא לדעתי, במקום לברוח מזה)...
יש לי רעיון קטן ואני מבקשת לא לצחוק עלי מאוד:
חיית מחמד יכולה לתת הרגשה של נוכחות עוד מישהו חי
בבית. כלב ידידותי, חתול (לנו היה חתול חם לב ומקסים),
ואפילו ציפורים; תוכונים קטנים למיניהם. די מרגיע
שיש עוד מישהו שנושם בבית תוך כדי שינה, בלילה
למשל......
אבל זה לא אדם. ברור. אולי באמת עכשיו להתארח
יותר (אם יש חברים שאתה מרגיש איתם נוח)
ובמשך הזמן תראה שתוכל גם להיות לבד.
אם יש שכנים נחמדים שמזמינים, לא להתבייש.
להביא משהו נחמד כדי שתרגיש יותר נוח
ולא להרגיש עלוב עם ההתארחות.
פעם נותנים לך ופעם אתה נותן לאחרים...
ואם אפשר להיות עסוק במשך השבוע, אפילו
בהתנדבות, כדי שתרגיש חזק בתוך עצמך, איתך.
אל תתחתן בחיפזון רק מאימת הבדידות למרות
שזה מאוד נורמלי.
בהצלחה ושנה טובה ושמחה לך!
פרוד טרי כמה חדשים בשבתות שהילדים לא אצלי אני שבת בבית לבד ושאלו אותי אחים ואנשים מסביב הציעו לי לעשות אצלם שבת אבל אני מוצא (אולי קצת מקום של כבוד עצמי שאני לא הולך לאנשים) שחשבת לבד זה יכול להיות נחמד בנתיים כבר כמה שבתות וזה רגוע שקט מקפיד על להכין אוכל ולעשות סעודה
כי הבנתי שהחיים שלי הם ביידים שלי גם כשאני בזוגיות וגם כשלא וכדי לחיות בצורה נעימה עם עצמי ובעתיד עם מישהי אולי, אני צריך ללמוד לחיות עם עצמי כמו שאני רוצה שהחיים שלי יראו ולכן זה כולל להכין אוכל ולעשות סעודת שבת עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא כולל שירים ולימוד קטן
ואז ללכת לקרוא משהו ופשוט לנוח מהשבוע
בהצלחה בדרך הזאת
עם עצמי ועם הקדוש ברוך הוא
ויש אנשים שקשה להם מאוד להיות לבד. במיוחד אחרי חוויה לא פשוטה של גירושין.
אני בעד ספרים. לקרוא ספרים שאוהבים (לא מדכאים אבל גם לא זולים...)
מסכים שיש אנשים שונים וכאלה שיותר מתאים להם לבד וכאלה שפחות.
בכל זאת לפעמים אנשים בוחרים לחפש איפה לעשות שבת לאו דווקא מתוך נסיון והבנה עם עצמם שלבד לא מתאים להם אלא מתוך רתיעה מהמצב של להשאר לבד בשבת.
ספרים בהחלט יכול להיות פתרון מאד נחמד ויעיל (ואפשר לקנות בסיפור חוזר ואז משמעותית יותר זול)
נ.ב.
(לפעמים לא מיד אבל אחרי רגע של התייצבות צריך להתמודד עם הקשיים (לאו דווקא אלה אבל בכלל) על מנת לעבוד על לשפר את עצמנו גם אם קשה, עבור הילדים ואו זוגיות הבאה ובעיקר עבור עצמינו) קושי זה לא דבר שלילי.
לפעמים יש מרחק בן ההבנה השכלתי להורדה לפועל אז יש עוד עבודה
בכל מקרה תודה, צריך לשמוע לפעמים מחמאות (אומרים שזה עושה טוב אפילו לצמחים)
אני עוד יחסית בהתחלה, הרבה פעמים אני נוסעת אבל הרבה פעמים אחרות אני מגיעה ממש עייפה לשבת הזאת אחרי שבוע אינטנסיבי אז כיף לי השבת שלי בקצב שלי ובצורה שלי. ממש בשבתות הראשונות שנשארתי בבית לבד היה לי קשה לחשוב על לאכול סעודת שבת לבד והתארחתי אצל חברות מהקהילה, רק לסעודות
אבל לצערי בזבילי זה או להתארח אצל ההורים או האחים או שבת לגמרי לבד
כשאני מרגישה שאני ממש צריכה את הזמן לעצמי, אין לי כוח לצאת מהבית או להיות נחמדה לאנשים וכו', אני מכינה לי סעודות שיהיה לי כיף ואז מתארגנת לי בנחת לשבת, אוכלת מתי שבא לי, הולכת לנוח או חדשות מה שבא לי מתי שבא לי וכו' אולי זה קצת פריבילגיה שאני לא חייבת לצאת לתפילה במניין אבל לפעמים זה ממש נותן לי כוח שבתות כאלה
איך נרפאים מהמילים הקשות? מהעלבונות? ההשפלות? כל הדברים הרעים ששמעתם על עצמכם?
