לא על הצד השני.
חלילה אם ההורה השני מרביץ לילדים, זה לא אומר שגם את צריכה לעשות כמוהו.
כשאת (או כל אחד אחר לצורך הדוגמא כמובן) רבה עם האבא של הילדים שלך זה לגמרי כמו להרביץ לנפש של הילדים שלך עצמך, ולגרום להם לצלקות נפשיות שמאוד מאוד קשה להחלים מהן גם בבגרותם אם בכלל אפשר.
יש לזה השפעות עצומות על הילדים בטווח הקצר וגם הארוך מאוד.
פוסט טראומה, חרדות, דימוי עצמי שלילי, בטחון עצמי מונמך, קשיי למידה, קשב, לחץ, דימוי גוף, התמכרויות, זעם, הפרעות אכילה למינהן אכילה רגשית,אנורקסיה, חבלה עצמית.
זה גורר ילדים באבחונים ורופאים ופסיכולוגים ופסיכיאטרים ותרופות פסיכיאטריות ותסמונות למינהן.
הם לומדים דפוסים רעילים של הקשרות, זוגיות ותקשורת והורות.
יש לזה המון המון השלכות.
שום כסף שבעולם לא יכול לתקן את זה, שום כסף ושום ויכוח שטותי לא שווה את בריאות הנפש של הילדים האלה.
ויכוח על תחפושת לפורים, נעלים, תיק, חוג חיות או חוג בלט או כל דבר.
ואפשר למנוע את זה עם ענווה, תקשורת טובה, עזרה אחד לשני, איפוק ויתור ושתיקה.
אני לא אומרת שזה פשוט, זה לא. עבודת מידות זה הרבה פעמים קשוח.
אבל החלופה השניה הרבה הרבה הרבה יותר קשה ורעה.
שינוי בא ממני, ולא מהצד השני,
וכמים פנים לפנים.
❤️