אני עוד לא אחרי. אבל מלא מילים רעות על עצמי.
וכמובן טיפול למי שיכול.
בנוסף, לענ"ד הצורה בה מנהלים את הגירושין עצמם,משפיעה הרבה על מה שקורה אחר כך.
מי שמצליח איכשהו לסיים יפה יחסית, למרות כל האמוציות והמשקעים, הרבה יותר קל לו לסגור מעגל ולהתקדם.
בסוף, גם הזמן הוא המרפא הגדול ביותר.
המרחק מצמצם את היכולת לשמוע דברים רעים חדשים
ותקשורת עם אנשים אחרים קרובים
כזו שמכילה/ חברית/ נעימה/ אוהבת/ מפרגנת
יוצרת חוויות חדשות טובות
מיצרת זכרונות אחרים
בונה אמון
ואז העלבונות יכולים להידחק למקום נידח ופחות לעניין
המרחק עוזר כמו שכתבו
חוץ מזה לטפל בעצמך עם אפשר בטיפול
ובכל מקרה לזכור שאין לך אפשרות לשנות את ההתנהגות של הצד השני רק את מה שאתה עושה ומגיב לזה וזה הזדמנות לשים לב לשפר את עצמנו כי תמיד יש לנו לאן להשתפר בלי קשר למעשים של הצד השני.
ולדבר עם אנשים חברים או מישהו שאתה מעריך לאו דווקא ייעוץ אלא שיחה של שיתוף כשאתה מספר למישהו אחר על הרגשות שלך זה עוזר לך גם לשחרר קצת מהעומס הרגשי וגם להבין את עצמך יותר טוב גם בלי עצות של הצד השני בשיחה רק הקשבה.
תקופה לא פשוטה בהצלחה
שאיני זוכרת את שמו . הן אומרות ש"לצאת" ממהרגשות והטראומה של הגירושין
לוקח בערך שנה וחצי. אצלי זה היה כך.
שאלתי את הAI וזה כנראה הספר שאותו קראתי.
הן עשו מחקר על כך. אל תיבהל מכל המסקנות על ההשפעה על הילדים.
בודאי שזה לא אידיאלי, אבל אני מכירה הורים גרושים שילדיהם גדלו
לעילא ועילא. נדמה לי שזה הספר שאליו התכוונתי.
מסקרן אותי אם יש דבר כזה לגדול עם נזקים מזעריים.
בכל מקרה, כמי שגם זכה לגדול להורים גרושים, לא חושב שקל להבהיל אןתי, הכול בסדר.
צריך לזכור שיש שלשה שותפים באדם
אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים
מפה מה שלא בידיים שלנו צריך לשחרר את הדאגה ולתת לשותף השלישי לעשות את שלו ככה להבין איך זה משפיע עליהם כדאי רק לזכור לשים את הרגשות אשמה בצד ..
אשמח להכיר אנשים
אין כזה דבר "לשמור נגיעה" זה כמו לשאול:....מתאימה ל...שמירת שבת? כשרות? ברכת המזון?
אני הקשיש.
התכוונתי אם יש לי בני שיח לגילי
אני צודקת, נכון ?
אפשר בהחלט לנהל איתם שיחות יפות ועמוקות
יש כאן הרבה בגרות נפשית, עומק וכנות.
עובדה, א נ י מצליחה, למרות שיש הבדל מאוד גדול ביני לבינם
מבחינת הגיל. (אבל כנראה לא התבגרתי מספיק מנטלית-נפשית...)
כך שזה תלוי בשני הצדדים, כנראה.
בכל אופן, ברוך הבא!
אחרי גירושין בעיקר כשאתה לבד ושברו אותך לרסיסים.
ולא הכוונה לנסיעות והדלקת אש ודברים בומבסטיים.
פשוט פלאפון, סרט או יוטיוב (למרבה הצער)
שקלת פשוט להשאיר משהו מנגן לפני שבת?
מה עם קריאת ספרים כמו פעם? 🙂.
אני מוצא שזה ממש ממלא לי את הזמן, וחבל שמצליח לקרוא בעיקר רק שבת בשבועיים כשאני לבד...
בכל מקרה, מוזמן לאישי, אם בא לך לפרוק בלי קשר.
יכולה להמליץ אם תגידי מה את אוהבת...
מה עם להזמין חברה? להיות מוזמנת?
ואפשר ואף צריך למצוא לזה פתרונות.
לתפוס את השד כשהוא עדיין קטן.
במצבי רוח קשים במיוחד, קראתי ספרי ילדים. אוהבת.
השבת כיסוד הבריאה: ציר מרכזי לגילוי אלוקות בעולם
מצוות שמירת השבת אינה רק ציווי דתי המיועד למנוחה, אלא היא מהווה את היסוד המבני של הבריאה כולה. תכלית השבת היא להביא לידי ביטוי את גילוי האלוקות בכל רבדי המציאות, ובפרט בעולמנו הגשמי – ה"עולם התחתון". על פי תפיסה זו, השבת היא הכלי שדרכו מכירים יושבי תבל כי קיים בורא קדמון ונצחי העומד מאחורי מערכת הטבע האינסופית.
עדות על חידוש העולם
עצם השביתה ממלאכה ביום השביעי מהווה עדות חיה על כך שהעולם אינו קדמון, אלא נברא ברצון הבורא. כפי שנאמר בעשרת הדיברות: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות כ, י). בשמירת השבת, היהודי הופך לשותף בהצהרה הקוסמית על ריבונותו של הקדוש ברוך הוא, ובכך הוא פועל להעביר ולבטל את "רוח הטומאה" או הרוח המתנגדת המנסה להסתיר את הנוכחות האלוקית בעולם.
השבת כמקור הברכה והידיעה
חז"ל מלמדים כי "השבת היא מקור הברכה", והיא זו המעניקה חיות לכל ששת ימי המעשה. דרך השבת, הידיעה האמונית מחלחלת מן השכל אל הלב, עד שמתקיים החזון הנבואי: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'" (ישעיהו סו, כג). גילוי זה נועד להסיר את מסכי ההסתרה ולזכך את המציאות הגשמית, כך שכל נברא יכיר במטרת בריאתו – להוות דירה בתחתונים לשכינה
שמירת השבת היא האקט העוצמתי ביותר של השלטת הרוח על החומר. היא המחסום המוסרי והאמוני האחרון בפני תפיסות עולם חומריות, והיא המפתח לגאולה השלמה שבה יתגלה כבודו יתברך בכל העולמות כולם, כפי שאנו מייחלים: "לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים".
כשבן אדם מתפרק אין לו כוח להחזיק כלום, וכל היסודות מתערערים.
הדתי הממוצע, המחמיר מאוד והלייט מאוד גם יחד - לרוב לא נופלים בשמירת שבת. לכן זה חריג.
אני נפלתי בשמירת שבת הרבה בתקופות שהיה לי קשה. זה עדיין חריג, עדיין מזיק לבן אדם באותה המידה, עדיין עושה קרע בעובי הקורה של עולם ההשקפה והערכים שלו.
במקום לערוך השוואות כדי לקבל חצי נחמת טפשים (או גערה והתנערות מכל מיני מדקדקי קלה כבחמורה) - קח את עצמך בידיים, תראה בזה אינדיקציה למצב נפשי חמור שמערער דבר יציב כמו עולם ערכים והרגל תרבותי, קח את עצמך לטיפול ולכל מה שיוכל לעזור לעצמך לקום.
להירקב ברחמים עצמיים, בבדידות ופסיביות עושה נזקים אדירים בחיים של האדם הפרטי, והם מחלחלים ופוגעים גם בקרובים לו.
מאחל שהשברים והרסיסים יתאחו ושתקום מחדש
היא מצווה יחסית קלה
למי שרגיל ונמצא בסביבה שומרת
ונהית קשה למי שיוצא מהשגרה הרגילה של שבתות
נניח אנשים שנמצאים לבד או נתקלים בסיטואציות רפואיות תכופות עם מכשירי חשמל או כל דבר אחר שמקשה
בעוד נניח אי שמירה נגיעה זה משהו יותר חשוף כי זה קורה בין 2 אנשים
אי שמירת שבת יכולה להיות סמויה לחלוטין
לכן לא באמת אפשר לדעת כמה זה נפוץ
בעיניי חשוב לבחור מה שנכון ללב
מה שמשאיר אותך יציב ושפוי
דת ואמונה לא קודמים לשפיות
ותמיד אפשר לחזור לבחור אחרת כשזה יתאים
בין מצב אקוטי נפשי שעלול להוביל לחילול שבת ואולי מובן ומתקבל (איני יודעת
איך ואם ההלכה מתייחסת למצב כזה), לבין מצב רוח רע, עצוב וקודר, אני חושבת.
מסכימה עם נקדימון שצריך להשתדל מאוד לא להקל ולא להתרגל לזה.
יש הרבה דברים שיכולים לעשות שלא יגרמו לחילול שבת; מאמינה שאת
יכולה למצוא פתרונות, למרות שאינן מושלמים. אבל אם הם קצת מקלים
על מצב הרוח הקשה (לא מדברת ממרום כסאי. מכירה את זה), וזה
יוריד כמה אחוזים מהשחור שחור מדכא הזה, דיינו.
מה עם לקחת איזה משהו מרגיע (לפני או במשך השבת)?
זה עשוי לעזור.
אם את אוהבת לקרוא, זה מאוד יכול לעזור; לשקוע באיזה ספר
מהסוג שמרתק אותך. אולי?
עוד מעט ישנו את שעון הקיץ הזה שבעקבותיו השבת לא נכנסת
ואחרי שהיא כבר כן, היא לא יוצאת.... (סליחה סליחה השם,
אדם יסודו מעפר וסופו מעפר, אז אל נא תכעס....)
וזה כבר יהיה יותר קל.
בהצלחה חמודה. הדברים יסתדרו. מבטיחה לך וייראו
ויורגשו הרבה הרבה יותר טוב בהמשך. ואל תשכחי
שאת בעצם אף פעם לא לבד;
הוא אמנם לא נראה ואי אפשר למוש או להריח אותו
אבל הוא מביט, מקשיב ומאזין...לך אישית, כל הזמן כל הזמן.
באמת!
חשיפה שלי כאן הינה לפני שאפרסם ברשתות המחקר שביצעתי בהיותי מנוי באתר שליש. 2שהם1. והידברות. עזבתי לפני זמן אב את כולם כי מתוך כל 10 שנמצאות יש פחות מ 5 שכתבו לשאלתי זו ; אני שומרת נגיעה.
ואלו אתרים הנקראים דתיים
ההנהלה שלהם ודאי לא אחראית לזה
אולם זו תופעה שחייבת להיחשף ולבדוק למה וכמה
וכאן רק התחלתי הנושא. בהרחבה יפורסם בסוכות ברשתות. והגיע הזמן לברר מי אנחנו
נא לתת תכובות עניניות בלבד
אינו דתי. כן אפשר לומר שבנושא הזה הוא ....לא דתי. כלומר, מחפף.
אני מצדיעה לך. אל תכנעי לאף אחד ואל תתשפרי על המצווה החשובה
הזו, אפילו אם יהיה נסיך חלומותייך...
שנה טובה לך!!
בס"ד
האם גם נאמר שמי שרק גונב הוא שומר חוק, אלא שבתחום הגניבה הוא לא שומר חוק?
האם אפשר לומר שיש מי שבאופן מודע, מושכל ומתכונן מצפצף על ציווי אלוקי (שהוא גם מאמין בקיומו, כמובן) - נחשב ל'דתי'?
וקפדנית על כ ל המצוות, קלה כחמורה, בלי לחפף, אז כמובן שאינו דתי;
השאלה באמת למה הכוונה בלהיות דתי; ואם הוא לא מצפצף רק נכנע ליצרו, הוא כן נחשב דתי?
ואם הוא מחפף רק במצווה או מצוות וכן מקפיד על מצוות מסוימות, מה איתו, דתי או לא?
אם הוא מקפיד על הכל אבל לא חזק בשמירת לשון, למשל, הוא דתי או...לא?
וכך הלאה.....
לא מביעה כאן דיעה, אלא הרהור, מה זה באמת דתי?
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
כל אחד והמסע שלו בעולם הלא פשוט הזה, ברוחניות שלו, בדרך שלו עם ד.
האתרים האלה זה לא הלמ"ס וזה לא התפקיד שלך או של אף אחד למדוד או לשפוט את האחר.
יש ד בעולם, תן לו לעבוד.
תתמקד במסע שלך, בעצמך, ובלחפש אשה שתתאים לך לערכים שלך ולרצונות שלך.
בהצלחה❤️
לא מודדים או שופטים אחרים, רק תופעות כלליות.
אבל את צודקת במה שכתבת לו
מחילה אם פגעתי ערב ראה"ש בכל עובדי הלמ"ס.
כבודם במקומם.
רק דייקתי, לצורך השעשוע
יש דברים כגון מה שפותח השירשור דן בהם שלא קשורים למחקר ובטח לא למחקר כמותי
פחות מ5 מתוך 10!
אתרים דתיים!
התחקיר המלא יפורסם בסוכות,
בוא נחכה.
מזל שיש אותו שיברר מי אנחנו.
לחדשות המגזר
גוף ממשלתי (נראה לי) שמפרסם דוחות סטטיסטיים על האוכלוסיה (למשל - הכנסה ממוצעת למשק בית)
אדריכלות של נצח: צניעות, זמן וקדושה בעידן החומר
בעולם המודרני, המושג "עבודת אלילים" פשט צורה ולבש חדשה. אין מדובר עוד בפסלי אבן, אלא בהפיכת יצרים אנושיים ודחפים רגעיים לערך עליון המכתיב את סדר היום התרבותי. המרחב הציבורי, הרווי במיניות מוחצנת ובפולחן הגוף, מהדהד דפוסים עתיקים של תרבויות עבר שהתמקדו בחומר ובפריון כחזות הכול. מציאות זו מעמידה את האדם המודרני בפני אתגר רוחני: האם להיסחף אחר הזמני, או לבנות חיים בעלי איכות נצחית.
התורה והמצוות מציעות חלופה יסודית המוגדרת כ"קוד הגנטי של הנצח". בניגוד לתפיסה הרואה במגבלות ההלכתיות מחסום, הן מהוות למעשה "כלי מחזיק ברכה". הצניעות והקדושה אינן נועדו לצמצם את האדם, אלא לאפשר ליופי הפנימי – לנשמה – להאיר מבעד למעטפת החיצונית. שמירת המרחק וטוהר המחשבה יוצרים מרחב של כבוד ואצילות, המשרה שכינה בתוך המחנה ומעניק חוסן מוסרי מול תרבות של פריצת גדר. כוח המשיכה, בתוך מסגרת של קדושה, הופך מכלי לתענוג רגעי לאמצעי לבניית קשר פנימי, עמוק ונצחי.
הגשר המחבר בין העשייה האנושית לנצח הוא הזמן. במבט תורני, הזמן אינו רק רצף ליניארי מתכלה של שניות ודקות, אלא מרחב של "תנועות איכותיות". בעוד שהמדידה הכמותית היא מוגבלת, האדם יכול "לצבוע" את רגעיו באיכות אינסופית על ידי חיבורם לרצון העליון. ככל שהפעולה נעשית מתוך הכרה בערכי הנצח, היא משתחררת מהתלות בממד החומרי החולף.
לסיכום, העולם הזה הוא "שעת העבודה", המעבדה שבה הופך החומר לרוח. על ידי בחירה בערכי הצניעות וניצול הזמן ככלי לבנייה רוחנית, האדם מכין את עצמו לעילוי הנשמה באור החיים האינסופי, ומבטיח כי קיומו לא יישאר בגדר רגע חולף, אלא יהפוך לחלק בלתי נפרד מהנצח.
יותר בהכללה.
אותי הפתיע עצם זה ששואלים אותי אם אני שומר נגיעה, כאילו יש הוו"א שלא.
זה אמור להיות כל כך ברור שלא מדברים על זה בכלל.
ואין כאן עניין של שפיטה. יש כן עניין להעמיד דברים על דיוקם. לפחות
בפורום, בכתב. ברור שכל אחד וההתמודדויות שלו, אבל אולי צריך
להיזהר מכל מיני התפלספויות על מצוות ברורות וחד משמעיות -
תהא דרכו והתלבטותו של כל אחד אשר תהא, אבל את האמת
יש לאמר.
תאר לעצמך: בן אדם שמגדיר את עצמו דתי, לא שואלים אותו אם הוא שומר שבת. למה? כי זה מובן מאליו שזה חלק מההגדרה של דתי.
אבל שמירת נגיעה כן שואלים: סימן שלא ברור לאנשים שזה חלק מההגדרה של דתי. וזאת הבעיה.
איסור נגיעה זה לא רק "עוד איסור", זה חלק מהתייחסות שלמה ליחס בין בן ובת. לא לשמור נגיעה זה גם אמירה מעבר לעצם העובדה שיש פה בן אדם שמגדיר את עצמו דתי ומוכן לעבור על איסור בלי למצמץ...
יש אמירה
כשאתה בא להוכיח מישהו צריך קודם לגזוז את הציפורניים ואחרי גזיזת ציפורניים צריך ליטול ידים ורק אז אפשר להוכיח (וככל הנראה גם התוכחה מתקבלת אחרת)
בלי להכנס למה בסדר או לא בסדר בהתנהגות שאתה מדבר עליה
הטון כשאתה כותב או מדבר חשוב מאד האם זה טענה כלפי מי?
או שזה קריאת התעוררות ואז צריך לומר את זה בהתאם.
שנה טובה ומתוקה
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו?
כי שמירת נגיעה היא ביטוי להתמסרות דתית, ומי שמתקשה בזה יתקשה גם לא להדליק מזגן בשינוי כשקר לו בקיץ, ויתקשה גם לשמור נידה אחרי החתונה ויתקשה לשים סינון מוחלט על כל המכשירים שלו וכן הלאה. לכן הכותרת כן צודקת.
אין רגע דל: מדוע כל שנייה בחיינו היא בחירה בין חלוף לנצח?
הזמן, המשאב היקר ביותר שניתן לאדם, נתפס לעיתים כרצף טכני של דקות ושעות. אולם חכמי ישראל מלמדים כי הזמן הוא למעשה אוסף של "תנועות איכותיות" – מעשים ובחירות המעצבים את הנצח. בעולם המהיר של שנת 2025, עלינו לזכור את העיקרון המהדהד: יש דין ויש דיין. דבר אינו הולך לאיבוד; כל רגע מתועד ונרשם בספר הזכרונות האלוקי, וכל בחירה קטנה מקבלת משמעות נצחית.
הזוהר הקדוש חושף כי ברגע שאדם מתגבר על יצרו ("אתכפיא סטרא אחרא"), הוא מעלה את כבודו של הקב"ה בכל העולמות. כאן טמונה התובנה המהפכנית: האדם אינו צופה פסיבי בזמן, אלא שותף פעיל ביצירתו. כשאנו בוחרים בטוב, במעשה חסד או במניעת עבירה, אנו משנים את איכות הזמן עצמו והופכים רגע חולף לנכס נצחי.
הידיעה כי הכל מתועד אינה צריכה לעורר פחד, אלא יראת רוממות ואחריות. לא כמות השנים היא הקובעת, אלא איכות הרגעים. אדם יכול ליצור עולמות ברגע אחד של התעלות מוסרית או לימוד תורה במסירות. כל הימנעות מחטא הופכת למנוף רוחני, וכל מצווה לנקודת אור שאינה כבה לעולם.
עלינו להפנים כי העולם הזה הוא רק פרוזדור והצעה למעבר לעולם שכולו טוב ונצחי, והכרטיס לכניסה לשם תלוי אך ורק במעשינו הטובים כאן. כפי שסיכם קהלת: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם". זהו תמצית קיומנו – להפוך את הזמן הארצי למציאות אלוקית שתישאר חקוקה לעד.
אני פעיל בפורומים כבר כמה חודשים. במחילה מכבודכם [ויש כבוד] לקח לי הרבה זמן לקלוט שפה בפורום מעודדים גירושין הרבה יותר מאשר טיפול ותיקון של המסגרת הקיימת.
תבדקו את זה, זה קצת מחריד, אבל בד"כ כשמישהו.הי תכתוב שהיא מאותגרת בזוגיות [וזה בדרך כלל יבוא עם המון סערת רגשות, אבל לא מחייב שבאמת המצב קריטי באמת ואין עוד מה לעשות], רוב התגובות יעודדו אותה ברמה כזו או אחרת לחתוך, לא להשקיע במסגרת הקיימת.
למה???
שלא תחשבו, גם לי יש המון אתגרים, רגעים שאני בטוח שאם הייתי מעלה אותם פה, כולכם הייתם צורחים לי להתגרש.
והנה, אני מסתכל אחורה ורואה שטוב עשיתי שבחרתי להבליג, להרים את הראש מעל המים, לאהוב למרות שהיא נראית שונאת, להביא אהבה שממיסה שכבות של ניכור תסכול וכעס, ועוד ועוד.
אני עדיין מאותגר, קשה, עוד אין לי זוגיות טובה. אבל יש לי זוגיות שמנסה כל פעם מחדש להילחם.
גילוי נאות: אני בא מרקע חרדי. אני יודע שבחוץ אוהבים לתקוף את החרדים על זה שהם לא יושעים עם מי הם מתחתנים. הרבה זמן חשבתי ככה. אבל בשלב מסוים קלטתי שחרדי שזוכה להכיר את אישתו לעומק אחרי החתונה, ולקדש אותה כביכול מחדש אחרי החתונה [אחרי שהוא מכיר אותה וחי איתה ויודע בדיוק מי היא], האיש הזה זוכה להנות מהטאבו של הנישואין החרדיים, שלא כזה מהר מתגרשים!!!
חברים יקרים! למה??? למה כל כך מהר לפרק בתים? למה ישר להביט אל האופק הרחוק ולומר: תמצא.י מישו יותר טוב? איפה האמונה בכח אשת נעורים? בינינו: זיווג שני לא ישווה ולא ידמה לאשת נעורים.
הבהרה: כמובן שיש מקרים שחובה להתגרש. אני צועק על היד שהפכה לקלה מאוד על ההדק. הרבה יותר מאי פעם.
יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.
כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.
האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.
או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!
בלי שום הבדל!!
אני מקנאה בך.
וגם באשתך!
בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!
החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...
אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.
להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!
דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.
דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...
אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).
אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.
תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)
אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.
אבל לא אדחוף לשם.
מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.
אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.
בדרך כלל ולרוב, מסכימה איתך.
אם אתה רוצה לעבוד על הזוגיות כדאי שתתרחק מפורומים כאלו ומפורומים בכלל.. זה רק יבלבל אותך. תנסו להתקרב ולטפל בעצמכם. בלי הפרעות חיצוניות.
מי שחוקר את הרשתות החברתיות מגלה שיש אנונימיים שמתחפשים לנשמות טובות אך בפועל מעודדים נשים להבין שנכון ורצוי להרוס נישואים במקום להתמודד ולתקן. אני מעריך שהם מקבלים כסף לבצע את הפעילות הזאת.
מישהו פה יכול להגיד שהוא מעודד גירושין?
בכללי יש מקרים שיהיה מאוד קשה לגשר ולטפל, אבל, גם אם זה לא פשוט להערכתי יש לא מעט מקרים שהיה רצוי לנסות לפחות.
אבל מניחה שכולם פה עברו משבר גדול,
וכותבים מהמקום שלהם
בהצלחה לך, מניחה שהרבה גם היו רוצים לתקן אם היו יכולים
חשיפה שלי כאן הינה לפני שאפרסם ברשתות המחקר שביצעתי בהיותי מנוי באתר שליש. 2שהם1. והידברות. עזבתי את כולם כי מתוך כל 10 שנמצאות יש פחות מ 5 שכתבו לשאלתי זו ; אני שומרת נגיעה.
וכאן רק התחלתי הנושא. בהרחבה יפורסם בסוכות ברשתות. והגיע הזמן לברר מי אנחנו
מישהו יכול לעשות סדר - מה זה אומר אלימות רגשית?
נראלי זה מה שאני עובר , רוצה להיות בטוח
מה שכן, לא בטוח שהפתרון תמיד הוא להתגרש, לפעמים אפשר לפתור את הבעיה...
תהיה חזק, ותרגיש חופשי לפנות בפרטי אם תרצה לשוחח עוד.
מניפולציות, אהבה על תנאי, הרגשה שאתה צריך להקטין את עצמך או לשנות את עצמך כדי לזכות באהבה, תחושה של "ללכת על ביצים" כי אתה לא יודע מאיפה זה יתפרץ הפעם, הקטנה שלך (למשל אתה כלום בלעדיי, מי תרצה אותך וכו')
אם זה מגיע עם בידוד מהסביבה, נגיד הרחקה שלך מהמשפחה וחברים (זה יכול להיות בכל מיני מנפולציות רגשיות, לאו דווקא הרחקה "אלימה" אבל התוצאה בסוף היא אותה תוצאה)
זה יכול להגיע יחד עם הרבה מילות אהבה ופרגון, אבל אם אתה תמיד מרגיש דרוך לידה, גם כשטוב כביכול, זה סימן רע.
אם אתה יכול להיות גם חלש ופגיע וגם חזק ומצליח לידה, והיא מקבלת את שני המצבים ואתה מרגיש שאתה יכול להיות עצמך, זה סימן בריאות.
בין מצד הגברים (שזה אולי נפוץ יותר) ובין מצד נשים.
מקווה שאצלכם זה לא כך , אבל יש ספר (אמיתי) על התעללות רגשית מצד הבעל.
"הכל סיפור של פיקסלים" - תמר.
שם זו היתה הפרעת אישיות ממש (כך התרשמתי), שמאוד היה קשה להבחין בה: בעל אברך, א ינטליגנטי, עוזר המון....
אבל מצד שני.....
זה בערך מה שגם אני עובר.
אין לי עצה או משהו חכם להגיד, אבל שולח חיבוק גדול
שאתה מרגיש שלעולם כלום לא יסתדר כבר וזה הולך רק לכיוון של גירושין😞
כל כך לא רוצה שזה ילך לשם. והלוואי שהיה לי את מי לשתף. להתייעץ או משהו.
גם כשזה נראה שזה הולך לכיוון טוב, זה 2 צעדים קדימה ו5 אחורה.
"בודאי ישנה אהבה". כדאי לעלעל בו. אפשר לשנות את הראש למקרא דבריו.
הוא עצמו, עד כמה שהבנתי, עבר יעוץ כזוג. הוא גם מטפל זוגי.
אולי זה יעזור קצת לראות את הדברים בפרספקטיבה קצת שונה.
חלילה, אני לא מטיפה. רק נותנת עצה. ייתכן שאם הייתי קוראת
את הספר בזמנו, ועוד יותר - הולכת לשוחח איתו, לא הייתי מתגרשת.
אין שמחה כהתרת הספיקות - מאחלת לך.
יש אדם העוסק ביעוץ שגר בנריה (יש מקום כזה נכון?)
שמו אלי גרון.
יש לו אתר ביוטיוב. לקראת כלה, אולי. כדאי אני חושבת
להיכנס ולקרוא שם. יש לו מאמרים רבים. מעניינים ולדעתי,
חשובים.
לא להתייאש. ולבקש מהשם "הוריני השם דרכך".
אגב, קניתי בזכותך את "בוודאי ישנה אהבה" של רן ובר.
את אומרת לתת לזה עדיפות בקריאה לפני ספרים אחרים שקניתי בשבוע הספר...
איני יודעת אילו ספרים קנית ..אבל הספר הזה נותן תקווה, שאפילו במצבים קשים
אפשר להגיע לאהבה, למצב טוב, שמח...
אבל זה נורא תלוי אולי בסבלנות, בכח רצון, בלתת לעצמנו להיפתח, לקבל (אפילו
אם זה הולך אצלנו טיפין טיפין.)
מה עם הספר שכמעט כ ו ל ם מכירים "גברים ממאדים ונשים מונוס"? יכול לתת מושג
איך חושבים גברים ואיך - נשים. קראתי חוברת טובה דומה גם אצלנו, איני זוכרת את
שם הרב שכתב אותה.
חושבת גם שעדיף ללכת לטיפול. יעוץ טוב. לא מספיק לקרוא, כדי שיהיה עוד מישהו אתי -
אפילו חבר או חברה טובה שיכולים ללכת איתנו יד ביד. להקשיב לנו כשאנו
מתוסכלים, נופלים, כמעט נשברים..
דורש אומץ ומודעות.
בספר "הכל סיפור של פיקסלים" (הזכרתי קודם), לבעל לא היתה שום
מודעות. אבל במאמר ב"מקום" אומרים שיש גם מקרים כאלה שניתנים
לעזרה.
כן. חייבים קשר אנושי כדי לצלוח את הדרך.; מקצועי או לא - העיקר
מבין, מכיל, מחזק. זה נותן כח. ותקווה.
ולא מדובר במקרים של התעללות קשה, נפשית או גופנית.
מזה ומזה אל תנח ידך.
הבדידות שבתוך הזוגיות.
לרוב אומרים לנו שזוגיות זה דבר כל כך פרטי ולא משתפים החוצה.
אבל לפעמים מילה טובה של חבר או אוזן קשבת זה מה שנותן קצת אוויר (ולפעמים גם יכול להזיק לצערי)
מניסיון של היכרות עם הרבה מאוד רגעי יאוש כאלה...
לכן אני חושבת שכדאי אם יש לך חבר טוב שאתה יכול לשתף אותו ואתה יודע שבעיקר יקשיב ואולי עצה טובה, זה רעיון טוב.
ואם לא, ללכת לפסיכולוג או ליועץ זוגי לבד, או כמובן הטוב ביותר - ללכת ליועצ/ת זוגי/ת יחד, אתה ואשתך.
הנישואים שלנו עברו ממסלול ברור של התרסקות ודיבורים על גירושים לנישואים טובים ושמחים ב"ה (ואגב חשבתי שהיעוץ בטוח לא יעזור כי המצב אובייקטיבית לא ניתן לפתרון)
האתגרים לא נעלמו אבל יש לנו יותר כלים להתמודד איתם.
לפעמים גירושים זה הפתרון. אבל בעיניי ללכת לאיש מקצוע לפני כן ולתת הזדמנות לתהליך זה חובה, אם אין מצב דרסטי כמו אלימות או התעללות מכוונת (פיזית, נפשית, כלכלית וכו')
בלי שקראתי את התגובה שלך...
שמחה נורא שהסתדר. כמה תקווה זה נותן!
מאחלת לכם עוד אהבה מתגברת ושמחה יותר ויותר, זה עם זו!
אולי יוכלו לעזור
ואם אתה כל כך לא רוצה שילך לכיוון של גירושין
אולי מישהו יכול לעזור?
כתבת שאין לך את מי לשתף
אז אולי אם תשתף יעזרו?
..
בס"ד
מכירים את הקטע הזה שאומרים בכל מיני אירועים "שכל הרווקים והרווקות יזכו במהרה למצוא את זיווגם"?
הייתי אתמול בחתונה של זוג רווקים שהמתינו הרבה.. כל מי שעלה ודיבר - הזכיר "הרווקים והרווקות...". וכו'..
הלו, מה איתנו??
לגרושים וגרושות לא מגיע? ומה עם אלמנים ואלמנות?
כאילו אין מישהו אחד שישים לב לשנות את הניסוח ה'שבלוני' הזה?
סתם למחשבה..
אציין לשבח שהחבר עצמו באירוסין שלו פירט... "לא רק רווקים ורווקות... גם גרושים וגרושות וכו'.."
טוב שאני חבר שלו באמת.. 
שיהיה חג שבועות שמח לכל מחפשי הזוגיות!
כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.
עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.
קודם תורם.
תחשבי על זה.
לרגל יום הגירושין היא שלחה לי מכתב מתנה וכמה שיחות טלפון מטרידות.
תוכן ההודעה;
אם לא רצית להתחתן - חבל שעשית את זה - ואם כבר - קצת אחריות לעבוד על נישואין כדי שיוכלו להמשיך - פגעת בהרבה אנשים - אינני מדברת על * אני מדברת על ה-נ-כ-ד-י-ם המקסימים שלי!!!!
אפרופו קשרים.
שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.
ספר יכול לסיים הכל.
ואם קשה לה, שתפתח חומש
זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.
מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.
אולי גימיני יכול לעזור לך?
תרד ממני בבקשה.
אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.
לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.
לילה טוב.
